פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל

 חוברת מס' 153

העורכים: מיכאל בר-יעקב

     אבישי כהן

 

 

אל החוקרים

 

1)         כתב-העת "פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל" אינו מתפרסם מדי רבע שנה, כפי שנעשה בשנים עברו, אלא פעמיים בשנה, כשכל חוברת כוללת כמות מידע כפולה.

2)         כתב-העת מתעדכן באופן שוטף באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכתובתו: www.cbs.gov.il. באתר מופיעים גם קישורים רבים לאתרי אינטרנט סטטיסטיים בישראל ובעולם, בתחתית דף הבית של האתר. כמו כן, מובאים קישורים לרבים מהמחקרים בגוף החוברת עצמה.

3)         מידת שלמותו ועדכונו של כתב-העת תלויה בשיתוף הפעולה של המוסדות והחוקרים עם מערכת כתב-העת. ככל שדיווחים על פעולות חדשות, דוחות מחקר ופרסומים יגיעו אל המערכת בשלב מוקדם יותר, יגדל הסיכוי שהם יפורסמו בחוברת הבאה.

4)         חוברת זו, מס' 153, כוללת תמציות של פרסומים ודיווחים על מחקרים חדשים אשר הגיעו אל מערכת כתב-העת עד 16 בדצמבר 2010 – ט' בטבת התשע"א.

5)         עקב ריבוי הפרסומים המגיעים אל המערכת, אין ביכולתנו להזכיר את כולם בחוברת אחת. אנו מתנצלים מראש בפני חוקרים אשר שלחו אלינו פרסומים בחודשים האחרונים אך הם לא צוינו בחוברת זו. רוב הפרסומים הללו נמצאים בעדיפות ראשונה להיכלל בחוברת הבאה. עם זאת, עלינו להדגיש כי איננו מתחייבים לכלול בחוברת כל פרסום המגיע אל המערכת. כמו כן, אין אנו כוללים פרסומים אשר אינם סטטיסטיים.

6)         לעומת ריבוי הפרסומים המגיעים אל מערכת כתב-העת, אנו מקבלים מעט מאוד דיווחים על פעולות סטטיסטיות חדשות (מחקרים בתהליך). בבקשה, דווחו לנו על מחקרים המתבצעים או המתוכננים על-ידיכם, באמצעות הטפסים המופיעים בגרסת האינטרנט של החוברת. כמו כן, אתם יכולים לפנות אלינו בטלפון ונשמח לשלוח לכם טופס למילוי. נוסף על כך, אנא דווחו לנו על פתיחת אתרי אינטרנט חדשים או על בניית קבצים ממוחשבים חדשים, הכוללים נתונים סטטיסטיים.

7)         רוב הפרסומים אשר תומצתו בחוברת נמצאים בספריית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אתם מוזמנים לבקר בספריה ולעיין בהם. הספריה פתוחה בימים א'-ה', בשעות 14:00-09:00. רצוי לתאם את הביקור מראש בטלפון 6592555 (02).

8)         אם ברצונכם לרכוש פרסומים אשר צוינו בחוברת, עליכם לפנות ישירות אל המוסד או הגוף אשר הוציא את הפרסום לאור.

9)         רבים מן החוקרים ונציגי מוסדות עדיין שולחים אלינו את פרסומיהם לכתובתה הישנה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בבקשה הקפידו לשלוח אל הכתובת: רחוב כנפי נשרים 66, פינת רחוב בקי, ת"ד 34525, ירושלים 91342.

10)      מספרי הטלפון של מערכת כתב-העת הם: 6592055/6 (02);  מספר הפקס' הוא: 6521340 (02). אפשר לפנות אלינו גם לכתובות הדואר האלקטרוני הבאות: mickyb@cbs.gov.il או avishaic@cbs.gov.il.

 

                                                                                                                        מיכאל בר-יעקב

 עורך כתב-העת

 

 

 

 

דברי הסבר

א.  ייעוד

בכתב-העת "פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל" מובא מידע עדכני על תכנון וביצוע של פעולות סטטיסטיות חדשות בישראל ועל פרסומים  סטטיסטיים שראו אור באחרונה. פעולות ופרסומים אלה כוללים, בין היתר, מפקדים, סקרים מדגמיים ומחקרים אמפיריים במגוון רחב של תחומים.

בהתאם לפקודת הסטטיסטיקה [נוסח חדש] התשל"ב - 1972 והתיקון לה בשנת 1978, אוספת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומפרסמת מידע על הפעולות הנ"ל, הנערכות או הממומנות (באורח מלא או חלקי) על-ידי משרדי ממשלה, מוסדות לאומיים, מוסדות אקדמיים וכדומה. המטרה היא להביא לידיעת המוסדות והחוקרים וכן לידיעת הציבור הרחב בישראל ובעולם - מידע על פעולות סטטיסטיות חדשות הנעשות בישראל ומידע על הופעת פרסומים חדשים; זאת, כדי לאפשר שימוש יעיל ומרבי במידע הסטטיסטי הקיים וכדי למנוע כפילויות בעריכת סקרים ומחקרים.

ב.  תדירות ההופעה

עד 2007 פורסם כתב-העת אחת לשלושה חודשים. ב-2008 הוחלט לשנות את תדירות הפרסום, וכיום יוצאות לאור שתי חוברות בשנה. תקופת הדיווח על פעולות ופרסומים חדשים היא ששת החודשים האחרונים שלפני צאת החוברת. ישנם פריטים השייכים לתקופה קודמת, אך הידיעה עליהם הגיעה ללשכה רק בתקופת הדיווח או שהכללתם נדחתה בגלל ריבוי הפרסומים שהגיעו למערכת. המידע בחוברת זו (מס' 153) מבוסס על פרסומים ודיווחים שהגיעו אל המערכת עד 16 בדצמבר 2010 – ט' בטבת התשע"א.

ג.   היקף

המידע המופיע בכתב-העת כולל:

1.  תמציות של פרסומים הכוללים נתונים סטטיסטיים, המבוססים על מחקרים אמפיריים, מפקדים, סקרים מדגמיים וכו', שיש בהם עניין לציבור.

2.  מידע על מחקרים סטטיסטיים הנמצאים בתהליך או בתכנון.

3.  מידע על קבצים ממוחשבים ומאגרי מידע שניתן להפיק מהם סטטיסטיקה שיש בה עניין לציבור, או אשר יכולים לשמש כמסגרת סטטיסטית לעריכת מחקרים.

4.  מידע על פעולות ופרסומים בנושאים מתודולוגיים, מיפוי, גאוגרפיה וסיווגים העשויים לסייע לעריכת סטטיסטיקה או לשימוש בה.

ד.  מבנה החוברת

1.  חלוקה לפרקים

הפרסום מורכב מ-16 פרקים לפי סדר אלפביתי של הנושאים, פרט לפרק הראשון (כללי).

2.  מספור הפריטים

בניגוד לעבר, המספור אינו שוטף במשך השנה. כל חוברת מתחילה ב-001.

3.  מחקר שוטף

לגבי פעולות חדשות (מחקרים הנמצאים בשלב של תכנון או ביצוע), מוצגים פרטים כדלקמן:

שם המחקר, המוסד המזמין/המבצע, מטרת המחקר, הנושאים הנחקרים, המשתנים העיקריים, האוכלוסייה/המדגם, צורת המחקר והפרסום, מועד משוער של הפרסום ופרטים על מבצעי המחקר, כולל כתובותיהם, מספרי טלפון ופקסימיליה וכתובות דואר אלקטרוני.

4.  פרסומים

לגבי פרסומים חדשים, מובאים רישום ביבליוגרפי מלא, תקציר התוכן ומילות מפתח (בהקשר זה ראו גם סעיף ז').

 

5.  החלק שבאנגלית

המידע בחלק זה הוא לגבי פעולות ופרסומים חדשים המופיעים גם או רק באנגלית:

לגבי פעולות חדשות, מובאים שם המחקר, השלב שבו נמצא המחקר, שמות החוקרים, המוסד שאליו הם שייכים, כתובותיהם, מספרי טלפון ופקסימיליה וכתובות דואר אלקטרוני; לגבי פרסומים חדשים, מובא רישום ביבליוגרפי מלא אך ללא תקציר התוכן. שמות הפרקים, סדר הפרקים ומספור הפריטים הם זהים לאלה המופיעים בחלק שבעברית.

ה.  שירותי מידע

רוב הפרסומים הנזכרים בכתב-העת עומדים לרשות הקהל לעיון בספריית הלמ"ס בימים א'-ה' בשעות 09:00 עד 14:00. לתיאום מוקדם, נא להתקשר לטל' 6592555 (02). מפתחות וכלים נוספים נמצאים במערכת כתב-העת. הקוראים מוזמנים להיעזר גם בהם. אפשר לפנות אל המערכת בכתב או בטלפון לכתובת הבאה:

מיכאל בר-יעקב, עורך "פעולות"

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

רח' כנפי נשרים 66, פינת רח' בקי,

ת"ד 34525, ירושלים 91342

טלפון:  6592055/6 (02);  פקס':  6521340 (02)

ו.    רשת המדווחים

המידע הכלול בכתב-העת מבוסס בעיקר על פרסומים הנשלחים אלינו ועל הודעות הנמסרות לנו על-ידי חוקרים במוסדות למיניהם. לפיכך, הצלחתו של כתב-העת תלויה בדיווחם העדכני. הלשכה מודה למדווחים על שיתוף הפעולה בעבר ופונה לכל חוקר ומוסד העוסקים במחקר סטטיסטי לדווח גם בעתיד, בשלב מוקדם ככל האפשר, על תכנון מחקרים ופרויקטים חדשים או על הקמת מאגר מידע חדש הכולל נתונים סטטיסטיים. כן מתבקשים החוקרים ונציגי המוסדות לשלוח למערכת כתב-העת עותק ותקציר של כל פרסום חדש.

ז.   שיתוף פעולה עם מכון הנרייטה סאלד

דיווחים על מחקרים המובאים בכתב-העת בתחומי חינוך, דמוגרפיה, עבודה, מינהל, סוציולוגיה, שירותי רווחה ופסיכולוגיה מתעדכנים במאגרי המידע של המרכז למידע במדעי החברה שבמכון הנרייטה סאלד.

כמו כן, חלק מהפריטים המופיעים בכתב-העת לקוחים לעתים מתוך אותם מאגרי מידע.

רוב התארנים המובאים בסוף כל פריט לקוחים מתוך קובץ "אוצר המונחים במדעי החברה ובחינוך" של מכון הנרייטה סאלד.

 

 

א. כללי

פרסומים

001

שנתון סטטיסטי לישראל, 2010, מס' 61

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ירושלים 2010, 1184 עמ', שתי מפות ותקליטור (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il, כולל מפות ותרשימים.

השנתון הסטטיסטי לישראל כולל מידע עדכני בתחומים רבים הנוגעים לחברה ולכלכלה בישראל. רוב הנתונים מתייחסים לשנת 2009, והם מוצגים בהשוואה לנתוני שנים קודמות. השנה מופיעים בשנתון כמה לוחות ותרשימים חדשים בנושאים של חברה ורווחה, חינוך והשכלה, תרבות, בידור וספורט, השוואות בין-לאומיות ועוד. כן נוסף השנה לשנתון פרק חדש המוקדש לממצאי מפקד האוכלוסין 2008. השנתון מורכב מ-29 פרקים, כדלקמן: מאפיינים גאופיזיים; אוכלוסייה; תנועה טבעית; עלייה והגירה; משקי-בית ומשפחות; בריאות; חברה ורווחה; חינוך והשכלה; תרבות, בידור וספורט; ממשלה ורשויות מקומיות; סדר ציבורי; עבודה ושכר; מחירים; חשבונות לאומיים; חשבונות בין-לאומיים; יבוא ויצוא; שוקי הכספים וההון; עסקים; חקלאות; תעשייה; אנרגיה ומים; בינוי; תיירות ושירותי הארחה; תחבורה ותקשורת; בנקים; מחקר ופיתוח; איכות סביבה; השוואות בין-לאומיות; מפקד האוכלוסין 2008. בתחילתו של כל פרק מובאים הסברים והגדרות, מקורות הנתונים, דרכי החישוב וכן רשימת פרסומים נבחרים שיצאו בנושא שאליו מתייחס הפרק. לשנתון מצורף תקליטור, הכולל את התוכן המלא של השנתון ותרשימים המבוססים על נתוני השנתון. כן כולל התקליטור מנוע חיפוש, שבאמצעותו אפשר לאתר את מיקומה של כל מילה מבוקשת בלוחות ובמבואות.

(שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; תנועה טבעית; עולים; בריאות; חינוך; תרבות; פעילויות פנאי; דיור; עבריינות; תעסוקה; הכנסה; קצבאות; מחירים; בנקים; חשבונות לאומיים; מאזן התשלומים; ייבוא; ייצוא; שוק ההון; שלטון מקומי; בחירות; חקלאות; תעשייה; מו"פ; חשמל; מים; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת; אקלים; איכות הסביבה; בינוי; תאונות דרכים; מחלות גופניות; שירותי בריאות; שירותי רווחה; יישובים; משקי-בית)

002

הגורמים העונתיים וגורמי ההתאמה מראש ל-2010, מגמות ל-2006-2010

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

סדרות עתיות חברתיות-כלכליות משמשות לחקר ולמעקב אחרי התפתחות מגמות ולאיתור נקודות-מפנה או שינויים בפעילות החברתית-כלכלית במשק. אמידת שינויים אלה היא קשה יותר אם היא מתבססת על נתונים מקוריים, הכוללים לא רק את המגמה שבה מתעניינים אלא גם תנודות הנובעות מהשפעות עונתיות, שינויים במספר ימי הפעילות במשק ובתאריכי החגים והשפעות לא-סדירות אחרות. כדי לאמוד את המגמה בסדרות עתיות, יש לנכות את ההשפעות העונתיות ואת השתנות תאריכי החגים וימי הפעילות ולאחר מכן לנטרל את השפעת אי-הסדירות. בפרסום הנוכחי מוצגים גורמי ההתאמה מראש להשפעת החגים וימי הפעילות והגורמים לניכוי השפעת העונתיות לשנת 2010 עבור יותר מ-500 סדרות המתפרסמות באופן שוטף ב"ירחון הסטטיסטי לישראל" ובפרסומים אחרים של הלמ"ס. בהמשך, מובאים נתונים מקוריים, נתונים מנוכי עונתיות ונתוני מגמה לשנים 2006 עד 2010 עבור מדדים חברתיים-כלכליים עיקריים במשק. נוסף על כך, מוצגים תרשימים של גורמי חג וימי פעילות, גורמים עונתיים וגורמים לא-סדירים ואחוז השינוי במגמה לעומת החודש (הרבע) הקודם. בנספח לפרסום מוצגים נתונים על שינויים במועדי החגים העבריים וימי הפעילות בישראל ל-2020-1980.

(מתודולוגיה סטטיסטית; סדרה עתית; עונתיות; מדדים חברתיים-כלכליים)

003

Romanov, Dmitri; Nir, Michal:
Get It or Drop It? Cost-Benefit Analysis of Attempts to Interview in Household Surveys
"Journal of Official Statistics", 26: 1 (2010), pp. 165-191. The article appears on the Journal's Website: www.jos.nu.

בעבודה זו מוצג מודל "עלות-תועלת" לקביעת מספר הניסיונות לראיין משתתפים בסקר, תוך מזעור אפשרות ההטיה של תוצאות הסקר כתוצאה מאי-ההיענות. במסגרת העבודה, יושם מודל זה בשלב הראשון של סקר הוצאות משקי-בית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2004. התוצאות שהתקבלו במודל הושוו לתוצאות האמיתיות שהתקבלו בסקר (שבו לא הוטלה מגבלה על מספר הניסיונות לראיין את הנדגמים). נמצא, כי תחת המגבלה המחמירה ביותר, שלושה ניסיונות לראיין במגזר הערבי וארבעה ניסיונות לראיין במגזר היהודי, מהימנותו של הסקר לא נפגעת (מבחינת התשובות במשתנים העיקריים של הסקר - מאפיינים דמוגרפיים, רמת השכלה, מאפייני תעסוקה, רמת הכנסה, הוצאות משק הבית על-פי קבוצות צריכה עיקריות ועוד), למרות ששיעור ההיענות יורד מ-88% ל-76%.

(סקר; היענות; שיטות מחקר; הוצאות משפחה)

004

חושן, מאיה; בלואר, איתן; אסף-שפירא, יאיר; דורון, ענבל (עורכים):

שנתון סטטיסטי לירושלים, מס' 24 – 2010/2009

מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים 2010, 559 עמ' (עברית ואנגלית), בשיתוף עם עיריית ירושלים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jiis.org.il.

שנתון זה כולל שפע של נתונים סטטיסטיים בנושאים רבים הנוגעים לעיר ירושלים ולאוכלוסייתה. השנתון מורכב מ-17 פרקים, לפי הפירוט הבא: שטח; אקלים ואיכות הסביבה; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה ועלייה; רמת חיים ורווחה; עבודה; עסקים ותעשייה; שירותים ותשתיות; בינוי; תחבורה; תיירות; חינוך ותרבות; בריאות; סדר ציבורי; העירייה והבחירות המקומיות; מרחב סובב ירושלים (פרק חדש הכולל נתונים על הרשויות המקומיות והיישובים הנמצאים בקרבת ירושלים, בנושאים של דמוגרפיה, רמת חיים, תחבורה, דיור, חינוך ועוד). בחלק מלוחות השנתון מוצגים לצד נתוני ירושלים גם נתוני תל-אביב-יפו וחיפה ונתונים כלל-ארציים. כמו כן, רבים מן הלוחות כוללים השוואות לנתוני שנים קודמות. מקורות המידע העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומחלקות שונות של עיריית ירושלים. רשימה מפורטת של המקורות מופיעה במבוא של כל פרק. כן מובאים הסברים להגדרות ולשיטות החישוב.

(ירושלים; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה פנימית; עולים; תעסוקה; שכר; קצבאות; עוני; תעשייה; בינוי; תחבורה; תאונות דרכים; תרבות; ספורט; עבריינות; בתי-ספר; תלמידים; סטודנטים; תיירות; בתי-מלון; בריאות; שירותים; מים; חשמל; תקשורת; תשתיות; מוזיאונים; אקלים; איכות הסביבה; תקציבים; בחירות)

005

עיריית ראשון-לציון שנתון סטטיסטי 2010

מרכז מידע ומחקר, עיריית ראשון-לציון, ראשון לציון 2010. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה (ראו: נתונים וחופש המידע > שנתונים סטטיסטיים): www.rishonlezion.muni.il.

השנתון הסטטיסטי של עיריית ראשון-לציון מורכב השנה מ-14 פרקים, לפי הפירוט הבא: שטח ואקלים; אוכלוסייה; שירותי רווחה; חינוך והשכלה; תרבות, נופש וספורט; תחבורה ותקשורת; סדר ציבורי; בינוי ותשתית; עסקים, מסחר ותעשייה; תעסוקה ועבודה: רמת חיים; תשתיות ושירותים עירוניים; תקציב; שכונות העיר. המבואות לפרקים כוללים ניתוח של הנתונים העיקריים, הסברים על ההגדרות והמונחים ופירוט של מקורות הנתונים. המקורות העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרדי הממשלה, משטרת ישראל, המוסד לביטוח לאומי, שירות התעסוקה, חברת החשמל, חברת בזק ואגפי העירייה.

(שנתונים [פרסומים]; ראשון-לציון; אוכלוסייה; הגירה פנימית; תנועה טבעית; דיור; בינוי; תעסוקה; הכנסה; גמלאות; שירותי רווחה; תחנות לבריאות המשפחה; תלמידים; בתי-ספר; גני ילדים; תרבות; תנועות נוער; מתנ"סים; שירותים; בנקים; תשתיות; חשמל; מים; אקלים; תעשייה; תחבורה; תאונות דרכים; עבריינות; תקשורת; איכות הסביבה; תקציבים)

006

אשדוד: שנתון סטטיסטי, 2008-2007

היחידה לתכנון אסטרטגי, עיריית אשדוד, אשדוד 2010, 276 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה: www.ashdod.muni.il.

שנתון העיר אשדוד, השני בסדרה, מורכב השנה מ-17 פרקים, כדלקמן: ציוני דרך בתולדות העיר וסמל העיר; נתונים גאוגרפיים – שטח, שימושי קרקע, צפיפות ואקלים; המבנה הדמוגרפי; עלייה וקליטה; חינוך והשכלה גבוהה; תרבות ספורט והחברה העירונית לתרבות הפנאי; שירותים קהילתיים: מינהל השירותים החברתיים, בריאות וביטוח לאומי; שירותים עירוניים: מינהל תפעול; אבטחה, בטחון וסדר ציבורי; דיור, בינוי והחברה העירונית לפיתוח אשדוד (חפ"א); תשתיות: תחבורה, חשמל ומים; תעסוקה ויוממות; איכות הסביבה; כלכלה ורמת חיים; תיירות והחברה העירונית לתיירות ("חופית"); העירייה - תקציב וכוח-אדם; מועצת העיר, ועדות רשות וחובה ומבקר העירייה. הנתונים כוללים השוואות לשנים קודמות, וחלקם מוצגים בהשוואה לערים אחרות, בעיקר ל"פורום ה-15", שהיא קבוצה של 15 ערים גדולות ובינוניות שלא מקבלות "מענקי איזון" מהממשלה (חוץ מבאר-שבע). בראשיתו של כל פרק מובאת סקירה של הפעילויות העירוניות בנושא הנדון ומוצגים הממצאים העיקריים. מקורות הנתונים העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד הפנים, משרד הבינוי והשיכון, המוסד לביטוח לאומי, שירות התעסוקה, אגפי העירייה וחברות עירוניות.

(אשדוד; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; הגירה פנימית; תנועה טבעית; עולים; ילדים; קשישים; תלמידים; בתי-ספר; גני ילדים; בחינות בגרות; סטודנטים; פעילויות פנאי; מתנ"סים; מיצב חברתי-כלכלי; גמלאות; שירותים חברתיים; בינוי; דיור; תשתיות; תעסוקה; יוממות; עבריינות; תחבורה; איכות הסביבה; אקלים; תיירות; חשמל; מים; ארנונה; תקציבים)

007

שנתון התנועה הקיבוצית מס' 7: נתוני שנת 2008

התנועה הקיבוצית, תל-אביב 2010, 40 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של התנועה: www.kibbutz.org.il (ראו: אגף כלכלה).

שנתון זה מורכב השנה משני חלקים, כדלקמן: אומדני פעילות - הכנסה מחקלאות, הכנסה מתעשייה, נכסים והתחייבויות, השקעות, רווחים ועוד; אורחות חיים - מודל התפרנסות, שינויים דמוגרפיים, שכונות קהילתיות, הרכב האוכלוסייה, קליטת חברים חדשים, ביטחון סוציאלי ועוד. בין הממצאים: הרווח הנקי של הקיבוצים הסתכם ב-2008 ב-3.137 מיליארדי ₪, לעומת 1.636 מיליארדי ₪ ב-2007; סך ההכנסות של הקיבוצים ב-2008 הסתכם ב-27.830 מיליארדי ₪, לעומת 26.138 מיליארדי ₪ ב-2007; הוצאות המחייה בקיבוצים הסתכמו ב-2008 בכ-3.2 מיליארדי ₪, בדומה ל-2007; ל-84.1% מהקיבוצים היה הון עצמי חיובי, לעומת 76.5% ב-2007; הענף המוביל בתעשייה הקיבוצית ב-2008 המשיך להיות פלסטיקה וגומי (כ-47% ממחזור המכירות של התעשייה הקיבוצית), ולאחריו מזון ומשקאות, מתכת ומכונות; מכירות המפעלים בקיבוצים הסתכמו בכ-33.1 מיליארדי ₪ (כ-15.5 מיליארדי ₪ בענף פלסטיקה וגומי); חלוקת הקיבוצים ב-2009 לפי מודל התפרנסות היתה כדלקמן: 16 במודל המשולב (17 ב-2008), 187 במודל רשת הביטחון (175 ב-2008) ו-53 במודל השיתופי (64 ב-2008); מאז 2004 חל בכל שנה גידול קטן וקבוע באוכלוסיית הקיבוצים, ובסוף 2008 הגיע מספר התושבים לכ-126,700 איש (כ-123,300 ב-2007).

(שנתונים [פרסומים]; קיבוצים; בני קיבוצים; תנועה טבעית; תעסוקה; רווחים; תעשייה; חקלאות; הכנסה; ביטחון סוציאלי; פנסיה; שינוי חברתי; שינוי ארגוני)

 

ב. אוכלוסייה: דמוגרפיה, עלייה וקליטה

פרסומים

008

שני-אבוחצירה, יפעת:

האוכלוסייה הבדווית בישראל - שימוש במרשם האוכלוסין לעומת אומדני האוכלוסייה כבסיס לחישוב מדדים דמוגרפים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 50 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2010, 47 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

האוכלוסייה הבדואית במחוז הדרום נאמדה על-ידי הלמ"ס ב-2006 בכ-150,000 אלף נפש, שמהם כ-50,000 הוגדרו כשייכים לפזורה הבדואית. אומדן זה התבסס על תוצאות מפקד האוכלוסין והדיור 1995, ולאחריו בהתאם לשינויים בגודל האוכלוסייה לפי רכיבים דמוגרפים המתקבלים מרשומות מרשם האוכלוסין. בסיס האוכלוסייה הבדואית שנקבע במפקד תוקן לאור תוצאות סקר הערכת המפקד, ונזקפו 6,000 רשומות נוספות לבסיס האוכלוסייה. בדיעבד, לאחר שנעשו השוואות בין אומדני האוכלוסייה לנתוני מרשם התושבים, נראה היה כי זקיפת הנתונים שנקבעה אינה מספקת וכי האומדן שנקבע כבסיס האוכלוסייה הבדואית בדרום אינו משקף דיו את מספר התושבים ואת תכונותיהם. לפיכך, נבחנו ההבדלים בין המקורות השונים לחישוב אומדני האוכלוסייה הבדואית במחוז הדרום והשפעותיהם על חישוב מדדים דמוגרפיים ב-2006-1995. נמצא, כי אפשר לאמוד אוכלוסייה זו על בסיס נתוני מרשם האוכלוסין, למרות מגבלותיו, וכי האומדנים המחושבים על בסיס המרשם הם עדיפים על אלו של מפקד האוכלוסין והדיור.

(בדואים; נגב; אוכלוסייה; מפקד אוכלוסין; מתודולוגיה סטטיסטית)

009

אוכלוסיית ישראל - תכונות דמוגרפיות: 2009-1990

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלון מס' 108 בסדרת "סטטיסטיקל", ירושלים 2010, 6 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). העלון מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בסדרת עלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות נתונים במגוון של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון הנוכחי מוצגים נתונים על האוכלוסייה בישראל ב-2009-1990. הנושאים הנסקרים הם: גידול האוכלוסייה, תכונות האוכלוסייה, נישואין ופריון, תמותה, תפרוסת מרחבית, משקי-בית ומשפחות. בין הממצאים: בסוף 2009 מנתה אוכלוסיית ישראל 7.6 מיליון נפש לעומת 4.8 מיליון נפש ב-1990; ב-2009 גדלה האוכלוסייה היהודית ב-1.7% (95 אלף נפש) והאוכלוסייה הערבית ב-2.4% (36 אלף נפש); ב-1995-1990 עלו לישראל כ-114 אלף איש בממוצע בשנה, וב-2009-2006 עלו כ-16 אלף איש בממוצע בשנה; ב-2008 התחתנו בישראל 50,000 זוגות לעומת 32,000 ב-1990; הפריון הכולל (מספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת בחייה) ב-2009 היה כמו ב-1990 ועמד על 3, אך יש לציין כי במהלך תקופה זו עלה שיעור הפריון הכולל של נשים יהודיות מ-2.7 ל-2.9, בעוד שבקרב נשים מוסלמיות חלה ירידה מ-4.7 ל-3.7, בקרב נשים נוצריות חלה ירידה מ-2.6 ל-2.2 ובקרב נשים דרוזיות חלה ירידה מ-4.1 ל-2.3; מספר לידות החי בישראל עלה מ-103 אלף ב-1990 ל-161 אלף ב-2009; תוחלת החיים של גברים ונשים בישראל עלתה בכ-4 שנים ב-20 השנים האחרונות והגיעה ל-79.7 בקרב גברים ול-83.5 בקרב נשים; סיבת הפטירה הראשית ב-1990 היתה מחלות לב (30%), וב-2008 - סרטן (26%); מספר הערים שבהן יותר מ-200,000 תושבים עלה מ-3 ב-2000 ל-6 ב-2009; מספר משקי-הבית בישראל עלה מ-1.2 מיליון ב-1990 ל-2.1 מיליון ב-2009.

(אוכלוסייה; משקי-בית; תנועה טבעית; תוחלת חיים; עולים; סיבות מוות)

010

Women in Israel and in the World: 2007/2008
CBS, Leaflet No. 103 in the “Statistikal” series, Jerusalem 2010, 7 pages. The publication appears also on the Bureau’s Internet site: www.cbs.gov.il.

בסדרת עלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות נתונים במגוון של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון הנוכחי מוצגים נתונים נבחרים על נשים (וגברים) בישראל בהשוואה לארצות ה-OECD. הנתונים מתמקדים בנושאים הבאים: פריון, תוחלת חיים, השכלה גבוהה, עבודה, שכר, רמת חיים וייצוג נשים בכנסת. בין הממצאים: שיעור הפריון של הנשים בישראל ב-2008 היה כמעט כפול מהממוצע בארצות ה-OECD – 3 לעומת 1.7; ב-2007, הפער בין תוחלת החיים של נשים (82.4 שנים) לגברים (78.7) בישראל היה 3.7 שנים, לעומת פער ממוצע של 5.5 שנים בממוצע בארצות ה-OECD); ב-2007, 53% ממקבלי התואר השלישי בישראל היו נשים, לעומת 44% בממוצע בארצות ה-OECD; ב-2007, 47% מהנשים השתתפו בכוח העבודה בישראל, בדומה לממוצע בארצות ה-OECD (46%); ב-2007, שכרן הממוצע של הנשים העובדות בישראל היה כ-63% משכרם הממוצע של הגברים – שיעור נמוך יותר מאשר ברוב ארצות ה-OECD; שיעור הסיכון לעוני בישראל לנשים (30%) ולגברים (29%) הוא גבוה יותר מאשר בכל המדינות שנבדקו; חלקן של הנשים בכנסת עמד ב-2009 על 18% – שיעור נמוך יותר מאשר בבתי הנבחרים של כל הארצות שנבדקו מלבד ארצות-הברית (17%).

(נשים; פריון [ילודה]; תוחלת חיים; חינוך גבוה; תעסוקה; הכנסה; רמת חיים; עישון; פוליטיקה; מחקר השוואתי)

011

DellaPergola, Sergio:
Actual, Intended, and Appropriate Family Size Among Jews in Israel
"Contemporary Jewry", 29: 2 (August 2009), pp. 127-152.

אוכלוסיית ישראל מאופיינת בשילוב ייחודי של שיעורי הגירה ופריון גבוהים יחסית. שיעור הפריון של נשים מוסלמיות בישראל ב-2007 היה 3.9 ושל נשים יהודיות - 2.8. בעבודה זו, נבדקו דפוסי פריון הילודה של נשים יהודיות בישראל ועמדות בנושא זה, על בסיס סקר רחב שנערך ב-2005 בקרב נשים (בגיל הפריון) וגברים, שהיו נשואים או שנמצאו בקשר זוגי יציב. בין הממצאים: למיצב חברתי-כלכלי ולתכונות דמוגרפיות ותרבותיות יש השפעה על פריון הילודה; השפעותיהם של ארצות המוצא והבדלים חברתיים-כלכליים נחלשים לאורך זמן; גורמים תרבותיים, בעיקר רמת דתיות, ממשיכים להיות גורמים משמעותיים ויציבים ברצון להביא ילדים; נמצאו הבדלים גדולים בין התפיסה של גודל המשפחה הרצוי (4-3 ילדים) לבין גודל המשפחה בפועל (3-2 ילדים); כמו כן, נמצאו הבדלים משמעותיים בין גודל המשפחה המתוכנן לבין גודל המשפחה הרצוי.

(פריון [ילודה]; גודל משפחה; תכנון משפחה; דתיות; מיצב חברתי-כלכלי)

012

ציונית, יפה; ברמן, ציפי; בן-אריה, אשר (עורכים):

ילדים בישראל: שנתון סטטיסטי, 2010

המועצה הלאומית לשלום הילד, ירושלים 2010, 688 עמ', בסיוע מכון חרוב. לקט נתונים מהשנתון מופיע באתר האינטרנט של המועצה: www.children.org.il.

שנתון זה, היוצא לאור זו השנה ה-19 ברציפות, מורכב מ-15 פרקים, כדלקמן: מאפיינים דמוגרפיים של אוכלוסיית הילדים; ילדים עולים וילדי מהגרי עבודה; משפחות, משקי-בית ותנאי גדילה של ילדים; ילדים החיים מחוץ למשפחתם; ילדים וחינוך; ילדים ועולם הפנאי; ילדים עם צרכים מיוחדים; ילדים ובריאות; ילדים ותאונות; ילדים וכלכלה (עבודת ילדים, ילדים במשפחות המקבלות הבטחת הכנסה וכו'); ילדים בעולם המשפט; ילדים עוברי חוק; ילדים נפגעי עבירה; ילדים במצבי מצוקה; ילדים בישראל ובעולם (השוואות בנושאים של בריאות, חינוך, עוני, תזונה ועוד). בתחתיתו של כל לוח בשנתון מצוין מקור הנתונים. השנה נוספו, בין היתר, נתונים בנושאים הבאים: נישואי קטינות; העדפות בילוי בשעות הפנאי; חומרת מוגבלותם של ילדים לפי מין; חיסונים שניתנו לתלמידים, גובה ומשקל לפי מגזרים; אחוז בני נוער עובדים לפי צורת יישוב המגורים; תיקים שנפתחו לקטינים בגין עבירות נגד קטינים; שימוש בחומרים ממכרים ועוד. בסוף הפרסום מובאים מפתח עניינים ורשימת המקורות ששימשו להכנת השנתון.

(ילדים; שנתונים [פרסומים]; תנאי מחייה; עוני; מוגבלויות; מחלות כרוניות; בריאות הנפש; בריאות השן; מומים מלידה; חיסונים; תמותת תינוקות; תאונות; תאונות דרכים; אלימות; התעללות בילדים; פעילויות פנאי; חוגים; הישגים לימודיים; אקלים בית-הספר; חינוך מיוחד; נשירת תלמידים; עובדים צעירים; הריון; יחסי מין; עבריינות נוער; שימוש בסמים; התאבדות; משפחות במצוקה; משפחות חד-הוריות; עולים; יתומים; פנימיות; אימוץ ילדים)

013

ברודסקי, ג'ני; שנור, יצחק; באר, שמואל (עורכים):

קשישים בישראל - שנתון סטטיסטי, 2009

משאב מאגר מידע ארצי לתכנון בתחום הזיקנה (משותף למאיירס - ג'וינט מכון ברוקדייל ולאשל - האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל), ירושלים 2010, 398 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של מאיירס - ג'וינט מכון ברוקדייל: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

שנתון זה, היוצא לאור בפעם ה-12, מקיף מגוון רחב של נושאים בנוגע לקשישים בישראל, תוך הדגשת מגמות לאורך זמן והבדלים בין קבוצות אוכלוסייה ובין אזורים גאוגרפיים שונים. הפרסום מורכב מחמישה פרקים, כדלקמן: 1) מאפיינים דמוגרפיים של הקשישים; 2) מאפיינים בריאותיים של הקשישים ודפוסי שימוש בשירותי בריאות נבחרים; 3) מאפיינים חברתיים וכלכליים של הקשישים; 4) מערכת השירותים לקשישים: היצע ודפוסי שימוש; 5) הקשישים במבט בין-לאומי (מספר הקשישים, יחסי תלות, השתתפות בכוח העבודה, יהודים בישראל ובעולם ועוד). בתחילתו של כל פרק מובאים הגדרות והסברים ללוחות וכן סיכום של הממצאים העיקריים. השנה נוספו נתונים חדשים על אחוז האשפוזים מתוך הביקורים במרפאה לרפואה דחופה ועל בני 65 ומעלה שמרגישים שאין להם על מי לסמוך בשעת משבר או מצוקה. שנתונים קודמים, לשנים 2000 עד 2008, מופיעים באתר האינטרנט של משאב: www.jointnet.org.il.

(קשישים; תוחלת חיים; מצב משפחתי; עולים; פטירות; מחלות גופניות; סרטן; מוגבלויות; בריאות הנפש; בדיקות רפואיות; פעילות גופנית; פעילויות פנאי; תמיכה חברתית; תמיכה משפחתית; הכנסה; עוני; רמת השכלה; דיור; שירותי רווחה; שירותי בריאות; אשפוז; סיעוד; דיאליזה; ליקויי ראייה; ליקויי שמיעה; ניצולי שואה; תרופות; אלימות; ביטוח בריאות; טיפול ממושך; מוסדות לקשישים; דיור מוגן; הרגלי קריאה; התנדבות; מועדונים; תרבות; חופשה; בדידות; תעסוקה; גמלאות; יהודים [תפוצות]; נהגים; תאונות; התאבדות)

014

כאהן-סטרבצ'ינסקי, פאולה; לוי, דגנית; קונסטנטינוב, וצ'סלב:

בני נוער עולים בישראל: תמונת מצב עדכנית

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 10-561, ירושלים 2010, 137 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

מחקר זה נועד לספק מידע רחב ועדכני על מצבם של בני נוער עולים ממדינות שונות, שיהווה תשתית לתכנון ולהתאמת שירותים ותכניות לאוכלוסייה זו. במחקר נבדקו הנושאים הבאים: מאפייני בני הנוער ומשפחותיהם; שימוש בשפה העברית ובשפת האם; תפקוד לימודי; פעילויות פנאי; התנהגויות סיכון; מצוקה נפשית; יחסים עם ההורים; זהות לאומית ועוד. המידע נאסף מנערים בגילים 17-12 מחמש קבוצות מוצא: ארצות דוברות צרפתית, אנגלית וספרדית, ברית-המועצות לשעבר ואתיופיה. כן נבדקה קבוצה של בני עולים, יוצאי אתיופיה ילידי ישראל. בין הממצאים: ב-2007-1990 עלו לישראל כ-300,000 ילדים ובני נוער עד גיל 17; ב-2008 חיו בישראל כ-60,000 בני נוער עולים בגילים 17-12; כ-80% מבני הנוער דיווחו כי הם שולטים היטב בעברית; מצבם הלימודי של יוצאי ברית-המועצות לשעבר הוא הטוב ביותר מבין הקבוצות; כ-50% מהתלמידים מקבלים עזרה בלימודים, כמחציתם מבית-הספר או מגוף אחר; כ-50% מהנערים השתתפו בחוגים ובפעילויות אחרות בשעות הפנאי; כ-20% מיוצאי אתיופיה ציינו כי הם היו מעורבים בקטטה שלוש פעמים או יותר בשנה האחרונה, לעומת כ-10% מיוצאי ארצות אחרות; 19% מהנערים דיווחו כי הם מעשנים נרגילה; ב-53% בלבד מהמשפחות של הנערים יוצאי אתיופיה ראש המשפחה עובד; כ-90% מיוצאי אתיופיה ודוברי צרפתית ואנגלית הגדירו את משפחתם כמסורתית או דתית, לעומת 13% בלבד מיוצאי חבר העמים ו-44% מדוברי הספרדית; כ-75% מהמרואיינים דיווחו כי הם מרגישים ישראלים במידה רבה או רבה מאוד; 63% מהנערים ו-58% מהנערות ציינו כי הם רוצים לשרת בצבא.

(עולים; מתבגרים; זהות לאומית; שפה; קליטה חברתית; הסתגלות לבית-הספר; יחסי הורים – ילדים; פעילויות פנאי; חוגים; רווחה רגשית; אלימות; עישון; שתיית אלכוהול)

015

לשם, אלעזר:

עולי ברית המועצות לשעבר 1990-2005: קטעים נבחרים מדוח מחקר תשתית רב תחומי

"הד האולפן החדש", מס' 96 (חורף 2010), עמ' 11-3. כתב-העת מופיע באתר האינטרנט של משרד החינוך (ראו: הגף לחינוך מבוגרים > הנחלת הלשון): www.education.gov.il.

במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר שנועד לבחון את טיב השתלבותם של העולים מברית-המועצות לשעבר בחברה הישראלית, לשם אבחון צרכים וקביעת מדיניות לגבי אוכלוסייה זו. אוכלוסיית המחקר כללה את העולים מברית-המועצות לשעבר שעלו ב-2005-1990 והיו בני 18 ומעלה ב-2006 (כ-728,000 נפש). במחקר רואיינו 1,028 איש - מדגם מייצג של אוכלוסייה זו. בין הממצאים: כשני שלישים מהעולים הביעו שביעות רצון מחייהם ומקליטתם בישראל; בקרב המועסקים, 35% מהגברים ו-24% מהנשים הועסקו ב-2006 במשלחי-יד אקדמיים, חופשיים, טכניים או כמנהלים; רק 20% מהמועסקים ציינו שעבודתם הנוכחית דומה/זהה לזו שהיתה בארץ מוצאם; השליטה בעברית נתפסה על-ידי 59% מהעולים כמרכיב חשוב בזהות הישראלית; המחסום הלשוני והקושי ברכישת השפה העברית צוינו על-ידי 44% מהמשיבים כקושי החמור ביותר בתהליך הקליטה; שפת הדיבור השכיחה בביתם של העולים היא רוסית; 75% מהמשיבים ציינו שבעבודתם הם מדברים בעיקר בעברית; תחושת הזהות הישראלית של העולים התגברה ככל שהוותק שלהם בישראל עלה; מבין אלה ששירתו בצה"ל, 83% הביעו שביעות רצון מהשירות; ב-73% ממשקי-הבית של העולים רמת ההכנסה היתה נמוכה יותר מרמת ההכנסה הממוצעת במשק; 13% מהמשיבים ציינו שהם שוקלים לעזוב את ישראל.

(עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; קליטת עלייה; שביעות רצון; זהות ישראלית; שפה; תעסוקה; חינוך; תרבות; דיור; הכנסה; התנדבות; יחסי ישראלים וותיקים – עולים)

016

פיליפוב, מיכאל:

מי רוצה להישאר בארץ?

המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים 2010, 4 עמ'. המאמר מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.idi.org.il

סקר "מדד הדמוקרטיה" של המכון הישראלי לדמוקרטיה כולל מגוון רחב של שאלות הנוגעות לחברה בישראל. אחת השאלות המרכזיות בסקר היא: "לטווח הארוך, האם את/ה רוצה או לא רוצה לחיות בארץ?". במאמר זה מנותחות התשובות לשאלה זו, לפי מאפיינים שונים של המשיבים, כפי שבאו לביטוי בסקר "מדד הדמוקרטיה" של 2007. בין הממצאים: כמחצית מהצעירים (בני 31-18) השיבו כי הם אינם משוכנעים שהם ירצו לחיות בישראל בטווח הארוך; 45% מילידי ישראל שאביהם נולד בישראל השיבו כי הם לא בטוחים שירצו להישאר בישראל בטווח הארוך; בקרב ילידי ישראל שאביהם נולד בחו"ל הרצון להישאר היה גבוה יחסית – 71%; בבחינת רמת הדתיות של המשיבים, נמצא כי יש מתאם חיובי בין רמת הדתיות לבין הרצון להישאר בישראל – 87% מהחרדים ו-74% מהדתיים ציינו כי הם בטוחים שירצו להמשיך לגור בישראל בטווח הארוך, וזאת לעומת 59% מהחילונים; בבחינת ההעדפות הפוליטיות של המשיבים, נמצא כי אלו שמזוהים עם מפלגות השמאל בטוחים פחות ברצונם לחיות בישראל בטווח הארוך (49%) לעומת אלו שמזוהים עם מפלגות הימין (68%); השיעורים הגבוהים ביותר של המשוכנעים ברצונם לחיות בישראל נמצאו בקרב מצביעי יהדות התורה (86%) וש"ס (84%).

(יורדים; עמדות חברתיות; עמדות פוליטיות; דעת קהל)

017

חושן, מאיה; קורח, מיכל:

על נתונייך ירושלים, 2010/2009: מצב קיים ומגמות שינוי

מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים 2010, 63 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jiis.org.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים עדכניים על ירושלים בנושאים הבאים: שטח, אוכלוסייה, חינוך, תעסוקה, עוני, בינוי ותיירות. הפרסום כולל השוואות לנתוני ישראל, תל-אביב-יפו וחיפה. בנושא תיירות מובאת גם השוואה לאילת. המקור העיקרי לנתונים הוא "השנתון הסטטיסטי לירושלים" (ראו בפרק "כללי"). בין הממצאים: בסוף 2008 מנתה אוכלוסיית ירושלים כ-763.6 אלף נפש (כ-495 אלף יהודים ו"אחרים" [נוצרים לא-ערבים ואוכלוסייה ללא סיווג דת].וכ-268.6 אלף ערבים); היהודים בירושלים היוו כ-8% מהאוכלוסייה היהודית בישראל, והערבים בעיר היוו כ-18% מהאוכלוסייה הערבית בישראל; שטח השיפוט של ירושלים הוא כ-126 אלף דונם, לעומת כ-51 אלף דונם בתל-אביב-יפו וכ-60 אלף דונם בחיפה; ב-2008 היגרו מירושלים כ-17,360 איש, והיגרו אל ירושלים כ-12,440 תושבים חדשים (מאזן הגירה של 4,920- נפש); מאזן ההגירה השלילי ביותר ב-20 השנים האחרונות היה ב-2000 – 8,200- נפש; גודל משק-בית ממוצע באוכלוסייה היהודית בירושלים ב-2008 היה 3.4 נפשות, לעומת 5.2 נפשות באוכלוסייה הערבית בעיר (3.1 בישראל, 2.5 בחיפה ו-2.2 בתל-אביב); שיעור הריבוי הטבעי בירושלים ב-2008 היה 23.6 לאלף נפש, לעומת 16.1 בישראל, 11.5 בתל-אביב ו-3.8 בחיפה; ב-2008 33% מהמשפחות בירושלים חיו מתחת לקו העוני; שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים ב-2008 היה כ-45%, לעומת כ-56% בממוצע ארצי; שיעור הזכאות לתעודת בגרות בירושלים בתשס"ח בקרב תלמידי כיתות י"ב היה 51%, לעומת ממוצע ארצי של 56%.

(ירושלים; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה פנימית; פריון [ילודה]; עולים; תעסוקה; שכר; עוני; צריכה; דיור; בנייה; תלמידים; בחינות בגרות; סטודנטים; אוניברסיטאות; תיירות; בתי-מלון)

018

טבריה בראי מפקד האוכלוסין 2008

היחידה למידע וסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2010, 166 עמ'.

בפרסום זה מוצגים נתונים דמוגרפיים ואחרים על תושבי העיר טבריה בהשוואה לערי צפון ישראל האחרות (יישובים יהודיים), שתי ערים מחוץ למחוז (אילת וקריית ים) ולממוצע הארצי, כפי שהשתקפו בנתוני מפקד האוכלוסין 2008 של הלמ"ס. כמו כן, כולל הפרסום השוואות לנתוני מפקדים קודמים. הנתונים כוללים את התפלגות האוכלוסייה לפי קבוצות גיל, התפלגות האוכלוסייה הבוגרת לפי מצב משפחתי, פריון ומספר הנפשות הגרות במשק-הבית, משקי-בית עם ילדים עד גיל 17, הגירה פנימית, יבשת המוצא של התושבים, רמת ההשכלה של התושבים, השתתפות בכוח העבודה, מועסקים לפי ענף כלכלי ומשלח-יד, תנאי דיור (מספר החדרים בדירה, בעלות על דירה וכו') ובעלות על מוצרים בני-קיימה (מכונית, מחשב, טלפון סלולרי וכו'). בין הממצאים לגבי טבריה: אוכלוסיית העיר גדלה מ-24,400 נפש ב-1972 ל-41,600 נפש ב-2008; אחוז בני 19-0 הצטמצם מ-51.3% ב-1972 ל-32.9% ב-2008, ואחוז בני 65+ גדל מ-5.4% ב-1972 ל-10.5% ב-2008; מספר הילדים הממוצע לאישה ירד מ-4.2 ב-1972 ל-2.4 ב-2008; אחוז התושבים שלמדו שמונה שנות לימוד בלבד ירד מ-62.1% ב-1972 ל-11.5% ב-2008; אחוז משקי-הבית שברשותם מכונית אחת לפחות עלה מ-12.2% ב-1972 ל-52.9% ב-2008; אחוז המועסקים בטבריה (52%) נמצא דומה לממצאי המפקדים הקודמים.

(טבריה; כרמיאל; מגדל העמק; מעלות; נהריה; נצרת עילית; עכו; עפולה; צפת; יקנעם; בית שאן; קריית שמונה; קריית ים; אילת; אוכלוסייה; משקי-בית; דיור; תעסוקה; רמת השכלה; מוצרים בני-קיימה)

019

גילאי 65+ בטבריה ובערי מחוז הצפון

היחידה למידע ולסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2010, 19 עמ'.

חלקם של בני 65+ בטבריה הוא כ-10.3%, וקצב הגידול של אוכלוסייה זו הוא מואץ. בפרסום הנוכחי מובאים נתונים שונים על אוכלוסיית בני 65+ בטבריה, תוך השוואה לערים אחרות במחוז הצפון ולשתי רשויות מקומיות מחוץ למחוז (אילת וקריית ים). מקורם של הנתונים הוא בפרסום "קשישים בישראל: שנתון סטטיסטי, 2009" שיצא לאור על-ידי משאב – מאגר מידע ארצי לתכנון בתחום הזיקנה, המשותף למאיירס ג'וינט מכון ברוקדייל ולאשל האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל. הנתונים כוללים את התפלגות הקשישים לפי קבוצות-גיל ומין ושיעורם מתוך כלל אוכלוסיית העיר, נתונים על עולים קשישים, נתונים על מקבלי השלמת הכנסה מתוך כלל מקבלי קצבת זיקנה ושאירים, נתונים על מקבלי גמלת סיעוד, נתונים על תכנית "קהילה תומכת", נתונים על תכניות בדיור מוגן וכן נתונים המתייחסים למערכת השירותים לקשישים - מועדונים ומרכזי יום, שירותי ייעוץ וכו'.

(טבריה; כרמיאל; מגדל העמק; מעלות; נהריה; עכו; נצרת עילית; עפולה; צפת; קריית ים; קריית שמונה; אילת; קשישים; נתונים דמוגרפיים; הגירה פנימית; גמלאות; מועדונים; שירותים חברתיים; שירותי יעוץ; דיור מוגן; הבטחת הכנסה)

020

שנור, יצחק; באר, שמואל; ברודסקי, ג'ני:

זקנים בישראל ערב ראש השנה תשע"א

"דורות", מס' 126 (ספטמבר 2010), עמ' 34-30.

לרגל ראש השנה תשע"א, מוצגים במאמר זה מספר מאפיינים סוציו-דמוגרפיים של הקשישים בישראל. בין הממצאים: בסוף 2008 נאמד מספרם של בני 65+ בישראל בכ-715,300 איש, שמתוכם כ-5,300 איש היו בני 95+; בקרב הקשישים,56% מהגברים ו-50% מהנשים היו בני 74-65, 33% מהגברים ו-37% מהנשים היו בני 84-75 ו-11% מהגברים ו-13% מהנשים היו בני 85+; ב-2009 נאמד מספרם של ניצולי השואה החיים בישראל בכ-221,500 איש; בסוף 2008 כ-44% מבני 65+ היו לא-נשואים (יותר נשים אלמנות מאשר גברים אלמנים); כ-24% מבני 69-65 וכ-10% מבני 74-70 השתתפו בשוק העבודה; שיעור האשפוזים לאלף נפש היה 516 בקרב קשישים לעומת 154 בכלל האוכלוסייה; קשישים ביקרו אצל רופא משפחה 16 פעמים בשנה בממוצע ו-8 פעמים בממוצע אצל רופא מומחה; כ-41% מבני 65+ עסקו בפעילות גופנית 3 פעמים או יותר בשבוע; ההכנסה הממוצעת של משקי-בית של קשישים ב-2008 היתה 4,184 ₪; בממוצע, הכנסתם של משקי-בית של קשישים מורכבת מ-35% פנסיה, 31% מקצבאות, 27% מעבודה ו-6% מהון; תחולת העוני בקרב קשישים ב-2008 היתה 22%, לעומת 24% בכלל האוכלוסייה; 34% מהקשישים בישראל מחזיקים ברישיון נהיגה, לעומת 67% בכלל האוכלוסייה; 41% מהקשישים דיווחו כי הם חשים בדידות מדי פעם או לעתים קרובות, לעומת 31% בכלל האוכלוסייה.

(קשישים; תכונות דמוגרפיות; תוחלת חיים; מצב משפחתי; בריאות גופנית; שירותי בריאות; בדידות; תעסוקה; הכנסה; מפגשים חברתיים)

 

ג. בינוי ודיור

פרסומים

021

סייג, דורון:

מדידת השינויים במחירי הדירות לפי אזור ואמידת הגמישות של מאפייני הדירה והסביבה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 51 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2010, 86 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בעבודה זו נבדקו מגמות המחירים בעשור האחרון בשוק הדירות ברמה האזורית בישראל, תוך בחינת המשתנים המשפיעים על מחירי הדירות ואמידת גמישותם. זאת, בין היתר, במטרה לבחון, לעדכן ולשפר את מתודולוגיית המודל לחישוב מדד מחירי הדירות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. חישוב מדדי המחירים נעשה על סמך מתודולוגיה הדונית בטכניקת ה-C.P.I.M (Characteristics Price Index Method) – טכניקת מעקב אחר דירה מייצגת. בעבודה נמדדה לראשונה, באופן מדעי ואמפירי, השתנות מחירי הדירות לפי אזורים ב-2009-1999. מדידה זו בוצעה בתשעה תת-שווקים גאוגרפיים בישראל והיא כללה 64 יישובים עירוניים. בין הממצאים: ב-2009-1999 עלו מחירי הדירות במונחים ריאליים ברוב חלקי הארץ, אולם באזורי חיפה, הצפון והקריות נרשמו ירידות מחירים ריאליות; פער המחירים בין האזורים השונים בישראל התרחב ב-2009-1999 כתוצאה מעליות מחירים חדות באזורים תל-אביב, ירושלים והמרכז לעומת ירידות מחירים באזורי הצפון, חיפה והקריות; מאפייני הדירה המשמעותיים ביותר בהשפעתם על מחיר הדירה הם שטח הדירה, סוג הדירה, הרמה החברתית-כלכלית של התושבים באזור הסטטיסטי ורמת הפריפריאליות של היישוב.

(שוק הדירות; מחירים; מדדים; מתודולוגיה סטטיסטית; אזורים סטטיסטיים)

022

סקר דירות למכירה בבנייה ביזמה פרטית: ינואר-מרס 2010

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רבעון מס' 2/2010, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il

"סקר דירות חדשות למכירה בבנייה ביזמה פרטית" הוא סקר שוטף של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנועד לספק תמונת-מצב עדכנית של שוק הדירות החדשות למכירה בבנייה פרטית (לא כולל בנייה עצמית, בנייה להשכרה, בנייה בשיטת "בנה ביתך" ובנייה באמצעות עמותות או ביוזמת משרד הבינוי והשיכון), ובכך לסייע בקבלת החלטות בנוגע לתכנון מדיניות הבינוי בישראל ולמעקב אחר ההתפתחויות בענף. עיקרו של הסקר הוא מעקב שוטף אחר מכירת דירות ומלאי הדירות למכירה בסוף כל חודש ורבעון, תוך התייחסות למגמות ולשינויים שחלו בנתוני המכירות ובמלאי – הן בסיכום כללי והן לפי מאפיינים שונים: פריסה גאוגרפית, ותק הדירות בשוק, גודל הדירות ועוד. הנתונים מבוססים על הדיווחים על היתרי בנייה המועברים ללמ"ס מהוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה ועל דיווחים של בוני דירות בשטח. הפרסום כולל 21 לוחות, שבהם מובא מידע על דירות חדשות שנמכרו ועל דירות חדשות העומדות למכירה לפי מחוז ואזור (מטרופולין) וכן בשטחי 40 עיריות נבחרות, לפי מספר הדירות בבניין, מספר החדרים בדירה ו-ותק הדירה בשוק. בסוף הפרסום מוצג לוח על התחלות בנייה של דירות חדשות שאינן למכירה.

(בנייה; דיור; שוק הדירות)

023

סקר דירות למכירה בבנייה ביזמה פרטית: אפריל-יוני 2010

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רבעון מס' 3/2010, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il

"סקר דירות חדשות למכירה בבנייה ביזמה פרטית" הוא סקר שוטף של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנועד לספק תמונת-מצב עדכנית של שוק הדירות החדשות למכירה בבנייה פרטית (לא כולל בנייה עצמית, בנייה להשכרה, בנייה בשיטת "בנה ביתך" ובנייה באמצעות עמותות או ביוזמת משרד הבינוי והשיכון), ובכך לסייע בקבלת החלטות בנוגע לתכנון מדיניות הבינוי בישראל ולמעקב אחר ההתפתחויות בענף. עיקרו של הסקר הוא מעקב שוטף אחר מכירת דירות ומלאי הדירות למכירה בסוף כל חודש ורבעון, תוך התייחסות למגמות ולשינויים שחלו בנתוני המכירות ובמלאי – הן בסיכום כללי והן לפי מאפיינים שונים: פריסה גאוגרפית, ותק הדירות בשוק, גודל הדירות ועוד. הנתונים מבוססים על הדיווחים על היתרי בנייה המועברים ללמ"ס מהוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה ועל דיווחים של בוני דירות בשטח. הפרסום כולל 21 לוחות, שבהם מובא מידע על דירות חדשות שנמכרו ועל דירות חדשות העומדות למכירה לפי מחוז ואזור (מטרופולין) וכן בשטחי 40 עיריות נבחרות, לפי מספר הדירות בבניין, מספר החדרים בדירה ו-ותק הדירה בשוק. בסוף הפרסום מוצג לוח על התחלות בנייה של דירות חדשות שאינן למכירה.

(בנייה; דיור; שוק הדירות)

024

פעילות תושבי החוץ בשוק הנדל"ן המקומי בשנת 2009

מינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר, ירושלים 2010, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mof.gov.il.

בסקירה שנתית זו מוצגים נתונים בפילוחים שונים בנוגע לפעילותם של תושבי חוץ בשוק הנדל"ן בישראל בשנה החולפת. בין הממצאים: ב-2009 נרכשו כ-2,800 דירות על-ידי תושבי חוץ – ירידה של כ-13% בהשוואה ל-2008, בהמשך לירידה של כ-33% ב-2008; בפלח דירות היוקרה נרשמה ירידה בשיעור של כ-19%; סך השווי הכספי של רכישות תושבי חוץ ב-2009 נאמד בכ-4.3 מיליארדי ₪ (כ-36% בירושלים וכ-26% בתל-אביב), ומתוכו מהווה פלח דירות היוקרה כחמישית; משקל תושבי חוץ בסך הרכישות של דירות למגורים עמד על כ-2.8%; בערים ירושלים, אילת, נתניה ותל-אביב היוו רכישות תושבי חוץ היוו כ-11%-6% מסך הרכישות; בירושלים רכשו תושבי חוץ ב-2009 כ-30% מדירות היוקרה; שיעור רכישת דירות חדשות ירד מכ-40% מכלל הרכישות על-ידי תושבי חוץ ב-2006 לכ-25% ב-2009; על כל דירה שנרכשה על-ידי תושבי חוץ באזור המרכז נמכרו 1.8 דירות על-ידי תושבי חוץ באזור זה; הרצליה היא העיר שבה שילמו תושבי חוץ את המחיר הגבוה ביותר עבור רכישת דירה – מחיר ממוצע של כ-6.7 מיליוני ₪; ב-2009 מכרו תושבי חוץ כ-2,400 דירות – כ-10% יותר מאשר ב-2008.

(שוק הדירות; השקעות; מחירים)

025

סקר כלכלי שיווקי בטירת הכרמל: דו"ח מסכם

האגף למידע וניתוח כלכלי, משרד הבינוי והשיכון, ירושלים 2010, 91 עמ', בשיתוף עם חברת "סביבותכנון בע"מ". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moch.gov.il.

משרד הבינוי והשיכון עוסק באופן שוטף בייזום ובשיווק של פרויקטים לדיור ביישובים שונים בישראל. בדו"ח זה מוצגים ממצאי סקר שנעשה בטירת הכרמל, שנועד לספק נתונים וניתוח כלכלי שיהוו בסיס לקבלת החלטות בנוגע לשיווקים עתידיים של המשרד בעיר זו. עבודת הסקר נחלקה לארבעה מרכיבים: 1) בירורים מוקדמים – שיחות רקע עם גורמים עירוניים וציבוריים-ממסדיים לצורך קבלת מידע כללי, שיתוף פעולה והרשאה לקבלת מידע נחוץ. מידע זה כלל נתונים מוסדיים מהרשות המקומית וממשרדים ציבוריים רלוונטיים ונתונים מהמגזר הפרטי (קבלנים ומתווכים) בעיקר לצורך איתור מדגמי הסקר;
2) ראיונות עומק עם קבלנים; 3) קבוצת מיקוד עם מחפשי דירות בטירת הכרמל ורוכשים; 4) ניתוח כלכלי שיווקי (ניתוח גורמי ההיצע והביקוש, ניתוח המאפיינים הכלכליים-חברתיים של העיר, בחינת גורמי משיכה וחסמים למגורים בעיר, סקירת יעדי התכנון וכו') ומתן המלצות. ההמלצות העיקריות לעידוד שוק הדיור בטירת הכרמל הן כדלקמן: הפחתת מיסוי ליזמים; מימון ממשלתי לקידום פיתוח מתחמי קרקע; ביטול התניית שיווק הקרקע בקבלת מחיר מינימום הקשור להערכת שמאי מינהל מקרקעי ישראל; הקלות בקביעת תמהיל הדיור במתחמי הקרקע.

(שוק הדירות; מדיניות שיכון; טירת הכרמל)

026

אמדן להיקף האוכלוסייה החרדית (נפשות ומשקי בית) ולצרכי הדיור השנתיים של המגזר לשנים 2009-2008

האגף למידע וניתוח כלכלי, משרד הבינוי והשיכון, ירושלים 2010, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moch.gov.il.

בעבודה זו נעשה ניסיון לאמוד את היקפה של האוכלוסייה החרדית בישראל מבחינת נפשות ומשקי-בית ולהעריך את צורכי הדיור השנתיים של אוכלוסייה זו (לא קיימים נתונים רשמיים מדויקים בנושא זה). האומדן מתבסס על סקרים ומחקרים שנעשו על-ידי גופים מחקריים – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (בסקר החברתי של הלמ"ס ניתנת ההגדרה "חרדי" על-ידי המרואיין עצמו) וקבוצת "גיאוקרטוגרפיה". כמו כן, נעשה ניסיון לאמוד את גודלה של אוכלוסייה זו על-פי תוצאות הבחירות לפי קלפיות, נתונים ממרשם האוכלוסין לפי אזורים סטטיסטיים ונתונים ממערכת החינוך. בין הממצאים: האוכלוסייה החרדית נאמדה ב-2008 בכ-692,000 נפשות הנכללים בכ-144,130 משקי-בית וב-2009 בכ-724,320 נפשות הנכללים בכ-150,900 משקי-בית; על-פי אומדנים אלה, מוערכים צורכי הדיור של האוכלוסייה החרדית בכ-6,770 דירות חדשות בשנה. על-פי אומדן קבוצת "גיאוקרטוגרפיה", תמנה האוכלוסייה החרדית בשנת 2022 כ-1,019,000 נפשות שייכללו בכ-187,000 משקי-בית.

(חרדים; אוכלוסייה; דיור)

 

ד. בריאות

פרסומים

027

ההוצאה הלאומית לבריאות, 2008-1962

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 1408 בסדרת הפרסומים המיוחדים של הלשכה, ירושלים 2010, (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל סיכום מפורט של ההוצאה הלאומית לבריאות ב-2005 ו-2006 ואומדנים מוקדמים ל-2007 ו-2008. כמו כן, מוצגות סדרות נתונים שונות מ-1962/63 ואילך. מובאים נתונים על הרכב ההוצאות לבריאות לפי סוג ההוצאה, סוג השירות, המגזר המבצע והמגזר המממן (כולל מיון משולב של המגזר המספק את השירותים והמגזר המממן). כן מובאים נתונים על תשלומים ותקבולים בשירותי הבריאות של הממשלה, הרשויות המקומיות, קופות החולים ומוסדות אחרים ללא כוונת רווח. בסוף הפרסום מוצגת השוואה בין-לאומית של ההוצאה הלאומית לבריאות במדינות החברות בOECD- (הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח) בשנים 1990, 2000 ו-2007. בין הממצאים: ההוצאה הלאומית לבריאות במחירים קבועים עלתה ב-2008 בכ-2% לעומת 2007, וההוצאה לנפש נותרה ללא שינוי; ההוצאה הלאומית לבריאות במחירים שוטפים הסתכמה בכ-56.3 מיליארדי ₪, והיא היוותה כ-7.8% מהתמ"ג; תשלומים ישירים של משקי-הבית לתרופות ולשירותים רפואיים מימנו כ-32% מההוצאה הלאומית לבריאות ב-2008; הוצאות משקי-הבית על ביטוחים פרטיים, הוצאות של מלכ"רים פרטיים ושל בתי-חולים כלליים השייכים להם ותרומות מגופים פרטיים היוו כ-10% נוספים מההוצאה הלאומית לבריאות, כך שסך המימון הפרטי היווה כ-42% מההוצאה הלאומית לבריאות; כ-26% מההוצאה הלאומית לבריאות ב-2008 מומנו באמצעות גביית מס בריאות; ב-21 מהמדינות החברות ב-OECD שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות מהתמ"ג היה גבוה יותר מאשר בישראל.

(הוצאה לאומית; בריאות; שירותי בריאות; בתי-חולים; מרפאות; בריאות הנפש; בריאות השן; תרופות; רופאים; ממשלה; רשויות מקומיות; קופות חולים; מלכ"רים; משקי-בית)

028

לוחות תמותה שלמים של ישראל, 2008-2004

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1399, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים לוחות תמותה שלמים לשנים 2008-2004. בלוחות מוצגים הנתונים (הסתברות למות ותוחלת חיים, כולל סטיית תקן ורווחי סמך) בפירוט של גיל בשנים בודדות, לפי מגדר. הנתונים מוצגים עבור כל האוכלוסייה, עבור יהודים ואחרים, עבור יהודים בנפרד ועבור ערבים בנפרד. בין הממצאים: תוחלת החיים בלידה לכלל האוכלוסייה בשנים 2008-2004 הגיעה ל-82.2 שנים בקרב נשים ול-78.3 שנים בקרב גברים; בקרב יהודים ואחרים, תוחלת החיים היתה 82.7 שנים לנשים ו-78.8 שנים לגברים; בקרב יהודים, תוחלת החיים היתה 82.6 שנים לנשים ו-79.1 שנים לגברים; בקרב ערבים, תוחלת החיים היתה 79 שנים לנשים ו-75.3 שנים לגברים. על-פי דו"ח ארגון הבריאות העולמי לשנת 2009, תוחלת החיים של גברים בישראל ב-2007 היתה שווה (נתונים מעוגלים) לזו שבקבוצת הארצות המובילות (יפן, שוודיה, איטליה, אוסטרליה ושווייץ – 79 שנים); תוחלת החיים של נשים בישראל היתה נמוכה בארבע שנים מזו שביפן (במקום הראשון - 86 שנים), והיא נמצאה בקבוצה שממוצע תוחלת החיים שלה הוא 82 שנים, יחד עם אירלנד, בלגיה, גרמניה, הממלכה המאוחדת, הולנד, יוון ופורטוגל.

(תוחלת חיים; תמותה)

029

Selected Health for All Indicators, 2009
Department of Health Information, Ministry of Health, Jerusalem 2010, 67 pages, in cooperation with the World Health Organization. The Publication appears also on the Ministry’s Website: www.health.gov.il (Hebrew Interface).

