פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל

 חוברת מס' 155

העורכים: מיכאל בר-יעקב

     אבישי כהן

 

 

אל החוקרים

 

1)         כתב-העת "פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל" אינו מתפרסם מדי רבע שנה, כפי שנעשה בשנים עברו, אלא פעמיים בשנה, כשכל חוברת כוללת כמות מידע כפולה.

2)         כתב-העת מתעדכן באופן שוטף באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכתובתו: www.cbs.gov.il. באתר מופיעים גם קישורים רבים לאתרי אינטרנט סטטיסטיים בישראל ובעולם, בתחתית דף הבית של האתר. כמו כן, מובאים קישורים לרבים מהמחקרים בגוף החוברת עצמה.

3)         מידת שלמותו ועדכונו של כתב-העת תלויה בשיתוף הפעולה של המוסדות והחוקרים עם מערכת כתב-העת. ככל שדיווחים על פעולות חדשות, דוחות מחקר ופרסומים יגיעו אל המערכת בשלב מוקדם יותר, יגדל הסיכוי שהם יפורסמו בחוברת הבאה.

4)         חוברת זו, מס' 155, כוללת תמציות של פרסומים ודיווחים על מחקרים חדשים אשר הגיעו אל מערכת כתב-העת עד 29 בדצמבר 2011 - ג' בטבת התשע"ב.

5)         עקב ריבוי הפרסומים המגיעים אל המערכת, אין ביכולתנו להזכיר את כולם בחוברת אחת. אנו מתנצלים מראש בפני חוקרים אשר שלחו אלינו פרסומים בחודשים האחרונים אך הם לא צוינו בחוברת זו. רוב הפרסומים הללו נמצאים בעדיפות ראשונה להיכלל בחוברת הבאה. עם זאת, עלינו להדגיש כי איננו מתחייבים לכלול בחוברת כל פרסום המגיע אל המערכת. כמו כן, אין אנו כוללים פרסומים אשר אינם סטטיסטיים.

6)         לעומת ריבוי הפרסומים המגיעים אל מערכת כתב-העת, אנו מקבלים מעט מאוד דיווחים על פעולות סטטיסטיות חדשות (מחקרים בתהליך). בבקשה, דווחו לנו על מחקרים המתבצעים או המתוכננים על-ידיכם, באמצעות הטפסים המופיעים בגרסת האינטרנט של החוברת. כמו כן, אתם יכולים לפנות אלינו בטלפון ונשמח לשלוח לכם טופס למילוי. נוסף על כך, אנא דווחו לנו על פתיחת אתרי אינטרנט חדשים או על בניית קבצים ממוחשבים חדשים, הכוללים נתונים סטטיסטיים.

7)         רוב הפרסומים אשר תומצתו בחוברת נמצאים בספריית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אתם מוזמנים לבקר בספריה ולעיין בהם. הספריה פתוחה בימים א'-ה', בשעות 14:00-09:00. רצוי לתאם את הביקור מראש בטלפון 6592555 (02).

8)         אם ברצונכם לרכוש פרסומים אשר צוינו בחוברת, עליכם לפנות ישירות אל המוסד או הגוף אשר הוציא את הפרסום לאור.

9)         רבים מן החוקרים ונציגי מוסדות עדיין שולחים אלינו את פרסומיהם לכתובתה הישנה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בבקשה הקפידו לשלוח אל הכתובת: רחוב כנפי נשרים 66, פינת רחוב בקי, ת"ד 34525, ירושלים 91342.

10)      מספרי הטלפון של מערכת כתב-העת הם: 6592055/6 (02);  מספר הפקס' הוא: 6521340 (02). אפשר לפנות אלינו גם לכתובות הדואר האלקטרוני הבאות: mickyb@cbs.gov.il או avishaic@cbs.gov.il.

 

                                                                                                                        מיכאל בר-יעקב

 עורך כתב-העת

 

 

 

 

דברי הסבר

א.  ייעוד

בכתב-העת "פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל" מובא מידע עדכני על תכנון וביצוע של פעולות סטטיסטיות חדשות בישראל ועל פרסומים  סטטיסטיים שראו אור באחרונה. פעולות ופרסומים אלה כוללים, בין היתר, מפקדים, סקרים מדגמיים ומחקרים אמפיריים במגוון רחב של תחומים.

בהתאם לפקודת הסטטיסטיקה [נוסח חדש] התשל"ב - 1972 והתיקון לה בשנת 1978, אוספת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומפרסמת מידע על הפעולות הנ"ל, הנערכות או הממומנות (באורח מלא או חלקי) על-ידי משרדי ממשלה, מוסדות לאומיים, מוסדות אקדמיים וכדומה. המטרה היא להביא לידיעת המוסדות והחוקרים וכן לידיעת הציבור הרחב בישראל ובעולם - מידע על פעולות סטטיסטיות חדשות הנעשות בישראל ומידע על הופעת פרסומים חדשים; זאת, כדי לאפשר שימוש יעיל ומרבי במידע הסטטיסטי הקיים וכדי למנוע כפילויות בעריכת סקרים ומחקרים.

ב.  תדירות ההופעה

עד 2007 פורסם כתב-העת אחת לשלושה חודשים. ב-2008 הוחלט לשנות את תדירות הפרסום, ומאז יוצאות לאור שתי חוברות בשנה. תקופת הדיווח על פעולות ופרסומים חדשים היא ששת החודשים האחרונים שלפני צאת החוברת. ישנם פריטים השייכים לתקופה קודמת, אך הידיעה עליהם הגיעה ללשכה רק בתקופת הדיווח או שהכללתם נדחתה בגלל ריבוי הפרסומים שהגיעו למערכת. המידע בחוברת זו (מס' 155) מבוסס על פרסומים ודיווחים שהגיעו אל המערכת עד 29 בדצמבר 2011 - ג' בטבת התשע"ב.

ג.   היקף

המידע המופיע בכתב-העת כולל:

1.  תמציות של פרסומים הכוללים נתונים סטטיסטיים, המבוססים על מחקרים אמפיריים, מפקדים, סקרים מדגמיים וכו', שיש בהם עניין לציבור.

2.  מידע על מחקרים סטטיסטיים הנמצאים בתהליך או בתכנון.

3.  מידע על קבצים ממוחשבים ומאגרי מידע שניתן להפיק מהם סטטיסטיקה שיש בה עניין לציבור, או אשר יכולים לשמש כמסגרת סטטיסטית לעריכת מחקרים.

4.  מידע על פעולות ופרסומים בנושאים מתודולוגיים, מיפוי, גאוגרפיה וסיווגים העשויים לסייע לעריכת סטטיסטיקה או לשימוש בה.

ד.  מבנה החוברת

1.  חלוקה לפרקים

הפרסום מורכב מ-16 פרקים לפי סדר אלפביתי של הנושאים, פרט לפרק הראשון (כללי).

2.  מספור הפריטים

בניגוד לעבר, המספור אינו שוטף במשך השנה. כל חוברת מתחילה ב-001.

3.  מחקר שוטף

לגבי פעולות חדשות (מחקרים הנמצאים בשלב של תכנון או ביצוע), מוצגים פרטים כדלקמן:

שם המחקר, המוסד המזמין/המבצע, מטרת המחקר, הנושאים הנחקרים, המשתנים העיקריים, האוכלוסייה/המדגם, צורת המחקר והפרסום, מועד משוער של הפרסום ופרטים על מבצעי המחקר, כולל כתובותיהם, מספרי טלפון ופקסימיליה וכתובות דואר אלקטרוני.

4.  פרסומים

לגבי פרסומים חדשים, מובאים רישום ביבליוגרפי מלא, תקציר התוכן ומילות מפתח (בהקשר זה ראו גם סעיף ז').

 

5.  החלק שבאנגלית

המידע בחלק זה הוא לגבי פעולות ופרסומים חדשים המופיעים גם או רק באנגלית:

לגבי פעולות חדשות, מובאים שם המחקר, השלב שבו נמצא המחקר, שמות החוקרים, המוסד שאליו הם שייכים, כתובותיהם, מספרי טלפון ופקסימיליה וכתובות דואר אלקטרוני; לגבי פרסומים חדשים, מובא רישום ביבליוגרפי מלא אך ללא תקציר התוכן. שמות הפרקים, סדר הפרקים ומספור הפריטים הם זהים לאלה המופיעים בחלק שבעברית.

ה.  שירותי מידע

רוב הפרסומים הנזכרים בכתב-העת עומדים לרשות הקהל לעיון בספריית הלמ"ס בימים א'-ה' בשעות 09:00 עד 14:00. לתיאום מוקדם, נא להתקשר לטל' 6592555 (02). מפתחות וכלים נוספים נמצאים במערכת כתב-העת. הקוראים מוזמנים להיעזר גם בהם. אפשר לפנות אל המערכת בכתב או בטלפון לכתובת הבאה:

מיכאל בר-יעקב, עורך "פעולות"

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

רח' כנפי נשרים 66, פינת רח' בקי,

ת"ד 34525, ירושלים 91342

טלפון:  6592055/6 (02);  פקס':  6521340 (02)

ו.    רשת המדווחים

המידע הכלול בכתב-העת מבוסס בעיקר על פרסומים הנשלחים אלינו ועל הודעות הנמסרות לנו על-ידי חוקרים במוסדות למיניהם. לפיכך, הצלחתו של כתב-העת תלויה בדיווחם העדכני. הלשכה מודה למדווחים על שיתוף הפעולה בעבר ופונה לכל חוקר ומוסד העוסקים במחקר סטטיסטי לדווח גם בעתיד, בשלב מוקדם ככל האפשר, על תכנון מחקרים ופרויקטים חדשים או על הקמת מאגר מידע חדש הכולל נתונים סטטיסטיים. כן מתבקשים החוקרים ונציגי המוסדות לשלוח למערכת כתב-העת עותק ותקציר של כל פרסום חדש.

ז.   שיתוף פעולה עם מכון הנרייטה סאלד

דיווחים על מחקרים המובאים בכתב-העת בתחומי חינוך, דמוגרפיה, עבודה, מינהל, סוציולוגיה, שירותי רווחה ופסיכולוגיה מתעדכנים במאגרי המידע של המרכז למידע במדעי החברה שבמכון הנרייטה סאלד.

כמו כן, חלק מהפריטים המופיעים בכתב-העת לקוחים לעתים מתוך אותם מאגרי מידע.

רוב התארנים המובאים בסוף כל פריט לקוחים מתוך קובץ "אוצר המונחים במדעי החברה ובחינוך" של מכון הנרייטה סאלד.

 

 

א. כללי

פרסומים

001

שנתון סטטיסטי לישראל, 2011, מס' 62
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ירושלים 2011, 1224 עמ', מפה ותקליטור (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il, כולל מפות ותרשימים.

השנתון הסטטיסטי לישראל כולל מידע עדכני בתחומים רבים הנוגעים לחברה ולכלכלה בישראל. רוב הנתונים מתייחסים לשנת 2010, והם מוצגים בהשוואה לנתוני שנים קודמות. השנה מופיעים בשנתון כמה לוחות ותרשימים חדשים בנושאים של חברה ורווחה, חינוך והשכלה, תרבות, בידור וספורט, מחקר ופיתוח, מחירים ועוד. השנתון מורכב מ-29 פרקים, כדלקמן: מאפיינים גאופיזיים; אוכלוסייה; תנועה טבעית; עלייה והגירה; משקי-בית ומשפחות; בריאות; חברה ורווחה; חינוך והשכלה; תרבות, בידור וספורט; ממשלה ורשויות מקומיות; סדר ציבורי; עבודה ושכר; מחירים; חשבונות לאומיים; חשבונות בין-לאומיים; ייבוא ויצוא; שוקי הכספים וההון; עסקים; חקלאות; תעשייה; אנרגיה ומים; בינוי; תיירות ושירותי הארחה; תחבורה ותקשורת; בנקים; מחקר ופיתוח; איכות סביבה; השוואות בין-לאומיות (השוואות בנושאי אוכלוסייה, חינוך, מחקר ופיתוח, מדדים כלכליים ועוד); מפקד האוכלוסין 2008 (ממצאים בנושאי אוכלוסייה, משקי-בית ומקום המגורים ביחס למקום התעסוקה). בתחילתו של כל פרק מובאים הסברים והגדרות, מקורות הנתונים, דרכי החישוב וכן רשימת פרסומים נבחרים שיצאו לאור בנושא שאליו מתייחס הפרק. לשנתון מצורף תקליטור, הכולל את התוכן המלא של השנתון ותרשימים המבוססים על נתוני השנתון. כן כולל התקליטור מנוע חיפוש, שבאמצעותו אפשר לאתר את מיקומה של כל מילה מבוקשת בלוחות ובמבואות.

(שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; תנועה טבעית; עולים; בריאות; חינוך; תלמידים; הישגים לימודיים; תרבות; פעילויות פנאי; דיור; עבריינות; תעסוקה; הכנסה; קצבאות; מחירים; בנקים; חשבונות לאומיים; מאזן התשלומים; ייבוא; ייצוא; שוק ההון; שלטון מקומי; בחירות; חקלאות; תעשייה; מו"פ; חשמל; מים; שירותים; תיירות; תחבורה; תאונות דרכים; תקשורת; אקלים; איכות הסביבה; בינוי; מחלות גופניות; שירותי בריאות; שירותי רווחה; יישובים; משקי-בית; הוצאה לאומית)

002

חושן, מאיה; בלואר, איתן; אסף-שפירא, יאיר; דורון, ענבל (עורכים):
שנתון סטטיסטי לירושלים, מס' 25 – 2011
מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים 2011, 644 עמ' (עברית ואנגלית), מפה ותקליטור, בשיתוף עם עיריית ירושלים ובתמיכת הרשות לפיתוח ירושלים. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המכון:
www.jiis.org.il.

שנתון זה כולל שפע של נתונים סטטיסטיים בנושאים רבים הנוגעים לעיר ירושלים ולאוכלוסייתה. השנתון מורכב מ-17 פרקים, כדלקמן: שטח; אקלים ואיכות הסביבה; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה ועלייה; רמת חיים ורווחה; עבודה; עסקים ותעשייה; שירותים ותשתיות; בינוי; תחבורה; תיירות; חינוך ותרבות; בריאות; סדר ציבורי; הכנסות והוצאות העירייה; מרחב סובב ירושלים (נתונים סטטיסטיים על היישובים הנמצאים בקרבת ירושלים: אוכלוסייה, אפיון חברתי-כלכלי, דיור, תחבורה, חינוך ועוד). בחלק מלוחות השנתון מוצגים לצד נתוני ירושלים גם נתוני תל-אביב-יפו וחיפה ונתונים כלל-ארציים. כמו כן, רבים מן הלוחות כוללים השוואות לנתוני שנים קודמות. מקורות המידע העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומחלקות שונות של עיריית ירושלים. רשימה מפורטת של המקורות מופיעה במבוא של כל פרק. כן מובאים הסברים להגדרות ולשיטות החישוב.

(ירושלים; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה פנימית; עולים; תעסוקה; אבטלה; שכר; קצבאות; עוני; תעשייה; בינוי; תחבורה; תאונות דרכים; תרבות; ספורט; עבריינות; בתי-ספר; תלמידים; סטודנטים; אשפוז; חדר מיון; קופות חולים; תיירות; בתי-מלון; שירותים; מים; חשמל; תקשורת; תשתיות; מוזיאונים; אקלים; איכות הסביבה; פסולת; תקציבים)

003

עיריית ראשון-לציון – שנתון סטטיסטי 2011
מרכז מידע ומחקר, עיריית ראשון-לציון, ראשון לציון 2011. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה (ראו: נתונים וחופש המידע > שנתונים סטטיסטיים):
www.rishonlezion.muni.il.

השנתון הסטטיסטי של עיריית ראשון-לציון מורכב השנה מהפרקים הבאים: שטח ואקלים; אוכלוסייה; שירותי רווחה; חינוך והשכלה; תרבות, נופש וספורט; תחבורה ותקשורת; סדר ציבורי; בינוי ותשתית; עסקים, מסחר ותעשייה; תעסוקה ועבודה: רמת חיים; שירותים עירוניים; תקציב; שכונות העיר. המבואות לפרקים כוללים ניתוח של הנתונים העיקריים, הסברים על ההגדרות והמונחים ופירוט של מקורות הנתונים. המקורות העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרדי הממשלה, משטרת ישראל, המוסד לביטוח לאומי, שירות התעסוקה, חברת החשמל, חברת בזק ואגפי העירייה.

(שנתונים [פרסומים]; ראשון-לציון; אוכלוסייה; הגירה פנימית; תנועה טבעית; עולים; דיור; בינוי; תעסוקה; משלחי-יד; הכנסה; צריכה; גמלאות; שירותי רווחה; שירותי בריאות; תחנות לבריאות המשפחה; תלמידים; בתי-ספר; בחינות בגרות; סטודנטים; תרבות; תנועות נוער; ספריות; מתנ"סים; בנקים; תשתיות; חשמל; מים; אקלים; תעשייה; תחבורה; נהגים; עבריינות; תקציבים)

004

רוזנברג, יהודה (עורך):
עיריית טבריה: שנתון העיר, מס'
17, 2011
היחידה למידע ולסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2011, 374 עמ'.

שנתון העיר טבריה כולל נתונים דמוגרפיים, פיסיים, כלכליים וחברתיים וכן נתונים על מערכת החינוך, התיירות, האקלים והגאוגרפיה של טבריה. השנתון כולל השוואות לישובים עירוניים במחוז הצפון אשר אוכלוסייתם דומה בהיקפה לזו של טבריה, השוואות לשני יישובים שמחוץ למחוז הצפון (קריית-ים ואילת) והשוואות לנתונים כלל-ארציים. הפרק העוסק בתיירות כולל השוואות לערי תיירות אחרות בישראל (ירושלים, אילת, הרצליה, חיפה, נהריה, נתניה, תל-אביב ואזור ים המלח) ולנתונים כלל-ארציים. בסוף כל פרק נסקרים הממצאים העיקריים. המידע הכלול בשנתון מבוסס על פרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד הפנים, המוסד לביטוח לאומי, משרד החינוך, עיריית טבריה, המועצה הלאומית לשלום הילד, מרכז אדווה לחקר החברה בישראל ומשטרת ישראל. הפרסום כולל השוואות לנתוני שנים קודמות. אינדקס נושאים ורשימה ביבליוגרפית מלאה מופיעים בסוף הפרסום.

(טבריה; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; משקי-בית; תנועה טבעית; הגירה פנימית; עולים; ילדים; גני ילדים; תלמידים; בחינות בגרות; סטודנטים; תארים אקדמיים; פשעים; עבריינות נוער; שירותים חברתיים; קופות חולים; תקציבים; בנייה; תחבורה; כבישים; ביוב; פסולת; מים; אקלים; תיירות; בתי-מלון; תעסוקה; שכר; הבטחת הכנסה; גמלאות)

005

לונגו, אילנה (עורכת):
נתניה: נתונים סטטיסטיים לשנת 2010
האגף לאיכות ותכנון, עיריית נתניה, נתניה 2011, 322 עמ' ו-7 מפות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה:
www.netanya.muni.il.

פרסום שנתי זה מורכב השנה מ-18 פרקים, כדלקמן: שטח, אקלים ואיכות הסביבה; מבנה דמוגרפי; בנייה ודיור; תיירות; עסקים ותעסוקה; תשתית; תחבורה; חינוך והשכלה גבוהה; תרבות ופנאי; ספורט; שירותים חברתיים; סדר ציבורי; רמת חיים; שירותי בריאות; שירותים עירוניים; עובדי העירייה; תקציב; מפקד האוכלוסין - שנת 2008. בראשיתו של כל פרק מוצגים הגדרות ומקורות הנתונים. לגבי חלק מהנתונים מוצגת השוואה לערים אחרות. מקורות הנתונים העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המוסד לביטוח לאומי, משרדי ממשלה, מוסדות להשכלה ויחידות העירייה. השנה נוספו לשנתון נתונים ממפקד האוכלוסין 2008 בתחומי החינוך, התעסוקה, האוכלוסייה ומשקי-הבית, ובכללם השוואות לערים אחרות ולממצאי מפקדים קודמים.

(נתניה; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; הגירה פנימית; עולים; דיור; בנייה; הוצאות משפחה; תרבות; ספריות; גני ילדים; בתי-ספר; תלמידים; סטודנטים; ספורט; שירותים חברתיים; שירותי בריאות; קצבאות; תעסוקה; חיפוש עבודה; עבריינות; איכות הסביבה; אקלים; תחבורה; כלי-רכב; תאונות דרכים; תיירות; בתי-מלון; תעשייה; עסקים; תשתיות; חשמל; מים; גנים; תקציבים)

006

בן נעים, דוד:
תיאור השגיאות האפשריות בתהליך זיווג נתוני פנל סקרי כוח אדם
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 26 בסדרת "ניירות טכניים", ירושלים 2011, 106 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בסקר כוח-אדם של הלמ"ס נערכים מדי שנה ארבעה סקרים רבע-שנתיים (החל באפריל 2011 יהיו הסקרים חודשיים). המדגם המוצא מדי שנה מחולק ל-4 קבוצות (פנלים). פנלים אלה נכנסים לחקירה בארבעה רבעים עוקבים, פנל יחיד מדי רבע. כל פנל נחקר 4 פעמים: ברבע הכניסה (חקירה 1), ברבע העוקב (חקירה 2), לאחר מכן יש הפסקה של שני רבעים, וחקירות נוספות נעשות בשני הרבעים הבאים (חקירות 3 ו-4 בהתאמה) - הרבעים המקבילים בהפרש של שנה לרבעי חקירות 1 ו-2 בהתאמה. בפרסום הנוכחי מתוארות שגיאות שונות המתקבלות כתוצאה מקישור נתוני הפרט ב-4 חקירות הסקר: שגיאות בנתונים אישיים, בנתוני השכלה, בנתוני השתייכות לכוח העבודה ובנתונים לגבי עבודה וחיפוש עבודה. מטרתה העיקרית של העבודה היא העלאת איכות נתוני הסקר - איתור השגיאות בקישור הנתונים תוביל לשיפור הדרכת הסוקרים בשטח, שיפור ועדכון הביקורות הלוגיות והבנה טובה יותר של ממצאי הסקר. זאת, במיוחד לאור המעבר באפריל 2011 מסקר רבעוני לסקר חודשי, שבו גדל מספר הפנלים הנחקרים מ-4 ל-8. ממצאי העבודה יאפשרו לחוקרים לאמוד את אחוזי השגיאות האפשריות מזיווג נתוני פנל ובעקבות זאת להעריך את איכות נתוני המחקר. במסגרת העבודה, מוצגת סטטיסטיקה תיאורית של נתוני פנלים לשנים 2004-1995 וסטטיסטיקה יישומית (ענפי כלכלה, משלחי-יד וכו') לשנים 2007-1995. אחד הממצאים העיקריים הוא, כי מתוך 39% מהמקרים שבהם היה שוני לאורך הפנלים בענף הכלכלי, רק ב-18.2% השינוי היה אמיתי. נמצא גם, שלמשיב לשאלון לא היתה השפעה על השינוי בענף הכלכלי.

(כוח-אדם; סקר; שיטות מחקר; מהימנות; מתודולוגיה סטטיסטית)

007

אדלר, אירית:
מאחורי הסקרים: היענות לסקרי פנים-אל-פנים בישראל - השוואה לאורך זמן
"ידיעות מכון כהן" (בהוצאת מכון ב.י. ולוסיל כהן לחקר דעת קהל, אוניברסיטת תל-אביב), מס' 6 (נובמבר 2011), עמ' 8-3. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
http://bicohen.tau.ac.il.

במדינות רבות יש מגמה של ירידה בשיעורי ההיענות לסקרים. במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר שנבדקו בו דפוסי ההיענות לסקרי עמדות שנערכו באמצעות ראיונות פנים-אל-פנים בישראל. במסגרת המאמר נדונים שני היבטים של מאפייני ההיענות לסקר: שיעורי היענות לסקר בסביבות חברתיות-תרבותיות מובחנות - השוואה בין המגזר היהודי למגזר הערבי - והשוואה בין שכבות הנבדלות במאפייניהן החברתיים-דמוגרפים. כן נבדקו הסיבות לסירוב להשתתף בסקרים. במחקר נעשה שימוש בנתוני שלושת הסבבים של הסקר החברתי האירופי (ESS - European Social Survey), שנערכו בישראל ב-2002, ב-2008 וב-2010. בין הממצאים: לא כל המדינות הצליחו לעמוד ביעד של 70% היענות לפחות, ובחלקן אף נרשמה ירידה, ואילו בישראל שיעור ההיענות בשלושת הסבבים עמד ביעד זה ושיעורי ההיענות עלו בהתמדה; ישראל היא בין המדינות היחידות בסקר שבהן הביקור הראשון הוא ראיון פנים-אל-פנים, הגורם להעלאת שיעור ההיענות; העלייה בשיעורי ההיענות בביקור הראשון לא אפיינה קבוצת אוכלוסייה מסוימת; ההיענות במגזר הערבי נמצאה גבוהה בכל הסבבים בהשוואה למגזר היהודי, אך עם זאת, שיעורי ההיענות במגזר הערבי ירדו במשך השנים והתכנסו לאלה שבמגזר היהודי; מבין קבוצות האוכלוסייה, שיעורי ההיענות הנמוכים ביותר היו בקרב חרדים. עוד עולה מהממצאים, כי ביצוע פעולות כגון התקשרות מוקדמת לשם קביעת פגישה מסודרת או יצירת קשר עם גורמים העשויים להכיר את הנדגם, מעלה את שיעורי ההיענות המושגים בביקור הראשון. הסיבות העיקריות לסירוב להשתתף בסקר היו: רצון לשמירה על הפרטיות; אי-הסכמה להכניס זרים לבית; המראיין הגיע בשעה לא נוחה.

(סקר; שיטות מחקר; היענות)

008

גץ, דפנה; קאופמן, דן; בן-אהרון, ניר ואחרים:
מיפוי תשתיות מחקר בישראל: מיפוי תשתיות מחקר קיימות בישראל ותשתיות מחקר בינלאומיות הפתוחות לחוקרים מישראל
מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, הטכניון, חיפה 2011, 188 עמ'. הוגש למועצה הלאומית למחקר ולפיתוח. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד:
www.neaman.org.il.

במחקר זה מופו תשתיות המחקר הלאומיות הקיימות בישראל והוגדרו צרכים של חוקרים ישראלים לשם שדרוג והקמה של תשתיות מחקר חדשות. זאת, כדי לאפשר בניית מפת דרכים לתכנון, שדרוג והקמה של תשתיות מחקר לאומיות. כדי שמרכז שבו מוצב ציוד מחקר מדעי/טכנולוגי יהיה מועמד להכרה כתשתית מחקר לאומית, עליו לענות על ארבעה קריטריונים: התשתית משרתת יותר ממוסד אחד ויותר מקבוצת מחקר אחת; התשתית פתוחה לכל החוקרים בתחום בארץ (חוקרים ממוסדות מחקר אקדמיים, בתי-חולים, חברות תעשייה וכו') גם אם הדבר כרוך בתשלום;. בתשתית מוצב ציוד מחקר מדעי/טכנולוגי שעלותו היא 10 מיליוני ש"ח (כ-2.5 מיליוני דולרים) לפחות; התשתית עומדת ברמה טכנולוגית-מחקרית מובילה ביחס לקיים בעולם המדעי. תשתיות המחקר שנחקרו היו בתחומים הבאים: ביולוגיה ומדעי הרפואה, חומרים, מדעים מדויקים, סביבה, אנרגיה, מדעי הרוח ומדעי החברה. תשתיות אלו נמצאו במוסדות אקדמיים, במכוני מחקר, בחברות תעשייה, בבתי-חולים ובגופים ממשלתיים, ציבוריים ופרטיים (לא נכללו גופים שבהם קיים ציוד ייחודי המשמש לביצוע מו"פ בטחוני אלא אם הוא משמש גם למו"פ אזרחי). בין הממצאים: מופו 88 תשתיות מחקר; 53% מהתשתיות נמצאו באוניברסיטאות ובמוסדות להשכלה גבוהה, 36% במוסדות ממשלתיים/ציבוריים ו-11% בתעשייה; השיעור הגבוה ביותר של תשתיות מחקר לאומיות נמצא בתחום הביולוגיה ומדעי הרפואה (28%), והשיעור הנמוך ביותר נמצא בתחום האנרגיה (2%); מופו 9 תשתיות מחקר בין-לאומיות שישראל מממנת את השותפות בהן באמצעות תקציבים ציבוריים/ממשלתיים, ובכך היא מאפשרת לחוקרים מישראל להשתמש בהן לצורך מחקרם.

