פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל

 חוברת מס' 154

העורכים: מיכאל בר-יעקב

     אבישי כהן

 

 

אל החוקרים

 

1)         כתב-העת "פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל" אינו מתפרסם מדי רבע שנה, כפי שנעשה בשנים עברו, אלא פעמיים בשנה, כשכל חוברת כוללת כמות מידע כפולה.

2)         כתב-העת מתעדכן באופן שוטף באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכתובתו: www.cbs.gov.il. באתר מופיעים גם קישורים רבים לאתרי אינטרנט סטטיסטיים בישראל ובעולם, בתחתית דף הבית של האתר. כמו כן, מובאים קישורים לרבים מהמחקרים בגוף החוברת עצמה.

3)         מידת שלמותו ועדכונו של כתב-העת תלויה בשיתוף הפעולה של המוסדות והחוקרים עם מערכת כתב-העת. ככל שדיווחים על פעולות חדשות, דוחות מחקר ופרסומים יגיעו אל המערכת בשלב מוקדם יותר, יגדל הסיכוי שהם יפורסמו בחוברת הבאה.

4)         חוברת זו, מס' 154, כוללת תמציות של פרסומים ודיווחים על מחקרים חדשים אשר הגיעו אל מערכת כתב-העת עד 16 ביוני 2010 – י"ד בסיון התשע"א.

5)         עקב ריבוי הפרסומים המגיעים אל המערכת, אין ביכולתנו להזכיר את כולם בחוברת אחת. אנו מתנצלים מראש בפני חוקרים אשר שלחו אלינו פרסומים בחודשים האחרונים אך הם לא צוינו בחוברת זו. רוב הפרסומים הללו נמצאים בעדיפות ראשונה להיכלל בחוברת הבאה. עם זאת, עלינו להדגיש כי איננו מתחייבים לכלול בחוברת כל פרסום המגיע אל המערכת. כמו כן, אין אנו כוללים פרסומים אשר אינם סטטיסטיים.

6)         לעומת ריבוי הפרסומים המגיעים אל מערכת כתב-העת, אנו מקבלים מעט מאוד דיווחים על פעולות סטטיסטיות חדשות (מחקרים בתהליך). בבקשה, דווחו לנו על מחקרים המתבצעים או המתוכננים על-ידיכם, באמצעות הטפסים המופיעים בגרסת האינטרנט של החוברת. כמו כן, אתם יכולים לפנות אלינו בטלפון ונשמח לשלוח לכם טופס למילוי. נוסף על כך, אנא דווחו לנו על פתיחת אתרי אינטרנט חדשים או על בניית קבצים ממוחשבים חדשים, הכוללים נתונים סטטיסטיים.

7)         רוב הפרסומים אשר תומצתו בחוברת נמצאים בספריית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אתם מוזמנים לבקר בספריה ולעיין בהם. הספריה פתוחה בימים א'-ה', בשעות 14:00-09:00. רצוי לתאם את הביקור מראש בטלפון 6592555 (02).

8)         אם ברצונכם לרכוש פרסומים אשר צוינו בחוברת, עליכם לפנות ישירות אל המוסד או הגוף אשר הוציא את הפרסום לאור.

9)         רבים מן החוקרים ונציגי מוסדות עדיין שולחים אלינו את פרסומיהם לכתובתה הישנה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בבקשה הקפידו לשלוח אל הכתובת: רחוב כנפי נשרים 66, פינת רחוב בקי, ת"ד 34525, ירושלים 91342.

10)      מספרי הטלפון של מערכת כתב-העת הם: 6592055/6 (02);  מספר הפקס' הוא: 6521340 (02). אפשר לפנות אלינו גם לכתובות הדואר האלקטרוני הבאות: mickyb@cbs.gov.il או avishaic@cbs.gov.il.

 

                                                                                                                        מיכאל בר-יעקב

 עורך כתב-העת

 

 

 

 

דברי הסבר

א.  ייעוד

בכתב-העת "פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל" מובא מידע עדכני על תכנון וביצוע של פעולות סטטיסטיות חדשות בישראל ועל פרסומים  סטטיסטיים שראו אור באחרונה. פעולות ופרסומים אלה כוללים, בין היתר, מפקדים, סקרים מדגמיים ומחקרים אמפיריים במגוון רחב של תחומים.

בהתאם לפקודת הסטטיסטיקה [נוסח חדש] התשל"ב - 1972 והתיקון לה בשנת 1978, אוספת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומפרסמת מידע על הפעולות הנ"ל, הנערכות או הממומנות (באורח מלא או חלקי) על-ידי משרדי ממשלה, מוסדות לאומיים, מוסדות אקדמיים וכדומה. המטרה היא להביא לידיעת המוסדות והחוקרים וכן לידיעת הציבור הרחב בישראל ובעולם - מידע על פעולות סטטיסטיות חדשות הנעשות בישראל ומידע על הופעת פרסומים חדשים; זאת, כדי לאפשר שימוש יעיל ומרבי במידע הסטטיסטי הקיים וכדי למנוע כפילויות בעריכת סקרים ומחקרים.

ב.  תדירות ההופעה

עד 2007 פורסם כתב-העת אחת לשלושה חודשים. ב-2008 הוחלט לשנות את תדירות הפרסום, ומאז יוצאות לאור שתי חוברות בשנה. תקופת הדיווח על פעולות ופרסומים חדשים היא ששת החודשים האחרונים שלפני צאת החוברת. ישנם פריטים השייכים לתקופה קודמת, אך הידיעה עליהם הגיעה ללשכה רק בתקופת הדיווח או שהכללתם נדחתה בגלל ריבוי הפרסומים שהגיעו למערכת. המידע בחוברת זו (מס' 154) מבוסס על פרסומים ודיווחים שהגיעו אל המערכת עד 16 ביוני 2011 – י"ד בסיון התשע"א.

ג.   היקף

המידע המופיע בכתב-העת כולל:

1.  תמציות של פרסומים הכוללים נתונים סטטיסטיים, המבוססים על מחקרים אמפיריים, מפקדים, סקרים מדגמיים וכו', שיש בהם עניין לציבור.

2.  מידע על מחקרים סטטיסטיים הנמצאים בתהליך או בתכנון.

3.  מידע על קבצים ממוחשבים ומאגרי מידע שניתן להפיק מהם סטטיסטיקה שיש בה עניין לציבור, או אשר יכולים לשמש כמסגרת סטטיסטית לעריכת מחקרים.

4.  מידע על פעולות ופרסומים בנושאים מתודולוגיים, מיפוי, גאוגרפיה וסיווגים העשויים לסייע לעריכת סטטיסטיקה או לשימוש בה.

ד.  מבנה החוברת

1.  חלוקה לפרקים

הפרסום מורכב מ-16 פרקים לפי סדר אלפביתי של הנושאים, פרט לפרק הראשון (כללי).

2.  מספור הפריטים

בניגוד לעבר, המספור אינו שוטף במשך השנה. כל חוברת מתחילה ב-001.

3.  מחקר שוטף

לגבי פעולות חדשות (מחקרים הנמצאים בשלב של תכנון או ביצוע), מוצגים פרטים כדלקמן:

שם המחקר, המוסד המזמין/המבצע, מטרת המחקר, הנושאים הנחקרים, המשתנים העיקריים, האוכלוסייה/המדגם, צורת המחקר והפרסום, מועד משוער של הפרסום ופרטים על מבצעי המחקר, כולל כתובותיהם, מספרי טלפון ופקסימיליה וכתובות דואר אלקטרוני.

4.  פרסומים

לגבי פרסומים חדשים, מובאים רישום ביבליוגרפי מלא, תקציר התוכן ומילות מפתח (בהקשר זה ראו גם סעיף ז').

 

5.  החלק שבאנגלית

המידע בחלק זה הוא לגבי פעולות ופרסומים חדשים המופיעים גם או רק באנגלית:

לגבי פעולות חדשות, מובאים שם המחקר, השלב שבו נמצא המחקר, שמות החוקרים, המוסד שאליו הם שייכים, כתובותיהם, מספרי טלפון ופקסימיליה וכתובות דואר אלקטרוני; לגבי פרסומים חדשים, מובא רישום ביבליוגרפי מלא אך ללא תקציר התוכן. שמות הפרקים, סדר הפרקים ומספור הפריטים הם זהים לאלה המופיעים בחלק שבעברית.

ה.  שירותי מידע

רוב הפרסומים הנזכרים בכתב-העת עומדים לרשות הקהל לעיון בספריית הלמ"ס בימים א'-ה' בשעות 09:00 עד 14:00. לתיאום מוקדם, נא להתקשר לטל' 6592555 (02). מפתחות וכלים נוספים נמצאים במערכת כתב-העת. הקוראים מוזמנים להיעזר גם בהם. אפשר לפנות אל המערכת בכתב או בטלפון לכתובת הבאה:

מיכאל בר-יעקב, עורך "פעולות"

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

רח' כנפי נשרים 66, פינת רח' בקי,

ת"ד 34525, ירושלים 91342

טלפון:  6592055/6 (02);  פקס':  6521340 (02)

ו.    רשת המדווחים

המידע הכלול בכתב-העת מבוסס בעיקר על פרסומים הנשלחים אלינו ועל הודעות הנמסרות לנו על-ידי חוקרים במוסדות למיניהם. לפיכך, הצלחתו של כתב-העת תלויה בדיווחם העדכני. הלשכה מודה למדווחים על שיתוף הפעולה בעבר ופונה לכל חוקר ומוסד העוסקים במחקר סטטיסטי לדווח גם בעתיד, בשלב מוקדם ככל האפשר, על תכנון מחקרים ופרויקטים חדשים או על הקמת מאגר מידע חדש הכולל נתונים סטטיסטיים. כן מתבקשים החוקרים ונציגי המוסדות לשלוח למערכת כתב-העת עותק ותקציר של כל פרסום חדש.

ז.   שיתוף פעולה עם מכון הנרייטה סאלד

דיווחים על מחקרים המובאים בכתב-העת בתחומי חינוך, דמוגרפיה, עבודה, מינהל, סוציולוגיה, שירותי רווחה ופסיכולוגיה מתעדכנים במאגרי המידע של המרכז למידע במדעי החברה שבמכון הנרייטה סאלד.

כמו כן, חלק מהפריטים המופיעים בכתב-העת לקוחים לעתים מתוך אותם מאגרי מידע.

רוב התארנים המובאים בסוף כל פריט לקוחים מתוך קובץ "אוצר המונחים במדעי החברה ובחינוך" של מכון הנרייטה סאלד.

 

 

א. כללי

פרסומים

001

הגורמים העונתיים וגורמי ההתאמה מראש ל-2011, מגמות ל-2011-2007

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

סדרות עתיות חברתיות-כלכליות משמשות לחקר ולמעקב אחרי התפתחות מגמות ולאיתור נקודות-מפנה או שינויים בפעילות החברתית-כלכלית במשק. אמידת שינויים אלה היא קשה יותר אם היא מתבססת על נתונים מקוריים, הכוללים לא רק את המגמה שבה מתעניינים אלא גם תנודות הנובעות מהשפעות עונתיות, שינויים במספר ימי הפעילות במשק ובתאריכי החגים והשפעות לא-סדירות אחרות. כדי לאמוד את המגמה בסדרות עתיות, יש לנכות את ההשפעות העונתיות ואת השתנות תאריכי החגים וימי הפעילות ולאחר מכן לנטרל את השפעת אי-הסדירות. בפרסום הנוכחי מוצגים גורמי ההתאמה מראש להשפעת החגים וימי הפעילות והגורמים לניכוי השפעת העונתיות לשנת 2011 עבור יותר מ-500 סדרות המתפרסמות באופן שוטף ב"ירחון הסטטיסטי לישראל" ובפרסומים אחרים של הלמ"ס. בהמשך, מובאים נתונים מקוריים, נתונים מנוכי עונתיות ונתוני מגמה לשנים 2007 עד 2011 עבור מדדים חברתיים-כלכליים עיקריים במשק. נוסף על כך, מוצגים תרשימים של גורמי חג וימי פעילות, גורמים עונתיים וגורמים לא-סדירים ואחוז השינוי במגמה לעומת החודש (הרבע) הקודם. בנספח לפרסום מוצגים נתונים על שינויים במועדי החגים העבריים וימי הפעילות בישראל ל-2020-1980.

(מתודולוגיה סטטיסטית; סדרה עתית; עונתיות; מדדים חברתיים-כלכליים)

002

ישראל במספרים, 2010

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ירושלים 2010, 26 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל שפע של נתונים בנושאים הקשורים לאוכלוסייה, למשק ולחברה בישראל, והוא מבוסס על נתוני השנתון הסטטיסטי לישראל מס' 61, לשנת 2010 (ראו חוברת 153, פריט 001). בפרסום מובאים לוחות, תרשימים והסברים מילוליים, לפי הנושאים הבאים: מדינת ישראל – נתונים כלליים על דגל המדינה, סמל המדינה, השפות הרשמיות, נשיאי המדינה, ראשי הממשלה, הרשויות השונות, נתונים גאוגרפיים ועוד; נתוני מפתח – מבחר נתונים בהקשר ל-21 נושאים שונים; אקלים; סביבה; אוכלוסייה; תנועה טבעית (לידות, פטירות, נישואין וגירושין); משקי-בית ומשפחות; חברה ורווחה; חינוך והשכלה; בריאות; עבודה; שכר; המשק הלאומי (חשבונות לאומיים); המגזר הממשלתי; מאזן התשלומים וסחר חוץ; בינוי, חשמל ומים; תעשייה, מסחר ושירותים; מדע וטכנולוגיה; תחבורה ותקשורת; תיירות; חקלאות.

(ישראל; אוכלוסייה; משקי-בית; תנועה טבעית; תלמידים; מורים; סטודנטים; בחינות בגרות; בריאות; אשפוז; תמותה; צריכה; מוצרים בני-קיימה; דיור; בינוי; תעסוקה; שכר; תרבות; חשבונות לאומיים; מאזן התשלומים; מחירים; מדדים כלכליים; הוצאה לאומית; תעשייה; טכנולוגיה; מחקר ופיתוח; תיירות; בתי-מלון; תחבורה; תאונות דרכים; תקשורת; חקלאות; מים; חשמל; אקלים; איכות הסביבה)

003

עיריית תל-אביב-יפו: שנתון סטטיסטי 2010, מס' 49

המרכז למחקר כלכלי וחברתי, עיריית תל-אביב-יפו, תל-אביב 2010, 592 עמ' ו-18 מפות (עברית, לוחות גם באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה: www.tel-aviv.gov.il.

השנתון כולל מגוון רחב של נתונים והסברים מילוליים, שנועדו לתאר את המאפיינים הנוגעים לעיר תל-אביב-יפו, לתושבי העיר ולשירותים שהם מקבלים. בחלק מהלוחות מוצגת תמונת-המצב לנקודת זמן, ובחלק אחר מוצגים נתונים רב-שנתיים, המאפשרים מעקב אחר ההתפתחויות לאורך זמן. השנתון מורכב מ-21 פרקים, כדלקמן: שטח, אקלים ואיכות הסביבה; מבנה דמוגרפי (תכונות האוכלוסייה, תנועה טבעית, ניידות האוכלוסייה, עולים חדשים ועוד); עבודה; מסחר ושירותים; תעשייה; תיירות; דיור; בנייה; תשתית; תחבורה; רמת חיים; ביטוח לאומי; שירותי בריאות (אשפוזים, ביטוח רפואי וסיבות מוות); חינוך; פעילויות פנאי; שירותים חברתיים; סדר ציבורי; תקציב העירייה; שירותים עירוניים; מועצת העירייה; עובדי העירייה. במבוא של כל פרק מוצגים מקורות הנתונים, הגדרות, תיאור של תוכן הלוחות וממצאים עיקריים. בחלקו האחרון של השנתון מובאים סיכומי עבודות ודו"חות של המרכז מהשנים האחרונות. לשנתון מצורפת חוברת הכוללת תקצירים של הנתונים הבולטים המופיעים בשנתון. כמו כן, מצורפים לשנתון עלון הכולל נתונים ראשונים על אוכלוסיית תל-אביב-יפו ממפקד האוכלוסין 2008 ותקליטור המכיל את תוכן השנתון.

(תל-אביב-יפו; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה פנימית; עולים; מיצב חברתי-כלכלי; תעסוקה; הכנסה; ;דיור; בנייה; מסחר; שירותים; תעשייה; תשתיות; בנקים; שירותי רווחה; שירותי בריאות; אשפוז; תמותה; גמלאות; תיירות; בתי-מלון; עבריינות; חינוך; גני ילדים; בתי-ספר; תלמידים; סטודנטים; תרבות; פעילויות פנאי; מים; חשמל; תחבורה; כלי-רכב; תאונות דרכים; תקציבים; אקלים; איכות הסביבה)

004

רוזנברג, יהודה (עורך):

עיריית טבריה: שנתון העיר, מס' 16, 2010

היחידה למידע ולסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2010, 368 עמ'.

שנתון העיר טבריה כולל נתונים דמוגרפיים, פיסיים, כלכליים וחברתיים וכן נתונים על מערכת החינוך, התיירות, האקלים והגאוגרפיה של טבריה. השנתון כולל השוואות לישובים עירוניים במחוז הצפון אשר אוכלוסייתם דומה בהיקפה לזו של טבריה, השוואות לשני יישובים שמחוץ למחוז הצפון (קריית-ים ואילת) והשוואות לנתונים כלל-ארציים. הפרק העוסק בתיירות כולל השוואות לערי תיירות אחרות בישראל (ירושלים, אילת, הרצליה, חיפה, נהריה, נתניה, תל-אביב ואזור ים המלח) ולנתונים כלל-ארציים. בסוף כל פרק נסקרים הממצאים העיקריים. המידע הכלול בשנתון מבוסס על פרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד הפנים, המוסד לביטוח לאומי, משרד החינוך, עיריית טבריה, המועצה הלאומית לשלום הילד, מרכז אדווה לחקר החברה בישראל, בנק ישראל ומשטרת ישראל. הפרסום כולל השוואות לנתוני שנים קודמות. אינדקס נושאים ורשימה ביבליוגרפית מלאה מופיעים בסוף הפרסום.

(טבריה; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; משקי-בית; תנועה טבעית; הגירה פנימית; עולים; ילדים; גני ילדים; תלמידים; בחינות בגרות; סטודנטים; פשעים; עבריינות נוער; שירותים חברתיים; קופות חולים; תקציבים; בנייה; תחבורה; כבישים; ביוב; פסולת; מים; אקלים; תיירות; בתי-מלון; תעסוקה; שכר; גמלאות; קופות גמל)

005

לונגו, אילנה (עורכת):

נתניה: ספר נתונים סטטיסטיים, 2009

האגף לאיכות ותכנון, עיריית נתניה, נתניה 2010, 301 עמ' ו-7 מפות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה: www.netanya.muni.il.

פרסום שנתי זה מורכב השנה מ-16 פרקים, כדלקמן: שטח, אקלים ואיכות הסביבה; מבנה דמוגרפי; בנייה ודיור; תיירות; עסקים בעיר; תשתית; תחבורה; חינוך והשכלה גבוהה; תרבות, פנאי וספורט; שירותים חברתיים; רמת חיים; שירותי בריאות; שירותים עירוניים; עובדי העירייה; תקציב; מפקד האוכלוסין - 2008. בראשיתו של כל פרק מוצגים הגדרות ומקורות הנתונים. לגבי חלק מהנתונים מוצגת השוואה לערים אחרות. מקורות הנתונים העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המוסד לביטוח לאומי, משרדי ממשלה, מוסדות להשכלה ויחידות העירייה. השנה נוספו לשנתון נתונים ממפקד האוכלוסין 2008 בתחומי החינוך, התעסוקה, האוכלוסייה ומשקי-הבית, ובכללם השוואות לערים אחרות ולממצאי מפקדים קודמים.

(נתניה; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; הגירה פנימית; עולים; דיור; בנייה; הוצאות משפחה; תרבות; ספריות; גני ילדים; בתי-ספר; תלמידים; סטודנטים; ספורט; שירותים חברתיים; שירותי בריאות; קצבאות; תעסוקה; חיפוש עבודה; איכות הסביבה; אקלים; תחבורה; כלי-רכב; תאונות דרכים; תיירות; בתי-מלון; תעשייה; עסקים; תשתיות; חשמל; מים; תקציבים)

006

עיריית חולון - שנתון סטטיסטי, 2009-2008

האגף לתכנון אסטרטגי, מידע, מחקר והערכה, עיריית חולון, חולון 2010, 370 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה: www.holon.muni.il.

שנתון עיריית חולון כולל נתונים רבים על העיר חולון ועל פעילויותיה של העירייה במגוון רחב של תחומים. השנתון מורכב מ-16 פרקים, כדלקמן: שטח ואקלים; דמוגרפיה; רמת חיים ורווחה; עבודה; עסקים ותעשייה; תשתיות; בינוי ודיור; תחבורה; עיר הילדים (דמוגרפיה; חינוך; השכלה גבוהה; פעילויות לגיל הרך, לילדים ולנוער; רווחה ובריאות הילדים); תרבות, ספורט ופנאי; בריאות ואיכות הסביבה; שירותים עירוניים; שירותים חברתיים וקהילתיים; תקציב וכוח-אדם; פרופיל אזורי שירות; בחירות. בתחילתו של כל פרק מובא פירוט של מקורות הנתונים, הגדרות ותיאור של הממצאים העיקריים, ובהמשך מובאים לוחות, תרשימים ומפות. המקורות העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם יחידות של עיריית חולון וחברות עירוניות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המוסד לביטוח לאומי, משרד החינוך ומשרד הפנים. השנתון כולל השוואות לנתוני 14 יישובים נבחרים ולנתוני שנים קודמות.

(חולון; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; הגירה פנימית; מיצב חברתי-כלכלי; תעסוקה; שכר; קצבאות; עוני; שירותי רווחה; קופות-חולים; תחנות לבריאות המשפחה; עבריינות; פסולת; מיחזור; בינוי; תשתיות; מים; אקלים; בתי-ספר; תלמידים; בחינות בגרות; חינוך מיוחד; סטודנטים; פעילויות פנאי; חוגים; מוזיאונים; תחבורה; כבישים; תאונות דרכים; שירותים קהילתיים; תקציבים; בחירות)

007

שמיר שנאן, לאה (עורכת):

שנתון סטטיסטי: מודיעין מכבים רעות - 2010

היחידה לתכנון אסטרטגי, עיריית מודיעין מכבים רעות, מודיעין 2011, 284 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה (ראו: העירייה < שנתון סטטיסטי 2010): www.modiin.muni.il.

השנתון הסטטיסטי של מודיעין-מכבים-רעות יצא השנה לאור בפעם הראשונה, והוא מורכב מ-15 פרקים, כדלקמן: אבני דרך בתולדות העיר וסמל העיר; נתונים גאוגרפיים ואיכות הסביבה; המבנה הדמוגרפי (כולל תחזיות אוכלוסייה); כלכלה ורמת חיים; מבנה התעסוקה; דיור, בנייה ותשתיות; תנועה ותחבורה; חינוך והשכלה; פעילות פנאי; שירותים חברתיים וביטוח לאומי; שירותים עירוניים; סדר ציבורי; תקציב העירייה; מועצת העיר; עובדי העירייה. מקורות המידע העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרדי ממשלה, המוסד לביטוח לאומי, מחלקות העירייה ותאגידים עירוניים. הנתונים שבשנתון כוללים השוואות לאורך זמן (בדרך כלל 2003 עד 2009) והשוואות לקבוצת ערים מקבילות, שיש להן מעמד חברתי-כלכלי ו/או גודל דומים (גבעתיים, הוד השרון, חולון, כפר-סבא, רמת-גן ועוד). בתחילתו של כל פרק מוצגים מקורות הנתונים, הגדרות וממצאים עיקריים. יש לציין, כי מאחר שחלק מהנתונים לא היו זמינים, יש לוחות שבהם חסרים נתונים משנים מסוימות.

(מודיעין; מכבים; רעות; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; הגירה פנימית; תנועה טבעית; עולים; מיצב חברתי-כלכלי; בינוי; תשתיות; שירותים; בתי-ספר; גני ילדים; תלמידים; בחינות בגרות; סטודנטים; פעילויות פנאי; חוגים; איכות הסביבה; פסולת; שירותי רווחה; תעסוקה; קצבאות; דיור; תחבורה; תאונות דרכים; עבריינות; תקציבים; בחירות)

008

עיריית ראשון-לציון שנתון סטטיסטי 2010

מרכז מידע ומחקר, עיריית ראשון-לציון, ראשון לציון 2010. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה (ראו: נתונים וחופש המידע > שנתונים סטטיסטיים): www.rishonlezion.muni.il.

השנתון הסטטיסטי של עיריית ראשון-לציון מורכב השנה מ-14 פרקים, לפי הפירוט הבא: שטח ואקלים; אוכלוסייה; שירותי רווחה; חינוך והשכלה; תרבות, נופש וספורט; תחבורה ותקשורת; סדר ציבורי; בינוי ותשתית; עסקים, מסחר ותעשייה; תעסוקה ועבודה: רמת חיים; תשתיות ושירותים עירוניים; תקציב; שכונות העיר. המבואות לפרקים כוללים ניתוח של הנתונים העיקריים, הסברים על ההגדרות והמונחים ופירוט של מקורות הנתונים. המקורות העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרדי הממשלה, משטרת ישראל, המוסד לביטוח לאומי, שירות התעסוקה, חברת החשמל, חברת בזק ואגפי העירייה.

(שנתונים [פרסומים]; ראשון-לציון; אוכלוסייה; הגירה פנימית; תנועה טבעית; דיור; בינוי; תעסוקה; הכנסה; גמלאות; שירותי רווחה; תחנות לבריאות המשפחה; תלמידים; בתי-ספר; גני ילדים; תרבות; תנועות נוער; מתנ"סים; שירותים; בנקים; תשתיות; חשמל; מים; אקלים; תעשייה; תחבורה; תאונות דרכים; עבריינות; תקשורת; איכות הסביבה; תקציבים)

 

009

Gordoni, Galit; Oren, Anat; Shavit, Yossi:
Coverage Bias in Telephone Surveys in Israel
"Field Methods", 23: 2 (May 2011), pp. 188-203.

במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר של מכון ב' י' ולוסיל כהן לחקר דעת קהל שבאוניברסיטת תל-אביב, שעסק בהטיות בסקרים טלפוניים הנערכים בקרב האוכלוסייה הכללית בישראל. במסגרת המחקר, נבחר מדגם אקראי של האוכלוסייה הבוגרת בישראל, שהוצא ממרשם האוכלוסין וכלל 6,405 איש. לגבי כל אחד מהאנשים הללו נבדקה הבעלות על טלפון (בעל טלפון נייח וטלפון סלולרי, בעל טלפון סלולרי בלבד או חסר טלפון), ולאחר מכן נעשתה התאמה למאפייניו החברתיים-כלכליים, שהושגו ממאגרי נתונים שונים. מטרת המחקר היתה להעריך את מידת הכיסוי של האוכלוסייה בסקרים הטלפוניים ולזהות תת-ייצוג של קבוצות באוכלוסייה במדגמים הנבחרים על-פי מדריכי הטלפון הקווי. נמצא, כי קיים תת-ייצוג של עולים חדשים, של קבוצת הגיל 44-30 ושל אנשים המתגוררים באזורים שבהם המיצב החברתי-כלכלי הוא נמוך, שבאופן שיטתי אינם זוכים לייצוג הולם בסקרים טלפוניים המבוססים על מדגמים שהוצאו ממדריכי טלפון קווי. במחקר נבדקו ההטיות הנובעות מאי-הכללת בעלי טלפון סלולרי בלבד במדגמי הסקרים, ולבסוף נדונות השלכות לגבי בחירת רשימות נדגמים.

(סקר טלפוני; שיטות מחקר)

010

Romanov, Dmitri; Nir, Michal:
Get It or Drop It? Cost-Benefit Analysis of Attempts to Interview in Household Surveys
"Journal of Official Statistics", 26: 1 (2010), pp. 165-191. The article appears on the Journal's Website: www.jos.nu.

בעבודה זו מוצג מודל "עלות-תועלת" לקביעת מספר הניסיונות לראיין משתתפים בסקר, תוך מזעור אפשרות ההטיה של תוצאות הסקר כתוצאה מאי-ההיענות. במסגרת העבודה, יושם מודל זה בשלב הראשון של סקר הוצאות משקי-בית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2004. התוצאות שהתקבלו במודל הושוו לתוצאות האמיתיות שהתקבלו בסקר (שבו לא הוטלה מגבלה על מספר הניסיונות לראיין את הנדגמים). נמצא, כי תחת המגבלה המחמירה ביותר, שלושה ניסיונות לראיין במגזר הערבי וארבעה ניסיונות לראיין במגזר היהודי, מהימנותו של הסקר לא נפגעת (מבחינת התשובות במשתנים העיקריים של הסקר - מאפיינים דמוגרפיים, רמת השכלה, מאפייני תעסוקה, רמת הכנסה, הוצאות משק הבית על-פי קבוצות צריכה עיקריות ועוד), למרות ששיעור ההיענות יורד מ-88% ל-76%.

(סקר; היענות; שיטות מחקר; הוצאות משפחה)

 

ב. אוכלוסייה: דמוגרפיה, עלייה וקליטה

פרסומים

011

משקי-בית: תכונות כלכליות וצפיפות דיור, על-פי סקרי כוח-אדם - 2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1416, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

ב-2009 היו בישראל 2.108 מיליוני משקי-בית, שב-75.5% מהם היו מועסקים. בפרסום זה מוצגים נתונים מעודכנים לשנת 2009 על משקי-הבית בישראל לפי מצב התעסוקה (מועסקים/לא-מועסקים, שייכים לכוח העבודה/לא שייכים לכוח העבודה, היקף העבודה של המועסקים, מספר הנפשות בגיל העבודה ועוד) וצפיפות הדיור. הנתונים מובאים בשילוב עם מספר משתנים, שביניהם: מספר הנפשות במשק-הבית, מספר הילדים במשק-הבית, סוג משק-הבית, מספר שנות הלימוד של ראש משק-הבית, מספר החדרים בבית, צורת יישוב המגורים, מחוז ונפת המגורים, העסקת עוזרת/מטפלת במשק-הבית ומאפיינים דמוגרפיים של הדיירים כגון קבוצת האוכלוסייה (דת), יבשת הלידה ותקופת העלייה. כמו כן, מובאים בנפרד נתונים על משקי-הבית שיש בהם ילדים עד גיל 17, על משקי-הבית לפי מספר המפרנסים, על משקי-הבית של עולי 1990 ואילך ועל משקי-הבית של ערביי ישראל. הנתונים מתבססים על סקרי כוח-אדם, הנערכים באורח שוטף על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. סקרים אלה הם המקור העיקרי לנתונים על צפיפות הדיור של משקי-הבית בישראל בתקופה שבין מפקד אוכלוסין ודיור אחד למשנהו.

(משקי-בית; תעסוקה; עבודה חלקית; אוכלוסייה; עולים; ערביי ישראל; דיור; צפיפות חברתית)

012

נשים וגברים בישראל, 2009-1990

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלון מס' 112 בסדרת "סטטיסטיקל", ירושלים 2011, 14 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). העלון מופיע גם באתר הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

בעלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות נתונים במגוון של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון הנוכחי מובאים נתונים על נשים וגברים בישראל. בין הממצאים: בסוף 2009 חיו בישראל 3.8 מיליוני נשים ו-3.7 מיליוני גברים; הגיל החציוני של הנשים ב-2009 היה 30.4 שנים (של הגברים - 28.2 שנים) והוא צפוי לעלות ל-33.2 שנים ב-2030 (של הגברים –  31.2 שנים); 4% מהזוגות בישראל חיו ב-2009 בקוהביטציה (ביחד כזוג ללא נישואין), לעומת 27% בשוודיה, 12% בגרמניה ו-10% בארה"ב; אחוז הרווקים בני 34-30 גדל מ-16% ב-1990 ל-26% ב-2008, ואחוז הנשים הרווקות בגילים אלו גדל מ-11% ל-17% בהתאמה; שיעור הפריון הכולל (מספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) ב-2009 היה 3 ילדים, כמו ב-1990 (בשני העשורים האחרונים עלה במקצת שיעור פריונן של הנשים היהודיות וירד שיעור פריונן של הנשים המוסלמיות, הדרוזיות והנוצריות); תוחלת החיים של הנשים עלתה מ-78.4 שנים ב-1990 ל-83.5 ב-2009 (74.9 ו-79.7 בקרב הגברים בהתאמה); שיעור בני 65+ באוכלוסייה היהודית (10.1% מהגברים ו-12.9% מהנשים) הוא גבוה פי 3 מזה שבאוכלוסייה הערבית (3.5% ו-4.2% בהתאמה); ב-2008 חלו כ-12,000 גברים בישראל בסרטן (סרטן הערמונית - 22%), לעומת כ-14,000 נשים (סרטן השד - 30%); שיעור העישון הממוצע של גברים במדינות ה-OECD ב-2009 היה 28%, כמו בישראל, והשיעור הממוצע במדינות אלו בקרב נשים היה 18%, לעומת 13% בישראל; ב-2009 שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרב בנות שלמדו בכיתה י"ב היה 60%, לעומת 48% בקרב בנים; שיעור הנשים בכוח העבודה בישראל עלה מ-41% ב-1990 ל-47% ב-2009 (שיעור ההשתתפות של נשים יהודיות היה גבוה כמעט פי 3 מזה של נשים ערביות); ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו של גבר שכיר ב-2009 היתה 9,526 ₪, לעומת הכנסה ממוצעת של 6,280 ₪ של אישה שכירה; חלקן של הנשים בכלל הנהגים בישראל עלה מ-34% ב-1990 ל-42% ב-2009; חלקן של הנשים בכלל השופטים בישראל גדל מ-45% ב-2002 ל-51% ב-2010, וחלקן בין עורכי הדין עלה מ-38% ל-44% בהתאמה.

(נשים; תוחלת חיים; נישואין; גירושין; פריון [ילודה]; מחלות גופניות; סרטן; השמנת-יתר; עישון; תעסוקה; שכר; רמת השכלה; חינוך גבוה; מקצועות לימוד; משלחי-יד; נהיגה; הבדלים בין המינים)

013

פרידמן, ישראלה; שאול-מנע, נאוה; פוגל, ניר ואחרים

שיטות מדידה ואמידת גודלה של האוכלוסייה החרדית בישראל

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 25 בסדרת "ניירות טכניים - כלים לעבודה סטטיסטית", ירושלים 2011, 59 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קיימות ארבע שיטות אפשריות לזיהוי ואמידה של האוכלוסייה החרדית בישראל. בפרסום הנוכחי מתוארות שיטות אלו, ומוצגים האומדנים המתקבלים בכל אחת מהשיטות ומשילובים שונים בין השיטות. ארבע שיטות הזיהוי הן: 1) לפי: תפרוסת גאוגרפית של האוכלוסייה החרדית על בסיס דפוסי ההצבעה למפלגות "חרדיות"; 2) לפי סוג בית-הספר האחרון שבו למד הנשאל כפי שדווח בסקר כוח-אדם או בסקר משקי-בית (אחת האופנויות היא "ישיבה גדולה"); 3) לפי הגדרה סובייקטיבית של רמת דתיות בסקר החברתי של הלמ"ס (אחת האופנויות היא "חרדי"); 4) לפי סוג הפיקוח של מוסדות הלימוד כפי שהוא מופיע בקבצים מנהליים (מוסדות בפיקוח חרדי/עצמאי). במסגרת העבודה, מוצגים אומדני האוכלוסייה החרדית בכל שיטה, וכן מוצגות הקבלות בין השיטות – לפי הסקר החברתי עם זיהוי לפי סוג הפיקוח של מוסדות הלימוד, לפי הסקר החברתי עם דפוסי ההצבעה למפלגות חרדיות ולפי סקר כוח-אדם עם זיהוי לפי סוג הפיקוח של מוסדות הלימוד. בין הממצאים: בתחילת 2009 מנתה האוכלוסייה החרדית בגיל 20 ומעלה כ-333,000 נפש בזיהוי לפי תפרוסת גאוגרפית (לפי דפוסי ההצבעה למפלגות חרדיות), כ-205,000 נפש לפי שיטת סוג בית-הספר האחרון, כ-306,000 נפש לפי שיטת ההגדרה העצמית בסקר החברתי וכ-327,000 נפש לפי שיטת סוג הפיקוח של מוסדות הלימוד. האומדנים לגבי כלל האוכלוסייה החרדית בישראל בתחילת 2009, כולל תינוקות וקשישים, נעים בין 574,000 נפש ל-783,000 נפש. מסקנת החוקרים היא, שכדי להגדיל את רמת הדיוק בזיהוי אדם כחרדי, רצוי שיזוהה ככזה בשלוש מהשיטות.

(חרדים; אוכלוסייה; שיטות מחקר)

014

נהיר, שלמה:

זמן הדיווח על נישואין של ישראלים שנערכו בחו"ל

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 59 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2011, 31 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

על-פי החוק, קיימת חובה לדווח על עריכת נישואין תוך 14 יום למינהל האוכלוסין במשרד הפנים. בפועל, זוגות הנישאים בחו"ל נוטים לדווח באיחור על נישואיהם. בעבודה המתוארת במסמך זה נבחנו מאפייני הנישאים בחו"ל המשפיעים על זמן הדיווח של הנישאים. בחינה זו התבססה על נתוני קובץ שכלל מידע על זוגות שבהם לפחות אחד מבני הזוג הוא תושב ישראל, אשר נישאו בחו"ל ב-2001-2000 ודיווחו על נישואיהם עד סוף 2006 (קובץ זה לא כולל זוגות מוסלמים, זוגות דרוזים וזוגות נוצרים-ערבים). מידע זה נגזר מקובץ השינויים במצב האישי, המעובד במשרד הפנים ונמסר ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדי שנה, אשר זווג עם מקורות משלימים. בין הממצאים: ב-2000 נישאו בחו"ל 5,104 זוגות שלפחות אחד מהם היה תושב ישראל; 51% דיווחו על נישואיהם ב-2000, 16% ב-2001, 9% ב-2002, 7% ב-2003, 8% ב-2004, 5% ב-2005 ו-4% ב-2006; זמן הדיווח הממוצע על הנישואין בחו"ל בקרב 10,419 הזוגות שנישאו ב-2001-2000 היה 1.4 שנים; זמן הדיווח הקצר ביותר נרשם בארצות שהן יעד לנישואין אזרחיים (0.4 שנים), וזמן הדיווח הארוך ביותר נרשם בארצות שיש בהן קהילה יהודית דתית גדולה (2.4 שנים); נתון זה מוסבר בכך שהאחוז הנמוך ביותר של "שוהים בחו"ל תקופה ממושכת" (6%) נמצא בקרב הנישאים בארצות שהן יעד לנישואין אזרחיים ובקרב הנישאים בברית-המועצות לשעבר, והאחוז הגבוה ביותר של "שוהים בחו"ל תקופה ממושכת" (35%) נמצא בקרב הנישאים בארצות שיש בהן קהילה יהודית דתית גדולה (שהייה בחו"ל תקופה ממושכת מתאפיינת בזמן דיווח ארוך על הנישואין); זמן הדיווח כשאחד מבני הזוג אינו ישראלי (53% מהזוגות) היה 2.1 שנים בממוצע, פי 3.5 מזמן הדיווח על נישואין שבהם שני בני הזוג הם ישראלים (0.6 שנים).

(נישואין; חוקים)

015

ציונית, יפה; ברמן, ציפי; בן-אריה, אשר (עורכים):

ילדים בישראל: שנתון סטטיסטי, 2010

המועצה הלאומית לשלום הילד, ירושלים 2010, 688 עמ', בסיוע מכון חרוב. לקט נתונים מהשנתון מופיע באתר האינטרנט של המועצה: www.children.org.il.

שנתון זה, היוצא לאור זו השנה ה-19 ברציפות, מורכב מ-15 פרקים, כדלקמן: מאפיינים דמוגרפיים של אוכלוסיית הילדים; ילדים עולים וילדי מהגרי עבודה; משפחות, משקי-בית ותנאי גדילה של ילדים; ילדים החיים מחוץ למשפחתם; ילדים וחינוך; ילדים ועולם הפנאי; ילדים עם צרכים מיוחדים; ילדים ובריאות; ילדים ותאונות; ילדים וכלכלה (עבודת ילדים, ילדים במשפחות המקבלות הבטחת הכנסה וכו'); ילדים בעולם המשפט; ילדים עוברי חוק; ילדים נפגעי עבירה; ילדים במצבי מצוקה; ילדים בישראל ובעולם (השוואות בנושאים של בריאות, חינוך, עוני, תזונה ועוד). בתחתיתו של כל לוח בשנתון מצוין מקור הנתונים. השנה נוספו, בין היתר, נתונים בנושאים הבאים: נישואי קטינות; העדפות בילוי בשעות הפנאי; חומרת מוגבלותם של ילדים לפי מין; חיסונים שניתנו לתלמידים, גובה ומשקל לפי מגזרים; אחוז בני נוער עובדים לפי צורת יישוב המגורים; תיקים שנפתחו לקטינים בגין עבירות נגד קטינים; שימוש בחומרים ממכרים ועוד. בסוף הפרסום מובאים מפתח עניינים ורשימת המקורות ששימשו להכנת השנתון.

(ילדים; שנתונים [פרסומים]; תנאי מחייה; עוני; מוגבלויות; מחלות כרוניות; בריאות הנפש; בריאות השן; מומים מלידה; חיסונים; תמותת תינוקות; תאונות; תאונות דרכים; אלימות; התעללות בילדים; פעילויות פנאי; חוגים; הישגים לימודיים; אקלים בית-הספר; חינוך מיוחד; נשירת תלמידים; עובדים צעירים; הריון; יחסי מין; עבריינות נוער; שימוש בסמים; התאבדות; משפחות במצוקה; משפחות חד-הוריות; עולים; יתומים; פנימיות; אימוץ ילדים)

016

כאהן-סטרבצ'ינסקי, פאולה; לוי, דגנית; קונסטנטינוב, וצ'סלב:

בני נוער עולים בישראל: תמונת מצב עדכנית

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 10-561, ירושלים 2010, 137 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

מחקר זה נועד לספק מידע רחב ועדכני על מצבם של בני נוער עולים ממדינות שונות, שיהווה תשתית לתכנון ולהתאמת שירותים ותכניות לאוכלוסייה זו. במחקר נבדקו הנושאים הבאים: מאפייני בני הנוער ומשפחותיהם; שימוש בשפה העברית ובשפת האם; תפקוד לימודי; פעילויות פנאי; התנהגויות סיכון; מצוקה נפשית; יחסים עם ההורים; זהות לאומית ועוד. המידע נאסף מנערים בגילים 17-12 מחמש קבוצות מוצא: ארצות דוברות צרפתית, אנגלית וספרדית, ברית-המועצות לשעבר ואתיופיה. כן נבדקה קבוצה של בני עולים, יוצאי אתיופיה ילידי ישראל. בין הממצאים: ב-2007-1990 עלו לישראל כ-300,000 ילדים ובני נוער עד גיל 17; ב-2008 חיו בישראל כ-60,000 בני נוער עולים בגילים 17-12; כ-80% מבני הנוער דיווחו כי הם שולטים היטב בעברית; מצבם הלימודי של יוצאי ברית-המועצות לשעבר הוא הטוב ביותר מבין הקבוצות; כ-50% מהתלמידים מקבלים עזרה בלימודים, כמחציתם מבית-הספר או מגוף אחר; כ-50% מהנערים השתתפו בחוגים ובפעילויות אחרות בשעות הפנאי; כ-20% מיוצאי אתיופיה ציינו כי הם היו מעורבים בקטטה שלוש פעמים או יותר בשנה האחרונה, לעומת כ-10% מיוצאי ארצות אחרות; 19% מהנערים דיווחו כי הם מעשנים נרגילה; ב-53% בלבד מהמשפחות של הנערים יוצאי אתיופיה ראש המשפחה עובד; כ-90% מיוצאי אתיופיה ודוברי צרפתית ואנגלית הגדירו את משפחתם כמסורתית או דתית, לעומת 13% בלבד מיוצאי חבר העמים ו-44% מדוברי הספרדית; כ-75% מהמרואיינים דיווחו כי הם מרגישים ישראלים במידה רבה או רבה מאוד; 63% מהנערים ו-58% מהנערות ציינו כי הם רוצים לשרת בצבא.

(עולים; מתבגרים; זהות לאומית; שפה; קליטה חברתית; הסתגלות לבית-הספר; יחסי הורים – ילדים; פעילויות פנאי; חוגים; רווחה רגשית; אלימות; עישון; שתיית אלכוהול)

017

חביב, ג'ק; הלבן-אילת, חני; שץ, אדר; אלמוג, יהונתן:

מעקב אחר אינדיקטורים מרכזיים למצבה של האוכלוסייה האתיופית ברמה הארצית:
דו"ח מס' 2

מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 10-560, ירושלים 2010, 71 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם המשרד לקליטת העלייה. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

המשרד לקליטת העלייה מפעיל תכניות ופרויקטים רבים עבור יוצאי אתיופיה. לבקשת המשרד, בדק צוות של מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל את מאפייני התכניות ואת הצלחתן. בדו"ח זה, השני בסדרה, מוצג ניתוח של המגמות המסתמנות בקרב אוכלוסיית יוצאי אתיופיה בתחומי התעסוקה, ההכנסה, הדיור, החינוך, הרווחה ואיכות החיים. לצורך הניתוח, נעשה שימוש בסקרים של הלמ"ס ובמאגרי מידע מִנהליים ארציים. בין הממצאים: ב-2007 חיו בישראל כ-116,000 יוצאי אתיופיה (32% מהם נולדו בישראל); בעשור האחרון חלה מגמת שיפור ברמת ההשכלה של יוצאי אתיופיה וצמצום הפער בין נשים לגברים, אך נותרו פערים גדולים ברמת ההשכלה בין יוצאי אתיופיה בגילים 64-22 לבין כלל האוכלוסייה היהודית בגילים אלה; שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ב-2006/07 בקרב יוצאי אתיופיה עמד על 64%, לעומת 78% בקרב כלל האוכלוסייה היהודית; ב-2006/07 בלט השיעור הגבוה של עובדים לא-מקצועיים בקרב יוצאי אתיופיה – 37%, לעומת 7% בקרב כלל היהודים בישראל; 52% מהמשפחות של יוצאי אתיופיה היו עניות ב-2005, לעומת 17% מהמשפחות של עולים מברית-המועצות לשעבר ו-14% מהמשפחות של ישראלים ותיקים; שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרב בני 17 היה 32% בקרב יוצאי אתיופיה, לעומת 52% בקרב בני 17 מהאוכלוסייה היהודית הכללית; שיעור הנשירה של תלמידים בני 17 בקרב יוצאי אתיופיה היה 12% ב-2007, לעומת 7.5% בקרב כלל האוכלוסייה היהודית (הפערים קטנו במשך השנים); ב-2007 היוו יוצאי אתיופיה 29% מהילדים השוהים בפנימיות של המינהל לחינוך התיישבותי ושל עליית הנוער; מספר התיקים הפליליים שנפתחו לקטינים יוצאי אתיופיה עלה באופן חד בין 1996 ל-2004 (מ-139 ל-900), ולאחר מכן חלה ירידה (600 תיקים ב-2007).

(עולים; אתיופיה [ארץ מוצא]; תעסוקה; משלחי-יד; הכנסה; דיור; הישגים לימודיים; פנימיות; חינוך גבוה; נשירה מלימודים; רמת חיים; קליטה חברתית; שביעות רצון; עוני; עבריינות; שימוש בסמים; שתיית אלכוהול)

018

Ayalon, Liat; Heinik, Jeremia; Litwin, Howard:
Population Group Differences in Cognitive Functioning in a National Sample of Israelis 50 Years and Older
"Research on Aging", 32: 3 (May 2010), pp. 304-322.

בעבודה זו נבחנו הבדלים בתפקודים קוגניטיביים בקרב בני 50+ בישראל לפי שלוש קבוצות אוכלוסייה. קבוצות אלו חולקו לפי מועד העלייה לישראל ולפי השפה המועדפת: ישראלים וותיקים (הגיעו לישראל לפני שני עשורים לפחות); עולים מברית-המועצות לשעבר (הגיעו לישראל בשנות ה-90'); ערבים ישראלים. העבודה התבססה על נתוני חתך רוחביים של הגל הראשון של סקר SHARE בישראל (Survey of Health, Aging and Retirement in Europe). בין הממצאים: עולים מברית-המועצות לשעבר נטו להגדיר את יכולת הקריאה שלהם כלקויה יותר מאשר ישראלים וותיקים; במשימה המתמטית נמצא, כי יכולותיהם החשבוניות של הישראלים הוותיקים ושל ערביי ישראל היו תלויות ברמת השכלתם (ככל שרמת ההשכלה היתה גבוהה יותר, ההצלחה היתה גדולה יותר), בעוד שבקרב העולים מברית-המועצות לשעבר יכולות אלו נמצאו גבוהות יותר ללא קשר לרמת השכלה; במשימה המילולית נמצא, כי יכולותיהם של העולים ממדינות ברית-המועצות לשעבר היו חלשות בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות, ואילו יכולותיהם המילוליות של ערביי ישראל נמצאו גבוהות יותר מאלו של הישראלים הוותיקים. חלק מממצאי המחקר עומדים בסתירה לממצאים שנתגלו בספרות המחקרית, בעיקר בנוגע לכך שלאוכלוסייה הוותיקה יש בדרך כלל יכולות גבוהות יותר מאשר לקבוצות מיעוט.

(קשישים; עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; ערביי ישראל; שפה; דיבור; קריאה; מתמטיקה; רמת השכלה)

019

מסרי-חרזאללה, אסמהאן; רזין, ערן; חושן, מאיה:

ירושלים כיעד להגירה פנימית של משפחות פלסטיניות-ישראליות

מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים 2011, 125 עמ', בשיתוף עם מחקרי פלורסהיימר, האוניברסיטה העברית. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://jiis.org.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאי מחקר שנועד לבחון את דפוסי ההגירה של פלסטינים-ישראלים מצפון ישראל ומאזור המשולש לירושלים ב-30 השנים האחרונות ואת מניעיה.. המחקר נערך בין יולי 2007 לפברואר 2008, ובמסגרתו נעשה סקר בקרב 201 פלסטינים-ישראלים שהיגרו לירושלים עד סוף שנת 2003 ושלא התכוונו לעזוב את העיר בשנים הקרובות (עם 20 מתוכם נערכו ראיונות-עומק). הפרסום מורכב מ-11 פרקים, כדלקמן: תיאוריות של הגירה; הגירה של קבוצות מיעוט; הקונטקסט הישראלי; השערות ושיטת המחקר; פרופיל הפלסטינים-הישראלים המהגרים לירושלים; גורמי ההגירה לירושלים; בחירת בתי-הספר בירושלים; בחירת מקום המגורים על-ידי הפלסטינים-הישראלים בירושלים; תעסוקתם של הפלסטינים-הישראלים בירושלים; האם הנשים מהוות קבוצה מובחנת בקרב הפלסטינים-הישראלים שהיגרו לירושלים?; סיכום ומסקנות. בין הממצאים: מספרם של הפלסטינים-הישראלים שהיגרו לירושלים נאמד ב-10,000-6,000 איש, לא כולל סטודנטים; גורם המשיכה הראשוני להגירה לעיר היה ההחלטה ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה; גורם המשיכה הבולט בהחלטה להישאר בעיר לאחר סיום הלימודים היה הזדמנויות התעסוקה בעיר; רבים מהפלסטינים-הישראלים שהיגרו לירושלים שימשו כמעין מעמד מתווך בין המערכות הציבוריות והפרטיות הישראליות לבין האוכלוסייה הפלסטינית המזרח-ירושלמית (כעובדי רווחה, עובדי הוראה, יועצים חינוכיים, עובדים במקצועות פרה-רפואיים או עובדי מדינה המשרתים את האוכלוסייה המזרח-ירושלמית); הנטייה להתרכז בעבודות המזוהות עם "המעמד המתווך" בלט בקרב הנשים; כמחצית מהמרואיינים בחרו לגור בשכונות היהודיות של העיר וכמחצית בשכונות הערביות; איכות החיים בירושלים צוינה גם היא כגורם משיכה להשתקעות בעיר, אך לא באופן חד-משמעי; הדיור נתפס כגורם דחייה, בשל שטח הדירות הקטן יחסית והמחירים הגבוהים יחסית.

(ערביי ישראל; ירושלים; הגירה פנימית; מניעי הגירה; רמת השכלה; חינוך גבוה; הזדמנויות תעסוקה; משלחי-יד; דיור)

ג. בינוי ודיור

פרסומים

020

הבינוי בישראל, 2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1428, ירושלים 2010. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים נתונים עדכניים על ענף הבינוי (בנייה ועבודות הנדסה אזרחית) ל-2009 ונתונים מתוקנים לשנים קודמות. הפרסום מורכב מארבעה פרקים, כדלקמן: א) השקעה גולמית בבינוי (נתונים כספיים) - ערך ההשקעה הגולמית בעבודות בנייה והנדסה אזרחית, לפי מחוז, יוזם וייעוד; ב) בנייה (נתונים פיזיים) - נתונים על התחלות וגמר בנייה בכל ישראל וב-121 יישובים גדולים (שיש בהם 10,000 תושבים לפחות), לפי מחוז, אזור ומשתנים נוספים כגון גודל הדירה, מספר הקומות בבניין, יוזם, ייעוד, משך הבנייה, בנייה פרטית/ציבורית וכו'. כן מוצגים נתונים על הבנייה במטרופולינים תל-אביב, חיפה ובאר-שבע. נוסף על כך, מוצגים נתוני הבנייה בעיריות ובמועצות מקומיות נבחרות, ולגבי הערים ירושלים, תל-אביב-יפו, ראשון לציון, אשדוד, חיפה, פתח-תקווה, כפר-סבא, בני-ברק, בת-ים, חולון, רמת-גן, באר-שבע, אשקלון, רחובות, נתניה ורעננה, מוצגים הנתונים בחתכים של תת-רובע/אזור/שכונה; ג) דירות חדשות למכירה בבנייה ביוזמה פרטית (נתונים פיזיים) - נתונים מפורטים לפי מחוז, אזור, גודל הבניין (מספר הדירות), גודל הדירה (מספר החדרים), ותק הדירה בשוק, בעלות על הקרקע וישוב; ד) עבודות הנדסה אזרחית (נתונים פיזיים) - נתונים על התחלות וגמר עבודות סלילת כבישים והנחת צינורות מים, ביוב ותיעול, לפי מחוז וישובים נבחרים ונתונים טכניים כגון סוג הציפוי, חומר הצינור וכו'.

(בנייה; שוק הדירות; השקעות; הנדסה אזרחית; כבישים)

021

סקר דירות למכירה בבנייה ביזמה פרטית: ינואר-מרס 2011

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רבעון מס' 2/2011, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il

"סקר דירות חדשות למכירה בבנייה ביזמה פרטית" הוא סקר שוטף של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנועד לספק תמונת-מצב עדכנית של שוק הדירות החדשות למכירה בבנייה פרטית (לא כולל בנייה עצמית, בנייה להשכרה, בנייה בשיטת "בנה ביתך" ובנייה באמצעות עמותות או ביוזמת משרד הבינוי והשיכון), ובכך לסייע בקבלת החלטות בנוגע לתכנון מדיניות הבינוי בישראל ולמעקב אחר ההתפתחויות בענף. עיקרו של הסקר הוא מעקב שוטף אחר מכירת דירות ומלאי הדירות למכירה בסוף כל חודש ורבעון, תוך התייחסות למגמות ולשינויים שחלו בנתוני המכירות ובמלאי – הן בסיכום כללי והן לפי מאפיינים שונים: פריסה גאוגרפית, ותק הדירות בשוק, גודל הדירות ועוד. הנתונים מבוססים על הדיווחים על היתרי בנייה המועברים ללמ"ס מהוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה ועל דיווחים של בוני דירות בשטח. הפרסום כולל 21 לוחות, שבהם מובא מידע על דירות חדשות שנמכרו ועל דירות חדשות העומדות למכירה לפי מחוז ואזור (מטרופולין) וכן בשטחי 40 עיריות נבחרות, לפי מספר הדירות בבניין, מספר החדרים בדירה ו-ותק הדירה בשוק. בסוף הפרסום מוצג לוח על התחלות בנייה של דירות חדשות שאינן למכירה.

(בנייה; דיור; שוק הדירות)

022

סייג, דורון:

מדידת השינויים במחירי הדירות לפי אזור ואמידת הגמישות של מאפייני הדירה והסביבה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 51 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2010, 86 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בעבודה זו נבדקו מגמות המחירים בעשור האחרון בשוק הדירות ברמה האזורית בישראל, תוך בחינת המשתנים המשפיעים על מחירי הדירות ואמידת גמישותם. זאת, בין היתר, במטרה לבחון, לעדכן ולשפר את מתודולוגיית המודל לחישוב מדד מחירי הדירות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. חישוב מדדי המחירים נעשה על סמך מתודולוגיה הדונית בטכניקת ה-C.P.I.M (Characteristics Price Index Method) – טכניקת מעקב אחר דירה מייצגת. בעבודה נמדדה לראשונה, באופן מדעי ואמפירי, השתנות מחירי הדירות לפי אזורים ב-2009-1999. מדידה זו בוצעה בתשעה תת-שווקים גאוגרפיים בישראל והיא כללה 64 יישובים עירוניים. בין הממצאים: ב-2009-1999 עלו מחירי הדירות במונחים ריאליים ברוב חלקי הארץ, אולם באזורי חיפה, הצפון והקריות נרשמו ירידות מחירים ריאליות; פער המחירים בין האזורים השונים בישראל התרחב ב-2009-1999 כתוצאה מעליות מחירים חדות באזורים תל-אביב, ירושלים והמרכז לעומת ירידות מחירים באזורי הצפון, חיפה והקריות; מאפייני הדירה המשמעותיים ביותר בהשפעתם על מחיר הדירה הם שטח הדירה, סוג הדירה, הרמה החברתית-כלכלית של התושבים באזור הסטטיסטי ורמת הפריפריאליות של היישוב.

(שוק הדירות; מחירים; מדדים; מתודולוגיה סטטיסטית; אזורים סטטיסטיים)

023

דובמן, פולינה; יכין, יוסי; ריבון, סיגל:

שוק הדיור בישראל 2008-2010: האם התפתחה בועה במחירי הדירות?

חטיבת המחקר, בנק ישראל, מאמר לדיון מס' 2011.06, ירושלים 2011, 37 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק:www.bankisrael.gov.il.

מדצמבר 2007 עד אוגוסט 2010 עלו מחירי הדיור בישראל בשיעור ריאלי של כ-35% (קצב שנתי ממוצע של כ-12%), הרבה מעבר לקצב עלייתם בטווח הארוך. על רקע זה, עלה החשש שעליית המחירים מנותקת מגורמי היסוד של השוק ומבוססת על ציפיות לרווחי הון ועל כן התפתח תהליך בועתי. בעבודה זו נבחן, באמצעות סקר מחירי דירות בבעלות של הלמ"ס, האם התקיימה בועה במחירי הדירות בתקופה זו. לשם כך, נבחנה התפתחות המחירים מאז ינואר 1973 יחסית לשכר הדירה ולהכנסה. באמצעות משוואת תמחור נכסים סטנדרטית נאמד לאחר מכן "המחיר הפונדמנטלי" הנגזר ממנה (המחיר הצפוי לפי המגמה ארוכת הטווח, כאשר הפער בין המחיר בפועל למחיר הפונדמנטלי מוגדר כבועה) בשלוש שיטות שונות. בין הממצאים: המחירים בסוף התקופה הנחקרת נמצאו גבוהים במידה מסוימת יחסית לגורמי היסוד בראייה של הטווח הארוך, אך הם אינם חורגים מרמתם באפיזודות קודמות; על פי המדידות השונות, טווח ההערכות הוא שהמחיר בפועל נמצא בין 3% מתחת למחיר הפונדמנטלי לכ-10% מעליו. מסקנת החוקרים היא, כי לא נמצאה עדות לבועה במחירי הדירות (עד אוגוסט 2010). מחירי הדיור אמנם עלו בחדות מאז תחילת 2008, אך אפשר לראות התפתחות זו כתיקון לירידת המחירים המתמשכת, במונחים ריאליים, מאז אמצע העשור הקודם, ולא ניכרת בהם התנתקות מגורמי היסוד של המשק.

(שוק הדירות; מחירים; מדדים כלכליים; שכר; שכר דירה)

024

סקר כלכלי שיווקי באור עקיבא: דו"ח מסכם

האגף למידע וניתוח כלכלי, משרד הבינוי והשיכון, ירושלים 2010, 104 עמ', בוצע על-ידי "סביבותכנון בע"מ". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moch.gov.il.

משרד הבינוי והשיכון עוסק באופן שוטף בייזום ובשיווק של פרויקטים לדיור בישובים שונים בישראל. בדו"ח הנוכחי מוצגים ממצאי סקר שמטרתו היתה לספק נתונים וניתוח כלכלי, אשר יהוו בסיס לקבלת החלטות בנוגע לשיווקים עתידיים של המשרד באור עקיבא. עבודת הסקר נחלקה לארבעה מרכיבים: 1) בירורים מוקדמים – שיחות רקע עם גורמים עירוניים וציבוריים-ממסדיים לצורך קבלת מידע כללי, שיתוף פעולה והרשאה לקבלת מידע נחוץ. מידע זה כלל נתונים מוסדיים מהרשות המקומית וממשרדים ציבוריים רלוונטיים ונתונים מהמגזר הפרטי (קבלנים ומתווכים) לצורך איתור מדגמי הסקר; 2) ראיונות עומק עם קבלנים; 3) קבוצת מיקוד עם רוכשי דירות פוטנציאליים; 4) ניתוח כלכלי שיווקי לאור שני השלבים הקודמים (ניתוח גורמי ההיצע והביקוש, ניתוח המאפיינים הכלכליים-חברתיים של העיר, בחינת גורמי משיכה וחסמים למגורים בעיר, סקירת יעדי התכנון, בחינת הערך הכלכלי של הקרקע, חישוב עלויות הבנייה וכו') ומתן המלצות. ההמלצות העיקריות לעידוד שוק הדירות בעיר הן: ביטול ההתניה של שיווק הקרקע בקבלת מחיר הקשור להערכת שמאי המינהל; מתן הקלות באילוצים על קביעת תמהיל הבינוי במתחמי הקרקע, כך שיותאמו לתנאי השוק; הפחתת המיסוי ליזמים באור עקיבא בשיעור של כ-20%, כך שייווצר ערך חיובי לקרקע, ללא העלאת מחירי הדירות; העמדת מימון מיוחד לקידום הפיתוח של מתחמי קרקע.

(שוק הדירות; מדיניות שיכון; אור עקיבא)

025

קהילה, תמיר; קורן-רייסנר, ענבל:

עושים עיר שטוב לחיות בה: תושבים ואנשי מקצוע מתכננים ביחד את עתיד מודיעין

מרחב – התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל, הקרן לסביבה ירוקה והחברה להגנת הטבע, מודיעין 2010, 21 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של החברה להגנת הטבע: www.teva.org.il.

בשנים האחרונות גובר הלחץ על מגמות הפיתוח העירוני בעיר מודיעין, שהוקמה באזור של שטחים פתוחים וטבעיים. צרכי הדיור, התעסוקה, השירותים והתחבורה גדלו עם התפתחות הכלכלה וגידול האוכלוסייה (כ-75,000 תושבים ב-2010), ושאלת ניהול משאבי הקרקע עלתה וחידדה את הקונפליקט שבין צרכי הפיתוח לבין צרכי השימור. הפרסום הנוכחי הוכן על-ידי "קהילת החברה להגנת הטבע במודיעין", תוך שיתוף פעולה עם אנשי מקצוע ותושבים בעיר, לשם הצגת חלופה לתכניות הפיתוח הקיימות. במסגרת הפרסום נדון הקונפליקט שבין צרכי הפיתוח העירוניים לבין שמירת השטחים הפתוחים, מוצג "סקר סובב מודיעין" – סקר נוף וסביבה שנערך ביוזמת הארגונים הסביבתיים (החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים וקרן קיימת לישראל) לקראת הדיונים למימוש שלב ב' של תכנית המתאר לעיר, מובאת השוואות לנעשה בתחום זה עם ערים אחרות, ולבסוף מוצגת חלופה לתכנון מרכז העיר, שתחזק את אופיו של הרחוב הראשי ותתרום לאיכות חיי התושבים, תוך ראייה ארוכת-טווח.

(מודיעין; תכנון עירוני; פיתוח אזורי; איכות הסביבה; שיתוף תושבים)

 

ד. בריאות

פרסומים

026

ההוצאה הלאומית לבריאות, 2009-1962

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 1444 בסדרת הפרסומים המיוחדים של הלשכה, ירושלים 2011, (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל סיכום מפורט של ההוצאה הלאומית לבריאות ב-2006 ו-2007 ואומדנים מוקדמים ל-2008 ו-2009. כמו כן, מוצגות סדרות נתונים שונות מ-1962/63 ואילך. מובאים נתונים על הרכב ההוצאות לבריאות לפי סוג ההוצאה, סוג השירות, המגזר המבצע והמגזר המממן (כולל מיון משולב של המגזר המספק את השירותים והמגזר המממן). כן מובאים נתונים על תשלומים ותקבולים בשירותי הבריאות של הממשלה, הרשויות המקומיות, קופות החולים ומוסדות אחרים ללא כוונת רווח. בסוף הפרסום מוצגת השוואה בין-לאומית של ההוצאה הלאומית לבריאות במדינות החברות בOECD- (הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח) בשנים 1990, 2000 ו-2008. בין הממצאים: ההוצאה הלאומית לבריאות במחירים קבועים עלתה ב-2009 בכ-4% לעומת 2008, וההוצאה לנפש עלתה בכ-2%; ההוצאה הלאומית לבריאות במחירים שוטפים הסתכמה בכ-60.4 מיליארדי ₪, והיא היוותה כ-7.9% מהתמ"ג; תשלומים ישירים של משקי-הבית לתרופות ולשירותים רפואיים מימנו כ-31% מההוצאה הלאומית לבריאות ב-2009; הוצאות משקי-הבית על ביטוחים פרטיים, הוצאות של מלכ"רים פרטיים ושל בתי-חולים כלליים השייכים להם ותרומות מגופים פרטיים היוו כ-10% נוספים מההוצאה הלאומית לבריאות, כך שסך המימון הפרטי היווה כ-41% מההוצאה הלאומית לבריאות; כ-25% מההוצאה הלאומית לבריאות ב-2009 מומנו באמצעות גביית מס בריאות; ב-23 מהמדינות החברות בארגון ה-OECD שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות מהתמ"ג היה גבוה יותר מאשר בישראל, וב-9 מדינות השיעור היה נמוך יותר; ברוב מדינות ה-OECD עלה בהדרגה שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות כאחוז מהתמ"ג מ-1995 עד 2008, ובישראל הוא נותר כמעט ללא שינוי.

(הוצאה לאומית; בריאות; שירותי בריאות; בתי-חולים; מרפאות; בריאות הנפש; בריאות השן; תרופות; רופאים; ממשלה; רשויות מקומיות; קופות חולים; מלכ"רים; משקי-בית)

027

מוסדות האשפוז והיחידות לאשפוז יום בישראל, 2009 – חלק א': מגמות באשפוז; חלק ב': נתונים סטטיסטיים על תנועת החולים לפי מוסדות ומחלקות - 2009

שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2010, חלק א' – 291 עמ', חלק ב' – 471 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il (ראו: יחידות ◄ אגף מידע ומחשוב, תחום מידע).

פרסום שנתי זה מורכב משני חלקים: א) המגמות באשפוז ב-2009-1950, לפי סוגיו (כללי, בריאות הנפש, מחלות ממושכות ושיקום). לגבי כל סוג מוצגים נתונים על מספר ימי האשפוז, שיעורי האשפוזים והשחרורים לאלף נפש, שיעור השחרורים לפי מחלקות, מספר המיטות ותפוסתן, שהייה ממוצעת וכו'. כן מוצגים נתונים על מספר המיטות ומשך הטיפול במסגרות לאשפוז-יום, נתונים על הטיפולים והמטופלים ביחידות לדיאליזה ונתונים על העמדות לרפואה דחופה, עמדות הניתוח, עמדות הטיפול לאחר הרדמה ועמדות הלידה; ב) תנועת החולים בכל מחלקה של כל מוסד (בתי-חולים כלליים, בתי-יולדות, מוסדות לבריאות הנפש, מוסדות למחלות ממושכות, מוסדות לסיעוד ויחידות לאשפוז-יום בקהילה) ב-2009. המוסדות ממוינים לפי סוג ובעלות. כמו כן, נעשתה התפלגות לפי אזורים (מחוזות ונפות). המשתנים שנחקרו הם: מיטות בתקן ותפוסתן, קבלות, שחרורים, העברות, פטירות, ימי אשפוז, מספר הלידות, מספר הנולדים חיים ומתים, מספר הנולדים פגים ועוד. לפרסום מצורפת חוברת הכוללת את הממצאים העיקריים.

(אשפוז; בתי-חולים; בתי-אבות; מעונות [קשישים]; מרפאות; טיפול אמבולטורי; דיאליזה; בריאות הנפש; סיעוד; שיקום; פטירות; לידות; גריאטריה)

028

חקלאי, ציונה; גורדון, שולמית; גולדברגר, נחמה ואחרות:

בריאות בישראל: נתונים נבחרים - 2010

תחום מידע, האגף לשירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 330 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד (ראו: יחידות > אגף מידע ומחשוב, תחום מידע): www.health.gov.il.

פרסום זה, החמישי בסדרה, כולל נתונים עדכניים על מערכת הבריאות ועל בריאות האוכלוסייה בישראל, בהשוואה למדינות אחרות ותוך שימת דגש על מגמות לאורך זמן. מקורות המידע העיקריים ששימשו לעריכת הפרסום הם: משרד הבריאות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המוסד לביטוח לאומי, ארגון ה-OECD וארגון הבריאות העולמי (WHO). הפרסום מורכב מ-10 פרקים, כדלקמן: אוכלוסייה; תנועה טבעית; תמותה; תחלואה; משאבי אנוש; משאבים פיזיים; שימוש בשירותי בריאות; ביטוח בריאות; הוצאה לבריאות; השוואות בין-לאומיות – תוחלת חיים, תמותת תינוקות, שיעור תמותה מתוקנן לגיל לפי אבחנות, הערכה עצמית של מצב הבריאות, הוצאה לבריאות, ביטוח בריאות פרטי, מועסקים במקצועות הבריאות ועוד. בראש כל פרק מוצגים הממצאים העיקריים, ובתחתית כל לוח מצוינים מקורות המידע. לפרסום מצורפת חוברת הכוללת ממצאים נבחרים.

(אוכלוסייה; תנועה טבעית; פריון [ילודה]; מחלות גופניות; תוחלת חיים; תמותה; תמותת תינוקות; סיבות מוות; מומים מולדים; איידס; שחפת; סרטן; מחלות כרוניות; מחלות זיהומיות; אבחון רפואי; אשפוז; ניתוחים; דיאליזה; שירותי בריאות; רופאים; כוח-אדם רפואי; קופות-חולים; בתי-חולים; ביטוח בריאות; הוצאה לאומית; עלויות; תרופות; חיסונים; הפסקת הריון; תאונות; התאבדות; בריאות הנפש)

029

חקלאי, ציונה; גורדון שולמית; אבורבה, מרים; סידי, יוליה:

ביקורים במחלקה לרפואה דחופה, 2009

שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2011, 62 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בפרסום זה מוצגים מאפייני הפעילות במחלקות לרפואה דחופה ב-28 בתי-חולים לאשפוז כללי (לא כולל בתי-החולים שבמזרח ירושלים). במסגרת הפרסום, מוצגים מגמות בשיעור הביקורים במחלקות לרפואה דחופה, מדדי עומס, מספר ושיעור העמדות בתקן, מאפייני הפעילות במחלקות אלו ונתונים על המאפיינים הדמוגרפיים והתחלואה של הפונים ב-2009 בהשוואה לשנים קודמות. בין הממצאים: ב-2009 היו כ-2.7 מיליוני ביקורים במחלקות לרפואה דחופה – כשני שלישים עקב מחלה, כרבע עקב סיבות חיצוניות וכעשירית עקב לידה; האבחנות השכיחות (לאחר אבחנה לא מוגדרת) היו הריון, כאב בטן, חום, כאב בחזה, חבלות/שברים בגפיים, חבלות בראש ובפנים, זיהום ויראלי, דלקת במערכת העיכול, בעיות כירורגיות, דלקת ריאות, כאב גב וקשיי נשימה; 9% מהביקורים במחלקות לרפואה דחופה, ללא יולדות, היו ביקורים חוזרים בתוך שבוע, ו-18% היו ביקורים חוזרים בתוך חודש; 62% מהביקורים ב-2009 היו עם הפניה מרופא; השהייה הממוצעת במחלקות לרפואה דחופה היתה כשלוש שעות; כשליש מהפונים ב-2009 אושפזו; בחלוקה לפי ימי השבוע, מספר הפניות הרב ביותר היה ביום ראשון; ב-2009 נרשמו 1,361 פטירות במחלקות לרפואה דחופה - 0.05% מכלל הביקורים (0.06% עקב מחלה ו- 0.03% עקב סיבות חיצוניות); בסוף 2009 היו 1,122 עמדות לרפואה דחופה בתקן, מהן 1,103 בבתי-חולים לאשפוז כללי; שיעור העמדות לרפואה דחופה הוא יציב בשנים האחרונות – כ-0.15 ל-1,000 נפשות.

(בתי-חולים; חדר מיון; רפואה דחופה; אבחון רפואי)

030

חקלאי, ציונה; סידי, יוליה; הלל, סתוית; אבורבה, מרים:

ביקורים במחלקה לרפואה דחופה - מאפיינים גיאוגרפיים, 2009-2007

שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2011, 43 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על שיעורי הביקורים במחלקות לרפואה דחופה שב-28 בתי-חולים לאשפוז כללי (לא כולל בתי-החולים שבמזרח ירושלים) ב-2009-2007 לפי קבוצות גיל (כולל שיעורים מתוקננים לגיל), מגדר, סיבת כניסה, מחוז, נפה וישוב מגורים של הפונים (לא כולל יישובים שבהם פחות מ-5,000 תושבים). זאת, על-פי דיווחי בתי-החולים לאשפוז כללי, בהתאם לרישום במערכות המידע המנהליות של המחלקות לרפואה דחופה בכל בית-חולים. בין הממצאים: שיעור הביקורים במחלקות לרפואה דחופה (מתוקנן לגיל) היה 352.3 ל-1,000 נפשות ב-2009-2008 (ללא יולדות – 313 ל-1,000); בחלוקה למחוזות, שיעורי הביקורים הגבוהים ביותר היו במחוז הצפון (411.1) והדרום (376.4), ושיעור הביקורים הנמוך ביותר היה במחוז יו"ש (251.5); שיעור הביקורים הגבוה ביותר (מתוקנן לגיל) לפי יישוב (ללא יולדות) ב-2009-2007 היה באילת (773.6) והשיעור הנמוך ביותר היה במודיעין-עלית (102.5); בחלוקה לקבוצות גיל, שיעור הביקורים הגבוה ביותר היה של בני 75+ (812.8) והשיעור הנמוך ביותר היה של בני 14-5 (160.6); שיעור הביקורים הגבוה ביותר עקב סיבות חיצוניות היה בקבוצת הגיל 24-18 (138.8 ל-1,000 נפשות).

(בתי-חולים; חדר מיון; רפואה דחופה; מחלות גופניות; לידה; תכונות דמוגרפיות)

031

הפסקות הריון על-פי חוק: 2009-1990

שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 48 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il (ראו: יחידות אגף מידע ומחשוב, תחום מידע).

פרסום זה בא בהמשך לסדרת פרסומים של משרד הבריאות בנושא הפסקות הריון המתבצעות באישור הוועדות להפסקת הריון, הפועלות בהרשאת המשרד. הפרסום כולל את הנושאים הבאים: מגמות בפעילות הוועדות להפסקת הריון, 2009-1990 – בהתאם לדיווח החודשי למשרד הבריאות על מספר הפניות לוועדות, מספר אישורי הוועדות ומספר הפסקות ההריון בפועל לפי סעיפי החוק; הפסקות הריון לפי שבוע ההריון; הפסקות הריון מאוחרות (לאחר השבוע ה-23 להריון); הפסקות הריון באמצעות מיפג'ין (עד השבוע ה-7 להריון, כולל); פעילות הוועדות לפי בעלות המוסד; אישורי הוועדות להפסקת הריון לפי גיל האישה, 2008-2000; השוואות בין-לאומיות. בנספח לפרסום מוצגת רשימת הוועדות להפסקת הריון. ב-2009 היו 21,196 פניות לוועדות להפסקת הריון, וכ-98% מהן אושרו. בסך הכל בוצעו 19,887 הפסקות הריון ב-2009 בהתאם לאישורי הוועדות. 54% מהפסקות ההריון נעשו לאור סעיף 2 של החוק: "ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מגילוי עריות או שהוא מחוץ לנישואין"; 18% מהפסקות ההריון נעשו לאור סעיף 4 של החוק: "המשך ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי"; 18% מהפסקות ההריון נעשו לאור סעיף 3 של החוק: "העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי"; 10% מהפסקות ההריון נעשו לאור סעיף 1 של החוק: "האישה היא למטה מגיל הנישואין המינימלי (17) או שמלאו לה 40 שנה". הפסקות הריון מאוחרות, לאחר השבוע ה-23 להריון, נעשו רק ב-1% מהמקרים. הפסקות הריון עד השבוע ה-7 (כולל) נעשו ב-58% מהמקרים. הפסקות הריון באמצעות מיפג'ין נעשו ב-5,087 מקרים – פי שניים מאשר ב-2000.

(הריון; הפלות)

032

מוחסן, ח'יתאם; נעאמנה, וואסף:

מצב בריאות האוכלוסייה הערבית בישראל: 2008

המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, פרסום מס' 329, תל השומר 2010, 277 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד (ראו: יחידות > המרכז הלאומי לבקרת מחלות): www.health.gov.il.

בפרסום זה מרוכזים נתונים מקיפים על מדדי בריאות מרכזיים, על מגמות בתחלואה ובתמותה ועל התנהגויות בריאותיות של האוכלוסייה הערבית בישראל. מקורות המידע ששימשו להכנת הפרסום הם השנתון הסטטיסטי וקובץ "סיבות מוות" של הלמ"ס, נתוני רישום הטראומה הלאומי, פרסומי משרד הבריאות, סקרי בריאות למיניהם ועוד. בין הממצאים: שיעור הפריון הכולל ב-2007 היה 3.9 בקרב נשים מוסלמיות, 2.2 בקרב ערביות נוצריות ו-2.5 בקרב דרוזיות, לעומת 2.8 בקרב יהודיות (בכל קבוצות האוכלוסייה חלה ירידה מתמשכת בשיעורי הפריון); סיבת המוות המובילה בקרב גברים ערבים ב-2005 היתה מחלות ממאירות, ובקרב נשים ערביות - מחלות לב; השיעור המתוקנן לגיל של דיווח על מחלת לב כלילית (התקף לב או תעוקת חזה) שאובחנה על-ידי רופא היה 8.9% בקרב גברים ערבים לעומת 7.8% בקרב גברים יהודים ו-3.5% בקרב נשים ערביות לעומת 4.4% בקרב נשים יהודיות; שיעור הדיווח המתוקנן לגיל על סוכרת היה גבוה פי 1.7 בקרב גברים ערבים לעומת גברים יהודים (12.5% לעומת 7.1%), והשיעור בקרב נשים ערביות היה גבוה פי 2.2 לעומת נשים יהודיות (11.5% לעומת 5.3%); שיעורי השמנת-יתר (BMI≥30) היו 18.7% בקרב גברים ערבים לעומת 13.6% בקרב גברים יהודים ו-30.8% בקרב נשים ערביות לעומת 15.1% בקרב נשים יהודיות; ב-2004 עישנו 42.4% מהגברים הערבים לעומת 29.3% מהגברים היהודים ו-7.1% מהנשים הערביות לעומת 20.3% מהנשים היהודיות (שיעור העישון בקרב בני נוער ערבים נמצא במגמת עלייה מתמדת). שיפורים משמעותיים לאורך השנים במצב הבריאות של ערביי ישראל נמצא בעלייה בתוחלת החיים, בירידה ניכרת בתמותת תינוקות ובתמותה עקב מומים מלידה ובירידה בתחלואה במחלות זיהומיות ובמחלות לב וכלי הדם. לעומת זאת, נמצאה עלייה בתחלואה בסוכרת ובסוגי סרטן מסוימים.