המדינות החברות באזור האירופי של ארגון הבריאות העולמי מדווחות אחת לשנה על מדדי הבריאות במדינה, בהתאם להגדרות קבועות של הארגון. דיווח שנתי זה מהווה בסיס לעדכון בסיס הנתונים HFA (Health For All) של ארגון הבריאות העולמי, הכולל מדדים שונים על מערכת הבריאות ועל רמת הבריאות של האוכלוסייה. הדיווח על הנתונים של ישראל נעשה על-ידי תחום מידע במשרד הבריאות. הנתונים נאספים מיחידות שונות במשרד הבריאות וממשרדים אחרים, כגון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמוסד לביטוח לאומי. הדיווח השנתי כולל נתונים קיימים לשנה האחרונה ועדכונים לשנים קודמות לפי הצורך. במסמך זה ערוכים מדדי הבריאות בישראל, שדווחו לארגון הבריאות העולמי בסוף 2009, בשני חלקים:
1) הגדרות, מקורות המידע ונתונים לשנים נבחרות (בדרך כלל 1990, 1995 ו-2008); 2) נתונים לשנים 2008-1990. המדדים מוצגים לפי הפרקים הבאים: מדדים דמוגרפיים וחברתיים-כלכליים; תמותה; תחלואה, מוגבלויות ושחרורים מבית-חולים; סגנונות חיים; סביבה; משאבים במערכת הבריאות; שימוש בשירותי בריאות וההוצאה לבריאות; בריאות האם והילד. גירסה עדכנית של ה-
HFA מופיעה באתר האינטרנט של ארגון הבריאות העולמי, האזור האירופי: www.who.dk

(בריאות; אוכלוסייה; לידה; פריון [ילודה]; תמותת תינוקות; הפלות; מחלות לב וכלי הדם; מחלות מערכת העיכול; מחלות מערכת הנשימה; מחלות כרוניות; מחלות זיהומיות; נכות; סרטן; סוכרת; הפרעות נפשיות; אשפוז; חיסונים; תאונות; נכות; עישון; שתיית אלכוהול; בתי-חולים; כוח-אדם רפואי; פציעות; תאונות עבודה; בריאות תעסוקתית; הוצאה לאומית)

030

גולדברגר, נחמה; אבורבה, מרים; חקלאי, ציונה:

סיבות מוות מובילות בישראל: 2007-1998

תחום מידע, שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 43 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בפרסום זה מוצגות המגמות בסיבות המוות המובילות בישראל מ-1998 עד 2007, לפי גיל ומין. המידע מבוסס על קבצי "סיבות מוות" של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שיעורי התמותה מוצגים לכל שנה ובממוצע לשנים 2007-2005. זאת, בהתאם לסיבת המוות היסודית שסומלה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, על-פי המהדורה העשירית של קידוד האבחנות הבין-לאומי ICD-10 (International Classification of Diseases). בין הממצאים: עשר סיבות המוות המובילות ב-2007-2005 היו כדלקמן: סרטן (137 נפטרים לכל 100,000 נפש), מחלות לב (105.8), מחלות כלי-דם במוח (36.3), סוכרת (34.3), מחלות כליה (24.3), תאונות (17.9), מחלות כרוניות במערכת הנשימה התחתונה (16.9), אלח (13.2), דלקת ריאות ושפעת (12.2) ויתר לחץ דם (8.4); בחלוקה לקבוצות גיל, סיבת המוות המובילה בקרב בני 14-0 היתה סיבות סב-לידתיות, בקרב בני 24-15 - תאונות, בקרב
בני 44-25, 64-45 ו-74-65 - סרטן ובקרב בני 75 ומעלה - מחלות לב; בקבוצת הגיל 44-25, סיבת המוות המובילה בקרב גברים היתה תאונות ובקרב נשים – סרטן; מוות עקב סרטן היווה 25% מכלל הפטירות ב-2007 לעומת 23% ב-1999, ומוות עקב מחלות לב היווה 19% מכלל הפטירות ב-2007 לעומת 22% ב-1999.

(תמותה; סיבות מוות; מחלות גופניות; תאונות; התאבדות; רצח)

031

כוח-אדם במקצועות הבריאות, 2009

שירותי מידע ומחשוב, בשיתוף האגף למקצועות רפואיים ומינהל הסיעוד, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 229 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il (ראו: יחידות אגף מידע ומחשוב, תחום מידע).

בפרסום זה מובא מידע מעודכן ל-2009 על כוח-האדם במקצועות הבריאות: רופאים; רופאים מומחים; רופאי שיניים; רופאי שיניים מומחים; רוקחים; בעלי מקצועות הסיעוד; בעלי מקצועות עזר רפואיים; פסיכולוגים; פסיכולוגים מומחים; מועסקים – מידע מסקר כח-אדם; מועסקים – מידע מִנְהָלִי ממעסיקים. מוצגים הן מספרים מוחלטים והן התפלגויות של בעלי המקצועות לפי סוגי מומחיות, שיעורים ל-1,000 תושבים, מאפיינים דמוגרפיים ועוד. כן מובאות השוואות למדינות ה-OECD על שיעורי כוח-האדם הרפואי. נמצא, כי נמשכת מגמת הירידה בשיעורי הרופאים, האחיות, רופאי השיניים, טכנאי השיניים, עובדי מעבדות רפואיות ועוזרי רוקחים לצד עלייה בשיעורים ביתר מקצועות הבריאות. מקורות הנתונים לפרסום הם: מאגר בעלי מקצועות רפואיים ועזר רפואיים באגף למקצועות רפואיים; מאגר מקצועות סיעוד במינהל הסיעוד; סקר כוח-אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי המועסקים במקצועות הבריאות ובשירותי הבריאות (נתוני 2008-1995); מידע מִנְהָלִי ממעסיקים ועדכון נתוני פטירה והגירה ממרשם האוכלוסין. יש לציין, כי הפרסום כולל לראשונה מידע על רופאים מועסקים שהתקבל ממעסיקיהם – ארבע קופות החולים, נציבות שירות המדינה, צה"ל וכ-100 מוסדות אשפוז.

(כוח-אדם רפואי; רופאים; רוקחים; אחים; פסיכולוגים; רפואת שיניים; סיעוד; ריפוי בעיסוק)

032

חקלאי, ציונה; הלל, סתוית:

מיטות אשפוז ועמדות ברישוי, ינואר 2010

שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 29 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il (ראה: יחידות אגף מידע ומחשוב, תחום מידע).

בפרסום זה מוצגים נתונים עדכניים על מספר מיטות האשפוז, אשפוז יום, טיפול יום, עמדות לטיפול, מערך השיקום והמלונאות הרפואית במוסדות הרפואה בישראל. מקור הנתונים הוא תעודות הרישום שמנפיק האגף לרישוי מוסדות רפואה במשרד הבריאות לכל מוסדות הרפואה בישראל. הנתונים מוצגים לפי סוג מוסד, מוסד, סוג אשפוז, אגף ומחלקה. נתוני התקן מוצגים לפי סוג תקן, אגף ומחלקה. נתונים לגבי מספר מיטות האשפוז לאשפוז כללי, פסיכיאטריה, שיקום ומחלות ממושכות ולגבי שיעור המיטות ל-1000 נפש בקטגוריות אלו מתייחסים לתקופה 1995 עד ינואר 2010. בין הממצאים: מאז אמצע שנות ה-90' חלה ירידה בשיעור המיטות לאשפוז כללי, לבריאות הנפש ולשיקום, ולגבי מחלות ממושכות חלה עלייה עד 2005 ומאז נותר השיעור יציב; כן נותר יציב שיעור המיטות לאשפוז יום לאורך השנים; חל גידול במספר העמדות לרפואה דחופה, עמדות הניתוח, עמדות ההתעוררות, עמדות הלידה, עריסות הילודים ומיטות האשפוז לטיפול בהתמכרויות.

(בתי-חולים; אשפוז; טיפול אמבולטורי; שיקום; דיאליזה; בריאות הנפש; מחלות ממושכות; התמכרויות; לידה; רפואה דחופה)

033

דו"ח הוועדה לתכנון כוח אדם רפואי וסיעודי בישראל

משרד הבריאות, ירושלים 2010, 66 עמ'. הדו"ח מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.healt.gov.il.

בישראל ובמדינות החברות בארגון ה-OECD קיימת מגמת ירידה בשיעור הרופאים והאחיות ל-1,000 נפש. כיום, שיעור הרופאים בישראל הוא גבוה בהשוואה למדינות ה-OECD
(3.46 לעומת 3.1 בממוצע), אך הוא צפוי לרדת באופן חד (3.09 ב-2015 ו-2.69 ב-2025). שיעור האחיות ל-1,000 נפש בישראל הוא נמוך כבר כיום בהשוואה למדינות ה-
OECD (5.7 לעומת 8.4) והוא צפוי להמשיך לרדת. במרס 2009 מינה מנכ"ל משרד הבריאות ועדה פנימית לבדיקת כוח-האדם הרפואי והסיעודי במערכת הבריאות בישראל. מטרות הוועדה היו: מיפוי מצבת כוח-האדם הקיימת לעומת המצבת הדרושה בכל אחת מההתמתחויות המקצועיות; המלצה על דרכי טיפול במצוקת כוח-האדם לפי מקצועות. עבודת הוועדה התבססה על ניתוח נתוני סקרי כוח-אדם של הלמ"ס ועל קובץ בעלי רישיונות רפואיים של משרד הבריאות. בין המסקנות: היעד המינימלי שאליו יש לשאוף הוא 2.9 רופאים לכל 1,000 נפש ו-5.8 אחיות לכל 1,000 נפש בשלב הראשון (6.5 אחיות ל-1,000 נפש עד 2025); יש להגדיל את מספר הסטודנטים לרפואה לכ-700 בשנה החל ב-2012 ולכ-850 החל ב-2014 (יש להקים בית-ספר לרפואה נוסף); יש להגדיל את מספר הסטודנטים לסיעוד לכ-2,300 בשנה; המקצועות הרפואיים הנמצאים במצוקה הגדולה ביותר של כוח-אדם הם: הרדמה וטיפול נמרץ, רפואת
יילודים-ניאונטולוגיה, פסיכיאטריה של הילד, התפתחות הילד/נוירולוגיה של ילדים, גריאטריה ורפואה פיסיקלית ושיקומית.

(כוח-אדם רפואי; רופאים ;אחיות; סיעוד)

034

צ'רניחובסקי, דב; סהר, מאיר (עורכים):

בית חולים נוסף בנגב - קווים

פורום, בריאות בנגב, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע 2010, 49 עמ', בשיתוף עם הרשות לפיתוח הנגב.

הנגב מאופיין בשיעורי פריון גבוהים, הזדקנות אוכלוסייה מואצת, אוכלוסייה בדואית גדולה, מיצב חברתי-כלכלי נמוך, שכיחות גבוהה יחסית של מחלות זיהומיות וכרוניות, תוחלת חיים נמוכה ומדדי בריאות נוספים שהם ירודים בהשוואה לאזורים אחרים. עוד יש לציין, כי שיעור מיטות האשפוז בנגב ביחס לגודל האוכלוסייה הוא הנמוך בישראל. למעשה, רוב הנטל של הטיפול והאשפוז בנגב נופל על בית-חולים אחד, "סורוקה". כל אלה מציבים אתגרים מיוחדים למערכת שירותי הרפואה בנגב. על רקע נתונים אלה, יזמו הרשות לפיתוח הנגב והפקולטה למדעי הבריאות של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב בחינה מחודשת של רעיון הקמת בית-חולים נוסף בנגב, על-פי תכניות קיימות של משרד הבריאות. בחינה זו עוסקת בבדיקת צרכיו ואופיו של בית-החולים המוצע, בדרכי פעולתו ובהיבטים כלכליים-פיננסיים ומשפטיים. ההצעה היא לבנות בשלב הראשון בית-חולים הכולל כ-300 מיטות, להרחיבו ל-600 מיטות תוך עשור ולהגיע ל-900 מיטות תוך 20 שנה. בשלב הראשון יהיו בו חדר מיון (כולל חדר מיון פנימי, כירורגי, ילדים ונשים), מחלקה לרפואה פנימית ומחלקות כירורגיה ונשים. זאת, תוך שיתוף פעולה עם "סורוקה", עם קופות החולים ושירותי החירום בדרום וכן עם המערך האקדמי של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, העוסק בהכשרת כוח-אדם רפואי ובמחקר. יש לציין, כי שטחים ותשתיות מתאימים כבר הוקצו ואושרו באזור צומת להבים, כחלק מתכנית-אב קיימת.

(בתי-חולים; נגב; תכנון; עלויות; כוח-אדם רפואי; אשפוז; מחלות גופניות; תוחלת חיים

035

בנדלק, ז'ק:

חברות בקופת חולים, 2009

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 227 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2010, 99 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים מפורטים על חברי קופות החולים. הנתונים כוללים את התפלגות המבוטחים לפי משתנים דמוגרפיים וכלכליים ולפי יישובים, מועצות אזוריות, מחוזות ונפות. הנתונים מתבססים על "קובץ הבריאות" של המוסד לביטוח לאומי, המשמש מקור הרישום הבלבדי על סך תושבי ישראל החברים בקופות החולים. בין היתר, אפשר ללמוד מן הדו"ח על מעבר בין קופות החולים, מספר המבוטחים לפי קבוצות גיל, חברות בקופות לפי גובה ההכנסה, חלקן של קופות החולים בכספי ביטוח הבריאות ועוד. בסוף 2009 התפלגות המבוטחים בין הקופות היתה כדלקמן: 52.5% ב"שירותי בריאות כללית", 24.8% ב"מכבי", 13.5% ב"מאוחדת" ו-9.2% ב"לאומית". כ-106,800 מבוטחים החליפו קופה בשנה זו
(כ-96,600 ב-2008), כשהמעברים השכיחים ביותר היו מ"שירותי בריאות כללית" ו"לאומית" אל "מכבי" ו"מאוחדת". מבוטחי "מכבי" ו"מאוחדת" הם בעלי הכנסה גבוהה יותר, בממוצע, ממבוטחי "כללית" ו"לאומית". במהלך 2009 נרשמו כ-263,200 מבוטחים חדשים בקופות החולים, כ-49% מהם ב"שירותי בריאות כללית".

(קופות-חולים; ביטוח בריאות ממלכתי)

036

ולדמן אשרוב, מירה; הילמן, טובה:

דו"ח מסכם על פעילות קופות החולים לשנת 2009

האגף לפיקוח על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 61 עמ', בשיתוף עם "הילמן ושות'" - רואי חשבון. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il (ראו: יחידות ◄ אגף לפיקוח ובקרה על קופות חולים ושב"ן).

בדו"ח שנתי זה מוצגים נתונים כספיים של ארבע קופות החולים ("שירותי בריאות כללית", "מכבי שירותי בריאות", "קופת חולים מאוחדת" ו"קופת חולים לאומית") ב-2009. הנתונים מבוססים על הדו"חות הכספיים המבוקרים של הקופות ליום 31/12/2009 וליום 31/12/2008, אשר בוקרו על-ידי רואי החשבון החיצוניים של הקופות. הדו"ח מורכב מ-10 פרקים, כדלקמן: כללי; הכנסות על-פי חוק; מבוטחים; תוצאות הפעילות; ניתוח סעיפי ההוצאות; תרופות וציוד; בתי-חולים של "שירותי בריאות כללית"; ניתוח סעיפי ההכנסות; היטל ביקור אצל רופא; התאמה לדו"חות כספיים; נספחים (דו"חות בקרה תקציביים של הקופות). בין הממצאים: עלות סל הבריאות הסתכמה ב-2009 ב-28,141 מיליוני ₪, לעומת 26,583 מיליוני ₪ ב-2008; 52.9% מהמבוטחים היו חברים ב"כללית" (53.3% ב-2008), 24.4% ב"מכבי" (24.1% ב-2008), 13.4% ב"מאוחדת" (13.2% ב-2008) ו-9.3% ב"לאומית" (9.4% ב-2008); "כללית" סיימה את 2009 עם גירעון של 185 מיליוני ₪ (גירעון של 422 מיליוני ₪ ב-2008), "מכבי" עם עודף של 4 מיליוני ₪ (עודף של 6 מיליוני ₪ ב-2008), " לאומית" עם עודף של 16 מיליוני ₪ (עודף של 27 מיליוני ₪ ב-2008) ו"מאוחדת" עם עודף של 400 אלף ₪ (עודף של 3 מיליוני ₪ ב-2008).

(קופות חולים; עלויות; גירעון [תקציב]; רווחים; מימון; התערבות ממשלתית)

037

טופר-חבר טוב, רויטל; רביד ברזלי, דפנה:

דו"ח ציבורי מסכם על תכניות לשירותי בריאות נוספים (שב"ן) של קופות החולים לשנת 2009

האגף לפיקוח ובקרה על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 47 עמ', בשיתוף עם " ושות' - רואי חשבון". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il (ראו: יחידות ◄ אגף לפיקוח ובקרה על קופות חולים ושב"ן).

בדו"ח שנתי זה מוצגים נתונים על שירותי הבריאות הנוספים (שב"ן) המופעלים על-ידי קופות החולים. הדו"ח כולל נתונים כספיים וכמותיים של תכניות אלו, תוך השוואה בין הקופות. כמו כן, מוצגים נתונים השוואתיים על פעילות השב"ן. הנתונים מבוססים על דו"חות כספיים ועל דיווחים שנתיים של קופות החולים למשרד הבריאות. הדו"ח כולל 10 פרקים, כדלקמן: כללי; שינויים בתכניות השב"ן; עיקרי הדו"ח; תעריפי פרמיות וכיסויים; תמצית דו"חות כספיים; מבוטחים; הכנסות; תביעות (עלויות רפואיות); הוצאות תפעול, שיווק, הנהלה וכו'; עתודות ויעודות לכיסוי התחייבויות. בנספח מוצגת עלות התביעות (כולל הכנסות מהשתתפויות עצמיות) ועלות התביעות לנפש בקופות (חוץ מ"לאומית") בשירותים נבחרים לפי מחוזות. בין הממצאים: מספר המבוטחים בקופות החולים בסוף 2009 היה 7.507 מיליוני נפשות, ומספר מבוטחי השב"ן היה 5.475 מיליוני נפשות; שיעור מבוטחי השב"ן מבין מבוטחי הקופה הנמוך ביותר היה בקופת חולים "לאומית", והשיעור הגבוה ביותר היה ב"מכבי"; ההכנסות מדמי חבר בתכניות שב"ן ב-2009 הסתכמו בכ-2,585 מיליוני ₪, ועלות השימושים בתכניות אלו (בנטרול הכנסות מהשתתפויות עצמיות) היתה כ-2,098 מיליוני ₪; "שירותי בריאות כללית" סיימה את 2009 עם עודף של כ-62 מיליוני ₪, "מכבי" בגירעון של כ-39 מיליוני ₪, "מאוחדת" בעודף של כ-11 מיליוני ₪ ו"לאומית" בעודף של כ-9 מיליוני ₪; העלות השנתית הממוצעת למבוטח היתה 341 ₪ ב"כללית", 490 ₪ ב"מכבי", 352 ₪ ב"מאוחדת" ו-349 ₪ ב"לאומית.

(קופות חולים; ביטוח רפואי משלים; עלויות)

038

דגני, אבי; דגני, רינה:

דו"ח 2010: עמדות הציבור לגבי צריכת שירותים במערכת הרפואה הציבורית

קבוצת "גיאוקרטוגרפיה", רמת-גן 2010, 43 עמ'. הוגש להסתדרות הרפואית בישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ההסתדרות הרפואית: www.ima.org.il.

סקר זה הוא חלק מסדרת סקרים שעורכת ההסתדרות הרפואית בישראל לשם בחינת עמדות הציבור כלפי שירותי הרפואה הציבוריים בישראל. הסקר נעשה במאי 2010, והשאלה המרכזית בו היתה, האם הציבור נאלץ לוותר על שירותים רפואיים בגלל עלותם. בסקר השתתפו 950 איש שפנו בשנה האחרונה לרופא בשירות הציבורי. לצורך קביעת המדגם, נעשה שימוש במדד החברתי-כלכלי של היישובים, שהוכן בלמ"ס. בין הממצאים: 20% מתושבי היישובים באשכולות החברתיים-כלכליים 4-1 (הנמוכים) ויתרו על רכישת תרופות מרשם בגלל עלותן (13% בכלל הציבור), 19% ויתרו על ביקור אצל רופא (9% בכלל הציבור), 14% ויתרו על טיפול רפואי לילדיהם (5% בכלל הציבור) ו-11% מהקשישים ויתרו על שירותים רפואיים בשל עלותם (8% בכלל הציבור); ביישובים מהאשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים 33% מהתושבים הסתפקו בביטוח הרפואי הבסיסי שמספקת המדינה, לעומת 6% מהתושבים ביישובים מהאשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים; 29% מהמשיבים סברו שבשנה האחרונה הם שילמו יותר עבור שירותים רפואיים, 38% הביעו חוסר ביטחון לגבי יכולתם לשלם עבור שירותים רפואיים שאינם כלולים בסל, ו-46% הביעו דאגה מכך שהנטל הכספי של ההוצאות על תרופות וטיפולים חדשים ייפול עליהם; 64% מהמרואיינים סברו שהמדינה אינה פועלת מספיק להרחבת סל הבריאות.

(שירותי בריאות; עלויות; תשלום עבור שירות; קופות חולים; בדיקות רפואיות; תרופות; ביטוח בריאות; ביטוח בריאות ממלכתי; מיצב חברתי-כלכלי; שוויון חברתי)

039

צ'רניחובסקי, דב; גמזו, רוני; נבון, גיא:

גידול ממאיר בהוצאה הפרטית על שירותי הרפואה ובמחיריהם

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, פרסום מס' 2010.12 בסדרת "ניירות מדיניות", ירושלים 2010, 31 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: http://taubcenter.org.il.

בשנים האחרונות חלה ירידה בחלקו של המימון הציבורי במימון של מערכת שירותי הרפואה בישראל, ירידה המתבטאת בפגיעה בנגישות לשירות רפואי ובהקטנת ההגנה על תקציב משקי-הבית מפני הוצאה על שירות זה. כבר עתה אפשר להבחין בהתפתחות סימנים, שבראשם העלייה במחירי שירותי רפואה, המהווים אינדיקטור להתפתחויות הצפויות ברמת בריאות הציבור. זהו המצב בארצות-הברית, לעומת מדינות מפותחות אחרות. ביצועיה הנחותים יחסית של המערכת האמריקאית במדדי בריאות שונים מלווים בעליות מחירים הקשורות לחלקו הגבוה של המימון הפרטי, למרות עליונותה של המערכת האמריקאית מבחינה טכנולוגית ומבחינת רמת המשאבים שהיא משקיעה במערכת הבריאות. בהקשר זה, נבדקו בעבודה הנוכחית מגמות במימון מערכת שירותי הרפואה בישראל בהשוואה למדינות החברות בארגון ה-OECD (ללא ארצות-הברית) ובהשוואה לארצות-הברית. במסגרת הבדיקה נבחן הפרופיל הדמוגרפי של המדינות והשתנותו במשך השנים. הבדיקה התמקדה בעליית מחירי שירותי הרפואה, כביטוי לאובדן היעילות ויכולת הבקרה על הוצאות המערכת, נוסף על פגיעה בשוויוניות. העבודה מורכבת מהפרקים הבאים: מבוא; הוצאה לאומית לבריאות; הוצאה לאומית לבריאות לנפש; מדדי מחירים בשירותי הרפואה; מקורות המימון וחלוקת נטל המימון; הדינמיקה של עליית המחירים;
סיכום – שחיקה ביעילות ובשוויוניות ופגיעה אפשרית בבריאות הציבור.

(שירותי בריאות; הוצאה לאומית; ביטוח בריאות ממלכתי; ביטוח רפואי משלים; עלויות)

040

אובדנות בישראל, 2010

שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 63 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il (ראה: יחידות אגף מידע ומחשוב, תחום מידע פרסומים).

בפרסום שנתי זה מוצג מידע על היקף ההתאבדויות וניסיונות ההתאבדות בישראל. הפרסום כולל נתוני התאבדות לשנים 2007-1981 ונתונים על ניסיונות התאבדות לשנים 2008-1999. המידע על ההתאבדויות מבוסס על קובץ "סיבות מוות" של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. יש לציין, כי סימול סיבת המוות בקובץ נעשה על-פי כללים של ארגון הבריאות העולמי ולכן, לדוגמה, במקרה של מחלה שבעקבותיה התאבד החולה הסימול הוא של המחלה כסיבת המוות ולא ההתאבדות. כמו כן, לעתים לא מתקבל מידע מהמכון לרפואה משפטית ולכן לא נרשמת סיבת המוות כהתאבדות. המידע על ניסיונות ההתאבדות מבוסס על הרישום במחלקות לרפואה דחופה שבבתי-החולים לאשפוז כללי (רישום סיבת הפנייה למחלקות אלו הוא חובה). בפרסום מוצגים הן מספרים מוחלטים והן שיעורי ההתאבדויות וניסיונות ההתאבדות באוכלוסייה, תוך שימת דגש על קבוצות בסיכון, במיוחד בני נוער ועולים חדשים. הנתונים כוללים את חודש האירוע, גיל, מין, קבוצת אוכלוסיה, מצב משפחתי, אזור ואופן הביצוע. בין הממצאים: מספר ההתאבדויות ב-2007 היה 306 (250 של גברים ו-56 של נשים), לעומת 365
ב-2006, כ-400 בשנה מסוף שנות ה-90' וכ-300-200 בשנה בשנות ה-80'; כשליש מהמתאבדים
ב-2007 היו עולים חדשים; כחמישית מהמתאבדים היו בני 15 עד 24; שיעור ההתאבדויות המתוקנן לגיל ירד ב-2007 ל-5.8 לכל 100,000 נפש, לעומת 8.1 לכל 100,000 נפש ב-2005;
.ב-2008 אירעו 4,510 ניסיונות התאבדות (1,810 של גברים ו-2,700 של נשים) – המספר הגבוה ביותר בעשור האחרון (לא כולל מקרים שלא נרשמו במחלקות לרפואה דחופה); כשליש מניסיונות ההתאבדות היו של בני 15 עד 24.

(התאבדות)

041

שלג מי-עמי, נעמי:

התאבדויות בישראל לפי מגזר: יהודים וערבים

מרכז המחקר והמידע, הכנסת, ירושלים 2010, 21 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.knesset.gov.il/mmm.

בסקירה זו מוצגים ממצאים השוואתיים על שיעורי ההתאבדויות בקרב יהודים וערבים בישראל. בין הממצאים: שיעור ההתאבדויות מתוקנן לגיל ל-100,000 נפש באוכלוסיית בני 15 ומעלה ב-2007 היה 6.4 בקרב יהודים ואחרים ו-2.6 בקרב ערבים; שיעור ניסיונות ההתאבדות מתוקנן לגיל ל-100,000 נפש בקרב בני 10 ומעלה ב-2007 היה 75.3 בקרב יהודים ואחרים ו-58.8 בקרב ערבים; שיעור ההתאבדויות ל-100,000 נפש ב-2004-2001 בקרב בני 24-15 היה 7.6 בקרב יהודים ואחרים ו-4.3 בקרב ערבים, בקרב בני 44-24 היה השיעור 8.2 בקרב יהודים ואחרים ו-3.8 בקרב ערבים, בקרב בני 64-45 היה השיעור 9.9 בקרב יהודים ואחרים ו-4.4 בקרב ערבים; שיעור ההתאבדויות של בני 74-65 ל-100,000 נפש בקרב יהודים ואחרים היה 9.9 ושל בני 75+ הוא היה 16, ואילו השיעור בקרב קשישים ערבים היה זעום; במחקר שנעשה באוניברסיטת בר-אילן ב-2004 בקרב תלמידי כיתות י' דיווחו 7.8% מהתלמידים היהודים ו-17.8% מהתלמידים הערבים שהם ניסו להתאבד; כמו כן, 17% מהתלמידים היהודים ו-20% מהתלמידים הערבים ציינו שהיו להם מחשבות רציניות להתאבד. במסגרת הסקירה, מוצגים מחקרים שונים בנושא התאבדות, דרכים להתמודדות ולטיפול בתופעה, התכנית הלאומית למניעת אובדנות שבראשות משרד הבריאות ופעילותם של משרדי ממשלה ועמותות בנושא זה. כן נדונים גורמי סיכון להתאבדות ולניסיונות התאבדות במגזר הערבי ובמגזר היהודי.

(התאבדות; יהודים; ערביי ישראל)

042

ברחנא, מיכה; אלון, רחל; ליפשיץ, אירנה:

מלנומה ממאירה של העור: עדכון נתוני התחלואה, מאי 2010

רישום הסרטן הלאומי, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 4 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בסקירה זו מוצגים נתונים ל-2008 על תחלואה במלנומה ממאירה של העור בישראל: מלנומה חודרנית של העור; מלנומה ממוקדת (לא חדרה את העור); שיעור המאובחנים במלנומה ממוקדת מכלל המאובחנים במלנומה; שיעור התחלואה לפי מקום הלידה; אומדן הסיכון לחלות במלנומה ממאירה של העור. בין הממצאים: ב-2008 אובחנו כ-1,300 חולים חדשים במלנומה ממוקדת וחודרנית – עלייה של כ-100 מקרים לעומת 2007; שיעורי התחלואה במלנומה חודרנית נמצאים במגמת עלייה בעיקר בקרב גברים יהודים, ואילו בקרב נשים יהודיות ישנה יציבות; בקרב האוכלוסייה הערבית השיעורים הם נמוכים אך חלה עלייה קלה בשנים האחרונות, בשני המינים; שיעור אבחון המחלה בשלב הממוקד (ללא גרורות מקומיות או מרוחקות) עלה מכ-40 מקרים ב-1990 (כ-10% מכלל החולים) לכ-500 ב-2008 (36%); שיעורי התחלואה בקרב האוכלוסייה היהודית לפי מקום לידה הם, בסדר יורד: ישראל, אירופה/אמריקה, אפריקה ואסיה; אומדן הסיכון ללקות במחלה לאורך החיים הוא 2.94% בקרב גברים יהודים, 1.99% בקרב נשים יהודיות, 0.64% בקרב נשים ערביות ו-0.36% בקרב גברים ערבים.

(סרטן; אפידמיולוגיה)

043

ברחנא, מיכה; אלון, רחל; ליפשיץ, אירנה:

נתונים נבחרים: גידולים בקרב ילדים

רישום הסרטן הלאומי והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 7 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בפרסום זה נסקרים הנתונים על גידולים שפירים של המוח ומערכת העצבים המרכזית וכלל הגידולים הממאירים בקרב ילדים עד גיל 14. הפרסום כולל נתונים על שיעורי התחלואה בקרב ילדים (שיעור המאובחנים החדשים), הימצאות החולים (מספר הילדים שאובחנו שהם בחיים) ושיעורי ההישרדות היחסית של הילדים שחלו במחלות ממאירות בתקופות שונות. בין הממצאים: בישראל מאובחנים מדי שנה כ-350 ילדים הלוקים במחלות ממאירות (383 ב-2008), ואחד המאפיינים הבולטים הוא ששיעורי התחלואה הם דומים במגזר היהודי ובמגזר הערבי ובקרב שני המינים, בניגוד להבדלים הקיימים בשיעורי התחלואה באוכלוסייה המבוגרת בחלוקות אלו; המחלות השכיחות ביותר בקרב הילדים, בסדר יורד, הן גידולי מוח (ממאירים ושפירים), לוקמיה לימפוציטית, לימפומה שאינה הודג'קין, לימפומה מסוג הודג'קין וממאירויות של הכליות/דרכי השתן, העצם ורקמות חיבור; שיעורי ההיארעות בישראל הם דומים לאלה שבמבחר מדינות מערביות; מחלות ממאירות הן סיבת המוות הרביעית בשכיחותה בקבוצת הגיל 14-0; ההישרדות היחסית לחמש שנים לאחר אבחנת גידול ממאיר בקרב ילדים עומדת על כ-84%.

(סרטן; ילדים)

044

דו"ח שר הבריאות על העישון בישראל, 2009

המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, פרסום מס' 325, תל-השומר 2009, 82 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il (ראה: יחידות מרכז לאומי לבקרת מחלות).

דו"ח שנתי זה, המוגש לכנסת על-פי חוק, מורכב מ-10 פרקים, כדלקמן: עישון בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל; עישון בקרב בני נוער בישראל; עישון בקרב חיילי צה"ל; הפעילות למניעת עישון ונזקיו; חקיקה בנושא הגבלת עישון; אכיפה להגבלת עישון; ממצאי סקר לבחינת סוגיות בגמילה מעישון בקרב מעשנים; צריכת סיגריות ומיסוי על הסיגריות; הוצאות חברות הטבק על פרסום וקידום מכירות; מחקרים בנושא עישון שנעשו בישראל. בין הממצאים: 22.8% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל עישנו ב-2009 – 31.3% מהגברים ו-14.8% מהנשים (ירידה קלה לעומת 2008); שיעור העישון בקרב גברים יהודים היה 27.9% לעומת 48.8% בקרב גברים ערבים, ושיעור העישון בקרב נשים יהודיות היה 16.6% לעומת 5.2% בקרב נשים ערביות; ב-2009 היו שיעורי העישון בצה"ל 33.9% בקרב המתגייסים ו-26.5% בקרב המתגייסות, ובעת השחרור – 40.8% בקרב המשתחררים ו-35.6% בקרב המשתחררות (עלייה לעומת 2008); הוצאות חברות הטבק על פרסום וקידום מכירות עלו ב-2008 לעומת 2007 בכ-32% והסתכמו בכ-50 מיליוני ₪; ב-2008 נצרכו 413 מיליוני חפיסות סיגריות – עלייה של כ-2.5% לעומת 2007; צריכת הסיגריות לנפש לשנה ירדה מכ-80 חפיסות בתחילת שנות ה-90' לכ-55 חפיסות ב-2008; הכנסות המדינה ממס קנייה על סיגריות ב-2008 הסתכמו בכ-3.6 מיליארדי ₪.

(עישון; יהודים; ערביי ישראל; מתבגרים; חיילים; אכיפת חוק)

045

ידע, עמדות והתנהגות בריאותית בישראל, 2006

המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, פרסום מס' 321, תל-השומר 2010, 105 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם המחלקה לחינוך וקידום בריאות, שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

סקר זה הוא סקר דו-שנתי, החל ב-1998, שנועד לסייע למקבלי ההחלטות בקביעת מדיניות לקידום הבריאות בישראל. בפרסום מוצגים ממצאים מהסקר שנעשה ב-2006, שהשתתפו בו 2,333 יהודים ו-809 ערבים בני 18+. במסגרת הסקר נשאלו המרואיינים על התנהגויות הקשורות לבריאות, מחלות כרוניות, תזונה, ביצוע בדיקות רפואיות, מסת הגוף, תפיסת מצב הבריאות ועוד. כן נשאלו המרואיינים על הידע ועמדותיהם בנושאי בריאות. בין הממצאים לגבי האוכלוסייה היהודית: 58.2% מהמרואיינים תפסו את מצב בריאותם כ"מצוין" או "טוב מאוד", ללא הבדל מובהק בין גברים לנשים; המחלות השכיחות ביותר שדווח עליהן היו רמה גבוהה של שומנים/כולסטרול בדם (23.1%) ויתר לחץ דם (20%); בקרב 9.3% מהגברים ו-6% מהנשים אובחנה מחלת לב; 89.9% מהמשיבים דיווחו כי הם ביצעו בדיקת לחץ דם במהלך השנתיים שקדמו לסקר, ו-72.9% דיווחו כי הם ביצעו בדיקה של רמת הכולסטרול בדם; שיעור המעשנים ירד מ-28% ב-1994 ל-23.2% ב-2006; 37.7% מהמשיבים דיווחו כי הם עוסקים בפעילות גופנית 3+ פעמים בשבוע; גברים צרכו בממוצע יותר מוצרים עשירים בחלבון, דגנים ושומנים, ואילו נשים צרכו יותר פירות, ירקות ומוצרי חלב; הצריכה של כל רכיבי התזונה היא קטנה יותר עם העלייה בגיל, הן בקרב נשים והן בקרב גברים; 49.5% מבני 60+ דיווחו שיש להם שיניים תותבות.

(בריאות גופנית; הערכה עצמית; עמדות; תזונה; עישון; פעילות גופנית; בדיקות רפואיות; מחלות כרוניות; בריאות הפה; השמנת-יתר; יתר לחץ דם; סוכרת; קידום הבריאות)

046

Jaffe, Dena H.; Eisenbach, Zvi; Manor, Orly:
The Effect of Parity on Cause-Specific Mortality Among Married Men and Women
"Maternal and Child Health Journal", online first.

בעבודה זו נבדק הקשר שבין שיעורי ולדנות לבין תמותה בגיל מוקדם בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל. במסגרת העבודה, נותחו נתוני מפקד האוכלוסין והדיור 1995 של הלמ"ס ונתוני פטירה עד סוף 2004. הניתוח נעשה לגבי נתוני התמותה של כ-72,000 גברים וכ-63,000 נשים, נשואים שהיו בתחילת המעקב בגיל 45 לפחות. נמצא, כי במהלך התקופה שנבדקה (9 שנים) נפטרו כ-13,000 גברים
וכ-6,000 נשים. מן מהממצאים עולה, כי הורים למספר נמוך מאוד או גבוה מאוד של ילדים הם בעלי סיכון גבוה יותר למות בגיל מוקדם יותר בהשוואה לאלו עם מספר בינוני של ילדים (6-2); בקרב גברים ונשים קיים קשר בצורת
U בין מספר הילדים והסיכון לתמותה ממחלות לב - אנשים חשוכי ילדים או הורים לילד אחד, והורים לשבעה ילדים או יותר הם בעלי סיכון גבוה יותר למות ממחלות לב בהשוואה לאלו עם מספר בינוני של ילדים; בקרב נשים מבוגרות, התמותה מסרטן הקשור למערכת הרבייה (סרטן השד, הרחם והשחלות) יורדת עם העלייה במספר הילדים; הסיכון לתמותה מסרטן זה בקרב נשים שילדו שמונה ילדים או יותר היה חמישית מזה של נשים שילדו רק שני ילדים.

(לידה; גודל משפחה; תמותה; מחלות לב וכלי הדם; סרטן; מבוגרים בגיל העמידה)

047

Farfel, Alon; Tirosh, Amir; Garty, Ben-Zion et al:
Association Between Socioeconomic Status and the Prevalence of Asthma
"Annals of Allergy, Asthma and Immunology", 104: 6 (June 2010), pp. 490-495.

במחקר זה נבדק הקשר שבין מיצב חברתי-כלכלי לבין שכיחות קצרת (אסתמה) בקרב כ-159,000 מועמדים לשירות צבאי בני 17. המידע הרפואי על אודות הנחקרים נאסף ממאגרי הנתונים הצבאיים, והמידע על המיצב החברתי-כלכלי נקבע לפי האשכול החברתי-כלכלי של יישוב המגורים על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולפי מספר הילדים במשפחה. בין הממצאים: קצרת נמצאה בקרב 8.5% מהבנים ובקרב 6.7% מהבנות; שכיחות הקצרת היתה גבוהה יותר ככל שהמיצב החברתי-כלכלי היה גבוה יותר – 3.7% באשכול הנמוך ביותר לעומת 8.8% באשכול הגבוה ביותר; שכיחות הקצרת נמצאה קשורה בקשר הפוך למספר הילדים במשפחה – 8.7% בקרב נדגמים ממשפחות עם 2-1 ילדים לעומת 1.9% בקרב נדגמים ממשפחות עם תשעה ילדים ומעלה; בקרב עולים חדשים, שכיחות הקצרת היתה 7% בקרב העולים מחבר העמים לעומת 3.5% בקרב העולים מאתיופיה; לגבי המועמדים לגיוס מאזור תל-אביב, נמצאה המחלה בשכיחות של 13.7% בקרב נדגמים מהאשכול החברתי-כלכלי הגבוה ביותר לעומת 3.4% בקרב נדגמים מהאשכול הנמוך ביותר.

(קצרת; מתבגרים; מיצב חברתי-כלכלי; גודל משפחה)

048

Israeli, Eran; Hershcovici, Tiberiu; Rouach, Zvi et al:
Prevalence of Celiac Disease in an Adult Jewish Population in Israel
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 5 (May 2010), pp. 266-269. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

בשנים האחרונות עלה שיעור אבחון מחלת הצליאק בקרב האוכלוסייה הבוגרת. במאמר הנוכחי מדווח על מחקר שנעשה ב-2003, שבמסגרתו נערכה סריקה לאיתור המחלה בקרב מדגם של 850 בני 18, מתגייסים חדשים לצה"ל. בקרב 0.12% מהמתגייסים אובחנה מחלת הצליאק עוד טרם הגיוס. לנדגמים נערכה בדיקה סרולוגית (בדיקת ריכוז החומרים בנסיוב [סרום]) לאיתור נוגדנים למחלה. ממצאים חיוביים התקבלו אצל 1.1% מהנבדקים. שישה מבין תשעת בעלי הממצאים החיוביים הסכימו לעבור בדיקה אנדוסקופית ונלקחה מהם ביופסיה. בכל המקרים הללו העידה הביופסיה על הימצאותה של מחלת הצליאק. יש לציין, כי בקרב שמונה מתשעת החולים לא היו סימפטומים למחלה לפני הבדיקה, ומכאן שלבדיקה הסרולוגית יש חשיבותה רבה.

(מחלת הצליאק; מחלות מערכת העיכול; צעירים; בדיקות רפואיות; אבחון רפואי)

049

Shlomai, Amir; Nutman, Amir; Kotlovsky, Taly et al:
Predictors of Pandemic (H1N1) 2009 Virus Positivity and Adverse Outcomes Among Hospitalized Patients with a Compatible Syndrome
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 10 (October 2010), pp. 622-627. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

בעבודה זו נבדקו מנבאים להידבקות בשפעת מסוג (H1N1) 2009 ["שפעת החזירים"] בקרב חולים שאושפזו עקב חשד לשפעת. במסגרת העבודה, נבדקו תיקיהם הרפואיים של כל 179 החולים שאושפזו במרכז הרפואי "סוראסקי" בתל-אביב ביולי-אוגוסט 2009 ונבדקו בחשד שהם לוקים במחלה. בין הממצאים: מבין 179 המאושפזים, רק 65 (36%) אכן לקו במחלה; החולים במחלה נטו להיות צעירים עם שיעור נמוך באופן מובהק של תחלואה נלווית בהשוואה לאלו שלא לקו במחלה; סימני שפעת, כגון חום, שיעול וכאבי שרירים היו נפוצים יותר באופן מובהק בקרב אלו שלקו במחלה; לא נמצאו הבדלים מובהקים בערכים שהתקבלו בבדיקות המעבדה; 14 מ-65 החולים נזקקו לטיפול ביחידה לטיפול נמרץ עקב קשיי נשימה; בקרב אלו שנפגעו מהמחלה בצורה קשה נמצא מספר קטן באופן חריג של לימפוציטים בדם; שני משתנים נתגלו כמנבאים עצמאיים של הלוקים במחלה – גיל 65 ומטה ושיעול.

(שפעת; אבחון רפואי; ניבוי)

050

Beigel, Roy; Oieru, Dan; Goitein, Orly et al:
Fast Track Evaluation of Patients with Acute Chest Pain: Experience in a Large-Scale Chest Pain Unit in Israel
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 6 (June 2010), pp. 329-333. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

מטופלים רבים מגיעים לחדרי מיון בבתי-חולים עם תלונות על כאבים בחזה. למרות ההתקדמות במיון וההערכה הראשונית של מטופלים אלה, עדיין מוקדש זמן רב לאבחונם. בעבודה זו מוצג מסלול מהיר לאבחונם של מטופלים אלה ביחידה לכאבי חזה שבמרכז הרפואי "שיבא". במסגרת העבודה, נבחנה פעילותה של היחידה בין מאי 2006 לינואר 2008. בתקופה זו אובחנו ביחידה 1,055 איש עם כאבים בחזה, בני 20 ומעלה. בין הממצאים: 50 מהמטופלים (5%) שוחררו לאחר הערכה רפואית של 12 שעות ללא טיפול נוסף; 58 מטופלים (5.5%) אושפזו עקב אי-סדירות רישום הפעילות החשמלית של הלב (א.ק.ג) וגורמים נוספים; 444 מטופלים עברו טומוגרפיה ממוחשבת רב-פרוסתית (MDCT), 445 עברו בדיקת זילוח של שריר הלב (MPS) ו-58 עברו בדיקת אקו לב במאמץ; בקרב 60% מהמטופלים שעברו MDCT לא נתגלו עדויות למחלת לב כלילית (CAD), ובקרב האחרים נעשו בדיקות נוספות; בסופו של דבר שוחררו 403 מ-444 המטופלים שעברו MDCT; מבין 445 המטופלים שעברו MPS, 400 שוחררו לאחר בדיקות נוספות; במהלך תקופת מעקב של 230 יום בממוצע, לשמונה מטופלים מבין המשוחררים (0.9%) היה אירוע לב משמעותי.

(תעוקת חזה; מחלות לב וכלי הדם; חדר מיון; בדיקות רפואיות; אבחון רפואי)

051

Iecovich, Esther; Carmel, Sara:
Health and Functional Status and Utilization of Health Care Services among Holocaust Survivors and their Counterparts in Israel
"Archives of Gerontology and Geriatrics", Vol. 51: 3 (November 2010), pp. 304-308.

מטרותיה של עבודה זו היו לבדוק את ההבדלים במצב הבריאותי, במצב התפקודי ובמידת השימוש בשירותי הבריאות בין ניצולי שואה לבין קשישים בני גילם שאינם ניצולי שואה, ולבחון האם מצבו של ניצול שואה יכול להוות גורם ניבוי מובהק למצב בריאותי, למצב תפקודי ולניצול שירותי בריאות. במסגרת העבודה נערכו ראיונות עם 1,255 איש, ש-272 מהם היו ניצולי שואה. המידע שנאסף כלל נתונים לגבי הערכת בריאות עצמית, מחלות נלוות, רמת תפקוד (ביצוע פעולות יומיומיות) שימוש בשירותי בריאות (כולל אשפוז), גיל, מגדר, רמת השכלה, מצב משפחתי, משך השהות בישראל והאם הם ניצולי שואה. בין הממצאים: מצבם הבריאותי של ניצולי שואה היה רע יותר, והם סבלו יותר ממחלות כרוניות לעומת עמיתיהם; ניצולי שואה ביקרו יותר אצל רופאי משפחה ואחיות במרפאה וקיבלו יותר שירותים רפואיים בביתם לעומת עמיתיהם; לא נמצאו הבדלים מהותיים בין שתי הקבוצות בשימוש בשירותי בריאות אחרים - ביקורים אצל רופאים מומחים, ביקורים בחדרי מיון ואשפוז; ניצולי שואה שוהים יותר בביתם בהשוואה לקשישים שאינם ניצולי שואה, עקב רמת תחלואה גבוהה יותר ורמת מוגבלויות גבוהה יותר, ולכן הם מקבלים יותר שירותים בבית, המקזזים את השימוש בשירותי בריאות אחרים.

(ניצולי שואה; קשישים; שירותי בריאות; אשפוז; מחלות כרוניות; מוגבלויות; טיפול רפואי)

052

Keinan-Boker, Lital: Vin-Raviv, Neomi; Liphshitz, Irena et al:
Cancer Incidence in Israeli Jewish Survivors of World War II
"JNCI – Journal of the National Cancer Institute", 101: 21 (2009), pp. 1489-1500.

בקרב ישראלים יהודים ממוצא אירופי ישנם שיעורי היארעות גבוהים של כל סוגי הסרטן. רבים מיוצאי אירופה אלו סבלו מרעב וממצבי לחץ קשים במהלך מלחמת העולם השנייה. בעבודה הנוכחית נבדקו שיעורי היארעות סרטן בקרב אוכלוסייה זו. במסגרת העבודה, נבדקה קוהורטה (עֻקְבָּה) של 315,544 ישראלים יהודים שנולדו באירופה ב-1945-1920 ועלו לישראל לפני המלחמה, במהלכה ולאחריה, עד 1989. שיעורי היארעות הסרטן התבססו על נתוני רישום הסרטן הלאומי שבמשרד הבריאות. בין הממצאים: שיעורי היארעות סרטן בכל קבוצות הגיל היו גבוהים יותר באופן מובהק בקרב ילידי אירופה ששהו ביבשת זו בזמן המלחמה בהשוואה לאחרים; שיעורי ההיארעות הגבוהים ביותר בכל סוגי הסרטן היו בקרב ילידי השנים 1945-1940; שיעורי היארעות גבוהים במיוחד של סרטן השד היו בקרב ילידות 1945-1940 ושל סרטן המעי הגס בקרב ילידי וילידות 1939-1935.

(סרטן; יהודים; מוצא עדתי; שואה, ניצולים; מלחמת העולם השנייה; מצבי לחץ)

053

Arinzon, Zeev; Shabat, Shay; Peisakh, Alexander et al:
Gender Differences Influence the Outcome of Geriatric Rehabilitation Following Hip Fracture
"Archives of Gerontology and Geriatrics", 50:1 (January 2010), pp.86-91.

במחקר זה נבדקו הבדלים בין נשים לגברים בהקשר לתוצאות השיקום לאחר שבר בירך. במחקר השתתפו 99 קשישים בני 65 ומעלה (64 נשים ו-35 גברים), שהופנו לשיקום גריאטרי לאחר ניתוח בעקבות שבר בירך. במסגרת המחקר, נבדקו נתוניהם הדמוגרפיים והרפואיים של המטופלים, הסיכונים בניתוח, סוג השבר והטיפול האורתופדי, עוצמת הכאב, מצב הרוח, הכושר הקוגניטיבי והמצב התפקודי לפני ואחרי השיקום הגריאטרי. בין הממצאים: גברים סבלו יותר מנשים מתחלואה נלווית בזמן היארעות השבר; בקרב אלה שהיו במצב רוח דיכאוני במהלך השיקום, גברים החלימו מהר יותר מאשר נשים; שיפור מובהק במצב התפקודי המוטורי נרשם בעת השחרור מהשיקום בשתי הקבוצות, אם כי ציוני הגברים היו גבוהים יותר (נשים נזקקו לעזרה בתנועה יותר מאשר גברים); לא נמצא הבדל מובהק בין שתי הקבוצות באורך השיקום.

(קשישים; ניתוחים; שיקום; הבדלים בין המינים)

054

Zisberg, Anna; Gur-Yaish, Nurit; Shochat, Tamar:
Contribution of Routine to Sleep Quality in Community Elderly
"Sleep", 33: 4 (April 2010), pp. 509-514.

על-פי ההערכות, יותר ממחצית מהקשישים הגרים בקהילה סובלים מאיכות שינה לקויה. פגיעה זו עלולה לגרום לנסיגה בכושר הקוגניטיבי, לנפילות, לפגיעה בבריאות הפיסית ולפגיעה בבריאות הנפשית. במחקר המתואר במאמר זה נבדק הקשר שבין ניהול שגרת היום-יום לבין איכות השינה בקרב קשישים המתגוררים במסגרת דיור מוגן בקהילה. מסגרת זו כוללת יחידות דיור עצמאיות, והיא מספקת שירותי תחזוקה ופעילות חברתית, אך היא לא כוללת חדר אוכל ואספקת ארוחות. במחקר השתתפו 96 קשישים דוברי רוסית, בני 75 בממוצע, ש-82% מהם גרו בגפם ו-72% מהם היו נשים. מתוכם, 89 עברו את כל שלבי המחקר (שלושה ראיונות בהפרש של שבועיים זה מזה). כמו כן, 33 מהמשתתפים מילאו יומן שבו הם פירטו את פעילויותיהם היומיומיות במשך שבועיים. נמצא, לאחר נטרול המשתנים של גיל, מחלות נלוות ומצב תפקודי, כי קיים קשר חזק בין שמירה על חיי שגרה לבין איכות השינה הסובייקטיבית.

(קשישים עצמאיים; הפרעות שינה)

055

רוזן, אלי:

הסרת ירוד (קטרקט) במבוגרים מעל לגיל 90

"דורות", מס' 113 (פברואר 2009), עמ' 29-28.

גיל מבוגר הוא גורם סיכון משמעותי להתפתחות ירוד (קטרקט). ניתוח הסרת ירוד הוא ניתוח נפוץ מאוד, ובישראל מבוצעים עשרות אלפי ניתוחים מסוג זה מדי שנה. רוב ניתוחי הירוד מבוצעים בקרב אנשים הנמצאים בעשור השביעי או השמיני לחייהם. בהחלטה על ניתוח ירוד בקרב מטופלים מבוגרים יותר, נדרשת התייחסות מיוחדת מפני שרוב המטופלים סובלים בדרך כלל ממחלות עיניים נוספות שעלולות להשפיע לרעה על הניתוח. כמו כן, יש להעריך את מצבו הרפואי הכללי של המטופל ואת מצבו הקוגניטיבי. לכן, נדרש המנתח, בשיתוף עם המטופל ומשפחתו, לשקול בכובד ראש את הסיכון שבניתוח מול התועלת. במאמר הנוכחי מדווח על מחקר שנעשה במחלקת העיניים של בית-החולים "מאיר" בכפר-סבא, שבו נבדקו תוצאות ניתוחי הירוד שנעשו בשנים 2008-2006 בקרב בני 90+. בסך הכל נאספו נתונים על 78 מטופלים שעברו 82 ניתוחי ירוד. בין הממצאים: רק 22% מהמנותחים לא סבלו מאף מחלת עיניים נוספת; עדשה תוך-עינית הושתלה בעיניהם של כ-90% מהמנותחים, כפי שמקובל לעשות במנותחים צעירים יותר; כ-90% מהניתוחים בוצעו בהרדמה מקומית בלבד; כשבוע לאחר הניתוח נצפה שיפור בחדות הראייה של כ-60% מהמטופלים; לאחר תקופת מעקב של כחצי שנה נמצא כי ב-16% מהמנותחים לא חל שינוי בחדות הראייה וכי ב-16% חלה החמרה, בדרך כלל בשל מחלות עיניים נוספות.

(ירוד; מחלות עיניים; ניתוחים; קשישים)

056

Vinitsky, Olga; Ore, Liora; Habiballa, Hamza; Cohen-Dar, Michal:
Geographic and Epidemiologic Analysis of the Cutaneous Leishmaniasis Outbreak in Northern Israel, 2000–2003
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 11 (November 2010), pp. 652-656. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

לישמניאזיס היא מחלה הנגרמת על-ידי טפיל הלישמניה, והיא מועברת בעקיצה של זבוב החול. בעבודה זו נדונה התפרצות המחלה בתצורת מחלה בעור (Cutaneous leishmaniasis - "שושנת יריחו") בנפת כינרת ב-2003-2000. במסגרת העבודה, מוצגים ממצאי סקר אפידמיולוגי שנערך ב-2003 שבו נותחו מקרי התחלואה בנפת כינרת באמצעות מערכת מידע גאוגרפית (GIS). בין הממצאים: 93 איש לקו בלישמאניאזיס של העור בתקופה הנחקרת; מוקד ההתפרצות בנפה היה בעיר טבריה, ושיעור ההיארעות ב-2003 היה של 62.5 מקרים לכל 100,000 תושבים; זאת, לעומת ממוצע של 1.5-0 מקרים לכל 100,000 תושבים בערים אחרות ברחבי ישראל; מקרי התחלואה בטבריה התרכזו בגבולותיהן של שתי שכונות, באזורים שבהם שכנו שפני הסלע (Rock Hyraxes); באזורים אלה נתפסו זבובי חול (שהגיעו כנראה בעקבות החורף השחון) שנדבקו מהשפנים בטפיל; 40.4% מהחולים שנדבקו בטבריה נעשו חולים בפברואר-מרס, לעומת 9.8% מהחולים באזורים אחרים.

(מחלות עור; טבריה)

057

Bentur, Yedidia; Desiatnic Obchinikov, Natalia; Cahana, Alfred et al:
Pediatric Poisonings in Israel: National Poison Center Data
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 9 (September 2010), pp. 554-559. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

בעבודה זו נותחו הנתונים על הרעלות ילדים בישראל ב-2007, כפי שנרשמו במאגר המידע הממוחשב של המכון הארצי למידע בהרעלות, הממוקם במרכז הרפואי רמב"ם. בין הממצאים: 15,005 ילדים ובני נוער (עד גיל 18) נפגעו מהרעלה ב-2007 (56.1% מכלל הנפגעים מהרעלה בישראל בשנה זו),
וכ-80% מהם היו מתחת לגיל שש; 78.6% מהפניות למכון נעשו על-ידי הציבור ו-20.7% על-ידי רופאים; 74.4% מהפניות נעשו תוך שעתיים מאירוע ההרעלה; 89.3% מאירועי ההרעלה התרחשו בבית; 89.5% מההרעלות היו לא-מכוונות, אך בקרב מתבגרים (בני 18-13) כמחצית מההרעלות היו מכוונות, ורובן היו לשם ניסיון התאבדות; ב-92.3% מהמקרים הפגיעות היו קלות (54.4% בקרב מתבגרים); בקרב ילדים עד גיל 12 ההרעלות היו שכיחות יותר בקרב בנים, ובקרב מתבגרים ההרעלות היו שכיחות יותר בקרב בנות.

(הרעלה; ילדים; מתבגרים)

058

Linhart, Yifat; Romano-Zelekha, Orly; Shohat, Tamy:
Validity of Self-Reported Weight and Height among 13–14 Year Old Schoolchildren in Israel
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 10 (October 2010), pp. 603-605. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

דיווח עצמי על גובה ומשקל הוא מקובל כתחליף למדידה ישירה בקרב מבוגרים ומתבגרים. עם זאת, במחקרים שנעשו בעולם בקרב מתבגרים התקבלו תוצאות הסותרות את הדיווח העצמי. במחקר המתואר במאמר זה נבדקה מהימנות הדיווח העצמי בקרב מתבגרים בישראל, על סמך ניתוח ממצאי סקר שערך ב-2003 המרכז הלאומי לבקרת מחלות לגבי המצאות אסתמה בקרב בני 14-13. 947 תלמידים נמדדו בפועל על-ידי אחיות בתי-הספר, ומתוכם 532 תלמידים דיווחו בשאלון הסקר על המשקל והגובה שלהם. בין הממצאים: בקרב בנות נמצאה הערכת-חסר של המשקל, ובקרב בנים נמצאה הערכת-יתר של הגובה; הערכת-יתר של הגובה היתה נפוצה יותר בקרב ילדים ממשקי-בית שבהם צפיפות הדיור היא נמוכה (נפש אחת או פחות בחדר); הבדלים מהותיים בין הדיווח העצמי לבין המדידה בפועל היו שכיחים יותר בקרב תלמידים שהשכלת הוריהם היא עד 12 שנות לימוד; 7.3% מהבנות דיווחו על משקל עודף ו-2.6% על השמנת-יתר, ולפי המדידה בפועל 10.3% מהבנות היו עם משקל עודף ו-3.5% היו עם השמנת-יתר; 12.1% מהבנים דיווחו על משקל עודף ו-5.3% על
השמנת-יתר, ולפי המדידה בפועל 8.9% מהבנים היו עם משקל עודף ו-8.9% היו עם השמנת-יתר; נמצאה הטייה גדולה יותר בהערכת המשקל מאשר בהערכת הגובה; רק 54.9% מהילדים שהיו עם משקל עודף או השמנת-יתר סווגו כיאות (ו-6.3% סווגו בטעות כבעלי משקל עודף או השמנת-יתר).

(מתבגרים; משקל; גובה; השמנת-יתר; דיווח עצמי)

059

Ginsberg, Gary; Rosenberg, Elliot; Rosen, Bruce:
Cost-Utility Analyses of Interventions to Prevent and Treat Obesity in Israel
Myers - JDC - Brookdale Institute, Research Report No. 550-10, Jerusalem 2010 (E, Hs), in cooperation with the Ministry of Health. The publication appears on the Institute's Website: http://brookdale.jdc.org.il.

השמנת-יתר היא גורם סיכון משמעותי למחלות כרוניות רבות, והעלויות הישירות לשירותי הבריאות מסתכמות בכ- 1.14 מיליארדי ₪ לשנה (0.16% מהתוצר הלאומי הגולמי וכ-2% מההוצאה על בריאות(. בפרסום זה מוצגים ממצאי מחקר שנועד לסייע לקובעי המדיניות בקביעת קדימויות בין תכניות התערבות שנועדו למנוע השמנת-יתר ולטפל בה, באמצעות חישוב יחסי עלות-תועלת של שלושה דגמי התערבות: ייעוץ דיאטני; תרופות; ניתוחים בריאטריים (הצרת קיבה או מעקף קיבה). במסגרת המחקר נבנה מודל שהתבסס על נתונים ראשוניים מישראל לגבי התערבות בעזרת ייעוץ דיאטני והתאמת התוצאות מתוך הספרות הרלוונטית לפרמטרים האפידמיולוגים והכלכליים המאפיינים את ישראל, לגבי שלושת הדגמים. נמצא, כי רוב ההתערבויות הן חסכוניות או חסכוניות מאוד. התערבויות חסכוניות הן אלו שמצמצמות את העלות הכוללת, משום שעלויות הטיפול שנחסכו עקב הירידה בתחלואה הן גבוהות יותר מעלות ההתערבות. התערבויות חסכוניות מאוד הן אלו המשיגות גידול בשנות חיים מתוקננות לאיכות (QALYs - quality-adjusted life years) בעלות נמוכה יחסית. המחקר מאשש את הסברה שכמה מן ההתערבויות שכבר כיום מתוקצבות במידה זו או אחרת במסגרת סל הבריאות הן חסכוניות. יתר על כן, הממצאים מעידים גם על כדאיותן הכלכלית של התערבויות שאינן מתוקצבות כיום, כגון טיפול תרופתי באמצעות סיבוטרמין ואורליסטט.

(השמנת-יתר; תכניות התערבות; ייעוץ; ניתוחים; תרופות; עלויות)

060

ניראל, נירית; תורן, אורלי; ריב"א, שושנה ואחרים:

אחיות מוסמכות בישראל: כוח העבודה – דפוסים ומגמות

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 10-557, ירושלים 2010, 107 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם מינהל הסיעוד במשרד הבריאות ועם המרכז הרפואי הדסה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

במחקר זה נבחנו מאפייני מקצוע הסיעוד בישראל: כוח-אדם ותעסוקה; מגמות ניידות במקצוע; עמדות כלפי העבודה ומקצוע הסיעוד; היצע חזוי של אחיות מוסמכות. המחקר התבסס על סקר טלפוני ארצי שנערך באוקטובר 2008 – פברואר 2009 בקרב מדגם אקראי של 3,200 אחיות מוסמכות עד גיל 60 (90% מהן עובדות) ועל נתונים מנהליים (כלל המקבלות רישיון אחות מוסמכת בכל שנה, מספר המסיימות הכשרה על-בסיסית לשנה לפי התמחויות ועוד). בין הממצאים: 89% מבעלות ההסמכה לסיעוד עבדו כאחיות, 67% במשרה מלאה; אחיות בתי-החולים עבדו בממוצע 38.5 שעות שבועיות (2.5 שעות יותר מהאמור בהסכם העבודה), ואחיות הקהילה עבדו בממוצע 36.5 שעות שבועיות (3.5 שעות פחות מהאמור בהסכם העבודה); 45% מהאחיות היו בנות 45+ בעת הראיון; ל-55% מהאחיות יש הכשרה על-בסיסית, ל-48% יש תואר ראשון ול-18% יש תואר מוסמך או דוקטורט; 79% מהאחיות הביעו שביעות רצון רבה ממקום העבודה ומהתפקיד ו-69% מהמקצוע; שיעור העזיבה השנתי את מקצוע הסיעוד היה פחות מ-1%; 33% מהאחיות ביצעו מעבר בתוך תחום הסיעוד בעשר השנים האחרונות; הגורמים העיקריים המושכים את האחיות להישאר במקצוע הם אהבת המקצוע, קשר עם אנשים, נתינה וסיפוק; הגורמים העיקריים המפריעים בעבודה הם שכר נמוך (בעיקר בקרב אחיות הקהילה), עיסוק רב באדמיניסטרציה ועומס בעבודה; סיכויים גבוהים יותר לעזוב את העבודה נמצאו בקרב צעירות לעומת מבוגרות, בקרב אחיות שאין להן הכשרה על-בסיסית ובקרב אחיות העובדות במגזר הפרטי לעומת מגזרים אחרים.

(אחים [סיעוד]; הכשרה בסיעוד; תעסוקה; שביעות רצון)

061

ניראל, נורית; רוזן, ברוך; שרון, אסף ואחרים:

מערכת אופק - התיק הרפואי הווירטואלי: הערכת מערכת מידע מקוונת משולבת בתי-חולים-קהילה

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דוח מחקר מס' 10-556, ירושלים 2010, 98 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

ב"שירותי בריאות כללית"  מופעלת מאז 2005 מערכת מידע מקוונת "אופק" - רשומות רפואיות ממוחשבות ממקורות שונים (כגון מעבדות, מערכות אבחוניות ותיקים רפואיים), המשולבת
בתי-חולים-קהילה. ייחודה של המערכת הוא באיסוף ובאיחוד מידע מנותני שירותים רפואיים שונים לאובייקט וירטואלי יחיד לכל חולה (התיק הרפואי הווירטואלי) והעברתו מיידית לרופא בנקודת הטיפול. המערכת נועדה להפחית טעויות רפואיות ובדיקות חוזרות, לשפר את התקשורת בין רופאים בקהילה לרופאים בבתי-החולים ולייעל את הטיפול הרפואי. בדו"ח הנוכחי מוצגים ממצאי מחקר הערכה שנעשה ב-2009-2007, שמטרתו היתה לבדוק את מידת השימוש במערכת והשפעתה על מדדי איכות רפואיים וצריכת שירותים רפואיים. נמצא, כי הכנסת מערכת "אופק" השפיעה לחיוב בחלק מהמדדים שנבדקו אך לא בכולם. עוד נמצא, כי למערכת היתה השפעה גדולה יותר במרפאות שבקהילה מאשר בבתי-החולים. מידת השימוש במערכת עלתה מדי שנה, הן במרפאות והן בבתי-החולים. בסוף הדו"ח מוצגות סוגיות שהתעוררו לאור הממצאים, ונדונים כיווני פעולה רצויים.

(קופות חולים; בתי-חולים; מרפאות; מיחשוב; בדיקות רפואיות; איכות הטיפול)

062

נוימן, עינת:

מה חשוב לחולה במחלה קשה? אומדן מבנה ההעדפות באמצעות Discrete Choice Experiment  (DCE)

"ביטחון סוציאלי", מס' 82 (מרס 2010), עמ' 166-145 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

במחקר זה מוצגת שיטת Discrete Choice Experiment לאומדן העדפותיהן של חולות בסרטן השד בנוגע לתכונות של המכון האונקולוגי המטפל בהן. שיטה זו שונה מסקרי שביעות הרצון המקובלים הנערכים על-ידי בתי-החולים, והיא מבוססת על ניסוי המדמה את תהליך הבחירה בבית-חולים שהפרט מבצע בפועל. במחקר השתתפו 95 חולות בסרטן השד שטופלו ב-2003 במכונים האונקולוגיים של בתי-החולים "הדסה עין-כרם", "שיבא" ו-"רבין". בין הממצאים: חמש התכונות החשובות ביותר של המכון בעיני החולות היו, בסדר יורד: 1) מקצועיות המכון; 2) המוניטין של הרופא המטפל; 3) קבלת מידע; 4) יחס הצוות המטפל; 5) זמן הנסיעה לבית-החולים. נשים אקדמאיות העריכו את חשיבות תכונת זמן הנסיעה לבית-החולים יותר מפי שניים מאשר נשים בעלות רמת השכלה נמוכה יותר, ונשים בנות 65+ העריכו את תכונת היחס של הצוות המטפל כמעט פי שניים יותר מאשר נשים בנות 54-40. עוד עולה מן הממצאים, כי "קבלת מידע" ו"מקצועיות המכון" וכן "קבלת מידע" ו"רופא בעל שם" הן תכונות משלימות (מסייעות), ואילו "יחס הצוות המטפל" ו"זמן הנסיעה לבית-החולים" הן תכונות תחליפיות (יריבות). המשמעות היא, שהנשים העריכו יותר את המידע הניתן להן, כשהוא ניתן במכון מקצועי יותר ומפי רופא בעל מוניטין.

(סרטן; נשים; בתי-חולים; כוח-אדם רפואי; עמדות; שביעות רצון)

063

Farfel, Alon; Hardoff, Daniel; Afek, Arnon; Ziv, Amital:
Effect of a Simulated Patient-Based Educational Program on the Quality of Medical Encounters at Military Recruitment Centers
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 8 (August 2010), pp. 455-459. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

השתלמויות לאנשי מקצוע בתחום הבריאות באמצעות סימולציות הן כלי חשוב שמטרתו להביא לשיפור איכות הטיפול. במחקר המתואר במאמר זה נבדקה יעילותה של סימולציה שנעשתה ל-12 רופאים שטיפלו במועמדים לשירות בצה"ל. בסדנא שהשתתפו בה הרופאים נעשתה סימולציה המדמה טיפול בשמונה טיפוסים אופייניים של מועמדים לשירות בצה"ל, המתייצבים בלשכות הגיוס הצבאיות. במסגרת המחקר, נבדקה הערכת המועמדים לגיוס את הרופאים לפני ההשתתפות בסדנא ולאחריה. שאלונים למילוי עצמי נמסרו למועמדים לגיוס לאחר שהשלימו את הבדיקות הרפואיות – 697 לפני עריכת הסדנא ו-508 לאחריה. בין הממצאים: נרשם שינוי מובהק במספר המועמדים שציינו כי נשאלו שאלות הנוגעות לנושאים נפשיים – בעיות בבית-הספר מ-59.7% לפני עריכת הסדנא ל-68.9% לאחריה, קיום יחסי מין מוגנים מ-29.6% ל-36.4% ושינויים במצב הרוח מ-46.9% ל-52.2%; 77.5% מהמועמדים חשו שהרופא מתעניין בהם לאחר הסדנא לעומת 68.2% לפניה; שיעור המועמדים שדיווחו כי השמיטו פרטים רפואיים בעת הראיון הרפואי ירד מ-6.6% לפני קיום הסדנא ל-2.4% לאחריה.