(מחקר ופיתוח; תשתית טכנולוגית; אוניברסיטאות; חוקרים; טכנולוגיה; חברות עסקיות; משרדי ממשלה; מוסדות ציבור; בתי-חולים; מכוני מחקר; תקציבים; מימון; מאגרי מידע; מחקר רפואי; ביולוגיה; פיסיקה; אנרגיה; מים; מדע; סביבה; תעשייה; אלקטרוניקה; מדעי הרוח; מדעי החברה)

009

גץ, דפנה; אבן-זוהר, יאיר; זלמנוביץ, בלה ואחרים:
תפוקות מחקר ופיתוח בישראל: פרסומים מדעיים בהשוואה בינלאומית
מכון שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, הטכניון, חיפה 2011, 217 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
www.neaman.org.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאי מחקר שנועד לבניית תשתית נתונים ומאגר מידע ביבליומטרי מעודכן, שישמשו כלי לניתוח תפוקות המחקר והפיתוח של ישראל כפי שהם באים לביטוי בפרסומים מדעיים. המחקר התבסס על מאגרי הנתונים של חברת Thomson-Reuters/ISI. הפרסום מחולק לשמונה פרקים, כדלקמן: מבוא; מתודולוגיה; פרסומים ישראליים בהשוואה בין-לאומית; שטחים ראשיים – סקירה; שטחים ראשיים – ניתוח; תת-שטחים – סקירה; פרסומים ישראלים – מוסדות ומגזרים; שיתופי פעולה בין-לאומיים. בנספחים מוצגים ניתוחים נוספים. בין הממצאים: ב-2008-1981 פורסמו 230,868 פרסומים ישראלים (שבהם לפחות לאחד מהמחברים יש כתובת ישראלית), וקצב הגידול השנתי היה כ-3.6%; ב-2008-2004 דורגה ישראל במקום ה-22 במספר הפרסומים (55,225) ובמקום ה-5 במספר הפרסומים לנפש (782.9); ב-2008-2004 שיעור הגידול במספר הפרסומים בעולם לעומת 2003-1999 היה כפול משיעור הגידול במספר הפרסומים הישראליים (23% לעומת 11%); ישראל דורגה במקום ה-13 בממוצע הציטוטים לפרסום ב-2008-2004 (5.57); השטחים המובילים של הפרסומים הישראלים ב-2008-1981 היו רפואה קלינית (23.7%), פיסיקה (12%) וכימיה (8.1%); שיעור הפרסומים הישראלים בתחום המתמטיקה מכלל הפרסומים במדינה ב-2008-2004 (4.53) היה גבוה ביחס לממוצע העולמי (2.57), ושיעורים גבוהים היו גם בתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, מדעי המחשב, הביולוגיה המולקולרית והגנטיקה; לעומתם, שיעורים נמוכים יחסית היו בתחומי מדעי החומרים, מדעי הסביבה, מדעי כדור הארץ, פרמקולוגיה וטוקסיקולוגיה ומדעי החקלאות; בדירוג המדינות המובילות בממוצע הציטוטים לפרסום ב-2008-2004 דורגה ישראל בין 10 המדינות המובילות ב-11 מתוך 22 שטחים.

(ביבליומטריקה; פרסומים; תפוקה מדעית; מחקר ופיתוח)

 

 

ב. אוכלוסייה: דמוגרפיה, עלייה וקליטה

פרסומים

010

לוחות תמותה שלמים של ישראל, 2009-2005
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,
פרסום מיוחד מס' 1450, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים לוחות תמותה שלמים לשנים 2009-2005. בלוחות מוצגים הנתונים (הסתברות למות ותוחלת חיים, כולל סטיית תקן ורווחי סמך) בפירוט של גיל בשנים בודדות, לפי מגדר. הנתונים מוצגים עבור כל האוכלוסייה, עבור יהודים ואחרים, עבור יהודים בנפרד ועבור ערבים בנפרד. בין הממצאים: תוחלת החיים בלידה לכלל האוכלוסייה בשנים 2009-2005 הגיעה ל-82.2 שנים בקרב נשים ול-78.3 שנים בקרב גברים; בקרב יהודים ואחרים, תוחלת החיים היתה 82.9 שנים לנשים ו-79.2 שנים לגברים; בקרב יהודים, תוחלת החיים היתה 82.9 שנים לנשים ו-79.4 שנים לגברים; בקרב ערבים, תוחלת החיים היתה 79.3 שנים לנשים ו-75.5 שנים לגברים. על-פי דו"ח ארגון הבריאות העולמי לשנת 2010, תוחלת החיים של גברים בישראל ב-2008 היתה שווה (נתונים מעוגלים) לזו שבקבוצת הארצות המובילות (יפן, שוודיה, איטליה, אוסטרליה וקנדה – 79 שנים), אחרי שווייץ, שבה הגיעה תוחלת החיים של הגברים ל-80 שנים; תוחלת החיים של נשים בישראל היתה נמוכה בשלוש שנים מזו שביפן (במקום הראשון - 86 שנים), והיא נמצאה בקבוצה שממוצע תוחלת החיים שלה הוא 83 שנים, יחד עם גרמניה, יוון ופורטוגל. על-פי התפלגות שיעורי התמותה הסגוליים בשנים 2009-2005, צפויות יותר ממחצית הנשים שנולדו בישראל בשנים אלו לחיות יותר מ-85 שנים, ויותר ממחצית הגברים צפויים לחיות יותר מ-81 שנים.

(תוחלת חיים; תמותה)

011

תנועה טבעית: נישואין וגירושין, 2007-2002
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1441, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים נתונים מפורטים על נישואין וגירושין בישראל בשנים 2007-2002 וכן סדרות רב-שנתיות מאז קום המדינה. הנתונים מבוססים על תעודות נישואין וגירושין של משרד הפנים, ומידע זה הושלם מתעודות נישואין וגירושין שמקורן בבתי-הדין הרבניים ובתי-הדין השרעיים. הנתונים אינם כוללים זוגות שנישאו בחו"ל (נתונים אלה כלולים בפרסום נפרד). הלוחות כוללים נתונים על הנישאים והמתגרשים לפי דת, מין, גיל, יבשת לידה, מחוז, נפה, יישובים שבהם יותר מ-10,000 תושבים, צורת יישוב, מצב משפחתי לפני הנישואין ועוד. בין הממצאים: ב-2007 נישאו בישראל 46,448 זוגות והתגרשו 13,105 זוגות; שיעור הנישואין הגולמי הגיע ב-2007 ל-6.5 ל-1,000 איש, ושיעור הגירושין הגולמי היה 1.9 ל-1,000 איש; מאז שנות ה-70' ניכרת ירידה בשיעור הנישואין, אולם בקרב האוכלוסייה המוסלמית נרשמה עלייה עד לאמצע שנות ה-90' ולאחר מכן ירידה; גיל הנישואין החציוני בנישואין ראשונים של חתנים וכלות עלה ב-20 השנים האחרונות ב-3.1-0.6 שנים, אך הוא נותר נמוך בהשוואה למדינות אירופה ודומה לזה שבארצות-הברית; ב-2007 היה הפרש הגילים בין חתנים לכלות שנישאו לראשונה 2.3 שנים בקרב יהודים לעומת 5.3-5 שנים בקרב בני דתות אחרות; בקרב חתנים יהודים וכלות יהודיות יש נטייה להינשא לבן זוג מאותו מוצא עדתי, ונטייה זו חזקה במיוחד בקרב חתנים וכלות ממוצא אסיה-אפריקה; מאז שנות ה-70', שיעור הגירושין עלה ביותר מפי שניים, הן בקרב יהודים והן בקרב מוסלמים.

(תנועה טבעית; נישואין; גירושין; תכונות דמוגרפיות)

012

נהיר, שלמה:
זמן הדיווח על נישואין של ישראלים שנערכו בחו"ל
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 59 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2011, 31 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

על-פי החוק, קיימת חובה לדווח על עריכת נישואין תוך 14 יום למינהל האוכלוסין במשרד הפנים. בפועל, זוגות הנישאים בחו"ל נוטים לדווח באיחור על נישואיהם. בעבודה המתוארת במסמך זה נבחנו מאפייני הנישאים בחו"ל המשפיעים על זמן הדיווח של הנישאים. בחינה זו התבססה על נתוני קובץ שכלל מידע על זוגות שבהם לפחות אחד מבני הזוג הוא תושב ישראל, אשר נישאו בחו"ל ב-2001-2000 ודיווחו על נישואיהם עד סוף 2006 (קובץ זה לא כולל זוגות מוסלמים, זוגות דרוזים וזוגות נוצרים-ערבים). מידע זה נגזר מקובץ השינויים במצב האישי, המעובד במשרד הפנים ונמסר ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדי שנה, אשר זווג עם מקורות משלימים. בין הממצאים: ב-2000 נישאו בחו"ל 5,104 זוגות שלפחות אחד מהם היה תושב ישראל; 51% דיווחו על נישואיהם ב-2000, 16% ב-2001, 9% ב-2002, 7% ב-2003, 8% ב-2004, 5% ב-2005 ו-4% ב-2006; זמן הדיווח הממוצע על הנישואין בחו"ל בקרב 10,419 הזוגות שנישאו ב-2001-2000 היה 1.4 שנים; זמן הדיווח הקצר ביותר נרשם בארצות שהן יעד לנישואין אזרחיים (0.4 שנים), וזמן הדיווח הארוך ביותר נרשם בארצות שיש בהן קהילה יהודית דתית גדולה (2.4 שנים); נתון זה מוסבר בכך שהאחוז הנמוך ביותר של "שוהים בחו"ל תקופה ממושכת" (6%) נמצא בקרב הנישאים בארצות שהן יעד לנישואין אזרחיים ובקרב הנישאים בברית-המועצות לשעבר, והאחוז הגבוה ביותר של "שוהים בחו"ל תקופה ממושכת" (35%) נמצא בקרב הנישאים בארצות שיש בהן קהילה יהודית דתית גדולה (שהייה בחו"ל תקופה ממושכת מתאפיינת בזמן דיווח ארוך על הנישואין); זמן הדיווח כשאחד מבני הזוג אינו ישראלי (53% מהזוגות) היה 2.1 שנים בממוצע, פי 3.5 מזמן הדיווח על נישואין שבהם שני בני הזוג הם ישראלים (0.6 שנים).

(נישואין; חוקים)

013

חליחל, אחמד:
פריון של נשים יהודיות ומוסלמיות בישראל לפי מידת הדתיות שלהן בשנים 2009-1979
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 60 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2011, 40 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

מטרתה של עבודה זו הייתה לחשב אומדני פריון סגולי ואומדני פריון כולל של הנשים בישראל לשנים 2009-1979, תוך שימוש בנתוני הסקרים החברתיים של הלמ"ס בשנים 2009-2002. לשם חישוב האומדנים, קושרו הנשים למרשם התושבים המעודכן לאפריל 2010, ועבור כל אישה הועתקו נתוני כל הלידות שלה על-פי סדר הלידה ושנת הלידה של הילד (כולל ילדים שנולדו חיים ונפטרו לפני מועד הסקר). עבור נשים יהודיות חושבו אומדני הפריון לפי חמש קבוצות של מידת דתיות, כפי שנחקרו בסקר החברתי (דיווח סובייקטיבי): חרדיות, דתיות, מסורתיות-דתיות, מסורתיות לא כל-כך דתיות ולא-דתיות/חילוניות. עבור נשים מוסלמיות חושבו נתוני הפריון לפי שלוש קבוצות של רמת דתיות: דתיות מאוד, דתיות ולא-דתיות (כולל "לא כל-כך דתיות"). בקרב נשים יהודיות, נמצא שקיים קשר חיובי מובהק בין מידת הדתיות של האישה לבין רמת הפריון שלה - ככל שהאישה דתייה יותר, רמת הפריון שלה היא גבוהה יותר (ב-2009-2007 היה שיעור הפריון הכולל של סך כל הנשים היהודיות 2.91: של נשים חרדיות 6.53, של נשים דתיות 4.26, של נשים מסורתיות-דתיות 2.58, של נשים לא כל-כך דתיות 2.26 ושל נשים לא-דתיות/חילוניות 2.07). בקרב נשים מוסלמיות, לא נמצא קשר ברור בין מידת הדתיות לבין רמת הפריון - ההבדלים בין הקבוצות היו קטנים מאוד, ורמת הפריון של נשם דתיות נמצאה אף גבוהה יותר מזו של נשים דתיות מאוד (ב-2009-2005 היה שיעור הפריון הכולל של סך כל הנשים המוסלמיות 3.62: של נשים דתיות מאוד 2.76, של נשים דתיות 3.83 ושל נשים לא כל-כך דתיות ולא-דתיות 3.47). יש לציין, כי בין 1979 ל-2009 חלה ירידה חדה בשיעורי הפריון של נשים מוסלמיות, ואילו בקרב נשים יהודיות לא חלו שינויים מהותיים.

(נשים; פריון [ילודה]; דתיות; יהודים; מוסלמים)

014

פרידמן, ישראלה:
על הקשר בין השכלת בני הזוג ותוחלת הנישואין
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 63 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2011, 52 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

במחקר הנוכחי נבדק האם בני-זוג שיש להם רמת השכלה דומה הם יציבים יותר בנישואין, האם זוגות שלמדו במוסד להשכלה גבוהה, ביחד או בנפרד, מתגרשים בשיעורים נמוכים יותר לעומת זוגות אחרים והאם עליית גיל הנישואין (בדרך כלל עקב רכישת השכלה) משפיעה על יציבותם. כמו כן, נחקרה תוחלת הנישואין בהתייחס למוצאם של בני-הזוג, הפרש הגילים ביניהם, מספר ילדיהם ורמת הדתיות שלהם. המחקר התבסס על קישור רשומות וזיווג קבצים - קובץ נישואין רב-שנתי לשנים 2007-1990, קובץ גירושין רב-שנתי לשנים 2007-1990, קובץ סטודנטים רב-שנתי לשנים 2007-1987 (לא כולל מכללות לחינוך), קובץ מרשם האוכלוסין לאוקטובר 2008 וקובץ "רמת דתיות" שפותח בלמ"ס. בין הממצאים: בני-זוג בעלי השכלה דומה אכן נמצאו יציבים יותר בנישואין, כשלקבוצת הזוגות שלמדו באותה שנה ובאותו מוסד או באותו תחום (היכרות במהלך הלימודים) היתה התרומה הרבה ביותר לשנות הנישואין (אחריהם, לקבוצת הזוגות שלמדו בנפרד); כשרק בן-זוג אחד רכש השכלה גבוהה, נמצא כי יציבות גבוהה יותר בנישואין היתה כשהגבר היה בעל ההשכלה הגבוהה; ככל שגיל האישה בנישואין היה גבוה יותר, התרומה לשרידות הנישואין נמצאה מובהקת וגדולה יותר; ככל שרמת הדתיות של בני הזוג היתה גבוהה יותר, כך יציבות הנישואין היתה רבה יותר (בכל רמות הדתיות נמצא שכאשר הגבר משכיל יותר מהאישה התרומה למשך הנישואין היא גדולה יותר מאשר להפך); בקרב המתגרשים נמצא שברוב קבוצות ההשכלה שיעור המתגרשים הגבוה ביותר היה בארבע השנים הראשונות לנישואין; ילדים שנולדו לבני-הזוג בשנתיים הראשונות לנישואין תרמו לשרידות הנישואין; אשר למוצאם של בני-הזוג, נמצא שמשך נישואין ארוך יותר היה כשהגבר ממוצא אירופה/אמריקה והאישה ישראלית, כשהגבר והאישה ממוצא אסיה/אפריקה וכשהגבר ישראלי והאישה ממוצא אירופה/אמריקה.

(נישואין; גירושין; רמת השכלה; חינוך גבוה; דתיות; מוצא עדתי)

015

פלטיאל, ארי; ספולקר, מישל; קורנילנקו, אירינה; מלדונדו, מרטין:
תחזיות אוכלוסייה לישראל לטווח ארוך: 2059-2009
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 27 בסדרת "ניירות טכניים", ירושלים 2011, 70 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בעבודה זו מוצגים טווחים לגודל אוכלוסיית ישראל בעתיד והרכבה לפי גיל, מין וקבוצת אוכלוסייה. טווחים אלה התקבלו מחישוב שלושה צירופים חלופיים של הנחות לגבי קצב גידול האוכלוסייה - "גבוהה", "בינונית" ו"נמוכה". התחזית לכלל האוכלוסייה היא סיכום התחזיות לכל אחת משלוש תת-אוכלוסיות - יהודים ואחרים (ללא האוכלוסייה החרדית), אוכלוסיית החרדים והאוכלוסייה הערבית. התחזיות מוצגות לשלושה פרקי זמן – טווח קצר (שנת 2019), טווח בינוני (שנת 2034) וטווח ארוך (שנת 2059). בין הממצאים: לפי התחזית הבינונית, אוכלוסיית היהודים ואחרים, שמנתה 5.27 מיליוני נפש בסוף 2009, תמנה 5.84 מיליוני נפש ב-2019, 6.56 מיליוני נפש ב-2034 ו-7.85 מיליוני נפש ב-2059 - גידול של 49%; האוכלוסייה החרדית, שמנתה בסוף 2009 כ-0.75 מיליוני נפש, תמנה על-פי ההערכה הבינונית 1.13 מיליוני נפש ב-2019, 2.03 מיליוני נפש ב-2034  ו-5.12 מיליוני נפש ב-2059 - גידול של 582%; האוכלוסייה הערבית, שמנתה 1.54 מיליוני נפש בסוף 2009, תמנה על-פי ההערכה הבינונית 1.9 מיליוני נפש ב-2019, 2.53 מיליוני נפש ב-2034 ו-3.61 מיליוני נפש ב-2059 - גידול של 135%; שיעור גידול האוכלוסייה הכללית עד 2059 צפוי להיות 75% לפי ההנחה הנמוכה ו-172% לפי ההנחה הגבוהה; אוכלוסיית בני 65+ צפויה לגדול עד 2059 ב-286%-229% (אוכלוסיית בני 80+ - ב-490%-329%).

(אוכלוסייה; פריון [ילודה]; תמותה; הזדקנות; הגירה; תוחלת חיים; תחזית; מתודולוגיה סטטיסטית)

016

חושן, מאיה; קורח, מיכל:
על נתונייך ירושלים, 2011: מצב קיים ומגמות שינוי
מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים 2011, 62 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
www.jiis.org.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים עדכניים על ירושלים בנושאים הבאים: שטח, אוכלוסייה, חינוך, תעסוקה, עוני, צריכה, בינוי ותיירות. הפרסום כולל השוואות לנתוני ישראל, תל-אביב-יפו וחיפה. בנושא תיירות מובאת גם השוואה לאילת. כמו כן, מוצגים נתונים על יישובים הסמוכים לירושלים. המקור העיקרי לנתונים הוא "השנתון הסטטיסטי לירושלים" (ראו בפרק "כללי", פריט 002). בין הממצאים: בסוף 2010 מנתה אוכלוסיית ירושלים כ-789 אלף נפש (כ-504 אלף יהודים ו"אחרים" [נוצרים לא-ערבים ואוכלוסייה ללא סיווג דת].וכ-285 אלף ערבים); היהודים בירושלים היוו כ-8% מהאוכלוסייה היהודית בישראל, והערבים בעיר היוו כ-18% מהאוכלוסייה הערבית בישראל; ב-2009 נוספו לירושלים כתוצאה מריבוי טבעי כ-18,000 נפשות – 59% יהודים ו-41% ערבים – שיעור הריבוי הטבעי בירושלים הוא גבוה בהרבה מאשר בתל-אביב ובחיפה; שיעור עולי 1990 ואילך בירושלים מכלל האוכלוסייה היהודית היה 13%, כמו בתל-אביב, ונמוך מאשר בחיפה (26%); שטח השיפוט של ירושלים הוא כ-125 אלף דונם, לעומת כ-52 אלף דונם בתל-אביב-יפו וכ-69 אלף דונם בחיפה; ב-2009 היגרו מירושלים כ-18,800 איש, והיגרו אל ירושלים כ-11,700 תושבים חדשים; ב-2009 היה הגיל החציוני של תושבי ירושלים 24 שנים, לעומת 34 בתל-אביב ו-38 בחיפה; גודל משק-בית ממוצע באוכלוסייה היהודית בירושלים ב-2009 היה 3.4 נפשות, לעומת 5.3 נפשות באוכלוסייה הערבית בעיר (3.1 בישראל, 2.5 בחיפה ו-2.2 בתל-אביב); ב-2009 34% מהמשפחות במחוז ירושלים חיו מתחת לקו העוני, יותר מאשר בכל מחוז אחר; ב-2009 היו ל-10% ממשקי-הבית בירושלים שני כלי-רכב, לעומת 18% ממשקי-הבית בישראל; שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים ב-2009 היה 46%, לעומת 57% בממוצע ארצי; שיעור הזכאות לתעודת בגרות בירושלים בתשס"ט (2008/09) בקרב תלמידי כיתות י"ב תושבי ירושלים היה 48%, לעומת ממוצע ארצי של 58%.

(ירושלים; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה פנימית; פריון [ילודה]; עולים; תעסוקה; שכר; עוני; צריכה; מוצרים בני קיימה; דיור; בנייה; תלמידים; בחינות בגרות; סטודנטים; אוניברסיטאות; תיירות; בתי-מלון)

017

מסרי-חרזאללה, אסמהאן; רזין, ערן; חושן, מאיה:
ירושלים כיעד להגירה פנימית של משפחות פלסטיניות-ישראליות
מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים 2011, 125 עמ', בשיתוף עם מחקרי פלורסהיימר, האוניברסיטה העברית. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
http://jiis.org.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאי מחקר שנועד לבחון את דפוסי ההגירה של פלסטינים-ישראלים מצפון ישראל ומאזור המשולש לירושלים ב-30 השנים האחרונות ואת מניעיה.. המחקר נערך בין יולי 2007 לפברואר 2008, ובמסגרתו נעשה סקר בקרב 201 פלסטינים-ישראלים שהיגרו לירושלים עד סוף שנת 2003 ושלא התכוונו לעזוב את העיר בשנים הקרובות (עם 20 מתוכם נערכו ראיונות-עומק). הפרסום מורכב מ-11 פרקים, כדלקמן: תיאוריות של הגירה; הגירה של קבוצות מיעוט; הקונטקסט הישראלי; השערות ושיטת המחקר; פרופיל הפלסטינים-הישראלים המהגרים לירושלים; גורמי ההגירה לירושלים; בחירת בתי-הספר בירושלים; בחירת מקום המגורים על-ידי הפלסטינים-הישראלים בירושלים; תעסוקתם של הפלסטינים-הישראלים בירושלים; האם הנשים מהוות קבוצה מובחנת בקרב הפלסטינים-הישראלים שהיגרו לירושלים?; סיכום ומסקנות. בין הממצאים: מספרם של הפלסטינים-הישראלים שהיגרו לירושלים נאמד ב-10,000-6,000 איש, לא כולל סטודנטים; גורם המשיכה הראשוני להגירה לעיר היה ההחלטה ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה; גורם המשיכה הבולט בהחלטה להישאר בעיר לאחר סיום הלימודים היה הזדמנויות התעסוקה בעיר; רבים מהפלסטינים-הישראלים שהיגרו לירושלים שימשו כמעין מעמד מתווך בין המערכות הציבוריות והפרטיות הישראליות לבין האוכלוסייה הפלסטינית המזרח-ירושלמית (כעובדי רווחה, עובדי הוראה, יועצים חינוכיים, עובדים במקצועות פרה-רפואיים או עובדי מדינה המשרתים את האוכלוסייה המזרח-ירושלמית); הנטייה להתרכז בעבודות המזוהות עם "המעמד המתווך" בלט בקרב הנשים; כמחצית מהמרואיינים בחרו לגור בשכונות היהודיות של העיר וכמחצית בשכונות הערביות; איכות החיים בירושלים צוינה גם היא כגורם משיכה להשתקעות בעיר, אך לא באופן חד-משמעי; הדיור נתפס כגורם דחייה, בשל שטח הדירות הקטן יחסית והמחירים הגבוהים יחסית.

(ערביי ישראל; ירושלים; הגירה פנימית; מניעי הגירה; רמת השכלה; חינוך גבוה; הזדמנויות תעסוקה; משלחי-יד; דיור)

018

קושר, חניתה; בן-אריה, אשר; כהן, שרה (עורכים):
ילדים עולים בישראל, 2011
המשרד לקליטת העלייה, ירושלים 2011, 283 עמ', בשיתוף עם המועצה הלאומית לשלום הילד. השנתון מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד:
www.moia.gov.il.

בשנתון זה, החמישי במספר, מוצגים נתונים על אוכלוסיית הילדים העולים בחלוקה לשתי קבוצות: ילדים שנולדו בחו"ל ועלו לישראל; ילדים שהוריהם עלו לישראל מ-1990 ואילך. השנתון מורכב משבעה פרקים, כדלקמן: מאפיינים דמוגרפיים של אוכלוסיית הילדים העולים; משפחות, משקי-בית ותנאי גדילה של ילדים עולים; ילדים עולים ומערכת החינוך; ילדים עולים ובריאות; ילדים עולים וכלכלה; ילדים עולים עוברי חוק; ילדים עולים במצבי מצוקה. בין הממצאים: אוכלוסיית הילדים העולים וילדי העולים מנתה בתחילת 2010 כ-235,500 נפש (כ-151,200 נולדו בישראל) – 9.6% מכלל אוכלוסיית הילדים בישראל; מספר הילדים העולים הגבוה ביותר ביישובים עירוניים היה בירושלים (כ-22,000), והשיעור הגבוה ביותר של ילדים עולים מכלל הילדים ביישוב היה בנצרת עילית (33.9%); ב-2009 כ-48% ממשפחות העולים עם ילדים היו עם ילד אחד, וכ-27% ממשפחות העולים היו משפחות חד-הוריות; שיעור התלמידים העולים בכיתה י"ב הזכאים לתעודת בגרות בתשס"ט (2008/09) היה 53% לעומת 61.9% בקרב תלמידים וותיקים; שיעורי הנשירה מלימודים בקרב תלמידים עולים היו גבוהים יותר משל ילידי ישראל בכל שלבי החינוך; כ-17,200 ילדים עולים הגיעו לחדר מיון ב-2009, וכ-38% מהם הגיעו מ"סיבות חיצוניות" (לא מחלה); כ-19% מהילדים המאושפזים בבתי-חולים לבריאות הנפש ב-2009 היו ילדים עולים (ילידי חו"ל); 23.4% מניסיונות ההתאבדות של ילדים ובני נוער ב-2009 היו של ילדים עולים; חלקם של קטינים עולים החשודים בביצוע עבירות ירד מ-18.4% מכלל הקטינים החשודים ב-2005 ל-11.3% ב-2009; שיעור התיקים הפליליים שבהם מעורבים קטינים עולים ירד מ-23% ב-2005 ל-16% ב-2009; בתחילת 2010 שיעור ילדי העולים המוכרים למחלקות לשירותים חברתיים היה 17.6% מכלל הילדים המוכרים למחלקות אלו (31.5% מכלל הילדים העולים); כ-13.6% מהילדים במשפחות שקיבלו קצבת הבטחת הכנסה ב-2009 היו ילדים עולים; תחולת העוני בקרב ילדים עולים, לאחר תשלומי העברה ומסים, היתה 27.9%.

(שנתונים [פרסומים]; עולים; ילדים; תכונות דמוגרפיות; מיצב חברתי-כלכלי; הישגים לימודיים; בחינות בגרות; נשירת תלמידים; חינוך מיוחד; עבריינות נוער; שימוש בסמים; בריאות הנפש; התאבדות; תאונות; משפחות חד-הוריות; קצבאות; הבטחת הכנסה; שירותי רווחה)

019

טבריה וערי מחוז הצפון: ילדים עולים, 2009-2010
היחידה למידע ולסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2011, 22 עמ'.

פרסום זה מבוסס על השנתון של המועצה הלאומית לשלום הילד: "ילדים עולים בישראל - שנתון סטטיסטי 2011". הנתונים שבפרסום מתייחסים לעיריות במחוז הצפון ולשתי ערים מחוץ למחוז (אילת וקריית-ים), לשם השוואה. הנתונים מתחלקים לשישה תחומים, כדלקמן: מאפיינים דמוגרפיים של אוכלוסיית הילדים העולים; משפחות, משקי-בית ותנאי גדילה של הילדים העולים; תלמידים עולים במערכת החינוך; ילדים עולים במשפחות המקבלות הבטחת הכנסה/דמי אבטלה; ילדים עולים עוברי חוק; ילדים עולים המוכרים לשירותי הרווחה. בין הממצאים: שיעורם של הילדים העולים בטבריה ב-2009 היה 9.5% מכלל הילדים בעיר, בדומה לממוצע הארצי (9.6%); השיעור הגבוה ביותר של ילדים עולים במחוז הצפון נמצא בנצרת עילית (33.9%), והשיעור הנמוך ביותר נמצא בבית שאן (3.7%); 33.9% מהילדים העולים בטבריה ב-2009 השתייכו למשפחות חד-הוריות, והם היוו 22.8% מכלל הילדים במשפחות חד-הוריות בעיר; 16.2% מהתיקים הפליליים של בני נוער בטבריה היו של נוער עולה, לעומת 50.7% בנצרת עילית ו-16% בממוצע ארצי; 17.3% מהילדים העולים בטבריה ב-2009 השתייכו למשפחות שקיבלו הבטחת הכנסה - שיעור גבוה יותר מאשר ברוב ערי הצפון, להוציא את בית שאן (28%) וצפת (17.5%), ושיעור גבוה יותר מהממוצע הארצי (8.2%); אחוז הילדים המוכרים למחלקות לשירותים חברתיים מתוך כלל הילדים העולים ביישוב היה 29.3% בטבריה, לעומת 46.1% בעפולה, 36.5% בצפת ו-31.5% בממוצע ארצי.