(ערביי ישראל; פריון [ילודה]; תוחלת חיים; מחלות גופניות; תמותה; סיבות מוות; תמותת תינוקות; מומים מלידה; השמנת-יתר; מחלות לב וכלי הדם; יתר לחץ דם; מחלות כרוניות; מחלות זיהומיות; סוכרת; קצרת; סרטן; עישון; ספורט; פציעות; התאבדות)

033

אברבוך, אמה; קידר, ניר; חורב, טוביה:

אי-שוויון בבריאות וההתמודדות עמו, 2010

האגף לכלכלה וביטוח בריאות, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 139 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

דו"ח זה הוא הראשון בסדרה של דו"חות שנתיים בנושא הפערים בבריאות בישראל. הדו"ח נועד לספק להנהלת משרד הבריאות, קופות החולים, בתי-החולים והציבור הרחב תמונת-מצב על אודות מוקדים של אי-שוויון במדדי בריאות ובפריסת תשתיות שירותי הבריאות בישראל. כמו כן, נסקרות בדו"ח פעילויות של משרד הבריאות, קופות החולים ורשויות מקומיות בנושא ההתמודדות עם אי-השוויון בבריאות. הדוח מבוסס על נתונים אפידמיולוגים ומחקריים שפורסמו בשנים האחרונות. הדו"ח מורכב משישה פרקים, כדלקמן: 1) מאפיינים חברתיים ותרבותיים של החברה הישראלית כרקע וכמקור לאי-השוויון בבריאות; 2) אי-שוויון בבריאות – תמונת-מצב (הבדלים בתוחלת החיים, פערים חברתיים ואזוריים בשיעורי התמותה, פערים בתחלואה לפי משתנים חברתיים, הבדלים בהתנהגות בריאותית וחשיפה לגורמי סיכון בקרב קבוצות באוכלוסייה); 3) אי-שוויון בפריסת שירותי בריאות – תמונת-מצב (כוח-האדם המועסק במערכת הבריאות, כוח-האדם המועסק במקצועות בריאות בקהילה, אי-שוויון אזורי בפריסת מיטות האשפוז ואי-שוויון בפריסת כלל שירותי הבריאות); 4) השימוש בשירותי בריאות – זמינות, נגישות וצרכים מיוחדים; 5) פעילויות משרד הבריאות, קופות החולים ורשויות מקומיות להתמודדות עם אי-השוויון בבריאות; 6) סיכום.

(שירותי בריאות; כוח-אדם רפואי; קופות חולים; אשפוז; מחלות לב וכלי הדם; סוכרת; סרטן; קצרת; תוחלת חיים; תמותת תינוקות; מוגבלויות; בריאות השן; השמנת-יתר; יתר לחץ דם; פעילות גופנית; עישון; שתיית אלכוהול; התאבדות; פריפריה; שוויון חברתי; עולים; ערביי ישראל; חרדים; רמת השכלה; הכנסה; דתיות)

034

פלג, קובי; מוסקוביץ-ברקאי, ג'ני; גבעון, עדי; גולדמן, שרון:

עשור של פגיעות טראומה בישראל, 2009-2000: דו"ח לאומה, 2011

המרכז הלאומי לחקר טראומה ורפואה דחופה, מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות, תל-השומר 2011, 195 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.gertnerinst.org.il.

בדו"ח זה מוצגים נתונים על פגיעות טראומה בישראל ב-2009-2000, המתבססים על נתוני רישום הטראומה ב-17 מרכזים רפואיים. בפרויקט רישום הטראומה משתתפים שישה מרכזי על לטראומה (הדסה עין כרם, סורוקה, רמב"ם, רבין, שיבא ומרכז רפואי תל-אביב) ו-11 מרכזי טראומה אזוריים (אסף הרופא, הלל יפה, קפלן, ביה"ח לגליל המערבי, שערי צדק, וולפסון, ברזילי, זיו, פוריה, ביה"ח נצרת האנגלי וביה"ח נצרת האיטלקי). נוסף על נתוני הטראומה, מוצגים בדו"ח לראשונה מדדי סיכון להיפגעות עקב טראומה. הדו"ח מורכב מהפרקים הבאים: מגמות ב-2009-2000; נסיבות הפציעה ומאפיינים דמוגרפיים; מאפייני פציעה ואשפוז; נפגעי תאונות דרכים; נפגעי טרור ולוחמה; נפגעי כוויות; השוואה בין-לאומית. בין הממצאים: שיעור האשפוזים עקב טראומה בישראל הוא 4.7 ל-1,000 נפש; אחד מ-3 אנשים בישראל עתיד להתאשפז בבית-חולים עקב פציעה (אחד מ-29 אנשים עתיד להתאשפז עקב פציעה קשה); בין 2000 ל-2009 נמצאה עלייה מובהקת באחוז הפצועים באופן קשה ואנוש מסך כל הפצועים המאושפזים במרכזי הטראומה בישראל, והעלייה בולטת במיוחד בקרב נפגעי אלימות ונפילות; ילדים עד גיל 14 היוו כ-27% מכלל הפצועים שברישום, וקשישים מעל גיל 75 היוו כ-17% מהפצועים; כמחצית מהפציעות נגרמו עקב נפילה וכרבע עקב תאונת דרכים; בעשור הנחקר נמצאה מגמת ירידה של כ-30% בתמותה של פצועים קשה ואנוש במרכזי העל לטראומה בישראל; נפגעי תאונות דרכים היוו ב-2009 כ-40% מהפצועים קשה ואנוש; כ-34% מהנפגעים עקב אלימות נפגעו מדקירה, כ-32%. בקטטה, כ-12% מנשק חם וכ-17% מתקיפה עם חפץ; אחוז הפצועים קשה ואנוש בקרב נפגעי דקירות כמעט הוכפל בין 2000 ל-2009; כ-6% מנפגעי הטראומה אושפזו ביחידה לטיפול נמרץ; אורך השהייה הממוצע באשפוז עקב טראומה היה 5.1 ימים (6.4 ימים במרכזי העל); מאז 2000 נרשמו ברישום הטראומה 3,786 פצועים שאושפזו בשל היפגעות באירועי טרור ולוחמה.

(פצועים; טראומה; אשפוז; תאונות דרכים; פעולות טרור; אלימות; כוויות; נפילות)

035

מור, זהר; פינסקר, גליה (עורכים):

HIV / איידס בישראל - דו"ח אפידמיולוגי תקופתי, 2009-1981

המחלקה לשחפת ואיידס, שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 4 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il (ראה: יחידות ◄ איידס ◄ נתונים אפידמיולוגים).

לקראת יום האיידס הבין-לאומי שחל ב-1/12/2010, פרסמה המחלקה לשחפת ואיידס של משרד הבריאות דו"ח אפידמיולוגי תקופתי על אודות התחלואה באיידס ב-2009-1981. בדו"ח מוצגים, על-פי הנחיות ארגון הבריאות העולמי וארגון האיידס של האו"ם, נתונים על חולים ונשאים לפי מגדר, קבוצות גיל, דרך ההעברה, שנת הדיווח והישרדות/תמותה. בין הממצאים: מ-1981 עד סוף 2009 התגלו בישראל 6,147 מקרים חדשים של נשאי איידס וחולי איידס (1,288 חולים ו-4,859 נשאים); במהלך תקופה זו נודע למשרד הבריאות על 1,277 נפטרים או חולים/נשאים שעזבו את ישראל (813 חולים ו-464 נשאים); בסוף 2009 היו רשומים 4,870 אנשים החיים בישראל עם HIV/איידס, וההערכה היא שהמספר מגיע בפועל ל-6,936; ב-2009 דווח על 382 מקרים חדשים של HIV/איידס, ואילו ב-2009-2004 התגלו בממוצע 366 מקרים חדשים בשנה; דרך העברת המחלה המובילה (הן בקרב חולים והן בקרב נשאים) היא "מוצא מארץ נגועה באיידס" ולאחריה "קיום יחסי מין בין גברים"; קבוצת הגיל המובילה בקרב הנשים החולות והנשאיות והגברים הנשאים היא 34-25, ובקרב הגברים החולים היא 44-35.

(איידס; אפידמיולוגיה)

036

ברחנא, מיכה:

אומדן הסיכון לתחלואה במחלה ממארת לאורך החיים באוכלוסייה הישראלית: עדכון נתוני תחלואה בישראל בשנת 2008

הרישום הלאומי לסרטן והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, ירושלים 2011, 19 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד (ראו: יחידות > רישום הסרטן הלאומי > Special Reports): www.health.gov.il.

חישוב הסיכון לחלות במחלה ממארת הוא הסתברותי, והוא נשען על תחלואה ידועה בתקופה מסוימת. פרסום זה מבוסס על נתוני התחלואה בישראל ב-2008-2007. מקור הנתונים העיקרי לפרסום הוא הרישום הלאומי לסרטן. נתונים דמוגרפיים על כל חולה התקבלו ממרשם האוכלוסין, ונתוני תמותה של כלל האוכלוסייה התקבלו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בין הממצאים (תחלואה מלידה עד גיל 90): הסיכון של גברים יהודים לחלות בסרטן במהלך החיים הוא 40% ושל נשים יהודיות הוא 35%; הסיכון של גברים ערבים לחלות בסרטן הוא 34% ושל נשים ערביות הוא 25.4% (יש לציין, כי הסיכון ברמה האישית קשור להרגלי חיים, תחלואה נלווית ומאפיינים אישיים); בקרב צעירים עד גיל 59 רוב החולים הם ילידי ישראל, ובקבוצת המבוגרים יותר מספר החולים הרב יותר הוא של ילידי אירופה ואמריקה; שיעורי התחלואה בסרטן השד, מלנומה ממאירה של העור וסרטן הערמונית הם גבוהים יותר בקרב ילידי/ילידות ישראל, ואילו שיעורי התחלואה בסרטן הריאה ובסרטן המעי הגס הם נמוכים יחסית בקרב ילידי/ילידות ישראל; שיעורי התחלואה במחלות ממאירות המובילים ב-2008 בקרב נשים יהודיות היו סרטן השד (87.4 לכל 100,000, מתוקננים לגיל) וסרטן המעי הגס (22 ל-100,000); בקרב גברים יהודים סוגי הסרטן השכיחים היו סרטן הערמונית (69.2 ל-100,00), סרטן המעי הגס (28.9), סרטן הריאה (27.9) וסרטן שלפוחית השתן (26.5); בקרב נשים ערביות סוגי הסרטן השכיחים היו סרטן השד (56.5 ל-100,000) וסרטן המעי הגס (23.4); בקרב גברים ערבים סוגי הסרטן השכיחים היו סרטן הריאה (46.8 ל-100,000), סרטן הערמונית (34.7), סרטן שלפוחית השתן (23) וסרטן המעי הגס (21.9).

(סרטן; אפידמיולוגיה)

037

Rozen, Paul; Liphshitz, Irena; Barchana, Micha:
The Changing Epidemiology of Colorectal Cancer and its Relevance for Adapting Screening Guidelines and Methods
"European Journal of Cancer Prevention", 20: 1 (January 2011), pp. 46-53.

בישראל, כמו במדינות אחרות שיש בהן סיכון גבוה להיארעות סרטן המעי הגס (בישראל מאובחנים כ-3,100 חולים חדשים בשנה), מתבצעות כחלק מסל הבריאות בדיקות לגילוי מוקדם של המחלה בגילים 75-50. בשנים האחרונות, ניכרת עלייה בתחלואה בקרב בני 75 ומעלה ובקרב בני 50 ומטה, אשר הבדיקות עבורם אינן כלולות בסל הבריאות. במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר שבמסגרתו נבדקה היארעות סרטן המעי הגס ב-2008-1980 בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל, בחלוקה לפי קבוצות גיל, מין, מוצא, מיקום הסרטן ושלב המחלה. המחקר התבסס על נתוני רישום הסרטן הלאומי שבמשרד הבריאות. בין הממצאים: בקרב בני 50 ומטה לא נמצאה עלייה מובהקת בתחלואה, חוץ מאשר בקרב גברים ילידי ישראל; בקרב בני 74-50 חלה ירידה בתחלואה (55 חולים ל-100,000 תושבים ב-2008 לעומת 62 חולים ל-100,000 ב-1980) ובקרב בני 75 ומעלה חלה עלייה (35 חולים ל-100,000 תושבים ב-2008 לעומת 29 חולים ל-100,000 ב-1980); על-פי נתונים אלה, 45.4% מהחולים (39.1% מבני 75 ומעלה) אינם נכללים בקבוצת הזכאים לבדיקות הגילוי המוקדם שבסל הבריאות. עוד עולה מהנתונים, כי בתקופה 2008-1999, בהשוואה לחולים בני 74-50, חולים שהיו מתחת לגיל 50 אובחנו ברוב המקרים כשהמחלה היתה כבר בשלב 3 או 4. לדעת החוקרים, הממצאים מצביעים על הצורך להרחיב את התכנית הציבורית לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס.

(סרטן; בדיקות רפואיות; אבחון רפואי; ביטוח בריאות ממלכתי)

038

Kloog, Itai; Portnov, Boris A.; Rennert, Hedy S.; Haim, Abraham:
Does the Modern Urbanized Sleeping Habitat Pose a Breast Cancer Risk?
"Chronobiology International", 28: 1 (February 2011), pp. 76-80.

במאמר זה מתואר מחקר שנועד לבדוק את הקשר שבין חשיפה לתאורה מלאכותית בשינה לבין הגברת הסיכון ללקות בסרטן השד. במחקר נבדקה רמת החשיפה לאור בשינה בקרב 1,679 נשים שהגיעו לבדיקות לגילוי סרטן השד ב-2008-2006 – 794 חולות בסרטן השד ו-885 כקבוצת בקרה, ממחוזות חיפה והצפון. הנשים התבקשו לתאר את חדר השינה שלהן בלילה, האם הוא חשוך לחלוטין, האם הוא מואר במקצת או האם הוא מואר מאוד. כמו כן, נשאלו הנשים על רמת התאורה בחדר השינה ממקורות שונים, כגון פנסי רחוב, טלוויזיה, תאורה מחדרים אחרים וכו'. בין הממצאים: המנבא החזק ביותר להתפתחות סרטן השד היה רמת חשיפה גבוהה לתאורה מלאכותית, ומנבאים חזקים פחות היו דת יהודית ומספר לידות נמוך; צריכת אלכוהול, רמת השכלה ומכשיר טלוויזיה דלוק לא נמצאו כגורמי ניבוי מובהקים; בניתוח נפרד לגבי נשים יהודיות בלבד, נמצאה שתיית אלכוהול כגורם ניבוי מובהק למניעת סרטן השד. ממצאי המחקר הנוכחי נמצאים בהתאמה לממצאי מחקרים קודמים דומים שנבחן בהם הקשר שבין חשיפה לתאורה מלאכותית לבין הסיכון ללקות בסרטן השד, אם כי רוב המחקרים הקודמים נעשו לגבי תאורה מלאכותית מחוץ לבית. יש לציין, כי הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן הכריזה על עבודה במשמרות כגורם סיכון לסרטן השד בשל החשיפה של העובדות לתאורה מלאכותית בלילה.

(סרטן השד; אור)

039

Baron-Epel, Orna; Keinan-Boker, Lital; Weinstein, Ruth; Shohat, Tamy:
Persistent High Rates of Smoking among Israeli Arab Males with Concomitant Decrease in Rate among Jews
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 12 (December 2010), pp. 732-737. The article appears on the Journal's Website: www.imaj.org.il.

בעשרות השנים האחרונות הושקע מאמץ רב בהפחתת שיעורי העישון באוכלוסייה, הן בשל נזקיו לבריאות והן בשל העלויות לשירותי הבריאות. מאמצים אלה כללו, בין היתר, צעדי מדיניות (איסור עישון במקומות ציבוריים, מיסוי הסיגריות ועוד), מסעות פרסום ופעילויות חינוכיות. בעבודה המתוארת במאמר הנוכחי נבדקו מגמות העישון בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל ב-2008-2000, תוך התמקדות בהבדלים בין יהודים לערבים ובחינת הקשר שבין עישון לרמת ההשכלה. זאת, לפי נתוני שישה סקרים טלפוניים שערך המרכז הלאומי לבקרת מחלות בתקופה זו. בין הממצאים: בקרב גברים יהודים בגילים 64-21 שיעורי העישון ירדו במהלך תקופה זו בשיעור של כ-3.5%, כאשר בקרב בני 44-21 ירידה זו ארעה רק בקרב בעלי השכלה אקדמית (ירידה של כ-1.9% בכל שנה בממוצע); בקבוצת הגיל של גברים יהודים בני 64-45 נמצאה ירידה של כ-4.2% בכל שנה בממוצע, ובקרב לא-אקדמאים נמצאה ירידה של כ-2% בכל שנה בממוצע; גם בקרב נשים יהודיות נרשמה ירידה בשיעורי העישון בקרב בנות 64-21, כאשר בקרב בנות 64-45 ירידה זו ארעה רק בקרב בעלות השכלה אקדמית (ירידה של כ-4.5% בכל שנה בממוצע); בקרב גברים ערבים נרשמה עלייה של כ-6.5% בשיעורי העישון, הן בקרב בעלי השכלה אקדמית והן בקרב חסרי השכלה אקדמית, כאשר בקרב בני 44-21 נמצאה עלייה של כ-3% בשנה בקרב חסרי השכלה אקדמית ועלייה של כ-4.5% בקרב בעלי השכלה אקדמית; בקבוצת הגיל של גברים ערבים בני 64-45 נמצאה עלייה של כ-3% בכל שנה בקרב חסרי השכלה אקדמית, ואילו בקרב בעלי השכלה אקדמית נמצאה עלייה של כ-1% מדי שנה.

(עישון; חינוך לבריאות; רמת השכלה; ערביי ישראל)

040

Levy, Jaime; Lifshitz, Tova; Goldfarb, Dan et al:

Screening For Diabetic Retinopathy with a Mobile Non-Mydriatic Digital Fundus Camera in Southern Israel

"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 13: 3 (March 2011), pp. 137-140. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

שיעורי היארעות סוכרת בישראל הם כ-8% בקרב כלל האוכלוסייה וכ-20% בקרב בני 65 ומעלה. עיוורון כתוצאה מסיבוך של רטינופתיה סוכרתית (diabetic retinopathy) גורם ל-14.4% מכלל מקרי העיוורון המוכרים כחוק בישראל. גורם הסיכון העיקרי למחלה הוא משך הופעת הסוכרת – מ-25% מהלוקים בסוכרת במשך חמש שנים עד 80% מהלוקים בסוכרת במשך 15 שנה. איתור מוקדם של המחלה מאפשר טיפול באמצעות לייזר. בפועל, רק כ-60% מחולי הסוכרת בישראל עוברים בדיקות ראייה סדירות. שירותי בריאות כללית הפעילה בדרום הארץ שירות חדש לבדיקת ראייה בקרב חולי סוכרת באמצעות מצלמה מיוחדת (Topcon TRC NW6S non-mydriatic camera). בעבודה המתוארת במאמר זה הוערכה יעילות השירות. הבדיקות התבצעו בתשע מרפאות ראשוניות בקרב חולי סוכרת בני 18 ומעלה בינואר-אוקטובר 2009. בין הממצאים: אצל 53% מ-4,318 הנבדקים התקבלו תוצאות תקינות; בקרב 15.8% נתגלתה רטינופתיה סוכרתית; בקרב 9.3% התגלו סיכונים אפשריים אחרים לראייה; ב-16% מהמקרים התמונות שהתקבלו לא היו איכותיות מספיק לצורך הערכה. מסקנת החוקרים היא, כי שיטת האבחון באמצעות המצלמה המיוחדת היא יעילה וכי יש לשקול את הרחבת השימוש בה ליתר המרפאות בישראל.

(סוכרת; עיוורון; בדיקות רפואיות)

041

יחסי הגומלין של הסוכרת עם ההורמונים הנשיים

"האוניברסיטה" (כתב-העת של אוניברסיטת תל-אביב), גיליון חורף 2010/11, עמ' 19.

סוכרת מסוג 2, המכונה "סוכרת מבוגרים", גורמת להורמונים דמויי אינסולין לנוע בכל חלקי הגוף. במחקר שנעשה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב נמצא כי נשים החולות בסוכרת מסוג 2 הן בסיכון מוגבר לחלות בסרטן בהשוואה לגברים. במסגרת המחקר, נעשה מעקב אחר כ-16,000 חולי סוכרת, ושיעורי הסרטן שהתפתחו בקרבם הושוו לשיעורי הסרטן שהתפתחו בקבוצת בקרה של כ-83,000 איש שלא חלו בסוכרת. ממצאי המחקר העידו כי הסיכוי של גברים חולי סוכרת ללקות בסרטן הערמונית הוא נמוך בכ-37% מהסיכוי של גברים שאינם חולים בסוכרת. עוד נמצא, כי בקרב נשים החולות בסוכרת הסיכוי ללקות בסרטן באברי המין, בעיקר בסרטן השחלות ובסרטן הרחם, הוא גבוה, וזאת בשל יחסי הגומלין הקיימים בין הסוכרת לבין ההורמונים הנשיים. בשני המינים נמצא שלחולי סוכרת יש סיכון מוגבר ללקות בסרטן המעי הגס בהשוואה לקבוצת הבקרה. המלצת החוקרים לכלל האוכלוסייה המבוגרת היא להקפיד על ביצוע בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס, במיוחד אם מדובר במבוגרים הסובלים מסוכרת. כמו כן, ממליצים החוקרים על ביצוע פעילות גופנית בתדירות גבוהה, על הקפדה על תזונה נכונה ועל שמירה על משקל תקין, כדי להפחית את הסיכון ללקות בסרטן.

(סוכרת; סרטן; גורמי סיכון)

042

אירועים מוחיים לאחר ניתוחי לב

"שער פתוח" (ביטאון המרכז הרפואי שערי צדק), מס' 42 (אפריל 2011), עמ' 14-13.

למרות השיפור בטכנולוגיה של ניתוחי לב ובטיפול הנלווה להם, שכיחותם של אירועים מוחיים לאחר ניתוחי לב לא ירדה. במחקר המתואר במאמר זה נבדקו 5,275 חולים שעברו אירוע מוחי לאחר ניתוח לב ב-2006-1993. הנתונים נלקחו ממסד הנתונים של המחלקה לכירורגיית לב-חזה שבמרכז הרפואי "שערי צדק", שבו נרשמו אירועים מוחיים וסיבוכים נוירולוגיים. נתוני חולים אלה הושוו לנתוני קבוצת בקרה, שכללה את כל החולים המבוגרים שעברו אירוע מוחי חריף ואושפזו ב"שערי צדק" וב"הדסה הר הצופים" במרס-אפריל 2007. מכלל החולים שעברו ניתוח לב במהלך התקופה שנחקרה, לקו 78 חולים (1.5%) באירוע מוחי חריף. הניתוח השכיח ביותר בקרב החולים היה ניתוח מעקפים. נמצא, כי האירועים המוחיים קרו בעיקר בקרב חולים שעברו ניתוח משולב: החלפת מסתם יחד עם ביצוע מעקפים. רוב האירועים התרחשו בימים הראשונים לאחר הניתוח, וכולם נבעו מחסימת כלי דם. בהשוואה לקבוצת הבקרה, שבה בכלל האירועים המוחיים נמצאו ב-6% דימומים במוח, בקבוצת המחקר לא נצפה דימום מוחי. ממצא זה נתפס כמפתיע, מפני שחולים לאחר ניתוח לב מקבלים תרופות נוגדות קרישה ונוגדות טסיות כחלק מהטיפול השגרתי, תרופות העלולות לגרום לדימום מוחי. יש לציין, כי החולים שעברו אירועים מוחיים היו מבוגרים יותר מכלל החולים, סבלו מיתר לחץ דם והיו להם יותר אירועים מוחיים בעבר, ולמרות זאת הם לא סבלו מדימומים במוח לאחר הניתוח. כדי לנסות לברר מהו הגורם להופעתם של אירועים מוחיים איסכמיים לאחר ניתוח הלב, נבדק חום גופו הנמוך ביותר של המנותח בזמן הניתוח, ונמצא שחום גופם של המנותחים שלקו באירוע מוחי היה נמוך באופן ניכר מחום גופם של יתר החולים שנותחו. הנתונים מלמדים, כי ירידת חום בעת הניתוח אל מתחת ל-28 מעלות מהווה גורם סיכון לאירוע מוחי.

(פגיעה מוחית; ניתוחים; מחלות לב וכלי הדם; גורמי סיכון)

043

סקר בריאות נשים: דוח מסכם

הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה, ירושלים 2011, 25 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.pmo.gov.il/MA.

סקר "בריאות נשים, 2011" נערך על-ידי מכון "מידע שיווקי סי. איי" עבור הרשות לקידום מעמד האישה שבמשרד ראש הממשלה. מטרת הסקר היתה לבחון את הקשר שבין בריאות פיזית ורווחה נפשית (תחושת עייפות, מתח, דאגות ודיכאון). לבין גיל בעת הנישואין, ילדים/לידות וטיפולי פוריות. הסקר התבסס על מדגם ארצי מייצג של 928 נשים בגילים 50-25 מהמגזר הערבי ומהמגזר היהודי (חילוניות, מסורתיות, דתיות וחרדיות). בין הממצאים: נשים חרדיות נטו להעריך את בריאותן והנפשית והגופנית כטובה יותר לעומת האחרות, והנשים הערביות נטו להעריך את מצבן הבריאותי והנפשי הכי פחות טוב; נשים שנישאו לראשונה בגיל צעיר יחסית (חרדיות עד 19 וחילוניות וערביות עד 23) דיווחו על בריאות פיזית ונפשית פחות טובה לעומת נשים שנישאו בגיל מבוגר יותר; נשים ללא ילדים דיווחו על בריאות גופנית ונפשית טובה יותר לעומת נשים עם ילדים; נשים חילוניות ללא ילדים ונשים חרדיות עם שני ילדים לכל היותר דיווחו על שכיחות גבוהה יותר של דיכאון; נשים חרדיות עם תדירות לידות גבוהה דיווחו על בריאות גופנית ונפשית טובה יותר לעומת חרדיות עם תדירות לידות נמוכה, אך נשים ערביות עם תדירות לידות נמוכה דיווחו על בריאות גופנית ונפשית טובה יותר לעומת אלו עם תדירות לידות גבוהה; כ-17% מהנשים החרדיות והחילוניות וכ-10% מהנשים הערביות דיווחו על טיפולים ו/או התייעצות הקשורה בטיפולי פוריות; נשים יהודיות (חרדיות ולא-חרדיות) דיווחו על השפעה לרעה של טיפולי הפוריות על מצבן הגופני והנפשי, ואילו נשים ערביות דיווחו בעיקר על השפעה לטובה; נשים יהודיות לא-חרדיות דיווחו על השפעה לרעה של טיפולי הפוריות על הזוגיות, ואילו נשים חרדיות וערביות דיווחו על השפעה לטובה; לרוב הנשים, בכל המגזרים, לא הוצעה תמיכה רגשית במסגרת הטיפולים שהן עברו.

(נשים; בריאות גופנית; נישואין; לידה; גודל משפחה; טיפולי פוריות; דיכאון; רווחה רגשית)

044

Jaffe, Dena H.; Eisenbach, Zvi; Manor, Orly:
The Effect of Parity on Cause-Specific Mortality Among Married Men and Women
"Maternal and Child Health Journal", Vol. 15:3 (April 2011), pp. 376-385.

במאמר זה מדווח על מחקר שמטרתו היתה לבדוק את הקשר שבין שיעורי ולדנות לבין תמותה בגיל מוקדם בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל. במסגרת המחקר, נותחו נתוני מפקד האוכלוסין והדיור 1995 של הלמ"ס ונתוני פטירה עד סוף 2004. הניתוח נעשה לגבי נתוני התמותה של כ-72,000 גברים וכ-63,000 נשים, נשואים שהיו בתחילת המעקב בגיל 45 לפחות. נמצא, כי במהלך התקופה שנבדקה (9 שנים) נפטרו כ-13,000 גברים וכ-6,000 נשים. מן מהממצאים עולה, כי הורים למספר נמוך מאוד או גבוה מאוד של ילדים הם בעלי סיכון גבוה יותר למות בגיל מוקדם יותר בהשוואה לאלו עם מספר בינוני של ילדים (6-2); בקרב גברים ונשים קיים קשר בצורת U בין מספר הילדים והסיכון לתמותה ממחלות לב - אנשים חשוכי ילדים או הורים לילד אחד, והורים לשבעה ילדים או יותר הם בעלי סיכון גבוה יותר למות ממחלות לב בהשוואה לאלו עם מספר בינוני של ילדים; בקרב נשים מבוגרות, התמותה מסרטן הקשור למערכת הרבייה (סרטן השד, הרחם והשחלות) יורדת עם העלייה במספר הילדים; הסיכון לתמותה מסרטן זה בקרב נשים שילדו שמונה ילדים או יותר היה חמישית מזה של נשים שילדו רק שני ילדים.

(לידה; גודל משפחה; תמותה; מחלות לב וכלי הדם; סרטן; מבוגרים בגיל העמידה)

045

Rubin, Lisa; Nir-Inbar, Sharon; Rishpon, Shmuel:
Breastfeeding Patterns Among Ethiopian Immigrant Mothers, Israel, 2005-2006
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 11 (November 2010), pp. 657-661. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

שיעור ההנקה ומשך ההנקה בקרב נשים באתיופיה הם גבוהים יותר מאשר בישראל. בעבודה זו נבדקו דפוסי ההנקה בקרב נשים ילידות אתיופיה שעלו לישראל ב-2006-1984. במסגרת העבודה, בוצע סקר בקרב 93 אמהות עולות מאתיופיה המתגוררות באזור חדרה. הוותק הממוצע של נשים אלו בישראל היה 10 שנים, ול-78% מהן לא היתה השכלה רשמית. בין הממצאים: לגבי ילדים שנולדו באתיופיה, שיעור ההנקה הבלעדית עמד על 92.6%, 3% שילבו תוספי מזון ו-2% האכילו מבקבוק בלבד; בקרב ילדים שנולדו בישראל, שיעור ההנקה הבלעדית עמד על 76.3%, 18.3% שילבו תוספי מזון ו-5.4% הזינו מבקבוק בלבד; 75% מהנשים שעלו לישראל עד לפני 11 שנים הניקו את ילדן במשך יותר משנה, בעוד שבקרב אלו שעלו לפני 12 שנים ויותר שיעור זה עמד על 56%; 55.6% מהנשים שעבדו מחוץ לבית דיווחו כי הן הניקו במשך יותר משנה, לעומת 75.7% מהנשים שלא עבדו; משך ההנקה הממוצע של הילד הראשון (24.8 חודשים) היה גבוה באופן מובהק ממשך ההנקה הממוצע של הילד האחרון (20.1 חודשים). יש לציין, כי משך ההנקה הממוצע בקרב אמהות ילידות ישראל הוא נמוך משמעותית בהשוואה לילידות אתיופיה – כחצי שנה בקרב יהודיות וכשמונה חודשים בקרב ערביות.

(הנקה; עולים; אתיופיה [ארץ מוצא])

046

Ben Yehuda, Yoram; Attar-Schwartz, Shalhevet; Amital, Ziv et al:
Child Abuse and Neglect: Reporting by Health Professionals and their Need for Training
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 10 (October 2010), pp. 598-602, The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

במחקר המתואר במאמר זה נבדק ניסיונם של אנשי מקצוע בתחומי הבריאות והרווחה בזיהוי ובדיווח על מקרים שבהם מתעורר חשד להזנחה ולהתעללות בילדים וההדרכה שלה הם זקוקים לדעתם. במסגרת המחקר, נבדק מדגם של 95 אנשי מקצוע (רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ועוד) שהשתתפו בסדנאות על היבטים רפואיים של התעללות והזנחת ילדים במהלך כנס שנערך בנושא זה. המשתתפים התבקשו למלא שאלון אנונימי מובנה על ניסיונם בנושא הזנחה והתעללות בילדים ועל צורכי ההדרכה בתחום. בין הממצאים: 78.9% מהמשיבים ענו שהם נתקלו במקרה התעללות או הזנחה אחד לפחות בשנה האחרונה; 71.6% מהמשיבים ציינו שהם דיווחו על מקרה אחד לפחות לשירות לילד ולנוער שבמשרד הרווחה, ו-29.5% ציינו שהם דיווחו למשטרה; 45% מהמשיבים ציינו שהם כתבו דו"ח על מקרה של התעללות או הזנחה, ו-12.6% ציינו שהם העידו בבית-משפט על מקרה כזה; 86.2% מהמשיבים ציינו שהם קיבלו בעבר הדרכה בתחום; מבין 26 נושאי הדרכה שהמשיבים ציינו שהם זקוקים להם, הבולטים (צוינו על-ידי יותר מ-70% מהמשיבים) היו אופן מתן עדות בבית-משפט, אופן ניהול שיחה עם ילד שיש חשד שהוא סובל מהזנחה או מהתעללות, אופן התמודדות עם תגובת הילד ואופן התמודדות עם תגובה חריפה של הורים לחקירת הילד.

(התעללות בילדים; כוח-אדם רפואי; עובדים סוציאליים; פסיכולוגים; הדרכה מקצועית)

047

Roe, David; Werbeloff, Nomi; Gelkopf, Mark:
Do Persons with Severe Mental Illness who Consume the Psychiatric Rehabilitation Basket of Services in Israel Have Better Outcomes than Those Who Do Not?
"Israel Journal of Psychiatry", 47: 3 (2010), pp. 166-170. The article appears on the Journal's Website: www.psychiatry.org.il/journal.

בעבודה המתוארת במאמר זה נבדקה השפעת חוק שיקום נכי הנפש בקהילה, שנכנס לתוקפו ב-2000, על נפגעי נפש קשים (בעלי שיעור נכות פסיכיאטרית של 40% ומעלה) אשר צרכו שירותים במסגרת סל השירותים שמקנה חוק זה, מבחינת תעסוקה, מגורים, פעילויות פנאי ופעילויות חברתיות. זאת, בהשוואה לזכאים לשירותים הללו שפנו לקבלם אך טרם נהנו מהם בפועל. במסגרת העבודה, רואיינו 1,191 נפגעי נפש קשים (משלושה מחוזות: חיפה, מרכז-צפון ומרכז-דרום), ש-595 מהם קיבלו את השירותים במסגרת החוק במשך שנה לפחות ו-596 טרם קיבלו. נמצא, כי ישנו הבדל מובהק בשביעות הרצון לטובת המשתמשים בשירותים בכל מדדי איכות החיים הסובייקטיביים (פעילויות פנאי, יחסים חברתיים וכו') ובאופן בולט במדדי איכות החיים האובייקטיביים (תעסוקה והכנסה). יש לציין, כי לא נבדקו במחקר משתנים כגון תמיכה משפחתית והיסטוריית אשפוזים, שיש בהם כדי להשפיע על איכות חייהם של פגועי הנפש.

(בריאות הנפש; חוקים; הספקת שירותים; איכות חיים)

048

Shrira, Amit; Palgi, Yuval; Ben-Ezra, Menachem; Shmotkin, Dov:
Do Holocaust Survivors Show Increased Vulnerability or Resilience to Post-Holocaust Cumulative Adversity?
"Journal of Traumatic Stress", 23: 3 (June 2010), pp. 367–375.

טראומה קודמת יכולה לפגוע באופן ההתמודדות עם מצוקה נוספת או לחסן בפני השפעתה של מצוקה חוזרת. מטרתו של המחקר המתואר במאמר זה היתה לבדוק את נושא המצוקה המצטברת בקרב ניצולי שואה בהשוואה לקבוצת בקרה של בני גילם. המחקר התבסס על תת-מדגם של ניצולי שואה שהוצא מתוך סקר SHARE ישראל (Survey of Health, Ageing, and Retirement in Europe). נמצא, כי למצוקה שהצטברה לאחר השואה היתה השפעה חזקה על דיכאון במהלך החיים בקרב ניצולי שואה יותר מאשר בקרב בני גילם האחרים. מצד שני נמצא, כי ניצולים נפגעו פחות מבני גילם כתוצאה ממצוקה מצטברת לאחר השואה בתחומי התפקוד הפיסי והתפקוד הקוגניטיבי.

(ניצולי שואה; הפרעות פוסט-טראומתיות; רווחה רגשית; דיכאון; כושר קוגניטיבי)

049

Fridman, Ayala; Bakermans-Kranenburg, Marian; Sagi-Schwartz, Abraham et al:

Coping in Old Age with Extreme Childhood Trauma: Aging Holocaust Survivors and Their Offspring Facing New Challenges

"Aging & Mental Health", 15:2 (2011), pp. 232-242.

טראומות נפשיות מתקופת הילדות עלולות להימשך כל החיים ולפגוע ביכולת ההתמודדות של קשישים עם האתגרים הנפשיים של הזִקְנָה. במאמר זה מדווח על מחקר שנבדקה בו סוגיה זו לגבי קשישות ניצולות שואה וההשפעה על בנותיהן. במחקר נערכה השוואה בין שתי קבוצות: קבוצת המחקר - 32 קשישות ניצולות שואה ו-47 בנותיהן; קבוצת בקרה - 33 קשישות שלא נחשפו לזוועות השואה ו-32 בנותיהן. במחקר נבחנה בריאותן הנפשית של המשתתפות, בריאותן הגופנית, שביעות רצונן מהחיים, האם יש להן תסמינים של דיסוציאציה (הינתקות) ותפקודן הקוגניטיבי. מחקר זה מהווה מחקר המשך למחקר קודם שנערך בקרב אותן משתתפות לפני 11 שנים. בין הממצאים: בקרב ניצולות השואה נתגלו יותר תסמינים של דיסוציאציה, כמו גם תחושת סיפוק נמוכה יותר מחייהן בהשוואה לקשישות מקבוצת הבקרה; לא נתגלו הבדלים מהותיים במאפייניהן של הבנות משתי הקבוצות מבחינת רווחתן הרגשית ורמות תפקודן הפיסית, הנפשית והקוגניטיבית. מסקנת החוקרים על-פי הממצאים היא, כי ניצולי שואה עדיין סובלים מהפרעות פוסט-טראומטיות כמעט 70 שנה לאחר השואה, אולם ניכר שהבריאות הנפשית של הדור השני לא נפגעה.

(ניצולי שואה; קשישים; נשים; דור שני; הפרעות פוסט-טראומתיות; כושר קוגניטיבי; איכות חיים; זקנה; בדידות; מחקר מעקב)

050

Moreh, Elior; Jacobs, Jeremy M.; Stessman, Jochanan:
Fatigue, Function, and Mortality in Older Adults
"Journals of Gerontology: Series A: Biological Sciences and Medical Sciences", 65A: 8 (August 2010), pp. 887-895.

תופעת התשישות (fatigue) היא תופעה שכיחה בקרב קשישים, אך מעט ידוע על הקשר בינה לבין תמותה ותפקוד לאורך זמן בקרב קשישים מופלגים. מטרתה של העבודה המתוארת במאמר הנוכחי היתה להעריך את הקשר שבין תשישות לבין מצב הבריאות, המצב התפקודי ותמותה בקרב בני 88-70. העבודה התבססה על נתוני מחקר האורך על אודות בני 70 בירושלים (ילידי 1921-1920), שנערך ב-2008-1990 (Jerusalem Longitudinal Study). נתונים על מצב הבריאות ועל המצב התפקודי של אוכלוסיית המחקר נאספו בגיל 70, בגיל 78 ובגיל 85. בין הממצאים: שיעורי התשישות היו 29% בגיל 70, 53% בגיל 78 ו-68% בגיל 85, כאשר שיעורים גבוהים יותר נמצאו בקרב נשים לעומת גברים; בכל הגילים תשישות נמצאה קשורה לבריאות לקויה, לתפקוד לקוי, לחוסר בפעילות גופנית ולמשתנים פסיכו-חברתיים כגון בדידות ודיכאון; תשישות בגיל 70 ניבאה הערכת בריאות עצמית ירודה, קשיים בביצוע מטלות יום-יומיות, ירידה בביצוע פעילות גופנית ורמת שביעות רצון נמוכה מאיכות השינה; תשישות בגיל 78 ניבאה דיכאון; שיעורים גבוהים של תמותה בקרב אלה שסבלו מתשישות נמצאו מובהקים לאחר התאמת גורמי הסיכון; העלאת רמת הפעילות הגופנית ו/או ירידה ברמת הדיכאון הביאו לירידה ברמת המובהקות של הקשר שבין תשישות לתמותה.

(קשישים; עייפות; הפרעות שינה; תמותה; דיכאון; בדידות; פעילות גופנית; מחקר-אורך)

051

Herman, Talia; Mirelman, Anat; Giladi, Nir et al:
Executive Control Deficits as a Prodrome to Falls in Healthy Older Adults: A Prospective Study Linking Thinking, Walking, and Falling
"Journals of Gerontology", 65A: 10 (October 2010), pp. 1086-1092.

מטרתה של המחקר המתואר במאמר זה היתה לבדוק האם קשיים בביצוע מטלות תפקודיות על-ידי קשישים יכולים לנבא נפילות בטווח של שנתיים. במחקר נבדקו 262 קשישים בריאים הגרים בקהילה והמתפקדים היטב. מתוכם, 201 קשישים דיווחו שהם נפלו בשנה האחרונה. כדי לבחון את כושרם הקוגניטיבי, נתבקשו המשתתפים למלא מטלות ומשימות ממוחשבות. לאחר מכן, אופן ההליכה וכִּמּוּת ההליכה של הקשישים נבחנו בעת ביצוע מטלה אחת ושתי מטלות. בין הממצאים: גילם הממוצע של המשתתפים היה 76.3 שנים, כושרם הקוגניטיבי היה ללא דופי, מדד המחלות הנלוות שלהם היה נמוך והניידות שלהם היתה טובה; בקרב נבדקים שלא דיווחו על נפילות בעבר ואשר השיגו ציונים נמוכים (רבעון תחתון) בביצוע המטלות התפקודיות, הסיכוי ליפול במהלך השנתיים שלאחר המבדקים היה גבוה פי שלושה לעומת אחרים; השתנות צורת ההליכה במהלך ביצוע שתי מטלות תפקודיות ניבאה גם היא נפילות, אך אמצעי מדידה אחרים של תפקוד קוגניטיבי לא ניבאו נפילות עתידיות. מסקנת המחקר היא, שקשישים המתקשים במטלות קוגניטיביות נמצאים בסיכון לנפילות, גם אם לא היו להם נפילות בעבר.

(קשישים; נפילות; כושר קוגניטיבי; ניבוי)

052

Netz, Y.; Goldsmith, R.; Shimony, T. et al:

Adherence to Physical Activity Recommendations in Older Adults: an Israeli National Survey

"Journal of Aging and Physical Activity", 19: 1 (January 2011), pp. 30-47.

במאמר זה מדווח על מחקר שנעשה על-ידי חוקרי המכללה לחינוך גופני על שם זינמן שבמכון וינגייט, שמטרתו היתה לבדוק את מידת מימוש ההמלצות לביצוע פעילות גופנית בקרב קשישים בישראל. המחקר הקיף מדגם אקראי של 1,536 יהודים ו-316 ערבים בני 65 ומעלה. המשתתפים רואיינו וסווגו לשלוש קבוצות על-פי ההנחיות הרשמיות – פעילים באופן מספק, פעילים באופן בלתי-מספק ולא-פעילים. בין הממצאים: רק 36.4% מהקשישים במגזר היהודי ו-19.6% מהקשישים במגזר הערבי נמצאו פעילים גופנית באופן מספק (בהתאם להנחיות); גברים נמצאו פעילים גופנית יותר מאשר נשים וחילוניים יותר מאשר דתיים (בשני המגזרים); רמת פעילות גופנית גבוהה נמצאה קשורה באופן מובהק לרמת השכלה ולרמת הכנסה גבוהות, כמו גם לרמות נמוכות של חולי ושימוש בתרופות. בסוף המאמר מובאות המלצות להתערבות בקרב קבוצות האוכלוסייה שאינן פעילות גופנית במידה מספקת. לדוגמה, מומלץ  לגייס מנהיגים דתיים בולטים לשם קידום פעילות גופנית בקרב קשישים באוכלוסיות דתיות.

(קשישים; פעילות גופנית; ספורט; בריאות גופנית; תוחלת חיים)

053

Guez, Jonathan; Lev-Wiesel, Rachel; Valetsky, Shimrit et al:
Self-Figure Drawings in Women with Anorexia, Bulimia, Overweight and Normal Weight: A Possible Tool for Assessment
"The Arts in Psychotherapy", 37: 5 (November 2010), pp. 400-406.

במחקר המתואר במאמר זה נבדק האם אפשר לאבחן נשים הסובלות מהפרעות אכילה או העלולות לפתח הפרעות אלו באמצעות ציור עצמי שלהן. במחקר נבדקו 76 נשים, ש-36 מהן שסבלו מאנורקסיה או מבולימיה ו-40 שימשו כקבוצת בקרה. הנבדקות מילאו שני שאלונים לבדיקת הפרעת אכילה, ולאחר מכן הן נתבקשו לצייר את עצמן, ללא הוראות. נמצא, כי מאפייני הציור של קבוצת המחקר היו שונים באופן מובהק מאלה של קבוצת הבקרה בארבע קטגוריות: ציור הצוואר - נשים הסובלות מאנורקסיה או מבולימיה נטו לצייר צוואר כפול, צוואר שאינו מחובר או שהן לא ציירו צוואר; ציור הפה - נשים הסובלות מאנורקסיה או מבולימיה נטו לצייר את הפה באופן מודגש יותר; ציור הירכיים - נשים הסובלות מאנורקסיה או מבולימיה נטו לצייר ירכיים עבות; ציור הרגליים - נשים הסובלות מאנורקסיה או מבולימיה נטו לצייר את דמותן ללא רגליים או שהרגליים היו מנותקות מהגוף. עוד נמצא, כי באמצעות הציור העצמי אפשר להבחין בין נשים הסובלות מאנורקסיה לאלו הסובלות מבולימיה: נשים הסובלות מאנורקסיה נטו לצייר את דמותן ללא החזה וללא הדגשת קווי המתאר של הגוף. כמו כן, גודל הציור של הסובלות מאנורקסיה היה קטן יותר. מאפייני הציורים הושוו למדדים מוכרים לבדיקת הפרעות אכילה, ונמצא מתאם חיובי מובהק ביניהם. מכאן, שאפשר להשתמש בציור עצמי ככלי לאבחון הפרעות אכילה.

(נשים; הפרעות אכילה; מבחני ציור איש)

054

Benish-Weisman, Maya; Steinberg, Tamar; Knafo, Ariel:
Genetic and Environmental Links between Children’s Temperament and their Problems with Peers
"Israel Journal of Psychiatry", 47: 2 (2010), pp. 54-61. The article appears on the Journal's Website: http://www.psychiatry.org.il/journal/default.asp.

בעבודה זו נבדקו הבדלים במזג (טמפרמנט) ובמיומנויות חברתיות בין אחים/אחיות תאומים, כחלק מבעיית קשיי ילדים בחברת השווים. במסגרת העבודה, נבדקו משפחות המשתתפות במחקר האורך הישראלי על תאומים. במחקר זה נכללו משפחות יהודיות שבהן יש תאומים בני שלוש ומעלה, ילידי 2004 ותחילת 2005, שהסכימו ליטול בו חלק. ההורים מילאו שאלונים שבהם הם דירגו את המזג והקשיים החברתיים של ילדיהם (בסך הכל 759 זוגות תאומים). בין הממצאים: בעיות חברתיות של הילדים בחברת השווים (באינטראקציות עם ילדים אחרים בני גילם) נמצאו קשורות לקשיים רגשיים וחברתיים ולרמת פעילות נמוכה בחברת השווים; גורמים גנטיים תורמים באופן משמעותי (כ-44%) להבדלים בין התאומים בהתנהגויות החברתיות בחברת השווים, וגורמים סביבתיים תורמים כ-46%. עוד נמצא, כי גורמים גנטיים מתווכים במידה רבה בין בעיות חברתיות לבין מזג. המחקר כולל ניתוח של ההבדלים בין קבוצות שונות של תאומים: תאומים מונוזיגוטיים, תאומים דיזיגוטיים, תאומים מאותו מין ותאומים שהם זכר ונקבה. כך לדוגמה נמצא, כי הקשר שבין בעיות חברתיות לבין מזג הוא חזק יותר אצל תאומים מונוזיגוטיים מאשר אצל תאומים דיזיגוטיים.

(תאומים; מיומנויות חברתיות; תגובות רגשיות; מצבי רוח; כעס; ביישנות; תורשה)

055

Toker, S.; Biron, M.:
Job Burnout and Depression: Unravelling the Constructs' Temporal Relationship and Considering the Role of Physical Activity
Henry Crown Institute of Business Research in Israel, Faculty of Management, Tel-Aviv University, Working Paper No. 13/2010, Tel-Aviv 2010, 42 pages. The publication appears on the Institute's Website: http://recanati.tau.ac.il/Eng/Inst/hcirbi.

לשחיקה בעבודה ולדיכאון יש מאפיינים משותפים הקשורים זה בזה, אם כי לא נמצאו עדויות רבות לקשר זה בספרות המחקרית. מטרתו של מחקר זה היתה להסביר את הקשר שבין שחיקה בעבודה לבין דיכאון ולבדוק האם קשר זה תלוי במידה שבה העובדים עוסקים בפעילות גופנית. במסגרת המחקר, נבדקו 1,632 מועסקים שהגיעו שלוש פעמים למרכז הרפואי "סוראסקי" (איכילוב) בתל-אביב לבדיקות תקופתיות ב-2009-2003 (אשר מומנו בהשתתפות המעסיק). במהלך כל בדיקה מילאו המשתתפים שאלון בנושאי שחיקה בעבודה, תסמיני דיכאון ופעילות גופנית. בין הממצאים: בהתאם להשערות המחקר נמצא, כי שחיקה בעבודה מגבירה דיכאון, אשר לאורך זמן מגביר את השחיקה בעבודה; ההשפעה של שחיקה בעבודה על דיכאון מוחלשת או מוגברת בהתאם לתדירות העיסוק בפעילות גופנית; ההשפעה של דיכאון על שחיקה בעבודה מוחלשת או מוגברת בהתאם לתדירות העיסוק בפעילות גופנית; דיכאון הוא מנבא חזק יותר לשחיקה בעבודה מאשר להפך. בסוף הפרסום נדונות מגבלות המחקר (לדוגמה, רוב המשתתפים במחקר הם בריאים ועוסקים בפעילות גופנית באופן קבוע), ומובאות הצעות למחקרי המשך.

(שחיקה בעבודה; דיכאון; פעילות גופנית)

056

Oron, Israel:

The Epidemiology of Suicide in Israel, 1948-2006

Department of Psychology, Law and Ethics, University of Haifa, Haifa 2011, 35 pages.

במחקר זה נותחו דפוסי ההתאבדות במגזר היהודי בישראל מאז קום המדינה ובשנים שקדמו להקמתה. מקורות הנתונים היו נתוני הלמ"ס, משרד הבריאות והמנדט הבריטי. הפרסום מורכב משלושה חלקים, כדלקמן: דפוסי התאבדות; מלחמות והתאבדויות; התאבדויות ב"יישוב" בתקופת מלחמת העולם השנייה. בין הממצאים: מספר המתאבדים הנמוך ביותר היה ב-1948 (74) והגבוה ביותר היה ב-1994 (398); שיעור ההתאבדויות הנמוך ביותר ל-100,000 נפש בקרב בני 15+ היה ב-1996 (8.3) והגבוה ביותר היה ב-1956 (20.4); שיעורי ההתאבדות בקרב יוצאי אירופה ואמריקה נמצאו גבוהים יותר מאשר בקרב יוצאי אסיה ואפריקה, והשיעורים בקרב גברים נמצאו גבוהים יותר מאשר בקרב נשים לאורך כל השנים מלבד 1955; שיעורי ההתאבדות בקרב שני המגדרים עלו עם הגיל; בשנים שבהן אירעו מלחמות קיומיות (מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים) חלה ירידה בשיעורי ההתאבדות, אך לאחריהן חלה עלייה, מעבר לרמה הרגילה בקרב גברים (אחרי מלחמת ששת הימים גם בקרב נשים); דפוסים דומים של ירידה בשיעורי ההתאבדות בעת מלחמות (או פעולות טרור) ועלייה לאחריהן נצפו גם לגבי מלחמות אחרות ושתי האינתיפאדות; בשנות המאורעות (1939-1936) חלה ירידה בשיעורי ההתאבדות ביישוב, אך עם סיומם ופריצת מלחמת העולם חלה עלייה (9.7%+); ב-1941-1940, כשהאיום על היישוב גבר, חלה ירידה בשיעורי ההתאבדות (24.1%- ו-2.6%- בהתאמה); ב-1942 חלה עלייה בשיעורי ההתאבדות לאחר הרחקת הסכנה (7.4%+); ב-1944-1943 חלה ירידה חרף הידיעות על השואה והמדיניות האנטי-ציונית של שלטונות המנדט (11.5%- ו-32.8%- בהתאמה); ב-1945 חלה עלייה של 33.7% בשיעורי ההתאבדות לאור ניצחון בעלות הברית במלחמה, מצד אחד, והתבררות ממדי השואה, מצד שני; ב-1946 נרשמה עלייה של 21.1% בשיעורי ההתאבדות; מעניין לציין, כי במחקרים שנעשו על שיעורי ההתאבדות בזמן מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה, נצפתה ירידה ממוצעת של 15.3% ו-13.5% בהתאמה בשיעורי ההתאבדות בארצות שהיו מעורבות במלחמות.

(התאבדות;  מלחמות [השפעות]; תקופת היישוב)

057

וייסבלאי, אתי:

אובדנות בקרב ילדים ובני נוער

מרכז המחקר והמידע, הכנסת, ירושלים 2011, 18 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.knesset.gov.il/mmm.

בפרסום זה מוצגים נתונים על התאבדות והתנהגות אובדנית בקרב ילדים ובני נוער בישראל, ונדונים גורמי הסיכון להתאבדות בגיל הילדות ובגיל ההתבגרות, דרכים למניעת אובדנות ולטיפול בה ופעילויות של גורמים ממשלתיים למניעת התאבדות, ובכלל זה פעילות במסגרת התכנית הלאומית למניעת אובדנות. הפרסום מבוסס על נתוני משרד הבריאות, ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים, המועצה הלאומית לשלום הילד ועוד. בין הממצאים: בכל שנה מתאבדים בישראל כ-12-6 בני נוער, וכ-700-600 ניסיונות התאבדות של בני נוער מסתיימים בפגיעה ובפנייה לחדר מיון; כ-80% מבני הנוער המתאבדים הם בנים, אך ניסיונות התאבדות שלא צלחו הם שכיחים יותר בקרב בנות (ב-2008 כ-78% מניסיונות ההתאבדות היו של בנות); בסקר בין-לאומי להתנהגות בריאות של בני נוער שנעשה ב-2002 דיווחו כ-13% מהמתבגרים בישראל כי הם חשבו ברצינות על התאבדות, וכ-6% דיווחו כי הם ניסו להתאבד בפועל; כ-30%-10% מבני הנוער המתאבדים בישראל הם בני פחות מ-15; שיעורי ההתאבדות בקרב בני 19-15 בישראל הם נמוכים יחסית למדינות ה- OECD, ביחוד בקרב נערות; ניסיונות התאבדות הם שכיחים יותר בקרב עולים חדשים לעומת ילידי ישראל; בשנים 2008-2000 ירדו שיעורי ההתאבדות בקרב מתבגרים בישראל בהשוואה לעשור הקודם, ומאז 2004 ואילך יש יציבות בשיעורי המתאבדים; לפי נתוני משרד הבריאות, מספר ניסיונות ההתאבדות של מתבגרים נמצא בירידה בשנים האחרונות, לאחר שהגיע לשיא באמצע העשור הקודם; לפי נתוני המכון הארצי למידע בהרעלות, כשליש ממקרי החשיפה לרעלים של בני 17-13 ב-2009 היו עקב ניסיונות התאבדות.

(התאבדות; מתבגרים; תכניות התערבות)

058

Weiss, Shoshana:

Alcohol Drinking and Treatment among Immigrants from the Former Soviet Union (FSU) in Israel: Review of Recent Publications January 2007-June 2009

In: Sher, Leo; Vilens, Alexander (Eds.): "Immigration and Mental Health: Stress, Psychiatric Disorders and Suicidal Behavior among Immigrants and Refugees", New York 2010, pp. 267-279.

במאמר זה נסקרים דפוסי השימוש באלכוהול בקרב עולים שהגיעו לישראל מברית-המועצות לשעבר. הסקירה התבססה על נתונים ממחקרים שפורסמו בין ינואר 2007 ליוני 2009. בין הממצאים: שיעורי השימוש באלכוהול והבעיות הכרוכות בכך נמצאו גבוהים יותר בקרב העולים החדשים מאשר בקרב ילידי ישראל; בהשוואת דפוסי שתיית אלכוהול בין בני נוער עולים וילידי ישראל הנמצאים בסיכון נמצא, כי בני הנוער העולים שתו בירה, יין וליקר יותר מעמיתיהם ילידי ישראל והשתכרו יותר פעמים; בבדיקת דפוסי השתייה על-פי נתוני סקר הבריאות הלאומי לשנת 2004 נמצא, כי העולים שתו יותר משקאות אלכוהוליים (שלושה משקאות ומעלה) באירועים במהלך השנה שקדמה לסקר בהשוואה לילידי ישראל, לישראלים וותיקים ילידי אירופה-אמריקה ולישראלים וותיקים ילידי אסיה ואפריקה; במחקר שנבדקה בו השפעת פעולות טרור על צריכת אלכוהול וסמים בקרב מתבגרים, נמצאו דפוסי שתייה גבוהים יותר בקרב העולים; במחקר שנעשה בקרב תלמידים בחטיבות ביניים ובתי-ספר תיכוניים בראשון-לציון דיווחו כ-40% מהעולים על שתיית אלכוהול בשנה האחרונה לעומת כ-25% מילידי ישראל; במחקר שנעשה בקרב תלמידי כיתות י' ו-י"א דיווחו 51.4% מהתלמידים העולים מברית-המועצות לשעבר כי הם שתו בירה לפחות פעם בחודש בשנה האחרונה, לעומת 30.7% מהתלמידים ילידי ישראל; שיעורם של יוצאי ברית-המועצות לשעבר במרכזי טיפול אמבולטוריים באלכוהול נמצא גבוה בהרבה מאשר חלקם באוכלוסייה, אם כי השיעור נמצא במגמת ירידה – 36% ב-2004, 35.2% ב-2006 ו-23.6% ב-2008. בסוף המאמר מובאות המלצות למחקרי המשך, הכוללות את הצורך להתמקד בקבוצות מסוימות בקרב העולים.

(שתיית אלכוהול; עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא])

059

Mansbach-Kleinfeld, Ivonne; Levinson, Daphna; Farbstein, Ilana et al:
The Israel Survey of Mental Health among Adolescents: Aims and Methods
"Israel Journal of Psychiatry", 47: 4 (2010), pp. 244-253. The article appears on the Journal's Website: www.psychiatry.org.il/journal.

הסקר הישראלי לבריאות הנפש בקרב מתבגרים נערך בין ינואר 2004 למרס 2005. במאמר זה מוצגות מטרות ושיטות הסקר. מטרות הסקר היו: הערכת שכיחותן של הפרעות התנהגותיות, רגשיות ונפשיות בקרב מתבגרים, לפי המהדורה העשירית של הסיווג הבין-לאומי של מחלות (ICD-10) ולפי המהדורה הרביעית של המדריך הסטטיסטי והאבחוני (DSM-IV), ואת דפוסי התחלואה הנלווית; זיהוי דפוסי הבקשה לעזרה בקרב המתבגרים ואמהותיהם; הערכת היקף הצרכים שאינם נענים; איתור משתנים חברתיים ובריאותיים רציפים; זיהוי גורמי סיכון ומניעה של הפרעות נפשיות. המדגם כלל 1,670 משיבים, ורואיינו בפועל 957 מתבגרים (68.2%) – 497 בנים ו-460 בנות, המייצגים את אוכלוסיית בני 17-14 המתגוררים בקהילה ביישובים עירוניים עם 2,000 תושבים ומעלה (לא נכללו מתבגרים ביישובים כפריים קטנים, בדואים ביישובים לא מוכרים, ערביי מזרח ירושלים וחרדים). 14.8% מהנדגמים לא אותרו ו-17% סירבו להשתתף בסקר. מסגרת הדגימה התבססה על מרשם האוכלוסין שהוזמן על-ידי משרד החינוך (עדכני לאוגוסט 2002). הסקר נערך באמצעות ראיונות פנים אל פנים עם המתבגרים ואמהותיהם, ביחד ולחוד. בממוצע, הראיונות עם המתבגרים ארכו בין 45 דקות ל-75 דקות, והראיונות עם האמהות ארכו בין 50 דקות ל-90 דקות. הראיונות נעשו בשפות עברית, ערבית ורוסית, לפי ההעדפה של המרואיין.

(בריאות הנפש; מתבגרים; שיטות מחקר; סקר; היענות; מתודולוגיה סטטיסטית)

060

ורנר, שירלי; רבינוביץ, יונתן:

מיצב חברתי-כלכלי בלידה וסיכון לאשפוז פסיכיאטרי על רקע של אבחנת סכיזופרניה בבגרות: ניתוח נתונים רב-שכבתי

"מגמות", מ"ז: 2 (נובמבר 2010), עמ' 341-324 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר המתואר במאמר זה נבדק הקשר שבין מיצב חברתי-כלכלי ברמת הפרט בלידה (יוקרת המקצוע והשכלת ההורים) וברמת הקהילה (רמת שכונת המגורים) לבין הסיכוי לאשפוז עקב אבחון סכיזופרניה בבגרות. השערת המחקר היתה, כי ישנו קשר שלילי בין המיצב החברתי-כלכלי בלידה לבין הסיכוי להתאשפז עקב סכיזופרניה בבגרות. מקור הנתונים ששימש למחקר הוא רשומות מתוך מאגר הלידות ב"סקר בריאות האישה ההרה ותינוקה", שנעשה בקרב כלל ילידי ירושלים שנולדו ב-1976-1964. לאחר טיוב, מוזגו נתוני המאגר עם המרשם הפסיכיאטרי הארצי של משרד הבריאות, שבו נכללו רישומי אבחנות פסיכיאטריות שדווחו עד סוף 1997. בין הממצאים: השערת המחקר אומתה - השכלה נמוכה יותר של אבות, יוקרת מקצוע נמוכה של אבות ואמהות ומגורים בשכונה שרמתה החברתית-כלכלית היא נמוכה (בעת הלידה) נמצאו קשורים לסיכוי גבוה יותר לאשפוז עקב אבחון סכיזופרניה בבגרות; המיצב החברתי-כלכלי של המשפחה, שבדרך כלל נמצא במתאם עם הרמה החברתית-כלכלית של שכונת המגורים, תרם לסיכוי הזה חלקית, והמיצב החברתי-כלכלי של השכונה שבה נולד הפרט תרם במובהק לסיכוי לאשפוז אם השכונה היתה ברמה חברתית-כלכלית נמוכה. מכאן, שהסיכוי לאשפוז עקב אבחון סכיזופרניה לעומת אי-אשפוז, שהיה גבוה יותר בקרב ילדים להורים בעלי מיצב חברתי-כלכלי נמוך, היה גבוה עוד יותר בקרב אלה שנולדו בשכונות שרמתן נמוכה.

(סכיזופרניה; אשפוז; מיצב חברתי-כלכלי; ניבוי)

061

Rosen, Bruce:
Primary Care in Israel: Accomplishments and Challenges
Myers – JDC – Brookdale Institute, Publication No. S-135-11, Jerusalem 2011, 18 pages, in cooperation with the Jewish Healthcare Foundation, Pittsburgh. The publication appears on the Institute's Website: www.jdc.org.il/brookdale.

דו"ח זה הוא הרביעי בסדרה של שישה דו"חות שהוכנה על-ידי מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל לבקשת הקרן היהודית לטיפול רפואי (Jewish Healthcare Foundation) בפיטסבורג, ארצות-הברית. מטרתה של סדרת דו"חות זו היא להפיק לקחים ממערכת הבריאות הישראלית לטובת המערכת בארצות-הברית, ולהפך. באופן מיוחד נסקר הניסיון הישראלי בעקבות החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995: תפקיד הממשלה בריסון עלויות ובקידום השירות ותוצאי הטיפול במסגרת המגבלות התקציביות; מבנה ומימון קופות החולים והשפעתו על הניהול, הטיפול, ההשקעה ברפואה ראשונית וריסון עלויות; תקצוב וארגון ההכשרה הרפואית בישראל ותוצאות מימון ההכשרה הרפואית, שרובו ממשלתי. בדו"ח הנוכחי נדונות הדרכים והתכניות שהובילו לפיתוחה של מערכת הרפואה הראשונית בישראל. לאחר סקירת מאפייניה המרכזיים של מערכת הרפואה הראשונית, מוצגות נקודות החוזק של המערכת, ולאחר מכן נדונים האתגרים העומדים בפניה. בהמשך, מוצגים דרכי התייעלותה של המערכת לאורך זמן, ולבסוף מנותחים הגורמים שהביאו להצלחתה של מערכת הרפואה הראשונית בישראל.

(רפואה ראשונית; שירותי בריאות; קופות חולים; מימון; עלויות; איכות הטיפול; כוח-אדם רפואי; ביטוח בריאות ממלכתי)

062

Rosen, Bruce:
How Health Plans in Israel Manage the Care Provided by their Physicians
Myers - JDC - Brookdale Institute, Publication No. S-136-11, Jerusalem 2011, 18 pages, in cooperation with the Jewish Healthcare Foundation, Pittsburgh. The publication appears on the Institute's Website: www.jdc.org.il/brookdale.

דו"ח זה הוא החמישי בסדרה של שישה דו"חות שהוכנה על-ידי מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל לבקשת הקרן היהודית לטיפול רפואי (Jewish Healthcare Foundation) בפיטסבורג, ארצות-הברית. מטרתה של סדרת דו"חות זו היא להפיק לקחים ממערכת הבריאות הישראלית לטובת המערכת בארצות-הברית, ולהפך. באופן מיוחד נסקר הניסיון הישראלי בעקבות החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995: תפקיד הממשלה בריסון עלויות ובקידום השירות ותוצאי הטיפול במסגרת המגבלות התקציביות; מבנה ומימון קופות החולים והשפעתו על הניהול, הטיפול, ההשקעה ברפואה ראשונית וריסון עלויות; תקצוב וארגון ההכשרה הרפואית בישראל ותוצאות מימון ההכשרה הרפואית, שרובו ממשלתי. בדו"ח הנוכחי נדונות תכניות הבריאות בישראל בהקשר לרפואה הראשונית ולרופאים המומחים והראשוניים, תוך בחינת השפעת הכוונה, המבנה והמימון של המערכת על השגת המטרות. בתחילת הדו"ח נסקרות בקצרה מערכת הבריאות ותכניות הבריאות בישראל, כולל ההיסטוריה, המבנה והאוכלוסייה המבוטחת בארבע קופות החולים. בהמשך, מתוארות התכניות בתחומי בקרת עלויות, שיפור איכות הטיפול וקידום ההגינות. לבסוף, מנותחים הגורמים שתרמו להצלחת ניהול הטיפול הרפואי בתכניות הבריאות הישראליות.

(שירותי בריאות; קופות חולים; רפואה ראשונית; רופאים; מימון; עלויות; איכות הטיפול; ביטוח בריאות ממלכתי)

063

Nissanholtz, Rachel; Rosen, Bruce:
The Medical Workforce and Government Supported Medical Education in Israel
Myers - JDC - Brookdale Institute, publication No. S-137-11, Jerusalem 2011, 28 pages, in cooperation with the Jewish Healthcare Foundation, Pittsburgh. The publication appears on the Institute's Website: www.jdc.org.il/brookdale.

דו"ח זה הוא השישי והאחרון בסדרה של שישה דו"חות שהוכנה על-ידי מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל לבקשת הקרן היהודית לטיפול רפואי (Jewish Healthcare Foundation) בפיטסבורג, ארצות-הברית. מטרתה של סדרת דו"חות זו היא להפיק לקחים ממערכת הבריאות הישראלית לטובת המערכת בארצות-הברית, ולהפך. באופן מיוחד נסקר הניסיון הישראלי בעקבות החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995: תפקיד הממשלה בריסון עלויות ובקידום השירות ותוצאי הטיפול במסגרת המגבלות התקציביות; מבנה ומימון קופות החולים והשפעתו על הניהול, הטיפול, ההשקעה ברפואה ראשונית וריסון עלויות; תקצוב וארגון ההכשרה הרפואית בישראל ותוצאות מימון ההכשרה הרפואית, שרובו ממשלתי. הדו"ח הנוכחי עוסק בכוח-האדם הרפואי בישראל ובהכשרתו. הדו"ח מורכב משני פרקים, כדלקמן: הפרק הראשון עוסק בהכשרת הרופאים, ברישוי ובהתמחויות – בתי-הספר לרפואה, תהליך הרישוי ולימודי המשך; הפרק השני עוסק בכוח-האדם הרפואי – מַצָּבָה, שכר, שביעות רצון בעבודה וכו'. כמו כן, נדון המעבר מתפיסה של עודף רופאים במערכת לתפיסה של מחסור ברופאים (המטרה היא להרחיב את בתי-הספר לרפואה הקיימים בישראל ולפתוח בית-ספר נוסף). הפרסום כולל השוואות בין ישראל לארצות-הברית.

(כוח-אדם רפואי; רופאים; הכשרת רופאים; סטודנטים; התערבות ממשלתית)

064

סקר בנושא עבודת הרופאים

ההסתדרות הרפואית בישראל, רמת-גן 2010, 22 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ההסתדרות הרפואית: www.ima.org.il.

במצגת זו מוצגים ממצאי סקר אינטרנטי שערכה ההסתדרות הרפואית בקרב כ-2,230 רופאים בנובמבר 2010. 76% מהמשתתפים בסקר היו רופאים מומחים ו-24% היו מתמחים. 29% מהרופאים עבדו בפריפריה והיתר עבדו במרכז. בין הממצאים: 51% מהרופאים סברו שיש לחייב מתמחים לבצע רוטציה בבית-חולים פריפריאלי כחלק מההתמחות; 86% מהרופאים סברו שההבדלים בין עבודת המומחים לעבודת המתמחים מצריכים תקינה ייעודית; 82% מהרופאים סברו שההבדלים בין המרכז לפריפריה מצריכים תקינה ייעודית; 41% מהרופאים סברו שקיצור זמני הטיפול השפיע לרעה במידה משמעותית על מידת הטיפול הניתן למטופלים; 62% מהרופאים היו בדעה שהמדד המשקף בצורה הטובה ביותר מקצוע במצוקה הוא מספר המצטרפים למקצוע; 77% מהרופאים סברו שהנהגת שירות רפואי פרטי (שר"פ) בבתי-החולים הציבוריים תמנע עזיבת רופאים מהמערכת הציבורית; 80% מהרופאים סברו שהעומס במחלקות גורם לעיכובים בתכנית ההתמחות; 85% מהרופאים ציינו שהם מרגישים שיש להם צורך לקבל ייעוץ פנסיוני בלתי-תלוי; כמחצית מהרופאים דיווחו שהם יצאו להשתלמות מקצועית בתקופה האחרונה, וכשליש מהם ציינו שהם חשו שהמערכת לא אפשרה להם את התנאים להשתלמות או שהיא אפשרה אותם במידה מעטה.

(רופאים; עבודה מעשית [סטאג']; בתי-חולים; תנאי עבודה; עמדות; יחסי רופא - חולים; יחסי מרכז - פריפריה; הכשרת רופאים)

065

תוספות לסל שירותי הבריאות: דוח תיקצוב מול שימושים

אגף לפיקוח ובקרה על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים, משרד הבריאות, ירושלים 2011, 38 עמ', בשיתוף עם "שיף הזנפץ ושות' - רואי חשבון". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il.

בדו"ח זה, הראשון בסדרה, מוצגות תוצאות בדיקת התאמת התקציב שניתן עבור תוספות לסל שירותי הבריאות ב-2006-1998 לשימושים בפועל. יש לציין, כי הבדיקה נתקלה בקשיים רבים עקב בעיות בזמינות המידע, בעיות ברישום הוצאות רכש בקופות החולים, בעיות בהשגת מידע על הרכיבים ותחשיבי העלות של טכנולוגיות רפואיות ועוד. לכן, יש לנקוט זהירות בהסקת מסקנות מהנתונים המובאים בדו"ח. שנת 2006 נבחרה כשנת הבדיקה לצורך בחינת כלל הטכנולוגיות שהוכללו בסל החל ב-1998 עד 2006, מאחר ששנה זו היתה השנה הראשונה שבה התאפשר לקבל נתונים מקופות החולים במועד תחילת העבודה. הבדיקה נעשתה רק עבור תרופות שהוכללו בסל בתוספת תקציבית. עבור פרוצדורות רפואיות, כללה הבדיקה את כל הפרוצדורות. הבדיקה נעשתה מול תוספת התקציב שנקבעה (ממודד ל-2006), וחלק לא-מבוטל של טכנולוגיות החישוב התקציבי מבוסס על העובדה שטכנולוגיה חדשה המחליפה טכנולוגיה ישנה חוסכת ברכש הטכנולוגיה הישנה. בתהליך העבודה נלקחו רק עלויות הרכש הישירות. סכומי התקציב נבדקו ללא הקיזוז הנורמטיבי (5.83% ב-2006) וללא ההכנסה מהשתתפויות עצמיות. עוד יש לציין, כי שנת 2006 היתה שנה שבה נערכו שלושה עדכוני סל. בין הממצאים: עלות הסל עלתה מ-12.224 מיליארדי ₪ ב-1998 ל-24.041 מיליארדי ₪ ב-2006; חלוקת התקציב בין הקופות על-פי שיטת הקפיטציה ב-2006 היתה -58.6% ל"שירותי בריאות כללית", 21.9% ל"מכבי", 10.4% ל"מאוחדת" ו-9.1% ל"לאומית"; סכום התוספת התקציבית לסל הבסיסי ב-2006 היה כ-1.95 מיליארדי ₪; עודף התקצוב על השימוש בתרופות ב-2006 (לפי הנחות הבסיס) היה כ-147 מיליוני ₪; חוסר התקצוב בפרוצדורות רפואיות ב-2006 (לפי הנחות הבסיס) היה כ-4 מיליוני ₪; ב-2006, התוספת התקציבית לסל היתה גבוהה יותר משימושי הקופות.

(תקציבים; קופות חולים; ביטוח בריאות ממלכתי; תרופות; טיפול רפואי)

066

טופר-חבר טוב, רויטל; רביד ברזלי, דפנה:

דו"ח ציבורי מסכם על תכניות לשירותי בריאות נוספים (שב"ן) של קופות החולים לשנת 2009

האגף לפיקוח ובקרה על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 47 עמ', בשיתוף עם " ושות' - רואי חשבון". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il (ראו: יחידות ◄ אגף לפיקוח ובקרה על קופות חולים ושב"ן).

בדו"ח שנתי זה מוצגים נתונים על שירותי הבריאות הנוספים (שב"ן) המופעלים על-ידי קופות החולים. הדו"ח כולל נתונים כספיים וכמותיים של תכניות אלו, תוך השוואה בין הקופות. כמו כן, מוצגים נתונים השוואתיים על פעילות השב"ן. הנתונים מבוססים על דו"חות כספיים ועל דיווחים שנתיים של קופות החולים למשרד הבריאות. הדו"ח כולל 10 פרקים, כדלקמן: כללי; שינויים בתכניות השב"ן; עיקרי הדו"ח; תעריפי פרמיות וכיסויים; תמצית דו"חות כספיים; מבוטחים; הכנסות; תביעות (עלויות רפואיות); הוצאות תפעול, שיווק, הנהלה וכו'; עתודות ויעודות לכיסוי התחייבויות. בנספח מוצגת עלות התביעות (כולל הכנסות מהשתתפויות עצמיות) ועלות התביעות לנפש בקופות (חוץ מ"לאומית") בשירותים נבחרים לפי מחוזות. בין הממצאים: מספר המבוטחים בקופות החולים בסוף 2009 היה 7.507 מיליוני נפשות, ומספר מבוטחי השב"ן היה 5.475 מיליוני נפשות; שיעור מבוטחי השב"ן מבין מבוטחי הקופה הנמוך ביותר היה בקופת חולים "לאומית", והשיעור הגבוה ביותר היה ב"מכבי"; ההכנסות מדמי חבר בתכניות שב"ן ב-2009 הסתכמו בכ-2,585 מיליוני ₪, ועלות השימושים בתכניות אלו (בנטרול הכנסות מהשתתפויות עצמיות) היתה כ-2,098 מיליוני ₪; "שירותי בריאות כללית" סיימה את 2009 עם עודף של כ-62 מיליוני ₪, "מכבי" בגירעון של כ-39 מיליוני ₪, "מאוחדת" בעודף של כ-11 מיליוני ₪ ו"לאומית" בעודף של כ-9 מיליוני ₪; העלות השנתית הממוצעת למבוטח היתה 341 ₪ ב"כללית", 490 ₪ ב"מכבי", 352 ₪ ב"מאוחדת" ו-349 ₪ ב"לאומית.

(קופות חולים; ביטוח רפואי משלים; עלויות)

067

גרוס, רויטל; אשכנזי, יעל; חמו, ביאטריס ואחרים:

השמנת ילדים: גורמי סיכון, תחלואה נלווית ושימוש בשירותים

מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 11-583, ירושלים 2011 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

במחקר זה נבחנו הגורמים להשמנת ילדים בני 11-4 וההשלכות על צריכת שירותים. מטרות המחקר היו: זיהוי גורמי סיכון להשמנה הקשורים בהורים/משפחה; זיהוי גורמי סיכון להשמנה הקשורים בילד; זיהוי תחלואה נלווית ובעיות חברתיות הקשורות בהשמנה בגיל צעיר; בדיקת הקשר שבין השמנת הילד לבין צריכת שירותי בריאות; הערכת היקף ביצוע בדיקות לזיהוי תחלואה נלווית להשמנה. במחקר נכללו 409 משפחות (714 ילדים) המבוטחות ב"מכבי שירותי בריאות". המחקר התבסס על שאלון לאמהות, מדידת משקל וגובה לילדים ומסדי הנתונים של "מכבי שירותי בריאות" על תחלואה נלווית וצריכת שירותי בריאות ב-2008-2007. בין הממצאים: ב-30% מהמשפחות היה ילד אחד לפחות עם עודף משקל או השמנת-יתר; בקרב בני 11-7, ל-68% מהילדים השמנים היו 2+ אבחנות רפואיות, לעומת 46% מהילדים עם משקל תקין; רק ב-11% מהתיקים הרפואיים של ילדים שסבלו מעודף משקל או השמנת-יתר נמצאה אבחנה רפואית ברורה לכך; בניתוח מאגרי המידע נמצא שיעור כפול של אבות עם תחלואה כרונית במשפחות שיש בהן ילד שמן לעומת משפחות שאין בהן ילד שמן; בין המשתנים שנמצאה לגביהם השפעה על היות ילד שמן במשפחה: דיווח של האם על עודף משקל שלה; מוצא אב מאסיה/אפריקה; ציון גבוה של הילד במדד האכלה רגשית; ציון גבוה של הילד במדד מגוון מזונות (לא בררן); עוד נמצא, שילדים שמנים צרכו יותר תרופות וביצעו יותר בדיקות רפואיות בהשוואה ללא-שמנים.