(מתבגרים; גיוס לצבא; רופאים; הכשרת רופאים; סדנאות; הדמיה)

064

Twig, Gilad; Lahad, Amnon; Kochba, Ilan et al:
Effect of a Tailor-Made Continuous Medical Education Program for Primary Care Physicians on Self-Perception of Physicians' Roles and Quality of Care
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 9 (September 2010), pp. 521-525. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

ב-2003 הנהיג חיל הרפואה תכנית מתמשכת להכשרת רופאים ראשוניים לשם שיפור מיומנויותיהם המקצועיות (בדיקות גופניות, אבחונים, תקשורת, רפואה דחופה וכלים לשיפור גישה מוכוונת לקוח). זאת, בעקבות ממצאי סקר שנערך ב-2001, שבו נמצא שרק מעטים מהם חשו כי הכשרתם מספקת לשם מתן מענה איכותי למטופליהם וכי הם מתחשבים יותר בצורכי החולים מאשר בצורכי הארגון. בעבודה הנוכחית מוצגים ממצאי סקר שנעשה ב-2006 בקרב מדגם של 120 רופאים ראשוניים בצה"ל, שמטרתו היתה לבדוק את יעילותה של התכנית ואת השינויים באיכות הטיפול ובעמדותיהם של הרופאים. הסקר כלל שאלות על מאפייניהם של הרופאים, תפיסותיהם ודירוג תפקידיהם. במסגרת העבודה, הושוו ממצאי סקר זה לסקר הקודם ולביצועיהם הקליניים של הרופאים. נמצא, כי התכנית הביאה למחויבות גדולה יותר של הרופאים כלפי הארגון ולהתחשבות רבה יותר בשיקולים כלכליים וכי הם תפסו את איכות הטיפול הרפואי ואת ההכשרה שקיבלו כטובה יותר בהשוואה ל-2001. כמו כן, השיגו הרופאים ציונים גבוהים יותר במדדים הקליניים. עוד עולה מהממצאים, כי למשך ההכשרה, לתדירות השיעורים, ללימוד נושאים פרה-רפואיים וללימוד בקבוצות קטנות היתה השפעה חיובית על איכות הטיפול ועל תפיסותיהם של הרופאים.

(רופאים ראשוניים; צה"ל; הכשרת רופאים; איכות הטיפול)

065

Jaffe, Eli; Aviel, Einat; Knobler, Haim et al:
Factors Influencing the Willingness of Volunteer Paramedics to Re-Volunteer in a Time of War
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 9 (September 2010), pp. 526-530. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

מערכת רפואת החירום בישראל מסתמכת, בין היתר, על עבודת מתנדבים. זיהוי הגורמים המשפיעים על נכונותם של מתנדבים לחזור ולהתנדב היא חשובה לשם תכנון שירותי הרפואה בעתות חירום. במאמר זה מוצגים ממצאי סקר שנערך בקרב פרמדיקים (תושבי המרכז והצפון) שהתנדבו בתחנות מגן דוד אדום באזור הדרום (באר-שבע, אשדוד, אשקלון ושדרות), בזמן מבצע "עופרת יצוקה" (דצמבר 2008 - ינואר 2009). מטרתו של הסקר היתה לבדוק את הגורמים המשפיעים על הנכונות לחזור ולהתנדב. במהלך 10 הימים שנקבעו למחקר, התנדבו באזור הדרום 121 פרמדיקים, ו-99 מהם ענו על שאלון הסקר. נמצא, כי הגורמים העיקריים התורמים לרצונם של הפרמדיקים לשוב ולהתנדב הם קבלת הפנים החמה בתחנה, המשימות שהם מבצעים, מידת ההכנה המוקדמת והאימון לקראת ביצוע המשימות. גורמים נוספים שנמצא שגם הם תורמים לרצון להתנדב שוב הם תנאי המגורים ואיכות המזון וכן מספר האירועים שבהם משתתפים המתנדבים (ככל שמספר האירועים גדל, עלתה גם מידת הנכונות להתנדב). יש לציין, כי הנכונות להתנדב בבאר-שבע היתה נמוכה יותר מאשר בערים האחרות.

(שירותי עזרה ראשונה; מגן דוד אדום; שירותים בשעת חירום; מתנדבים; שביעות רצון; הנעה)

066

Wacht, Oren; Dopelt, Keren; Snir, Yoram; Davidovitch, Nadav:
Attitudes of Emergency Department Staff toward Family Presence during Resuscitation
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 6 (June 2010), pp. 366-370. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

במחקר זה נבדקו עמדותיהם של רופאים ואחיות במחלקה לרפואה דחופה של המרכז הרפואי "סורוקה" לגבי נוכחותם של בני משפחה בזמן ביצוע החייאה. המחקר כלל ראיונות עם 10 אנשי צוות ושאלונים שנמסרו לכל הצוות. בין הממצאים: רוב המשיבים הביעו התנגדות לנוכחות בני משפחה בעת ההחייאה; לא נמצאו הבדלים מובהקים לפי גיל ומגדר בעמדות; אחיות תמכו בנוכחות בני משפחה יותר מאשר רופאים; לא נמצא מתאם בין שנות הוותק במחלקה לבין העמדה לגבי נוכחות בני משפחה; לא נמצא הבדל מובהק בין עמדותיהם של ילידי ישראל לאלו של ילידי ברית-המועצות לשעבר, אך נמצאה תמיכה נמוכה יותר של נוכחות בני משפחה בקרב ילידי ברית-המועצות לשעבר; לא נמצאו הבדלים מובהקים בעמדות בין אנשי צוות שביצעו פעולות החייאה בנוכחות בני משפחה לבין אלו שביצעו פעולות החייאה ללא נוכחות בני המשפחה; אנשי צוות המעוניינים להיות נוכחים במהלך ביצוע החייאה לבן משפחתם נטו לגלות עמדה אוהדת יותר לנוכחות בן משפחה לעומת אנשי צוות שלא מעוניינים להיות נוכחים.

(חדר מיון; רפואה דחופה; החייאה; כוח-אדם רפואי; עמדות)

067

Bergman-Levy, Tal; Bleich, Avi; Kotler, Moshe; Melamed, Yuval:
Security and Psychiatry: The British Experience and Implications for Forensic Psychiatry Services in Israel
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 10 (October 2010), pp. 587-591, The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

בעשור האחרון חלה עלייה בהפניות בתי-המשפט של נאשמים לבדיקה פסיכיאטרית על-פי סעיף 15 (אשפוז או טיפול מרפאתי של נאשם על-פי צו בית-משפט) של "חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991". זאת, כשהנאשם, לפי צו הסתכלות, אינו כשיר לעמוד לדין בשל ספק לגבי מצבו הנפשי בזמן ביצוע הפשע, או שלפי צו אשפוז אינו כשיר לעמוד לדין בשל היעדר אחריות פלילית לגבי הפשע שבו הוא מואשם. בישראל, נמצאים החולים במחלקה אחת, דבר המעלה שאלות אתיות ושאלות לגבי ביטחונם של החולים. בעבודה זו, מוצג הניסיון הבריטי בנושא זה, כדי להסיק ממנו מסקנות לגבי שירותי הפסיכיאטריה המשפטית בישראל. בין מסקנות העבודה: יש לקבוע מבנה היררכי של מוסדות לפי רמת המסוכנות של החולים המאושפזים; יש ליצור מחלקות יעודיות עבור מאושפזים על-פי החלטת בית-המשפט בעלות רמת ביטחון בינונית בכל מרכז לבריאות הנפש; לאחר שיעברו הסתכלות, יועברו החולים למחלקות אחרות על-פי רמת הביטחון הנדרשת להגנת החולים עצמם, הצוות המטפל והחולים האחרים.

(בתי-משפט; אשפוז פסיכיאטרי)

068

Levine, Stephen Z.; Bakst, Shelly; Rabinowitz, Jonathan:
Suicide Attempts at the Time of First Admission and During Early Course Schizophrenia: A Population Based Study
"Psychiatry Research", 177: 1-2 (May 2010), pp. 55-59.

בעבודה זו נבדקו שיעורי ניסיונות ההתאבדות באשפוז פסיכיאטרי ראשון בישראל וגורמי הסיכון לניסיונות התאבדות נוספים בשלבים הראשונים של מחלת הסכיזופרניה. העבודה התבססה על נתוני מאגר הנתונים הארצי על אודות אנשים שאושפזו בבתי-חולים פסיכיאטריים ובמחלקות פסיכיאטריות בבתי-חולים כלליים, המנוהל על-ידי האגף לבריאות הנפש שבמשרד הבריאות. במסגרת העבודה, נבדקו נתונים לגבי האשפוזים ב-1992-1989, תוך המשך מעקב עד 1996. בין הממצאים: בתקופה זו אושפזו 2,293 חולים באשפוז ראשון עקב סכיזופרניה; שיעור ניסיונות ההתאבדות עמד על 8.5% (196 מקרים) בזמן האשפוז הראשון ועל 6.6% (151 מקרים) בזמן תקופת המעקב, ארבע עד שבע שנים לאחר האשפוז; מבין החולים שניסו להתאבד במהלך האשפוז הראשון, 31.6% (62 מקרים) ניסו להתאבד גם במהלך תקופת המעקב; פרופיל הסיכון לניסיון התאבדות באשפוז ראשון הוא: השכלה אקדמית, מין נשי ומצב אישי לא-נשוי.

(בריאות הנפש; סכיזופרניה; אשפוז; התאבדות; גורמי סיכון; ניבוי)

069

Azaiza, Faisal; Ron, Pnina; Shoham, Meyrav; Gigini, Ibrahim:
Death and Dying Anxiety Among Elderly Arab Muslims in Israel
"Death Studies", 34: 4 (April 2010), pp. 351-364.

מטרתה של בעבודה זו היתה לבחון את רמות החרדה מפני מוות וחרדה למות בקרב קשישים ערבים מוסלמים בישראל. במסגרת העבודה, רואיינו 145 איש בני 60 ומעלה באמצעות שאלון סטנדרטי. בין הממצאים העיקריים: דיירי בתי-אבות דיווחו על רמת חרדה מפני מוות גבוהה יותר בהשוואה לקשישים שגרו בקהילה; נשים ובעלי רמת השכלה נמוכה (או חסרי השכלה פורמלית) דיווחו על רמות גבוהות יותר של חרדה ממוות וחרדה למות בהשוואה לאחרים; לא נמצאו הבדלים מהותיים בין הנשאלים לפי רמת הדתיות; חרדה ממוות נמצאה קשורה למגדר ולרמת השכלה בקרב קשישים המתגוררים בקהילה; בקרב המתגוררים בבתי-אבות, המשתנים תמיכה חברתית ודימוי עצמי חיובי נמצאו קשורים לרמות חרדה נמוכות יחסית. אחת ממסקנות המחקר היא, כי חיזוק רשתות התמיכה המשפחתיות והחברתיות הוא דבר חיוני לשם הפחתת החרדה מפני מוות והחרדה למות.

(ערביי ישראל; עמדות כלפי מוות; קשישים; בתי-אבות; תמיכה משפחתית; תמיכה חברתית; דימוי עצמי)

070

Ben Natan, M.; Lowenstein, A.; Eisikovits, Z.:
Psycho-Social Factors Affecting Elders’ Maltreatment in Long-Term Care Facilities
"International Nursing Review", No. 57 (2010), pp. 113–120.

בעבודה זו נבחנו ונותחו גורמים המשפיעים על התעללות בקשישים המתגוררים במוסדות סיעודיים בישראל, על-פי שאלונים שחולקו לעובדים ולמנהלים במוסדות. במסגרת העבודה, נמסרו שאלונים למדגם אקראי של 600 עובדים ב-24 מוסדות (מתוך 300), ומתוכם מולאו והוחזרו 510 שאלונים. נוסף על כך, חולקו שאלונים ל-24 מנהלי המוסדות, ומתוכם הוחזרו 22 שאלונים. 81.5% מהמשיבים היו נשים, שרובן היו אחיות או סייעות לאחיות. בין הממצאים: 53.3% מהעובדים דיווחו על ביצוע סוג אחד או יותר של התעללות כלפי קשישים המאושפזים במוסדות במהלך השנה האחרונה; מתוך 513 מקרי ההתעללות שדווחו, 330 (64.3%) היו של הזנחה (גופנית או נפשית); 70% מהמשיבים ציינו כי הם היו נוכחים בעת מקרה של התעללות (בדרך כלל הזנחה) מצד איש צוות; 63.9% מהמשיבים דיווחו כי הזנחה גופנית אירעה יותר מ-16 פעמים בשנה; נמצא מתאם חיובי בין שחיקת העובד לבין ביצוע סוגים שונים של התעללות; נמצא מתאם חיובי בין מספר המיטות במוסד, מספר האחים/ות במוסד ותדירות תחלופת העובדים לבין התעללות; לא נמצא מתאם חיובי בין גישת הצוות כלפי קשישים לבין התעללות ולא בין ביצוע סוגים שונים של התעללות לבין ידע אקדמי/רפואי, מעמד בעבודה וגישות כלפי התעללות; נמצא כי אחים/ות וסייעים/ות התעללו יותר מאשר אנשי צוות אחרים וכי הנפגעים העיקריים מהתעללות היו קשישות עם דמנציה.

(קשישים; מוסדות לקשישים; סיעוד; התעללות בקשישים; הזנחה; כוח-אדם רפואי)

071

Almogue,A.; Weiss, A; Marcus, E-L; Beloosesky, Y:
Attitudes and Knowledge of Medical and Nursing Staff Toward Elder Abuse
"Archives of Gerontology and Geriatrics", 51: 1 (July 2010), pp. 86-91.

למרות שרופאים ואחיות נמצאים בעמדה הטובה ביותר לזיהוי ולאבחון מקרים של התעללות בקשישים, בפועל מספר המקרים המדווחים על-ידם הוא נמוך ממספר ההתעללויות בפועל. מטרתה של עבודה זו היתה להעריך ולהשוות את הידע והעמדות של רופאים ואחיות כלפי תופעת ההתעללות בקשישים. במסגרת העבודה, נבדקו עמדותיהם של 100 אחיות ו-57 רופאים באמצעות שאלונים. הממצא העיקרי שהתגלה הוא, כי לנבדקים יש ידע מועט על התעללות בקשישים ועל חוקים ותקנות הקשורים לנושא זה. לא נמצא הבדל מובהק בידע של הרופאים לפי תחום ההתמחות, סוג בית-החולים, מספר השנים במקצוע או ניסיון בעבודה גריאטרית. הידע של אחיות מעשיות נמצא נמוך יותר מזה של אחיות מוסמכות לגבי התעללות וחוקי הדיווח. לא נמצאו הבדלים מובהקים בידע לגבי התעללות בקשישים בין רופאים לבין אחיות ובין המועסקים בבתי-חולים כלליים לבין המועסקים בבתי-חולים גריאטריים. רוב המשיבים סברו שחוסר הרצון להיות מעורב בהליכים חוקיים הוא הסיבה העיקרית לאי-דיווח על מקרים חשודים.

(התעללות בקשישים; רופאים; אחים [סיעוד]; חוקים; עמדות)

072

Rozenfeld, Michael; Peleg, Kobi:
Violence-Related Injury of Children in Israel: Age-Dependent Pattern
"Bulletin of the World Health Organization", 87: 5 (May 2009), pp. 362-368. The article appears on the WHO's Website: www.who.int.

פציעות כתוצאה מאלימות הן מהגורמים המובילים לתמותת ילדים ברחבי העולם. בעבודה זו אופיינה אוכלוסיית הילדים והמתבגרים שאושפזו בישראל כתוצאה מאלימות. העבודה התבססה על נתוני רישום הטראומה הלאומי. במסגרת העבודה, נבדקו הרישומים לגבי בני 17-0 שאושפזו עקב טראומה ב-2006-1998. בין הממצאים: מבין 65,430 המאושפזים עקב טראומה בתקופה זו, 2,060 אושפזו עקב פציעות שנבעו מאלימות; כמחצית מהנפגעים היו בני 17-15; 86.7% מהנפגעים היו בנים; 63.2% מהנפגעים היו יהודים ו-35.4% היו לא-יהודים; 34.7% מהפציעות אירעו ברחוב, 15.1% בבית-ספר, 14.3% בבית, 11.4% במקומות ציבוריים או באתרי בילוי ו-24.5% במקומות אחרים; 32.8% מהפציעות אירעו בסופי שבוע; סוג האלימות השכיח ביותר היה תגרה (36.7%) ולאחריו דקירה (30.5%); 12.1% מנפגעים הלא-יהודים נפגעו מירי לעומת 2.5% מהנפגעים היהודים; 42% מהנפגעים היהודים נפגעו בתגרות לעומת 26.2% מהנפגעים הלא-יהודים.

(ילדים; פצועים; אשפוז; אלימות)

073

רענן, נועם; אלעזרי, יורם:

סיכום תאונות העבודה שהסתיימו במוות: סיכום 2009 ומגמות בעשור 2009-2000

אגף הפיקוח על העבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 13 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בדו"ח זה מוצג ניתוח של תאונות העבודה הקטלניות ב-2009, לפי ענפים ולפי מהות הפגיעה. כמו כן, נעשה ניתוח של המגמות בתאונות העבודה בעשור האחרון. בין הממצאים: ב-2009 נהרגו 42 עובדים כתוצאה מתאונות עבודה (55 ב-2008) – 18 (43%) בענף הבנייה והבנייה ההנדסית, 11 בענף התעשייה, 7 בענף מסחר, שירותים ואחר, 4 בענף החקלאות, אחד בענף המחצבות ואחד בענף הנמלים; 16 עובדים (37%) נהרגו עקב נפילה מגובה, 7 כתוצאה מנפילת עצם, 5 עקב התמוטטות/קריסה, 4 כתוצאה מלכידה, 4 עקב התחשמלות, 4 כתוצאה מכוויה/התפוצצות, אחד עקב פגיעת רכב (לא תאונת דרכים) ואחד כתוצאה מחנק/הרעלה; 30 (71%) מההרוגים היו ישראלים והיתר היו עובדים זרים או עובדים מהשטחים. הממוצע החמש-שנתי של הרוגים מתאונות עבודה נמצא במגמת ירידה, בשיעור של כ-3.3% בשנה בממוצע, וב-2009 הוא עמד על 53 הרוגים בשנה (ב-2000 עמד הממוצע החמש-שנתי על 79 הרוגים בשנה); בענף הבנייה והבנייה ההנדסית, המוביל במספר ההרוגים, נצפתה מגמה רב-שנתית של ירידה במספר ההרוגים, בשיעור של כ-4% בשנה בממוצע, ואילו בענף התעשייה נצפתה מגמה של עלייה במספר ההרוגים, בשיעור של כ-2% בשנה בממוצע; מספר ההרוגים עקב נפילה מגובה (סיבת המוות השכיחה ביותר) נמצא במגמת ירידה – מממוצע חמש-שנתי של 34.8 הרוגים בשנה ב-2000 חלה ירידה ל-18.2 הרוגים בשנה בממוצע ב-2009.

(תאונות עבודה; פטירות; סיבות מוות)

ה. חברה, תרבות ופנאי

פרסומים

074

כרמלי, אברהם:

תבחינים לחלוקת תמיכות: עמדות מנהלי מוסדות תרבות

מינהל התרבות, משרד התרבות והספורט, תל-אביב 2009, 72 עמ'. בוצע על-ידי המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פילת בע"מ. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.pilat.co.il.

בדו"ח זה מוצגים ממצאי סקר שנבחנו בו דעותיהם ועמדותיהם של מנהלי מוסדות תרבות בתחום אמנויות הבמה כלפי התבחינים והשיטה לחלוקת התמיכות במינהל התרבות, שבמשרד התרבות והספורט. הסקר נערך בקרב 65 מנהלי מוסדות תרבות בתחומי התיאטרון, המוסיקה והמחול (28 מנהלי תיאטרונים הנתמכים על-פי התבחינים, 13 מנהלי גופים מוסיקליים הנתמכים על-פי התבחינים, 9 מנהלי להקות מחול הנתמכות על-פי התבחינים ו-15 מנהלי מוסדות שאינם נתמכים על-פי התבחינים). שאלון הסקר כלל שאלות כמותיות ושאלות איכותניות. בין הממצאים: 56% ממנהלי מוסדות התרבות ציינו כי הם מכירים היטב את התבחינים לחלוקת התמיכות ואת שיטת הניקוד במשתנים השונים; 41% מהמנהלים דיווחו כי בעת בניית תכנית עבודה שנתית הם לוקחים בחשבון במידה רבה או במידה רבה מאוד את התבחינים; רק 18% מהמנהלים דיווחו כי לדעתם התבחינים מסייעים רבות (במידה רבה או רבה מאוד) לחלוקה שוויונית, מקצועית ועניינית של התמיכות; רק 19% מהמנהלים סברו כי אופן חלוקת התמיכות משקף נכונה את רמת הגופים הנתמכים; 23% ממנהלי גופי המוסיקה סברו כי התבחינים משקפים נכונה את רמתם ואת פעילותם של הגופים, לעומת 11% ממנהלי גופי המחול ו-7% ממנהלי התיאטרונים; מנהלי הגופים בכל התחומים סברו כי התבחינים מעודדים יותר מדי את כמות הפעילות ופחות מדי את האיכות.

(תיאטרונים; מוסיקה; מחול; תקציבים; מדיניות ממשלתית; עמדות)

075

כרמלי, אברהם; ברונר, נטע:

מוזיאונים בישראל: סיכום הפעילות השנתית, 2008

מינהל התרבות, משרד התרבות והספורט, תל-אביב 2010, 103 עמ'. בוצע על-ידי המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פילת בע"מ. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.pilat.co.il.

בדו"ח זה נסקרת פעילותם של 51 מוזיאונים מוכרים שנתמכו על-ידי מינהל התרבות שבמשרד התרבות והספורט ב-2008 (לא נסקרה פעילותם של שני מוזיאונים מוכרים נוספים – "יד ושם" ומוזיאון "דגון"). הדו"ח מבוסס על דיווחי המוזיאונים בנוגע לפעילותם השוטפת. הנתונים הכספיים נערכו על-פי "סרגל אחיד", המאפשר להשוות בין המוזיאונים בסעיפים של ההכנסות וההוצאות. בין הנתונים המוצגים: נתונים על פריטי האוספים, סוגי התערוכות, תערוכות חדשות ותערוכות קבועות, הדרכות ופעילויות חינוכיות, מאפיינים של האמנים, מאפיינים של המוזיאונים, אמצעי תיעוד ומידע, "ציון איכות" של המוזיאונים, מספר המבקרים, הכנסות והוצאות, ההקצבות של מינהל התרבות וכוח-האדם של המוזיאונים. בין הממצאים: ב-2008 הוצגו 272 תערוכות חדשות ב-42 מוזיאונים (69% מהתערוכות היו זמניות); לאוספי המוזיאונים נוספו במהלך השנה כ-37,500 פריטים, רובם הודות לתרומות; במוזיאונים נערכו כ-3.8 מיליוני ביקורים (כ-0.56 מיליון במוזיאון ישראל וכ-0.44 מיליון ב"מדעטק"); הוצאותיהם של המוזיאונים ב-2008 הסתכמו בכ-362 מיליוני ש"ח והכנסותיהם בכ-335.5 מיליוני ₪; כ-30% מהכנסות המוזיאונים היו הכנסות עצמיות, כ-36% מהקצבות ציבוריות וכ-32% מתרומות של המגזר הפרטי.

(מוזיאונים; תערוכות; אמנויות; צריכה תרבותית; תקציבים)

076

כרמלי, אברהם; הרטמן, אדווה; גורדונסקי, יעל:

קולנוע בישראל: סיכום הפעילות השנתית, 2008

מינהל התרבות, משרד התרבות והספורט, תל-אביב 2009, 76 עמ', בשיתוף עם המועצה הישראלית לקולנוע. בוצע על-ידי המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פילת בע"מ. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.pilat.co.il/tarbut-report.

בדו"ח זה נסקרת פעילות הפקת הסרטים שהופקו בסיוע הקרנות הנתמכות מתקציב חוק הקולנוע בישראל ב-2008. הנושאים הנסקרים הם: סרטים שהופקו בסיוע הקרנות; פעילות הסינמטקים; מספר הביקורים בבתי-הקולנוע; פסטיבלי הקולנוע בישראל; תקציב המועצה הישראלית לקולנוע ב-2008; סרטים ישראליים בפסטיבלים בחו"ל. בנספחים מופיעים רשימת הסרטים שהוקרנו לראשונה ב-2008 לפי יוצרים, שחקנים תקציבים ומקורות תמיכה, סכומי התמיכה של הקרנות, רשימת בתי-הקולנוע החברים בהתאחדות ענף הקולנוע לפי אזורים ופסטיבלים בחו"ל שבהם הוקרנו סרטים ישראליים. בין הממצאים: ב-2008 הוקרנו לראשונה בפסטיבלים לקולנוע, בבתי-הקולנוע ובטלוויזיה 101 סרטים ישראליים חדשים שהופקו בסיוע הקרנות הנתמכות על-ידי המועצה הישראלית לקולנוע - 20 סרטים עלילתיים (סרטים המיועדים להקרנה בבתי-קולנוע), 25 סרטי דרמה (סרטים המיועדים בעיקר להקרנה בטלוויזיה), מתוכם 15 סרטי סטודנטים, ו-57 סרטים תיעודיים, מתוכם 7 סרטי סטודנטים וסרטים ניסיוניים; ב-6 הסינמטקים הוקרנו 424 סרטים; בסינמטק תל-אביב התקיימו 716 מתוך 1,876 ההקרנות של סרטים ישראליים; ב-11 פסטיבלים שהתקיימו בישראל הוקרנו 1,297 סרטים, 32% מהם ישראליים; בפסטיבלים שהתקיימו בחו"ל הוקרנו 63 סרטים ישראליים, ו-24 מהם זכו בפרסים; ב-29 יישובים הוקרנו 212 סרטים ב-48 בתי-קולנוע (נוסף על הסרטים שהוקרנו בסינמטקים); תקציב הקולנוע ב-2008 היה כ-57.9 מיליוני ₪ ב-2008 (כ-60 מיליוני ₪ ב-2007).

(סרטים; בתי-קולנוע; צריכה תרבותית; תקציבים)

077

כרמלי, אברהם; הרטמן, אדווה:

להקות מחול בישראל: סיכום הפעילות השנתית, 2008

מינהל התרבות, משרד התרבות והספורט, תל-אביב 2010, 107 עמ'. בוצע על-ידי המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פילת בע"מ. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.pilat.co.il/tarbut-report.

בדו"ח זה נסקרות פעילויותיהם של 42 גופים שפעלו בתחום המחול ב-2008 ונתמכו על-ידי מינהל התרבות: ארבע להקות גדולות הפועלות בשש מסגרות (להקת בת-שבע, אנסמבל בת-שבע, להקת המחול הקיבוצית 1 ו-2, הבלט הישראלי ותיאטרון מחול ענבל), 12 להקות קאמריות, 21 קבוצות שנתמכות לפי פרויקטים (לא מקבלות תמיכה שוטפת) ושלושה מרכזי מחול. בין הנושאים הכלולים בדו"ח: מדיניות הלהקות בנוגע ליצירות של כוריאוגרפים ישראלים ולא-ישראלים, אופיין של יצירות המחול, היקף הפעילות, הפריסה הגאוגרפית של הפעילות (תוך השוואה בין המרכז לפריפריה), ממוצע הצופים בהופעות, העדפות הקהל בנוגע לסגנון היצירה, פעילויות מיוחדות, הופעות בחו"ל, נתונים על הרקדנים והכוריאוגרפים, היקף כוח-האדם המנהלי והאמנותי, היצירות המצליחות ביותר, הכנסות והוצאות. בין הממצאים: ב-2008 פעלו 101 להקות מחול וקבוצות של יוצרים עצמאיים, שהופיעו 2,068 פעמים בפני כ-750,000 צופים; 26 להקות הופיעו בחו"ל בפני כ-157,000 צופים ב-37 מדינות; להצלחה הרבה ביותר בקרב הקהל, על-פי מספר המבקרים בתשלום, זכתה היצירה "כיפ-כפים" בביצוע להקת המחול הקיבוצית 1; היצירה הקאמרית המצליחה ביותר היתה "הריקוד שלא נגמר" של תיאטרון בלט פאנוב; 56% מהופעות המחול התקיימו בתל-אביב ובסביבתה; ההכנסות של כל הגופים הסתכמו בכ-95.6 מיליוני ₪, והוצאותיהם הסתכמו בכ-98.1 מיליוני ₪; התמיכה הציבורית בלהקות הסתכמה
בכ-39.3 מיליוני ₪ (כ-30.3 מיליוני ₪ ממינהל התרבות שבמשרד התרבות והספורט); ההכנסות העצמיות של הלהקות הסתכמו בכ-49 מיליוני ₪.

(מחול; אמנויות; צריכה תרבותית)

078

כרמלי, אברהם; ברונר, נטע:

גופים מוסיקליים בישראל: סיכום הפעילות השנתית, 2008

מינהל התרבות, משרד התרבות והספורט, תל-אביב 2010, 92 עמ'. בוצע על-ידי המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פילת בע"מ. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.pilat.co.il/tarbut-report.

בדו"ח זה נסקרת פעילותם של 58 גופים מוסיקליים שנתמכו על-ידי מינהל התרבות ב-2008: 22 גופים כליים, אופרה אחת, 5 מרכזי מוסיקה, 18 מקהלות מבוגרים, 6 מקהלות ילדים ו-6 כיתות אמן. הדו"ח מבוסס על הדיווחים הרבעוניים על פעילותם של הגופים המוסיקליים ועל הדו"ח השנתי שלהם בנוגע לפעילותם השוטפת. הנתונים הכספיים מבוססים על המאזנים הכספיים ל-2008. הדו"ח כולל מגוון רחב של נתונים: הרפרטואר (סגנון היצירות, יצירות ישראליות, המלחינים שהתזמורות הרבו לנגן את יצירותיהם ועוד); היקף הפעילות (מספר הקונצרטים והביקורים בהם, סדרות למנויים וכו'); מספר הביקורים בקונצרטים; התפלגות הפעילויות לפי אזורים; הופעות בחו"ל; הכנסות והוצאות; כוח-האדם האמנותי והמינהלי ועוד. בין הממצאים: גופים מוסיקליים אלה ביצעו ב-2008 3,183 קונצרטים, שביקרו בהם כ-1.36 מיליוני מבקרים (80% בתשלום ו-20% ללא תשלום); 54% מהקונצרטים המוסיקליים
ו-47% מהקונצרטים של מקהלות בוצעו באזור תל-אביב; הכנסותיהם של הגופים, למעט המקהלות, הסתכמו בכ-252 מיליוני ₪ והוצאותיהם בכ-257 מיליוני ₪; הכנסותיהן של המקהלות הסתכמו בכ-9.1 מיליוני ₪ והוצאותיהן בכ-9.89 מיליוני ₪; התמיכה הציבורית בגופים המוסיקליים, בסך 97.25 מיליוני ₪ היוותה 39% מהכנסותיהם; התמיכה הציבורית במקהלות, בסך 3.45 מיליוני ₪, היוותה 38% מהכנסותיהן.

(מוסיקה; אמנויות; צריכה תרבותית; תקציבים)

079

כרמלי, אברהם; הרטמן, אדווה:

התיאטרונים הציבוריים בישראל: סיכום הפעילות השנתית, 2008

מינהל התרבות, משרד התרבות והספורט, תל-אביב 2009, 149 עמ'. בוצע על-ידי המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פילת בע"מ. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.pilat.co.il/tarbut-report.

בדו"ח זה נסקרת פעילותם של 55 גופים בתחום התיאטרון שקיבלו מימון ממינהל התרבות ב-2008. הדו"ח מבוסס על הדיווחים השנתיים והרבעוניים של גופים אלה. בין הנתונים המוצגים: מספר ההצגות וסוגיהן, אפיון ההפקה, ניתוח הרפרטואר (מחזות מקוריים ומתורגמים, הצגות שהועלו לראשונה ופרופיל המחזאים), היקף הפעילות, העדפות הקהל (המופעים וההצגות שזכו להצלחה הגדולה ביותר), פעילויות מיוחדות (עם הקהילה, עם תלמידים וכו'), פריסה גאוגרפית של הפעילות תוך השוואה בין הפעילות במרכז לפעילות בפריפריה, הופעות בחו"ל, הפצה ומכירה של מנויים וכרטיסים, נתונים על כוח-האדם האמנותי והמינהלי, מאפייני הצוות האמנותי (מחזאים, במאים ושחקנים), מספר המבקרים במופעים, ההכנסות וההוצאות של הגופים וההקצבות של מינהל התרבות בתחום התיאטרון ב-2008. בין הממצאים: 55 הגופים הנסקרים הציגו ב-2008 1,388 מופעים (מתוכם, 753 הצגות תיאטרון), שהוצגו 13,080 פעמים, וצפו בהם כ-5 מיליוני מבקרים; מתוך הרפרטואר של 753 מופעים, 290 מופעים הועלו לראשונה; 587 מתוך 753 המחזות שהועלו (78%) היו מחזות מקוריים שנכתבו על-ידי מחזאים ישראליים; 57% מהמופעים הוצגו בתל-אביב ובסביבתה; 23 תיאטרונים הופיעו בחו"ל ב-32 מדינות; הוצאותיהם של התיאטרונים ב-2008 הסתכמו בכ-423.4 מיליוני ₪ והכנסותיהם
בכ-425.5 מיליוני ₪; התמיכה הציבורית בגופים הסתכמה בכ-164 מיליוני ₪, כ-96.4 מיליוני ₪ מהם על-ידי מינהל התרבות.

(תיאטרונים; צריכה תרבותית; תקציבים)

080

בר-צורי, רוני:

שוק מכירות הספרים וצרכנות ספרים בשבוע הספר 2009

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 32 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר בנושא שוק מכירות הספרים ב"שבוע הספר" שנערך ביוני 2009. בסקר רואיינו 1,050 איש, המהווים מדגם מייצג של אוכלוסיית בני 18 ומעלה בישראל. בין הממצאים:.35.8% מהמרואיינים ביקרו בשבוע הספר (43.8% מהנשים לעומת 26.5% מהגברים ו-43.3% מבעלי רמת השכלה של 14 שנות לימוד ומעלה לעומת 18.5% מבעלי רמת השכלה של עד 11 שנות לימוד); 77.1% מהמבקרים קנו לפחות ספר אחד; קבוצת הגיל הבולטת בביקוריה בשבוע הספר היתה של בני 44-35 (42.1% מהמרואיינים בקבוצת גיל זו ביקרו ביריד); קטגוריות הספרים המובילות מבחינת מספר הרכישות היו ספרי בישול וספרי ילדים; בשבוע הספר נמכרו כ-2.65 מיליון ספרי קריאה ועיון, כמות הגבוהה פי 1.8 מכמות הספרים הממוצעת הנמכרת בממוצע בחודש רגיל; ההוצאה הממוצעת של
משק-בית על רכישת ספרים בשבוע הספר היתה כ-200 ₪; סך ההוצאה של כלל משקי-הבית בשבוע הספר הגיעה לכ-115.2 מיליוני ₪, המהווים כ-19.3% מסך ההוצאה השנתית של משקי-הבית על ספרי קריאה ועיון; 80.6% מהקונים בשבוע הספר דיווחו כי הם קונים ספרים גם במהלך השנה; ב-2008 התפרסמו בישראל 18 ספרים חדשים ביום בממוצע.

(ספרים; צרכנים; יריד מכירות)

081

בר-צורי, רוני:

צרכנות "עשה זאת בעצמך" Do It Yourself (DIY)

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 25 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר שנעשה בספטמבר 2009 בנושא צרכנות "עשה זאת בעצמך" - תחזוקה עצמית של הבית: סיוד וצביעה, תיקוני חשמל, אינסטלציה, בנייה ושיפוץ בבית, התקנת דלתות או חלונות וכו'. הסקר נועד לסייע ביצירת תשתית נתונים ראשונית בנוגע לדפוסי צריכה של "עשה זאת בעצמך" ולאוכלוסיית הצרכנים בישראל. במסגרת הסקר רואיינו 1,050 איש - מדגם מייצג של בני 18+ בישראל. בין הממצאים: כ-35% ממשקי-הבית ערכו בעצמם שיפוצים בדירותיהם; סך ההוצאה השנתית של משקי-הבית על עבודות תחזוקה ושיפוץ עצמיים נאמדת ב-2009 בכ-1.1 מיליארדי ₪ - כ-1,500 ₪ בממוצע למשק-בית; שיעור המשפצים בעצמם הגבוה ביותר היה במגזר החרדי (כ-50.9%); 67.6% מהאנשים ששיפצו בעצמם דיווחו כי עשו זאת מטעמי חיסכון; נטייה לשיפוץ עצמי נמצאה קשורה לרמת השכלה ולגיל – 40% בקרב בעלי השכלה של 14+ שנות לימוד לעומת 28.1% בקרב בעלי השכלה של עד 11 שנות לימוד ו-41% בקרב צעירים עד גיל 34 לעומת 24.8% בקרב בני 55+; 45.8% מהמשפצים בעצמם דיווחו כי הם נהנים לבצע עבודות שונות בביתם; עבודות הבית הנפוצות ביותר היו עבודות סיוד וצבע; מבין המשפצים בעצמם, 37.6% הוציאו במהלך השנה לא יותר מ-500 ₪ לשם עריכת השיפוצים והתיקונים, ורק 6.4% הוציאו יותר מ-5,000 ₪.

(צרכנים; משקי-בית; עבודות בית; שיפוצים; חיסכון)

082

אבו-אחמד, ויסאם:

פעילות התנדבותית במדינת ישראל בשנת 2006

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 40 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בעבודה זו נבדק היקף ההתנדבות בישראל ב-2006 בהשוואה לשנים קודמות ובהשוואה למדינות מערביות, תוך ניסיון לאפיין את פרופיל האזרח המתנדב בישראל ולזהות אוכלוסיות שיש להן נטייה גבוהה או נמוכה להתנדב. העבודה התבססה על ניתוח ממצאי הסקר החברתי של הלמ"ס לשנים 2006-2002 ועל ממצאי סקרים של המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בנוגע לפעילות התנדבותית בישראל ב-1997, ב-2004 וב-2006. בין הממצאים: על-פי נתוני הלמ"ס,
ב-2006 התנדבו בישראל כ-636,200 איש בני 20+ (כ-14.4% מבני 20+); 47.7% מהמתנדבים התנדבו במסגרת של ארגון (התנדבות פורמלית), 38.7% התנדבו באופן פרטי (התנדבות לא-פורמלית) ו-13.6% התנדבו באופן פורמלי ולא-פורמלי גם יחד; שיעור ההתנדבות בקרב גברים עמד על 16.2% ובקרב נשים על 12.8% – שיעורים דומים לאלו שהתקבלו ב-2005 אך נמוכים יותר מהשיעורים
ב-2004-2002; שיעור ההתנדבות ב-2006 בקרב האוכלוסייה החרדית עמד על 38.5% (35.4% בממוצע ב-2005-2002), בקרב העולים החדשים על 7.4% (8.7% בממוצע ב-2005-2002) ובקרב האוכלוסייה הערבית על 7.1% (9% בממוצע ב-2005-2002). על-פי ממצאי המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, היתה עלייה מתמדת בשיעורי ההתנדבות במשך השנים, וב-2006 הגיע השיעור
ל-45% מבני 21+. על-פי שני המקורות, הנטייה להתנדב היא גבוהה יותר ככל שרמת ההשכלה גבוהה יותר. בהשוואה למדינות באירופה, שיעורי ההתנדבות בישראל הם נמוכים יחסית.

(התנדבות; ארגונים וולונטריים; חרדים; עולים; ערביי ישראל)

083

שמיד, הלל; רודיך-כהן, אבישג:

פילנתרופיית העילית בישראל: מאפיינים, מניעים ודפוסי תרומה

"ביטחון סוציאלי", מס' 83 (יוני 2010), עמ' 262-225 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר שנעשה לגבי תופעת הפילנתרופיה העילית המתפתחת בישראל. במחקר נבדקו הנושאים הבאים: מאפייני הפילנתרופים; היקף התרומה והנתינה; המניעים לתרומה ולנתינה; יעדי התרומה ואוכלוסיית היעד המועדפת לתרומה; דרכי התרומה והמנגנונים המשמשים את הפילנתרופים; תפיסת הפילנתרופים את מידת ההשפעה של תרומתם על התחומים שבהם הם תורמים. במסגרת המחקר, רואיינו באמצעות שאלונים מובנים 79 פילנתרופים (21 נשים ו-58 גברים, כולם יהודים). בין הממצאים: 66% מהמרואיינים הם מנהלי חברה או בעלי עסק פרטי; התחומים העסקיים הבולטים שמשתתפי המחקר עוסקים בהם הם שירותים עסקיים פיננסיים, יזמות הון סיכון וטכנולוגיות מחשבים ותקשורת; 73% מהמרואיינים השיבו על השאלה בדבר היקף תרומותיהם, ונמצא כי ב-2006 עמד ממוצע התרומות ליחיד על כ-16 מיליוני ₪; 44% מהמרואיינים השיבו על השאלה בדבר אחוז התרומה מסך רווחיהם, ונמצא כי התרומה הממוצעת מהווה כ-7% מהרווחים; תחומי התרומה הבולטים היו חינוך, רווחה, בריאות ומניעה; מניעי התרומה הבולטים ביותר היו רגש אחריות של התורם לסביבתו, תחושת סיפוק, רצון לסייע בתקופת משבר (כלכלי, פוליטי או חברתי), תחושת שייכות לקהילה ורצון לקדם נושאים מסוימים; 76% השיבו בחיוב לטענה שפילנתרופיה מחוללת שינוי.

(פילנתרופיה; תרומות)

084

סקר פעילות גופנית בחברה הישראלית

איגוד הספורט העממי בישראל, תל-אביב 2009, 26 עמ'. בוצע על-ידי מכון "מחשוב". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האיגוד: www.isfa.co.il.

הסקר השנתי של איגוד הספורט העממי הקיף את הנושאים הבאים: עיסוק בפעילות ספורטיבית (תדירות, סוג הפעילות ומסגרתה); מניעים לעיסוק בפעילות ספורטיבית; חסמים לעיסוק בפעילות ספורטיבית; הערכת חשיבותו של מסע הסברה לעידוד הפעילות הגופנית; עמדות בנוגע לספורט הישגי. בין הממצאים: כ-60% מהאוכלוסייה הבוגרת עסקו בפעילות ספורטיבית לפחות שלוש פעמים בחודש; מבין העוסקים בספורט, 64.3% עשו זאת במסגרות לא-מאורגנות; הפעילויות השכיחות ביותר היו "הליכה" (34.6%), "חדר כושר" (16.7%) ו"התעמלות מחוץ לבית" (14.4%); שיעור העוסקים בריצה הוא דומה לאורך השנים (8.7% ב-1992 וב-2009), ולעומת זאת שיעור העוסקים בשחייה נמצא במגמת ירידה (10.9% ב-1992 לעומת 6.5% ב-2009); הסיבה העיקרית שצוינה לעיסוק בפעילות גופנית היא "בריאות" (76.8% מהמשיבים ציינו זאת), ולאחריה "הורדה במשקל" (33.2%), "הנאה" (31.3%), "כושר גופני" (17.8%) ו"עיצוב הגוף" (15.4%); בהשוואה בין המינים נמצא, כי הנשים עוסקות יותר בהליכה ובהתעמלות, ואילו הגברים עוסקים יותר במשחקי כדור ובריצה; מבין המשיבים שאינם עוסקים בפעילות גופנית, 45.4% ציינו את הסיבה לאי-העיסוק ב"חוסר זמן" (סיבה זו היא השכיחה ביותר לאורך השנים – 60.6% ב-2002); 71.2% מהמשיבים סברו שחשוב יותר שהמדינה תשקיע בעידוד הציבור לעסוק בפעילות גופנית מאשר בעידוד ספורט הישגי.

(פעילות גופנית; ספורט; כושר גופני; פעילויות פנאי; עמדות)

085

נמרוד, גלית:

מחוברים ומבלים: קהילות מבוגרים באינטרנט

"דורות", מס' 126 (ספטמבר 2010), עמ' 42-40.

שיעור השימוש באינטרנט בקרב בני 65+ הוא נמוך יחסית לקבוצות גיל צעירות יותר, אך הוא גדל מדי שנה. על-פי מחקר של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נאמד שיעורם ב-2009 בכ-30.6%. עוד נמצא, במחקרים אחרים, כי השימוש באינטרנט מעלה את תחושת הרווחה, את הדימוי העצמי ואת הקשרים החברתיים של הקשישים. כמו כן, משמש האינטרנט עבורם מקור מידע עשיר, במיוחד בנושאי בריאות, צרכנות ואקטואליה. במאמר הנוכחי מוצגים ממצאי מחקר שנערך על-ידי מכון בורדה לתקשורת חדשנית שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שבחן את דפוסי ההשתתפות של קשישים בקהילות מבוגרים מקוונות. במסגרת המחקר, נעשה ניתוח תוכן של כ-686,000 הודעות שפורסמו ב-14 קהילות במשך שנה. נמצא, כי במהלך השנה גדל מספר הכותבים פי שלושה. בניתוח התוכן זוהו 13 נושאים עיקריים שנדונו בפורומים, והנושא הפופולרי ביותר היה "כיף מקוון" (כ-130,000 הודעות) – בדיחות, סיפורים ומשחקים (בדרך כלל משחקי טריוויה או משחקים אחרים הדורשים כושר קוגניטיבי). הנושא הפופולרי השני בקרב המשתמשים היה "פרישה מעבודה" (כ-90,000 הודעות) ולאחריו "משפחה" ו-"בריאות". עוד נמצא, כי הטקסטים שפורסמו בקהילות כללו ביטוי רגשות חיוביים ושליליים באותה מידה.

(קשישים; אינטרנט; רשתות חברתיות)

086

זקוביץ-הרמן, דפנה; הרשמן, טיבה; פוזנר, רנה:

אורות אדומים במערכת יחסים זוגית בקרב צעירים

קבוצת גיאוקרטוגרפיה, תל-אביב 2009, 34 עמ', בשיתוף עם לשכת הפרסום הממשלתית. הוגש לרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.women.gov.il.

בסקר זה נבחנו עמדותיהם של צעירים לגבי התנהגויות במערכת זוגית: התנהגויות לגיטימיות ולא לגיטימיות בין בני זוג; התנסות בהתנהגויות בעייתיות במערכת הזוגית; מודעות לאלו גופים יש לפנות במקרים של בעיות בזוגיות; עמדות לגבי טיפול זוגי; נכונות להשתתף בפורום אינטרנטי אנונימי בנושא של בעיות בזוגיות ועוד. הסקר נערך באוקטובר 2009.והשתתפו בו 500 בני 35-20. 43% מהמרואיינים היו נשואים, 32% היו בקשר זוגי (לא נשואים), 22% לא נמצאו בקשר זוגי בעת הסקר אך היו בקשר זוגי בעבר, ו-4% לא היו אי פעם בקשר זוגי. בין הממצאים: 92% מהמשיבים סברו שמניעת מפגש עם משפחה היא התנהגות לא לגיטימית, ו-80% סברו כך לגבי מניעת מפגש עם חברים; מתן דיווח מתמיד לבן/בת הזוג על הוצאת כספים נתפס כלגיטימי על-ידי 70% מהמשיבים; הגבלת אופן הלבוש של בן/בת הזוג נתפסה כהתנהגות לא לגיטימית על-ידי 65% מהמשיבים; 54% מהמשיבים דיווחו כי הם חוו התנהגות בעייתית אחת לפחות במערכת הזוגית שלהם, ו-17% דיווחו על שלוש חוויות כאלו לפחות; 23% מהמשיבים דיווחו כי הם חוו רצון של בן/בת הזוג לשנותם (26% מהגברים ו-19% מהנשים); 72% מהמשיבים סברו שטיפול זוגי יכול להביא לשיפור במערכת זוגית בעייתית בתחילת הקשר, ונשואים סברו יותר מאחרים (81%) שטיפול זוגי עשוי לעזור; 82% מהמשיבים ציינו כי הם יודעים למי לפנות במקרה של בעיות בזוגיות, אך 68% לא ידעו איזה גוף ממשלתי מטפל בבעיות זוגיות (משרד הרווחה).

(יחסים בין בני-זוג; צעירים; עמדות; טיפול זוגי; שירותי רווחה)

087

קוליק, ליאת:

בחינת העמדות של בני זוג כלפי תפקיד המינים: ניתוח משווה בין בעלים לנשותיהם

"מגמות", מ"ז: 1 (יוני 2010), עמ' 102-81 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נבחנו הבדלי העמדות בין בני זוג כלפי תפקידי המינים והגורמים התורמים לעיצוב עמדות אלו. במחקר השתתפו 124 בני זוג נשואים, שיש להם לפחות ילד אחד בגיל ההתבגרות. גילם הממוצע של הבעלים היה 48 וחצי ושל הנשים 45 וחצי, משך הנישואין הממוצע היה 23 שנים, ומספר הילדים הממוצע היה 3. המשתתפים מילאו שאלון שכלל ארבעה חלקים: עמדות כלפי תפקידי המינים, הערכה עצמית, סובלנות לעמימות ונתוני רקע. בין הממצאים: באופן כללי, עמדותיהם של הבעלים כלפי תפקידי המינים היו פחות ליברליות מאשר עמדותיהן של הנשים; ככל שהאישה היתה משכילה יותר, הכנסתה גבוהה יותר והיקף משרתה גדול יותר, עמדותיה היו ליברליות יותר (לא נמצא קשר בין משתנים אלה לבין עמדותיו של הבעל); ככל שההערכה העצמית היתה גבוהה יותר, העמדות כלפי תפקידי המינים היו ליברליות יותר, הן בקרב הנשים והן בקרב הבעלים; ככל שהיקף משרתו של הבעל היה גדול יותר, עמדותיה של אשתו היו ליברליות פחות (לא נמצא קשר בין היקף משרתה של האישה לבין עמדותיו של הבעל); ככל שהיו לבני הזוג יותר ילדים, העמדות של שניהם היו ליברליות פחות; בעלים ונשים ממוצא מזרחי הביעו עמדות פחות ליברליות כלפי תפקידי המינים לעומת בעלים ונשים ממוצא מערבי; לא נמצא קשר בין רמת ההשכלה או הגיל של בן/בת הזוג לבין העמדות כלפי תפקידי המינים; ככל שרמת הדתיות היתה גבוהה יותר, העמדות היו ליברליות פחות.

(תפקידי המינים; יחסים בין בני זוג)

088

אבן-זהר, אהובה; שרלין, שלמה:

נכדאות: תפיסת תפקיד הנכד הבוגר בראייה בין-דורית

"חברה ורווחה", כ"ח: 4 (דצמבר 2008), עמ' 468-441 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של משרד הרווחה והשירותים החברתיים: www.molsa.gov.il.

מטרתו של מחקר זה היתה לבחון את תפיסת תפקידו של הנכד הבוגר מנקודת ראותם של נכדים וסבים, תוך התמקדות במחויבויות ובציפיות מהתפקיד. במחקר השתתפו 216 זוגות של נכדים בוגרים וסביהם, יהודים המתגוררים בקהילה, שהשיבו על שאלונים סגורים. נמצא, כי לנכדים יש מחויבות ואחריות פיליאלית כלפי סביהם וכי תפיסת תפקיד זו היא חזקה יותר מנקודת ראותם של הנכדים מאשר מנקודת ראותם של הסבים. עוד נמצא, כי תפיסה זו היא חיובית יותר בקרב נכדים שחוו את סביהם מטפלים בהם בתקופת ילדותם. עוד עולה מן הממצאים, כי ישנם מתאמים מובהקים בין האחריות הפיליאלית של ההורה (אביו של הנכד) וטיפולו בסב לבין תפיסת תפקיד הנכד. נראה, שתפיסת תפקידו של הנכד הבוגר מתעצבת באמצעות העברה בין-דורית והפנמת נורמות ודפוסי התנהגות של ההורים. בסוף המאמר נדונות מגבלות המחקר ומשמעויות פרקטיות של הממצאים, בין היתר לגבי תכניות התערבות במשפחה הכוללות את בני הדור השלישי.

(סולידריות בין-דורית; יחסי משפחה)

089

אנדי-פינדלינג, לירי; לוי, שרון:

ידע ועמדות של הורים בנושא בטיחות ילדים: ממצאי סקר טלפוני, 2009

"בטרם" - המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים, פרסום מס' 1060, פתח-תקווה 2009, 34 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של "בטרם": www.beterem.org.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר טלפוני שנעשה על-ידי ארגון "בטרם" במרס 2009, בשיתוף עם "ליטל שמר חיים – מחקר יישומי" ומכון "מחשוב. מטרת הסקר היתה לבחון את הידע, העמדות וההתנהגויות של הורים לילדים עד גיל 15 בנושאי בטיחות ילדים. בין הממצאים: צורת ההיפגעות המדאיגה ביותר את ההורים היא תאונות דרכים (20%), במיוחד בקרב הורים לילדים בני תשע ומעלה (26%); כשליש מהמרואיינים דיווחו כי הם אינם מרוצים מדאגת משרד החינוך והרשות המקומית לבטיחות הילדים; 76% מהמרואיינים ציינו כי אחד מתפקידי ועד ההורים הוא לבקר את תנאי הבטיחות בגן ובבית-הספר, במיוחד הורים לילדים בני 14 ומעלה (84%); 84% מהמרואיינים ציינו כי לדעתם הגברת בטיחות הילדים היא משימה לאומית חשובה; בקרב הורים שילדם רוכב על אופניים (כ-75% מהמדגם), 46% ציינו כי הילד חובש קסדה בכל נסיעה, 25% ציינו כי הוא חובש קסדה לפעמים, ו-28% דיווחו כי ילדם אינו חובש קסדה או שאין לו קסדה כלל; שיעור הילדים החובשים קסדה בכל נסיעה הוא גבוה יחסית בקרב חילונים (55%) ונמוך במיוחד בקרב חרדים (13%); 32% מההורים דיווחו כי הם קיבלו הדרכה בנושא בטיחות בבית היולדות (70% מהם ציינו כי לדעתם הדרכה זו היא חשובה מאוד); 63% מהמרואיינים דיווחו כי הם מאחסנים חומרי ניקוי במקום בטוח (ברוב המקרים מדובר במדף גבוה או בארון נמוך נעול); 12% מההורים דיווחו כי בשנה שקדמה לראיון נדרש ילדם לטיפול רפואי עקב תאונה כלשהי (תאונת דרכים,.כוויה, נפילה וכו').

(ילדים; הורים; עמדות; תאונות; תאונות דרכים ; נפילות; הרעלות; כוויות; מניעת תאונות)

090

Benish-Weisman, Maya; Steinberg, Tamar; Knafo, Ariel:
Genetic and Environmental Links between Children’s Temperament and their Problems with Peers
"Israel Journal of Psychiatry", 47: 2 (2010), pp. 54-61. The article appears on the Journal's Website: http://www.psychiatry.org.il/journal/default.asp.

בעבודה זו נבדקו הבדלים במזג (טמפרמנט) ובמיומנויות חברתיות בין אחים/אחיות תאומים, כחלק מבעיית קשיי ילדים בחברת השווים. במסגרת העבודה, נבדקו משפחות המשתתפות במחקר האורך הישראלי על תאומים. במחקר זה נכללו משפחות יהודיות שבהן יש תאומים בני שלוש ומעלה, ילידי 2004 ותחילת 2005, שהסכימו ליטול בו חלק. ההורים מילאו שאלונים שבהם הם דירגו את המזג והקשיים החברתיים של ילדיהם (בסך הכל 759 זוגות תאומים). בין הממצאים: בעיות חברתיות של הילדים בחברת השווים (באינטראקציות עם ילדים אחרים בני גילם) נמצאו קשורות לקשיים רגשיים וחברתיים ולרמת פעילות נמוכה בחברת השווים; גורמים גנטיים תורמים באופן משמעותי (כ-44%) להבדלים בין התאומים בהתנהגויות החברתיות בחברת השווים, וגורמים סביבתיים תורמים כ-46%. עוד נמצא, כי גורמים גנטיים מתווכים במידה רבה בין בעיות חברתיות לבין מזג. המחקר כולל ניתוח של ההבדלים בין קבוצות שונות של תאומים: תאומים מונוזיגוטיים, תאומים דיזיגוטיים, תאומים מאותו מין ותאומים שהם זכר ונקבה. כך לדוגמה נמצא, כי הקשר שבין בעיות חברתיות לבין מזג הוא חזק יותר אצל תאומים מונוזיגוטיים מאשר אצל תאומים דיזיגוטיים.

(תאומים; מיומנויות חברתיות; תגובות רגשיות; מצבי רוח; כעס; ביישנות; תורשה)

091

Walsh,Sophie D; Harel-Fisch, Yossi; Fogel-Grinvald, Haya:
Parents, Teachers and Peer Relations as Predictors of Risk Behaviors and Mental Well-Being among Immigrant and Israeli Born Adolescents
"Social Science & Medicine", 70:7 (April 2010), pp. 976-984.

במאמר זה מוצגים ממצאים מתוך המחקר הבין-לאומי של ארגון הבריאות העולמי (WHO) שנעשה ב-2006, בהשתתפות ישראל, שעסק בהתנהגויות בריאותיות בקרב תלמידי בית-ספר. במסגרת המחקר, נבדקו השפעותיהן של התנהגויות ההורים (פיקוח, מעורבות ותמיכה בבית-הספר), המורים (תמיכה) ועמיתי התלמיד (הקדשת זמן רב מדי לחברים ודחיית התלמיד בבית-הספר) על התנהגויות סיכון (עישון ושתיית אלכוהול) ורווחתם הנפשית של התלמידים. זאת, תוך השוואה בין מתבגרים ילידי ישראל לבין מתבגרים עולים חדשים. המחקר נעשה בקרב בני 11, 13 ו-15 (3,499 ילידי ישראל ו-434 עולים). בין הממצאים: בקרב ילידי ישראל, נמצא כי לשלושת הגורמים - הורים, מורים ועמיתים - יש השפעה מובהקת הן לגבי התנהגויות סיכון והן לגבי מצב הרווחה הנפשית. אשר לעולים החדשים, נמצא כי לסביבת בית-הספר יש השפעה מובהקת (תמיכת ההורים בבית-הספר, תמיכת המורים בתלמיד והיחסים עם עמיתים) לגבי התנהגויות סיכון ומצב הרווחה הנפשית.

(מתבגרים; תלמידים; עולים; עישון; שתיית אלכוהול; רווחה רגשית; תמיכה חברתית; יחסים בין תלמידים; יחסי תלמידים – מורים; מעורבות הורים בבית-הספר; אקלים בית-הספר)

092

Ronen, Tammie; Rosenbaum, Michael:
Developing Learned Resourcefulness in Adolescents to Help Them Reduce Their Aggressive Behavior: Preliminary Findings
"Research on Social Work Practice", 20: 4 (July 2010), pp. 410-426.

במאמר זה מוצגת תכנית התערבות להפחתת האלימות בקרב מתבגרים אלימים בבתי-ספר. המודל מבוסס על ארבעה שלבים לפיתוח השליטה העצמית. ההתערבות נועדה ללמד את המתבגרים שתוקפנות היא התנהגות הניתנת לשינוי ונובעת ממחשבותיהם ורגשותיהם, תוך הדגשת יחסי
הגורם – תוצאה. במחקר ההערכה על אודות התכנית השתתפו 447 תלמידי כיתות ט' – 167 בקבוצת המחקר (השתתפו בתכנית ההתערבות) ו-280 (מאותם בתי-ספר) בקבוצת הבקרה (לא השתתפו בתכנית ההתערבות). נמצא, כי המודל יעיל בהפחתת תוקפנות התלמידים באופן מובהק, הן ביחס לתוקפנות האובייקטיבית והן ביחס לתוקפנות הסובייקטיבית. עוד נמצא, כי מחשבות עוינות ורגשות שליליים לא השתנו, עובדה המרמזת על כך שהמתבגרים האלימים מסוגלים כעת (בעקבות ההתערבות) לשלוט באותם רגשות ומחשבות ולא לנקוט אלימות.

(מתבגרים; אלימות; תוקפנות; תלמידים; תכניות התערבות)

093

פייגין, נעמי; טלמור, רחל; אלדר, איתן:

"לך לשחק כדורגל במקום להיכנס לצרות!": האם תלמידים העוסקים בספורט תחרותי הם פחות אלימים מתלמידים אחרים?

"מגמות", מ"ו: 4 (ינואר 2010), עמ' 499-477 (עברית, סיכום באנגלית).

במאמר זה מוצגות תיאוריות לגבי תרומת הספורט להפחתת האלימות או להגברתה. כמו כן, מוצגים ממצאי מחקר שבו נבחן האם בישראל יש הבדל בין תלמידים העוסקים בספורט תחרותי לאלה שאינם עוסקים בו ברמת האלימות המדווחת ובמאפיינים הקשורים לתיאוריה ההתפתחותית; זאת, תוך ניסיון לברר אלו משתנים מסבירים את רמת האלימות המדווחת של התלמיד. במחקר זה השתתפו 2,239 תלמידים ותלמידות, שנדגמו מתוך 40 בתי-ספר במחוזות המרכז וחיפה. בין הממצאים: בנים נמצאו אלימים יותר מבנות; לא נמצא שלעיסוק בספורט תחרותי יש קשר לרמת האלימות המדווחת; ככל שתלמידים תפסו את הקשר שלהם עם הוריהם באופן חיובי יותר וככל שהדימוי העצמי הכללי שלהם היה גבוה יותר, רמת האלימות המדווחת היתה נמוכה יותר; ככל שתפיסת הקשר עם בני המין השני היתה חיובית יותר וככל שהדימוי העצמי החיצוני היה גבוה יותר, רמת האלימות המדווחת היתה גבוהה יותר; נמצא קשר חיובי בין עיסוק בספורט לבין הדימוי העצמי החיצוני והכללי ולתפיסת הקשר עם בני המין השני (הספורטאים סברו שהם מקובלים יותר). ממצאי המחקר תמכו בחלק מההשערות הנובעות מהמודל ההתפתחותי, אך לא בהשערה שעיסוק בספורט קשור להתנהגות אלימה פחותה.

(ספורט; תחרות; אלימות; מתבגרים; דימו עצמי; יחסי בנים – בנות; יחסי הורים – ילדים; תיאוריות חברתיות)

094

בר-המבורגר, רחל; עזאיזה, פייסל; אבו-עסבה, ח'אלד:

השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב תלמידים ערבים בישראל – 2009

הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, ירושלים 2010, 107 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה ומכון מסאר למחקר, תכנון וייעוץ חברתי. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.antidrugs.gov.il.

מטרותיו של מחקר זה היו: אמידת השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב בני נוער ערבים על-פי משתנים דמוגרפיים, חברתיים-כלכליים, בין-אישיים, קוגניטיביים ואישיותיים; הערכת מגמות בדפוסי השימוש בחומרים אלה לאורך זמן, בהתבסס על מחקרים קודמים; איתור קבוצות סיכון לשימוש בחומרים אלה. במסגרת המחקר, נדגמו 3,099 תלמידי תיכון וחטיבות ביניים ערבים במדגם מייצג של יישובים מכל חלקי הארץ. בין הממצאים: כרבע מהמשתתפים עישנו סיגריה אי פעם וכ-17% עשו זאת בשנה האחרונה; כ-20% שתו אלכוהול בשנה האחרונה וכ-7% השתכרו; כ-15% התנסו בשימוש בחומרים לא-חוקיים (כ-9% בשנה האחרונה) - בעיקר שימוש בתרופות ללא מרשם ובקנביס; בהשוואה לסקר מ-2004, נמצאה עלייה בהיקף השימוש בטבק ובאלכוהול וירידה בהיקף השימוש בחגיגת; משתני סגנון חיים שנמצאו קשורים לדפוסי שימוש.גבוהים בחומרים פסיכואקטיביים הם התנהגות סיכונית והרגלי הימורים; ככל שהתלמידים דיווחו על עצמם כבעלי רמות גבוהות יותר של התנהגות סיכונית, חיפוש ריגושים, בילוי במסיבות והרגלי הימורים, גדל הסיכוי שהם יענו בחיוב לשאלות בנוגע לשימוש בסמים; שיעורי השימוש נמצאו גבוהים יותר בקרב בנים לעומת בנות ובקרב תלמידי תיכון לעומת תלמידי חטיבות ביניים; השימוש בקנביס ובסמים לא-חוקיים נמצאו גבוהים יותר בקרב תלמידים שהוריהם אינם נשואים; השימוש בחומרים לא-חוקיים בכלל, ובקנביס ובסמים אחרים בפרט, נמצא גבוה במיוחד כשהאב הוא חסר השכלה רשמית; תחושת קוהרנטיות נמוכה ומצב רוח ירוד נמצאו קשורים לשימוש בסמים; לכידות משפחתית נמוכה וקשר מרוחק עם ההורים נמצאו אף הם קשורים לשימוש בחומרים השונים.

(מתבגרים; ערביי ישראל; חומרים פסיכואקטיביים; שימוש בסמים; שתיית אלכוהול; עישון)

095

אפל, זאב; שלום, חיים:

זוגיות בשלט רחוק: העשרת הנישואין בכלא הישראלי על פי גישת PAIRS

"צוהר לבית הסוהר", מס' 13 (מרס 2010), עמ' 90-77. כתב-העת מופיע באתר האינטרנט של שירות בתי-הסוהר: www.ips.gov.il.

במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר הערכה על אודות סדנה להעשרת הזוגיות על-פי גישת PAIRS (Practical Application of Intimate Relationship Skills), המועברות בבתי-הסוהר בישראל במטרה לסייע בשימור ובשיפור הזוגיות של האסירים. במסגרת המחקר, נבדקו 50 אסירים אשר השתתפו בסדנאות שנערכו בחמישה בתי-כלא ברחבי הארץ ב-2003-2002. המשתתפים היו כולם גברים, יהודים ונשואים בין שנה ל-20 שנים, אשר הביעו רצון להשתתף בסדנאות ועברו ראיון קבלה. כלי המחקר כללו שלושה שאלונים – שאלון פרטים אישיים, שאלון דיפרנציאציה של העצמי (נועד לבחון התנהגויות כלפי בת הזוג) ושאלון הסתגלות לזוגית (נועד לבחון את איכות חיי הנישואין). נמצא, כי בעקבות ההשתתפות בסדנא חלה עלייה מובהקת ברמת המעורבות הרגשית המאוזנת המכבדת של האסיר כלפי בת זוגו. כמו כן, נרשמה עלייה בכל סולמות ההסתגלות לזוגיות, במיוחד ברכיבים "הבעת חיבה" ו"לכידות" (הבאים לביטוי בעיקר באמצעות שיחות טלפון ולא בעת הימצאות פיסית עם בת הזוג כמו אצל זוגות אחרים).

(אסירים; בתי-סוהר; סדנאות; נישואין; יחסים בין בני-זוג; רגשות; תכניות התערבות)

096

סלע-שיוביץ, רויטל:

ייצוג מחבלות מתאבדות בעיתונות הישראלית

"מגמות", מ"ז: 1 (יוני 2010), עמ' 80-61 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נבחנו הדיווחים על מחבלות מתאבדות ב-2005-2002 בשלושת העיתונים הגדולים בישראל: "הארץ", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". באופן מיוחד נבדק, האם הושם דגש בכתבות על פעילותן של המחבלות מבחינה לאומית או חברתית, כמו בדיווחים על מחבלים גברים, או שמא ייצוגן אופיין בעיקרו בהבחנה מגדרית. במסגרת המחקר נותחו 218 פריטים, שבהם דווח על 7 מחבלות מתאבדות שביצעו פיגועים ועל 24 מחבלות שנעצרו בדרכן לבצע פיגועים. בין הממצאים: ב-57% מהכותרות נמצאו דימויים סטריאוטיפיים מגדריים; המראה החיצוני של המחבלת תואר ב-75% מהפריטים (בדרך כלל הן תוארו כצעירות, נאות ורזות); ב-47% מהפריטים הובא תיאור של התנהגותה/אישיותה של המחבלת (בדרך כלל על-פי עדויות של קרובי משפחה); ב-64% מהפריטים נמסרו פרטים על זהות המחבלת; ב-22% מהפריטים נמסרו פרטים על השכלתה/מקצועה של המחבלת; ב-82% מהפריטים צוין מצבה המשפחתי של המחבלת (אם המחבלת היתה אמא לילדים, עובדה זו הובלטה); ברוב הדיווחים על מחבלות רווקות תוארו היחסים במשפחתן כטובים ותומכים; ב-31% מהפריטים הודגש המניע לביצוע המעשה; ב-31% מהכתבות דווח על השתייכותה של המחבלת לארגון טרור; באף כתבה לא נמצא אזכור לפעילות בארגון טרור לפני ביצוע המעשה, וברוב המקרים תוארה המחבלת כדמות פסיבית שאינה שותפה לתכנון הפיגוע; תמונת המחבלת הופיעה ב-32% מהפריטים, כשבדרך כלל היא הוצגה בלבוש מסורתי-דתי.