(טבריה; ילדים; עולים; תלמידים; קצבאות; הבטחת הכנסה; משקי-בית; משפחות חד-הוריות; עבריינות נוער)

020

טבריה וערי מחוז צפון: הגירה, 2009 - נכנסים מרשויות אחרות ויוצאים לרשויות אחרות: התפלגות לפי קבוצות גיל נבחרות
היחידה למידע ולסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2011, 11 עמ'.

בפרסום זה מוצגים לוחות בנושא ההגירה הפנימית אל טבריה וממנה ב-2009, לפי ארבע קבוצות גיל: 14-0, 29-15, 64-30 ו-65+. כמו כן, מוצגים נתוני ההגירה של ערי מחוז הצפון האחרות ונתונים על ההגירה בשתי רשויות שאינן במחוז - אילת וקריית ים. הנתונים מתבססים על הפרסום של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: "הרשויות המקומיות בישראל, 2009". עיבודים מיוחדים נעשו ביחידה למידע ולסטטיסטיקה של עיריית טבריה. בין הממצאים: קבוצות הגיל הדומיננטיות, הן בהגירה חיובית והן בהגירה שלילית, ברוב ערי המחוז, הן 29-15 ו-64-30; סך מאזן ההגירה בטבריה ובכל ערי המחוז, פרט לעפולה, הוא שלילי (גם באילת וקריית ים נרשם מאזן שלילי); בקרב קבוצת בני 65+ נרשמה בטבריה וברוב ערי המחוז הגירה חיובית (ב-9 מתוך 12 ערי המחוז); בקבוצת הילדים עד גיל 14 נרשמה הגירה שלילית ב-7 מתוך 12 ערי המחוז, ובהן טבריה; בסך הכל נכנסו אל טבריה 1,103 איש ב-2009 ועזבו אותה 1,919 איש.

(הגירה פנימית; גליל; טבריה; כרמיאל; מגדל העמק; מעלות; נהריה; נצרת עילית; עכו; עפולה; צפת; קריית שמונה; בית שאן; יקנעם עילית; אילת; קריית ים)

021

ברודסקי, ג'ני; שנור, יצחק; באר, שמואל (עורכים):
קשישים בישראל - שנתון סטטיסטי, 2010
משאב
מאגר מידע ארצי לתכנון בתחום הזיקנה (משותף למאיירס - ג'וינט מכון ברוקדייל ולאשל - האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל), ירושלים 2011, 416 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של מאיירס - ג'וינט מכון ברוקדייל: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

שנתון זה, היוצא לאור בפעם ה-13, מקיף מגוון רחב של נושאים בנוגע לקשישים בישראל, תוך הדגשת מגמות לאורך זמן והבדלים בין קבוצות אוכלוסייה ובין אזורים גאוגרפיים שונים. הפרסום מורכב מחמישה פרקים, כדלקמן: 1) מאפיינים דמוגרפיים של הקשישים; 2) מאפיינים בריאותיים של הקשישים ודפוסי שימוש בשירותי בריאות; 3) מאפיינים חברתיים וכלכליים של הקשישים; 4) מערכת השירותים לקשישים: היצע ודפוסי שימוש; 5) הקשישים במבט בין-לאומי (מספר הקשישים, יחסי תלות, מצב משפחתי, השתתפות בכוח העבודה, יהודים בישראל ובעולם ועוד). השנתון מתייחס בעיקרו לבני 65+, על-פי ההגדרה המקובלת בעולם לקשישים, אולם בעקבות העלייה בתוחלת החיים מוצגים נתונים גם לפי קבוצות גיל מפורטות יותר. בתחילתו של כל פרק מובאים הגדרות והסברים ללוחות וכן סיכום של הממצאים העיקריים. השנה נוספו נתונים חדשים על מקורות ההכנסה של משקי-בית של זקנים, על עזרה לקשישים ועל קשישים המעסיקים מטפלת או עוזרת בית. כמו כן, נוספו נתונים על אחוז הגידול של הזקנים באוכלוסייה הכללית על פני זמן, בהשוואה בין-לאומית. בתחתיתו של כל לוח מצוין מקור הנתונים, ובסוף הפרסום מובאת רשימה מלאה של המקורות. שנתונים קודמים, לשנים 2000 עד 2009, מופיעים באתר האינטרנט של משאב: www.jointnet.org.il.

(קשישים; תוחלת חיים; מצב משפחתי; עולים; פטירות; בריאות גופנית; בריאות הנפש; סרטן; מוגבלויות; בדיקות רפואיות; פעילות גופנית; פעילויות פנאי; תמיכה חברתית; תמיכה משפחתית; הכנסה; עוני; רמת השכלה; דיור; שירותי רווחה; שירותי בריאות; אשפוז; סיעוד; דיאליזה; ליקויי ראייה; ליקויי שמיעה; ניצולי שואה; תרופות; אלימות; ביטוח בריאות; טיפול ממושך; מוסדות לקשישים; דיור מוגן; הרגלי קריאה; התנדבות; מועדונים; תרבות; חופשה; בדידות; תעסוקה; גמלאות; יהודים [תפוצות]; נהגים; תאונות)

022

אנשים עם מוגבלות בישראל בעשור האחרון - דיוקן נתונים סטטיסטי: מאפיינים סוציו דמוגרפיים ותעסוקתיים, גרסא מעודכנת לפרסום של 2009
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 55 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.moital.gov.il.

גרסה חדשה זו של "אנשים עם מוגבלות בישראל" כוללת את מי שדיווח שיש לו מוגבלות המפריעה לו בתפקוד יומיומי, בעוד שבגרסה הקודמת נכללו גם מי שדיווחו שהמוגבלות לא מפריעה להם. הפרסום מתבסס על הסקרים החברתיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים 2006-2002, שכללו שאלות על מוגבלויות בקרב בני 64-20 המתגוררים בקהילה או השוהים במוסדות שאינם טיפוליים. הפרסום מורכב מחמישה חלקים, כדלקמן: מאפייני רקע; השכלה ואוריינות; תרומה לחברה - התנדבות ושירות צבאי או אזרחי-לאומי; תעסוקה; מדדי רמת חיים. בין הממצאים: 643,000 אנשים (18.1% מכלל האוכלוסייה בגילים אלה) דיווחו שהם סובלים מבעיה רפואית או פיזית שנמשכת לפחות שישה חודשים ושמפריעה להם או שמפריעה מאוד בתפקודי היומיומי; מתוכם, 64.5% היו בתפקוד גבוה, 29.7% היו בתפקוד חלקי ו-5.7% היו בתפקוד נמוך; חלקם של ערביי ישראל עם מוגבלות בגילים אלה היה 22.1%, שיעור גבוה יותר ממשקלם באוכלוסיית האנשים ללא מוגבלות בגילים אלה (15.6%); שיעור העולים עם מוגבלות בגילים אלה היה 20.6%, שיעור גבוה יותר משיעור העולים באוכלוסיית האנשים ללא מוגבלות בגילים אלה (15.1%); ל-14.5% מבעלי המוגבלות היתה תעודת בגרות ול-13% היתה תעודה אקדמית, לעומת 23.5% ו-25.1% בהתאמה מהאנשים בגילים אלה בקרב האוכלוסייה ללא מוגבלות; 12.2% מהאנשים עם מוגבלות עסקו בפעילות התנדבותית, לעומת 15.8% מהאנשים ללא מוגבלות; שיעור התעסוקה בקרב בעלי מוגבלות עמד על 43.2%, לעומת 70.9% בקרב אנשים ללא מוגבלות; ממוצע ההכנסה למשק-בית ברוטו של אנשים עם מוגבלות היה 7,038 ש"ח, לעומת 10,304 ש"ח במשקי-בית של אנשים ללא מוגבלות; כ-51% מהאנשים עם מוגבלות שירתו בצבא או בשירות אזרחי לאומי.

(מוגבלויות; בריאות גופנית; תכונות דמוגרפיות; דיור; תעסוקה; משלחי-יד; הכנסה; רמת השכלה; התנדבות; שירות צבאי; שירות לאומי; שביעות רצון)

ג. בינוי ודיור

פרסומים

023

הבינוי בישראל, 2010
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1464, ירושלים 2011. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים נתונים עדכניים על ענף הבינוי (בנייה ועבודות הנדסה אזרחית) ל-2010 ונתונים מתוקנים לשנים קודמות. הפרסום מורכב מארבעה פרקים, כדלקמן: א) השקעה גולמית בבינוי (נתונים כספיים) - ערך ההשקעה הגולמית בעבודות בנייה והנדסה אזרחית, לפי מחוז, יוזם וייעוד; ב) בנייה (נתונים פיזיים) - נתונים על התחלות וגמר בנייה בכל ישראל וב-121 יישובים גדולים (שיש בהם 10,000 תושבים לפחות), לפי מחוז, אזור ומשתנים נוספים כגון גודל הדירה, מספר הקומות בבניין, יוזם, ייעוד, משך הבנייה, בנייה פרטית/ציבורית וכו'. כן מוצגים נתונים על הבנייה במטרופולינים תל-אביב, חיפה ובאר-שבע. נוסף על כך, מוצגים נתוני הבנייה בעיריות ובמועצות מקומיות נבחרות, ולגבי הערים ירושלים, תל-אביב-יפו, ראשון לציון, אשדוד, חיפה, פתח-תקווה, כפר-סבא, בני-ברק, בת-ים, חולון, רמת-גן, באר-שבע, אשקלון, רחובות, נתניה ורעננה, מוצגים הנתונים בחתכים של תת-רובע/אזור/שכונה; ג) דירות חדשות למכירה בבנייה ביוזמה פרטית (נתונים פיזיים) - נתונים מפורטים על מלאי הדירות למכירה ומספר הדירות שנמכרו לפי מחוז, אזור, גודל הבניין (מספר הדירות), גודל הדירה (מספר החדרים), ותק הדירה בשוק, בעלות על הקרקע וישוב; ד) עבודות הנדסה אזרחית (נתונים פיזיים) - נתונים על התחלות וגמר עבודות סלילת כבישים והנחת צינורות מים, ביוב ותיעול, לפי מחוז וישובים נבחרים ונתונים טכניים כגון סוג הציפוי, חומר הצינור וכו'.

(בנייה; שוק הדירות; השקעות; הנדסה אזרחית; כבישים)

024

בינוי ותנאי דיור: 2010-1985
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלון מס' 116 בסדרת "סטטיסטיקל", ירושלים 2011, 11 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). העלון מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בסדרת עלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות נתונים במגוון של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון הנוכחי מובאים נתונים על בינוי ותנאי דיור בישראל בשנים 2010-1985, לפי הנושאים הבאים: השקעות, מועסקים, בנייה למגורים, בנייה למגורים במחוזות, בנייה למגורים ביישובים נבחרים, בנייה שלא למגורים ועבודות הנדסה אזרחית, ההוצאה לדיור ובעלות על דירה, מחירי דירות ושכר דירה. בין הממצאים: ההשקעה בבינוי ב-2010 (במחירי 2005) הסתכמה ב-63 מיליארדי ש"ח - גידול של 168% לעומת 1985; ב-2010 עבדו בענף הבינוי 157,400 מועסקים ישראלים ו-26,000 עובדים זרים (16,300 מהרשות הפלסטינית ו-9,700 מחו"ל); ב-2010 הוחל בבנייתן של כ-40,000 דירות; 48% מהדירות בבניינים עם 8+ קומות שבנייתן הסתיימה ב-2010 היו במחוז תל-אביב; המספר הגדול ביותר של דירות שבנייתן הסתיימה ב-2010 היה בירושלים (1,814 דירות) ובנתניה (1,533 דירות); ב-2010 הסתיימה בנייה שלא למגורים בשטח של כ-2.2 מיליוני מ"ר - 31% בנייני ציבור, 25% בנייני תעשייה, 21% בנייני מסחר ושירותים עסקיים, 19% בנייני חקלאות ו-3% בנייני הארחה; ב-2010 נסללו 152 קילומטרים של כבישים חדשים והורחבו או שוקמו 205 קילומטרים של כבישים קיימים; במהלך 2010 נמכרו כ-22,000 דירות חדשות, לעומת כ-20,000 ב-2009 וכ-17,000 ב-2008; ההוצאה החודשית הממוצעת של משק-בית ב-2010 לדיור היתה 3,380 ש"ח; בין 2000 ל-2010 עלתה ההוצאה לדיור ב-27%; ב-2010 גרו 69% ממשקי-הבית בדירות בבעלותם; חלקו של ענף הבינוי בתוצר המקומי הגולמי ב-2010 היה 5.1%, לעומת 5.6% ב-2005 ו-7% ב-2000; 60% מההשקעות בבינוי ב-2010 היו בבנייה למגורים.

(בנייה; דיור; כבישים; השקעות; מחירים)

025

סקר דירות למכירה בבנייה ביזמה פרטית: יולי-ספטמבר 2011
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רבעון מס' 4/2011, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il

"סקר דירות חדשות למכירה בבנייה ביזמה פרטית" הוא סקר שוטף של הלמ"ס, שנועד לספק תמונת-מצב עדכנית של הדירות החדשות למכירה בבנייה ביזמה פרטית (לא כולל בנייה עצמית, בנייה להשכרה, בנייה בשיטת "בנה ביתך" ובנייה באמצעות עמותות או ביוזמת משרד הבינוי והשיכון), ובכך לסייע בקבלת החלטות בנוגע לתכנון מדיניות הבינוי בישראל ולמעקב אחר ההתפתחויות בענף. עיקרו של הסקר הוא מעקב שוטף אחר מכירת דירות ומלאי הדירות למכירה בסוף כל חודש ורבעון, תוך התייחסות למגמות ולשינויים שחלו בנתוני המכירות ובמלאי – הן בסיכום כללי והן לפי מאפיינים שונים: פריסה גאוגרפית, ותק הדירות בשוק, גודל הדירות ועוד. הנתונים מבוססים על הדיווחים על היתרי בנייה המועברים ללמ"ס מהוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה ועל דיווחי בוני דירות בשטח. הפרסום כולל 21 לוחות, שבהם מובא מידע על דירות חדשות שנמכרו ועל דירות חדשות העומדות למכירה לפי מחוז ואזור (מטרופולין) וכן בשטחי 40 עיריות נבחרות, לפי מספר הדירות בבניין, מספר החדרים בדירה ו-ותק הדירה בשוק. בסוף הפרסום מוצג מידע על התחלות בנייה של דירות חדשות שאינן למכירה. בין הממצאים: ברבע השלישי של 2011 נמכרו 3,110 דירות חדשות בבנייה ביזמה פרטית, לעומת 3,998 ברבע הקודם ו-4,128 ברבע המקביל אשתקד; כ-47% מהדירות נמכרו במחוז המרכז וכ-19% במחוז תל-אביב; היישובים המובילים במכירות ברבע זה היו פתח-תקווה, נתניה, תל-אביב-יפו, ראשון-לציון וירושלים; כ-92% מהדירות החדשות שנמכרו ברבע זה היו דירות של 5-4 חדרים, וכ-8% היו דירות של 3-1 חדרים; מספר הדירות החדשות בבנייה ביזמה פרטית שנותרו למכירה בסוף ספטמבר 2011 היה 13,244; ברבע השלישי של 2011 הוחל בבנייתן של 4,380 דירות חדשות שאינן למכירה, כמעט כולן בבנייה ביזמה פרטית.

(בנייה; דיור; שוק הדירות)

026

דובמן, פולינה; יכין, יוסי; ריבון, סיגל:
שוק הדיור בישראל 2008-2010: האם התפתחה בועה במחירי הדירות?
חטיבת המחקר, בנק ישראל, מאמר לדיון מס' 2011.06, ירושלים 2011, 37 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק:
www.bankisrael.gov.il.

מדצמבר 2007 עד אוגוסט 2010 עלו מחירי הדיור בישראל בשיעור ריאלי של כ-35% (קצב שנתי ממוצע של כ-12%), הרבה מעבר לקצב עלייתם בטווח הארוך. על רקע זה, עלה החשש שעליית המחירים מנותקת מגורמי היסוד של השוק ומבוססת על ציפיות לרווחי הון ועל כן התפתח תהליך בועתי. בעבודה זו נבחן, באמצעות סקר מחירי דירות בבעלות של הלמ"ס, האם התקיימה בועה במחירי הדירות בתקופה זו. לשם כך, נבחנה התפתחות המחירים מאז ינואר 1973 יחסית לשכר הדירה ולהכנסה. באמצעות משוואת תמחור נכסים סטנדרטית נאמד לאחר מכן "המחיר הפונדמנטלי" הנגזר ממנה (המחיר הצפוי לפי המגמה ארוכת הטווח, כאשר הפער בין המחיר בפועל למחיר הפונדמנטלי מוגדר כבועה) בשלוש שיטות שונות. בין הממצאים: המחירים בסוף התקופה הנחקרת נמצאו גבוהים במידה מסוימת יחסית לגורמי היסוד בראייה של הטווח הארוך, אך הם אינם חורגים מרמתם באפיזודות קודמות; על פי המדידות השונות, טווח ההערכות הוא שהמחיר בפועל נמצא בין 3% מתחת למחיר הפונדמנטלי לכ-10% מעליו. מסקנת החוקרים היא, כי לא נמצאה עדות לבועה במחירי הדירות (עד אוגוסט 2010). מחירי הדיור אמנם עלו בחדות מאז תחילת 2008, אך אפשר לראות התפתחות זו כתיקון לירידת המחירים המתמשכת, במונחים ריאליים, מאז אמצע העשור הקודם, ולא ניכרת בהם התנתקות מגורמי היסוד של המשק.

(שוק הדירות; מחירים; מדדים כלכליים; שכר; שכר דירה)

 

ד. בריאות

פרסומים

027

מצב הבריאות בישראל: 2010
המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, פרסום מס' 333, תל-השומר 2011, 491 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המרכז:
www.health.gov.il/icdc. לפרסום מצורף תקליטור.

פרסום זה, החמישי בסדרה, כולל מידע מקיף על בריאות האוכלוסייה בישראל, והוא מורכב מתשעה פרקים, כדלקמן: 1) מדדי בריאות (נתונים דמוגרפיים, פריון, תמותת תינוקות, מומים מלידה, סיבות מוות עיקריות, תוחלת חיים וכיסוי חיסוני לילדים); 2) מחלות כרוניות (מחלות לב, שבץ מוחי, סרטן, סוכרת וקצרת); 3) מחלות זיהומיות (כולל מידע על ניטור מחלת השפעת בישראל ונתונים עדכניים על איידס – HIV); 4) גורמי סיכון לתחלואה כרונית (יתר לחץ דם, רמות גבוהות של כולסטרול ושל טריגליצרידים בדם, משקל הגוף והשמנת יתר); 5) התנהגויות ואורח חיים (עישון, פעילות גופנית ושימוש בסמים ובאלכוהול); 6) פגיעות חיצוניות (כולל נתונים עדכניים על סוגי הפגיעות, התאבדויות וניסיונות התאבדות); 7) בריאות הנפש; 8) בריאות וסביבה; 9) שימוש בשירותי בריאות. בנספחים מוצגים נתונים על תחלואה ותמותה ממחלות סרטן נבחרות ועל המלצות תת-הוועדה בנושא הפחתת השימוש במוצרי טבק. בכל פרקי הפרסום מוצגים מקורות הנתונים, ממצאים עיקריים ומגמות. בחלק מהלוחות והתרשימים מובאות השוואות לשנים קודמות ולארצות אחרות. רוב הנתונים מוצגים לפי מגדר, קבוצות גיל וקבוצות אוכלוסייה, כך שמהנתונים אפשר ללמוד על קבוצות בסיכון.

(אוכלוסייה; פריון [ילודה]; תוחלת חיים; תמותה; תמותת תינוקות; מומים מלידה; מחלות לב וכלי הדם; מחלות זיהומיות; מחלות כרוניות; סרטן; איידס; קצרת; סוכרת; עישון; שימוש בסמים; שתיית אלכוהול; ספורט; כולסטרול; יתר-לחץ-דם; השמנת-יתר; בריאות הנפש; זיהום אוויר; קרינה; חומרי הדברה; קופות חולים; בדיקות רפואיות; אשפוז; חיסונים; תאונות; פציעות; אלימות; התאבדות; סיבות מוות)

028

Selected Health for All Indicators, 2010
Department of Health Information, Ministry of Health, Jerusalem 2011, 51 pages, in cooperation with the World Health Organization.

המדינות החברות באזור האירופי של ארגון הבריאות העולמי (WHO) מדווחות אחת לשנה על מדדי הבריאות במדינה, בהתאם להגדרות קבועות של הארגון. דיווח שנתי זה מהווה בסיס לעדכון בסיס הנתונים HFA (Health For All) של ארגון הבריאות העולמי, הכולל מדדים שונים על מערכת הבריאות ועל רמת הבריאות של האוכלוסייה. הדיווח על הנתונים של ישראל נעשה על-ידי תחום מידע במשרד הבריאות. הנתונים נאספים מיחידות שונות במשרד הבריאות וממשרדים אחרים, כגון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמוסד לביטוח לאומי. הדיווח השנתי כולל נתונים קיימים לשנה האחרונה ועדכונים לשנים קודמות לפי הצורך. בפרסום הנוכחי ערוכים מדדי הבריאות בישראל שדווחו לארגון הבריאות העולמי בסוף 2010, בשני חלקים: 1) הגדרות, מקורות המידע ונתונים לשנים נבחרות; 2) נתונים לשנים 2009-1990. המדדים מוצגים לפי הפרקים הבאים: מדדים דמוגרפיים וחברתיים-כלכליים; תמותה; תחלואה, מוגבלויות ושחרורים מבית-חולים; סגנונות חיים; סביבה; שימוש בשירותי בריאות וההוצאה לבריאות; בריאות האם והילד. השנה הוסר הפרק על משאבים במערכת הבריאות, מפני שאת המידע על משאבים אלו מקבל ארגון הבריאות העולמי ישירות מארגון ה-OECD (על-פי דיווחן של המדינות החברות בארגון). גירסה עדכנית של ה-HFA מופיעה באתר האינטרנט של ארגון הבריאות העולמי, האזור האירופי: www.who.dk

(בריאות; אוכלוסייה; לידה; תמותת תינוקות; הפלות; תסמונת דאון; פגים; מחלות לב וכלי הדם; נכות; מחלות מערכת העיכול; מחלות מערכת הנשימה; מחלות כרוניות; מחלות זיהומיות; סרטן; סוכרת; הפרעות נפשיות; אשפוז; ניתוחים; חיסונים; תאונות; הרעלות; עישון; שתיית אלכוהול; פציעות; תאונות עבודה; בריאות תעסוקתית; הוצאה לאומית)

029

גולדברגר, נחמה; אבורבה, מרים; חקלאי, ציונה:
סיבות מוות מובילות בישראל: 2008-1999
תחום מידע, שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2011, 71 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד (ראו: יחידות > אגף מידע ומחשוב, תחום מידע):
www.health.gov.il.

בפרסום זה מוצגות המגמות בסיבות המוות המובילות בישראל מ-1999 עד 2008, לפי גיל ומין. המידע מבוסס על קבצי "סיבות מוות" של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שיעורי התמותה מוצגים לכל שנה ובממוצע לשנים 2008-2006. זאת, בהתאם לסיבת המוות היסודית שסומלה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, על-פי המהדורה העשירית של קידוד האבחנות הבין-לאומי ICD-10 (International Classification of Diseases). בין הממצאים: עשר סיבות המוות המובילות ב-2008-2006 היו כדלקמן: שאתות ממאירות (136.7 נפטרים לכל 100,000 נפש), מחלות לב (102.1), סוכרת (33.8), מחלות כלי-דם במוח (32.8), מחלות כליה (22.4), תאונות (17.3), מחלות כרוניות במערכת הנשימה התחתונה (16), אלח דם (14), דלקת ריאות ושפעת (12.7) ויתר לחץ דם (9); בהתפלגות לפי קבוצות גיל, סיבת המוות המובילה בקרב בני 14-0 היתה סיבות סב-לידתיות ולאחר מכן מומים מלידה, בקרב בני 24-15 - תאונות ולאחר מכן התאבדות, בקרב בני 44-25, 64-45 ו-74-65 - שאתות ממאירות ולאחר מכן תאונות ומחלות לב ובקרב בני 75 ומעלה - מחלות לב ולאחר מכן שאתות ממאירות; בקבוצת הגיל 44-25, סיבת המוות המובילה בקרב גברים היתה תאונות ובקרב נשים - שאתות ממאירות; מוות עקב שאתות ממאירות היווה 25.4% מכלל הפטירות ב-2008 לעומת 23.1% ב-1999, ומוות עקב מחלות לב היווה 18% מכלל הפטירות ב-2008 לעומת 22.3% ב-1999. בסוף הפרסום מוצגת השוואה בין-לאומית של סיבות המוות השכיחות ב-19 מדינות אירופאיות ובארצות-הברית.

(תמותה; סיבות מוות; מחלות גופניות; סרטן; סוכרת; מחלות לב ובלי הדם; מחלות מערכת הנשימה; מחלות כבד; יתר לחץ דם; שפעת; דלקת ריאות; אלצהיימר; מומים מלידה; תאונות; התאבדות; רצח)

030

כוח-אדם במקצועות הבריאות, 2010
שירותי מידע ומחשוב, בשיתוף האגף למקצועות רפואיים ומינהל הסיעוד, משרד הבריאות, ירושלים 2011, 219 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של משרד הבריאות:
www.health.gov.il.

בפרסום זה מובא מידע מעודכן ל-2010 על כוח-האדם במקצועות הבריאות: רופאים; רופאים מומחים; רופאי שיניים; רופאי שיניים מומחים; רוקחים; בעלי מקצועות הסיעוד; בעלי מקצועות עזר רפואיים; פסיכולוגים; פסיכולוגים מומחים; מועסקים – מידע מסקר כח-אדם; מועסקים – מידע מִנְהָלִי ממעסיקים. מוצגים הן מספרים מוחלטים והן התפלגויות של בעלי המקצועות לפי סוגי מומחיות, שיעורים ל-1,000 תושבים, מאפיינים דמוגרפיים ועוד. כמו כן, מובאות השוואות למדינות החברות בארגון ה-OECD על שיעורי כוח-האדם הרפואי. נמצא, כי נמשכת מגמת הירידה בשיעורי הרופאים, האחיות, רופאי השיניים, טכנאי השיניים ועוזרי רוקחים. זאת, לצד עלייה בשיעורים ביתר מקצועות הבריאות. מקורות הנתונים ששימשו להכנת לפרסום הם: מאגר בעלי מקצועות רפואיים ועזר רפואיים שבאגף למקצועות רפואיים, מאגר מקצועות סיעוד שבמינהל הסיעוד, סקר כוח-אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי המועסקים במקצועות הבריאות ובשירותי הבריאות (נתוני 2010-1995), מידע מִנְהָלִי ממעסיקים ועדכון נתוני פטירה והגירה ממרשם האוכלוסין. יש לציין, כי הפרסום כולל גם מידע על רופאים מועסקים שהתקבל ממעסיקיהם – ארבע קופות החולים, נציבות שירות המדינה, צה"ל וכ-100 מוסדות אשפוז.

(כוח-אדם רפואי; רופאים; רוקחים; אחים; פסיכולוגים; רפואת שיניים; סיעוד; ריפוי בעיסוק)

031

חקלאי, ציונה; שימחן, אלישבע; זלץ, ענבל ואחרים:
הפרויקט הלאומי של משרד הבריאות למדדי איכות בבתי החולים
המחלקה לחקר שירותי רפואה ותחום מידע, שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2011, 81 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בפרסום זה מתואר פרויקט מדידת איכות בבתי-חולים, שיזמה הנהלת משרד הבריאות. משימת איסוף הנתונים לפרויקט הוטלה על המחלקה לחקר שירותי רפואה ועל תחום מידע במשרד הבריאות. המחלקה לחקר שירותי רפואה הוקמה כגוף למדידה ולטיפול בזיהומים נרכשים בבתי-חולים, ופעילויותיה כוללים ביצוע סקר רחב במחלקות הכירורגיות של כל בתי-החולים הכלליים בנושא זיהומים בפצעי ניתוח וביצוע סקרים לאומיים בנושאי איכות הטיפול בבתי-החולים. תחום מידע במשרד הבריאות הוא הגוף המרכז והמעבד את נתוני מאגר המידע הלאומי של האשפוזים, הכולל מידע על שימוש בשירותי בתי-החולים, מידע על קבלות ושחרורים, אבחנות וכו'. פרויקט מדדי האיכות בנוי על שיתוף פעולה בין שני גופים אלה: ניתוח הנתונים שבתחום מידע יחד עם איסוף נתונים אקטיבי ועיבוד נתונים קליניים מבתי-החולים על-ידי המחלקה לחקר שירותי רפואה. את הפרויקט מלווה ועדת היגוי, המורכבת ממנהלי בתי-החולים, נציגי איגודים מקצועיים, נציגי המועצות הלאומיות המייעצות למשרד הבריאות ונציגי הנהלת המשרד. בין מטרות הפרויקט, כפי שהוגדרו: לקבוע באמצעות סקרי הימצאות חוזרים ומדידה אקטיבית את סטנדרט האיכות למחלקות הנבדקות בבתי-החולים ולהעריך שיפורים באיכות הטיפול לאורך זמן; לבצע מדידה אקטיבית של איכות בצורת סקרי עומק בניתוחים נבחרים במחלקות הכירורגיות (עד לכיסוי כל המחלקות) וביצוע מדידות חוזרות במשך השנים; יצירת מאגר מידע לאומי אחיד לסיבוכים לאחר ניתוח, כך שתיווצר תשתית להתערבות (מבוססת על נתונים עכשוויים) לצורך שיפור התוצאים. הפרויקט כולל מגוון שיטות של איסוף נתונים: סקר עומק של ניתוח המעי הגס (קציר תיקים פרוספקטיבי היסטורי, 2009-2008); סקר הימצאות חוזר, 2010-2009 (סקר חד-יומי הנעשה בכל בתי-החולים בו-זמנית); עיבוד הנתונים המנהליים ממאגר האשפוזים הלאומי ובדיקתם לעומת סקרי עומק; קיום ראיונות עם רופאים ואחיות.