(ילדים; השמנת-יתר; מחלות גופניות; בדיקות רפואיות; אבחון רפואי)

068

Linhart, Yifat; Romano-Zelekha, Orly; Shohat, Tamy:
Validity of Self-Reported Weight and Height among 13–14 Year Old Schoolchildren in Israel
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 10 (October 2010), pp. 603-605. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

דיווח עצמי על גובה ומשקל הוא מקובל כתחליף למדידה ישירה בקרב מבוגרים ומתבגרים. עם זאת, במחקרים שנעשו בעולם בקרב מתבגרים התקבלו תוצאות הסותרות את הדיווח העצמי. במחקר המתואר במאמר זה נבדקה מהימנות הדיווח העצמי בקרב מתבגרים בישראל, על סמך ניתוח ממצאי סקר שערך ב-2003 המרכז הלאומי לבקרת מחלות לגבי המצאות אסתמה בקרב בני 14-13. 947 תלמידים נמדדו בפועל על-ידי אחיות בתי-הספר, ומתוכם 532 תלמידים דיווחו בשאלון הסקר על המשקל והגובה שלהם. בין הממצאים: בקרב בנות נמצאה הערכת-חסר של המשקל, ובקרב בנים נמצאה הערכת-יתר של הגובה; הערכת-יתר של הגובה היתה נפוצה יותר בקרב ילדים ממשקי-בית שבהם צפיפות הדיור היא נמוכה (נפש אחת או פחות בחדר); הבדלים מהותיים בין הדיווח העצמי לבין המדידה בפועל היו שכיחים יותר בקרב תלמידים שהשכלת הוריהם היא עד 12 שנות לימוד; 7.3% מהבנות דיווחו על משקל עודף ו-2.6% על השמנת-יתר, ולפי המדידה בפועל 10.3% מהבנות היו עם משקל עודף ו-3.5% היו עם השמנת-יתר; 12.1% מהבנים דיווחו על משקל עודף ו-5.3% על השמנת-יתר, ולפי המדידה בפועל 8.9% מהבנים היו עם משקל עודף ו-8.9% היו עם השמנת-יתר; נמצאה הטייה גדולה יותר בהערכת המשקל מאשר בהערכת הגובה; רק 54.9% מהילדים שהיו עם משקל עודף או השמנת-יתר סווגו כיאות (ו-6.3% סווגו בטעות כבעלי משקל עודף או השמנת-יתר).

(מתבגרים; משקל; גובה; השמנת-יתר; דיווח עצמי)

069

Tandeter, Howard; Gendler, Sammy; Dreiber, Jacob; Tarasiuk, Ariel:

Nocturic Episodes in Patients with Benign Prostatic Enlargement May Suggest the Presence of Obstructive Sleep Apnea

"Journal of the American Board of Family Medicine", 24:2 (March-April 2011), pp. 146-151.

יקיצה לצורך מתן שתן היא תסמונת ידועה הנובעת מהגדלה שפירה של בלוטת הערמונית. שכיחותה של התסמונת עולה עם הגיל - מכ-3.4% בקרב בני 20 ומטה לכ-32.4% בקרב בני 60 ומעלה. במחקר המתואר במאמר זה, שנעשה על-ידי חוקרים מהפקולטה למדעי הבריאות שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, נבדק הקשר שבין התסמונת בקרב חולים הסובלים מבלוטת ערמונית מוגדלת לבין לקות סמויה בתסמונת דום נשימה בשינה. במסגרת המחקר, נבדקו 102 מטופלים בגילים 75-55 שטופלו בשתי מרפאות ראשוניות של "שירותי בריאות כללית" בבאר-שבע וסבלו מהגדלה שפירה של בלוטת הערמונית. לשם השוואה, נבחרה קבוצת בקרה של 100 איש ללא הגדלה של בלוטת הערמונית. הנבדקים ענו על שאלון באמצעות הטלפון. בין הממצאים: בקבוצת המחקר 26.4% מהנבדקים הקיצו פעם אחת בלילה לצורך הטלת שתן, 56.8% הקיצו 3-2 פעמים, ו-16.6% הקיצו יותר משלוש פעמים; בקבוצת הבקרה 43% מהנבדקים לא הקיצו כלל לצורך הטלת שתן, ו-57% הקיצו פעם אחת; בהשוואה לקבוצת הבקרה, בקבוצת המחקר דווח על שיעורים גבוהים יותר של עודף משקל, עוצמת נחירות גבוהה ושינה במהלך היום; 57.8% מהנבדקים בקבוצת המחקר היו ברמת סיכון גבוהה לתסמונת דום נשימה בשינה, לעומת 31% מהנבדקים בקבוצת הבקרה; רמת הסיכון לתסמונת דום נשימה בשינה נמצאה גבוהה יותר ככל שמספר היקיצות היה גבוה יותר. מסקנת החוקרים היא, כי תסמונת דום נשימה בשינה עלולה להיות סיבה סמויה ליקיצות לצורך מתן שתן, ולכן ההמלצה לרופאים המטפלים בחולים עם הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית המתלוננים על יקיצות לצורך מתן שתן היא לבדוק האם חולים אלה לוקים גם בתסמונת דום נשימה בשינה.

(הפרעות שינה; מחלות גופניות; ערמונית)

070

Test, Tsafnat; Canfi, Ayala; Eyal, Amona et al:
The Influence of Hearing Impairment on Sleep Quality Among Workers Exposed to Harmful Noise
"Sleep", 34: 01 (January 2011), pp. 25-30.

מטרתו של המחקר המתואר במאמר זה, שנעשה על-ידי חוקרים מהפקולטה למדעי הבריאות שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם "שירותי בריאות כללית", היתה להעריך את הקשר שבין איכות השינה לבין נזקים בשמיעה עקב חשיפה ממושכת לרעש במקום העבודה. במסגרת המחקר, נבדקו 298 גברים שפנו למרפאה תעסוקתית של "שירותי בריאות כללית" עקב חשיפה לרעש במקום העבודה. הנבדקים עברו בדיקה אודיומטרית, ואיכות השינה שלהם נבדקה באמצעות שאלון (המשתתפים נתבקשו לענות לשאלות על קשיי הירדמות, השכמה מוקדמת, יקיצות במהלך הלילה, נחירות, ישנוניות או הירדמות במהלך היום ועוד). בבדיקה האודיומטרית נמצא, כי ל-99 מהמשתתפים היו נזקי שמיעה, ואלה סווגו לקבוצת המחקר. מנגד, אצל 199 משמשתתפים לא נתגלו נזקי שמיעה, ואלה סווגו לקבוצת הבקרה. הממצאים העיקריים מהמחקר הם כדלקמן: עובדים שסבלו מירידה בשמיעתם עקב חשיפה ממושכת לרעש במקום עבודתם נמצאו מועדים לסבול מהידרדרות באיכות השינה; נזקי השמיעה בקרב בני 50+ נמצאו גדולים יותר מאשר בקרב בני 50-; 51% מהעובדים בקבוצת המחקר דיווחו על טינטון (צלצול באוזניים), לעומת 14% בלבד בקבוצת הבקרה; ירידה בשמיעה לאחר חשיפה תעסוקתית ממושכת לרעש מזיק נמצאה כמגבירה באופן משמעותי את תופעת "נדודי השינה" (אינסומניה), במנותק מהשפעת הטינטון וללא הבדלי גיל או משך זמן החשיפה לרעש.

(הפרעות שינה; רעש; ליקויי שמיעה; תנאי עבודה)

071

Tuchner, Maya; Meiner, Zeev; Parush, Shula et al:
Health-Related Quality of Life Two Years After Injury Due to Terrorism
"Israel Journal of Psychiatry", 47: 4 (2010), pp. 269-275. The article appears on the Journal's Website: www.psychiatry.org.il/journal.

בין ספטמבר 2000 לינואר 2006 נפצעו 7,633 ישראלים בפיגועי טרור. במאמר הנוכחי מדווח על מחקר שמטרתו היתה לספק פרופיל ארוך-טווח של איכות חיים בריאותית לאחר פציעה בפיגוע טרור ולזהות את הקשרים שבין תסמונת פוסט-טראומטית (PTSD), מצב תעסוקתי וחומרת הפציעה לבין פרופיל זה. במחקר השתתפו 35 פצועים מפיגועי טרור המתגוררים בקהילה, כשנתיים בממוצע לאחר הפציעה. פצועים אלה טופלו במחלקת השיקום של בית-החולים הדסה הר הצופים ב-2004-2000. בין הממצאים: 39% מהפצועים סבלו מתסמונת פוסט-טראומטית; 43% מהפצועים לא חזרו לעבוד בעיסוקם העיקרי כשנתיים לאחר הפציעה; מבין הפצועים שחזרו לעבוד (57%), 17% שינו את עיסוקם באופן רגיל (כלומר ללא קשר לפציעה); רמת איכות חייהם הבריאותית של הפצועים נמצאה נמוכה באופן מובהק מזו של האוכלוסייה הכללית (על-פי מחקר שנעשה בקרב 2,030 איש מהאוכלוסייה הכללית); לא נמצאו הבדלים מהותיים ברמת איכות החיים הבריאותית בין גברים לנשים או בין פצועים בגילים שונים. מסקנת החוקרים היא, כי פצועים עקב פיגועי טרור זקוקים להתערבות מקצועית לגבי מצבם הרגשי והתעסוקתי כדי לשפר את איכות חייהם.

(נפגעי פעולות איבה; הפרעות פוסט-טראומטיות; איכות חיים)

072

Horowitz, Einav; Abadi-Korek, Ifat; Shani, Mordechai; Shemer, Joshua:
EQ-5D as a Generic Measure of Health-Related Quality of Life in Israel: Reliability, Validity and Responsiveness
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 12 (December 2010), pp. 715-720. The article appears on the Journal's Website: www.imaj.org.il.

השאלון האירופי לבדיקת איכות החיים בחמישה ממדים (EQ-5D) הוא אחד האמצעים השכיחים ביותר לבדיקת איכות החיים הבריאותית. חמשת הממדים הם: ניידות, טיפול עצמי, ביצוע פעולות שגרתיות, כאב/אי-נוחות וחרדה/דיכאון. לגבי כל אחד מהממדים הללו על הנשאלים לענות האם יש להם בעיות חמורות, בעיות קלות או שאין להם בעיות כלל. לאחר מכן, מתבקשים הנשאלים לדרג את מצב בריאותם בסולם מיוחד שנבנה לצורך המחקר, ולבסוף הם מתבקשים לענות על שאלות בנושאים סוציו-דמוגרפיים ורפואיים. במחקר המתואר במאמר זה נבדקה ישימות, מהימנות ותקפות הגרסה העברית של שאלון זה. במסגרת המחקר, נערך ראיון פנים אל פנים עם מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל, אשר מנה 1,666 משתתפים. במהלך הראיון מולאה הגרסה העברית של השאלון. נמצא, כי רמת תקפות הגרסה העברית של שאלון זה היא גבוהה וכי הוא יכול לשמש ככלי יעיל ואמין לצורך בחינת איכות החיים הבריאותית של האוכלוסייה היהודית בישראל.

(איכות חיים; בריאות גופנית; בריאות הנפש; מוגבלויות; שאלונים; מהימנות; תוקף)

073

Zohar, Ada H.; Konfortes, Hani:
Diagnosing ADHD in Israeli Adults: The Psychometric Properties of the Adult ADHD Self Report Scale (ASRS) in Hebrew
"Israel Journal of Psychiatry", 47: 4 (2010), pp. 308-315. The article appears on the Journal's Website: www.psychiatry.org.il/journal.

הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות - ADHD (Attention-Deficit Hyperactivity Disorder) היא תופעה נפוצה בקרב 5%-3% מאוכלוסיית הילדים. הסיכון ללקות בהפרעה בקרב ילדים להורים שלקו בעצמם ב-ADHD הוא 57%. מכאן, שיש חשיבות לאבחון ADHD גם בקרב מבוגרים. במאמר הנוכחי מתואר כלי לאבחון ADHD בקרב מבוגרים, הבנוי מרשימה של 18 תסמינים על-פי סולם דיווח עצמי. כלי זה תורגם לעברית והוכר על-ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) כגרסה העברית הרשמית. הכלי נועד למילוי ידני או ממוחשב. מטרת העבודה היתה להציג את הכלי בשתי הגרסאות ולבחון את תקפותו לעומת אבחון קליני בקרב תלמידי המכללה האקדמית רופין: 120 סטודנטים מילאו את הגרסה הידנית (מתוכם, 20 אובחנו בעבר כלוקים ב-ADHD), ו-72 מילאו את הגרסה הממוחשבת (מתוכם, 23 אובחנו בעבר כלוקים ב-ADHD). 55 מבין 192 המשתתפים מילאו את שתי הגרסאות (מתוכם, 8 אובחנו בעבר כלוקים ב-ADHD). הערכת תקפותו של הכלי נעשתה באמצעות השוואה בין ציוניהם של בעלי אבחון ADHD קודם לבין ציוניהם של אלו שלא אובחנו ב-ADHD. נמצא, שציוניהם הממוצעים של הלוקים ב-ADHD היו גבוהים באופן מובהק מאלה של הנבדקים ללא ADHD בשתי הגרסאות; ההבדלים בין שתי הקבוצות בגרסה הממוחשבת היו מובהקים יותר.

(הפרעות קשב וריכוז; סטודנטים; כלי מדידה ואבחון; מהימנות; תוקף)

ה. חברה, תרבות ופנאי

פרסומים

074

הסקר החברתי, 2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1433, ירושלים 2011. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

הסקר החברתי של הלמ"ס נועד לספק מידע עדכני על רווחת האוכלוסייה בישראל. שאלון הסקר מורכב משני חלקים: שאלון גרעין, הכולל כ-200 שאלות במגוון של תחומים: מצב כלכלי, בריאות, דיור, תעסוקה וכו' (ראו חוברת 135, פריט 442) וחלק המוקדש בכל פעם לנושא אחר בהרחבה. הנושאים שנחקרו לעומק בפעמים הקודמות היו: א) פנסיה והסדרי פרישה מהעבודה; ב) היבטים של רווחה ושביעות רצון מהחיים; ג) סידורים לילדים שהוריהם עובדים; ד) השתתפות בכוח העבודה; ה) מטפלים ללא תמורה כספית; ו) רווחה ועמדות כלפי שירותי ממשל; ז) מוביליות חברתית – ניידות וקידום בעבודה, מעבר מגורים ועמדות לגבי פערים בחברה. בפרסום הנוכחי מוצגים ממצאים מהסקר החברתי השמיני, שנעשה ב-2009, שבו נחקרו שני נושאים בהרחבה: דתיות ומסורת; משפחתיות. בסקר השתתפו כ-7,500 איש. בנושא דתיות ומסורת נשאלו המרואיינים שאלות על מידת הדתיות שלהם ושל משפחתם, קיום מצוות ומנהגים יהודיים, שמירה או אי-שמירה על כשרות, נסיעה או הימנעות מנסיעה בשבת, השתתפות בלימודי דת, אופן הבילוי בשבתות, תדירות הביקורים בבתי תפילה, עמדות לגבי מקומה של הדת בחיים הציבוריים, עמדות לגבי הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, הערכת היחסים בין דתיים לחילונים ועוד. בנושא משפחתיות נשאלו המרואיינים שאלות על שביעות רצונם מהיחסים בתוך המשפחה, עזרה הדדית במשפחה, חלוקת תפקידים בבית, שילוב בין עבודה למשפחה, בעיות במשפחה, הזמן המוקדש לבילוי עם המשפחה, עמדות לגבי מספר הילדים הרצוי במשפחה, עמדות לגבי ערכי משפחה ועוד.

(סקר חברתי; שביעות רצון; תעסוקה; הכנסה; מעמד בעבודה; רמת השכלה; שימוש במחשב; התנדבות; בריאות גופנית; דיור; יחסי משפחה; הוצאות משפחה; פנסיה; פער חברתי; מפגשים חברתיים; דתיות; מסורת; מנהגים; תמיכה משפחתית; יחסים בין בני-זוג; יחסי הורים – ילדים; עמדות חברתיות)

075

מדד החוסן החברתי 2010

כנס ישראל-שדרות לחברה, המכללה האקדמית ספיר, אשקלון 2010, 55 עמ'. בוצע על-ידי חברת "מאגר מוחות". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הכנס: http://kenes-sderot.sapir.ac.il.

סקר דעת הקהל בנושא חוסנה של החברה הישראלית נעשה השנה בספטמבר 2010, והשתתפו בו 540 איש. הסקר התמקד בשישה נושאים: השתייכות ולכידות; מסוגלות כלכלית; נגישות לזכויות חברתיות; ביטחון תעסוקתי; אמון במערכות ציבוריות; שחיתות ציבורית. בין הממצאים: 55% מהמשיבים דיווחו כי הם גאים במדינת ישראל, ו-69% הסכימו עם הטענה שישראל היא המדינה שלישראלים הכי טוב לחיות בה; 50% מהמשיבים סברו שישראל היא מדינה שתמיד תגן עליהם בהיבט הביטחוני; 39% סברו שישראל היא במידה רבה או רבה מאוד מדינה שתבטיח עתיד טוב לילדיה; 26% מהמשיבים ציינו שהכנסתם מאפשרת להם רמת חיים נמוכה או נמוכה בהרבה מרמת חיים סבירה; הנושאים המטרידים ביותר את המשיבים היו האפשרות שלא יוכלו לחסוך כסף לעתיד (48%) ושלא יוכלו לתמוך בילדים בעתיד (47%); 26% מהמשיבים לא הסכימו עם הטענה שמדינת ישראל מאפשרת לתושביה לחיות בכבוד לאחר היציאה לגמלאות; הגורמים שהמשיבים יסמכו עליהם הכי הרבה כשהם יזדקקו לעזרה הם משפחה וחברים (83%), צה"ל ומערכת הביטחון (66%) ומערכת הבריאות (46%); 69% מהמשיבים סברו כי רמת השחיתות של השלטון בישראל היא גבוהה או גבוהה מאוד; המעשים שנתפסו כמושחתים ביותר הם שימוש בכספי ציבור למטרות אישיות (91%) ומינוי מקורבים שאינם מתאימים לתפקידים ציבוריים (88%); המוסדות שנתפסו ככאלה שהתנהלותם היא המושחתת ביותר הם המפלגות הפוליטיות (62%), הרשויות המקומיות (43%) והכנסת (41%); 9% מהמשיבים ציינו שהם מכירים מישהו שלאחרונה נדרש לשלם/לתת שוחד תמורת שירות ציבורי.

(אמון; ניכור; דעת קהל; ממשלה; כנסת; מפלגות פוליטיות; משטרה; צה"ל; שחיתות; ביטחון סוציאלי; ביטחון תעסוקתי; תנאי עבודה; פנסיה; הכנסה; עוני; טיפול רפואי; דיור; תנאי מחייה; איכות חיים)

076

יער, אפרים; הרמן, תמר:

מדד השלום - מרס 2011

התכנית לחקר סכסוכים ויישובם ע"ש אוונס, אוניברסיטת תל-אביב, תל-אביב 2011, 8 עמ', בשיתוף עם המכון הישראלי לדמוקרטיה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.idi.org.il

פרויקט "מדד השלום" נעשה בחסות תכנית אוונס לגישור ופתרון סכסוכים שבאוניברסיטת תל-אביב והמכון הישראלי לדמוקרטיה. בסקר מרס 2011, שבוצע על-ידי מכון "דחף", השתתפו 501 איש מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל (מדגם מייצג). בין הממצאים: כשליש מהמשיבים ציינו שהם מאוד בעד ניהול משא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית, אך כ-40% מהמשיבים סברו שמו"מ לא יוביל לשלום בשנים הקרובות; כ-17% מהמשיבים סברו שהמאבקים של אזרחי מדינות ערב השונות נגד השלטונות הם התפתחות חיובית מאוד מבחינת ישראל, ו-כ-31% סברו שהם התפתחות די חיובית; כ-21% מהמשיבים סברו שהסיכויים שפלסטינים בשטחים יתקוממו נגד ישראל לפי הדוגמה של המאבקים במדינות ערב הם נמוכים מאוד, וכ-38% סברו שהסיכויים הם די נמוכים; כ-14% מהמשיבים סברו שהסיכויים שמדינות מערביות ילחצו כעת על ישראל לקדם את תהליך השלום עם הרשות הפלסטינית כדי לקרב אליהן גורמים בעולם הערבי הם גבוהים מאוד, וכ-37% סברו שהסיכויים הם די גבוהים; במענה לשאלה, "מבחינת האינטרס הלאומי של ישראל, האם ההתנחלויות הנמצאות בלב אוכלוסייה פלסטינית בגדה הן לדעתך נכס או נטל", השיבו כ-38% מהמרואיינים שהן מהוות נכס לעומת כ-53% מהמרואיינים שסברו שהן מהוות נטל (היתר לא השיבו לשאלה זו). הפרסום כולל ניתוח של הממצאים לפי קבוצות אוכלוסייה (הבדלים בעמדות בין יהודים לערבים) ולפי קבוצות גיל.

(שלום; סכסוך ערבי - ישראלי; עמדות; דעת קהל)

077

לוי, שרון; אנדי פינדלינג, לירי; שמר חיים, ליטל:

ידע ועמדות של הורים בנושא בטיחות ילדים: ממצאי סקר טלפוני, 2010

"בטרם" - המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים, פרסום מס' 1070, פתח-תקווה 2010, 34 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של "בטרם": www.beterem.org.

בסקר זה, שנעשה ביולי 2010 בשיתוף עם "ליטל שמר חיים – מחקר יישומי" ומכון "מחשוב", נבחנוו שלושת הנושאים הבאים: התנהגויות הוריות בנוגע לבטיחות ילדים; קבלת הדרכה בבתי יולדות בנוגע לבטיחות הילד; עבודת בני נוער. בין הממצאים: 74% מההורים דיווחו כי בשנתיים האחרונות הם רכשו מוצרים התורמים לבטיחות ילדים, כגון כסא בטיחות לרכב, קסדה לשם רכיבה על אופניים וכו'; 40% מההורים דיווחו כי בשנתיים האחרונות הם השתתפו בקורס עזרה ראשונה לילדים ולתינוקות; 69% מההורים ציינו כי הם יודעים מה לעשות כדי להפחית את הסיכון לפציעת ילדיהם; 78% מההורים ציינו כי לדעתם חשוב שאיש מקצוע ייתן הדרכה להורים בנוגע לשימוש במושבי בטיחות; 29% מההורים (44% מההורים לתינוקות עד גיל שנה) דיווחו כי הם קיבלו הדרכה בנושא בטיחות ילדים בבית היולדות, ומתוכם 88% הביעו שביעות רצון גבוהה מההדרכה; 28% מההורים לבני 14-12 ו-45% מההורים לבני 17-15 דיווחו כי ילדיהם עובדים בעבודה כלשהי בחודשי הקיץ; 62% מההורים ידעו לציין נושאים שחשוב להעביר לילדים לפני יציאתם לעבודה, ובראשם נושא השכר והתנאים סוציאליים ונושא הבטיחות במקום העבודה (אחוז קטן מההורים ציינו את החשיבות של קבלת הכשרה מתאימה, את החשיבות של נושא הבטיחות בדרכים ואת החשיבות של נושא הזהירות מפני אלימות והטרדות).

(ילדים; מתבגרים; הורים; עמדות; פציעות; תאונות; מניעת תאונות; נוער עובד)

078

לשם, בקי; חאג'-יחיא, מוחמד; גוטרמן, ניל:

מאפייני החשיפה של בני נוער יהודים בישראל לאלימות בקהילתם וזיקתם למשתנים דמוגרפיים ולמשתני תמיכה

"חברה ורווחה", ל"א: 1 (מרס 2011), עמ' 90-61.

במחקר המתואר במאמר זה נבדקו הממדים והמאפיינים של חשיפתם של בני נוער יהודים בישראל לאלימות בקהילה, וזיקתם למשתנים דמוגרפיים ולמשתני תמיכה שונים. במסגרת המחקר, שנעשה באמצעות שאלון למילוי עצמי, נבדק מדגם של 978 בני נוער מסביבות מגורים מגוונות, שבהן יישובים בגדלים שונים מהמרכז ומהפריפריה, המאופיינים באשכולות חברתיים-כלכליים שונים. בין הממצאים: 97% מהמשיבים ציינו שהם נחשפו לאלימות בקהילה במהלך חייהם; בנים נחשפו לאלימות בקהילה יותר מאשר בנות; תדירות העדות לאלימות בקהילה היתה גבוהה יותר מתדירות ההתנסות האישית באלימות; תדירות החשיפה לאירועי אלימות קלים היתה גבוהה יותר מתדירות החשיפה לאירועי אלימות חמורים; לא נמצאו קשרים מובהקים בין חשיפה והתנסות באלימות בקהילה למאפיינים סוציו-דמוגרפיים.

(מתבגרים; אלימות; מיצב חברתי-כלכלי; תכונות דמוגרפיות)

079

נהרי, גלית:

מניעים לעישון סיגריות בקרב צעירים ישראלים לפי תכונות אישיות ומאפייני עישון

"מגמות", מ"ז: 2 (נובמבר 2010), עמ' 276-254 (עברית, סיכום באנגלית).

החוקר אייסנק (Eysenck) הציע מודל המאפשר להבחין בין מניעים לעישון לפי ממדי אישיות: אקסטרוורטיות, נוירוטיסיזם ופסיכוטיסיזם. ממד האקסטרוורטיות, לעומת אינטרוורטיות, מורכב מחברתיות, חיות, פעלתנות, אסרטיביות, חיפוש ריגושים, חוסר דאגה, נועזות וכו'. ממד הנוירוטיסיזם, לעומת יציבות, מורכב מחרדה, דיכאון, רגשות אשם, הערכה עצמית ירודה, מתח, בושה וכו'. ממד הפסיכוטיסיזם, לעומת אגו חזק, מורכב מאגרסיביות, קרירות, אגוצנטריות, אימפולסיביות, נוקשות, חוסר אמפתיה וכו'. הטענה היא, שאנשים בעלי פרופילים שונים של אישיות עשויים להפעיל את אותה התנהגות – עישון סיגריות – ממניעים שונים. כך לדוגמה, אנשים עם רמת אקסטרוורטיות גבוהה יעשנו בשל ההשפעה המעוררת של הניקוטין, ואילו אנשים עם רמת נוירוטיסיזם גבוהה יעשנו כדי להפחית חרדה ולהירגע. במחקר המתואר במאמר זה נבדקו מניעי העישון בקרב צעירים לפי שלושת ממדי האישיות הנ"ל ובחינת שני מאפייני עישון: מספר הסיגריות ביום ותלות בסיגריה. שוער, כי מעשנים השונים זה מזה באישיותם או במאפייני העישון שלהם יהיו שונים זה מזה גם במניעיהם לעישון. במחקר השתתפו 121 איש (60 נשים ו-61 גברים), בני 34-20. כלי המחקר היו שאלון הנעה לעישון סיגריות, שאלון האישיות של אייסנק ושאלון על הרגלי עישון וצריכת סיגריות. נמצא, כי שלושת ממדי האישיות קשורים למניעים להתחלת עישון, לפי המודל של אייסנק. ממד הנוירוטיסיזם בלט בקשר שלו למניעים להמשכת העישון. מאפייני העישון נמצאו קשורים רק למניעים הפנימיים-קבועים ולא למניעים הבין-אישיים להמשכת עישון. ההכרה כי מניעים לעישון הם שונים מאדם לאדם לפי תכונותיו האישיות עשויה לסייע בתכנון תכניות מניעה וטיפול. השלכות תיאורטיות ויישומיות של הממצאים נדונות בסוף המאמר.

(עישון; צעירים; תכונות אישיות)

080

אדר, גילה:

צמיחה דמוגרפית בקיבוצים, 2009

המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2010, 6 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://kibbutz.haifa.ac.il.

המשבר הכלכלי של שנות ה-90' בקיבוצים הביא לעזיבת בנים ובנות רבים. אחד הפתרונות לכך היה הקמת שכונות מגורים בקיבוצים, בשני מסלולים: הקמת שכונה צמודה לקיבוץ עבור בנים/ות חוזרים/ות ואחרים, הרוצים לקנות ולבנות בית במקום ואינם חברים בקיבוץ; קליטה בתוך שטח המגורים בקיבוץ, במגרשים הניתנים לבינוי או בבתים ישנים של הקיבוץ (תנאי לקליטה במסלול זה הוא קבלת הנקלטים כחברים בקיבוץ). הקיבוצים המתחדשים (המפורטים) מציגים למועמדים לקליטה דרישות קבלה וכן דרישות תשלום כתנאי לקליטה, כגון דמי הצטרפות או רכישת מנייה. בניית הבית או שיפוץ המבנה הישן היא על חשבון החברים החדשים. בדו"ח זה מוצגים ממצאים משני סקרים שבהם נבחן נושא זה: סקר של המטה לצמיחה דמוגרפית של התנועה הקיבוצית שנעשה ב-244 קיבוצים, שנועד לבחון את מצב הבנייה של ההרחבות ואת אפיוני הקליטה של המצטרפים החדשים; סקר של המכון לחקר הקיבוץ שנועד לבחון את דפוסי קליטת הבנים/ות החוזרים/ות ב-129 קיבוצים. בין הממצאים: שכונות במסלול הראשון נבנו בכ-40%-34% מהקיבוצים ובמסלול השני בכ-35.7%-33.6% מהקיבוצים; ב-18% מתוך 109 קיבוצים שהשיבו לשאלה, לא היתה הצטרפות בשלוש השנים האחרונות, ב-18% הצטרפו 9-1 אנשים, ב-26% הצטרפו 24-10 אנשים, ב-14.5% הצטרפו 44-25 אנשים, ב-15.5% הצטרפו 99-45 אנשים וב-8% הצטרפו 100 אנשים או יותר; ב-28% מהקיבוצים הללו לא נקלטו בני קיבוץ, וב-35% נקלטו עד עשרה בנים/ות ובני זוגם/ן; מתוך 95 קיבוצים שענו לשאלה בדבר מתן סבסוד כספי לבנים/ות חוזרים/ות, 24 קיבוצים השיבו שהם מעניקים סבסוד.

(קיבוצים; בני קיבוצים; הרחבות בקיבוצים; עזיבת הקיבוץ)

081

גץ, שלמה:

התפלגות הקיבוצים לפי שיטות תגמול: 2010-1996

המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2011. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://kibbutz.haifa.ac.il.

הקיבוצים כיום נחלקים לשלוש קבוצות על-פי שיטת התגמול עבור העבודה: "קיבוץ שיתופי" - אין קשר בין עבודת החבר לתקציב שהוא מקבל ("הקיבוץ הקלאסי"); "קיבוץ משולב" - אחוז מסוים, לרוב מצומצם, של ההכנסה מהעבודה מהווה מרכיב בתקציב החבר בצד מרכיב שוויוני ולעתים גם מרכיב של שנות ותק; "קיבוץ מתחדש" - כל ההכנסה מהעבודה ולעתים גם ממקורות אחרים, בניכוי מסים שונים, מחליפה את תקציב החבר השוויוני, כאשר קיימת ערבות הדדית מוגבלת ("רשת ביטחון"). בסקירה זו נדונים השינויים בהתפלגות הקיבוצים בין שלוש הקבוצות. בין הממצאים: בסוף 2010 נסקרו 264 קיבוצים (של התנועה הקיבוצית ושל הקיבוץ הדתי) - 193 קיבוצים "מתחדשים" (73%), 62 קיבוצים "שיתופיים" (24%) ו-9 קיבוצים "משולבים" (3%); שני קיבוצים שיתופיים עברו ב-2010 למודל המתחדש ואחד עבר למודל המשולב. מתוך הקיבוצים עם התקציב המשולב, שניים עברו למודל המתחדש; ב-22 מתוך 62 הקיבוצים השיתופיים הונהגה לפחות צורה אחת של תשלום עבור תוספת עבודה, כגון תשלום עבור עבודה בשבת; בשני שלישים מקיבוצים אלה הונהג תשלום עבור צריכת החשמל, ותשלום עבור ארוחות בחדר האוכל הונהג ב-32 קיבוצים (כמחצית מהקיבוצים השיתופיים); ברוב הקיבוצים כבר לא מוגשות כל הארוחות בחדר האוכל במהלך השבוע (בכולם מוגשת ארוחת צהריים, אך ארוחת בוקר בוטלה ב-20% מהקיבוצים וארוחת ערב בוטלה ב-40% מהקיבוצים); מודל הקיבוץ המשולב, שמנה בשיאו 38 קיבוצים בשנת 2000, נמצוא בדעיכה, וב-2010 הוא מנה 9 קיבוצים.

(קיבוצים; שינוי חברתי; שינוי ארגוני; הפרטה)

082

חסקי-לוונטל, דבי; יוגב-קרן, הילה; כץ, חגי:

פילנתרופיה בישראל 2008: דפוסי התנדבות, תרומה ותרומת איברים

המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע 2011, 65 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.bgu.ac.il/ictr.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר שנעשה במרס 2009 בנוגע לדפוסי התנהגות פילנתרופית (תרומות, התנדבות ותרומת אברים) של הציבור בישראל. בסקר נדגמו אקראית1,538  משקי-בית. שאלון הסקר כלל 92 פריטים בשמונה נושאים: התנדבות פורמלית; התנדבות לא-פורמלית; תרומה פורמלית; תרומה לא-פורמלית; נכונות לתרום איברים; השתתפות פוליטית; ערכים; מאפיינים סוציו-דמוגרפיים. בסקר נשאלו בני 18 ומעלה על פעילותם הפילנתרופית ב-2008. בין הממצאים: 48% מהמרואיינים עסקו בהתנדבות (25% במסגרת פורמלית); 87% מהמרואיינים תרמו כספים (78% בערוץ פורמלי); 55% מהמרואיינים דיווחו שהם מוכנים שקרוביהם יתרמו את אבריהם לאחר מותם; 47% מהמרואיינים ציינו שהם יהיו מוכנים לתרום אברים של קרובים להם; כרבע מהמשיבים דיווחו שיש להם כרטיס "אדי" לתרומת אברים; רוב הארגונים שצוינו על-ידי המרואיינים, הן בהקשר להתנדבות והן בהקשר לתרומה, עסקו בהספקת מזון, בריאות ופעילות למען ילדים ונוער; המתנדבים במסגרות פורמליות מקדישים לכך 27 שעות בחודש בממוצע, ובמסגרות לא-פורמליות – 12.9 שעות בחודש בממוצע; ממוצע התרומה הפורמלית למשק-בית בשנה עמד על 1,540 ₪ (חציון – 600 ₪), וממוצע התרומה הלא-פורמלית (בכסף ובחפצים) עמד על 2,440 ₪ (חציון – 1,000 ₪); המתנדבים בארגונים מתמידים בממוצע 5.9 שנים באותו ארגון; גברים נטו להתנדב ולהסכים לתרום אברים יותר מאשר נשים, אך נשים נטו לתרום מעט יותר מאשר גברים; נמצא קשר מובהק בין כל היבטי הפילנתרופיה שנחקרו לבין רמת ההכנסה ורמת ההשכלה של המרואיינים (ככל שאלו היו גבוהות יותר, כך נטו המרואיינים לתרום ולהתנדב יותר).

(התנדבות; תרומות; ארגונים וולונטריים; תרומת אברים)

083

שמיד, הלל; רודיך-כהן, אבישג:

פילנתרופיית העילית בישראל: מאפיינים, מניעים ודפוסי תרומה

"ביטחון סוציאלי", מס' 83 (יוני 2010), עמ' 262-225 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

במאמר זה מתואר מחקר שנעשה לגבי תופעת הפילנתרופיה העילית המתפתחת בישראל. במחקר נבדקו הנושאים הבאים: מאפייני הפילנתרופים; היקף התרומה והנתינה; המניעים לתרומה ולנתינה; יעדי התרומה ואוכלוסיית היעד המועדפת לתרומה; דרכי התרומה והמנגנונים המשמשים את הפילנתרופים; תפיסת הפילנתרופים את מידת ההשפעה של תרומתם על התחומים שבהם הם תורמים. במסגרת המחקר, רואיינו באמצעות שאלונים מובנים 79 פילנתרופים (21 נשים ו-58 גברים, כולם יהודים). בין הממצאים: 66% מהמרואיינים הם מנהלי חברה או בעלי עסק פרטי; התחומים העסקיים הבולטים שמשתתפי המחקר עוסקים בהם הם שירותים עסקיים פיננסיים, יזמות הון סיכון וטכנולוגיות מחשבים ותקשורת; 73% מהמרואיינים השיבו על השאלה בדבר היקף תרומותיהם, ונמצא כי ב-2006 עמד ממוצע התרומות ליחיד על כ-16 מיליוני ₪; 44% מהמרואיינים השיבו על השאלה בדבר אחוז התרומה מסך רווחיהם, ונמצא כי התרומה הממוצעת מהווה כ-7% מהרווחים; תחומי התרומה הבולטים היו חינוך, רווחה, בריאות ומניעה; מניעי התרומה הבולטים ביותר היו רגש אחריות של התורם לסביבתו, תחושת סיפוק, רצון לסייע בתקופת משבר (כלכלי, פוליטי או חברתי), תחושת שייכות לקהילה ורצון לקדם נושאים מסוימים; 76% השיבו בחיוב לטענה שפילנתרופיה מחוללת שינוי.

(פילנתרופיה; תרומות)

084

מודעות הציבור הישראלי לקניית "מוצרים כחול לבן"

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 45 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.tamas.gov.il.

לאחר המשבר הכלכלי ב-2008, יזם משרד התמ"ת במאי 2009 תכנית לבלימת האבטלה, והוקם צוות מטה "כחול לבן" שנועד להגביר את הביקושים במשק, באמצעות עידוד הציבור הישראלי לקניית מוצרים "כחול לבן", שיביא להגברת הייצור ולהרחבת התעסוקה. תכנית זו לוותה במסעות פרסום בספטמבר 2009, בינואר 2010 ובאפריל 2010. במסמך הנוכחי מוצגים ממצאים מסקר שנעשה בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל (מדגם מייצג של 1,204 בני 18+) במסגרת התכנית, שנועד לבחון את העדפות הציבור לגבי קניית מוצרים "כחול לבן" ו"תוצרת חוץ". הסקר נעשה בספטמבר 2010, לאחר מסע הפרסום השלישי, ותוצאותיו הושוו לסקר שנעשה ב-2009. בין הממצאים: 27% מהמשיבים דיווחו שהם חשו גאווה לאומית לשמע המושג "מוצר כחול לבן" (10% ב-2009); 5.7% מהמשיבים ידעו לתאר את הסמל דמוי כובע המייצג מוצר "כחול לבן" (2.3% ב-2009); שלושת השיקולים המובילים בקניית מוצר היו איכות (89% מהמשיבים, כמו ב-2009), מחיר (75% מהמשיבים, לעומת 71% ב-2009) ומקום הייצור (27% מהמשיבים, לעומת 20% ב-2009);72%  מהמשיבים העריכו מוצרים "כחול לבן" כאיכותיים במידה שווה או איכותיים יותר ממוצרים "תוצרת חוץ"; 52% מהמשיבים העריכו מוצרים "כחול לבן" כשווים או שווים פחות מ"תוצרת חוץ"; הצרכן הישראלי הביע נכונות לרכוש מוצרים "כחול לבן" על פני "תוצרת חוץ" אם מחירם זהה ועד 5% יותר; אם האיכות והמחיר זהים, 83% מהמשיבים ציינו שהם יעדיפו מוצר "כחול לבן"; 65% מהמרואיינים הסכימו עם ההיגד שהגברת קניית מוצרים "כחול לבן" תורמת לכלכלה; 64% מהמשיבים דיווחו שהם נחשפו למסע הפרסום בתקשורת, ו-36% ציינו שגברה אצלם ההנעה לרכוש מוצרים "כחול לבן" בעקבות חשיפתם למסע הפרסום.

(סקר צרכנים; מוצרי צריכה; דעת קהל)

085

הכהן וולף, חגית; הורנצ'יק, גבי:

התפיסה של יהודים ישראלים את הישותיות של "יהודים" ושל "ישראלים"

"מגמות", מ"ז: 2 (נובמבר 2010), עמ' 300-277 (עברית, סיכום באנגלית).

היֵשׁוּתִיוּת היא תפיסה חברתית של קבוצות, המבטאת את המידה שבה אוסף פרטים חברתי נתפס כישות קוהרנטית, מאוחדת ובעלת משמעות. במחקר המתואר במאמר זה נבדקו הדרכים שבהן נתפסת היֵשׁוּתִיוּת של קטגוריית היהודים וקטגוריית הישראלים בעיני החברים בהן. נקודת המוצא של המחקר היתה שאנשים מחזיקים בתיאוריה אינטואיטיבית על אודות טבעה של קבוצת ההשתייכות שלהם. במחקר השתתפו 183 סטודנטים יהודים-ישראלים בגילים 35-21 (60% נשים ו-40% גברים), ש-92% מהם הם ילידי ישראל. 55% מהמשתתפים הגדירו את עצמם כ-"לא-דתי/חילוני", 23% כ-"מסורתי", 18% כ-"דתי" ו-4% כ-"אנטי-דתי". לצורך המחקר, פותח כלי מחקר חדש - שאלון ישותיות - שאלון סגור למדידת הישותיות המיוחסת לקטגוריית היהודים ולקטגוריית הישראלים. בין הממצאים: מידת הישותיות המיוחסת לשתי הקטגוריות החברתיות הללו היתה דומה ובינונית בעוצמתה; תפיסת הישותיות של קטגוריית היהודים נמצאה מבוססת יותר על מטען היסטורי ואידיאולוגי, ואילו תפיסת הישותיות של קטגוריית הישראלים נמצאה מבוססת יותר על תפיסה אישית, חברתית ועכשווית; ממוצעי הדירוגים של המדדים המרכיבים את גורם ה"תכונות משותפות" וממוצע ציון הגורם המבוסס עליהם בקטגוריית הישראלים נמצאו גבוהים יותר מאלה שבקטגוריית היהודים. על-פי המחקר הנוכחי נראה, כי יהודים-ישראלים צעירים מייחסים לקטגוריית הישראלים ישותיות רבה יותר מאשר לקטגוריית היהודים.

(זהות קבוצתית; זהות יהודית; זהות ישראלית; תפיסה חברתית)

086

קוליק, ליאת:

בחינת העמדות של בני זוג כלפי תפקיד המינים: ניתוח משווה בין בעלים לנשותיהם

"מגמות", מ"ז: 1 (יוני 2010), עמ' 102-81 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נבחנו הבדלי העמדות בין בני זוג כלפי תפקידי המינים והגורמים התורמים לעיצוב עמדות אלו. במחקר השתתפו 124 בני זוג נשואים, שיש להם לפחות ילד אחד בגיל ההתבגרות. גילם הממוצע של הבעלים היה 48 וחצי ושל הנשים 45 וחצי, משך הנישואין הממוצע היה 23 שנים, ומספר הילדים הממוצע היה 3. המשתתפים מילאו שאלון שכלל ארבעה חלקים: עמדות כלפי תפקידי המינים, הערכה עצמית, סובלנות לעמימות ונתוני רקע. בין הממצאים: באופן כללי, עמדותיהם של הבעלים כלפי תפקידי המינים היו פחות ליברליות מאשר עמדותיהן של הנשים; ככל שהאישה היתה משכילה יותר, הכנסתה גבוהה יותר והיקף משרתה גדול יותר, עמדותיה היו ליברליות יותר (לא נמצא קשר בין משתנים אלה לבין עמדותיו של הבעל); ככל שההערכה העצמית היתה גבוהה יותר, העמדות כלפי תפקידי המינים היו ליברליות יותר, הן בקרב הנשים והן בקרב הבעלים; ככל שהיקף משרתו של הבעל היה גדול יותר, עמדותיה של אשתו היו ליברליות פחות (לא נמצא קשר בין היקף משרתה של האישה לבין עמדותיו של הבעל); ככל שהיו לבני הזוג יותר ילדים, העמדות של שניהם היו ליברליות פחות; בעלים ונשים ממוצא מזרחי הביעו עמדות פחות ליברליות כלפי תפקידי המינים לעומת בעלים ונשים ממוצא מערבי; לא נמצא קשר בין רמת ההשכלה או הגיל של בן/בת הזוג לבין העמדות כלפי תפקידי המינים; ככל שרמת הדתיות היתה גבוהה יותר, העמדות היו ליברליות פחות.

(תפקידי המינים; יחסים בין בני זוג)

087

Khalaila, Rabia:
Development and Evaluation of the Arabic Filial Piety Scale
"Research on Social Work Practice", 20: 4 (July 2010), pp. 356-367.

במחקר המתואר במאמר זה נבדקו תקפותו ומהימנותו של סולם חדש למדידת המסירות הפיליאלית (מסירות ילדים להוריהם) בחברה הערבית בישראל. סולם זה מורכב מ-26 פריטים ולכל פריט יש חמש ברירות. במסגרת המחקר, רואיינו 250 מטפלים לא-פורמאליים - ילדים בוגרים מהחברה הערבית בישראל - המטפלים בבני משפחתם (בדרך כלל הוריהם) הקשישים. בין הממצאים: המנבאים החזקים ביותר לרמת המסירות של הילדים להוריהם/בני משפחתם המוגבלים היו שבעה: הקרבה, מחויבות, מתן כבוד, מניעת בושה, תגמול, העברה בין-דורית ולכידות משפחתית. תקפותו ומהימנותו של הסולם נמצאו גבוהים. על פרסום נוסף בנושא זה, ראו חוברת 150, פריט 089.

(ערביי ישראל; קשישים מוגבלים; תמיכה משפחתית; סיעוד; יחסי משפחה; רווחה רגשית; לכידות משפחתית; העברה בין-דורית)

088

אהרון, מיכל; חיות, ערן; עשת-אלקלעי, יורם:

מחקר משווה של חברות מקוונת וחברות פנים אל פנים בקרב תלמידי בתי-ספר בישראל

בתוך: "כנס צ'ייס השנתי למחקרי טכנולוגיות למידה, 2010: האדם הלומד בעידן הטכנולוגי", האוניברסיטה הפתוחה, רעננה 2010, עמ' 16-10 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האוניברסיטה הפתוחה: www.openu.ac.il

החדירה הרחבה של טכנולוגיות התקשורת הדיגיטליות הובילה בשנים האחרונות להתפשטותה של תופעת החברות הוירטואלית. במחקר המתואר במאמר זה נבחנו המאפיינים, החוויות ואיכות החברות הוירטואלית והלא-וירטואלית בקרב 380 בני נוער בגילים 16-12 (גיל ממוצע - 14.4 שנים) מכיתות ז'-י' משבעה בתי-ספר באזור חיפה. המחקר התבסס על שאלון מובנה שבו 46 פריטים. נמצא, כי החברות הוירטואלית היא שכיחה בקרב כשליש מבני הנוער. עוד עולה מהממצאים, כי חברות זו אינה מוגבלת לבעלי מיומנויות טכנולוגיות או לקבוצה מובחנת של בני נוער. כמו כן נמצא, כי בני הנוער המקיימים קשרי חברות וירטואלית נוטים בממוצע לעסוק פחות בפעילויות חברתיות מחוץ לבית כגון פעילויות בתנועות נוער. עם זאת, למרות שכיחותה היחסית של החברות הוירטואלית, החברים האינטרנטיים דורגו בדרך כלל במקום נמוך יותר מהחברים שאיתם יש למתבגרים קשרים פנים אל פנים. כמו כן, בממוצע, ציוני החברות היו גבוהים יותר בקרב משתתפים שאין להם כלל חבר וירטואלי.

(מתבגרים; יחסים חברתיים; אינטרנט; רשתות חברתיות; מחשבים [השפעות חברתיות])

089

אלפסי, מיכל:

שימוש במחשב ובאינטרנט בקרב אנשים עם מוגבלות

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 11 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.tamas.gov.il.

במסמך זה מוצגים ממצאים על דפוסי השימוש במחשב ובאינטרנט בקרב אנשים עם מוגבלות, בהתייחס לרמת התפקוד היום-יומית שלהם ובהשוואה לאנשים ללא מוגבלות. הניתוח מבוסס על נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס לשנים 2006-2002, שעבורם נעשה ממוצע רב-שנתי. על-פי הסקר, אפשר להבחין בין אנשים עם מוגבלות ברמות תפקוד שונות (תפקוד מלא, בינוני ומועט). אוכלוסיית המחקר כללה אנשים עם מוגבלות בגילים 64-20 מתוך כלל אוכלוסיית ישראל. בין הממצאים: 35% מהאנשים עם מוגבלות דיווחו שהם השתמשו במחשב בחודש שקדם לראיון – 44% מבעלי התפקוד המלא ו-20.6% מבעלי התפקוד הבינוני והמועט (65% מהאוכלוסייה ללא מוגבלות); 60% מהאנשים עם מוגבלות דיווחו שיש להם מחשב בבית (74% בכלל האוכלוסייה); 67% מהאנשים עם מוגבלות שהם בעלי מחשב דיווחו שיש להם חיבור לאינטרנט – 70% מבעלי התפקוד המלא ו-59% מבעלי התפקוד הבינוני והמועט (76% באוכלוסייה הכללית); 53% מהאנשים עם מוגבלות שיש להם מחשב המחובר לאינטרנט דיווחו שהם השתמשו במחשב לחיפוש מידע – 57% מבעלי התפקוד המלא ו-42% מבעלי התפקוד הבינוני והמועט (75.5% באוכלוסייה הכללית); השימוש במחשב בחודש שקדם לראיון בקרב אנשים עם מוגבלות שיש להם רמת השכלה נמוכה עמד על 19.1% (38% באוכלוסייה הכללית), ואילו בקרב בעלי תעודת בגרות הוא היה 52% (76.1% באוכלוסייה הכללית), ובקרב בעלי השכלה על-תיכונית הוא היה 58% (80.6% באוכלוסייה הכללית); 55% מהאנשים עם מוגבלות המועסקים דיווחו שהם השתמשו במחשב בחודש שקדם לראיון, לעומת 30% מהלא-מועסקים.

(מוגבלויות; מחשבים; אינטרנט; רמת השכלה)

090

רופמן, ליאורה:

סקרי דעת קהל בנושא אנשים עם מוגבלות

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים, ירושלים 2010. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.justice.gov.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאים משלושה סקרי דעת קהל שערכה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. בסקרים שנעשו ב-2005 וב-2009, באמצעות קבוצת "גיאוקרטוגרפיה, נבחנו עמדות הציבור כלפי אנשים עם מוגבלות (ראו חוברת 152, פריט 095), ובסקר שנעשה ב-2007 נבחנו עמדות מעסיקים כלפי העסקת אנשים עם מוגבלות (חוברת 148, פריט 195). בסקרי עמדות הציבור רואיינו 500 איש בני 18+, ובסקר המעסיקים - 400 איש. בין הממצאים: בין 2005 ל-2009 עלה שיעור המכירים אנשים עם מוגבלות מ-67% ל-72% (בקרב המעסיקים - 74%); 48% מהנשאלים ב-2009 שדיווחו שהם מכירים אנשים מוגבלים, ציינו שהם מכירים אנשים אלה במשפחתם הגרעינית או המורחבת, ו-33% ציינו שהם מכירים אותם ממקום העבודה; החשיפה והמודעות הגבוהה ביותר בסקר 2005 היתה לנכות פיסית (85%) והנמוכה ביותר - ללקויות למידה (6%); בסקר 2009 היו עמדות חיוביות לגבי תרומת שילוב ילדים עם מוגבלויות בחינוך הרגיל לכל התלמידים (73%), תרומת העסקת אנשים עם מוגבלות לתדמית חיובית של העסק (79%) ונכונות להתעכב כדי לאפשר לאנשים מוגבלים לקבל שירות (93%); 69% מהנשאלים בסקר 2005 סברו שאנשים עם מוגבלות ראויים לפטורים ולהנחות; בסקר 2009 ציינו 39% מהנשאלים שהם יהיו מוכנים, במידה רבה או רבה מאוד, להשכיר נכס לאדם עם מוגבלות נפשית או שכלית (82% כשמדובר בנכות פיסית); בסקר 2007 דיווחו שליש מהמעסיקים שהם יהיו מוכנים בוודאות להעסיק אדם עם מוגבלות (45% חושבים שכן).

(מוגבלויות; עמדות; דעת קהל)

ו. חינוך והשכלה

פרסומים

091

ההוצאה הלאומית לחינוך, 2009-1962

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1447, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים סיכומים על ההוצאה הלאומית לחינוך, לפי מגזר מבצע, מגזר מממן, סוג ההוצאה וסוג השירות. הפרסום כולל סדרות רב-שנתיות רציפות לכל התקופה הנסקרת ולוחות מפורטים לשנים 1990 עד 2006. מהנתונים אפשר לבחון את הגידול בהוצאות לחינוך במשך השנים ולקבוע איזה חלק מהגידול נבע משינוי כמותי ואיזה חלק יש לייחס לייקור השירותים. כמו כן, מוצגים היחסים שבין ההוצאה לחינוך ורכיביה לבין ההכנסה הלאומית הגולמית, הצריכה וההשקעות. בפרסום מובאים גם נתונים על היקף המקורות שהופנו לשירותי החינוך, לפי סוג הפעילות - מי מימן את ההוצאות ואלו מגזרים סיפקו את השירותים. נוסף על אלה, מוצגים נתונים על ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל בהשוואה למדינות החברות ב-OECD - הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח. מן הנתונים עולה, כי ההוצאה לחינוך בישראל כאחוז מהתמ"ג היא מהגבוהות במדינות אלו. בישראל היתה ההוצאה הלאומית לחינוך במוסדות חינוך כ-7.4% מהתמ"ג, לעומת 6.2% בממוצע במדינות ה-OECD, ואילו חלקה של ההוצאה הציבורית לחינוך מתוך כלל ההוצאה הציבורית היה דומה לממוצע במדינות ה-OECD (13.4% ו-13.3% בהתאמה). בהשוואה ל-2008, עלתה ההוצאה הלאומית השוטפת לחינוך בישראל במחירים קבועים ב-2009 בכ-4%. בהוצאה השוטפת לחינוך לנפש חלה עלייה של כ-2%. בהשקעות בנכסים קבועים (מבנים וציוד) נרשמה עלייה של כ-8% בהשוואה ל-2008. ב-2009 מימנו הממשלה, הרשויות המקומיות והמלכ"רים הממשלתיים כ-78% מההוצאה הלאומית לחינוך. ההוצאה לתלמיד בחינוך היסודי בישראל הסתכמה ב-5,060 $, לעומת 6,741 $ בממוצע במדינות ה-OECD, ובחינוך העל-יסודי - 5,741 $ לתלמיד, לעומת 8,267 $ בממוצע במדינות ה-OECD.

(חינוך; הוצאה לאומית; שירותי חינוך; מוסדות חינוך; גני ילדים; בתי-ספר; אוניברסיטאות; מימון; ממשלה; רשויות מקומיות; מלכ"רים; משקי-בית)

092

תוצאות מבחני המיצ"ב (ממדי יעילות וצמיחה בית ספרית) בכיתות ה' ובכיתות ח': תשס"ב-תשס"ג

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1386, ירושלים 2010, בשיתוף עם ראמ"ה (רשות ארצית למדידה והערכה בחינוך), משרד החינוך. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה הוא הראשון בסדרת פרסומים מיוחדים של הלמ"ס בנושא הישגי תלמידים במבחני המיצ"ב ("מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית"). במבחנים אלה נבדקו הישגיהם של תלמידי כיתות ה' ו-ח' בארבעה מקצועות ליבה: שפת אם (עברית או ערבית), אנגלית, מתמטיקה ומדע וטכנולוגיה. הנתונים שבפרסום זה מתייחסים למבחני המיצ"ב הראשונים, שנעשו בתשס"ב ובתשס"ג (2001/02 ו-2002/03). תוצאות המבחנים הופקו ברמה בית-ספרית וברמה מערכתית - נתוני כל הנבחנים במבחני המיצ"ב בתמונה מסכמת ובהשוואה לפי קבוצות אוכלוסייה במערכת החינוך (חינוך עברי לעומת חינוך ערבי, חינוך עברי לפי פיקוח וחינוך ערבי לפי מגזר) ולפי מאפייני תלמידים (מגדר ורקע חברתי-כלכלי). בפרסום הנוכחי מובאים הנתונים ברמה המערכתית. נתוני תשס"ב התבססו על מדגם של מחצית מתלמידי כיתות ה' וכיתות ח' השייכים למערכת החינוך הרשמית, ונתוני תשס"ג התבססו על מדגם של המחצית המשלימה של התלמידים בבתי-הספר, שנבחנו כעבור שנה (תלמידי הפיקוח החרדי לא השתתפו במבחני המיצ"ב באותן שנים) .בין הממצאים: נמצא פער עקיב בתוצאות מבחני המיצ"ב לטובת תלמידי החינוך העברי בהשוואה לתלמידי החינוך הערבי, בכל תחומי הדעת; בחינוך העברי נמצא פער עקיב לטובת תלמידים בבתי-ספר השייכים לפיקוח הממלכתי בהשוואה לפיקוח הממלכתי-דתי; בחינוך העברי נמצא פער לטובת הבנות בהישגים בעברית בהשוואה לבנים (ההישגים בתחומים האחרים היו דומים); בחינוך הערבי נמצא פער עקיב בכל תחומי הדעת לטובת הבנות; נמצא קשר מובהק בין הישגי התלמיד לבין רמת ההשכלה של הוריו והרמה החברתית-כלכלית של יישוב מגוריו. בסוף הפרסום מוצגים הישגי התלמידים שנבחנו בתנאים מותאמים.

(תלמידים; מבחני הישגים; בתי-ספר יסודיים; חטיבות ביניים; חינוך עברי; חינוך ערבי; עולים; מיצב חברתי-כלכלי; הבדלים בין המינים)

093

פעילויות הוראה ומחקר של אנשי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות, תשס"ט

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1430, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאים מסקר שנערך בקרב אנשי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות בתשס"ט (2008/09). בסקר נשאלו אנשי הסגל הבכיר על הזמן המוקדש להוראה, להדרכת תלמידים לקראת תארים מתקדמים ולמחקר ולפיתוח (מו"פ). הסקר נועד בעיקר לשם עדכון המקדמים המשמשים לאמידת ההוצאה למחקר מהתקציב השוטף. הסקר נעשה במסגרת היערכות הלמ"ס להרחבת המידע הסטטיסטי, עם הצטרפותה של ישראל לארגון ה-OECD. באוכלוסיית הסקר נכללו כל אנשי הסגל האקדמי הבכיר שהועסקו באוניברסיטאות בסמסטר הראשון של שנת הלימודים תשס"ט (מדרגת מרצה עד דרגת פרופסור מן המניין). נכללו אנשי סגל שהועסקו בתקציב הרגיל, בכל תחומי המדע, וכן בעלי תפקידים כלל-מוסדיים. כמסגרת לדגימה שימשו קובצי השכר של סמסטר א' בתשס"ט, ונכללו 4,008 אנשי סגל אקדמי בכיר. בין הממצאים: בתשס"ט היו כ-3,800 אנשי סגל אקדמי בכיר באוניברסיטאות, שכ-62% מהם היו פרופסורים; כ-34% מאנשי הסגל הבכיר עסקו במתמטיקה ובמדעי הטבע, כ-23% עסקו במדעי הרוח, כ-17% במדעי החברה, כ-13% בהנדסה ובאדריכלות, והשאר עסקו ברפואה, במשפטים ובחקלאות; אנשי הסגל האקדמי הבכיר עבדו בממוצע 54.4 שעות בשבוע (על-פי תשובותיהם בסקר); איש סגל בכיר הדריך בממוצע 5.8 תלמידים לקראת תואר מתקדם - 2.9 תלמידים לתואר שני, 2.6 תלמידים לתואר שלישי ו-0.4 פוסט-דוקטורנטים; כל תלמיד הודרך בממוצע 1.6 שעות בשבוע; אנשי הסגל הבכיר הקדישו 25.4 שעות בשבוע בממוצע למו"פ, 11.6 שעות בשבוע בממוצע להוראה ו-9.6 שעות בשבוע בממוצע להדרכת תלמידים לקראת תארים מתקדמים (נמצאו הבדלים בין התחומים המדעיים בהקצאת הזמן לפעילויות השונות); כ-68% מהזמן שהוקדש למו"פ הוקדש למחקר בסיסי, 25% למחקר שימושי ו-7% לפיתוח (נמצאו הבדלים בין התחומים המדעיים השונים, אך פרק הזמן שהוקדש למחקר בסיסי היה הגבוה ביותר בכל התחומים).

(אוניברסיטאות; מרצים; הוראה; מחקר ופיתוח; תארים אקדמיים)

094

נוער בגילי 17-15: לימודים ועבודה - 2007-1980

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1380, ירושלים 2010, (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על השתתפותם של בני 17-15 בלימודים ובעבודה ב-2007-1980. כמו כן, מוצגים נתונים על תכונותיהם הסוציו-דמוגרפיות – מין, קבוצת אוכלוסייה, מוצא, צורת יישוב מגורים ועוד. בין הממצאים: ב-2007 מנתה אוכלוסיית בני 17-15 כ-350,600 נפש (270,400 ב-1980), שמתוכם למדו 91.4% (83% ב-1980); שיעור בני 17-15 שלמדו בלבד היה 85.9% (77.3% ב-1980); שיעור בני 17-15 שלא למדו ולא עבדו היה 6.9% (12.1% ב-1980); מגמת העלייה בשיעור הלומדים נמצאה בקרב הנערים והנערות בכל קבוצות האוכלוסייה – עלייה חדה נרשמה באחוז בני הנוער הערבים הלומדים (מ-65.4% ב-1980 ל-85.4% ב-2007) ובאחוז הנערות הערביות הלומדות (מ-57.5% ב-1980 ל-87.3% ב-2007); באוכלוסייה היהודית קיים פער קטן באחוז הלומדים בין בני נוער הגרים בישובים עירוניים לבין הגרים בישובים כפריים, והוא קבוע לאורך השנים עם יתרון קטן לגרים בישובים כפריים; לאורך השנים גדל חלקם של המתבגרים הלומדים בבתי-ספר תיכוניים עיוניים, וירד חלקם של הלומדים בבתי-ספר מקצועיים או חקלאיים; בקרב הערבים, שיעור הנוער שאינו לומד ואינו עובד הוא גבוה משמעותית מאשר בקרב היהודים, אך הפער הצטמצם מ-22.6% ב-1987 ל-10.1% ב-2007; ענפי הכלכלה הבולטים בתעסוקת בני הנוער הם שירותי אירוח ואוכל (אחוז בני הנוער שעבדו בענף זה גדל מ-23.1% ב-1995 ל-24.2% ב-2007) ומסחר ותיקון כלי-רכב (מ-14.6% ב-1995 ל-16.1% ב-2007), בעוד שחלקו של ענף החקלאות ירד (מ-11.7% ב-1995 ל-5.1% ב-2007); שיעור בני הנוער שאינם לומדים ואינם עובדים עולה עם הגיל – 5.4% בממוצע בגיל 15, 5.7% בגיל 16 ו-9.4% בגיל 17 (באוכלוסייה הערבית השיעורים הם גבוהים יותר מאשר באוכלוסייה היהודית).

(מתבגרים; למידה; נשירה מלימודים; נוער עובד ולומד; נוער מנותק)

095

שיף, יפה; שמעוני, עדנה; פורטנוי, חיים:

תלמידים המקבלים התאמות לצורך היבחנות בבחינות הבגרות: מאפיינים והישגים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 58 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2010, 38 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

במחקר זה נבדק האם ישנם הבדלים בהישגיהם של הסובלים מליקויי למידה אשר קיבלו התאמות היבחנות בבחינות הבגרות לעומת תלמידים עם יכולות דומות שלא קיבלו התאמות. כמו כן, נבדק מהו חלקו של הרקע החברתי-כלכלי של הנבחנים בהסבר ההבדלים. זאת, בשל עלותם הגבוהה של האבחונים, העשויה לתת יתרון לתלמידים מבוססים. במסגרת המחקר, הושוו ציוני הבגרות באנגלית ובמתמטיקה של תלמידי כיתות י"ב בשנת הלימודים תשס"ז שקיבלו התאמות לעומת נבחנים עם יכולות דומות שלא קיבלו התאמות. מדידת היכולות התבססה על נתוני בחינות המיצ"ב. בין הממצאים: כ-20% מתלמידי כיתות י"ב שנבחנו בבחינות הבגרות והמיצ"ב קיבלו התאמות; שיעור מקבלי ההתאמות בחינוך הערבי היה 5.7% לעומת 23.9% בחינוך העברי; שיעור ההתאמות היה גבוה יותר ככל שרמת ההישגים בבחינות המיצ"ב היתה נמוכה יותר; בקרב בעלי יכולות דומות, שיעור מקבלי ההתאמות היה גבוה יותר ככל שרמת ההשכלה של האם היתה גבוהה יותר וכך גם רמת ההכנסה של ההורים והרמה החברתית-כלכלית של יישוב המגורים; ציוניהם של מקבלי ההתאמות ברמה 1 (ההתאמות הקלות ביותר) נמצאו דומים לאלה של תלמידים עם יכולות דומות שלא קיבלו התאמות; ציוניהם של מקבלי ההתאמות ברמה 2 נמצאו נמוכים במקצת מציוניהם של תלמידים דומים שלא קיבלו התאמות, אולם פער זה לא היה מובהק לגבי הציונים במתמטיקה ברמות של 3 ו-5 יחידות לימוד ולגבי הציונים באנגלית ברמה של 4 יחידות לימוד. לסיכום, למרות שנמצא קשר בין הרקע החברתי-כלכלי של משפחת התלמיד לבין הסיכוי לקבל התאמות, השימוש בהתאמות לא הוביל לקבלת ציונים גבוהים יותר בקרב התלמידים שקיבלו התאמות בהשוואה לאלה שלא קיבלו התאמות.

(תלמידים; בחינות בגרות; התאמות היבחנות; כושר למידה; לקויי למידה; ציונים; הישגים לימודיים; אנגלית; מתמטיקה; מיצב חברתי-כלכלי)

096

פרוינד, טלי; קדם, ענת:

הדור החדש של מבחנים מתוקשבים: מענה לתלמידים הזכאים להתאמות היבחנות בבחינות הבגרות

ידיעון האגודה הישראלית לפסיכומטריקה, גיליון מס' 10 (מאי 2011), עמ' 8.

בשנת הלימודים תש"ע הופעלה לראשונה במה ממוחשבת לבחינת בגרות עבור נבחנים הזכאים להתאמות היבחנות. הבמה הוקמה ביוזמת אגף הבחינות של משרד החינוך, ושותפים למהלך היו גף ליקויי למידה והפיקוח על הוראת התנ"ך (המקצוע הנבחר), מכון הנרייטה סאלד (האחראי לפיתוח תוכן הבחינה), מרכז הבדיקה (המרב"ד) והמרכז לטכנולוגיה חינוכית (שפיתח את הבמה הממוחשבת). הבמה הממוחשבת כללה, לצד האפשרות המובנית של הקלדה, את האפשרות להקשיב להקראת שאלות הבחינה והטקסט המקראי, את האפשרות להקליט את התשובות, את האפשרות להגדיל את הטקסט ועוד. בבחינה ניסיונית ראשונה של הבמה השתתפו 160 נבחנים – כ-20% מהזכאים להתאמות היבחנות בתשעה בתי-ספר שלקחו חלק ביוזמה. הפעלת הבחינה לוותה במחקר הערכה לשם בדיקת המידה שבה הבמה ענתה לצורכי הנבחנים וייעלה את תהליכי ההיבחנות. נמצא, כי כ-85% מהנבחנים השתמשו באפשרות של השמעת הטקסט, כ-20% השתמשו באפשרות של הגדלת הטקסט וכ-16% השתמשו באפשרות של הקלטת התשובות. כמעט כל הנבחנים השתמשו באפשרות ההקלדה, וכ-80% השתמשו בתוספת הזמן שרשאים לקבל לקויי למידה. בהערכה הביעו 90% מהנבחנים שביעות רצון גבוהה מהבמה הממוחשבת, והם דיווחו שהבחינה ענתה טוב יותר לצורכיהם בהשוואה לבחינה הרגילה הניתנת לזכאים להתאמות היבחנות. כמו כן, רובם המכריע של הנבחנים הביעו רצון להיבחן במתכונת זו גם במקצועות אחרים.

(תלמידים; לקויי למידה; בחינות בגרות; התאמות היבחנות; שביעות רצון)

097

פניגר, יריב; שביט, יוסי:

המחיר הדמוגראפי: שיעורי ילודה והישגים במבחנים בין-לאומיים

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, נייר מחקר מס' 10-05, ירושלים 2010, 40 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: http://taubcenter.org.il.

מבחני PISA  (Programme for International Student Assessment) של ארגון ה-OECD נועדו לבחון ולהשוות את הישגיהם של תלמידי בתי-ספר במדינות שונות, מתוך שאיפה לשפר את שיטות החינוך ואת תוצאות ההוראה בבתי-הספר. בעבודה זו נותחו נתוני המבחנים הבין-לאומיים PISA 2000 ו-PISA 2006, לשם הסבר ציוניהם הנמוכים יחסית של תלמידי ישראל לעומת מדינות מפותחות כלכלית. זאת, על בסיס מחקר קודם, שבו נמצא שההבדלים בין המדינות בהישגים לימודיים קשורים באופן הדוק לרמת הפיתוח הכלכלי שלהן ולשיעור האוכלוסייה בגילאי בית-הספר (ראו חוברת 151, פריט 113). במסגרת העבודה, נבחנו משתנים ברמת התלמיד ומשפחתו (משתני מיקרו) ומשתנים ברמת המדינה (משתני מקרו, כגון התמ"ג לנפש, ההוצאה הלאומית לחינוך וכו'). אחד ממצאי העבודה הוא אישוש הקשר שבין רמת הפריון, גודל המשפחות וצפיפות הכיתות לבין הירידה בציוני הבחינות (בפיקוח על גודל האוכלוסייה הצעירה במדינה, ההישג הממוצע של תלמידי ישראל במבחני קריאה הוא דומה לממוצע ביתר המדינות שבמדגם). אחת ממסקנות המחקר היא, כי הציון הממוצע הנמוך קשור למצבה הדמוגרפי הייחודי של ישראל (מדינה מפותחת עם שיעורי ילודה גבוהים) ולא כתוצאה מכשלון מערכת החינוך. על-פי מחקר PISA 2006, ממוצע התלמידים בכיתה בישראל היה 32, לעומת 25 בארה"ב ו-25-21 ברוב מדינות אירופה.

(מבחנים; הישגים לימודיים; הבנת הנקרא; פריון [ילודה]; גודל משפחה; גודל כיתה; מדדים כלכליים)

098

סיכום הישגים בסיום תכנית "ההתמקצעות במתמטיקה" בשנים התשס"ד-התשס"ט במסגרת התכנית לקידום ההישגים במתמטיקה בבית הספר היסודי

ראמ"ה - הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, משרד החינוך, ירושלים 2010, 11 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: http://cms.education.gov.il.

החל בשנת הלימודים תשס"ב, מונהגת תכנית לשינוי מערך לימודי המתמטיקה בחינוך היסודי. מטרות התכנית לקידום ההישגים במתמטיקה בבית-הספר היסודי ("ההתמקצעות במתמטיקה") היו: הכשרת המורים לשליטה מקצועית בתחום הידע המתמטי, בהתאם לתכנית הלימודים ולהישגים הנדרשים; פיתוח דרכים להוראת המקצוע ולהערכת הלומדים; הרחבת השעות של לימוד המתמטיקה לכל לומד. זאת, כדי להביא להעמקת הידע של התלמידים ולהעלאת הישגיהם במקצוע. במסגרת התכנית, המורים משתלמים במתמטיקה במשך שנתיים, במרכזי הכשרה שונים ברחבי הארץ (בדרך כלל במכללות להכשרת מורים). בסיום ההשתלמות, ניגשים המורים למבחן סיום, שנועד לבדוק את הידע המתמטי והדידקטי שרכשו, ומוענק לעוברים אישור על סיום ההתמקצעות. הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) הופקדה על פיתוח מבחני הסיום והעברתם. המבחנים התקיימו בסוף כל שנת לימודים בשני מועדים. בדו"ח זה מוצגת תמונה רב-שנתית של ההישגים בסיום תכנית ההתמקצעות בשנים תשס"ד-תשס"ט (2009-2004). שיעור העוברים בהצלחה את תכנית ההתמקצעות היה 76% בתשס"ד, 79% בתשס"ה, 84% בתשס"ו, 75% בתשס"ז, 63% בתשס"ח ו-85% בתשס"ט.

(מתמטיקה [הוראה]; הדרכת מורים)

099

בלס, נחום; זוסמן, נועם; צור, שי:

תקצוב החינוך היסודי, 2009-2001

חטיבת המחקר, בנק ישראל, מאמר לדיון מס' 2010.18, ירושלים 2010, 83 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק: www.boi.gov.il.

במחקר זה מנותחת הקצאת שעות העבודה של מורים בבתי-ספר בחינוך היסודי הרשמי הרגיל (לא כולל חינוך מיוחד) בשנות הלימודים תשס"א-תשס"ט (2008/2009-2000/2001), תוך הבחנה בין חלקי מערכת החינוך ומאפיינים חברתיים-כלכליים של התלמידים ולפי מקורות המימון. המחקר התבסס על המידע שנאסף במסגרת "בקרת התקן" - דו"ח שנתי, שבמסגרתו נאספים נתונים על מקורות שעות העבודה השבועיות של המורים והשימושים בהם. אלו מוצגים ומנותחים בדו"ח, בהשוואה להנחיות משרד החינוך. בין הממצאים: שעות העבודה השבועיות של מורים לכיתה עמדו בממוצע בתקופה הנחקרת על כ-55 – מספר השקול לכשתי משרות מלאות של מורים, והוא היה יציב במהלך התקופה הנחקרת, בניגוד לדעה הרווחת שהיקף המשאבים המופנים למערכת החינוך הצטמצם; במספר השעות לכיתה היו פערים ניכרים בין חלקי מערכת החינוך, ומדרג הקצאת השעות היה, לפי סדר יורד: ממלכתי-דתי, ממלכתי-עברי (בהפרש גדול אחריו), בדואי וערבי (כולל דרוזי). לאחר המעבר לשיטת תקן (שעות) דיפרנציאלי לתלמיד, עם יישום "דוח שושני" בשנת הלימודים תשס"ד (2003/2004), עלה מספר השעות לכיתה ולתלמיד בחינוך הלא-יהודי, בעיקר מספר שעות התקן שמקורן במשרד החינוך, והפערים בהקצאת השעות קטנו אך עדיין נותרו גבוהים. ככל שהרקע החברתי-כלכלי של התלמידים היה חלש יותר, הם זכו ליותר שעות בתוך כל חלק במערכת החינוך; מאז יישום "דוח שושני" מדיניות ההעדפה המתקנת התרחבה, אולם נראה שהיא נבלמה לאחר המעבר לשיטת התקן המשולב עם יישום "דוח שטראוס" בשנת הלימודים תשס"ח (2007/2008); השעות ממקורות חוץ-ממשלתיים – רשויות מקומיות, עמותות והורים – עמדו בתקופה הנחקרת על ממוצע של כ-10% מסך השעות (בחינוך הלא-יהודי הן היו זניחות). במשך השנים נרשמה עלייה במספר שעות אלו בחינוך הממלכתי-דתי, שקיזזה את הירידה במספר שעות התקן שהוענקו במגזר זה.

(בתי-ספר יסודיים; תקציבים; מורים; שעות הוראה; תלמידים; מיצב חברתי-כלכלי)

100

בן רבי, דליה; עמיאל, שרון:

תכניות תגבור לימודי לאחר שעות הלימודים: מטרות, דרכי פעולה ומדדים לבחינת איכות התוכניות

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 10-567, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

תכניות התגבור, המופעלות אחרי שעות הלימודים, נועדו לסייע לתלמידים מתקשים ולתלמידים מרמה חברתית-כלכלית נמוכה למצות את הפוטנציאל הלימודי שלהם. בפרסום זה מוצגים ממצאי מחקר למיפוי תכניות התגבור העיקריות בישראל. איסוף המידע התבצע באמצעות שאלון למילוי עצמי שנשלח למנהלי התכניות ב-2009. במסגרת המחקר, נבחנו 25 תכניות (מתוך 42 תכניות לימודיות מובילות בישראל), לגבי מאפייני התכניות, ממדי איכות של התכניות, קשיים בהפעלת התכניות ועוד. כמו כן, נערכו ראיונות עומק עם אנשי מקצוע במשרד החינוך ועם אנשי מקצוע המעורבים בתכנון ובהפעלת התכניות. נמצא, כי בתחומים מסוימים דרכי פעולה הנחשבות יעילות יושמו בהיקף רחב, ואילו בתחומים אחרים – בהיקף מצומצם. התחומים שבהם יושמו העקרונות של ממדי האיכות בדרך כלל הם: בהירות מטרות התכנית, הספקת סיוע לימודי (כולל העשרה והעצמה), מינוי איש צוות לקשר עם התלמידים בנושאים לימודיים וחברתיים, ניהול ומעקב אחר נוכחות תלמידים והישגיהם, מינוי איש צוות לקשר עם בית-הספר ומתן הכשרה לצוות התכנית. ממדי איכות שלא יושמו לעתים קרובות הם: מעורבות גדולה של בית-הספר בקבלת החלטות בנוגע לתכנית, שיתוף תלמידים בתכנון פעילויות ועבודה משמעותית עם ההורים. ממדי איכות שיושמו מעט מדי הם: מתן הזדמנויות רבות ללמידה פרטנית, קיום תכנית לימודית פרטנית ורגישות תרבותית כמוקד בהכשרת המורים. הקשיים העיקריים שציינו מנהלי התכניות הם: אילוצי תקציב, קושי למצוא מימון לתכניות, קושי בגיוס מורים איכותיים בפריפריה, קושי בהתמודדות עם בעיות רגשיות והתנהגותיות של התלמידים, קושי בהתאמת פעילויות לגילאים שונים וקושי בעבודה עם הורי תלמידים בשל פער תרבותי.

(העשרה; תכניות התערבות; מטרות החינוך)

101

Ben-Rabi, Dalia; Baruj-Kovarsky, Ruth; Konstatinov, Viacheslav:
Ethiopian National Project: Scholastic Assistance Program 2009 - Main Findings from the Third Evaluation Report about Program Impacts
Myers – JDC – Brookdale Institute, publication No. ES-35-10, Jerusalem 2010, 12 pages. The publication appears on the Institute's Website: http://brookdale.jdc.org.il.

קשייהם של בני נוער יוצאי אתיופיה הובילו להקמת הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה ב-2004 (ראו דו"ח קודם בנושא זה בחוברת 152, פריט 012). במסגרת פרויקט זה הופעלה תכנית לסיוע בלימודים לתלמידים בבתי-ספר יסודיים ותיכוניים, כדי לשפר את הישגיהם בבחינות הבגרות ולהפחית את שיעורי הנשירה בקרבם. תכנית זו הופעלה על-ידי ארבעה גופים שונים, ובשנת תשס"ט (2008/09) היא יושמה ב-96 בתי-ספר ב-26 יישובים, בקרב 5,000 תלמידי כיתות ז' עד י"ב. התכנית לוותה במחקר הערכה על-ידי מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, שמטרתו היתה לבדוק את הערכת מנהלי בתי-הספר והתלמידים את תרומת התכנית להצלחה בלימודים ובבחינות הבגרות ולשיפור רווחת התלמידים. כלי המחקר כללו סקר בקרב כל מנהלי בתי-הספר, בקרב מפעילים של התכנית ובקרב 1,400 תלמידים. כמו כן, נעשו תצפיות, קבוצות מיקוד וראיונות עם המעורבים בתכנית, ונבדקו קבצים מנהליים של משרד. בין הממצאים: כ-74% מהתלמידים יוצאי אתיופיה בבתי-הספר שבהם הופעלה התכנית השתתפו בה; תחומי העזרה העיקריים היו מתמטיקה ואנגלית; 82% מהמנהלים ו-87% מהתלמידים הביעו שביעות רצון רבה/רבה מאוד מהתכנית; 81% מהתלמידים ציינו שנוכחותם בתכנית הגבירה את ההנעה שלהם ללמוד, ו-65% ציינו שהתכנית חיזקה את בטחונם העצמי. הדו"ח כולל השוואות לממצאים שהתקבלו ב-2007.