(תקשורת המונים; עיתונות; פעולות טרור; מגדר)

097

נבו, נאוה:

לשון ומגדר: עיון בשיח המשפחתי הישראלי

"מגמות", מ"ז: 1 (יוני 2010), עמ' 185-149 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נבחנו הבדלים בין המגדרים בשיח המשפחתי בישראל. המחקר התבסס על נתונים שנאספו בשיחות שהתנהלו בארוחות ערב משפחתיות בקרב שתי קבוצות השכלה: השכלה אקדמית והשכלה על-יסודית (12-10 שנות לימוד). גילם של בני הזוג היה בין 30 ל-40 שנים, ושניהם היו ילידי ישראל. השיח הוקלט ברשמקול, ובחלק מהמקרים הוא גם צולם בווידאו. בכל שיח משפחתי בודדו האינטראקציות שבהן היו מעורבים האב והאם, כדוברים או כנמענים. באופן כללי נמצא, כי היו הבדלים בין המגדרים ברוב הפרמטרים שנבדקו וכי הנשים דיברו הרבה יותר מהגברים, במיוחד בקבוצת ההשכלה האקדמית. עם זאת, נמצאו גם קווי דמיון בין הגברים לנשים: שימוש באמצעים רטוריים משותפים, שימוש במבנים דומים של מבעים, היעדר בלעדיות מגדרית על נושאים, הבניית משמעויות פרגמטיות דומות ועוד. ממצא בולט נוסף הוא ששיעור הפניות שקיבלו הנשים בעת השיח היה גבוה פי 1.6 בממוצע מזה של הגברים. עוד נמצא, כי בקבוצת ההשכלה הגבוהה העלו הנשים הרבה יותר נושאי שיחה חדשים בהשוואה לגברים. נשים בשתי הקבוצות הצליחו יותר מהגברים לפתח ולשמר דיון בנושא שיזמו (במיוחד בקבוצת ההשכלה הגבוהה). כמו כן, נשים ביצעו קטיעות של שיח יותר מאשר גברים, בשתי הקבוצות.

(תקשורת מילולית; משפחה; בני-זוג; הבדלים בין המינים)

098

שטרן, מריק

בשדות זרים: דפוסי אינטראקציה בין ישראלים לפלסטינים במתחמי מסחר מעורבים בירושלים

מחקרי פלורסהיימר, המכון ללימודים עירוניים ואזוריים, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2010, 110 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט: www.fips.org.il.

בירושלים ישנו קיטוב מרחבי בין יהודים-ישראלים לבין ערבים-פלסטינים ברוב תחומי החיים, שבא לביטוי במגורים באזורים שונים, בלימודים במוסדות נפרדים ובדרך כלל גם בבילויים ובעבודה במקומות שונים. למרות זאת, בין האוכלוסיות מתקיימים גם תהליכי חציית גבולות טריטוריאליים ואינטראקציה יומית. בפרסום זה מוצגים ממצאי מחקר שעסק בבחינת תהליכי חציית הגבולות ודפוסי האינטראקציה בין ישראלים לפלסטינים בירושלים ב-2009-2008, תוך התמקדות בהשפעת אתרי האינטראקציה (מרחב המפגש) על דפוסי האינטראקציה (אופי המפגש) בין הישראלים לפלסטינים המגיעים אליהם. לצורך המחקר, נבחרו שלושה מתחמי מסחר מעורבים: אחד במערב העיר, שני בקו התפר ושלישי במזרח העיר. עבודת השדה כללה תצפיות, ראיונות עומק עם דמויות מפתח וראיונות עם 60 מבקרים בכל אחד מהמתחמים. העבודה אפשרה לבחון את התמודדותם של ישראלים ופלסטינים עם חציית גבול אל מרחב המזוהה עם בני הקבוצה היריבה (הטריטוריה הזרה) ואת התמודדותה של כל קבוצת לאום עם ה"פלישה" של הקבוצה היריבה לשטחה. בהמשך העבודה הוגדרו הזהות הלאומית והתרבותית של כל מתחם ומנגנוני ההדרה או ההכלה הקיימים בו, ולבסוף מוצע מודל המאפיין את זהות האתר לפי חמישה רכיבים: המיקום, גבולות האתר, תכני הפעילות, הנרטיב ההיסטורי-לאומי והמורפולוגיה של האתר.

(יחסי יהודים – ערבים; ירושלים; מסחר; צרכנים; זהות לאומית; סכסוך ערבי – ישראלי; עמדות)

099

Gordoni, Galit; Schmidt, Peter:
The Decision to Participate in Social Surveys: The Case of the Arab Minority in Israel - An Application of the Theory of Reasoned Action
"International Journal of Public Opinion Research", 22: 3 (2010), pp. 364-391.

בעבודה זו מוצגת מסגרת תיאורטית כללית לשם חיזוי ההחלטה האם להשתתף בסקר, אשר מיושמת לגבי המיעוט הערבי בישראל. מסגרת תיאורטית זו מבוססת על גישת הסיבתיות לפעולה (theory of reasoned action). במסגרת העבודה, נבדקה תיאוריה זו בקרב ערביי ישראל באמצעות שני סקרים שביצע מכון ב' י' ולוסיל כהן לחקר דעת קהל שבאוניברסיטת תל-אביב ב-2002 (688 משתתפים)
וב-2003 (701 משתתפים). סקרים אלה, שנעשו באמצעות ראיונות פנים אל פנים, עסקו בנושא
הדו-קיום בישראל. נמצא, בהתאם להנחותיו הבסיסיות של המודל, כי עמדות ונורמות סובייקטיביות הן למעשה הגורמים המכריעים בהחלטה האם להשתתף בסקר.

(סקר דעת קהל; ערביי ישראל; היענות; עמדות חברתיות; חיזוי)

100

ארד, בועז:

צבא מקצועי לישראל

מכון ירושלים לחקר שווקים, ירושלים 2010, 12 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jims-israel.org.

מודל "צבא העם" הפך לאתוס מכונן בחברה הישראלית ולמוסכמה שאין תחליף לצבא החובה. בעבודה זו נטען, לאור בחינה אמפירית של נתונים, כי מודל זה מהווה מכשול מפני מהלכי התמקצעות והתמחויות הדרושים לצה"ל במשימותיו וכי הוא גורם לנזק כלכלי כבד (כ-9 מיליארדי ₪ בשנה). בהמשך העבודה, מוצגים ממצאים מסקר עמדות ביחס לצה"ל שערך מכון ירושלים לחקר שווקים במאי 2010. בסקר זה השתתפו 992 איש – מדגם של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל. מבין 85% מהמשיבים שענו לטענה ש"הצבא צריך לשכור צוות אזרחי כדי להחליף מילואימניקים בשירותים לא-קרביים", השיבו 47.2% בחיוב ו-38.5% בשלילה; מבין 85% מהמשיבים שענו לטענה ש"כדי להגדיל את תקציב הביטחון יש להעביר לחברות פרטיות את הפעילויות הצבאיות הלא-קרביות כגון שירותי מזון, כביסה וכו'", 55.6% השיבו בחיוב ו-29.4% בשלילה; בהתייחס לטענה ש"ישראל צריכה לשאוף למעבר לצבא של מתנדבים ולהפסיק את גיוס החובה", מתוך 92% המשיבים, 18.3% השיבו בחיוב ו-74.1% השיבו בשלילה. ממצאים נוספים המצוינים בדו"ח: כ-23% מהגברים חייבי הגיוס וכ-40% מהנשים חייבות הגיוס לא מתגייסים לצבא; כ-18% מהגברים המתגייסים נושרים במהלך השירות; הפסד התוצר השנתי העקיף, הכולל הפסד תוצר פוטנציאלי, נאמד בכ-11 מיליארדי ₪ (1.7% מהתמ"ג); במחקר שנעשה במדינות ה-OECD נמצא, כי הסתמכות על צבא מתנדבים מקצועי מובילה לעלייה של 5%-1% בתוצר.

(צה"ל; גיוס לצבא; יעילות; עלויות; עמדות)

ו. חינוך והשכלה

פרסומים

101

ההוצאה הלאומית לחינוך, 2008-1962

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1410, ירושלים 2010, 209 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים סיכומים על ההוצאה הלאומית לחינוך, לפי מגזר מבצע, מגזר מממן, סוג ההוצאה וסוג השירות. הפרסום כולל לוחות שמוצגות בהם סדרות רב-שנתיות רציפות לכל התקופה הנסקרת ולוחות מפורטים ומעודכנים לשנים 1990 עד 2005. מהנתונים שרוכזו אפשר לבחון את הגידול בהוצאות לחינוך במשך השנים ולקבוע איזה חלק מהגידול נבע משינוי כמותי ואיזה חלק יש לייחס לייקור השירותים. כמו כן, מוצגים היחסים שבין ההוצאה לחינוך ומרכיביה לבין ההכנסה הלאומית הגולמית, הצריכה וההשקעות. בפרסום מובאים גם נתונים על היקף המקורות שהופנו לשירותי החינוך, לפי סוג הפעילות - מי מימן את ההוצאות ואלו מגזרים סיפקו את השירותים. נוסף על אלה, מוצגים נתונים על ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל בהשוואה למדינות החברות ב-OECD - הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח. מלוחות אלה עולה, כי אחוז ההוצאה לחינוך מתוך התמ"ג ב-2006 בישראל (7.8%) היה גבוה יותר מאשר בכל מדינות ה-OECD (ממוצע של 6.1%), ואילו חלקה של ההוצאה הממשלתית לחינוך מתוך כלל ההוצאה הממשלתית (13.7%) היה דומה לממוצע במדינות ה-OECD (13.2%). בהשוואה ל-2007, עלתה ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל ב-2008 בכ-3%. ב-2008 מימנו הממשלה והרשויות המקומיות כ-75% מההוצאה הלאומית לחינוך.

(חינוך; הוצאה לאומית; שירותי חינוך; מוסדות חינוך; גני ילדים; בתי-ספר; אוניברסיטאות; מימון; ממשלה; רשויות מקומיות; מלכ"רים; משקי-בית)

102

השכלה גבוהה בישראל, תשס"ח

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1388, ירושלים 2010, 340 עמ' (עברית ואנגלית), בשיתוף עם הוועדה לתכנון ולתקצוב, המועצה להשכלה גבוהה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל מידע מקיף על מועמדים, סטודנטים ומקבלי תארים בכל המוסדות להשכלה גבוהה בישראל: אוניברסיטאות, האוניברסיטה הפתוחה, מכללות אקדמיות, מכללות אקדמיות לחינוך ושלוחות של מוסדות להשכלה גבוהה מחו"ל. בפרסום מוצגים נתונים מפורטים על מוסדות הלימוד, תחומי הלימוד ומקצועות הלימוד ומאפיינים דמוגרפיים של המועמדים, הסטודנטים ומקבלי התארים. הנתונים מבוססים על קבצים מִנְהָלִיים שהתקבלו מהמוסדות, הכוללים נתונים אישיים של המועמדים, הסטודנטים ומקבלי התארים וכן נתונים על מקצועות הלימוד והתארים. קבצים אלה עברו תהליך של עיבוד, טיוב נתונים והאחדה לקובץ ארצי שיש לו מבנה אחיד. בין הממצאים: מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל כללה בתשס"ח 62 מוסדות - שבע אוניברסיטאות, האוניברסיטה הפתוחה, 29 מכללות אקדמיות ו-25 מכללות להוראה; למוסדות אל נרשמו בתשס"ח 74,663 מועמדים ללימודי שנה ראשונה לתואר ראשון, וכ-60% מתוכם התקבלו ולמדו; בסך הכל למדו בתשס"ח 222,355 סטודנטים, ו-55,764 סטודנטים קיבלו תארים אקדמיים: 39,357 סטודנטים - תואר ראשון, 13,649 סטודנטים - תואר שני ו-1,437 סטודנטים - תואר שלישי. יש לציין, כי מספר הסטודנטים ומקבלי תואר ראשון ותואר שני באוניברסיטאות ירד בתשס"ח, ואילו מספרם באוניברסיטה הפתוחה ובמכללות האקדמיות עלה, בהתאם למגמה בשנים האחרונות. לימודי תואר שלישי מתקיימים רק באוניברסיטאות, ובתשס"ח חלה עלייה של כ-10% במספר מקבלי תואר שלישי לעומת תשס"ז, אך במספר הסטודנטים לתואר זה היתה עלייה של כ-2% בלבד.

(סטודנטים; אוניברסיטאות; מכללות; מכללות למורים; תארים אקדמיים; מקצועות לימוד)

103

מקבלי תואר ראשון מהמוסדות להשכלה גבוהה: שביעות רצון מהלימודים, תעסוקה והמשך לימודים - תשס"ו

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1413, ירושלים 2010, 105 עמ' (עברית ואנגלית), בשיתוף עם הוועדה לתכנון ולתקצוב, המועצה להשכלה גבוהה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה, השלישי בסדרה, מוצגים ממצאי סקר שנערך ב-2008 בקרב בוגרי תואר ראשון שסיימו את לימודיהם בתשס"ו באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות המתוקצבות והלא-מתוקצבות על-ידי הוועדה לתכנון ולתקצוב שליד המועצה להשכלה גבוהה. מטרת הסקר, שנערך כשנתיים לאחר סיום הלימודים, היתה להרחיב את הידע על אודות הבוגרים. הבוגרים נשאלו על שביעות רצונם מנושאים הקשורים במהלך לימודיהם, על השתלבותם בעבודה ועל המשך לימודים לקראת תארים מתקדמים. בין הממצאים: שביעות הרצון הכללית מההוראה ומסביבת ההוראה נמצאה גבוהה יותר בקרב בוגרי המכללות (המתוקצבות
והלא-מתוקצבות) מאשר בקרב בוגרי האוניברסיטאות (כ-91% לעומת כ-80%); כ-5% מבוגרי האוניברסיטאות וכ-6% מבוגרי המכללות לא עבדו ולא למדו בזמן עריכת הסקר (פברואר-אוגוסט 2008); כ-39.5% מבוגרי האוניברסיטאות דיווחו על המשך לימודים בזמן עריכת הסקר, לעומת כ-19% מבוגרי המכללות המתוקצבות וכ-16% מבוגרי המכללות הלא-מתוקצבות; כ-85% מבוגרי האוניברסיטאות וכ-92% מבוגרי המכללות עבדו בזמן עריכת הסקר; כ-40% מבוגרי האוניברסיטאות וכשליש מבוגרי המכללות האקדמיות המועסקים דיווחו כי עבודתם אינה קשורה לתחום לימודיהם.

(תארים אקדמיים; אוניברסיטאות; מכללות; למידה; מקצועות לימוד; תעסוקה; משלחי-יד; שביעות רצון)

104

קרנצלר, אביאל:

השפעת הפריסה הגיאוגרפית של מוסדות הלימוד להשכלה גבוהה על ההגירה הפנימית

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 54 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2010, 60 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

כשני שלישים מ-33 המוסדות להשכלה גבוהה בישראל (6 אוניברסיטאות ו-27 מכללות אקדמיות) מרוכזים באזור המרכז ובירושלים. בעבודה זו נבדקה השפעת הפריסה הגאוגרפית של המוסדות להשכלה גבוהה על הנגישות להשכלה גבוהה ועל הגירת אקדמאים מהפריפריה למרכז בעקבות הלימודים. אוכלוסיית המחקר כללה יהודים שסיימו את לימודיהם בכיתה י"ב בפיקוח הממלכתי והממלכתי-דתי ב-1997-1989. נתוני המחקר התבססו על הקבצים הבאים: קובצי תלמידים של משרד החינוך, קובצי בחינות הבגרות והבחינות הפסיכומטריות, קובצי הסטודנטים, קובצי מקבלי תארים ומרשם התושבים. בין הממצאים: ב-2007, כ-29% ממוסדות הלימוד וכ-21% מהסטודנטים היו בפריפריה (מחוזות הצפון והדרום); ליוצאי הפריפריה בעלי תעודת בגרות שנבחנו בבחינות הפסיכומטריות היה סיכוי גבוה יותר משל תושבי המרכז ללמוד במוסד להשכלה גבוהה; הגירת לימודים למרכז השפיעה משמעותית על הסיכוי להגירת מגורים למרכז, וכן יוצאי המרכז שלמדו בפריפריה נטו להשתקע בפריפריה בסיום לימודיהם; תושבי הדרום נטו פחות מאחרים ללמוד במרכז, בעיקר הודות למיקומה של אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע; למרות השינויים והשיפור היחסי בכניסתם של תושבי הפריפריה בעלי תעודת בגרות ללימודים אקדמיים, תושבי הפריפריה למדו במרכז הרבה יותר מאשר תושבי המרכז בפריפריה, ומכאן שעדיין יש מחסור במוסדות לימוד אקדמיים בפריפריה, מה גם שעדיין יש מקצועות לימוד שאפשר ללמוד רק במרכז.

(סטודנטים; אוניברסיטאות; מכללות; הגירה פנימית; יחסי מרכז - פריפריה)

105

קירש, אורי:

מדיניות ההשכלה הגבוהה בישראל: נגישות, איכות ומצוינות במשאבים מוגבלים

מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון, חיפה 2010, 155 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.neaman.org.il.

עבודה זו עוסקת בסוגיות ובקשיים המתעוררים בדרך למימוש אתגריה המרכזיים של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל – שילוב בין נגישות רחבה, איכות הוראה גבוהה ומצוינות מחקרית, תוך שימוש מושכל במשאבים מוגבלים. העבודה מורכבת מתשעה פרקים, כדלקמן: מבוא; הנגישות להשכלה גבוהה בישראל; איכות ומצוינות אקדמית; רגולציה של ההשכלה הגבוהה; המוסדות להשכלה גבוהה; שימוש מושכל במשאבים לאומיים; הפרטת ההשכלה הגבוהה; סיכום ומבט לעתיד. במסגרת העבודה מוצעים קווי מתווה למדיניות. כן נדונה תכנית החומש של הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, שאמורה לתת מענה לחלק מהסוגיות. בין הממצאים: בין תש"ן (1990/1989) לתשס"ח (2008/2007) גדל מספר המוסדות להשכלה גבוהה בישראל מ-21 ל-66 – מספר המכללות האקדמיות גדל מ-6 ל-34, מספר המכללות להכשרת מורים גדל מ-7 ל-24, ואילו מספר האוניברסיטאות נותר ללא שינוי (8); מספר הסטודנטים (לא כולל האוניברסיטה הפתוחה) עלה מ-80,748 בתשנ"א (1991/1990) ל-220,470 בתשס"ח (2008/2007), ואחוז המתחילים ללמוד משנתון עלה מ-23% ל-45.8% בהתאמה; מספר חברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות נמצא במגמת ירידה, והיחס שבין מספר הסטודנטים לבין מספר חברי הסגל הבכיר נמצא במגמת עלייה; בישראל, הגיל הממוצע של חברי הסגל הבכיר הוא גבוה יותר מאשר
בארצות-הברית, אנגליה ואוסטרליה; ב-2005-2001 דורגה ישראל במקום השלישי בעולם במספר הפרסומים המדעיים למיליון תושבים, ותחומי הפרסומים המובילים היו רפואה קלינית, פיסיקה וכימיה.

(אוניברסיטאות; מרצים; סטודנטים; מכללות; תקציבים; שכר לימוד; מצוינות; מחקר אקדמי; תפוקה מדעית; מימון)

106

קנת-כהן, תמר; ברונר, שמואל; אורן, כרמל:

השלכות שימוש במכפ"ל מרבי

מרכז ארצי לבחינות ולהערכה, דו"ח המרכז מס' 368, ירושלים 2010, 27 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.nite.org.il.

במחקר זה נבחנו השלכות השימוש, לצורך קבלה ללימודים, בציון מכפ"ל (מבחן הכניסה הפסיכומטרי לאוניברסיטאות), שמחושב על-פי הציונים הגבוהים ביותר בשלושת תחומי המבחן (חשיבה מילולית, חשיבה כמותית ואנגלית), גם אם ציונים אלו התקבלו מהיבחנויות במועדים שונים (מכפ"ל מרבי). זאת, לעומת המדיניות הנוכחית, של חישוב ציון כללי בכל מועד היבחנות ושימוש בציון הכללי הגבוה ביותר (מכפ"ל בפועל). השלכות השינוי התייחסו לכמות הנבחנים ונקודות הציון ולמרוויחים מהשינוי על-פי משתני רקע נבחרים. במסגרת המחקר, נבחנו ההשלכות לגבי 67,806 נבחנים במכפ"ל ב-2008. ההשלכות לגבי השינוי בתוקף הניבוי של מכפ"ל ומרכיביו ושל ציון הסכם נבדקו ב-57,632 רשומות של תלמידי שנה א' בתשס"ה-תשס"ז. בין הממצאים: 37% מהנבחנים ב-2008 נבחנו יותר מפעם אחת. מתוכם, 58% היו משפרים את ציונם בשיטת מכפ"ל מרבי יחסית לציונם הנוכחי ב-13 נקודות בממוצע; השיפור בקרב נבחנים בערבית היה גבוה יותר מאשר בקרב נבחנים בעברית; מבין תחומי המכפ"ל, אחוז המשפרים וגודל השיפור הגבוהים ביותר היו באנגלית; בבדיקת תוקף הניבוי מעבר לכל הסטודנטים נמצאה ירידה מזערית בתוקף הניבוי של ציון הסכם ומרכיביו במעבר מציון בפועל לציון מרבי.

(מבחנים פסיכומטריים; ציונים; מיון סטודנטים; ניבוי)

107

קלינוב, רות:

תקצוב מערכת החינוך היסודי וחטיבות הביניים, 2008-2003

המכון למחקר כלכלי בישראל ע"ש מוריס פאלק, האוניברסיטה העברית, מאמר לדיון מס' A10.01, ירושלים 2010, 52 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://pluto.mscc.huji.ac.il/~msfalkin.

פרסום זה כולל שני מאמרים, שבהם נדונים הנושאים הבאים: א) רמת המשאבים המושקעת לתלמיד בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים בישראל בהשוואה למדינות ה-OECD. זאת, במטרה לנסות להסביר את ציוניהם הנמוכים של בני 15 בישראל במבחנים בין-לאומיים במדעים, במתמטיקה ובהבנת הנקרא, בהנחה שמשאבים אלה תורמים להעלאת ההישגים; ב) חלוקת משאבי החינוך בין השכבות החברתיות-כלכליות בישראל - ההקצאות בפועל של משרד החינוך וכספים המתקבלים בבתי-הספר ממלכ"רים, מרשויות מקומיות, מהורים ועוד. יש לציין, כי למשרד החינוך אין מידע שוטף על החלוקה בפועל של משאבי המשרד (ושל כלל מקורות המימון) בין השכבות השונות. בין הממצאים: המאמץ המוקצה לחינוך בישראל הוא דומה לזה שבמדינות ה-OECD, אך מבנה ההוצאה הוא שונה – מספר שעות הלימוד בממוצע לתלמיד בישראל הוא גבוה יחסית, שעות הנוכחות של המורים בבתי-הספר הן נמוכות יחסית, הכיתות גדולות ומשכורת המורים נמוכה – דבר שיכול להסביר חלק מהסיבות לפערים בהישגים הלימודיים בין המדינות; בישראל, התפלגות המשאבים במגזר היהודי הרשמי (בתי-ספר ממלכתיים וממ"ד) היא פרוגרסיבית למדי, ולכן יש להגדיל את יעילות התמיכות; כ-70% מהתלמידים המשתייכים לארבעת העשירונים התחתונים הם ערבים וחרדים, שאינם לומדים במגזר זה, ובפועל אין לגביהם העדפה תקציבית מתקנת. לכן, במצב הנוכחי קיימת סכנה להנצחת הפערים בין השכבות. עוד עולה, כי בכל הפרמטרים שנבדקו (העדפה מתקנת, גודל הכיתות, שעות התקן וכו') המצב בחטיבות הביניים הוא גרוע יותר מאשר בחינוך היסודי.

(בתי-ספר יסודיים; חטיבות ביניים; חינוך עברי; חינוך ערבי; הקצאת משאבים; גודל כיתה; שעות הוראה; הישגים לימודיים; כוח-אדם בהוראה; העדפה מתקנת)

108

פניגר, יריב; שביט, יוסי:

המחיר הדמוגראפי: שיעורי ילודה והישגים במבחנים בין-לאומיים

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, נייר מחקר מס' 10-05, ירושלים 2010, 40 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: http://taubcenter.org.il.

מבחני PISA  (Programme for International Student Assessment) של ארגון ה-OECD נועדו לבחון ולהשוות את רמת השכלתם של תלמידי בתי-ספר במדינות שונות בעולם, מתוך שאיפה לשפר את שיטות החינוך ואת תוצאות ההוראה בבתי-הספר. בעבודה זו נותחו נתוני המבחנים הבין-לאומיים PISA 2000 ו-PISA 2006, לשם הסבר ציוניהם הנמוכים יחסית של תלמידי ישראל לעומת מדינות מפותחות מבחינה כלכלית. זאת, על בסיס מחקר קודם, שבו נמצא שההבדלים בין המדינות בהישגים לימודיים קשורים באופן הדוק לרמת הפיתוח הכלכלי שלהן ולשיעור האוכלוסייה בגילאי בית-הספר (ראו חוברת 151, פריט 113). במסגרת העבודה, נבחנו משתנים ברמת התלמיד ומשפחתו (משתני מיקרו) ומשתנים ברמת המדינה (משתני מאקרו כגון תמ"ג לנפש, הוצאה לאומית לחינוך וכו'). אחד ממצאי העבודה הוא אישוש הקשר שבין רמת הפריון, גודל המשפחות וצפיפות הכיתות לבין הירידה בציוני הבחינות (בפיקוח על גודל האוכלוסייה הצעירה במדינה, ההישג הממוצע של תלמידי ישראל במבחני קריאה הוא דומה לממוצע ביתר המדינות שבמדגם). אחת ממסקנות המחקר היא, כי הציון הממוצע הנמוך קשור למצבה הדמוגרפי הייחודי של ישראל (מדינה מפותחת עם שיעורי ילודה גבוהים) ולא כתוצאה מכשלון מערכת החינוך. על-פי מחקר PISA 2006, ממוצע התלמידים בכיתה בישראל היה 32, לעומת 25 בארצות-הברית ובין 21 ל-25 ברוב מדינות אירופה.

(מבחנים; הישגים לימודיים; הבנת הנקרא; מחקר השוואתי; פריון [ילודה]; גודל משפחה; גודל כיתה; מדדים כלכליים)

109

בלס, נחום; רומנוב, דמיטרי:

על אחידות שכר המורים ומעמדם היחסי לעומת יתר השכירים

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, נייר מדיניות מס' 2010.13, ירושלים 2010, 45 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: http://taubcenter.org.il.

במחקר זה נבדק האם יש קשר בין קיומו של סולם שכר אחיד למורים (שבו טווח השכר הוא קטן בין השכר ההתחלתי לשכר המקסימלי) בכל אזורי הארץ לבין שני ממדים רלוונטיים ליוקרתם המקצועית של המורים: יחסיות שכרם לעומת השכר של בעלי מקצועות אחרים באותם אזורים; הרמה היחסית של הכישורים הקוגניטיביים של מורים בהשוואה לרמתם של בעלי מקצועות אחרים באזורים אלה. במסגרת המחקר, הושוו השכר הממוצע ב-2006, הציונים הממוצעים במבחנים הפסיכוטכניים של המועמדים לגיוס לצה"ל והציונים במבחנים הפסיכומטריים של הפונים ללימודים אקדמיים, של מורים ושל בעלי מקצועות אחרים (בני 39-22), בישובים מאשכולות חברתיים-כלכליים שונים וממחוזות שונים. בין הממצאים: איכות המורים, כפי שנמדדה ברמת ציוניהם במבחנים הפסיכומטריים והפסיכוטכניים, עלתה מסוף שנות ה-80' עד 2006; בישובים שבאשכולות חברתיים-כלכליים נמוכים שכרם הממוצע וכישוריהם הקוגניטיביים של המורים עולים על ממוצע השכר והכישורים של כלל בעלי המקצועות האחרים, ובחלק מהמקרים גם על ממוצע השכר והכישורים של בעלי מקצועות אקדמיים אחרים; בישובים ובמחוזות שרמתם החברתית-כלכלית גבוהה יותר, השכר הממוצע והכישורים הקוגניטיביים של המורים הם נמוכים יחסית לבעלי המקצועות האחרים. עוד עולה מהמחקר, כי שכרם הממוצע של המורים הוא דומה בכל הארץ עם נטייה לשכר גבוה יותר בישובים חלשים, בעיקר במחוזות הצפון והדרום.

(מורים; שכר; מיצב חברתי-כלכלי; כושר קוגניטיבי; מבחני אינטליגנציה; יוקרה)

110

משכית, דיצה:

החדרת שינויים בדרכי ההוראה: מורים מתבוננים בתהליך

"עיון ומחקר בהכשרת מורים" (בהוצאת המכללה האקדמית לחינוך גורדון), מס' 12 (2010), עמ' 62-31 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכללה: www.gordon.ac.il.

מטרתו של מחקר זה היתה לזהות את מקורות היוזמה והמניעים להחדרת שינויים בשיטות ההוראה של המורה ולחשוף את הגורמים המסייעים והמעכבים בתהליכי החדרת שינויים אלה, כפי שדווחו על-ידי מורים שהתנסו בהחדרת שינויים בדרכי ההוראה שלהם. במחקר השתתפו 432 מורים מקצועיים וכוללים
מבתי-ספר ממלכתיים, ממלכתיים-דתיים ומהמגזר הערבי ממחוזות שונים, בחינוך היסודי, בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. המחקר התבסס על שאלון סגור לכל המורים שהשתתפו במחקר ועל ראיונות פתוחים עם 15 מורים. בין הממצאים: מקורות היוזמה השכיחים ביותר להחדרת שינויים בדרכי ההוראה בפועל היו המורה בשיתוף הנהלת בית-הספר (40%) והמורה עצמו (34.3%) – מקורות פנימיים; המניעים השכיחים ביותר להחדרת השינויים היו רצון לקדם את התלמידים (26.7%) ורצון לשפר את רמת ההוראה (23.5%); מקורות יוזמה חיצוניים, כגון הנהלת בית-הספר ומשרד החינוך, היו פחות שכיחים לעומת המקורות הפנימיים; הגורמים המסייעים ביותר בהחדרת שינויים היו "שיתוף פעולה בין עמיתים" ו-"אוטונומיה של המורה", והגורמים המעכבים ביותר היו "היעדר תקציב" ו-"שחיקה בעבודה".

(מורים; שיטות הוראה; שינוי חינוכי; יחסי מורים – מנהלים; יוזמה)

111

וינהבר, בת חן; בן-נון, רינת:

צרכנים או נתרמים – השפעת פעילות החברה האזרחית על שוויוניות בין בתי-ספר

"ביטחון סוציאלי", מס' 83 (יוני 2010), עמ' 102-81 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

בבתי-הספר בישראל גוברת פעילותם של ארגונים אזרחיים (עמותות, קרנות וגופים אחרים). במחקר זה נבדקו דפוס היחסים שבין ארגונים אלו לבין בתי-הספר ואופן פיזורן של תכניות הלימוד של ארגונים אלו בין בתי-הספר לפי מאפייני התכניות ולפי דירוגו החברתי-כלכלי של בית-הספר. במסגרת המחקר, נבחר מדגם מייצג של 499 בתי-ספר, שמנהליהם התבקשו למלא שאלונים – 17% במדד הטיפוח הנמוך
(3-1 - מבוססים חברתית-כלכלית), 41% ברמת הביניים (6-4) ו-42% במדד הטיפוח הגבוה (9-7 – לא מבוססים חברתית-כלכלית). בשאלונים, התבקשו המנהלים לפרט את כל הארגונים המעורבים בבית-הספר ואת כל התכניות המופעלות בו, לתאר את התכניות ולהעריך את מדיניות הארגונים והתנהלותם בבית-הספר. נמצא, בין היתר, כי בבתי-ספר שבדירוג חברתי-כלכלי נמוך, ההתקשרות עם הארגונים מבוססת על יחסי פילנתרופיה, תוך מתן משקל גבוה לתכניות העוסקות בנושאי תגבור, מקצועות ליבה והעצמה.
בבתי-ספר שבדירוג חברתי-כלכלי בינוני וגבוה, לעומת זאת, ההתקשרות מבוססת על יחסי צרכן-לקוח, תוך מתן משקל גבוה לתכניות העשרה, מדעים וקהילה, הממומנות בעיקר על-ידי ההורים והרשויות המקומיות. ממצא בולט נוסף הוא, שבבתי-ספר שבדירוג הנמוך יש משקל נמוך לתכניות המיועדות למצטיינים ומשקל גבוה יחסית לתכניות המיועדות למתקשים, ואילו בבתי-הספר שבדירוג הבינוני והגבוה יש השקעה דומה בתכניות למצטיינים ולמתקשים.

(בתי-ספר; מיצב חברתי-כלכלי; מדד הטיפוח; ארגונים וולונטריים; עמותות; פילנתרופיה; העשרה; העצמה; תכניות לימודים)

112

אכפת במספרים: שנתון סטטיסטי מס' 6 – 2009-2008

אכפת – קידום ילדים ונוער, מינהל החינוך, התרבות והספורט, עיריית תל-אביב-יפו, תל-אביב 2010, 58 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה (ראו: חינוך ◄ אכפת ילדים ונוער בסיכון): www.tel-aviv.gov.il.

בשנתון זה מוצגים נתונים סטטיסטיים שנאספו במרכז המידע של מחלקת "אכפת" לקידום ילדים ונוער בעיריית תל-אביב-יפו. מחלקה זו מטפלת בילדים ובמתבגרים מנותקים והנמצאים במצבי סיכון. המטרה היא לנסות לשלב אוכלוסייה זו במסגרות נורמטיביות ולהציע לה שירותים שונים. בין ממצאי הדו"ח: בתשס"ט טופלו על-ידי המחלקה 3,198 ילדים ובני-נוער; אוכלוסיית הליבה של "אכפת" (בני 18-14) מהווה כ-57% מכלל המטופלים; 1,187 מבין 1,823 המטופלים בגילים 18-14 שולבו/הוחזקו במערכת החינוך הפורמלית (65%); 636 בני נוער (35%) לא היו משובצים במסגרת לימודית (נושרים) – 68% בנים ו-32% בנות – מהם, 156 בני נוער ערבים תושבי יפו; 1,180 בני נוער בגילים 18-14 (ומבוגרים יותר, כולל ילידי 1988) טופלו בידי מדריכי נוער - מהם, 373 בני נוער למדו בחינוך הפורמלי ו-143 שולבו במסגרות "אכפת"; קציני הביקור הסדיר טיפלו ב-1,840 תלמידים במהלך תשס"ט (72% מהם למדו בחינוך הפורמלי); בעירוני אקסטרני - המרכז להשלמת השכלה (תכנית היל"ה) - למדו 222 בני נוער נושרים במגוון מסלולי למידה; בעירוני קריירה – הכשרה מקצועית לנוער נושר (מע"ן) שולבו 110 בני נוער בארבע מגמות מקצועיות ובכיתה כללית; 269 תלמידים בכיתות א' עד ו' שולבו במסגרות "אכפת משפחתי" - מסגרות ביתיות בקהילה; 256 בני נוער פנו לשילוב בתעסוקה; בתכניות למניעת התמכרויות והתנהגויות סיכון השתתפו 553 בני נוער.

(נוער במצוקה; תל-אביב-יפו; נשירת תלמידים; שירותים חברתיים; שיקום נוער; מועדונים; פנימיות; הזדמנויות בחינוך; תעסוקה; ייעוץ; תכניות התערבות)

113

ברוך-קוברסקי, רות; כהן-נבות, מרים:

התכנית האוניברסיטאית לקידום נגישות ההשכלה הגבוהה בנגב: הערכת פעילות התכנית בשנת תשס"ז (2007-2006), מחקר המשך

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 09-525, ירושלים 2009 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

התכנית האוניברסיטאית לקידום נגישות ההשכלה הגבוהה בנגב נועדה להגביר את סיכוייהם של צעירי הדרום להתקבל ללימודים אקדמיים. התכנית מורכבת משלוש חטיבות: חטיבה בית-ספרית - חיזוק שליטת התלמידים בחומר הנלמד לשם קבלת תעודת בגרות איכותית; חטיבה אוניברסיטאית – לימודים באוניברסיטת בן-גוריון מדי יום ו'; "פעולות העצמה" - פיתוח מסוגלות אישית, מודעות ביקורתית, מיומנויות למידה וכו'. במחקר זה, השני בסדרה, נבדקו השפעת השינויים שנערכו בחטיבה האוניברסיטאית על תפיסות התלמידים והישגיהם; נקודות החוזק והחולשה של התכנית דרך תפיסותיהם של בוגרים ותלמידים שפרשו ממנה; בחינת רכיבי התכנית והשינויים שחלו בה. בין הממצאים: בתשס"ז השתתפו בתכנית כ-950 תלמידים מ-27 בתי-ספר; על-פי המנהלים, השתתפו בתכנית כ-10% מתלמידי כיתות י'-י"ב; התכנית נועדה לתלמידים "חזקים" מבחינה לימודית, ובפועל 83% מתלמידי התכנית עמדו בשתי דרישות הקבלה לתכנית (למידה בהיקף של 4 או 5 יחידות לימוד באנגלית ובמתמטיקה וממוצע ציונים גבוה); 47% מתלמידי התכנית היו מבתי-ספר בפריפריה (מחוץ לבאר-שבע) ו-21% מבתי-ספר בדואיים; שיעור מקבלי התגבורים בחטיבה הבית-ספרית עלה מ-68% בתשס"ו ל-77% בתשס"ז; 84% מהתלמידים בתשס"ז ציינו שרמת התגבור היא "כמו שצריך", לעומת 57% בלבד בתשס"ו; 83% מתלמידי התכנית האוניברסיטאית הביעו שביעות רצון גבוהה מהקורסים באוניברסיטה; אחוזי הפרישה של תלמידים במהלך שנת הלימודים ירדו מ-21% בתשס"ו ל-5% בתשס"ז.

(חינוך גבוה; תכניות התערבות; העצמה; הישגים לימודיים; בתי-ספר תיכוניים; נגב)

114

Ben-Rabi, Dalia; Baruj-Kovarsky, Ruth; Konstatinov, Viacheslav:
Ethiopian National Project: Scholastic Assistance Program 2009 - Main Findings from the Third Evaluation Report about Program Impacts
Myers – JDC – Brookdale Institute, publication No. ES-35-10, Jerusalem 2010, 12 pages. The publication appears on the Institute's Website: http://brookdale.jdc.org.il.

קשייהם של בני נוער יוצאי אתיופיה הובילו להקמת הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה ב-2004 (ראו דו"ח קודם בנושא זה בחוברת 152, פריט 012). במסגרת פרויקט זה הופעלה תכנית לסיוע בלימודים לתלמידים בבתי-ספר יסודיים ותיכוניים, כדי לשפר את הישגיהם בבחינות הבגרות ולהפחית את שיעורי הנשירה בקרבם. תכנית זו הופעלה על-ידי ארבעה גופים שונים, ובשנת תשס"ט (2008/09) היא יושמה ב-96
בתי-ספר ב-26 יישובים, בקרב 5,000 תלמידי כיתות ז' עד י"ב. התכנית לוותה במחקר הערכה על-ידי מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, שמטרתו היתה לבדוק את הערכת מנהלי בתי-הספר והתלמידים את תרומת התכנית להצלחה בלימודים ובבחינות הבגרות ולשיפור רווחת התלמידים. כלי המחקר כללו סקר בקרב כל מנהלי בתי-הספר, בקרב מפעילים של התכנית ובקרב 1,400 תלמידים. כמו כן, נעשו תצפיות, קבוצות מיקוד וראיונות עם המעורבים בתכנית, ונבדקו קבצים מנהליים של משרד החינוך כדי לבחון את השפעת התכנית על ההישגים. בין הממצאים: 74% מהתלמידים יוצאי אתיופיה בבתי-הספר שבהם הופעלה התכנית השתתפו בה; תחומי העזרה העיקריים היו מתמטיקה ואנגלית; 82% מהמנהלים ו-87% מהתלמידים הביעו שביעות רצון רבה/רבה מאוד מהתכנית; 81% מהתלמידים ציינו שנוכחותם בתכנית הגבירה את ההנעה שלהם ללמוד, ו-65% ציינו שהתכנית חיזקה את בטחונם העצמי. הדו"ח כולל השוואות לממצאים שהתקבלו ב-2007.

(עולים; אתיופיה [ארץ מוצא]; תלמידים; מתבגרים; תכנית התערבות; העצמה; דימוי עצמי; הישגים לימודיים; עמדות)

115

Lavy, Victor; Schlosser, Analia:
Mechanisms and Impacts of Gender Peer Effects at School
Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, Hebrew University, Discussion Paper No. 10.06, Jerusalem 2010, 58 pages. The publication appears on the Institute's Website: www.falk.huji.ac.il.

במחקר זה נבדקה השפעת הרכב הכיתה מבחינה מגדרית על הישגיהם הלימודיים של התלמידים. במסגרת המחקר, נבדקו שלושה מדגמים של תלמידים מבתי-ספר יסודיים, חטיבות ביניים ובתי-ספר תיכונים ממלכתיים, אשר למדו בכיתות מעורבות מבחינה מגדרית. נתוני תלמידי התיכון נבדקו באמצעות קבצים מינהליים של משרד החינוך עבור כיתות י' של שנתוני 2000-1993. קבצים אלה כללו פרטי זיהוי של התלמיד, בית-הספר, הכיתה ומידע דמוגרפי על התלמיד – מגדר, השכלת ההורים, מספר אחים, שנת עלייה ומוצא. נתוני תלמידי בתי-הספר היסודיים וחטיבות הביניים נבדקו באמצעות קבצי בחינות המיצ"ב
ב-2005-2002, שכללו את ציוני הבחינות של תלמידי כיתות ה' ו-ח' במתמטיקה, מדעים, אנגלית ועברית ואת תשובותיהם של תלמידי כיתות ה'-ט' לשאלונים. נתוני השאלונים והציונים קושרו לקבצים מינהליים של משרד החינוך. בין הממצאים: שיעור גבוה של בנות בכיתה תרם לשיפור הציונים הן של הבנות והן של הבנים; תרומת נוכחות הבנות נמצאה גבוהה יותר בקרב תלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך; שיעור גבוה של בנות בכיתה תרם לשיפור האווירה הלימודית (שיעורי אלימות והפרעות נמוכים יותר), לשיפור יחסי התלמידים–מורים ולהפחתת רמת השחיקה של המורים.

(תלמידים; הבדלים בין המינים; ציונים; התנהגות תלמידים; יחסי מורים – תלמידים; אקלים כיתתי)

116

Zeira, Anat; Schiff, Miriam:
Testing Group Supervision in Fieldwork Training for Social Work Students
"Research on Social Work Practice", 20: 4 (July 2010), pp. 427-434.

במאמר זה מוצגים ממצאי בדיקה על אודות יעילותה של שיטת פיקוח קבוצתי על עבודת השדה של סטודנטים לתואר ראשון בעבודה סוציאלית; זאת, בהשוואה לשיטת הפיקוח האישית המקובלת, לפי נקודת מבטם של הסטודנטים. הפיקוח נעשה במשך שנתיים רצופות. ההשוואה נעשתה בהתייחס לשלוש נקודות זמן: לפני תחילת הפעלת השיטה, בתום השנה הראשונה ולאחר שנתיים. נמצא, כי ברוב התחומים ובכל נקודות הזמן לא היו הבדלים בין הסטודנטים בשתי שיטות הפיקוח. עם זאת, הסטודנטים בשיטת הפיקוח הקבוצתי לא היו מרוצים מהיבטים שונים של פיקוח זה בכל נקודות הזמן.

(סטודנטים; עבודה סוציאלית; פיקוח)

 

ז. חקלאות ומשק המים

פרסומים

117

החקלאות בישראל: חשבון הענף; מדד מחירי תפוקה ותשומה - 2009-2008

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1412, ירושלים 2010, 74 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל מידע על הפעילות החקלאית ב-2009-2008 בהשוואה לשנים קודמות, והוא מורכב משני חלקים: בחלק הראשון מובאים נתונים על חשבון ענף החקלאות – תפוקה, תשומה ותוצר מקומי; בחלק השני מובאים נתונים על מדד מחירי תפוקה ותשומה בחקלאות. בין הממצאים: ערך התפוקה החקלאית
ב-2009 הסתכם בכ-25.6 מיליארדי ₪, והתוצר המקומי הנקי היה כ-11.2 מיליארדי ₪; כמות התפוקה החקלאית עלתה ב-2009 ב-2.8%, לאחר ירידה של 1.5% ב-2008; כמות הגידולים הצמחיים עלתה
ב-7.2%, ואילו כמות בעלי החיים ותוצרתם ירדה ב-3.2%; מחירי התפוקה החקלאית ירדו ב-2009
ב-0.3%, לאחר עלייה של 14.9% ב-2008; כמות התשומה (ללא שכר עבודה) ירדה ב-2.7%, וכתוצאה מכך עלתה כמות התוצר המקומי הנקי בחקלאות ב-12.5%, לאחר ירידה של 0.3% ב-2008; מחירי התשומה בחקלאות (ללא שכר עבודה) ירדו ב-2009 ב-8.6%, לאחר עלייה של 13.7% ב-2008; 39.6% מתפוקת החקלאות יועדה לצריכה המקומית, 34% לתעשייה המקומית, 18.8% ליצוא ו-7.6% לתוצרת ביניים ושונות; ההכנסה שמקורה בחקלאות גדלה ב-2009 ב-22.4% (במחירים שוטפים) לעומת 2008; בהשוואה ל-2008, חלה ב-2009 עלייה של 8% בכמות התוצרת החקלאית הטרייה לייצוא, לצד ירידה של 4% בתוצרת לתעשייה; ב-2009 חל שיפור קל בתנאי הסחר של ענף החקלאות, בהמשך לשיפור קל
ב-2008 והרעה ב-2007.

(חקלאות; מחירים; תשומה-תפוקה; ייצוא; השקעות; תעסוקה; גידולי שדה; ירקות; פירות; פרחים; בעלי חיים; מים; דלק)

118

דין וחשבון כלכלי על החקלאות והכפר, 2009

הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות, ההתיישבות והכפר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ירושלים 2010, 222 עמ'.הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moag.gov.il.

בדו"ח שנתי זה מוצג מגוון רחב של נתונים על החקלאות והמרחב הכפרי בישראל. הדו"ח כולל השוואות לנתוני שנים קודמות. בין הממצאים: משקל החקלאות בתוצר המקומי הגולמי היה 2% לעומת 1.7%
ב-2008; משקל המועסקים בחקלאות ירד מ-3.3% ב-1995 ל-2% ב-2009 (2.3% ב-2008); חלקו של הייצוא החקלאי הטרי מכלל הייצוא של המשק ירד מ-4.1% ב-1995 ל-2.9 ב-2009 (2.4% ב-2008); ערך היצור החקלאי גדל מכ-17.4 מיליארדי ₪ ב-1995 לכ-25.6 מיליארדי ₪ ב-2009 (במחירי 2009); תנאי הסחר בחקלאות ירדו בשנים 2009-1995 ב-17.1% (ירידה חדה בענפי בעלי החיים [29.1%-] וירידה מתונה בענפי הצומח [12.5%-]); הפריון בחקלאות גדל פי 1.77 בין 1995 ל-2009; האוכלוסייה הכפרית מנתה ב-2009 כ-630,000 נפש – כ-8.3% מכלל האוכלוסייה (15.5% ב-1961); היקף התמיכות בחקלאות, הנגזר מהעברות תקציביות, קטן ריאלית ב-39% בשנים 2008-1995 (כ-1.37 מיליארדי ₪ ב-2008); שיעור העובדים הזרים בחקלאות עלה מ-19% ב-1995 ל-35% ב-2009; חלקם של העובדים השכירים בחקלאות עלה מ-59% ב-1995 ל-78.7% ב-2009; חלקם של המים שבשימוש המגזר החקלאי בכלל השימוש במים במשק קטן מ-63% ב-1995 ל-57% ב-2008; חלקם של המים השוליים שבשימוש המגזר החקלאי בכלל השימוש במים בחקלאות גדל מ-30% ב-1995 ל-56%
ב-2008; ההכנסה הנובעת מחקלאות עלתה ריאלית ב-2009 ב-18.5% לעומת עלייה של 3.9%
ב-2008; מדד מחירי התפוקה בחקלאות ירד ב-2009 ב-0.3% במונחי תמורה ליצרן.

(חקלאות; ייצור; תשומה-תפוקה; ; ייבוא; ייצוא; פירות; ירקות; בעלי חיים; מים; מחירים; השקעות; תעסוקה; הכנסה; אוכלוסייה; מסחר בין-לאומי; מדדים כלכליים)

119

Dolev, Yuval; Kimhi, Ayal:
Do Family Farms Really Converge to a Uniform Size? The Role of Unobserved Farm Efficiency
"Australian Journal of Agricultural and Resource Economics", 54: 1 (January 2010), pp. 119-136.

בעבודה זו נבדקו גורמים המשפיעים על גודלם של המשקים החקלאיים המשפחתיים בישובים שיתופיים בישראל בשנים 1995-1971, להוציא גורם היעילות. במהלך תקופה זו עברה החקלאות בישראל תמורות רבות עקב המשבר הכלכלי ושינוי מדיניות התמיכות הממשלתיות בחקלאות. העבודה התבססה על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ממפקדי החקלאות של 1971 ו-1981 ועל סקר מדגמי מייצג שנעשה ב-1995. במסגרת העבודה, נמדד גודל המשק לפי ערך התפוקה הריאלי. בין הממצאים: בין 1971 ל-1981 גדלו המשקים בכ-7% בממוצע לשנה, בעוד שבין 1981 ל-1995 גדלו המשקים
בכ-5.5% בממוצע לשנה; שיעור הגידול אינו עקיב עם גודלו ההתחלתי של המשק; שיעור הגידול היה מהיר יותר בקרב משקי-בית גדולים; כאשר הוכנס למשוואה גורם היעילות הטכנולוגית, נמצא כי גורם זה הוא משמעותי להתפתחותו של המשק.

(חקלאות; מושבים שיתופיים; תפוקה; טכנולוגיה)

120

Kan, Iddo; Ayalon, Ofira; Federman, Roy:
On the Efficiency of Composting Organic Wastes
"Agricultural Economics", 41: 2 (2010), pp. 151-163.

בעבודה זו מוצג מודל לניתוח מערכת ארצית של טיפול בפסולת המבוססת על הפיכת פסולת אורגנית לקומפוסט. במודל שולבו גורמים הנדסיים, סביבתיים וכלכליים, כולל הערכות של תפוקה המבוססות על נתוני ניסויים אגרונומיים והערכות של ביקוש לתוצרים חקלאיים. במודל נכללו 14 קבוצות של עיריות כמקור של פסולת אורגנית עירונית מוצקה ושל בוצה, שמונה מפעלי קומפוסט ו-13 אזורים חקלאיים (אזורים אלה מהווים מקור לדשן מבעלי חיים והם צרכני קומפוסט המיועד באופן פוטנציאלי עבור 42 סוגי גידולים חקלאיים). מנקודת מבט חברתית נמצא, כי כמעט כל התפוקה הפוטנציאלית של הקומפוסט מובטחת (כ-90%). פתרון יעיל זה אינו עולה בקנה אחד עם המצב של שנת בסיס נצפית, בעיקר בגלל היעדר הפרדה של הפסולת האורגנית בערים, וגם בשל חוסר מודעותם של חקלאים ליתרונות הקומפוסט כתחליף לדשנים הקיימים וכאמצעי לטיוב הקרקע. כתוצאה מכך, רוב הפסולת האורגנית נטמנת בקרקע ונמנע חיסכון של כ-102 מיליון $ בשנה מבחינת רווחים חברתיים נטו. בסוף במאמר מוצעים פתרונות ואסטרטגיות להגברת השימוש בקומפוסט.

(פסולת; ערים; חקלאות; איכות הסביבה)

121

אקסלרד, גלעד; גרשפלד, תומר; פיינרמן, אלי:

השבת בוצת שפכים לחקלאות: היבטים כלכליים, סביבתיים וארגוניים

המחלקה לכלכלה חקלאית ומינהל, האוניברסיטה העברית, מאמר לדיון מס' 8.10, רחובות 2010, 35 עמ'. המאמר מופיע באתר האינטרנט של המחלקה: http://departments.agri.huji.ac.il/economics.

בעבודה זו מנותחים ההיבטים הכלכליים, הסביבתיים והארגוניים הכרוכים בפתרון בעיית הבוצה הנוצרת במתקני טיהור שפכים (מט"שים) כתוצאה משפכים עירוניים לשימוש במגזר החקלאי כחומר דשן. כיום, מוטלת על המט"ש חובה לטהר את הבוצה לרמה הנדרשת ולסלקה, לדוגמה, באמצעות הטמנה. טיהור הבוצה וסילוקה כרוכים בעלויות תפעול גבוהות ובהשקעה בתשתיות מתאימות. במסגרת העבודה, מוצג מודל אופטימיזציה להקצאת בוצה ברמה אזורית ויישום אמפירי של המודל. בין הממצאים: כמות השפכים שצפויה להגיע ב-2010 למט"שים היא כ-500 מיליוני מטרים מעוקבים (מלמ"ק); כ-48% מהבוצה מסולקת לים, וזאת בניגוד לחוק למניעת זיהום הים ולאמנת ברצלונה (1976) שעליה חתומה ישראל, כ-10% מוטמנים באתרים לסילוק פסולת וכ-42% מופנים לחקלאות; לפי המודל, שיתוף פעולה אזורי בין המט"ש לכל היחידות הכלכליות באזור הניב את הרווח הגבוה ביותר לכל הגורמים – שימוש חוזר בחומר אורגני, הפחתת עלויות הטמנה ומניעת זיהום.

(פסולת; חקלאות; זיהום הסביבה; מים; שלטון מקומי; שיתוף פעולה; מודלים כלכליים; עלות - תועלת)

ח. כלכלה וחשבונות לאומיים

פרסומים

122

ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי, 2008-1989

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1396, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים סיכום של ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח (מו"פ) אזרחי ל-2006-1989 ואומדנים מוקדמים ל-2008-2007. סיכום ההוצאה הלאומית למו"פ מהווה חלק מחשבונות לוויין, שנועדו להשלים את החשבונות הלאומיים הבסיסיים. בלוחות מובאים נתונים על ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי לפי מגזר מבצע ומגזר מממן, במחירים שוטפים ובמחירים קבועים והשינויים באחוזים. כן מובאים סיכומים על הוצאות משרדי הממשלה לפי סוג ההוצאה ויעדיה ועל הוצאות מלכ"רים לפי התחום המדעי. בין הממצאים: ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי במחירים שוטפים הסתכמה ב-2008 בכ-35.3 מיליארדי ₪ (4.9% מהתמ"ג, לעומת 4.8% ב-2007); על-פי אומדנים ראשונים, עלתה ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי במחירים קבועים ב-3.6% ב-2008 (11.2% ב-2007); 81% מכלל ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי ב-2008 בוצעו במגזר העסקי, 12% באוניברסיטאות, 4% במגזר הממשלתי ו-3% במלכ"רים פרטיים; עלות העבודה היתה כ-75% מההוצאות למו"פ ב-2006; שיעור ההוצאה למו"פ אזרחי כאחוז מהתמ"ג ב-2007 (4.8%) היה גבוה יותר מהשיעור בכל המדינות החברות בארגון ה-OECD – הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח; מהשוואת המימון לפי מגזרים עולה, כי המימון הממשלתי למו"פ בישראל ב-2006 (15.9%) היה כמחצית מהחציון במדינות ה-OECD  (37.3%) וכי המימון של המגזר העסקי (77.2%) היה גבוה יותר מהחציון במדינות ה-OECD (50.3%).

(הוצאה לאומית; מחקר ופיתוח; טכנולוגיה; תעשייה; אנרגיה; חקלאות; תשתיות; מדע; שירותי רווחה; אוניברסיטאות; משרדי ממשלה; מלכ"רים)

123

לוח היצע ושימושים 2005 ולוח היצע 2007-2006

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1409, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצג לוח היצע ושימושים לשנת 2005, שהוכן בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בהתאם להמלצות המדריך הבין-לאומי לחשבונות לאומיים – SNA93. לוח זה מאפשר לערוך ניתוחים מפורטים של זרימת הסחורות והשירותים ולבדוק באופן שוטף את מהימנות הנתונים המתקבלים ממקורות שונים. הלוח כולל, מצד אחד, פירוט של ההיצע של סחורות ושירותים במשק מייצור מקומי ומיבוא לפי קבוצת מוצרים אופייניים, ומצד שני, מוצגת הפניית המוצרים הללו לשימושים השונים: לצריכה פרטית וציבורית, להשקעות, ליצוא ולתשומות של ענפי הייצור. בניית הלוח התאפשרה לאחר תהליך של התאמה וגישור בין האומדנים למקורות המוצרים לבין אומדני השימושים במקורות, הנערכים לפי שיטות שונות ומבוססים על מערכות סטטיסטיות שונות. במהלך בניית הלוח עודכנו האומדנים הנוכחיים של סעיפים רבים בחשבונאות הלאומית. כמו כן, תוקנו אומדני התפוקה במספר ענפי ייצור, שונו השיעורים של מתחי שיווק והובלה, והוכנסו שינויים באומדני התשומות של ענפי הייצור. בסוף הפרסום מוצג לוח ההיצע לשנים 2007-2006. בכוונת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה להכין את לוח ההיצע והשימושים באופן שוטף כחלק ממערכת החשבונות הלאומיים.

(חשבונאות לאומית; ייצוא; ייבוא; השקעות; צריכה; ייצור; תפוקה; תשומה-תפוקה; מסים; שירותים; תעשייה; מסחר; חקלאות; בינוי; דיור; חשמל; מים; תחבורה; תיירות; בנקים; חברות ביטוח; חברות הזנק; ממשלה; רשויות מקומיות; מלכ"רים; משקי-בית)

124

ההוצאה לצריכה פרטית לפי ענף כלכלי, 2008-1995

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1405, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתוני ההוצאה לצריכה פרטית ב-2008-1995. נתוני ההוצאה לצריכה פרטית שבפרסום הם רציפים ועקיבים וכוללים את התיקונים שהוכנסו במשך השנים, לרבות עדכונים, שימוש במקורות חדשים ופירוטים נוספים. אומדני ההוצאה לצריכה פרטית נערכו, כמו כל החשבונות הלאומיים של ישראל, במתכונת של מערכת החשבונות הלאומיים החדשה SNA93. כמו כן, סווגו האומדנים הענפיים בהתאם ל"סיווג האחיד של ענפי הכלכלה, 1993" (ראו פרסום טכני מס' 63). נתוני ההוצאה לצריכה פרטית נאמדו על בסיס זרם הסחורות, סקר הוצאות משקי-הבית, נתוני סחר חוץ, סקר הוצאות מלכ"רים ועוד. בין הממצאים: ההוצאה לצריכה פרטית הגיעה ב-2008 לכ-422.5 מיליארדי ₪ (58.3% מהתוצר המקומי הגולמי ו-41.2% מסך השימושים במקורות); ההוצאה לצריכה פרטית במחירים קבועים עלתה ב-2008 בכ-3.6% (6.3% ב-2007); ההוצאה לצריכה פרטית לנפש הגיעה ב-2008 לכ-57,800 ₪ (52,800 ₪ ב-2007); סעיפי ההוצאה העיקריים ב-2008 היו שירותים (34.9%), דיור (19.2%) ומזון, משקאות וטבק (19%); אחוז ההוצאה על דיור נמצא במגמת ירידה בשנים האחרונות, ואילו אחוז ההוצאה על מוצרי תעשייה נמצא במגמת עלייה.

(חשבונאות לאומית; צריכה; הוצאות משפחה; מזון; דיור; שירותים; דלק; חשמל; מים; מוצרים בני קיימה; מלכ"רים)

125

סקר מסחר, שירותים, תחבורה, תקשורת ובינוי, 2007

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1426, ירושלים 2010, 124 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בסקר זה נאמדו התפוקות והתפלגות התשומות בענפי המסחר, השירותים, התחבורה, התקשורת והבינוי. הסקר מתבסס על מדגם חדש של עוסקים מתוך מרשם העסקים של הלמ"ס, שהוצא לכל ענפי הכלכלה במשק פרט לחקלאות. מרשם העסקים כולל בתוכו מידע מקובץ העוסקים של מס ערך מוסף ומקובץ המעסיקים של המוסד לביטוח לאומי. מדגם זה, עבור כל ענפי המשק, נקבע על-פי הפדיון שדווח למע"מ. אוכלוסיית העוסקים הפעילים שהתקבלה מקבצי מס ערך מוסף כללה עוסקים המעסיקים שכירים ועוסקים עצמאיים מהמגזר העסקי (אין אוכלוסייה זו כוללת מלכ"רים, מוסדות ממשלתיים ורשויות מקומיות). הענפים שנבדקו במסגרת הסקר הם: כל ענפי המסחר, כל ענפי הבינוי, מסעדות ושירותי אוכל, שירותי תחבורה ואחסנה, שירותי תקשורת, תיווך פיננסי וסוכני ביטוח, נדל"ן, שירותים עסקיים, שירותי חינוך עסקיים, שירותי בריאות וסעד עסקיים ושירותים חברתיים, אישיים ואחרים. בפרסום מוצגים נתונים על הפדיון, התפוקה, התמורה למשרות והערך המוסף הגולמי לפי ענף ראשי ולפי ענף-משנה. כמו כן, מוצגים לוחות הכוללים נתונים על המועסקים, הפדיון, התפוקה, והתמורה למשרות לפי מגזר, לפי קבוצות גודל של פדיון לעוסק ולפי קבוצות גודל של מספר מועסקים לעוסק. לבסוף, מוצגים נתוני המאזנים הכספיים בענפים השונים ונתוני ההשקעה הגולמית בנכסים קבועים.

(מסחר; שירותים; עסקים; תעסוקה; תחבורה; תקשורת; דואר; מסעדות; נדל"ן; ביטוח; בינוי; שירותי חינוך; שירותי בריאות; שירותים חברתיים; פדיון; תשומה-תפוקה; השקעות; חברות עסקיות)

126

שניידר, ארקדי:

מדידת שירותי בנק ישראל בחשבונות הלאומיים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 56 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2010, 31 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

מדידת פעילותו של בנק ישראל במערכת החשבונות הלאומיים דורשת שינויים בעקבות ההמלצות של המדריך החדש לעריכת חשבונות לאומיים – SNA 2008. בעבודה זו מרוכזים השינויים שהוכנסו באופן מדידת התפוקה של בנק ישראל וכן בהקצאתה לשימושים שונים. שינויים אלה כללו הגדרת כללים לרישום עסקאות בין הבנק המרכזי לבין הממשלה, כגון תשלום רווחים מהפעילות השוטפת של הבנק ותשלומים חריגים בעקבות מכירות או שערוך של נכסי רזרבה. כמו כן, מובאות דוגמאות לרישום פעילויות הבנק במערכת החשבונות הלאומיים בהתאם להמלצות המדריך החדש, ומוצעים פתרונות למקרים מיוחדים שבהם קבע הבנק ריבית שונה מריבית השוק עבור שירותים פיננסיים שהוא נותן. במסגרת העבודה, נסקר ניסיונן של מדינות מפותחות בנושא מדידת פעילות ורווחי הבנק המרכזי ורישומם בחשבונות הלאומיים (ארצות-הברית, מדינות האיחוד האירופי, רוסיה וניו-זילנד). נוסף על כך, מובא תיאור של המצב הקיים בנושא מדידה ורישום של שירותי בנק ישראל בחשבונות לאומיים, ומובאות המלצות לשינוי הטיפול בבנק המרכזי בהתאם להמלצות SNA2008.

(חשבונות לאומיים; בנק ישראל; רווחים)

127

Shimony, Oz; Mandler, Pablo:
The Impact of Social Transfers in Kind on Households Income Distribution
Working Party on National Accounts, Organization for Economic Co-operation and Development, Working Paper on National Accounts No. 13, Paris 2010, 16 pages. The publication appears on the OECD's Website: www.oecd.org.

רמת החיים של משקי-הבית אינה נקבעת רק על-ידי הכנסותיהם והוצאותיהם לצריכה אלא גם על-ידי העברות חברתיות בְּעַיִן (בשווה כסף), כגון שירותי בריאות וחינוך הניתנים חינם או במחיר זניח כלכלית על-ידי הממשלה ומוסדות ללא כוונת רווח (מלכ"רים) המשרתים משקי-בית. בעבודה זו, נסקרת מדידת העברות אלו לשירותי בריאות וחינוך (המכסות כ-75% מכלל ההעברות החברתיות בעין למשקי-הבית) על-ידי הלמ"ס. חישוב ההעברות בעין עבור שירותי חינוך התבסס על חשבונות הלוויין של החינוך ועל סקר הוצאות משק-הבית של הלמ"ס. חישוב ההעברות בעין על שירותי בריאות התבסס על ההפרש שבין תשלומי משק-הבית על שירותי בריאות לבין עלותם בפועל לפי מאפייני הנפשות (גיל, מגדר ועוד). בין הממצאים: ההעברות בעין היוו ב-1995 22% מההכנסה הפנויה של משקי-הבית, 24.5% ב-2002
ו-21.4% ב-2008; ההעברות בעין גדלו פי 4.72 בין 1992 ל-2007; ההעברות בעין ב-2007 לשירותי בריאות וחינוך העלו את צריכת משקי-הבית בפועל ב-18.9% (ב-15.3% ב-1992); תרומת העברות אלו להוצאה הסופית של משקי-הבית ב-2007 היתה 64% בעשירון ההכנסה התחתון (40% ב-1992) ו-8% בעשירון ההכנסה העליון (5% ב-1992).

(חשבונאות לאומית; הוצאות משפחה; התערבות ממשלתית; שירותי בריאות; שירותי חינוך; רמת חיים)

128

דו"ח האינפלציה, 2010: הרביע הראשון

בנק ישראל, ירושלים 2010, 30 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

בדו"ח זה נסקרים הרקע והגורמים להתפתחות המחירים, ההתפתחויות הצפויות והמדיניות הנדרשת לעמידה ביעדי האינפלציה. בין הממצאים: ברבע הראשון של 2010 ירדה האינפלציה ב-0.9%, ירידה שנבעה בעיקר מירידת מחירים עונתית בתחום המזון בכלל והפירות והירקות בפרט וכן מהפחתת המע"מ, ביטול היטל הבצורת, הוזלת מחירי החשמל וירידת מחירי הדיור והאנרגיה; ב-12 החודשים האחרונים עלה מדד המחירים לצרכן ב-3.2%; במהלך הרבע הראשון פעל בנק ישראל לייצוב השווקים הפיננסיים ותמיכה בפעילות הכלכלית באמצעות העלאת הריבית, כך שהריבית הועלתה מ-0.5% בספטמבר 2009 ל-1.25% בינואר 2010 ול-1.5% באפריל 2010 (כן המשיך הבנק ברכישת מטבע חוץ לשם הגדלת היתרות ותמיכה בשער החליפין); על-פי התחזיות  העדכניות, צפוי התוצר המקומי הגולמי לעלות ב-2010 ב-3.7%, ושיעור האבטלה צפוי להיות כ-7%. שיעור האינפלציה ב-2010 צפוי להימצא בחלקו העליון של היעד, כ-2.2%.

(אינפלציה; מחירים; שער חליפין; ריבית; מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית)

129

דו"ח האינפלציה, 2010: הרביע השני

בנק ישראל, ירושלים 2010, 35 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

בדו"ח זה נסקרים הרקע והגורמים להתפתחות המחירים, ההתפתחויות הצפויות והמדיניות הנדרשת לעמידה ביעדי האינפלציה. בין הממצאים: ברבע השני של 2010 עלתה האינפלציה ב-1.5%, עלייה שנבעה בעיקר מעליית מחירים עונתית בתחומי ההלבשה וההנעלה, הפירות והירקות; יש לציין גם, כי ברבע הנסקר חלה עלייה מהירה במחירי הדירות ובמחירי שירותי הדיור (מחירי הדירות אינם כלולים במדד המחירים לצרכן); ב-12 החודשים האחרונים עלה מדד המחירים לצרכן ב-2.4%; במהלך הרבע השני פעל בנק ישראל לייצוב השווקים הפיננסיים ותמיכה בפעילות הכלכלית באמצעות העלאת הריבית ב-0.25% לשיעור של 1.5% (כן המשיך הבנק ברכישת מטבע חוץ לשם הגדלת היתרות ותמיכה בשער החליפין); על-פי התחזיות העדכניות, צפוי התוצר המקומי הגולמי לעלות ב-2010 בכ-3.7% וב-2011 בכ-4%; שיעור האבטלה צפוי להסתכם ב-2010 בכ-7% וב-2011 בכ-6.7%; שיעור האינפלציה ב-12 החודשים הבאים צפוי להיות כ-2.6%.