(בתי-חולים; איכות הטיפול; אשפוז; ניתוחים; זיהומים; מאגרי מידע)

032

התכנית הלאומית למדדי איכות לרפואת הקהילה: דו"ח לשנים 2009-2007
המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, בשיתוף עם מועצת הבריאות, משרד הבריאות, תל-השומר 2011, 241 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.israelhpr.org.il.

דו"ח מדדי איכות לרפואת הקהילה מופק אחת לשנה. בדו"ח הנוכחי מוצגים נתונים ב-6 תחומים ברפואת הקהילה: אסתמה; בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן; חיסונים בקרב מבוגרים; מדידות בקרב ילדים; מחלות לב וכלי דם; סוכרת. הנתונים מבוססים על דיווחי ארבע קופות החולים, והם מוצגים עבור כל המבוטחים, לפי קבוצות גיל, מין ומיצב חברתי-כלכלי. נמצא, כי חל שיפור ברוב המדדים שנבחנו וכי שירותי הבריאות ניתנים באופן שוויוני למבוטחים שיש להם פטור מאגרת ביטוח לאומי. עם זאת, בכמה מדדים נמצא פער לרעת המבוטחים הזכאים להנחה/פטור בתשלומים לשירותי הבריאות. ממצאים נוספים: בביצוע בדיקת כולסטרול בקרב בני 54-35 חלה עלייה לעומת שנים קודמות ובקרב בני 74-55 לא חל שינוי (77% מהאוכלוסייה עברו את הבדיקה בתדירות המומלצת); ב-2009-2007 חלה עלייה של 7% בשיעור הנשים המבצעות בדיקות ממוגרפיה, וב-2009 הגיע השיעור ל-68% מהנשים בגילים 74-51 (שיעור נמוך יותר בקרב בעלות פטור); אשר לסרטן המעי הגס, שיעור מבצעי בדיקות דם סמוי בצואה בקרב בני 74-50 היה 27% ב-2009; בשלוש שנות המעקב עלתה ההיענות לחיסון נגד שפעת, וב-2009 הגיע השיעור ל-57% מבני 65+; שיעור בני 18-14 שעברו מדידות משקל וגובה בקופות החולים הגיע ל-61% ב-2009 לעומת 28% בלבד ב-2007; ב-2009 תועדו ערכי לחץ דם בקרב 83% מהאוכלוסייה הנבדקת (יותר בקרב נשים ובעלי פטור); שיעור חולי סוכרת שאינם מאוזנים ברמות הסוכר בדם עמד ב-2009 על 12.9% מהחולים, וחוסר האיזון בלט יותר אצל גברים לעומת נשים ואצל עניים לעומת מבוססים; שיעור חולי סוכרת בקרב בעלי פטור היה גבוה פי 4.7 מהשיעור ביתר האוכלוסייה; בקרב חולי לב נמצא שנשים רכשו פחות תרופות להורדת כולסטרול לעומת גברים. הדו"ח אינו כולל השוואה בין קופות החולים, אך כל קופה קיבלה דו"ח מפורט בנפרד. בנספחים לדו"ח מוצגים מפתח מדדי האיכות לשנת 2009 והשוואה לארה"ב.

(קופות חולים; בדיקות רפואיות; חיסונים; תרופות; שפעת; סוכרת; קצרת; מחלות לב וכלי הדם; סרטן; כולסטרול; השמנת-יתר; יתר-לחץ-דם; ביטוח בריאות; מיצב חברתי-כלכלי; תשלום עבור שירות; איכות הטיפול)

033

מכשירים רפואיים מיוחדים בישראל: תמונת מצב ודפוסי שימוש, 2009-2007
המינהל לטכנולוגיות רפואיות ותשתיות, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 25 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של מכון גרטנר (ראו: חטיבת מדיניות בריאות> המרכז הישראלי להערכת טכנולוגיות בשירותי הבריאות):
www.gertnerinst.org.il.

בפרסום זה מוצגים לראשונה נתונים לגבי השימוש במכשירים הרפואיים המיוחדים בישראל, כפי שהוגדרו בתקנות בריאות העם [מכשירים מיוחדים], התשנ"ד - 1994. בתקנות אלו נקבע הצורך בקבלת אישור לרכישה של מספר מכשירים רפואיים מיוחדים ולשימוש בהם, ונקבעו אמות מידה כמותיות תוך התחשבות בגודל האוכלוסייה. המידע שבפרסום מבוסס על דיווחיהם של בעלי הרישיונות השונים למינהל לטכנולוגיות רפואיות שבמשרד הבריאות, באמצעות טופס דיווח מובנה שהוכן במיוחד לכל סוג מכשיר. נתונים אלה אוחדו למסד נתונים ארצי המהווה כלי-עזר בקבלת החלטות בתחום. הפרסום מחולק לחמישה פרקים, כדלקמן: מכשירי טומוגרפיה ממוחשבת (CT); מכשירי תהודה מגנטית (MRI); מכשירי טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET-CT); מכשירי אנגיוגרפיה; מכשירי מאיץ קווי. בין הממצאים: בתחלית 2010 פעלו בישראל 58 מכשירי CT ברישיון; ב-2009 בוצעו כ-919,000 בדיקות CT – 122 בדיקות ל-1,000 נפש, לעומת 80 בדיקות ל-1,000 נפש ב-2003 ו-61 בדיקות ל-1,000 נפש ב-1995; בתחילת 2010 פעלו בישראל 10 מכשירי MRI ברישיון; ב-2009 בוצעו כ-117,000 בדיקות MRI – 15.5 בדיקות ל-1,000 נפש, לעומת 8 בדיקות ל-1,000 נפש ב-2003 ו-6 בדיקות ל-1,000 נפש ב-1995; בתחילת 2010 פעלו בישראל 6 מכשירי PET-CT ברישיון; ב-2009 בוצעו כ-22,500 בדיקות PET-CT, לעומת כ-20,700 בדיקות ב-2008 ו-כ-18,000 בדיקות ב-2007.

(ציוד רפואי; תהודה מגנטית)

034

שוורץ, שושי; הילמן, טובה:
דו"ח מסכם על פעילות קופות החולים לשנת 2010
האגף לפיקוח על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים, משרד הבריאות, ירושלים 2011, 77 עמ', בשיתוף עם "הילמן ושות'" - רואי חשבון. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות:
www.health.gov.il (ראו: פרסומים נתונים סטטיסטיים אגף לפיקוח על קופות חולים – נתונים כספיים).

בדו"ח שנתי זה מוצגים נתונים כספיים של ארבע קופות החולים ("שירותי בריאות כללית", "מכבי שירותי בריאות", "קופת חולים מאוחדת" ו"קופת חולים לאומית") ב-2010. הנתונים מבוססים על הדו"חות הכספיים המבוקרים של הקופות ליום 31/12/2010 וליום 31/12/2009, אשר בוקרו על-ידי רואי החשבון החיצוניים של הקופות. הדו"ח מורכב מ-11 פרקים, כדלקמן: כללי; הכנסות על-פי חוק; מבוטחים; תוצאות הפעילות; ניתוח סעיפי ההוצאות; ניתוח סעיפי ההכנסות; תרופות וציוד; הכנסות מהשתתפות עצמית; בתי-חולים של "שירותי בריאות כללית"; תקציב לעומת ביצוע – שנת 2010; שכר. בפרק הנספחים מוצגים דו"חות בקרה תקציביים של הקופות. בין הממצאים: עלות סל הבריאות הסתכמה ב-2010 ב-30,333 מיליוני ש"ח, לעומת 28,141 מיליוני ש"ח ב-2009; 52.6% מהמבוטחים היו חברים ב"כללית" (52.9% ב-2009), 24.6% ב"מכבי" (24.4% ב-2009), 13.6% ב"מאוחדת" (13.4% ב-2009) ו-9.2% ב"לאומית" (9.3% ב-2009); "כללית" סיימה את 2010 עם גירעון של 123 מיליוני ש"ח (גירעון של 185 מיליוני ש"ח ב-2009), "מכבי" עם גירעון של 94 מיליוני ש"ח (עודף של 4 מיליוני ש"ח ב-2009), "לאומית" עם עודף של 35 מיליוני ש"ח (עודף של 16 מיליוני ש"ח ב-2009) ו"מאוחדת" עם גירעון של 14 מיליוני ש"ח (עודף של 400 אלף ש"ח ב-2009).

(קופות חולים; עלויות; גירעון [תקציב]; רווחים; מימון; התערבות ממשלתית)

035

בנדלק, ז'ק:
חברות בקופת חולים, 2010
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 233 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2011, 104 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי:
www.btl.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים מפורטים על חברי קופות החולים. הנתונים כוללים את התפלגות המבוטחים לפי משתנים דמוגרפיים וכלכליים ולפי יישובים, מועצות אזוריות, מחוזות ונפות. הנתונים מתבססים על "קובץ הבריאות" של המוסד לביטוח לאומי, המשמש מקור הרישום הבלבדי על כלל תושבי ישראל החברים בקופות החולים. בין היתר, אפשר ללמוד מן הדו"ח על מעבר בין קופות החולים, מספר המבוטחים לפי קבוצות גיל, חברות בקופות החולים לפי גובה ההכנסה, חלקן של קופות החולים בכספי ביטוח הבריאות ועוד. בסוף 2010 היו מבוטחים בקופות החולים כ-7.6 מיליוני איש. התפלגות המבוטחים בין הקופות היתה כדלקמן: 52.3% ב"שירותי בריאות כללית", 24.9% ב"מכבי שירותי בריאות", 13.6% ב"קופת חולים מאוחדת" ו-9.2% ב"קופת חולים לאומית". כ-117,000 מבוטחים החליפו קופת חולים ב-2010, לעומת כ-106,800 ב-2009. מבוטחי "מכבי" ו"מאוחדת" הם בעלי הכנסה גבוהה יותר, בממוצע, ממבוטחי "כללית" ו"לאומית" (ב-2009 היתה ההכנסה הממוצעת לחודש עבודה של מבוטחי "מכבי" גבוהה בכ-43% מזו של מבוטחי "לאומית" ובכ-32% מזו של מבוטחי "כללית"). במהלך 2010 נרשמו כ-270,500 מבוטחים חדשים בקופות החולים, כ-49% מהם ב"שירותי בריאות כללית".

(קופות-חולים; ביטוח בריאות ממלכתי)

036

ברמלי-גרינברג, שולי; גרוס, רויטל; יאיר, יפעת; עקיבא, אייל:
דעת הציבור על רמת השירות ותפקוד מערכת הבריאות ב-2009 והשוואה לשנים קודמות
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 11-587, ירושלים 2011 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
www.jdc.org.il/brookdale.

מאז החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995, מבצע מכון ברוקדייל מחקר הערכה מתמשך העוקב אחר השפעות החוק. במסגרת המחקר, פותחה סדרת מדדים קבועים הנוגעים לשביעות הרצון משירותי קופות החולים, לאיכות השירותים, לפנייה מחוץ למערכת הציבורית ולנטל הכספי על המבוטחים. בדו"ח הנוכחי מוצגים ממצאים מהסקר הארצי שנעשה ב-2009, בהשוואה ל-7 הסקרים הקודמים, שנערכו מדי שנתיים. אוכלוסיית הסקר כללה את כל תושבי ישראל בני 22+, והמדגם כלל 1,903 מרואיינים. בין הממצאים: ב-2009, 90% מהמרואיינים דיווחו שהם "מרוצים" או "מרוצים מאוד" משירותי קופות החולים (88% ב-2007); כשליש מהמבוטחים בכל אחת מקופות החולים דיווחו שהם "מרוצים מאוד"; ל-81% מהמשיבים היה ביטוח משלים; ל-35% מהמשיבים היה ביטוח מסחרי; 7% מהמשיבים דיווחו שהם ויתרו על טיפול רפואי (לא כולל טיפולי שיניים ותרופות) לפחות פעם אחת בשנה האחרונה בשל עלותו (6% ב-2007), ו-28% דיווחו שהם ויתרו על טיפול שיניים; 35% מהחולים הכרוניים ו-36% מהמשתכרים שכר נמוך דיווחו שהתשלומים מכבידים עליהם מאוד; 62% מהמשיבים דיווחו שהם נזקקו לתרופה בשנה האחרונה (40% דיווחו שהם נטלו תרופות מרשם באופן קבוע); 83% מהמשיבים דיווחו שהם פנו לרופא המשפחה בשנה האחרונה (94% מהקשישים); 14% מהפונים לרופא המשפחה טענו שהרופא לא הסביר להם מספיק על מצבם הרפואי ועל הטיפול (17% ב-2007); 70% מבנות 50+ דיווחו שהן עברו בדיקת ממוגרפיה בשנתיים האחרונות (66% ב-2007); 68% מהקשישים דיווחו שהם עברו בדיקת לחץ דם בחצי השנה האחרונה (61% ב-2007); 69% מהמשיבים דיווחו שהם "מרוצים" או "מרוצים מאוד" ממערכת הבריאות (63% ב-2007).

(ביטוח בריאות ממלכתי; קופות חולים; שירותי בריאות; שביעות רצון; תשלום עבור שירות; טיפול רפואי; בדיקות רפואיות; תרופות; יחסי רופא – חולה; קידום בריאות; ביטוח בריאות)

037

ברמלי-גרינברג, שולי; גרוס, רויטל:
ההתפתחויות בסלי השירותים של הביטוחים המשלימים – עשור לאחר החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי
מאיירס – ג'וניט – מכון ברוקדייל, דוח מחקר מס' 11-570, ירושלים 2011 (עברית, סיכום באנגלית). הוזמן על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
www.jdc.org.il/brookdale.

מאז החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995, משווקות קופות החולים תכניות ביטוח משלים (שב"ן - שירותי בריאות נוספים). לאורך השנים חלה עלייה ניכרת בהיקפי הבעלות על שב"ן, עלתה מורכבות התכניות וחלו שינויים בתוכן הכיסויים. לאור זאת, התבקש מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל על-ידי מרכז המידע והמחקר של הכנסת לבחון את תכניות השב"ן ואת השינויים שחלו בהן: בחינת השירותים שהתוספו לסל הבסיסי (משלימים, מרחיבים או משפרים), סוגי השירותים, מקומם של השירותים על פני רצף הטיפול הרפואי, אוכלוסיות היעד (מי הם הנהנים העיקריים מהשירותים) והערכת העדיפות להכללה בסל בהיבטים רפואיים וכלכליים. במסגרת המחקר, נערך ניתוח משווה בין התכניות שהוצעו ב-2006 לפי מדדים אחידים,  ונותחו השירותים העיקריים שהתוספו לתכניות מאז 1996. ניתוח התכניות ב-2006 התבסס על תקנוני קופות החולים, על דפי מידע ופרסומים שהן הפיצו ועל מסמכי זכויות וחובות. לאחר מכן, הושוו השירותים שהוצעו ב-1996 וב-2006. ניתוח השירותים שהתוספו נעשה באמצעות אפיונם, הערכת תרומתם לבריאות ולרווחה של המבוטחים וניתוח עלותם. בין הממצאים: מספר תכניות השב"ן שהוצעו גדל מחמש לשבע; מ-1996 התוספו 127 שירותים חדשים, שרובם התוספו לכל התכניות; כשליש מהשירותים שנוספו היו שירותי מניעה, וכשליש היו אמצעי טיפול במחלות; רוב השירותים שנוספו היו שירותים מרחיבים של הסל הבסיסי הקבוע בחוק, ומיעוטם היו שירותים משפרים (כגון ניתוחים בחו"ל שאפשר לבצעם בישראל); 80% מהשירותים שנוספו היו רפואיים, והיתר היו שירותי רווחה ושירותים טיפוליים. בהמשך הדו"ח מפורטות הערכותיהם של החברים והמשקיפים של "הוועדה לתעדוף טכנולוגיות לשם הכנסתן לסל הבסיסי" לגבי תרומתם של השירותים (תרומה להארכת חיים, למניעת תחלואה בעתיד, לתפקוד כללי, לתפקוד פיזי ולתפקוד נפשי וחברתי) ולגבי עלותם (עלות השימוש לפרט, היקף השימוש על-ידי המבוטחים ויחס עלות-תועלת).

(ביטוח רפואי משלים; קופות חולים; שירותי בריאות; עלויות)

038

בנטור, נטע; שטרנברג, שלי; ספלטר, טל ואחרים:
מרפאות להערכה גריאטרית כוללנית בישראל
מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 11-568, ירושלים 2011 (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם "מכבי שירותי בריאות". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
www.jdc.org.il/brookdale.

במחקרים נמצא, שהערכה גריאטרית כוללנית תורמת לאבחון מוקדם של ליקויים בקרב קשישים, לדחיית מוגבלותם ולהתוויית תכנית טיפול יעילה עבורם. שירות ההערכה הגריאטרית הכוללנית כולל בדיקה מקיפה בידי צוות רב-מקצועי בתחומים רפואיים, סיעודיים, תפקודיים ופסיכולוגיים/סוציאליים. חלק מקופות החולים בישראל מפעילות מרפאות להערכה גריאטרית כוללנית, ו"מכבי שירותי בריאות" מפעילה מרפאות אלו בשישה מחוזות. במחקר המתואר בפרסום הנוכחי נבדקו מאפייני הקשישים שעברו הערכה גריאטרית כוללנית ב"מכבי שירותי בריאות"; שינויים שחלו בקרב קשישים אלה כחצי שנה לאחר ההערכה בהשוואה לקשישים שלא עברו הערכה זו ושביעות רצונם של הקשישים, בני משפחתם ורופאי המשפחה שלהם מההערכה הגריאטרית ומתרומתה. המחקר כלל בדיקה רטרוספקטיבית של כל 580 הקשישים שעברו הערכה גריאטרית ב-2007, ונעשו ראיונות לפני ההערכה וחצי שנה אחריה עם 221 קשישים והתומך העיקרי שלהם ועם 166 קשישים שלא עברו הערכה. כמו כן, התקיימו ראיונות עם 200 רופאי משפחה שהפנו קשישים להערכה. בין הממצאים: אל המרפאות הופנו קשישים "מועדים", הזקוקים להערכה מעמיקה ולהתאמת טיפול בתחומים רבים - כמחציתם סבלו מירידה בתפקוד ובכושר הקוגניטיבי, כשליש סבלו מ-6-5 תסמונות בו-זמנית, והם הרבו להשתמש בשירותי בריאות; רמת התפקוד של קבוצת המחקרי היתה יציבה בדרך כלל או שהשתפרה במקצת ב-ADL ובשליטה על הסוגרים כחצי שנה לאחר ההערכה, ואילו רמת תפקודם של הקשישים בקבוצת הבקרה נותרה יציבה או שהתדרדרה; בקבוצת המחקר חלה עלייה בביקורים אצל רופא פסיכוגריאטרי ובשימוש בשירותי מטפלת מטעם חוק סיעוד, לעומת יציבות בקבוצת הבקרה; הקשישים ובני משפחתם הביעו שביעות רצון מההערכה הגריאטרית, ודיווחו שהם מבצעים חלק גדול מההמלצות שקיבלו; בקרב הרופאים נמצא שההערכה סייעה להם בהתאמת התרופות ובהתמודדות עם תופעת ה ירידה בכושר הקוגניטיבי.

(קשישים; אבחון רפואי; בדיקות רפואיות; מוגבלויות; בריאות גופנית; כושר קוגניטיבי; קופות חולים)

039

גרינברג, חן:
מדיניות מרחבית להקצאת משאבים רפואיים
מחקרי פלורסהיימר, המכון ללימודים עירוניים ואזוריים, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2011, 32 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של מחקרי פלורסהיימר:
www.fips.org.il.

משרד הבריאות, כגוף האחראי למתן שירותי הבריאות באופן שוויוני ויעיל, אחראי לפיקוח על המתרחש בקופות החולים ועל הקצאת המשאבים אליהן. במחקר זה, המבוסס על עבודתה של המחברת: "הדפוסים המרחביים של מחלת סרטן השד והקצאת המשאבים הרפואיים לאבחונה – ניתוח מרחבי אפידמיולוגי", נבדק האם השאיפה להקצאה שוויונית של שירותי הבריאות מתגשמת. באמצעות כלים לניתוח מרחבי, נערכה השוואה בין פריסתם של מכוני ממוגרפיה ומכוני טומוגרפיה ממוחשבת (CT) בארבעה תסריטים שונים לבין פריסת המכונים בפועל, כדי לבחון את רמת ההטיה בפריסה הנוכחית, מהטיה לכיוון יעילות כלכלית להטיה לכיוון שוויוניות חברתית. המחקר התבסס על שני קבצי נתונים מרכזיים: נתוני מכוני ממוגרפיה ונתוני מכוני CT. נוסף על כך, נבדקו שכבות ממ"ג של היישובים ורשת הכבישים המכילות את נתוני האוכלוסייה הכללית וכן נתונים על אוכלוסיית הנשים הנמצאות בגיל הסיכון לחלות בסרטן השד. בין הממצאים: ב-2005 פעלו בישראל 46 מכוני ממוגרפיה ב-26 יישובים, וכן פעלה ניידת ממוגרפיה שנעה בעיקר בפריפריה; ב-2009 פעלו בישראל 39 מכוני CT ב-23 יישובים; המודל הקרוב ביותר למציאות של פריסת מכוני הממוגרפיה הוא מודל היעילות של מקסימום נוכחות, שבו מצויים המכונים ביישובים שבהם מרוכזת אוכלוסייה גדולה, תוך פגיעה בשוויוניות של תושבי הפריפריה; פריסת מכוני ה-CT נמצאה שוויונית יותר, והפריסה במציאות היא בין מודל מקסימום הנוכחות לשלושת המודלים השוויוניים יותר. נמצא, כי יש פער בין המדיניות המותווית על-פי חוק לבין מצב פריסת שירותי הדימות בפועל. ממצאי המחקר מצביעים על הצורך והחשיבות שבהבהרת המדיניות כפי שהיא מנוסחת בחוק ועל הצורך בחיזוק הקשר הקיים בין המערכות הפועלות.

(שירותי בריאות; בדיקות רפואיות; סרטן השד; שוויון חברתי; יעילות; יחסי מרכז - פריפריה)

040

איבנקובסקי, מיכל; כסלו, שירה:
היפגעות ילדים בישראל: דו"ח "בטרם" לאומה, 2010
"בטרם" - המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים, פתח-תקווה 2011, 128 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם המועצה הלאומית לבריאות הילד ולפדיאטריה, המועצה הלאומית לטראומה, המועצה הלאומית לבטיחות בית ופנאי והמרכז לחקר טראומה ורפואה דחופה, מכון גרטנר. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של "בטרם":
www.beterem.org.

בדו"ח זה מוצגת תמונת-מצב על היפגעות ילדים בישראל. הדו"ח מורכב משמונה פרקים, כדלקמן: מבוא; השוואות בין-לאומיות; תחלואה והיפגעות בישראל – תמונה כללית; תמותה; אשפוז ילדים עקב היפגעות; פניות של ילדים למרכזים לרפואה דחופה (מלר"דים) עקב היפגעות; היפגעות ילדים לפי יישובים; סיכום ודיון. בין הממצאים: מדי שנה מתים כ-144 ילדים עקב פגיעות, כ-24,000 מתאשפזים, כ-182,000 מגיעים למלר"ד וכ-1,140,000 פונים לטיפול רפואי בקהילה; בשנים האחרונות ישנה מגמה של ירידה בשיעורי תמותת ילדים עקב פגיעות מכוונות ולא-מכוונת (מ-8.2 ל-100,000 ילדים ב-2000 ל-5.6 ל-100,000 ילדים ב-2008) ובשיעורי הפנייה למלר"ד; 56.7% ממקרי המוות ו-11.3% ממקרי האשפוז של ילדים עד גיל 17 נבעו מתאונות דרכים; הסיבה העיקרית לתמותה בקרב בני 17-1 היתה היפגעות בתאונת דרכים, ואילו בקרב תינוקות עד גיל שנה הסיבה העיקרית היתה טביעה; שיעור התמותה של ילדים ערבים מהיפגעות ב-2008 היה 11.7 ל-100,000 ילדים, לעומת 3.3 ל-100,000 ילדים בקרב ילדים יהודים; שיעורי התמותה מהיפגעות לא-מכוונת של בנים נמצאו גבוהים יותר מאלו של בנות בכל קבוצות הגיל ובמיוחד בקבוצת הגיל 17-15 – פי 5.7; הסיבה העיקרית לאשפוז ילדים ב-2008-2006 היתה נפילה – 37.8%; בקרב בני 17-1 39% מכלל הפניות למלר"ד, 18% מהאשפוזים וקרוב לשליש ממקרי התמותה, מקורם היה בהיפגעות ולא במחלה; בהשוואה למדינות החברות בארגון ה-OECD, ישראל ממוקמת במקום ה-15 מתוך 34 בשיעור התמותה של ילדים מהיפגעות.

(ילדים; תאונות; פציעות; נפילות; הרעלות; כוויות; טביעה; תאונות דרכים; מניעת תאונות)

041

פלג, קובי; מוסקוביץ-ברקאי, ג'ני; גבעון, עדי; גולדמן, שרון:
עשור של פגיעות טראומה בישראל, 2009-2000: דו"ח לאומה, 2011
המרכז הלאומי לחקר טראומה ורפואה דחופה, מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות, תל-השומר 2011, 195 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
www.gertnerinst.org.il.

בדו"ח זה מוצגים נתונים על פגיעות טראומה בישראל ב-2009-2000, המתבססים על נתוני רישום הטראומה ב-17 מרכזים רפואיים. נוסף על נתוני הטראומה, מוצגים בדו"ח לראשונה מדדי סיכון להיפגעות עקב טראומה. הדו"ח מורכב מהפרקים הבאים: מגמות ב-2009-2000; נסיבות הפציעה ומאפיינים דמוגרפיים; מאפייני פציעה ואשפוז; נפגעי תאונות דרכים; נפגעי טרור ולוחמה; נפגעי כוויות; השוואה בין-לאומית. בין הממצאים: שיעור האשפוזים עקב טראומה בישראל הוא 4.7 ל-1,000 נפש; אחד מ-3 אנשים בישראל עתיד להתאשפז בבית-חולים עקב פציעה (אחד מ-29 אנשים עתיד להתאשפז עקב פציעה קשה); בין 2000 ל-2009 נמצאה עלייה מובהקת באחוז הפצועים באופן קשה ואנוש מסך כל הפצועים המאושפזים במרכזי הטראומה בישראל, והעלייה בולטת במיוחד בקרב נפגעי אלימות ונפילות; ילדים עד גיל 14 היוו כ-27% מכלל הפצועים שברישום, וקשישים מעל גיל 75 היוו כ-17% מהפצועים; כמחצית מהפציעות נגרמו עקב נפילה וכרבע עקב תאונת דרכים; בעשור הנחקר נמצאה מגמת ירידה של כ-30% בתמותה של פצועים קשה ואנוש במרכזי העל לטראומה בישראל; נפגעי תאונות דרכים היוו ב-2009 כ-40% מהפצועים קשה ואנוש; כ-34% מהנפגעים עקב אלימות נפגעו מדקירה, כ-32%. בקטטה, כ-12% מנשק חם וכ-17% מתקיפה עם חפץ; אחוז הפצועים קשה ואנוש בקרב נפגעי דקירות כמעט הוכפל בין 2000 ל-2009; כ-6% מנפגעי הטראומה אושפזו ביחידה לטיפול נמרץ; אורך השהייה הממוצע באשפוז עקב טראומה היה 5.1 ימים (6.4 ימים במרכזי העל); מאז 2000 נרשמו ברישום הטראומה 3,786 פצועים שאושפזו בשל היפגעות באירועי טרור ולוחמה.

(פצועים; טראומה; אשפוז; תאונות דרכים; פעולות טרור; אלימות; כוויות; נפילות)

042

מור, זהר; פינסקר, גליה (עורכים):
HIV / איידס בישראל - דו"ח אפידמיולוגי תקופתי, 2010-1981
המחלקה לשחפת ואיידס, שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 4 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.health.gov.il.