(עולים; אתיופיה [ארץ מוצא]; תלמידים; מתבגרים; תכנית התערבות; העצמה; דימוי עצמי; הישגים לימודיים; עמדות)

102

Ayalon, Liat; Heinik, Jeremia; Litwin, Howard:
Population Group Differences in Cognitive Functioning in a National Sample of Israelis 50 Years and Older
"Research on Aging", 32: 3 (May 2010), pp. 304-322.

במאמר זה מתואר מחקר שנבחנו בו הבדלים בתפקודים קוגניטיביים בקרב בני 50+ בישראל לפי שלוש קבוצות אוכלוסייה. קבוצות אלו חולקו לפי מועד העלייה לישראל ולפי השפה המועדפת: ישראלים וותיקים (הגיעו לישראל לפני שני עשורים לפחות); עולים מברית-המועצות לשעבר (הגיעו לישראל בשנות ה-90'); ערבים ישראלים. העבודה התבססה על נתוני חתך רוחביים של הגל הראשון של סקר SHARE בישראל (Survey of Health, Aging and Retirement in Europe). בין הממצאים: עולים מברית-המועצות לשעבר נטו להגדיר את יכולת הקריאה שלהם כלקויה יותר מאשר ישראלים וותיקים; במשימה המתמטית נמצא, כי יכולותיהם החשבוניות של הישראלים הוותיקים ושל ערביי ישראל היו תלויות ברמת השכלתם (ככל שרמת ההשכלה היתה גבוהה יותר, ההצלחה היתה גדולה יותר), בעוד שבקרב העולים מברית-המועצות לשעבר יכולות אלו נמצאו גבוהות יותר ללא קשר לרמת השכלה; במשימה המילולית נמצא, כי יכולותיהם של העולים ממדינות ברית-המועצות לשעבר היו חלשות בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות, ואילו יכולותיהם המילוליות של ערביי ישראל נמצאו גבוהות יותר מאלו של הישראלים הוותיקים. חלק מממצאי המחקר עומדים בסתירה לממצאים שנתגלו בספרות המחקרית, בעיקר בנוגע לכך שלאוכלוסייה הוותיקה יש בדרך כלל יכולות גבוהות יותר מאשר לקבוצות מיעוט.

(קשישים; עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; ערביי ישראל; שפה; דיבור; קריאה; מתמטיקה; רמת השכלה)

103

ערמון-לוטם, שרון; וולטרס, יואל:

השפעתם של משתני רקע פנימיים וחיצוניים על היכולות הלשוניות בשפת האם ובשפה השניה אצל ילדי גן דו-לשוניים ששפתם הראשונה רוסית

"הד האולפן החדש", מס' 97 (סתיו 2010), עמ' 63-52. המאמר מופיע באתר האינטרנט של משרד החינוך (ראו: האגף לחינוך מבוגרים > הנחלת הלשון): www.education.gov.il.

במחקר זה נבחן תפקידם של משתני רקע חיצוניים (השכלת ההורים ותעסוקתם, מיקום במשפחה וגודל המשפחה) ומשתנים פנימיים (גיל כרונולוגי, גיל החשיפה לשפה השנייה ומשך החשיפה לשפה השנייה) בשימור השפה הראשונה וברכישת השפה השנייה אצל ילדי מהגרים בגיל הגן בישראל ובגרמניה ששפתם הראשונה היא רוסית. המדגם הישראלי כלל 78 ילדים דוברי רוסית-עברית מנתניה, פתח-תקווה וראשון-לציון, והמדגם הגרמני כלל 65 ילדים דוברי רוסית-גרמנית מברלין. הילדים השתתפו ב-7-6 מפגשים של 45-30 דקות כל אחד בשתי השפות, ובמפגשים הללו הם ביצעו מטלות לשוניות שונות שהועברו דרך משחק. המידע על המשתנים החוץ-לשוניים נאסף באמצעות ראיונות עם ההורים. בין הממצאים: ילדים יחידים הראו ביצועים לשוניים טובים יותר בשפה הראשונה מאשר ילדים שאינם יחידים; פער משמעותי נמצא בין ילדים שהחלו לרכוש את השפה השנייה לפני גיל שלוש לבין אלה שהחלו ברכישתה לאחר גיל שלוש; רמת ההשכלה של ההורים ועיסוקם הם משתנים שיש בהם השפעה הן על שימור בשפה הראשונה והן על ההצלחה בשפה השנייה (ממצא זה בלט במיוחד במדגם הגרמני), ואילו לגיל החשיפה ולמשך החשיפה נמצאה השפעה רק על ההצלחה בשפה השנייה; הממצאים בשני המדגמים הצביעו על משך החשיפה כמשתנה משמעותי בכל הקשור לרכישת השפה השנייה, וגודל המשפחה נמצא בהתאמה הפוכה לשימור השפה הראשונה; ממצאי שני המדגמים הצביעו על כך שהצלחה בשפה השנייה בקרב ילדים שנחשפו לה ב"גיל הקריטי" (לפני גיל שלוש) לא הושפעה מגיל תחילת הרכישה, כלומר לא נמצא פער בין ילדים שנחשפו לשפה השנייה מלידה לאלה שנחשפו לה בשנתם השנייה או השלישית.

(הגיל הרך; דו-לשוניות; מיומנויות לשוניות; עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; עברית; רוסית; גרמנית)

104

סגל-דרורי, אורה; קורת, עפרה; שמיר, עדינה; קליין, פנינה ש':

האם ספרים אלקטרוניים מקדמים ניצני קריאה?

בתוך: "כנס צ'ייס השנתי למחקרי טכנולוגיות למידה, 2010: האדם הלומד בעידן הטכנולוגי", האוניברסיטה הפתוחה, רעננה 2010, עמ' 161-153 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האוניברסיטה הפתוחה: www.openu.ac.il

במחקר המתואר במאמר זה נבחנה ההשפעה של קריאת ספרים אלקטרוניים וספרים מודפסים בתיווך מבוגר ובלעדיו על ניצני הקריאה של ילדי גן. במחקר נעשה שימוש בספרים אלקטרוניים חינוכיים תומכי אוריינות שפותחו לצורך המחקר. 128 ילדי גן בגילים 6-5 ממיצב חברתי-כלכלי נמוך השתתפו במחקר, והם חולקו באופן אקראי לאחת מארבע הקבוצות הבאות: 1) קריאה עצמאית בספר אלקטרוני; 2) קריאת ספר אלקטרוני בתיווך מבוגר; 3) קריאת ספר מודפס בתיווך מבוגר; 4) לימוד תכנית הגן הרגילה (קבוצת בקרה). בשלוש קבוצות הניסוי קראו הילדים את הספר (האלקטרוני או המודפס) ארבע פעמים. נערכו מבחנים לילדים לפני ההתערבות ולאחריה בנושאים הבאים: הכרת שמות אותיות, קשר אות-צליל, ידע על הדפוס (CAP), ניצני קריאת מילים ומודעות פונולוגית. נמצא, כי הישגיה של קבוצת הקריאה של ספר אלקטרוני בתיווך מבוגר היו גבוהים יותר מאלו של שלוש הקבוצות האחרות בהכרת שמות אותיות, בניצני קריאת מילים, בידע על הדפוס ובנוגע לרמת ניצני הקריאה הכללית של הילד. בסוף המאמר נדונים סוגי התמיכה שילדים ממיצב נמוך זקוקים להם לשם קידום מיומנויות הקריאה שלהם.

(הגיל הרך; אוריינות; קריאה; מיומנויות קריאה; אינטרנט; מיצב חברתי-כלכלי)

105

בן-דוד קוליקנט, יפעת:

עמדות תלמידים כלפי שימוש באינטרנט אחרי שעות בית-הספר לצרכי מטלות בית-ספריות

בתוך: "כנס צ'ייס השנתי למחקרי טכנולוגיות למידה, 2010: האדם הלומד בעידן הטכנולוגי", האוניברסיטה הפתוחה, רעננה 2010, עמ' 37-32 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האוניברסיטה הפתוחה: www.openu.ac.il

בספרות המחקרית ובעיתונות מתוארים התלמידים כמשתמשים נלהבים באינטרנט לצרכי לימודים. במחקר המתואר במאמר זה נבחנו עמדותיהם של 25 תלמידים משלושה בתי-ספר על-יסודיים בנוגע לשימוש באינטרנט מחוץ לבית-הספר לצרכי לימודים. נמצא, כי כל המרואיינים דיווחו שהם משתמשים באינטרנט לצרכי לימודים, כשהשימוש העיקרי הוא לצורך הכנת שיעורי הבית השוטפים (המקצועות השכיחים היו היסטוריה וספרות). עם זאת, כאשר מדובר בכתיבת עבודה עבור בית-הספר, דיווחו רוב התלמידים כי הם מסתייעים הן באינטרנט והן בספרים מודפסים וכי הם מסתמכים יותר על הספרים המודפסים. זאת, לדעתם, מפני שהספרים המודפסים הם מעמיקים יותר ואמינים יותר, ואילו האינטרנט, למרות שהוא ידידותי יותר למשתמש, הוא מקור מידע אמין פחות ומפורט פחות. לדעת רוב התלמידים, במקרה של הכנת שיעורי בית יש פחות חשש משימוש במידע שגוי או לא מדויק, מפני ששיעורי הבית הם פחות חשובים מאשר הגשת עבודה בית-ספרית. עוד עולה מן המחקר, כי התלמידים כמעט ואינם עושים שימוש באינטרנט לצורך למידה למבחנים. רוב המרואיינים סברו כי ריבוי גרסאות המידע (הקולות) שבאינטרנט עלול לפגום ביכולתם לשחזר את קולו של המורה, דבר שיפגום בציונם במבחן. לכן, הם מעדיפים להסתמך על הסיכומים שבמחברות ועל ספרי הלימוד.

(תלמידים; שיעורי בית; אינטרנט; חיפוש מידע; חומרי למידה)

106

Lavy, Victor; Schlosser, Analia:
Mechanisms and Impacts of Gender Peer Effects at School
Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, Hebrew University, Discussion Paper No. 10.06, Jerusalem 2010, 58 pages. The publication appears on the Institute's Website: www.falk.huji.ac.il.

בפרסום זה מתואר מחקר שמטרתו היתה לבחון את השפעת הרכב הכיתה מבחינה מגדרית על הישגיהם הלימודיים של התלמידים. במחקר נבדקו שלושה מדגמים של תלמידים מבתי-ספר יסודיים, חטיבות ביניים ובתי-ספר תיכונים ממלכתיים, אשר למדו בכיתות מעורבות מבחינה מגדרית. נתוני תלמידי בתי-הספר התיכוניים נבדקו באמצעות קבצים מינהליים של משרד החינוך עבור כיתות י' של שנתוני 2000-1993. קבצים אלה כללו פרטי זיהוי של התלמיד, בית-הספר, הכיתה ומידע דמוגרפי על התלמיד – מגדר, השכלת ההורים, מספר אחים, שנת עלייה ומוצא. נתוני תלמידי בתי-הספר היסודיים וחטיבות הביניים נבדקו באמצעות קבצי בחינות המיצ"ב ב-2005-2002, שכללו את ציוני הבחינות של תלמידי כיתות ה' ו-ח' במתמטיקה, מדעים, אנגלית ועברית ואת תשובותיהם של תלמידי כיתות ה'-ט' לשאלונים. נתוני השאלונים והציונים קושרו לקבצים מינהליים של משרד החינוך. בין הממצאים: שיעור גבוה של בנות בכיתה תרם לשיפור הציונים הן של הבנות והן של הבנים; תרומת נוכחות הבנות נמצאה גבוהה יותר בקרב תלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך; שיעור גבוה של בנות בכיתה תרם לשיפור האווירה הלימודית (שיעורי אלימות והפרעות נמוכים יותר), לשיפור יחסי התלמידים–מורים ולהפחתת רמת השחיקה של המורים.

(תלמידים; הבדלים בין המינים; ציונים; התנהגות תלמידים; יחסי מורים – תלמידים; אקלים כיתתי)

107

פיכטלברג-ברמץ, אסנת; הריס, רונית; ענבי, אורית:

מספר הילדים במעון ובכיתותיו: ממצאים ממפקד מעונות יום לגיל הרך המוכרים על ידי משרד התמ"ת

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 36 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.israel-industry-trade.gov.il.

ב-2008 (תשס"ח) היו במערכת החינוך לגיל הרך המוכרת על-ידי משרד התמ"ת כ-1,717 מעונות וכ-3,000 משפחתונים, וטופלו בהם כ-90,000 ילדים – כ-78,000 במעונות וכ-12,000 במשפחתונים. המעונות המוכרים מופעלים על-ידי גופים שונים, הנדרשים לעמוד בתקנים, ועל עובדי המעונות לעמוד בדרישות השכלה. בפרסום זה מוצגים ממצאים על מספר הילדים במעון ובכיתותיו מתוך מפקד המעונות המוכרים שנעשה ב-2007-2006. בין הממצאים: מספר הילדים הממוצע במעון היה 60 (כמומלץ), כשביישובים עירוניים המספר היה 70.3 בממוצע וביישובים כפריים הוא היה 39.1 בממוצע; מספר הילדים הממוצע במעון שרוב הילדים בו הם חרדים נמצא גבוה יותר מיתר קבוצות האוכלוסייה – 68.7 ילדים בממוצע (במרכז הארץ 88.6 ילדים בממוצע); ב-18.3% מהמעונות שבהם רוב הילדים הם חרדים היו יותר מ-100 ילדים, לעומת 8.7% במעונות האחרים; במעונות שבהם רוב הילדים הם ערבים ממוצע הילדים במעון היה 52.7; בחלוקה לפי מחוזות נמצא, כי במחוזות תל-אביב והמרכז היו 72.4 ילדים במעון בממוצע, לעומת 62.7 ילדים בממוצע במחוז ירושלים, 52.7 ילדים בממוצע במחוז באר-שבע והנגב ו-48.6 ילדים בממוצע במחוז חיפה והצפון; במחוזות תל-אביב והמרכז ב-16.7% מהמעונות היו יותר מ-100 ילדים; ב-50.9% מהמעונות היו 3 כיתות, ב-13.2% היו 4 כיתות, ב-30% היו 2-1 כיתות, וב-6.5% מהמעונות היו 5+ כיתות (מספר הכיתות המומלץ הוא 4-3); ב-17.5% מהמעונות החרדיים היו 5+ כיתות, לעומת 5.3% מהמעונות האחרים; מספר הילדים הממוצע בכיתת תינוקות (בני 15-3 חודשים) היה 15.4 (מעט יותר מהמומלץ), ומספר הילדים הממוצע בכיתת פעוטות (בני 24-16 חודשים) היה 19.6 ילדים (מעט פחות מהמומלץ). על-פי תקני משרד התמ"ת נמצא, כי ב-48.9% מהכיתות במעונות מספר הילדים היה נמוך מהתקן, ב-14.5% המספר היה במסגרת התקן, וב-36.6% מהמעונות מספר הילדים בכיתה היה גבוה מהתקן. במסגרת הפרסום נדונה השפעת גודל הכיתה על התפתחותם של הילדים.

(מעונות יום; משפחתונים [גיל רך]; גודל כיתה)

108

הוד-שמר, אורית; ורטהיים, חרותה:

קידום מודל האזרחות המשותפת בגיל הרך

"ביטחון סוציאלי", מס' 85 (מרס 2011), עמ' 87-71 (עברית, סיכום באנגלית).

מכון "מרחבים", בשיתוף עם משרד החינוך, מציע לגננות השתלמות שכותרתה "בואו נשחק ברחוב סומסום". מטרתה של תכנית זו היא לפתח מודעות לרב-תרבותיות בגן, להעריך שונות, להכיר את "האחר" וליצור סביבת חיים הוגנת ושוויונית. במהלך ההשתלמות מתוודעות הגננות למודל האזרחות המשותפת, הכולל חמישה מושגי ליבה: זהות, נגישות, הוגנות, מרחבי הסכמה ואזרחות משותפת פעילה. במאמר הנוכחי מתואר מחקר הערכה שנועד לבחון את השינוי בעמדותיהן של הגננות כלפי עקרונות האזרחות המשותפת לאחר שהשתתפו בתכנית. במחקר השתתפו 176 גננות, מחציתן יהודיות ומחציתן לא-יהודיות (ערביות, בדואיות ודרוזיות). נמצא, כי מידת ההסכמה של הגננות למצבים של אזרחות משותפת (הוצגו בפני הגננות מצבים שונים הקשורים למושגי הליבה) היתה חיובית יותר בעקבות ההשתלמות. כמו כן, הגננות הצהירו על נכונות גדולה יותר לנקוט פעולה במצבים חברתיים ומקצועיים הקשורים לאזרחות משותפת. ההשתלמות נמצאה מתאימה הן למגזר היהודי והן למגזר הלא-יהודי, ושביעות הרצון ממנה היתה גבוהה. עוצמת התרומה האישית והמקצועית של ההשתלמות לגננות נמצאה גבוהה יותר בקרב הגננות מהמגזר הלא-יהודי. לאור הממצאים, מומלץ לקיים השתלמויות נוספות מסוג זה, המקדמות סובלנות בחברה רב-תרבותית.

(גננות; הגיל הרך; השתלמויות; סובלנות; חינוך לערכים; רב-תרבותיות)

109

גץ, דפנה; לק, ערן; נתן, אורלי ואחרים:

הערכת תוכנית "מלגאי רוטשילד": דו"ח מסכם

מוסד שמואל נאמן למחקר ומדיניות לאומית, הטכניון, חיפה 2010, 66 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.neaman.org.il.

במחקר זה נבדקה ההשפעה של קבלת מלגת "עמיתי רוטשילד" לפוסט-דוקטורט על הקריירה של מועמדיה ועל סיכוייהם לקבל משרות אקדמיות במוסדות מחקר מובילים בישראל. במסגרת המחקר, נבדקו 359 מועמדים שהגישו בקשה למלגה ב-2005-1996: זוכים, נדחים וכאלה שויתרו על המלגה. כמו כן, בוצעו סקר ספרות השוואתי, סקר הערכה וניתוח תפוקות ביבליומטריות של המועמדים. בניתוח הביבליומטרי אותרו ונותחו פרסומים של 269 מהחוקרים. בין הממצאים: בסקר הספרות ההשוואתי נמצא, כי הקרנות המוצעות בישראל למשתלמי פוסט-דוקטורט בחו"ל הן צנועות בהיקפן; בהשוואה למלגות ישראליות אחרות, מלגת "עמיתי רוטשילד" מספקת תנאים טובים יותר מבחינת מספר המלגות המחולקות מדי שנה, סכום המלגה ותמיכה כלכלית למשפחה הנלוות, אך משך המלגה הוא קצר יחסית (שנה); כמות ואיכות הציטוטים של מועמדי התכנית (זכו, ויתרו או נדחו) נמצאה גבוהה יותר מהממוצע ברוב התחומים שנסקרו; בסקר ההערכה נמצא, כי 77% מ"מלגאי רוטשילד" חזרו לישראל בתום תקופת ההשתלמות, לעומת 76% מהמועמדים שבקשתם נדחתה ו-58% מהמועמדים שויתרו על המלגה; לא נמצאו הבדלים בשיעורי אישור המלגות בין גברים לנשים, אך מספר הגברים שיצאו להשתלמות מטעם קרן רוטשילד היה גבוה הרבה יותר; "מלגאי רוטשילד" הביעו אי-שביעות רצון ממשך המלגה, וכמחצית מהם הביעו אי-שביעות רצון מגובה המלגה; 13% מהמועמדים שאושרה בקשתם למלגה ויתרו עליה, והסיבה העיקרית לכך היתה קבלת מלגה אחרת מחו"ל שכללה תנאים טובים יותר; שיעור ההשתלבות באקדמיה (בישראל ובחו"ל) של הזוכים נמצא גבוה במעט משיעור ההשתלבות של הנדחים והמוותרים (89% לעומת 82% ו-83% בהתאמה); 71% מ"מלגאי רוטשילד" השתלבו באקדמיה הישראלית; שיעור ההשתלבות במקצועות מדעי הרוח והחברה נמצא גבוה משמעותית מאשר שיעור ההשתלבות במקצועות המדעיים וההנדסיים.

(אוניברסיטאות; תארים אקדמיים; מלגות; השתלמויות; מקצועות לימוד; ביבליומטריקה)

 

ז. חקלאות ומשק המים

פרסומים

110

חשבון לוויין של המים בישראל: 2006

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1424, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגת לראשונה מערכת נתונים כוללת של משק המים בישראל בהיבטים כמותיים, כלכליים וסביבתיים. הנתונים מתייחסים לפעילות מערכות ההפקה, ההובלה והאספקה של מים, וכן לטיפול בשפכים ב-2006. הנתונים שבפרסום הם נתונים שנתיים, כלל-ארציים, המוצגים בחתכים שונים לפי סוגי המים ומקורותיהם ולפי מגזרי המשתמשים. הנתונים מבוססים על עיבודים שנערכו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באמצעות מערכת מידע מרכזית שפותחה בלשכה. המערכת כוללת נתונים על כמויותיהם, איכותם וערכם הכלכלי של המים, בהתבסס על הגדרות בין-לאומיות מקובלות. המערכת מרכזת מידע ממקורות רבים והיא מאפשרת ניטור ומעקב אחר משק המים לאורך זמן. שילוב המידע הכמותי עם המידע הכלכלי והסביבתי מאפשר מצד אחד מעקב אחר תרומת משק המים לפעילות הכלכלית בישראל ומצד שני מספק אינדיקציה לניצול משאב המים על-ידי המערכת הכלכלית ולהשפעת המערכת הכלכלית על איכות משאבי המים בישראל. מימון שלב הקמת המערכת התקבל מרשות המים, שמלווה את הפרויקט מבחינה מקצועית, והיא שותפה בתהליכי הגדרת הצרכים, בהקמת המערכת ובהספקת נתונים. את הפרויקט מלווה וועדת היגוי בין-משרדית.

(מים; מדדים כלכליים; צריכה; השקעות; עלויות; איכות הסביבה)

111

מאזן אספקת המזון: 2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1445, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

מאזן אספקת המזון הוא רישום מרוכז של סוגי המזון לפי מקורותיו לצורך חישוב הערכים התזונתיים – קלוריות, חלבון, שומן, מינרלים ו-ויטמינים – העומדים לרשות הצרכן בשנה הנסקרת. המאזן מתייחס לכמות המוצעת של המוצרים בחנויות ובשווקים ולא בכמות שאותה קונה או צורך הציבור בפועל. מאזן זה מאפשר לקובעי המדיניות לקבל מידע על כמויות האספקה העצמית של מזון בישראל, ובהתאם לכך להסיק מסקנות לגבי מידת התלות ביבוא של מוצרי מזון. כמו כן, משמש המאזן את קובעי המדיניות לשם קביעת מדיניות סבסוד למוצרי מזון בסיסיים, קבלת החלטות לגבי גובה תשלום המכס על ייבוא, הכנת מכסות ייבוא הנקבעות על-ידי משרד החקלאות וקביעת תוספים של ויטמינים או מינרלים למוצרים בסיסיים. המאזן נערך לפי הנחיות הארגון הבין-לאומי למזון ולחקלאות (FAO), תוך התאמה לתנאים בישראל. הפרסום הנוכחי כולל ממצאים עיקריים על אספקת קלוריות, חלבון, שומן, מינרלים ו-ויטמינים ב-2009. כמו כן, נסקרות ההתפתחויות של אספקה זו מ-1950 עד 2009, ומוצג מידע על הרכב אספקת המזון ויעודה. בין הממצאים: הערך הקלורי של המזון שעמד לרשות האוכלוסייה הממוצעת בישראל ב-2009 היה 3,517 קילוקלוריות לנפש ליום, לעומת 3,525 קילוקלוריות לנפש ליום ב-2008; לאורך השנים, חלה עלייה בחלקם היחסי של החלבונים שמקורם מן החי – מ 38% ב-1950 ל-49% ב-2009, ובמקביל לעלייה זו חלה ירידה בחלקם היחסי של החלבונים שסופקו מדגנים ומוצריהם – מ-49% ב-1950 ל-34% ב-2009; חלוקת אספקת השומן בין המקורות מן החי לבין המקורות מן הצומח נותרה יציבה מ-1950 עד 2009 – 30% ו-70% בהתאמה; חלקו של הבשר באספקת שומנים שמקורם מן החי ב-2009 היה פי 2 מאשר ב-1950, ולעומת זאת, חלקם היחסי של השומנים שמקורם מביצים היה כשליש מחלקם היחסי ב-1950.

(מזון; ייצור; ייצוא; ייבוא; תזונה; ויטמינים; מינרלים; קלוריות)

112

דין וחשבון כלכלי על החקלאות והכפר, 2009

הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות, ההתיישבות והכפר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ירושלים 2010, 222 עמ'.הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moag.gov.il.

בדו"ח שנתי זה מוצג מגוון רחב של נתונים על החקלאות והמרחב הכפרי בישראל. הדו"ח כולל השוואות לנתוני שנים קודמות. בין הממצאים: משקל החקלאות בתוצר המקומי הגולמי היה 2% לעומת 1.7% ב-2008; משקל המועסקים בחקלאות ירד מ-3.3% ב-1995 ל-2% ב-2009 (2.3% ב-2008); חלקו של הייצוא החקלאי הטרי מכלל הייצוא של המשק ירד מ-4.1% ב-1995 ל-2.9 ב-2009 (2.4% ב-2008); ערך היצור החקלאי גדל מכ-17.4 מיליארדי ₪ ב-1995 לכ-25.6 מיליארדי ₪ ב-2009 (במחירי 2009); תנאי הסחר בחקלאות ירדו בשנים 2009-1995 ב-17.1% (ירידה חדה בענפי בעלי החיים [29.1%-] וירידה מתונה בענפי הצומח [12.5%-]); הפריון בחקלאות גדל פי 1.77 בין 1995 ל-2009; האוכלוסייה הכפרית מנתה ב-2009 כ-630,000 נפש – כ-8.3% מכלל האוכלוסייה (15.5% ב-1961); היקף התמיכות בחקלאות, הנגזר מהעברות תקציביות, קטן ריאלית ב-39% בשנים 2008-1995 (כ-1.37 מיליארדי ₪ ב-2008); שיעור העובדים הזרים בחקלאות עלה מ-19% ב-1995 ל-35% ב-2009; חלקם של העובדים השכירים בחקלאות עלה מ-59% ב-1995 ל-78.7% ב-2009; חלקם של המים שבשימוש המגזר החקלאי בכלל השימוש במים במשק קטן מ-63% ב-1995 ל-57% ב-2008; חלקם של המים השוליים שבשימוש המגזר החקלאי בכלל השימוש במים בחקלאות גדל מ-30% ב-1995 ל-56% ב-2008; ההכנסה הנובעת מחקלאות עלתה ריאלית ב-2009 ב-18.5% לעומת עלייה של 3.9% ב-2008; מדד מחירי התפוקה בחקלאות ירד ב-2009 ב-0.3% במונחי תמורה ליצרן.

(חקלאות; ייצור; תשומה-תפוקה; ; ייבוא; ייצוא; פירות; ירקות; בעלי חיים; מים; מחירים; השקעות; תעסוקה; הכנסה; אוכלוסייה; מסחר בין-לאומי; מדדים כלכליים)

113

שטרנליכט, רפי:

ההתפתחויות בחקלאות ישראל בשנת 2010: סיכום ביניים

החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ראשון-לציון 2011, 58 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד החקלאות: www.moag.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים ראשוניים על מצב החקלאות בישראל ב-2010 בהשוואה ל-2009. הפרסום מבוסס על נתוני הלמ"ס, סקירות שנתיות של מדריכי שה"מ (שירות ההדרכה והמקצוע) ודיווחיהם של חוקרי השווקים בחטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה. בין הממצאים: ערך הייצור החקלאי הסתכם ב-2010 בכ-26.5 מיליארדי ₪ (ירידה ריאלית של 1.9% בהשוואה ל-2009); ערך הייצוא החקלאי הטרי (במונחי תמורה ליצרן) גדל ריאלית ב-3.4%, ומשקלו בכלל הייצור החקלאי עלה ל-20.2% (19.3% ב-2009); נרשמה ירידה מתונה של 0.1% בתנאי הסחר לעומת שיפור של 10.5% ב-2009; מספר המועסקים בחקלאות ירד בכ-4% (קיטון של כ-2,700 מועסקים); חלקם של המועסקים הישראלים עלה ל-58.5% בכלל המועסקים בענף לעומת 56.6% ב-2009, חלקם של העובדים הזרים נותר בדומה ל-2009 – 34.4%, וחלקם של עובדי השטחים ירד מ-9% ב-2009 ל-7.1% ב-2010; ערך הייצור של ענפי הצומח הסתכם בכ-16.2 מיליארדי ₪, המהווים כ-61.2% מערך כלל הייצור החקלאי; ערך הייצור של ענפי בעלי החיים הסתכם בכ-10.28 מיליארדי ₪; בהכנסה הנובעת מחקלאות נרשמה ירידה ריאלית של כ-9.7% בהשוואה ל-2009; בהכנסה הממוצעת על בעלי המשקים חלה ירידה של כ-18.1%.

(חקלאות; תפוקה; ייצוא; גידולי שדה; פירות; ירקות; בעלי חיים; מחירים; תעסוקה; הכנסה; עובדים זרים; מדדים כלכליים)

114

Kimhi, Ayal; Tsur, Nitzan:
Long-Run Trends in the Farm Size Distribution in Israel: The Role of Part-Time Farming
Department of Agricultural Economics and Management, Hebrew University, Discussion Paper No. 1.11, Rehovot 2011, 27 pages. The article appears on the Department’s Website: http://departments.agri.huji.ac.il/economics.

במדינות מפותחות רבות יש מגמה של ירידה במספר המשקים החקלאיים, מצד אחד, ועלייה בגודלם של המשקים, מצד שני. בספרות המחקרית קיים קושי בקביעת הגורמים המשפיעים על גודל המשק החקלאי. בעבודה המתוארת במאמר זה מוצעת שיטה לבחינת השינויים לאורך זמן בגודלם של המשקים החקלאיים, לשינויים בחלוקה בין משקים גדולים למשקים קטנים ולזיהוי הגורמים לשינויים אלה. העבודה התבססה על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: מפקדי החקלאות שנערכו ב-1971 וב-1981 וסקר שהקיף 10% מהמשקים ב-1995. במסגרת העבודה, נבדקו השינויים בגודלם של משקים משפחתיים במושבים ב-1981-1971 וב-1995-1981, תוך שימת דגש על ההבדלים בין משקים שהכנסתם היתה מחקלאות בלבד לבין אלה שהכנסתם מחקלאות היתה חלקית. התקופה הראשונה התאפיינה ביציבות ובתנאים שפעלו לטובת המשקים, ולעומתה התאפיינה התקופה השנייה באי-יציבות שפגעה במשקים (אינפלציה גבוהה, משבר החובות, מחסור בכוח-אדם שכיר כתוצאה מהאינתיפאדה הראשונה ועוד). נמצא, כי ב-1981-1971 גדלו המשקים (בממוצע) ללא הבדלים מהותיים בין שני סוגי המשקים וכי בחלוקה בין משקים גדולים למשקים קטנים לא חלו שינויים משמעותיים (ההבדל בין תרומתם של משקים שהכנסתם היתה מחקלאות בלבד לבין תרומתם של משקים שהכנסתם מחקלאות היתה חלקית לשינויים בחלוקה בין משקים גדולים לקטנים היה קטן). לעומת זאת, בתקופה השנייה, למרות שהחלוקה בין משקים גדולים למשקים קטנים היתה דומה (אך מורכבת) לזו שבתקופה הראשונה, למשקים שהכנסתם היתה מחקלאות בלבד היה עיקר התרומה לגידול בגודלם הממוצע של המשקים (גודלם של המשקים שהכנסתם מחקלאות היתה חלקית הצטמצם).

(חקלאות; מושבים)

115

Kan, Iddo; Ayalon, Ofira; Federman, Roy:
On the Efficiency of Composting Organic Wastes
"Agricultural Economics", 41: 2 (2010), pp. 151-163.

בעבודה זו מוצג מודל לניתוח מערכת ארצית של טיפול בפסולת המבוססת על הפיכת פסולת אורגנית לקומפוסט. במודל שולבו גורמים הנדסיים, סביבתיים וכלכליים, כולל הערכות של תפוקה המבוססות על נתוני ניסויים אגרונומיים והערכות של ביקוש לתוצרים חקלאיים. במודל נכללו 14 קבוצות של עיריות כמקור של פסולת אורגנית עירונית מוצקה ושל בוצה, שמונה מפעלי קומפוסט ו-13 אזורים חקלאיים (אזורים אלה מהווים מקור לדשן מבעלי חיים והם צרכני קומפוסט המיועד באופן פוטנציאלי עבור 42 סוגי גידולים חקלאיים). מנקודת מבט חברתית נמצא, כי כמעט כל התפוקה הפוטנציאלית של הקומפוסט מובטחת (כ-90%). פתרון יעיל זה אינו עולה בקנה אחד עם המצב של שנת בסיס נצפית, בעיקר בגלל היעדר הפרדה של הפסולת האורגנית בערים, וגם בשל חוסר מודעותם של חקלאים ליתרונות הקומפוסט כתחליף לדשנים הקיימים וכאמצעי לטיוב הקרקע. כתוצאה מכך, רוב הפסולת האורגנית נטמנת בקרקע ונמנע חיסכון של כ-102 מיליון $ בשנה מבחינת רווחים חברתיים נטו. בסוף במאמר מוצעים פתרונות ואסטרטגיות להגברת השימוש בקומפוסט.

(פסולת; ערים; חקלאות; איכות הסביבה)

116

רוה, ערן; נדלר, אריה:

בקר השקיה חדשני המבוסס על מדידות גזע

"הנדסת מים", מס' 72 (ינואר 2011), עמ' 40-36.

כיום, לכלים העומדים לרשות החקלאים לצורך בקרת השקיה יש אחת או יותר מהמגבלות הבאות: חוסר דיוק, חוסר יכולת לאוטומטיזציה או עלות שאינה מאפשרת יישום כלכלי יעיל ונכון. במאמר זה מדווח על בקר השקיה חדשני שפותח במינהל המחקר החקלאי. בקר זה מאפשר מדידה מדויקת, רציפה, אוטומטית וזולה של מצב המים במטע. בניגוד לרוב הבקרים, המתמקדים במדידות קרקעיות, הבקר החדש ננעץ בגזע העץ, כך שהוא אינו תלוי ומושפע מהשונות הגדולה המאפיינת את פיזור המים בקרקע. יתרון נוסף בהתמקדות בגזע העץ הוא שגזע העץ הוא מאגר המים הראשי של העץ, שאליו מגיעים המים הנקלטים ממערכות השורשים ומועברים על-פי צריכתו. כל עוד מאזן הקליטה/צריכה של המים מאוזן, רטיבות הגזע תישמר יציבה. כשקצב הצריכה יעלה על קצב המילוי, הגזע יחל להתייבש ונתון זה ייקלט באופן מיידי על-ידי הבקר. כמו כן, הבקר מאפשר לנתח את הנתונים בצורה מיטבית בכל אזורי הגזע (פיזור המים אינו אחיד וישנם אזורים בגזע העץ שבהם אחוזי הרטיבות הם גבוהים/נמוכים יותר מאשר באזורים אחרים). יתרון נוסף הוא שבמעבר בין גידולים בעונות שונות של השנה, אין צורך בכיולים מפני שהבקר מתאים לכל סוגי המטעים. הבקר החדש נבדק בסוגי מטעים שונים, הנבדלים ביניהם במבנה הגזע, צפיפות התאים בגזע ומידת הרגישות לעקות מים ומלחים, ובכל המקרים נמצא כי הבקר עקב במדויק אחר השתנות מצב המים בעצים.

(מים; השקיה; עלויות; חיסכון)

ח. כלכלה וחשבונות לאומיים

פרסומים

117

חשבונות לאומיים, 2009-1995

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1438, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובא סיכום מתוקן של החשבונות הלאומיים לשנת 2009. כמו כן, הוכנסו תיקונים לאומדני שנים קודמות בעקבות קבלת נתונים עדכניים והמשך התאמת החשבונות למערכת החשבונות הלאומיים החדשה - SNA 93 (ראו חוברת 119, פריט 487). נוסף על הנתונים השנתיים, מוצגים בפרסום גם נתונים רבעוניים על התפתחות התוצר ומרכיביו. כמו כן, מוצגות בתרשימים התפתחויות בסעיפים העיקריים של החשבונות. הפרסום כולל 44 לוחות, כדלקמן: בלוחות 32-1 מובאים נתונים שנתיים על התוצר, ההכנסה הריאלית, פריון העבודה, ההוצאה הציבורית והפרטית, ההשקעות, הייצוא והייבוא של סחורות ושירותים, מלאי ההון, המועסקים, ההכנסה הלאומית הפנויה, חשבונות המגזר הממשלתי, ההכנסה הפנויה של משקי-הבית ועוד. רוב הנתונים מוצגים במחירים שוטפים וקבועים. כן חושבו השינויים הכמותיים, השינויים הנומינליים והשינויים הנגזרים במחירים. בלוחות 38-33 מובאים נתונים רבע-שנתיים משורשרים על התוצר ומרכיביו, מנוכי השפעת עונתיות, במחירי 2005, עד לרבע האחרון של 2009. לוחות 44-39 מוקדשים אף הם לנושא התוצר ומרכיביו, ומוצגים בהם נתונים רבע-שנתיים, במחירים שוטפים, ונתונים משורשרים במחירי 2005.

(חשבונאות לאומית; מדדים כלכליים; צריכה; השקעות; ייבוא; ייצוא; הכנסה; מסים; פריון עבודה; שירותים; מוצרים בני-קיימה; מזון; חשמל; מים; דלק; חקלאות; תעשייה; בנייה; דיור; תחבורה; מסחר; תיירות)

118

ההוצאה לצריכה פרטית לפי ענף כלכלי, 2009-1995

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1432, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתוני ההוצאה לצריכה פרטית ב-2009-1995. הנתונים שבפרסום הם רציפים ועקיבים, והם כוללים את התיקונים שהוכנסו במשך השנים, לרבות עדכונים, שימוש במקורות חדשים ופירוטים נוספים. אומדני ההוצאה לצריכה פרטית נערכו, כמו כל החשבונות הלאומיים של ישראל, במתכונת של מערכת החשבונות הלאומיים החדשה SNA93. כמו כן, סווגו האומדנים הענפיים בהתאם ל"סיווג האחיד של ענפי הכלכלה, 1993" (ראו פרסום טכני מס' 63). נתוני ההוצאה לצריכה פרטית נאמדו על בסיס זרם הסחורות, סקר הוצאות משקי-הבית, נתוני סחר חוץ, סקר הוצאות מלכ"רים ועוד. בין הממצאים: ההוצאה לצריכה פרטית הגיעה ב-2009 לכ-438.1 מיליארדי ₪ (57% מהתוצר המקומי הגולמי ו-43.1% מסך השימושים במקורות); ההוצאה לצריכה פרטית במחירים קבועים עלתה ב-2009 בכ-1.7%, לאחר עלייה של כ-3% ב-2008 ושל כ-6.3% ב-2007; ההוצאה לצריכה פרטית לנפש הגיעה ב-2009 לכ-58,500 ₪ במחירים שוטפים (57,800 ₪ ב-2008); סעיפי ההוצאה העיקריים ב-2009 היו שירותים (35%), דיור (21.4%) ומזון, משקאות וטבק (18.8%); בניגוד למגמת הירידה הרציפה בשנים 2008-2004, אחוז ההוצאה על דיור עלה, וכך גם אחוז ההוצאה על דלק, חשמל, מים, מזון, משקאות וטבק; אחוז ההוצאה על מוצרי תעשייה ירד ב-2009, לעומת גידול בשנים 2008-2004; בשנים 2009-2001 עלתה ההוצאה לצריכה פרטית לנפש בשיעור ממוצע של 1.1% בשנה.

(חשבונאות לאומית; צריכה; הוצאות משפחה; מזון; דיור; שירותים; דלק; חשמל; מים; מוצרים בני קיימה; מלכ"רים)

119

ההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט, 2009-1984/85

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1434, ירושלים 2011, (עברית ואנגלית), בשיתוף עם משרד החינוך. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל סיכום של ערך הסחורות והשירותים שנצרכו על-ידי משקי-הבית ועל-ידי המגזר הממשלתי. בין המוצרים שנכללו בהוצאות אלו: מקלטי טלוויזיה, מכשירי ווידאו, מחשבים ומוצרי ספורט. הפעילויות והשירותים השונים כוללים תזמורות, תיאטרונים, מוזיאונים, ספורט ומשחקים, שימוש באינטרנט, שירותי רדיו וטלוויזיה, בתי קולנוע, מתנ"סים, "מפעל הפיס", "ספורטוטו", ספרים, בילוי בטבע ועוד. כן חושבו ערכי ההשקעות של המוסדות בנכסים קבועים (כולל בניינים, ציוד וכלי-רכב) והוצאותיהם על עבודה ועל קניית סחורות ושירותים. הסיכום מתבסס על נתונים שנאספו במסגרת עריכת החשבונות הלאומיים לחישוב הצריכה הפרטית, הצריכה הציבורית וההשקעות. בין הממצאים העיקריים ל-2009: ההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט הסתכמה בכ-39.7 מיליארדי ₪ (כמו ב-2008); ההוצאה הממוצעת לנפש, במחירים שוטפים, היתה 4,934 ₪; משקי-הבית מימנו 81.7% מההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט (67% מההוצאות של משקי-הבית היו עבור שירותי תרבות והיתר היו עבור רכישת מוצרים); חלקו של המגזר העסקי באספקת מוצרים ושירותים בתחום התרבות, הבידור והספורט היה כ-66%, ואילו חלקם של המלכ"רים היה כ-19%, חלקן של הרשויות המקומיות היה כ-13%, וחלקם של הממשלה והמוסדות הלאומיים היה כ-2%; מתוך כלל ההוצאה הלאומית השוטפת לתרבות, לבידור ולספורט, כ-19.6% היו הוצאות על מוסיקה ואמנויות הבמה; השקעות הממשלה, הרשויות המקומיות ומלכ"רים במבנים ובציוד לפעילויות תרבות, בידור וספורט הסתכמו בכ-2.8 מיליארדי ₪ (כ-81% מהשקעות אלו היו של הרשויות המקומיות).

(הוצאה לאומית; צריכה; תרבות; בידור; אמנות; ספורט; פעילויות פנאי; מוזיאונים; מוסיקה; קולנוע; מתנ"סים; ספרים; רדיו; טלוויזיה; אינטרנט; משחקים; הימורים; טבע; איכות הסביבה; ממשלה; רשויות מקומיות; מלכ"רים; משקי-בית)

120

ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי, 2009-1989

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1435, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים סיכום של ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח (מו"פ) אזרחי ל-2007-1989 ואומדנים מוקדמים ל-2009-2008. סיכום ההוצאה הלאומית למו"פ מהווה חלק מחשבונות לוויין, שנועדו להשלים את החשבונות הלאומיים הבסיסיים. בלוחות מובאים נתונים על ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי לפי מגזר מבצע ומגזר מממן, במחירים שוטפים ובמחירים קבועים והשינויים באחוזים. כן מובאים סיכומים על הוצאות משרדי הממשלה לפי סוג ההוצאה ויעדיה ועל הוצאות מלכ"רים לפי התחום המדעי. הפרסום כולל השוואות לנתוני המדינות החברות בארגון ה-OECD  - הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח. בין הממצאים: ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי במחירים שוטפים הסתכמה ב-2009 בכ-32.8 מיליארדי ₪ (4.3% מהתמ"ג, לעומת 4.7% ב-2008); על-פי אומדנים ראשונים, ירדה ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי במחירים קבועים ב-1.6% ב-2009 (לאחר עלייה של 2% ב-2008 ושל 7.4% ב-2007); ההתפתחות במחירים קבועים משקפת ירידה של 2.6% בהוצאות למו"פ במגזר העסקי ב-2009, לאחר עלייה של 2.5% ב-2008 ושל 9.2% ב-2007; 79% מכלל ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי ב-2009 בוצעו במגזר העסקי, 13% באוניברסיטאות, 5% במגזר הממשלתי ו-3% במלכ"רים פרטיים; עלות העבודה היתה כ-76% מההוצאות למו"פ ב-2007; שיעור ההוצאה למו"פ אזרחי כאחוז מהתמ"ג ב-2008 (4.7%) היה גבוה יותר מהשיעור בכל המדינות החברות בארגון ה-OECD; מהשוואת המימון לפי מגזרים עולה, כי המימון הממשלתי למו"פ בישראל ב-2007 (14.2%) היה נמוך מהחציון במדינות ה-OECD  (37.1%) וכי המימון של המגזר העסקי (79.5%) היה גבוה יותר מהחציון במדינות ה-OECD (49.2%); ב-2009 היה שיעור ההוצאה שהופנה לקידום טכנולוגיה תעשייתית בישראל 37.5% מתוך סך ההוצאה למו"פ של משרדי הממשלה, לעומת חציון של 12.2% במדינות ה-OECD.

(הוצאה לאומית; מחקר ופיתוח; טכנולוגיה; תעשייה; אנרגיה; חקלאות; תשתיות; מדע; שירותי רווחה; אוניברסיטאות; משרדי ממשלה; מלכ"רים)

121

עוסקים ופדיון בענפי המשק על-פי מס ערך מוסף, 2009-2007

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1436, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

הפרסום "עוסקים ופדיון בענפי המשק על-פי מס ערך מוסף" מתפרסם על-ידי הלמ"ס מדי שנה, החל ב-1992, והוא מתבסס על מדגם מדווחים למס ערך מוסף. אוכלוסיית הסקר כוללת את כל העוסקים הפעילים באותה שנה, פרט לבנקים, חברות ביטוח, קופות גמל, מלכ"רים ומוסדות ממשלתיים. בענפי התעשייה לא נכלל ענף היהלומים. הפרסום מורכב משני חלקים עיקריים: בחלק א' – נתונים שנתיים – מוצגים נתונים על הפדיון, מספר העוסקים, שינויי מחירים, שינויים ריאליים בפדיון, התשומה כאחוז מסך כל הפדיון ואחוז הפדיון שאינו חייב במע"מ מתוך סך כל הפדיון – לכלל המשק, לפי ענפי כלכלה. כמו כן, מוצגים מספר לוחות המתייחסים לענפי המסחר והשירותים, הכוללים נתונים על העוסקים והפדיון לפי סוג עוסק וסוג תיק במע"מ, נתונים על פתיחה וסגירה של עסקים ועוד. בחלק ב' של הפרסום – מדדים חודשיים לשנים 2009-2008 - מוצגים מדדי הפדיון החודשיים בענפים השונים, במחירים שוטפים ובמחירים קבועים (של 2004), וכן מדדים מנוכי עונתיות ומגמה. לראשונה, נוספו לפרסום נתונים על העוסקים הפטורים מדיווח למע"מ (עוסקים שהפדיון שלהם היה 73,300 ש" ומטה). ב-2009 הסתכם סך הפדיון של העוסקים במשק, ללא ענף היהלומים, בכ-1,288 מיליארדי ₪, לעומת כ-1,344 מיליארדי ₪ ב-2008. כ-440,000 עוסקים פעילים היו במשק ב-2009, מהם כ-15,000 בתעשייה (ללא יהלומים), כ-89,000 במסחר, כ-124,000 בשירותים עסקיים וכ-30,000 בשירותים אישיים. שיעור העוסקים בתעשייה היה כ-5% מכלל העוסקים שנבדקו, ופדיונם היה כ-26% מכלל הפדיון של ענפי המשק. ענף המסחר כלל כ-20% מהעוסקים וכ-32% מהפדיון. ב-2009 נפתחו כ-46,000 עסקים (כ-48,000 ב-2008) ונסגרו כ-37,000 עסקים (בדומה ל-2008).

(פדיון; מס ערך מוסף; תעסוקה; מסחר; תעשייה; חשמל; מים; חקלאות; בינוי; שירותים; בנקים; ביטוח; נדל"ן; חינוך; שירותי רווחה; שירותי בריאות; תחבורה)

122

בנק ישראל: דין וחשבון, 2010

בנק ישראל, ירושלים 2011, 303 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הבנק: www.bankisrael.gov.il.

דו"ח בנק ישראל לשנת 2010 מוגש על-פי חוק לממשלה ולוועדת הכספים של הכנסת. במסגרת הדו"ח מוצגים הנתונים על ההתפתחויות במשק בשנה הנסקרת. הדו"ח מחולק לשבעה פרקים, כדלקמן: המשק והמשבר העולמי; התוצר, השימושים וענפי המשק; האינפלציה והמדיניות המוניטרית; המערכת הפיננסית ויציבותה; שוק העבודה; הממשלה הרחבה, תוצריה ומימונם; מאזן התשלומים; סוגיות במדיניות הרווחה: העוני ואי-השוויון בהכנסות והמדיניות לצמצומם, פערים בהישגים הלימודיים ומדיניות העדפה מתקנת בחינוך היסודי. בין הממצאים: התוצר המקומי הגולמי גדל בממוצע שנתי ב-4.6% (0.8% ב-2009); מדד המחירים לצרכן עלה ב-2010 ב-2.7% (3.9% ב-2009); ריבית בנק ישראל עמדה על 1.6% (0.8% ב-2009); שיעור האבטלה הגיע ל-6.7% ((7.5% ב-2009); שער החליפין של השקל יוסף מול הדולר ב-6% (0.7% ב-2009); השכר הריאלי למשרת שכיר עלה ב-0.9% (לאחר ירידה של 2.6% ב-2009); הצריכה הפרטית עלתה ב-4.9% (1.7% ב-2009); גירעון הממשלה הרחבה הגיע ל-3.7% תוצר (5.1% ב-2009); הייצוא והייבוא של סחורות ושירותים גדלו בשיעורים גבוהים של 13.6% ו-12.4%, לאחר ירידות חדות ב-2009 (ירידה של 12.5% בייצוא וירידה של 14.1% בייבוא); העודף בחשבון השוטף הגיע ל-2.7% מכלל ההכנסות של המשק (3.8% ב-2009); תוצר ענף התעשייה, המהווה כחמישית מהתוצר העסקי, גדל ב-2010 ב-7.8%; תוצר ענף הבנייה גדל ב-7.1% (0.9% ב-2009); תחולת העוני (על-פי המדד היחסי המקובל – מחצית ההכנסה הכספית החציונית) ירדה במעט לעומת 2009 – ירידות קלות בקרב ילדים, קשישים, ערבים ומשקי-בית עם שני מפרנסים, לצד עליות קלות בקרב חרדים ומשקי-בית עם מפרנס אחד.

(מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית; צמיחה כלכלית; שוק העבודה; מאזן תשלומים; אינפלציה; שער חליפין; ריבית; אשראי; השקעות; מחירים; תקציב לאומי; גירעון [ממשלה]; בנקים; שוק ההון; ניירות-ערך; מסים; עוני; מדיניות רווחה; חינוך; תעשייה; בנייה; חקלאות; מסחר; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת)

123

הבורסה לניירות-ערך בתל-אביב: סקירה שנתית, 2010

הבורסה לניירות-ערך בתל-אביב, תל-אביב 2011, 36 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הבורסה: www.tase.co.il.

בסקירה זו מוצגות ההתפתחויות ב-2010 בשוק ניירות-הערך. בין הממצאים העיקריים: שוק המניות התאפיין בשנה זו בעליות שערים – מדד תל-אביב 25 עלה בכ-16% ומדד תל-אביב 100 בכ-15%; מחזור המסחר היומי במניות הגיע לכ-2 מיליארדי ₪, כ-20% יותר מאשר ב-2009; מדד איגרות-החוב של חברות צמודות-מדד עלה בכ-13% ריאלית, ומחזור המסחר היומי הממוצע באיגרות-חוב הגיע לכ-3.3 מיליארדי ₪, נמוך בכ-20% לעומת 2009; גיוס ההון הממשלתי נטו באמצעות איגרות-חוב הסתכם בכ-9.5 מיליארדי ₪; סך הנפקת איגרות-חוב על-ידי המגזר העסקי הגיע לכ-43 מיליארדי ₪, לעומת 36.5 מיליארדי ₪ ב-2009; סך ההנפקות, ההקצאות הפרטיות ומימוש האופציות של מניות בשוק המקומי הסתכם בכ-12.8 מיליארדי ₪, לעומת כ-6 מיליארדי ₪ ב-2009; מחזור המסחר היומי בשוק המק"מ הסתכם בכ-1.2 מיליארדי ₪, לעומת כ-640 מיליוני ₪ ב-2009; יתרות המק"מ שבידי הציבור הסתכמו בכ-136.5 מיליארדי ₪, לעומת כ-86 מיליארדי ₪ ב-2009; שווי החזקות הציבור בתעודות סל הגיע בסוף 2010 לכ-55 מיליארדי ₪, לעומת כ-45 מיליארדי ₪ בסוף 2009; מספר החברות הבורסאיות בסוף 2010 היה 613, לעומת 627 ב-2009 ו-642 ב-2008; 54 חברות נסחרו במקביל בבורסה בתל-אביב ובבורסות בחו"ל (48 מהן בארצות-הברית); 17 חברות חדשות גייסו ב-2010 כ-3.2 מיליארדי ₪.

(בורסה; ניירות-ערך; מניות; איגרות-חוב)

124

רשות ניירות ערך – דוח שנתי 2009

רשות ניירות ערך, ירושלים 2010, 176 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.isa.gov.il.

בדו"ח שנתי זה נסקרים, בין היתר, הנושאים הבאים: תפקידי הרשות; מחלקות הרשות; תאגידים; פיקוח על קרנות הנאמנות; רישוי ופיקוח על יועצי השקעות, משווקי השקעות ומנהלי תיקי השקעות; פיקוח על השוק המשני; אכיפה פלילית; תובענות ייצוגיות; המחלקה הבין-לאומית; פניות הציבור. בין הממצאים: ב-2009 גייס המגזר העסקי כ-2.4 מיליארדי ₪ במניות וניירות-ערך המירים, מתוכם 2.3 מיליארדי ₪ בשוק המקומי; המגזר העסקי גייס באמצעות איגרות-חוב כ-29 מיליארדי ₪ וכ-970 מיליוני ₪ באמצעות מימוש כתבי אופציה; בסך הכל גייס המגזר העסקי ב-2009 כ-32.7 מיליארדי ₪, מתוכם 32.5 מיליארדי ₪ בשוק המקומי (לעומת כ-20.8 מיליארדי ₪ שגויסו כולם בשוק המקומי ב-2008); הממשלה גייסה באמצעות איגרות-חוב סחירות כ-69 מיליארדי ₪ ברוטו ב-2009 (לעומת כ-53 מיליארדי ₪ ב-2008); מספר קרנות הנאמנות הפעילות ב-2009 היה 1,202, ושווי נכסיהן היה כ-133.2 מיליארדי ₪ (לעומת 1,185 קרנות ב-2008 ששווי נכסיהן היה כ-98.1 מיליארדי ₪); ב-2009 הוטלו עיצומים כספיים על 23 תאגידים ושני חתמים; קנסות אזרחיים הוטלו על 10 מנהלי קרנות, 15 חברות לניהול תיקים ושתי יועצות השקעות; ב-2009 העבירה הרשות לידי מחלקת ניירות-ערך בפרקליטות מחוז תל-אביב 26 תיקים שחקירתם הושלמה, והפרקליטות הגישה בשנה זו 8 כתבי אישום על בסיס תיקי החקירה של הרשות.

(ניירות-ערך; איגרות-חוב; בורסה; שוק ההון; פיקוח; אכיפת חוק)

125

גץ, דפנה; פלד, דן; הרשקוביץ, שלמה; אלפנדרי, יפית ואחרים:

מדדים למדע, לטכנולוגיה ולחדשנות בישראל: תשתית נתונים השוואתית – חוברת שלישית בסדרה

מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, הטכניון, חיפה 2010, 198 עמ', בשיתוף עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, משרד המדע והטכנולוגיה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.neaman.org.il.

התחרות הבין-לאומית בתחומי המו"פ מחייבת גיבוש מדיניות לאומית בנושאי מו"פ מדעי-טכנולוגי, והטמעת טכנולוגיות מתקדמות בענפי הכלכלה מצריכה קבלת תמונה עדכנית ומקיפה של כל הפעילויות הנעשות במשק בתחומי המדע והטכנולוגיה, עלויותיהן והתמורות שהן מביאות למשק. זאת, תוך השוואה מתמדת לנעשה במדינות אחרות. מטרתו של פרסום זה היא לספק בסיס נתונים המאפשר בחינה שיטתית של הפעילות המדעית-טכנולוגית בישראל. זהו הפרסום השלישי בנושא זה (על הפרסומים הקודמים ראו חוברת 147, פריט 481 וחוברת 140, פריט664). הכוונה היא לערוך מעקב שוטף אחר הפעילות המדעית-טכנולוגית בישראל, תשומותיה ותפוקותיה. מעקב כזה יאפשר להעריך את המדיניות הממשלתית, המהווה בישראל גורם תמיכה מרכזי במימון הכשרת כוח-האדם המדעי-טכנולוגי ובמימון המחקר המדעי. כמו כן, מיפוי הפעילויות המדעיות יכול להצביע על תחומים שבהם יהיה אפשר להשיג את התמורה הגדולה ביותר להשקעה במשאבים. בפרסום הנוכחי מוצגים נתונים בשמונה נושאים מרכזיים הנוגעים למו"פ המדעי-טכנולוגי בישראל, תוך השוואה בין-לאומית ובחינת התפתחויות על פני זמן: ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי; ענפי טכנולוגיית המידע (ICT); תשומות הון וסיוע ממשלתי למו"פ מדע וטכנולוגיה; הון אנושי במדע וטכנולוגיה; מדדי תמורה ופדיון כלכליים לפעילות במדע וטכנולוגיה; תפוקות ידע להשקעות במדע ובמו"פ; הגלובליזציה בתחומי המו"פ והיצירה המדעית; המוכנות הטכנולוגית – תשתיות תקשורת וטכנולוגיות ICT והטמעתם בחברה ובממשל.

(מחקר ופיתוח; מדע; טכנולוגיה; פטנטים; תעשיות עתירות-ידע; הוצאה לאומית; התערבות ממשלתית; מימון; השקעות; מסחר-בין-לאומי; חברות עסקיות; משאבי אנוש; חינוך גבוה; ידע; פריון עבודה; משלחי-יד; הנדסאים; טכנאים; תארים אקדמיים; מחשבים; אינטרנט; תקשורת)

126

דו"ח האינפלציה, 2010: הרביע השלישי

בנק ישראל, ירושלים 2010, 35 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

בדו"ח זה נסקרים הרקע והגורמים להתפתחות המחירים, ההתפתחויות הצפויות והמדיניות הנדרשת לעמידה ביעדי האינפלציה. בין הממצאים: ברבע השלישי של 2010 עלתה האינפלציה ב-1.2%, עלייה שנבעה בעיקר מעליות בסעיף הדיור וכן מעלייה מתונה יותר במחירי הפירות והירקות; ב-12 החודשים האחרונים עלה מדד המחירים לצרכן ב-2.4% (בניכוי העליות בסעיף הדיור עלה המדד ב-1.4% בלבד); במהלך הרבע השלישי פעל בנק ישראל לייצוב השווקים הפיננסיים ותמיכה בפעילות הכלכלית באמצעות העלאת הריבית ב-0.25% לשיעור של 1.75%; כמו כן, נקט הבנק צעדים מקרו-יציבותיים מתונים כדי לטפל באופן נקודתי בשוק הדיור (בתחום האשראי למשכנתאות); על-פי התחזיות העדכניות של חטיבת המחקר של בנק ישראל, צפוי התוצר המקומי הגולמי לעלות ב-2010 בכ-4% וב-2011 בכ-3.8%; שיעור האבטלה צפוי להסתכם ב-2010 בכ-6.3% וב-2011 בכ-6%; שיעור האינפלציה ב-12 החודשים הבאים צפוי להיות כ-2.5%. תחזיות אלו צפויות להתממש במקביל למהלך הדרגתי של העלאת ריבית בנק ישראל.

(אינפלציה; מחירים; התפתחות כלכלית; שער חליפין; ריבית; מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית)

127

דו"ח האינפלציה, 2010: הרביע הרביעי

בנק ישראל, ירושלים 2011, 35 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

בדו"ח זה נסקרים הרקע והגורמים להתפתחות המחירים, ההתפתחויות הצפויות והמדיניות הנדרשת לעמידה ביעדי האינפלציה. בין הממצאים: ברבע הרביעי של 2010 עלתה האינפלציה ב-0.7%, עלייה שנבעה בעיקר מעליית מחירי האנרגיה והמזון (יש לציין, כי ברבע זה חלה ירידה של 0.7% בסעיף הדיור); ב-12 החודשים האחרונים (בשנת 2010 כולה) עלה מדד המחירים לצרכן ב-2.7%; במהלך הרבע הרביעי של 2010 פעל בנק ישראל לייצוב השווקים הפיננסיים ותמיכה בפעילות הכלכלית באמצעות העלאת הריבית ב-0.25% לשיעור של 2% (כמו כן, המשיך הבנק ברכישת מטבע חוץ לשם הגדלת היתרות ותמיכה בשער החליפין); על-פי התחזיות העדכניות של חטיבת המחקר של בנק ישראל, צפוי התוצר המקומי הגולמי לעלות ב-2010 בכ-4.5% וב-2011 בכ-3.7%; שיעור האבטלה צפוי להסתכם ב-2010 בכ-6.7% וב-2011 בכ-6.2%; שיעור האינפלציה ב-12 החודשים הבאים צפוי להיות כ-2.6%, והריבית צפויה לעלות בהדרגה עד לשיעור של כ-3.3% ברבע האחרון של 2011.

(אינפלציה; מחירים; התפתחות כלכלית; שער חליפין; ריבית; מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית)

128

דו"ח המדיניות המוניטרית (דו"ח האינפלציה), 2011: הרביע הראשון

בנק ישראל, ירושלים 2011, 37 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

בדו"ח זה נסקרים הרקע והגורמים להתפתחות המחירים, ההתפתחויות הצפויות והמדיניות הנדרשת לעמידה ביעדי האינפלציה. בין הממצאים: ברבע הראשון של 2011 עלתה האינפלציה ב-0.7%, עלייה שנבעה בעיקר מעליית מחירי הדיור, האנרגיה, הסחורות, הפירות והירקות; ב-12 החודשים האחרונים עלה מדד המחירים לצרכן ב-4.3%; במהלך הרבע הראשון של 2011 פעל בנק ישראל לייצוב השווקים הפיננסיים ותמיכה בפעילות הכלכלית באמצעות העלאה מדורגת של הריבית ב-1% (0.25% בפברואר, 0.25% במרס ו-0.5% באפריל) לשיעור של 3% (כמו כן, המשיך הבנק ברכישת מטבע חוץ לשם הגדלת היתרות ותמיכה בשער החליפין); על-פי התחזיות העדכניות של חטיבת המחקר של בנק ישראל, צפוי התוצר המקומי הגולמי לעלות ב-2011 בכ-4.5% וב-2012 בכ-4%; שיעור האינפלציה ב-12 החודשים הבאים צפוי להיות כ-3.2%, והריבית צפויה לעלות בהדרגה לשיעור של 4.4%.

(אינפלציה; מחירים; שער חליפין; ריבית; מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית)

129

סקר החברות והעסקים: הרביע הרביעי של 2010

חטיבת המחקר, בנק ישראל, ירושלים 2011, 23 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

סקר רבע-שנתי זה מבוסס על שאלון לחברות ולעסקים בענפי המסחר, התעשייה, הבנייה, המלונאות, השירותים העסקיים, התחבורה והתקשורת. בסקר מתבקשות החברות לדווח על כיווני השינויים בפעילותן ולציין את עוצמת השינוי. הסקר מתייחס להתפתחויות ברבע הנחקר, תוך השוואה לרבעים קודמים וציפיות לרבע הבא. בין הממצאים: ברבע הרביעי של 2010 גדלה הפעילות העסקית בקצב דומה לזה שנרשם מתחילת השנה. הפירוט לפי ענפים: תעשייה – נמשכה העלייה במכירות, והצפי הוא להמשך המגמה ברבע הבא; מסחר – נמשכה העלייה בהיקף הפעילות (אך מאזן הנטו היה נמוך מאשר ברבע הקודם), והצפי הוא להמשך העלייה ברבע הבא; שירותים עסקיים – נמשכה העלייה בפעילות, והצפי הוא לשיפור נוסף ברבע הבא; בתי-מלון – נרשמה עלייה חדה בפעילות בהשוואה לרבע המקביל אשתקד, בעיקר הודות לעלייה בלינות תיירים מחו"ל, והצפי הוא להתרחבות נוספת ברבע הבא; בנייה – נרשמה עלייה בפעילותן של חברות גדולות, והצפי הוא להיקף פעילות דומה ברבע הבא; תחבורה ותקשורת – נמשכה העלייה בפעילות, אך בקצב נמוך יותר מאשר ברבע הקודם, והצפי הוא להמשך העלייה ברבע הבא. החברות צופות, בממוצע, כי האינפלציה בעוד 12 חודשים תהיה 2.65% (2.6% ברבע הקודם) וכי שער החליפין בעוד 12 חודשים יהיה 3.78 ₪ לדולר (3.88 ₪ לדולר ברבע הקודם).

(חברות עסקיות; תפוקה; פדיון; ייצוא; מסחר; תעשייה; בנייה; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת; תעסוקה; מחירים; אינפלציה; שער חליפין)

130

סקר החברות והעסקים: הרביע הראשון של 2011

חטיבת המחקר, בנק ישראל, ירושלים 2011, 24 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

סקר רבע-שנתי זה מבוסס על שאלון לחברות ולעסקים בענפי המסחר, התעשייה, הבנייה, השירותים העסקיים, המלונאות, התחבורה והתקשורת. בסקר מתבקשות החברות לדווח על כיווני השינויים בפעילותן בפרמטרים השונים ולציין את עוצמת השינוי. הסקר מתייחס להתפתחויות בפועל ברבע הנחקר, תוך השוואה לרבעים קודמים וציפיות לרבע הבא. בין הממצאים: ברבע הראשון של 2011 נמשכה התרחבות הפעילות העסקית אך בקצב מתון יותר מאשר ברבע הקודם ובשנת 2010 כולה. הפירוט לפי ענפים: תעשייה – נרשמה עלייה מתונה במכירות, והצפי הוא להמשך המגמה ברבע הבא; מסחר – חלה עלייה קלה בהיקף הפעילות, והצפי הוא לעלייה נוספת ברבע הבא; שירותים עסקיים – נמשכה העלייה בפעילות אך בקצב מתון יותר מאשר ברבע הקודם, והצפי הוא לשיפור נוסף ברבע הבא; בתי-מלון – נרשמה עלייה בפעילות בהשוואה לרבע המקביל אשתקד, והצפי הוא לעלייה מתונה נוספת ברבע הבא; בנייה – נרשמה עלייה מתונה בפעילות, והצפי הוא להיקף פעילות דומה ברבע הבא; תחבורה ותקשורת – נמשכה העלייה בפעילות אך באופן מתון, והצפי הוא לפעילות מואצת יותר ברבע הבא. החברות צופות, בממוצע, כי האינפלציה בעוד 12 חודשים תהיה 3.08% (2.65% ברבע הקודם) וכי שער החליפין בעוד 12 חודשים יהיה 3.71 ₪ לדולר (3.78  ₪ לדולר ברבע הקודם).

(חברות עסקיות; תפוקה; פדיון; ייצוא; מסחר; תעשייה; בנייה; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת; תעסוקה; מחירים; אינפלציה; שער חליפין)

131

The Israeli Economy Towards 2011
Manufacturers Association of Israel, Tel-Aviv 2010, 64 pages. The presentation appears on the Association's Website (Hebrew interface): www.industry.org.il.

במצגת זו, שהוכנה על-ידי המחלקה למחקר כלכלי של התאחדות התעשיינים בישראל בנובמבר 2010, נסקרות ההתפתחויות האחרונות בכלכלה ובתעשייה הישראלית, ומוצגות ההתפתחויות הצפויות ב-2011. בין הממצאים: ב-2010 צפוי לעלות היקף הסחר העולמי בכ-12.2% (לאחר צמצום של 11.1% ב-2009), וב-2011 צפויה עלייה של 5.9% בלבד; שיעורי הריבית בישראל ובמדינות אחרות נמצאים במגמת עלייה ביחס לשיעורם לפני שנה (בישראל, מ-0.75% ל-2%); פערי הריבית בין ארצות-הברית לישראל צפויים לעלות מ-1.75% בדצמבר 2010 ל-2.5% בדצמבר 2011; המשך מגמת ייִסּוּף השקל לרמה של 3.5 ש"ח לדולר בסוף 2011 צפוי להביא להפסד של כ-1.4 מיליארדי $ למשק ולפיטורים של כ-9,600 עובדים; בתוך כשנתיים צפוי של-45% מהחברות התעשייתיות תהיה פעילות יצרנית בחו"ל; הגירעון הממשלתי כאחוז מתמ"ג בישראל (5.2%) הוא נמוך יחסית למדינות מפותחות כגון ארצות-הברית, בריטניה וספרד; ההוצאה הממשלתית כאחוז מהתמ"ג (42.6%) היא נמוכה יחסית לממוצע ארצות ה-OECD (47.3%); ההשקעה של ישראל במו"פ אזרחי כאחוז מהתמ"ג (4.3% ב-2009) היא הגבוהה ביותר בהשוואה בין-לאומית; הייצור התעשייתי צפוי לעלות ב-2011 ב-5%, הייצוא התעשייתי ב-5.5% ומספר המועסקים ב-0.5%; התמ"ג צפוי לעלות ב-2011 ב-3.7%, התמ"ג לנפש ב-2% והתמ"ג של המגזר העסקי ב-4.2%; הייצוא של מוצרים ושירותים צפוי לגדול ב-2011 ב-4.3%; הצריכה הפרטית צפויה לעלות ב-2011 ב-4.2%; מספר המועסקים במגזר העסקי צפוי לעלות ב-2.6%; שיעור האבטלה צפוי להגיע ל-6.1% בסוף 2011.

(התפתחות כלכלית; מדדים כלכליים; תעשייה; מסחר בין-לאומי; השקעות; תעסוקה; צריכה; מחקר ופיתוח; ייצוא; ייבוא; ריבית; שער חליפין; אבטלה)

132

ישראל והסחר בשירותים

מינהל סחר חוץ, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 113 עמ'. בוצע על-ידי קבוצת הייעוץ "Deloitte בריטמן אלמגור זהר". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

מגזר השירותים מהווה כשני שלישים מהתוצר הלאומי הגולמי בעולם, אך הסחר בשירותים מהווה כ-25%-20% מהסחר העולמי בלבד. הסיבה העיקרית לכך היא שרק מתחילת שנות ה-90' של המאה הקודמת הפכו רוב השירותים לסחירים. ההכרה בחשיבות ההולכת וגוברת של מגזר זה הביאה את משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לבחון את פיתוחו ולשרטט מדיניות ואסטרטגיה לקידום ייצוא השירותים מישראל. בעבודה זו מופו שבעה תחומים מתוך 14 שנמצאו כבעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר ליצוא, על-פי שלושה קריטריונים מרכזיים: תשתית קיימת, יתרון יחסי ופוטנציאל כלכלי. העבודה נכתבה על-ידי קבוצת הייעוץ "Deloitte בריטמן אלמגור זהר", והיא לוותה על-ידי וועדת היגוי שכללה נציגים מבנק ישראל, הלמ"ס, המועצה הלאומית לכלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל, מכון הייצוא, איגוד לשכות המסחר, משרד האוצר, משרד התמ"ת ואנשי אקדמיה. בין הממצאים: ייצוא השירותים מישראל ב-2008 הסתכם בכ-24 מיליארדי $ (כ-30% מסך הייצוא של סחורות ושירותים בשנה זו); שבעת תחומי השירותים שנמצאו כבעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר ליצוא שירותים מישראל הם: ייעוץ בטחוני, ייעוץ חקלאי, לימודים אקדמאיים, מחקר ופיתוח (מו"פ) הייטק, מו"פ פארמה, מחקרים קליניים ותיירות רפואית; השקעה מצטברת של 246 מיליוני ₪ תביא לגידול בשבעת התחומים הללו לכ-20.7 מיליארדי ₪ ב-2012, ומספר המשרות שיתוספו מוערך בכ-13,000, חלקן בפריפריה. לכל תחום מ-14 התחומים שנמצאו כבעלי פוטנציאל גבוה לייצוא נכתבו המלצות מפורטות, המהוות תכנית לקידומם. כמו כן, נכתבו שלוש המלצות הנוגעות לכל תחומי השירותים: המלצות בנושא הטבות מס ומענקים; המלצות בנוגע לשיווק, תמיכה ועידוד יזמות; המלצות לשיפור שיטת הדיווח הסטטיסטי על הייצוא.

(ייצוא; שירותים; התערבות ממשלתית; תמריצים)

133

Diamonds, Precious Stones & Jewelry: Facts & Figures, 2010
Diamonds, Precious Stones & Jewelry Administration, Ministry of Industry, Trade and Labor, Ramat Gan 2011, 8 pages. The publication appears on the Ministry’s Website: www.moital.gov.il.

בעלון זה מוצגים נתונים על הייבוא והייצוא של יהלומים, אבני-חן ותכשיטים ב-2010 בהשוואה לשנים קודמות. בין הממצאים: ב-2010 הסתכם ייצוא יהלומים מלוטשים מישראל בכ-5.8 מיליארדי $, לעומת כ-3.9 מיליארדי $ ב-2009; ייבוא יהלומים מלוטשים הסתכם בכ-4.3 מיליארדי $, לעומת כ-2.65 מיליארדי $ ב-2009; 52% מיצוא היהלומים המלוטשים היו לארצות-הברית, 24% להונג-קונג, 7% לבלגיה, 4% לשוויץ, 2% להודו ו-11% לארצות אחרות; ייבוא אבני-חן גולמיות הסתכם בכ-5.4 מיליוני $, לעומת כ-4 מיליוני דולרים ב-2009; ייבוא אבני חן מלוטשות הסתכם בכ-23.8 מיליוני $; לעומת כ-16.9 מיליוני $ ב-2009; ייצוא אבני-חן מלוטשות הסתכם בכ-69.6 מיליוני $, לעומת כ-60 מיליוני $ ב-2009; ייצוא תכשיטים הסתכם בכ-230 מיליוני $, לעומת כ-296 מיליוני $ ב-2009, ומתוכם כ-119 מיליוני $ היו לארצות-הברית (52%), כ-80 מיליוני $ לאירופה (35%), כ-25 מיליוני $ למזרח הרחוק (11%) וכ-6 מיליוני $ ליעדים אחרים (2%); ייבוא יהלומים גולמיים הסתכם בכ-3.75 מיליארדי $, לעומת כ-2.5 מיליארדי $ ב-2009.

(יהלומים; תכשיטים; ייבוא; ייצוא)

134

דיבון, אילן:

סקירת ענף הפלסטיקה והגומי הישראלי לשנת 2009

מינהל כימיה וסביבה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 10 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על תעשיית הפלסטיקה והגומי בישראל ב-2009. בין הממצאים: פדיון ענף הפלסטיקה והגומי ירד ב-2009 ב-4% (לעומת ירידה של 2.9% בכלל התעשייה); משקלם של מפעלי הפלסטיקה והגומי בכלל המשק נמצא במגמת ירידה, מ-5.8% ב-2005 ל-5.2% ב-2009; מספר המועסקים בענף ירד ב-8.1% - מכ-22,800 ב-2008 לכ-20,950 ב-2009; ייצוא הענף הסתכם ב-2009 בכ-2 מיליארדי $ - ירידה של כ-15% לעומת 2008 (בכלל התעשייה חלה ירידה של כ-5.5%); מכירות לשוק המקומי הסתכמו ב-2009 בכ-2 מיליארדי $; רכיבי הייצוא המובילים של הענף היו מוצרים טכניים וחקלאיים (850.4 מיליוני $) ומוצרים למטבח, לשולחן ולבית (396.7 מיליוני $) - ירידה של 11% ו-16% בהתאמה לעומת 2008; 114 מפעלים בענף ייצאו ב-2009 ביותר ממיליון $, ומתוכם 12 מפעלים ייצאו יחד בכ-1.1 מיליארדי $ (55% מכלל הייצוא של הענף); יעדי הייצוא העיקריים ב-2009 היו האיחוד האירופי (52.9%) וצפון אמריקה (22.1%), ובחלוקה למדינות – ארה"ב (401 מיליוני $), גרמניה (199 מיליוני $) והממלכה המאוחדת (194 מיליוני $).; ייבוא מוצרי הפלסטיקה הסתכם בכ-663 מיליוני דולר - ירידה של כ-18% לעומת 2008.

(תעשייה; ייבוא; ייצוא; מדדים כלכליים)

135

חברת החשמל לישראל בע"מ: דין וחשבון סטטיסטי לשנת 2009

חברת החשמל לישראל בע"מ, חיפה 2010, 69 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של חברת החשמל: www.israel-electric.co.il.

פרסום זה כולל שפע של לוחות ודיאגרמות בנוגע לייצור ולצריכת החשמל בישראל ב-2009. הפרסום מורכב משישה פרקים, כדלקמן: ייצור ומסירה; צריכת החשמל; הכנסות ממכירת חשמל; אזורים מינהליים; השוואה בין-לאומית; נתונים היסטוריים. בין הממצאים: ייצור החשמל ב-2009 (ללא יצרנים פרטיים) הסתכם בכ-53 מיליארדי קוט"ש – 64.7% באמצעות פחם, 32.6% באמצעות גז, 1.6% באמצעות סולר ו-1.1% באמצעות מזוט; צריכת החשמל הסתכמה בכ-48.95 מיליארדי קוט"ש; הצרכנים הראשיים לפי מגזרים היו המגזר הביתי (30.9%), המגזר המסחרי-ציבורי (31.9%) והמגזר התעשייתי (21.1%); צריכת החשמל הביתית הסתכמה בכ-15 מיליארדי קוט"ש, והצריכה הממוצעת לצרכן היתה 7,486 קוט"ש; משקי-בית בעשירון העליון צרכו 26.3% מסך הצריכה הביתית, יותר מצריכת חמשת העשירונים הנמוכים ביחד; צריכת החשמל בחקלאות הסתכמה בכ-1.69 מיליארדי קוט"ש, וצריכת החשמל בתעשייה הסתכמה בכ-10.33 מיליארדי קוט"ש; צריכת החשמל לשאיבת מים הסתכמה בכ-2.4 מיליארדי קוט"ש; המחיר הממוצע לקוט"ש למשקי-בית ב-2009 היה 46.32 אגורות; תעריף החשמל לצריכה ביתית בישראל היה נמוך יחסית למדינות אירופה וגבוה יותר מאשר בארצות-הברית.

(חשמל; דלק; צריכה; ייצור; אנרגיה; מחירים)

136

שנתון התנועה הקיבוצית מס' 8: נתוני שנת 2009

התנועה הקיבוצית, תל-אביב 2011, 36 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של התנועה: www.kibbutz.org.il (ראו: אגף כלכלה).