(אינפלציה; מחירים; שער חליפין; ריבית; מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית)

130

סקר החברות והעסקים: הרביע השני של 2010

חטיבת המחקר, בנק ישראל, ירושלים 2010, 23 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

סקר רבע-שנתי זה מבוסס על שאלון לחברות ולעסקים בענפי המסחר, התעשייה, הבנייה, השירותים העסקיים, המלונאות, התחבורה והתקשורת. בסקר, מתבקשות החברות לדווח על כיווני השינויים בפעילותן בפרמטרים השונים ולציין את עוצמת השינוי. הסקר מתייחס להתפתחויות בפועל ברבע הנחקר, תוך השוואה לרבעים קודמים וציפיות לרבע הבא. בין הממצאים: ברבע השני של 2010 נמשכה התרחבות הפעילות העסקית, אך בשיעור מתון יותר מאשר ברבע הקודם. הפירוט לפי ענפים:
תעשייה - נמשכה העלייה במכירות, במיוחד לשוק המקומי, והצפי הוא להתמתנות העלייה במכירות לשוק המקומי וליציבות העלייה במכירות לייצוא ברבע הבא; מסחר – נמשכה העלייה בהיקף הפעילות, והצפי הוא להמשך העלייה ברבע הבא; שירותים עסקיים – נמשכה העלייה בפעילות, והצפי הוא לשיפור נוסף ברבע הבא, במיוחד בשוק המקומי; בתי-מלון – נרשמה עלייה בפעילות ביחס לרבע המקביל אשתקד, והצפי הוא להתרחבות נוספת ברבע הבא; בנייה – לא חל שינוי בפעילות לעומת הרבע הקודם, והצפי הוא לעלייה קלה ברבע הבא; תחבורה ותקשורת – נמשכה העלייה בפעילות, והצפי הוא לשיפור נוסף ברבע הבא. החברות צופות, בממוצע, כי האינפלציה בעוד 12 חודשים תהיה 2.6% (הצפי היה 2.5% ברבע הקודם) וכי שער החליפין בעוד 12 חודשים יהיה 4 ₪ לדולר (3.9 ₪ לדולר ברבע הקודם).

(חברות עסקיות; תפוקה; פדיון; ייצוא; מסחר; תעשייה; בנייה; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת; תעסוקה; מחירים; אינפלציה; שער חליפין)

131

סקר החברות והעסקים: הרביע השלישי של 2010

חטיבת המחקר, בנק ישראל, ירושלים 2010, 23 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

סקר רבע-שנתי זה מבוסס על שאלון לחברות ולעסקים בענפי המסחר, התעשייה, הבנייה, השירותים העסקיים, המלונאות, התחבורה והתקשורת. בסקר, מתבקשות החברות לדווח על כיווני השינויים בפעילותן בפרמטרים השונים ולציין את עוצמת השינוי. הסקר מתייחס להתפתחויות בפועל ברבע הנחקר, תוך השוואה לרבעים קודמים וציפיות לרבע הבא. בין הממצאים: ברבע השלישי של 2010 נמשכה התרחבות הפעילות העסקית בקצב דומה לזה שנרשם מתחילת השנה. הפירוט לפי ענפים: תעשייה – נמשכה העלייה במכירות, במיוחד לשוק המקומי, והצפי הוא להתמתנות בפעילות ברבע הבא; מסחר – נרשמה עלייה בהיקף הפעילות, והצפי הוא להמשך העלייה ברבע הבא; שירותים עסקיים – נמשכה העלייה בפעילות, והצפי הוא לשיפור נוסף ברבע הבא, בעיקר בשוק המקומי; בתי-מלון – נרשמה עלייה בפעילות בהשוואה לרבע המקביל אשתקד, והצפי הוא להתרחבות נוספת ברבע הבא; בנייה – נרשמה ירידה בפעילות, והצפי הוא להיקף פעילות דומה ברבע הבא; תחבורה ותקשורת – נמשכה העלייה בפעילות, והצפי הוא להמשך העלייה ברבע הבא. החברות צופות, בממוצע, כי האינפלציה בעוד 12 חודשים תהיה 2.6% (כמו הצפי ברבע הקודם) וכי שער החליפין בעוד 12 חודשים יהיה 3.88 ₪ לדולר (4 ₪ לדולר ברבע הקודם).

(חברות עסקיות; תפוקה; פדיון; ייצוא; מסחר; תעשייה; בנייה; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת; תעסוקה; מחירים; אינפלציה; שער חליפין)

132

רשות ניירות ערך – דוח שנתי 2009

רשות ניירות ערך, ירושלים 2010, 176 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.isa.gov.il.

דו"ח שנתי זה מתייחס בעיקר לפעולות הפיקוח והאכיפה של רשות ניירות ערך, והוא מורכב מ-15 פרקים. בין היתר, נסקרים בדו"ח הנושאים הבאים: תפקידי הרשות; מחלקות הרשות; תאגידים; פיקוח על קרנות הנאמנות; רישוי ופיקוח על יועצי השקעות, משווקי השקעות ומנהלי תיקי השקעות; פיקוח על השוק המשני; אכיפה פלילית; תובענות ייצוגיות; המחלקה הבין-לאומית; פניות הציבור. בין הממצאים:
ב-2009 גייס המגזר העסקי כ-2.4 מיליארדי ₪ במניות וניירות-ערך המירים, מתוכם 2.3 מיליארדי ₪ בשוק המקומי; המגזר העסקי גייס באמצעות איגרות-חוב כ-29 מיליארדי ₪ וכ-970 מיליוני ₪ באמצעות מימוש כתבי אופציה; בסך הכול גייס המגזר העסקי ב-2009 כ-32.7 מיליארדי ₪, מתוכם 32.5 מיליארדי ₪ בשוק המקומי (לעומת כ-20.8 מיליארדי ₪ שגויסו כולם בשוק המקומי ב-2008); הממשלה גייסה באמצעות איגרות-חוב סחירות כ-69 מיליארדי ₪ ברוטו ב-2009 (לעומת כ-53 מיליארדי ₪
ב-2008); מספר קרנות הנאמנות הפעילות ב-2009 היה 1,202, ושווי נכסיהן היה כ-133.2 מיליארדי ₪ (לעומת 1,185 קרנות ב-2008 ששווי נכסיהן היה כ-98.1 מיליארדי ₪); ב-2009 הוטלו עיצומים כספיים על 23 תאגידים ושני חתמים; קנסות אזרחיים הוטלו על 10 מנהלי קרנות, 15 חברות לניהול תיקים ושתי יועצות השקעות; ב-2009 העבירה הרשות לידי מחלקת ניירות-ערך בפרקליטות מחוז תל-אביב 26 תיקים שחקירתם הושלמה, והפרקליטות הגישה 8 כתבי אישום על בסיס תיקי החקירה של הרשות.

(ניירות-ערך; איגרות-חוב; בורסה; שוק ההון; פיקוח; אכיפת חוק)

133

דרור, נורית:

הבורסה לניירות-ערך בתל-אביב: סקירת המחצית הראשונה של 2010

יחידת המחקר, הבורסה לניירות-ערך בתל-אביב, תל-אביב 2010, 5 עמ'. הסקירה מופיעה באתר האינטרנט של הבורסה: www.tase.co.il.

במאמר זה נסקרות ההתפתחויות העיקריות שהתרחשו בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב במחצית הראשונה של 2010. בין הממצאים: המסחר הבורסאי במניות התאפיין במחצית הראשונה של 2010 בתנודתיות רבה: מדד ת"א-25 ירד ב-7%, לאחר עלייה של כ-75% ב-2009; בכל המדדים המובילים נרשמו ירידות שערים של עד 18%, חוץ ממדד היתר שעלה ב-9.5% (112% ב-2009), הודות למניות הנפט הכלולות בו; מחזור המסחר היומי הממוצע במניות הסתכם בכ-2.2 מיליארדי ₪ - גידול של כ-30% לעומת מחזור המסחר היומי הממוצע ב-2009; בשוק מוצרי המדדים הונפקו 38 תעודות סל חדשות ו-23 אופציות כיסוי חדשות; שווי החזקות הציבור במוצרי מדדים הסתכם בסוף יוני 2010 בכ-45.3 מיליארדי ₪ - סכום גבוה במעט מאשר בסוף 2009; בשוק הנגזרים נסחרו 308,000 אופציות בממוצע ביום לעומת 250,000 בממוצע ביום ב-2009; בסיכום המחצית הראשונה של 2010 נסחרו כ-36,000 אופציות דולריות ביום - כ-10% יותר מהמחזור הממוצע ב-2009; שוק איגרות-החוב התאפיין בעליות של 6%-5%, עם מחזור יומי ממוצע של כ-3.2 מיליארדי ₪ - כ-20% פחות מהמחזור היומי הממוצע ב-2009; כ-7.1 מיליארדי ₪ גויסו במחצית הראשונה של 2010 בשוק המניות הראשוני, ב-90 הנפקות והקצאות פרטיות, לעומת כ-6.5 מיליארדי ₪ בכל שנת 2009; המגזר העסקי גייס כ-20 מיליארדי ₪ בהנפקות ובהקצאות של איגרות-חוב, לעומת כ-36.5 מיליארדי ₪ בכל שנת 2009.

(בורסה; ניירות-ערך; מניות; איגרות-חוב; חברות עסקיות)

134

רוטנברג, דוד; זילברברג, מיכל:

מאפייני הפירמות העסקיות בעלות חבות לבנקים שהנפיקו אגרות חוב בשנים האחרונות בבורסה לניירות ערך בתל-אביב

"רבעון לכלכלה", 56: 1 (מרס 2009), עמ' 108-81 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר המתואר במאמר זה נבחנו מאפייני החברות העסקיות בעלות אשראי בנקאי שהנפיקו איגרות-חוב פרטיות (קונצרניות) בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב בשנים 2003 עד 2007. זאת, במטרה לבדוק את ההשפעה של התרחבות שוק האשראי החוץ-בנקאי על סיכון האשראי הבנקאי. הניתוח נעשה באמצעות כמה גישות סטטיסטיות, ובמיוחד מודל ה-לוג'יט העורך הבחנה בין חברות שהנפיקו
איגרות-חוב בבורסה לבין אלו שלא הנפיקו. נמצא, כי בעיקר החברות הגדולות, הרווחיות ובעלות הסיכון הנמוך יחסית, הן אלו שהנפיקו איגרות-חוב יותר מאשר חברות אחרות. למרות שמדדים חשבונאיים ומקרו-כלכליים שונים - האשראי הבנקאי לתוצר, יחס ההפרשות השנתיות לחובות מסופקים לסך האשראי הבנקאי ועוד - הצביעו על כך שהסיכון בתיק האשראי ירד, לתופעה זו היו שתי השפעות שפעלו במקביל ובכיוונים מנוגדים: אחת, בעלת השפעה שלילית על איכות תיק האשראי הבנקאי, ושנייה, בעלת השפעה חיובית על הפיזור בתיק האשראי הבנקאי. יש לציין, כי גם חברות קטנות שלקחו אשראי בנקאי והיו בעלות סיכון גבוה ניצלו את הגאות בשוק ההון ואת שיעורי הצמיחה הגבוהים במשק בתקופה הנחקרת כדי להנפיק איגרות-חוב בבורסה, כתחליף או כמשלים לאשראי בנקאי. עם זאת, בשל משקלן הנמוך בסך הנפקות איגרות-החוב, השפעתן על הסיכון הכולל בתיק האשראי הבנקאי היתה קטנה.

(חברות עסקיות; איגרות-חוב; בורסה; בנקים; אשראי)

135

גבאי, יוסף; זכאים, יוסף:

מס הכנסה על תיק הנכסים הפיננסיים של משקי הבית - ששים שנים לאפליה במיסוי ההון והעבודה

"הרבעון הישראלי למסים", ל"ג: 130 (אפריל 2010), עמ' 114-101.

מאז קום המדינה, נטל המס על תיק הנכסים הפיננסיים של משקי-הבית היה מזערי לעומת נטל המסים הישיר על הכנסה מעבודה. נטל המס על תיק הנכסים נבע, בין היתר, מפטור מלא או חלקי על הכנסה מריבית ורווחי הון מניירות-ערך של משקי-הבית. גם לאחר ביצוע רפורמת רבינוביץ במס הכנסה, נטל המס על נכסים פיננסיים של הציבור הוא עדיין רחוק מלהשתוות לנטל המס על עבודה: 15% על הכנסות נומינליות ו-20% על הכנסות ריאליות – הכנסות פיננסיות, לעומת כ-55% שיעור המס המקסימלי על הכנסה מיגיעה אישית, כולל תשלומי ביטוח לאומי ומס בריאות. לדעת המחברים, פער המיסוי הביא לקיטון ניכר בפרוגרסיביות האפקטיבית של מערכת המיסוי הישיר ולשינויים בהקצאת גורמי הייצור במשק, עבודה והון. במאמר הנוכחי נדונה התחלקות תיק הנכסים הפיננסיים בין העשירונים, שממנה נגזרת ההשפעה על הפרוגרסיביות. הנחת העבודה היתה שעיקר תיק הנכסים הפיננסיים מרוכז בידי העשירונים הגבוהים באוכלוסייה וששחיקת בסיס המס פועלת לטובתם. לטענת המחברים, מערכת מיסוי שוויונית על משקי-הבית, הן על הכנסה מיגיעה אישית והן על הכנסה שאינה מיגיעה אישית, תגרום להפחתה משמעותית בשיעורי המס על הכנסה מיגיעה אישית. כמו כן, יחול שיפור בפרוגרסיביות המערכת ויצומצמו העיוותים בהקצאת המקורות. כך גם יתקיים העיקרון של יחס שווה של מיסוי כלפי בעלי יכולת תשלום שווה.

(מיסוי; משקי-בית; הכנסה; ניירות-ערך; מניות; שוויון חברתי)

136

בהט, סמי:

חברות הזנק בוגרות בחממות ליזמות טכנולוגית בישראל: שיקולי מיקום, גורמי הישרדות ותרומה לפיתוח הכלכלי של אזורי הפריפריה

החוג לגיאוגרפיה ולימודי הסביבה, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2009, 313 עמ'. הפרסום מופיע באתר המרכז למדיה דיגיטלית שבספריית האוניברסיטה: http://digitool.haifa.ac.il.

"תוכנית החממות ליזמות טכנולוגית" מספקת לחברות-הזנק (startup) צעירות מקום ושירותים טכנולוגיים ועסקיים המאפשרים הפיכת רעיון למוצר בעל היתכנות עסקית. מטרת המחקר היתה לבחון את השיקולים המשפיעים על החלטות המיקום ולזהות את הגורמים להישרדותן של חברות-הזנק שצמחו בחממות ליזמות טכנולוגית בישראל. כן נבדקו רמת הקשרים של החברות הבוגרות עם סביבתן ומידת תרומתן לפיתוח הכלכלי בפריפריה. במסגרת המחקר, נדגמו 12 חממות – 6 בפריפריה, 4 באזורי ביניים ו-2 בגלעין (מרכז הארץ) ו-75 חברות – 50 חברות "בוגרות" שסיימו את שלב החממה ו-25 חברות שפעלו בחממות. המחקר כלל סקירת ספרות, ראיונות מובנים ופתוחים ושימוש במאגר נתונים שהכיל את פרטי כל החברות שפעלו בחממות (1,224 חברות ופרויקטים). בין הממצאים: בשל קשיים באזורי הפריפריה, כ-60% מהחברות שצמחו בחממות בפריפריה ובאזורי הביניים עברו לאזור הגלעין; כ-70% מהחברות שעברו לאזור הגלעין השתייכו לענפי הטכנולוגיה העילית; חברות שעסקו בטכנולוגיה מעורבת (חקלאות מתקדמת, אקולוגיה וחומרים) נטו להישאר באזורי הפריפריה והביניים; גורמים שהשפיעו על הישארות חברות בפריפריה היו קיומם של כוח-אדם מיומן ושל שירותים תומכים; לא נמצא קשר בין עיסוק במו"פ לבין בחירת המיקום; לחברות הבוגרות ולחממות היתה תרומה מעטה בלבד לקידום הכלכלי של אזורי הפריפריה.

(חברות-הֶזְנֵק; חממות טכנולוגיות; חדשנות; טכנולוגיה; מו"פ; יחסי מרכז - פריפריה)

137

כץ, חגי; יוגב-קרן, הילה:

המגזר השלישי והמשבר הכלכלי: האם ניתן לעשות יותר עם פחות?

המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע 2010, 31 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.bgu.ac.il/ictr.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר שנועד לבחון את השפעת המשבר הכלכלי על ארגוני המגזר השלישי, שנה ומעלה מתחילתו. זאת, כהמשך לסקר קודם, שנעשה בתחילת 2009 (לגבי 2008). בסקר הנוכחי השתתפו 146 ארגונים (הרשומים כעמותות או כארגונים לתועלת הציבור ברשם העמותות או ברשם החברות) הפעילים שנה לפחות, שהתבקשו למלא שאלון שכלל שאלות על שינויים שחלו בארגון עקב המשבר הכלכלי בשנה האחרונה ועל אופן ההתמודדות עם המשבר. בין הממצאים: מצבם של 45% מהארגונים הורע יחסית ל-2008, מצבם של 38% היה ללא שינוי, ומצבם של 17% מהארגונים הוטב; הכנסותיהם של 57% מהארגונים קטנו בשיעור של כ-30% בממוצע (44% מהארגונים ב-2008), והכנסותיהם של 20% מהארגונים גדלו (36% ב-2008); 74% מהארגונים דיווחו על ירידה בהכנסותיהם מתרומות (ירידה ממוצעת של 36%), ו-20% מהארגונים דיווחו על עלייה (עלייה ממוצעת של 18%); 30% מהארגונים דיווחו על ירידה בהכנסותיהם מהממשלה, ו-23% דיווחו על עלייה; תחומי הפעילות שבהם היתה הירידה החדה ביותר בתקציבם הכולל של הארגונים היו תרבות ופנאי וארגוני אזרחים (73%-), פילנתרופיה (67%-) ודת ובריאות (60%-); בקרב 31% מהארגונים חלה ירידה במספר העובדים במהלך השנה, ובקרב 17% חלה עלייה; בקרב 24% מהארגונים חלה עלייה בהיקף ההתנדבות, ובקרב 6% חלה ירידה; 36% מהארגונים הקטנים חוו ירידה בפעילות, לעומת 26% מהארגונים הגדולים ו-15% מהארגונים הבינוניים.

(מלכ"רים; ארגונים וולונטריים; מיתון כלכלי; הכנסה; תקציבים; תרומות; מימון)

ט. ממשלה, רשויות מקומיות ושירותים

פרסומים

138

הרשויות המקומיות בישראל, 2008

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1414, ירושלים 2010, בשיתוף עם משרד הפנים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

ב-2008 היו בישראל 250 רשויות מקומיות (לא כולל שתי מועצות מקומיות תעשייתיות: רמת חובב ומגדל תפן): 77 עיריות, 120 מועצות מקומיות ו-53 מועצות אזוריות. בפרסום זה מוצגים נתונים פיסיים (בנושאי תשתיות, בינוי, חינוך, רווחה, דמוגרפיה וכו') ונתונים פיננסיים (ביצוע תקציב) של הרשויות המקומיות בישראל, המעודכנים ל-2008. נתוניה של כל רשות מוצגים במרוכז, כך שמתקבלת תמונה תמציתית ברורה של פרופיל הרשות. הפרסום מורכב משישה חלקים, לפי הפירוט הבא: 1) מבוא – ממצאים עיקריים, הגדרות המונחים, הסברים ורשימת מקורות המידע; 2) לוחות; 3) תרשימים; 4) מפות; 5) נספחים – איגודי ערים והרשויות המאוגדות בהם, ועדות תכנון ובנייה, מפתח יישובים במועצות האזוריות ומוקדי תעסוקה וחינוך מחוץ ליישובים; 6) פרופיל הרשויות המקומיות – כלל-ארצי ומגזרי, עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות. בפרסום הנוכחי מובאים לראשונה ממצאים נבחרים מתוך הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל-2008 עבור 14 הערים הגדולות בישראל. כמו כן, מובאים נתונים דמוגרפיים עדכניים שהתקבלו במפקד האוכלוסין והדיור 2008.

(רשויות מקומיות; תקציבים; מסים; ארנונה; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה פנימית; תמותת תינוקות; מיצב חברתי-כלכלי; דיור; רמת השכלה; תלמידים; תאונות דרכים; תחבורה; תעסוקה; גמלאות; אבטלה; שירותים; ניקיון; תשתיות; מים; בינוי; פסולת; שביעות רצון)

139

מערכת הבנקאות בישראל - סקירה שנתית, 2009

המפקח על הבנקים, בנק ישראל, ירושלים 2010, 174 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

דו"ח שנתי זה מורכב השנה מארבעה חלקים, לפי הפירוט הבא: 1) ההתפתחויות בפעילותה של מערכת
הבנקאות – ההתפתחויות במדד הפעילות הבנקאית וההתפתחויות המקרו-כלכליות בישראל ובעולם, מבנה מערכת הבנקאות והשירותים הקיימים בה, התחרותיות והריכוזיות במערכת הבנקאות, הפעילות המאזנית והחוץ-מאזנית, הפעילות בתחום ניירות-הערך והפעילויות של הקבוצות הבנקאיות באמצעות חברות בנות;
2) התוצאות העסקיות של חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות – הרווח והרווחיות של הקבוצות הבנקאיות, ההוצאות וההכנסות, הביצועים לפי מגזרי פעילות וניתוח ביצועי הבנקים לפי ערך השוק של מניותיהם לעומת ערכן בספרים; 3) הסיכונים והלימות ההון – סיכון האשראי (היקף האשראי, איכות תיק האשראי, ריכוזיות האשראי, סיכון המדינה, חשיפת האשראי למוסדות פיננסיים זרים ותיק ניירות-הערך של הבנקים בישראל), סיכוני השוק (השלכות המשבר הפיננסי, סיכוני הריבית, סיכוני בסיס ההצמדה, הסיכון התפעולי, סיכון הנזילות, התשואה המותאמת לסיכון וחוסנה של המערכת על-פי מדד החוסן; 4) פעילות הפיקוח על הבנקים – הפעילות השוטפת, ההתמודדות עם המשבר הפיננסי, שמירה על כספם של המפקידים והגברת ההוגנות של הבנקים כלפי לקוחותיהם והגברת התחרות והיעילות במערכת הבנקאות (כולל הרפורמה בנושא עמלות הבנקים).

(בנקים; פיקוח; אשראי; ריבית; שוק ההון; השקעות; רווחים; תחרות; יעילות; מטבע חוץ; פיקדונות; ניירות-ערך; איגרות-חוב; משכנתאות; מיתון כלכלי)

140

מחלקת המטבע, בנק ישראל: סקירה שנתית, 2009

מחלקת המטבע, בנק ישראל, ירושלים 2010, 50 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

פרסום שנתי זה מורכב השנה משמונה פרקים, לפי הפירוט הבא: 1) הגדרות; 2) תפקידי מחלקת המטבע; 3) מחזור המטבע; 4) השינויים בשטרות ובמעות שבמחזור; 5) זיוף שטרות ומעות; 6) הנפקת מטבעות זיכרון ומטבעות מיוחדים; 7) הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון – הרכב הוועדה ופעילויותיה; 8) לוחות סטטיסטיים. בין הממצאים: ערך מחזור המטבע הסתכם בסוף 2009 בכ-41.5 מיליארדי ₪ – גידול של 21% בהשוואה ל-2008; ערך מחזור השטרות היווה כ-97% ממחזור המטבע, וערך המעות כ-3%; חלקם של המזומנים שבידי הציבור בסך המזומנים ב-2009 היה 88%; בסוף 2009 היו בישראל 1,723 מכשירים אוטומטיים למשיכת מזומנים - גידול של 2% לעומת 2008; חלקן של משיכות המזומנים על-ידי הציבור (מהבנקים ומהמכשירים האוטומטיים) עמד על כ-40% והסתכם בכ-175 מיליארדי ₪, שמתוכם כ-63 מיליארדי ₪ נמשכו ממכשירים אוטומטיים; עסקאות של תושבי ישראל בישראל באמצעות כרטיסי אשראי הסתכמו בכ-160.5 מיליארדי ₪ (21,293 ₪ לנפש בממוצע בסיכום שנתי); מחזור השטרות גדל ב-2009 בכ-47 מיליוני שטרות, ועיקר הגידול היה בשטרות של 200 ₪ - 26.8 מיליוני שטרות; הפקדות השטרות בבנק ישראל הסתכמו בכ-134 מיליוני שטרות, ומשיכות שטרות הסתכמו בכ-181 מיליוני שטרות; 45% מהשטרות במחזור בסוף 2009 היו של 100 ₪ (154.3 מיליוני שטרות), 31% של 200 ₪, 15% של 50 ₪ ו-9% של 20 ₪; המטבע הנפוץ ביותר במחזור בסוף 2009 היה של 10 אגורות (923 מיליוני מטבעות) ולאחריו של 1 ₪ (376 מיליוני מטבעות).

(כסף)

141

סקר אפקטיביות קרנות מימון ממשלתיות

אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל, תל-אביב 2010, 9 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ההתאחדות: www.industry.org.il.

מטרותיו של סקר זה היו: בחינת מידת יעילותן של קרנות המימון הממשלתיות ככלי סיוע עבור התעשיינים בהתמודדות עם מצוקת האשראי המתמשכת; בדיקת המידה שבה השתפרה יעילות הקרנות בהשוואה לממצאי הסקר הראשון בנושא זה שנערך במאי 2009. הסקר נערך בינואר 2010 בקרב 184 חברות. בין הממצאים: 69% מהחברות ציינו כי נזקקו לסיוע מאחת הקרנות, אך רק כמחציתן (35% מהחברות שהשתתפו בסקר) הגישו בקשה לקבלת הלוואה; היתר (34%) לא הגישו בקשה בשל רתיעה מבירוקרטיה (43%), צורך בערבות אישית (38%) וריבית גבוהה מדי (29%); 65% מהחברות שהגישו בקשה פנו לקרן לעסקים בינוניים, 20% פנו לקרן לסיוע לעסקים קטנים בערבות המדינה, ו-15% פנו לקרן ליצואן הבודד; כ-55% מהבקשות שהוגשו נדחו (כ-70% בסקר הקודם); משך הזמן הממוצע מרגע ההיערכות להגשת הבקשה עד לקבלת הכסף בבנק היה כ-16 שבועות (כ-13 שבועות בסקר הקודם); סכום הבקשה להלוואה הממוצע עמד על כ-5.1 מיליון ₪; סכום ההלוואה הממוצע שאושר בפועל על-ידי הבנקים היה כ-2.3 מיליון ₪; 79% מהחברות שבקשתן אושרה על-ידי רכז הקרן קיבלו אישור להלוואה גם מהבנק.

(תעשייה; חברות עסקיות; הלוואות; אשראי; התערבות ממשלתית; מימון; בנקים)

142

זיכלינסקי, אסתר:

השפעת תהליכי ההפרטה החלקית והמסחור על תכונות ארגוני המגזר השלישי בישראל

"ביטחון סוציאלי", מס' 82 (מרס 2010), עמ' 111-79 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר שנועד לבחון את השפעת ההפרטה החלקית ותהליכי המסחור על ארגוני המגזר השלישי המספקים שירותי רווחה. המחקר התבסס על ראיונות פנים אל פנים עם 100 איש ממדגם אקראי של 35 ארגוני המגזר השלישי, העוסקים בהספקת שירותי רווחה לנשים (11 ארגונים), קשישים (12), ילדים ונוער (12). כמו כן, נאספו נתונים מרשם העמותות לגבי המאזנים הכספיים של העמותות ב-2001-1997. בין הממצאים: בארגונים הממומנים באמצעות תרומות (ארגונים "מסורתיים") ובארגונים הממומנים על-ידי הממשלה ("ממסדיים" [הפרטה חלקית]) גדלו ההוצאות על שכר בין 1997 ל-2001 (במקביל גדל התקציב המיועד להוצאות שכר), ואילו בארגונים הממומנים בעיקר על-ידי תשלומי לקוחות ("מסחריים") ירדו ההוצאות על שכר במהלך תקופה זו; רוב הלקוחות של הארגונים המסורתיים והממסדיים הם משכבות חלשות באוכלוסייה, ואילו רוב הלקוחות של הארגונים המסחריים הם ממעמד הביניים; מספר המתנדבים בארגונים המסחריים הוא קטן יותר בהשוואה לאחרים, אך מספר השעות שכל מתנדב משקיע הוא גבוה יותר מאשר בארגונים הממסדיים והמסורתיים; בארגונים הממסדיים ירדה מידת ההשפעה של המתנדבים על קבלת ההחלטות הארגוניות, ואילו בארגונים המסחריים והמסורתיים נשמר כוחם של המתנדבים.

(ארגונים וולונטריים; מלכ"רים; עמותות; הפרטה; שכר; הספקת שירותים; התנדבות)

143

בר-צורי, רוני:

האם הצרכן הישראלי שמע על חוקי הגנת הצרכן? סקר מיוחד לקראת יום הצרכן הבינלאומי שיתקיים ב-15/03/2010

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 11 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר שנערך בפברואר 2010 בקרב 800 איש, בני 18+ (מדגם מייצג), במטרה לבחון את מודעות הציבור לתיקונים האחרונים שנעשו בחוק להגנת הצרכן (הארכת תקופת ביטול עסקה וביטול הארכה אוטומטית של עסקה), הכרת חוקי הגנת הצרכן קודמים, מידת השימוש ועמדות לגבי החוקים, היקף הפיקוח, האכיפה והענישה בתחום הגנת הצרכן. בין הממצאים: 56.9% מהמשיבים לא ידעו על התיקון לחוק המאפשר ביטול מינוי לכבלים / טלפון סלולרי / עיתון וכו' תוך 14 יום, גם אם הלקוח כבר התחיל לקבל את השירות (51.7% מהיהודים, 40% מהעולים מחבר העמים ו-91.3% מהערבים); 60.7% מהמשיבים לא הכירו את התיקון לחוק האוסר הארכה אוטומטית של עסקה (56% מהיהודים, 60% מהעולים ו-77.3% מהערבים); רק 25.5% מהמרואיינים דיווחו כי בשנה האחרונה התקשר אליהם ספק שירותים כדי לבקש את הסכמתם להארכת השירות (26.4% מהיהודים, 32% מהעולים ו-16% מהערבים); 38.8% מהמרואיינים לא ידעו שהסכום המחייב עבור מוצר שנקנה הוא הסכום הרשום על התווית שעל המוצר (29% מהיהודים, 50.3% מהעולים ו-60% מהערבים); 67.4% מהמרואיינים סברו כי אין די פיקוח על עסקים בנושאים הקשורים להגנת הצרכן.

(צרכנים; שירותים; הגנת הצרכן; חוקים; עמדות; דעת קהל)

144

ארבל, יובל; בן-יהודה, דניאל:

השפעתם של מסע ההסברה והיטל הבצורת על ביקושי מים בישראל, 2009-2007

"אקולוגיה וסביבה", מס' 3 (2010), עמ' 50-46. המאמר מופיע באתר האינטרנט של כתב העת: www.magazine.isees.org.il.

במחקר זה נעשתה השוואה בין היקפי צריכת המים הביתית בשנים 2007 עד 2009, בכל שנה ובכל חודש, תוך השוואה בין חודשים מקבילים בשנים אלו, במטרה לבחון את השפעת מסע ההסברה שנעשה בנושא והיטל הצריכה העודפת ("היטל הבצורת") שהטילה הממשלה ביולי-דצמבר 2009. נמצא, כי למסע ההסברה היתה השפעה חיובית על החיסכון במים, אך ב-2008 ההשפעה היתה זמנית וחולפת. מסע ההסברה התחיל לפני ההחלטה על היטל הבצורת, ונראה שבתקופה זו, 2008-2007, לא גרם מסע ההסברה לבדו לשינוי משמעותי בצריכה הביתית השנתית, והיא נותרה ב-2008 כ-735 מלמ"ק. בשנה זו ירד היקף הצריכה מחברת מקורות רק ב-6.6 מלמ"ק. בעקבות שילוב שני אמצעי המדיניות – מסע ההסברה והיטל הבצורת – הושג חיסכון כולל של כ-70 מלמ"ק בשנה, שהתבטא בירידה בצריכה הביתית ב-2009 בשיעורים של 9.8% ו-10.2% בהשוואה ל-2008 ו-2007, בהתאמה. היטל הבצורת ב-2009 הוכיח כי הטלת תעריף גבוה על צריכת מים עודפת במגזר הביתי הוא גורם יעיל לחיסכון בצריכה.

(מים; צריכה; עלויות; חיסכון; מסע הסברה; מדיניות ממשלתית)

145

לביא, דורון; רגב, אורי:

פתרון אלטרנטיבי להיטל ההטמנה על פסולת בישראל

"רבעון לכלכלה", 56: 1 (מרס 2009), עמ' 45-29 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נבחנו הסיבות להימנעות רוב הרשויות המקומיות בישראל מלמחזר פסולת. הניתוח התבסס על מודל תיאורטי ומחקר אמפירי שבוצע ב-79 רשויות מקומיות. במחקר נבדק האם המדיניות של הטלת היטל הטמנה המשולב עם סבסוד השקעות להפחתת הפסולת המסולקת להטמנה היא מדיניות נכונה ויעילה שתביא את המשק לרמה אופטימלית של הטמנה ומיחזור. כן נבחנה מדיניות חלופית לזו הקיימת, הקשורה לייצוב מחירי המיחזור. נמצא, כי למרות שמיחזור הוא זול יותר מהטמנה, רוב הרשויות נרתעות מלמחזר ומעדיפות לסלק את הפסולת להטמנה. זאת, כנראה, בשל התנודתיות הרבה בעלויות המיחזור. המדיניות הממשלתית היא הטלת היטל הטמנה על כל טון שמסולק להטמנה (50 ₪ לטון משנת 2011 ואילך) וסיוע בכ-40% מההשקעות הכרוכות בסילוק חלופי של הפסולת. ממצאי המחקר מלמדים כי מדיניות זו היא יקרה מדי ותביא את רמת המיחזור לרמה גבוהה יותר מזו האופטימלית למשק. יתר על כן, מדיניות זו אינה מתמודדת עם המרכיב העיקרי של הרתיעה ממיחזור – חוסר היציבות בעלויות המיחזור. עקב כך, מציעים החוקרים מתכונת סיוע חלופית: מנגנון ייצוב הבנוי על שיטת ביטוח הכוללת את שלושת הגורמים הרלוונטיים לשוק – הרשויות המקומיות, יצרני ואספני המיחזור והממשלה.

(רשויות מקומיות; פסולת; מיחזור; עלויות; מדיניות ממשלתית)

146

חמאיסי, ראסם:

חסמים בפני שיתוף הערבים במוסדות התכנון ובעיצוב המרחב הציבורי בישראל

מחקרי פלורסהיימר, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2010, 85 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט: www.fips.org.il.

מטרתו של מחקר זה היתה לבחון את מידת מעורבותם של ערביי ישראל במוסדות התכנון הציבוריים הפועלים מכוח חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965, ואת מידת השתתפותם בהכנת תכניות ברמות השונות (מקומיות, מחוזיות וארציות). זאת, תוך ניסיון להסביר מהם החסמים המגבילים את מעורבותם ואת השתתפותם במוסדות אלה. לצורך המחקר, נאסף מידע ממקורות מינהליים בנוגע לסוגיית הייצוג ההולם לערבים במוסדות, כולל הצעות חוק, החלטות ממשלה ובתי-משפט, מכרזים ופרוטוקולים של וועדות. כמו כן, נערכו ראיונות עם אנשי ציבור ומתכננים, ערבים ויהודים, כדי לבחון את עמדותיהם כלפי ייצוג הולם לערבים וכדי לאתר חסמים, ונאסף מידע על מספר העובדים הערבים במוסדות התכנון ועל השתתפותם בפרויקטים תכנוניים של הממשלה. המחקר מורכב מחמישה חלקים, לפי הפירוט הבא: בחלק הראשון מתוארות תפיסותיה של האוכלוסייה הערבית כלפי השתתפות בניהול המרחב הציבורי, דרך מוסדות המדינה, ונדונה סוגיית הייצוג ההולם ונוכחותם של ערבים במשרדי הממשלה; בחלק השני מוצג הייצוג של ערבים במוסדות התכנון והעשייה התכנונית; בחלק השלישי מתוארים החסמים העומדים בפני השתתפות ערבים במוסדות, תוך הבחנה בין חסמים חיצוניים (שמקורם במוסדות המדינה ובציבור היהודי) לחסמים פנימיים (שמקורם בחברה הערבית); בחלק הרביעי נדונות השלכות החסמים על מידת מעורבותם של ערבים במוסדות התכנון ובעשייה התכנונית; בחלק החמישי מובאות הצעות למדיניות במטרה להקטין את החסמים.

(ערביי ישראל; תכנון; בנייה; פיתוח אזורי; תכנון עירוני; אדריכלים; ממשלה; שלטון מקומי)

147

בארי, איתי:

ביצועי השלטון המקומי בישראל: ניתוח עמדות תושבים והערכת מצב לאומית (2009)

המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית והמרכז לניהול ומדיניות ציבורית, אוניברסיטת חיפה, נייר עבודה מס' 1, חיפה 2009, 62 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: http://cpmp.hevra.haifa.ac.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר עמדות שהשתתפו בו 468 איש, בני 18+, מ-101 רשויות מקומיות. בסקר נשאלו המשתתפים על עמדותיהם בנוגע לביצועי הרשויות המקומיות, מידת האמון בנבחרי הציבור ברשויות, רמת שביעות הרצון מהשירותים המקומיים ועוד. הסקר נעשה במרס-יוני 2009. הפרסום כולל השוואות לממצאים שהתקבלו בסקרים קודמים. בין הממצאים: רמת שביעות הרצון הכללית ממערכות השירותים המקומיים ב-2009 היתה נמוכה-בינונית (ציון ממוצע של 2.85 מתוך 5, לעומת 3.08 ב-2008 ו-3.07 ב-2007); רמת שביעות הרצון הגבוהה ביותר היתה בנוגע לשירותי הגינון וחזות הרשות המקומית (3.30) ולאחר מכן בנוגע לרמת התברואה/ איכות הסביבה (3.12) ובנוגע לשירות המוקד הטלפוני העירוני (3.12); רמת שביעות רצון נמוכה הובעה כלפי נושאי קידום תעסוקה (ציון ממוצע של 2.36), פיתוח וקידום אזורי תעשייה (2.58), פיקוח על חנייה (2.59) ועידוד תיירות (2.61); בנוגע לרמת שביעות הרצון מנבחרי הציבור, ראש הרשות זכה לרמת האמון הממוצעת הגבוהה ביותר (2.95), ובקרב בעלי התפקידים הממונים, וטרינר הרשות המקומית זכה לרמת האמון הממוצעת הגבוהה ביותר (3.00), ואילו חברי וועדת התכנון והבנייה ברשות המקומית זכו לרמת האמון הנמוכה ביותר (2.52); הציון הממוצע לגבי תדמית השלטון המקומי בעיני הציבור היה נמוך – 2.48; טיב הקשר עם הציבור זכה לציון ממוצע של 2.62.

(רשויות מקומיות; שירותים; עמדות; שביעות רצון; אמון)

148

יער, אפרים; אלקלעי, יסמין:

אמון במוסדות וגאווה בהישגיה של ישראל בעשור הראשון של שנות האלפיים

מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון, חיפה 2010, 45 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.neaman.org.il.

בדו"ח זה נסקרים ממצאיהם של שלושה סקרי דעת קהל שנערכו בשנים 2003, 2006, ו-2009 על בסיס מדגמים מייצגים של אוכלוסיית בני 18 ומעלה בישראל (580, 588 ו-528 משתתפים בהתאמה). בסקרים אלה נבחנו עמדות הציבור לגבי שני נושאים: א) רמת האמון בשישה מוסדות מרכזיים בחברה הישראלית - התקשורת, הרבנות ומוסדות הדת, האוניברסיטאות, הכנסת, בית-המשפט העליון וצה"ל;  ב) רמת הגאווה בהישגיה של ישראל בשבעה תחומים - מדע וטכנולוגיה, ספרות ואמנות, כלכלה, מדיניות הרווחה, כוחות הביטחון, הדמוקרטיה והאוניברסיטאות. במסגרת הדו"ח, מוצגים הציונים הממוצעים של האמון והגאווה בקרב כלל הציבור ולפי ארבעה חתכים קבוצתיים - לאום, גיל, רמת השכלה ורמת דתיות. בניתוח הממצאים לא נכלל משתנה המגדר, מפני שלא נמצאו הבדלים משמעותיים בעמדות בין גברים לנשים. בין הממצאים: צה"ל ניצב במקום הראשון מבחינת האמון של כלל הציבור במוסדות (74.3 היה הציון הממוצע על פני העשור) ולאחריו האוניברסיטאות (70.1); במהלך העשור בלטה עלייה הדרגתית ברמת האמון בצה"ל, לצד ירידה באמון בבית-המשפט העליון; במקום הראשון מבחינת הגאווה בהישגיה של ישראל זכו ההישגים בתחום המדע והטכנולוגיה (81.3), ובמקום השני - ההישגים של כוחות הביטחון (73.3).

(צה"ל; כנסת; בתי-משפט; אוניברסיטאות; ספרות; אמנות; מדע; טכנולוגיה; כלכלה; דת; תקשורת; מוסדות ציבור; מדיניות חברתית; הישגים; דמוקרטיה; דעת קהל אמון; גאווה)

 

י. סביבה ואקלים

פרסומים

149

מדדים לפיתוח בר-קיימה בישראל, 2008

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1406, ירושלים 2010. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פיתוח בר-קיימה הוא פיתוח הממלא את צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולת לספק את צורכי הדורות הבאים. מדיניות של פיתוח בר-קיימה נועדה להבטיח השגת צמיחה כלכלית, שוויון פנים-דורי ושוויון בין-דורי תוך התחשבות במגבלות הסביבה והתייחסות להיבטים סביבתיים, חברתיים וכלכליים. המדדים לפיתוח
בר-קיימה המוצגים בפרסום הנוכחי מבוססים על העקרונות, ההגדרות והמאפיינים המקובלים של מדדים לפיתוח בר-קיימה בעולם, על-פי המלצות האו"ם, תוך התאמתם למאפיינים ולבעיות הייחודיים של ישראל והשוואת מצבה של ישראל ביחס למדינות אחרות. הפרסום מתמקד ב-23 מדדים, לפי הפירוט הבא: מליחות ומפלס מי תהום באקוויפר ההר ובאקוויפר החוף; אוכלוסייה המחוברת למערכת איסוף וטיפול בשפכים עירוניים; איכות מי חופי רחצה; צפיפות אוכלוסייה באזור חוף הים התיכון; פליטות גזי חממה; פליטות תחמוצות חנקן משריפת דלק; פליטות תחמוצות גופרית משריפת דלק; פליטות מזהמי אוויר מרכב מנועי; שטח יערות; שטח חקלאות אורגנית; רמת מינוע; שיעור הוצאה למזון לפי עשירוני הכנסה; תוחלת חיים בלידה; תמותת תינוקות; קצב גידול האוכלוסייה; אחוז הבלתי מועסקים מכוח העבודה האזרחי; מספר נשים למאה גברים בכוח העבודה האזרחי; הפקת מים לנפש; פסולת ביתית לנפש; צריכת אנרגיה לנפש; תוצר מקומי גולמי לנפש (תמ"ג); יחס חוב חיצוני לתמ"ג; הוצאה לאומית למחקר ופיתוח אזרחי כאחוז מהתמ"ג. לגבי כל מדד מובאים הסברים על המדד והרלוונטיות שלו לפיתוח בר-קיימה, נתונים ומגמות בישראל והשוואה בין-לאומית, אם הנתונים זמינים.

(איכות הסביבה; מדדים כלכליים; חופים; הים התיכון; בעלי חיים; חקלאות; ייעור; פסולת; זיהום אוויר; כלי-רכב; מזון; מים; אנרגיה; אוכלוסייה; תוחלת חיים; תמותת תינוקות; תעסוקה; אבטלה)

150

בראור, ישעיהו; מצנר, ארנה (עורכים):

איכות הסביבה בישראל: מדדים, נתונים ומגמות

לשכת המדען הראשי, המשרד להגנת הסביבה, ירושלים 2010, 229 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.sviva.gov.il.

פרסום זה, שנכתב בשיתוף פעולה עם משרדי ממשלה אחרים ועם מומחים בתחומי הסביבה, נועד לספק תמונת-מצב על איכות הסביבה בישראל, והוא כולל נתונים רב-שנתיים על יותר מ-100 מדדים הנוגעים למשאבי הסביבה ולאיכות הסביבה. הפרסום. מורכב מ-18 פרקים, המקובצים בארבעה חלקים, לפי הפירוט הבא: 1) נתוני רקע – מאפיינים גאוגרפיים, מאפיינים דמוגרפיים ומאפיינים כלכליים;
2) משאבי הסביבה, איכותם והשימוש בהם – קרקע (תכסית הקרקע בישראל, מחצבות, קרקעות מזוהמות וריכוזי גז ראדון), איכות האוויר, מים (הכינרת, אקוות, איכות המים בנחלים וצריכת מים), ים (הים התיכון, ים סוף וים המלח) והמגוון הביולוגי בישראל); 3) זיהום ומפגעים סביבתיים – זיהום אוויר, זיהום הקרקע, זיהום המים, זיהום הים, פגיעה במגוון הביולוגי, מפגעי רעש וחשיפה לקרינה); 4) הטיפול בפסולת – פסולת מוצקה, שפכים (עירוניים, חקלאיים ותעשייתיים) ופסולת מסוכנת.

(איכות הסביבה; זיהום הסביבה; פסולת; שפכים; מים; משקעים; הים התיכון; ים המלח; ים סוף; כינרת; נחלים; חקלאות; גידולים צמחיים; בעלי חיים; קרינה; רעש; זיהום אוויר; אקלים; שימושי קרקע; אוכלוסייה; צריכה; תעשייה; כלי-רכב)

151

Gabbay, Shoshana (ed.):
The Path Toward Sustainable Development in Israel, 2010
Ministry of Environmental Protection, Jerusalem 2010, 27 pages. The publication appears also on the Ministry’s Website: www.environment.gov.il.

בדו"ח שנתי זה, המוגש לאו"ם, מוצגת הפעילות הנעשית והמתוכננת בישראל לקידום פיתוח בר-קיימה. בדו"ח נסקרים הנושאים הבאים: צריכה וייצור; טיפול בפסולת; טיפול בכימיקלים; תחבורה; כרייה וחציבה. במסגרת הדו"ח מוצגים, בין היתר, הממצאים הבאים: במסגרת החינוך לקַיָּמוּת, פועלים בישראל 232 בתי-ספר ו-274 גני ילדים "ירוקים"; ייצור הפסולת בישראל מגיע ל-612 ק"ג לשנה לנפש (1.7 ק"ג ליום לנפש); כ-27% מהפסולת עוברת מִחְזוּר; ב-2008 טופלו בישראל כ-336,500 טונות של חומרים מסוכנים, ומתוכם טופלו 125,400 טונות באתר ההטמנה שברמת חובב; מספר כלי-הרכב בישראל עלה מכמיליון ב-1990 לכ-2.5 מיליון ב-2009 (מ-220 כלי-רכב ל-1,000 תושבים ל-330
כלי-רכב ל-1,000 תושבים); מספר הנוסעים ברכבת בשנה עלה ב-2009-1990 בכ-1300% – מ-2.5 מיליוני נוסעים ל-35 מיליוני נוסעים; כ-62% מהמועסקים הגיעו ב-2005 למקום עבודתם ברכב פרטי ורק 17% בתחבורה ציבורית; הקרן לשיקום מחצבות שיקמה באופן מלא או חלקי 230 מחצבות, והיא מטפלת בכ-50 מחצבות בשנה.

(איכות הסביבה; שימור הסביבה; צריכה; מזון; ייצור; משאבי טבע; תכניות פיתוח; תחבורה; כבישים; כלי-רכב; זיהום אוויר; תחבורה ציבורית; פסולת; מיחזור; מחצבות; הקצאת משאבים)

152

ניטור ומחקרי כנרת: דו"ח פעילות המעבדה לשנת 2009

המעבדה לחקר הכינרת על שם יגאל אלון, חקר ימים ואגמים לישראל בע"מ, חיפה 2010, 159 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של חקר ימים ואגמים לישראל בע"מ: www.ocean.org.il.

המעבדה לחקר הכינרת עוסקת בפיתוח וביישום של כלים מדעיים, לתמיכה בקבלת החלטות לגבי תפעול הכינרת כמרכיב חשוב של מערכת אספקת המים הארצית וניצולה לצרכים נוספים (דיג, קיט וכו'), תוך שמירה על איכות מי האגם לטווח ארוך. בדו"ח זה מוצגים עיקרי הממצאים והמסקנות של הניטור השוטף של הכינרת ושל המחקרים שנעשו ב-2009, שבמרכזם התהליכים העיקריים המתקיימים באגם המשפיעים על איכות המים. השנה, לנוכח מצבו הרע של משק המים והידלדלות האוגר (מפלס הכינרת היה מתחת לרום 213- מטר לאורך כל השנה), נבחנו, לבקשת רשות המים, סוגיות הנוגעות לתרחישי קיצון בכינרת. לפיכך, נגזרו מספר תרחישים אפשריים והוסקו מסקנות בנוגע לאיכות המים וליציבותה של המערכת האקולוגית באגם. הדו"ח מורכב משישה פרקים, לפי הפירוט הבא: הקדמה ועיקרי הדו"ח; ניטור הכינרת; מחקרי הניטור; מחקרי הכינרת; מחקרי אגן-ההיקוות של הכינרת וגופי מים אחרים;
נספחים – כוח-האדם של המעבדה; סטודנטים לתארים מתקדמים בהנחיית חוקרי המעבדה; מחקרי המעבדה (מחקרים שהסתיימו ושהתחילו ב-2009 ומחקרים חדשים ל-2010); פרסומי המעבדה בספרות הבין-לאומית המבוקרת ב-2009; דו"חות המעבדה ב-2009.

(כינרת; מים; משקעים; איכות הסביבה; זיהום הסביבה; חומרי הדברה; חיידקים; אקולוגיה)

153

ניטור מים ונחלים: דו"ח פעילות מסכם לשנת 2009

האגף למים ונחלים, המשרד להגנת הסביבה, ירושלים 2010, 179 עמ', בשיתוף עם רשות הטבע והגנים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.environment.gov.il.

בדו"ח זה מוצגת פעילותה של היחידה לניטור סביבתי ברשות הטבע והגנים, הפועלת עבור המשרד לאיכות הסביבה ורשות המים, בשנת 2009. הדו"ח כולל תיאור של תפקידי המנהלה לשיקום נחלי ישראל, ומובאים ממצאים לגבי פעולות ניטור נחלים, דיגום קרקעית בנחלים, בדיקת מתקני טיפול בשפכים (דיגום מים ודיגום בוצות), ניטור מאגרי קולחים שמימיהם מיועדים להשקיה, שיקום בתי גידול לחים ופעולות בתחום הפיקוח והאכיפה. ב-2009 בוצע דיגום וניטור ב-13 נחלים, ב-101 תחנות ניטור, באביב ובסתיו (בסך הכל נעשו 2,702 בדיקות שדה ומעבדה); בוצע ניטור בפתחי היציאה של 50 מתקני טיפול בשפכים (בסך הכל נעשו 4,588 בדיקות שדה ומעבדה); נבדקו 117 מאגרי קולחין (בסך הכל נעשו 3,012 בדיקות שדה ומעבדה), וכן נעשו בדיקות של מאגרים ובריכות עבור משרד הבריאות; בתחום הפיקוח, הבקרה והסיוע לאכיפה, הוצאו 38 מכתבי התראה לגורמים מזהמים בדרישה לטיפול מיידי בזיהום. בסוף הדו"ח מתואר סקר תחנות שאיבה, שהוחלט השנה לבצעו בכל רחבי הארץ. זאת, מאחר שנמצא כי תחזוקה לקויה של תחנות אלו גורמת לזיהומים חמורים בנחלים ובמי התהום.

(איכות הסביבה; מים; זיהום הסביבה)

154

חברת החשמל לישראל בע"מ: דין וחשבון סביבתי לשנת 2009

חברת החשמל לישראל בע"מ, חיפה 2010, 32 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של חברת החשמל: www.israel-electric.co.il.

בפרסום שנתי זה נסקרים הנושאים המרכזיים הקשורים לפעילותה של חברת החשמל בתחום איכות הסביבה, לפי הפירוט הבא: עיקרי מדיניות חברת החשמל לשמירה על הסביבה; חוקים סביבתיים עיקריים הנוגעים לפעילותה של חברת החשמל; מניעת מפגעים סביבתיים מתחנות הכוח; פליטות לאוויר (גופרית דו-חמצנית, תחמוצות החנקן, חומר חלקיקי, פחמן דו-חמצני, פליטות לאוויר משריפת דלק בתחנות הכוח של חברת החשמל, צריכת דלקים דלי-גופרית ותיאור של מערך ניטור האוויר); תוצרי לוואי של שריפת פחם (אפר הפחם וגבס); שימוש מושכל במשאבי מים; טיפול בשפכים תעשייתיים; טיפול בשפכים סניטריים; טיפול בחומרים מסוכנים; מחזור פסולת מוצקה; הקטנת מפגעי רעש; היבטים סביבתיים של שדות חשמליים ומגנטיים; שדרוג תחנות תדלוק פנימיות; ניטור הסביבה הימית והחופית; פעילות קהילתית-סביבתית; פעילויות יחידת הדובר להגברת מודעות הציבור ועובדי החברה לעשייה של חברת החשמל בתחום איכות הסביבה.

(איכות הסביבה; חשמל; ייצור; זיהום הסביבה; זיהום אוויר; רעש; פסולת; מים; גז; פחם)

155

אילון, אופירה; נחמני, מיכל; רוזנטל, גדי ואחרים:

מסמך המלצות לקראת גיבוש מדיניות כוללת לטיפול בפסולת אריזות בישראל

מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון, חיפה 2010, 111 עמ', בשיתוף עם חברת "כיוון" והמרכז לחקר משאבי טבע וסביבה שבאוניברסיטת חיפה. הוגש למשרד להגנת הסביבה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.neaman.org.il.

הגידול המשמעותי בכמות ובנפח של חומרי אריזה המשמשים לאריזה ולאיגוד מוצרים לצורך משלוח חומרי האריזה גורמת לכמות גדלה והולכת של פסולת אריזות. בשנים האחרונות גובשו במדינות רבות דרכי התמודדות עם בעיה זו. במסמך זה מוצעת מדיניות כוללת לטיפול בפסולת האריזות בישראל. המסמך כולל תיאור של ההשפעות על הסביבה של פסולת אריזות, סקירת חלופות לטיפול בפסולת זו והצגת פתרונות שיושמו בעולם. כיום, כמות האריזות הנכנסות לשוק בישראל נאמדת בכ-1.03 מיליוני טונות בשנה, ומתוכם רק כ-0.3 מיליוני טונות עוברים מיחזור (28%). המסמך מורכב משלושה חלקים, כדלקמן: א' – כללי : מבוא, הגדרות ומטרות, ההשפעות השליליות של פסולת אריזות, פתרונות אפשריים (שימוש חוזר, מיחזור והשבה, הקטנת משקל ונפח האריזות ועוד); ב' – המשק הישראלי: מאזן האריזות בכניסה וביציאה מהשוק ויעדי חוק האריזות וחוק הפיקדון; ג' – המתווה המוצע: חוק האריזות במכלול המדיניות לטיפול בפסולת בישראל, יעדי השבה ומחזור, רגולציה ומעקב, אכיפה וקנסות ועוד. בסוף הדו"ח מובאים שני נספחים: 1) בחינת עלות-תועלת של חוק האריזות והפרדה במקור של פסולת בישראל; 2) סקירת ספרות על הטיפול בפסולת אריזות במדינות נבחרות.

(פסולת; מיחזור; איכות הסביבה; מדיניות ממשלתית)

156

שרצקי, נדב; בר-צורי, רוני:

צרכנות בת קיימה של משקי בית בישראל

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 64 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moit.gov.il.

צרכנות בת-קיימה כוללת הימנעות מקנייה/שימוש במוצרים המכילים חומרים המזיקים לסביבה והעדפת מוצרים המקטינים בזבוז אנרגיה, המאפשרים שימוש חוזר, המפחיתים את השימוש בחומרים מסוכנים ועוד. בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר בנושא צרכנות בת-קיימה של משקי-הבית בישראל, שנעשה במאי-יולי 2010 בקרב 1,600 איש מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל. בין הממצאים: 70% מהמרואיינים ציינו כי ההשפעה על הסביבה מהווה עבורם שיקול חשוב בבחירת מוצר נתון; 40% מהמשיבים דיווחו כי הם מוכנים לשלם יותר עבור מוצר שהוא ידידותי לסביבה; 49.2% מהמשיבים דיווחו כי הם מכירים את "התו הירוק", המציין שהמוצר שעליו הוא מוטבע הוא ידידותי לסביבה; 49.1% מהמרואיינים ציינו כי הם מוכנים לשלם 5% יותר עבור מוצר שיש לו תו תקן ירוק; 32.3% מהמרואיינים דיווחו כי הם נוהגים להשליך עיתונים וניירות למתקן המיועד לפסולת נייר, ו-39.5% דיווחו כי הם נוהגים להשליך בקבוקי פלסטיק למתקן המיועד לפסולת בקבוקים; 11.5% מהמרואיינים דיווחו כי הם משתמשים בשקיות רב-פעמיות לאריזת מזון (שיעור נמוך יחסית למדינות המערב); 14.5% מהמרואיינים דיווחו כי הם קונים תמיד מוצרים אורגניים; 50.5% מהמרואיינים דיווחו כי הם נוהגים לרכוש נורות חוסכות אנרגיה.

(צריכה; איכות הסביבה; מוצרים בני-קיימה; משקי-בית; דעת קהל)

157

Yanai, Moshe; Koch, Jean; Dayan, Uri:
Trends in CO2 Emissions in Israel: An International Perspective
"Climatic Change", 101: 3-4 (2010), pp. 555-563.

כחלק ממחויבותה למסגרת וועידת היסוד של האו"ם לשינויי אקלים (UNFCCC) בפרוטוקול קיוטו, עורכת ישראל מדידה תקופתית של פליטות גזי חממה. אחד המרכיבים החשובים של גזי החממה הוא פחמן דו-חמצני (CO2). בעבודה זו נדונה פליטת גז זה בישראל לעומת מדינות אחרות. לצורך הניתוח ההשוואתי, מוצגים שיעורי הפליטה לנפש ושיעורי הפליטה ביחס לתמ"ג בשנים 1990 עד 2004. בין הממצאים: המקורות העיקריים לפליטה הם שריפת דלקים לייצור אנרגיה (86%) וגז מתאן (6%); פליטת הגז עלתה מכ-34 מיליוני טונות ב-1990 לכ-65 מיליוני טונות ב-2004, כשעלייה משמעותית נרשמה עד 2000 (תקופה של צמיחה כלכלית וזרם מסיבי של עולים מחבר העמים), ואילו בין 2000 ל-2004 נרשמה יציבות יחסית (תקופת האינתיפאדה והמיתון הכלכלי בעולם); בתקופה זו גדלה אוכלוסיית ישראל מכ-4.660 מיליוני נפשות ב-1990 לכ-6.809 מיליוני נפשות ב-2004; התמ"ג לנפש (על בסיס שווי כוח הקנייה - PPP) עלה מכ-14,700 $ ב-1990 לכ-19,100 $ ב-2000 וירד לכ-18,400 $ ב-2004; שיעור הפליטה לנפש ב-2004 הגיע לכ-8 טונות; שיעורי הפליטה בישראל הם דומים לאלה שבקבוצת המדינות המפותחות החדשות (RDC – Recently Developed Countries), כגון יוון וספרד.

(איכות הסביבה; זיהום אוויר; אמנות בין-לאומיות; אנרגיה; אקלים)

158

מורין, אפרת; יעקבי, יעל; נבון, שילה; בית הלחמי, ארז:

חיזוי שיטפונות בנחלי ים המלח המבוסס על נתוני גשם ממכ"ם מטאורולוגי

"אקולוגיה וסביבה", מס' 2 (2010), עמ' 27-16. המאמר מופיע באתר האינטרנט של כתב-העת: www.magazine.isees.org.il.

במאמר זה מתואר מודל התרעה מפני שיטפונות לאזור ים המלח, המתבסס על נתוני גשמים המתקבלים ממערכת מכ"ם. מודל זה יושם לשני אגני היקוות: נחל ערוגות ונחל דרגה, לשנים 1991/2 עד 2000/1. המודל ייצג את התהליכים ההידרולוגיים העיקריים באזור: חידור, זרימת הנגר העילי על גבי המדרונות ובאפיקים וחלחול באפיקים. הפרמטרים של המודל נמצאו באמצעות כיול המבוסס על נתוני זרימה של חמש שנים מנחל ערוגות, והוא אומת לתקופה של חמש שנים שלאחר מכן לאותו אגן היקוות. נוסף על כך, המודל יושם לנחל דרגה הסמוך ואומת עבור עשר שנות המחקר. ביצועי המודל נבחנו על-פי שני מדדים: ההסתברות לגילוי שיטפונות ושיעור התרעות השווא. המדדים חושבו לתקופת האימות עבור שני האגנים ונמצא שהם היו בדרך כלל טובים. נוסף על החיזוי הדטרמננטי (חיזוי ללא שילוב של גורמים אקראיים), נעשה חיזוי סטוכסטי (המשלב גורמים אקראיים). במקרה זה, האקראיות מייצגת את אי-הוודאות בנתוני הגשם ובפרמטרים של המודל. חיזוי סטוכסטי נותן את ההסתברות להתרחשות שיטפון תוך התחשבות באי-הוודאות. תוצאות המחקר הראו, כי המודל שפותח הוא ישים עבור שני אגני ההיקוות וכי הוא יכול לאפשר קבלת התרעה ממוקדת מפני שיטפונות באגנים אלה.

(שיטפונות; ניבוי; ים המלח; נחלים; מודלים הידרולוגיים)

159

ספיר, גיל (ז"ל); כרמל, יוחאי:

חיזוי התחדשות צומח אחרי שרפה ביערות אורן נטועים

"אקולוגיה וסביבה", מס' 3 (2010), עמ' 23-14. המאמר מופיע באתר האינטרנט של כתב-העת: www.magazine.isees.org.il.

במחקר זה נבחנו הגורמים המשפיעים על התפתחות הצומח אחרי שריפה, ונבדק האם אפשר לחזות את תצורת הצומח שתתפתח במהלך 20-15 שנים לאחר השריפה בהיעדר התערבות. לשם כך, נבנה מודל שבו המשתנה המנובא היה תצורת הצומח 20 שנה לאחר השריפה, והמשתנים המסבירים היו תכונות היער וסביבתו בעת השריפה. הנתונים שנאספו למחקר התייחסו ל-11 יערות, שיש בהם מגוון של טיפוסי צומח השונים ביניהם בהרכב ובגובה. בין הממצאים: יער אורנים התחדש ב-5 מתוך 11 היערות; יערות שבהם התחדש יער אורנים התאפיינו בקרקע רנדזינה בהירה, על מפנים דרומיים ומזרחיים, ובמדרונות מתונים; חורש אלון מצוי התחדש אף הוא ב-5 יערות; שטחים שבהם החליף החורש יער אורנים בעקבות שריפה התאפיינו באדמה טרה רוסה ובמפנים צפוניים; התחדשות שיחים היתה נפוצה ב-8 יערות. גורמים נוספים שהשפיעו על התחדשות אורן, חורש או שיחים היו עונת השריפה והמרחק מיערות אורנים שלא נשרפו. התוצאות הראו שכבר בעת שריפה אפשר לקבוע האם בעוד שני עשורים יש סיכוי סביר שיתחדש יער אורנים ללא התערבות. המודל חזה היטב את הצומח ב-94% מיחידות הדגימה.

(ייעור; שריפות; עצים; צמחים; מודלים; ניבוי)

י"א. סדר ציבורי

                                                פרסומים

השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל - 2009

אגף התכנון והארגון, משטרת ישראל, ירושלים 2010, 153 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה (מוצג בשני קבצים – "פשיעה – דוחות סטטיסטיים" ו-"תאונות – דוחות סטטיסטיים): www.police.gov.il.

הדו"ח השנתי של משטרת ישראל מורכב השנה מהפרקים הבאים: פשיעה (תיקים גלויים, עבירות לפי סוג, פשיעת זרים, מעצרים פליליים, מאפייני העבריינים ועוד); יעדי משטרת ישראל לשנת 2009; מגמות פשיעה במחוזות; תנועה; ארועים ומוקדי 100; התנדבות למשא"ז ושיטור קהילתי; מדדי חיסכון;
כוח-אדם; תקציב. בין הממצאים: מספר תיקי החקירה שנפתחו בעשור האחרון נמצא במגמת
ירידה – מ-485,406 ב-2000 ל-408,537 ב-2009); מספר התיקים בגין תקיפה חמורה ב-2009 היה 16,193, לעומת 16,455 ב-2008; מספר תיקי הרצח ב-2009 היה 128, לעומת 136 ב-2008; מספר תיקי הניסיון לרצח היה 203, לעומת 214 ב-2008; עלייה של 10% נרשמה ב-2009 בעבירות שוד (3,291 תיקים), ואילו בעבירות שוד ושוד בנסיבות חמורות נרשמה עלייה של 27% בהשוואה ל-2008 (1,375 תיקים); ירידה של 39% נרשמה בפשיעת זרים (1,251 תיקים); עלייה של 30% נרשמה בעבירות מחשב (411 תיקים); חלקן של עבירות הרכוש מכלל תיקי החקירה היה כ-50% ב-2009 (205,711 תיקים); בעבירות שימוש בסמים חלה עלייה של כ-8% במספר התיקים לעומת 2008 (25,272 תיקים); 16,779 תיקים נפתחו ב-2009 בגין תאונות דרכים עם נפגעים, שמתוכן 329 היו קטלניות; עלייה מתמדת במספר המעצרים הפליליים נרשמה מאז תחילת העשור, וב-2009 הגיע מספרם ל-59,226; ב-2009 הוגשו כתבי אישום ב-62,722 תיקים פליליים – עלייה של כ-3% לעומת 2008.

(משטרה; פשעים; עבריינות; אלימות; תאונות דרכים)

160

בשן, ענת (עורכת):

משטרת ישראל: דין וחשבון שנתי - 2009

משטרת ישראל, ירושלים 2010, 206 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

דו"ח שנתי זה מורכב השנה מחמישה חלקים, כדלקמן: משטרת ישראל – תחומי אחריות, תפקידים ומבנה ארגוני; אגפי המשטרה; יחידות כפופות למפכ"ל/סמפכ"ל; מחוזות המשטרה; לוחות סטטיסטיים. בין הממצאים: ב-12 השנים האחרונות חלה ירידה בסך תיקי החקירה שנפתחו, מ-519,200 ב-1998
ל-408,537 ב-2009; עלייה בסך התיקים שנפתחו בעשור האחרון נרשמה בתחומי עבירות מין, סחר והחזקת סמים ושימוש בסמים; ירידה בסך התיקים שנפתחו בעשור זה נרשמה בתחומי התפרצות לדירה, התפרצות לעסק ואלימות; במספר המעצרים הפליליים חלה עלייה עקיבה במשך השנים, וב-2009 הגיע מספרם ל-59,226 (58,018 ב-2008); ירידה של 26.8% נרשמה במספר תיקי הרצח ב-2009 לעומת 2008 (128 תיקים); עלייה בולטת של 32% נרשמה במספר תיקי החקירה בגין שוד – 1,375 ב-2009 לעומת 1,039 ב-2008; עלייה של 19.8% נרשמה בפתיחת תיקים בגין עבירות מין – מ-3,700 ב-2008 ל-4,434 ב-2009; נמשכה מגמת הירידה במספר תיקי גניבת רכב – 20,815 ב-2009 לעומת 25,615 ב-2008; אחוז כלי-הרכב שנמצאו ב-2009 היה 28.7% לעומת 27.3% ב-2008; בעבירות כלפי הסדר הציבורי נפתחו 107,592 תיקים ב-2009 לעומת 62,207 תיקים ב-2008; בעבירות של שימוש בסמים מסוכנים נפתחו 18,972 תיקים ב-2009 לעומת 16,869 תיקים ב-2008.

(משטרה; פשעים; עבריינות; אלימות; תאונות דרכים)

161

נציבות קבילות השוטרים והסוהרים: דו"ח שנתי, 2009

נציבות קבילות השוטרים והסוהרים, המשרד לביטחון הפנים, ירושלים 2010, 108 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mops.gov.il.

נציבות קבילות השוטרים והסוהרים הוקמה ב-1980 ותפקידיה הם: בירור כל קבילה וקביעת ממצא לגביה; טיפול, מתן המלצות וגיבוש דרכים להבאת כל קבילה מוצדקת על תיקונה ולמניעת הישנות הליקוי או העוול שהעלו ממצאי הבירור; מתן הודעה מנומקת על תוצאות הבירור לכל קובל ונקבל; הגשת דו"ח שנתי לשר לביטחון הפנים ולוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. בין הממצאים: ב-2009 התקבלו בנציבות 779 קבילות - 595 של שוטרים ו-185 של סוהרים (עלייה של 18% לעומת 2008); במהלך השנה טופלו בנציבות 847 קבילות, ובסופה נותרו לטיפול 149 קבילות; 33% מהקבילות שבוררו במהלך השנה נמצאו מוצדקות או שעניינן בא על תיקונו, 54% נמצאו לא-מוצדקות ו-13% לא התבררו עד תום (העוול תוקן, הקובל חזר בו מהקבילה וכו'); שלושת נושאי הקבילות המובילים של השוטרים היו שכר (26.6%), יחסי מפקד-פקוד (14.9%) ותנאי/סדרי השירות (11%), ושלושת הנושאים המובילים של הסוהרים היו תנאי/סדרי שירות (25.1%), שכר (19.9%) ויחסי מפקד-פקוד (15.2%); הן לגבי קבילות השוטרים והן לגבי קבילות הסוהרים, הטיפול ברוב הקבילות הסתיים תוך שלושה חודשים מיום קבלת הקבילה, ובסך הכל הסתיים הטיפול בכ-82% מהקבילות תוך חצי שנה. יש לציין, כי במהלך 2009 התקבלו בנציבות 1,287 פניות בסך הכל, ש-779 מהן טופלו כקבילות ו-508 כהתייעצויות.