לקראת יום האיידס הבין-לאומי שחל ב-1/12/2011, פרסמה המחלקה לשחפת ואיידס של משרד הבריאות דו"ח אפידמיולוגי תקופתי על אודות התחלואה באיידס ב-2010-1981. בדו"ח מוצגים, על-פי הנחיות ארגון הבריאות העולמי (WHO) וארגון האיידס של האו"ם (UNAIDS), נתונים על חולים ונשאים לפי מגדר, קבוצות גיל, דרך ההעברה, שנת הדיווח והישרדות/תמותה. בין הממצאים: מ-1981 עד סוף 2010 התגלו בישראל 6,579 מקרים חדשים של נשאי איידס וחולי איידס; במהלך תקופה זו נודע למשרד הבריאות על 1,330 נפטרים או חולים/נשאים שעזבו את ישראל; בסוף 2010 היו רשומים 5,249 אנשים החיים בישראל עם HIV/איידס, וההערכה היא שהמספר מגיע בפועל ל-7,744; ב-2010 דווח על 430 מקרים חדשים של HIV/איידס, ואילו ב-2010-2006 התגלו בממוצע 382 מקרים חדשים בשנה; דרך העברת המחלה המובילה (הן בקרב חולים והן בקרב נשאים) היא "קיום יחסי מין בין גברים" ולאחריה "מוצא מארץ נגועה באיידס"; קבוצת הגיל המובילה בקרב הנשים החולות והנשאיות והגברים הנשאים היא 34-25, ובקרב הגברים החולים היא 44-35.

(איידס; אפידמיולוגיה)

043

ברחנא, מיכה:
אומדן הסיכון לתחלואה במחלה ממארת לאורך החיים באוכלוסייה הישראלית: עדכון נתוני תחלואה בישראל בשנת 2008
הרישום הלאומי לסרטן והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, ירושלים 2011, 19 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.health.gov.il.

חישוב הסיכון לחלות במחלה ממארת הוא הסתברותי, והוא נשען על תחלואה ידועה בתקופה מסוימת. פרסום זה מבוסס על נתוני התחלואה בישראל ב-2008-2007. מקור הנתונים העיקרי לפרסום הוא הרישום הלאומי לסרטן. נתונים דמוגרפיים על כל חולה התקבלו ממרשם האוכלוסין, ונתוני תמותה של כלל האוכלוסייה התקבלו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בין הממצאים (תחלואה מלידה עד גיל 90): הסיכון של גברים יהודים לחלות בסרטן במהלך החיים הוא 40% ושל נשים יהודיות הוא 35%; הסיכון של גברים ערבים לחלות בסרטן הוא 34% ושל נשים ערביות הוא 25.4% (יש לציין, כי הסיכון ברמה האישית קשור להרגלי חיים, תחלואה נלווית ומאפיינים אישיים); בקרב צעירים עד גיל 59 רוב החולים הם ילידי ישראל, ובקבוצת המבוגרים יותר מספר החולים הרב יותר הוא של ילידי אירופה ואמריקה; שיעורי התחלואה בסרטן השד, מלנומה ממאירה של העור וסרטן הערמונית הם גבוהים יותר בקרב ילידי/ילידות ישראל, ואילו שיעורי התחלואה בסרטן הריאה ובסרטן המעי הגס הם נמוכים יחסית בקרב ילידי/ילידות ישראל; שיעורי התחלואה במחלות ממאירות המובילים ב-2008 בקרב נשים יהודיות היו סרטן השד (87.4 לכל 100,000, מתוקננים לגיל) וסרטן המעי הגס (22 ל-100,000); בקרב גברים יהודים סוגי הסרטן השכיחים היו סרטן הערמונית (69.2 ל-100,00), סרטן המעי הגס (28.9), סרטן הריאה (27.9) וסרטן שלפוחית השתן (26.5); בקרב נשים ערביות סוגי הסרטן השכיחים היו סרטן השד (56.5 ל-100,000) וסרטן המעי הגס (23.4); בקרב גברים ערבים סוגי הסרטן השכיחים היו סרטן הריאה (46.8 ל-100,000), סרטן הערמונית (34.7), סרטן שלפוחית השתן (23) וסרטן המעי הגס (21.9).

(סרטן; אפידמיולוגיה)

044

ברחנא, מיכה; קינן בוקר, ליטל; פישלר, יהודית:
סרטן המעי הגס והחלחולת: עדכון נתוני תחלואה, 2011
רישום הסרטן הלאומי והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, ירושלים 2011, 3 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות (ראו: יחידות ◄ רישום סרטן לאומי):
www.health.gov.il.

סרטן המעי הגס והחלחולת הוא המחלה הממאירה השנייה בשכיחותה בישראל, לאחר סרטן השד בקרב נשים וסרטן הערמונית בקרב גברים. דו"ח זה, המבוסס על נתוני רישום הסרטן הלאומי, כולל את נתוני המגמות בהיארעות סרטן המעי הגס וסרטן החלחולת ב-2008-1990. בין הממצאים: ב-2008 אובחנו בישראל כ-3,400 חולים חדשים בסרטן המעי הגס והחלחולת (כמו ב-2007) – 2,448 חולי סרטן המעי הגס ו-931 חולי סרטן החלחולת; שיעורי היארעות סרטן המעי הגס בקרב גברים באוכלוסייה היהודית הם יציבים בשנים האחרונות, ובקרב נשים הם נמצאים במגמת ירידה; באוכלוסייה הערבית שיעורי התחלואה בסרטן המעי הגס הם נמוכים יותר מאשר באוכלוסייה היהודית אך הם נמצאים במגמת עלייה, ובשני המינים השיעורים הם דומים; שיעורי התחלואה בסרטן החלחולת, מתוקננים לגיל, הם יציבים באוכלוסייה היהודית בשני העשורים האחרונים, ואילו באוכלוסייה הערבית חלה עלייה משמעותית בשיעורים מתחילת שנות התשעים, כך שב-2008 היו השיעורים דומים בשתי האוכלוסיות (כ-12 מקרים חדשים לכל 100,000 איש בקרב גברים יהודים וערבים, ו-9/100,000 ו-6/100,000 בהתאמה בקרב נשים יהודיות וערביות); בכלל האוכלוסייה היהודית בישראל עמד שיעור האבחון של סרטן המעי הגס והחלחולת בשלבים המוקדמים על 29% בממוצע – 20% ב-2000 ו-39% ב-2009. על-פי נתוני רישום הסרטן הלאומי, בסוף 2010 חיו בישראל 8,307 איש שאובחנו בחמש השנים האחרונות כלוקים בסרטן המעי הגס ו-3,458 איש שאובחנו כלוקים בסרטן החלחולת.

(סרטן; אפידמיולוגיה; יהודים; ערביי ישראל; הבדלים בין המינים)

045

דו"ח שר הבריאות על העישון בישראל, 2010
המחלקה לחינוך וקידום בריאות, משרד הבריאות, ירושלים 2011, 75 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.health.gov.il.

דו"ח שנתי זה, המוגש לכנסת על-פי חוק, מורכב השנה מ-11 פרקים, כדלקמן: עישון בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל; עישון בקרב בני נוער בישראל; עישון בקרב חיילי צה"ל; פעילות משרד הבריאות למניעת עישון ונזקיו; חקיקה בנושא העישון; אכיפת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים; גמילה מעישון בישראל; הוצאות חברות הטבק על פרסום, חסויות וקידום מכירות; הכנסות המדינה ממיסי קנייה על טבק; נזקי העישון הכפוי בילדים; עישון בחברה החרדית. בין הממצאים: על-פי סקר הבריאות הלאומי INHIS-2, 23.3% מבני 21 ומעלה בישראל עישנו ב-2010-2009 – 32% מהגברים ו-15.1% מהנשים; שיעור העישון בקרב גברים יהודים היה 28% לעומת 52.2% בקרב גברים ערבים, ושיעור העישון בקרב נשים יהודיות היה 16.1% לעומת 9.7% בקרב נשים ערביות; 27.4% מהגברים הערבים המעשנים, 14.6% מהגברים היהודים המעשנים, 14.7% מהנשים הערביות המעשנות ו-8.2% מהנשים היהודיות המעשנות עישנו יותר מ-20 סיגריות ביום; ב-2010 היו שיעורי העישון בצה"ל 35% בקרב המתגייסים ו-24.1% בקרב המתגייסות, ובעת השחרור – 38.7% בקרב המשתחררים ו-32.6% בקרב המשתחררות; בסקר שנעשה בקרב האוכלוסייה החרדית בדצמבר 2010 נמצא, כי 13.8% מהחרדים מעשנים וכי מספר הסיגריות הממוצע שהם מעשנים ביום הוא 13.1 (שיעור המדווחים כי עישנו ונגמלו היה 18.9%); הוצאות חברות הטבק על פרסום וקידום מכירות ב-2009 הסתכמו בכ-37 מיליוני ש"ח (לעומת כ-50 מיליוני ש"ח ב-2008); הכנסות המדינה ממס קנייה על טבק ב-2009 הסתכמו בכ-4.1 מיליארדי ש"ח (לעומת כ-3.6 מיליארדי ש"ח ב-2008); צריכת הסיגריות הכללית בישראל ב-2009 נאמדה בכ-415 מיליוני חפיסות, בדומה ל-2008.

(עישון; יהודים; ערביי ישראל; מתבגרים; חיילים; חרדים; אכיפת חוק)

046

דו"ח הוועדה הציבורית לצמצום העישון ונזקיו
משרד הבריאות, ירושלים 2011, 94 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.health.gov.il.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) גיבש אמנה בין-לאומית לפיקוח על הטבק (FCTC - Framework (Convention on Tobacco Control, שעליה חתומות מדינות רבות, כולל ישראל. זאת, כדי לסייע במאבק נגד העישון ונזקיו הבריאותיים, הכלכליים והחברתיים. בדו"ח זה מוצעת תכנית לצמצום העישון ונזקיו, המתבססת על אמנה זו ועל המלצותיהן של וועדות שעסקו בנושא זה בישראל. בין עיקרי התכנית: הנהגת מדיניות מקיפה בכל היבטי העישון והשימוש במוצרי טבק; הקמת גוף מרכזי במשרד הבריאות שיעסוק בנושא העישון והשימוש במוצרי טבק ובאכיפת החקיקה הרלוונטית; שיפור ההגנה על הציבור מפני חשיפה לעישון כפוי ונזקיו, בעיקר באמצעות החמרת החקיקה הנוגעת לעישון במקומות ציבוריים; הגבלת פעילות שיווקית ופרסום של חברות טבק; ביצוע שינויים והתאמות במדיניות המיסוי על מוצרי טבק; הרחבת שירותי הגמילה מעישון; העלאת מודעות הציבור לנזקי העישון; הקמת צוות בין-משרדי שיעסוק בנושא הקטנת הזיהום מבדלי סיגריות. במסגרת הדו"ח מוצגים ממצאים שונים על העישון בישראל, שביניהם: מדי שנה מתים בישראל כ-10,000 בני אדם כתוצאה מעישון (כ-9,000 איש מעישון פעיל וכ-1,000 איש עקב חשיפה לעישון); כ-80,000 שנות חיים המתוקננות למוגבלות, שהן כ-12.2% מסך אובדן השנים הנזקפות לתחלואה ולתמותה בישראל, נובעות משימוש בטבק; ב-2008 עמדה צריכת הסיגריות בישראל על כ-418 מיליוני חפיסות (כ-8.2 מיליארדי סיגריות); על-פי ההערכה, העלאת המיסוי על סיגריות ב-10% תביא לירידה של כ-4% בצריכה; עלות העישון למערכת הבריאות ב-2008 הסתכמה בכ-1.75 מיליארדי ש"ח (לא כולל אובדן ימי עבודה, אובדן כושר עבודה, נכויות וכו'); ב-2009 דיווחו כשליש מהמעשנים בישראל כי הם מעשנים פחות עקב חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים.

(עישון; אמנות בין-לאומיות)

047

לוי, שלי:
הקשיים בהגדלת כוח-האדם הרפואי בפריפריה

מרכז מידע ומחקר, הכנסת, ירושלים 2011, 25 עמ'. הוגש לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.knesset.gov.il/mmm.

בפרסום הנוכחי נדונים הקשיים בגיוס כוח-אדם רפואי לפריפריה ודרכים לפתרון הבעיה. לאחר הצגת נתונים על תשתיות הבריאות וכוח-האדם בפריפריה ועל הוועדות שהקים משרד הבריאות בנושא זה, מוצגות דרכים לגיוס כוח-אדם רפואי לפריפריה בכל אחד משלבי הכשרתו של הרופא. בין הממצאים: שיעור המיטות לאשפוז כללי ל-1,000 נפש עמד ב-2009 בממוצע ארצי על 1.93 – בחיפה 2.58, בתל-אביב 2.5, בירושלים 2.23, ואילו בצפון על 1.48 ובדרום על 1.38; שיעור הרופאים ל-1,000 נפש עמד ב-2009 על ממוצע ארצי של 3.3 (ושל אחיות על 5.1) – בתל-אביב 5.5 (אחיות – 6.3), במחוז חיפה 3.8 (אחיות –6.7), במחוז המרכז 3.8 (אחיות – 5.5), ואילו בדרום עמד השיעור על 2.1 רופאים ל-1,000 נפש (אחיות – 3.7) ובצפון על 1.6 (אחיות – 3.8); שיעור הרופאים המומחים מכלל הרופאים בקהילה ב-2004-2003 היה בתל-אביב 82%, במחוז המרכז 72%, בחיפה 70%, בירושלים 66%, בדרום 58% ובצפון 57%. בין הדרכים המוצעות לצמצום הפערים: הרחבת מסגרות ההכשרה לרופאים, הגדלת מספר הסטודנטים לרפואה בפריפריה, סיוע בשכר לימוד תמורת תקופת עבודה בפריפריה ותמריצים לסטאז'רים ומתמחים בפריפריה. במסגרת הפרסום נסקרות גם דרכים לעידוד תעסוקת רופאים באזורי פריפריה המיושמות במדינות מערביות, כגון ארצות-הברית, קנדה ואוסטרליה.

(כוח-אדם רפואי; יחסי מרכז - פריפריה; מדיניות בריאות)

048

בנבנישתי, רמי; ידוב, מירב:
ניסיון, עמדות וצרכי הכשרה של רופאי ילדים בסוגיות של איתור, טיפול ודיווח על ילדים נפגעי הזנחה והתעללות
מכון חרוב, ירושלים 2011, 23 עמ', בשיתוף עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
http://haruv.org.il.

לרופאי הילדים יש תפקיד חשוב באיתור ילדים נפגעי הזנחה והתעללות, בשל קשריהם לילד ולמשפחתו. בפרסום זה מתואר מחקר שנבחנו בו עמדותיהם של רופאי ילדים בסוגיה זו, כדי ללמוד מניסיונם ולהבין את התייחסותם לנושא הדיווח לרשויות על חשד לפגיעה בילד. כמו כן, נשאלו הרופאים שאלות בנושא הכשרתם. זאת, כדי לפתח תכניות לימודיות ייחודיות והכשרות מקצועיות בתחום. במחקר השתתפו 200 רופאי ילדים פעילים. שאלון המחקר כלל שמונה רכיבים: מאפייני רקע של הרופא; ניסיון באיתור וטיפול בילדים נפגעי הזנחה והתעללות; הכשרה בתחום במסגרת לימודיהם ועבודתם; הערכה לגבי חומרת הבעיה החברתית שבתופעה; עמדות לגבי מצבים המצדיקים דיווח והשפעתו; צורכי הכשרה; עמדות לגבי תפקיד הרופא. בין הממצאים: הכשרה מעמיקה בנושא קיבלו 2% מהרופאים במהלך לימודי הרפואה באוניברסיטה, 12.5% במהלך ההתמחות ו-31.5% בהשתלמויות; הכשרה בסיסית קיבלו 21.5% מהרופאים במהלך הלימודים באוניברסיטה, 49% במהלך ההתמחות ו-44% בהשתלמויות; הניסיון הרב ביותר של הרופאים בנושאי פגיעה בילדים (יותר מ-10 מקרים) היה חשד להתעללות/הזנחה (34.2% מהרופאים), ולאחר מכן השתתפות בדיון עם גורם מקצועי לגבי בירור חשד לפגיעה בילדים (26.5%), דיווח על חשד לפגיעה בילד לשירותי הרווחה (26%), דיווח על חשד לפגיעה בילד למשטרה (4.5%) ומתן עדות בבית-משפט בנושא התעללות/הזנחה (0.5%); רוב הרופאים סברו שהדיווח מונע פגיעה בילדים אחרים במשפחה; כמחצית מהרופאים סברו שהדיווח מביא לתגובה עוינת/אלימה כלפי הרופא מצד המשפחה; התחומים הבולטים ביותר שדיווחו הרופאים על צורך בהכשרה היו הכרת מערכת החוקים והנהלים הרלוונטיים, התמודדות עם הורים המגיבים באופן קשה לחשדות נגדם ואופן השיח עם ילדים לשם בדיקת חשד שנפגעו.

(רופאים; ילדים; התעללות בילדים; יחסי הורים - ילדים; הכשרת רופאים; השתלמויות)

049

Regev-Yochay, Gili; Raz, Meir; Dagan, Ron et al:
Reduction in Antibiotic Use Following a Cluster Randomized Controlled Multifaceted Intervention: The Israeli Judicious Antibiotic Prescription Study
"Clinical Infectious Disease", 153: 1 (July 1, 2011), pp. 33-41.

במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר לגבי יעילותו של מסע התערבות שנעשה בקרב רופאי ילדים אשר נועד להביא להפחתת השימוש בתרופות אנטיביוטיות, במיוחד באלו הידועות כמגבירות התנגדות חיידקים, בקרב ילדים. מסע התערבות זה נערך בקרב 52 רופאים שבאחריותם נמצאים כ-88,000 ילדים. ההתערבות כללה קבוצות דיון, סדנאות, סמינרים והתנסות מעשית. פעילויות אלו נועדו להביא, בין היתר, לשיפור הידע של הרופאים והעברתו להורים, שיפור יכולת האבחון, שיפור התקשורת עם ההורים וקידום המודעות לסיכונים שבתרופות אלו. המחקר נעשה במשך שש שנים – שנתיים לפני תחילת ההתערבות, שלוש שנות ההתערבות ושנת מעקב. נמצא, כי בשנת ההתערבות הראשונה נרשמה ירידה משמעותית במתן מרשמי אנטיביוטיקה בקבוצת ההתערבות בהשוואה לקבוצת הבקרה, שכללה רופאי ילדים שלא השתתפו בהתערבות. ההפחתה במתן מרשמי אנטיביוטיקה נמשכה גם בשנים הבאות, והיא בלטה במיוחד כשדובר בתרופות הידועות כמגבירות התנגדות חיידקים.

(רופאים; השתלמויות; ילדים; תרופות; אנטיביוטיקה; מחלות זיהומיות; תכנית התערבות)

050

Lahat, Eli; Heyman, Eli; Livne, Amir et al:
Iron Deficiency in Children with Attention Deficit Hyperactivity Disorder
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 13: 9 (September 2011), pp. 530-533. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) היא נפוצה בקרב כ-10%-5% מהילדים בגילאי בית-הספר. במחקרים שונים נטען, כי הפרעה זו קשורה לחוסר בברזל. זאת, בשל תפקיד הברזל בייצור המוליכים העצביים דופמין ונוראדרנלין. במחקר המתואר במאמר זה, שנעשה ביחידה לנוירולוגיה של ילדים במרכז הרפואי "אסף הרופא", נבדק חוסר הברזל בקרב ילדים הסובלים מ-ADHD, באמצעות מדידת רמת חלבון הפריטין (ferritin) בדם. קבוצת המחקר כללה 113 ילדים (87 בנים ו-26 בנות) בגילים 15-6 שאובחנו לראשונה כלוקים ב-ADHD. רמת פריטין נמוכה (פחות מ-20 ng/ml). נמצאה בקרב 59% מהילדים. מסקנת החוקרים היא, שיש לכלול את בדיקת רמת הפריטין בדם כחלק מהבדיקות הבסיסיות בקרב ילדים שיש חשד שהם לוקים ב-ADHD. כמו כן, יש לתכנן עבור ילדים אלה תזונה מתאימה עקב המחסור בברזל. בסוף המאמר מוצגים ממצאים ממחקרים דומים שנעשו בחו"ל.

(ילדים; הפרעות קשב וריכוז; אבחון רפואי)

051

Tirosh, Amir; Shai, Iris; Afek, Arnon et al:
Adolescent BMI Trajectory and Risk of Diabetes versus Coronary Disease

"New England Journal of Medicine", 364: 14 (April 2011), pp. 1315-1325.

במחקר זה, שנעשה במשותף על-ידי חוקרים מהמרכז הרפואי שיבא, אוניברסיטאות הרווארד ובוסטון בארצות-הברית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב וחיל הרפואה, נבדק הקשר שבין מדד מסת הגוף (BMI) בגיל 17 לבין תחלואה בסוכרת מסוג 2 ומחלת לב כלילית בגיל 47-25. במסגרת המחקר נבדקו נתוניהם של 37,674 אנשי קבע בצה"ל, לאורך כ-17.4 שנים בממוצע. נתונים אלה התקבלו מהמרכז לבדיקות תקופתיות של אנשי הקבע בחיל הרפואה. בדיקות הגובה והמשקל של המשתתפים נערכו כל 5-3 שנים, החל מגיל 17. בין הממצאים: בין גיל 17 לגיל 30 חלה עלייה ממוצעת של כ-0.3 יחידות BMI בשנה, המצטברים לעלייה במשקל של כ-15 ק"ג; במהלך התקופה הנחקרת אותרו 1,173 מקרים של סוכרת מסוג 2 ו-327 מקרים של מחלת לב כלילית; מדד מסת הגוף נמצא כמנבא מובהק של שתי המחלות; עבור מחלת לב כלילת, הן ה-BMI בגיל 17 והן ה-BMI בגיל 30 ניבאו את המחלה (נערים שכמבוגרים היו בעלי משקל גוף תקין היו אף הם בסיכון לתחלואה אם מסת גופם כנערים היתה מעל 21); לגבי סוכרת, ה-BMI בגיל 30 נמצא דומיננטי יותר בזיהוי המחלה; נערים שהיו באחוזוני ה-BMI הגבוהים אשר גדלו להיות מבוגרים רזים לא היו בסיכון-יתר לסוכרת, וזאת בניגוד לקשר עם היארעות מחלת לב (עלייה משמעותית בסיכון ללקות במחלת לב נמצאה כבר אם מסת הגוף היתה יותר מ-21 בגיל 17, וכל עלייה של יחידה במדד ה-BMI היתה כרוכה ב-12% תוספת סיכון).

(מתבגרים; מבוגרים; השמנה; סוכרת; מחלות לב וכלי הדם; ניבוי; גורמי סיכון)

052

גרוס, רויטל; אשכנזי, יעל; חמו, ביאטריס ואחרים:
השמנת ילדים: גורמי סיכון, תחלואה נלווית ושימוש בשירותים
מאיירס
- ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 11-583, ירושלים 2011 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

במחקר זה נבחנו הגורמים להשמנה בקרב ילדים צעירים (בני 11-4), תוצאותיה הבריאותיות והשלכותיה על צריכת שירותים. מטרות המחקר, כפי שהוגדרו, היו: זיהוי גורמי סיכון להשמנה (עודף משקל והשמנת-יתר) הקשורים בהורים ובמאפייני המשפחה; זיהוי גורמי סיכון להשמנה הקשורים בילד; זיהוי תחלואה נלווית ובעיות פסיכו-חברתיות הקשורות בהשמנה בגיל צעיר; בדיקת הקשר שבין השמנת הילד לבין צריכת שירותי בריאות; הערכת היקף ביצוע בדיקות סריקה לזיהוי תחלואה נלווית להשמנה. במחקר נכללו 409 משפחות (714 ילדים) המבוטחות ב"מכבי שירותי בריאות". המחקר התבסס על שאלון למילוי עצמי לאמהות, ביקורי-בית של מראיינות שמדדו משקל וגובה לילדים ומסדי הנתונים הממוחשבים של "מכבי שירותי בריאות" על תחלואה נלווית וצריכת שירותי בריאות ב-2008-2007. בין הממצאים: ב-30% מהמשפחות היה ילד אחד לפחות עם עודף משקל או השמנת-יתר; בקרב בני 11-7, ל-68% מהילדים השמנים היו שתי אבחנות רפואיות או יותר, לעומת 46% מהילדים עם משקל תקין; רק ב-11% מהתיקים הרפואיים של ילדים שסבלו מעודף משקל או השמנת-יתר נמצאה אבחנה רפואית ברורה לכך; בניתוח מאגרי המידע נמצא שיעור כפול של אבות עם תחלואה כרונית במשפחות שיש בהן ילד שמן (16%) לעומת משפחות שאין בהן ילד שמן (7%); בין המשתנים שנמצאה לגביהם השפעה על היות ילד שמן במשפחה: דיווח של האם על עודף משקל שלה בעבר; מוצא אב מאסיה/אפריקה; ציון גבוה של הילד במדד האכלה רגשית; ציון גבוה של הילד במדד מגוון מזונות (אינו בררן); עוד נמצא, כי ילדים שמנים צרכו יותר תרופות וביצעו יותר בדיקות רפואיות בהשוואה ללא-שמנים.

(ילדים; השמנת-יתר; מחלות גופניות; בדיקות רפואיות; אבחון רפואי)

053

Kogan, Liron; Menczer, Joseph; Shejter, Eduardo et al:
Selected Clinical Characteristics of Israeli Jewish Women with Squamous Cell Carcinoma of the Uterine Cervix: A Population-Based Study
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 13: 2 (February 2011), pp. 84-86. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

שיעורי ההיארעות המותאמים לגיל של סרטן צוואר הרחם בקרב נשים יהודיות בישראל הם נמוכים בהשוואה בין-לאומית (5.6/100,000). במאמר זה מדווח על מחקר שנבדקו בו מאפיינים קליניים של נשים יהודיות בישראל שלקו במחלה זו. במסגרת העבודה, נבדקו כל הנשים היהודיות הישראליות שאובחנו ב-2004-2002. נתוני החולות התקבלו מהמרכז הלאומי לרישום סרטן שבמשרד הבריאות וממרשם האוכלוסין. נוסף על כך, נבדקו גיליונות השחרור והמידע הרפואי של החולות. בין הממצאים: אוכלוסיית המחקר כללה 350 חולות; גילן החציוני של החולות היה 50.3; התלונה העיקרית הנפוצה ביותר היתה הפרשות ו/או דימום (35.7%), ורק בקרב 7.4% מהנשים נתגלו ליקויים בצוואר הרחם; 47.7% מהנשים אובחנו בשלב הראשון של המחלה; שיעור ההישרדות של החולות לאחר חמש שנים היה ,70% ובקרב אלו שאובחנו בשלב הראשון של המחלה – 83.8% (61.9% בשלב השני, 33.3% בשלב השלישי ו-14.2% בשלב הרביעי), בדומה לממוצע ברוב המדינות המערביות; שיעור החולות ילידות ישראל שאובחנו בשלב הראשון של המחלה (59.7%) ושל אלו ששרדו לאחר חמש שנים (77.4%) היה גבוה יותר באופן מובהק מהשיעור בקרב קבוצות אתניות אחרות.

(סרטן; נשים; אבחון רפואי)

054

Abramson, Zvi H.; Avni, Ohad; Levi, Orit; Miskin, Ian N.:
Is the Influenza Vaccination Rate of Elderly Patients Affected by Raising the Vaccination Rate of the Staff at their Primary Health Care Clinics?
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 13: 6 (June 2011), pp. 325-328. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

במחקרים קודמים נמצא, כי חיסון שנתי נגד שפעת משפיע על הפחתת התחלואה והתמותה בקרב קשישים וכי העלאת שיעור הקשישים המתחסנים תלויה בשני גורמים: המלצה של הרופא המטפל והתחסנות של הרופא המטפל בעצמו. תכנית התערבות להעלאת שיעורי ההתחסנות של אנשי הצוות במרפאות ראשוניות של "שירותי בריאות כללית" בירושלים נוסתה ב-2008-2007. התכנית הביאה להכפלת שיעור המתחסנים. במחקר המתואר במאמר הנוכחי נבדק האם העלאת שיעורי ההתחסנות בקרב הצוות הרפואי הביאה להעלאת שיעורי ההתחסנות בקרב הקשישים שבטיפולם. במסגרת המחקר, הושוו שיעורי ההתחסנות בקרב בני 65+ המתגוררים בקהילה אשר טופלו ב-13 המרפאות שהשתתפו בתכנית לשיעורי ההתחסנות בקרב קשישים ב-14 מרפאות שלא השתתפו בתכנית. נמצא, כי שיעורי ההתחסנות עלו בשתי הקבוצות (יותר ממחצית מהקשישים חוסנו) ושלהתחסנות של אנשי הצוות היתה השפעה קטנה בלבד, אם בכלל, על שיעורי התחסנותם של הקשישים. במרפאות שלקחו חלק בתכנית ההתערבות עלה אחוז הקשישים המתחסנים ב-14.4% בהשוואה לעונה הקודמת, ובמרפאות שלא נכללו בהתערבות עלה אחוז המתחסנים ב-13.4%. המנבא העיקרי להתחסנותם של הקשישים היה התחסנות בעונה הקודמת. מנבאים נוספים היו גיל מעל 75 והיותו של הקשיש חולה במחלה כרונית.