שנתון התנועה הקיבוצית מורכב השנה משני חלקים, כדלקמן: 1) אומדני פעילות – קיבוצים, תעשייה וחקלאות; 2) אורחות חיים, שינויים דמוגרפיים וביטחון סוציאלי – אורחות חיים, אוכלוסייה, קליטה, ביטחון סוציאלי ומקורות פרנסה. בין הממצאים: הרווח הנקי של הקיבוצים הסתכם ב-2009 ב-2.554 מיליארדי ש"ח, לעומת 3.049 מיליארדי ש"ח ב-2008; ההוצאות הישירות הסתכמו ב-18.151 מיליארדי ₪, לעומת 20.182 מיליארדי ₪ ב-2008; הכנסות הקיבוצים ב-2009 הסתכמו ב-27.852 מיליארדי ש"ח, לעומת 29.656 מיליארדי ש"ח ב-2008; הוצאות המחייה בקיבוצים הסתכמו ב-2009 ב-3.291 מיליארדי ש"ח, לעומת 3.412 מיליארדי ש"ח ב-2008; לכ-88% מהקיבוצים היה הון עצמי חיובי, לעומת 84% ב-2008; הענף המוביל בתעשייה הקיבוצית ב-2009 המשיך להיות פלסטיקה וגומי, ולאחריו מזון ומשקאות, מתכת ומכונות; מכירות המפעלים בקיבוצים הסתכמו ב-31.242 מיליארדי ש"ח (14.952 מיליארדי ש"ח בענף פלסטיקה וגומי); מספר העובדים בתעשייה הקיבוצית היה 32,638, לעומת 32,742 ב-2008; ההכנסות מחקלאות הסתכמו ב-8.460 מיליארדי ₪, בדומה ל-2008; חלוקת הקיבוצים ב-2010 לפי מודל התפרנסות היתה כדלקמן: 10 קיבוצים במודל המשולב (15 ב-2009), 191 קיבוצים במודל רשת הביטחון (186 ב-2009) ו-55 קיבוצים במודל השיתופי (כמו ב-2009); מאז 2004 חל בכל שנה גידול קטן וקבוע באוכלוסיית הקיבוצים, ובסוף 2009 הגיע מספר התושבים ל-136,942 איש (133,800 איש ב-2008); במהלך 2009 הצטרפו לקיבוצים כ-8,100 איש ועזבו את הקיבוצים כ-7,400 איש.

(שנתונים [פרסומים]; קיבוצים; בני קיבוצים; תנועה טבעית; תעסוקה; רווחים; תעשייה; חקלאות; הכנסה; ביטחון סוציאלי; פנסיה; שינוי חברתי; שינוי ארגוני)

137

שרייבר, בנצי:

שער החליפין שקל/דולר: פירוק לרכיב גלובלי ולרכיב מקומי

"סקר בנק ישראל", מס' 84 (דצמבר 2010), עמ' 38-7. המאמר מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il

בעבודה המתוארת במאמר זה מוצעת שיטה לפירוק השינויים בשער השקל/דולר לרכיב גלובלי (אקסוגני למשק) ולרכיב מקומי. לפירוק זה יש חשיבות רבה לקובעי המדיניות המוניטרית, למנהלי מדיניות שער החליפין ולמופקדים על היציבות הפיננסית, מפני שתגובת המדיניות להתפתחויות וזעזועים שמקורם בכלכלה הגלובלית היא שונה מתגובתה לאירועים מקומיים. שיטת הפירוק, שמתאימה לשערי חליפין של משקים קטנים ופתוחים לעומת הדולר, מודגמת ומיושמת בעבודה על התוחלת והשונות של השינויים הרבעוניים בשער השקל/דולר, על שקילות פער הריביות (UIP), על שקילות כוח הקנייה (PPP) ועל מודל תגובת-היתר של Dornbusch המניח מחירים קשיחים. לשקילויות ה-UIP, ה-PPP ולמודל תגובת-היתר נוסף הרכיב הגלובלי, שחושב בשיטה המוצעת. מובהקותו ומובהקות השקילויות ומודל תגובת-היתר נבדקו באמצעות פרוצדורות סטטיסטיות שונות (OLS, GARCH ומשוואות קו-אינטגרציה) – פעם לפני הוספת הרכיב הגלובלי ופעם לאחר הוספתו. הממצאים מלמדים, כי בתקופה הנחקרת (הרבע הראשון של 1993 עד הרבע השני של 2009) הרכיב הגלובלי הנוכחי נמצא חיובי ומובהק וכי הוא תרם בין 0.2 ל-0.3 אחוזים לשינויים בשער החליפין שקל/דולר העתידי בכל היישומים והפרוצדורות. ממצאים אלה מצביעים על חשיבות הכללתו של הרכיב הגלובלי בשקילויות ובמודלים נפוצים במטבע חוץ, הכוללים בדרך כלל יחסים בילטרליים בין הדולר למטבע המקומי של משק קטן ופתוח, ולכן הם אינם משקפים את התפתחות שער הדולר האמריקאי מול מטבעות של משקים גלובליים.

(שער חליפין; מטבע חוץ; מודלים כלכליים; שיטות מחקר)

138

מזר, יובל:

השפעת המדיניות הפיסקלית ורכיביה על התוצר בישראל

"סקר בנק ישראל", מס' 84 (דצמבר 2010), עמ' 195-171. המאמר מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

בעבודה זו נבדקה, לראשונה בישראל, באמצעות המודל האקונומטרי VAR (Vector Auto Regressions), השפעת זעזועים פיסקליים על המשתנים המקרו-כלכליים המרכזיים הבאים: התוצר הגולמי, סך הביקושים, הצריכה הפרטית וההשקעה הפרטית. הבדיקה נעשתה על בסיס נתונים רבעוניים של הלמ"ס לשנים 2008-1986 ועיבודים מיוחדים של בנק ישראל. בין הממצאים: עלייה של 1% בצריכה הציבורית (ללא הייבוא הביטחוני) צפויה להגדיל את התוצר הגולמי ב-0.2%, את סך הביקושים במגזר הפרטי ב-1%, את ההשקעה הפרטית ב-1.3% ואת הצריכה הפרטית ב-0.3%; עלייה של 1% בשיעור המס הסטטוטורי העקיף צפויה להקטין את סך הביקושים במגזר הפרטי ב-1.3%, את הצריכה הפרטית ב-0.6% ואת ההשקעה הפרטית ב-2%. ברוב הבדיקות לא נמצאה השפעה של שינוי בשיעור המס הסטטוטורי הישיר על המשתנים. לרכיבי הצריכה הציבורית נמצאו השפעות שונות. לעלייה בצריכה הממשלתית הביטחונית המקומית נמצאה השפעה מתונה יחסית, אך מתמשכת; לעומתה, לעלייה בצריכה הציבורית האזרחית נמצאה השפעה חדה יחסית, אך לטווח קצר. לעלייה של רכיב הקניות בצריכה הציבורית נמצאה השפעה מתמשכת ואף גדולה מזו של עלייה בסך תשלומי השכר.

(מדיניות פיסקלית; מיסוי; מדדים כלכליים; צריכה; השקעות; שכר)

139

קריאף, תומר:

מודל לחיזוי התוצר ורכיביו בטווח הקצר

חטיבת המחקר, בנק ישראל, מאמר לדיון מס' 2011.01, ירושלים 2011, 27 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק: www.bankisrael.gov.il.

המדיניות המוניטרית מנוהלת בסביבה של אי-וודאות לגבי המצב הכלכלי הנוכחי, ולכן נעשה שימוש במגוון רחב של אינדיקטורים כלכליים הזמינים בזמן אמת, לגבי מגזרים שונים של הכלכלה. במאמר זה מוצגת שיטה לשקלול האינדיקטורים לתמונת מקרו כוללת במסגרת של מקורות ושימושים. זאת, באמצעות מודל לחיזוי שיעור הצמיחה של השימושים, הייבוא והתוצר בישראל בזמן אמת. מודל זה מאפשר לקבל אומדן מוקדם של הפעילות הכלכלית כחודש עד חודשיים לפני הפרסום הרשמי של הלמ"ס: השיטה כוללת: מעבר ממערך מידע חודשי, הכולל מידע מלא או חלקי על הרבע הנסקר, למערך רבעוני; חיזוי כל אחד מרכיבי החשבונאות הלאומית (הצריכה הפרטית, ההשקעה, הייצוא והייבוא) בנפרד; אמידת התוצר באמצעות זהות מקורות ושימושים ואינדיקטורים משלימים. בין הממצאים: האינדיקטורים המרכזיים התורמים לכושר החיזוי הם נתוני סחר החוץ - ייצוא וייבוא סחורות, ייבוא מוצרים בני-קיימה וייבוא מוצרי השקעה. תרומה נוספת מתקבלת מנתוני מדד אמון הצרכנים, מדד מנהלי הרכש, מדד ניצולת ההון, מדדי מניות ונתוני תקבולי המסים; המודל נמצא יעיל בחיזוי-מחוץ-למדגם של התוצר, הצריכה הפרטית והייבוא, ובמידה פחותה - של הייצוא; טיב החיזוי של ההשקעה בנכסים קבועים נמצא נמוך, ואי אפשר לחזות את הצריכה הציבורית; האומדן הכמותי לקצב צמיחת התוצר חשוף לטעות ממוצעת (בערך מוחלט) של 1.6% במונחים שנתיים, וכושרו הגבוה של המודל בחיזוי התוצר נובע, בין היתר, מהשימוש בזהות מקורות ושימושים, המביא לקיזוז של הטעויות בשימושים על-ידי הייבוא; ייבוא מוצרים בני-קיימה הוא אינדיקטור מרכזי בחיזוי הצריכה הפרטית, למרות שהוא מהווה פחות מ-10% ממנה. מהניסיון שנצבר בשימוש במודל עד כה עולה, כי טיב התחזית בזמן אמת אינו נופל מטיב התחזית בדיעבד, למרות הריוויזיות שעוברים האינדיקטורים החודשיים. תוצאה זו מתקבלת ככל הנראה הודות למתאם הגבוה שבין הרוויזיות בנתוני השימושים לבין הרוויזיות בנתוני הייבוא.

(מודלים כלכליים; ניבוי; מדיניות מוניטרית; מדדים כלכליים; צמיחה כלכלית; ייבוא; ייצוא; השקעות; צריכה)

140

אלנתן, דן; עדן, יורם; פחימה, ליאור:

מתן הלוואות לשם רכישת מניות: לקחים משוק ההון בישראל

"רבעון לבנקאות", מ"ו: 169 (אפריל 2011), עמ' 72-46.

ברבע האחרון של 1993 החלו שלושה בנקים מובילים בישראל להציע ללקוחותיהם אשראי לשם רכישת קרנות נאמנות ששווקו על-ידם. במהלך 1994 נרשמו ירידות חדות בשערי המניות בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב, וערך ההלוואה עלה על שווי תעודות ההשתתפות בקרנות הנאמנות ששימשו כבטוחות להלוואות. הבנקים, בתאום עם המפקח על הבנקים ובדרך כלל בלי קבלת הסכמה מהלקוחות, פדו במהלך 1995 את ניירות-הערך במחירים שלעתים היו נמוכים ב-30% ואף יותר מהמחירים שבהם נרכשו ניירות-הערך. כך נמצא, שחסכונות של אלפי לקוחות "נמחקו", והם נותרו חייבים לבנקים סכומי כסף גדולים. במחקר המתואר במאמר הנוכחי נבדקה השאלה, מה היה קורה אילו הבנקים לא היו ממהרים לכפות על הלקוחות את מימוש ניירות-הערך אלא משמרים את הפוזיציה מתוך הנחה שלאורך זמן ההשקעה במניות תהיה כדאית ולכן ערכן של ניירות-הערך שנרכשו ידביק את סכום ההלוואות. נמצא, כי לאורך תקופה ארוכה (13 שנים) לאחר האירוע רק קרנות מעטות הצליחו להדביק את הפער, וגם זאת לתקופה קצרה בלבד. המסקנות העיקריות העולות מן המחקר הן שתיים: 1) גם בהשקעות ארוכות-טווח כניסה לשוק בעיתוי גרוע או החמצת הזדמנות למימוש עלולות להתברר כשגיאות שאי אפשר לתקנן לאורך זמן; 2) אין וודאות כי לאורך זמן השקעה במניות היא עדיפה על השקעה בריבית הפריים.

(שוק ההון; ניירות-ערך; מניות; השקעות; הלוואות; בנקים)

141

בן-בסט, אבי:

מחלוקות, אינטרסים ופוליטיקה ברפורמות מבניות

המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים 2011, 33 עמ'. המאמר מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.idi.org.il

לרפורמות מבניות יש תרומה חשובה להקצאה יעילה של המקורות במשק ולצמיחה בת-קיימה, אך כמעט תמיד יימצאו מתנגדים לרפורמות, חלק בשל ספקנותם ורובם בשל רצון לשמר את הרנטות שהמבנה הקיים מעניק להם. עקב כך, תהליך היישום של רפורמות מבניות הוא רווי מכשולים וממושך. במאמר זה מנותחים המניעים לרפורמות מבניות ומאזן הכוחות בין השחקנים המשפיעים על יישומן – הפוליטיקאים, הרגולטורים ובעלי העניין. תרומתו של המחקר היא בבחינת השפעת המחלוקות בקרב הרגולטורים והפקידים הבכירים. מחלוקות מקצועיות מאותתות לפוליטיקאים שרמת הסיכון בביצוע הרפורמה היא גבוהה ומחלישה את ביטחונם בהצעה. מחלוקות מקצועיות גם מקלות על מלאכתם של האינטרסנטים ומגבירות את היעילות שלהם מול הפוליטיקאים. במחקר נותחו 32 ניסיונות לרפורמות בשוק הפיננסי בישראל. נמצא, כי למידת ההסכמה בין הרגולטורים ולעוצמת ההתנגדות של האינטרסנטים יש השפעה משמעותית מובהקת על ההסתברות לביצוע רפורמה מבנית (גורמי המפתח בקביעת גודלה של הרפורמה וההסתברות לאישורה על-ידי הפוליטיקאים הם רמת הקונצנזוס בין הפקידים המקצועיים ועוצמת ההתנגדות של בעלי העניין). המחלוקות ועוצמת האינטרסנטים גרמו לניסיונות חוזרים ונשנים עד לאישור הרפורמות, ובממוצע נדרשו כ-10 שנים עד ליישומה של רפורמה.

(שוק ההון; רפורמה; התערבות ממשלתית; בנקים; שירותים; חברות עסקיות; עובדי מדינה)

ט. ממשלה, רשויות מקומיות ושירותים

פרסומים

142

הרשויות המקומיות בישראל, 2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1451, ירושלים 2011, בשיתוף עם משרד הפנים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

ב-2009 היו בישראל 253 רשויות מקומיות (לא כולל שתי מועצות מקומיות תעשייתיות: רמת חובב ומגדל תפן): 75 עיריות, 125 מועצות מקומיות ו-53 מועצות אזוריות. בפרסום זה מוצגים נתונים פיסיים (בנושאי תשתיות, בינוי, חינוך, רווחה, דמוגרפיה וכו') ונתונים פיננסיים (ביצוע תקציב) של הרשויות המקומיות בישראל, המעודכנים ל-2009. נתוניה של כל רשות מוצגים במרוכז, כך שמתקבלת תמונה תמציתית ברורה של פרופיל הרשות. הפרסום מורכב מחמישה חלקים, כדלקמן: 1) מבוא – ממצאים עיקריים, הגדרות המונחים, הסברים ורשימת מקורות המידע; 2) לוחות; 3) תרשימים; 4) נספחים – א] איגודי ערים והרשויות המקומיות המאוגדות בהם, לפי שירות, 2009; ב] ועדות תכנון ובנייה, 2009; ג] מפתח היישובים במועצות האזוריות לפי סדר אלף-ביתי, 2009; ד] מוקדי תעסוקה וחינוך מחוץ ליישובים, 2009; 5) פרופיל הרשויות המקומיות – כלל-ארצי ומגזרי, עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות. בפרסום הנוכחי מובאים לראשונה נתוני מדד חדש הנקרא "קומפקטיות של עיריות ומועצות מקומיות". כמו כן, מובאים ממצאים נבחרים מתוך הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל-2009 עבור 14 הערים הגדולות בישראל (שביעות רצון משכונת המגורים, הרגשת ביטחון באזור המגורים, שביעות רצון מהמצב הכלכלי האישי, זמן הנסיעה מהבית לעבודה ועוד).

(רשויות מקומיות; תקציבים; מסים; ארנונה; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה פנימית; תמותת תינוקות; מיצב חברתי-כלכלי; דיור; רמת השכלה; תלמידים; תאונות דרכים; תחבורה; תעסוקה; גמלאות; אבטלה; שירותים; ניקיון; תשתיות; מים; בינוי; פסולת; שביעות רצון)

143

מינהל הכנסות המדינה: דו"ח שנתי 2010-2009, מס' 58

מינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר, ירושלים 2011, 507 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד האוצר: www.mof.gov.il/hachnasot.

הדו"ח מחולק השנה לארבעה חלקים, כדלקמן: 1) מדיניות מסים ומערכת המס – הכנסות המדינה ממסים ואגרות בשנים 2010-2009; תחזית הכנסות המדינה ממסים לשנים 2012-2011; נטל המס והכנסות הסקטור הציבורי; תחזית הטבות מס לשנים 2012-2011; מיסוי ישיר על יחידים בישראל (ממצאים עיקריים ממודל המס); תיאור מערכת המס בישראל; סקירת ההתפתחויות הכלכליות בשנים 2010-2009; 2) התפתחויות לגבי סוגי מסים ואגרות – גביית מס חברות; חוק עידוד השקעות הון; פריפריה לעומת מרכז (סטטיסטיקה של החברות לפי חלוקה גאוגרפית); מיסוי מקרקעין וענף הנדל"ן למגורים; מס ערך מוסף; מס קנייה; בלו דלק; מיסוי כלי-רכב; מכסים, היטלים וחשיפת המשק הישראלי ליבוא; אגרות משרדי הממשלה; שינויי חקיקה בשנים 2010-2009; 3) נושאים מיוחדים – השוואה בין-לאומית של שיעורי מס תחשיביים על עבודה, לפי מצב משפחתי ורמות שכר; הטבות מס לישובים – האם החוק משיג את מטרותיו; רוכשי דירה "יחידה" בשנים 2009-2006 – מספר חודשי העבודה הדרושים לשם רכישת דירה – ניתוח דמוגרפי; 4) השוואות בין-לאומיות – ההשוואות הן מול המדינות החברות בארגון ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח) בנושאים שונים של מערכת המס: נטל המס הכולל (כאחוז מהתוצר), ההכנסות ממסים לפי סוגי מס, שיעורי מס חברות במדינות השונות, שיעור מס ההכנסה השולי המרבי על יחידים והפער בינו לבין שיעור המס על חברות, ההכנסות מדמי ביטוח לאומי ועוד.

(מיסוי; מס הכנסה; מס ערך מוסף; אגרות; היטלים; חוקים; חברות עסקיות; משקי-בית; רשויות מקומיות; משרדי ממשלה; כלי-רכב; דלק; נדל"ן; שוק ההון; שוק הדירות; השקעות; צריכה; ייבוא; מדדים כלכליים)

144

בנק ישראל: דוחות כספיים וסקירה על מערכות התשלומים והסליקה לשנת 2010

החשבות ומערכות התשלומים והסליקה, בנק ישראל, ירושלים 2011, 76 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

פרסום שנתי זה, הכולל פירוט של הדו"ח הכספי של בנק ישראל, מורכב משלושה פרקים, כדלקמן: הדוחות הכספיים לשנת 2010; דברי הסבר לדוחות הכספיים לשנת 2010; סקירה על מערכות התשלומים והסליקה בישראל לשנת 2010. בין הממצאים: מאזן בנק ישראל הסתכם בסוף 2010 בכ-273.7 מיליארדי ₪, לעומת כ-251.9 מיליארדי ₪ ב-2009. סך כל הנכסים במט"ח, הרכיב העיקרי של נכסי הבנק, הסתכמו בכ-252.6 מיליארדי ₪, לעומת כ-229.7 מיליארדי ₪ ב-2009; פיקדונות הממשלה הסתכמו בכ-14.2 מיליארדי ₪, לעומת כ-20.3 מיליארדי ₪ ב-2009; פיקדונות התאגידים הבנקאיים הסתכמו בכ-101.4 מיליארדי ₪, לעומת כ-106.5 מיליארדי ₪ ב-2009; פיקדונות העו"ש של התאגידים הבנקאיים במטבע מקומי הסתכמו בכ-21.5 מיליארדי ₪, לעומת כ-13.3 מיליארדי ₪ ב2009, ופיקדונותיהם במט"ח הסתכמו בכ-1.54 מיליארדי ₪, לעומת כ-1.7 מיליארדי ₪ ב-2009; יתרת המק"ם בסוף 2010 הגיעה לכ-134.9 מיליארדי ₪, לעומת כ-85.4 מיליארדי ₪ בסוף 2009; סך כל האשראי לממשלה הסתכם ב-117 מיליוני ₪, לעומת 751 מיליוני ₪ ב-2009; סך כל ההתחייבויות במט"ח הסתכם בכ-8.5 מיליארדי ₪, לעומת כ-15.9 מיליארדי ₪ ב-2009; סך כל ההתחייבויות במטבע מקומי הסתכם בכ-252.1 מיליארדי ₪, לעומת כ-206.5 מיליארדי ₪ ב-2009; בדו"ח הרווח וההפסד של הבנק נרשם הפסד שנתי בסך כ-17.8 מיליארד ₪, לעומת רווח של כ-1.36 מיליארדי ₪ ב-2009; בסיס הכסף, המורכב משטרי הכסף והמעות שבמחזור ומפיקדונות העו"ש השקליים של הבנקים בבנק ישראל, גדל ב-2010 בכ-10% - מיתרה של כ-54.8 מיליארדי ₪ בסוף 2009 ליתרה של כ-66.3 מיליארדי ₪ בסוף 2010.

(בנק ישראל; רווחים; פיקדונות; ניירות-ערך; מניות; מלווה קצר מועד; הלוואות; כסף; ריבית; מטבע חוץ; אשראי; ממשלה)

145

מחלקת המטבע, בנק ישראל: סקירה שנתית, 2010

מחלקת המטבע, בנק ישראל, ירושלים 2011, 54 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

פרסום שנתי זה מורכב השנה משמונה פרקים, לפי הפירוט הבא: 1) הגדרות; 2) תפקידי מחלקת המטבע; 3) מחזור המטבע; 4) השינויים בשטרות ובמעות שבמחזור; 5) זיוף שטרות ומעות; 6) הנפקת מטבעות זיכרון; 7) הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון: הרכב הוועדה ופעילויותיה; 8) לוחות סטטיסטיים. בין הממצאים: ערך מחזור המטבע הסתכם בסוף 2010 בכ-45 מיליארדי ₪ – גידול של 9% בהשוואה ל-2009; ערך מחזור השטרות היווה כ-97% ממחזור המטבע, וערך המעות כ-3%; חלקם של המזומנים שבידי הציבור בסך המזומנים ב-2010 היה 86%; בסוף 2010 היו בישראל 1,762 מכשירים אוטומטיים למשיכת מזומנים - גידול של 2% לעומת 2009; המספר הממוצע לתושב של משיכות מזומנים מהמכשירים האוטומטיים ב-2009 היה 15, וסכום המשיכה הממוצע היה 584 ₪; מחזור השטרות גדל ב-2010 בכ-16.6 מיליוני שטרות, ועיקר הגידול היה בשטרות של 200 ₪ – 21.6 מיליוני שטרות; הפקדות שטרות בבנק ישראל הסתכמו בכ-115 מיליוני שטרות, ומשיכות שטרות הסתכמו בכ-131 מיליוני שטרות; 40.3% מהשטרות במחזור בסוף 2010 היו של 100 ₪ (145.4 מיליוני שטרות), 35.7% של 200 ₪, 13.7% של 50 ₪ ו-10.3% של 20 ₪; ערכו של מחזור המעות הסתכם בסוף 2010 ב-1.471 מיליארדי ₪ (גידול של 6.9% לעומת 2009), ומספר המעות במחזור היה 1.859 מיליארד (גידול של 5.4% לעומת 2009); הפקדות מעות בבנק ישראל הסתכמו בכ-91 מיליוני מעות, ומשיכות מעות הסתכמו בכ-187 מיליוני מעות; המטבע הנפוץ ביותר במחזור בסוף 2010 היה של 10 אגורות (985 מיליוני מטבעות) ולאחריו של 1 ₪ (391.9 מיליוני מטבעות).

(כסף)

146

שניידר, ארקדי:

מדידת שירותי בנק ישראל בחשבונות הלאומיים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 56 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2010, 31 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

מדידת פעילותו של בנק ישראל במערכת החשבונות הלאומיים דורשת שינויים בעקבות ההמלצות של המדריך החדש לעריכת חשבונות לאומיים – SNA 2008. בעבודה זו מרוכזים השינויים שהוכנסו באופן מדידת התפוקה של בנק ישראל וכן בהקצאתה לשימושים שונים. שינויים אלה כללו הגדרת כללים לרישום עסקאות בין הבנק המרכזי לבין הממשלה, כגון תשלום רווחים מהפעילות השוטפת של הבנק ותשלומים חריגים בעקבות מכירות או שערוך של נכסי רזרבה. כמו כן, מובאות דוגמאות לרישום פעילויות הבנק במערכת החשבונות הלאומיים בהתאם להמלצות המדריך החדש, ומוצעים פתרונות למקרים מיוחדים שבהם קבע הבנק ריבית שונה מריבית השוק עבור שירותים פיננסיים שהוא נותן. במסגרת העבודה, נסקר ניסיונן של מדינות מפותחות בנושא מדידת פעילות ורווחי הבנק המרכזי ורישומם בחשבונות הלאומיים (ארצות-הברית, מדינות האיחוד האירופי, רוסיה וניו-זילנד). נוסף על כך, מובא תיאור של המצב הקיים בנושא מדידה ורישום של שירותי בנק ישראל בחשבונות לאומיים, ומובאות המלצות לשינוי הטיפול בבנק המרכזי בהתאם להמלצות SNA2008.

(חשבונות לאומיים; בנק ישראל; רווחים)

147

Summary of Trends and Developments in Social Security, 2010
National Insurance Institute, Jerusalem 2011, 45 pages. The publication appears on the Institute's Website: www.btl.gov.il.

בפרסום שנתי זה, המוגש למזכירות האיגוד הבין-לאומי לביטחון סוציאלי (ISSA), נסקרת פעילותו של המוסד לביטוח לאומי בשנה החולפת בנוגע לקצבאות/גמלאות ולתשלומים השונים שהוענקו על-ידי המוסד ב-2010 ובנוגע לשיפורים שנעשו במוסד במשך השנה. כן כולל הפרסום מידע על הרחבת אוכלוסיית המבוטחים, שינויים בהגדרת זכאים וברמות הזכאות, שינויים מנהליים ותחיקתיים, שירותים חדשים, פרויקטים וקרנות מיוחדים של המוסד (כגון הקרן למפעלים מיוחדים, הקרן לפיתוח שירותים למען אנשים עם מוגבלויות והקרן לפיתוח שירותים למען ילדים בסיכון) ועוד. בסוף הפרסום מובא מידע על אמנות בין-לאומיות בנושאים של ביטחון סוציאלי ועל שינויים צפויים בקצבאות/גמלאות השונות.

(המוסד לביטוח לאומי; גמלאות; ביטחון סוציאלי; שיקום; שירותי רווחה(

148

אריאן, אשר (ז"ל); הרמן, תמר ואחרים:

מדד הדמוקרטיה הישראלית, 2010: ערכים דמוקרטיים בישראל הלכה למעשה

המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים 2010, 164 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.idi.org.il.

פרסום שנתי זה מורכב השנה משלושה חלקים, לפי הפירוט הבא: מדד הדמוקרטיה 2010 – בחינת מצב הדמוקרטיה הישראלית לפי מדדים כמותיים בשני צירי השוואה – איכות התפקוד והביצוע של ישראל בהשוואה ל-35 דמוקרטיות אחרות וביצועי ישראל בעבר ובהווה; סקר הדמוקרטיה 2010 – הצגה וניתוח של ממצאי סקר דעת הקהל השנתי, שנעשה במרס 2010 והתמקד בהערכות ובעמדות הציבור כלפי מימוש הדמוקרטיה בישראל, מידת התמיכה בה ושביעות הרצון ממנה; עקרונות דמוקרטיים במבחן המעשה – עמדות הציבור בנוגע למשטר בישראל (היחס לדמוקרטיה הישראלית, חוקה, אופיה של מדינת ישראל, תפקוד הדמוקרטיה ועמדות כלפי מוסדות השלטון) ויחסים בין אזרחים (תפיסות של שוויון, חופש ביטוי וסובלנות לאחר). בפרק הנספחים מוצגות השוואות בין מדדי הדמוקרטיה בשנים האחרונות. בין הממצאים: ברוב המדדים הבין-לאומיים ישראל דורגה מיד לאחר הדמוקרטיות הוותיקות; בשנים האחרונות לא חל שינוי בדירוגה הכללי של הדמוקרטיה הישראלית; במדדי השוויון המגדרי חלה ירידה בדירוגה של ישראל, אם כי בתחום זה היא ממוקמת מעל רוב הדמוקרטיות החדשות; השיפור העיקרי נרשם במדדים המוסדיים, בעיקר בעקבות שיפור בציונים בתחום המשילות; רוב הציבור הישראלי תומך במשטר דמוקרטי אך הוא נוטה לאפיין את הדמוקרטיה הישראלית כחלשה ולא יעילה (הפתרון המועדף עליו הוא שלטון ריכוזי יותר); מבין מוסדות המדינה, צה"ל זכה לאמון הגבוה ביותר מצד הציבור, ורק 54% מהנשאלים ציינו שיש להם אמון מלא או חלקי בבית-המשפט העליון; 72% מהנשאלים ציינו שאין להם אמון במפלגות הפוליטיות; 51% מהנשאלים ציינו שהם מצדדים בשוויון זכויות מלא בין יהודים לערבים; 51.5% מהנשאלים ציינו שהם מסכימים שרק עולים חדשים שהם יהודים על-פי ההלכה יהיו זכאים לקבל אזרחית ישראלית באופן אוטומטי; 56% מהישראלים הוותיקים סברו שיש לשלול ממחויבי גיוס שלא שירתו בצבא את הזכות לבחור ולהיבחר.

(דמוקרטיה; בחירות; הצבעה; מפלגות פוליטיות; עמדות פוליטיות; עמדות חברתיות; אמון; כנסת; צה"ל; בתי-משפט; שירותים; עיתונות; שחיתות; אפליה; אכיפת חוק; משטרה; זכויות האזרח; דעת קהל)

149

Ben Meir, Yehuda; Bagno-Moldavsky, Olena:
Vox Populi: Trends in Israeli Public Opinion on National Security 2004-2009
The Institute for National Security Studies, Tel-Aviv University, Memorandum No. 106, Tel-Aviv 2010, 118 pages The publication appears on the Institute's Website: www.inss.org.il.

בפרסום זה מוצג ניתוח מקיף ומפורט של הממצאים שהתקבלו בסקרי דעת קהל שביצע המכון למחקרי ביטחון לאומי שבאוניברסיטת תל-אביב ב-2009-2004 בקרב הציבור היהודי בישראל. הפרסום מורכב מתשעה פרקים, כדלקמן: ממצאים עיקריים; מאפייני הבוחר הישראלי; גורמי מפתח בעיצוב דעת הקהל בישראל; מצב הרוח הלאומי ותפיסת האיומים; האיום הגרעיני האיראני; הסכסוך הישראלי-פלסטיני; תפיסות של הסכסוך הישראלי-ערבי; נושאי פנים - עימות חסר מרץ או קבלה מסויגת; הערכות והשלכות. בפרק הנספחים מוצג מדגם הסקר ומתואר פרויקט דעת הקהל והביטחון הלאומי. בין הממצאים: כמחצית מהציבור היהודי בישראל משתייך מבחינה פוליטית למרכז (שלעתים מכונה "הרוב הדומם"); בקרב כל גווני הקשת הפוליטית ישנה תזוזה קלה לימין; המשתנה המשפיע ביותר על הדעה הפוליטית הוא מידת הדתיות (יותר מאשר ארץ מוצא, מיצב חברתי-כלכלי או רמת השכלה) - דתיים נוטים יותר לימין, מסורתיים למרכז וחילוניים לשמאל; רוב הציבור היהודי תומך ברעיון "שתי מדינות לשני עמים", אולם בשנים האחרונות יש מגמת ירידה בתמיכה בהקמת מדינה פלסטינית כחלק מהפתרון לסכסוך; רוב הציבור היהודי תומך בפינוי חלק מההתנחלויות שבגדה המערבית (ותומך בחוק פיצוי למפונים), אך הרוב המכריע של הציבור הוא נגד נסיגה מרמת הגולן; הערך הפוליטי החשוב ביותר בעיני הציבור היהודי הוא שמירת רוב יהודי בישראל; רק כשליש מהציבור היהודי מאמין שאפשר להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים; 79% מהמשיבים אינם מאמינים שאירן תתקוף את ישראל בנשק גרעיני; 59% מהמשיבים תומכים בתקיפת אירן אם יהיה ברשותה נשק גרעיני; מצבה הכללי של מדינת ישראל הוערך כטוב יותר ב-2009 בהשוואה ל-2007.

(ביטחון לאומי; שלום; סכסוך ערבי-ישראלי; יחסי יהודים-ערבים; עמדות פוליטיות; אידיאולוגיה; דתיות; בחירות; מפלגות פוליטיות; צה"ל; אירן; נשק גרעיני; עמדות; דעת קהל)

150

ויגודה-גדות, ערן; מזרחי, שלמה:

ביצועי המגזר הציבורי בישראל: ניתוח עמדות אזרחים והערכת מצב לאומית (2010)

המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית והמרכז לניהול ומדיניות ציבורית, אוניברסיטת חיפה, נייר עבודה מס' 10, חיפה 2010, 65 עמ', בשיתוף עם המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המרכז: http://cpmp.hevra.haifa.ac.il.

פרסום זה, היוצא לאור זו השנה העשירית, עוסק בזיהוי מגמות והתפתחויות בעמדות הציבור כלפי השירות הציבורי לאורך השנים. הפרסום מבוסס על סקר שנעשה במרס-יוני 2010 בקרב מדגם של 439 בני 18 ומעלה (48% גברים ו-52% נשים). שאלון הסקר כלל שלושה מקבצים: שביעות רצון האזרחים מרמת השירותים הציבוריים בתחומים שונים; מידת האמון שחש הציבור כלפי מוסדות וארגונים ציבוריים ואמונם במשרתי ציבור ב-33 מגזרים מקצועיים; הערכת אזרחים את ביצועי המנהל הציבורי מהיבטים שונים. כמו כן, נותחה רמת ההשתתפות הפוליטית של המשתתפים בסקר. על בסיס הממצאים, נבנה מדד משולב להערכת ביצועי המגזר הציבורי ולהערכת איכותו של המינהל הציבורי. בין הממצאים: רמת שביעות הרצון הכללית מהשירותים הציבוריים ירדה מעט (ציון 3.13 מתוך 5 ב-2010 לעומת 3.15 ב-, 2009, אך היא עדיין גבוהה מהממוצע בשנים 2010-2001 – 3.09); האמון במוסדות ציבוריים עמד על ציון ממוצע של 2.94 נקודות (2.86 ב-2009), והציון הממוצע של האמון במשרתי הציבור היה 3.07 (3.01 ב-2009); ציוני האמון הגבוהים ביותר ניתנו למשרתים בצה"ל, למשרתים במוסד ולמשרתים בשב"כ (4.14, 3.96 ו-3.86 בהתאמה), וציוני האמון הנמוכים ביותר ניתנו לחברי הכנסת, לשרי הממשלה ולנבחרי הציבור בעיריות (2.1, 2.1 ו-2.46 בהתאמה); רמת אמון הציבור בנוגע ליכולתו להשפיע על מקבלי ההחלטות בממשל ובמנהל הציבורי היתה 2.29 לעומת 2.21 ב-2009.

(מינהל ציבורי; מוסדות ציבור; משרדי ממשלה; רשויות מקומיות; משטרה; בתי-משפט; צה"ל; כנסת; פוליטיקה; שירותים; עיתונות; דעת קהל; שביעות רצון; אמון)

151

חזן, אסנת:

על תרומות, הטבות מס ומה שביניהן: תרומות יחידים וחברות למלכ”רים, והשפעת מדיניות המס על תרומות אלה

המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, בית-הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2010, 53 עמ', בשיתוף עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בית-הספר לעבודה סוציאלית: www.sw.huji.ac.il.

פעילותם של ארגוני המגזר השלישי (מלכ"רים) ממומנת ברובה על-ידי הממשלה באמצעות העברות ישירות וקניית שירותים מהם. כמו כן, תומכת הממשלה בארגונים אלה בעקיפין באמצעות מתן הטבות מס לתורמים. בעבודה זו נדונים דפוסי התרומות של יחידים וחברות למלכ"רים שזיכו את התורמים בהטבות מס והשפעת מדיניות המס על תרומות אלו. העבודה, שהיא הראשונה מסוגה בישראל, התבססה על נתוני פאנל של כלל התרומות שבגינן ניתן זיכוי מס ליחידים ולחברות ב-1999, 2000, 2004 ו-2006. הנתונים כללו את ההכנסה של התורם החייבת במס, סך התרומה, זך הזיכוי והענף הכלכלי. נתוני הפאנל הוצלבו עם נתוני מרשם האוכלוסין וקובץ הכנסות פרט, לשם יצירת מסד נתונים מקיף. בין הממצאים: תרומות יחידים וחברות בישראל אשר הוכרו לצורך הטבת מס נמצאו בעליה מתמדת (יחידים – מ-120.4 מיליוני ₪ ב-1999 ל-338.1 מיליוני ₪ ב-2006; חברות – מ-89.7 מיליוני ₪ ב-1999 ל-364.2 מיליוני ₪ ב-2006), אולם לא ניתן בהכרח לייחס עליה זו למדיניות המס: מדיניות המס נמצאה אפקטיבית בגידול היקף התרומות של תורמים שכבר תרמו בעבר, אך על-פי-רוב היא לא נמצאה אפקטיבית לכניסת תורמים חדשים; הגידול בתרומות שנוצר הודות לכניסת תורמים חדשים מומן במידה רבה על-ידי הממשלה באמצעות הטבות המס; גובה התרומה מוסבר בעיקר על-ידי התרומה בשנים קודמות ועל-ידי ההכנסה, אך לא לפי הענף הכלכלי או נתונים דמוגרפיים מעבר למשתני ההכנסה והתרומה.

(מלכ"רים; תרומות; מס הכנסה)

152

כץ, חגי; יוגב-קרן, הילה:

המגזר השלישי והמשבר הכלכלי: האם ניתן לעשות יותר עם פחות?

המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע 2010, 31 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.bgu.ac.il/ictr.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר שנועד לבחון את השפעת המשבר הכלכלי על ארגוני המגזר השלישי, שנה ומעלה מתחילתו. זאת, כהמשך לסקר קודם, שנעשה בתחילת 2009 (לגבי 2008). בסקר הנוכחי השתתפו 146 ארגונים (הרשומים כעמותות או כארגונים לתועלת הציבור ברשם העמותות או ברשם החברות) הפעילים שנה לפחות, שהתבקשו למלא שאלון שכלל שאלות על שינויים שחלו בארגון עקב המשבר הכלכלי בשנה האחרונה ועל אופן ההתמודדות עם המשבר. בין הממצאים: מצבם של 45% מהארגונים הורע יחסית ל-2008, מצבם של 38% היה ללא שינוי, ומצבם של 17% מהארגונים הוטב; הכנסותיהם של 57% מהארגונים קטנו בשיעור של כ-30% בממוצע (44% מהארגונים ב-2008), והכנסותיהם של 20% מהארגונים גדלו (36% ב-2008); 74% מהארגונים דיווחו על ירידה בהכנסותיהם מתרומות (ירידה ממוצעת של 36%), ו-20% מהארגונים דיווחו על עלייה (עלייה ממוצעת של 18%); 30% מהארגונים דיווחו על ירידה בהכנסותיהם מהממשלה, ו-23% דיווחו על עלייה; תחומי הפעילות שבהם היתה הירידה החדה ביותר בתקציבם הכולל של הארגונים היו תרבות ופנאי וארגוני אזרחים (73%-), פילנתרופיה (67%-) ודת ובריאות (60%-); בקרב 31% מהארגונים חלה ירידה במספר העובדים במהלך השנה, ובקרב 17% חלה עלייה; בקרב 24% מהארגונים חלה עלייה בהיקף ההתנדבות, ובקרב 6% חלה ירידה; 36% מהארגונים הקטנים חוו ירידה בפעילות, לעומת 26% מהארגונים הגדולים ו-15% מהארגונים הבינוניים.

(מלכ"רים; ארגונים וולונטריים; מיתון כלכלי; הכנסה; תקציבים; תרומות; מימון)

153

אבן-זהר, אהובה:

תרומת תוכנית עמותת חל"ב (חלב, לחם ביצים), ארגון הסיוע של עובדי קבוצת בזק וגמלאיה, לשיפור מצב המשפחות מקבלות הסיוע

"ביטחון סוציאלי", מס' 83 (יוני 2010), עמ' 136-103 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

ב-2006 יסדו עובדי "בזק" וגמלאיה את עמותת חל"ב (חלב, לחם, ביצים), עמותה הפועלת בשיתוף פעולה עם מחלקות הרווחה בישובים שונים במטרה לסייע לביטחונן התזונתי של משפחות במצוקה עם ילדים עד גיל 14, הסובלות ממחסור במזון. העמותה מקציבה את מצרכי המזון לאורך כל השנה ל-165 משפחות (362 ילדים) בשבעה יישובים. הסיוע ניתן באמצעות כרטיס "סופרקארד", וכל משפחה מקבלת בחינם את המצרכים המוקצים לה בחנות "שופרסל" הקרובה אליה. במחקר המתואר המאמר זה נבדקו מאפייני 56 משפחות המקבלות סיוע מהעמותה והתרומה לשיפור מצבן. זאת, תוך השוואה ל-47 משפחות עם מאפיינים דומים (גם הן במצוקה) שאינן מקבלות את הסיוע. נמצא, כי הסיוע מהעמותה אינו מחלץ את המשפחות ממצב של אי-ביטחון תזונתי, אך הוא עוזר למשפחות אלו לשרוד ומשפר את מצבם הכללי של הילדים (כולל שיפור מצב הרוח וכושר הלמידה). עוד נמצא, כי המשפחות שבקבוצת המחקר סבלו מאי-ביטחון תזונתי יותר מאשר המשפחות שבקבוצת הבקרה וכי אי-הביטחון התזונתי היה שכיח במיוחד במשפחות ברוכות ילדים ובמשפחות הסובלות מבעיות בריאות. עוד נמצא, כי בקרב משפחות שקיבלו את הסיוע במשך תקופה ארוכה יותר (6+ חודשים) חל שיפור גדול יותר בהשוואה למשפחות שקיבלו את הסיוע במשך תקופה קצרה, ומכאן שישנה חשיבות רבה לסיוע רציף.

(ביטחון תזונתי; עמותות; ארגונים וולונטריים; מזון; משפחות במצוקה; ילדים)

154

ניר, שירי; כורזים, מלכה:

"עו"סים זיקנה אחרת" - הערכת תכנית פיילוט

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 10-574, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית), בשיתוף עם השירות לזקן והשירות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

לאור ממצאים שעלו מניתוח עיסוק של תפקיד העובד הסוציאלי לזקן במחלקה לשירותים חברתיים ב-2004, הוחלט לבצע פיילוט שנועד לבחון אפשרויות לשיפור ולייעול עבודתו של העובד הסוציאלי בטיפול בזקן במחלקה. הפיילוט, המכונה "עו"סים זיקנה אחרת", נעשה על-ידי השירות לזקן בשיתוף השירות לעבודה קהילתית שבמשרד הרווחה והשירותים החברתיים בשלוש רשויות: רחובות, אשקלון וטירת הכרמל. בכל אחת מהרשויות בוצע התהליך על-ידי יועץ ארגוני נפרד, והוא נמשך כשנתיים, מתחילת 2007 עד אמצע 2009. הפיילוט לווה במחקר הערכה של מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, שמומן על-ידי אשל. במחקר ההערכה נבדקו יישומו, תרומתו והשלכותיו של הפיילוט לפי תפיסת המשתתפים. המידע נאסף מהעובדים הסוציאליים לזקן וממנהלות המדורים בשתי נקודות זמן: חצי שנה לאחר תחילת הפיילוט וארבעה חודשים לאחר סיומו. בין הממצאים: בשלוש הרשויות הביא הפיילוט לשינויים בעבודת המדור, אך נתגלתה שונות בין הרשויות בהיקף השינויים ובסוגם (ברחובות נעשו שינויים רבים יותר מאשר בטירת הכרמל ובאשקלון); בשלוש הרשויות הובעה שביעות רצון מקצב התקדמות הפיילוט, אך שביעות הרצון בסיומו היתה נמוכה יותר מאשר בתחילתו; ברחובות ובטירת הכרמל ניתנו ציונים גבוהים לתרומת הפיילוט לשיפור איכות העבודה, ובאשקלון ניתנו ציונים נמוכים יחסית; לאחר סיום הפיילוט דיווחו העובדות בכל המדורים שבכוונתן להמשיך ולעסוק בשיפור ובייעול העבודה בתחומים שאותרו בפיילוט.

(עובדים סוציאליים; לשכות לשירותים חברתיים; תכניות התערבות; קשישים)

155

עיריית תל-אביב-יפו: סקר שביעות רצון מהשירותים הניתנים על-ידי חטיבת התפעול – 2010

בתוך: "עיריית תל-אביב-יפו: שנתון סטטיסטי 2010, מס' 49", המרכז למחקר כלכלי וחברתי, עיריית תל-אביב-יפו, תל-אביב 2010, עמ' 578-577.

מטרתו של סקר זה היתה לבחון את תפיסותיהם של תושבי תל-אביב-יפו כלפי שירותים שונים הניתנים להם על-ידי יחידות חטיבת התפעול של העירייה באזור מגוריהם ובעיר בכלל. ממצאי הסקר הושוו לממצאים שהתקבלו בסקרים קודמים שנעשו ב-2006 וב-2001, כדי לבדוק באלו תחומים חלו שינויים לטובה או לרעה. בסקר השתתפו כ-1,500 תושבים (מדגם מייצג את אוכלוסיית העיר) שענו לשאלון באמצעות הטלפון. בין הממצאים: שיפור נמצא בתפיסת העיר כנקייה יותר, הן באזור המגורים של המשיב והן בעיר בכלל (בלטה שביעות הרצון מתדירות פינוי האשפה); מבחינת זיהום האוויר בתל-אביב-יפו, באופן כללי דיווחו התושבים שהוא מציק פחות מאשר בעבר; מבחינת הפיקוח העירוני, חל שיפור קטן בתפיסת אכיפת החוק בנושא חזיתות מלוכלכות של בתי עסק והשארת סחורות על המדרכה; בטיפול בבעיית בעלי-חיים משוטטים חל שיפור קטן לדעת התושבים; שיפור בולט נמצא בחופי הרחצה, שבא לביטוי במספר גדול יותר של מבקרים בהשוואה לשנים קודמות ובשיפור בשביעות רצונם של המבקרים מהמתקנים ומהניקיון בחופים; ירידה נרשמה בשיעור התושבים שדיווחו שלדעתם הגינות הציבוריות בעיר הן מטופחות או מטופחות מאוד; ירידה נרשמה במודעותם של התושבים למנהלות הרובע, ועלייה נרשמה בהיכרותם של התושבים את המוקד העירוני 106; ב-2010 עסקו תושבי העיר בפעולות מיחזור פסולת יותר מאשר בשנים קודמות.

(תל-אביב-יפו; שירותים עירוניים; ניקיון; חופים; שכונות מגורים; גנים ציבוריים; עמדות; דעת קהל)

156

ביטול קניה והחזר כספי

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 22 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moit.gov.il.

בדצמבר 2010 נכנסו לתוקפן תקנות חדשות המאפשרות לקונה לבטל קניית מוצר או שירות אם התחרט על הקנייה ולקבל את כספו בחזרה. בפרסום זה מוצגים ממצאי הסקר האחרון של מינהל מחקר וכלכלה בסדרת סקרי מעקב בתחום הצרכנות. הסקר נועד לספק מידע ראשוני על שיעורי ידיעת החוק החדש והערכות לגבי השפעותיו הצפויות. בסקר נשאלו המרואיינים על היקפי ההחזרה וההחלפה של מוצרים במהלך 2010, לפני כניסתם לתוקף של התקנות החדשות. הסקר נערך בדצמבר 2010, והשתתפו בו 1,000 בני 18+. בין הממצאים: 41.6% מהמשתתפים דיווחו כי הם החזירו/החליפו לפחות פריט אחד שקנו או שקיבלו במתנה ב-2010; 43% מהמרואיינים לא שמעו על התקנות החדשות בדבר החזר כספי וביטול קנייה (שיעורים גבוהים במיוחד במגזר הערבי ובקרב בעלי השכלה נמוכה); 8% מהלקוחות שהחזירו מוצר שקנו קיבלו החזר כספי מלא, 1% קיבלו החזר כספי חלקי, 43% קיבלו מוצר חלופי (המוצר הוחלף למוצר אחר או למוצר דומה באותו שווי כספי), 41% קיבלו שובר זיכוי על מלוא סכום הקנייה ו-2% קיבלו זיכוי שהוא נמוך מסכום הקנייה; 27% מהמרואיינים השיבו שהם לא יהיו מוכנים בשום אופן ובשום אחוז הנחה אפשרי לקנות מוצר שהוחזר (אילו היו יודעים על כך), בעוד ש-63% מהמרואיינים ציינו אחוזי הנחה שונים שבהם הם יהיו מוכנים לקנות מוצר שהוחזר; ב-83% מאירועי החזרת מוצר ניתנה התמורה מיד עם ההחזרה; רק 22% מהלקוחות שהחזירו מוצרים קיבלו החזר באותו אמצעי תשלום שבו הם קנו; הסיבה השכיחה ביותר לסירוב בית עסק לקבל מוצר בחזרה היתה שעבר זמן רב מאז הקנייה (21% ממקרי הסירוב). הפרסום כולל השוואות לממצאי סקר דומה שנעשה ב-2005.

(סקר צרכנים; חוקים; הגנת הצרכן)

י. סביבה ואקלים

פרסומים

157

Yanai Axelrod, Moshe (Ed.):
Israel's Second National Communication on Climate Change
Ministry of Environmental Protection, Jerusalem 2010, 184 pages, in cooperation with the Central Bureau of Statistics. Submitted under the United Nations Framework Convention on Climate Change.  The publication appears on the Ministry's Website: www.environment.gov.il.

דו"ח זה הוא הדו"ח הלאומי השני על שינויי אקלים, שהוכן במסגרת מחויבויותה של ישראל לאמנת האקלים ולפרוטוקול קיוטו. במסגרת הדו"ח, נסקרות ההתפתחויות בישראל בנושא פליטות גזי החממה ושינוי האקלים החל בשנת 2000, מועד פרסום הדו"ח הלאומי הראשון. בין נושאי הדו"ח: מצאי פליטות גזי החממה של ישראל לשנים 2000, 2007-2003; מדיניות וצעדים שננקטו בנושא שינוי אקלים; סקירת שימושי הקרקע בישראל; ניתוח מגמות בירידת גשמים; השפעות צפויות של שינוי האקלים על ישראל והמלצות לצעדי הסתגלות נדרשים; פליטות דו-תחמוצת הפחמן לפי ענפים ומגזרים; מחקרים שהוזמנו על-ידי המשרד להגנת הסביבה לבחינת אמצעים להפחתת פליטות גזי חממה בישראל; צריכת חשמל לפי מגזרים; הטיפול בשפכים; תרומה כלכלית, העברת טכנולוגיות ושיתוף פעולה בין-לאומי של ישראל בנושאי שינוי אקלים; מחקר ותצפיות בנושאי שינוי אקלים ומחקר בנושא אנרגיה מתחדשת; שינוי אקלים בתחומי החינוך, ההדרכה והמוּדָעוּת הציבורית; אתגרים בנושאי הפחתת פליטות והסתגלות.

(אקלים; איכות הסביבה; זיהום אוויר; אנרגיה; דלק; חשמל; שימושי קרקע; ייעור; מים; חקלאות; תעשייה; תחבורה)

158

Palatnik, Ruslana R.; Shechter, Mordechai:
Assessing the Economic Impacts of Climate Change Using a CGE Model with Decentralized Market Instruments
”Humanities & Social Sciences” (Journal of Siberian Federal University), 3: 6 (December 2010), pp. 912-923
 (E, Rs). The article appears on the Journal's Website: http://journal.sfu-kras.ru/en.

על-פי הסכם קופנהגן להפחתת פליטת גזי חממה, התחייבה ישראל להפחית את פליטת הפחמן הדו-חמצני (CO2) ב-20% עד 2020. במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר שנועד לכמת את העלויות הכלכליות הנדרשות לצורך עמידה ביעדי ההסכם, עם כניסתו לתוקף לאחר פקיעת פרוטוקול קיוטו ב-2012. המחקר התבסס על מודל חישוב שיווי משקל כללי לישראל (Israel General Equilibrium Model). במסגרת המחקר, נבדקו תמריצי מדיניות ("מיסוי ירוק") והשלכותיהם, במטרה לאפשר לקובעי המדיניות לקבל החלטות מושכלות. מסקנת המחקר היא, כי כדי להשיג את יעדי הפליטה, מצד אחד, בלי לפגוע בשוק העבודה וברווחה הכלכלית, מצד שני (פליטת עובדים מתעשיות מזהמות), יש להשתמש בכספי המיסוי הנגבים על הפליטות לצורך הפחתת המיסוי על עבודה.

(זיהום אוויר; אמנות בין-לאומיות; מיסוי; שוק העבודה; מודלים כלכליים)

159

חרות, ב'; שפר, ע'; גורדון נ' ואחרים:

איכות מימי החופין של ישראל בים התיכון בשנת 2009

חקר ימים ואגמים לישראל בע"מ, חיפה 2010, 179 עמ' (עברית, מפות ותרשימים באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של החברה: http://isramar.ocean.org.il.

בדו"ח מוצגים נתונים על איכות מימי החופין של ישראל בים התיכון בשנת 2009 ומגמות של שינויים במצב מימי החופין על סמך נתונים רב-שנתיים. הנתונים מבוססים על תוצאות ניטור זיהום הים ומקורותיו ומחקרים נלווים שבוצעו על-ידי המכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה של "חקר ימים ואגמים לישראל". תכנית הניטור הלאומית כוללת תשעה מרכיבים: 1) ניטור זיהום מימי החופין במתכות כבדות; 2) ניטור ההזרמות של נוטריאנטים (חומרי דשן) וחלקיקים למימי החופין דרך נחלי החוף; 3) ניטור השטפים האטמוספיריים של נוטריאנטים ומתכות כבדות למימי החופין; 4) ניטור ריכוזי הנוטריאנטים והאצות באזור הרדוד (עד עומק של 30 מטרים) של מימי החופין; 5) מיפוי סביבתי של מימי החופין מנתוני לוויינים; 6) ניטור אוכלוסיות החי בקרקעית לאורך החוף; 7) ניטור סמנים להשפעות ביולוגיות של מזהמים; 8) הערכת עומס הזיהום הכללי במימי החופין, המתבסס על מאגר המידע על מקורות הזיהום הנקודתיים; 9) פיילוט ניטור חברות אקולוגיות בחוף הסלעי (החל בסוף 2009). נוסף על תכנית הניטור הכללית, מבוצעות בדיקות תקופתיות באתרים שבהם מסולקים שפכים ופסולת לים. כמו כן, נעשים מחקרים בתחום זיהום הים, שתוצאותיהם מהוות בסיס לפענוח ממצאי הניטור ולהכוונה של מתכונת הניטור. ממצאים רלוונטיים של פעולות הניטור המקומיות ושל המחקרים הנלווים משולבים בדו"ח. כן כולל הדו"ח נתונים על הזיהום בנמלים ובמעגנות, שהוזמנו על-ידי חיל הים.

(הים התיכון; אוקיאנוגרפיה; פסולת; זיהום הסביבה; נמלים; נחלים; דגים; בריאות הציבור)

160

ניטור ומחקרי כנרת: דו"ח פעילות המעבדה לשנת 2010

המעבדה לחקר הכינרת על שם יגאל אלון, חקר ימים ואגמים לישראל בע"מ, חיפה 2011, 160 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של חקר ימים ואגמים לישראל בע"מ: www.ocean.org.il.

המעבדה לחקר הכינרת עוסקת בפיתוח וביישום של כלים מדעיים, לתמיכה בקבלת החלטות לגבי תפעול הכינרת כמרכיב חשוב של מערכת אספקת המים הארצית וניצולה לצרכים נוספים (דיג, קיט וכו'), תוך שמירה על איכות מי האגם לטווח ארוך. המעבדה חוקרת באופן שוטף את מכלול התהליכים הפיסיקליים, הכימיים והביולוגיים המשפיעים על רמת האיטרופיקציה ועל איכות המים באגם. בדו"ח זה מוצגים עיקרי הממצאים והמסקנות של הניטור השוטף של הכינרת ושל המחקרים שנעשו ב-2010, שבמרכזם התהליכים העיקריים המתקיימים באגם המשפיעים על איכות המים. הדו"ח מורכב משישה פרקים, לפי הפירוט הבא: הקדמה – שילוב פעולות הניטור והמחקר במעבדה לחקר הכינרת; ניטור הכינרת; מחקרי הניטור; מחקרי הכינרת; מחקרי אגן ההיקוות של הכינרת וגופי מים אחרים; נספחים - כוח-האדם של המעבדה; סטודנטים לתארים מתקדמים בהנחיית חוקרי המעבדה; מחקרי המעבדה (מחקרים שהסתיימו ב-2010 ומחקרים שהתחילו או שנמשכו ב-2010 ומחקרים חדשים ל-2011); פרסומי המעבדה בספרות הבין-לאומית המבוקרת ב-2011-2010; דו"חות המעבדה ב-2010.

(כינרת; מים; משקעים; איכות הסביבה; זיהום הסביבה; אקולוגיה; חומרי הדברה; חיידקים; דגים)

161

שקד, יונתן; גנין, אמציה:

התוכנית הלאומית לניטור מפרץ אילת: דו"ח מדעי לשנת 2010

המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת, אילת 2011, 166 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום ונתוני תכנית הניטור מופיעים באתר המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת:
 
http://www.iui-eilat.ac.il/NMP/Default.aspx.

התכנית הלאומית לניטור מפרץ אילת נועדה ליצור תשתית ידע עובדתי ארוך-טווח על מצב המערכת האקולוגית הימית בצפון מפרץ אילת, שתהווה בסיס לגיבוש המלצות ביצועיות לפתרון בעיות אקולוגיות. בדו"ח הנוכחי נסקרות תוצאות הניטור ב-2010. הדו"ח מורכב מארבעה פרקים, כדלקמן: שונית האלמוגים; ניטור הסביבה החופית; מים פתוחים – מדדים פיסיקליים, כימיים וביולוגיים; מדידות רציפות. בין הממצאים: רוב המדדים האומדים את מצב שונית האלמוגים העידו על יציבות או על עלייה קלה בשבע השנים שבהן פועלת תכנית הניטור; ב-2010 נמדדה ירידה קלה נוספת במדד הרקמה החיה לבריאות האלמוגים, וערך המדד חזר לערכי המינימום שהיו ב-2006; מגוון המינים והרכב חברת האלמוגים באתרי הניטור נותרו יציבים וללא שינויים משמעותיים בשבע השנים האחרונות; ברוב האתרים המצולמים נמדדה צמיחה נטו של אלמוגי אבן, אך ברובם הגידול בסך שטח האלמוגים היה קטן; בהתפלגות גדלי האלמוגים באתרים המצולמים לא נמצא שינוי משמעותי בהשוואה לשנים קודמות; באוכלוסיית קיפודי הים נצפתה ירידה משמעותית זו השנה השנייה ברציפות; פריחת האצות הפלנקטוניות בקרבת החופים היתה חלשה באופן בולט בשנה האחרונה; בחודשי החורף נמדדו טמפרטורות פני ים גבוהות במיוחד, וביתר השנה לא נמצאו חריגות משמעותיות, אם כי כמעט בכל הימים טמפרטורת המים היתה גבוהה מהממוצע הרב-שנתי. בסוף הדו"ח מובאים חמישה נספחים, כדלקמן: מפות אתרי הניטור; רשימת סוגי האלמוגים; מעקב אחר השינוי במאספי פורמיניפרים בעקבות פינוי כלובי הדגים במפרץ אילת, הטבעת ספינה בחוף הצפוני; טבלת פעילות צוותי הניטור ב-2010.

(ים סוף; אילת; אקולוגיה; זיהום הסביבה; איכות הסביבה)

162

חברת החשמל לישראל בע"מ: דין וחשבון סביבתי לשנת 2010

חברת החשמל לישראל בע"מ, חיפה 2011, 35 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של חברת החשמל: www.iec.co.il.

בפרסום שנתי זה נסקרים הנושאים המרכזיים הקשורים לפעילותה של חברת החשמל בתחום איכות הסביבה, לפי הפירוט הבא: עיקרי מדיניות חברת החשמל לשמירה על הסביבה; חוקים סביבתיים עיקריים הנוגעים לפעילותה של חברת החשמל; מניעת מפגעים סביבתיים מתחנות הכוח; פליטות לאוויר; מקדמי פליטה שנתיים של פחמן דו-חמצני; מערך ניטור איכות האוויר של חברת החשמל; ;פרויקט סביבתי - פרויקט הפחתת פליטות לאוויר מיחידות פחמיות באתרי "אורות רבין" ו-"רוטנברג"; תוצרי לוואי של שריפת פחם (אפר הפחם וגבס); שימוש מושכל במשאבי מים; טיפול בשפכים תעשייתיים; טיפול בשפכים סניטריים; טיפול בחומרים מסוכנים; מחזור פסולת מוצקה; הקטנת מפגעי רעש; היבטים סביבתיים של שדות חשמליים ומגנטיים; שדרוג תחנות תדלוק פנימיות; ניטור הסביבה הימית והחופית; פעילות קהילתית-סביבתית לשנת 2010.

(איכות הסביבה; חשמל; ייצור; זיהום הסביבה; זיהום אוויר; רעש; פסולת; מים; גז; פחם)

163

אילון, אופירה; נחמני, מיכל; רוזנטל, גדי ואחרים:

מסמך המלצות לקראת גיבוש מדיניות כוללת לטיפול בפסולת אריזות בישראל

מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון, חיפה 2010, 111 עמ', בשיתוף עם חברת "כיוון" והמרכז לחקר משאבי טבע וסביבה שבאוניברסיטת חיפה. הוגש למשרד להגנת הסביבה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.neaman.org.il.

הגידול המשמעותי בכמות ובנפח של חומרי אריזה המשמשים לאריזה ולאיגוד מוצרים לצורך משלוח חומרי האריזה גורמת לכמות גדלה והולכת של פסולת אריזות. בשנים האחרונות גובשו במדינות רבות דרכי התמודדות עם בעיה זו. במסמך זה מוצעת מדיניות כוללת לטיפול בפסולת האריזות בישראל. המסמך כולל תיאור של ההשפעות על הסביבה של פסולת אריזות, סקירת חלופות לטיפול בפסולת זו והצגת פתרונות שיושמו בעולם. כיום, כמות האריזות הנכנסות לשוק בישראל נאמדת בכ-1.03 מיליוני טונות בשנה, ומתוכם כ-0.3 מיליוני טונות עוברים מיחזור – 28% בלבד. המסמך מורכב משלושה חלקים, כדלקמן: א' – כללי : מבוא, הגדרות ומטרות, ההשפעות השליליות של פסולת אריזות, פתרונות אפשריים (שימוש חוזר, מיחזור והשבה, הקטנת משקל ונפח האריזות ועוד); ב' – המשק הישראלי: מאזן האריזות בכניסה וביציאה מהשוק ויעדי חוק האריזות וחוק הפיקדון; ג' – המתווה המוצע: חוק האריזות במכלול המדיניות לטיפול בפסולת בישראל, יעדי השבה ומחזור, רגולציה ומעקב, אכיפה וקנסות ועוד. בסוף הדו"ח מובאים שני נספחים: 1) בחינת עלות-תועלת של חוק האריזות והפרדה במקור של פסולת בישראל; 2) סקירת ספרות על הטיפול בפסולת אריזות במדינות נבחרות.

(פסולת; מיחזור; איכות הסביבה; מדיניות ממשלתית)

164

לביא, דורון; רגב, אורי:

פתרון אלטרנטיבי להיטל ההטמנה על פסולת בישראל

"רבעון לכלכלה", 56: 1 (מרס 2009), עמ' 45-29 (עברית, סיכום באנגלית).

בעבודה זו נבחנו הסיבות להימנעות רוב הרשויות המקומיות בישראל מלעבור למיחזור פסולת. הניתוח התבסס על שילוב של מודל תיאורטי ומחקר אמפירי שבוצע בקרב 79 רשויות מקומיות, המייצרות כ-60% מהפסולת הביתית בישראל. במחקר נבדק, בין היתר, האם המדיניות הממשלתית של הטלת היטל הטמנה המשולב עם סבסוד השקעות להפחתת הפסולת המסולקת להטמנה היא מדיניות נכונה ויעילה שתביא את המשק לרמה אופטימלית של הטמנה ומיחזור. כמו כן, נבחנה מדיניות חלופית לזו הקיימת, הקשורה לייצוב מחירי המיחזור. נמצא, כי למרות שמיחזור הוא זול יותר מהטמנה, רוב הרשויות המקומיות נרתעות מלמחזר ומעדיפות לסלק את הפסולת להטמנה. זאת, ככל הנראה, בשל התנודתיות הרבה בעלויות המיחזור. המדיניות הממשלתית היא הטלת היטל הטמנה על כל טון שמסולק להטמנה (50 ₪ לטון משנת 2011 ואילך) וסיוע בכ-40% מההשקעות הכרוכות בסילוק חלופי של הפסולת. ממצאי המחקר מלמדים כי מדיניות זו היא יקרה מדי ותביא את רמת המיחזור לרמה גבוהה יותר מזו האופטימלית למשק. יתר על כן, מדיניות זו אינה מתמודדת עם המרכיב העיקרי של הרתיעה ממיחזור – חוסר היציבות בעלויות המיחזור. עקב כך, מציעים החוקרים מתכונת סיוע חלופית: מנגנון ייצוב הבנוי על שיטת ביטוח הכוללת את שלושת הגורמים הרלוונטיים לשוק – הרשויות המקומיות, יצרני ואספני המיחזור והממשלה.

(רשויות מקומיות; פסולת; מיחזור; עלויות; מדיניות ממשלתית)

165

קאפלה, חארל המו; ברוינס, הנדריק:

מגמות אקלימיות בישראל, 2002-1970: חם וצחיח יותר בפנים הארץ

"אקולוגיה וסביבה", 1:1 (2010), עמ' 22-16. המאמר מופיע באתר האינטרנט של כתב-העת: http://magazine.isees.org.il.

במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר שנעשה במכונים לחקר המדבר על שם בלאושטיין שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף עם המחלקה למדעי כדור הארץ והסביבה שבאוניברסיטת נגויה ביפן. במחקר נבחנו המגמות האקלימיות בישראל בתקופה 1970 עד 2002, על-פי שלושה פרמטרים: הטמפרטורה השנתית הממוצעת,כמות המשקעים השנתית ומדד הצחיחות (לחות) השנתית P/PET (P – כמות המשקעים; PET – ההתאיידות הפוטנציאלית מן הקרקע ומן הצומח). בין ממצאי המחקר העיקריים: ב-12 תחנות המדידה המטאורולוגיות נרשמה התחממות ניכרת במשך השנים; הערכים השנתיים הממוצעים של המשקעים ושל מדד ה-P/PET לאורך חוף הים התיכון היו כמעט ללא שינוי; בפנים הארץ, הן במזרח והן בדרום, כמות המשקעים ומדד ה-P/PET  נמצאו במגמת ירידה, כלומר מידת הצחיחות עלתה; באילת, בבאר-שבע ובברכות המלח שבסדום נרשמה עלייה בצחיחות יותר מאשר באתרים האחרים שנבדקו; הקשר שבין השינויים בטמפרטורה לבין כמות המשקעים הצביע על מתאם שלילי, כלומר נמצאה עלייה בטמפרטורה לצד ירידה במשקעים (חוץ מאשר באילת). לסיכום, האקלים בישראל נעשה צחיח יותר במשך השנים ברוב חלקי הארץ, למעט במישור החוף.

(אקלים; טמפרטורה; משקעים)

166

מעוז, עדי; מועלם, תמר; חפץ, בני:

חומרים רפואייים (תרופות) בסביבה: נוכחות בקולחים, תנועה בקרקע וקישור לחומר אורגני מסיס

"אקולוגיה וסביבה", 1:1 (2010), עמ' 37-30. המאמר מופיע באתר האינטרנט של כתב-העת: http://magazine.isees.org.il.

בסביבה חקלאית מהווה ההשקיה בקולחים מקור אפשרי לחדירת חומרים רפואיים לקרקע. נוכחותם של חומרים רפואיים בקולחים נובעת משימוש רחב בתרופות לטיפול באדם ובחי ומהרחקתם המוגבלת במסגרת מערך הטיפול המקובל בשפכים. גורלם של חומרים רפואיים אלה תלוי בתכונות הקרקע ובנוכחותו של חומר אורגני מסיס. חומר זה עשוי לסייע בהגברת ניידותם של מזהמים אורגניים בקרקע או לתרום לתהליכי קיבוע של החומרים על-ידי קשירתם למוצקי הקרקע. מטרתו של המחקר המתואר במאמר הנוכחי היתה לבדוק את מידת ריכוזם של חומרים רפואיים בקולחים, לבחון את תנועת החומרים naproxen ו-carbamzepine בקרקע ולבדוק את יכולת הקישור שלהם לחומר האורגני המסיס. באופן כללי נמצא, כי הקישור של ה-naproxen לחומר אורגני מסיס היה גבוה יותר מזה של ה-carbamazepine. מניתוח כולל של עקומי הפריצה של החומרים הרפואיים הללו בקרקע עולה, כי עם הירידה בעומק הקרקע (ירידה בתכולת החומר האורגני בקרקע), תנועת החומרים עוכבה פחות וכי תנועתם עוכבה יותר במי ברז מאשר בנוכחות קולחים. זאת, כנראה, בשל השפעותיו של החומר האורגני המסיס על הקולחים. ממצאי המחקר מלמדים שהמקטע ההידרופובי החומצי של החומר האורגני המסיס הוא החשוב ביותר בקישור החומרים שנחקרו. ההנחה היא, שגם עבור חומרים רפואיים אחרים מקטע זה יהווה רכיב סופח משמעותי שיתרום לפוטנציאל הקישור הכולל של החומר האורגני המסיס.

(השקיה; מים; תרופות; זיהום הסביבה; איכות הסביבה)

167

כהן, אריאל; פיימן, דינה; ציפורי, אבי; סבר, יובל:

הזרמת שפכים וקולחים בנחלי יהודה ושומרון: הערכת מצב על בסיס הניטור ב-2009-2008

"אקולוגיה וסביבה", 2:2 (2011), עמ' 132-126. המאמר מופיע באתר האינטרנט של כתב-העת: http://magazine.isees.org.il.

מזה עשרות שנים מנוטרים נחלי ישראל על-ידי רשות הטבע והגנים באופן שוטף. הניטור, הפיקוח והאכיפה הביאו להסרה ולהפחתה של מזהמים. בנחלי יהודה ושומרון, לעומת זאת, לא נעשה ניטור מקיף עד 2006, על אף הפוטנציאל לזיהום גדול במי התהום ובמים העיליים. מ-2006 ואילך עורכים רשות הטבע והגנים והמשרד לאיכות הסביבה ניטורים בנחלים נבחרים באזור זה. ביהודה ושומרון חיים כ-2.76 מיליוני תושבים פלסטינים וישראלים, והשפכים של כ-2.26 מיליוני תושבים אינם מטופלים. כמות השפכים שיוצרה ביהודה ושומרון ב-2009 נאמדת בכ-74.4 מלמ"ש (מיליוני מטרים מעוקבים בשנה). כ-51.7 מלמ"ש מהם סולקו לסביבה, והיתר טופלו במתקנים לטיפול בשפכים. מקורות הזיהום הפלסטיניים העיקריים הם שפכי הערים חברון, שכם, רמאללה וג'נין, ומקורות הזיהום הישראליים העיקריים הם שפכי נחל קדרון ושפכי קריית ארבע. להזרמת שפכים ביתיים ותעשייתיים לנחלים ולבורות ספיגה (וגם לשאיבות יתר), יש השלכות סביבתיות שליליות. במאמר הנוכחי מוצגים ממצאי הניטור של עשרה נחלים ביהודה ושומרון שזורמים בהם שפכים גולמיים וקולחים באיכות ירודה. נפח הזרימות העיליות בנחלים אלו מוערך בכ-25 מלמ"ש. שפכי הנחלים שכם, חברון ומודיעים, שנוטרו במסגרת המחקר, זורמים באזורים שבהם הרגישות ההידרולוגית היא גבוהה. לכן, אקוות ההר, המספקת מים באיכות גבוהה לישראל ולרשות הפלסטינית, נמצאת בסכנה הולכת וגוברת. בנחלים נמדדו עומסי מזהמים אורגניים גבוהים, הגורמים לפגיעה אקולוגית משמעותית: פריחת אצות, עלייה בעכירות המים, ירידה ברמת החמצן המומס ועוד. יש לציין, כי בהשוואה ל-2007 נרשמה ירידה קלה בריכוזי המזהמים ב-2008 וב-2009, אך הם עדיין גבוהים מאוד ביחס לנדרש. עומס המזהמים הגבוה ביותר נמדד בנחל חברון.

(נחלים; זיהום הסביבה; יו"ש)

168

בן-חור, מגי; גסר, גיא; לייב, לאה ואחרים:

השפעת תכסית צמחית ושימושי קרקע על נגר עילי וסלף קרקע בשטחים פתוחים במישור החוף

"הנדסת מים", מס' 71 (אוקטובר-נובמבר 2010), עמ' 39-34.

נגר עילי וסחף קרקע עלולים לגרום להידרדרות המערכת האקולוגית, להצפות, לזיהומים ולנזקים רחבי ממדים. במאמר זה מתואר מחקר שנעשה על-ידי המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה של מכון וולקני, שמטרתו היתה לבדוק את השפעתם של הצמחייה ושל שימושי הקרקע השונים (קרקע מעובדת וקרקע לא-מעובדת) על שיעורי הנגר והסחף בשטחים הפתוחים שבאזור מישור החוף. הממצאים העיקריים מהמחקר היו: השפעת הצמחייה העונתית (עשבייה וחיטה) וממשקי העיבוד (פליחה ואי-פליחה) על סחף הקרקע היתה בדרך כלל רבה יותר מהשפעתם על שיעורי הנגר – הבדלים אלה בהשפעת הטיפולים על הנגר והסחף נבעו מהבדלים בגורמים ובמנגנונים שהיו אחראים להיווצרותם; תסכית של עצים ירוקי עד, כגון עצי הדר, מנעו את היווצרות הנגר וסחף הקרקע מהאזורים שאותם חיפו; כמויות הנגר והסחף שהתקבלו בקרקע מעובדת וחשופה היו גבוהות – אחוזי הנגר מכל עונת החורף מכלל הגשם העונתי בטיפול זה נעו בין 36% ל-40%, ושיעורי הסחף (כמות הסחף הכללית בכל חורף ליחידת שטח קרקע ויחידת כמות גשם) נעו בין 4.4 ל-7.1 ג'/מ"ר/מ"מ; ממשק אי-פליחה לא הקטין את כמויות הנגר העילי, כנראה עקב עלייה בצפיפות הקרקע החולית, ולעומת זאת, ממשק זה הקטין באופן מובהק את כמויות הסחף, כנראה כתוצאה מעלייה ביציבות התלכידים, שהקטינה את תהליך ניתוק החלקיקים מגוף הקרקע במהלך הגשם; השפעת צמחים עונתיים, כגון חיטה ועשבייה, בהקטנת הנגר היתה בדרך כלל קטנה ולא מובהקת – השפעה זו היתה תלויה במועד נביטת הצמחים ובקצב גדילתם; לצמחים העונתיים היתה השפעה מובהקת בהקטנת הסחף בכך שהם גרמו להקטנה במהירות זרימת הנגר העילי ולכדו חלקיקי קרקע שנעו עם הנגר. כתוצאה מכך, תנועת החלקיקים במורד השיפוע קטנה והסחף פחת.

(מישור החוף; מים; שימושי קרקע; גידולים צמחיים)

י"א. סדר ציבורי

פרסומים

הרשעות ומורשעים בעברות נהיגה, 2008-2006

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1415, ירושלים 2011. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגת לראשונה סטטיסטיקה שנתית של מורשעים והרשעות בעבירות נהיגה בישראל. הנתונים כוללים הרשעות (או אזהרות) בעבירות נהיגה שנרשמו בדו"חות תנועה או בתיקי תאונות דרכים עם נפגעים. הנתונים לא כוללים דו"חות שבוטלו ותיקי תאונה שנסגרו. לצורך הפקת הפרסום, הוקם בלמ"ס "מאגר הרשעות בעבירות נהיגה", המקושר למידע ממאגרים נוספים כגון "מרשם האוכלוסין" וקובץ "מורשים לנהוג" של משרד התחבורה. בפרסום נכללו הרשעות ואזהרות בגין עבירות נהיגה שבוצעו ב-2008-2002 והוכרעו עד אוגוסט 2009. הנתונים מוצגים לפי גיל, מין, קבוצת אוכלוסייה ויישוב המגורים של הנהג המורשע ובפילוח לפי סוג העבירה. כמו כן, מוצגים נתונים על נהגים שהיו מעורבים בתאונות דרכים עם נפגעים והורשעו בבתי-משפט בגין עבירות שביצעו בתאונה. הנתונים כוללים פירוט של סוג כלי-הרכב שהיה מעורב בתאונה ומידע על הנהג המורשע: ישראלי מורשה או לא מורשה לנהוג, נהג זר מאזורי יו"ש וחבל עזה או נהג זר מחו"ל. בין הממצאים: גברים היוו 77% מהנהגים המורשעים בעבירות נהיגה ב-2008; ב-2008 הורשעו בעבירות נהיגה 24% מהגברים היהודים המורשים לנהוג ו-36% מהגברים הערבים המורשים לנהוג; בקרב נהגים ישראלים מורשים לנהוג, מספר ההרשעות הממוצע למורשע יהודי ב-2008 היה 1.3, ומספר ההרשעות הממוצע של מורשע ערבי היה 1.6; 97% מעברות הנהיגה ב-2008 נרשמו לנהגים ישראלים מורשים לנהוג; 55% מהמורשעים בעבירות נהיגה ב-2008 היו בני 44-25; בקרב נהגים עד גיל 24, הורשעו בעבירת נהיגה 19% מהגברים היהודים המורשים לנהוג ו-35% מהגברים הערבים המורשים לנהוג; 22% מהעבירות ב-2008 היו בגין אי-שימוש באביזרי בטיחות, 19.8% היו בגין נהיגה במהירות מופרזת, ו-19.9% היו בגין אי-ציות לתמרור.

(נהגים; עבירות תנועה; תאונות דרכים; פסיקה)

169

יוגב, דקלה:

הערכות ועמדות הציבור כלפי משטרת ישראל, 2010

לשכת המדען הראשי, המשרד לביטחון הפנים, תל-אביב 2010, 207 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). בוצע על-ידי מכון "מחשוב". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד לביטחון הפנים: www.mops.gov.il.