(נציבי תלונות; שוטרים; סוהרים; מינהל תקין; תנאי עבודה; זכויות העובד; יחסי מפקד - פקוד)

162

נציבות תלונות הציבור על שופטים: דין וחשבון שנתי לשנת 2009

נציבות תלונות הציבור על שופטים, משרד המשפטים, ירושלים 2010. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.justice.gov.il (ראו: יחידות נציבות תלונות הציבור על שופטים).

דו"ח זה מסכם את שנת פעילותה ה-6 של נציבות תלונות הציבור על שופטים. הנציבות אינה מטפלת בהחלטות השיפוטיות עצמן אלא בנושאים הקשורים למינהל השיפוטי ולדרך קבלת ההחלטות. הדו"ח מורכב מ-12 פרקים, כדלקמן: תלונות שהתקבלו ב-2009; סיווג ההחלטות שהתקבלו ב-2009; תלונות שאין לבררן ותלונות שבירורן הופסק; תלונות שהוחלט לבררן ותלונות מוצדקות; התפלגות התלונות על בתי-המשפט במערכת השיפוטית הכללית ועל בתי-הדין לעבודה; דוגמאות להחלטות שניתנו בתלונות על בתי-המשפט הכלליים ועל בתי-הדין לעבודה; ליקויים בניהול המשפט; פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי; פעולות לאחר בירור תלונה; בתי-המשפט לענייני משפחה; בתי-הדין הרבניים; בתי-הדין השרעיים. בפרק הנספחים מוצגים חוק נציב התלונות, תקנות נציב התלונות וכללי האתיקה לשופטים ולדיינים. בין הממצאים: ב-2009 הוגשו לנציבות 1,003 תלונות; נוסף על תלונות אלו, טיפלה הנציבות ב-179 תלונות שבירורן לא הסתיים ב-2008 וכן בבקשות לעיון חוזר בהחלטות שניתנו; מתוך 1,050 התלונות שניתנה לגביהן החלטה, 282 נדחו על הסף ו-768 בוררו לגופן; 131 מהתלונות שבוררו לגופן נמצאו מוצדקות; כמחצית מהתלונות שנמצאו מוצדקות היו בענייני התמשכות הליכים ועיכובים במתן החלטות.

(שנתונים [פרסומים]; נציבי תלונות; בתי-משפט; שופטים; פסיקה; מוסריות)

163

אגף האפוטרופוס הכללי: סיכום שנתי - 2009

הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, משרד המשפטים, ירושלים 2010, 49 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.justice.gov.il (ראו: יחידות אפוטרופוס כללי).

אגף האפוטרופוס הכללי שבמשרד המשפטים מטפל במגוון של תחומים, שבהם: גילוי, ניהול ושחרור נכסי נעדרים, פיקוח על אפוטרופוסים ומנהלי עיזבון, טיפול בעיזבונות לטובת המדינה, טיפול ברכוש מחולט, פירוק ושיקום חברות, מכירת מתנות שקיבלו עובדי ציבור, מתן צווי ירושה וצווי קיום צוואה, השקעת כספים ועוד. בדו"ח זה נסקרת פעילותו של האגף ב-2009. בין הממצאים: ב-2009 נפתחו 295 תיקי ניהול רכוש ו-172 תיקים נסגרו (בסך הכל נמצאו בניהול האפוטרופוס הכללי 14,017 תיקי רכוש); נפתחו 115 תיקי חילוט רכוש לפי פקודת הסמים המסוכנים ולפי החוק לאיסור הלבנת הון; נפתחו 73 תיקי עיזבונות לטובת המדינה והתקבלו כ-106 מיליוני ₪ (כ-50% מהכספים התקבלו מצרפת), ובסוף שנת 2009 היו בניהולה של מחלקת העיזבונות לטובת המדינה 2,526 תיקים (כן טיפלה המחלקה ב-808 החלטות של הוועדה הציבורית לקביעת ייעודם של העיזבונות המדינה); 237 צווי ניהול ניתנו על-ידי
בתי-המשפט המחוזיים ו-58 החלטות ניהול הוצאו על-ידי האפוטרופוס הכללי לגבי נכסים ששווים אינו עולה על 5,768 ₪ (מכוח סמכותו לפי סעיף 7 לחוק האפוטרופוס הכללי); 113 בקשות לשחרור רכוש נדונו ב-2009 בוועדת השחרורים של האגף, וב-90% מהמקרים הוכרו הפונים כזכאים לרכוש.

(שנתונים [פרסומים]; אפוטרופסות; צוואות; חוקים; פשיטת רגל; ירושה)

164

דו"ח על פעילות מערכת ההוצאה לפועל בשנת עבודה 2009

רשות האכיפה והגבייה, ירושלים 2010, 31 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.eca.gov.il.

בדו"ח שנתי זה, המוגש לשר המשפטים, נסקרת פעילותה של מערכת ההוצאה לפועל ומוצגים נתונים מגוונים על פעילות זו. בין הממצאים: ב-2009 נפתחו 443,357 תיקי הוצאה לפועל חדשים (כמחציתם תיקי תובענות – גידול של 13% בהשוואה ל-2008) ונסגרו 225,740 תיקים; תיקי שטרות היוו 15.3% מהתיקים שנפתחו ב-2009, לעומת 33.8% ב-2008; נותרו פתוחים במערכת האכיפה והגבייה 2,582,367 תיקים; 83% מהתיקים שנפתחו ב-2009 היו בגין תובענות, שיקים ומשכון ו-17% בגין פסקי-דין על תשלום מזונות; 39.1% מהתיקים הפתוחים היו במחוז תל-אביב, 27.8% במחוז חיפה והצפון, 19.1% במחוז המרכז ו-14% במחוז ירושלים; הגבייה הישירה בלשכות ההוצאה לפועל הסתכמה בכמיליארד ₪ והגבייה העקיפה הסתכמה בכ-13 מיליארדי ₪; פעילות האכיפה כללה בין היתר, עיקול של 300,414 כלי-רכב ועיקול של 196,421 מטלטלין; 140,042 הגבלות הוטלו על חייבים ב-2009, שהשכיחות בהן היו הפקדת רישיון נהיגה (26%) והפקדת דרכון (18%); ב-2009 הוגשו 86,716 בקשות לעיכוב יציאה מארץ – עלייה של 40% לעומת 2008.

(הוצאה לפועל; אכיפת חוק)

165

Gazal-Ayal, Oren; Sulitzeanu-Kenan, Raanan:
Let My People Go: Ethnic In-Group Bias in Judicial Decisions - Evidence from a Randomized Natural Experiment
SSRN (Social Science Research Network), The publication Available at SSRN's Website: http://ssrn.com/abstract=1433102.

רוב המחקרים שבהם נבדקה השפעת מוצאו של הנאשם על החלטות השופטים התרכזו בבחינת גזרי-הדין. בדיקה זו היא בעייתית, מאחר שגזר-הדין מושפע מגורמים רבים שחלקם אינם אובייקטיביים. במחקר זה נבדקה השפעת המוצא האתני על ההחלטה בדבר הארכת מעצר ראשוני. הבדיקה התבססה על נתונים ממדגם של תיקים שנדונו בבתי-המשפט לשלום בחיפה, בעכו ובנצרת, ונבחנו כל החלטות המעצר שהתקבלו בימי שישי ובמוצאי שבת ב-2004. בניתוח המשתנים הסטטיסטיים נכללו רק מקרים שבהם לא הושגה הסכמה בין הצדדים על שחרור או על תקופת מעצר ולכן נדרשה הכרעה שיפוטית. בין הממצאים: נמצא מתאם חיובי מובהק בין בקשת המשטרה למעצר לבין חומרת העבירה אך לא לזהותו הלאומית של החשוד; זהויותיהם הלאומיות של השופטים והחשודים לא נמצאו קשורות למשכי המעצר שנקבעו; סיכויי שחרורו של חשוד יהודי על-ידי שופט יהודי נמצאו גבוהים יותר מהסיכויים שישוחרר על-ידי שופט ערבי באותן נסיבות; הזהות האתנית של השופט אינה משפיעה באופן מובהק על השחרור במקרים שבהם החשוד הוא ערבי; שופטים שחררו חשודים בערבות יותר מאשר שופטות, באופן מובהק; מבין בתי-המשפט, הסיכויים הגבוהים ביותר של חשודים להשתחרר נמצאו בחיפה; לחשודים שיוצגו על-ידי עורכי-דין פרטיים היו סיכויים גבוהים יותר להשתחרר לעומת חשודים שיוצגו על-ידי סנגור ציבורי או שלא יוצגו כלל; לחשודים בעברות תנועה ובאלימות במשפחה היו סיכויים גבוהים יותר להשתחרר לעומת חשודים בעבירות אחרות; משכי המעצר הגדולים ביותר היו של חשודים בעבירות סמים ואלימות.

(בתי-משפט; חשודים; מעצר; שופטים; ערביי ישראל)

166

Economic Damage due to Crime in Israel, 2008
"Innovation Exchange" (published by the Ministry of Public Security), No. 15 (June 2010), pp. 21-29. The article appears on the Ministry's Website: www.mops.gov.il.

אמידת הנזק הכלכלי הנובע מפשיעה מאפשרת למקבלי ההחלטות לקבל החלטות המבוססות על ניתוח עלות-תועלת. בעבודה זו הוערך הנזק הכלכלי כתוצאה מפשיעה בישראל ב-2008, כחלק ממגמת חיזוק מרכיב ביטחון הפנים במשוואת החוסן הלאומי והירידה המתמשכת בתחושת הביטחון האישי בישראל. כמו במחקרים דומים שנעשו בעולם, יש מחסור במידע על היקף הפשיעה הממשית (בניגוד לפשיעה המדווחת) וקושי בהערכת נזקים פיסיים, נפשיים ואחרים הנובעים ישירות מפשיעה. המידע על היקף הפשיעה הממשית בעבודה זו התבסס, בין היתר, על מקדמים שהתקבלו מסקרי נפגעי עבריינות בבריטניה ובאוסטרליה. הערכת היקף הנזק הכלכלי בישראל התבססה על ממצאי סקר נפגעי עבריינות 2001 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל עבודות בנושא זה שנעשו במדינות מערביות. בין הממצאים: הנזק שנגרם לכלכלה הישראלית ב-2008 כתוצאה מפשיעה מוערך בכ-13.7 מיליארדי ₪; הנזק הכלכלי המצטבר ב-2008-2001 מוערך בכ-120.8 מיליארדי ₪; הנזק ב-2008 היה גבוה ב-0.7% לעומת 2007 (אך נמוך ב-16.3% משנת השיא – 2004), למרות ירידה של כ-5.2% בפשיעה המדווחת ב-2008; הנזק הכלכלי כתוצאה מפשיעה ב-2008 נאמד בכ-1.9% מהתמ"ג (לעומת כ-6.7% בבריטניה וכ-5.7% באוסטרליה), והנזק לאדם מוערך בכ-1,874 ₪; עבירות רכוש היוו כ-28.2% מהנזק הכלכלי ב-2008, ועבירות הונאה – כ-25%.

(פשעים; ביטחון אישי; עלויות)

167

Davidson-Arad Bilha.; Benbenishty Rami.;Golan Miriam:
Comparison of Violence and Abuse in Juvenile Correctional Facilities and Schools
"Journal of Interpersonal Violence", 24: 2 (February 2009), pp. 259-279.

במחקר זה נערכה השוואה בין מתבגרים במוסדות לעבריינים לבין מתבגרים הלומדים בבתי-ספר בקהילה, שסבלו מאלימות, מהטרדה מינית ומהתעללות מצד חבריהם ומהתעללות אנשי צוות. המשתתפים היו 360 בני נוער מ-20 מוסדות תקון, המופרדים לפי מין, ו-7,012 תלמידים, המהווים מדגם מייצג של תלמידי חטיבות ביניים ובתי-ספר תיכוניים בישראל. בין הממצאים: תופעות של פגיעה היו נפוצות יותר במוסדות התקון; עם זאת, על כמה מתופעות האלימות וההתעללות השכיחות דווח באופן שווה בשתי הקבוצות, ועל חלקן אף דווח בשכיחות גבוהה יותר בבתי-הספר; למרות שבני הנוער במוסדות נפגעו יותר מאלימות ומהתעללות, הם נטו לראות את הפגיעה בהם כחמורה פחות לעומת התלמידים. כמו כן, הם דירגו את טיפול הצוות בבעיות אלו בציון גבוה יותר לעומת התלמידים.

(מתבגרים; תלמידים; מוסדות לעבריינים; אלימות; התעללות בילדים; עמדות)

168

Khoury-Kassabri, Mona; Sharvet, Rachel; Braver, Efi; Livneh, Chaim:
An Evaluation of a Group Treatment Program With Youth Referred to the Juvenile Probation Service Because of Violent Crime
"Research on Social Work Practice", 20: 4 (July 2010), pp. 403-409.

במחקר המתואר במאמר זה נבחנה יעילותה של קבוצת התערבות לטיפול בבני נוער אלימים. ההתערבות התבססה על גישה אקולוגית. קבוצת ההתערבות כללה 48 בני נוער שהופנו לשירות המבחן לנוער בשל ביצוע פשע אלים, שהשלימו את 16 המפגשים של ההתערבות. המשתתפים מילאו שאלונים שבהם נבדקו עמדותיהם כלפי אלימות בכלל וכלפי התנהגות אלימה כלפי אחרים. כמו כן, הם נשאלו על מאפייניהם החברתיים-דמוגרפיים ועל דעתם בנוגע ליעילותה של ההתערבות. נמצא, כי בעקבות ההשתתפות בתכנית ההתערבות חלה ירידה מובהקת בתמיכה בהתנהגות אלימה ובאלימות כלפי אחרים. ירידה זו נותרה מובהקת לאחר שישה חודשים בקרב 27 משתתפים שנבדקו לצורך מעקב.

(אלימות; מתבגרים; תכניות התערבות)

169

שורק, יואה; ריבקין, דורי:

הערכת התכנית הנסיונית להשתתפות ילדים בהליכים משפטיים הנוגעים להם בבתי משפט לענייני משפחה

מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, דוח מחקר מס' 10-559, ירושלים 2010 99 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

באמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד נקבעה זכותם של ילדים להביע את דעתם בהחלטות הנוגעות להם ושדעותיהם יקבלו משקל ראוי על-פי גילם והתפתחותם. כחלק מתהליך יישום האמנה בישראל, המליצה ועדת משנה של הוועדה לבדיקת עקרונות היסוד בתחום הילד והמשפט, לחוקק חוק להשתתפות ילדים בהליכים משפטיים הנוגעים להם בבתי-משפט לענייני משפחה. לפיכך, הומלץ על הפעלת תכנית ניסיונית שתלווה במחקר הערכה. התכנית פעלה מ-2006 בבתי-המשפט לענייני משפחה בירושלים ובחיפה. במסגרת התכנית, הוקמו ביחידות הסיוע שליד בתי-המשפט לענייני משפחה מחלקות לשיתוף ילדים (מש"י). בפרסום הנוכחי מוצגים ממצאי מחקר ההערכה, שנערך ב-2009-2006, ובו נבדקו דפוסי ההשתתפות של הילדים, גורמים המקדמים או החוסמים השתתפות, מאפייני עבודתם של אנשי המקצוע ותרומת ההשתתפות לכל המעורבים. בין הממצאים: 36% מהתיקים בירושלים ו-45% מהתיקים בחיפה הופנו למש"י; 48% מהילדים שהוזמנו השתתפו בתכנית; להערכת עובדות מש"י, 71% מהילדים שנשמעו נתרמו מן ההשתתפות; 77% מהורי הילדים שהשתתפו בתהליך הביעו שביעות רצון; 93% מהילדים סברו שהזמנת ילדים להשתתפות היא רעיון טוב, ו-62% מהילדים ציינו כי התכנית עזרה להם. נראה, כי להשתתפות הילדים בתכנית היתה השפעה מסוימת על ההליך המשפטי ועל החלטות השופט (כרבע מהילדים נפגשו גם עם השופט), אך נדרש מחקר נוסף במישור המשפטי כדי לבחון זאת.

(ילדים; בתי-משפט; גירושין; זכויות הילד; אמנות בין-לאומיות)

170

שהם, אפרת; אבולעפיה, יהודית:

החלטות שיפוטיות בעברות אלימות בין בני זוג בבית משפט השלום

"מגמות", מ"ז: 1 (יוני 2010), עמ' 129-103 (עברית, סיכום באנגלית).

בתיקוני חקיקה שנעשו בשנות ה-90', הוגדרו מחדש עבירות אלימות בין בני זוג כפשע חמור. במחקר זה נבדקו ההחלטות שהתקבלו בעבירות אלימות בין בני זוג בשלושה בתי-משפט שלום ב-2000-1999. נדגמו תיקים שהתייחסו לכתבי אישום הנוגעים לסעיפים הבאים בחוק העונשין: איומים (סעיף 192), כליאת שווא (377), תקיפה סתם (379), תקיפה הגורמת חבלה מחמירה (380), תקיפת בן משפחה בנסיבות מחמירות (382 ב, ג) והיזק בזדון (452). בסך הכל נדגמו 155 תיקים, שב-123 מהם הסתיים הטיפול עד סוף 2000. בין הממצאים: ב-47 מ-123 התיקים הללו בוטלו או הותלו כתבי האישום, בדרך כלל עקב אי-מציאת הנאשם או חזרת התביעה מהגשת כתב האישום; ב-96% מהתיקים הופיע סעיף 382 ב, ג (תקיפת בן משפחה בנסיבות מחמירות) – בעקבות התיקון לחוק, הוגדרה עבירה זו כעבירה חמורה מסוג פשע ולא מסוג עוון; ב-80% מהתיקים נפסק עונש על תנאי וב-16% מאסר בפועל (כולל עבודות שירות); שופטות הטילו עונש מאסר בפועל יותר מאשר שופטים; בבחינת מטרות הענישה נמצא, כי המטרה השכיחה ביותר בקרב השופטים והשופטות היתה הרתעה אישית; שופטות התייחסו יותר לשיקולים חברתיים בהחלטתן, ושופטים התייחסו יותר לשיקולים פרוצדורליים; רף הענישה בעבירות אלימות בין בני זוג נמצא נמוך יותר מהקבוצה הכללית של עבירות אלימות הנדונות בבתי-משפט השלום.

(בתי-משפט; פסיקה; אלימות במשפחה; חוקים)

171

שלנסקי, שמחה; אפל, זאב:

"אני חייב ללמוד שפה שמקרבת אותי לאנשים": אסירים מתנסים בדיבור אחר עם בנות הזוג

"מגמות", מ"ז: 1 (יוני 2010), עמ' 148-130 (עברית, סיכום באנגלית).

במאמר זה מוצגים ממצאי עבודה שנערכה כחלק ממחקר על סדנאות המתקיימות בבתי-כלא בישראל, שמטרתן היא להביא לשיפור היחסים שבין האסיר לבין בת-זוגו. בעבודה נחקרה התייחסותם של האסירים ללמידה של דפוס לשוני שונה מזה שהורגלו לו בעבר ביחסיהם עם בנות-זוגם. הדפוס הנלמד כלל ביטויים של הבנה, התחשבות, הבעת רגשות, שיתוף ועוד, במקום שימוש בלשון בוטה, ציוויים, האשמות או התעלמות. המחקר נעשה באמצעות ראיונות ותצפיות בארבע סדנאות שהתקיימו בשנים 2007-2004. נמצא, כי הסדנה תרמה לאסירים להבין שהדפוס הלשוני שלמדו עשוי לסייע להם
ולבנות-זוגם לשפר את מערכת היחסים ביניהם. עם זאת נמצא, כי השינוי בדרך הדיבור כרוך גם בגילויים של חשדנות מצד בנות-הזוג. בסוף המאמר נדונות המשמעויות שמייחסים האסירים לדפוס הדיבור הנלמד, כולל האפשרות שאסירים יעשו בו שימוש מניפולטיבי כדי להשיג רווח אישי כלשהו.

(אסירים; יחסים בין בני-זוג; תקשורת מילולית; סדנאות)

172

בר-המבורגר, רחל; עזאיזה, פייסל; אבו-עסבה, ח'אלד:

השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב תלמידים ערבים בישראל – 2009

הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, ירושלים 2010, 107 עמ'. הפרסום מופיע באתר האיטרנט של הרשות: www.antidrugs.gov.il.

מטרותיו של מחקר זה היו: אמידת שכיחות השימוש בחומרים פסיכואקטיביים (סיגריות, סמים, תרופות ומשקאות אלכוהוליים) בקרב בני נוער ערבים, על פי משתנים סוציו-דמוגרפיים, בין-אישיים, קוגניטיביים ואישיותיים; הערכת מגמות בשימוש בחומרים פסיכואקטיביים לאורך זמן באוכלוסייה זו, על-פי מחקרים קודמים; זיהוי קבוצות הנמצאות בסיכון לשימוש בחומרים אלו. במחקר השתתפו 3,099 תלמידי חטיבות ביניים ותיכון ערבים. בשאלון נשאלו התלמידים על השימוש שלהם בחומרים פסיכואקטיביים אי פעם ובשנה האחרונה (כן/לא) ובחודש ובשבוע האחרון (מספר הפעמים). בין הממצאים: כרבע מהמשתתפים עישנו אי פעם סיגריה וכ-17% בשנה האחרונה; כ-20% שתו אלכוהול בשנה האחרונה וכ-7% השתכרו; כ-15% ניסו אי פעם חומרים לא-חוקיים וכ-9% עשו זאת בשנה האחרונה; בהשוואה לממצאי מחקר מ-2004, נמצא כי חלה עלייה בשימוש בטבק ובאלכוהול וירידה בשימוש בחגיגת; השימוש באלכוהול נמצא שכיח יותר בקרב נערים שהוריהם עובדים; השימוש בסיגריות, באלכוהול ובחומרים נדיפים נמצא שכיח יותר בקרב נערים שהוריהם אקדמאים; השימוש בחומרים לא-חוקיים נמצא שכיח יותר בקרב נערים שאביהם הוא חסר השכלה רשמית ובקרב נערים שהוריהם אינם נשואים; ככל שהנערים דיווחו יותר על מצבי חרדה ודיכאון, כמו גם על חיפוש ריגושים, התנהגויות סיכון, בילוי במסיבות והימורים, גדל הסיכוי שהם ידווחו על שימוש בסמים.

(ערביי ישראל; מתבגרים; שימוש בסמים; שתיית אלכוהול; עישון; חומרים פסיכואקטיביים)

173

הריס, רונית:

הטרדה מינית בעבודה

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 9 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

במצגת זו מוצגים ממצאי סקר בנושא הטרדה מינית בעבודה, שנערך באמצעות הטלפון בקרב מדגם של 1,000 נשים עובדות בגילים 64-18. במסגרת בסקר, נבחנו מאפייני ההטרדה המינית במקום העבודה, מאפייני המטרידים, תדירות ההטרדה, פעולות שננקטו, המחיר הכלכלי של ההטרדה ועוד. בין הממצאים: כ-40%-35% מהנשים דיווחו על הטרדה מינית במקום עבודתן, כשליש מהן בשנה האחרונה; ההטרדות השכיחות היו הצעות שיש בהן אופי מיני (69.2%), התייחסויות המופנות לאדם ומתמקדות במיניותו (46.9%) ומעשה מגונה (22.3%); 46.4% מהנשים שהוטרדו דיווחו כי ההטרדה נעשתה באופן
חד-פעמי, 34.4% דיווחו כי הן הוטרדו כמה פעמים ו-19.2% דיווחו כי הן הוטרדו פעמים רבות; 72.6% מהמטרידים היו עובדים באותו מקום העבודה של העובדת, וב-38.1% ממקרים אלו המטריד היה המנהל הישיר; 7.3% מהמוטרדות דיווחו כי הן נעדרו מהעבודה בשל ההטרדה במשך כמה ימים בשנה האחרונה; 71.3% מהנשים שציינו כי הן הוטרדו דיווחו כי הן נשארו במקום העבודה באותו תפקיד, ומתוכן 87.8% דיווחו שההטרדה נפסקה ו-12.2% שההטרדה נמשכת; 90.5% מהמוטרדות ציינו כי הן לא הגישו תלונה, והסיבה השכיחה לאי-הגשת תלונה היתה שהן "טיפלו בנושא לבד" (68.4%).

(הטרדה מינית; נשים עובדות; יחסי עובד - מעביד)

174

אידיסיס, יעל; שחורי, מלי:

מרכז יום לטיפול בעברייני מין בקהילה

מינהל המחקר והתכנון והאגף לפיתוח שירותים, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 138 בסדרת "מפעלים מיוחדים", ירושלים 2009, 90 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.btl.gov.il.

"מרכז יום לטיפול בעברייני מין בקהילה" הוקם בשיתוף פעולה בין עמותת קל"ת (קרימינולוגים לפעילות תקון) לבין שירות מבחן למבוגרים, שירות המבחן לנוער, רשות חסות הנוער במשרד והרווחה והרשות לשיקום האסיר. מטרת הקמת המרכז היתה למנוע עבריינות מין באמצעות טיפול ושיקום עברייני מין בקהילה (בני 18+, בעלי רמת מסוכנות נמוכה), באמצעות הקניית דפוסי התמודדות חלופיים. המרכז פעל כמפעל מיוחד ב-2008-2005 על-ידי עמותת קש"ת (קידום שירותי תקון) ולווה על-ידי וועדה מקצועית ו-וועדת היגוי. בפרסום הנוכחי מתואר מחקר הערכה שנועד לבחון את התנהלותו של המרכז ברמה הארגונית-ניהולית ואת יעילות הטיפול. במסגרת המחקר נותחו מסמכים, דו"חות ושאלונים במהלך 2008-2005. בין הממצאים: בתקופת הנחקרת הופנו למרכז 138 מטופלים – 53% על-ידי שירותי המבחן למבוגרים ו-47% על-ידי הרשות לשיקום האסיר, ומתוכם התקבלו 47 מטופלים; אצל רוב המטופלים היתה התקדמות מהירה בתחילת התכנית, לאחר מכן נסיגה ולבסוף התקדמות איטית; התכנית נמצאה יעילה בהפחתת מסוכנות מינית עתידית. המלצות המחקר נוגעות להיבטים של מימון, כוח-אדם וניהול ולצורך בהתערבויות שיקומיות וטיפוליות נלוות עבור המטופלים. כן מודגש הצורך במעקב אחר המטופלים ושמירת הקשר בינם לבין המרכז.

(עבירות מין; תכניות התערבות; שיקום עבריינים)

175

רגב, בשורה:

סקר נפגעי עברה: 2009-2008

בתוך: "העיקר במחקר 2009" (בהוצאת אגף תכנון וארגון, משטרת ישראל), ירושלים 2010, עמ'       27-17. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

סקר נפגעי עבירה של משטרת ישראל נועד לחקור את היקף ההיפגעות של האוכלוסייה מעבירות שונות ולאמוד את "הנתון האפל של הפשיעה" - מספר העבירות שאינן מדווחות למשטרה. נתונים אלה עשויים לסייע באומדן מידת הסיכון של נפשות ומשקי-בית להיפגע מעבירות לאורך זמן ולפתח אומדנים של
אי-דיווח למשטרה. במאמר זה מתוארים שני סקרי נפגעי עבירה שערכה משטרת ישראל באמצעות קבוצת "גיאוקרטוגרפיה" ב-2008 וב-2009. בסקרים אלה נבדקו מדגמים מייצגים של משקי-בית ונפשות. בין הממצאים: 21.5% ממשקי-הבית נפגעו ב-2009 לפחות מאחת מהעבירות הבאות: גניבה מהבית, גניבת רכב, פריצה לרכב ופגיעה בילדים (אלימות כלפיהם או גניבה מהם), לעומת 22.3% ממשקי-הבית ב-2008; בקרב משקי-הבית שנפגעו, בדרך כלל דווח על פגיעה אחת במהלך השנה האחרונה, אך לגבי אלימות כלפי ילדים 56% מההורים דיווחו ב-2009 שילדיהם נפגעו מאלימות יותר מפעם אחת (65% מההורים ב-2008); 15.2% מבני 18+ דיווחו כי הם נפגעו לפחות מאחת מארבע קבוצות העבירות שנבדקו בסקר במהלך השנה האחרונה, בדומה לשיעור שהתקבל ב-2008; שיעור הדיווח של משקי-בית שנפגעו מהעבירות הנ"ל היה 43.6% ב-2009 ו-42.4% ב-2008; מבין אלו שנפגעו ולא דיווחו למשטרה, כמחצית ציינו שלא דיווחו בגלל סיבות הנוגעות למשטרה ולתדמיתה בציבור, וכשליש טענו שלא דיווחו מאחר שהנזק היה קטן.

(פשעים; נפגעי עבריינות)

176

עמרם, שי:

מחזור העסקים (שיעור האבטלה) ופשיעת הרכוש בישראל

בתוך: "העיקר במחקר 2009" (בהוצאת אגף תכנון וארגון, משטרת ישראל), ירושלים 2010, עמ'      53-41. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

במחקר זה נבדק הקשר שבין שיעור האבטלה במשק לבין פשיעת רכוש ב-2009-1980. מקורות הנתונים היו סקרי כוח-אדם של הלמ"ס (מאפייני האוכלוסייה, כוח העבודה, המועסקים והמובטלים), בנק ישראל (המדד המשולב, תמ"ג לנפש וצריכה פרטית לנפש) ומשטרת ישראל (נתוני פשיעה - גניבת רכב, גניבה מתוך רכב, התפרצות לדירה והתפרצות לבית עסק). בין הממצאים: משתנה ההתפרצות לדירה הוא המשתנה היחיד שנמצא מובהק ביחס לשיעור האבטלה - ככל ששיעור האבטלה גדל, כך שיעור ההתפרצויות לדירה לנפש ירד: עלייה של כ-1% בשיעור האבטלה הביאה לירידה של 0.59% בשיעור ההתפרצויות לדירה; עלייה של כ-1% בתמ"ג לנפש הביאה לעלייה של 0.49% בשיעור גניבות הרכב; עלייה של 1% בכל המדדים הכלכליים - מדד ג'יני, המדד המשולב של בנק ישראל, התמ"ג לנפש והצריכה הפרטית - הביאה לירידה של 0.67% ,0.65% ,0.63% ו-0.57% בהתאמה בשיעור הגניבות מתוך רכב; עלייה של כ-1% במדדים הכלכליים הנ"ל הביאה לירידה של 0.73% ,0.71% ,0.67%
ו-0.73% בהתאמה בשיעור ההתפרצויות לבית עסק; עלייה של כ-1% במדדים הכלכליים הנ"ל הביאה לירידה של 0.67% ,0.74% ,0.71% ו 0.73% בהתאמה.בעבירות פע"ר (פשיעת עבירות רחוב).

(פשעים; עבירות רכוש; אבטלה; מחזורי עסקים; מדדים כלכליים)

177

קזאז, איתי:

אירועי הצתה על רקע פלילי

"במחשבה תחילה" (בהוצאת האגף לחקירות ולמודיעין, משטרת ישראל), מס' 1 (מאי 2010),
עמ' 204-181. כתב-העת מופיע באתר האינטרנט של המשטרה:
www.police.gov.il.

במאמר זה מנותחים אירועי ההצתה שהתרחשו בישראל ב-2008-1996, תוך התמקדות ב-2008. הניתוח מבוסס על תיקי חקירה של המשטרה שבהם היתה כוונת זדון. בין הממצאים: אירועי ההצתה בתקופה זו התאפיינו ביציבות מבחינת המספרים ומאפייני ההצתות; גם מאפייני ביצוע העבירה והאכיפה לא השתנו מהותית; מספר התיקים הממוצע של הצתה בכוונת זדון עמד על 2,630 בשנה; ב-2008 נפתחו כ-2,800 תיקי חקירה בגין הצתה בכוונת זדון, שמהם 1,220 היו במחוז הצפון, 402 במחוז
תל-אביב, 464 במחוז הדרום, 386 במחוז המרכז ו-228 במחוז ירושלים; היישובים הבולטים באירועי ההצתה ב-2008 היו ירושלים (216 אירועים), תל-אביב-יפו (182), באר-שבע (139) וחיפה (114); שעות ההצתה השכיחות היו בין חצות ל-04:00; 48% מההצתות ב-2008 היו של כלי-רכב (עלייה משמעותית במחוז הצפון – 747 תיקים ב-2008 לעומת 544 ב-2007) ו-22% היו של מבנים; רוב החשודים בהצתות היו בגילים 25-17; לרבים מהחשודים היו תיקי עבירות נוספים, שהבולטים בהם היו פשיעה חמורה (1,065), הצתה נוספת (878) ואלימות לא-גופנית (862); ב-2008 נרשמו 797 "תיקים גלויים" (שבהם נתגלה העבריין) – 29% מכלל התיקים שנפתחו בשנה זו בגין אירועי הצתה.

(פשעים; הצתה)

178

 

י"ב. עבודה ושכר

פרסומים

פריון, תמורה למועסקים ותשואה להון, 2008-2005

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1398, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים סיכומים על פריון העבודה, התמורה למועסקים ליחידת תוצר והתשואה להון ל-2008-2005, עבור כלל המשק ועבור המגזר העסקי. בין הנתונים המוצגים: הוצאות העבודה ליחידת תוצר, פריון העבודה, התמורה לשכירים ליחידת תוצר, חלוקת ההכנסה בין התמורה לעבודה לתמורה להון, מלאי ההון, שיעור התשואה ליחידת הון ושכר העבודה מנקודת ראותו של העובד. נוסף על הנתונים בנושאים אלה לגבי כלל המשק, מובאים הנתונים לפי הענפים: תעשייה, חקלאות, בינוי, תחבורה ועוד. כמו כן, מוצגים קשרים בין מצרפים שונים: תוצר גולמי ונקי, תוצר במחירי שוק ובמחירי בסיס, הוצאות עבודה על בסיס לאומי ומקומי ועוד. סיכומים אלה הוכנו לפי המלצות המערכת הבין-לאומית לחשבונות לאומיים (SNA1993). בין הממצאים: ב-2008 חלה עלייה בתעסוקה ובתשואה להון; בתמורה לשכירים ליחידת תוצר ובפריון העבודה לא חלו שינויים מהותיים; התוצר המקומי הנקי שייצר המגזר העסקי גדל ב-4.3%, בהמשך לעלייה של 5.8% ב-2007; הפריון הכולל במגזר העסקי ירד ב-0.5%, לאחר גידול של 1% ב-2007; התוצר הנקי בענף התעשייה (למעט יהלומים) גדל ב-6%, בהמשך לגידול של 4%
ב-2007; תשומת העבודה בתעשייה ירדה ב-0.4%, לאחר גידול של 3% ב-2007, אך פריון העבודה בתעשייה גדל ב-6%, לאחר גידול של 1% ב-2007; התוצר הנקי בענף הבינוי גדל ב-2008 ב-1%, לאחר גידול של 5% ב-2007, תשומת העבודה בענף זה גדלה ב-3%, אך פריון העבודה ירד ב-2%; תשומת העבודה בחקלאות ב-2008 גדלה ב-7% לעומת 2007, אף פריון העבודה בענף זה ירד ב-4%.

(פריון עבודה; שכר; ייצור; תשומה-תפוקה; חשבונות לאומיים)

179

סקר הכנסות, 2008

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1403, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

סקרי הכנסות מתבצעים על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאז 1965. החל ב-1997, משלבת הלשכה את נתוני ההכנסות משני סקרים: "סקר הכנסות" ו"סקר הוצאות משק-הבית". הנתונים שבפרסום הנוכחי, עבור שנת 2008, מבוססים על מדגם נטו של 14,167 משקי-בית, כאשר 8,196 משקי-בית הם ממדגם "סקר הכנסות" ו-5,971 משקי-בית הם ממדגם "סקר הוצאות משק-הבית". בפרסום מוצגים נתונים על הכנסות משקי-הבית, בחלוקה לפי משקי-בית שבהם ראש משק-הבית עבד כשכיר, כעצמאי או שלא עבד. מובא פירוט לפי עשירוני הכנסה, גודל משק-הבית, מספר המפרנסים במשק-הבית ונתונים דמוגרפיים של ראש משק-הבית כגון גיל, יבשת לידה, תקופת עלייה, דת ומספר שנות לימוד. נתוני ההכנסה מוצגים הן לפי שכר ברוטו והן לפי שכר נטו. בחלקו האחרון של הפרסום מובאים ממצאים לגבי הכנסות משכר עבודה של שכירים ב-2008. בחלק זה מפורטים גם המין, משלח-היד והענף הכלכלי הראשי. כן נעשה חישוב של ההכנסה לשעת עבודה לפי מין, גיל, דת, מספר שנות לימוד, צורת יישוב מגורים, תקופת עלייה, ענף כלכלי ומשלח-יד. ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו במשקי-בית שבהם ראש משק-הבית היה שכיר היתה 15,712 ₪, במשקי-בית שבראשם היה
עצמאי - 17,394 ₪,ובמשקי-בית שבראשם היה אדם שלא עבד – 5,444 ₪.

(הכנסה; שכר; שכירים; עובדים עצמאיים; משלחי-יד; פנסיה; קצבאות; קופות גמל)

180

מפתח המעבר מהסיווג האחיד של משלחי היד - 1994 לסיווג ISCO-88 

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום טכני מס' 79, ירושלים 2010, 97 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

מפתח המעבר המתואר בפרסום זה הוא כלי עבודה להמרת כל קבוצה משנית של משלחי-יד בסיווג הישראלי של הלמ"ס – 1994 (המסומלת ברמה של שלוש ספרות), למשלח-היד המקביל לה ברמת פירוט של ארבע ספרות לפי הסיווג הבין-לאומי של משלחי היד - ISCO-88 (International Standard Classification of Occupations). בפרסום מוצג לוח הכולל תיאור של כל משלח-יד בסיווג הישראלי, הסמל שלו ומקביליו הבין-לאומיים ברמת פירוט של ספרה אחת, 2 ספרות, 3 ספרות ו-4 ספרות, בילווי הערות. כשלא נמצאה התאמה בין שני הסיווגים התבססה הכנת המפתח על העקרונות הבאים: במקרים שבהם לא התאפשר לקבוע חד-משמעית משלח-יד מקביל יחיד ב- ISCO-88, נקבעה הקבוצה שבה נכללים 80% או יותר מהתפקידים המצוינים במקבילה לה בסיווג הישראלי, על-פי המלצת ה- ISCO-88 (בהערה פורטו כל משלחי-היד הבין-לאומיים המקבילים האחרים). כך התאפשרה המרה של משלחי-יד מסוימים מתוך הקבוצה המשנית ולא רק של קבוצה זו כיחידה אחת; כשלא התאפשר ליישם את "כלל ה-80%" מפני שמשלחי-היד בסיווג הישראלי מתפלגים אחרת בין כמה משלחי-יד ב- ISCO-88, קיבל סמלו של הסדר ב-ISCO-88 סיומת X בליווי הערה המפרטת את כל משלחי-היד המקבילים, וזאת בתנאי שמשלחי-היד בסיווג הישראלי אכן מקבילים לאותו סדר ב- ISCO-88.

(משלחי-יד; מתודולוגיה סטטיסטית; סיווגים)

181

הסקר החברתי, 2008

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1402, ירושלים 2010, 172 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

הסקר החברתי של הלמ"ס נועד לספק מידע עדכני על רווחת האוכלוסייה בישראל. שאלון הסקר מורכב משני חלקים: שאלון גרעין, הכולל כ-200 שאלות במגוון של תחומים: מצב כלכלי, בריאות, דיור, תעסוקה וכו' (ראו חוברת 135, פריט 442) וחלק המוקדש בכל פעם לנושא אחר. הנושאים בפעמים הקודמות היו: א) פנסיה והסדרי פרישה מעבודה; ב) היבטים של רווחה ושביעות רצון מהחיים; ג) סידורים לילדים שהוריהם עובדים; ד) השתתפות בכוח העבודה; ה) מטפלים ללא תמורה כספית; ו) רווחה ועמדות כלפי שירותי ממשל. בפרסום הנוכחי מוצגים ממצאים מהסקר החברתי השביעי, שנעשה ב-2008 ונושאו המרכזי היה מוביליות חברתית – ניידות בתעסוקה וקידום בעבודה. כמו כן, נשאלו המרואיינים על מעבר מגורים ועמדותיהם בנושאים חברתיים, כגון דרכים להקטנת פערים בחברה. בסקר השתתפו כ-7,300 בני 20+. בין הממצאים: 55% מהמשיבים דיווחו שהם מרוצים ממצבם הכלכלי, ו-48% העריכו שמצבם הכלכלי ישתפר בשנים הקרובות; 84% מהמועסקים ציינו שהם מרוצים ממקום עבודתם, ורק 53% דיווחו שהם מרוצים מהכנסתם; בקרב מועסקים בני 74-30, 51% עבדו במקום עבודה אחד בעשור האחרון, 26% בשני מקומות עבודה ו-23% בשלושה מקומות עבודה או יותר; מבין השכירים בני 74-30, 41% דיווחו כי חל קידום במעמדם/תפקידם במקום העבודה הנוכחי; בעלי הכנסה חודשית של 7,500 ₪ ומעלה קודמו יותר והיו יציבים יותר במקום עבודה אחד בהשוואה לבעלי הכנסה של עד 4,000 ₪.

(סקר חברתי; שביעות רצון; תעסוקה; הכנסה; מעמד בעבודה; עובדים שכירים; עצמאים; רמת השכלה; שימוש במחשב; התנדבות; בריאות; דיור; יחסי משפחה; הוצאות משפחה; פנסיה; פער חברתי; עמדות)

182

גל, איתמר:

הטבות שכר והשפעתן על אי-השוויון בקרב אוכלוסיית השכירים: סקר הוצאות משק-בית, 2007

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 52 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2010, 66 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בעבודה זו נבחנה השפעת ההטבות הנלוות לשכר (הפרשות המעסיק לפנסיה, לקרן השתלמות ולקבלת רכב צמוד) על אי-השוויון בשכר של אוכלוסיית השכירים. הנתונים על הטבות השכר נגזרו מסקר הוצאות משק-בית של הלמ"ס, והם אפשרו להעריך את סכומי ההטבות ולקשור את נושא ההטבות למאפיינים דמוגרפיים וכלכליים של השכירים. בין הממצאים: הטבת השכר השכיחה ביותר ב-2007 היתה חיסכון פנסיוני – כ-52.5% מהשכירים זכו לקבל מהמעסיק הפרשה לחיסכון פנסיוני (השיעור הגבוה ביותר נמצא בענף החשמל והמים, כ-80%, והשיעור הנמוך ביותר נמצא בענף המסחר, כ-37%); לכ-33.7% מהשכירים היתה קרן השתלמות ב-2007, וכ-9.4% מהשכירים קיבלו רכב ממקום עבודתם; בניתוח לפי מדד ג'יני נמצא, כי הטבות השכר הגדילו את אי-השוויון בקרב השכירים; אי-השוויון הגבוה ביותר נמצא בקרב עובדי מכירות ושירותים, ואי-השוויון הקטן ביותר נמצא בקרב עובדים מקצועיים בתעשייה ובבינוי; אחוז מקבלי הטבות השכר וסכומי ההטבות בקרב מועסקים במשרה מלאה נמצאו גבוהים הרבה יותר מאשר אלה של מועסקים במשרה חלקית; בכל משלחי-היד, אחוז הגברים שקיבלו רכב ממקום העבודה היה גבוה יותר מאחוז הנשים; לא נמצא הבדל מהותי בין המינים באחוז בעלי חיסכון פנסיוני ובאחוז בעלי קרן השתלמות; בקרב מנהלים ובקרב בעלי משלח-יד אקדמיים אחוז בעלי הטבות השכר וסכומי ההטבות היו הגבוהים ביותר, ואילו בקרב עובדים לא-מקצועיים, עובדי מכירות ועובדים מקצועיים בחקלאות אחוז בעלי ההטבות וסכומי ההטבה היו הנמוכים ביותר.

(שכר; הטבות סוציאליות)

183

טולידנו, אסתר:

מקבלי דמי אבטלה בשנת 2009

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 226 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2010, 77 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על מקבלי דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי ב-2009, תוך השוואה לשנים קודמות ופירוט תכונותיהם הדמוגרפיות והתעסוקתיות, כדלקמן: סוג מובטל (כגון אקדמאי), מין, גיל, סוג משפחה, שנת עלייה, מספר שנות לימוד וסוג בית-הספר האחרון שבו למדו, מספר שנות עבודה, השתתפות בהכשרה מקצועית, שם היישוב, צורת היישוב, סוג לשכת התעסוקה והסניף, גובה דמי האבטלה ועומק האבטלה (מספר ימי האבטלה שעבורם קיבל המובטל דמי אבטלה במשך שנת זכאותו). מקור הנתונים הוא "קובץ תביעות לדמי אבטלה שאושרו" של המוסד לביטוח לאומי. בין הממצאים:
ב-2009 עלה שיעור האבטלה ל-7.6%, לעומת 6.1% ב-2008; שיעור מקבלי דמי אבטלה מבין
הבלתי-מועסקים עלה מ-26.7% ב-2008 ל-31.8% ב-2009; בממוצע לחודש, 73,025 איש קיבלו דמי אבטלה ב-2009 לעומת 48,045 ב-2008; ברבע האחרון של 2009 החלה להסתמן מגמת שיפור במצב שוק העבודה, שהתבטאה בירידה בשיעור האבטלה ובשיעור מקבלי דמי אבטלה; בסך הכל שולמו
ב-2009 כ-3,028 מיליוני ₪ לדמי אבטלה (1,840 מיליוני ₪ ב-2008), וסך התקבולים מהגבייה בענף הסתכם בכ-536 מיליוני ₪ (כ-526 מיליוני ₪ ב-2008) – 17.7% מהתשלומים (28.6% ב-2008).

(אבטלה; דמי אבטלה; הבטחת הכנסה; הכשרה מקצועית; חיילים משוחררים; עולים)

184

בנדלק, ז'ק:

ממוצעי שכר והכנסה לפי יישוב ולפי משתנים כלכליים שונים, 2008

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 228 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2010, 228 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

פרסום זה כולל נתונים מפורטים על התפלגויות השכר וההכנסה של העובדים השכירים והעצמאיים המבוטחים במוסד לביטוח לאומי. הפירוט נעשה לפי יישובים וצורות יישוב ולפי משתנים דמוגרפיים וכלכליים של העובדים, בממוצע לחודש עבודה ולשנה. כמו כן, מובאים נתונים על העובדים לפי משך העבודה, ריבוי משרות, שכר ממוצע לפי עשירונים, מדד ג'יני לאי-שוויון בהתחלקות ההכנסות, אחוז המשתכרים עד שכר המינימום, אחוז המשתכרים פי 2, 3, 4 ויותר מפי 4 מהשכר הממוצע, שכר ממוצע לפי גודל המעסיק, הכנסה של משפחות עובדים, נתונים על עובדים שפרשו לגמלאות בפרישה מוקדמת ועוד. הנתונים שבפרסום מתבססים בעיקר על קובץ הבריאות המרכזי (בעבר, קובץ מס מקביל), המנוהל על-ידי המוסד לביטוח לאומי, וכן על מודל המס של מינהל הכנסות המדינה ועל הסקרים הבאים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: סקר הכנסות, סקר הוצאות משקי-הבית וסקר כוח-אדם.

(שכר; הכנסה; פנסיה; התחלקות ההכנסות; שכירים; עובדים עצמאיים; יישובים)

185

מס הכנסה שלילי: תוצאות השנה הראשונה ליישום החוק

בנק ישראל, ירושלים 2010, 113 עמ', בשיתוף עם מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, רשות המסים והמוסד לביטוח לאומי. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.org.il.

תכנית "מס הכנסה שלילי" הופעלה לראשונה באופן ניסיוני ב-2008, על בסיס ההכנסות מעבודה ב-2007, באזורי תכנית "אורות לתעסוקה" (נצרת, אשקלון, חדרה וירושלים). בדו"ח זה מתוארים פרטי החוק, שיעורי המימוש והשפעת התכנית על הכנסתם של המממשים ועל תחולת העוני ועומקו. בחינת השפעת התכנית נעשתה באמצעות סקר ייעודי שהשתתפו בו הזכאים וקבוצת בקרה עם מאפיינים דומים, שאינה מתגוררת באזורים שבהם הופעלה התכנית. בין הממצאים: בשנה הראשונה להפעלת התכנית היו זכאים למענק כ-64,000 איש, ומתוכם כ-28,800 איש מימשו את זכאותם (45%); רוב הזכאים היו במעגל העבודה בכל 5 השנים שקדמו לשנת הזכאות; תשלומי המענק שיפרו במידה רבה את הכנסתם ורווחתם של המקבלים, ותרמו לצמצום תחולת העוני בקרבם בכ-4.5% ולירידה של כ-5% בעומק העוני של מקבלי המענק כפי שהוא נמדד על-פי פער העוני - המרחק של הכנסות המשפחות העניות מקו העוני; ההכנסות מעבודה של החמישון התחתון שבקרב מקבלי המענק עלו בממוצע ב-12%. עוד נמצא, כי כ-80% מהתמיכות שהועברו למשפחות עם ילדים ניתנו למשפחות שב-4 העשירונים התחתונים של התפלגות השכר. כל המענקים הסתכמו בכ-74 מיליוני ₪.

(הכנסה; מס הכנסה; עוני; תכניות התערבות)

186

סבירסקי, שלמה; קונור-אטיאס, אתי; אבו חלא, האלה:

עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית: דו"ח לשנת 2009

מרכז אדוה לחקר החברה בישראל, תל-אביב 2010, 27 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.adva.org.

בדו"ח זה מוצגים נתונים על מצב התעסוקה, האבטלה, השכר וחלוקת ההכנסה בין העובדים למעסיקים. מקורות הנתונים העיקריים הם הלמ"ס, המוסד לביטוח לאומי ובנק ישראל. בין הממצאים: חלוקת ההכנסה הלאומית בין העובדים למעסיקים ב-2009 היתה 17% למעסיקים (15% ב-2008) ו-60% לעובדים (62% ב-2008), והמגמה בשני העשורים האחרונים היא של ירידה בחלקם של העובדים; חלקם של המעסיקים בחלוקת ההכנסה במגזר העסקי היה 29% ב-2009, וחלקם של העובדים היה 53%; ב-2009 עלה התוצר לשעת עבודה ב-2.9% בכלל המשק וב-2.6% במגזר העסקי, והתמורה לעבודה ליחידת תוצר ירדה בכ-5% - הן בכלל המשק והן במגזר העסקי; השכר הממוצע ברוטו לשכיר לשעה ירד מ-48.5 ₪ ב-2007 ל-47.7 ₪ ב-2008; בממוצע, כ-40% מהשכירים קיבלו ב-2007 שכר בגובה של עד מחצית השכר הממוצע במשק (כ-60% קיבלו שכר בגובה של עד 75% מהשכר הממוצע); 25% מהיהודים, 26.8% מהעולים מחבר העמים (מ-1990 ואילך) ו-27.5% מהערבים השתכרו שכר נמוך ב-2008 (עד 2/3 מהשכר החציוני – 3,979 ₪); ב-2009 הסתכם שיעור האבטלה ב-7.6%, לאחר 6.1% ב-2008 ו-7.3% ב-2007; ב-2009 הסתכם מספר המועסקים החדשים בכ-18,900
איש - המספר הנמוך ביותר מאז תחילת העשור אך כמעט כולם הועסקו במשרות מלאות.

(שוק העבודה; תעסוקה; אבטלה; שכר; חיפוש עבודה; עבודה חלקית; פריון עבודה; מנהלים; נשים עובדות; משלחי-יד; תעשייה; תעשייה עתירת-ידע)

187

דין וחשבון על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת 2009 - דו"ח מס' 17

הממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר, ירושלים 2010, 177 עמ'. הדו"ח מופיע באתר האינטרנט של המשרד: http://hsgs.mof.gov.il.

דו"ח שנתי זה על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים בישראל (רשויות מקומיות, חברות עירוניות, איגודי ערים, חברות ממשלתיות, מועצות דתיות, תאגידים, גופים נתמכים ותאגידי בריאות) מורכב משני חלקים: בחלק הראשון, מוצגים נתוני שכר כלליים לשנת 2009 כפי שהועברו על-ידי הגופים הציבוריים (מתוקצבים ונתמכים) החייבים בהגשת דו"ח שנתי (כ-700 גופים); בחלק השני, מוצגות חריגות השכר לכאורה בגופים הציבוריים ל-2009 וכן פעולות אגף השכר ויחידת האכיפה. לראשונה, מפורסמים בדו"ח נתונים על חלקיות העסקה בפועל של עובדים, מספר העובדים ששכרם נמוך מהשכר הממוצע במשק, מספר העובדים שמשולמת להם תוספת השלמה לשכר מינימום ונתונים על השכר החציוני בכל גוף, הוצאות השכר עבור עובדי קבלן ושכר של עובדים המועסקים בתאגידי הבריאות שליד בתי-החולים הממשלתיים. בין הממצאים: עלויות העסקה בגופים הציבוריים שנכללו בדו"ח הסתכמו בכ-46.8 מיליארדי ₪ לשנה (לא כולל תאגידי בריאות ואוכלוסיות שלא כלולות בדו"ח כגון עובדי מדינה, עובדי הוראה ועוד); תשלומי השכר והוצאות ישירות הסתכמו בכ-36.1 מיליארדי ₪ (לא כולל עלויות מעביד, תשלומים רטרואקטיביים ותשלומי פרישה); ב-2009 נרשמה עלייה של 1.34% בשכר הנומינלי וירידה של 1.9% בשכר הריאלי; השכר החציוני בגופים הציבוריים היה 9,478 ₪; השכר הגבוה ביותר ב-2009 היה בחברות הממשלתיות - שכר ממוצע של 17,000 ₪; ב-23% מהגופים נמצאו חריגות שכר לכאורה; ב-24 גופים נמצאו חריגות לכאורה במשך ארבע שנים ברציפות. נתונים פרטניים של בעלי שכר גבוה מופיעים רק באינטרנט: www.mof.gov.il/sachar.

(שכר; תעסוקה; רשויות מקומיות; איגודי ערים; חברות ממשלתיות; תאגידים)

188

דין וחשבון על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים ומשרדי הממשלה לעובדי קבלן לשנת
 2009 – דו"ח מס' 1

הממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר, ירושלים 2010, 50 עמ'. הדו"ח מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mof.gov.il

דו"ח זה מוגש לכנסת בהתאם לחוק יסודות התקציב, והוא כולל נתונים על הוצאות השכר לעובדי קבלן (לא כולל עובדי שירות בתחומי שמירה/אבטחה וניקיון) של הגופים הציבוריים ומשרדי הממשלה (כולל יחידות סמך) ב-2009. הגופים הציבוריים כוללים רשויות מקומיות, חברות עירוניות, איגודי ערים, חברות ממשלתיות, מועצות דתיות, תאגידים וגופים נתמכים. יש לציין, כי זוהי השנה הראשונה שבה נדרשו הגופים למסור נתונים אלה, ועל אף שנעשתה פנייה ל-721 גופים ציבוריים, רק 332 מהם העבירו את נתוניהם. לעומתם, כל משרדי הממשלה העבירו את נתוניהם. בין הממצאים: השכר החודשי הממוצע ברוטו למשרה מלאה של עובדי קבלן היה 7,874 ₪ בגופים הציבוריים ו-5,835 ₪ במשרדי הממשלה; מתוך 5,285 עובדים שדווח עליהם, 27% הועסקו בחלקיות משרה של 75% ומעלה, ו-41% עובדים הועסקו בחלקיות משרה של 25% ומטה; שיאני העסקת עובדי קבלן מהגופים שדווחו היו חברת רפא"ל (1,080 עובדים), עיריית ראשון לציון (932 עובדים) ועיריית בני ברק (648 עובדים); עלויות העסקת עובדי קבלן בגופים הציבוריים ובמשרדי הממשלה שנכללו בדו"ח הסתכמו בכ-143.7 מיליוני ₪; עלויות המעביד הסתכמו בכ-2 מיליוני ₪; השכר השנתי ברוטו הסתכם בכ-120.6 מיליוני ₪; 84% מהגופים הציבוריים ו67% ממשרדי הממשלה דיווחו כי לא הועסקו אצלם עובדי קבלן ב-2009.

(שכר; תעסוקה; חברות כוח-אדם; רשויות מקומיות; איגודי ערים; חברות ממשלתיות; תאגידים)

189

שחל-רוזנפלד, טלילה; ברגר, יעקב; יונג, דניאל (עורכים):

נציבות שירות המדינה: האגף לקידום נשים ושילובן – דו"ח פעילות לשנת 2009

נציבות שירות המדינה, ירושלים 2010, 167 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הנציבות: www.civil-service.gov.il.

דו"ח שנתי זה כולל נתונים על תעסוקת הנשים במשרדי הממשלה ב-2009. בין הנתונים המוצגים: אחוז הנשים לפי קבוצות של דרגות בכל אחד ממשרדי הממשלה (להוציא את מערכת הביטחון) וביחידות הסמך; אחוז הנשים לפי קבוצות של דרגות בדירוגים השונים (מח"ר, מינהלי, טכנאים, מהנדסים, משפטנים, פרקליטים, עובדים סוציאליים ורופאים); אחוז הנשים לעומת הגברים בארבע הדרגות העליונות בכל הדירוגים; נשים וגברים העובדים בחוזה בכירים לפי סוג החוזה; רמת ההשכלה של הנשים עובדות המדינה לעומת הגברים. הדו"ח מורכב מהפרקים הבאים: עיקרי פעילות האגף לקידום ושילוב נשים לשנת 2009; קידום נשים בשירות המדינה – נתונים לשנת 2009; נתוני המשרדים; נתוני יחידות הסמך. בנספחים מוצגים נתונים מפורטים על חמש יחידות סמך. מן הנתונים עולה, כי מאז 2002 חלה עלייה מתמדת במספר העובדות בשירות המדינה וכן בייצוגן של נשים בתפקידים בכירים.

(נשים עובדות; משרדי ממשלה; מעמד בעבודה)

190

Alfandari, Yafit:
Israeli Women's Income in their Thirties
United Nations Economic Commission For Europe, Conference of European Statisticians, Work Session on Gender Statistics, Geneva 2010, Working Paper No. 16, 9 pages. The publication appears on the UNECE's Website: www.unece.org.

נתוני הכנסות מצביעים על כך שבממוצע הכנסתן של נשים מגיעה לשיאה בעשור הרביעי לחייהן; זאת, כאשר הכנסתם הממוצעת של גברים בגיל זה היא גבוהה יותר, אך שיאה מגיע בעשור השישי לחייהם. בעבודה זו נבדקו הגורמים המשפיעים על ירידה / עלייה בהכנסת נשים בעשור הרביעי לחייהן בישראל, על בסיס נתוני סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2008 (לגבי נדגמים שהיו מועסקים). בסקר זה נדגמו 3,156 נשים ו-3,115 גברים מועסקים בגילים אלה. בין הממצאים: בגילים 45-31 ישנה תנודתיות בהכנסתן של הנשים, כאשר בגילים 34-31 ישנה ירידה, בגיל 35 עלייה, בגילים 39-36 ירידה, בגילים 41-40 עלייה ולאחר מכן שוב ירידה; ישנו קשר חיובי בין מספר הילדים של אישה (וגבר) לבין עלייה בהכנסה עם הגיל; בקרב נשים ללא ילדים נמצא קשר שלילי בין גובה ההכנסה לבין העלייה בגיל; בקרב נשים לא-נשואות עם ילדים ישנה תנודתיות רבה יותר בהכנסה בהשוואה לנשים נשואות עם ילדים; נמצא קשר חיובי בין גיל והכנסה חודשית בקרב נשים אקדמאיות עם ילדים.

(נשים עובדות; הכנסה; פריון [ילודה]; רמת השכלה)

191

20 עובדות על פערים תעסוקתיים בין נשים לגברים: לקראת יום האישה הבינלאומי, 2010

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בפרסום זה מוצגים מבחר נתונים על התפתחות הפערים התעסוקתיים בין נשים לגברים בישראל. הנתונים מבוססים על עיבודים מיוחדים מתוך סקרי כוח-אדם וסקרי הכנסות של הלמ"ס משנים שונות. בין הממצאים: ב-2009 השתתפו בכוח העבודה 1.35 מיליוני נשים, שהן 66.8% מהנשים בגיל העבודה (64-18), לעומת כ-1.5 מיליוני גברים, שהם 78.7% מכלל הגברים בגיל העבודה (67-18); הפער בין נשים לגברים בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה הצטמצם מיחס של 0.56 ב-1980 ל-0.84 ב-2008; פערי ההשתתפות בין נשים לגברים במגזר הערבי עומדים על 0.34 לעומת 0.96 במגזר היהודי; 26.6% מהנשים היו מועסקות במשרה חלקית ב-2008 לעומת 7.6% מהגברים; ממוצע שעות העבודה השבועיות של נשים עמד ב-2008 על 35.8 לעומת 46.1 בקרב גברים; ב-2008, 4.7% מהנשים המועסקות היו מנהלות לעומת 8.8% מהגברים המועסקים; ל-6.5% מהמועסקות היתה רמת השכלה של עד 10 שנות לימוד לעומת 13.9% מהגברים; 32.4% מהמועסקות היו בעלות רמת השכלה של 16+ שנות לימוד לעומת 26.1% מהגברים המועסקים; פערי השכר בין הנשים לגברים קטנו בשנים האחרונות, וב-2008 השתכרה אישה 63.9 אגורות לכל שקל שהשתכר גבר, לעומת 56.6 אגורות לכל שקל ב-1990.

(נשים עובדות; הבדלים בין המינים; תעסוקה; שכר; רמת השכלה)

192

הביקוש למשלחי יד במגזר העסקי בשנים האחרונות: מהם משלחי היד להם היה ביקוש גבוה וביקוש נמוך?

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 10 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.tamas.gov.il.

המשק הישראלי נחשף לתנודות של מיתון וצמיחה המשפיעים על הביקוש לעובדים. בעבודה זו נבדק באלו משלחי-יד במגזר העסקי היה ביקוש גבוה ובאלו נמוך. העבודה התבססה על ממצאי סקר המעסיקים הרבעוני של המינהל ב-2010-2008, שבו נאספו, בין היתר, נתונים על מספר המשרות הפנויות והמאוישות, השכר המוצע במשרה פנויה ומשך הזמן בשבועות שבו המשרה פנויה. ניתוח מספר המועסקים לפי משלחי-יד התבסס על נתוני סקר כוח-אדם של הלמ"ס ל-2009. בין הממצאים:
משלחי-היד שבהם נרשם המספר הגבוה של משרות פנויות היו מוכרים וזבנים (3,128 משרות פנויות בממוצע ביום), עובדי מטבח וניקיון (2,989), מלצרים (2,661), סוכני מכירות (2,465), עובדים
לא-מקצועיים בבינוי (2,379), מסגרים (1,803), נהגי משאיות (1,789) וחשמלאים (1,470); המספר הגבוה ביותר של משרות פנויות היה ברבע הראשון של 2008 (כ-89,000), והמספר הנמוך ביותר ברבע השני של 2009 (כ-33,000); חמשת משלחי-היד עם הביקוש הגבוה ביותר היו עובדים לא-מקצועיים בבינוי, מסגרים, נהגי משאיות, רצפים ורתכים; חמשת משלחי- היד עם הביקוש הנמוך ביותר היו קופאים, עובדים בסידור סחורות, עובדים לא-מקצועיים באריזה, מחסנאים ומזכירים; משך זמן ארוך לחיפוש עובדים אפיין את משלחי-היד שרברבים (7.6 שבועות בממוצע), רצפים (7.3), עובדים בגידול פרחים (6.8), נהגי משאיות (6.2) ועובדים לא-מקצועיים בבינוי (5.1); השכר הממוצע שהוצע במשרות הפנויות היה 5,355 ₪.

(שוק העבודה; תעסוקה; משלחי-יד; חיפוש עבודה; שכר)

193

מבנה משלחי יד במשרות פנויות בשכר נמוך ובשכר גבוה במגזר העסקי

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 7 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.tamas.gov.il.

בסקירה זו מאופיינים משלחי-היד שמחפשים המעסיקים בשכר נמוך בהשוואה למשלחי-היד שהם מחפשים בשכר גבוה. הסקירה מתבססת על ממצאי סקרי המעסיקים (סקר רבעוני) של מינהל מחקר וכלכלה שבמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מתחילת 2008 עד אמצע 2010. בסקר זה נאספים, בין היתר, נתונים על מספר המשרות הפנויות, השכר המוצע במשרה פנויה ומשך הזמן בשבועות שבו המשרה פנויה. נתוני השכר של השכירים במגזר העסקי הופקו מ"סקר הכנסות" של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל-2009. בין הממצאים: 37% מהשכר במשרות הפנויות בתקופה הנחקרת היו בשכר נמוך (4,499-4,000 ₪) ו-9% היו בשכר גבוה (8,000 ₪ ומעלה); את המשקל הגדול ביותר בקרב המשרות הפנויות בשכר נמוך תפסו עובדי מכירות ושירותים (34%), עובדים בלתי-מקצועיים (31%) ועובדים מקצועיים (21%); ב-92% מהמשרות הפנויות הוצע שכר הנמוך מהשכר הממוצע במשק; את המשרות הפנויות בשכר גבוה תפסו עובדים מקצועיים (44%), עובדים אקדמאיים (28%) ועובדים חופשיים וטכניים (21%); במגזר העסקי רק כ-8% מהעובדים השתכרו שכר נמוך (עד 4,499 ₪), אך שיעור המשרות הפנויות שהוצעו בשכר זה עמד על 37%; לעובדים בלתי-מקצועיים ולעובדי מכירות ושירותים לא נמצא כמעט ייצוג במשרות הפנויות בשכר גבוה (0.3% ו-3% בהתאמה); במגזר העסקי כ-35% מהמועסקים השתכרו שכר של 8,000 ₪ ומעלה, אך רק 9% מהמשרות הפנויות שהוצעו היו בשכר זה.

(שוק העבודה; תעסוקה; שכר; עובדים שכירים; משלחי-יד)

194

אלפסי, מיכל:

אנשים עם מוגבלות בישראל: אומדן האוכלוסייה, מאפייניה וחסמים לתעסוקה

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 14 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

במסמך זה מוצגים נתונים שונים על אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות בישראל. הנתונים מבוססים על עיבודים מיוחדים לסקרים החברתיים של הלמ"ס. בין הממצאים: כ-643,000 איש סובלים ממוגבלות המפריעה או המפריעה מאוד לתפקוד - 64.5% הם ברמת תפקוד מלא, 29.7% ברמת תפקוד חלקי
ו-5.8% ברמת תפקוד מועט; 45.8% מבעלי המוגבלות הם גברים ו-54.2% הן נשים; 11.4% מהאנשים עם מוגבלות דיווחו כי הם לא מרוצים מחייהם כלל, ו-19.3% העריכו שבעתיד חייהם יהיו טובים פחות;
ל-55.7% מהאנשים עם מוגבלות יש השכלה תיכונית ומטה (33.7% בכלל האוכלוסייה), ל-14.5% יש תעודת בגרות (23.5%) ול-13.3% יש תואר אקדמי (25.1%); 51.4% מהאנשים עם מוגבלות שירתו בצבא או בשירות לאומי (72.3% בכלל האוכלוסייה); שיעור התעסוקה בקרב האנשים עם מוגבלות עומד על 43.2% (70.9% בכלל האוכלוסייה), ושיעור האבטלה עומד על 15.5% (8.5%); 13.4% מבעלי המוגבלות המועסקים הם אקדמאים ומנהלים; השכר החודשי הממוצע ברוטו של עובד מוגבל הוא 5,344 ₪ (כשליש מהמוגבלים משתכרים פחות משכר המינימום), וההכנסה החודשית הממוצעת של משק-בית של בעלי מוגבלות היא 7,038 ₪. בהמשך המסמך מוצגים החסמים העיקריים לתעסוקת אנשים עם מוגבלות והפעולות הננקטות לעידוד שילובם בשוק העבודה.

(מוגבלויות; תעסוקה; שכר; שוק העבודה; התערבות ממשלתית)

195

טל, אמיר; וינר, עדי; סינגר, יעקב; מורן, גליה:

סטיגמה ואפליה כלפי אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית בשוק העבודה: עדויות מהספרות ודיון בדרכים לשיפור המצב

"עניין של גישה" (בהוצאת שק"ל – שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים), מס' 10 (ינואר 2010), עמ' 102-91.