(קשישים; שפעת; חיסונים; רפואה ראשונית; קופות חולים)

055

Netz, Y.; Goldsmith, R.; Shimony, T. et al:
Adherence to Physical Activity Recommendations in Older Adults: an Israeli National Survey

"Journal of Aging and Physical Activity", 19: 1 (January 2011), pp. 30-47.

במאמר זה מדווח על מחקר שנעשה על-ידי חוקרי המכללה לחינוך גופני על שם זינמן שבמכון וינגייט, שמטרתו היתה לבדוק את מידת מימוש ההמלצות לביצוע פעילות גופנית בקרב קשישים בישראל. המחקר הקיף מדגם אקראי של 1,536 יהודים ו-316 ערבים בני 65 ומעלה. המשתתפים רואיינו וסווגו לשלוש קבוצות על-פי ההנחיות הרשמיות – פעילים באופן מספק, פעילים באופן בלתי-מספק ולא-פעילים. בין הממצאים: רק 36.4% מהקשישים במגזר היהודי ו-19.6% מהקשישים במגזר הערבי נמצאו פעילים גופנית באופן מספק (בהתאם להנחיות); גברים נמצאו פעילים גופנית יותר מאשר נשים וחילוניים יותר מאשר דתיים (בשני המגזרים); רמת פעילות גופנית גבוהה נמצאה קשורה באופן מובהק לרמת השכלה ולרמת הכנסה גבוהות, כמו גם לרמות נמוכות של חולי ושימוש בתרופות. בסוף המאמר מובאות המלצות להתערבות בקרב קבוצות האוכלוסייה שאינן פעילות גופנית במידה מספקת. לדוגמה, מומלץ  לגייס מנהיגים דתיים בולטים לשם קידום פעילות גופנית בקרב קשישים באוכלוסיות דתיות.

(קשישים; פעילות גופנית; ספורט; בריאות גופנית; תוחלת חיים)

056

Tandeter, Howard; Gendler, Sammy; Dreiber, Jacob; Tarasiuk, Ariel:
Nocturic Episodes in Patients with Benign Prostatic Enlargement May Suggest the Presence of Obstructive Sleep Apnea

"Journal of the American Board of Family Medicine", 24:2 (March-April 2011),
pp. 146-151.

יקיצה לצורך מתן שתן היא תסמונת ידועה הנובעת מהגדלה שפירה של בלוטת הערמונית. שכיחותה של התסמונת עולה עם הגיל - מכ-3.4% בקרב בני 20 ומטה לכ-32.4% בקרב בני 60 ומעלה. במחקר המתואר במאמר זה נבדק הקשר שבין התסמונת בקרב חולים הסובלים מבלוטת ערמונית מוגדלת לבין לקות סמויה בתסמונת דום נשימה בשינה. במסגרת המחקר, נבדקו 102 מטופלים בגילים 75-55 שטופלו בשתי מרפאות ראשוניות של "שירותי בריאות כללית" בבאר-שבע וסבלו מהגדלה שפירה של בלוטת הערמונית. קבוצת בקרה כללה 100 איש ללא הגדלה של בלוטת הערמונית. הנבדקים ענו על שאלון באמצעות הטלפון. בין הממצאים: בקבוצת המחקר 26.4% מהנבדקים הקיצו פעם אחת בלילה לצורך הטלת שתן, 56.8% הקיצו 3-2 פעמים, ו-16.6% הקיצו יותר משלוש פעמים; בקבוצת הבקרה 43% מהנבדקים לא הקיצו כלל לצורך הטלת שתן, ו-57% הקיצו פעם אחת; בהשוואה לקבוצת הבקרה, בקבוצת המחקר דווח על שיעורים גבוהים יותר של עודף משקל, עוצמת נחירות גבוהה ושינה במהלך היום; 57.8% מהנבדקים בקבוצת המחקר היו ברמת סיכון גבוהה לתסמונת דום נשימה בשינה, לעומת 31% מהנבדקים בקבוצת הבקרה; רמת הסיכון לתסמונת דום נשימה בשינה נמצאה גבוהה יותר ככל שמספר היקיצות היה גבוה יותר. מסקנת החוקרים היא, כי תסמונת דום נשימה בשינה עלולה להיות סיבה סמויה ליקיצות לצורך מתן שתן, ולכן ההמלצה לרופאים המטפלים בחולים עם הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית המתלוננים על יקיצות לצורך מתן שתן היא לבדוק האם חולים אלה לוקים גם בתסמונת דום נשימה בשינה.

(הפרעות בשינה; מחלות גופניות; ערמונית)

057

Tzischinsky, Orna; Shaharabani, Shosh; Peled, Ron:
Factors Affecting the Decision to be Treated with Continuous Positive Airway Pressure for Obstructive Sleep Apnea Syndrome
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 13: 7 (July 2011), pp. 413-419. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

תסמונת דום נשימה חסימתי גורמת לישנוניות במהלך היום, לתחלואה מוגברת, לתאונות ולהוצאות רפואיות מרובות. הטיפול השכיח להתמודדות עם תסמונת זו הוא שימוש באביזר CPAP - Continuous Positive Airway Pressure (לחץ חיובי מתמשך על נתיב האוויר) להפעלת לחץ חיובי על החלק הפנימי של הגרון, המונע מהחיך לצנוח ולחסום את מעבר האוויר. המטופל מרכיב על האף מסיכה מיוחדת המחוברת למשאבה, והמשאבה מפעילה לחץ דרך המסיכה כדי למנוע את צניחת החיך. במאמר הנוכחי מדווח על מחקר שנבדקו בו גישות, אמונות וגורמים פסיכולוגיים וסוציו-דמוגרפיים המשפיעים על החלטת הסובלים מהתסמונת האם לרכוש את האביזר, שהשימוש בו אינו נוח. המחקר נעשה בשני שלבים. בשלב הראשון מילאו 83 מטופלים שאלון לפני בדיקה במעבדת שינה, שכלל שאלות על הרגלי השינה, הפרעות בשינה, מצב הבריאות הכללי, תפיסות לגבי בריאות ועוד. בשלב השני, שנערך לאחר שלושה חודשים, רואיינו טלפונית 50 חולים, והם נשאלו לגבי החלטתם לרכוש או לא לרכוש את האביזר. נמצא, כי 48% מהחולים רכשו את האביזר. גורמי ניבוי חיוביים לרכישה היו מדד מסת גוף (BMI) גבוה ובעיות נשימה, מספר גבוה של הפרעות בשינה, רמת הכנסה גבוהה ורמה גבוהה של ידע לגבי התסמונת. בקרב המטופלים שהחליטו לא לרכוש את האביזר, הסיבות השכיחות לכך היו שהם ניסו אותו ומצאו שהוא לא מועיל ושהוא יקר מדי. בסוף המאמר מובאות המלצות.

(הפרעות בשינה; אביזרי-עזר)

058

Plakht, Yigal; Shiyovich, Arthur; Lauthman, Francine et al:
Emergency Department in a Region under Missile Attack: Utilization Patterns during Operation Cast Lead
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 13: 2 (February 2011), pp. 69-75. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

בתקופות של הסלמה ביטחונית, הכרוכה במספר גדול יחסית של פצועים, נוטים בתי-החולים בישראל להפחית את שיעורי קבלת החולים לאשפוז, לדחות טיפולים שאינם דחופים ולנטות יותר לשחרר מאושפזים, כדי להיות מוכנים טוב יותר לקליטת פצועים. הצורך של המחלקות לרפואה דחופה (חדרי המיון) בבתי-החולים להמשיך ולטפל בחולים רגילים לצד נפגעי הלחימה מחייב היערכות מיוחדת. במחקר המתואר במאמר הנוכחי נבדקה היערכות חדר המיון במרכז הרפואי "סורוקה" לטיפול בפונים במהלך מבצע "עופרת יצוקה" (דצמבר 2008 – ינואר 2009). במסגרת המחקר נבדקו הקבלות לחדר המיון בתקופת המבצע, ולשם השוואה נבדקו הנתונים בחודש שלפני המבצע ובחודש שלאחרי המבצע וכן בחודשים המקבילים למבצע בשנה הקודמת. בין הממצאים: מספר הביקורים היומיים הממוצע בחדר המיון במהלך מבצע "עופרת יצוקה" היה 443.5 – מספר נמוך יותר באופן מובהק מאשר בכל התקופה שנחקרה (506 בממוצע); במהלך המבצע נרשמו שיעורי ביקור גבוהים יחסית של בדואים, של תושבים ומבקרים מאזור עוטף עזה, של חולים שהגיעו באמבולנס ושל חולים בגיל העבודה, ולעומתם, נרשמו שיעורי ביקור נמוכים יחסית של ילדים, במיוחד של בני 18-6; לא נמצאו הבדלים בין התקופות בשיעור הנשים שהתקבלו, ובשיעור החולים שהגיעו בעקבות הפניית רופא חלה ירידה קלה בתקופת המבצע; לא נמצאו הבדלים מהותיים בין התקופות בשיעור הלידות, אך שיעור הלידות המוקדמות במהלך המבצע (שבועות 32 עד 36) היה נמוך ב-41% מהממוצע; במהלך כל התקופה הנחקרת אושפזו כ-33% מהפונים – אחוז נמוך במקצת מאשר בתקופת המבצע.

(חדר מיון; אשפוז; לידה; מלחמות [השפעות])

059

Greenberg, Elina; Treger, Iuly; Schwarz, Juliana:
Age, Gender and Risk Factor Disparities in First-Stroke Jewish and Arab Patients in Israel Undergoing Rehabilitation
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 13: 11 (November 2011), pp. 680-683. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

שבץ הוא גורם המוות השלישי בארצות-הברית, ברוב מדינות אירופה ובישראל. ישנם הבדלים בתחלואה בשבץ לפי מוצא, אך הסיבות לכך אינן ברורות. במאמר הנוכחי מדווח על תוצאות מחקר שנבחנו בו ההבדלים בתחלואה ראשונה בשבץ מוחי בין יהודים )ילידי ישראל ולא ילידי ישראל) לבין ערבים בישראל לפי גיל, מגדר וגורם סיכון. זאת, בקרב חולים ששהו בשיקום נוירולוגי בבית-החולים "לוינשטיין" עקב שבץ ראשון בשנים 2008-1993. בין הממצאים: בתקופה זו אושפזו 2,000 חולים עקב שבץ ראשון – 237 ערבים, 370 יהודים ילידי ישראל ו-1,393 יהודים ילידי חו"ל; רוב החולים היו גברים – 66.5% מהערבים, 70.3% מהיהודים ילידי ישראל ו-67.5% מהיהודים ילידי חו"ל; הגיל הממוצע של החולים היה 57.5 שנים בקרב ערבים, 53.5 שנים בקרב יהודים ילידי ישראל ו-63.4 שנים בקרב יהודים ילידי חו"ל; בקרב היהודים ילידי ישראל השבץ היה שכיח בגילים צעירים יחסית – 43% היו מתחת לגיל 50 ו-40.5% היו בגילים 65-50; גורמי הסיכון השכיחים בשלוש הקבוצות שנחקרו היו יתר-לחץ-דם, סוכרת, יתר כולסטרול בדם ועישון; גורמי הסיכון יתר-לחץ-דם וסוכרת בלטו במיוחד בקרב הערבים.

(אירוע מוחי; ערביי ישראל; ילידי הארץ; עולים; גורמי סיכון; יתר-לחץ-דם; סוכרת)

060

Abu-Tailakh, Muhammad; Weitzman, Shimon; Henkin, Yaakov:
Risk Factors and Outcome of Acute Myocardial Infarction in Bedouins Living in Permanent Compared to Unrecognized Villages in Southern Israel
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 13: 6 (June 2011), pp. 345-349. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

מאז שנות ה-70' של המאה הקודמת חלה עלייה הדרגתית בשיעור הבדואים תושבי הנגב הלוקים באוטם חד של שריר הלב ((acute myocardial infarction. עלייה זו נובעת משינויים באורח חייהם של הבדואים – מעבר מנוודות למגורי קבע, שינויי תזונה, ירידה ברמת הפעילות הגופנית ועוד. במחקר המתואר במאמר זה הושוו גורמי הסיכון להיארעות מחלת לב וכלי הדם, מאפיינים קליניים והשלכותיהם בין בדואים המתגוררים ביישובי קבע לבין בדואים המתגוררים בכפרים לא-מוכרים. במסגרת המחקר, נבדקו מאפייניהם של בדואים שאובחנו לראשונה כלוקים באוטם חד של שריר הלב ואשר אושפזו במרכז הרפואי "סורוקה" ב-2003-1997. מבין 352 המאושפזים בתקופה זו, 169 היו מיישובי קבע ו-183 היו מכפרים לא-מוכרים. לא נמצאו הבדלים מהותיים בין שתי הקבוצות מבחינת גורמי הסיכון, המאפיינים הקליניים, זמן ההגעה לבית-החולים, הטיפול שניתן לחולים ותוצאות הטיפול. שני הבדלים בולטים בין הקבוצות היו ששיעור בעלי משקל עודף בקרב תושבי יישובי הקבע היה גבוה יותר מזה של תושבי היישובים הכפריים הלא-מוכרים וששיעור גבוה יותר מתושבי יישובי הקבע עברו צנתור מסוג כלשהו במהלך אשפוזם.

(בדואים; נגב; יישובים כפריים; מחלות לב וכלי הדם; השמנת-יתר)

061

ניר, שירי; כורזים, מלכה:
שיטת נוירו-יפרה: תרומתה ומידת השימוש בה בקרב בוגרי קורס ההסמכה לטיפול בשיטה
מאיירס
- ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 11-592, ירושלים 2011. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

נוירו-יפרה (Neuro-Integrative Functional Rehabilitation and Habilitation) היא שיטה שיקומית לטיפול באנשים שלקו באירוע מוחי או שנפגעו פגיעת ראש ועקב כך יש להם פגיעה במערכת העצבים המרכזית. במרכז הלימודי של אשל התקיימו עד היום חמישה מחזורים של קורס הסמכה לפיזיותרפיסטים ולמרפאים בעיסוק בשיטה זו. במחקר ההערכה המתואר בפרסום הנוכחי נבחנו דפוסי השימוש בשיטה על-ידי בוגרי הקורסים, עמדותיהם כלפיה, תרומתה לעבודתם הטיפולית ועוד. במסגרת המחקר רואיינו טלפונית 104 מתוך 109 בוגרי חמשת המחזורים הראשונים של הקורס (2009-2005). בין הממצאים: 60% מבוגרי הקורס היו פיזיותרפיסטים ו-40% היו מרפאים בעיסוק; 91% מהבוגרים דיווחו שהם השתמשו בשיטה במהלך חצי השנה שלפני הראיון - 54% הרבה/הרבה מאוד, 28% מעט ו-9% מעט מאוד; שיעור המשתמשים בשיטה הרבה/הרבה מאוד היה גבוה יותר בקרב מרפאים בעיסוק לעומת פיזיותרפיסטים; 60% מהבוגרים סברו שהשיטה קלה ליישום, אך 82% טענו שהשיטה דורשת השקעה פיסית גדולה של המטפל, ו-81% טענו שהשיטה דורשת רענון מתמיד של הידע שנרכש (נמצא קשר בין העמדות לגבי יישום השיטה לבין מידת השימוש בה); הצעות בולטות של הבוגרים לשיפור הקורס כללו הפחתת רמת האינטנסיביות שלו והגדלת החלק היישומי/מעשי על חשבון החלק התיאורטי; 95% מהבוגרים סברו שחשוב שיהיה ליווי מקצועי לשם התייעצות שוטפת בהפעלת השיטה; 77% מהבוגרים ציינו שהם מעוניינים בהכשרה נוספת בשיטה.

(פיזיותרפיה; ריפוי בעיסוק; שיקום; אירוע מוחי; פגועי ראש; קורסים מקצועיים; שביעות רצון)

062

אלרועי, אירית; גרוס, רויטל; רוזן, ברוך ואחרים:
אלימות כלפי צוותים במרפאות ראשוניות בקהילה והשוואה למרפאות יועצות
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 11-590, ירושלים 2011 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
www.jdc.org.il/brookdale.

לנוכח הגידול במקרי אלימות כלפי עובדי מערכת הבריאות, נעשה סקר מקיף לגבי תופעה זו במרפאות הקהילה של "שירותי בריאות כללית". בסקר נבחנו הנושאים הבאים: היקף ואופי האלימות נגד אנשי הצוות במרפאות; גורמי סיכון לאלימות; פעילות למניעת אלימות ואופן ההתמודדות עם מקרי אלימות; השפעות החשיפה לאלימות על רווחת הצוותים ועל השירות שניתן על-ידם; כיוונים למניעת אלימות והתמודדות יעילה יותר עם התופעה. בסקר נדגמו 51 מרפאות ראשוניות ו-15 מרפאות יועצות, שבהן מילאו אנשי הצוות שאלונים סגורים. בין הממצאים: 75% מאנשי הצוות דיווחו שהם חוו אלימות מילולית פעם אחת לפחות בשנה שחלפה (40% דיווחו על שלוש פעמים לפחות); אירועי האלימות השכיחים ביותר היו אלימות מילולית (48%), עדות לאלימות מילולית (43%), סירוב חולה לצאת מהחדר (23%) ותקיפה פיסית (6%); בכ-2/3 מהמקרים הפוגע היה המטופל עצמו, בכ-2/3 מהמקרים התוקף היה גבר; כ-20% מאנשי הצוות שחוו אלימות ציינו שהאירוע השפיע על איכות חייהם לרעה; התגובה השכיחה ביותר בעת אירוע אלימות היתה "ניסיון להרגיע את הפוגע" (57%), וב-14% מהמקרים נעשתה פנייה למשטרה (בכשליש ממקרי האלימות הפיזית); כ-30% מאנשי הצוות דיווחו שבעקבות אירוע האלימות הם נוטים להיענות יותר לדרישות המטופלים, וכ-40% ציינו שהם מקשיבים למטופלים ביתר סבלנות; כשליש מאנשי הצוות ציינו שהם חוששים מפגיעה מילולית על-ידי מטופלים, וכרבע ציינו שהם חוששים מפגיעה פיזית (כולל זריקת חפצים וסירוב לצאת מהחדר). בהשוואה בין המרפאות הראשוניות למרפאות היועצות נמצא, כי מקרי האלימות לסוגיה היו שכיחים פחות במרפאות היועצות.

(כוח-אדם רפואי; מרפאות; אלימות; אלימות מילולית)

063

Russ, Hayley; Giveon, Shmuel; Granek Catarivas, Martine; Yaphe, John:
The Effect of the Internet on the Patient-Doctor Relationship from the Patient's Perspective: A Survey from Primary Care
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 13: 4 (April 2011), pp. 220-224. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

מטרתו של המחקר המתואר במאמר הנוכחי היתה להעריך את מידת השימוש באינטרנט לשם חיפוש מידע בנושאי בריאות בקרב חולים שביקרו במרפאות ראשוניות ולהעריך את תפיסותיהם לגבי השפעת הצגת המידע המושג לרופא על יחסי הרופא-חולה. במחקר נדגמו 200 חולים בני 70-18 שטופלו ב-10 מרפאות ראשוניות של "שירותי בריאות כללית" באזור השרון ב-2006. שיעור ההיענות היה 69% (138 שאלונים מלאים). בין הממצאים: 87% מהמשיבים דיווחו שהם משתמשים במחשב אישי ובאינטרנט; 8.6% מהמשיבים דיווחו שהם משתמשים באינטרנט כדי לחפש מידע רפואי תמיד (32.5% לעתים קרובות, 30.5% לעתים נדירות ו-25.8% כלל לא); 81% ממחפשי המידע הרפואי באינטרנט ציינו שהם לא דיווחו או שדיווחו לעתים רחוקות על המידע לרופא; מבין אלה ששיתפו את הרופא במידע, 87% סברו שהיתה לכך השפעה חיובית על יחסי הרופא-חולה; גילם הממוצע של חולים ששיתפו את הרופא במידע שמצאו באינטרנט היה 43 שנים, לעומת 36 שנים בקרב אלה שלא שיתפו את הרופא במידע; 28% מהמשיבים ציינו שהם קיבלו המלצה מהרופא לקרוא מידע באתרי אינטרנט; 77.9% מהמשיבים ציינו שהם היו מעוניינים בהפניה כזו (83.7% מהמחפשים לעומת 59.2% מהלא-מחפשים); 14.7% מהמשיבים דיווחו שהם נטו לפעול לפי המידע שמצאו באינטרנט במקום להתייעץ עם הרופא.

(אינטרנט; חיפוש מידע; יחסי רופא - חולה)

064

Heymann, Anthony D.; Gross, Revital; Tabenkin, Hava et al:
Factors Associated with Hypertensive Patients’ Compliance with Recommended Lifestyle Behaviors
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 13: 9 (September 2011), pp. 553-557. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

חלק בלתי נפרד ומהותי בטיפול ביתר לחץ דם הוא טיפול לא-תרופתי, הכולל הפסקת עישון, הפחתה במשקל, תזונה מתאימה ופעילות גופנית סדירה. בפועל, מידת הציות של החולים להנחיות הטיפול התרופתיות והאחרות היא נמוכה. עקב כך, לחץ הדם נמצא בשליטה רק בקרב כשליש מהחולים ביתר לחץ דם. בעבודה המתוארת במאמר הנוכחי נבדקו גורמים הקשורים למידת הציות של חולים הלוקים ביתר לחץ דם להמלצות הקשורות בפעילות גופנית, הפסקת עישון ושמירה על תזונה נכונה. במסגרת העבודה, בוצע ניתוח משני של נתוני מדגם שכלל 1,125 חולי יתר לחץ דם בישראל ב-2003-2002 שטופלו במרפאות ראשוניות של "שירותי בריאות כללית" ושל "מכבי שירותי בריאות". בין הממצאים: כמחצית מהחולים דיווחו על ביצוע סדיר של פעילות גופנית ועל שמירה על תזונה מתאימה; 13% היו מעשנים; כמחצית מהמעשנים דיווחו על קבלת ייעוץ בנוגע להפסקת עישון; כמחצית מהמטופלים דיווחו על קבלת ייעוץ לגבי תזונה מתאימה וכשליש לגבי פעילות גופנית; כרבע מהמטופלים דיווחו שהם קיבלו הסבר בנוגע לביצוע עצמי של בדיקות לחץ דם ולאיתור סימני התדרדרות; כשליש מהמטופלים האמינו שאפשר להתמודד עם המחלה באמצעות טיפול תרופתי בלבד. מסקנת החוקרים היא, כי קבלת ייעוץ מרופא על אורח חיים בריא, על טיפול עצמי ועל המחלה, בצירוף אמונה חיובית של החולה לגבי רכיבים אלה, תורמים לשמירת אורח חיים בריא. לנוכח שיעורי הייעוץ הנמוכים, יש לחדד את חשיבות מתן הייעוץ בפני הרופאים הראשוניים ולהגביר את הכשרתם בנושא זה.

(יתר לחץ דם; גמילה מעישון; תזונה; פעילות גופנית; רופאים ראשוניים; יחסי רופא - חולה)

065

וקנין, שרונה; עבדי-קורק, יפעת; מרום, אלי ואחרים:
תמונת מצב הרפורמה של תרופות ללא מרשם לשיווק כללי בישראל – שנתיים לאחר יישומה

"הרפואה", 150: 1 (ינואר 2011), עמ' 8-4.

בשנים האחרונות קיימת מגמת גידול במספר התרופות ההופכות מתרופות מרשם לתרופות ללא מרשם (תל"מ). עד מאי 2005 הותרה מכירת תל"מ בישראל רק על-ידי רוקחים בבית מרקחת. במאי 2005 החלה רפורמה המתירה מכירת חלק מתרופות אלו כשהן ממוקמות על מדפים שמחוץ לדלפק בית המרקחת ובחנויות שאינן בתי מרקחת. במאמר זה מתוארת עבודה שנבחנו בה השינויים בדפוסי צריכת תל"מ בישראל בשתי נקודות זמן - לפני תחילת הרפורמה (אפריל-מאי 2005) ושנתיים לאחר החלתה (אפריל-אוגוסט 2007). במסגרת העבודה, נערכו סקרים טלפוניים וראיונות בקרב מדגם מייצג של אוכלוסיית ישראל בשתי נקודות הזמן הללו. בין הממצאים: כ-72% מהנשאלים דיווחו שהם נוהגים לקנות תל"מ; 70% מהנשאלים ציינו שהם היו מודעים לרפורמה, אך 75% מתוכם המשיכו לקנות תל"מ דרך הרוקח; 21% מהמשיבים דיווחו שהם קנו תל"מ שהיו על מדפים שמחוץ לדלפק בית המרקחת, ו-4% דיווחו שהם קנו תל"מ בחנויות מזון; לאחר הרפורמה רכשו 25% מהמשיבים תל"מ בבתי מרקחת פרטיים (25.7% לפני הרפורמה), 38.2% בבתי מרקחת של קופות החולים (42.9%), 33.7% ברשתות הפארם או במרכולים שיש בהם בית מרקחת (31.4%) ו-3.1% בחנויות מזון ללא בית מרקחת. לפיכך, נראה כי לא חל שינוי מהותי בהרגלי רכישת תל"מ לאחר החלת הרפורמה. עוד עולה מהממצאים, כי הגורם המשפיע ביותר על מקום קניית התרופות היה הניסיון האישי של הרוכש. לכיתוב שעל גבי האריזות ולהמלצות רוקחים וחברים היתה השפעה גבוהה יותר על בחירת התרופה לעומת ההשפעה של גורמים אלה לפני החלת הרפורמה.

(תרופות; צריכה; רפורמה)

066

Maor, Yasmin; Raz, Meir; Rubinstein, Ethan et al:
Changing Parents' Opinions Regarding Antibiotic Use in Primary Care
"European Journal of Pediatrics", 170: 3 (March 2011), pp. 359-364.

התנגדות החיידקים לטיפול תרופתי עולה, בין היתר, בשל שימוש-יתר באנטיביוטיקה. בעיה זו שכיחה במיוחד בקרב ילדים. בעבודה שמדווח עליה במאמר הנוכחי הוערכה יעילותו של מסע התערבות שנעשה בקרב הורים לילדים שטופלו במרפאות של "מכבי שירותי בריאות" במחוז השפלה בפברואר-מרס 2002 לגבי שימוש נכון באנטיביוטיקה. מסע זה כלל הצבת פוסטרים וחלוקת עלונים לגבי שימוש נכון באנטיביוטיקה, הסברים מהרופא המטפל וחוברות צביעה לילדים. כחודש לפני תחילת המסע חולק שאלון ל-868 הורים (קבוצת הבקרה) ב-27 מרפאות (86% מההורים היו נשים, והגיל הממוצע של הילדים היה 4 שנים). שאלון זה כלל שאלות בנוגע לשימוש בעבר באנטיביוטיקה, ידע על השפעות השימוש ועוד. קבוצת ההתערבות כללה 688 הורים, שמילאו את השאלון בזמן מסע ההתערבות. לא היו הבדלים בין הקבוצות במאפיינים חברתיים-כלכליים ובמאפייני התחלואה של הילדים. בין הממצאים: 395 הורים מקבוצת ההתערבות דיווחו שהם הבחינו במסע ההתערבות - 81.5% מתוכם ראו פוסטרים, 61.3% ראו או קיבלו עלון, ו-58.2% דיברו על שימוש-יתר באנטיביוטיקה עם רופא הילדים; המשתנים שנמצאו קשורים לציפיות נמוכות מטיפול אנטיביוטי היו ידע מוקדם על השפעות טיפול אנטיביוטי, שימוש מועט באנטיביוטיקה בשנה האחרונה, רמת השכלה של יותר מ-12 שנות לימוד וחשיפה למסע ההתערבות; ציפיות נמוכות ומובהקות יותר מהיעילות של טיפול אנטיביוטי נמצאו בקרב ההורים בקבוצת ההתערבות, אלה שהבחינו במסע ההתערבות.

(אנטיביוטיקה; ילדים; טיפול תרופתי; הסברה; עמדות)

067

Grinshpoon, Alexander; Khawaled, Razek; Polakiewicz, Jacob et al:
Psychiatric Hospitalization by Court Observation Order in Israel: A Ten-Year Follow-up Study
"Israel Journal of Psychiatry", 48: 3 (2011), pp. 201-206. The article appears on the Journal's Website: www.psychiatry.org.il/journal.