מטרתו של סקר שנתי זה היא לבחון את עמדות הציבור לגבי נושאים שונים הקשורים למשטרה (תפקידיה, אמינותה, יעילותה, שיטור קהילתי, תדמית השוטר והמשטרה ועוד) ואת הגורמים המשפיעים על עמדות אלו. המדגם כלל 1,507 מרואיינים בני 14 ומעלה. הדו"ח כולל השוואות לממצאי שנים קודמות. בין הממצאים: 43% מהמרואיינים סברו שהמשטרה ממלאת את תפקידה באופן כללי בצורה מוצלחת או מוצלחת מאוד; 30% מהמשיבים העריכו שתפקוד המשטרה השתפר בשנתיים האחרונות; 42% מהמשיבים הביעו הערכה חיובית למקצועיות המשטרה; כשליש מהמשיבים העריכו באופן חיובי את יעילותה של המשטרה, את התייחסותה ברצינות לפונים אליה ואת מתן יחס שווה לפונים אליה; 67% מהמשיבים העריכו באופן חיובי את טיפול המשטרה במניעת פיגועים חבלניים, 69% את שמירת הסדר הציבורי, 36% את הטיפול בעבירות תנועה/תאונות דרכים ו-36% את הטיפול בפשיעה מאורגנת. באופן כללי, צעירים, נשים, בעלי רמת השכלה נמוכה, דתיים ומסורתיים, אזרחים שלא באו במגע עם המשטרה בשנה האחרונה ומשיבים ממחוזות הדרום, המרכז והצפון העריכו את המשטרה, את תדמיתה ואת תדמית השוטר כחיוביים יחסית למבוגרים, גברים, בעלי רמת השכלה גבוהה, חילונים, אזרחים שבאו במגע עם המשטרה ומשיבים ממחוזות ש"י, תל-אביב וירושלים. בהשוואה לשנים קודמות, עמדות הציבור הן חיוביות יותר או דומות לאלו שהיו ב-2007 וב-2004. בהשוואה בין המגזרים, נמצאו הבדלים רבים בעמדות בין יהודים לערבים, ובאופן כללי עמדותיהם של הערבים כלפי המשטרה היו חיוביות יותר.

(משטרה; עמדות; ביטחון אישי; יעילות; פשעים; אלימות; תאונות דרכים; יחסי משטרה - קהילה)

170

כ"ץ, ישראל; טליאס, מוטי; פיורקו, יובל:

מדד אלימות לאומי לחברה הישראלית

לשכת המדען הראשי, המשרד לביטחון הפנים, ירושלים 2011, 27 עמ', בוצע על-ידי "צפנת – מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mops.gov.il.

בעבודה זו נעשה ניסיון לפתח ולגבש מדד לאלימות בחברה הישראלית. זאת, ביוזמת המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל. במסגרת זו, נערכו שלושה מושבים של "שולחן עגול", בהשתתפות נציגי אקדמיה, משרדי ממשלה ועמותות שונות. בפרסום מסוכמות התובנות וההסכמות שהתגבשו בדיונים אלה. הפרסום מורכב מחמישה פרקים, כדלקמן: הצורך במדד אלימות בישראל; מדדים חברתיים ומדד אלימות; פיתוח מדד אלימות – רקע וסוגיות מרכזיות; זיהוי ומיפוי של נתונים בנושא אלימות בישראל; עקרונות מסגרת לפיתוח מדד אלימות בחברה הישראלית. בפרק הנספחים, מוצגים היוזמה האמריקאית לפיתוח מדד אלימות, עיקרי דו"ח האלימות והבריאות של ארגון הבריאות העולמי ורשימת משתתפי השולחן העגול. המקורות ששימשו לגיבוש המדד הם: משטרת ישראל, משרד הרווחה, משרד החינוך; הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרויקט "עיר ללא אלימות", מחקרים אקדמיים, נתוני עמותות ודיווחים של כלי תקשורת.

(אלימות; ביטחון אישי; מדדים)

171

בשן, ענת (עורכת):

משטרת ישראל: דין וחשבון שנתי - 2009

משטרת ישראל, ירושלים 2010, 206 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

דו"ח שנתי זה מורכב השנה מחמישה חלקים, כדלקמן: משטרת ישראל – תחומי אחריות, תפקידים ומבנה ארגוני; אגפי המשטרה; יחידות כפופות למפכ"ל/לסמפכ"ל; מחוזות המשטרה; לוחות סטטיסטיים. בין הממצאים: ב-12 השנים האחרונות חלה ירידה בסך תיקי החקירה שנפתחו, מ-519,200 ב-1998 ל-408,537 ב-2009; עלייה בסך התיקים שנפתחו בעשור האחרון נרשמה בתחומי עבירות מין, סחר והחזקת סמים ושימוש בסמים; ירידה בסך התיקים שנפתחו בעשור זה נרשמה בתחומי התפרצות לדירה, התפרצות לעסק ואלימות; במספר המעצרים הפליליים חלה עלייה עקיבה במשך השנים, וב-2009 הגיע מספרם ל-59,226 (58,018 ב-2008); ירידה של 26.8% נרשמה במספר תיקי הרצח ב-2009 לעומת 2008 (128 תיקים); עלייה בולטת של 32% נרשמה במספר תיקי החקירה בגין שוד – 1,375 ב-2009 לעומת 1,039 ב-2008; עלייה של 19.8% נרשמה בפתיחת תיקים בגין עבירות מין – מ-3,700 ב-2008 ל-4,434 ב-2009; נמשכה מגמת הירידה במספר תיקי גניבת רכב – 20,815 ב-2009 לעומת 25,615 ב-2008; אחוז כלי-הרכב שנמצאו ב-2009 היה 28.7% לעומת 27.3% ב-2008; בעבירות כלפי הסדר הציבורי נפתחו 107,592 תיקים ב-2009 לעומת 62,207 תיקים ב-2008; בעבירות של שימוש בסמים מסוכנים נפתחו 18,972 תיקים ב-2009 לעומת 16,869 תיקים ב-2008.

(משטרה; פשעים; עבריינות; אלימות; תאונות דרכים)

172

גורן, טלי:

שיעור שוטרים ל-1,000 תושבים בישראל, בהשוואה בינלאומית

"העיקר במחקר 2009" (בהוצאת אגף תכנון וארגון, משטרת ישראל), ירושלים 2010, עמ' 16-9. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

שיעור השוטרים ל-1,000 תושבים הוא אחד המדדים להשקעה באכיפת החוק. בעבודה זו נדונות חלופות להצגת שיעור זה, ומוצגת השוואה למדינות החברות בארגון ה-OECD. יש ארבע חלופות לבחינת "שיאי שוטרים" (המספר המרבי של משרות שאפשר להעסיק במשטרה): שיא קבע ישיר – ההשקעה נטו של המשטרה בשוטרים לנושא בטחון פנים (כולל מג"ב) – 2.64 שוטרים ל-1,000 תושבים ב-2009; שיא ישיר, משטרה "כחולה" בלבד – ההשקעה בתפקידי משטרה קלאסיים, כולל שוטרי קבע ושח"מ (שוטרי חובה במשטרה) – 2.27; שיא ישיר – ההשקעה נטו בשוטרים (למעט אזרחים, אך כולל מג"ב ושח"מ) – 3.14; שיא ישיר ועקיף – ההשקעה של המשטרה וגופים ציבוריים וממשלתיים אחרים בכוח-אדם (למעט אזרחים) – 3.72. החלופה המקובלת היא שיא ישיר, והנתון לשנת 2009 מלמד על 3.14 שוטרים ל-1,000 תושבים. בחלופת שיא ישיר (וגם בחלופות האחרות) ניכרת ירידה בשיעור השוטרים בשנים האחרונות (3.35 ב-2006), וזאת עקב קיצוצי תקציב וגידול האוכלוסייה. בהשוואה ל-15 מדינות החברות בארגון ה-OECD (מתוך 30), שיעור השוטרים ל-1,000 תושבים בישראל, על-פי חלופת שיא ישיר, הוא קרוב לחציון.

(משטרה; שוטרים; כוח-אדם)

173

רגב, בשורה:

סקר נפגעי עברה: 2009-2008

"העיקר במחקר 2009" (בהוצאת אגף תכנון וארגון, משטרת ישראל), ירושלים 2010, עמ' 27-17. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

סקר נפגעי עבירה של משטרת ישראל נועד לחקור את היקף ההיפגעות של האוכלוסייה מעבירות שונות ולאמוד את "הנתון האפל של הפשיעה" - מספר העבירות שאינן מדווחות למשטרה. נתונים אלה עשויים לסייע באומדן מידת הסיכון של נפשות ומשקי-בית להיפגע מעבירות לאורך זמן ולפתח אומדנים של אי-דיווח למשטרה. במאמר זה מתוארים שני סקרי נפגעי עבירה שערכה משטרת ישראל באמצעות קבוצת "גיאוקרטוגרפיה" ב-2008 וב-2009. בסקרים אלה נבדקו מדגמים מייצגים של משקי-בית ונפשות. בין הממצאים: 21.5% ממשקי-הבית נפגעו ב-2009 לפחות מאחת מהעבירות הבאות: גניבה מהבית, גניבת רכב, פריצה לרכב ופגיעה בילדים (אלימות כלפיהם או גניבה מהם), לעומת 22.3% ממשקי-הבית ב-2008; בקרב משקי-הבית שנפגעו, בדרך כלל דווח על פגיעה אחת במהלך השנה האחרונה, אך לגבי אלימות כלפי ילדים 56% מההורים דיווחו ב-2009 שילדיהם נפגעו מאלימות יותר מפעם אחת (65% מההורים ב-2008); 15.2% מבני 18+ דיווחו כי הם נפגעו לפחות מאחת מארבע קבוצות העבירות שנבדקו בסקר במהלך השנה האחרונה, בדומה לשיעור שהתקבל ב-2008; שיעור הדיווח של משקי-בית שנפגעו מהעבירות הנ"ל היה 43.6% ב-2009 ו-42.4% ב-2008; מבין אלו שנפגעו ולא דיווחו למשטרה, כמחצית ציינו שלא דיווחו בגלל סיבות הנוגעות למשטרה ולתדמיתה בציבור, וכשליש טענו שלא דיווחו מאחר שהנזק היה קטן.

(פשעים; נפגעי עבריינות)

174

זיו, נועה; לוין, סטיבן; יונאי, שחר:

השפעת המרחק הגיאוגרפי ממוקד מלחמה על פשיעה בישראל

"העיקר במחקר 2009" (בהוצאת אגף תכנון וארגון, משטרת ישראל), ירושלים 2010, עמ' 39-29. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

במחקר המתואר במאמר זה נערכה בדיקה השוואתית של שיעורי הפשיעה ב-12 יישובים בישראל בעת מלחמת לבנון השנייה (יולי-אוגוסט 2006), לפניה ואחריה. במסגרת המחקר, נבחנו שיעורי הפשיעה ב-12 היישובים העירוניים הבאים: קריית מוצקין, קריית ים, עפולה, חיפה, ירושלים, ראשון-לציון, נתניה, תל-אביב, רחובות, קריית גת, באר-שבע, ואילת. לגבי כל אחד מהיישובים הללו נבדק מרחקם הגאוגרפי ביחס לעיר קריית-שמונה, שספגה את עיקר הפגיעות בתקופת המלחמה, בין יוני 2005 לספטמבר 2007. הממצאים העיקריים: רמת הפשיעה הכללית בעת המלחמה היתה נמוכה ב-1.2% מאשר בחודש שלפניה; בחודש שלאחר המלחמה עלתה רמת הפשיעה ב-4.7% בהשוואה לרמת הפשיעה בעת המלחמה; בערים הקרובות לאזור הסכנה רמת הפשיעה ירדה (בניגוד להשערה), ואילו באזורים המרוחקים מאזור הסכנה רמת הפשיעה עלתה; במהלך המלחמה חלה עלייה בגניבות רכב, שנמשכה גם בחודש שלאחריה, ולאחר מכן חלה ירידה והתייצבות; בעבירות אלימות חלה ירידה בתקופת המלחמה ועלייה קלה בחודש שלאחריה; בעבירות גניבה וצווארון לבן חלה ירידה קלה בתקופת המלחמה ועלייה קלה בחודש שלאחריה; בעבירות שוד, מין ופריצה לבתים לא ניכר שינוי מהותי ברמת הפשיעה לאורך כל תקופת המחקר.

(מלחמות [השפעות]; מלחמת לבנון השנייה; פשעים; עבריינות)

175

גרדר-שגיב, דוידי:

"פעמיים גנב - תמיד גנב": מועדות פלילית בקרב עבריינים בישראל

"העיקר במחקר 2009" (בהוצאת אגף תכנון וארגון, משטרת ישראל), ירושלים 2010, עמ' 68-55. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר על מוּעָדוּת (עבריינות חוזרת) בקרב עבריינים בישראל. המחקר התבסס על נתוני המאגר המשטרתי לגבי רישומים פליליים (גזר-דין "אשם" בבית-משפט) ורישומים נוספים (כגון תיקי חקירה שנסגרו, כולל מקרים שבהם לא הוגש לבית-משפט כתב אישום) בשנים 1985 עד 2008, לגבי עבירות מסוג "פשע" ו"עוון". לא נכללו רישומים שבהם המשטרה החליטה לא לפתוח בחקירה (כ-15% מהפשיעה המדווחת) ורישומים שהסתיימו בזיכוי הנאשם. בין הממצאים: העבריינים המועדים (שני רישומים פליליים או יותר) היוו כ- 13.3% מבעלי הרישומים, אך הם היו אחראים לכ-41.8% מהפשיעה המדווחת; עבריינים עם רישום פלילי אחד בלבד היוו כ-30.5% מכלל בעלי הרישומים, וחלקם היחסי בכלל הפשיעה היה כ-25.2%; בעלי רישום משטרתי בלבד שלא הואשמו בבית-משפט ושתיקם נסגר היווי כ-56.2% מבעלי הרישומים והם היו אחראים לכ-33% מהפשיעה; שיעור האנשים שהיה להם רישום משטרתי אחד (34.9%) או רישום פלילי אחד שבו תיק אחד בלבד (14.5%) היוו כ-49.4% מכלל בעלי הרישומים, אך חלקם בכלל הפשיעה המדווחת היה כ-15.2% בלבד. משמעות הממצאים היא, שקבוצה קטנה יחסית של עבריינים מועדים אחראית לחלק גדול מאוד של הפשיעה. עוד ראוי לציין, כי בקרב כרבע מהעבריינים המועדים חלפה פחות משנה מהרישום הפלילי הראשון לרישום הפלילי השני.

(עבריינות; מועדות)

176

סינואני-שטרן, צילה; קושניר ברדוגו, ורד; אלפר, דורון:

בדיקת יעילות תחנות משטרה בישראל ע"י מודל מעטפת הנתונים

"העיקר במחקר 2009" (בהוצאת אגף תכנון וארגון, משטרת ישראל), ירושלים 2010, עמ' 93-83. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

בעבודה זו נבחנה היעילות התפעולית היחסית של תחנות משטרה בישראל ב-2007-2006, באמצעות מודל מעטפת הנתונים - DEA (Data Envelopment Analysis), על סמך שתי תשומות (מצבת כוח-אדם פעילה ומצבת כלי-רכב פעילה) ו-16 תפוקות (תיקים עם כתבי אישום, מעצר עד תום ההליכים, אחוז תיקי חשיפה וכו') של 60 תחנות משטרה. הנתונים נלקחו מתוך המערכות התפעוליות של משטרת ישראל וניתוחם נעשה בתוכנת Frontier. בהמשך חושבו מדדים מתקדמים יותר של המודל לצורך דירוג תחנות המשטרה - מטריצת ההערכות ההדדיות (Cross Efficiency), מדד להערכה עצמית מוגזמת (Maverick), מודל לחיקוי (Benchmark), תחנות עמיתות (Peers) ושיפורים. לתיקוף המודל נבחנו הקורלציות בין המודלים השונים. כמו כן, נערכה השוואה בין ששת מחוזות המשטרה. בשלב הניתוח השני, בוצעה רגרסיה מרובת משתנים בעזרת תוכנת SPSS.  זאת, לשם מציאת הסבר לשׁוֹנוּת תוצאות היעילות התפעולית שנמדדו בשלב הניתוח הראשון על-ידי מודל ה-DEA. בהתאמה לממצאים מהספרות המחקרית, לא נמצא קשר בין היעילות לבין המשתנים הסביבתיים. מבין 60 התחנות, שמונה תחנות קיבלו את הציון 100 (יעילות) ו-13 קיבלו ציונים של 60 ומטה (לא יעילות).

(משטרה; יעילות; מודלים)

177

גורן, טלי; רוטשילד, טלי; מלמד, אשר:

תופעת האלימות במגזר החרדי ובחינת יחסי הגומלין עם המשטרה

"העיקר במחקר 2009" (בהוצאת אגף תכנון וארגון, משטרת ישראל), ירושלים 2010, עמ' 131-117. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

במחקר המתואר במאמר זה נבחנו מאפייני הפשיעה והעבריינות במגזר החרדי, תוך שימת דגש על יחסי הגומלין שבין המשטרה לבין אוכלוסיית מגזר זה. בחלקו הראשון של המחקר נותח היקף הפשיעה במגזר החרדי, תוך התמקדות בעיר החרדית אלעד, ובחלקו השני נבחנה מידת שיתוף הפעולה בין המגזר החרדי לבין המשטרה באמצעות מחקר איכותני, שכלל ראיונות עומק עם אנשי משטרה ורווחה הפועלים במגזר, רבנים וקורבנות עבירה. בין הממצאים: בבחינת מספר עבירות לאלף תושבים בעיר אלעד, העבירות הבולטות היו עבירות תקיפה, למעט תקיפת עובדי ציבור (ב-2008, 3.4 לאלף תושבים), איומים (3.2 לאלף תושבים) ועבירות אלימות במשפחה (3.2 לאלף תושבים); תופעות האלימות הבולטות במגזר היו וונדליזם של בני נוער ואלימות במשפחה; באלעד ובביתר עילית נרשמה עלייה בשיעור עבירות התקיפה והאלימות במשפחה בין 1999 ל-2008, ובאלעד נרשמה גם עלייה בשיעור עבירות האיומים; בקרב הציבור החרדי גוברת הנכונות לשיתוף פעולה עם המשטרה, וכן גוברת הנכונות לדווח על עבירות, אם כי רמת הדיווח היא עדיין נמוכה מאוד. תת-הדיווח מיוחס בעיקר לחשש מרישום פלילי ולחשש מהעברת הבעיה מהקהילה למדינה. מהמחקר עלה צורך בפעילות קהילתית ענפה של המשטרה במגזר החרדי במטרה ליצור יחסי אמון. צרכים נוספים שעלו היו צורך להקים נקודות משטרה ביישובים חרדיים, צורך לגייס גברים חרדים למשמר האזרחי וצורך להרחיב את קשרי העבודה שבין המשטרה לבין הרבנים וההנהגה המקומית.

(משטרה; חרדים; פשיעה; עבריינות נוער; יחסי משטרה – קהילה; אלעד; ביתר עילית)

178

בן-פורת, גיא; יובל, פני:

המשטרה והחברה הערבית בישראל: עמדות, ציפיות וצרכים

"העיקר במחקר 2009" (בהוצאת אגף תכנון וארגון, משטרת ישראל), ירושלים 2010, עמ' 143-133. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

מחקרי עמדות שנעשו בישראל מצביעים על רמת אמון נמוכה של ערביי ישראל במשטרה בהשוואה לציבור היהודי. מטרתו של המחקר המתואר במאמר זה היתה להצביע על הבעיות העיקריות הניצבות בפני המשטרה בעבודתה מול הציבור הערבי בישראל ולבחון את עמדות האזרחים הערבים כלפי רפורמות אפשריות בעבודת המשטרה ואת סיכוייהן להשפיע באופן חיובי על היחסים בין המשטרה לבין ערביי ישראל. בפרסום מוצגים ממצאי סקר שנערך במרס-אפריל 2009 בקרב מדגם מייצג של 1,006 איש מאוכלוסיית בני 18 ומעלה הערבית בישראל. בין הממצאים: כ-49% מהמשיבים טענו שקיים מחסור בשיטור ביישובים הערביים; 40.3% מהמשיבים לא הסכימו עם האמירה ש"המשטרה איננה פועלת בתקיפות לאכוף את החוקים ביישוב שלי"; 59.1% מהמשיבים סברו שצריך שבמשטרה ישרתו שוטרים ערבים, לעומת 35.1% שסברו שלא צריך; 45.1% מהמשיבים סברו כי גיוס שוטרים ערבים למשטרה ישנה לטובה את היחסים בין המשטרה לציבור הערבי, אך 19.3% סברו שגיוס שוטרים ערבים דווקא ישנה לרעה יחסים אלה; 54.3% מהמשיבים ציינו כי הם מעדיפים דפוס שיטור מעורב ביישובם, כלומר שוטרים יהודים וערבים גם יחד; 75% מהמשיבים סברו שהמשטרה תצליח במשימותיה ביישוב אם היא תשלב בעבודתה את ראשי הקהילה ותסתייע בהם; 26% מהמשיבים דיווחו כי בשנים האחרונות הם חוו יחס מפלה מצדו של שוטר; 56% מהמשיבים טענו שהם לא היו מוכנים להתגייס למשטרה אילו הוצע להם הדבר (בקבוצת מיקוד הובעה התנגדות גורפת לגיוס למשטרה).

(משטרה; ערביי ישראל; פשיעה; יחסי משטרה - קהילה)

179

בר-המבורגר, רחל; שגיא, רחל; ראובני, תמר; עזר, חנה:

גורמים מעכבים ומקדמים את הפעלת קבוצות אופ"י בבתי הספר

הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, ירושלים 2010, 184 עמ', בשיתוף עם רשות המחקר, ההערכה והפיתוח, מכללת לוינסקי לחינוך. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.antidrugs.gov.il.

המודעות לתפקיד בית-הספר בפעילות למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול בקרב מתבגרים הביאה את הרשות למלחמה בסמים ומשרד החינוך (השירות הפסיכולוגי – שפ"י) ליזום את תכנית אופ"י (אימון ופיתוח יכולות התמודדות) להתערבות חינוכית-טיפולית בבתי-ספר. תכנית זו נועדה לתלמידים הנמצאים בסיכון לשימוש באלכוהול ובסמים. מנחי התכנית הם עובדים סוציאליים ויועצים חינוכיים, שעברו תכנית הכשרה דו-שנתית. בדו"ח הנוכחי מוצגים ממצאי מחקר הערכה על תכנית אופ"י, שמטרותיו היו: בדיקת הגורמים המקדמים והמעכבים את הפעלת קבוצות אופ"י בבתי-הספר, על-פי תפיסת המנחים והמנהלים; תפיסת התכנית ותרומתה בעיני התלמידים והמנחים. המחקר כלל ראיונות עם יועצות חינוכיות שעברו את ההכשרה, שאלונים שנמסרו למנחים ולתלמידים מ-26 בתי-הספר שבהם פעלה התכנית וקבוצת בקרה של תלמידים. בין הממצאים: בעיית עישון סיגריות ונרגילות נתפסה על-ידי המנחים כחמורה (4.85 מתוך 6 בסולם החומרה) וכך גם בעיית שתיית אלכוהול (4.3); תפיסת החומרה של שימוש בסמים ובחומרים נדיפים היתה נמוכה (2.5-2); לא נמצאו הבדלים משמעותיים בתפיסת החומרה לפי מגזר בית-הספר או שכבה; התלמידים תפסו את בעיית שתיית האלכוהול כבעיה בינונית בחומרתה (פחות מ-3.5) ואת בעיית השימוש בסמים ברמה נמוכה (פחות מ-2); תרומת התכנית לתלמידים ולמנחים נתפסה על-ידי המשתתפים כבינונית-גבוהה, ולבית-הספר - כבינונית; כ-30% מהתלמידים שהשתתפו בתכנית עישנו, כשליש שתו 5+ משקאות חריפים בחודש שקדם למילוי השאלון, ו-4.2% דיווחו שהם השתמשו בסמים אי פעם; שיעורים גבוהים במיוחד של עישון ושתיית אלכוהול נמצאו בקרב יוצאי חבר העמים ואתיופיה; בהשוואה לקבוצת הבקרה, תלמידים שהשתתפו בתכנית הביעו עמדות שליליות יותר כלפי בית-הספר ונכונות גבוהה יותר להתנסות בשתיית אלכוהול ובשימוש בסמים בעתיד; המנחים הביעו שביעות רצון גבוהה מההכשרה שהם קיבלו. בסוף הדו"ח מובאות המלצות.

(מתבגרים; תלמידים; שתיית אלכוהול; שימוש בסמים; עישון; תכניות התערבות; עמדות)

180

עזאיזה, פייסל; שהם, מירב; בר-המבורגר, רחל; אבו-עסבה, ח'אלד:

שימוש בסמים ובאלכוהול בקרב תלמידי החינוך הערבי העל-יסודי בישראל: דפוסים ומגמות

"מגמות", מ"ז: 2 (נובמבר 2010), עמ' 235-213 (עברית, סיכום באנגלית).

במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר שנועד לבחון את שיעורי השימוש בחומרים פסיכואקטיביים, חוקיים ולא-חוקיים, בקרב מתבגרים ערבים בישראל הלומדים במסגרות החינוך הפורמלי. במסגרת המחקר, נבדקו הקשרים בין שיעורי המדווחים על שימוש בחומרים פסיכואקטיביים לבין מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, מאפיינים בין-אישיים, מאפיינים קוגניטיביים ומאפייני אישיות. במחקר, שנערך ב-2004, השתתפו 2,944 מתבגרים (1,166 בנים ו-1,767 בנות), תלמידי כיתות ז'-י"ב מ-60 בתי-ספר בגליל, בנגב ובמשולש, שמילאו שאלוני דיווח עצמי. בין הממצאים: כ-17% מהתלמידים דיווחו על שתיית משקה אלכוהולי בשנה האחרונה (13.7% בחודש האחרון ו-11.8% בשבוע האחרון), כ-14% דיווחו על עישון סיגריות בשנה האחרונה (11.5% בחודש האחרון ו-10.4% בשבוע האחרון), כ-12% דיווחו על שימוש בחומרים פסיכואקטיביים אסורים בשנה האחרונה (11.2% בחודש האחרון ו-10.5% בשבוע האחרון), וכ-9% דיווחו על שימוש בסמים לא-חוקיים כלשהם בשנה האחרונה (8.5% בחודש האחרון ו-8.1% בשבוע האחרון); המשתנים הבלתי-תלויים שיש להם תרומה מובהקת לסיכוי להשתמש בכל סוגי החומרים הם מגדר (בנים), עמדות חיוביות כלפי שימוש בחומרים פסיכואקטיביים, תפיסת סיכון נמוכה וכוונות התנהגות; בנים דיווחו על עישון סיגריות פי 4.6 יותר מאשר בנות, על שתיית אלכוהול פי 3.4 יותר ועל שימוש בחומרים לא-חוקיים פי 2.4 יותר; רמת דתיות נמוכה נמצאה קשורה באופן מובהק לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים.

(מתבגרים; ערביי ישראל; חומרים פסיכואקטיביים; שימוש בסמים; שתיית אלכוהול; עמדות; קוהרנטיות; חוסן אישי; דתיות; מיצב חברתי-כלכלי; נטילת סיכון)

181

וייסבורד, דוד; שהם, אפרת; אריאל, ברק ואחרים:

מחקר מעקב בקרב אסירים משוחררים נפגעי סמים בוגרי פרויקט כלא השרון

"מגמות", מ"ז: 2 (נובמבר 2010), עמ' 253-236 (עברית, סיכום באנגלית).

הקשר שבין צריכת סמים לבין מעורבות בפעילות עבריינית הוא ידוע, וכדי להתמודד עם תופעה זו הסב שירות בתי-הסוהר ב-1994 את כלא השרון למרכז גמילה ושיקום ארצי לאוכלוסיית האסירים נפגעי הסמים. בעבודה המתוארת במאמר זה נבדקה השפעת הפרויקט על מאפייני המוּעָדוּת (עבריינות חוזרת) של האסירים שהשתתפו בפרויקט זה לעומת השפעתן של תכניות טיפול אחרות במהלך ארבע השנים שלאחר השחרור מהכלא. קבוצת המחקר כללה 417 אסירים שסיימו לרצות 2/3 מתקופת מאסרם בכלא השרון והשתתפו בתכנית הטיפולית, ושתי קבוצות בקרה כללו 173 אסירים משוחררים נפגעי סמים שלא קיבלו טיפול כלל במהלך מאסרם ו-152 אסירים משוחררים נפגעי סמים שקיבלו טיפול כלשהו בבית-סוהר אחר במהלך מאסרם. מקורות הנתונים ששימשו לעבודה היו תיקי האסירים שברשות לשיקום האסיר, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול (נתונים חברתיים-דמוגרפיים) ומאגר הרישום הפלילי של משטרת ישראל. נמצא, כי שיעור האסירים המועדים (מעצר חוזר, מאסר חוזר ומספר עברות הסמים לאחר השחרור ממאסר) בקרב המשתתפים בפרויקט של כלא השרון היה נמוך באופן מובהק משיעור האסירים המועדים בשתי קבוצות הבקרה. כמו כן, ממוצע האירועים החוזרים (מעצר, מאסר ומספר עברות הסמים) היה נמוך מהממוצע בשתי קבוצות הבקרה. בהשוואה של קבוצת המחקר לקבוצת הבקרה שקיבלה טיפול בכלא אחר נמצא הבדל במועדות כבר בשנה הראשונה לאחר השחרור, ואילו בהשוואה לקבוצת הבקרה שלא קיבלה טיפול נמצא הבדל מובהק רק כעבור שלוש שנים.

(שיקום אסירים; שימוש בסמים; תכניות התערבות; אסירים משוחררים; מועדות)

182

Cohen, Miri; Halevy-Levin, Sarah; Gagin, Roni et al:
Elder Abuse in Long-Term Care Residences and the Risk Indicators
"Ageing and Society", Vol. 30: 6 (August 2010), pp. 1027-1040.

מטרתה של העבודה המתוארת במאמר זה היתה להעריך את שכיחות התופעה של התעללות בקשישים השוהים במוסדות לטיפול ממושך בישראל ולבחון מהם גורמי הסיכון להתעללות. הערכת הפגיעה בקשישים על-ידי מטפליהם במוסדות בוצעה לגבי 71 קשישים בני 70 ומעלה ששהו במחלקות הפנימיות והאורתופדיות של שני בתי-חולים אוניברסיטאיים לאחר שהועברו אליהן מן המוסדות לטיפול ממושך לצורך טיפול. במסגרת העבודה, נבנה שאלון שכלל פרופיל חברתי-דמוגרפי ובריאותי של המטופלים ורשימה של סוגי התעללות. נמצא, כי 31% מהמטופלים עברו התעללות כלשהי ושהסוג השכיח ביותר של התעללות היה התנהגות חסרת נימוס (או השפלה) מצד המטפלים; בקרב 22.5% מהמטופלים נמצאו סימני התעללות, בעיקר הזנחה; גורם הסיכון העיקרי להתעללות היה רמת תלות גבוהה באחרים לביצוע פעולות יום-יומיות, כגון רחיצה, הלבשה והאכלה. בסוף המאמר נדונות השלכות הממצאים, ומובאות המלצות בנוגע לאבחון התעללות בקשישים מוגבלים.

(התעללות בקשישים; מוסדות לקשישים)

183

בנבנישתי, רמי; שמיד, הלל:

סקר עמדות הציבור כלפי פגיעה בילדים והדיווח לרשויות

מכון חרוב, ירושלים 2010, 38 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.haruv.org.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר שנועד לבחון את עמדות הציבור כלפי פגיעה בילדים. הנושאים שנבדקו היו: תפיסת הציבור את חומרת הבעיה של התעללות ופגיעה בילדים; עמדות כלפי התנהגויות או מצבים הנתפסים כפגיעה בילדים ומקרים המצדיקים דיווח למוסדות המטפלים; ניסיון וידע בכל הקשור לדיווח לרשויות על חשד לפגיעה בילדים; דרכי ההתערבות המועדפות והערכת אנשי מקצוע העוסקים בתחום; הבדלים בין קבוצות בתפיסות ובעמדות. הסקר נעשה בקרב 862 איש - מדגם מייצג של אוכלוסיית בני 18+ בישראל. בין הממצאים: 42% מהמשיבים ראו בפגיעה של הורים בילדיהם בעיה חמורה במידה רבה או רבה מאוד; נשים (49%) יותר מגברים (35%) ראו בפגיעה בילדים תופעה חמורה ביותר; יהודים העריכו את הבעיה כחמורה במידה רבה או רבה מאוד יותר מאשר ערבים (61% לעומת 39%); שיעור החרדים (21.5%) שדיווחו שאינם יודעים כלל על התופעה של פגיעה בילדים היה גדול יותר משיעור החילוניים (7.5%); 20% מהמשיבים דיווחו שהיתה להם לפחות התנסות אחת עם מקרה של התעללות/הזנחה, אך לשאלה האם הם דיווחו על האירוע לרשויות ענו רק 159 איש, ומתוכם רק 88 אמרו שדיווחו; 27% מהנשאלים ציינו שהם אינם יודעים למי לפנות בעת גילוי מקרה של התעללות/הזנחה (250 איש אמרו שיפנו למשטרה, 168 איש אמרו שיפנו לשירותי הרווחה ו-55 אמרו שידווחו לרופא/קופת חולים/ער"ן); 75% מהמשיבים סברו שחובה על-פי חוק לדווח למשטרה או לעובד סוציאלי כשהם רואים גננת או מורה סוטרים לילד; 80% מהמשיבים סברו שהממשלה אינה מקצה די משאבים כדי למנוע מקרי התעללות.

(התעללות בילדים; עמדות)

184

דו"ח על פעילות מערכת ההוצאה לפועל בשנת עבודה 2009

רשות האכיפה והגבייה, ירושלים 2010, 31 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.eca.gov.il.

בדו"ח שנתי זה, המוגש לשר המשפטים, נסקרת פעילותה של מערכת ההוצאה לפועל ומוצגים נתונים מגוונים על פעילות זו. בין הממצאים: ב-2009 נפתחו 443,357 תיקי הוצאה לפועל חדשים (כמחציתם תיקי תובענות – גידול של 13% בהשוואה ל-2008) ונסגרו 225,740 תיקים; תיקי שטרות היוו 15.3% מהתיקים שנפתחו ב-2009, לעומת 33.8% ב-2008; נותרו פתוחים במערכת האכיפה והגבייה 2,582,367 תיקים; 83% מהתיקים שנפתחו ב-2009 היו בגין תובענות, שיקים ומשכון ו-17% בגין פסקי-דין על תשלום מזונות; 39.1% מהתיקים הפתוחים היו במחוז תל-אביב, 27.8% במחוז חיפה והצפון, 19.1% במחוז המרכז ו-14% במחוז ירושלים; הגבייה הישירה בלשכות ההוצאה לפועל הסתכמה בכמיליארד ₪ והגבייה העקיפה הסתכמה בכ-13 מיליארדי ₪; פעילות האכיפה כללה בין היתר, עיקול של 300,414 כלי-רכב ועיקול של 196,421 מטלטלין; 140,042 הגבלות הוטלו על חייבים ב-2009, שהשכיחות בהן היו הפקדת רישיון נהיגה (26%) והפקדת דרכון (18%); ב-2009 הוגשו 86,716 בקשות לעיכוב יציאה מארץ – עלייה של 40% לעומת 2008.

(הוצאה לפועל; אכיפת חוק)

185

דין וחשבון אודות פעולות הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע בשנת 2009

הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, משרד המשפטים, תל-אביב 2011, 207 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.justice.gov.il (ראו: יחידות משפט, טכנולוגיה ומידע [רמו"ט]).

דו"ח שנתי זה מתייחס לפעולות האכיפה והפיקוח של הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (רמו"ט), הקשורות להגנה על מידע אישי על-פי חוק הגנת הפרטיות: רישום מי שמתעתד להפעיל מאגר מידע בפנקס מאגרי המידע כתנאי להפעלתו; עדכון פרטים שסופקו בעת הרישום אם השתנו; גביית אגרת רישום ואגרה שנתית; קשרים עם גופים מחו"ל העוסקים באכיפת הגנת הפרטיות ועוד. בפרק הנספחים מוצגים, בין היתר, ממצאי סקרים בנוגע לתפיסת הפרטיות בציבור הישראלי ובמגזר העסקי בישראל. בין הממצאים: ב-2009 הוגשו 407 בקשות לרישום מאגר מידע; במהלך השנה נתקבלו 557 אישורי רישום בבקשות שהוגשו לרשם; ב-2009 נגבו כ-2.3 מיליוני ₪ עבור אגרות הרישום והאגרות התקופתיות; במהלך השנה התקבלו 107 תלונות לגבי סוגיות הקשורות בהגנת הפרטיות, המהוות 88% מהתלונות שהגיעו לרמו"ט; במהלך השנה נפתחו ברמו"ט 105 תיקי פיקוח בנושא הגנת הפרטיות, המהווים 94.5% מכלל תיקי הפיקוח; בסקר שנערך בקרב מדגם של 529 בני 18+ נמצא, כי 70% מהמשיבים סברו שהמידע האישי אינו מוגן כראוי, ורק 34% סברו שהחקיקה הקיימת מסוגלת להתמודד עם התגברות העברת המידע האישי בין גופים שונים; באותו סקר העידו כמחצית מהמשיבים כי הם מוטרדים מהאופן שבו גופים ציבוריים ופרטיים מגנים על מידע פרטי לגבי אנשים, ורק 22% סברו שהעברת מידע אישי באמצעות האינטרנט היא בטוחה; בסקר שנערך בקרב מדגם של 203 נציגי חברות במגזר העסקי (אחראים/מעורבים בנושאים הקשורים לניהול מידע בחברה) נמצא, כי ביותר ממחצית החברות אין מודעות להוראות חוק הגנת הפרטיות בתחום המידע האישי; 58% מהמשיבים סברו שחוק הגנת הפרטיות מקנה לאזרחים הגנה ברמה בינונית, ורק 16% סברו שהחוק מקנה הגנה ברמה גבוהה.

(שנתונים [פרסומים]; מאגרי מידע; פרטיות; אבטחת מידע; חוקים)

186

פידלמן, איתי:

נישואי קטינים

מרכז מידע ומחקר, הכנסת, ירושלים 2011, 12 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.knesset.gov.il/mmm.

על-פי החוק, הגיל המינימלי לנישואים בישראל הוא 17. במקרים חריגים אפשר להתחתן בגיל צעיר יותר, באישור בית-משפט. במסמך זה , שהוגש לוועדה לזכויות הילד בכנסת לפי בקשתו של יו"ר הוועדה, חבר הכנסת זבולון אורלב, מוצגים נתונים על אודות נישואי קטינים בישראל בשנים האחרונות. יש לציין, כי קיימים פערים גדולים בנתונים בין הגורמים השונים הקשורים לאכיפת החוק. בין הממצאים: על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2005 נישאו 356 קטינות בישראל (341 מוסלמיות והיתר יהודיות), ב-2006 נישאו 315 קטינות (308 מוסלמיות), ב-2007 נישאו 325 קטינות (313 מוסלמיות) וב-2008 נישאו 151 קטינות (142 מוסלמיות); רוב הקטינות המוסלמיות שנישאו בשנים הללו היו ממזרח ירושלים; על-פי נתוני הנהלת בתי-המשפט, ב-2005 הוגשו 30 בקשות לנישואי קטינים ואושרו 17, ב-2006 הוגשו 31 בקשות ואושרו 11 וב-2007 הוגשו 28 בקשות ואושרו 12; ב-2009-2005 נפתחו תיקים בודדים במשטרה  בגין נשיאת נערה או עריכת נישואים או סיוע לנישואים שלא כחוק; ב-2010 נפתחו 15 תיקים, ו-12 מהם עדיין פתוחים; ב-2006 נרשמו במשרד הפנים 156 נערות כנשואות, ב-2007 ירד המספר ל-143, וב-2008 עלה המספר ל-636 (יש לציין, כי במקרים רבים נערכים נישואי קטינות ללא ידיעת הרשויות, ורק שנים לאחר החתונה, כאשר הנערה עברה את גיל 17, נעשית פנייה לקבל אישור רשמי לנישואין. לכן, נתונים אלה לא משקפים בהכרח את מספר הנערות שנישאו בפועל באותה שנה).

(נישואי קטינות; חוקים)

187

 

י"ב. עבודה ושכר

פרסומים

סקרי כוח-אדם, 2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1417, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל נתונים על המועסקים והבלתי-מועסקים בישראל, המתבססים על סקר כוח-אדם לשנת 2009. הנתונים מוצגים לפי תכונות דמוגרפיות (מין, גיל, דת, יבשת לידה, תקופת עלייה, מצב משפחתי ומספר הילדים בבית), תכונות השכלה (מספר שנות לימוד, סוג בית-הספר האחרון שבו למדו והתעודה הגבוהה ביותר שקיבלו), תכונות גאוגרפיות (צורת יישוב, מחוז ונפת מגורים) ותכונות תעסוקתיות (ענף כלכלי, משלח-יד, מספר שעות עבודה בשבוע, מעמד בעבודה, מקום העבודה, סיבות לעבודה חלקית, משך ואופן חיפוש עבודה וכו'). לוחות מיוחדים בפרסום עוסקים בעבודת נשים שאינן רווקות, עולים מ-1990 ואילך, האוכלוסייה הערבית, בני 15 ומעלה לפי תכונות כוח עבודה שנתיות ושבועיות והשוואות בין-לאומיות. הפרסום כולל גם נתונים על "מתייאשים" מחיפוש עבודה ועל שכירים המועסקים באמצעות חברות כוח-אדם או קבלני כוח-אדם. כמו כן, מוצגים נתונים המתייחסים למטרופולינים תל-אביב, חיפה ובאר-שבע ולמשלחי-יד נבחרים. בין הממצאים: שיעור בני 15 ומעלה שהשתתפו בכוח העבודה האזרחי ב-2009 היה 56.6% (3.015 מיליוני נפש); שיעור הנשים שהשתתפו בכוח העבודה היה 51.9%, ושיעור הגברים היה 61.6%; מספר המועסקים ב-2009 הסתכם ב-2.786 מיליוני נפש (מספר הגברים המועסקים קטן בכ-12,000 נפש לעומת 2008, ומספר הנשים המועסקות גדל בכ-21,300 נפש; שיעור הבלתי-מועסקים ב-2009 היה 7.6% לעומת 6.1% ב-2008.

(כוח-אדם; תעסוקה; אבטלה; עבודה חלקית; חיפוש עבודה; משלחי-יד; תכונות דמוגרפיות; עולים; ערביי ישראל; נשים עובדות; מתודולוגיה סטטיסטית)

188

Radian, Zipora; Nir, Michal:
Management of CAPI and CATI at the Labour Force Survey
International BLAISE Users Group, IBUC 2010 13th International Blaise Users Conference, Baltimore 2010, 7 pages. The publication appears on the Group's Website: www.blaiseusers.org.

בסקירה זו מתואר תהליך ביצוע הראיונות של הנדגמים בסקר כוח-אדם של הלמ"ס. המדגם כולל 12,000 משקי-בית המרואיינים ארבע פעמים במשך שנה וחצי - פעמיים בראיון פנים-אל-פנים בעזרת מחשב (Computer-Assisted Personal Interviewing - CAPI) ופעמיים דרך הטלפון בעזרת מחשב (Computer Assisted Telephone Interviewing - CATI). הראיונות פנים אל פנים נעשים בגל ההשבה הראשון ובגל ההשבה הרביעי, והראיונות הטלפוניים נעשים בגל השני ובגל השלישי. איסוף הנתונים הממוחשב החל ב-1999 באמצעות תוכנת BLAISE לניהול סקרים ממוחשב, מהמרכז הארצי לאיסוף נתונים של הלמ"ס בירושלים. תהליך הטמעת המערכת והמעבר לראיונות CAPI הושלם ב-2008. במסגרת הסקירה, מתוארים המערכת הממוחשבת לאיסוף הנתונים, תהליך עבודת השדה במהלך הסקר, היתרונות והחסרונות של ביצוע הראיון הראשון בטלפון במקום פנים-אל-פנים (בכ-18% מהמקרים, כשקיים קושי בביצוע ראיון פנים-אל-פנים), המעבר לראיונות CAPI, הטיפול בחוסר היענות מצד נדגמים ועוד. המסקנה היא, כי השימוש במערכת הממוחשבת והשילוב של ראיונות פנים-אל-פנים עם ראיונות טלפוניים נחל הצלחה. בהמשך מתוכננים אמצעי הדרכה חדשים לשם שיפור שיתוף הפעולה בין סוקרי ה-CAPI לסוקרי ה-CATI, והמטרה היא שהחל ב-2012 יהפוך סקר כוח-אדם לסקר חודשי שיכלול שמונה גלי השבה.

(כוח-אדם; סקר; תוכנה; שיטות מחקר; היענות)

189

סקר הכנסות, 2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1439, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

סקרי הכנסות מתבצעים על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאז 1965. החל ב-1997, משלבת הלשכה את נתוני ההכנסות משני סקרים: "סקר הכנסות" ו"סקר הוצאות משק-הבית". הנתונים שבפרסום הנוכחי, עבור שנת 2009, מבוססים על מדגם נטו של 15,114 משקי-בית, כאשר 8,844 משקי-בית הם ממדגם "סקר הכנסות" ו-6,270 משקי-בית הם ממדגם "סקר הוצאות משק-הבית". בפרסום מוצגים נתונים על הכנסות משקי-הבית, בחלוקה לפי משקי-בית שבהם ראש משק-הבית עבד כשכיר, כעצמאי או שלא עבד. מובא פירוט לפי עשירוני הכנסה, גודל משק-הבית, מספר המפרנסים במשק-הבית ונתונים דמוגרפיים של ראש משק-הבית כגון גיל, יבשת לידה, תקופת עלייה, דת ומספר שנות לימוד. נתוני ההכנסה מוצגים הן לפי שכר ברוטו והן לפי שכר נטו. בחלקו האחרון של הפרסום מובאים ממצאים לגבי הכנסות משכר עבודה של שכירים ב-2009. בחלק זה מפורטים גם המין, משלח-היד והענף הכלכלי הראשי. כן נעשה חישוב של ההכנסה לשעת עבודה לפי מין, גיל, דת, מספר שנות לימוד, צורת יישוב מגורים, תקופת עלייה, ענף כלכלי ומשלח-יד. ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו במשקי-בית שבהם ראש משק-הבית היה שכיר היתה 16,077 ₪ (נטו - 13,323 ₪), במשקי-בית שבראשם היה עצמאי - 17,061 ₪ (נטו – 13,609 ₪), ובמשקי-בית שבראשם היה אדם שלא עבד - 5,717 ₪ (נטו - 5,345 ₪). 81.7% מההכנסות ברוטו במשקי-בית שבראשם היה שכיר, מקורם היה בהכנסה מעבודה; במשקי-בית שבראשם היה אדם שלא עבד, 49.4% מההכנסות היו מתמיכות ומקצבאות ממוסדות ממשלתיים ו-32.4% מההכנסות היו מפנסיות ומקופות גמל.

(הכנסה; שכר; שכירים; עובדים עצמאיים; משלחי-יד; פנסיה; קצבאות; קופות גמל)

190

שאול-מנע, נאוה:

דרכי חיפוש-עבודה: שיטות החיפוש, מס' דרכי החיפוש והסיכוי למצוא עבודה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 57 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2010, 49 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

מטרתה של עבודה זו היתה לתאר ולהסביר את התפלגות דרכי חיפוש העבודה בקרב בלתי-מועסקים, תוך התייחסות להשפעת מחזור העסקים, למאפייני המובטל (משתנים דמוגרפים, חברתיים וגאוגרפים, משך חיפוש העבודה וסוג המשרה) ולקשר שבין מספר דרכי החיפוש לבין הסיכוי למצוא עבודה. דרכי החיפוש שנבדקו היו: פנייה לשירות התעסוקה, פנייה לחברות כוח-אדם, התייעצות עם חברים וקרובים, פנייה ישירה למעסיקים ובדיקת מודעות בעיתונים/אינטרנט. העבודה התבססה על נתוני סקרי כוח-אדם של הלמ"ס לשנים 1995 עד 2007. בין הממצאים: שתי דרכי החיפוש הנפוצות ביותר היו באמצעות שיחות עם חברים וקרובים ובאמצעות בדיקת מודעות בעיתונים/אינטרנט; אמצעי החיפוש העיקרי של בני מיעוטים, בעלי רמת השכלה נמוכה, מבוגרים ועולים חדשים היה פנייה לשירות התעסוקה; דרכי החיפוש המועדפים על בעלי השכלה גבוהה היו בדיקת מודעות בכלי התקשורת ופנייה ישירה למעסיקים; נשים נטו לבדוק מודעות בכלי התקשורת יותר מאשר גברים; יהודים השתמשו ביותר דרכי חיפוש מאשר לא-יהודים; פנייה לחברות כוח-אדם היתה דרך החיפוש הכי פחות שכיחה; יחס הסיכויים למציאת עבודה תוך שימוש ב-5-2 דרכי חיפוש, בהשוואה לדרך חיפוש אחת, נמצא גדול יותר באופן מובהק. עוד עולה מן הממצאים, כי לגברים יש סיכוי גדול יותר למצוא עבודה בהשוואה לנשים וכך גם לילידי אירופה/אמריקה בהשוואה לילידי ישראל. עוד נמצא, כי הסיכוי למצוא עבודה במחוזות תל-אביב וירושלים הוא גבוה יותר מאשר במחוזות הצפון, חיפה והדרום.

(חיפוש עבודה; כוח-אדם; אבטלה; רמת השכלה)

191

דמוגרפיה של עסקים: מקבץ נתונים סטטיסטיים ממרשם העסקים, 2009-2003

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1431, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים שנתיים של עסקים במשק הישראלי, אשר הופקו ממרשם העסקים שהוקם בלמ"ס ב-2003 על בסיס הנחיות ה-Eurostat וה-OECD. המרשם מבוסס בעיקר על קובץ של רשויות מס ערך מוסף (מע"מ) ועל קובץ של המוסד לביטוח לאומי. נתונים שנתיים אלה מאפשרים ניתוח ובחינה של העסקים הפועלים במשק הישראלי: מספר העסקים הפעילים, מספר משרות השכיר של ישראלים או זרים ונתוני שכר של ישראלים או זרים לפי ענף כלכלי (ברמת סדר או ענף ראשי) ולפי מחוז; תנועות העסקים במרשם לפי ענף כלכלי (ברמת סדר) ולפי מחוז - התפלגויות ושיעורים של פתיחות וסגירות של עסקים, "לידות" של עסקים ועסקים שלא שרדו על בסיס נתונים כמותיים; נתוני הישרדות של עסקים ואחוז אי-הישרדות בקרב עסקים חדשים לפי ענף כלכלי (ברמת סדר). זאת, לפי הנחיות חדשות של Eurostat וה-OECD ("Manual on Business Demography Statistics 2007"). בין הממצאים: ב-2009 פעלו בישראל 464,655 עסקים לעומת 389,561 עסקים ב-2003; ב-2009 נפתחו 46,192 עסקים ונסגרו 37,204 עסקים; בשנים 2009-2003 חל גידול שנתי ממוצע של כ-3% במספר העסקים הפעילים במשק; חלקם של העסקים הפעילים בענפים נכסי דלא-ניידי, השכרה ושירותים עסקיים הוא הגבוה ביותר מבין כלל העסקים הפעילים בענפי הכלכלה השונים; אחוז ה"לידות" הממוצע הגבוה ביותר היה בענף שירותי האירוח והאוכל, והאחוז הנמוך ביותר היה בענף החקלאות; אחוז ההישרדות הגבוה ביותר של עסקים היה בענפי החינוך ושירותי בריאות, רווחה וסעד - 69.4% מהעסקים שרדו את שנת פעילותם החמישית; אחוז ההישרדות הנמוך ביותר היה בענפי שירותי האירוח והאוכל - 32.2% מהעסקים בלבד שרדו את שנת פעילותם החמישית.

(חברות עסקיות; עסקים קטנים; שירותים; תעשייה; מסחר; חקלאות; תחבורה; תקשורת; ביטוח; חשמל; מים; בינוי; דיור; מינהל ציבורי; שירותי בריאות; שירותי רווחה; שירותי חינוך; תעסוקה)

192

התפתחות תחום ההייטק בישראל בשנים 2007-1995

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1389, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מרוכזים נתונים על תחום ההיי-טק בישראל ב-2007-1995. הגדרת התחום הושתתה על התאמה להגדרות בין-לאומיות מקובלות ועל הגדרות תאורטיות של תחום זה. הפרסום כולל את הנושאים הבאים: משרות שכיר, שכר ממוצע ומאפייני השכירים בתחום ההיי-טק; הכנסות והוצאות ותכונות כלכליות של משקי-בית שבהם יש עובד/ים בתחום ההיי-טק; חינוך והשכלה גבוהה כגורמים המאפשרים השתלבות בתחום ההיי-טק; סחר חוץ וחשבונות לאומיים. בין הממצאים: משקלו של תחום ההיי-טק בתוצר המקומי הגולמי גדל מ-8% ב-1995 ל-14.5% ב-2007; חלקם של ענפי התעשייה בתחום ההיי-טק בייצוא של כל ענפי התעשייה גדל מ-37% ב-1995 ל-46% ב-2007; ייצוא הסחורות בתעשיית ההיי-טק עלה בכ-250% בשנים 1995 עד 2007; כחמישית מהעלייה במשרות שכיר במשק ב-2007-1995 היתה בתחום ההיי-טק; משקלם של המועסקים בתחום ההיי-טק בכלל ענפי המשק עלה מ-6.1% ב-1995 ל-9.4% ב-2007; 48.1% מהמועסקים בתחום ההיי-טק הם צעירים עד גיל 34, ו-66% מהמועסקים בתחום זה הם גברים (שיעור פחות או יותר קבוע לאורך השנים); ל-42.9% מהמועסקים בתחום ההיי-טק ב-2007 היתה רמת השכלה של 16+ שנות לימוד; השכר הממוצע למשרת שכיר בתחום ההי-טק עלה מ-7,443 ₪ ב-1995 ל-15,449 ₪ ב-2007; בחלוקת תחום ההיי-טק לענפי תעשייה ולענפי שירותים נמצא, כי ב-2007 עבדו כ-111,000 שכירים בענפי התעשייה וכ-137,000 בענפי השירותים.

(תעשייה עתירת-ידע; היי-טק; תעסוקה; שכר; רמת השכלה; ייצוא; חשבונאות לאומית)

193

יובל לשירות התעסוקה

האגף למחקר ולמידע, שירות התעסוקה הישראלי, ירושלים 2010. המצגת מופיעה באתר האינטרנט של שירות התעסוקה: www.taasuka.gov.il.

במצגת זו מוצגים ממצאים שונים על שוק העבודה בישראל (בלתי-מועסקים, דורשי עבודה, השמות, ביקוש והיצע ועוד), במלאת 50 שנים לשירות התעסוקה. בין הממצאים: השיא בשיעור הבלתי-מועסקים היה ב-1992 (כ-11%), והשיא במספר הבלתי-מועסקים היה ב-2003 (כ-279,800 איש); מאז 2004 נמצא שיעור הבלתי-מועסקים בירידה מתמדת; מספר דורשי העבודה המטופלים עלה מכ-100,000 איש ב-1949 לכ-511,000 איש ב-2009; ב-5 העשורים האחרונים פנו בממוצע כ-17% איש מכוח העבודה האזרחי לשירות התעסוקה; מספר תובעי הבטחת הכנסה גדל מכ-12,000 איש ב-1990 לכ-120,000 איש ב-2010-2009 (זאת, כתוצאה מחוק הבטחת הכנסה, שחייב מקבלי קצבאות סעד במבחן תעסוקה וביטול הפטור ממבחן לבלתי-ניתנים להשמה ב-2004); שיעור ההשמות בממוצע חודשי נמצא נמוך יותר משיעור ההזמנות על-ידי המעסיקים לאורך השנים; ביטול חובת מעסיקים לפנות לשירות התעסוקה והמשך חובת דורשי עבודה לפנות לשירות לשם מימוש זכאותם לדמי אבטלה הביאו לגידול ניכר בפער שבין דורשי עבודה להזמנות מעסיקים; התחרות של דורשי עבודה לכל משרה פנויה, בממוצע חודשי, עלתה מ-1 ב-1967-1965 ל-9 ב-2010-2009; ב-5 השנים האחרונות כ-50% מדרישות המעסיקים לעובדים משירות התעסוקה היו מאוישות על-ידי דורשי עבודה; התפלגות דורשי העבודה בינואר-אוקטובר 2010, בממוצע חודשי, היתה כדלקמן: תעשייה, בינוי ואחר – 34%; מכירות ושירותים – 21%; פקידות – 14%; אקדמאים – 14%; מקצועות חופשיים – 11%; מנהלים – 4%; חקלאות – 2%; 61% מדורשי העבודה בינואר-פברואר 2010 היו עובדים מקצועיים ו-39% היו עובדים בלתי-מקצועיים, ואילו הדרישות (הזמנות לעובדים) היו 53% לעובדים מקצועיים ו-47% לעובדים בלתי-מקצועיים.

(שוק העבודה; חיפוש עבודה; אבטלה; תעסוקה; ביטוח אבטלה; גמלה להבטחת הכנסה; חוקים)

194

הביקוש למשלחי יד במגזר העסקי בשנים האחרונות: מהם משלחי היד להם היה ביקוש גבוה וביקוש נמוך?

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 10 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.tamas.gov.il.

המשק הישראלי נחשף לתנודות של מיתון וצמיחה המשפיעים על הביקוש לעובדים. בעבודה זו נבדק באלו משלחי-יד במגזר העסקי היה ביקוש גבוה ובאלו נמוך. העבודה התבססה על ממצאי סקר המעסיקים הרבעוני של המינהל ב-2010-2008, שבו נאספו, בין היתר, נתונים על מספר המשרות הפנויות והמאוישות, השכר המוצע במשרה פנויה ומשך הזמן בשבועות שבו המשרה פנויה. ניתוח מספר המועסקים לפי משלחי-יד התבסס על נתוני סקר כוח-אדם של הלמ"ס ל-2009. בין הממצאים: משלחי-היד שבהם נרשם המספר הגבוה של משרות פנויות היו מוכרים וזבנים (3,128 משרות פנויות בממוצע ביום), עובדי מטבח וניקיון (2,989), מלצרים (2,661), סוכני מכירות (2,465), עובדים לא-מקצועיים בבינוי (2,379), מסגרים (1,803), נהגי משאיות (1,789) וחשמלאים (1,470); המספר הגבוה ביותר של משרות פנויות היה ברבע הראשון של 2008 (כ-89,000), והמספר הנמוך ביותר ברבע השני של 2009 (כ-33,000); חמשת משלחי-היד עם הביקוש הגבוה ביותר היו עובדים לא-מקצועיים בבינוי, מסגרים, נהגי משאיות, רצפים ורתכים; חמשת משלחי- היד עם הביקוש הנמוך ביותר היו קופאים, עובדים בסידור סחורות, עובדים לא-מקצועיים באריזה, מחסנאים ומזכירים; משך זמן ארוך לחיפוש עובדים אפיין את משלחי-היד שרברבים (7.6 שבועות בממוצע), רצפים (7.3), עובדים בגידול פרחים (6.8), נהגי משאיות (6.2) ועובדים לא-מקצועיים בבינוי (5.1); השכר הממוצע שהוצע במשרות הפנויות היה 5,355 ₪.

(שוק העבודה; משלחי-יד; חיפוש עבודה; שכר)

195

דו"ח אונו 2010: מודרים - משכילים במקצועות איכות בחברה הישראלית

הקריה האקדמית אונו, קרית-אונו 2010, 52 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכללה: www.ono.ac.il.

דו"ח זה, היוצא לאור בפעם השנייה, עוסק השנה בהדרה בתעסוקה של חרדים, ערבים ואנשים עם מוגבלות, תוך התמקדות בתעשיית ההיי-טק, השירות הציבורי ומקצועות הבריאות. במסגרת הדו"ח, נבדקו עמדותיהם של 41 מעסיקים במגזרים אלה בנוגע לשאלת ההדרה ובנוגע לדרך קבלת החלטותיהם לגבי קבלת מועמד לעבודה וקידום עובדים. בממוצע, ההדרה הרבה ביותר בקבלה לעבודה, על-פי תפיסת המעסיקים, נמצאה כלפי אנשים עם מוגבלות (בעיקר בעלי מוגבלות נפשית או שכלית), אולם לגבי קידום, ההדרה הרבה ביותר נמצאה כלפי חרדים. אשר לגובה השכר, נמצא כי קיימת נטייה של מעסיקים לשלם שכר נמוך במידה מסוימת לכל אחת מהקבוצות הנזכרות, אך הדרה במובן זה נמצאה פחותה מאשר ביתר המדדים שנבדקו. בהמשך, מוצגים ממצאים מניתוח שאלונים שהועברו ל-247 סטודנטים ממכללות ומאוניברסיטאות לגבי עמדותיהם ביחס להדרתם או לאי-הדרתם בתחום העבודה (ערבים, אנשים עם מוגבלות, גברים חרדים, נשים חרדיות וקבוצת בקרה של יהודים חילונים). בכל קבוצות המחקר שנבחנו סברו הסטודנטים שלא מוענקת לאנשים המשתייכים לקבוצת ההתייחסות שלהם הזדמנות שווה בעבודה לזו שניתנת לאחרים (במיוחד סברו כך גברים חרדים וערבים). קבוצת האוכלוסייה שתפסה את עצמה באופן השלילי ביותר מבין הקבוצות שנבדקו היתה קבוצת הערבים (בין היתר, הם סברו שיש להם סיכוי נמוך מאוד לקבל תפקיד ניהולי ושבתקופה של צמצומים הם יהיו הראשונים שיפוטרו). קבוצת האוכלוסייה שתפסה את עצמה כמודרת במידה הפחותה ביותר היתה קבוצת הנשים החרדיות. בחלק האחרון של הדו"ח מובאים ממצאים מראיונות שהתקיימו עם אחראים לגיוס כוח-אדם, מנהלי משאבי אנוש, מנהלי עמותות ונציגים של גופים הפועלים לקידום תעסוקת אנשים עם מוגבלות. לבסוף, מוצגות המלצות למדיניות.

(תעסוקה; הפליה; ערביי ישראל; חרדים; מוגבלויות; מנהלים; סטודנטים; עמדות)

196

גל, ראובן; זטקובצקי, אליה:

"מפת דרכים" לתכנית לאומית להאצת שילוב האוכלוסייה החרדית בכלכלה הישראלית

מוסד שמואל נאמן למחקר ומדיניות לאומית, הטכניון, חיפה 2010, 58 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.neaman.org.il.

פרסום זה מבוסס על התכנית "ישראל 2028 – חזון ואסטרטגיה כלכלית-חברתית בעולם גלובלי", שבה השתתף מוסד שמואל נאמן, ועל עבודות מחקר וראיונות שנעשו עם מומחים בתחום. אחת הבעיות שהושם עליה דגש בדו"ח "ישראל 2028", היא ההשתתפות הנמוכה של חרדים בשוק העבודה בישראל. במסמך הנוכחי מוצגות הפעולות הנדרשות ("מפת דרכים") להאצת שילובה של האוכלוסייה החרדית במעגל התעסוקה ולשיפור מצבה הכלכלי, בלי לפגוע באופיה המיוחד. הפעולות במסגרת "מפת דרכים" זו אינן אמורות לבוא במקום יוזמות אחרות אלא לרכז את הפעולות בשלושה נתיבים עיקריים: 1) חיבור הציבור החרדי לגורמי תעסוקה (למעסיקים פרטיים וציבוריים); 2) קידום הכשרה מקצועית וחינוך אקדמי בקרב האוכלוסייה החרדית; 3) שיפור השימוש במנופים הקיימים לכניסה לשוק העבודה. בשלושת הנתיבים הללו כלולות 19 משימות, והן אמורות להתבצע תוך תיאום מלא ובשיתוף פעולה עם משרדי ממשלה רלוונטיים, עם ההנהגה החרדית, עם יזמים פרטיים ועם גופי מחקר. מוסד שמואל נאמן ירכז את המאמצים בתחום זה, באמצעות פורום מומחים וצוות היגוי, אשר החלו בפעילותם כבר ב-2010. המסמך כולל, נוסף על פירוט המשימות, נתונים רבים על אודות מאפייניה החברתיים-כלכליים של האוכלוסייה החרדית בישראל: רמת הכנסה, רמת השכלה, דפוסי תעסוקה, דפוסי התנדבות ועוד.

(חרדים; תעסוקה; שוק העבודה; תכניות התערבות)

197

הערבים בישראל - דיוקן האוכלוסייה, מאפייני תעסוקה, רמת חיים, הכנסות והוצאות: 2008-1980

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 156 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moit.gov.il.

אוגדן נתונים זה על האוכלוסייה הערבית בישראל מכיל מידע סטטיסטי רב ומגוון בנוגע לאוכלוסייה הערבית, תוך שימת דגש על רמת החיים ומאפייני התעסוקה של אוכלוסייה זו. האוגדן מורכב משישה שערים, כדלקמן: מאפייני רקע אישיים; השכלה ואוריינות; תרומה לחברה והתנדבות; תעסוקה (מועסקים, בלתי-מועסקים ואינם בכוח-העבודה); מדדי רמת חיים ושביעות רצון; הכנסות והוצאות. הנתונים שבאוגדן מבוססים על ארבעה סקרים תקופתיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: סקר כוח-אדם, הסקר החברתי, סקר הוצאות משקי-הבית וסקר הכנסות. הנתונים מתייחסים לכמה נקודות זמן בשנים 1980 עד 2008. האוגדן נועד לשמש כלי-עזר לקובעי מדיניות ולאנשי מקצוע הפועלים לקידומה של האוכלוסייה הערבית בישראל. כמו כן, נועד האוגדן לשימושם של אנשי אקדמיה ומחקר העוסקים בחקר האוכלוסייה הערבית בישראל. הכוונה היא ליצור מסד נתונים שיטתי ומובנה המציג דיוקן מפורט של האוכלוסייה הערבית בישראל, לשם הכרת מאפייניה הכלליים של אוכלוסייה זו וביצוע מעקב ארוך-טווח אחר התפתחויות ושינויים במאפייניה הסוציו-דמוגרפיים והכלכליים.

(ערביי ישראל; תכונות דמוגרפיות; תעסוקה; אבטלה; הכנסה; משלחי-יד; שכר; הוצאות משפחה; דיור; מוצרים בני-קיימה; רמת השכלה; התנדבות; שביעות רצון; ביטחון אישי; רמת חיים)

198

מזר, יובל; מיכלסון, נועם:

פערי השכר בין גברים לנשים במינהל הציבורי בישראל - ניתוח בעזרת נתוני חתך ופאנל

חטיבת המחקר, בנק ישראל, מאמר לדיון 2010.11, ירושלים 2010, 36 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק: www.boi.gov.il.

במחקר זה נבחנה התפתחות פערי השכר בין נשים לגברים במינהל הציבורי בישראל לאורך כל מסלול הקריירה שלהם. המחקר התבסס על נתונים מנהליים מפורטים של שכר עובדי המינהל הציבורי בישראל עבור חודשי דצמבר 2009-1991, אשר כללו גם נתוני כוח-אדם (תפקיד, דירוג, דרגה, ותק, מין וגיל). בסיס נתונים זה מאפשר לעקוב בכל שנה אחר עובדים שהתמידו בעבודתם לעומת אלה שהצטרפו באותה שנה, מעקב המאפשר לנתח את ההבדלים בין התוצאות המתקבלות מנתוני חתך לאלו המתקבלות מנתוני פאנל (מעקב לאורך זמן אחר פרטים). על פי נתוני החתך, המספר הממוצע של כל העובדים (בגילים 60-25) במינהל הציבורי במהלך התקופה הנחקרת היה כ-63,000 (כ-3% מסך המועסקים במשק). נמצא, כי 15,515 עובדים התמידו בעבודתם לכל אורך התקופה הנסקרת. מתוכם, 36.6% היו גברים, ששכרם היה גבוה בכ-28% בממוצע משכר הנשים. מניתוח הנתונים לאורך השנים עולה, כי יחס השכר בין הנשים לגברים קטן מונוטונית עד גיל 50 וכי הסיבה העיקרית לכך היא הצטרפותם של גברים בגיל מבוגר יחסית למינהל הציבורי, שמאופיינת בתפקידים עם שכר גבוה ביחס לנשים ולא בקידום מהיר יותר של גברים בהשוואה לנשים במהלך הקריירה. לא נמצאה עדות לכך שגברים שהצטרפו למינהל הציבורי במהלך הקריירה שלהם קיבלו פרמיית שכר שונה לעומת נשים שהצטרפו בהינתן שכרם בתקופת הבסיס, כך שפער השכר שגדל עם הגיל של העובדים שהצטרפו למינהל הציבורי הוא השתקפות של שכר שונה במקום עבודתם הקודם. בקרב העובדים המתמידים נמצא שהקידום הולך ופוחת עם הגיל וכי אין כמעט הבדלים בין נשים לגברים.

(מינהל ציבורי; שכר; הבדלים בין המינים)

199

גראם, מיטל:

תגמול המנכ"לים בחברות ציבוריות

חטיבת המחקר, בנק ישראל, מאמר לדיון מס' 2010.14, ירושלים 2010, 54 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק: www.boi.gov.il.

במחקר זה נבדקו גורמים משפיעים על התפתחות שכר המנכ"לים בחברות ציבוריות בישראל. ארבעת נושאי המחקר היו: הקשר שבין שכר המנכ"ל לבין ביצועי החברה ולגודלה; הקשר שבין שכר המנכ"ל לביצועי הענף שאליו החברה משתייכת או לביצועי כלל שוק המניות באותה שנה מעבר לביצועים האבסולוטיים של החברה; הקשר שבין ביצועי החברה לבין ההסתברות שהמנכ"ל יוחלף; השפעת הבדלים בנתוניהם האישיים של מנכ"לים משותפים על פערי השכר ביניהם. במחקר נבדק מדגם של 163 חברות ציבוריות, שנדגמו אקראית מכלל החברות הבורסאיות שנסחרו בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב ב-2009-1995 (ב-31 מהן כיהנו מנכ"לים משותפים). בין הממצאים: נמצא קשר חיובי בין שכר המנכ"ל לבין גודל החברה – שכר המנכ"לים בחברות הגדולות נמצא גבוה פי 4 בממוצע משכר המנכ"לים בחברות הקטנות (גמישות השכר נמצאה דומה); עבור כל גידול של 10% בגודל החברה בשנה מסוימת גדל שכרו של המנכ"ל בשנה שלאחר מכן בכ-2.6%; עבור כל גידול של 10% בתשואת המניה בשנה מסוימת גדל שכר המנכ"ל בכ-0.5%, ועבור כל גידול של 10% בתשואה להון של החברה גדל שכרו בכ-1%; מנכ"ל בשנתו הראשונה בתפקיד קיבל שכר נמוך יותר ממנכ"ל בעל ותק של שנה אחת לפחות; המנכ"ל לא תוגמל על ביצועי החברה בטווח הארוך אלא רק על ביצועיה בטווח הקצר (עד שנתיים); אם לחברה היו רווחים נמוכים ביחס לחברות אחרות בענף, שכר המנכ"ל קטן, ואם הרווחים היו גבוהים יותר, שכרו עלה; נמצאו פערי שכר בין שני מנכ"לים המכהנים באותה חברה באותה שנה, הנובעים מהבדלים בהחזקות המנכ"לים, בוותק שלהם, בהשכלתם ובתפקידם בדירקטוריון; ירידה בביצועים החשבונאיים של החברה הגדילה את ההסתברות להחלפת מנכ"ל, ולעומת זאת נמצא כי למנכ"ל יש נטייה לפרוש "בשיא" כשהביצועים עולים, כנראה כדי להציג הישגים אישיים בפני החברה הבאה שינהל.

(חברות עסקיות; מנהלים; שכר)

200

בלס, נחום; רומנוב, דמיטרי:

על אחידות שכר המורים ומעמדם היחסי לעומת יתר השכירים

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, נייר מדיניות מס' 2010.13, ירושלים 2010, 45 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: http://taubcenter.org.il.

במחקר זה נבדק האם יש קשר בין קיומו של סולם שכר אחיד למורים (שבו טווח השכר הוא קטן בין השכר ההתחלתי לשכר המקסימלי) בכל אזורי הארץ לבין שני ממדים הקשורים ליוקרתם המקצועית של המורים: יחסיות שכרם לעומת השכר של בעלי מקצועות אחרים באותם אזורים; הרמה היחסית של הכישורים הקוגניטיביים של מורים בהשוואה לרמתם של בעלי מקצועות אחרים באזורים אלה. במסגרת המחקר, הושוו השכר הממוצע ב-2006, הציונים הממוצעים במבחנים הפסיכוטכניים של המועמדים לגיוס לצה"ל והציונים במבחנים הפסיכומטריים של הפונים ללימודים אקדמיים, של מורים ושל בעלי מקצועות אחרים (בני 39-22), בישובים מאשכולות חברתיים-כלכליים שונים וממחוזות שונים. בין הממצאים: איכות המורים, כפי שנמדדה ברמת ציוניהם במבחנים הפסיכומטריים והפסיכוטכניים, עלתה מסוף שנות ה-80' עד 2006; בישובים שבאשכולות חברתיים-כלכליים נמוכים שכרם הממוצע וכישוריהם הקוגניטיביים של המורים היו גבוהים יותר מממוצע השכר והכישורים של כלל בעלי המקצועות האחרים, ובחלק מהמקרים הם גם היו גבוהים יותר מממוצע השכר והכישורים של בעלי מקצועות אקדמיים אחרים; בישובים ובמחוזות שרמתם החברתית-כלכלית גבוהה יותר, השכר הממוצע והכישורים הקוגניטיביים של המורים היו נמוכים יחסית לבעלי המקצועות האחרים. עוד עולה מהמחקר, כי שכרם הממוצע של המורים היה דומה בכל הארץ עם נטייה לשכר גבוה יותר בישובים חלשים, בעיקר במחוזות הצפון והדרום.

(מורים; שכר; מיצב חברתי-כלכלי; מבחני אינטליגנציה; יוקרה)

201

שנור, יצחק:

תכניות תעסוקה לזקנים: ממצאי מפקד

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 11-582, ירושלים 2011 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://www.jdc.org.il/brookdale.

בפרסום זה מוצגים ממצאי מִפקד של תכניות תעסוקה לזקנים הפועלות בישראל, לפי בקשתם של אשל - האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים, שפנו למאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל לשם ביצוע המפקד. במסגרת המחקר, נאסף מידע ממנהלי שירותי הרווחה ברשויות המקומיות על תכניות המספקות תעסוקה בשכר לזקנים (גם אם בשכר סמלי). מתוך 281 רשויות, התקבלו תשובות מ-172. מתוך מידע זה וממידע נוסף שהתקבל מאנשי מקצוע וממקורות נוספים, הורכבה רשימה של 39 תכניות. מתוכן, התקבלו נתונים על 38 תכניות שבהן השתתפו כ-960 קשישים. בין תכניות אלו נכללו חמש תכניות ללא שכר, שבהן השתתפו 115 איש. בין הממצאים: 24 מהתכניות, שבהן השתתפו 78% מהקשישים, הוגדרו כמועדון תעסוקתי – בדרך כלל חדר גדול או אולם עם עמדות עבודה; מקורות המימון העיקריים של התכניות היו הרשות המקומית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים ועמותות למען הזקן; העבודות הנפוצות ביותר היו אריזה (19 תכניות), הרכבה (18 תכניות) ואמנות ומלאכת-יד (11 תכניות), ובחלק מתכניות אלו נדרשה מיומנות רבה; ב-60% מהתכניות השתתפו עד 20 איש; מבין 38 התכניות, 29 היו בישובים עירוניים ו-9 היו בישובים כפריים; 30% מהמשתתפים התגוררו במחוז הדרום, 19% במחוז המרכז, 18% במחוז הצפון, 15% במחוז חיפה, 13% במחוז ירושלים, 4% במחוז תל-אביב ו-1% ביהודה ושומרון; השכר הממוצע נע בין 100 ₪ ל-850 ₪ לחודש; ב-42% מהתכניות קיבלו המשתתפים ארוחת בוקר או עשר, וב-9% הם קיבלו ארוחת צהריים; ב-79% מהתכניות התקיימו פעילויות חברתיות; הגיל הממוצע של המשתתפים היה 73; הסיבות המרכזיות להשתתפות בתכנית היו מילוי שעות הפנאי (71%), תוספת להכנסה (60%), שיפור ההערכה העצמית (57%) ומפגש חברתי (57%); הקושי העיקרי בהפעלת התכניות היה מציאת עבודה מתאימה (בשני שלישים מהתכניות). ממצאי המפקד הוצגו בפני הוועד המנהל של אשל ונציגי משרדי ממשלה.

(קשישים; תעסוקה; תכניות התערבות; מועדונים; מפעלים מוגנים)

202

כץ, אסתר; כורזים, מלכה; פלג, תמי:

תכנית לפיתוח מסוגלות תעסוקתית של עולים אקדמאים בני 45+ מברית-המועצות לשעבר: מחקר הערכה

מאיירס - ג'וניט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 11-573, ירושלים 2011, 31 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

התכנית לפיתוח המסוגלות התעסוקתית של עולים מברית-המועצות לשעבר הוקמה ב-2006 על-ידי תבת (תנופה בתעסוקה - ג'וינט-ישראל) בשיתוף עם המשרד לקליטת העלייה (אגף התעסוקה), שירות התעסוקה והרשויות המקומיות. התכנית נועדה לשפר את המסוגלות התעסוקתית של העולים ולהקנות להם מיומנויות חיפוש עבודה שיאפשרו להם להיקלט בעבודות התואמות את כישוריהם. התכנית הופעלה על-ידי חברת "שיפור" ב-2009-2006 בשני מרכזים בפתח-תקווה ובראשון-לציון. התכנית לוותה במחקר הערכה ב-2009-2007, שנועד לסייע בשיפור התכנית ולבחון את תרומותיה למשתתפים ואת השלכותיה על מצבם התעסוקתי. במסגרת ההערכה, נאסף מידע מהמשתתפים, ממפעילי התכנית ומאנשי מקצוע ברשויות המקומיות. בין הממצאים: 59% מהמשתתפים היו בני 45+ ול-81% היה תואר אקדמי; 58% מהמשתתפים עבדו בתחילת התכנית, רובם לא בתחום המקצועי שלהם; 73% מהמשתתפים דיווחו שהם חיפשו עבודה באופן פעיל ב-3 החודשים שקדמו להצטרפותם לתכנית; בתחילת התכנית דיווחו 65% מהמשתתפים על קושי לשכנע מעסיק לקבלם לעבודה, 47% דיווחו על קושי בהתנהלות בעת ראיון עבודה, ו-40% דיווחו על קושי בכתיבת קורות חיים; שיעור המועסקים עלה מ-58% בתחילת התכנית ל-84% כעבור שנה; שיעור העובדים שהועסקו בתחומם המקצועי או בתחום המתאים לכישוריהם עלה מ-16% ל-47%; מבחינת מיומנויות בחיפוש עבודה נמצא, כי בתום שנה חלה ירידה משמעותית בשיעור המשתתפים שדיווחו על קשיים במיומנויות; בהערכה כוללת של התכנית דירגו 63% מהמשתתפים את התכנית בציונים 10-8; בתום שנה לתכנית דיווחו 40% מהמשתתפים שהם עדיין מחפשים עבודה, בעיקר אלה שלא הצליחו להשתלב בתחומם המקצועי.

(עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא); תעסוקה; חיפוש עבודה; תכניות התערבות)

203

ניראל, נירית; תורן, אורלי; ריב"א, שושנה ואחרים:

אחיות מוסמכות בישראל: כוח העבודה – דפוסים ומגמות

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 10-557, ירושלים 2010, 107 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם מינהל הסיעוד במשרד הבריאות ועם המרכז הרפואי הדסה. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

במחקר זה נבחנו מאפייני מקצוע הסיעוד בישראל: כוח-אדם ותעסוקה; מגמות ניידות במקצוע; עמדות כלפי העבודה ומקצוע הסיעוד; היצע חזוי של אחיות מוסמכות. המחקר התבסס על סקר טלפוני ארצי שנערך באוקטובר 2008 – פברואר 2009 בקרב מדגם אקראי של 3,200 אחיות מוסמכות עד גיל 60 (90% מהן עובדות) ועל נתונים מנהליים (כלל המקבלות רישיון אחות מוסמכת בכל שנה, מספר המסיימות הכשרה על-בסיסית לשנה לפי התמחויות ועוד). בין הממצאים: 89% מבעלות ההסמכה לסיעוד עבדו כאחיות, 67% במשרה מלאה; אחיות בתי-החולים עבדו בממוצע 38.5 שעות שבועיות (2.5 שעות יותר מהאמור בהסכם העבודה), ואחיות הקהילה עבדו בממוצע 36.5 שעות שבועיות (3.5 שעות פחות מהאמור בהסכם העבודה); 45% מהאחיות היו בנות 45+ בעת הראיון; ל-55% מהאחיות יש הכשרה על-בסיסית, ל-48% יש תואר ראשון ול-18% יש תואר מוסמך או דוקטורט; 79% מהאחיות הביעו שביעות רצון רבה ממקום העבודה ומהתפקיד ו-69% מהמקצוע; שיעור העזיבה השנתי את מקצוע הסיעוד היה פחות מ-1%; 33% מהאחיות ביצעו מעבר בתוך תחום הסיעוד בעשר השנים האחרונות; הגורמים העיקריים המושכים את האחיות להישאר במקצוע הם אהבת המקצוע, קשר עם אנשים, נתינה וסיפוק; הגורמים העיקריים המפריעים בעבודה הם שכר נמוך (בעיקר בקרב אחיות הקהילה), עיסוק רב באדמיניסטרציה ועומס בעבודה; סיכויים גבוהים יותר לעזוב את העבודה נמצאו בקרב צעירות לעומת מבוגרות, בקרב אחיות שאין להן הכשרה על-בסיסית ובקרב אחיות העובדות במגזר הפרטי לעומת מגזרים אחרים.

(אחים [סיעוד]; הכשרה בסיעוד; תעסוקה; שביעות רצון)

204

הנדלס, שוקי:

חממה עסקית לנשים

מינהל המחקר והתכנון והאגף לפיתוח שירותים, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 141 בסדרת "מפעלים מיוחדים", ירושלים 2010, 108 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.btl.gov.il.

"חממה עסקית לנשים" היא תכנית שיזמה העמותה להעצמה כלכלית לנשים ומומנה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, והיא פעלה בשנים 2007 עד 2009. התכנית יועדה לנשים יזמיות בתחילת דרכן, יהודיות וערביות, המפעילות עסקים בצפון ישראל. החממה סיפקה מגוון שירותים ופעילויות, כגון ימי עיון וסדנאות, ייעוץ עסקי, ייעוץ משפטי/שיווקי, עזרה בגיוס שירותים משלימים, ארגון ירידים ואירועי מכירות ועוד. רוב הנשים שהשתתפו בחממה היו נשים שפנו ליזמות בגיל מבוגר יחסית. בקרב היהודיות היה שיעור גבוה של חד-הוריות, ובקרב הערביות היה שיעור גבוה של נשים שבעליהן לא עבדו. המשתתפות הקימו עסקים בתחומים מגוונים: מסחר, שירותים עסקיים, שירותי אירוח, שירותי מזון, קוסמטיקה, עיצוב ועוד. ממחקר ההערכה על אודות החממה המתואר בפרסום הנוכחי עולה, כי השירותים שסופקו ליזמיות תרם מאוד לפיתוחן האישי והעסקי. שיעור העסקים שנסגרו היה נמוך, ובאופן כללי התוצאות העסקיות הוגדרו כטובות או בינוניות. בסיום הפרויקט דיווחו 53% מהמשתתפות היהודיות ו-16% מהמשתתפות הערביות על התקדמות רבה של העסק. 34% מהמשתתפות דיווחו כי הן הרוויחו בממוצע יותר מ-4,000 ₪ נטו בחודש, אך רק משתתפות אחדות דיווחו כי הן הצליחו לקדם את העסק בצורה בולטת ולהפוך את העסק לעסק מבוסס המספק עבודה למועסקות נוספות. כתכנית המשך לחממה העסקית, פיתחה העמותה להעצמה כלכלית לנשים תכנית של מרכזים אזוריים, שהם יוסיפו להינתן ליזמיות פעילויות ושירותים על-פי צורכי העסק. כמחצית מהמשתתפות בחממה הביעו עניין בהצטרפות לתכנית ההמשך (31% דיווחו כי הן כבר נרשמו לתכנית ההמשך, ו-15% דיווחו כי יש בכוונתן להירשם).

(יזמות; נשים; עסקים קטנים; תכניות התערבות)

205

Cohen-Goldner, Sarit; Eckstein, Zvi:
Estimating the Return to Training and Occupational Experience: The Case of Female Immigrants
"Journal of Econometrics", 156: 1 (May 2010), pp. 86-105.

במאמר זה מוצג מודל בחירה דינמי לבדיקת יעילותם של הקורסים הממשלתיים להכשרה מקצועית ושל הניסיון התעסוקתי עבור עולות ממדינות ברית-המועצות לשעבר שהגיעו לישראל בין 1989 ל-1992. נתוני המודל נלקחו מתוך נתונים של שני סקרים (עם אותו מדגם) שנערכו על-ידי מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל בשנות ה-90'. על סמך סקרים אלה נבנה פאנל של 502 עולות מברית-המועצות לשעבר שהיו בגילים 55-25 בעת הגעתן לישראל ושחיפשו עבודה באופן פעיל. הסקרים כללו מעקב תעסוקתי אחריהן במשך 20 רבעונים (לכל היותר). 43% מנשים אלו עברו הכשרה מקצועית על-ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה או המשרד לקליטת העלייה, במסגרת "סל הקליטה", ומתוכן 60% לא עבדו כלל מאז עלייתן לפני תחילת ההכשרה. נמצא שיעור התאמה גבוה בין תחזיות המודל לבין ממצאי הסקרים. בין הממצאים: ההשתתפות בהכשרה הביאה לעלייה במספר המשרות המוצעות לנשים הן במקצועות "צווארון כחול" והן במקצועות "צווארון לבן"; ההשתתפות בהכשרה הביאה לעלייה ממוצעת בשכר במקצועות "צווארון לבן" אך לא במקצועות "צווארון כחול".

(הכשרה מקצועית; עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; נשים; שכר)

206

Cave, Lisa; Aboody, Hamutal:

The Benefits and Costs of Employment Programs for the Haredim (UltraOrthodox) Implemented by the Kemach Foundation

Myers – JDC – Brookdale Institute, Jerusalem 2011 (E, Hs). The publication appears on the Institute's Website: www.jdc.org.il/brookdale.

קרן "קמח" הוקמה ב-2007 במטרה לסייע לחרדים להשתלב בשוק העבודה, כדי שיוכלו להגיע לעצמאות כלכלית ולפרנס את משפחותיהם. הקרן שמה דגש על הכוונה תעסוקתית למשתתפים והספקת הזדמנויות הכשרה שיאפשרו להם להגיע לרמות הכנסה המהוות תמריץ חיובי לחיפוש עבודה. קרן "קמח" נוקטת גישה הוליסטית, הנשענת על אבחון מעמיק וייעוץ, על-מנת לספק את מסלול התעסוקה הטוב ביותר לכל משתתף. הקרן מממנת תכניות באופן עצמאי ובשיתוף עם ג'וינט-תבת (שותפות בין ארגון הג'וינט לבין ממשלת ישראל, המפתחת מענים חדשניים להעסקת קבוצות חלשות בשוק העבודה). קרן "קמח" מממנת שני מסלולים: השכלה אקדמית והכשרה מקצועית. בפרסום הנוכחי מוצגים ממצאי מחקר הערכה שבו נבדק מסלול ההכשרה המקצועית של הקרן, באמצעות סקר בוגרים שנועד לבחון את מצבם התעסוקתי. הסקר נערך באוגוסט 2010. מתוך 419 בוגרי התכנית, 388 (93%) ענו על שאלון הסקר. בין הממצאים: 81% מכל בוגרי תכניות ההכשרה היו מועסקים בזמן הסקר (15% לפני הפנייה לקרן); 67% מהבוגרים עובדים במשרה מלאה ו-14% במשרה חלקית; 70% מהמועסקים דיווחו על שיפור משמעותי בהכנסתם, 3% על שיפור מסוים, ו-25% דיווחו שלא חל שיפור בהכנסתם; רמת ההכנסה הממוצעת של בוגרי התכנית לאחר סיומה היתה 65% מעל שכר המינימום (מותאם ביחס לתעסוקה מלאה/חלקית). במסגרת המחקר נבדקו גם התועלות לחברה, לממשלה ולמשתתף כתוצאה מהיציאה לעבודה בעזרת הקרן.

(חרדים; תכניות התערבות; הכשרה מקצועית; תעסוקה; שכר)

207

Ruffle, Bradley J.; Shtudiner, Ze'ev:
Are Good-Looking People More Employable?
SSRN (Social Science Research Network), (June 2011). Available at SSRN: http://ssrn.com/abstract=1705244.

במחקר זה, שנעשה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף עם המרכז האוניברסיטאי אריאל, נבדקה ההשפעה שיש לצירוף תמונה לדף קורות החיים (קו"ח) של מועמדים/ות לעבודה על הסיכוי לקבל מענה מהמעסיק. במסגרת העבודה, נשלחו 5,312 קו"ח בשתי גרסאות בתגובה ל-2,656 מודעות דרושים בישראל. גרסה אחת כללה תמונה של המועמד/ת והגרסה השנייה היתה כמעט זהה בתוכן אך ללא תמונה. בקו"ח שנשלחו עם תמונה היתה חלוקה שווה של מועמדים/ות שנראו נאים/ות ומועמדים שנראו לא-נאים/ות. בין הממצאים: שיעור ההיענות הכללי של המעסיקים לקו"ח היה 14.5%; שיעור ההיענות לקו"ח עם תמונה היה נמוך ב-1.4% מאשר לקו"ח ללא תמונה; שיעור ההיענות לקו"ח של גברים שנראו נאים היה 19.7% לעומת 13.7% לגברים עם קו"ח ללא תמונה ו-9.2% לגברים עם תמונה שנראו לא-נאים; שיעור ההיענות של מעסיקים לקו"ח של נשים עם תמונה שנראו נאות היה 12.8%, לעומת 16.6% לנשים עם קו"ח ללא תמונה ו-13.6% לנשים עם תמונה שנראו לא-נאות. לדעת החוקרים, מאחר שנשים בדרך כלל מאיישות תפקידי גיוס ומיון כוח-אדם בחברות, ייתכן שקנאה בנשים נאות יכולה להסביר את האחוז הנמוך של תשובות לנשים נאות. יש לציין, כי בקו"ח שנשלחו לחברות השמה אחוז התשובות לנשים נאות היה דומה לאחוז התשובות לנשים לא-נאות, ולעומת זאת, בקו"ח שנשלחו לחברות המעסיקות קיבלו נשים נאות אחוז תשובות נמוך בחצי מהאחוז שקיבלו נשים לא-נאות ונשים ללא תמונה. בהינתן ממצאים אלה, מומלץ למעסיקים שמעוניינים לקבל את העובדים האיכותיים ביותר לאסור צירוף תמונה לקו"ח או להתעלם מהתמונה הנשלחת.

(חיפוש עבודה; קורות חיים; יופי; הבדלים בין המינים)

208

בסיס, ליאת:

ניהול רושם בקורות חיים: בחינת גורמים המשפיעים על הערכת קורות חיים בבחירת עובדים

ידיעון האגודה הישראלית לפסיכומטריקה, מס' 9 (אוקטובר 2010), עמ' 4. המאמר מופיע באתר האינטרנט של האגודה: www.ispa.org.il

במאמר זה מתואר מחקר שנועד לבחון את השפעתם של רכיבים מבניים (ניהול רושם) בקורות חיים (אורך וסעיף הכישורים) על ההתרשמות הכללית מאיכות הקו"ח, על ההערכה של התאמת המועמד לתפקיד ועל החלטת המיון הראשונית האם לזמן את המועמד לראיון. שני מחקרים משלימים נעשו במעבדה ובשדה: במחקר המעבדה העריכו 242 סטודנטים בטופס מובנה שני קו"ח – לתפקיד שדרושים לו כישורים בין-אישיים ולתפקיד שדרושים לו כישורים אנליטיים. כל קבוצה קיבלה קו"ח שונים באורכם (עמוד או שניים), שונים בכישורים האחרים הכתובים בהם ושונים במגדר המועמד. במחקר השדה העריכו שלושה שופטים 753 קו"ח שנשלחו לארגון גדול עבור תפקיד שדרושים לו כישורים בין-אישיים או עבור תפקיד שדרושים לו כישורים אנליטיים. ההערכות נעשו לפי ארבעה סוגי מאפיינים: מקצועיים, אישיים, ויזואליים ושל איכות כללית. המשתנים הבלתי-תלויים היו ההתרשמות הכללית של השופטים מן הקו"ח, הערכתם את התאמת המועמד לתפקיד וההחלטה שהתקבלה בארגון האם לזמנו לראיון. נמצא, כי קו"ח ארוכים (יותר מעמוד אחד) השפיעו לחיוב על משתנה ההתרשמות הכללית אך לא על הערכת ההתאמה לתפקיד או על ההחלטה האם לזמן לראיון. הוספת הבדיקה של פירוט סעיף הכישורים לא השפיעה על ההתרשמות הכללית, אולם בשני המחקרים נמצא כי הוספת כישורים המתאימים לתפקיד עדיפה על הוספת כישורים שאינם מתאימים לתפקיד. עוד נמצא, כי משתנים של ניהול רושם השפיעו במיון לתפקידים שדרושים להם כישורים בין-אישיים באופן שונה מזה שהם השפיעו לגבי תפקידים שדרושים להם כישורים אנליטיים.

(קורות חיים)

209

טבריה וערי מחוז הצפון: דורשי עבודה – ספטמבר 2010

היחידה למידע ולסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2010, 13 עמ'.

בפרסום זה מוצגים נתונים על דורשי העבודה בערי מחוז הצפון, בהשוואה לשתי ערים מחוץ למחוז (אילת וקריית ים) ולממוצע הארצי. הנתונים מתבססים על נתוני שירות התעסוקה והלמ"ס ומתייחסים לספטמבר 2010. בין הממצאים: בעכו נמצא מספר דורשי העבודה הגבוה ביותר (3,218) ובקריית שמונה נמצא המספר הנמוך ביותר (692); שיעור דורשי העבודה האקדמאים הגבוה ביותר מכלל דורשי העבודה בעיר היה בכרמיאל (19.3%) והנמוך ביותר היה בעכו (4.5%), כשהממוצע הארצי היה 11.5%; שיעור הנשים הגבוה ביותר מכלל דורשי העבודה בעיר היה בכרמיאל (63.4%) והנמוך ביותר היה בצפת (50.6%), כשהממוצע הארצי היה 58.7%; השיעור הגבוה ביותר של דורשי עבודה מכלל אוכלוסיית העיר היה בעכו (6.95%) והנמוך ביותר היה בקריית שמונה (2.98%), כשהממוצע הארצי היה 2.55%; שיעור תובעי קצבת הבטחת הכנסה הגבוה ביותר מכלל אוכלוסיית העיר היה בעכו (5.06%) והנמוך ביותר היה בקריית שמונה (1.17%), כשהממוצע הארצי היה 1.49%; שיעור המובטלים בקרב האוכלוסייה שבגיל העבודה (אומדן) הגבוה ביותר היה בעכו (15.9%) והנמוך ביותר היה בקריית שמונה (5.6%). יש לציין, כי בכל הערים שנבדקו חלה ירידה במספר דורשי העבודה בהשוואה לספטמבר 2009.

(שוק העבודה; אבטלה; חיפוש עבודה; הבטחת הכנסה; טבריה; כרמיאל; מגדל העמק; מעלות; נהריה; נצרת עילית; עכו; עפולה; צפת; קריית שמונה; קריית ים; אילת)

210

אחדות, לאה; אמית, קארין:

סקר רופין 2010: עמדות הציבור כלפי מהגרי עבודה בישראל

המכון להגירה ושילוב חברתי ובית-הספר לכלכלה ולמנהל עסקים, המרכז האקדמי רופין, עמק חפר 2010, 39 עמ', בשיתוף עם מכון ב' י' ולוסיל כהן לחקר דעת קהל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.ruppin.ac.il.

בסקר זה נבדקו עמדות הציבור הישראלי כלפי מהגרי עבודה בישראל: תפיסת שהותם של מהגרי העבודה כאיום כלכלי-חברתי ו/או כאיום על הזהות הלאומית; מידת ההסכמה עם מדיניות ההגירה הנוכחית של הממשלה; מידת התמיכה בהענקת זכויות ושירותים חברתיים למהגרי עבודה. הסקר נערך בנובמבר 2010 בקרב מדגם מייצג של 500 משיבים בני 20 ומעלה. בין הממצאים: רמת האיום החברתי-כלכלי של אוכלוסיית מהגרי העבודה נתפסה כבינונית; נמצא קשר הפוך בין רמת ההשכלה ורמת ההכנסה של המרואיינים לבין תפיסת האיום החברתי-כלכלי של אוכלוסיית מהגרי העבודה בישראל (ככל שרמות אלו היו גבוהות יותר, תפיסת האיום היתה נמוכה יותר); תפיסת האיום החברתי-כלכלי היתה גבוהה יותר בקרב ערבים לעומת יהודים ובקרב ילידי ברית-המועצות לשעבר וילידי אסיה/אפריקה לעומת ילידי ישראל ממוצא אירופה/אמריקה וילידי אירופה/אמריקה; מרואיינים בעלי עמדות פוליטיות ימניות חשו מאוימים יותר מאשר מרואיינים בעלי עמדות פוליטיות מרכזיות או שמאלניות; חרדים ודתיים חשו מאוימים יותר מאשר מסורתיים וחילונים; תפיסת מהגרי העבודה כאיום עתידי על הרוב היהודי בישראל נמצאה ביחס הפוך לרמת ההשכלה ולרמת ההכנסה; בהשוואה לעמדות הציבור ב-1999, חלה עלייה בתפיסה שמהגרי העבודה לוקחים מקומות עבודה מישראלים ובתפיסת האיום על הרוב היהודי; רוב המרואיינים הביעו תמיכה בהנהגת הגבלות נוספות על כניסת מהגרי עבודה לישראל; כמחצית מהמרואיינים ציינו שהם בעד מתן אזרחות לילדי עובדים זרים שנולדו בישראל.

(עובדים זרים; עמדות)

211

רענן, נועם; אלעזרי, יורם:

דו"ח תאונות העבודה שהסתיימו במוות בשנת 2010

אגף הפיקוח על העבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 11 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בדו"ח זה מוצג ניתוח של תאונות העבודה הקטלניות ב-2010, לפי ענפים ולפי מהות הפגיעה. בין הממצאים: ב-2010 נהרגו 52 עובדים כתוצאה מתאונות עבודה (לעומת 42 ב-2009) – 23 בענף הבנייה והבנייה ההנדסית (44%), 15 בענף התעשייה (29%), 9 בענף השירותים והמסחר (17%), 3 בענף החקלאות (6%) ו-2 בענף המחצבות (4%); 19 עובדים (36%) נהרגו עקב נפילה מגובה, 9 מנפילת עצם או עקב מכה מעצם נע (17%), 7 מהתמוטטות/קריסה (13%), 1 מלכידה (2%), 1 מהתחשמלות (2%), 4 כתוצאה מכוויה/התפוצצות או שחרור לחץ (8%, כולם בענף התעשייה), 6 עקב פגיעת רכב (לא תאונת דרכים - 12%), 4 כתוצאה מחנק/הרעלה (8%) ועובד נוסף נהרג מסיבה שטרם נתבררה סופית; 36 (69%) מההרוגים היו ישראלים והיתר היו עובדים זרים או עובדים מהשטחים; הממוצע החמש-שנתי של הרוגים מתאונות עבודה עמד ב-2010 על 53 הרוגים בשנה (ב-2000 עמד הממוצע החמש-שנתי על 79 הרוגים בשנה); בענף הבנייה והבנייה ההנדסית, המוביל במספר ההרוגים, נצפתה מגמה רב-שנתית של ירידה במספר ההרוגים, בשיעור של כ-3% בשנה בממוצע, ואילו בענף התעשייה נצפתה מגמה של עלייה במספר ההרוגים, בשיעור של כ-4% בשנה בממוצע; מספר ההרוגים עקב נפילה מגובה (סיבת המוות השכיחה ביותר) נמצא במגמת ירידה – מממוצע חמש-שנתי של 34.8 הרוגים בשנה ב-2000 חלה ירידה ל-18.8 הרוגים בשנה בממוצע ב-2010.

(תאונות עבודה; פטירות; סיבות מוות)

212

העדפות צרכנים (שכירים) בקבלת "שי לחג" לראש השנה תשע"א, 2010

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 7 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.tamas.gov.il.

בסקר זה נבחנו העדפותיהם של עובדים שכירים בקבלת שי לחג לראש השנה תשע"א (2010): העדפת שי מתוצרת הארץ לעומת תוצרת חוץ והעדפת תווי קניה או כסף מזומן. כמו כן, נעשו אומדנים לגבי היקף אוכלוסיית מקבלי השי והערך הכולל של השי לחג שקיבלו העובדים השכירים בישראל. הסקר נערך באוקטובר 2010 והשתתפו בו 1,170 שכירים. בין הממצאים: 71.3% מכלל אוכלוסיית העובדים השכירים קיבלו שי לחג; 28.7% מהעובדים שלא קיבלו שי היו בעיקר עובדים זמניים, עובדים חדשים או עובדים שמקום עבודתם היה במצב כלכלי קשה; הערך הממוצע של השי היה 391 ₪; הערך הכולל של השי לראש השנה תשע"א היה כ-733.3 מיליוני ₪; 52.6% ממשתתפי הסקר קיבלו תווי קנייה, 24.3% קיבלו מתנות, ו-22.8% קיבלו שי כספי במזומן או בהמחאה; ב-89.3% מהמקרים לא היתה לעובד אפשרות לבחור בסוג השי; 80.8% מהמרואיינים דיווחו שהם העדיפו תווי קנייה, 4.6% דיווחו שהם העדיפו מתנה, ול-14.5% לא היה חשוב סוג השי או שהם לא ענו על השאלה; 53% מהמרואיינים ציינו שהם היו מעוניינים במתנה תוצרת הארץ, 2.2% ציינו שהם היו מעדיפים מתנה תוצרת חוץ, ול-44.8% מהמרואיינים לא היה חשוב מהי ארץ הייצור; העדפת מתנות תוצרת הארץ בלטה יותר בקרב האוכלוסייה היהודית הוותיקה לעומת עולים חדשים וערבים, בקרב מבוגרים לעומת צעירים, בקרב חילוניים ומסורתיים לעומת דתיים וחרדים ובקרב בעלי הכנסות ממוצעות גבוהות לעומת בעלי הכנסות נמוכות.

(עובדים שכירים; חגים; מתנות)

213

 

 

י"ג. רמת חיים, רווחה וסעד

פרסומים

סקר הוצאות משק-הבית, 2009: סיכומים כלליים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1440, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים מסקר הוצאות משק-הבית ל-2009. עד 1997 נעשה הסקר כל 5 שנים, ומאז 1997 הוא נעשה מדי שנה. החל ב-1997, משלבת הלמ"ס את נתוני ההכנסות המתקבלים מסקר זה עם נתוני ההכנסות מ"סקר הכנסות" במערכת אחת. נתוני ההכנסות ותשלומי החובה המובאים בפרסום זה מבוססים על "הסקר המשולב", ונתוני ההוצאות מבוססים על "סקר הוצאות משק-הבית" בלבד. הסקר כלל את כל האוכלוסייה, פרט לתושבי קיבוצים, מושבים שיתופיים, בדואים הגרים מחוץ לישובים ודיירי מוסדות. בין הממצאים: ההוצאה החודשית הממוצעת של משק-בית לסל מצרכים ושירותים הסתכמה ב-2009 ב-13,009 ₪ (עלייה של 2% לעומת 2008); משקל המזון (כולל ירקות ופירות) בסל הצריכה היה 16.3% (17.2% ב-2008), ומשקל הדיור היה 24.4% (22.9% ב-2008); קבוצת התצרוכת הגבוהה ביותר במשקי-בית שבחמישון התחתון היתה דיור (25.3%) וכך גם במשקי-בית שבחמישון העליון (23.1%); ההוצאה לחינוך, תרבות ובידור היתה גבוהה פי 3.5 בחמישון העליון מאשר בחמישון התחתון, וההוצאה לתחבורה ותקשורת היתה גבוהה פי 4.3 בחמישון העליון; ההוצאה לנפש בחמישון העליון נמצאה גבוהה פי 4.1 מההוצאה לנפש בחמישון התחתון; ל-73.2% ממשקי-הבית שבעשירון העליון היה מדיח כלים ב-2009, לעומת 5.8% ממשקי-הבית שבעשירון התחתון; ל-50.9% ממשקי-הבית שבעשירון העליון היו שתי מכוניות לפחות ב-2009, לעומת 1.4% ממשקי-הבית שבעשירון התחתון; ל-86.5% ממשקי-הבית שבעשירון העליון היתה דירה בבעלות ב-2009, לעומת 34.9% ממשקי-הבית שבעשירון התחתון; הערך הממוצע של דירה בבעלות בעשירון העליון היה כפול מהערך הממוצע בעשירון התחתון; 61.2% מההכנסה החודשית בעשירון התחתון, מקורה בקצבאות ובתמיכות, לעומת 4.8% בלבד בעשירון העליון.

(משקי-בית; הכנסה; הוצאות משפחה; צריכה; מוצרים בני-קיימה; דיור; מזון; קצבאות; פנסיה; תרבות; בידור; חופשה; תחבורה; תקשורת; שירותי בריאות; שירותי חינוך)

214

גל, איתמר:

הטבות שכר והשפעתן על אי-השוויון בקרב אוכלוסיית השכירים: סקר הוצאות משק-בית, 2007

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 52 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2010, 66 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בעבודה זו נבחנה השפעת ההטבות הנלוות לשכר (הפרשות המעסיק לפנסיה, לקרן השתלמות ולקבלת רכב צמוד) על אי-השוויון בשכר של אוכלוסיית השכירים. הנתונים על הטבות השכר נגזרו מסקר הוצאות משק-בית של הלמ"ס, והם אפשרו להעריך את סכומי ההטבות ולקשור את נושא ההטבות למאפיינים דמוגרפיים וכלכליים של השכירים. בין הממצאים: הטבת השכר השכיחה ביותר ב-2007 היתה חיסכון פנסיוני – כ-52.5% מהשכירים זכו לקבל מהמעסיק הפרשה לחיסכון פנסיוני (השיעור הגבוה ביותר נמצא בענף החשמל והמים, כ-80%, והשיעור הנמוך ביותר נמצא בענף המסחר, כ-37%); לכ-33.7% מהשכירים היתה קרן השתלמות ב-2007, וכ-9.4% מהשכירים קיבלו רכב ממקום עבודתם; בניתוח לפי מדד ג'יני נמצא, כי הטבות השכר הגדילו את אי-השוויון בקרב השכירים; אי-השוויון הגבוה ביותר נמצא בקרב עובדי מכירות ושירותים, ואי-השוויון הקטן ביותר נמצא בקרב עובדים מקצועיים בתעשייה ובבינוי; אחוז מקבלי הטבות השכר וסכומי ההטבות בקרב מועסקים במשרה מלאה נמצאו גבוהים הרבה יותר מאשר אלה של מועסקים במשרה חלקית; בכל משלחי-היד, אחוז הגברים שקיבלו רכב ממקום העבודה היה גבוה במידה רבה מאחוז הנשים; לא נמצא הבדל מהותי בין המינים באחוז בעלי חיסכון פנסיוני ובאחוז בעלי קרן השתלמות; בקרב מנהלים ובקרב בעלי משלח-יד אקדמיים אחוז בעלי הטבות השכר וסכומי ההטבות היו הגבוהים ביותר, ואילו בקרב עובדים לא-מקצועיים, עובדי מכירות ועובדים מקצועיים בחקלאות אחוז בעלי ההטבות וסכומי ההטבה היו הנמוכים ביותר.

(שכר; הטבות סוציאליות; פנסיה)

215

מערכת הביטוח הלאומי בישראל בינואר 2010

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, ירושלים 2010, 56 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד: www.btl.gov.il.

דו"ח שנתי זה כולל מידע כללי בנוגע לכל אחת מן הגמלאות המוענקות על-ידי המוסד לביטוח לאומי: מועד תחילת תוקפה, מי מבוטח, מקורות המימון, תנאי הזכאות, מהות הגימלה ושיעור הגימלה. מידע דומה מובא גם בנוגע לאמנות בין-לאומיות (דו-צדדיות ורב-צדדיות). בסוף החוברת מוצגים נתונים סטטיסטיים על מספר המבוטחים ומקבלי הגמלאות בענפים השונים וכן נתונים כספיים על גבייה וגמלאות לפי ייעוד ועל שיעורי הגמלאות בענפים נבחרים. בדצמבר 2009 היו רשומים 3.0316 מיליוני מבוטחים במערכת הביטוח הלאומי (לא כולל מבוטחים בביטוח בריאות ממלכתי, שבו מבוטחים כל תושבי ישראל). תשלומי הגמלאות ב-2009 הסתכמו ב-54,266.2 מיליוני ₪ וסך הגבייה ב-43,223.3 מיליוני ₪.

(מוסד לביטוח לאומי; גמלאות; קצבאות)

216

טולידנו, אסתר:

נשים המקבלות דמי מזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי בשנת 2010

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, סקר מס' 230 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2010, 56 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

לתשלום דמי מזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי זכאית אישה גרושה או נפרדת או ידועה בציבור אשר יש ברשותה פסק-דין למזונות שניתן על-ידי בית-משפט או בית-דין מוסמך מכוח חוק המזונות (הבטחת תשלום). בפרסום זה מוצגים נתונים על הנשים שקיבלו דמי מזונות ב-2010 לפי הגיל, המצב המשפחתי, הדת, יבשת הלידה, מספר הילדים, יישוב המגורים, מצב התעסוקה, סוג התשלום (לפי תקנות או לפי פסק-דין), סוג בית-הדין שקבע את דמי המזונות, גובה התשלום ועוד. נוסף על כך, מובאים נתונים על נשים שקיבלו השלמת הכנסה כתוספת לדמי המזונות, על הבעלים החייבים והיקף חובותיהם ועל פעולות אכיפה שננקטו נגד החייבים. הדו"ח כולל השוואות לנתוני שנים קודמות וכן פירוט לפי יישובים וסניפים של המוסד לביטוח לאומי. בין הממצאים: בסוף 2010 היו כ-51,000 תיקי מזונות פעילים במוסד לביטוח לאומי כ-20,000 תיקים של נשים שקיבלו דמי מזונות בתקופה זו וכ-31,000 תיקים של נשים שחדלו לקבל תשלום אך נשאר חוב של בני הזוג; ב-2010 שילם המוסד לביטוח לאומי כ-446 מיליוני ₪ דמי מזונות, וסך התקבולים מבני הזוג החייבים לתקופה זו היה כ-179 מיליוני ₪, שהם כ- 40% מסך התשלומים ששולמו לנשים בשנה וכמחצית מהתשלומים מהחייבים המסוגלים לשלם; סך החוב שהצטבר מאז הפעלת חוק המזונות ב-1972 הגיע לכ-4.1 מיליארדי ₪, שכ-30% מהם הוא "חוב אבוד"; שיעור הנשים הזכאיות להשלמת הכנסה מכלל הנשים שקיבלו דמי מזונות ב-2010 היה 22%.

(מזונות; הבטחת הכנסה; בתי-משפט; המוסד לביטוח לאומי)

217

טולידנו, אסתר:

מקבלי דמי אבטלה בשנת 2010

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 231 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2011, 68 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על מקבלי דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי ב-2010, תוך השוואה לשנים קודמות ופירוט תכונותיהם הדמוגרפיות והתעסוקתיות, כדלקמן: סוג מובטל (כגון אקדמאי), מין, גיל, סוג משפחה, שנת עלייה, מספר שנות לימוד וסוג בית-הספר האחרון שבו למדו, מספר שנות עבודה, השתתפות בהכשרה מקצועית, שם היישוב, צורת היישוב, סוג לשכת התעסוקה והסניף, גובה דמי האבטלה ועומק האבטלה (מספר ימי האבטלה שעבורם קיבל המובטל דמי אבטלה במשך שנת זכאותו). מקור הנתונים הוא "קובץ תביעות לדמי אבטלה שאושרו" של המוסד לביטוח לאומי. בין הממצאים: ב-2010 ירד שיעור האבטלה ל-6.8%, לעומת 7.6% ב-2009 (לראשונה, שיעור האבטלה בקרב הגברים היה גבוה יותר מאשר בקרב הנשים, אם כי שיעור מקבלי דמי אבטלה מבין הבלתי-מועסקים היה גבוה יותר בקרב הנשים); שיעור מקבלי דמי אבטלה מבין הבלתי-מועסקים ירד מ-31.8% ב-2009 ל-27.4% ב-2010; בממוצע לחודש, 58,634 איש קיבלו דמי אבטלה ב-2010 לעומת 73,025 ב-2009; בסך הכל שולמו ב-2010 כ-2,534 מיליוני ₪ לדמי אבטלה (3,028 מיליוני ₪ ב-2009), וסך התקבולים מהגבייה בענף הסתכם בכ-595 מיליוני ₪ (כ-536 מיליוני ₪ ב-2009) – 23.5% מהתשלומים (17.7% ב-2009).

(אבטלה; דמי אבטלה; הבטחת הכנסה; הכשרה מקצועית; חיילים משוחררים; עולים)

218

בנדלק, ז'ק ואחרים:

מערכת הביטחון הסוציאלי במבט בינלאומי: ישראל ומדינות ה-OECD – 2009

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 229 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2010, 98 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על מערכת הביטחון הסוציאלי בישראל בהשוואה למדינות החברות בארגון ה-OECD, בעקבות הצטרפותה של ישראל לארגון ב-2010. במסגרת הפרסום, מוצגים מאפייני מערכות הביטחון הסוציאלי בנוגע לתשלום דמי הביטוח ולכמה ענפי ביטוח מרכזיים, כגון אבטלה, אמהות, ילדים, נכות, נפגעי עבודה וְזִקְנָה. לגבי כל נושא, מוצגת השוואה של המצב החוקי, וכן מובא מידע סטטיסטי על פעולותיהן העיקריות של מערכות הביטחון הסוציאלי. בין הממצאים: התמ"ג לנפש בישראל הוא כ-80% מהתמ"ג הממוצע במדינות ה-OECD; אחוז המועסקים בגיל העבודה בישראל הוא נמוך מהשיעור הממוצע במדינות ה-OECD; שיעור העובדים הזרים בישראל (כולל מהרשות הפלסטינית) הוא גבוה יחסית לשיעור במדינות ה-OECD; בתחומי ההוצאה לרווחה, ההוצאה בישראל היא נמוכה יותר מאשר ברוב מדינות ה-OECD; ישראל מתאפיינת ברמה נמוכה במיוחד של קצבת ילד ראשון; אחוז ההוצאה בישראל בתחום הנכויות הוא גבוה יותר מהממוצע במדינות ה-OECD, אך בסוגי ההוצאה האחרים אחוז ההוצאה בישראל הוא נמוך יחסית; תקופת העבודה המזכה בדמי אבטלה היא ארוכה יחסית בישראל, ואילו התקופה המרבית לתשלום דמי אבטלה היא קצרה יחסית; רמתה של קצבת הזקנה בישראל היא נמוכה בהשוואה לפנסיה הציבורית ברוב מדינות ה-OECD; גביית דמי הביטוח כאחוז מהתמ"ג בישראל היא נמוכה יותר מאשר ברוב מדינות ה-OECD; בישראל, חלקו של העובד בתשלום דמי הביטוח הוא גבוה יותר מזה שחל על המעסיק, בניגוד לקיים במדינות ה-OECD; שכר המינימום בישראל מהווה כ-49% מהשכר הממוצע במשק, והוא גבוה יחסית לרוב מדינות ה-OECD; שיעור הבלתי-מועסקים בישראל ב-2009 היה נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD – 7.6% לעומת 8.3%.

(ביטחון סוציאלי; קצבאות; שכר; תעסוקה; אבטלה; פנסיה; מחקר השוואתי)

219

טולידנו, אסתר; זוסמן, נועם; פריש, רוני; גוטליב, דניאל:

הכנסה משפחתית ומשקל יילודים

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 102 בסדרת "מחקרים", ירושלים 2010, 43 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם בנק ישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.btl.gov.il.

משקל נמוך של יילודים יכול להשפיע לרעה על מגוון משתני תוצאה במהלך החיים (תחלואה, תמותה, הישגים לימודיים נמוכים, שכר נמוך וכו'), ולכן הוא מהווה מדד גולמי להון הבריאותי ההתחלתי של היילוד. במחקר זה נבחן הקשר שבין מאפיינים דמוגרפיים וחברתיים-כלכליים של משפחות בישראל, תוך התמקדות בהכנסתן, לבין משקל היילודים. זאת, תוך הבחנה בין קבוצות אוכלוסייה שונות, במיוחד אלו שיש להן הכנסה נמוכה. אוכלוסיית המחקר כללה את כל לידות החי בישראל ב-2007-1995 (כ-1.8 מיליוני יילודים). מקור הנתונים ששימש למחקר היה בסיס נתונים מְזֻוָּג של קובץ לידות חי של משרד הבריאות, המכיל את משקל היילודים, עם קבצים מנהליים של המוסד לביטוח לאומי הכוללים מאפיינים דמוגרפיים של היולדות ובני-זוגם וכן נתונים על התעסוקה והשכר שלהם וקבלת קצבאות. בין הממצאים: הנתונים הגולמיים הראו כי קיים מתאם חיובי בין מאפיינים דמוגרפיים וחברתיים-כלכליים של ההורים, ובכללם הכנסתם, לבין משקל היילודים; באמידות שבחנו את השפעתם של שינויים אקסוגניים בהכנסה המשפחתית על השינוי במשקל היילודים על פני זמן (כולל לאם נתונה), כגון תמורות בגובה קצבאות הילדים, נמצא מתאם בין השניים, אך לא הוכח קיומו של קשר סיבתי ישיר ביניהם; כאשר נמצא קשר סיבתי ישיר מובהק, עוצמתו היתה קטנה מדי כדי להשפיע על משתני תוצאה במהלך החיים (על-פי הספרות המחקרית).

(משקל לידה; הכנסה; שכר; קצבאות; מיצב חברתי-כלכלי)

220

גרא, רמסיס:

גמלת סיעוד בכסף: מחקר מלווה לניסוי

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי,פרסום מס' 103 בסדרת "מחקרים", ירושלים 2010, 30 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

המוסד לביטוח לאומי הפעיל במרס 2008 תכנית ניסיונית לשנתיים, שבה ניתנה לקשישים הזכאים לגמלת סיעוד ברמות הגבוהות (150% ו-168%) המתגוררים באזורי הניסוי (נהרייה, אשקלון, בני ברק ורמת-גן) האפשרות לבחור בגמלת סיעוד בכסף. בדו"ח הנוכחי מתואר המחקר שליוה את הניסוי. נתוני המוסד לביטוח לאומי מלמדים כי רק הרוב המכריע של הקשישים בחרו בגמלת סיעוד בעין לעומת גמלה בכסף. הסיבה העיקרית לאי-בחירה בגמלה בכסף היתה שהקשישים לא ידעו על התכנית הניסיונית. שני שלישים מאלו שלא בחרו בה דיווחו שהם היו רוצים לקבל גמלה זו אילו היו יודעים עליה. שיעור גבוה מאוד מהקשישים שלא בחרו בגמלה בכסף ושיעור גבוה יותר בקרב הקשישים שהיו רוצים לקבל גמלה זו ציינו את היעדר המידע כסיבה שבגללה הם לא בחרו בגמלה זו, בייחוד היעדר המידע על תהליך הקבלה. מספר קשישים דיווחו על קשיים בגיוס מטפל מתאים ובהעסקתו, כשהקושי העיקרי בהעסקה היה העומס הכלכלי, ריבוי התשלומים והגופים שיש להתנהל מולם. התמונה המצטיירת מהסדר הגמלה בכסף היא חיובית: הנשאלים ציינו לטובה את ההיבט הכלכלי, את החיסכון בבירוקרטיה ואת ההתנהלות הנוחה במסגרת הגמלה בכסף, שבאה לביטוי בשביעות רצון גבוהה מההסדר ובתחושה שהטיפול בהם השתפר. כמו כן, המעקב של המוסד לביטוח לאומי אחר הקשישים שבחרו בגמלה בכסף הצביע על היעדר חריגים. לאור ממצאים אלה, מומלץ להרחיב את האפשרות לבחירה בגמלה בכסף לכלל מקבלי גמלת סיעוד ברמות הגמלה של 150% ו-168% ולהפוך אותה להסדר קבוע. במקביל, חשוב לספק לקשישים ולמשפחותיהם מידע שלם ונגיש על תהליך קבלת הגמלה וקבלת מטפל צמוד. המלצה נוספת היא להשוות את סכום הגמלה בכסף לסכום הגמלה בעין.

(קשישים מוגבלים; סיעוד; גמלאות; טיפול בית סיעודי)

221

גוטליב, דניאל; פרומן, אלכסנדר:

מדידת עוני לפי סל צריכה הולם בישראל, 2009-1997

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום 104 בסדרת "מחקרים לדיון", ירושלים 2011, 23 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.btl.gov.il.

קו העוני בישראל נקבע לפי מחצית  מההכנסה החציונית. בפרסום זה מוצגת שיטה חלופית לחישוב קו העוני, המבוססת על שילוב בין השיטה האמריקנית של ה-NRC (National Research Council) והשיטה הקנדית ה-MBM (Market Basket Measure). שיטה זו בנויה על חישוב סל צריכה הולם שמהווה אומדן סביר למינימום הולם למחיה. מטרת העבודה היא ליצור מדד עוני רב-ממדי, המתחשב בשיקולים רבים ככל האפשר המשפיעים על מצב הרווחה של משק-הבית. בניגוד לשיטה הקיימת, המתחשבת בהכנסות משק-הבית בלבד, השיטה המוצעת מתחשבת גם בהרגלי צריכה, עלות יציאה לעבודה ועוד. במסגרת העבודה, נבדק קו העוני המוצע בישראל עבור השנים 2009-1997. בין הממצאים: תחולת העוני וחומרתו לפי מדד הצריכה ההולמת היו עד 2005 גבוהות באופן ניכר מקו העוני הקיים, אולם החל ב-2005 חל שיפור במצב, וחומרת העוני ירדה לרמה נמוכה באופן ניכר מקו העוני הקיים. על-פי קו העוני של המוסד לביטוח לאומי יש בישראל כ-1.75 מיליוני נפשות עניות, וכ- 1.6 מיליוני נפשות מתוכן זוהו כעניות גם על-פי השיטה המוצעת. עם זאת, כ-166,000 מהנפשות הללו לא נמצאו עניות לפי מדד הצריכה, אך כ-403,000 נפשות נוספות זוהו כעניות. לפיכך, הדעות חלוקות לגבי כ-570,000 נפשות. החל ב-2007 חלה הרעה מחודשת על-פי השיטה המוצעת, במיוחד בקרב משפחות שראשיהן עובדים (חד-הוריות ודו-הוריות). עם ילדים קטנים. ב-2009 הסתכמה תחולת העוני של נפשות באוכלוסייה הערבית לפי שיטת הצריכה בכ-61%, לעומת כ-57% לפי שיטת מחצית ההכנסה החציונית, ובקרב חרדים - כ-72% לעומת כ-61%. עוד נמצא, כי גובה קצבת הבטחת הכנסה בגיל העבודה, בייחוד לגבי משפחות עם ילדים, הוא נמוך יחסית לקצבאות אחרות, כגון קצבת זיקנה.

(עוני; מדדים; הוצאות משפחה; צריכה; קצבאות)

222

דו"ח העוני האלטרנטיבי, ישראל 2010

ארגון "לתת" – סיוע הומניטרי ישראלי, תל-אביב 2010, 69 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הארגון: www.latet.org.il.

דו"ח העוני האלטרנטיבי מתפרסם זו השנה השמינית ברציפות, ומטרתו היא להמחיש את הפן האישי והפיזי של העוני והעניים בישראל, מעבר לנתונים הסטטיסטיים המתפרסמים על-ידי גופים ממשלתיים. במסגרת הדו"ח הנוכחי, לשנת 2010, מוצגים שלושה מחקרי שטח: פרופיל העניים הנתמכים על-ידי עמותות הסיוע; מגמות העוני בעמותות המזון; תפיסת העוני בקרב הציבור. בדו"ח מוצג "מעגל העוני", דרך תחומי חיים המושפעים ממנו, במטרה להדגיש כיצד חסמים כלכליים מונעים את יכולתם של העניים להיחלץ מהמעגל. כמו כן, מובאים בדו"ח סיכום של מגמות העוני בעשור האחרון והצעת ארגון "לתת" ל"סדר יום" לאומי בכל הקשור לטיפול בעוני בעשור הקרוב. בין הממצאים: מ-2002 עד 2010 התרחבו ממדי העוני בקרב ילדים בקצב הגדול פי 5.73 מקצב הגידול של אוכלוסיית הילדים בישראל; תחולת העוני בקרב נפשות עלתה ב-34.3% - מ-1,321,500 נפשות ב-2002 ל-1,774,800 נפשות ב-2009; תשלומי ההעברה של המוסד לביטוח לאומי חילצו מעוני 36.4% מהנפשות ב-2002 לעומת 26.2% בלבד ב-2009; כמחצית מהמשפחות העניות (223,000) וכשני שלישים מהילדים (530,280) סבלו מאי-ביטחון תזונתי (מחסור במזון בסיסי הדרוש לקיום מאוזן ותקין), וכ-70% מנתמכים על-ידי עמותות מזון נותרו במצב של אי-ביטחון תזונתי למרות הסיוע; כ-71% מהנתמכים אינם מסוגלים לשלם עבור תרופות ושירותים רפואיים וכ-89% אינם מסוגלים לממן טיפולי שיניים; כשליש מהנתמכים מאמינים שבעוד 10 שנים מצבם יורע, בעוד ש-41% חושבים שמצבם ישתפר ו-16% מאמינים שייצאו מהעוני עד 2020; בסקר שנעשה בקרב הציבור הרחב הביעו כשליש מהמשיבים חשש שהם ייקלעו למצב של עוני; 74% מעמותות המזון העידו על גידול במספר הפונים לסיוע ב-2010 ועל עלייה בתדירות הביקוש למזון, ו-64% מהעמותות דיווחו שהן לא יכלו לתת מענה לכל הפונים; 49% ממנהלי העמותות סברו שהעוני יחמיר עד 2020, ו-38% סברו שבעיית אי-הביטחון התזונתי תחמיר.

(עוני; משפחות במצוקה; מזון; מוצרים בני-קיימה; תרופות; טיפול רפואי; דיור; תעסוקה; אבטלה; חינוך; בריאות גופנית; איכות חיים; עמותות; ארגונים וולונטריים; מלכ"רים; מימון; התערבות ממשלתית)

223

סבירסקי, שלמה; קונור-אטיאס, אתי; אבו חלא, האלה:

תמונת מצב חברתית – 2010

מרכז אדוה לחקר החברה בישראל, תל-אביב 2010, 33 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.adva.org.

בדו"ח שנתי זה מוצגות התפתחויות שחלו בישראל בתחומים חברתיים-כלכליים בשנה החולפת (2009), תוך הדגשת פערים הקיימים בחברה והשוואה לשנים קודמות. בדו"ח נסקרים הנושאים הבאים: צמיחה כלכלית בישראל ובעולם; צמיחת המגזר העסקי; השקעות המתרכזות בחלק קטן של ענפי המשק; פערים בהכנסות לפי עשירונים ולפי מגדר, מוצא ודת; גידול בשיעור המשתכרים עד שכר מינימום; שכר המנהלים הבכירים; תחולת העוני, תוך השוואה בין יהודים לערבים; אבטלה ושיעור דורשי עבודה לפי יישובים; הצטמקותו של מעמד הביניים; חינוך והשכלה – שיעורי הזכאות לתעודת בגרות לפי קבוצות אוכלוסייה ויישובים, מספר העומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות, שיעור המתקבלים למוסדות להשכלה גבוהה ושיעור הסטודנטים בפועל לפי קבוצות אוכלוסייה ויישובים; בריאות – שחיקה במימון הממשלתי, עלייה בתשלומי החולים והתרחבות הפער בין העשירונים בהוצאות על שירותי בריאות, תרופות וביטוחי בריאות; פנסיה – הפרשות לפנסיה וגידול באי-השוויון גם בדור הבא של הקשישים.

(פער חברתי; צמיחה כלכלית; הכנסה; שכר; שכר מינימום; אבטלה; עוני; פנסיה; בחינות בגרות; סטודנטים; אוניברסיטאות; מכללות; שירותי בריאות; ביטוח בריאות; תרופות; השקעות; תעשייה)

224

מס הכנסה שלילי: תוצאות השנה הראשונה ליישום החוק

בנק ישראל, ירושלים 2010, 113 עמ', בשיתוף עם מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, רשות המסים והמוסד לביטוח לאומי. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.org.il.

תכנית "מס הכנסה שלילי" הופעלה בישראל לראשונה באופן ניסיוני ב-2008, על בסיס ההכנסות מעבודה ב-2007, באזורי תכנית "אורות לתעסוקה" (נצרת, אשקלון, חדרה וירושלים). בדו"ח זה מתוארים פרטי החוק, שיעורי המימוש והשפעת התכנית על הכנסתם של המממשים ועל תחולת העוני ועומקו. בחינת השפעת התכנית נעשתה באמצעות סקר ייעודי שהשתתפו בו הזכאים וקבוצת בקרה עם מאפיינים דומים, שאינה מתגוררת באזורים שבהם הופעלה התכנית. בין הממצאים: בשנה הראשונה להפעלת התכנית היו זכאים למענק כ-64,000 איש, ומתוכם כ-28,800 איש מימשו את זכאותם - שיעור גבוה (45%) ביחס לתכניות דומות בעולם בשלבי ההפעלה ההתחלתיים; רוב הזכאים היו במעגל העבודה בכל חמש השנים שקדמו לשנת הזכאות; תשלומי המענק שיפרו במידה רבה את הכנסתם ורווחתם של המקבלים, ותרמו לצמצום תחולת העוני בקרבם בכ-4.5% ולירידה של כ-5% בעומק העוני של מקבלי המענק כפי שהוא נמדד על-פי פער העוני - המרחק של הכנסות המשפחות העניות מקו העוני; ההכנסות מעבודה של החמישון התחתון שבקרב מקבלי המענק עלו בממוצע בכ-12%. עוד נמצא, כי כ-80% מהתמיכות שהועברו למשפחות עם ילדים ניתנו למשפחות שבארבעת העשירונים התחתונים של התפלגות השכר. כל המענקים הסתכמו בכ-74 מיליוני ₪.

(הכנסה; מס הכנסה; עוני; תכניות התערבות)

225

דגני, אבי; דגני, רינה:

דו"ח 2010: עמדות הציבור לגבי צריכת שירותים במערכת הרפואה הציבורית

קבוצת "גיאוקרטוגרפיה", רמת-גן 2010, 43 עמ'. הוגש להסתדרות הרפואית בישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ההסתדרות הרפואית: www.ima.org.il.

סקר זה הוא חלק מסדרת סקרים שעורכת ההסתדרות הרפואית בישראל לשם בחינת עמדות הציבור כלפי שירותי הרפואה הציבוריים בישראל. הסקר נעשה במאי 2010, והשאלה המרכזית בו היתה, האם הציבור נאלץ לוותר על שירותים רפואיים בגלל עלותם. בסקר השתתפו 950 איש שפנו בשנה האחרונה לרופא בשירות הציבורי. לצורך קביעת המדגם, נעשה שימוש במדד החברתי-כלכלי של היישובים, שהוכן בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בין הממצאים: 20% מתושבי היישובים באשכולות החברתיים-כלכליים 4-1 (הנמוכים ביותר) ויתרו על רכישת תרופות מרשם בגלל עלותן (13% בכלל הציבור), 19% ויתרו על ביקור אצל רופא (9% בכלל הציבור), 14% ויתרו על טיפול רפואי לילדיהם (5% בכלל הציבור) ו-11% מהקשישים ויתרו על שירותים רפואיים בשל עלותם (8% בכלל הציבור); ביישובים מהאשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים 33% מהתושבים הסתפקו בביטוח הרפואי הבסיסי שמספקת המדינה, לעומת 6% מהתושבים ביישובים מהאשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים; 29% מהמשיבים סברו שבשנה האחרונה הם שילמו יותר עבור שירותים רפואיים, 38% מהמשיבים הביעו חוסר ביטחון לגבי יכולתם לשלם עבור שירותים רפואיים שאינם כלולים בסל, ו-46% הביעו דאגה מכך שהנטל הכספי של ההוצאות על תרופות וטיפולים חדשים ייפול עליהם; 64% מהמרואיינים סברו שהמדינה אינה פועלת מספיק להרחבת סל הבריאות.

(שירותי בריאות; עלויות; תשלום עבור שירות; קופות חולים; בדיקות רפואיות; תרופות; ביטוח בריאות; ביטוח בריאות ממלכתי; מיצב חברתי-כלכלי; שוויון חברתי)

226

ברג-ורמן, איילת; ברודסקי, ג'ני; גזית, זהר:

קהילה תומכת: מחקר הערכה 2010

מאיירס - ג'וינט מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 10-569, ירושלים 2010 (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם אשל האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של מכון ברוקדייל: www.jdc.org.il/brookdale.

תכנית "קהילה תומכת" הוקמה ב-1989, והיא נועדה לשפר את איכות חייהם ואת ביטחונם האישי של הקשישים ולספק להם שירותים שאין להם מענה אחר בקהילה. התכנית מופעלת על-ידי עמותות למען הזקן וחברות למטרת רווח בשיתוף עם רשויות מקומיות. כיום קיימות 246 קהילות, שבהן חברים כ-46,000 קשישים. התכנית כוללת מוקד מצוקה הפועל 24 שעות ביממה, שירותים רפואיים (ביקור בית של רופא והזמנת אמבולנס), אב שכונה (האחראי לתיקונים בבית, ליווי לטיפולים וכו'), פעילויות חברתיות ותמיכה חברתית. במחקר זה, השלישי בסדרה, נאסף מידע על 197 קהילות, ונערך מחקר-עומק לגבי 18 קהילות. מטרות המחקר היו: מתן תמונה כוללת על התכנית ותרומתה לקשישים; הערכת ממדי השימוש בשירותי התכנית ובאיזו מידה הם עונים לצרכים; בדיקת שביעות רצונם של הקשישים מהתכנית והאם יש להם צרכים לא-מסופקים; בדיקת הבדלים בין תכניות המופעלות על-ידי הגופים השונים (עמותות לעומת חברות למטרות רווח). בין הממצאים: 97% מהקשישים שהשתמשו בשירות מוקד המצוקה הביעו שביעות רצון ממנו; 91% מהקשישים שקיבלו סיוע בתיקונים הביעו שביעות רצון מתיקון; 89% מהמשתתפים בפעילויות חברתיות הביעו שביעות רצון מהן; 81% מהקשישים שביקשו ביקור בית של רופא היו מרוצים מהשירות; 77% מהנשאלים הביעו שביעות רצון כללית מהתכנית; עולים חדשים וקשישים המרותקים לביתם הביעו פחות שביעות רצון לעומת אחרים; באופן כללי, לא נמצאו הבדלים מהותיים בין עמותות המפעילות את התכנית לבין חברות למטרת רווח ברוב הפרמטרים (שביעות רצון הלקוחות, שימוש בשירותים רפואיים, פניות למוקד המצוקה וכו'); אנשי צוות של התכנית דיווחו על שביעות רצונם משיתופי הפעולה עם לשכות הרווחה וגופים נוספים, ולעומת זאת, הם הלינו על כך שחברות מתחרות נוקטות שיטות שיווק אגרסיביות כדי לשכנע קשישים לבטל את חברותם בתכנית ולעבור לקבל שירותים מהן.

(קשישים; שירותי רווחה; שירותים חברתיים; מוגבלויות; שביעות רצון; מחקר הערכה)

227

סבו-לאל, רחל; חסין, טליה:

מצבי סיכון בקרב ילדים ובני נוער: איתור ומיפוי במסגרת התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מס' 11-589, ירושלים 2011, 97 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם משרד הרווחה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון מופעלת מאז 2007 ב-56 יישובים מהאשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים ביותר (דירוג 4-1), תוך התמקדות בישובים ערביים וישובים שיש בהם ריכוזים גדולים של עולים וחרדים. התכנית נועדה לעבות את השירותים לילדים אלו באמצעות הגדלת התקציבים, האחריות והסמכויות ליישובים. בדו"ח זה מנותח המידע שנאסף בתהליך האיתור והמיפוי של הילדים ובני הנוער בסיכון בכל יישובי התכנית למעט אחד. המידע כולל את מספר הילדים ובני הנוער הנמצאים בסיכון ביישובים הללו, שיעורם ומאפייניהם. בין הממצאים: בסך הכל אותרו 156,024 ילדים ובני נוער הנמצאים בסיכון, המהווים כ-16% מהילדים ובני הנוער ביישובי התכנית (השיעור נע בין 7% ל-41% מילדי היישוב); 31% מהילדים בסיכון שאותרו היו בגיל הרך, 38% היו בגיל בית-הספר היסודי ו-31% היו בני נוער; הילדים ובני הנוער הערבים שאותרו בסיכון היוו 23% מכלל הילדים ובני הנוער הערבים ביישובים אלה, לעומת 16% בכלל יישובי התכנית; 10% מהילדים ובני הנוער שאותרו בסיכון הם עולים, כמחציתם ממוצא אתיופי (באוכלוסיית הילדים העולים שביישובי התכנית אותרו 29% מהילדים כנמצאים בסיכון); 56% מהילדים ובני הנוער שאותרו חיים במשפחות שבהן 4+ ילדים, כ-25% חיים במשפחות שאין בהן הורה מפרנס, וכ-20% חיים במשפחות חד-הוריות; 73% מהילדים ובני הנוער שאותרו סבלו מבעיות השתייכות למשפחה, 58% סבלו מבעיות בתחום הלמידה ורכישת מיומנויות, ו-43% סבלו מבעיות בתחום הרווחה והבריאות הרגשית; 13% מהילדים ובני הנוער אופיינו בהתנהגויות סיכון.

(ילדים; מתבגרים; שירותים חברתיים; שירותי רווחה; תכניות התערבות; ערביי ישראל; עולים; חרדים; לקויי למידה; רווחה רגשית; בריאות הנפש; התפתחות אישית; כושר קוגניטיבי; מוגבלויות; מיומנויות חברתיות; משפחות במצוקה; התעללות בילדים; שתיית אלכוהול; שימוש בסמים)

228

אנשים עם מוגבלות בישראל בעשור האחרון - דיוקן נתונים סטטיסטי: מאפיינים סוציו דמוגרפיים ותעסוקתיים, גרסא מעודכנת לפרסום של 2009

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 55 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

גרסה חדשה זו של אנשים עם מוגבלות בישראל כוללת את מי שדיווח שיש לו מוגבלות המפריעה לו בתפקוד יומיומי, בעוד שבגרסה הקודמת נכללו גם מי שדיווחו שהמוגבלות לא מפריעה להם. הפרסום מתבסס על הסקרים החברתיים של הלמ"ס לשנים 2006-2002, שכללו שאלות על מוגבלויות בקרב בני 64-20 המתגוררים בקהילה או השוהים במוסדות שאינם טיפוליים. הפרסום מורכב מחמישה חלקים: מאפייני רקע; השכלה ואוריינות; תרומה לחברה - התנדבות ושירות צבאי או אזרחי-לאומי; תעסוקה; מדדי רמת חיים. בין הממצאים: 643,000 אנשים (18.1% מכלל האוכלוסייה בגילים אלה) דיווחו שהם סובלים מבעיה רפואית או פיזית שנמשכת לפחות שישה חודשים ושמפריעה להם/מפריעה מאוד בתפקוד היומיומי; מתוכם, 64.5% היו בתפקוד גבוה, 29.7% היו בתפקוד חלקי ו-5.7% היו בתפקוד נמוך; חלקם של ערביי ישראל עם מוגבלות בגילים אלה היה 22.1%, שיעור גבוה יותר ממשקלם באוכלוסיית האנשים ללא מוגבלות בגילים אלה (15.6%); שיעור העולים עם מוגבלות בגילים אלה היה 20.6%, שיעור גבוה יותר משיעור העולים באוכלוסיית האנשים ללא מוגבלות בגילים אלה (15.1%); ל-14.5% מבעלי המוגבלות היתה תעודת בגרות ול-13% היתה תעודה אקדמית, לעומת 23.5% ו-25.1% בהתאמה מהאנשים בגילים אלה בקרב האוכלוסייה ללא מוגבלות; 12.2% מהאנשים עם מוגבלות עסקו בפעילות התנדבותית, לעומת 15.8% מהאנשים ללא מוגבלות; שיעור התעסוקה בקרב בעלי מוגבלות עמד על 43.2%, לעומת 70.9% בקרב אנשים ללא מוגבלות; ממוצע ההכנסה למשק-בית ברוטו של אנשים עם מוגבלות היה 7,038 ₪, לעומת 10,304 ₪ במשקי-בית של אנשים ללא מוגבלות; כ-51% מהאנשים עם מוגבלות שירתו בצבא או בשירות אזרחי לאומי.

(מוגבלויות; בריאות גופנית; תכונות דמוגרפיות; דיור; תעסוקה; משלחי-יד; הכנסה; רמת השכלה; התנדבות; שירות צבאי; שירות לאומי; שביעות רצון)

229

ערבים עם מוגבלות בישראל: דיוקן האוכלוסייה ומאפייני תעסוקה, 2006-2002

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 63 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.israel-industry-trade.gov.il.

באוגדן נתונים זה מוצגים מאפייניהם של ערביי ישראל עם מוגבלויות ברמות תפקוד שונות. הנתונים כוללים מאפיינים דמוגרפיים, רמת השכלה, תעסוקה, רמת חיים ועוד, והם מבוססים על ממצאי הסקרים החברתיים של הלמ"ס עבור בני 64-20 בשנים 2006-2002. הנתונים מהסקרים החברתיים לשנים אלו חוברו ונעשה ממוצע רב-שנתי. יש לציין, כי הסקרים החברתיים של הלמ"ס לא כוללים דיירי מוסדות טיפוליים ובדואים הגרים מחוץ לישובים. בין הממצאים: 142,000 ערבים (26.2% מכלל האוכלוסייה הערבית בגילים 64-20) דיווחו על מוגבלות כלשהי המפריעה להם בתפקוד היומיומי, ומתוכם 62,000 היו בתפקוד גבוה ו-80,000 היו בתפקוד בינוני או נמוך; שיעור הערבים עם מוגבלות שהם בעלי דירה (כ-78%) נמצא גבוה יותר משיעור בעלי דירה אחת בקרב יהודים ואחרים עם מוגבלות (כ-65%); 22% מהערבים עם מוגבלות היו מועסקים לעומת 51.4% מהערבים ללא מוגבלות ו49.5% מהיהודים ואחרים עם מוגבלות; כ-20% מהערבים עם מוגבלות עבדו בענפי החשמל, המים והבינוי לעומת כ-18% מהערבים ללא מוגבלות ו-4.9% מהיהודים ואחרים עם מוגבלות; ממוצע שעות העבודה השבועיות של ערבים עם מוגבלות היה 40.6 שעות, לעומת 44.8 שעות בקרב ערבים ללא מוגבלות ו-39.8 שעות בקרב יהודים ואחרים עם מוגבלות; ל-9% מהערבים עם מוגבלות יש תעודת בגרות לעומת 21.6% מהערבים ללא מוגבלות ו-16% מהיהודים ואחרים עם מוגבלות; 2.8% מהערבים עם מוגבלות הם בעלי תעודה אקדמית, לעומת 11.1% מהערבים ללא מוגבלות ו-16.2% מהיהודים ואחרים עם מוגבלות; 13% מהערבים עם מוגבלות דיווחי כי הם השתמשו במחשב בחודש שקדם לראיון, לעומת 35% מהערבים ללא מוגבלות ו-42% מהיהודים ואחרים עם מוגבלות.

(ערביי ישראל; מוגבלויות; תעסוקה; הכנסה; רמת השכלה; דיור; בריאות גופנית)

230

בן משה, אליהו; רופמן, ליאורה; הבר, ישראל:

אנשים עם מוגבלות: שימוש בשירותים ממשלתיים ושביעות רצון

נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים, ירושלים 2010, 47 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.justice.gov.il.

מטרתו של דו"ח זה, החמישי בסדרה, היא לספק מידע בנוגע לשירותים בסיסיים הניתנים על-ידי המדינה לאנשים עם מוגבלות ולבחון את מידת השימוש בהם על-ידם ואת שביעות רצונם מהשירותים. בדו"ח הנוכחי נבדקו שלושה תחומים: תחבורה ציבורית, שירותי בריאות ושירותי לשכות הרווחה והמוסד לביטוח לאומי. מקור הנתונים העיקרי לדו"ח הוא הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007. בין הממצאים: 69% מהאנשים עם מוגבלות השתמשו בתחבורה ציבורית (אוטובוסים או רכבות) בשנה שקדמה לראיון (39% מהם בתדירות גבוהה) בדומה ליתר האוכלוסייה; רק 43%  מהאנשים עם מוגבלות חמורה ו-56% מהאנשים עם מוגבלות מתונה דיווחו על זמינות רכב פרטי לשימושם, לעומת 74% ביתר האוכלוסייה; 88% מהאנשים עם מוגבלות השתמשו בשירותי בריאות (94% מהאנשים עם מוגבלות חמורה) בשנה שקדמה לראיון, לעומת 35% ביתר האוכלוסייה; 35% מהאנשים עם מוגבלות חמורה ו-23% מהאנשים עם מוגבלות מתונה דיווחו כי הם ויתרו על תרופות בגלל קשיים כלכליים, לעומת 10% ביתר האוכלוסייה; כ-25% מהאנשים עם מוגבלות חמורה ו-16% מהאנשים עם מוגבלות מתונה דיווחו כי בשנה שקדמה לראיון נותקו להם הטלפון או החשמל בבית בגלל קשיים כלכליים, לעומת 12% ביתר האוכלוסייה; 423 אלף אנשים עם מוגבלות דיווחו על שימוש בשירותי רווחה – כ-32% ממקבלי שירותים אלה בישראל; 46% ממקבלי השירות בלשכות הרווחה היו אנשים עם מוגבלות, וכ-51% ממקבלי השירות דיווחו כי הם אינם מרוצים ממנו; 47% מהאנשים עם מוגבלות חמורה ו-43% מהאנשים עם מוגבלות מתונה דיווחו כי הם אינם מרוצים מהשירות של המוסד לביטוח לאומי, לעומת 38% מכלל מקבלי השירות מהמוסד.

(מוגבלויות; שירותי בריאות; שירותי רווחה; מוסד לביטוח לאומי; תחבורה ציבורית; שביעות רצון)

231

הכהן וולף, חגית סבו, בטי; מארק, דקלה:

"כנפיים" - מכינה לחיים: תכנית שילוב נכים בלימודים ובשירות לאומי

מינהל המחקר והתכנון והאגף לפיתוח שירותים, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 142 בסדרת "מפעלים מיוחדים", ירושלים 2010, 118 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם מכון "מתווה". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.btl.gov.il.

עמותת "כיוונים", העוסקת בפיתוח שירותים ותכניות לקידום צעירים עם צרכים מיוחדים, יזמה את תכנית "מכינה לחיים" המופעלת בצפון (בוסתן הגליל) ובדרום (שדרות). פיתוח התכנית לווה על-ידי אגף השיקום במשרד הרווחה, עמותת "אשלים", עמותת "גוונים", המוסד לביטוח לאומי ומשרד החינוך – האגף לחינוך מבוגרים. התכנית יועדה לצעירים מוגבלים בני 21-18 שהיו משולבים במערכת החינוך הרגילה. מטרת העל של התכנית היתה לסייע לצעירים אלה בתהליך היציאה מבית הוריהם, בהשתלבות בשירות לאומי בקהילה ובהשתלבות בלימודים במכללה. בפרסום הנוכחי מוצגים ממצאי מחקר ההערכה של התכנית, שנעשה על-ידי חוקרי מכון "מתווה" שליוו את התכנית במשך כשנתיים וחצי. נמצא, כי יוזמי התכנית ומפעיליה הצליחו לפתח בקרב המשתתפים כישורי חיים לתפקוד עצמאי, מיומנויות חברתיות ויכולות אישיות, מיומנויות עבודה, תחושת מסוגלות ואמונה ביכולתם לחיות חיים עצמאיים. עם זאת, בהשוואה לתחילת המכינה, בסיומה רוב המשתתפים היו מתוחים לקראת העתיד. לאחר שנתיים במכינה, חניכי שתי המכינות (חוץ מאחד) חיו באופן עצמאי, שכרו דירות, למדו, עבדו ודאגו לכלכלת משק-הבית שלהם (נתוני שני המחזורים הראשונים במכינת הצפון הראו כי כ-50% מהחניכים לא חזרו לבית הוריהם, כ-50% עבדו תמורת שכר וכ-75% למדו). בסוף הדו"ח נדונים הגורמים שזוהו כמקדמים או כמעכבים את הצלחת התכנית, ומובאות המלצות.

(צעירים; מוגבלויות; תכניות התערבות; מיומנויות חברתיות; ביטחון עצמי; שירות לאומי; חינוך גבוה; תעסוקה)

232

אדלר-בן-דור, ענבר; סויה, ריקי:

שיקום פסיכו-סוציאלי של אנשים המתמודדים עם פְּגִיעוּת נפשית: ראיית ההווה לעומת ראיית העבר בקרב משתתפים בתכניות שיקום

"מגמות", מ"ז: 2 (נובמבר 2010), עמ' 323-301 (עברית, סיכום באנגלית).

בישראל מופעלות כיום שתי תכניות מרכזיות לשיקום פסיכו-סוציאלי של אנשים המתמודדים עם פְּגִיעוּת נפשית: 1) "המועדון החברתי" - תכנית מְבַדֶלֶת, המיועדת רק לסובלים מפגיעות נפשית; "עמיתים" - תכנית משלבת, המשתפת בפעילויות המיועדות לכלל הקהילה גם אנשים המתמודדים עם פגיעות נפשית. במחקר המתואר במאמר זה נבדקה תרומת התכניות לשיפור קשריהם החברתיים של המתמודדים עם פגיעות נפשית ולמיתון תחושת בדידותם. כמו כן, נבדקו הבדלים במאפיינים החברתיים-דמוגרפיים והקליניים של המשתתפים בשתי התכניות. מדגם המחקר כלל 97 ממשתתפי תכנית "המועדון החברתי" ו-89 ממשתתפי תכנית "עמיתים" במסגרת המחקר, נמדדו באמצעות שאלונים ארבעה ממדי תוצאה - פעילויות פנאי, איכות חיים בתחום החברתי, בדידות ותמיכה חברתית. נמצא, כי המשתתפים בשתי הקבוצות ראו את ההווה באופן חיובי יותר בהשוואה לעבר בכל ארבעת ממדי התוצאה. הבדלים מובהקים בין הקבוצות נמצאו בהערכת מספר החברים ומספר פעילויות הפנאי בקהילה: משתתפי "המועדון החברתי" העידו כי יש להם מספר גדול יותר של חברים בהווה לעומת העבר, ומשתתפי תכנית "עמיתים" העידו כי הם עוסקים במספר גדול יותר של פעילויות פנאי בהווה לעומת העבר. הבדל בולט נוסף שנמצא בין הקבוצות הוא שרמת התפקוד והמצב הבריאותי-נפשי היו טובים יותר בקרב משתתפי תכנית "עמיתים". רמת ההשכלה של משתתפי תכנית "עמיתים" היתה גבוהה יותר בממוצע מזו של משתתפי תכנית "המועדון החברתי". מספר האשפוזים הפסיכיאטריים בעבר ותדירותם היו נמוכים יותר באופן מובהק בקרב משתתפי תכנית "עמיתים". לא נמצאו הבדלים מהותיים בין הקבוצות במשתני הגיל, המצב הכלכלי, מקור הקיום ומצב המגורים. ממצאי המחקר מצביעים על יעילותן של שתי התכניות.

(הפרעות נפשיות; בדידות; מפגשים חברתיים; רווחה רגשית; תכניות התערבות; שיקום; תמיכה חברתית)

233

Peled, Einat; Davidson-Arad, Bilha; Perel, Guy:
The Mothering of Women Abused by Their Partner: An Outcome Evaluation of a Group Intervention
"Research on Social Work Practice", 20: 4 (July 2010), pp.391-402.

במאמר זה מדווח על מחקר שנועד לבדוק את תוצאותיה של תכנית התערבות שהשתתפו בה אמהות שעברו התעללות מצד בן-זוגן. זאת, תוך השוואה לקבוצת בקרה של נשים עם רקע דומה שלא השתתפו בתכנית התערבות. הבדיקה נעשתה בשלוש נקודות זמן: לפני תחילת ההתערבות, מיד לאחריה ושלושה חודשים לאחריה. בין הממצאים: בשלב הראשון, לפני תחילת ההתערבות, דיווחו האמהות בשתי הקבוצות על רמת דחק נמוכה בקשר לאימהות, רמת רווחה רגשית בינונית ומסוגלות הורית גבוהה; בשלב השני, מיד לאחר סיום ההתערבות, נמצא כי בקבוצת ההתערבות חלה עלייה מובהקת ברמת הרווחה הרגשית ובמסוגלות ההורית, ממצא שלא התקבל בקבוצת הבקרה; עוד נמצא, כי בקרב האמהות שהשתתפו בתכנית ההתערבות חלה ירידה ברמת המצוקה הקשורה לאימהות בין השלב הראשון (לפני תחילת ההתערבות) לשלב השלישי (שלושה חודשים לאחר ההתערבות). כמו כן, בהשוואה לקבוצת הבקרה, נמצא כי האמהות שבקבוצת ההתערבות הביעו יותר אופטימיות בנוגע לרמת רווחתן הרגשית בעתיד.

(אמהות; הורות; התעללות נפשית; יחסים בין בני-זוג; תכניות התערבות; רווחה רגשית)

234

Katz, Ruth; Gur-Yaish, Nurit; Lowenstein, Ariela:
Motivation to Provide Help to Older Parents in Norway, Spain, and Israel
"International Journal of Aging and Human Development"' 71: 4 (2010), pp. 283-303.

במאמר זה מתואר מחקר שבו נבדקו שלוש סיבות הגורמות לילדים מבוגרים הנעה (מוטיבציה) לתמוך בהוריהם הקשישים: סולידריות רגשית; צרכים טיפוליים של ההורים; נורמות משפחתיות. מדגם המחקר כלל 1,055 ילדים מבוגרים מנורבגיה, מספרד ומישראל. מדינות אלו נבחרו מפני שהן מייצגות תרבויות משפחתיות שונות ומערכות רווחה שונות. בין הממצאים: סולידריות רגשית וצרכים טיפוליים של ההורים נמצאו כמשפיעים על מידת הסיוע של הילדים המבוגרים בשלוש המדינות, ואילו לנורמות משפחתיות לא נמצאה השפעה; בישראל, סולידריות רגשית נמצאה קשורה באופן חזק למידת העזרה, יותר מאשר בספרד ובנורבגיה; הצרכים הטיפוליים של ההורים נמצאו קשורים למידת העזרה להורים בנורבגיה ובישראל יותר מאשר בספרד, אולם בספרד מידת העזרה שסופקה על-ידי הילדים המבוגרים להוריהם היתה גבוהה ללא קשר למצבם של ההורים. מסקנת המחקר היא, כי מניעי העזרה להורים הם אוניברסליים וכי למאפייניה הייחודיים של כל מדינה יש השפעה על מניעים אלה. כמו כן, יש לציין כי קיימים הבדלים בין קבוצות בתוך המדינה.

(קשישים; יחסים בין-דוריים; תמיכה משפחתית)

235

Ben Natan, M.; Lowenstein, A.; Eisikovits, Z.:
Psycho-Social Factors Affecting Elders’ Maltreatment in Long-Term Care Facilities
"International Nursing Review", No. 57 (2010), pp. 113–120.

במחקר המתואר במאמר זה נבחנו ונותחו גורמים המשפיעים על התעללות בקשישים המתגוררים במוסדות סיעודיים בישראל, על-פי שאלונים שחולקו לעובדים ולמנהלים במוסדות. במסגרת המחקר, נמסרו שאלונים למדגם אקראי של 600 עובדים ב-24 מוסדות (מתוך 300), ומתוכם מולאו והוחזרו 510 שאלונים. כמו כן, חולקו שאלונים ל-24 מנהלי המוסדות, ומתוכם הוחזרו 22 שאלונים. 81.5% מהמשיבים היו נשים, שרובן היו אחיות או סייעות לאחיות. בין הממצאים: 53.3% מהעובדים דיווחו על ביצוע סוג אחד או יותר של התעללות כלפי קשישים המאושפזים במוסדות במהלך השנה האחרונה; מתוך 513 מקרי ההתעללות שדווחו, 330 (64.3%) היו של הזנחה (גופנית או נפשית); 70% מהמשיבים ציינו כי הם היו נוכחים בעת מקרה של התעללות (בדרך כלל הזנחה) מצד איש צוות; 63.9% מהמשיבים דיווחו כי הזנחה גופנית אירעה יותר מ-16 פעמים בשנה; נמצא מתאם חיובי בין שחיקת העובד לבין ביצוע סוגים שונים של התעללות; נמצא מתאם חיובי בין מספר המיטות במוסד, מספר האחים/ות במוסד ותדירות תחלופת העובדים לבין התעללות; לא נמצא מתאם חיובי בין גישת הצוות כלפי קשישים לבין התעללות ולא בין ביצוע סוגים שונים של התעללות לבין ידע אקדמי/רפואי, מעמד בעבודה וגישות כלפי התעללות; נמצא כי אחים/ות וסייעים/ות התעללו יותר מאשר אנשי צוות אחרים וכי הנפגעים העיקריים מהתעללות היו קשישות עם דמנציה.

(קשישים; מוסדות לקשישים; סיעוד; התעללות בקשישים; הזנחה; כוח-אדם רפואי)

236

שיוביץ-עזרא, שרון:

בדידות לעת זקנה: בחינת התופעה בישראל ובארצות הברית

"חברה ורווחה", ל"א: 1 (מרס 2011), עמ' 111-91.

לאור עדויות אמפיריות על שכיחותה של תופעת הבדידות בקרב קשישים והשלכותיה המזיקות של תופעה זו על תחומי חיים שונים., גדל בשנים האחרונות העניין בחקר הבדידות בתקופת החיים המאוחרת. במחקר המתואר במאמר זה נבדק היקף תופעת הבדידות בקרב קשישים בישראל באופן כללי ולפי תת-קבוצות באוכלוסייה זו. המחקר התבסס על ניתוח נתוני הגל הראשון של המדגם הישראלי בסקר הבריאות, הזִקְנָה והפרישה האירופי (SHARE - The Survey of Health, Aging and Retirement in Europe), אשר נערך בקרב אוכלוסיית בני 50 ומעלה. הממצאים הושוו לממצאי מחקרים דומים שנערכו בארצות-הברית. במסגרת המחקר, נבחנו מנבאים סוציו-דמוגרפיים ובריאותיים הקשורים לתופעת הבדידות בישראל ובארצות-הברית. בין הממצאים: תופעת הבדידות בתקופת הזִקְנָה היא נפוצה בישראל, והיא שכיחה יותר מאשר בארצות-הברית; תופעת הבדידות נמצאה שכיחה יותר בקרב נשים, אנשים לא-נשואים ודוברי ערבית מאשר בקרב גברים, אנשים נשואים ודוברי עברית; מצב משפחתי "נשוי" נמצא כגורם מגן משמעותי מפני תופעת הבדידות בגיל הזִקְנָה. בסוף המאמר מוצעות מספר דרכי התמודדות עם תופעת הבדידות, ברמת הפרט, ברמת הקבוצה וברמת הסביבה.