תעסוקה מהווה מקור וביטחון כלכלי, אך היא גם מהווה מוקד ליצירת קשרים חברתיים ולהעצמה אישית, והיא מאפשרת תחושת שייכות בחברה. בקרב אנשים עם מוגבלות, להיבטים אלה יש חשיבות רבה, והתעסוקה מהווה עבורם מרכיב שיקומי והחלמתי משמעותי. לכן, השאיפה היא שאדם עם מגבלה יוכל להשתלב במקום עבודה שיהלום את יכולותיו, כישוריו וצרכיו. במחקרים שנעשו בישראל ובעולם נמצא, כי שיעורי האבטלה ואי-ההשתתפות בכוח העבודה בקרב אנשים עם מוגבלות הם גבוהים, במיוחד כשמדובר במגבלה פסיכיאטרית. ההערכה היא שיותר מ-80% מהאנשים עם מגבלה פסיכיאטרית אינם מועסקים. מן המחקרים עולה, כי חוסר התעסוקה של אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית נובע לעתים קרובות מסטיגמה ומאפליה כלפיהם מצד מעסיקים. במחקר שנעשה בישראל ב-2007 דיווחו 52% מהמעסיקים שהם לא מעוניינים להעסיק אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית, ובסקר אחר דיווחו 36% מהמעסיקים שלדעתם עובדים עם מוגבלות מפריעים לעסק ותפוקתם נמוכה מזו של עובדים אחרים. במאמר הנוכחי נסקר מצבם התעסוקתי של אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית, תוך הצגת ממצאים מהספרות הרלוונטית לגבי אפליה כלפיהם בשוק העבודה. בסוף המאמר נדונות דרכים אפשריות לשיפור המצב ולהעלאת שיעורי התעסוקה.

(מוגבלויות; בריאות הנפש; תעסוקה; אפליה; סטיגמה; מפעלים מוגנים)

196

תעסוקה במגזר החרדי: מאפיינים, חסמים ופתרונות מוצעים

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 18 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.israel-industry-trade.gov.il.

מטרתו של מסמך זה היא להציג תשתית נתונים שתהווה בסיס להמלצות בדבר קידום התעסוקה במגזר החרדי. המסמך מחולק לארבעה נושאים, כדלקמן: נתונים מרכזיים ביחס לאוכלוסייה החרדית ומאפייני תעסוקתה; חסמים להשתלבותם של נשים וגברים חרדים בשוק העבודה; תכניות ומסלולי סיוע ממשלתיים קיימים להשתלבות חרדים בשוק העבודה; הגדרת יעדים כמותיים להעלאת שיעור התעסוקה בקרב חרדים ודרכי יישום. בין הממצאים: האוכלוסייה החרדית שבגיל העבודה (64-20) מונה
כ-235,000 נפש, והיא גדלה בשיעור שנתי של כ-7%; ב-2030 צפויה האוכלוסייה החרדית שבגיל העבודה להוות 17% מכלל האוכלוסייה בגיל זה לעומת כ-6% כיום; שיעורי התעסוקה של חרדים הם
כ-37% בקרב גברים וכ-49% בקרב נשים; רוב המועסקים החרדים עובדים בתחומי החינוך והרווחה;
כ-26.5% מהמועסקים החרדים במגזר העסקי עובדים אצל מעסיק חילוני; ההכנסה החודשית הממוצעת של משק-בית של חרדים היא כ-6,100 ₪ לעומת כ-12,000 ₪ במשקי-בית של לא-חרדים; למרות שהאוכלוסייה החרדית מהווה כ-8.5% מאוכלוסיית ישראל, כ-19% מהעניים הם חרדים; רק ל-9.5% מהגברים החרדים יש תעודת בגרות או תואר אקדמי; כ-40% מהגברים החרדים אינם יודעים אנגלית כלל; בכ-40% ממשקי-הבית החרדים יש מחשב, אך רק ברבע מהם יש חיבור לאינטרנט.

(חרדים; תעסוקה; הכשרה מקצועית; רמת השכלה; רמת חיים; התערבות ממשלתית)

197

מצבם התעסוקתי של האקדמאים הערבים בישראל: מסמך ייזום לקראת סקר מיוחד

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 35 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moit.gov.il.

ריכוז מרבית האקדמאים הערבים באזור הצפון, מספר מקומות עבודה מוגבל במגזר הערבי, העדפת עובדים יהודים על פני עובדים ערבים במגזר היהודי ומיעוט ברשתות חברתיות במגזר הערבי פוגעים במצבם התעסוקתי של אקדמאים ערבים. צמצום הפער התעסוקתי בין האקדמאים הערבים לבין האקדמאים היהודים הוא אחד מהיעדים שהממשלה וגופים אחרים מבקשים להשיג. לצורך קבלת החלטות מושכלות, קיים צורך במערך נתונים שלעיתים קרובות אינו מצוי. במסמך זה מוצגים קווים מנחים לסקר שנועד ליצור מערך נתונים שיביא לשיפור מצבם התעסוקתי של האקדמאים הערבים בישראל (אוכלוסיית כל האקדמאים הערבים עד גיל 67, שמתוכם יידגמו כ-3,000-2,000 משיבים). הסקר נועד להיערך בקרב שלוש קבוצות, כדלקמן: אקדמאים ערבים (קבוצת המחקר), אקדמאים יהודים (קבוצת בקרה), מעסיקים יהודים (מתוך סקר המעסיקים הרבעוני של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, יידגמו כ-500 מעסיקים). בהמשך המסמך מוצגים שיטות המחקר ומבנה השאלונים. יש לציין, כי ב-2008 היו מועסקים כ-79% מהאקדמאים הערבים בהשוואה לכ-86% מהאקדמאים היהודים. ב-2008 גרו כ-64% מהערבים האקדמאים בצפון ישראל (שם יש מיעוט יחסי של מקומות תעסוקה ההולמים את כישוריהם), ואילו כ-56% מהאקדמאים היהודים גרו באזור תל-אביב והמרכז (שם יש ריבוי משרות ההולמות את כישוריהם).

(ערביי ישראל; תארים אקדמיים; תעסוקה; משלחי-יד; חיפוש עבודה; סקר; שיטות מחקר)

198

ליס, גלי:

"כולנו" - יריד המשלב עסקים יהודים וערבים: סקירה והפקת לקחים מהיריד

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 26 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

באוגוסט 2009 נערך בנמל תל-אביב יריד "כולנו" בהשתתפות 126 עסקים מהמגזרים היהודי והערבי. היריד נועד למכירה וחשיפה של מוצרים ושירותים של שני המגזרים. בעבודה זו מוצגים ממצאי סקר שמטרתו היתה לבחון את הצלחת היריד – דרכי הפרסום, תרומת היריד לעסקים, פרופיל העסקים שהשתתפו ועוד. המידע נאסף באמצעות ראיונות טלפוניים עם 110 בעלי עסקים או נציגיהם שהשתתפו ביריד. כמו כן, נערכו ראיונות פנים אל פנים עם מארגני היריד. בין הממצאים: 74% מהעסקים ביריד היו יהודים; 80% מהעסקים היו בבעלות נשים (23% ערביות ו-77% יהודיות), 18% בבעלות גברים ( 45% ערבים ו-55% יהודים) ו-2% בבעלות משותפת של נשים וגברים יהודים; 90% מהעסקים היו קטנים; תחומי פעילותם של עסקים אלו היו אופנה, מוצרים לבית, סדנאות בנושאים שונים, אוכל וקייטרינג, אומנות, קוסמטיקה ועוד; 86% מבעלי העסקים ציינו כי הם לא הבחינו בפרסום ליריד לקהל הרחב; ההכנסות של כלל העסקים שהשתתפו ביריד הגיעו לכ-135,000 ₪ בלבד; 60% מהמשתתפים דיווחו כי לא יותר מ-10 לקוחות קנו מהם; ההערכה היא שביקרו ביריד כ-9,000 איש, לעומת ציפייה ל-20,000 איש; תוכנן שישתתפו ביריד כ-300 עסקים, ובפועל השתתפו בו 126 עסקים בלבד; למרות אי-ההצלחה, 88% מהמשתתפים סברו שיש להמשיך לקיים ירידים מסוג זה (רובם היו בדעה שכדאי לקיים את היריד בתקופה אחרת של השנה ובמקום אחר); 83% מהמשתתפים סברו שיריד המשלב עסקים יהודים וערבים הוא דבר חיובי.

(עסקים קטנים; יריד מכירות; יהודים; ערביי ישראל; יחסי ערבים-יהודים)

199

בר-צורי, רוני:

בעלי היתר להעסקת עובדים זרים בסיעוד: מבט על

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 80 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

הגידול המהיר במתן היתרים להעסקת עובדים זרים בסיעוד הביא להקמת ועדה בין-משרדית לבחינה מחודשת של אמות-המידה להעסקת עובדים אלה. בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר, שנערך לבקשת הוועדה, שנעשה בקרב בעלי היתר להעסקת עובד זר בסיעוד. בסקר נבדקו מאפייני המטפלים והמטופלים, הפעולות הנעשות במסגרת הטיפול, הוצאות הטיפול ועמדות בנוגע לטיפול. הסקר נעשה בפברואר-אפריל 2009, והשתתפו בו 1,131 איש – מטופלים או בני משפחתם. בין הממצאים: 87.9% מהמשיבים קיבלו את ההיתר להעסקת עובד זר בסיעוד בשל בעיות ומגבלות כרוניות, ו-12.1% קיבלו היתר זמני בשל בעיות זמניות (תאונה, ניתוח וכו'); 10.3% מבעלי ההיתר לא העסיקו מטפל בפועל; הגיל הממוצע של בעלי ההיתר היה 81.4; 87.3% מהמשיבים דיווחו כי הם מרוצים במידה רבה או רבה מאוד מהעסקת העובד הזר; 83% מהמטפלים היו נשים, כמחציתן מהפיליפינים; הפעולות העיקריות של המטפל/ת היו הלבשה, האכלה, רחצה, ניקיון, בישול וכביסה (כ-94%), ואילו הפעולות החוץ-ביתית, כגון סידורים וקניות, נעשו בעיקר על-ידי בני משפחה (כ-76%); ממוצע השכר החודשי של העובד הזר היה 3,480 ₪; ב-74.3% מהמקרים, המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר השתתף במימון שכרו של העובד, בגובה של 1,850 ₪ בממוצע; 96.1% מבעלי ההיתר ציינו כי הם מעדיפים עובד זר על פני מעבר למוסד סיעודי.

(קשישים מוגבלים; טיפול בית סיעודי; עובדים זרים)

200

דו"ח הממונה הראשי על יחסי עבודה בנוגע לנתוני השביתות לשנת 2009

הממונה הראשי על יחסי עבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 25 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בדו"ח שנתי זה מוצגים נתונים מפורטים על השביתות שאירעו במשק הישראלי. שנת 2009 אופיינה ביציבות ובשיתוף פעולה בין ארגוני העובדים והמעסיקים, כמו 2008, וכתוצאה מכך נרשם מספר קטן יחסית של שביתות, של שובתים ושל אובדן ימי עבודה למשק. עם זאת, שיעורם היה גדול יותר מאשר
ב-2008. בין הממצאים: ב-2009 התקיימו במשק 15 שביתות מלאות, שבהן נטלו חלק 50,866 שובתים (לעומת 14 שביתות ב-2008, שבהן השתתפו 19,275 שובתים); 208,691 ימי עבודה אבדו למשק
ב-2009 (לעומת 87,151 ימי עבודה ב-2008); ב-2009 התקיימו 18 שביתות חלקיות (עיצומים), שבהן נטלו חלק 27,562 שובתים (לעומת 31 שביתות חלקיות ב-2008, שבהן השתתפו 47,205 שובתים); 33.3% מהשביתות המלאות ב-2009 היו על רקע פיטורי עובדים ו-20% עקב תביעות שכר והטבות אחרות; כבכל שנה, רוב השביתות (60%), רוב השובתים (61.7%) ורוב ימי העבודה שאבדו למשק (57.29%) היו במגזר הציבורי; 26.7% מהשביתות המלאות היו בענף התחבורה, האחסנה והתקשורת, שהיוו 63.2% מימי העבודה שאבדו, והיתר היו בענפי התעשייה, הכרייה והחרושת, השירותים הציבוריים, החינוך ושירותי הבריאות הרווחה והסעד.

(שביתות; יחסי עבודה; פיטורי עובדים)

201

אליאב, תמי; אנדבלד, מירי; גוטליב, דניאל; קצ'נובסקי, ישראל:

מגמות באי ציות לחוק שכר המינימום – המקרה הישראלי

"ביטחון סוציאלי", מס' 82 (מרס 2010), עמ' 46-11 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

חוק שכר המינימום לכלל המשק הוחל בישראל ב-1987. במחקרים קודמים נמצא, כי בפועל מעסיקים רבים מפירים את החוק. בעבודה הנוכחית נבדק הציות לחוק בעשור החולף לפי שכר העבודה לשעה. מטרת העבודה היתה לבחון אמפירית את מאפייני האוכלוסייה העובדת והמשתכרת שכר הנמוך משכר המינימום על-פי סקרי ההכנסות של הלמ"ס לשנים 1997 עד 2007. לשם כך, חושב השכר החודשי ששולם בפועל חלקי מספר שעות העבודה החודשיות בפועל פחות שכר המינימום לשעה הקבוע בחוק לשנה הנסקרת. אם ההפרש היה שלילי, אזי לא היה ציות לחוק. בין הממצאים: שיעור העובדים שמעסיקיהם לא שילמו להם שכר מינימום הגיע לכ-14% ב-2007 לעומת כ-10% ב-1997; רמת
אי-הציות הגבוהה ביותר נצפתה כלפי עובדים עולים מ-2000 ואילך (על-פי ניתוח הנתונים, נראה כי רובם עובדים זרים); ענף השירותים למשקי-בית היה הבולט ברמת אי-הציות לחוק; עומק אי-הציות הממוצע היה כ-22%, כלומר השכר לשעה של המשתכרים מתחת לשכר המינימום היה רחוק לפחות בשיעור זה משכר המינימום לשעה הקבוע בחוק; בבחינת המאפיינים הסוציו-דמוגרפיים של המשתכרים פחות משכר המינימום בלטו צעירים לא-נשואים, עולים חדשים, ערבים, נשים, בעלי רמת השכלה נמוכה ועובדים במשרה חלקית. עוד עולה מהממצאים, כי יותר משליש מהעובדים העניים בישראל השתכרו שכר שהוא נמוך משכר המינימום.

(שכר מינימום; חוקים; ציות לחוק; עובדים שכירים; עוני)

202

פורת, אלון:

מצבם התעסוקתי של בוגרי מה"ט שלמדו לתואר הנדסאי כשנה מסיום לימודיהם (בוגרי 2008)

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 25 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.tamas.gov.il.

ב-2008 סיימו את לימודיהם כ-8,000 הנדסאים שלמדו ב-75 מכללות ושלוחות שבפיקוח מה"ט (המכון הממשלתי להכשרה בטכנולוגיה ומדע). בפרסום זה מנותח מצבם התעסוקתי של בוגרים אלה
בנובמבר-דצמבר 2009. הנתונים נאספו באמצעות סקר טלפוני שנערך בקרב 1,950 בוגרים. בסקר נשאלו הבוגרים על מצבם התעסוקתי, עבודה במקצוע שלמדו, סיבות לאי-עבודה במקצוע, שביעות רצון בעבודה, שכר חודשי ועמדות לגבי המקצוע ושוק העבודה. ברוב הנושאים שנבדקו, נעשו פילוחים לפי מגמות לימוד ולפי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים של הבוגרים. בין הממצאים: 80.7% מהבוגרים היו מועסקים בעבודה כלשהי – 44.7% במקצוע שלמדו ו-36% במקצוע אחר; כ-39% היו זכאים לדיפלומה כשנה עד שנה וחצי לאחר סיום הלימודים (מילוי כל החובות הלימודיות, כולל פרויקט גמר); שיעור גבוה יותר של עובדים במקצוע הנלמד נמצא בקרב זכאים לדיפלומה לעומת חסרי דיפלומה, גברים לעומת נשים ויהודים לעומת ערבים; שיעורי העובדים במקצוע הנלמד הגבוהים ביותר נמצאו בקרב בוגרי מגמות הנדסה אזרחית, הנדסת חשמל ואדריכלות ועיצוב פנים; שביעות רצונם של העובדים במקצוע הנלמד נמצאה גבוהה יותר בכל הפרמטרים שנבדקו לעומת שביעות רצונם של העובדים במקצוע אחר.

(הנדסאים; תעודות [השכלה]; הכשרה מקצועית; שוק העבודה; שביעות רצון בעבודה)

203

 

י"ג. רמת חיים, רווחה וסעד

פרסומים

סקר הוצאות משק-הבית, 2008: סיכומים כלליים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1404, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים נתונים מסקר הוצאות משק-הבית לשנת 2008. עד לשנת 1997 בוצע הסקר אחת לחמש שנים בערך, ומשנת 1997 ואילך הוא מבוצע מדי שנה. כמו כן, החל ב-1997, משלבת הלשכה את נתוני ההכנסות המתקבלים מסקר זה עם נתוני ההכנסות מ"סקר הכנסות" במערכת אחת. נתוני ההכנסות ותשלומי החובה המובאים בפרסום זה מבוססים על "הסקר המשולב", ונתוני ההוצאות מבוססים על "סקר הוצאות משק-הבית" בלבד. הסקר הקיף את כלל האוכלוסייה, פרט לתושבי קיבוצים, מושבים שיתופיים, בדואים הגרים מחוץ לישובים ודיירי מוסדות. בין הממצאים: ההוצאה החודשית הממוצעת של משק-בית לסל מצרכים ושירותים הסתכמה ב-2008 ב-12,342 ₪ (עלייה ריאלית של 1.9% בהשוואה
ל-2007); משקל המזון (כולל ירקות ופירות) בסל הצריכה היה 17.2% (16.9% ב-2007) ומשקל הדיור היה 22.9% (22.3% ב-2007); קבוצת התצרוכת הגבוהה ביותר במשקי-הבית שבחמישון התחתון היתה דיור (24%), ובמשקי-הבית שבחמישון העליון - תחבורה ותקשורת (23.3%); ההוצאה לחינוך, תרבות ובידור היתה גבוהה פי 3.5 בחמישון העליון מאשר בחמישון התחתון; ההוצאה לנפש בחמישון העליון נמצאה גבוהה פי 4.1 מאשר בחמישון התחתון; ל-82.2% ממשקי-הבית שבעשירון העליון היתה דירה בבעלות, לעומת 41.3% ממשקי-הבית שבעשירון התחתון; הערך הממוצע של דירה בבעלות בעשירון העליון היה גבוה פי 2 מערך דירה בבעלות בעשירון התחתון; 58.7% מההכנסה החודשית בעשירון התחתון מקורה בקצבאות ובתמיכות, לעומת 3.5% בלבד בעשירון העליון.

(משקי-בית; הכנסה; הוצאות משפחה; צריכה; מוצרים בני-קיימה; דיור; מזון; קצבאות; פנסיה; תרבות; בידור; חופשה; תחבורה; תקשורת; שירותי בריאות; שירותי חינוך)

204

פני החברה בישראל – דו"ח מס' 3

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 3 בסדרה, ירושלים 2010, 310 עמ' ושבע מפות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

 

דו"ח זה, השלישי בסדרה, מתמקד בהצגת היבטים חברתיים של עוני ומצוקה חברתית בישראל. הדו"ח מתבסס, בין היתר, על נתוני הסקרים הבאים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: הסקר החברתי, סקר כוח-אדם וסקר הוצאות משקי-הבית. כמו כן, נלקחו נתונים מקבצים ממוחשבים ומפרסומים שהתקבלו ממשרדי ממשלה שונים, כגון משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הפנים, המשרד להגנת הסביבה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ומשטרת ישראל. השנה הושם דגש בדו"ח על פערים בין המרכז לפריפריה. לשם כך, נעשה שימוש במדד הפריפריאליות, שפותח בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפי הזמנת משרד הפנים (ראו הפרסום: "מדד פריפריאליות של רשויות מקומיות בישראל: שילוב של מדד נגישות פוטנציאלית עם קרבה למחוז תל-אביב"). הדו"ח מורכב השנה משמונה פרקים, כדלקמן: 1) מצוקה חברתית, כלכלית ותעסוקתית; 2) עוני והדרה חברתית בהשוואה למדינות האיחוד האירופי; 3) שירותי רווחה; 4) חינוך והשכלה; 5) בריאות; 6) תחבורה ותאונות דרכים; 7) חוק וסדר; 8) איכות הסביבה. כל פרק כולל מבוא, הגדרות והסברים, פירוט של מקורות הנתונים וממצאים עיקריים. הפרסום כולל השוואות למדינות האיחוד האירופי ולמדינות החברות בארגון ה-OECD.

(תעסוקה; אבטלה; דיור; הכנסה; הוצאות משפחה; עוני; ביטחון סוציאלי; שירותי רווחה; רמת השכלה; התנדבות; עבריינות; חינוך; נשירה מלימודים; בחינות בגרות; הישגים לימודיים; חינוך מיוחד; תארים אקדמיים; שירותי בריאות; ביטוח בריאות; תוחלת חיים; הריון; לידה; תמותה; תמותת תינוקות; מוגבלויות; עישון; השמנת-יתר; תאונות דרכים; איכות הסביבה; פסולת; ניקיון; פער חברתי; יחסי
מרכז – פריפריה; איכות חיים)

205

המוסד לביטוח לאומי - סקירה שנתית, 2009

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, ירושלים 2010, 367 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

פרסום שנתי זה נפתח בהצגת תרשימים על מאפייני פעילויותיו של המוסד לביטוח לאומי. לאחר מכן, מוצגים ארבעת הפרקים העיקריים של הפרסום: 1) המדיניות החברתית ומגמות ההתפתחות של הביטוח הלאומי (התמודדות מערכת הביטחון הסוציאלי בישראל עם המשבר הכלכלי העולמי, שינויים ברמת הגמלאות ובמספר מקבלי הגמלאות, היקף התשלומים, קווים לתכנית למאבק בעוני ועוד); 2) ממדי העוני והפערים החברתיים (המדדים החברתיים בישראל בהשוואה למדינות אחרות, ממדי העוני לפי קבוצות אוכלוסייה, מדידת העוני מצד ההוצאות ב-2008 ועוד); 3) פעילות ומגמות בתחום הגבייה (גביית דמי ביטוח לאומי, גבייה למערכת הבריאות, התחלקות נטל התשלום על דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ועוד); 4) פעילות ומגמות בתחומי הגמלאות (הבטחת הכנסה, ביטוח זיקנה ושאירים, ביטוח סיעוד, ביטוח ילדים, ביטוח אמהות, ביטוח נכות כללית, ביטוח נפגעי עבודה, ביטוח נפגעי פעולות איבה, שיקום אנשים עם מוגבלויות ואלמנות, ביטוח אבטלה וביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד). בסוף הפרסום מובאים ארבעה נספחים: פרסומים (תמציות של פרסומי המוסד לביטוח לאומי); לוחות ענפי הביטוח (תקבולים ותשלומים, גבייה וגמלאות לפי ענפים, מקבלי קצבאות ועוד); מדידת העוני ומקורות הנתונים; לוחות בנושא העוני ואי-השוויון בהתחלקות ההכנסות.

(המוסד לביטוח לאומי; שנתונים [פרסומים]; גמלאות; הבטחת הכנסה; התחלקות ההכנסות; עוני; ילדים; קשישים; אמהות; משפחות ברוכות-ילדים; משפחות חד-הוריות; דמי אבטלה; דמי מזונות; סיעוד; נכות; שיקום; נפגעי תאונות עבודה; נפגעי פעולות איבה; ביטוח בריאות ממלכתי; שירותים; מדיניות חברתית; תשלומי העברה; עובדים זרים; פשיטת רגל)

206

ברקלי, נתנאלה; גוטליב, דניאל; פרומן, אלכס:

דוח ממדי העוני והפערים החברתיים - 2009

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, ירושלים 2010, 66 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

"משפחה ענייה" מוגדרת כזו שהכנסתה הפנויה (הכנסה לאחר קבלת קצבאות הביטוח הלאומי ותשלומי העברה אחרים ובניכוי מסים ישירים) היא נמוכה מ"קו העוני" 50% מההכנסה החציונית הפנויה במשק. בפרסום זה מוצגים ממצאים על ממדי העוני ואי-השוויון בהתחלקות ההכנסות ב-2009, המתבססים על נתונים מתוך סקר הכנסות והוצאות משקי-הבית המשולב של הלמ"ס ועל עיבודים מיוחדים של המוסד לביטוח לאומי. בין הממצאים: שיעור המשפחות העניות עלה מ-19.9% ב-2008
ל-20.5% ב-2009; שיעור הילדים העניים עלה מ-34% ב-2008 ל-36.3% ב-2009; מדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסה הפנויה עלה מ-0.3853 ב-2008 ל-0.3892 ב-2009 (התרחבות אי-השוויון ב-1%); תחולת העוני של קשישים ירדה מ-22.7% ב-2008 ל-20.1% ב-2009; תחולת העוני של משפחות
חד-הוריות עלתה מ-28.8% ב-2008 ל-32.3% ב-2009; תחולת העוני של משפחות ערביות עלתה
מ-49.4% ב-2008 ל-53.5% ב-2009. ההכנסה מעבודה שכירה ירדה ב-3.5% ב-2009. תשלומי ההעברה, כולל מיסים ישירים, חילצו מעוני 26.2% מהנפשות ו13.4% מהילדים. הדוח כולל התפלגויות של העוני גם לפי חמישוני הכנסה, סוגי משפחות, קבוצות אוכלוסייה, מחוזות, מצב התעסוקה, גילו ורמת השכלתו של ראש משק הבית ועוד. כן כולל הדו"ח השוואות לארצות החברות בארגון ה-
OECD והצעה לשינוי היעד לצמצום העוני.

(עוני; הכנסה; התחלקות ההכנסות; משפחות במצוקה; קצבאות)

207

נמרודי, שאול; אנדבלד, מירי; בנדלק, ז'ק:

מקבלי גמלאות, רמת חיים ונתוני שכר והכנסה לפי יישוב

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 225 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2010, 105 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתוני שכר, הכנסה וקצבאות בישובים עירוניים שבהם 2,000 תושבים ומעלה. הפרסום מורכב משלושה פרקים, כדלקמן: 1) מקבלי גמלאות, 2009 - נתונים על מספר מקבלי גמלאות בישובים עירוניים ובמועצות אזוריות ושיעורם ביחס לכלל מקבלי הגמלה בישראל וביחס לכלל התושבים ביישוב; 2) רמת חיים, 2008 - מוצגים תרשים "תחולת העוני" (שיעור הנפשות העניות בחלק מהערים הגדולות) ותרשים "יחס פער העוני" (רמת ההכנסה של העניים ביישוב ביחס לקו העוני); 3) שכר והכנסה, 2007 - נתוני שכר והכנסה ונתונים על התפלגויות השכר וההכנסה לפי יישוב ומשתנים כלכליים של שכירים ועצמאיים המבוטחים במוסד לביטוח לאומי. בין הממצאים: בישובים שבהם שיעור הקשישים הוא גבוה (חיפה, תל-אביב, גבעתיים ועוד), נתח קצבאות הזקנה הוא גדול, ובישובים שבהם שיעור הילדים הוא גבוה (בית-שמש, ביתר עילית, בני ברק ועוד), נתח קצבאות הילדים הוא גדול; השכר החודשי הממוצע של שכירים ב-2007 היה 8,165 ₪, כששכרן של הנשים היה נמוך בכ-35% משכרם של הגברים; מבין חמש הערים הגדולות, בירושלים היה השכר הממוצע לחודש עבודה הנמוך ביותר,
כ-88% מהשכר הממוצע במשק; השכר הגבוה ביותר היה ביישובים סביון וקיסריה, והשכר הנמוך ביותר היה במודיעין עילית, ביתר עילית ומג'דל שמס; ירושלים ובני ברק הן הערים שבהן היו שיעורי העוני הגבוהים ביותר (יותר מ-40%), והערים ראשון-לציון, פתח-תקווה והרצליה הן הערים שבהן היו שיעורי העוני הנמוכים ביותר (פחות מ-10%).

(גמלאות; הכנסה; שכר; עוני; יישובים; מועצות אזוריות)

208

גזית, ירדן:

דו"ח מצב העניים בישראל

מכון ירושלים לחקר שווקים, ירושלים 2010, 12 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jims-israel.org.

דו"ח "ממדי העוני והפערים החברתיים" של המוסד לביטוח לאומי מתמקד בהכנסה הפנויה של משפחה (לאחר קבלת קצבאות ותשלומי העברה אחרים ובניכוי מסים ישירים). בדו"ח הנוכחי מוצע מדד אובייקטיבי למדידת העוני, המתבסס על היכולת לרכוש סל מוצרים בסיסי: מזון, דיור, שירותי חינוך, תחבורה, מוצרים בני קיימה וכו'. בין הממצאים: בין 2003 ל-2008 חלה ירידה של 23% במספר המשפחות העניות שהכנסתן אינה מאפשרת להן לרכוש את סל המוצרים הבסיסי; בין 2002 ל-2008 עלה קו העוני של המוסד לביטוח לאומי ריאלית ב-10.5% (משפחה עם חמש נפשות שיש לה הכנסה הזהה לקו העוני השתפר משמעותית לעומת מצבה של משפחה דומה שש שנים קודם – הכנסתה גדלה ב-26%, ובמונחים ריאליים ב-10.5%); בין 2001 ל-2008 חלה עלייה בשיעור משקי-הבית שבעשירון התחתון שבבעלותם מוצרים בני קיימה – טלפון סלולארי (מ-52.3% ל-80.3%), מנוי לאינטרנט (מ-2.5% ל-27.6%) ומחשב ביתי (מ-23.3% ל-49.3%); בין 2001 ל-2008 חלה עלייה בשיעור הבעלות על דירה בעשירון התחתון, מ-36.7% ל-41.3% (עלייה זו התרחשה במקביל לעלייה במחירי הדירות); שכרם הממוצע של בני 34-25 ב-2008 היה 6,835 ₪, ואילו שכרם הממוצע של בני 64-55 היה 10,019 ₪, כלומר מי שמתחיל לעבוד בגיל 25 צפוי ששכרו יעלה ביותר מ-40% עד לפרישתו; על-פי מחקר של בנק ישראל, שהתבסס על נתוני מס הכנסה, לפחות 29.9% מבני 35+ שהשתייכו לחמישון התחתון ב-2005, השתייכו לחמישונים גבוהים יותר ב-2007.

(עוני; צריכה; דיור; מוצרים בני קיימה; הכנסה; תעסוקה)

209

Gal, John; Ajzenstadt, Mimi; Ben-Arieh, Asher et al:
Israeli Child Policy and Outcomes
Organization for Economic Development and Cooperation, Social, Employment and Migration Working Papers No. 104, Paris 2010, 45 pages. The publication appears on OECD's Website: www.oecd.org.

בנייר עבודה זה נסקרת המדיניות הננקטת בישראל לשיפור רווחתם של הילדים בתחומי חינוך, בריאות, קצבאות, מיסוי, שירותים אישיים ושירותי רווחה. כמו כן, נדונים נושאים הקשורים לתעסוקת ההורים ולעבודות משק-הבית. בסקירת המדיניות, השירותים שפותחו ותוצאותיהם, הושם דגש מיוחד על נושא העוני בקרב ילדים, וזאת בשל שיעור העוני הגבוה בקרב ילדים בישראל (כשליש מהילדים בישראל חיים מתחת לקו העוני). בסוף המאמר נדונים הגורמים המשפיעים על ההצלחה או אי-ההצלחה בשיפור רווחתם של הילדים, ומובאות המלצות למדיניות. הפרסום מורכב מהפרקים הבאים: מבוא; מדינת הרווחה בישראל; ילדים ומשפחות בישראל (נתונים דמוגרפיים, מצב הבריאות, שיעורי למידה, ילדים עם צרכים מיוחדים, עבריינות נוער ועוד); עוני בקרב ילדים בישראל; תעסוקת הורים בישראל; מערכות התמיכה במשפחות ובילדים (קצבאות ומיסוי); עבודה ושילוב בין תעסוקה למטלות משק-הבית; שירותים חברתיים לילדים ולמשפחות; דיון ומסקנות; המלצות למדיניות.

(ילדים; עוני; שירותי רווחה; קצבאות; מסים; מוגבלויות; רווחה רגשית; בריאות גופנית; חינוך; גני ילדים; נשירה מלימודים; עבריינות נוער; משפחה; משפחות חד-הוריות; תעסוקה; מדיניות חברתית)

210

טולידנו, אסתר; זוסמן, נעם; פריש, רוני; גוטליב, דניאל:

השפעת גובה קצבאות הילדים על פריון הילודה

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 101 בסדרת "מחקרים", ירושלים 2009, 69 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם בנק ישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

במחקר זה נבחנה השפעת גובה קצבאות הילדים על הילודה של נשים בישראל ב-2007-1994, תוך התמקדות בקיצוץ בקצבאות שנעשה ב-2003. אוכלוסיית המחקר כללה את כל הנשים שהיו בנות 15 עד 44 בשנים אלו. המחקר התבסס על קבצים מינהליים של המוסד לביטוח לאומי, הכוללים מידע מפורט על דפוסי הפריון של הנשים ומאפייניהן הדמוגרפיים והחברתיים-כלכליים. במסגרת המחקר, נעשתה הבחנה בין קבוצות אוכלוסייה שונות - יהודים לא-חרדים וחרדים, בדואים בדרום ובצפון, ערביי מזרח ירושלים, ערבים אחרים ודרוזים - הנבדלות זו מזו ברמת הפריון הכולל, בין השאר בשל אמונות, תפיסות תרבותיות ומאפיינים חברתיים-כלכליים שונים. בין הממצאים: לגובה קצבאות הילדים היתה השפעה חיובית דיפרנציאלית על הילודה בחלק מהאוכלוסייה; קצבת הילדים הממוצעת לילד מסדר גבוה הגדילה את ההסתברות של נשים נשואות ערביות ללדת בכ-7%-6% ושל חרדיות בכ-3%; לא היתה לקצבה השפעה על הילודה של כלל הנשים היהודיות הלא-חרדיות והדרוזיות; ההשפעה של הקצבה על הילודה של כל האוכלוסייה הסתכמה בפחות מ-2%; נשים מבוגרות, אמהות להרבה ילדים, בעלות הכנסה משפחתית נמוכה וכאלו שגדלו במשפחות ברוכות ילדים הגיבו בדרך כלל חזק יותר לשינויים בגובה הקצבה, כלומר ילדו פחות לאחר 2003. יש להניח, כי גם למיתון הכלכלי שאירע ב-2003-2001 היתה השפעה על הירידה בפריון הילודה.

(קצבאות ילדים; פריון [ילודה])

211

כהן, ניסים; מזרחי, שלמה; יובל, פני:

מדינת הרווחה, מדיניות ציבורית ודעת הקהל: ישראל 2008

"ביטחון סוציאלי", מס' 82 (מרס 2010), עמ' 77-47 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

בעבודה זו נבחנו עמדות הציבור בישראל כלפי מדינת הרווחה והמדיניות החברתית הרצויה והמצויה
ב-2008, תוך פילוח ההעדפות לפי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים ומגזר. בסקר השתתפו 940 איש, בני 18 ומעלה. בין הממצאים: הציבור הצדיק במידה רבה מעורבות של המדינה בהספקת שירותים ציבוריים, צידד בהשקעה בתחומים שמזוהים עם מדינת הרווחה והסכים עם הצורך לתמוך באוכלוסיות חלשות; רוב הנשאלים הסכימו כי הפערים החברתיים בישראל הם גדולים מאוד וכי המדינה היא שצריכה לדאוג להקטנת הפערים; במעבר בין עמדה הצהרתית לעמדה התנהגותית (נכונות לשלם עבור השירותים), נמצאה ירידה בתמיכה בפועל באוניברסאליות של מדינת הרווחה; מבין תחומי הרווחה השונים, החשיבות העליונה ניתנה לחינוך; התמיכה במדינת הרווחה נמצאה גבוהה יותר בקרב נשים לעומת גברים, בקרב בני דתות אחרות לעומת יהודים ובקרב דתיים (מכל הדתות) לעומת מסורתיים וחילוניים. עוד עולה מהמחקר, כי יש בלבול ואי-ודאות בקרב הציבור בנוגע לפעילותם של גופים כלכליים וציבוריים ובנוגע למושגים ולאידאולוגיות בנושאי רווחה.

(דעת קהל; מדיניות רווחה; מדינת רווחה; פער חברתי; הספקת שירותים; הפרטה; שכר; עוני; קצבאות; הקצאת משאבים; מסים; התערבות ממשלתית; עמדות)

212

אבן-זהר, אהובה:

תרומת תוכנית עמותת חל"ב (חלב, לחם ביצים), ארגון הסיוע של עובדי קבוצת בזק וגמלאיה, לשיפור מצב המשפחות מקבלות הסיוע

"ביטחון סוציאלי", מס' 83 (יוני 2010), עמ' 136-103 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

ב-2006 יסדו עובדי "בזק" וגמלאיה את עמותת חל"ב (חלב, לחם, ביצים), עמותה הפועלת בשיתוף פעולה עם מחלקות הרווחה בישובים שונים במטרה לסייע לביטחונן התזונתי של משפחות במצוקה עם ילדים עד גיל 14, הסובלות ממחסור במזון. העמותה מקציבה את מצרכי המזון לאורך כל השנה ל-165 משפחות (362 ילדים) בשבעה יישובים. הסיוע ניתן באמצעות כרטיס "סופרקארד", וכל משפחה מקבלת בחינם את המצרכים המוקצים לה בחנות "שופרסל" הקרובה אליה. במחקר המתואר המאמר זה נבדקו מאפייני 56 משפחות המקבלות סיוע מהעמותה והתרומה לשיפור מצבן. זאת, תוך השוואה ל-47 משפחות עם מאפיינים דומים (גם הן במצוקה) שאינן מקבלות את הסיוע. נמצא, כי הסיוע מהעמותה אינו מחלץ את המשפחות ממצב של אי-ביטחון תזונתי, אך הוא עוזר למשפחות אלו לשרוד ומשפר את מצבם הכללי של הילדים (כולל שיפור מצב הרוח וכושר הלמידה). עוד נמצא, כי המשפחות שבקבוצת המחקר סבלו מאי-ביטחון תזונתי יותר מאשר המשפחות שבקבוצת הבקרה וכי אי-הביטחון התזונתי היה שכיח במיוחד במשפחות ברוכות ילדים ובמשפחות הסובלות מבעיות בריאות. עוד נמצא, כי בקרב משפחות שקיבלו את הסיוע במשך תקופה ארוכה יותר (6+ חודשים) חל שיפור גדול יותר בהשוואה למשפחות שקיבלו את הסיוע במשך תקופה קצרה, ומכאן שישנה חשיבות רבה לסיוע רציף.

(ביטחון תזונתי; עמותות; ארגונים וולונטריים; מזון; משפחות במצוקה; ילדים)

213

בן-רבי, דליה; עמיאל, שרון; ניג'ם, פידא; דולב, טלל:

ילדים באוכלוסייה הבדווית בנגב: מאפיינים, צרכים ודפוסי שימוש בשירותים

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 09-532, ירושלים 2009, 105 עמ' (עברית, סיכומים באנגלית ובערבית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

מטרותיו של מחקר זה היו: בחינת צורכי ילדים ובני נוער בדואים בתחומי הבריאות, החינוך, החברה והרווחה ובחינת השירותים העומדים לרשותם; בדיקת תפיסות האוכלוסייה לגבי צורכי הילדים ובני הנוער, דרכי ההתמודדות והמענים הרצויים; בדיקת מכשולים לשימוש בשירותים ובחינת קשיים בפיתוח שירותים. המחקר התבסס על ראיונות עם 1,020 אמהות בדואיות, מדגמים של ילדים עם צרכים מיוחדים וללא צרכים מיוחדים, מדגם של מתבגרים בני 17-14 ועל ראיונות עם נותני שירותים ואנשי מקצוע. הסקר כלל תושבי יישובים לא-מוכרים, שבהם מתגוררים כמחצית מהבדואים בנגב. בין הממצאים: במשפחה בדואית יש 6.8 ילדים בממוצע; כ-38% מהילדים חיים במשפחות פוליגמיות; כמחצית מהאבות וכ-93% מהאמהות של הילדים הבדואים אינם עובדים; שיעור השימוש בשירותי בריאות הוא גבוה, אך 75% מהאמהות סברו ששירותים אלה יקרים; כשליש מהאמהות דיווחו על רצון לקבל סיוע מהשירותים החברתיים (בעיקר כלכלי); שיעור בני הנוער ביישובים המוכרים המכירים את השירותים החברתיים הוא 41%-19% (לפי סוג השירות), אך שיעור השימוש בשירותים אלה הוא רק 6%-1%; כ-27% מבני 17-15 ביישובים המוכרים אינם לומדים; כחמישית מבני הנוער ביישובים המוכרים השתתפו בחוגים לעומת כ-11% מבני 11-6 וכ-2% מבני 5-3; רוב האמהות דיווחו שהן זקוקות למידע בנושאי לימודים, פנאי ועניינים אישיים/משפחתיים.

(בדואים; נגב; ילדים; מתבגרים; שירותים חברתיים; שירותי בריאות; שירותי חינוך; למידה; בתי-ספר; גני ילדים; פעילויות פנאי; חוגים; תמיכה חברתית; ייעוץ)

214

פווין, אברהם:

מהפכה מעמדית בחברה שוויונית: שינוי וריבוד בקיבוץ

המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2010, 42 עמ'.

בעבודה זו נבדקו השלכות השינויים בקיבוצים על מבנה המערכת הריבודית בקיבוצים ועל תפיסת חברי הקיבוצים את נגישותם לתועלות הנובעות מהחיים בקיבוץ (שירותים ותגמולים), תוך בחינת מידת "מקובלותו" של הפרט ותפיסת מידת השפעתו על הנעשה בקיבוץ. העבודה התבססה על ניתוח משני של תוצאות מחקר שנערך ב-2003 בקרב מדגם של חברים שהוצא ממדגם של קיבוצים, שחולקו לארבע קבוצות לפי שיטות תגמול שונות: קיבוצים "שיתופיים" שלא ביצעו שינויים מהותיים; קיבוצים "שיתופיים" שביצעו הפרטה בתחום מהותי (מזון); קיבוצים "משולבים", שבהם התקציב מורכב מחלק שוויוני ומחלק המבטא את הכנסת החבר ו/או תפקידו והוותק שלו בקיבוץ; קיבוצים "דיפרנציאליים", שבהם פרנסת החבר תלויה בהכנסתו תוך הבטחת קיום מינימלי במקרה של אי-יכולת להתפרנס. התקבלו 1,074 שאלונים מלאים מחברים של 29 קיבוצים. המחקר התמקד בתשובותיהם של החברים לשש שאלות: תפיסת החבר את הפערים הכלכליים בין החברים בקיבוץ; תפיסת רמת החיים של משפחת החבר בהשוואה למשפחות אחרות; הערכת הפרט את הקיבוץ כמקום שטוב לחיות בו; תפיסת הפרט את מידת שייכותו לקהילה; תפיסת המידה שבה מוסדות הקיבוץ דואגים לאינטרסים של הפרט; רמת שביעות הרצון מהחיים בקיבוץ. בסוף העבודה נבחנה השאלה, באיזו מידה שביעות רצונו של חבר קיבוץ נובעת ממעמדו האישי ובאיזו מידה ממודל הקיבוץ שבו הוא חי.

(קיבוצים; בני קיבוצים; מיצב חברתי-כלכלי; רווחה רגשית; שינוי חברתי; שינוי ארגוני; שביעות רצון; עמדות)

215

Cohen-Mansfield, Jiska; Shmotkin, Dov; Goldberg, Shira:
Loneliness in Old Age: Longitudinal Changes and their Determinants in an Israeli Sample
"International Psychogeriatrics", 21:6 (2009), pp. 1160-1170.

מטרתו של המחקר המתואר במאמר זה היתה לבדוק שלושה נושאים הקשורים לבדידות בגיל הזיקנה: האם רמת הבדידות עולה עם העלייה בגיל; מהם מאפייני אוכלוסיית הקשישים הבודדים; מהם הגורמים המנבאים בדידות בגיל הזיקנה. המחקר נערך בקרב בני 75+ בשני גלים, בהפרש של שלוש שנים וחצי ביניהם. בגל הראשון נחקר מדגם של 1,147 איש, ובשני - 588 איש. בין הממצאים: חלה עלייה ברמת הבדידות לאורך זמן אצל שני המינים, אך בקרב נשים יותר מאשר גברים; המתאם החזק ביותר לבדידות, כפי שעלה בגל הראשון של המחקר, היה מצב משפחתי לא-נשוי; תחושת בדידות בקרב הנשואים נמצאה קשורה להתנסות בחוויות טראומטיות, ביקורים רבים יותר אצל רופאים ורמה נמוכה יותר של חיוניות קוגניטיבית; בקרב הלא-נשואים, נמצא כי רמת הבדידות היתה גבוהה יותר בקרב בעלי קשיים כספיים, בריאות ירודה ותמיכה חברתית נמוכה; רמת הבדידות גברה בקרב הקשישים שמצבם הכלכלי או הבריאותי היה גרוע. בסוף המאמר מובאות המלצות לטיפול ולתכניות התערבות.

(קשישים; בדידות; תמיכה חברתית; מצב משפחתי; רמת חיים; בריאות גופנית)

216

Roll, Anat; Litwin, Howard:
Intergenerational Financial Transfers and Mental Health: An Analysis Using SHARE-Israel Data
"Aging & Mental Health", 14: 2 ((March 2010), pp. 203-210.

במאמר זה מתואר מחקר שמטרתו היתה לבחון את הקשר שבין העברות כספיות של הורים מבוגרים לילדיהם הבוגרים לבין בריאותם הנפשית של ההורים. במסגרת המחקר, נבדקו פעולות ההעברה-הענקה, היקף ההעברות ומטרת ההעברה והקשר של אלה לתסמינים דיכאוניים. העבודה התבססה על ניתוח משני של המידע שנאסף בגל הראשון של סקר SHARE (Survey of Health, Ageing and Retirement in Europe) בישראל ב-2005/6. הניתוח התמקד בבני 50 ומעלה באוכלוסייה היהודית שיש להם ילדים חיים. בסך הכל נכללו במדגם 1,795 משיבים. נמצא, כי קיים קשר שלילי מובהק בין ההעברות הכספיות לבין מספר התסמינים הדיכאוניים של הנותן, כלומר ככל שההעברות היו גדולות יותר, רמת רווחתם של ההורים היתה גבוהה יותר, וזאת הרבה מעבר להשפעת משתני מגדר, מצב משפחתי, רמת הכנסה, מצב בריאותי ומצב תפקודי.

(העברה בין-דורית; קשישים; יחסי הורים-ילדים; כסף; אלטרואיזם; רווחה רגשית; דיכאון)

217

רופמן, ליאורה:

סקרי דעת קהל בנושא אנשים עם מוגבלות

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים, ירושלים 2010. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.justice.gov.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאים משלושה סקרי דעת קהל שערכה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. בסקרים שנעשו ב-2005 וב-2009, באמצעות קבוצת "גיאוקרטוגרפיה, נבחנו עמדות הציבור כלפי אנשים עם מוגבלות (ראו חוברת 152, פריט 095), ובסקר שנעשה ב-2007 נבחנו עמדות מעסיקים כלפי העסקת אנשים עם מוגבלות (חוברת 148, פריט 195). בסקרי עמדות הציבור רואיינו 500 איש בני 18+, ובסקר המעסיקים - 400 איש. בין הממצאים: בין 2005 ל-2009 עלה שיעור המכירים אנשים עם מוגבלות מ-67% ל-72% (בקרב המעסיקים - 74%); 48% מהנשאלים ב-2009 שדיווחו שהם מכירים אנשים מוגבלים, ציינו שהם מכירים אנשים אלה במשפחתם הגרעינית או המורחבת, ו-33% ציינו שהם מכירים אותם ממקום העבודה; החשיפה והמודעות הגבוהה ביותר בסקר 2005 היתה לנכות פיסית (85%) והנמוכה ביותר - ללקויות למידה (6%); בסקר 2009 היו עמדות חיוביות לגבי תרומת שילוב ילדים עם מוגבלויות בחינוך הרגיל לכל התלמידים (73%), תרומת העסקת אנשים עם מוגבלות לתדמית חיובית של העסק (79%) ונכונות להתעכב כדי לאפשר לאנשים מוגבלים לקבל שירות (93%); 69% מהנשאלים בסקר 2005 סברו שאנשים עם מוגבלות ראויים לפטורים ולהנחות; בסקר 2009 ציינו 39% מהנשאלים שהם יהיו מוכנים, במידה רבה או רבה מאוד, להשכיר נכס לאדם עם מוגבלות נפשית או שכלית (82% כשמדובר בנכות פיסית); בסקר 2007 דיווחו שליש מהמעסיקים שהם יהיו מוכנים בוודאות להעסיק אדם עם מוגבלות (45% חושבים שכן).

(מוגבלויות; עמדות; דעת קהל)

218

היוש, טלי; ווגל, גילה; גינדי, שחר:

״סל-גל״ - לשילוב בני נוער עם וללא מוגבלויות במשחק כדורסל בכיסאות גלגלים

מינהל המחקר והתכנון והאגף לפיתוח שירותים, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 140 בסדרת "מפעלים מיוחדים", ירושלים 2010, 115 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

תכנית "סל-גל" נועדה לפתח קשרי חברות, כישורי חיים ומיומנויות חברתיות בקרב בני נוער ובוגרים צעירים עם נכויות גופניות, באמצעות השתתפות במשחק ספורט עם מתבגרים ללא נכות. התכנית, שבמסגרתה משחקים הנכים כדורסל עם כסאות גלגלים, הוכרה כמפעל מיוחד על-ידי המוסד לביטוח לאומי ב-2008-2007, והיא פעלה בשיתוף עם התאחדות הספורט לנכים, מתנ"סים, עמותות ספורט נכים, אלי"ן, התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים וגופים נוספים. עד עתה הוקמו והופעלו במסגרת התכנית חמש קבוצות, ופותחה ליגה תחרותית הפועלת בחסות ההתאחדות לספורט נכים. במחקר ההערכה על התכנית המתואר בפרסום הנוכחי, שבוצע על-ידי חוקרים ממכללת בית ברל, שולבו כלים איכותניים וכמותיים: שאלונים, ראיונות, תצפיות וניתוח מסמכים. נמצא, כי רמת שביעות הרצון הכללית מהתכנית היתה גבוהה וכי היא תרמה להעלאת הדימוי העצמי של המשתתפים. כמו כן, חל שיפור ברמת האמפתיה של המשתתפים כלפי אחרים ובהקשר למצבם, והמשתתפים דיווחו על אווירה טובה בקבוצה. עם זאת, נמצא שיפור קטן בלבד אצל המשתתפים בתחושת המסוגלות וההתקדמות. בהיבט הארגוני של התכנית, נמצאו קשיים בגיוס שחקנים.

(נכות; כדורסל; מתבגרים; שביעות רצון; דימוי עצמי; רווחה רגשית; מפגשים חברתיים; אמפתיה; תכניות התערבות; מחקר הערכה)

219

בנבנישתי, רמי; סלוצקי, חנה; לוי, חוה ואחרים:

פניות לפקידי סעד והטיפול בהן: סיכום ממצאים לשנת 2009

מכון חרוב, ירושלים 2010, 57 עמ', בשיתוף עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.haruv.org.il.

ביסוס מערכת הגנה על ילדים מפני פגיעה והתעללות על ראיות ועל ידע מקצועי מחייב שימוש במידע מקיף ואמין על מאפייני התופעה, על פעולותיהם של פקידי הסעד כדי להתמודד אתה ועל תוצאות הפעולות. לשם שיפור מערכת הנתונים על הפניות לפקידי הסעד ועל הטיפול בהן, יזמו משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומכון חרוב תהליך פיתוח רב-שנתי, הכולל פיתוח כלים ואמצעים ליצירת מאגר נתונים מקיף ומהימן. בפרסום זה מוצגים ממצאי דו"ח המחקר השנתי השני, שנועד לקדם שינויים בתהליכי עבודתם של פקידי הסעד, לשם זיהוי מהיר של ילדים הסובלים מפגיעה ומהתעללות. הנתונים הכלולים בדו"ח מבוססים על הדו"חות של פקידי הסעד למפקחים המחוזיים. בין הממצאים: 33,751 קטינים חדשים הופנו לטיפול פקידי סעד ב-2009 – מתוכם, כ-12,300 עקב אלימות פיסית, כ-5,200 עקב אלימות מינית וכ-12,600 עקב הזנחה; שיעור ההפניות הגבוה ביותר לכל אלף ילדים עד גיל 17 היה במחוז הדרום (17.8) והנמוך ביותר - במחוז ירושלים (12.6); שיעור ההפניות לכל אלף ילדים עד גיל 17 במגזר היהודי היה 16.2, לעומת 12.4 במגזר הערבי; מספר הדיווחים שהוגשו למשטרה
ב-2009 היה 7,315, ולגבי 1,666 מקרים נוספים נתקבלו בקשות לפטור מדיווח; 3,081 קטינים היו תחת צווי השגחה ב-2009, ובשנה זו הוגשו 1,233 בקשות חדשות לצווי השגחה; ברשויות המקומיות היו רשומים 8,476 קטינים נזקקים על-פי חוק, ובמהלך השנה הוגשו 2,846 בקשות נזקקות חדשות.

(התעללות בילדים; שירותי רווחה; פקידי סעד; רשויות מקומיות)

220

בנבנישתי, רמי; שמיד, הלל:

סקר עמדות הציבור כלפי פגיעה בילדים והדיווח לרשויות

מכון חרוב, ירושלים 2010, 38 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.haruv.org.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר שנועד לבחון את עמדות הציבור כלפי פגיעה בילדים. הנושאים שנבדקו היו: תפיסת הציבור את חומרת הבעיה של התעללות ופגיעה בילדים; עמדות כלפי התנהגויות או מצבים הנתפסים כפגיעה בילדים ומקרים המצדיקים דיווח למוסדות המטפלים; ניסיון וידע בכל הקשור לדיווח לרשויות על חשד לפגיעה בילדים; דרכי ההתערבות המועדפות והערכת אנשי מקצוע העוסקים בתחום; הבדלים בין קבוצות בתפיסות ובעמדות. הסקר נעשה בקרב 862 איש - מדגם מייצג של אוכלוסיית בני 18+ בישראל. בין הממצאים: 42% מהמשיבים ראו בפגיעה של הורים בילדיהם בעיה חמורה במידה רבה או רבה מאוד; נשים (49%) יותר מגברים (35%) ראו בפגיעה בילדים תופעה חמורה ביותר; יהודים העריכו את הבעיה כחמורה במידה רבה או רבה מאוד יותר מאשר ערבים (61% לעומת 39%); שיעור החרדים (21.5%) שדיווחו שאינם יודעים כלל על התופעה של פגיעה בילדים היה גדול יותר משיעור החילוניים (7.5%); 20% מהמשיבים דיווחו שהיתה להם לפחות התנסות אחת עם מקרה של התעללות/הזנחה, אך לשאלה האם הם דיווחו על האירוע לרשויות ענו רק 159 איש, ומתוכם רק 88 אמרו שדיווחו; 27% מהנשאלים ציינו שהם אינם יודעים למי לפנות בעת גילוי מקרה של התעללות/הזנחה (250 איש אמרו שיפנו למשטרה, 168 איש אמרו שיפנו לשירותי הרווחה ו-55 אמרו שידווחו לרופא/קופת חולים/ער"ן); 75% מהמשיבים סברו שחובה על-פי חוק לדווח למשטרה או לעובד סוציאלי כשהם רואים גננת או מורה סוטרים לילד; 80% מהמשיבים סברו שהממשלה אינה מקצה די משאבים כדי למנוע מקרי התעללות.

(התעללות בילדים; עמדות)

221

גורבטוב, רנטה:

סקר בדיקת שימוש בתע"ס בקרב מנהלים ועובדים

אגף בכיר למחקר, תכנון והכשרה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ירושלים 2010, 11 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.molsa.gov.il.

תקנון עבודה סוציאלית (תע"ס) מאגד את ההוראות וההודעות של המנהל הכללי של משרד הרווחה והשירותים החברתיים לעובדי המשרד ולעובדים במחלקות לשירותים החברתיים שברשויות המקומיות. בפרסום הנוכחי מוצגים ממצאי סקר משוב שנועד לבדוק את מידת השימוש בתע"ס לשם קבלת החלטות בעבודה השוטפת, את נוחות השימוש (בגרסה המודפסת ובגרסה האינטרנטית) ואת הצורך בעדכונים בתע"ס. הסקר נעשה בשלהי 2009, והשתתפו בו 325 בעלי תפקידים ממטה המשרד ומהמחוזות ו-223 עובדים מהמחלקות לשירותים חברתיים שברשויות המקומיות. העובדים נשאלו לגבי היבטים שונים של התע"ס והתבקשו להעריך את הסכמתם עם 13 היגדים שהוצגו בשאלון, לפי סולם 5-1 (5- מסכים במידה רבה מאד ו-1 - כלל לא מסכים). בין הממצאים: כ-78% מהמשיבים הסכימו במידה רבה או רבה מאוד שהתע"ס הוא מקור חשוב מאוד לקבלת מידע והנחיות בתחום עבודתם; כ-55% מהמשיבים ציינו כי הם משתמשים בתע"ס באופן קבוע לשם קבלת החלטות; כ-20% מהמשיבים דיווחו כי הם משתמשים בתע"ס פעם בשבוע, כ-29% פעם בשבועיים, כ-21% פעם בחודש וכ-30% לפעמים או לעתים רחוקות; כ-40% מהמשיבים ציינו כי לדעתם התע"ס לא כתוב באופן ברור דיו. עוד עולה מן הממצאים, כי עובדי המטה מכירים את התע"ס טוב יותר מאשר עובדי המחלקות.

(עבודה סוציאלית; עובדי מדינה; לשכות לשירותים חברתיים; נהלים בארגונים)

222

בהם, אמנון:

גורמים המעודדים תמיכה של עובדים סוציאליים במעורבות פעילה בקשרי עסקים קהילה

"ביטחון סוציאלי", מס' 83 (יוני 2010), עמ' 224-195 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

בשנים האחרונות גוברת מעורבותם של עסקים בפעילות קהילתית. כדי שיהיו לפעילות זו מסגרת מקצועית ופיקוח הולם, חשוב שעובדים סוציאליים יקחו בה חלק. במחקר זה נבחנו שני היבטים במעורבותם של עובדים סוציאליים – מעורבות ישירה בפעילות של קשרי עסקים-קהילה (גיוס תרומות, ארגון וניהול של פעילות חברתית ועוד); מידת השפעתם של עובדים סוציאליים על תהליכי קבלת החלטות וביצוע של פעילות במסגרת קשרי עסקים-קהילה. במסגרת המחקר, נדגמו 300 עובדים סוציאליים מ-100 מחלקות רווחה באזור הצפון, שהתבקשו למלא שאלונים (שיעור ההיענות היה 68.7%). בין הממצאים: גברים תמכו יותר מאשר נשים בקשרי עסקים-קהילה, וכך גם ערבים יותר מאשר יהודים; תחושת עובדים סוציאליים שהם מסוגלים לפעול במסגרת קשרי עסקים-קהילה הסבירה את מעורבותם ואת השפעתם בקשרים אלה; תחושת מחויבות למקצוע העבודה הסוציאלית לא תרמה באופן מובהק לאף אחד מהמשתנים שנבדקו, אך מחויבות לעבודה קהילתית הסבירה את שונות השפעת העובדים הסוציאליים; לתמיכת מנהל הארגון בקשרי עסקים-קהילה נמצאה השפעה מובהקת על מעורבותם של העובדים הסוציאליים בקשרים אלה.

(עובדים סוציאליים; חברות עסקיות; יחסי עסקים-קהילה; עמדות)

223

Zeira, Anat; Auslander, Gail K.:
Research on Social Work Practice in Israel
"Research on Social Work Practice", 20: 4 (July 2010), pp. 353-355.

במאמר זה נדון המחקר בתחום העבודה הסוציאלית בישראל, לרגל מלאת 50 שנה להכרה בתחום העבודה הסוציאלית כמקצוע אקדמי בישראל. במסגרת המאמר, מוצגים ממצאי סקר המסכם את המחקרים בתחום העבודה הסוציאלית שפורסמו בכתבי-עת מחקריים העוסקים בעבודה הסוציאלית
ב-2007-2000. מתוך 14 כתבי-העת שאותרו, נבדקו מאמרים שבהם לפחות אחד מהמחברים הוא ישראלי. הממצאים הושוו לממצאי סקר קודם שנערך לגבי השנים 1998-1990. בין הממצאים: 160 חוקרים ישראלים פרסמו מאמרים בכתבי-עת מקצועיים בתקופה זו; שיעור הפרסומים שבהם נעשה שימוש בשיטות איכותניות גדל מ-9.7% ל-21%; תחומי המחקר הבולטים ב-2007-2000 היו פרקטיקה בעבודה סוציאלית (22.5%), התעללות (15.6%), בריאות הנפש וחולי של מבוגרים (12.5%) ונושאים הקשורים למקום העבודה (11.3%); 20.6% מהמאמרים פורסמו בכתב-העת "
Child Abuse & Neglect". בהמשך המאמר נסקרים המאמרים המופיעים בגיליון הנוכחי של "Research on Social Work Practice" (2010 ,20:4).

(עבודה סוציאלית; סקירת פרסומים; תפוקה מדעית; כתבי-עת; מחקר; תכניות התערבות; שיטות מחקר)

224

Ayalon, Liat:
Intention to Leave the Job Among Live-In Foreign Home Care Workers in Israel
"Home Health Care Services Quarterly", 29: 1 (January 2010), pp. 22-36.

רוב שירותי הסיעוד הביתי סביב השעון בישראל מסופקים על-ידי עובדים זרים. למרות שעובדים אלה נחשבים כזמניים, הממשלה הכירה בחשיבות רציפות הטיפול ומאפשרת לעובדים אלה להישאר בישראל כל עוד המטופל נמצא בחיים. אף על פי כן, ישנו חשש גובר והולך מנטייתם של עובדים אלה לראות בישראל תחנה זמנית בדרכם ליעדים אטרקטיביים יותר. מטרתו של המחקר המתואר במאמר הנוכחי היתה לבדוק את כוונת עזיבתם או אי-עזיבתם של עובדי סיעוד זרים את עבודתם. במסגרת המחקר, נבדקו כוונות העזיבה/אי-העזיבה של 178 עובדי סיעוד פיליפיניים, באמצעות מודל המשקלל את גורמי המשיכה והדחייה מהעבודה. בין הממצאים: רק 15 עובדים (8.4%) דיווחו כי ישנה סבירות גבוהה או גבוהה מאוד שהם יעזבו את עבודתם בשלושת החודשים הקרובים; ניסיון שלילי בעבודה או ניסיון שלילי עם החברה הישראלית תורמים לדיכאון ולתסמינים פוסט-טראומטיים בקרב עובדים אלה; גורם החיזוי היחיד לכוונת עזיבה של העבודה היה טיפול בקשיש הסובל מדמנציה. בסוף המאמר מובאות המלצות.

(עובדים זרים; טיפול בית סיעודי; קשישים; תשישות נפש; שחיקה בעבודה)

225

Khalaila, Rabia:
Development and Evaluation of the Arabic Filial Piety Scale
"Research on Social Work Practice", 20: 4 (July 2010), pp. 356-367.

במחקר המתואר במאמר זה נבדקו תקפותו ומהימנותו של סולם חדש למדידת המסירות הפיליאלית (מסירות ילדים להוריהם) בחברה הערבית בישראל. סולם זה מורכב מ-26 פריטים ולכל פריט יש חמש ברירות. במסגרת המחקר, רואיינו 250 מטפלים לא-פורמאליים - ילדים בוגרים מהחברה הערבית בישראל - המטפלים בבני משפחתם (בדרך כלל הוריהם) הקשישים. בין הממצאים: המנבאים החזקים ביותר לרמת המסירות של הילדים להוריהם/בני משפחתם המוגבלים היו שבעה: הקרבה, מחויבות, מתן כבוד, מניעת בושה, תגמול, העברה בין-דורית ולכידות משפחתית. תקפותו ומהימנותו של הסולם נמצאו גבוהים. על פרסום נוסף בנושא זה, ראו חוברת 150, פריט 089.

(ערביי ישראל; קשישים מוגבלים; תמיכה משפחתית; סיעוד; יחסי משפחה; רווחה רגשית; לכידות משפחתית; העברה בין-דורית)

226

Schiff, Miriam; Levit, Shabtay:
Correlates of Therapeutic Alliance and Treatment Outcomes Among Israeli Female Methadone Patients
"Research on Social Work Practice", 20: 4 (July 2010), pp.380-390.

מטרתה של העבודה המתוארת במאמר זה היתה לבדוק גורמי ניבוי אפשריים (סגנון היקשרות ותדירות המפגשים) להצלחת הברית הטיפולית (therapeutic alliance) בין נגמלות מסמים המטופלות במתאדון לבין העובדים הסוציאליים המטפלים בהן. זאת, מנקודת ראותן של המטופלות. לשם כך, נדגמו 95 מתוך 193 מטופלות בארבע מרפאות לטיפול במתאדון בישראל. בין הממצאים: המטופלות דיווחו על רמת גבוהה של ברית טיפולית בינן לבין העובדים הסוציאליים המטפלים בהן; גורמי ניבוי מובהקים להצלחת הברית הטיפולית היו תדירות גבוהה של המפגשים הטיפוליים, מימד ההימנעות מהיקשרות ותדירות נמוכה של שימוש בסמים אופיאטיים. עוד נמצא, באופן מובהק, כי הברית הטיפולית ניבאה תקווה אך לא רמת סימפטומים פוסט-טראומטיים נמוכה של דחק. בסוף המאמר נדונות השלכות הממצאים.

(גמילה מסמים; טיפול במתאדון; תכניות התערבות; ציפיות; ברית טיפולית; עובדים סוציאליים)

227

Peled, Einat; Davidson-Arad, Bilha; Perel, Guy:
The Mothering of Women Abused by Their Partner: An Outcome Evaluation of a Group Intervention
"Research on Social Work Practice", 20: 4 (July 2010), pp.391-402.

בעבודה זו נבדקו תוצאותיה של תכנית התערבות שהשתתפו בה אמהות שעברו התעללות מצד בן-זוגן, תוך השוואה לקבוצת בקרה של נשים עם רקע דומה שלא השתתפו בתכנית התערבות. הבדיקה נעשתה בשלוש נקודות זמן: לפני תחילת ההתערבות, מיד לאחריה ושלושה חודשים לאחריה. בין הממצאים: בשלב הראשון, לפני תחילת ההתערבות, דיווחו האמהות בשתי הקבוצות על רמת דחק נמוכה בקשר לאימהות, רמת רווחה רגשית בינונית ומסוגלות הורית גבוהה; בשלב השני, מיד לאחר סיום ההתערבות, נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה עלייה מובהקת ברמת הרווחה הרגשית ובמסוגלות ההורית, ממצא שלא התקבל בקבוצת הבקרה; עוד נמצא, כי בקרב האמהות שהשתתפו בתכנית ההתערבות חלה ירידה ברמת המצוקה הקשורה לאימהות בין השלב הראשון (לפני תחילת ההתערבות) לשלב השלישי (שלושה חודשים לאחר ההתערבות). כמו כן, בהשוואה לקבוצת הבקרה, נמצא כי האמהות שבקבוצת ההתערבות הביעו יותר אופטימיות בנוגע לרמת רווחתן הרגשית בעתיד.

(אמהות; הורות; התעללות נפשית; יחסים בין בני-זוג; תכניות התערבות; רווחה רגשית)

228

חאג'-יחיא, מוחמד; לוגסי, רנית:

התנסות בפגיעות בילדות והקשר שלה למצוקה פסיכולוגית ולאינטימיות בבגרות הצעירה

"חברה ורווחה", כ"ח: 4 (דצמבר 2008), עמ' 440-411 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של משרד הרווחה והשירותים החברתיים: www.molsa.gov.il.

מטרתו של מחקר זה היתה לבחון את ההשלכות שיש להתנסות בפגיעות פסיכולוגית, גופניות ומיניות, שאירעו בתקופת הילדות וההתבגרות בתוך המשפחה, על המצוקה הפסיכולוגית והאינטימיות בקשר זוגי חברי, כפי שחוות נשים בבגרותן הצעירה. במחקר השתתפו 676 נשים צעירות לא-נשואות, סטודנטיות באוניברסיטאות ובמכללות, שרובן היו בקשר זוגי בעת עריכת המחקר. נמצא, כי קיימים קשרים מובהקים, חזקים וחיוביים, בין המשתנים פגיעה פסיכולוגית, פגיעה גופנית ופגיעה מינית וקשרים שליליים בין משתני הפגיעות לבין המשתנה אינטימיות. עוד נמצא, כי פגיעות פסיכולוגיות וגופניות מנבאות את רוב השונות במצוקה ובאינטימיות. עוד עולה מן הממצאים, כי המשתנה מצוקה פסיכולוגית בהווה מתווך במידה רבה בקשר שבין המשתנים העיקריים, כלומר בין התנסות בפגיעות למיניהן בעבר לבין מידת האינטימיות שחשות הנשים בהווה בקשר הזוגי שלהן. יש לציין, כי משתתפות המחקר דיווחו בעיקר על פגיעות פסיכולוגיות בתקופת הילדות, שהתבטאו בדרך כלל בצעקות ובהעלבות, ומעט מאוד על פגיעות גופניות ומיניות. בסוף המאמר נדונות מגבלות המחקר ומוצגים קווים מנחים למחקרי המשך בנושא זה.