בישראל ניתן על-פי חוק להפנות נאשמים לבתי-חולים פסיכיאטריים לצורך הערכת מסוגלותם לעמוד לדין, כאשר מתעורר צורך לכך. מטרתה של העבודה המתוארת במאמר הנוכחי היתה לבדוק את שיעור הנאשמים שאושפזו על-פי צו בית-משפט ושאובחנו כלוקים בהפרעה נפשית בתקופה 1991 עד 1995. כמו כן, נעשה מעקב אחר אשפוזים חוזרים לאורך 10 שנים. העבודה התבססה על נתוני מאגר הנתונים הארצי על אודות המאושפזים בבתי-חולים פסיכיאטריים ובמחלקות פסיכיאטריות בבתי-חולים כלליים, המנוהל על-פי חוק במשרד הבריאות, לגבי בני 18 ומעלה שאושפזו בשנים 1995-1991. בין הממצאים: מבין 1,848 הנאשמים שהופנו להערכה פסיכיאטרית, 1,532 (83%) שוחררו לאחר שלא אובחנו כלוקים בהפרעות נפשיות לסוגיהן, ו-316 (17%) אובחנו כלוקים בהפרעה כלשהי; מבין אלו שלא אובחנו, 36% לא אושפזו כלל ו-64% אושפזו לפחות פעם אחת במהלך 10 השנים שלאחר הפניית בית-המשפט (54% סבלו מהפרעה נפשית, 24% מהפרעת אישיות, 10% מהפרעות אורגניות ו-12% האחרים אושפזו לצורך הסתכלות חוזרת). מסקנת החוקרים היא, כי לאור שיעור האשפוזים הגבוה בתקופת המעקב יש צורך לבחון את תופעת חוסר האבחון בהסתכלות הראשונה.

(בריאות הנפש; הפרעות נפשיות; אשפוז פסיכיאטרי; בתי-משפט)

068

Mansbach-Kleinfeld, Ivonne; Palti, Hava; Ifrah, Anneke et al:
Missed Chances: Primary Care Practitioners' Opportunity to Identify, Treat and Refer Adolescents with Mental Disorders
"Israel Journal of Psychiatry", 48: 3 (2011), pp. 150-156. The article appears on the Journal's Website: www.psychiatry.org.il/journal.

מעט מתבגרים הסובלים מבעיות נפשיות פונים לעזרה מקצועית, ולעומת זאת, רבים מהמתבגרים פונים לרופאים ראשוניים במרפאות הקהילה באופן סדיר. בסקר בריאות הנפש בקרב מתבגרים (בני 17-14) שנערך ב-2005-2004 נמצא, כי כ-12% מהמתבגרים בישראל סובלים מהפרעות נפשיות, אך רק כ-40% מהם (או אמהותיהם) פנו לייעוץ פורמלי או בלתי-פורמלי בתחום בריאות הנפש. נמצא, כי כ-69% מכלל המתבגרים ביקרו אצל רופא ראשוני במהלך 12 החודשים שקדמו לסקר - 81.2% מהמתבגרים שסבלו מהפרעה נפשית כלשהי ו-67.2% מהמתבגרים שלא סבלו מכל הפרעה; מבין המתבגרים עם הפרעה נפשית שאמהותיהם לא פנו לייעוץ נפשי עבורם, 76.5% ביקרו אצל רופא ראשוני. יותר מ-75% מהמתבגרים עם הפרעה נפשית שלא פנו לעזרה נפשית במהלך 12 החודשים שקדמו לסקר ביקרו אצל רופא ראשוני באותה תקופה. מכאן, שלרופאים הראשוניים יש חשיבות בזיהוי מתבגרים הסובלים מבעיות נפשיות ובהפנייתם לגורמים מקצועיים שיעניקו להם את הטיפול הראוי. כמו כן, חשוב שהרופאים הראשוניים יערכו מעקב אחר אותם מתבגרים. המחקר כולל ניתוח של הפניות של המתבגרים לרופאים ראשוניים לפי המאפיינים הבאים: גיל, מגדר, קבוצת אוכלוסייה, סוג יישוב, ארץ מוצא, הורים נשואים או גרושים, מספר הילדים במשפחה, השכלת האם, תעסוקת האב, האם יש ביטוח בריאות משלים ועוד. אחד הממצאים הבולטים היה שהסיכוי שמתבגר יהודי יבקר אצל רופא משפחה היה גבוה פי 3.4 לעומת מתבגר ערבי. כמו כן, הסיכוי שמתבגר עם הפרעה נפשית יבקר אצל רופא משפחה היה גבוה פי 2.3 לעומת מתבגר ללא הפרעה נפשית.

(מתבגרים; הפרעות נפשיות; פנייה לטיפול מקצועי; רופאים ראשוניים)

069

Svetlicky, Vlad; Solomon, Zahava; Benbenishty, Ramy et al:
Combat Exposure, Posttraumatic Stress Symptoms and Risk-Taking Behavior in Veterans of the Second Lebanon War
"Israel Journal of Psychiatry", 47: 4 (2010), pp. 276-283. The article appears on the Journal's Website: www.psychiatry.org.il/journal.

חשיפה להלם קרב היא גורם סיכון למגוון הפרעות פסיכיאטריות ובמיוחד להפרעות פוסט-טראומטיות (PTSD). במחקרים שנערכו בקרב לוחמים נמצא, כי לוחמים הסובלים מהפרעות פוסט-טראומטיות נוטים להתנהגויות סיכון. במחקר המתואר במאמר הנוכחי נבדק האם התנהגויות הסיכון הן תוצאה ישירה של החשיפה לטראומה או שהן סימפטום של הפרעה פוסט-טראומטית. המדגם כלל את כל 274 חיילי המילואים הקרביים שפנו לטיפול ביחידה לתגובות קרב בצה"ל בין אוגוסט 2007 ליוני 2008 בעקבות השתתפותם במלחמת לבנון השנייה. התקבלו 180 שאלונים מלאים (שיעור היענות של 65.7%). השאלון כלל נתונים על מאפיינים חברתיים-כלכליים וצבאיים, חשיפה למתחים בשדה הקרב, תפקוד ביום-יום, תסמונת פוסט-טראומטית והתנהגויות סיכון. בין הממצאים: כ-84% מהנבדקים דיווחו על השתתפות בפעילות הכרוכה בסיכון לעתים קרובות או לעתים קרובות מאוד במהלך ששת החודשים הקודמים; קרוב למחצית מהנבדקים דיווחו שהם היו עדים לפציעות ולמוות במידה בינונית או גבוהה; כשליש מהנבדקים דיווחו על התנהגות לא-ראויה בתעסוקה, כרבע דיווחו על התנהגות אלימה, וכ-12% דיווחו על שימוש בחומרים פסיכואקטיביים; כ-71% מהנבדקים סבלו מכל המאפיינים של הפרעה פוסט-טראומטית; צעירים, רווקים ואנשים ללא ילדים גילו נטייה גבוהה יותר להתנהגויות סיכון; חשיפה גבוהה לשדה הקרב נמצאה קשורה לנטייה חזקה יותר להתנהגויות סיכון.

(חיילים; תגובות קרב; מלחמות [השפעות]; הפרעות פוסט-טראומטיות)

070

Katz, Gregory; Durst, Rimona; Shufman, Emi et al:
A Comparative Study of Psychiatric Inpatients in a General Hospital and a Psychiatric Hospital in Israel: Demographics, Psychopathological Aspects and Drug Abuse Patterns
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 13: 6 (June 2011), pp. 329-332. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

הרפורמה בשירותי בריאות הנפש בישראל הביאה לצמצום ניכר במספר המיטות לאשפוז פסיכיאטרי. מספר מומחים וקובעי מדיניות קוראים להמשך הרפורמה ולהעברת המיטות למחלקות פסיכיאטריות בבתי-חולים כלליים. בעבודה שמדווח עליה במאמר הנוכחי הושוו מאפייניהם הדמוגרפיים, האבחוניים והפסיכופתולוגיים של חולים פסיכיאטריים שאושפזו בבית-חולים פסיכיאטרי לבין מאפיינים אלה בקרב חולים שאושפזו בבית-חולים כללי. כמו כן, הושוו דפוסי השימוש שלהם בסמים. השוואה זו נועדה להעריך את מידת מוכנותם של בתי-חולים כלליים להרחבת השירותים הפסיכיאטריים שהם מספקים. במסגרת העבודה נדגמו 250 חולים עוקבים שאושפזו במרכז הירושלמי לבריאות הנפש "כפר שאול" ו-220 חולים שאושפזו במחלקה הפסיכיאטרית של המרכז הרפואי "שיבא" ב-2006-2003. בין הממצאים: החולים בבית-החולים הפסיכיאטרי היו צעירים יותר, רובם גברים ותלויים יותר בתשלומי המוסד לביטוח לאומי; האבחנות הבולטות בבית-החולים הכללי היו הפרעות רגשיות וחרדות, ובבית-החולים הפסיכיאטרי - סכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות אחרות; החולים בבית-החולים הכללי סבלו יותר מדיכאון, ובבית-החולים הפסיכיאטרי החולים סבלו יותר מתסמיני מאניה וסכיזופרניה; שיעורי השימוש בסמים היו גבוהים יותר באופן מובהק בבית-החולים הפסיכיאטרי. לנוכח ההבדלים הבולטים בין שתי הקבוצות במאפייני החולים, כדי לבצע העברה על מיטות אשפוז פסיכיאטרי מבתי-חולים פסיכיאטריים לבתי-חולים כלליים, יש להיערך לשינויים מהותיים בארגון, בהכשרה ובמימון של שירותים פסיכיאטריים בבתי-החולים הכלליים.

(הפרעות נפשיות; אשפוז פסיכיאטרי; מחלקות פסיכיאטריות; בתי חולים פסיכיאטריים; אבחון רפואי; שימוש בסמים; מדיניות בריאות)

071

Beeri Schnaider, Michal; Goldbourt, Uri:
Late-Life Dementia Predicts Mortality Beyond Established Midlife Risk Factors

"American Journal of Geriatric Psychiatry", 19: 1 (January 2011), pp. 79-87.

במאמר זה מדווח על מחקר שמטרתו היתה להשוות את שיעורי התמותה בין קשישים שלקו בדמנציה לבין קשישים שלא לקו במחלה ואת הקשרים השונים של גורמי הסיכון של אמצע החיים עם תמותה לפי מצב הדמנציה. במסגרת המחקר נבדקו נתונים של 10,059 גברים יהודים עובדי מדינה, אשר השתתפו בשנות ה-60' במחקר הישראלי של מחלת לב איסכמית. 1,713 איש מתוכם עברו ב-2000-1999 בדיקה לאיתור דמנציה – 307 אובחנו כלוקים בדמנציה. במהלך שש השנים שלאחר בדיקת הדמנציה נפטרו 718 מהנבדקים (42%) – 71.8% מהלוקים בדמנציה ו-35.4% מאלה שלא לקו בדמנציה. בניתוח רב-משתני של שתי הקבוצות נמצא, כי הסיכון לתמותה של הלוקים בדמנציה בהשוואה לאלה שלא לקו במחלה היה פי 2.27; גורמי סיכון בולטים לתמותה היו מיצב חברתי-כלכלי, לחץ דם סיסטולי (לחץ הדם שנמדד בזמן התכווצות שריר הלב) ולחץ דם דיאסטולי (לחץ הדם שנמדד בעת המנוחה של שריר הלב בין שתי פעימות) גבוהים ועישון במהלך החיים; לא נמצא קשר בין תמותה לבין רמת הכולסטרול באמצע החיים; אף אחד מהקשרים של גורמי הסיכון עם דמנציה לא נמצא מובהק סטטיסטית.

(קשישים; תשישות נפש; דמנציה; תמותה)

072

Auslander, Gail K.:
Family Caregivers of Hospitalized Adults in Israel: A Point-Prevalence Survey and Exploration of Tasks and Motives
"Research in Nursing & Health", 34:3 (June 2011), pp. 204-217.

במאמר זה מתואר מחקר שנועד לבחון את היקף התופעה של בני משפחה המטפלים באנשים מבוגרים (יקיריהם) המאושפזים בבתי-חולים בישראל, וכן לבדוק מהן משימותיהם העיקריות של המטפלים ומהם המאפיינים של המטפלים והמטופלים. מבין 1,076 החולים שנדגמו, ל-744 (69%) היו מטפלים בני משפחה. במסגרת המחקר רואיינו 513 מטפלים. בין הממצאים: המטפלים שהו בבית-החולים שמונה שעות ביממה בממוצע, והם עסקו בעיקר בהשגחה על החולה; ההנעה העיקרית של המטפלים היתה הרצון לעזור לחולה; המשתנים שהסבירו את ביצוע המשימה על-ידי המטפל היו, בסדר יורד: הרצון לסייע לרווחתו של החולה, הרצון לוודא את איכות הטיפול של הצוותים הרפואיים ולחצים חיצוניים; המשתנים שהסבירו את משך שהותו של בן המשפחה המטפל בבית-החולים היו גילו של המטופל והנעת המטפל הקשורה לרווח נפשי ולדאגה מהיפרדות.

(בתי-חולים; אשפוז; קשישים; טיפול על-ידי המשפחה; רווחה רגשית; איכות הטיפול)

073

Fridman, Ayala; Bakermans-Kranenburg, Marian; Sagi-Schwartz, Abraham et al:
Coping in Old Age with Extreme Childhood Trauma: Aging Holocaust Survivors and Their Offspring Facing New Challenges

"Aging & Mental Health", 15:2 (2011), pp. 232-242.

טראומות נפשיות מתקופת הילדות עלולות להימשך כל החיים ולפגוע ביכולת ההתמודדות של קשישים עם האתגרים הנפשיים של הזִקְנָה. במאמר זה מדווח על מחקר שנבדקה בו סוגיה זו לגבי קשישות ניצולות שואה וההשפעה על בנותיהן. במחקר נערכה השוואה בין שתי קבוצות: קבוצת המחקר - 32 קשישות ניצולות שואה ו-47 בנותיהן; קבוצת בקרה - 33 קשישות שלא נחשפו לזוועות השואה ו-32 בנותיהן. במחקר נבחנה בריאותן הנפשית של המשתתפות, בריאותן הגופנית, שביעות רצונן מהחיים, האם יש להן תסמינים של דיסוציאציה (הינתקות) ותפקודן הקוגניטיבי. מחקר זה מהווה מחקר המשך למחקר קודם שנערך בקרב אותן משתתפות לפני 11 שנים. בין הממצאים: בקרב ניצולות השואה נתגלו יותר תסמינים של דיסוציאציה, כמו גם תחושת סיפוק נמוכה יותר מחייהן בהשוואה לקשישות מקבוצת הבקרה; לא נתגלו הבדלים מהותיים במאפייניהן של הבנות משתי הקבוצות מבחינת רווחתן הרגשית ורמות תפקודן הפיסית, הנפשית והקוגניטיבית. מסקנת החוקרים על-פי הממצאים היא, כי ניצולי שואה עדיין סובלים מהפרעות פוסט-טראומטיות כמעט 70 שנה לאחר השואה, אולם ניכר שהבריאות הנפשית של הדור השני לא נפגעה.

(ניצולי שואה; קשישים; נשים; דור שני; הפרעות פוסט-טראומתיות; כושר קוגניטיבי; איכות חיים; זקנה; בדידות)

074

Levy, Jaime; Lifshitz, Tova; Goldfarb, Dan et al:
Screening For Diabetic Retinopathy with a Mobile Non-Mydriatic Digital Fundus Camera in Southern Israel
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 13: 3 (March 2011), pp. 137-140. The article appears on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

שיעורי היארעות סוכרת בישראל הם כ-8% בקרב כלל האוכלוסייה וכ-20% בקרב בני 65 ומעלה. עיוורון כתוצאה מסיבוך של רטינופתיה סוכרתית (diabetic retinopathy) גורם ל-14.4% מכלל מקרי העיוורון המוכרים כחוק בישראל. גורם הסיכון העיקרי למחלה הוא משך הופעת הסוכרת – מ-25% מהלוקים בסוכרת במשך חמש שנים עד 80% מהלוקים בסוכרת במשך 15 שנה. איתור מוקדם של המחלה מאפשר טיפול באמצעות לייזר. בפועל, רק כ-60% מחולי הסוכרת בישראל עוברים בדיקות ראייה סדירות. שירותי בריאות כללית הפעילה בדרום הארץ שירות חדש לבדיקת ראייה בקרב חולי סוכרת באמצעות מצלמה מיוחדת (Topcon TRC NW6S non-mydriatic camera). בעבודה המתוארת במאמר זה הוערכה יעילות השירות. הבדיקות התבצעו בתשע מרפאות ראשוניות בקרב חולי סוכרת בני 18 ומעלה בינואר-אוקטובר 2009. בין הממצאים: אצל 53% מ-4,318 הנבדקים התקבלו תוצאות תקינות; בקרב 15.8% נתגלתה רטינופתיה סוכרתית; בקרב 9.3% התגלו סיכונים אפשריים אחרים לראייה; ב-16% מהמקרים התמונות שהתקבלו לא היו איכותיות מספיק לצורך הערכה. מסקנת החוקרים היא, כי שיטת האבחון באמצעות המצלמה המיוחדת היא יעילה וכי יש לשקול את הרחבת השימוש בה ליתר המרפאות בישראל.

(סוכרת; עיוורון; בדיקות רפואיות)

ה. חברה, תרבות ופנאי

פרסומים

075

פני החברה בישראל – דו"ח מס' 4
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 4 בסדרה, ירושלים 2011, 317 עמ' ושלוש מפות. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

דו"ח זה הוא הדו"ח הרביעי בסדרה שבה מוצגים היבטים חברתיים של האוכלוסייה בישראל. דו"ח פני החברה מתפרסם מדי שנה, והוא כולל גרעין קבוע של נושאים ונושא נוסף הנסקר בהרחבה ומוקדש בכל שנה להיבט אחר. השנה מתמקד הדו"ח במשקי-בית ובמשפחות בישראל, תוך הצגת מאפייניהם ופערים ביניהם. דגש מיוחד הושם על משפחות צעירות עם ילדים עד גיל 18 ועל משקי-בית של נפש אחת. הדו"ח מתבסס, בין היתר, על נתוני הסקרים הבאים של הלמ"ס: הסקר החברתי, סקר כוח-אדם, סקר הוצאות משק-הבית, סקר הכנסות וסקר בריאות. כן נלקחו נתונים מקבצים ממוחשבים ומפרסומים שהתקבלו ממשרדי ממשלה, כגון משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הפנים, המשרד להגנת הסביבה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ומשטרת ישראל. הדו"ח מורכב השנה משמונה פרקים, כדלקמן: 1) רווחת האוכלוסייה, תעסוקה ורמת חיים; 2) עוני והדרה חברתית בהשוואה למדינות האיחוד האירופי; 3) שירותי רווחה; 4) חינוך והשכלה; 5) בריאות; 6) תחבורה ותאונות דרכים; 7) חוק וסדר;   8) סביבה. כל פרק כולל מבוא, הגדרות והסברים, פירוט של מקורות הנתונים, ממצאים עיקריים, לוחות ותרשימים. הפרסום כולל השוואות למדינות האיחוד האירופי ולמדינות החברות בארגון ה-OECD.

(משקי-בית; משפחה; דיור; תעסוקה; אבטלה; הכנסה; הוצאות משפחה; צריכה; מוצרים בני קיימה; איכות חיים; בדידות; תמיכה משפחתית; יחסי משפחה; נישואין; גירושין; עוני; ביטחון סוציאלי; שירותי רווחה; עבריינות; עבריינות נוער; אלימות; רמת השכלה; הישגים לימודיים; נשירה מלימודים; בחינות בגרות; תארים אקדמיים; שירותי בריאות; ביטוח בריאות; תוחלת חיים; פריון [ילודה]; תמותה; תמותת תינוקות; סיבות מוות; מוגבלויות; עישון; השמנת-יתר; תאונות דרכים; תחבורה ציבורית; איכות הסביבה)

076

שמעוני, עדנה:
פיתוח ובחינה של שאלון למדידת רווחת הילדים בראייה סובייקטיבית
בית-הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2011, 164 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום באתר: http://arad.mscc.huji.ac.il/dissertations/H/JWE/001720734.pdf.

לנוכח מספרם המצומצם ומגבלותיהם של מחקרים על רווחה ופעילויות פנאי של ילדים בעולם מנקודת מבט סובייקטיבית, יזמו חוקרים מאנגליה, מגרמניה, מספרד, מישראל, מ-UNICEF ומה-OECD פיתוח ובנייה של כלי מדידה של רווחה סובייקטיבית של ילדים, שיהיה בר-השוואה בין מדינות ובתוך מדינות. העבודה הנוכחית היא חלק מפרויקט משותף זה, והיא נועדה לפתח ולבחון שאלון למדידת רווחת הילדים בראייה סובייקטיבית ולאסוף מידע על פעילויותיהם בחיי היום-יום, כשהילדים הם מקור המידע. במחקר זה השתתפו 262 ילדים משני בתי-ספר במגזר היהודי ובמגזר הערבי. הילדים נשאלו על תנאי מחייתם, על פעילויותיהם ועל שביעות רצונם מהחיים באופן כללי ומתחומי חיים ספציפיים (בית, משפחה, כסף, בית-הספר, פנאי, בריאות, דת ועוד). נמצא, כי למרות שהילדים שהשתתפו במחקר היו מרקע חברתי-כלכלי חלש, כ-55% מהיהודים וכ-60% מהערבים דיווחו כי הם מעולם לא היו מודאגים בגלל כסף, ורובם חשו שהם עשירים יותר מאחרים או בעלי עושר ממוצע. בהשוואה לילדים היהודים, הילדים הערבים הקדישו זמן רב יותר לפעילויות ספורט, לקריאה, למשחק, להכנת שיעורי בית ולפעילויות עם המשפחה, ואילו הילדים היהודים הקדישו זמן רב יותר לצפייה בטלוויזיה, לפעילויות במחשב, למטלות בבית, ליציאה לבילויים ולפעילויות עם חברים. עוד נמצא, כי בהשוואה לילדים היהודים, הילדים הערבים היו מרוצים יותר מהיחסים עם משפחתם, מבית-הספר שלהם ומדתם. לעומת זאת, הילדים היהודים העידו שיש להם די פרטיות בבית יותר מאשר הילדים הערבים. אשר לשביעות הרצון הכללית מהחיים, נמדדה רמה גבוהה של שביעות רצון: 16.9 בסולם מ-0 עד 20. לא נמצאו הבדלים מהותיים בין המינים.

(ילדים; איכות חיים; שביעות רצון; פעילויות פנאי; יחסי משפחה; אושר; מיצב חברתי-כלכלי; דתיות; למידה; אינטרנט; צפייה בטלוויזיה; מפגשים חברתיים)

077

וייסבלאי, אתי:
אובדנות בקרב ילדים ובני נוער
מרכז המחקר והמידע, הכנסת, ירושלים 2011, 18 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז:
www.knesset.gov.il/mmm.

בפרסום זה מוצגים נתונים על התאבדות והתנהגות אובדנית בקרב ילדים ובני נוער בישראל, ונדונים גורמי הסיכון להתאבדות בגיל הילדות ובגיל ההתבגרות, דרכים למניעת אובדנות ולטיפול בה ופעילויות של גורמים ממשלתיים למניעת התאבדות, ובכלל זה פעילות במסגרת התכנית הלאומית למניעת אובדנות. הפרסום מבוסס על נתוני משרד הבריאות, ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים, המועצה הלאומית לשלום הילד ועוד. בין הממצאים: בכל שנה מתאבדים בישראל כ-12-6 בני נוער, וכ-700-600 ניסיונות התאבדות של בני נוער מסתיימים בפגיעה ובפנייה לחדר מיון; כ-80% מבני הנוער המתאבדים הם בנים, אך ניסיונות התאבדות שלא צלחו הם שכיחים יותר בקרב בנות (ב-2008 כ-78% מניסיונות ההתאבדות היו של בנות); בסקר בין-לאומי להתנהגות בריאות של בני נוער שנעשה ב-2002 דיווחו כ-13% מהמתבגרים בישראל כי הם חשבו ברצינות על התאבדות, וכ-6% דיווחו כי הם ניסו להתאבד בפועל; כ-30%-10% מבני הנוער המתאבדים בישראל הם בני פחות מ-15; שיעורי ההתאבדות בקרב בני 19-15 בישראל הם נמוכים יחסית למדינות ה- OECD, ביחוד בקרב נערות; ניסיונות התאבדות הם שכיחים יותר בקרב עולים חדשים לעומת ילידי ישראל; בשנים 2008-2000 ירדו שיעורי ההתאבדות בקרב מתבגרים בישראל בהשוואה לעשור הקודם, ומאז 2004 ואילך יש יציבות בשיעורי המתאבדים; לפי נתוני משרד הבריאות, מספר ניסיונות ההתאבדות של מתבגרים נמצא בירידה בשנים האחרונות, לאחר שהגיע לשיא באמצע העשור הקודם; לפי נתוני המכון הארצי למידע בהרעלות, כשליש ממקרי החשיפה לרעלים של בני 17-13 ב-2009 היו עקב ניסיונות התאבדות.

(התאבדות; מתבגרים; תכניות התערבות)

078

מאנע, עדי:
הבניית זהות ותחושת איום בין-אישי במפגש לימודי של מתבגרים יהודים וערבים-בדואים בנגב

"מגמות", מ"ז: 4-3 (יוני 2011), עמ' 451-415 (עברית, סיכום באנגלית).

במאמר זה מתואר מחקר שנבחנה בו הבניית הזהות הקולקטיבית של מתבגרים מהמגזר הערבי (בדואי) בנגב, כפי שזו מצטיירת בעיניהם ובעיני מתבגרים מקבוצת הרוב היהודית שעמם הם נפגשים במסגרת מיזם לימודי משותף. מיזם זה הוא מיזם לימודי תלת-שנתי לתלמידים מצטיינים מכיתות י'-י"ב מ-28 בתי-ספר מהדרום, בהם 4 בתי-ספר מהמגזר הערבי. המפגש מתקיים אחת לשבוע במוסד אקדמי במשך יום שלם, ובו נדונים לעומק נושאים הנלמדים בבתי-הספר. במסגרת המחקר, נבדקו הקשרים שבין רכיבי הזהות (ייצוגי זהות וזהויות קולקטיביות) של התלמידים לבין תחושת האיום (במישור הבין-אישי) המתעוררת במפגש בין שתי הקבוצות. הנתונים נאספו בתחילת שנת הלימודים תשס"ה ובסופה. המחקר בוצע באמצעות שאלונים למילוי עצמי בקרב 567 תלמידים - 445 יהודים ו-122 ערבים. בין הממצאים: הגדרות הזהות השכיחות ביותר בקרב המתבגרים הבדואים היו ערבי ומוסלמי; בנים ובנות בדואים ייחסו לעצמם באופן מובהק עוצמה גבוהה יותר של ייצוגי זהות ערבית, מוסלמית ופלסטינית בהשוואה לעוצמת הזהויות שייחסו להם עמיתיהם היהודים; התלמידים הבדואים הגדירו עצמם באמצעות ייצוגי זהות המבטאים יריבות, ולצד זאת הם גם הציגו ניסיון לשלב בין רכיבי הזהות הערבית לזהות היהודית-ישראלית; כמו כן, הם ביטאו ניסיון לשלב בין הזהות הערבית לזהות הישראלית בעוצמה רבה יותר מזו שייחסו להם המתבגרים היהודים. ממצא זה פורש כמשקף את נטייתם של התלמידים הבדואים לחזק את זהותם החברתית, בעוד שהתלמידים היהודים נטו להפחית בעוצמתן של מגמות אלו. אשר לשאלה, האם נטיות אלו קשורות לתחושות איום המתעוררות במפגש הבין-קבוצתי, התקבלה תשובה חלקית: נמצאו קשרים חיוביים בין תחושות האיום לבין הזהויות הקונפליקטואליות (זהות יריבה וזהות פלסטינית) וקשרים שליליים בין תחושות אלו לבין הזהויות המשותפות (זהות מורחבת וזהות ישראלית). כמו כן, נמצאו הבדלים בין בנים לבנות בשני המגזרים.

(מתבגרים; בדואים; נגב; זהות לאומית; זהות ישראלית; זהות קבוצתית; יחסי ערבים - יהודים)

079

פרגו, אורי:
זהויות קולקטיביות של נוער יהודי, ערבי ודרוזי בישראל

"מגמות", מ"ז: 4-3 (יוני 2011), עמ' 544-518 (עברית, סיכום באנגלית).

במאמר זה מתוארים ממצאי מחקר שהושוו בו מאפייני הזהויות הקולקטיביות - ישראלית, יהודית, ערבית ודרוזית - של מתבגרים בישראל. המחקר, שנערך ב-2004-2003, התבסס על ניתוח ממצאי שאלונים שמילאו תלמידי כיתות י"א מ-26 בתי-ספר באזור הצפון - 658 יהודים, 493 ערבים ו-265 דרוזים. הממצאים העיקריים: חוויית הזהות הישראלית נמצאה חזקה יותר בקרב התלמידים היהודים, חזקה פחות בקרב התלמידים הדרוזים וחלשה עוד יותר בקרב התלמידים הערבים; מבחינת תפיסת הזהות הקולקטיבית המגזרית הרלוונטית - היהודית, הערבית והדרוזית – נמצאו הבדלים קטנים יותר בין שלוש הקבוצות, אך כל אחת מהן נמצאה חזקה יותר מהזהות הישראלית; רוב התלמידים היהודים דיווחו על חפיפה וקשר חיובי בין הזהות הישראלית שלהם לזהות היהודית; רוב התלמידים הדרוזים לא ראו קשר בין זהותם הישראלית לזהותם הדרוזית, ואילו רוב התלמידים הערבים דיווחו על חוסר קשר בין זהותם הישראלית לזהותם הערבית או על ניגוד ביניהן; התלמידים הערבים והדרוזים ביטאו קִרבה ליהודים יותר מהקִרבה שביטאו התלמידים היהודים כלפיהם, והתלמידים הדרוזים הביעו יותר קִרבה ליהודים מאשר לערבים; בקרב רוב התלמידים היהודים נמצאה בולטוּת רבה יחסית של זהותם האישית לעומת זו הקולקטיבית. לעומתם, אצל רוב התלמידים הערבים והדרוזים נמצאה בולטות רבה יחסית של זהותם הקולקטיבית המגזרית לעומת זהותם האישית; רוב המשיבים ציינו שהם היו רוצים להיוולד כבני קבוצתם: 92% מהדרוזים, 83% מהיהודים ו-69% מהערבים; 77% מהתלמידים היהודים ציינו שהם היו רוצים להיוולד בישראל, לעומת 51% מהדרוזים ו-17% מהערבים.