(קשישים; בדידות; זיקנה)

237

י"ד. תחבורה

פרסומים

ספירות תנועה בדרכים לא-עירוניות, 2010-2005

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1448, ירושלים 2011. הסקר הוזמן ומומן על-ידי החברה הלאומית לדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל נתונים על נפח התנועה (מספר כלי-הרכב שנעו בקטע דרך מסוים בפרק זמן מסוים: שעה, יום או שבוע) בדרכים הלא-עירוניות בישראל בשנים 2010-2005. נתונים אלה מיועדים לשמש כלי-עזר בעבודתם של מתכננים ומהנדסי תחבורה, אנשי משטרת התנועה וחוקרים בתחום התחבורה ותאונות הדרכים. הפרסום מורכב משני לוחות מרכזיים ומנספחים: לוח 1 כולל נתונים על נפח התנועה לפי דרך, קטע, היום בשבוע ונפח התנועה המרבי; לוח 2 כולל נתונים על נפח התנועה לפי דרך, קטע והשעה ביממה (ממוצע לשעה לכל ימי השבוע). בנספחים מוצג מידע כדלקמן: אירועים שהשפיעו על התנועה בדרכים (אירועים כלליים, מחירי הדלק ושינויים במחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית) ונתונים על ספירות תנועה מיוחדות שנעשו סביב הכינרת ובדרכים לאילת בחג הפסח ובחג הסוכות ב-2010-2005.

(כלי-רכב; כבישים; תחבורה; תחבורה ציבורית; נסועה; דלק)

238

סדן, ערן:

סיכום תאונות דרכים שנת 2010

"תנועה ותחבורה", מס' 98 (מרס 2011), עמ' 11-6, 24.

במאמר זה מובאים נתונים על מאפייני תאונות הדרכים שאירעו ב-2010 ועל מאפייני הנפגעים בתאונות אלו, לפי משתנים שונים. כמו כן, נסקרים היבטים של בטיחות בדרכים, תשתית הכבישים, חקיקה הקשורה לבטיחות בדרכים, רמת המינוע בישראל ודרכים להתמודדות עם הגודש בכבישים. בין הממצאים: מספר ההרוגים עקב תאונת דרכים ב-2010 היה 391, לעומת 352 ב-2009; מספר התאונות הקטלניות היה 336, לעומת 320 ב-2009; מספר התאונות החמורות (פצועים קשה או הרוגים) היה 1,790, לעומת 1,888 ב-2009; ב-2010 היוו הולכי רגל 32% מכלל ההרוגים בתאונות דרכים ו-10% מכלל הנפגעים בתאונות דרכים; קרוב למחצית מהולכי הרגל שנהרגו התפרצו לכביש או חצו את הכביש כשהם מוסתרים מעיני הנהג; קבוצת הגיל הפגיעה ביותר בקרב הולכי הרגל היתה של בני 16-5; חלקו היחסי של המגזר הלא-יהודי במעורבות בתאונות דרכים קטלניות היה 37%, ובסך תאונות הדרכים חלקו היה 21%, בעוד שחלקו של מגזר זה באוכלוסיית הנהגים היה 15% וחלקו באוכלוסיית ישראל היה 20%; משאיות ואופנועים היו מעורבים ב-20% מהתאונות החמורות שאירעו ב-2010; ב-51% מהתאונות הקטלניות ב-2010 היו מעורבות מכוניות פרטיות, ב-22% היו מעורבות משאיות, ב-10% היו מעורבים אוטובוסים וב-11% היו מעורבים כלי-רכב דו-גלגליים (חלקם של כלי-הרכב הדו-גלגליים בצי הרכב היה 4% בלבד); 34% מהרוגי תאונות הדרכים ב-2010 היו במחוז צפון (27% מכלל התאונות), 24% במחוז דרום (10%), 20% במחוז מרכז (24%), 11% במחוז תל-אביב (27%), 6% במחוז שומרון ויהודה (4%) ו-5% במחוז ירושלים (8%).

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; בטיחות בדרכים)

239

גיטלמן, ויקטוריה; פיסחוב, פאני; כרמל, רובי:

סקר ארצי של מהירויות נסיעה בישראל: סקר מהירויות 2010

מרכז רן נאור לחקר הבטיחות בדרכים, המכון לחקר התחבורה, הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, חיפה 2010, 123 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

בסקר זה, שנעשה ביוני 2010 ב-75 קטעי-דרך בשטחים בין-עירוניים (חמישה סוגי דרכים - מהירה, דו-מסלולית ממוחלפת, דו-מסלולית אחרת, חד-מסלולית ומקומית) וב-60 קטעי-דרך בשטחים עירוניים (שלושה סוגי דרכים - דרך עורקית, רחוב מאסף עירוני [דו-מסלולי] ורחוב מאסף שכונתי [חד-מסלולי]), נמדדו מהירויות הנסיעה בתנאי זרימה חופשית. המדידות נעשו באמצעות מונים מכאניים או אקדחי לייזר. מדדי המהירות שנבדקו היו: מהירות ממוצעת, מהירות האחוזון ה-85, אחוז הנוסעים מעל המהירות המותרת, סטיית התקן ואחוז הנוסעים במהירויות גבוהות בשעות היום ובשעות הלילה. בין הממצאים: בדרכים הלא-עירוניות, האחוזון ה-85 של מהירויות הנסיעה עלה על המהירות המותרת ב-13-12 קמ"ש בדרך מהירה, ב-27-25 קמ"ש בדרך דו-מסלולית ממוחלפת, ב-18-16 קמ"ש ביתר הדרכים הדו-מסלוליות, ב-22-18 קמ"ש בדרכים החד-מסלוליות וב-11-10 קמ"ש בדרך מקומית; כמו כן, אחוז כלי-הרכב שנסעו מעל המהירות המותרת היה כ-50% בדרך מהירה, כ-70% בדרך דו-מסלולית ממוחלפת, כ-66% בדרך דו-מסלולית אחרת ובדרך חד-מסלולית וכ-33% בדרך מקומית. מכאן, שבכל סוגי הדרכים הלא-עירוניות רמת אי-הציות לחוק היתה גבוהה. בין סוגי כלי-הרכב, אופנועים זוהו כאלה שנסעו במהירויות הגבוהות ביותר. בדרכים העירוניות, האחוזון ה-85 של מהירויות הנסיעה עלה על המהירות המותרת ב-3 קמ"ש בנתיב הימני (בלילה בלבד), ב-10-7 קמ"ש בנתיב השמאלי בדרך עירונית עורקית, ב-18-16 קמ"ש ברחוב מאסף עירוני (דו-מסלולי) וב-8-4 קמ"ש ברחוב מאסף שכונתי (חד-מסלולי). כמו כן, אחוז כלי-הרכב שנסעו מעל המהירות המותרת היה 25% עד 33% בדרך עורקית, 60% ביום ויותר מ-70% בלילה ברחוב מאסף עירוני וכ-33% ברחוב מאסף שכונתי. גם בדרכים העירוניות אופנועים זוהו ככלי-הרכב שנסעו במהירויות הגבוהות ביותר. יש לציין, כי גם אוטובוסים ומשאיות נצפו עוברים את המהירות המותרת באחוזים גבוהים, הן בדרכים עירוניות והן בדרכים בין-עירוניות.

(כלי-רכב; מהירות; ציות לחוק; בטיחות בדרכים; כבישים; אופנועים; אוטובוסים; משאיות)

240

תומר-פישמן, תמר:

הסחת דעת בנהיגה בשל שימוש באמצעי תקשורת אלקטרוניים

יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ירושלים 2010, 15 עמ'. בוצע על-ידי קבוצת "גיאוקרטוגרפיה". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

בשנים האחרונות הולך וגובר השימוש בטלפונים ניידים ובמערכות ניווט בכלי-רכב. מחקרים שונים הצביעו על סכנת היסח הדעת בנהיגה כתוצאה משימוש באביזרים אלה. בפרסום הנוכחי מוצגים ממצאי סקר שנועד לבחון את היקף השימוש באביזרים אלה ואת עמדות הנהגים לגבי השימוש בהם בזמן הנהיגה. הסקר נערך באוגוסט 2010 בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה (500 יהודים ו-200 ערבים). בין הממצאים: 56% מהמשיבים דיווחו שהם אינם מדברים בטלפון כלל במהלך הנהיגה, 13% לעתים רחוקות, 12% לפעמים, 7% לעתים קרובות ו-12% לעתים קרובות מאוד; כמחצית מהמשוחחים בטלפון דיווחו שהם אינם יוזמים שיחות בעת הנהיגה אלא רק עונים; מבין המשוחחים בטלפון בעת הנהיגה כ-60% דיווחו שהם עושים זאת באמצעות דיבורית או אוזניה; כ-90% מהמשיבים סברו שמסוכן לדבר בטלפון ללא דיבורית או אוזניה, אך רק 30% סברו שמסוכן לדבר עם דיבורית או אוזניה; 28% מהמדברים בטלפון בעת הנהיגה ו-50% מאלה שאינם מדברים ציינו שהם יתמכו בחוק האוסר על שיחה בטלפון בעת הנהיגה; 89% מהמשיבים דיווחו שהם לא שלחו מִסְרוֹן (SMS) בעת הנהיגה בשבוע האחרון; מבין אלה המשתמשים במסרונים, 48% דיווחו שהם נמנעים מלקרוא מסרונים עד ההגעה ליעד; 94% מהמשיבים סברו שמסוכן לכתוב ולשלוח מסרון בעת הנהיגה, ו-87% סברו שמסוכן גם לקרוא; 32% מהמשיבים דיווחו שהם השתמשו במערכת ניווט (GPS) ברכב, ו-64% מהם ציינו שהם לא מזינים נתונים למערכת תוך כדי נהיגה, לעומת כ-9% שציינו שהם עושים זאת לעתים קרובות או קרובות מאוד; 89% מהנהגים שיש להם אפשרות להשתמש באינטרנט בזמן הנהיגה (215 איש מהמדגם) דיווחו שהם לא משתמשים באינטרנט בעת הנהיגה, אך 2% דיווחו שהם עושים זאת לעתים קרובות, 4% לפעמים ו-5% לעתים רחוקות.

(נהגים; טלפון סלולרי; הסחת דעת; עמדות)

241

רוזנבלום, טובה; אלדרור, אהוד:

ניתוח מדיניות השבתת כלי רכב כמכשיר למאבק בעבירות תנועה ותאונות דרכים

לשכת המדען הראשי, המשרד לבטחון הפנים, רמת-גן 2010, 106 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mops.gov.il.

ביוני 2006 נכנסה לתוקפה תקנה המאפשרת לקצין משטרה להשבית כלי-רכב (באופן מיידי, כאמצעי ענישה הנוסף לעונש הקבוע בחוק) בגין ביצוע אחת מעבירות התנועה הבאות: נהיגה עם רישיון שאינו תקף לסוג הרכב; נהיגה בזמן פסילה; הסעת נוסעים בניגוד לחוק; הובלת מטען בעומס-יתר; אי-ציות לתקנת שעות עבודה ומנוחה; נהיגה תחת השפעת משקאות/סמים משכרים; נהיגה של נהג חדש בתקופת הליווי ללא ליווי ו/או שהנהג הסיע יותר משני נוסעים עמו; מעורבות בתאונת פגע וברח. במחקר המתואר בדו"ח זה נבחנה יעילותה של התקנה החדשה ככלי להפחתת עבירות התנועה ותאונות הדרכים. במסגרת המחקר, נבדק מדגם של 3,046 נהגים מתוך נתוני משטרת ישראל – 1,624 נהגים שרכבם הושבת במהלך השנה הראשונה להפעלת התקנה ו-1,422 נהגים שביצעו עבירות מקבילות לפני החלת התקנה. לגבי כל נהג נשלפו נתוני תאונות הדרכים ועבירות התנועה שביצע בשלוש השנים שלפני ביצוע העבירה שבתקנת ההשבתה ובשנה שלאחריה. נוסף על כך, נערך סקר טלפוני בקרב מדגם של 1,209 נהגים – 378 נהגים שנדגמו מתוך רישומי קובץ ההשבתות של משטרת ישראל ו-651 נהגים שנדגמו מתוך סך בעלי רישיון נהיגה בישראל. מטרתו של סקר זה היתה לבחון את הידע ואת העמדות של הנהגים בנושא תקנת ההשבתה. בין הממצאים: יישום התקנה הביא להקטנת מספר עבירות תנועה (הנהגים ביצעו פחות עבירות בשנה שלאחר ההשבתה), כלומר ההשבתה היוותה גורם מרתיע מפני ביצוע עבירות חוזרות (בעיקר בקרב נהגים שזאת היתה העבירה הראשונה שלהם); לא נמצאה השפעה מובהקת של יישום התקנה על מספר תאונות הדרכים; בסקר הטלפוני נמצא, כי יש תמיכה ציבורית בעונש ההשבתה, אך החשיפה הכללית לעונש ההשבתה היתה נמוכה: רוב הנשאלים לא היו מודעים לכך שאפשר להשבית כלי-רכב בגין ביצוע העבירות הנ"ל. רמת הידע של נהגים שרכבם הושבת היתה גבוהה יותר, והם דיווחו על נהיגה בטיחותית יותר לאחר ההשבתה.

(עבירות תנועה; חוקים; משטרה; הרתעה; נהגים; כלי-רכב)

242

פיינמסר, ערן:

בחינת היעילות במתן דוחות אזהרה

בתוך: "העיקר במחקר 2009" (בהוצאת אגף תכנון וארגון, משטרת ישראל), ירושלים 2010, עמ' 100-95. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

במסגרת הניסיון להביא לשינוי התנהגותי של הנהג הישראלי, הוחלט באגף התנועה של משטרת ישראל על הרחבה במתן דו"חות אזהרה לנהגים. דו"חות אלו הם דו"חות תנועה הניתנים במקום דו"חות ברירת משפט (קנס) במספר תנאים, כגון ותק של חמש שנים לפחות בנהיגה, אי-קבלת דו"חות תנועה בשנתיים האחרונות, היעדר הכחשה של ביצוע העבירה ועוד, על-פי שיקול דעתו של איש המשטרה. ב-2009-2008 ניתנו יותר מ-600,000 דו"חות אזהרה. במאמר הנוכחי מתואר מחקר שנעשה באגף התנועה של משטרת ישראל, שנבדקה בו מידת ההרתעה במתן דו"חות אזהרה. זאת, באמצעות סקרי עמדות שנעשו בקרב נהגים ושוטרים. כמו כן, נעשתה השוואה בין 5,000 נהגים שקיבלו דו"חות אזהרה ב-2006 לבין 5,000 נהגים שקיבלו דו"חות תנועה רגילים, לגבי התנהגותם ב-2008-2007 (ביצוע עבירות תנועה וקיבלו דו"חות). בין הממצאים: 25% מהנהגים שהשתתפו בסקר קיבלו דו"חות רגילים ב-2009-2006 ו-16% קיבלו דו"חות אזהרה; יותר מ-70% מהנהגים סברו שלדו"ח האזהרה יש השפעה חיובית על התנהגותו של הנהג; 47% מהמשיבים סברו שלשני סוגי הדו"חות יש הרתעה זהה; 65% מהנהגים היו בדעה שיש להרחיב את השימוש במתן דו"חות אזהרה; בסקר השוטרים נמצא, כי דו"ח האזהרה משפר מהותית את תדמית המשטרה בכלל ואת תדמיתו של השוטר בפרט; 49% ממשתמשי הדרך שקיבלו דו"חות אזהרה ב-2006 קיבלו דו"חות תנועה רגילים ב-2008-2007 (חלק גדול מהם אף קיבל יותר מדו"ח אחד), ומכאן שלדו"חות האזהרה לא היה ערך הרתעתי. עוד נמצא, כי שיעור גבוה יותר של מקבלי דו"חות אזהרה ב-2006 קיבלו דו"חות ב-2008-2007 בהשוואה למקבלי דו"חות רגילים.

(נהגים; עבירות תנועה; הרתעה; משטרה)

243

אדלר, ניקול; הקרט, שלום; קורנבלוט, יונתן; שר, מלי:

תכנון אכיפת חוקי התנועה בשיטות של "ניהול רזה" ותכנון לינארי

בתוך: "העיקר במחקר 2009" (בהוצאת אגף תכנון וארגון, משטרת ישראל), ירושלים 2010, עמ' 116-101. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

את פעילותה של משטרת התנועה בתחום אכיפת החוק אפשר לדמות לפעילותו של מפעל ייצור שבו קווי ייצור שונים. אפשר להבחין בשלושה רכיבים עיקריים בתהליך: 1) ייצור דו"חות תנועה (על-ידי שוטרי אגף התנועה ומכשור אוטומטי); 2) מערך תפעולי אחורי, המטפל בתוצרי דו"חות התנועה; 3) הלקוחות – בתי-המשפט לתעבורה, עברייני התנועה ומשתמשי הדרך. כמפעל ייצור, אפשר לראות את יצרני הדו"חות כספקים למפעל, ואת הדו"חות אפשר לראות כחומרי גלם הנכנסים למפעל. המערך התפעולי האחורי מהווה את המפעל, ובו חומרי הגלם נעים בתחנות העבודה השונות (קידוד, סריקה, בקשות אזרחים וכו') בדרך לעיבוד התוצר הסופי. התוצרים מגיעים לשלושה לקוחות עיקריים: תובעי תעבורה, המעוניינים בדו"ח איכותי כהוכחה במשפטי תעבורה; משתמשי דרך, המעוניינים בהגברת רמת הבטיחות בדרכים (הפחתת מספר התאונות ומספר עברייני התנועה); עברייני תנועה, המעוניינים לרוב בענישה מקלה ובשירות מהיר. תהליך האכיפה הכולל מוגבל בתקציבים ובמשאבים, ולכן נותח במחקר המתואר במאמר זה תהליך האכיפה, ופותח מודל תכנוני על בסיס תיאוריית "הניהול הרזה" (Lean Manufacturing) לאיזון קווי הייצור ולמקסום דו"חות התנועה על-פי מדיניות אגף התנועה של המשטרה להעלאת רמת הבטיחות בדרכים. נוסף על כך, נעשה שימוש במודל למקסום תהליך האכיפה בהתאם לאילוצי התקציב, מציאת צווארי בקבוק בתהליך ומקסום דו"חות התנועה לפי התפלגותם. השימוש במודל נעשה בשנים 2008-2004, ונמצא כי איכות האכיפה וזרימתה במערכת שופרה. כמו כן, ניתנה תחזית ל-2009.

(עבירות תנועה; בטיחות בדרכים; משטרה; נהגים; מודלים; יעילות)

244

עבירות נהיגה הגורמות לתאונות דרכים

"נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" (בהוצאת יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), מס' 8 (2010), 4 עמ'. העלון מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

בסדרת העלונים "נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" ממוקד כל עלון בנושא אחר, והוא כולל פירוט של נתונים ומידע עדכניים בנושא שנבחר. העלון הנוכחי עוסק בנושא עבירות נהיגה הגורמות לתאונות דרכים. בין הממצאים: ב-2009-2005 88% מכלל תאונות הדרכים ו-79% מהתאונות הקטלניות אירעו עקב עבירות נהג (נפתחו תיקי חקירה במשטרה); מבין 516 הנהגים שהיו מעורבים בתאונות קטלניות ב-2009, ל-217 (42%) יוחסה עבירת תנועה בתאונה; מבין 2,450 הנהגים שהיו מעורבים בתאונות קשות בשנה זו, ל-1,240 (51%) יוחסה עבירת תנועה; העבירות השכיחות ביותר בתאונות קטלניות ב-2009 היו סטייה מנתיב (48 נהגים) ומהירות מופרזת (35 נהגים); בקרב 14.5% מהנהגים שטופלו בחדרי טראומה ואושפזו במרכזי טראומה עקב היפגעות בתאונות דרכים ב-2008 נמצאה רמת אלכוהול בדם הגבוהה מהמותר; נהגים עד גיל 24 היוו ב-2009 15.1% מכלל הנהגים, אך שיעור מעורבותם בתאונות דרכים היה 23.3% מכלל הנהגים המעורבים בתאונות (22.3% מהנהגים המעורבים בתאונות קטלניות); מבחינת סוג עבירת התנועה, גברים היו מעורבים יותר מנשים בתאונות קטלניות עקב מהירות מופרזת, אי-שמירת מרחק ונהיגה בהשפעת אלכוהול/סמים, ונשים יותר מגברים - עקב סטייה מנתיב, אי-מתן זכות קדימה להולכי רגל ואי-ציות לתמרורים ולרמזורים; נהגים מהמגזר הערבי היוו 14% מכלל הנהגים בישראל ב-2009, אך הם היוו 23% מהנהגים המעורבים בתאונות דרכים באשמתם ו-43% מהנהגים המעורבים בתאונות קטלניות באשמתם.

(תאונות דרכים; נהגים; עבירות תנועה)

245

מדדי בטיחות בדרכים: השוואה בינלאומית

"נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" (בהוצאת יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), מס' 9 (2010), 4 עמ'. העלון מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

בסדרת העלונים "נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" ממוקד כל עלון בנושא אחר, והוא כולל פירוט של נתונים ומידע עדכניים בנושא שנבחר. העלון הנוכחי עוסק בהשוואת מדדי הבטיחות בדרכים בישראל לאלה שבמדינות החברות בארגון IRTAD (International Road Traffic and Accident Database). בין הממצאים: מספר ההרוגים בתאונות דרכים ל-100 אלף תושבים בישראל ב-2009 עמד על 4.2 - מספר נמוך בהשוואה בין-לאומית, אך יש לציין כי רמת המינוע בישראל היא בין הנמוכות; מספר ההרוגים בתאונות דרכים בישראל בין 2000 ל-2009 ירד ב-31%, לעומת ירידה ממוצעת של 37% במדינות החברות בארגון (בתקופה זו גדלה אוכלוסיית ישראל ב-19%); בישראל חלה ירידה של 46% במספר ההרוגים לכל 100 אלף כלי-רכב בין 2000 ל-2009, לעומת ירידה ממוצעת של 48% במדינות ה-IRTAD; ב-2008 נהרגו בישראל 8.7 בני אדם בתאונות דרכים לכל מיליארד ק"מ נסועה, לעומת 7.9 בני אדם בממוצע במדינות ה-IRTAD; שיעור ההרוגים בתאונות דרכים לכל 100 אלף ילדים בישראל ב-2009 היה 1.2, לעומת 1.4 בממוצע במדינות הארגון; שיעור בני 14-0 שנהרגו בתאונות דרכים בישראל מתוך סך ההרוגים היה 8% ב-2009 – השיעור הגבוה ביותר מבין מדינות הארגון, אך יש לציין כי שיעור הילדים בישראל הוא הגבוה ביותר; שיעור הולכי הרגל שנהרגו בתאונות דרכים בישראל ב-2009 היה מהגבוהים ביותר בקרב המדינות הנכללות בהשוואה (33%), אך מבחינת השינוי בשיעור זה בעשור האחרון ישראל היא בין שלוש המדינות שבהן חלה הירידה הגדולה ביותר.

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; מחקר השוואתי)

246

היפגעות בתאונות דרכים ביישובים חרדיים

"נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" (בהוצאת יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), מס' 11 (2011), 4 עמ'. העלון מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

בסדרת העלונים "נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" ממוקד כל עלון בנושא אחר, והוא כולל פירוט של נתונים ומידע עדכניים בנושא שנבחר. העלון הנוכחי עוסק במאפייני הנפגעים בתאונות דרכים בישובים חרדיים (שבהם יש רוב של חרדים ביישוב) בהשוואה לכלל היישובים העירוניים. בין הממצאים: שיעור הנפגעים בקרב פעוטות וילדים הוא גבוה בישובים חרדיים בהשוואה לשיעורם בכלל היישובים העירוניים, אך ביחס להתפלגות קבוצות הגיל באוכלוסיית היישובים החרדיים השיעור של נפגעים בקרב פעוטות וילדים הוא נמוך משיעורם היחסי באוכלוסייה; שיעור הנפגעים בתאונות דרכים בקרב בני 20 ומעלה בישובים חרדיים הוא גבוה משיעורם היחסי באוכלוסיית היישובים החרדיים; שיעור הולכי הרגל ורוכבי האופניים שנפגעו בתאונות דרכים מתוך סך כל הנפגעים בתאונות דרכים בישובים חרדיים היה גבוה פי שניים מאשר בכלל היישובים העירוניים בשנים 2010-2006; באותן שנים, שיעור הולכי הרגל שנפגעו בעת חציית כביש לא במעבר חצייה ולא ליד צומת היה גבוה יותר ביישובים החרדיים מאשר בכלל היישובים העירוניים – 27% לעומת 21%; גם שיעורי הולכי הרגל שנפגעו תוך כדי התפרצות לכביש או בעת חצייה כשהם מוסתרים נמצאו גבוהים יותר ביישובים החרדיים – 32% ו-9% לעומת 19% ו-6%; ב"סקר תצפיות שימוש בחגורות בטיחות ברכב" שנעשה ב-2010 נמצא, כי שיעורי החגירה של נהגים ונוסעים במושב הקדמי הם גבוהים יותר במגזר החרדי בהשוואה לכלל המדגם, ואילו בקרב נוסעים במושב האחורי שיעורי החגירה במגזר החרדי היו נמוכים יותר; ב"סקר עמדות כלפי שימוש באמצעי ריסון ברכב" שנעשה ב-1010 נמצא, כי תפיסת הציבור החרדי את רמת חשיבות השימוש בחגורות בטיחות היא נמוכה יותר מאשר בכלל האוכלוסייה.

(חרדים; תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; בטיחות בדרכים; נהגים; הולכי רגל)

247

תומר-פישמן, תמר:

נהיגה תחת השפעת אלכוהול בישראל – 2010

יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ירושלים 2010, 11 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר שנתי שערכה חברת "שילוב" עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לבחינת תופעת הנהיגה תחת השפעת אלכוהול בישראל. הסקר בוצע בקרב מדגם של 500 גברים ונשים יהודים בני 17 ומעלה שיש להם רישיון נהיגה בתוקף, שדיווחו שהם נוהגים לפחות פעם בשבוע ושתו בחודש האחרון לפחות משקה אלכוהולי אחד מחוץ לבית. ממצאי סקר זה הושוו לממצאי הסקרים שבוצעו ב-2008 וב-2009. בין הממצאים: נהגים ששתו בחודש האחרון מחוץ לבית דיווחו שהם שותים בממוצע 2.7 פעמים בחודש מחוץ לבית (4.3 פעמים בממוצע בקרב בני 29-17); מספר המשקאות שהנשאלים דיווחו שהם שתו בבילוי האחרון היה 1.8 בממוצע (3+ בקרב בני 22-17); 85% מהמשתתפים העריכו שיש סיכון גבוה שמי ששותה ונוהג יהיה מעורב בתאונת דרכים במוקדם או במאוחר; נמצאה מגמת עלייה בתפיסת ההשפעה השלילית שיש לאלכוהול על הנהיגה; 8% מהנשאלים ציינו שאלכוהול אינו משפיע עליהם, לעומת 32% ב-2009; בקרב צעירים עד גיל 22, מספר המשקאות שהם שתו בבילוי האחרון נמצא גבוה במובהק מהמספר שהם סבורים שאפשר לשתות ולהישאר כשירים לנהיגה; 23% מהנשאלים העריכו שהם יכולים להיות כשירים לנהיגה לאחר שתיית שני משקאות אלכוהוליים (17% - גם לאחר שתיית שלושה משקאות); 73% מהנהגים ששתו בחודש האחרון דיווחו שהם נמנעו מנהיגה לאחר השתייה (9% דיווחו שהם אף פעם לא נמנעו משתייה בשל כוונה לנהוג, ו-18% דיווחו שהם נמנעו לפעמים או לעתים רחוקות מנהיגה לאחר השתייה); 23% מהמשיבים ציינו שיצא להם לנהוג כשהם חשו שיכורים; 53% מהמשיבים ציינו שהם נוהגים לקבוע "נהג תורן" לפני יציאה לבילוי; למרות עלייה בשיעור הבליינים ששתו אלכוהול וחזרו הביתה בתחבורה ציבורית, לא חל שינוי בשיעור המדווחים שהם שתו בבילוי האחרון ונהגו הביתה; 40% מהנשאלים העריכו שיש סיכוי גבוה להיתפס על-ידי המשטרה בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

(נהיגה תחת השפעת אלכוהול; עמדות כלפי שתיית אלכוהול)

248

פורת-זימן, ג'ינה:

נטילת סיכונים כללית ונהיגה מסוכנת בגיל ההתבגרות: תרומתם של חרדת מוות וסגנון התקשרות

בית-הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן 2010, 184 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול: www.antidrugs.gov.il.

תקופת ההתבגרות מאופיינת בשיעור גבוה של נטילת סיכונים בהשוואה לתקופות אחרות, ורוב מקרי המוות והתחלואה של מתבגרים קשורים לנטילת סיכונים, כאשר נהיגה מסוכנת היא גורם המוות המוביל בגיל זה. במחקר זה נבדקו תרומתם של חרדת מוות (מודעת ולא-מודעת) ושל סגנונות התקשרות (סגנון נמנע, סגנון חרד וכו') בקשר לנטילת סיכונים בכלל ובקשר לנטילת סיכונים בנהיגה בפרט. במחקר השתתפו 171 בני נוער יהודים בגילים 20-17 (95 גברים ו-76 נשים), שמתוכם 125 היו בעל רישיון נהיגה (לאחר תקופת הליווי הקבועה בחוק). המשתתפים התבקשו לענות על שאלוני נטילת סיכונים כללית ורצייה חברתית, שאלון נטילת סיכונים בנהיגה, שאלון התקשרות, שאלון פחד ממוות ושאלון פרטים דמוגרפיים. בין הממצאים: נמצא קשר חיובי חזק בין נטילת סיכונים כללית לבין נהיגה מסוכנת; נמצא קשר פראבולי בין הממד הבין-אישי והתוך-אישי של חרדת מוות לבין נטילת סיכונים כללית (עבור נהיגה נמצא קשר לא-לינארי לממד התוך-אישי); לסגנון התקשרות נמנע נמצאה תרומה חיובית למניעת נטילת סיכונים כללית ולמניעת סיכונים בנהיגה; נמצא קשר חיובי בין סגנון התקשרות חרד לבין הממד הבין-אישי והתוך-אישי של חרדת מוות מודעת.

(מתבגרים; צעירים; נטילת סיכון; חרדת מוות; נהיגה)

249

Borowsky, Avinoam; Shinar, David; Oron-Gilad, Tal:
Age, Skill, and Hazard Perception in Driving
"Accident Analysis & Prevention", 42:4 (July 2010), pp. 1240-1249.

במאמר זה מתוארת עבודה שנבחנו בה השפעת הגיל והניסיון בנהיגה על תפיסת מצבי סכנה במהלך הנהיגה. זאת, בין היתר, כדי לבדוק האם נהגים קשישים בעלי ניסיון בנהיגה סובלים מהתדרדרות ביכולתם לזהות מצבי סכנה בנהיגה. במסגרת העבודה, נבדקו שלוש קבוצות של נהגים - 21 נהגים צעירים עם ניסיון מועט בנהיגה, 19 נהגים מנוסים ו-16 נהגים קשישים שיש להם ותק רב בנהיגה. בפני המשתתפים הוצגו שישה סרטים הכוללים מצבי סכנה בנהיגה, כאשר לעיניהם הוצמדה מערכת הבוחנת את תנועות העיניים, והם התבקשו לזהות את המצבים המסוכנים. בארבעה מהסרטים הוצגו מצבים שיש בהם סכנה גדולה, ושני סרטים שימשו כבקרה. נמצא, כי הנהגים המנוסים והקשישים גילו מיומנות בזיהוי המצבים המסוכנים (כגון התקרבות לצומת, הימצאות הולכי רגל על שפת המדרכה וכו') באופן רציף, בעוד שנהגים צעירים שיש להם ותק מועט בנהיגה הפסיקו לדווח על מצבים מסוכנים שהופיעו לאחר שכבר זיהו מצבים מסוכנים קודמים, כלומר הצעירים לא זיהו מצבים מסוכנים באופן רציף. עוד נמצא, כי בעת התקרבות לצומת T, הנהגים המנוסים והקשישים היו זהירים יותר מאשר הנהגים הצעירים.

(נהגים; צעירים; קשישים; בטיחות בדרכים; הדמיה)

250

רופא, יודן; בננסון, יצחק; מרטנס, קרל ואחרים:

פערי הנגישות בין תחבורה ציבורית ופרטית במטרופולין תל-אביב והדרכים להתגבר עליהם

"תנועה ותחבורה", מס' 96 (ספטמבר 2010), עמ' 41-37.

מאמר זה מתבסס על מחקר שנעשה עבור משרד המדע ב-2008, שממצאיו לימדו כי ישנם פערים גדולים בנגישות לתעסוקה ולשירותים במטרופולין תל-אביב בין הנוהגים ברכב פרטי לבין הנוסעים בתחבורה ציבורית. בחלקו הראשון של המאמר מתוארת השיטה שפותחה למדידת הנגישות. באמצעות שיטה זו, נעשתה השוואה בין כל היעדים שאפשר להגיע אליהם בזמן מסוים מכל מקום במטרופולין ברכב פרטי ובתחבורה ציבורית. היחס בין השטח הנגיש (או מספר היעדים) בשני האופנים הוא מדד הנגישות לכל אזור. לצורך החישובים נעשה שימוש במערכת מידע גאוגרפי (ממ"ג – GIS) הנקראת Urban Access, ומתוארות תוצאות המדידות וההשלכות החברתיות של הפערים בנגישות. בהמשך המאמר נדון הכישלון של מערכת תכנון שימושי הקרקע והתחבורה בהקטנת פערי הנגישות. לדעת החוקרים, הסיבה העיקרית לכישלון זה היא שתכנון שימושי הקרקע מתבסס על הבטחת הנגישות לרכב פרטי, באמצעות הנחיות לתכנון דרכים וחנייה, בעוד שתכנון התחבורה הציבורית נעשה בדיעבד, באופן לא מערכתי וכמענה לביקושים. בסוף המאמר מובאות המלצות.

(תחבורה ציבורית; כלי-רכב; תל-אביב-יפו)

251

אורבך, מירב:

סקר פרמטרים לחישוב מדדי חשיבות יחסית למאפייני נסיעה

"תנועה ותחבורה", מס' 96 (ספטמבר 2010), עמ' 28-26, 41.

במאמר זה מובאת סקירה של יישום השלב הראשון (מתוך שניים) של "סקר שביעות רצון משירותי תחבורה ציבורית בישראל", שביצעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עבור משרד התחבורה ב-2009. השלב הראשון של הסקר נועד לאפיין את הפרמטרים החשובים המרכיבים את חוויית הנסיעה באוטובוס ציבורי. השלב השני, הנמצא בתכנון, יהיה סקר שביעות רצון שוטף שיתבסס על פרמטרים אלה. מדגם הסקר התבסס על דגימת 11,185 תושבים מ-49 יישובים שבהם פעלו חברות אוטובוסים חדשות ועל דגימת שטח (ביישובים שבהם "אגד" היא המפעילה העיקרית נעשתה דגימה במסגרת דגימת השטח, שבה סוקרים מסרו לנוסעים שאלונים למילוי עצמי במהלך הנסיעה באוטובוס). בשאלון הסקר התבקשו המשיבים לפרט את נסיעותיהם בארבעת השבועות האחרונים. לאחר מכן הוצגו בפני המשיבים 30 מאפייני נסיעה (פרמטרים) שחולקו לשבעה פרקים, שלגביהם התבקשו המשיבים לציין את חשיבותם ואת הפרמטר החשוב ביותר בכל פרק. ששת הפרמטרים שקיבלו את ציון החשיבות הגבוה ביותר היו (בסדר יורד): קרבת התחנות למקום המוצא ולמקום היעד; התאמה לבעלי צרכים מיוחדים; נהיגה מקצועית ומיומנת; הנחה לקשישים; תחזוקה נאותה ובקרה של בטיחות האוטובוס; עמידה בלוח הזמנים.

(אוטובוסים; תחבורה ציבורית; דעת קהל)

252

גרונאו, ראובן:

התערבות ותחרות בשוק התחבורה המוטורית IV: הרכבת – חולצת הפקקים של המדינה

המכון למחקר כלכלי בישראל על-שם מוריס פאלק, האוניברסיטה העברית, מאמר לדיון מס' 10.07, ירושלים 2010, 68 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.falk.huji.ac.il.

ב-2007-1990 הושקעו בפיתוח הרכבת כ-17.5 מיליארדי ₪ (במחירי 2007). בעבודה זו נבדקה כדאיות ההשקעה ברכבת, תוך בחינת ההיבטים הבאים: עלויות ההון (הנחת המסילות, בניית התחנות ועלויות האחזקה השוטפות של המסילות והתחנות, כולל מערכות האיתות); עלויות התנועה (רכישת הציוד הנייד, אחזקתו ותפעולו); עלויות הזמן (חיסכון בזמן עקב נסיעה ברכבת – חיסכון ישיר וחיסכון עקיף) ופיצול הנוסעים (אמצעי התחבורה שויתרו עליו הנוסעים כדי לנסוע ברכבת). בין הממצאים: רק קו חיפה – תל-אביב מצדיק את ההשקעה בציוד; במרבית הקווים המהירות האפקטיבית של הרכבת היא קטנה מ-70 קמ"ש, והקו היחיד שבו הרכבת מממשת את פוטנציאל המהירות שלה (100 קמ"ש) הוא חיפה – תל-אביב; הקו היחיד שבו הנסיעה עשויה לתרום לחיסכון ישיר בזמן, בשעות השיא ובשעות השפל, הוא נהריה – תל-אביב (הקו באר-שבע – תל-אביב מתקרב לסף הכדאיות הכלכלית); התועלת העיקרית למשק מהפעלת הרכבת היא צמצום הגודש בכבישים; היקף הנוסעים בקווים הפרבריים החדשים אינו מצדיק את ההשקעה בקווים אלה; פוטנציאל הצמיחה של הרכבת כרוך בשדרוג ובהשבחת הרשת הקיימת ולא בהרחבתה – קיצור תוואי נסיעה, הגדלת מספר הרכבות הישירות ופתרון בעיית הנגישות לתחנות.

(רכבות; עלויות; פקקי תנועה)

253

שנתון סטטיסטי: ספנות ונמלים, 2010

רשות הספנות והנמלים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, חיפה 2011, 126 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mot.gov.il (ראו: מנהלים ספנות ונמלים פרסומי הרשות).

השנתון הסטטיסטי של רשות הספנות והנמלים מקיף את הנושאים הבאים: 1) פעילות נמלי הים - תנועת המטענים והנוסעים בנמלים, תנועת המכולות, כוח-האדם בנמלים ועוד; 2) מבנה הספנות הישראלית ופעילותה – צי הסוחר, חברות הספנות הישראליות, ביקורות על אניות זרות הפוקדות את נמלי ישראל (P.S.C), תס"ק-ים (תהליכי סחר בקהיליית הים) ועוד; 3) מבנה רשות הספנות והנמלים; 4) לוחות סיכום של תנועות המטענים ומדדי רמת שירות בנמלי המסחר. הנתונים שבשנתון מתבססים על מאגר הנתונים הסטטיסטיים של הרשות. בין הממצאים: כ-98% מכמות המטענים לישראל וממנה עברו דרך נמלי הים; הסחר הימי הישראלי הסתכם בשנת 2010 בכ- 43 מיליוני טונות מטען, לעומת כ-37 מליוני טונות ב-2009 – עלייה של כ-17% בתנועת המטענים לישראל וממנה (עלייה של כ-10% בנמל חיפה, עלייה של כ-24% בנמל אשדוד ועלייה של כ-32% בנמל אילת); כמות המטענים שנפרקה בנמלי המסחר ב-2010 הסתכמה בכ-24.1 מיליוני טונות מטען – עלייה של כ-11% לעומת 2009; כמות המטענים שנטענה בנמלי המסחר ב-2010 הסתכמה בכ-19.2 מיליוני טונות מטען – עלייה של כ-25% בהשוואה ל-2009; צי האניות שבבעלות ובשליטה ישראלית כלל 56 אניות (31 מהן בפיקוח של רשות הספנות והנמלים), ש-41 מהן הן אניות מכולה; המעמס הכולל של אניות אלו היה 3,265,581 טונות; גילן הממוצע של האניות היה 11 שנים.

(תחבורה ימית; נמלים; ימאים; מסחר בין-לאומי; שנתונים [פרסומים])

254

מגזר ההובלה האווירית של נוסעים לישראל וממנה: דו"ח שנתי, 2010

רשות התעופה האזרחית, משרד התחבורה, תל-אביב 2011, 10 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: http://caa.gov.il.

בדו"ח זה נסקרת תנועת הנוסעים בטיסות בין-לאומיות אל ישראל וממנה ב-2010. בין הממצאים: 99% מתנועת הנוסעים הבין-לאומית אל ישראל וממנה נעשתה דרך נמל התעופה בן-גוריון (נתב"ג) ו-1% דרך נמלי התעופה אילת ועובדה; תנועת הנוסעים הבין-לאומית בנתב"ג הסתכמה ב-2010 בכ-11.5 מיליוני נוסעים – עלייה של כ-9% לעומת 2009; כ-60% מהנוסעים היו תושבי ישראל; כ-76,000 טיסות נוסעים הופעלו בנתב"ג ב-2010 לעומת כ-72,000 ב-2009; חלקן של חברות התעופה הזרות (סדירות ושכר) בהטסת נוסעים בנתב"ג הסתכם ב-2010 ב-56.2%; חברת אל-על הפעילה ב-2010 231 טיסות שבועיות בממוצע לכל כיוון (217 ב-2009) והטיסה כ-3.8 מיליוני נוסעים; חלק השוק של אל-על ירד ל-33.4% מסך תנועת הנוסעים (34.1% ב-2009 ו-40.9% ב-2005); עלייה של 13% נרשמה ב-2010 בתנועת הנוסעים המצרפית בין נתב"ג למדינות האיחוד האירופי בהשוואה ל-2009, עלייה של 11% נרשמה בתנועת הנוסעים לארצות-הברית ולקנדה, ואילו בטיסות לטורקיה חלה ירידה חדה של קרוב ל-40% (לאחר עלייה של 33% ב-2009 בהשוואה ל-2008); בטיסות לרוסיה נרשמה עלייה של 22%, לאחר עלייה של 4% ב-2009; בתנועת הנוסעים למזרח הרחוק נרשמה עלייה של 11%, לאחר עלייה של 7% ב-2009; חברות השכר הזרות הטיסו כ-850,000 נוסעים ב-2010 – ירידה של 11% לעומת 2009; החברות הישראליות ישראייר, סנדור וארקיע, המפעילות טיסות שכר וטיסות סדירות בין-לאומיות, הטיסו יחד כ-1.2 מיליוני נוסעים.

(תעופה; חברות תעופה; תחבורה אווירית)

255

ט"ו. תיירות ושירותי הארחה

פרסומים

תיירות בישראל, 2009-1990

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלון מס' 110 בסדרת "סטטיסטיקל", ירושלים 2010, 6 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית), בשיתוף עם משרד התיירות. העלון מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בעלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות נתונים במגוון רחב של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון הנוכחי מוצגים נתונים על התיירות בישראל ב-2009-1990: מספר המבקרים, מאפייני המבקרים והביקור, לינות תיירים, הכנסות מתיירות ויציאות של ישראלים לחו"ל. בין הממצאים: בשנים 2009-1990 נכנסו לישראל כ-1.8 מיליוני תיירים בשנה בממוצע; בינואר-אוקטובר 2010 נרשמו כ-2.9 מיליוני כניסות תיירים – 27% יותר מאשר בתקופה המקבילה ב-2009 ו-12% יותר מאשר בתקופה המקבילה בשנת השיא בכניסות תיירים – 2008 (כ-2.6 מיליוני תיירים הגיעו לישראל בשנה זו); 59% מכלל כניסות התיירים ב-2009 היו מאירופה, 30% מאמריקה, 6% מאסיה, 3% מאפריקה ו-1% מאוקיאניה; 11% מהתיירים ב-2009 הגיעו מצרפת (82% מהם היו יהודים); 32% מכלל התיירים ב-2009 היו יהודים לעומת 25% בלבד ב-2008; 38% מהתיירים ב-2009 הגיעו למטרה דתית לעומת 30% ב-2008; חלקם של התיירים שביקרו בישראל לראשונה ב-2009 היה 50% לעומת 58% ב-2008; מספר הלינות הממוצע בשנה ב-2009-1990 היה 7 מיליון (שנת השיא היתה 2008 – 10.2 מיליוני לינות); עיקר לינות התיירים ב-2009 היה בירושלים (32%), בתל-אביב-יפו (23%) ובאילת (11%); ב-2009 הסתכמו ההכנסות מתיירות בכ-2.7 מיליארדי דולרים – ירידה של 16% לעומת 2008, וזאת לאחר עלייה רצופה מאז 2002; ההוצאה הממוצעת של תייר בישראל ב-2009 היתה 1,083 דולרים; ב-2009 יצאו לחו"ל 2.2 מיליוני ישראלים; על-פי נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס ל-2009, יצאו לחו"ל (לנופש/טיול) ב-12 החודשים שקדמו לריאיון 31% מבני 20+ (שיעור היוצאים בקרב בעלי השכלה אקדמית היה 48%).

(תיירות; בתי-מלון; תיירים ישראלים)

256

תיירות, 2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1427, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית), בשיתוף עם משרד התיירות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל נתונים סטטיסטיים מפורטים על התיירות בישראל בשנת 2009. הפרסום מורכב משבעה פרקים, כדלקמן: התנועה בגבולות של מבקרים מחו"ל ושל ישראלים; תעופה; הכנסות והוצאות במטבע חוץ; שירותי הארחה; מלונות - הכנסות, הוצאות ותוצר; שונות; התיירות העולמית. בין הממצאים: ב-2009 נרשמו כ-2.3 מיליוני כניסות של תיירים לישראל (ירידה של 10% לעומת 2008) וכ-400,000 כניסות של מבקרי יום (ירידה של 9% לעומת 2008); השהות הממוצעת של תייר בישראל ב-2009 היתה 8.3 ימים, לעומת 8.1 ימים ב-2008; 59% מהתיירים הגיעו מאירופה, 30% מאמריקה, 6% מאסיה, 3% מאפריקה ו-1% מאוקיאניה; חלקם של התיירים הלא-יהודים בכלל התיירים היה 68%, לעומת 75% ב-2008; חלקם של התיירים שהגיעו בחבילת תיור/טיול מאורגן היה 56%, לעומת 64% ב-2008; חלקם של התיירים שביקרו בפעם הראשונה בישראל היה 50%, לעומת 58% ב-2008; מספר הלינות של התיירים מחו"ל במלונות תיירות הסתכם בכ-8.1 מיליון (ירידה של כ-20% לעומת 2008) - 41% מסך הלינות; ההכנסות מתיירות ב-2009 הסתכמו בכ-2.7 מיליארדי $ (כ-16% פחות מאשר ב-2008), וההוצאה הממוצעת לתייר הסתכמה ב-1,083$; הרווח של מלונות התיירות ב-2009 (עודף ההכנסות על ההוצאות) נאמד בכ-1.4 מיליארדי ₪ - כ-19% מההכנסות; ההכנסה מתיירות ב-2009 היוותה כ-10% מערך ייצוא השירותים; ב-2009 נרשמו כ-4 מיליוני יציאות של ישראלים לחו"ל (ירידה של כ-5% לעומת 2008, שהיתה שנת שיא ביציאת ישראלים לחו"ל).

(תיירות; בתי-מלון; שירותי הארחה; רווחים; פדיון; אירוח כפרי)

257

שהרבני, רן; מנשה, יגאל:

שוק בתי המלון בישראל

חטיבת המחקר, בנק ישראל, מאמר לדיון מס' 2011.04, ירושלים 2011, 43 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק: www.bankisrael.gov.il.

במחקר זה נבחנו הקשרים ארוכי-הטווח של היצע הלינות בבתי-המלון בישראל ושל הביקוש להן. במסגרת המחקר, נעשה שימוש במסגרת תיאורטית הכוללת שיווי משקל בין בתי-מלון לבין צרכנים (תיירים מחו"ל וישראלים) הפועלים בתנאי תחרות. קשרים אלה נבחנו לגבי השנים 1997 עד 2009. בין גורמי הביקוש שנבחנו היו תעריף הלינה, המצב הביטחוני, רמת החיים (בישראל ובחו"ל), עלויות יחסיות של חופשה מחוץ לישראל, שער החליפין האפקטיבי ותדמיתה של ישראל בעולם. גורמי ההיצע שנבחנו היו מספר חדרי המלון וההנחה שהזמנותיהם של התיירים מחו"ל נעשות בדרך כלל מראש, בעוד שהזמנותיהם של הישראלים נעשות בדרך כלל סמוך למועד החופשה. לפיכך, אפשר להסתכל על היצע החדרים לישראלים כהיצע שאריתי (משוואת היצע מצרפית לאחר שנוכה ממנה מספר הלילות שהזמינו התיירים). בין הממצאים: הביקוש של ישראלים לחדרי מלון נמצא רגיש יותר למחיר מאשר הביקוש של תיירים מחו"ל; הביקוש של תיירים מחו"ל נמצא רגיש יותר למצב הביטחוני מאשר הביקוש של ישראלים; בתקופה הנחקרת שילמו התיירים מחו"ל, בממוצע, מחיר הגבוה ב-8% מזה ששילמו הישראלים. כצפוי, הביקוש של תיירים מחו"ל ללינות הושפע משער החליפין הריאלי של השקל ומעלויות החופשה ביעדים חלופיים, והביקוש של ישראלים הושפע מההכנסה לנפש ומעלויות החופשה לישראלים בחו"ל. אחת ממסקנות המחקר, על-פי ניתוח משתני הביקוש שנחקרו היא, כי כדי לעמוד ביעדי הביקוש הצפויים לשנים 2015-2011, בהנחה שתהיה יציבות במצב הביטחוני וגידול קל בצמיחה הכלכלית, יש להגדיל את קיבולת חדרי בתי-המלון בכ-9,000-6,000 חדרים. הקיבולת כיום עומדת על כ-47,000 חדרים

(בתי-מלון; תיירות; תיאוריות בכלכלה; מודלים כלכלים; היצע וביקוש; מחירים)

258

פרימן, דניאל:

השפעת התיירות בישראל על כלכלת המדינה: חישוב מכפילי תפוקה, תוצר ותעסוקה של התיירות בישראל

משרד התיירות, ירושלים 2010, 61 עמ', בשיתוף עם התאחדות המלונות בישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.tourism.gov.il.

מטרתה של עבודה זו היתה לאמוד את התרומה הישירה, הנובעת והכוללת של כל ענפי התיירות בישראל, במונחים כספיים ובמונחי תעסוקה, ואת השפעתם על הפעילות הכלכלית במשק: התוצר המקומי הגולמי והתעסוקה הכוללת. השפעת ביקושי התיירות על ענפי המשק וגורמי הייצור נאמדה באמצעות מודל תשומה-תפוקה שהותאם לשנים 2004 ו-2007, על סמך לוח היצע ושימושים של הלמ"ס ופרסומים נוספים של הלמ"ס, במונחים כספיים וכמכפילים בשלוש רמות: הביקוש הישיר של כל מגזרי התיירות (נכנסת, יוצאת ופנים); ההשפעה העקיפה למשק (סכום תפוקת הייצור הישיר בענפים בהיענות לביקושי התיירות ושל הייצור והתפוקה בענפים המספקים את מוצריהם כגורמי ייצור לספקי הביקוש הישיר); ההשפעה המושרית (גודל הביקוש הישיר של המועסקים למוצריהם בשתי הרמות הנ"ל ושל ההשפעה העקיפה של הביקוש הישיר שלהם). סכום ההשפעה הנובעת והתוספת המושרית הוגדר כמכפיל כולל. בין הממצאים: סך התפוקה הישירה מתיירות הסתכמה ב-2007 ב-29.101 מיליארדי ₪ - 39% מתיירות נכנסת ו-61% מביקושים מקומיים (תיירות פנים ותיירות יוצאת לחו"ל); הערך המוסף של התיירות ב-2007 (במחירי בסיס) היה כ-40% מהתפוקה (כ-11.473 מיליארדי ₪); ב-2007 כל שקל של צריכה ישירה בכל ענפי התיירות (תפוקה ישירה של ענף התיירות) יצר עוד 61 אגורות בתפוקה של ענפים המייצרים מוצרים ושירותים עבור ענף התיירות (תפוקה נובעת) ועוד 1.05 שקל בתפוקה מושרית (עקב ביקושים מצד מועסקים בכל ענפי המשק כתוצאה מפעילותם של ענפי תיירות ישירים), כך שהתפוקה הכוללת גדלה ב-1.66 ₪; התעסוקה הישירה בכל ענפי התיירות הסתכמה ב-2007 ב-84,538 משרות, התעסוקה הנובעת הסתכמה ב-139,626 משרות (תוספת של 45,088 מועסקים והמכפיל הוא 1.55), והתעסוקה הכוללת הסתכמה ב-168,564 משרות (תוספת של 37,938 מועסקים והמכפיל הוא 1.99).

(תיירות; תפוקה; חשבונאות לאומית; מדדים כלכליים; תעסוקה)

259

סקר תיירות פנים  2010

קבוצת גיאוקרטוגרפיה, תל-אביב 2010, 42 עמ'. הוגש למשרד התיירות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד התיירות: www.tourism.gov.il.

מטרתו של סקר זה היתה לבחון את צורכיהם ועמדותיהם של היוצאים לחופשה בישראל, ובין היתר, נבחנו בו הנושאים הבאים: שיעור הנופשים בישראל ובחו"ל בשנה האחרונה; מאפייני החופשה האחרונה; מועדי החופשה; יעדי החופשה; סוג האירוח (פנסיון מלא, חצי פנסיון, לינה בלבד וכו'); מקום האירוח (בית-מלון, צימר, אכסניה וכו'); משך החופשה; הרכב היוצאים לחופשה; עלות החופשה; שביעות רצון מהחופשה; ביקור באתרים במהלך החופשה; עמדות לגבי שינויים חוקתיים (כגון שינוי שבוע העבודה או מתן הטבות מס) שעשויים להביא לעלייה במספר החופשות בישראל. בסקר השתתפו 800 איש מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת (בני 18+) בישראל. בין הממצאים: 52% מהמשיבים יצאו לחופשה בישראל בשנה האחרונה (מתוכם, 35% יצאו לחופשה רק בישראל), 19% יצאו לחופשה רק בחו"ל ו-30% לא יצאו לחופשה; 35% מהמשיבים יצאו לחופשה באילת ו-36% ליעדים בצפון הארץ; 68% מהמשיבים לנו בבית-מלון ו-22% בצימר; 66% מהמשיבים יצאו לחופשה במשך 3-2 לילות; 34% מהמשיבים יצאו לחופשה עם בן/בת זוג ו-27% יצאו עם ילדים; 90% מהמשיבים הביעו שביעות רצון גבוהה מחופשתם האחרונה בישראל, ו-74% הביעו שביעות רצון מהמחיר ששילמו עבור החופשה; 77% מהמשיבים סברו שחוק הנופש, שלפיו עובדים יקבלו הטבת מס אם ישתמשו בדמי ההבראה שלהם לחופשה בישראל, יעלה את מספר החופשות בישראל.

(חופשה; עמדות; שביעות רצון)

260

רוזנברג, יהודה (עורך):

טבריה: שנתון תיירות, מס' 5 - 2010

היחידה למידע ולסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2011, 200 עמ'.

תיירות מהווה גורם מרכזי בכלכלה ובתעסוקה של העיר טבריה, הן במישרין והן בעקיפין. בפרסום הנוכחי מוצגים נתוני התיירות בטבריה בהשוואה לאתרי תיירות בולטים אחרים בישראל: אילת, הרצליה, ירושלים, תל-אביב, נתניה, חיפה ואזור ים המלח. הנתונים מתבססים בעיקר על פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל נתוני התאחדות המלונות בישראל. הפרסום מורכב משלושה חלקים, כדלקמן: 1) סקירה חודשית של כל אחד מהחודשים ינואר עד דצמבר 2010 – לינות של תיירים מחו"ל ושל אזרחים ישראלים, תפוסת החדרים ותפוסת המיטות – בהשוואה לחודש המקביל ב-2009 וב-2008; 2) סקירה רבעונית של 2010 תוך השוואה של כל אחד מהרבעים לרבע המקביל ב-2009 וב-2008; סקירה שנתית – נוסף על המידע הנ"ל, מוצגים נתונים על המועסקים, שכר העבודה והפדיון בבתי-המלון, ומובאות השוואות על פני שנים – 1994 עד 2010. יש לציין, כי ב-2010 נרשמה עלייה של כ-13% במספר הלינות בבתי-המלון בטבריה בהשוואה ל-2009. זאת, לאחר ירידה של כ-7.8% ב-2009 בהשוואה ל-2008. תפוסת החדרים בטבריה ב-2010 היתה בשיעור של 62.2%, לעומת ממוצע ארצי של 66.2%.

(טבריה; תיירות; בתי-מלון; פדיון; תעסוקה)

261

 

 

ט"ז. תעשייה ואנרגיה

פרסומים

מדדי תעשייה, 2009: סיכומים שנתיים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1442, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אוספת נתונים חודשיים ממדגם של כ-2,200 מפעלי תעשייה. נתונים אלה משמשים להכנת מדדי התעשייה השוטפים, שהם אינדיקטור להתפתחות התעשייה והמשק בכלל. בפרסום זה מוצגים מדדי התעשייה לשנת 2009, שחושבו על-פי הנתונים שנאספו לפי המדגם שהוחלף ב-2004 ועל בסיס 2004=100.0. הנתונים השנתיים כוללים את מספר השכירים בתעשייה, עלות העבודה והפדיון לפי ענף ומגזר ולפי גודל המפעל. כמו כן, מוצגים נתונים על מפעלי תעשייה המייצאים סחורות בשווי של יותר מ-50% מערך המכירות שלהם (ללא מע"מ) או מפעלים המייצאים סחורות בשווי של יותר מ-10 מיליוני ש"ח, כשהייצוא מהווה יותר מ-25% מערך המכירות (ללא מע"מ). לבסוף, מפורטים מדדי הייצור התעשייתי, מדדי מספר השכירים ומדדי שעות העבודה למעשה של השכירים (לפי ענפי משנה מקובצים), מדדי פדיון התעשייה במחירים קבועים (המאפשרים חישוב של השינוי הריאלי בפדיון) ונתונים על ניידות עובדים בתעשייה. נוסף על כך, מפורטים הנתונים על הפדיון והתעסוקה לפי עוצמה טכנולוגית. בין הממצאים: פדיון התעשייה ב-2009 הסתכם בכ-327 מיליארדי ₪, לעומת 363 מיליארדי ₪ ב-2008; המכירות לשוק המקומי היוו 58% מהפדיון; המפעלים שמכירותיהם הגיעו ליותר מ-100 מיליוני ₪ היוו 4.1% מכלל מפעלי התעשייה, והועסקו בהם 50.7% מכלל העובדים בתעשייה; המכירות של המפעלים הללו הגיעו ל-77% מכלל הפדיון בתעשייה; ב-2009 נאמד מספר המשרות בתעשייה ב-345,000 בממוצע בחודש, לעומת 363,000 משרות ב-2008; העלות הממוצעת לשעת עבודה בתעשייה הסתכמה ב-72 ₪, לעומת 69 ₪ ב-2008; מחצית מהייצוא התעשייתי ב-2009 נבע ממפעלים המסווגים כענפי טכנולוגיה עילית; במדד הייצור התעשייתי חלה ירידה של 6% ב-2009.

(מפעלי תעשייה; מדדים כלכליים; ייצור; ייצוא; פדיון; תעסוקה; שכר; טכנולוגיה)

262

סקר תעשייה, 2007

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1429, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

סקר התעשייה לשנת 2007 הקיף מדגם של 2,077 מפעלי תעשייה בישראל, למעט מפעלים בתעשיית היהלומים, שהועסקו בהם עובד אחד או יותר (עד 2003 נכללו בסקרי התעשייה מפעלים שהועסקו בהם חמישה עובדים או יותר). מדגם הסקר הוא מדגם חדש המבוסס על מרשם העסקים שהוקם בלמ"ס בשנים האחרונות, המתבסס על קובץ העוסקים של מע"מ וקובץ המעסיקים של המוסד לביטוח לאומי. בפרסום מובאים נתונים במגוון של נושאים הנוגעים למפעלי התעשייה, שביניהם: תעסוקה ותמורה למשרות, הכנסות, תפוקות, פדיון, ערך מוסף גולמי, צריכת חומרים, מלאי והשקעה גולמית. זאת, בפירוט של כ-70 מקבצים של ענפי-משנה הכלולים ב-23 ענפים ראשיים. פירוט הנתונים הוא לפי מגזרים, מחוזות, נפות, אזורים טבעיים וישובים נבחרים וכן לפי קבוצות-גודל (מספר משרות במפעל ופדיון שנתי). כמו כן, מובאים נתונים על ענפי התעשייה לפי עוצמה טכנולוגית. כמדי שנה, כולל הפרסום גם לוחות בנושא החשבון הכלכלי של ענפי התעשייה, בפירוט של 23 ענפים ראשיים, ומובא סיכום של הנתונים המאזניים בתעשייה לשנים 2006 ו-2007. בין הממצאים: במחירים שוטפים הסתכמה התפוקה של ענפי התעשייה ב-2007 בכ-308,477 מיליוני ₪, והתשומה הסתכמה בכ-215,124 מיליוני ₪; הערך המוסף הגולמי היה כ-93,353 מיליוני ₪; מספר המשרות בתעשייה הגיע ב-2007 לכ-364,400 משרות; הענף עם מספר המשרות הגבוה ביותר היה מוצרי מזון – כ-14% מכלל המשרות בתעשייה; הענף עם הערך המוסף הגבוה ביותר היה כימיקלים ומוצריהם וזיקוק נפט – כ-19% מסך הערך המוסף בתעשייה; התמורה למשרה הגבוהה ביותר היתה בענף ציוד תקשורתי אלקטרוני; הערך המוסף כאחוז מהתפוקה בענפי התעשייה הגיע לכ-31.2%; שיעור הרווח בכלל מפעלי התעשייה ב-2007 היה כ-11.5%.

(מפעלי תעשייה; תעסוקה; שכר; הכנסה; הוצאות; השקעות; תשומה-תפוקה רווחיות; פדיון; מחירים)

263

סקר מוצרים וחומרים בתעשייה, 2006

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1425, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בסקר מוצרים וחומרים בתעשייה 2006 מובא פירוט של ערך המכירות לפי סוגי מוצרים וערך הקניות לפי סוגי חומרים. הסקר הוא סקר הרחבה של סקר תעשייה 2006, הכולל נתונים על תעסוקה, תמורה למשרות, פדיון, תפוקה, ערך מוסף גולמי, תשומות ועוד. הסקר הוא אחד הסקרים המלווים את הכנת לוח תשומה-תפוקה למשק הישראלי. הסקר הקודם בסדרה זו נעשה ב-1995. בסקר הנוכחי פורטו מכירות המוצרים לפי ערך המכירות לשוק המקומי, ערך המכירות ליצוא, ערך המכירות של סחורות ללא עיבוד נוסף והכנסות מעבודות ותיקונים. כמו כן, נחקרו נתוני הקניות של מפעלי התעשייה וסוגי הדלק שבהם הם השתמשו לייצור. מקורות נתוני הסקר היו הדו"חות הכספיים לשנת המס 2006 ונספחיהם ודו"חות פנימיים, המפרטים את המכירות והקניות לפי סוגי מוצרים וסוגי חומרים. בסקר נכללו 1,966 מפעלי תעשייה שבהם היתה משרה אחת או יותר ב-2006 (מדגם זהה למדגם סקר תעשייה 2006.) בין הממצאים: ב-2006 הסתכם ערך המוצרים שיוצרו במפעלי התעשייה בכ-284 מיליארדי ₪; בסקר נתקבלו נתונים על כ-1,730 מוצרים - 130 מוצרים עם מכירות בסכום של יותר מ-400 מיליוני ₪ לכל מוצר (כ-52% מסך המכירות בתעשייה), 460 מוצרים עם מכירות בסכום של יותר מ-100 מיליוני ₪ לכל מוצר (כ-81% מסך המכירות בתעשייה); 10 המפעלים הגדולים ביותר מכרו מוצרים בשווי של כ-64 מיליארדי ₪ (כ-23% מסך המכירות בתעשייה); 100 המפעלים הגדולים ביותר מכרו מוצרים בשווי של כ-141 מיליארדי ₪ (כ-50% מסך המכירות בתעשייה); ערך החומרים הקנויים בתעשייה הסתכם בכ-140 מיליארדי ₪ (כ-65% מסך התשומות).

(תעשייה; ייצור; תשומה-תפוקה; יבוא; יצוא; פדיון; דלק)

264

סקר ציפיות בתעשייה לחודשים ינואר-מרץ 2011

אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל, תל-אביב 2011, 20 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של התאחדות התעשיינים בישראל: www.industry.org.il.

סקר זה נעשה בדצמבר 2010 – ינואר 2011, והשתתפו בו 171 חברות תעשייה. על-פי דיווחי החברות, ברבע האחרון של 2010 חל גידול של כ-11% בקצב צמיחת תפוקת התעשייה (45% מהחברות דיווחו על עלייה בתפוקתן ו-27% דיווחו על ירידה), גידול של כ-11% במכירות לשוק המקומי (43% מהחברות דיווחו על עלייה ו-26% דיווחו על ירידה) וגידול של כ-9% במשלוחי הייצוא (44% מהחברות דיווחו על גידול ו-26% דיווחו על קיטון); גידול של כ-5% נרשם בקליטת עובדים בתעשייה (24% מהחברות דיווחו על קליטת עובדים ו-14% דיווחו על פיטורים); גידול של כ-13% נרשם בקצב השקעות התעשייה בנכסים קבועים (28% מהחברות דיווחו על גידול ו-8% דיווחו על ירידה). חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל דיווחו על עלייה בתפוקתן (49% מחברות אלו דיווחו על עלייה ו-19.5% דיווחו על ירידה) ועל האצה קלה בקצב ההשקעות. חברות התעשייה צופות שברבע הראשון של 2011 יימשך הגידול בתפוקה בקצב דומה (47% צופות עלייה ו-25% צופות ירידה), גידול קל במצבת העובדים (25% מהחברות צופות גידול ו-18% צופות פיטורים), גידול בקצב דומה במכירות לשוק המקומי (40% צופות עלייה ו-22% צופות ירידה) והאטה ניכרת בקצב גידול משלוחי הייצוא (39% מהחברות צופות גידול ו-28% צופות קיטון). כן צופות החברות המשך של הגידול המהיר בהשקעות בנכסים קבועים (36% צופות גידול ו-8% צופות ירידה). 54% מהחברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל צופות גידול בתפוקתן ברבע הראשון של 2011, ו-17% צופות ירידה.

(מפעלי תעשייה; תפוקה; השקעות; ייצוא; רווחיות; מימון; תעסוקה)

265

סקר ציפיות בתעשייה לחודשים אפריל-יוני 2011

אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל, תל-אביב 2011, 20 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של התאחדות התעשיינים בישראל: www.industry.org.il.

סקר זה נעשה במרס 2011, והשתתפו בו 140 חברות תעשייה. על-פי דיווחי החברות, ברבע הראשון של 2011 חל גידול של כ-16% בקצב צמיחת תפוקת התעשייה (50% מהחברות דיווחו על עלייה בתפוקה ו-24% דיווחו על ירידה), גידול של כ-12% במכירות לשוק המקומי (45% מהחברות דיווחו על עלייה ו-21% דיווחו על ירידה) וגידול של כ-16% במשלוחי הייצוא (47% מהחברות דיווחו על גידול ו-19% דיווחו על קיטון). גידול של כ-14% נרשם בקליטת עובדים בתעשייה (32% מהחברות דיווחו על קליטת עובדים ו-8% דיווחו על פיטורים); גידול של כ-10% נרשם בקצב השקעות התעשייה בנכסים קבועים (31% מהחברות דיווחו על גידול ו-11% דיווחו על ירידה). חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל דיווחו על עלייה בתפוקותן (53% מחברות אלו דיווחו על עלייה ו-13% דיווחו על ירידה) ועל האצה קלה בקצב ההשקעות. חברות התעשייה צופות שברבע השני של 2011 יימשך הגידול בתפוקה בקצב דומה לזה שברבע הראשון (46% צופות עלייה ו-19% צופות ירידה), מאזן נטו חיובי של כ-8% במצבת העובדים (24% מהחברות צופות גידול ו-7% צופות פיטורים), גידול של כ-14% במכירות לשוק המקומי (43% מהחברות צופות עלייה ו-15.5% צופות ירידה) והמשך גידול משלוחי הייצוא (46% מהחברות צופות גידול ו-19% צופות קיטון). כן צופות החברות המשך של הגידול המהיר בהשקעות בנכסים קבועים (30% צופים גידול ו-6% צופות ירידה). 68% מהחברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל צופות גידול בתפוקתן ברבע השני של 2011, ואין צפי לירידה בקרב אף אחת מחברות אלו.

(מפעלי תעשייה; תפוקה; השקעות; ייצוא; רווחיות; מימון; תעסוקה)

266

התעשייה הישראלית - תמונת מצב, מגמות ותחזיות: 2011-2010

אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים, תל-אביב 2011, 22 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ההתאחדות: www.industry.org.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על התעשייה הישראלית ב-2010 בהשוואה ל-2009 ולשנים קודמות, ומוצגת תחזית ל-2011. בין הממצאים: תפוקת התעשייה עלתה ב-2010 בכ-8.7% בהשוואה ל-2009 (לאחר ירידה של 6% ב-2009 בהשוואה ל-2008), הייצוא עלה בכ- 15.5% (כ-40 מיליארדי דולרים), ההשקעות גדלו בכ-6%, ומצבת העובדים גדלה בכ-2%; ענף התרופות בלט בצמיחה של כ-60%, ואילו ענף האלקטרוניקה צמח בכ-3% בלבד; תפוקת ענפי מוצרי המתכת, הגומי והפלסטיק צמחה בכ-30%-25%; ענפי התעשייה המסורתית צמחו בכ-2% בלבד. בשנים 2010-2000 ירד משקלה של התעשייה המסורתית בתפוקה מ-29% ל-21%, ועלה משקלם של ענפי הטכנולוגיה העילית מ-33% ל-44%; כ-90% מהגידול בייצוא התעשייתי נבע מענפי התעשייה המעורבת-עילית והמעורבת-מסורתית; כמחצית מהחברות דיווחו על פגיעה כלכלית עקב התיסוף המתמשך בשער השקל ביחס לדולר, הן בייצוא מול מתחרים בעולם והן בשוק המקומי מול ייבוא זול. בסוף שנת 2010 הסתכמו מכירות התעשייה בכ-95 מיליארדי דולרים, כ-42.5% מהם לייצוא. השכר הממוצע למשרת שכיר בתעשייה עלה ב-2010 בכ-2%; השכר הממוצע בענפי הטכנולוגיה המסורתית היה נמוך בכ-30% מהשכר הממוצע בתעשייה ונמוך בכ-50% מהשכר הממוצע בענפי ההיי-טק; בהשקעות במכונות ובציוד חל גידול ריאלי של כ-6%, לאחר נסיגה של 37% ב-2009; הציפיות ל-2011 הן גידול ריאלי ממוצע של כ-4% בתפוקת התעשייה, גידול של כ-5.5% בייצוא התעשייתי, גידול של כ-1% בפריון העבודה (לאחר גידול של 6% ב-2010) וגידול של כ-1% במצבת העובדים. השכר הנומינלי צפוי לעלות בשיעור של כ-5%. שער החליפין בסוף 2011 צפוי להיות 3.52 ₪ לדולר.

(תעשייה; תפוקה; ייצוא; שער חליפין; שכר; תעסוקה; פריון עבודה; השקעות; היי-טק; ציפיות; תחזית; מדדים כלכליים)

267

מצב וציפיות העסקים היצרניים הקטנים בתחילת שנת 2011

המחלקה הכלכלית, התאחדות המלאכה והתעשייה, תל-אביב 2011, 7 עמ'.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר שנערך בינואר 2011 בקרב מדגם מייצג של 80 חברות בתחומי המלאכה והתעשייה הזעירה. במסגרת הסקר, נבדקו השינוי היחסי במצב העסקים הקטנים ב-2010 והציפיות ל-2011. בין הממצאים: בקרב 54% מהעסקים המצב היחסי ב-2010 הוטב (לעומת 25% שדיווחו שמצבם הוטב באמצע 2010), בקרב 27% מהעסקים המצב נותר ללא שינוי (58% באמצע 2010), ובקרב 19% מהעסקים המצב הורע (17% באמצע 2010); להערכת 50% מהעסקים, ב-2011 לא יירשם שינוי של ממש בפעילותם (58% במחצית 2010), ואילו 40% העריכו שהיקף פעילותם יגדל (23% באמצע 2010), ו-10% העריכו שהיקף פעילותם יקטן (19% באמצע 2010); על-פי דיווחי התעשיינים, ב-19% מהעסקים השתפר תזרים המזומנים ב-2010, ב-58% מהעסקים הוא נותר יציב וב-23% הוא הורע; ב-24% מהעסקים שיעור הרווחיות ב-2010 השתפר, ב-44% הוא נותר יציב וב-32% הוא הורע; 58% מהעסקים דיווחו על יציבות ברמת ההזמנות לביצוע במהלך 2010, 21% דיווחו על גידול בהזמנות, ו-21% דיווחו על ירידה; בסך הכל, ב-39% מהעסקים הקטנים חל ב-2010 שיפור במרכיבי המלאי, בהזמנות, ברווחיות, בייצוא ובתזרים המזומנים; בקרב 81% מהעסקים לא חל ב-2010 שינוי בהיקף האשראי וברמת הבטחונות שהבנק דרש, ב-12% מהעסקים חל גידול בהיקף האשראי וברמת הבטחונות, וב-7% חל קיטון בהיקף האשראי שהבנק היה מוכן להעמיד לצד החמרה ברמת הבטחונות הנדרשת.

(עסקים קטנים; רווחים; אשראי)

268

הגנה על זכויות קניין רוחני בעסק היצרני הקטן

המחלקה הכלכלית, התאחדות המלאכה והתעשייה, תל-אביב 2011, 4 עמ'.

קניין רוחני (פטנט, סימן רשום, זכויות יוצרים, סודות מסחריים ועוד) הוא אחד מנכסיו החשובים של העסק. ההגנה על קניין רוחני היא חיונית במיוחד לעסקים קטנים ובינוניים, אשר לא צברו מוניטין בהיקף מספיק ועלולים להיפגע באופן משמעותי עקב העתקת קניינם הרוחני. הגנה על זכויות הקניין הרוחני במהלך מחזור חיי העסק תורמת להשגה/שימור של יתרון תחרותי מתמשך בשוק. לכן, תכנון, חשיבה מוקדמת וגיבוש אסטרטגיה בהגנה על זכויות קניין רוחני הם חשובים מאוד לאסטרטגיה העסקית. בסקר המתואר במסמך זה נבחנו לראשונה היבטים שונים הנוגעים להגנה על קניין רוחני בעסק יצרני קטן בקרב עסקים בענפי המתכת, הרהיטים, הדפוס, הפלסטיק, האלקטרוניקה, המזון והציוד הרפואי. בין הממצאים: 35% מעסקים אלה דיווחו כי הם עסקו בהגנה על זכויות קניין רוחני; מבין העסקים שעסקו בהגנה על הזכויות, 32% עסקו בהיבטי סימני מסחר, 28% עסקו בהיבטי רישום מדגמים (הגנה על עיצוב תעשייתי של מוצר), 20% עסקו בהיבטי פטנטים, 16% עסקו בהיבטי שמירה על סוד מסחרי ו-4% עסקו בהיבטי זכויות יוצרים; 40% מהעסקים דיווחו כי הם חוו פגיעה כלכלית כלשהי בתחום הקניין הרוחני – 48% חוו זיוף או חיקוי מוצר, 22% חוו שימוש ללא היתר בסימן מסחרי, 17% חוו שימוש ללא היתר בקווי דמות,ו-13% חוו גניבת סוד מסחרי.

(עסקים קטנים; זכויות יוצרים; פטנטים)

269

יצוא סחורות ומוצרים תעשייתיים בין ישראל לסין בעשור האחרון

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 23 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moit.gov.il.

בסקירה זו, שנערכה לבקשת הוועדה הבין-משרדית לבחינת הגדלת הייצוא לסין, מוצגים נתונים רבים על אודות הסחר התעשייתי בין שתי המדינות בעשור האחרון. מטרותיה של הסקירה היו: יצירת תשתית עובדתית לבחינת התפתחות הייצוא התעשייתי של ישראל לסין בעשור האחרון (ייצוא לפי סיווג טכנולוגי של ענפי הכלכלה ובפירוט לפי ענפי משנה, מאפייני היצואנים וריכוזיות הייצוא); יצירת תשתית לסקר יצואנים שעיקרו יעסוק בחסמי התפתחות הייצוא והסיבות לחסמים אלה. מקורות הנתונים העיקריים ששימשו לעריכת המסמך הם נתוני ייצוא על-פי רישומי המכס לשנים 2010-2000 ונתוני ייבוא ויצוא של הלמ"ס לשנים 2009-2000 ולשלושת הרבעונים הראשונים של 2010. בין הממצאים: ב-2010 צפוי הייצוא התעשייתי לסין, ללא יהלומים, להסתכם בכ-1.8 מיליארדי $ (יותר מפי 2 מאשר ב-2009), והייבוא מסין צפוי להסתכם בכ-4.7 מיליארדי $ (כ-34% יותר מאשר ב-2009); שלושה ענפים תרמו לגידול בייצוא לסין ב-2010 – מנועים וציוד חשמלי (טכנולוגיה עילית מעורבת), דשנים (טכנולוגיה מסורתית מעורבת) וציוד בקרה ומדידה (טכנולוגיה עילית); ב-2009-2000 ייצאו לסין כ-3,200 יצואנים ישראליים, כאשר הגידול נטו במספר היצואנים לסין היה של כ-100 יצואנים חדשים בשנה בממוצע; 5.3% מהיצואנים לסין מייצאים כ-87% מהייצוא לשם, בעוד שהיצואנים הקטנים (פחות מ-100,000$ בשנה), המהווים כ-74% מכלל היצואנים, מייצאים כ-1.7% בלבד מסך הייצוא; היצואנים הגדולים (יותר מ-10 מיליוני $ בשנה) מהווים כ-1.3% מכלל היצואנים, והם מייצאים כ-57% מהייצוא (72% מהם עוסקים בטכנולוגיה עילית); כל 100 היצואנים המובילים של ישראל ייצאו לסין בעשור האחרון.

(ייצוא; מסחר בין-לאומי; תעשייה; סין)

270

 

 

חוברות קודמות

 

 

 

 

שנה

 

 

 

153

2011

X

X

152

151

2010

X

X

150

149

2009

X

X

X

148

2008

147

X

146

145

2007

144

143

142

141

2006

140

139

138

137

2005

136

135

134

133

2004

132

131

130

129

2003

128

127

126

125

2002

124

123

122

121

2001

120

119

118

117

2000

116

115

114

113

1999

112

111

110