(התעללות בילדים; אלימות במשפחה; נשים; יחסים בין בני-זוג; אינטימיות; רווחה רגשית)

229

י"ד. תחבורה

פרסומים

תאונות דרכים עם נפגעים, 2009 - חלק א': סיכומים כלליים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1418, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית), בשיתוף עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום שנתי זה כולל נתונים על תאונות הדרכים עם נפגעים שאירעו בישראל לפי המשתנים הבאים: חומרת התאונה, סוג התאונה, סוג הדרך שבה אירעה התאונה, תנאי הראות, תקינות הדרך, הגורם העיקרי לתאונה, היישוב שבו אירעה התאונה, החודש שבו אירעה התאונה וכן היום בשבוע והשעה ביממה. כמו כן, מובא פירוט על הנפגעים (חומרת הפגיעה, מין וגיל הנפגע, מקום הישיבה ברכב, הולכי רגל, נהגי אופנועים וכו'), על כלי-הרכב המעורבים בתאונה (סוג הרכב, שנת הייצור, מספר הנפגעים ברכב ועוד) ועל הנהגים המעורבים בתאונה (מין, גיל, ותק בנהיגה, סוג עבירת התנועה ועוד). המקור העיקרי לנתונים הם הקבצים "תיקי תאונות דרכים עם נפגעים" ו-"כללי עם נפגעים" של משטרת ישראל. הפרסום הנוכחי שונה במבנהו מהפרסומים הקודמים, והוא כולל 8 פרקים שבהם מוצגים נתוני השנה האחרונה וכמה לוחות הכוללים השוואות לאורך שנים והשוואות בין-לאומיות. הלוחות המוצגים מחולקים לפי סוג התיק (ת"ד או כללי) ולפי אזור התאונה (ללא אזור יהודה ושומרון ובאזור יהודה ושומרון). בפרק האחרון מוצגים נתונים על נפגעי התאונות לפי נתוני המשטרה מול נתוני מערך רישום הטראומה, הפועל ב-17 בתי-חולים. בין הממצאים: בהשוואה ל-2008 חלה ב-2009 עלייה של כ-1% במספר הנפגעים בתאונות דרכים (31,832 איש, לא כולל יהודה ושומרון), ירידה של כ-24% במספר ההרוגים (314 איש לעומת 412 ב-2008) וירידה של כ-16% במספר הפצועים קשה; כ-10% מהנפגעים וכ-34% מההרוגים ב-2009 היו הולכי רגל; על-פי תיקי ת"ד ביהודה ושומרון, נפגעו בתאונות דרכים באזור זה 1,403 איש, ומתוכם נהרגו 32 איש.

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; נהגים; עבירות תנועה)

230

תאונות דרכים עם נפגעים, 2009 - חלק ב' : תאונות בדרכים לא-עירוניות

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1419, ירושלים 2010, 367 עמ', בשיתוף עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים, במשולב, מספר תאונות הדרכים עם נפגעים, נפח התנועה ושכיחות התאונות בכל קילומטר ובכל צומת בדרכים הלא-עירוניות בישראל בשנת 2009. הנתונים מפורטים לפי סוג התאונה וחומרתה, ולצד נתונים אלה מובא פירוט של מספר התאונות שאירעו באותו מקום ב-2008-2007. כן חושב מדד למספר התאונות למיליון קילומטר נסיעה בכל קטע וצומת. הנתונים שבפרסום מבוססים על עיבודים שנעשו מתוך קובץ "תיקי תאונות דרכים עם נפגעים" של משטרת ישראל, והוא כולל נתונים על תאונות שאירעו ביהודה ובשומרון. עיבודים אלה נערכו לפי הזמנת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. נמצא, כי
ב-2009 חלה עלייה במספר הכולל של התאונות בדרכים לא-עירוניות (4,349 ב-2009 לעומת 4,158
ב-2008) ובמספר התאונות הקלות (3,688 ב-2009 לעומת 3,435 ב-2008) וירידה במספר התאונות הקשות (504 ב-2009 לעומת 535 ב-2008) והקטלניות (157 ב-2009 לעומת 188 ב-2008). במספר התאונות הקשות והקטלניות נרשמה מגמת ירידה רצופה מאז תחילת העשור.

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים)

231

כלי רכב מנועיים: 2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1420, ירושלים 2010, 115 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על מצבת כלי-הרכב המנועיים בסוף 2009, המבוססים על עיבודים שנערכו מתוך קובץ הרכב של רשות הרישוי שבמשרד התחבורה. המשתנים הכלולים בלוחות הם: סוג הרכב, התוצר, ארץ הייצור, שנת הייצור, נפח המנוע, מקום רישום הרכב ועוד. לגבי משאיות, מוצגים הנתונים גם לפי סוג הדלק, המטען המורשה והמשקל הכולל. בפרסום נכללים גם נתונים על רמת המינוע (מספר כלי-הרכב ל-1,000 תושבים) בהשוואה לשנים קודמות ולארצות נבחרות. כמו כן, מדווח על מספר כלי-הרכב לפי סוג בחלוקות לפי ערים, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות ובחלוקות גאוגרפיות שונות. נוסף על אלה, מובאים בפרסום נתונים על כלי-רכב גרורים ונתמכים שאינם כלי רכב מנועיים, נתונים על תאריך הרישום הראשון של הרכב ונתונים על
כלי-רכב שהיו מעורבים בתאונות דרכים עם נפגעים, לפי סוג התאונה, חומרתה וסוג הרכב. בסוף הפרסום מוצגים נתונים על פליטות של מזהמי אוויר משריפת דלק ועל ריכוזים של מזהמי אוויר כפי שנמדדו בתחנות תחבורתיות. בין הממצאים: מספר כלי-הרכב המנועיים בישראל הגיע בסוף 2009 ל-2,458,700
כלי-רכב – עלייה של 2.9% לעומת סוף 2008; ב-2009 נוספו למצבת כלי-הרכב כ-236,500 כלי-רכב (מהם
כ-201,200 חדשים) ונגרעו כ-168,400 כלי-רכב; ארצות הייצור המובילות של כלי-הרכב בישראל היו יפן (39.1%) וקוריאה הדרומית (11.4%); רמת המינוע ב-2009 עמדה על 326 כלי-רכב ל-1,000 תושבים - שיעור נמוך בהשוואה בין-לאומית.

(כלי-רכב; משאיות; מוניות; אוטובוסים; אופנועים; תאונות דרכים; זיהום אוויר)

232

מורשים לנהוג, 2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1421, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

הנתונים המוצגים בפרסום זה מבוססים על נתוני "קובץ הנהגים" של רשות הרישוי שבמשרד התחבורה, והם מעודכנים לסוף 2009. הפרסום כולל נתונים על מספר המורשים לנהוג בישראל (בעלי רישיונות נהיגה), לפי מין, קבוצת אוכלוסייה, קבוצת גיל, סוגי כלי-הרכב שבהם הם מורשים לנהוג, שנת הוצאת הרשיון והגבלות נהיגה, כגון חובת הרכבת משקפיים או עדשות מגע, סידורים מיוחדים לנכים, "נהג חדש" וכדומה. כמו כן, מוצגות התפלגויות של המורשים לנהוג לפי יישוב, מחוז, נפה ואזור טבעי של מקום מגוריהם. בפרסום נעשו התאמות של סיווג דרגות הנהיגה כדי להתאימו לסיווג האירופי, בעקבות השינויים שנעשו על-ידי משרד התחבורה. בין הממצאים: מספר הנהגים המורשים לנהוג ברכב מנועי הגיע בסוף 2009 לכ-3,448,000 איש (גידול של כ-2.5% לעומת 2008); כ-84% מהמורשים לנהוג היו בעלי ותק בנהיגה של יותר מחמש שנים; שיעור הנשים בקרב כלל הנהגים המשיך לעלות, וחלקן הגיע לכ-42%
ב-2009; כ-73,000 נהגים ב-2009 היו בני 18 ומטה (כ-2.1% מהנהגים), וכ-260,000 נהגים היו בני 65 ומעלה (כ-7.5% מהנהגים), כשמתוכם כ-75,000 היו בני 75 ומעלה; מספר הנהגים הממוצע לרכב מנועי היה 1.4, בדומה ל-2008; מספר הנהגים ל-1,000 תושבים הגיע ל-457, כמו ב-2008; לכ-40% מהנהגים היתה הגבלת נהיגה כלשהי, כשההגבלה השכיחה ביותר היתה חובה להרכיב משקפיים או עדשות מגע
(כ-28% מהמורשים לנהוג).

(נהגים; נהיגה; כלי-רכב)

233

סקר נסועה (קילומטראז'), 2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1422, ירושלים 2010, 18 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

סקר נסועה נערך על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאז 1969. בפרסום מוצגים נתונים ל-2009 על הנסועה הארצית של כלי-הרכב האזרחיים ועל הנסועה הממוצעת לרכב לשנה, לפי סוגי רכב עיקריים, נפח מנוע וגיל הרכב. לגבי משאיות, מובאים נתונים גם לפי משקל כולל. הנהגים שהשתתפו בסקר נתבקשו למסור מידע על מספר הקילומטרים שעבר רכבם בחודש האחרון וב-12 החודשים האחרונים. כמו כן, הם נתבקשו לדווח על סוג הדלק שבשימוש רכבם, על צריכת הדלק ועל ההוצאה לדלק בשבוע האחרון. הפרסום כולל השוואות לשנים קודמות. מן הנתונים עולה, כי ב-2009 חלה עלייה של כ-3.4% בסך הנסועה הארצית של
כלי-הרכב המנועיים בהשוואה ל-2008 (48,770 מיליוני ק"מ), שנבעה מגידול של כ-3.8% במצבת כלי-הרכב הממוצעת ומירידה של 0.4% בנסועה הממוצעת. הנסועה הממוצעת לרכב ב-2009 היתה 20,100 ק"מ (20,200 ב-2008). רכב פרטי נסע בממוצע 16,700 ק"מ (בדומה ל-2008), משאית נסעה בממוצע 35,300 ק"מ (34,900 ק"מ ב-2008), אוטובוס נסע בממוצע 62,300 ק"מ (69,000 ק"מ ב-2008), אופנוע נסע בממוצע 8,700 ק"מ (8,400 ק"מ ב-2008), ומונית נסעה בממוצע 81,600 ק"מ (86,500 ק"מ ב-2008).

(כלי-רכב; נסועה)

234

היפגעות הולכי רגל בתאונות דרכים

"נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" (בהוצאת יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), מס' 7 (2010), 4 עמ'. העלון מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

בסדרת העלונים "נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" ממוקד כל עלון בנושא אחר, והוא כולל פירוט של נתונים ומידע עדכניים בנושא שנבחר. העלון הנוכחי עוסק בנושא היפגעותם של הולכי רגל בתאונות דרכים בישראל. בין הממצאים: בשנת 2009 נפגעו 3,233 הולכי רגל בתאונות דרכים, שמהם 111 נהרגו ו-570 נפצעו קשה; בני 65+ הם קבוצת הגיל שבה מספר ההרוגים מבין הולכי הרגל היה הגבוה ביותר, ולאחריה פעוטות עד גיל ארבע במגזר הערבי; כ-40% מהולכי הרגל שנהרגו בתאונות דרכים היו נשים, בעוד שחלקן של הנשים בסך ההרוגים בתאונות דרכים היה כ-25%; שיעור הולכי הרגל שנהרגו בדרכים בין-עירוניות עלה בשלוש השנים האחרונות והגיע ב-2009 לכ-38%; בכ-63% מהמקרים שבהם נפגעו הולכי רגל בתאונות דרכים ב-2009 ובכ-47% מהמקרים שבהם נהרגו הולכי רגל, הגורם העיקרי לתאונה היה עבירת תנועה של הנהג; כ-29% מהולכי הרגל שנהרגו ב-2009 לא חצו את הכביש אלא עמדו/הלכו על הכביש/השול/המדרכה; כ-50% מהולכי הרגל שנהרגו בתאונות דרכים ב-2009-2005 נפגעו בשעות החשיכה; שיעור הולכי הרגל שנהרגו בתאונות דרכים מתוך סך ההרוגים בתאונות דרכים בישראל ב-2008 (כ-32%) הוא שיעור גבוה יותר מהשיעור הממוצע במדינות מערב אירופה ובארצות-הברית.

(תאונות דרכים; הולכי רגל)

235

סיכום נתוני תאונות דרכים והרוגים בשנת 2009

יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ירושלים 2010, 10 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

בפרסום זה מנותחים מאפייני הנפגעים בתאונות דרכים בישראל ב-2009, על-פי נתוני הלמ"ס. בין הממצאים: ב-2009 נהרגו בתאונות דרכים 346 בני אדם (לא כולל הרוגים שנפטרו כעבור יותר מ-30 יום ממועד התאונה) – מספר ההרוגים השנתי הנמוך ביותר מאז קום המדינה; 111 מההרוגים היו הולכי רגל, 184 נהגים ונוסעי רכב, 33 רוכבי אופנוע ו-15 רוכבי אופניים; שיעור ההרוגים בתאונות דרכים במגזר הערבי מכלל ההרוגים בתאונות דרכים (36% – 124 הרוגים) היה גבוה משמעותית משיעורם היחסי באוכלוסייה (20%); נהגים ערבים היוו 14% מהנהגים בישראל, אך שיעורם בהרוגים בתאונות דרכים היה 46%; מספר ההרוגים לכל מיליון תושבים ירד מ-81 ב-2002 ל-45.7 ב-2009; 111 הולכי רגל נהרגו ב-2009 – ירידה של 20% לעומת 2008 (41% מהם התפרצו לכביש או חצו כשהם מוסתרים); 21 נהגים צעירים (בני 24-17) נהרגו ב-2009 – ירידה של 31% לעומת 2008 (כשליש נהרגו עקב תאונות עצמיות); ב-2009 נהרגו 63 קשישים בתאונות דרכים (18% מכלל ההרוגים, בעוד ששיעורם באוכלוסייה הוא כ-10%); 75 נהגים מקצועיים היו מעורבים בתאונות דרכים קטלניות ב-2009 – ירידה של 23% לעומת 2008; 1,882 איש נפצעו קשה בתאונות דרכים ב-2009, לעומת 2,217 איש ב-2008 – ירידה של 15%.

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; הולכי רגל; נהגים; ערביי ישראל; צעירים; קשישים; ילדים)

236

Giacomo Prato, Carlo; Toledo, Tomer; Lotan, Tsippy; Taubman-Ben-Ari, Orit:
Modeling the Behavior of Novice Young Drivers During the First Year After Licensure
"Accident Analysis and Prevention", 42: 2 (March 2010), pp. 480-486.

במדינות רבות מונהג תהליך רישוי מדורג לצעירים, הכולל צבירת ניסיון בנהיגה בתנאי בטיחות גבוהים יחסית, ובכלל זה הנהגת חובת נהיגה בליווי. בשיטה זו מורשה הנהג המתחיל או הלומד לנהוג רק בנוכחות אדם מבוגר יותר שיש לו ותק מסוים בנהיגה (בדרך כלל 5 שנים לפחות). בניגוד לרוב המדינות שבהן יושם עיקרון הליווי בשלב הלמידה ולפני קבלת הרישיון, בישראל הונהגה השיטה לאחר העמידה במבחן הנהיגה המעשי. במחקר זה נבדקה תרומת הליווי לשיפור התנהגותו הבטיחותית של הנהג המתחיל בעת הנהיגה. לשם כך, צוידו 62 מכוניות שבהן נהגו נהגים חדשים צעירים במערכת ניטור ומעקב אלקטרונית ("קופסה ירוקה"), שבה נרשמו נתוני הנהיגה והנסיעה (מהירות, בלימה, האצה וכו') במשך כשנה. כמו כן, עברו הנהגים והוריהם מבחן אישיות בתחום חיפוש ריגושים בהקשר להתנהגות מסוכנת. בין הממצאים: בתקופת הליווי (שלושה חודשים) נהגו הבנים פי 2 יותר זמן מאשר הבנות; נמצא פער ברמת לקיחת סיכונים בין בנים לבנות, שאף התרחב לאחר תום תקופת חובת הליווי; נמצא מתאם סטטיסטי חיובי בין מדד סיכון גבוה של ההורים לבין מדד סיכון גבוה של הבן או הבת; לאחר תקופת הליווי, מדד הסיכון של הבנים היה גבוה פי 2 בממוצע מהמדד של הוריהם, ואילו אצל הבנות נמצא פער קטן בלבד בינן לבין הוריהן.

(נהגים; צעירים; מניעת תאונות; נטילת סיכונים; הבדלים בין המינים)

237

Borowsky, Avinoam; Shinar, David; Oron-Gilad, Tal:
Age, Skill, and Hazard Perception in Driving
"Accident Analysis & Prevention", 42:4 (July 2010), pp. 1240-1249.

במאמר זה מתוארת עבודה שנבחנו בה השפעת הגיל והניסיון בנהיגה על תפיסת מצבי סכנה במהלך הנהיגה. זאת, בין היתר, כדי לבדוק האם נהגים קשישים סובלים מהתדרדרות ביכולתם לזהות מצבי סכנה בנהיגה. במסגרת העבודה, נבדקו שלוש קבוצות של נהגים: 21 נהגים צעירים עם ניסיון מועט בנהיגה, 19 נהגים מנוסים ו-16 נהגים קשישים שיש להם ותק רב בנהיגה. בפני המשתתפים הוצגו שישה סרטים הכוללים מצבי סכנה בנהיגה, כאשר לעיניהם הוצמדה מערכת הבוחנת את תנועות העיניים, והם התבקשו לזהות מצבים מסוכנים. בארבעה מהסרטים הוצגו מצבים שיש בהם סכנה גדולה, ושני סרטים שימשו כבקרה. נמצא, כי הנהגים המנוסים והקשישים גילו מיומנות בזיהוי המצבים המסוכנים (כגון התקרבות לצומת, הימצאות הולכי רגל על שפת המדרכה וכו') באופן רציף, בעוד שנהגים צעירים שיש להם ותק מועט בנהיגה הפסיקו לדווח על מצבים מסוכנים שהופיעו לאחר שכבר זיהו מצבים מסוכנים קודמים, כלומר הצעירים לא זיהו מצבים מסוכנים באופן רציף. עוד נמצא, כי בעת התקרבות לצומת T, הנהגים המנוסים והקשישים היו זהירים יותר מאשר הנהגים הצעירים.

(נהגים; צעירים; קשישים; בטיחות בדרכים; הדמיה)

238

דו"ח תצפיות שנתי: סקר שימוש בחגורות בטיחות, 2010 – עיקרי הממצאים

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ירושלים 2010, 9 עמ'. בוצע על-ידי קבוצת "גיאוקרטוגרפיה". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

סקר זה, שנעשה במאי 2010, נועד לבחון את שיעורי השימוש בחגורות בטיחות ובמושבי בטיחות ברכב. הסקר בוצע ב-35 אתרים בדרכים בין-עירוניות וב-35 אתרים בדרכים עירוניות, ובסך הכל נצפו 22,456 כלי-רכב. בין הממצאים: 96% מהנהגים, בשני סוגי האתרים, חגרו חגורת בטיחות (95% ב-2009); שיעור החוגרים במושב שליד הנהג היה 91% (92% ב-2009); שיעור החוגרים מאחור היה 69% (63% ב-2009); שיעור החגירה של נהגים היה 95% בדרכים עירוניות ו-98% בדרכים בין-עירוניות; שיעור החגירה של היושבים במושב שליד הנהג היה 89% בדרכים עירוניות ו-94% בדרכים בין-עירוניות; שיעור החגירה של היושבים מאחור היה 64% בדרכים עירוניות ו-72% בדרכים בין-עירוניות; 97% מהנהגים בישובים חרדיים, בישובים יהודיים (כולל חרדיים) ובישובים מעורבים (יהודים וערבים) נמצאו חגורים, ובישובים ערביים – 79% (82% ב-2009); ביישובים הערביים נרשמו ירידות גם באחוז החגורים במושב שליד הנהג (70% לעומת 74% ב-2009) ובאחוז החגורים מאחור (24% לעומת 51% ב-2009); ביישובים היהודיים וביישובים המעורבים 71% מהנוסעים היו חגורים במושב האחורי; ירידה חדה בשיעור החגירה במושב האחורי נרשמה בקרב בני 11-5 בדרכים עירוניות (60% לעומת 74% ב-2009); 91% מהילדים עד גיל 4 בדרכים עירוניות ו-95% בדרכים בין-עירוניות היו חגורים.

(בטיחות בדרכים; נהגים)

239

גיטלמן, ויקטוריה; פיסחוב, פאני; הנדל, לימור ואחרים:

חבישת קסדות ע"י רוכבי אופניים: סקר תצפיות ארצי, 2009

המכון לחקר התחבורה, הטכניון ומרכז רן נאור לחקר הבטיחות בדרכים, חיפה 2010, 64 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

בדו"ח זה מובאים ממצאים מסקר תצפיות ארצי שנועד לבחון את השימוש בקסדות על-ידי רוכבי אופניים
ב-2009. הסקר נערך ב-101 אתרים (יישובים יהודיים ומעורבים, לפי סוגים מוגדרים של גודל עיר ואזור גאוגרפי) – 37 אתרים בשכונות מגורים, 29 במרכזי ערים, 20 בכניסות לחניוני אופניים ו-15 בפארקים ציבוריים או מתחמים סגורים לרכב מנועי. הסקר נעשה באוקטובר-נובמבר 2009 ונצפו בו 4,384 רוכבים. בין הממצאים: 21% מרוכבי האופניים בשכונות מגורים חבשו קסדות; במרכזי ערים חבשו 17% מהרוכבים קסדות – בערים גדולות (19%), בערים בינוניות (18%) ובערים קטנות (13%); בפארקים ציבוריים או במתחמים סגורים חבשו קסדות 24% מהרוכבים; רמת השימוש בקסדות היתה גבוהה יותר בקרב חילונים ובאזור דרום-ירושלים, ביישוב קהילתי ובמצב של רכיבה בליווי (בקרב הילדים), ברכיבה בקבוצה וכאשר הרוכב הרכיב נוסע (בקרב המבוגרים); רמת שימוש גבוהה יחסית נמצאה גם בקרב ילדים עד גיל 11 ובקרב בני 29-18; רמת שימוש נמוכה יחסית נמצאה בקרב בני 17-12 ובקרב בני 50 ומעלה, ברכיבה על הכביש, כאשר הילד או המבוגר רכב לבד וכאשר הרוכב היה מהמגזר הדתי או עובד זר.

(אופניים; בטיחות בדרכים)

240

טאובמן – בן-ארי, אורית; הופמן-נוי, עדי; גוגנהיים, נגה:

משתמשי דרך בציבור החרדי: עמדות, תפיסות והתנהגויות

בית-הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן 2009, 354 עמ'. הוגש לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

מטרתו של מחקר זה היתה לבדוק את עמדותיהם והתנהגויותיהם של החרדים בישראל בנושא בטיחות בדרכים. המחקר נעשה באמצעות ראיונות עם גברים ונשים, נהגים והולכי רגל, ליטאים, חסידים וספרדים ומובילי דעה בציבור החרדי. כמו כן, נמסרו שאלונים למדגם של 518 איש, שבהם הם נשאלו, בין היתר, על סגנון נהיגה, נטילת סיכונים בנהיגה, נכונות להסיע ברכב יותר אנשים מהמותר, הקפדה על חגירת חגורות בטיחות ברכב, התנהגות כהולכי רגל ועוד. בין הממצאים: באופן כללי, נהיגה נחשבת לאסורה או לא-רצויה בקרב החרדים, במיוחד כשמדובר בבחורי ישיבה ונשים, אך קיימים הבדלים בין הפלגים השונים; יש בחורי ישיבה המוציאים רישיון נהיגה, והם עושים זאת בדרך כלל בהסתר מראשי הישיבה וממשפחתם; בחורי ישיבה אלה מתאפיינים בסגנון נהיגה מסתכן ובריבוי עבירות תנועה; הנשים החרדיות הנוהגות מתאפיינות בסגנון נהיגה זהיר יותר אך גם חרד יותר; הן הנשים והן הגברים דיווחו כי הם זהירים יותר כשיש ילדים ברכב; למרות זאת, נמצא כי לעתים קרובות הילדים אינם חגורים במושביהם כחוק; הולכי הרגל ציינו כי הם לעתים קרובות חשים חוסר ביטחון בכביש בגלל התנהגות הנהגים; נהגים דיווחו כי הם חשים חוסר זהירות מצדם של הולכי רגל, בעיקר כשהם מתפרצים לכביש; אשר לאי-ציות לחוקים, נמצא כי שכיחות שלוש עבירות: אי-חגירת חגורות בטיחות, אי-ליווי נהג חדש והסעת מספר נוסעים מעבר לקבוע בחוק; לדעת המרואיינים, תשתיות לקויות וכבישים צרים בשכונות החרדיות הם גורם לחוסר ביטחון בדרכים. בסוף הפרסום מובאות המלצות להגברת הבטיחות בדרכים במגזר החרדי.

(חרדים; בטיחות בדרכים; נהיגה; עמדות)

241

גיטלמן, ויקטוריה; זיידל, דוד; דובא, אטי ואחרים:

בחינת השפעת שלטי פרסום על התנהגות נהגים ובטיחות בדרכים

יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ירושלים 2010, 108 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). בוצע על-ידי "אמי-מתום - מהנדסים ויועצים בע"מ". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

הִתְרַבּוּת שלטי פרסום בצידי הדרכים והדיון הציבורי בנוגע להצעת חוק הדרכים (שילוט) [תיקון - שילוט חוצות], התשס"ז-2006, העלו את הנושא לכותרות. בעקבות הדיונים בכנסת והחלטת בית-המשפט,
ב-2008 נעצר שימוש בשלטי פרסום בצידי דרך "נתיבי איילון". כתוצאה מכך, נוצרה אפשרות להשוואה בין שתי תקופות מבחינת התרחשות תאונות: כשהיו שלטים בצידי הדרך (2007-2006) וכשלא היו שלטים (2008). בפרסום זה מוצגים ממצאי מחקר שבו נבחן הקשר שבין הצבת שלטי פרסום בצדי הדרך לבין בטיחות בדרכים. המחקר כלל שני חלקים: 1) סקר ספרות שכלל סיכום כמותי של ממצאי מחקרים בנושא שנערכו במדינות אחרות; 2) בחינת השפעת שלטי פרסום בצידי "נתיבי איילון" על התרחשות תאונות. בסקר הספרות, לא נמצא ערך כמותי אמין לאחוזי שינוי בתאונות עקב הצבת שלטי פרסום, אם כי ניכר כי היתה השפעה שלילית להצבת השלטים על הבטיחות בדרכים. בניתוח ממצאי התאונות ב"נתיבי איילון", נצפתה באופן ברור מגמת ירידה בתאונות בתקופת הסרת השלטים לעומת התקופה שבה הוצבו השלטים. בין היתר, נמצאה השפעה מובהקת של הסרת השלטים על סך התאונות בכל רמות החומרה ועל תאונות עם נפגעים, אך לא נמצאה השפעה מובהקת על תאונות "נזק בלבד". יש לציין, כי כיום הושבו השלטים ל"נתיבי איילון".

(פרסומת; תאונות דרכים; בטיחות בדרכים; תל-אביב-יפו)

242

עידה, יורם; טלית, גל:

ניידות בתחבורה והשפעתה על נגישות בישראל: מחקר השוואתי

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, נייר מדיניות מס' 2010.11, ירושלים 2010, 54 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: http://taubcenter.org.il.

נגישות (הקלות היחסית שבה ניתן להגיע למוצרים, לשירותים,לפעילויות וליעדים) היא גורם חשוב לאיכות חיים בכלל, ובכרך המודרני בפרט. תחבורה יעילה היא תנאי הכרחי לנגישות המשפרת את רמת הניידות, כפי שהיא נמדדת במספר הנסיעות, במרחק ובמהירות. ניידות טובה מאפשרת להגיע בקלות יחסית למקומות עבודה, למקומות לימוד, למקומות בילוי ולמרכזי קניות. בעבודה הנוכחית נבדקה רמת הניידות בתחבורה בישראל בכלל ובמטרופולין תל-אביב בפרט, תוך השוואה לערי מטרופולין אחרות בעולם המערבי, בעיקר במערב אירופה. הבדיקה נעשתה לגבי השנים 1995 ו-2006. העבודה התבססה על מגוון מקורות ובהם המחקר "Millennium Cities Database for Sustainable Transport" של הארגון הבין-לאומי לתחבורה ציבורית (לגבי נתוני 1995), נתוני הלמ"ס ועוד. בין היתר נמצא, כי רמת הניידות התחבורתית במטרופולין תל-אביב, הן ברכב פרטי והן בתחבורה ציבורית, ירדה ב-2006 לעומת 1995. עוד עולה, כי הניידות של נוסעי רכב פרטי במטרופולין תל-אביב ב-1995 היתה טובה יותר מאשר הניידות בערים אחרות וכי הניידות של משתמשי התחבורה הציבורית היתה נחותה יחסית. בסוף המאמר מובאות המלצות למדיניות, תוך קריאה לשינוי המדיניות המעניקה עדיפות לנוסעי רכב פרטי ובכך מגדילה את
אי-השוויון החברתי.

(תחבורה; תחבורה ציבורית; כלי-רכב; יוממות; תל-אביב-יפו; אי-שוויון חברתי)

243

לינק, דן:

סיכום הנסועה בכבישי הארץ 2009

"תנועה ותחבורה", מס' 96 (ספטמבר 2010), עמ' 15-14.

במאמר זה מובאים ממצאים מתוך סקר הנסועה (קילומטראז') של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2009. מוצגים הן ממצאים כלליים מסקר זה והן ממצאים לפי סוגי כלי-הרכב: כלי-רכב פרטיים, אופנועים, משאיות, מוניות, אוטובוסים ואוטובוסים זעירים. לבסוף, מוצגים נתונים על העלייה בנסועה בעשור האחרון. בין הממצאים: ב-2009 היתה עלייה של 3.4% בסך הנסועה לעומת 2008, שנבעה בעיקר מגידול במצבת כלי-הרכב הממוצעת (כ-4%); הנסועה הכללית של כלי-הרכב המנועיים בישראל הסתכמה בכ-49 מיליארדי ק"מ; הנסועה הממוצעת לרכב ב-2009 היתה 20,100 ק"מ, בדומה ל-2008; רכב פרטי, המהווה כ-79% ממצבת כלי-הרכב, נסע בממוצע 16,700 ק"מ; בעשר השנים האחרונות חל גידול של כ-39.5%
בנסועה – עלייה שנתית ממוצעת של כ-3.4%; בחמש השנים האחרונות עלתה הנסועה השנתית הממוצעת בכ-4.1%, והנסועה הכללית עלתה בכ-22.3% – עלייה חדה זו נבעה בעיקר מגידול במצבת כלי-הרכב ולא מגידול במספר הקילומטרים הממוצע שנסע רכב במהלך השנה. במאמר מוצגים גם נתונים על מעורבותם של כלי-הרכב השונים בתאונות דרכים ביחס לנסועה השנתית שלהם וביחס לחלקם במצבת כלי-הרכב. כך לדוגמה, אופנועים היוו 4.5% מכלי-הרכב המנועיים בישראל ב-2009, אך חלקם בתאונות דרכים היה 11.2% וחלקם בתאונות קטלניות היה 7.2%, בעוד שחלקם בנסועה היה 1.9% בלבד.

(נסועה; כלי-רכב; אוטובוסים; מוניות; משאיות; אופנועים; תאונות דרכים)

244

אורבך, מירב:

סקר פרמטרים לחישוב מדדי חשיבות יחסית למאפייני נסיעה

"תנועה ותחבורה", מס' 96 (ספטמבר 2010), עמ' 28-26, 41.

במאמר זה מובאת סקירה של יישום השלב הראשון (מתוך שניים) של "סקר שביעות רצון משירותי תחבורה ציבורית בישראל", שביצעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עבור משרד התחבורה ב-2009. השלב הראשון של הסקר נועד לאפיין את הפרמטרים החשובים המרכיבים את חוויית הנסיעה באוטובוס ציבורי. השלב השני, הנמצא בתכנון, יהיה סקר שביעות רצון שוטף שיתבסס על פרמטרים אלה. מדגם הסקר התבסס על דגימת 11,185 תושבים מ-49 יישובים שבהם פעלו חברות אוטובוסים חדשות ועל דגימת שטח (ביישובים שבהם "אגד" היא המפעילה העיקרית נעשתה דגימה במסגרת דגימת השטח, שבה סוקרים מסרו לנוסעים שאלונים למילוי עצמי במהלך הנסיעה באוטובוס). בשאלון הסקר התבקשו המשיבים לפרט את נסיעותיהם בארבעת השבועות האחרונים. לאחר מכן הוצגו בפני המשיבים 30 מאפייני נסיעה (פרמטרים) שחולקו לשבעה פרקים, שלגביהם התבקשו המשיבים לציין את חשיבותם ואת הפרמטר החשוב ביותר בכל פרק. ששת הפרמטרים שקיבלו את ציון החשיבות הגבוה ביותר היו (בסדר יורד): קרבת התחנות למקום המוצא ולמקום היעד; התאמה לבעלי צרכים מיוחדים; נהיגה מקצועית ומיומנת; הנחה לקשישים; תחזוקה נאותה ובקרה של בטיחות האוטובוס; עמידה בלוח הזמנים.

(אוטובוסים; תחבורה ציבורית; דעת קהל)

245

רופא, יודן; בננסון, יצחק; מרטנס, קרל ואחרים:

פערי הנגישות בין תחבורה ציבורית ופרטית במטרופולין תל-אביב והדרכים להתגבר עליהם

"תנועה ותחבורה", מס' 96 (ספטמבר 2010), עמ' 41-37.

מאמר זה מתבסס על מחקר שנעשה עבור משרד המדע ב-2008, שממצאיו לימדו כי ישנם פערים גדולים בנגישות לתעסוקה ולשירותים במטרופולין תל-אביב בין הנוהגים ברכב פרטי לבין הנוסעים בתחבורה ציבורית. בחלקו הראשון של המאמר מתוארת השיטה שפותחה למדידת הנגישות. באמצעות שיטה זו, נעשתה השוואה בין כל היעדים שאפשר להגיע אליהם בזמן מסוים מכל מקום במטרופולין ברכב פרטי ובתחבורה ציבורית. היחס בין השטח הנגיש (או מספר היעדים) בשני האופנים הוא מדד הנגישות לכל אזור. לצורך החישובים נעשה שימוש במערכת מידע גאוגרפי (ממ"ג – GIS) הנקראת Urban Access, ומתוארות תוצאות המדידות וההשלכות החברתיות של הפערים בנגישות. בהמשך המאמר נדון הכישלון של מערכת תכנון שימושי הקרקע והתחבורה בהקטנת פערי הנגישות. לדעת החוקרים, הסיבה העיקרית לכישלון זה היא שתכנון שימושי הקרקע מתבסס על הבטחת הנגישות לרכב פרטי, באמצעות הנחיות לתכנון דרכים וחנייה, בעוד שתכנון התחבורה הציבורית נעשה בדיעבד, באופן לא מערכתי וכמענה לביקושים. בסוף המאמר מובאות המלצות.

(תחבורה ציבורית; כלי-רכב; תל-אביב-יפו)

246

לינק, דן; אמיר, הראל; עתילי, מחמוד:

סקר בטיחות מפגשי רכבת – ישראל 2010

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ירושלים 2010, 124 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

מטרתו של סקר זה היתה לבדוק את תקינות הסימונים והתמרורים בהתקרבות למפגש כביש-מסילה. במסגרת הסקר, נבדקו 63 (מתוך 81) מפגשי רכבת הפתוחים לציבור הרחב: כל מפגשי כביש-מסילה בתחום העירוני (44 מפגשים); כל מפגשי כביש-מסילה בתחום הבין-עירוני (15 מפגשים); מפגש מסילה אחד בדרך עפר (מתוך 22); 3 (מתוך 13) מפגשים הפתוחים סלקטיבית (מפגשים הסגורים באמצעות שערים). בין הממצאים: ב-47 מפגשים (75% מסך המפגשים שנסקרו) לא נתגלתה בעיית נִרְאוּת; ב-14 מפגשים (22% מסך המפגשים שנסקרו) נתגלתה בעיית נראות קלה מאוד, הנובעת בעיקר מהסתרה קלה של התמרורים על-ידי צמחייה; בשני מפגשים (3% מסך המפגשים שנסקרו) נתגלתה בעיית נראות חמורה. כמו כן, נתגלו ליקויי אחזקה (כגון תמרור חסר, צבע דהוי וכדומה) ב-23 מפגשים (37% מסך המפגשים שנסקרו). יש לציין, כי בשמונה מתוך המפגשים שנבדקו מתבצעות כיום עבודות להפרדה מפלסית.

(רכבות; בטיחות בדרכים)

247

שנתון סטטיסטי: ספנות ונמלים, 2009

רשות הספנות והנמלים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, חיפה 2010, 126 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mot.gov.il (ראו: מנהלים ספנות ונמלים פרסומי הרשות).

שנתון זה מבוסס על מאגר הנתונים הסטטיסטיים של רשות הספנות והנמלים. נושאי השנתון
הם: 1) פעילות נמלי הים - תנועת מטענים ונוסעים בנמלים, תנועת מכולות, כוח-אדם בנמלים ועוד;
2) מבנה הספנות הישראלית ופעילותה – צי הסוחר, חברות הספנות הישראליות
, ביקורות על אניות זרות הפוקדות את נמלי ישראל (P.S.C), תס"ק-ים (תהליכי סחר בקהיליית הים) ועוד; 3) לוחות סיכום של תנועות מטענים ומדדי רמת שירות בנמלי המסחר; 4) מבנה רשות הספנות והנמלים. בין
הממצאים: כ-99% מכמות המטענים לישראל וממנה עברו דרך נמלי הים; הסחר הימי הישראלי הסתכם
ב-2009 בכ-34 מיליוני טון – ירידה של כ-16% לעומת 2008 (ירידה של כ-12% בנמל חיפה, ירידה של
כ-15% בנמל אשדוד וירידה של כ-79% בנמל אילת); כמות המטענים שנפרקה בנמלי המסחר ב-2009 הסתכמה בכ-20.3 מיליוני טון מטען – ירידה של כ-10% לעומת 2008; כמות המטענים שנטענה בנמלי המסחר ב-2009 הסתכמה בכ-13.6 מיליוני טון מטען – ירידה של כ-24% בהשוואה ל-2008; צי האניות שבבעלות ובשליטה ישראלית כלל 49 אניות (39 מהן בפיקוח של רשות הספנות והנמלים), ש-36 מהן הן אניות מכולה; המעמס הכולל של אניות אלו היה 2,672,727 טונות; גילן הממוצע של האניות היה 12.1 שנים; במהלך 2009 נמכרו/נגרטו 6 אניות.

(תחבורה ימית; נמלים; ימאים; מסחר בין-לאומי; שנתונים [פרסומים])

 

 

248

ט"ו. תיירות ושירותי הארחה

פרסומים

מלונות, 2009-1990

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלון מס' 106 בסדרת "סטטיסטיקל", ירושלים 2010, 8 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית), בשיתוף עם משרד התיירות. העלון מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בסדרת עלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות נתונים במגוון של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון זה מובאים נתונים על המלונות בישראל ב-2009-1990. הנושאים הנסקרים הם: חדרים, לינות, תפוסת חדרים, פדיון ותעסוקה, הכנסות, הוצאות ורווח. בין הממצאים: מספר החדרים במלונות תיירות בישראל גדל מ-30,000 ב-1990 ל-48,000 ב-2009; ב-2009 נרשמו 19.9 מיליוני לינות במלונות תיירות (ירידה של 7.8% לעומת 2008); 8.1 מיליוני לינות ב-2009 היו של תיירים מחו"ל (ירידה של 20.4% לעומת 2008) ו-11.8 מיליון לינות היו של ישראלים (עלייה של 3.4% לעומת 2008); 49% מהלינות של ישראלים היו באילת (כמו ב-2008), בעוד שלינות של תיירים מחו"ל היו בעיקר בירושלים (32%) ובתל-אביב (23%); לינות התיירים מחו"ל היוו כ-80% מהלינות בירושלים ובתל-אביב וכ-13% באילת; תפוסת החדרים ב-2009 הגיעה לכ-60% (66% ב-2008); תפוסת החדרים ב-2009 נעה בין 53% בצפון ל-66% בדרום; פדיון המלונות ב-2009 הסתכם בכ-7.7 מיליארדי ₪ (כ-8 מיליארדי ₪
ב-2008); הפדיון מתיירים מחו"ל היווה ב-2009 כ-41% מכלל הפדיון; הפדיון באירוח הכפרי בישראל הסתכם ב-2009 בכ-438 מיליוני ₪; כ-26,000 איש הועסקו במלונות התיירות ב-2009 (+ 5,600 איש באמצעות חברות כוח-אדם); ב-2009 נאמד הרווח במלונות התיירות בכ-1.4 מילארדי ₪ (כ-19% מההכנסות).

(בתי-מלון; תיירות; תעסוקה; פדיון; רווחים; אירוח כפרי)

249

התיירות לישראל 2009: דו"ח סטטיסטי

המחלקה לסטטיסטיקה ולמאגרי מידע, משרד התיירות, ירושלים 2010, 32 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד התיירות: www.tourism.gov.il.

נתוני התיירות המתפרסמים בדו"ח זה מתייחסים לנושאים הבאים: כניסות תיירים לישראל לפי דרך, חודש, ארץ אזרחות וקבוצת גיל; בתי-מלון מספר בתי-המלון, מספר החדרים והמיטות, לינות ותפוסה לפי יישוב ותוך הבחנה בין לינות תיירים מחו"ל ללינות ישראלים; הכנסות מתיירות בהשוואה לענפי ייצוא אחרים; כנסים בין-לאומיים שהתקיימו בישראל; יציאות ישראלים לחו"ל לפי ארץ ביקור. בפרסום נכללים ממצאים מ"סקר תיירים" שערך משרד התיירות ב-2009. הנתונים על כניסות תיירים לישראל, על
בתי-המלון ועל ההכנסות מתיירות, מקורם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בין הממצאים: ב-2009 חלה ירידה של 10% במספר התיירים שנכנסו לישראל לעומת 2008 (כ-2,740,000 מבקרים); 34% מהתיירים שהגיעו לישראל ב-2009 היו יהודים; חלה ירידה של 20% בהכנסות מתיירות נכנסת לעומת 2008 (כ-3.1 מיליארדי דולרים); הארצות שמהן הגיעו רוב התיירים היו ארצות-הברית (21%), רוסיה (15%), צרפת (10%) ובריטניה (7%); עלייה חדה נרשמה במספר התיירים שהגיעו בשיוט – 68,400 איש – עלייה של 47% בהשוואה ל-2008; בטיסות ישירות לאילת הגיעו 49,200 תיירים – עלייה של 4% לעומת 2008; ב-2009 נרשמו 19.9 מיליוני לינות בבתי-המלון בישראל (ירידה של 8% לעומת 2008) – 8.1 מיליוני לינות של תיירים מחו"ל ו-11.8 מיליוני לינות של ישראלים; 32% מלינות התיירים מחו"ל היו בירושלים ו-23% בתל-אביב; 49% מלינות הישראלים היו באילת; ל-48% מהתיירים מחו"ל היה זה ביקור ראשון בישראל; ב-2009 התקיימו 128 כנסים בין-לאומיים בישראל, שהיו בהם יותר
מ-100 איש (לא כולל כנסים דתיים) – עלייה של 10% בהשוואה ל-2008.

(תיירות; חופשה; בתי-מלון)

250

תקציר סקר תיירות נכנסת: דו"ח שנתי, 2009

משרד התיירות, ירושלים 2010. בוצע על-ידי קבוצת "גיאוקרטוגרפיה". תקציר הסקר מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.tourism.gov.il.

בדו"ח זה מוצגים ממצאי סקר התיירים בישראל לשנת 2009, המהווה המשך לסקרים שהוחל בביצועם
ב-1993. מטרות הסקר הן: זיהוי מאפיינים של התיירים וביקורם (תכונות דמוגרפיות, משך הביקור, מקום האכסון, מטרת הביקור וכדומה); בחינת מידת שביעות הרצון משירותים שונים בארץ; אמידת הוצאותיהם של התיירים בישראל. הנתונים נאספו בעת יציאתם של התיירים מישראל, בנמלי התעופה בן-גוריון, אילת ועובדה, ובמעברי הגבול היבשתיים טאבה, נהר הירדן, גשר אלנבי ומסוף הערבה. מתחנות אלו יצאו בתקופת הסקר (ינואר-דצמבר 2009) 2,149,627 תיירים. המדגם כלל 25,4751 תיירים, שעבורם מולאו 16,494 שאלונים (שאלון מולא עבור יחידה משפחתית). בין הממצאים: 34% מהתיירים היו יהודים, 29% קתולים ו-11% פרוטסטנטים; 39% מהתיירים הגיעו לבד, 45% בזוגות ו-16% ביחידות משפחתיות של שלוש נפשות או יותר; 52% מהתיירים ביקרו בעבר בישראל; 30% מהתיירים הגיעו בטיול מאורגן; 60% מהתיירים לנו בבתי-מלון או בכפרי נופש, ו-29% לנו בבתי קרובים וחברים; השהייה הממוצעת בישראל היתה 10 לילות; ההוצאה הממוצעת לתייר היתה כ-107 דולרים ליום; 54% מהנשאלים דיווחו כי רמת הכנסתם היא גבוהה יותר מהממוצע בארצם; ממוצע שביעות הרצון של התיירים מהביקור היה 4.2, בסולם מ-1 עד 5.

(תיירות; חופשה; בתי-מלון; הוצאות; שביעות רצון)

251

סקר תיירות פנים  2010

קבוצת "גיאוקרטוגרפיה", תל-אביב 2010, 42 עמ'. הוגש למשרד התיירות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד התיירות: www.tourism.gov.il.

מטרתו של סקר זה היתה לבחון את צורכיהם ועמדותיהם של היוצאים לחופשה בישראל, ובין היתר, נבחנו בו הנושאים הבאים: שיעור הנופשים בישראל ובחו"ל בשנה האחרונה; מאפייני החופשה האחרונה; יעדי החופשה; סוג האירוח; מקום האירוח (בית-מלון, צימר, אכסניה וכו'); משך החופשה; הרכב היוצאים לחופשה; עלות החופשה; שביעות רצון מהחופשה; ביקור באתרים במהלך החופשה; עמדות לגבי שינויים חוקתיים (כגון שינוי שבוע העבודה או מתן הטבות מס) שעשויים להביא לעלייה במספר החופשות בישראל. בסקר השתתפו 800 איש מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת (בני 18+) בישראל. בין הממצאים: 52% מהמשיבים יצאו לחופשה בישראל בשנה האחרונה (מתוכם, 35% יצאו לחופשה רק בישראל), 19% יצאו לחופשה רק בחו"ל ו-30% לא יצאו לחופשה; 35% מהמשיבים יצאו לחופשה באילת ו-36% ליעדים בצפון הארץ; 68% מהמשיבים לנו בבית-מלון ו-22% בצימר; 66% מהמשיבים יצאו לחופשה במשך 3-2 לילות; 34% מהמשיבים יצאו לחופשה עם בן/בת זוג ו-27% יצאו עם ילדים; 90% מהמשיבים הביעו שביעות רצון גבוהה מחופשתם האחרונה בישראל, ו-74% הביעו שביעות רצון מהמחיר ששילמו עבור החופשה; 77% מהמשיבים סברו שחוק הנופש, שלפיו עובדים יקבלו הטבת מס אם ישתמשו בדמי ההבראה שלהם לחופשה בישראל, יעלה את מספר החופשות בישראל.

(חופשה; עמדות; שביעות רצון)

252

רוזנברג, יהודה (עורך):

טבריה: תיירות, 2009

היחידה למידע ולסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2010, 206 עמ'.

תיירות מהווה גורם מרכזי בכלכלה ובתעסוקה של העיר טבריה, הן במישרין והן בעקיפין. בפרסום הנוכחי מוצגים נתוני התיירות בטבריה בהשוואה לאתרי תיירות בולטים אחרים בישראל: אילת, הרצליה, ירושלים, תל-אביב, נתניה, חיפה ואזור ים המלח. הנתונים מתבססים בעיקר על פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והתאחדות המלונות בישראל. הפרסום מורכב משלושה חלקים,
כדלקמן: 1) סקירה חודשית של כל אחד מהחודשים ינואר עד דצמבר 2009 – לינות של תיירים מחו"ל ושל ישראלים, תפוסת החדרים ומצבת המיטות – בהשוואה לחודש המקביל ב-2008 וב-2007;
2) סקירה רבעונית של 2009 תוך השוואה של כל רבע לרבע המקביל ב-2008 וב-2007; סקירה
שנתית – נוסף על המידע הנ"ל, מוצגים נתונים על המועסקים, שכר העבודה והפדיון בבתי-המלון, ומובאות השוואות על פני שנים – 1994 עד 2009. יש לציין, כי ב-2009 נרשמה ירידה במספר הלינות בבתי-המלון בטבריה בהשוואה ל-2008, אך ברבע האחרון של השנה ובחודשים הראשונים של 2010 נרשמה עלייה.

(טבריה; תיירות; בתי-מלון; פדיון; תעסוקה)

253

ט"ז. תעשייה ואנרגיה

פרסומים

התפתחות תחום ההייטק בישראל בשנים 2007-1995

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1389, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מרוכזים נתונים על תחום ההיי-טק בישראל ב-2007-1995. הגדרת התחום הושתתה על התאמה להגדרות בין-לאומיות מקובלות ועל הגדרות תאורטיות של תחום זה. הפרסום כולל את הנושאים הבאים: משרות שכיר, שכר ממוצע ומאפייני השכירים בתחום ההיי-טק; הכנסות והוצאות ותכונות כלכליות של משקי-בית שבהם יש עובד/ים בתחום ההיי-טק; חינוך והשכלה גבוהה כגורמים המאפשרים השתלבות בתחום ההיי-טק; סחר חוץ וחשבונות לאומיים. בין הממצאים: משקלו של תחום ההיי-טק בתוצר המקומי הגולמי גדל מ-8% ב-1995 ל-14.5% ב-2007; חלקם של ענפי התעשייה בתחום ההיי-טק בייצוא של כל ענפי התעשייה גדל מ-37% ב-1995 ל-46% ב-2007; ייצוא הסחורות בתעשיית ההיי-טק עלה בכ-250% בשנים 1995 עד 2007; כחמישית מהעלייה במשרות שכיר במשק ב-2007-1995 היתה בתחום ההיי-טק; משקלם של המועסקים בתחום ההיי-טק בכלל ענפי המשק עלה מ-6.1% ב-1995 ל-9.4% ב-2007; 48.1% מהמועסקים בתחום ההיי-טק הם צעירים עד גיל 34, ו-66% מהמועסקים בתחום זה הם גברים (שיעור פחות או יותר קבוע לאורך השנים); ל-42.9% מהמועסקים בתחום ההיי-טק ב-2007 היתה רמת השכלה של 16+ שנות לימוד; השכר הממוצע למשרת שכיר בתחום ההי-טק עלה מ-7,443 ₪ ב-1995
ל-15,449 ₪ ב-2007; בחלוקת תחום ההיי-טק לענפי תעשייה ולענפי שירותים נמצא, כי ב-2007 עבדו
כ-111,000 שכירים בענפי התעשייה וכ-137,000 בענפי השירותים.

(תעשייה עתירת-ידע; היי-טק; תעסוקה; שכר; רמת השכלה; ייצוא; חשבונאות לאומית)

254

מחקר ופיתוח עסקי, 2007

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1411, ירושלים 2010, 181 עמ' (עברית ואנגלית), בשיתוף עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאות תוצאות של שני סקרים בתחום המחקר והפיתוח (מו"פ) לשנת 2007 במגזר העסקי: 1) סקר מו"פ בענף שירותי מחשוב (תוכנה) ובענף מחקר ופיתוח, הכולל גם חברות הזנק, חממות טכנולוגיות ומכוני מחקר. סקר זה נערך בקרב מדגם של חברות מתוך אוכלוסיית החברות המסווגות בענפים אלה וחברות שפנו לקבלת מימון ממקורות ממשלתיים ומקרנות בין-לאומיות למו"פ; 2) סקר מו"פ בענף התעשייה, אשר נערך בקרב מדגם של מפעלים, המבוסס על אוכלוסיית המפעלים העוסקים במו"פ, כפי שהתקבלה ב"סקר חדשנות בתעשייה 1997", על רשימת מפעלים שפנו לקבלת מימון ממקורות ממשלתיים ומקרנות בין-לאומיות ב-2007-1997 ועל רשימת חברות חדשות שהחלו בפעילותן. סקרים אלה נועדו, בין היתר, לסייע בחישוב ההוצאה הלאומית למו"פ, להעריך את הצמיחה הנובעת מחידושים טכנולוגיים ולסייע בהכוונת המו"פ. בחלק הראשון של הפרסום מוצגים נתוני המו"פ במגזר העסקי כולו, בחלק השני מוצגים הנתונים בענפי שירותי מחשוב ומו"פ, ובחלק השלישי מפורטים הנתונים לפי ענפי התעשייה השונים. הנתונים כוללים: מועסקים (לפי משתנים שונים), משרות, הוצאות, הכנסות, השקעות, מימון ופדיון.

(מחקר ופיתוח; מפעלי תעשייה; תעשייה עתירת-ידע; טכנולוגיה; חדשנות; מחשוב; מימון; השקעות; פדיון; ייצוא)

255

איגוד התעשייה הקיבוצית: סקירה שנתית - 2009

איגוד התעשייה הקיבוצית, תל-אביב 2010, 29 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האיגוד: www.kia.co.il.

בדו"ח זה מוצגים נתונים על תפוקות התעשייה הקיבוצית: המכירות, הייצוא, הרווחיות, ההשקעות, מספר העובדים וכו'. הנתונים מהווים סיכום פעילות של מפעלים בתעשייה הקיבוצית שהיקף המכירות שלהם הגיע ליותר מ-3 מיליוני ₪ למפעל. בין הממצאים: היקף המכירות הכללי של התעשייה הקיבוצית ב-2009 הגיעו לכ-31 מיליארדי ₪ ירידה של 9.4% לעומת 2008; ענף הפלסטיקה והגומי המשיך להוביל מבחינת מספר המועסקים, היקף המכירות, היקף הייצוא והיקף ההשקעות; הייצוא של התעשייה הקיבוצית הגיע לכ-19.3 מיליארדי ₪ - ירידה של 7.7% לעומת 2008; הייצוא הישיר של התעשייה הקיבוצית הצטמצם בכ-16%, ומנגד, הפעילות בחו"ל גדלה בכ-23%; בסוף 2009 היווה הייצוא (כולל הפעילות בחו"ל) כ-62% מסך המכירות; 29 מפעלים שהיקף מכירותיהם היה יותר מ-250 מיליוני ₪ היו אחראים ל-58.6% מהמכירות; מספר העובדים במפעלים הקיבוציים היה כ-31,000 (לא כולל עובדים במפעלים אזוריים ובחו"ל) - ירידה של 5.4% לעומת 2008; ההשקעות בתעשייה הקיבוצית הסתכמו בכמיליארד ₪ ירידה של 41% לעומת 2008; הרווח התפעולי המצרפי של התעשייה הקיבוצית הסתכם ב-2009 בכ-3 מיליארדי ₪ עלייה של 31.8% בהשוואה ל-2008. בסוף הפרסום מוצגות השוואות בין התעשייה הקיבוצית לכלל התעשייה הישראלית. כמו כן, מובאים נתונים על המפעלים האזוריים ועל המפעלים באזורי עדיפות לאומית.

(תעשייה; קיבוצים; רווחיות; השקעות; ייצוא; פדיון; תעסוקה)

256

חברת החשמל לישראל בע"מ: דין וחשבון סטטיסטי לשנת 2009

חברת החשמל לישראל בע"מ, חיפה 2010, 69 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של חברת החשמל: www.israel-electric.co.il.

פרסום זה כולל שפע של לוחות ודיאגרמות בנוגע לייצור ולצריכת החשמל בישראל ב-2009. הפרסום מורכב משישה פרקים, כדלקמן: ייצור ומסירה; צריכת החשמל; הכנסות ממכירת חשמל; אזורים מינהליים; השוואה בין-לאומית; נתונים היסטוריים. בין הממצאים: ייצור החשמל ב-2009 (ללא יצרנים פרטיים) הסתכם בכ-53 מיליארדי קוט"ש – 64.7% באמצעות פחם, 32.6% באמצעות גז, 1.6% באמצעות סולר ו-1.1% באמצעות מזוט; צריכת החשמל הסתכמה בכ-48.95 מיליארדי קוט"ש; הצרכנים הראשיים לפי מגזרים היו המגזר הביתי (30.9%), המגזר המסחרי-ציבורי (31.9%) והמגזר התעשייתי (21.1%); צריכת החשמל הביתית הסתכמה בכ-15 מיליארדי קוט"ש, והצריכה הממוצעת לצרכן היתה 7,486 קוט"ש; משקי-בית בעשירון העליון צרכו 26.3% מסך הצריכה הביתית, יותר מצריכת חמשת העשירונים הנמוכים ביחד; צריכת החשמל בחקלאות הסתכמה בכ-1.69 מיליארדי קוט"ש, וצריכת החשמל בתעשייה הסתכמה בכ-10.33 מיליארדי קוט"ש; צריכת החשמל לשאיבת מים הסתכמה בכ-2.4 מיליארדי קוט"ש; המחיר הממוצע לקוט"ש למשקי-בית ב-2009 היה 46.32 אגורות; תעריף החשמל לצריכה ביתית בישראל היה נמוך יחסית למדינות אירופה וגבוה יותר מאשר בארצות-הברית.

(חשמל; דלק; צריכה; ייצור; אנרגיה; מחירים)

257

Israel Association of Electronics and Software Industries - 2010
Israel Association of Electronics and Software Industries, Tel-Aviv 2010, 32 pages. The presentation appears on the Association's Website: www.iaesi.org.il.

בפרסום שנתי זה מוצגים נתונים על אודות תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה בישראל. בין הממצאים: לישראל יש שיעור הבקשות הגבוה ביותר לרישום פטנטים בארה"ב לנפש; בישראל נמצא שיעור המדענים והמהנדסים הגבוה ביותר בעולם ביחס לאוכלוסייה – 140 לכל 10,000 תושבים (83 בארצות-הברית ו-80 ביפן); שיעור ההשקעה במחקר ופיתוח (מו"פ) כאחוז מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) בישראל ב-2007 היה 4.7% – השיעור הגבוה ביותר בעולם; מכירות תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה הישראליות הסתכמו ב-2009 בכ-22.284 מיליארדי $ (כ-19.45 מיליארדי $ מתוכם לייצוא); ב-2009 הועסקו בתעשיות האלקטרוניקה כ-68,000 עובדים (כ-71,000 ב-2008 וכ-59,000 ב-1999); התוצר של חברות הטכנולוגיה העילית הישראליות מתחלק לתוכנה (23.7%), ציוד תקשורת אזרחי (22.9%), ציוד תעשייתי (17.8%), רכיבים (13.4%), ציוד ביטחוני (13.4%) ומערכות רפואיות (8.8%); הייצוא של תעשיות הטכנולוגיה העילית היווה כ-44% מסך הייצוא של התעשייה הישראלית ב-2009 (כ-28%
ב-1999).

(תעשייה עתירת-ידע; אלקטרוניקה; תוכנה; תקשורת; מחקר ופיתוח; חדשנות; ייצוא)

258

Diamonds, Precious Stones & Jewelry: Facts & Figures, 2009
Diamonds, Precious Stones & Jewelry Administration, Ministry of Industry, Trade and Labor, Ramat Gan 2010, 8 pages. The publication appears also on the Ministry’s Website: www.moital.gov.il.

בעלון זה מוצגים נתונים כלכליים (ייבוא וייצוא) על תעשיית היהלומים, אבני החן והתכשיטים בישראל
ב-2009. בין הממצאים: ב-2009 הסתכם ייצוא היהלומים המלוטשים בכ-3.9 מיליארדי $, לעומת כ-6.2 מיליארדי $ ב-2008; ייבוא יהלומים גולמיים הסתכם בכ-2.5 מיליארדי $, לעומת כ-4.5 מיליארדי $
ב-2008; 52% מיצוא היהלומים המלוטשים היו לארצות-הברית, 24% להונג-קונג, 7% לבלגיה, 6% לשוויץ ו-11% לארצות אחרות; ייבוא אבני חן גולמיות הסתכם בכ-4 מיליוני $, ויבוא אבני חן מלוטשות הסתכם בכ-16.9 מיליוני $; ייצוא אבני חן מלוטשות הסתכם בכ-60 מיליוני $; ייצוא התכשיטים הסתכם בכ-296 מיליוני $ (335 מיליוני $ ב-2008), ומתוכם כ-181 מיליוני $ היו לארצות-הברית (61%), כ-85 מיליוני $ לאירופה (29%), כ-24 מיליוני $ למזרח הרחוק (8%) וכ-6 מיליוני $ ליעדים אחרים (2%).

(יהלומים; תכשיטים; ייבוא; ייצוא)

259

סקר ציפיות בתעשייה לחודשים יולי-ספטמבר 2010

אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל, תל-אביב 2010, 20 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של התאחדות התעשיינים בישראל: www.industry.org.il.

סקר זה נעשה במחצית השנייה של יוני 2010, והשתתפו בו 135 חברות תעשייה. על-פי דיווחי התעשיינים, ברבע השני של 2010 חל גידול של 9% בתפוקת התעשייה (42% מהחברות דיווחו על עלייה בתפוקה ו-27% על ירידה), קיפאון במכירות לשוק המקומי וגידול של 12% במכירות לייצוא (למרות זאת, המשיכו היצואנים לדווח על שחיקה ברווחיות הייצוא). גידול של 6% נרשם בקליטת העובדים בתעשייה. גידול של 22% נרשם בתפוקתן של חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל. מצבת העובדים של החברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל גדלה ב-8.5%. האטה קלה נרשמה בקצב ההשקעות של חברות אלו בחו"ל. התעשיינים צופים שברבע השלישי של 2010 תגדל תפוקת התעשייה, בכ-10% (41% צופים גידול ו-25% צופים נסיגה). צמיחה מהירה במיוחד צפויה בענפי האלקטרוניקה, הגומי והפלסטיק, המזון, הכרייה ומוצרי הבנייה. כמו כן, צופים התעשיינים עלייה של כ-6.5% במצבת העובדים, המשך קיפאון בהיקף המכירות לשוק המקומי וגידול של כ-7% במכירות לחו"ל. לאחר גידול של 6% בהשקעות בנכסים קבועים ברבע השני של 2010, צופות החברות גידול של כ-10% ברבע השלישי. חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל צופות גידול של כ-15.5% בתפוקתן ברבע השלישי של 2010.

(מפעלי תעשייה; תפוקה; השקעות; ייצוא; רווחיות; מימון; תעסוקה)

260

סקר ציפיות בתעשייה לחודשים אוקטובר-דצמבר 2010

אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל, תל-אביב 2010, 20 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של התאחדות התעשיינים בישראל: www.industry.org.il.

סקר זה נעשה בספטמבר-אוקטובר 2010, והשתתפו בו 130 חברות תעשייה. על-פי דיווחי התעשיינים, ברבע השלישי של 2010 חל גידול של כ-15.5% בקצב צמיחת תפוקת התעשייה (49% מהחברות דיווחו על עלייה בתפוקה ו-22% על ירידה), גידול של כ-15% במכירות לשוק המקומי (46% מהחברות דיווחו על עלייה ו-21% על ירידה) והאטה של כ-8% בקצב התרחבות משלוחי הייצוא (43% מהחברות דיווחו על גידול ו-28% דיווחו על קיטון). גידול של כ-10% נרשם בקליטת העובדים בתעשייה (32% מהחברות דיווחו על קליטת עובדים ו-10% על פיטורים), וגידול של כ-16.5% נרשם בקצב השקעות התעשייה בנכסים קבועים. חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל דיווחו על עלייה בתפוקותיהן (50% דיווחו על עלייה ו-25% על ירידה) ועל האטה קלה בקצב ההשקעות. התעשיינים צופים שברבע הרביעי של 2010 תהיה האטה בקצב גידול תפוקת התעשייה (41% צופים עלייה ו-26% צופים ירידה), מאזן נטו חיובי של כ-7% במצבת העובדים (26% צופים גידול ו-13% צופים פיטורים), האטה בקצב גידול המכירות לשוק המקומי (38% צופים עלייה ו-22% צופים ירידה) והאטה בקצב גידול משלוחי הייצוא (39% צופים גידול ו-28% צופים קיטון). כן צופים התעשיינים המשך של הגידול המהיר בהשקעות בנכסים קבועים (כ-17%). 43% מהחברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל צופות גידול בתפוקה ברבע הרביעי של 2010, ו-36% צופות ירידה.

(מפעלי תעשייה; תפוקה; השקעות; ייצוא; רווחיות; מימון; תעסוקה)

261

דיבון, אילן:

סקירת ענף הפלסטיקה והגומי הישראלי לשנת 2009

מינהל כימיה וסביבה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 10 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על תעשיית הפלסטיקה והגומי בישראל ב-2009. בין הממצאים: פדיון ענף הפלסטיקה והגומי ירד ב-2009 ב-4% (לעומת ירידה של 2.9% בכלל התעשייה); משקלם של מפעלי הפלסטיקה והגומי בכלל המשק נמצא במגמת ירידה, מ-5.8% ב-2005 ל-5.2% ב-2009; מספר המועסקים בענף ירד ב-8.1% – מכ-22,800 ב-2008 לכ-20,950 ב-2009; ייצוא הענף הסתכם ב-2009 בכ-2 מיליארדי $ – ירידה של כ-15% לעומת 2008 (בכלל התעשייה חלה ירידה של כ-5.5%); מכירות לשוק המקומי הסתכמו ב-2009 בכ-2 מיליארדי $; רכיבי הייצוא המובילים של הענף היו מוצרים טכניים וחקלאיים (850.4 מיליוני $) ומוצרים למטבח, לשולחן ולבית (396.7 מיליוני $) – ירידה של 11% ו-16% בהתאמה לעומת 2008; 114 מפעלים בענף ייצאו ב-2009 ביותר ממיליון $, ומתוכם 12 מפעלים ייצאו יחד בכ-1.1 מיליארדי $ (55% מכלל הייצוא של הענף); יעדי הייצוא העיקריים ב-2009 היו האיחוד האירופי (52.9%) וצפון אמריקה (22.1%), ובחלוקה למדינות – ארצות-הברית (401 מיליוני $), גרמניה (199 מיליוני $) ובריטניה (194 מיליוני $).; ייבוא מוצרי הפלסטיקה הסתכם בכ-663 מיליוני $ – ירידה של כ-18% לעומת 2008.

(תעשייה; ייבוא; ייצוא; מדדים כלכליים)

262

צרפתי, דבורה:

סקירת ענפי טקסטיל ואופנה לשנת 2009

מינהל מוצרי צריכה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 2 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בפרסום זה נסקרים היבטים שונים של תעשיית הטקסטיל והאופנה בישראל. עד 1990, לפני חשיפת ענפים אלה לתחרות, המרכיב העיקרי בתעשייה זו היה מוצרי הלבשה בשיטה קונוונציונלית, והחברות עסקו ברוב תהליכי הייצור, מייצור חומר הגלם עד למוצר המוגמר. כיום, מרכיב מוצרי הטקסטיל הוא העיקרי, "טקסטילים חכמים", המשמשים חומרי גלם לתעשייה עתירת טכנולוגיה, בתחומי הביטחון, האלקטרוניקה, תעשיית הרכב, החקלאות, הרפואה ועוד. בין הממצאים: ייצוא תעשיית הטקסטיל והאופנה ירד מכ-1.2 מיליארדי $ ב-1995 לכ-860 מיליוני $ ב-2009, ומספר המועסקים ירד
מכ-45,000 עובדים לכ-13,500 עובדים בהתאמה; הרכב תעשייה זו ב-2009 היה כדלקמן: חומרי גלם ומוצרי מיגון (36%), טקסטיל לבית (30%), הלבשה (27%) ובגדי מעצבים (7%). בסוף הפרסום נסקרים כלי סיוע לעידוד הפעילות בתעשייה זו בישראל.

(תעשייה מסורתית; תעשייה עתירת-ידע; מו"פ; התערבות ממשלתית)

263

 

 

חוברות קודמות

 

 

 

 

שנה

 

 

152

151

2010

 

 

150

149

2009

 

 

 

148

2008

147

X

146

145

2007

144

143

142

141

2006

140

139

138

137

2005

136

135

134

133

2004

132

131

130

129

2003

128

127

126

125

2002

124

123

122

121

2001

120

119

118

117

2000

116

115

114

113

1999

112

111

110

109

1998

108

107

106

X

1997

 

 

 

 

 

 

כל הזכויות שמורות © 1997- מדינת ישראל ,ראה תנאי שימוש