(יהודים; ערביי ישראל; דרוזים; מתבגרים; זהות קבוצתית; זהות לאומית; זהות ישראלית)

080

גילת, יצחק; עזר, חנה; שגיא, רחל:
חיפוש עזרה בקרב מתבגרים: עמדותיהם כלפי פנייה למקורות מקוונים ומסורתיים

"מגמות", מ"ז: 4-3 (יוני 2011), עמ' 640-616 (עברית, סיכום באנגלית).

במאמר זה מתואר מחקר שנבחנה בו נכונותם של תלמידים מתבגרים לפנות לעזרה עקב קשיים בלימודים ועקב מצוקות אישיות. במסגרת המחקר נבדקו עמדות כלפי פנייה לעזרה לגורמים שונים, כולל שימוש באינטרנט כמקור לעזרה. כמו כן, נבחן הקשר שבין העמדות כלפי פנייה באמצעות האינטרנט ופנייה למקורות מסורתיים לבין גיל, מין ורווחה נפשית. במחקר השתתפו 335 תלמידים: 165 תלמידי כיתות ז' ו-170 תלמידי כיתות י"א משישה בתי-ספר במרכז הארץ. התלמידים מילאו שלושה שאלונים: שאלון עמדות כלפי פנייה לעזרה, שאלון שימוש באינטרנט ושאלון לבחינת רווחה נפשית. בין הממצאים: מקורות העזרה עקב קשיים לימודיים היו (בסדר יורד) - 1) הורים וחברים; 2) מחנך ומורה; 3) אינטרנט; 4) יועצת חינוכית; 5) פסיכולוג; מקורות העזרה עקב מצוקות אישיות היו (בסדר יורד): 1) חברים והורים; 2) פסיכולוג, מחנך, אינטרנט ויועצת חינוכית; 3) מורה. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין בנים לבנות ובין תלמידי כיתות ז' לתלמידי כיתות י"א בעוצמת תחושת הרווחה הנפשית; ככל שתחושת הרווחה הנפשית היתה גבוהה יותר, הנכונות לפנות לעזרת ההורים, הן עקב קשיים בלימודים והן עקב מצוקות אישיות, היתה גבוהה יותר. הממצאים הראו כי התלמידים נטו לפנות להוריהם ולחבריהם יותר מאשר למקורות עזרה אחרים. בנוגע לאינטרנט, נמצא שהוא מהווה מקור משיכה לאלה המתקשים לפנות לעזרה למקורות מסורתיים, כגון מתבגרים שרווחתם הנפשית היא נמוכה יחסית. הנימוק השכיח ביותר להימנעות מפנייה באינטרנט היה חשש מאי-שמירת סודיות. הנימוק השכיח ביותר להימנעות מפנייה למורים ולמחנכים היה היעדר קרבה רגשית. בקרב המשתמשים באינטרנט כמקור לעזרה, היתרונות העיקריים של שימוש זה היו האפשרות להיות אנונימי והאפשרות לחזור ולקרוא את התשובות/התגובות בכל עת.

(מתבגרים; למידה; בקשת עזרה; אינטרנט; רווחה רגשית; תמיכה משפחתית; תמיכה חברתית; ייעוץ; יחסי מורים – תלמידים; יחסי הורים – ילדים; יחסים בין-אישיים)

081

הורוביץ, תמר; ברוש, תמי; בר-המבורגר, רחל:
דפוסי שימוש בסמים ובאלכוהול בקרב נוער יוצא ברית המועצות לשעבר
מכון הנרייטה סאלד, ירושלים 2011, 223 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוך עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
www.antidrugs.gov.il.

במחקר זה, שנערך בקרב בני נוער יוצאי ברית-המועצות לשעבר, נבדקו הסוגיות הבאות: השפעת הרקע של העולים על השימוש בחומרים ממכרים; ייחודיות בדפוסי השימוש בסמים ובאלכוהול בקרב בני נוער אלה; האם יש מכנה משותף בשימוש בחומרים ממכרים מסוגים שונים; הבדלים בדפוסי השימוש בסמים לעומת דפוסי השימוש באלכוהול; הבדלים בדפוסי השימוש לפי מסגרות חינוך; מניעים לשימוש בחומרים ממכרים. המחקר כלל ראיונות עומק עם 53 בני נוער ו-45 הורים, שלוש קבוצות מיקוד ו-285 שאלונים שנמסרו לבני נוער מארבע מסגרות חינוכיות שונות. בין הממצאים: כ-75% מבני הנוער דיווחו שהם צרכו שתייה חריפה בשנה האחרונה, כשליש מהם בתדירות העולה על פעם בשבוע; כשליש מבני הנוער דיווחו שהם צרכו יותר מ-4 מנות משקה בהזדמנות האחרונה שבה שתו; כשליש מבני הנוער ציינו שהם השתכרו לפחות 4 פעמים במהלך חייהם, וכמחצית מהנערים קיבלו ציון גבוה במדד לשתיית בולמוס (שקלול של תדירות וכמות צריכת משקאות אלכוהוליים); כשליש מבני הנוער העידו שהם השתמשו בחשיש בשנה החולפת, רובם יותר מפעם אחת; כעשירית מבני הנוער דיווחו על שימוש באקסטזי, רובם יותר משלוש פעמים; נמצא, כי בבתי-ספר רגילים השימוש בסמים ובאלכוהול הוא הנמוך ביותר, במסגרות לבעלי הישגים נמוכים השימוש הוא רב יותר ובמסגרות לנוער בסיכון הוא הרב ביותר; נמצאו שלוש סיבות עיקריות לשימוש באלכוהול ובסמים בקרב בני הנוער: לחץ חברתי, בריחה וחיפוש אחר תחושות נעימות ובחינת גבולות; שלושה משתנים במודל הכללי השפיעו על צריכת חשיש: דימוי עצמי נמוך, בעיות התנהגות בבית-הספר ומוטיבציה ללימודים; בניתוח מדדי מאפיינים אישיים נמצא, כי נערים במסגרות לנוער בסיכון הם בעלי הדימוי העצמי הנמוך ביותר ובעלי משיכה רבה להרפתקנות; הנערים הנמצאים במסגרות גמילה נמצאו כבעלי המשיכה להרפתקנות הגבוהה ביותר. עוד עולה מן הממצאים, כי למצב כלכלי ירוד, קונפליקטים במשפחה ותפיסת קליטה קשה יש קשר לשימוש בסמים ולשתיית אלכוהול.

(מתבגרים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; שימוש בסמים; שתיית אלכוהול; חומרים פסיכואקטיביים; נוער בסיכון; יחסי משפחה; מיצב חברתי-כלכלי)

082

קורן, ליאת; בוני-נח, חגית:
התנהגויות סיכון לבריאות וסטייה בקרב סטודנטים במוסד אקדמי בישראל
"סוגיות חברתיות בישראל", מס' 12 (קיץ 2011), עמ' 138-108 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נבחנה התפלגות דפוסי התנהגויות סיכון לבריאות (עישון, שתיית אלכוהול, שימוש במריחואנה וכו'), התנהגות סטייה (גניבה, עיסוק בסמים, רמייה במבחנים וכו'), ביצוע עבירות נהיגה וחיפוש ריגושים בקרב סטודנטים לתואר ראשון, לפי המשתנים גיל, מגדר ומוצא. זאת, באמצעות שאלון דיווח עצמי, מובנה ואנונימי בנושאי בריאות, רווחה והתנהגויות סיכון. השאלון נמסר ל-1,574 סטודנטים באפריל-מאי 2009, ושיעור ההיענות היה 93%. בין הממצאים: שיעור הגברים המעורבים בהתנהגויות סיכון לבריאות, התנהגות סטייה, עבירות נהיגה וחיפוש ריגושים היה גבוה יותר משיעור הנשים המעורבות בהתנהגויות אלו; עישון יומיומי וקבוע של סיגריות נמצא שכיח יותר בקרב סטודנטים בני 26+ (28.7%) מאשר בקרב סטודנטים צעירים יותר (17.2%); התנהגויות סטייה נמצאו שכיחות הרבה יותר בקרב סטודנטים לא-יהודים בהשוואה לסטודנטים יהודים; הסיכוי להתנסות ולהשתמש בקביעות במריחואנה בקרב סטודנטים המחפשים ריגושים, המבצעים עבירות נהיגה והמעורבים בהתנהגויות סיכון לבריאות נמצא גבוה יותר מאשר בקרב סטודנטים שתכונות והתנהגויות אלו אינן שכיחות אצלם; התנסות בשתיית אביסה ועישון מריחואנה נמצאה שכיחה יותר בקרב סטודנטים יוצאי ברית-המועצות לשעבר בהשוואה לאחרים, ועישון מריחואנה נמצא נפוץ יותר בקרב סטודנטים ממוצא אשכנזי (27%) מאשר בקרב סטודנטים ממוצא מזרחי (21.5%); מבין התנהגויות הסטייה המדווחות, הדיווח על רמייה במבחנים/עבודות-בית היה השכיח ביותר (25%), ומבין עבירות הנהיגה המדווחות, הדיווח על נהיגה במהירות גבוהה מהמותר היה השכיח ביותר (73%). עוד עולה מהממצאים, כי בעיני המשיבים התנהגויות כגון רמייה במבחנים, עישון מריחואנה וביצוע עבירות נהיגה למיניהן אינן נחשבות סטייה.

(סטודנטים; צעירים; התנהגות אנטי-חברתית; חיפוש ריגושים; נטילת סיכונים; עישון; שתיית אלכוהול; שימוש בסמים; עבירות נהיגה; ערביי ישראל; יהודים; מוצא עדתי; הבדלים בין המינים)

083

שיוביץ-עזרא, שרון:
בדידות לעת זקנה: בחינת התופעה בישראל ובארצות הברית

"חברה ורווחה", ל"א: 1 (מרס 2011), עמ' 111-91.

לאור עדויות אמפיריות על שכיחותה של תופעת הבדידות בקרב קשישים והשלכותיה המזיקות של תופעה זו על תחומי חיים שונים, גדל בשנים האחרונות העניין בחקר הבדידות בתקופת החיים המאוחרת. במחקר המתואר במאמר זה נבדק היקף תופעת הבדידות בקרב קשישים בישראל באופן כללי ולפי תת-קבוצות באוכלוסייה זו. המחקר התבסס על ניתוח נתוני הגל הראשון של המדגם הישראלי בסקר הבריאות, הזִקְנָה והפרישה האירופי (SHARE - The Survey of Health, Aging and Retirement in Europe), אשר נערך בקרב אוכלוסיית בני 50 ומעלה. הממצאים הושוו לממצאי מחקרים דומים שנערכו בארצות-הברית. במסגרת המחקר, נבחנו מנבאים סוציו-דמוגרפיים ובריאותיים הקשורים לתופעת הבדידות בישראל ובארצות-הברית. בין הממצאים: תופעת הבדידות בתקופת הזִקְנָה היא נפוצה בישראל, והיא שכיחה יותר מאשר בארצות-הברית; תופעת הבדידות נמצאה שכיחה יותר בקרב נשים, אנשים לא-נשואים ודוברי ערבית מאשר בקרב גברים, אנשים נשואים ודוברי עברית; מצב משפחתי "נשוי" נמצא כגורם מגן משמעותי מפני תופעת הבדידות בגיל הזִקְנָה. בסוף המאמר מוצעות מספר דרכי התמודדות עם תופעת הבדידות, ברמת הפרט, ברמת הקבוצה וברמת הסביבה.

(קשישים; בדידות; זיקנה)

084

Katz, Ruth; Gur-Yaish, Nurit; Lowenstein, Ariela:
Motivation to Provide Help to Older Parents in Norway, Spain, and Israel
"International Journal of Aging and Human Development"' 71: 4 (2010), pp. 283-303.

במאמר זה מתואר מחקר שבו נבדקו שלוש סיבות הגורמות לילדים מבוגרים הנעה (מוטיבציה) לתמוך בהוריהם הקשישים: סולידריות רגשית; צרכים טיפוליים של ההורים; נורמות משפחתיות. מדגם המחקר כלל 1,055 ילדים מבוגרים מנורבגיה, מספרד ומישראל. מדינות אלו נבחרו מפני שהן מייצגות תרבויות משפחתיות שונות ומערכות רווחה שונות. בין הממצאים: סולידריות רגשית וצרכים טיפוליים של ההורים נמצאו כמשפיעים על מידת הסיוע של הילדים המבוגרים בשלוש המדינות, ואילו לנורמות משפחתיות לא נמצאה השפעה; בישראל, סולידריות רגשית נמצאה קשורה באופן חזק למידת העזרה, יותר מאשר בספרד ובנורבגיה; הצרכים הטיפוליים של ההורים נמצאו קשורים למידת העזרה להורים בנורבגיה ובישראל יותר מאשר בספרד, אולם בספרד מידת העזרה שסופקה על-ידי הילדים המבוגרים להוריהם היתה גבוהה ללא קשר למצבם של ההורים. מסקנת המחקר היא, כי מניעי העזרה להורים הם אוניברסליים וכי למאפייניה הייחודיים של כל מדינה יש השפעה על מניעים אלה. כמו כן, יש לציין כי קיימים הבדלים בין קבוצות בתוך המדינה.

(קשישים; יחסים בין-דוריים; תמיכה משפחתית)

085

Shmotkin, Dov; Keinan, Giora:
Who is Prone to React to Coinciding Threats of Terrorism and War? Exploring Vulnerability Through Global Versus Differential Reactivity

"Community Mental Health Journal", 47: 1 (February 2011), pp. 35-46.

במחקר המתואר במאמר זה נבדקו תגובותיהם של אזרחים ישראלים לאיומי הטרור וסכנת העימות עם עיראק בתקופת מלחמת המפרץ השנייה ב-2003. במסגרת המחקר, נבדק מדגם של 471 אנשים בגילים 88-19, אשר התבקשו לדרג את תגובותיהם הרגשיות, הקוגניטיביות וההתנהגותיות לכל איום. נמצא, כי תגובות חזקות לאיומים אלה היו קשורות לרמת נוירוזה גבוהה, לרמת השכלה נמוכה ולמגדר נשי; תגובות חזקות לסכנת העימות עם עיראק נמצאו גם בקרב בעלי רמת החצנה נמוכה ובקרב ניצול שואה. עוד עולה מהממצאים, כי נבדקים שהגיבו ברמה גבוהה יותר לאירועי טרור גילו רמת מַצְפּוּנִיּוּת גבוהה יותר ותפיסת בריאות סובייקטיבית טובה יותר. אחת ממסקנות העבודה היא, כי תגובה כוללת לגורם לחץ כפול קשורה עם גורמי סיכון של פגיעות, בעוד שתגובה שונה לכל גורם לחץ מצביעה על הסתגלות.

(מצבי לחץ; פעולות טרור; מלחמת המפרץ [2003]; ניצולי שואה; לחץ; הסתגלות; תגובות רגשיות)

086

לוין-אפשטיין, נח; אדלר, אירית:
שביעות רצון מתפקוד החברה והכלכלה - ישראל בסקר החברתי: 2010-2002
"דעות בעם" (בהוצאת מכון ב.י. ולוסיל כהן לחקר דעת קהל, אוניברסיטת תל-אביב), מס' 15 (נובמבר 2011), עמ' 10-1. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
http://bicohen.tau.ac.il.

בדו"ח זה מוצגים ממצאים השוואתיים ראשונים מהסקר החברתי האירופי (European Social Survey) עבור ישראל משלושת הסבבים שבהם היא השתתפה (2002, 2008 ו-2010). בכל סבב נדגמו בישראל כ-3,600 משקי-בית, ובכל משק-בית נדגם ורואיין פנים אל פנים אדם אחד בן 15 ומעלה. הדו"ח הנוכחי מתמקד בהצגת נתוני הסקר על מגמות של שביעות רצון מהיבטים חברתיים שונים על פני זמן בישראל ובהשוואה בין-לאומית. בין הממצאים: לאורך זמן, ניכרת עלייה בשביעות הרצון מהאופן שבו פועלת הדמוקרטיה בישראל ומהאופן שבו מבצעת הממשלה את תפקידה; בהשוואה בין-לאומית של 17 מדינות ביחס לשביעות הרצון מהדמוקרטיה ומתפקוד הממשלה, דורגה ישראל במרכז; שביעות הרצון ממצב החינוך בישראל ירדה ב-2008 לעומת 2002 ועלתה ב-2010 לעומת 2008; בהשוואה בין-לאומית נמצא, כי שביעות הרצון מתחום החינוך בישראל היא נמוכה יותר מהממוצע, ואילו בתחום הבריאות היא גבוהה יותר מהממוצע; נמצא קשר בין חיובי חזק בין ההישגים בחינוך לבין מידת שביעות הרצון ממערכת החינוך; לאורך זמן, ישנה מגמת עלייה בשביעות הרצון מהמצב הכלכלי בישראל, אך עם זאת ישנה גם עלייה בהסכמה שעל הממשלה לפעול לצמצום פערי השכר; שביעות הרצון מהחיים באופן כללי בישראל נמצאה גבוהה (ואף עלתה בין 2002 ל-2010), והיא דורגה במקום ה-10 מתוך 17 מדינות ברמת שביעות הרצון הכללית מהחיים ב-2010; המשתנים שנמצאו הקשורים ביותר לשביעות רצון זו הם בראש ובראשונה יכולת כלכלית גבוהה ולאחר מכן מידת דתיות גבוהה.

(שביעות רצון; עמדות חברתיות; ממשלה; פוליטיקה; דמוקרטיה; חינוך; הישגים לימודיים; שירותי בריאות; איכות חיים; דתיות; מיצב חברתי-כלכלי; התערבות ממשלתית; פער חברתי)

087

סקר פעילות גופנית בחברה הישראלית
איגוד הספורט העממי בישראל, תל-אביב 2011, 42 עמ'. בוצע על-ידי מכון "מחשוב". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האיגוד:
www.isfa.co.il.

הסקר השנתי של איגוד הספורט העממי הקיף את הנושאים הבאים: עיסוק בפעילות ספורטיבית (תדירות, סוג הפעילות ומסגרתה); מניעים לעיסוק בפעילות ספורטיבית; חסמים לעיסוק בפעילות ספורטיבית; מודעות לפעילויותיו של איגוד הספורט העממי; הערכת חשיבותו של מסע הסברה לעידוד הפעילות הגופנית. בין הממצאים: כ-52.5% מבני 18 ומעלה עסקו בפעילות ספורטיבית פעמיים בשבוע או יותר; עיסוק אינטנסיבי בפעילות ספורטיבית בלט בקרב בני 22-18 (61%) ובקרב בני 60 ומעלה (59%); הפעילויות הספורטיביות העיקריות היו הליכה (27%, לעומת 37% ב-2010), חדר כושר (11%, לעומת 10% ב-2010), התעמלות מחוץ לבית (13%, לעומת 14% ב-2010), משחקי כדור (6.6%, לעומת 7.1% ב-2010), ריצה (12%, לעומת 9.3% ב-2010) ושחייה (8.3%, לעומת 6.3% ב-2010); בהשוואה בין המינים נמצא, כי נשים עסקו יותר בהליכה ובהתעמלות, וגברים עסקו יותר בריצה ובמשחקי כדור; 58.1% מהמשיבים דיווחו שהם עוסקים בפעילות ספורטיבית במסגרת לא-מאורגנת, לעומת 25.1% שדיווחו שהם עושים זאת במסגרת מאורגנת; 5% מהמשיבים דיווחו שהם עוסקים בפעילות ספורטיבית כלשהי במקום העבודה; בפעילות ספורטיבית במסגרת מאורגנת בלטו חדר כושר (26.1%), התעמלות מחוץ לבית (22.1%) ושחייה (13.9%), ובפעילות לא-מאורגנת בלטו הליכה (37%), ריצה (19.2%) ושחייה (6.9%); המניעים העיקריים לעיסוק בפעילות ספורטיבית היו בריאות (74.9%), הנאה (29%) והורדה במשקל (26%); מבין המשיבים שאינם עוסקים בפעילות ספורטיבית, 45.9% ציינו את הסיבה לאי-העיסוק ב"חוסר זמן"; 16% מהמשיבים ציינו שהם מודעים לקיומו ולפעילויותיו של איגוד הספורט העממי, לעומת 23% ב-2010.

(פעילות גופנית; ספורט; כושר גופני; פעילויות פנאי; עמדות)

088

גץ, שלמה:
התפלגות הקיבוצים לפי שיטות תגמול: 2010-1996
המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2011. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
http://kibbutz.haifa.ac.il.

הקיבוצים כיום נחלקים לשלוש קבוצות על-פי שיטת התגמול עבור העבודה: "קיבוץ שיתופי" - אין קשר בין עבודת החבר לתקציב שהוא מקבל ("הקיבוץ הקלאסי"); "קיבוץ משולב" - אחוז מסוים, לרוב מצומצם, של ההכנסה מהעבודה מהווה מרכיב בתקציב החבר בצד מרכיב שוויוני ולעתים גם מרכיב של שנות ותק; "קיבוץ מתחדש" - כל ההכנסה מהעבודה ולעתים גם ממקורות אחרים, בניכוי מסים שונים, מחליפה את תקציב החבר השוויוני, כאשר קיימת ערבות הדדית מוגבלת ("רשת ביטחון"). בסקירה זו נדונים השינויים בהתפלגות הקיבוצים בין שלוש הקבוצות. בין הממצאים: בסוף 2010 נסקרו 264 קיבוצים (של התנועה הקיבוצית ושל הקיבוץ הדתי) - 193 קיבוצים "מתחדשים" (73%), 62 קיבוצים "שיתופיים" (24%) ו-9 קיבוצים "משולבים" (3%); שני קיבוצים שיתופיים עברו ב-2010 למודל המתחדש ואחד עבר למודל המשולב. מתוך הקיבוצים עם התקציב המשולב, שניים עברו למודל המתחדש; ב-22 מתוך 62 הקיבוצים השיתופיים הונהגה לפחות צורה אחת של תשלום עבור תוספת עבודה, כגון תשלום עבור עבודה בשבת; בשני שלישים מקיבוצים אלה הונהג תשלום עבור צריכת החשמל, ותשלום עבור ארוחות בחדר האוכל הונהג ב-32 קיבוצים (כמחצית מהקיבוצים השיתופיים); ברוב הקיבוצים כבר לא מוגשות כל הארוחות בחדר האוכל במהלך השבוע (בכולם מוגשת ארוחת צהריים, אך ארוחת בוקר בוטלה ב-20% מהקיבוצים וארוחת ערב בוטלה ב-40% מהקיבוצים); מודל הקיבוץ המשולב, שמנה בשיאו 38 קיבוצים בשנת 2000, מצוי בדעיכה, וב-2010 הוא מנה 9 קיבוצים בלבד.

(קיבוצים; שינוי חברתי; שינוי ארגוני; הפרטה)

089

פלגי, מיכל; אורחן, אליאט:
סקר דעת קהל בקיבוצים בשנת 2011 והצגת השינויים בעמדות לאורך 20 שנים

המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2011, 90 עמ'.
תקציר של הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://kibbutz.haifa.ac.il.

הסקר השנתי ה-19 בסדרת סקרי דעת הקהל בקיבוצים נערך במרס-אפריל 2011. בסקר רואיינו 894 חברי קיבוצים ומועמדים, מקבוצות הגיל הבאות: בני 45-21 (12%); בני 65-46 (48%); בני 66+ (40%). הנושאים המרכזיים של הסקר היו: הערכת המצב בקיבוץ בתחומים שונים; שביעות רצון מהחיים בקיבוץ; עמדות כלפי עבודה; עמדות כלפי שינויים בקיבוץ; האמון בקיבוץ, בהנהגתו ובעתידו; קליטה בקיבוץ – בני קיבוץ ותושבים; עמדות כלפי פעילויות התנועה; נתונים דמוגרפיים של המרואיינים. הדוח כולל השוואות לממצאי סקרים שנעשו בשנים קודמות. בין הממצאים: יותר ממחצית מהמשיבים ציינו שהמצב הכלכלי, מוסר העבודה ותפקודם של רוב בעלי התפקידים של קיבוצם הוא טוב; יותר ממחצית מהמשיבים ציינו שמצבם הבריאותי, מצבם החברתי ומצבם הכלכלי הוא טוב, וכך גם ביטחונם האישי לגבי העתיד; המצב בקיבוצים השיתופיים נתפס כטוב יותר מאשר בקיבוצים המתחדשים, חוץ מאשר בתחום מוסר העבודה; כמחצית מהמשיבים ציינו שחל שיפור במצב הכלכלי של קיבוצם בשנתיים האחרונות, וכשליש ציינו זאת גם לגבי מצבם הכלכלי האישי; בקרב שתי קבוצות הגיל הצעירות יותר נמצאה תמיכה בתהליכי השינוי המתרחשים בקיבוצים יותר מאשר בקרב קבוצת הגיל המבוגרת; כמו כן, שתי הקבוצות הצעירות יותר הביעו ביטחון אישי גדול יותר לגבי עתידן בהשוואה לקבוצת הגיל המבוגרת; בהשוואה בין משיבים מקיבוצים שמצבם הכלכלי הוא לא-טוב לאלה שמצבם הוא טוב, נמצא שהראשונים העריכו את המצב בקיבוצם בכל התחומים באופן פסימי יותר, והם תמכו יותר בשינויים מכל הסוגים; בהשוואה לסקר שנעשה לפני שבע שנים נתפס המצב בקיבוץ באופן אופטימי יותר בתחומים הבאים: מוסר העבודה, המצב הכלכלי של הקיבוץ, קליטת צעירים לחברות, תפקוד בעלי התפקידים המשקיים והחברתיים, הדמוקרטיה הפנימית ופעילויות התרבות והפנאי.

(קיבוצים; בני קיבוצים; עמדות חברתיות; שינוי ארגוני; שינוי חברתי; התנהגות שיתופית; ביטחון סוציאלי; איכות חיים; הפרטה; תעסוקה; שכר; דיור; שירותי בריאות; שירותי חינוך; ביטחון אישי; שביעות רצון)

090

מלחי, אסף:
מתנדבים חרדים בשירות אזרחי-לאומי: מאפייני השירות ופרופיל תעסוקתי של המתנדבים
מינהל כלכלה ומחקר, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 58 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.moital.gov.il.

עבודה זו היא הראשונה בסדרה שנועדה ללוות את אוכלוסיית החרדים המתנדבים במסגרת השירות האזרחי בישראל, אשר החל לפעול מ-2008 - מתקופת השירות עד לאחר כשלוש שנים מתום השירות. זאת, כדי לבחון את השתלבותם של בוגרי השירות האזרחי בחברה הישראלית בכלל ובשוק העבודה בפרט. הממצאים המוצגים בפרסום הנוכחי מתייחסים למחזור המשרתים שהחל את פעילותו בקיץ 2009, והם מתבססים על סקר טלפוני שנעשה בקרב 605 משתתפים ועל ראיונות שנערכו בחודשים הראשונים להתנדבות. בין הממצאים: גילם הממוצע של המתנדבים החרדים היה 27.5, וכמעט כולם היו נשואים; 73% מהמתנדבים עבדו כמדריכים או כחונכים במוסדות חינוך מיוחדים; 56% מהמתנדבים לא עבדו כלל בעת השירות או לפניו; ל-72.3% מהמתנדבים לא היתה תעודת השכלה רשמית כלשהי; 35% מהמתנדבים לא למדו ב"כולל" בזמן השירות; 73% מנשות המתנדבים היו מועסקות, בעיקר במגזר הציבורי; כמחצית מהמתנדבים התנדבו בעבר במסגרות אחרות; המניעים העיקריים להתנדבות בשירות אזרחי היו "חלופה לשירות צבאי" (38.4%) ו"רצון לתרום לחברה ולאחרים" (36.7%); רוב המתנדבים סברו שהשירות האזרחי לא יתרום להתפתחותם המקצועית בשוק העבודה.

(חרדים; שירות לאומי; התנדבות; עמדות)

091

חצרוני, אמיר:
תכנים מעוררי מחלוקת בטלוויזיה בראייה השוואתית: מין ואלימות בזמן צפיית השיא בישראל ובארצות הברית
"סוגיות חברתיות בישראל", מס' 12 (קיץ 2011), עמ' 210-176 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נאמדה שכיחות הופעתם של תכנים מיניים ואלימים בתכניות טלוויזיה המשודרות בזמן צפיית השיא בערוצים המסחריים בישראל, ונערכה השוואה בין היקף התכנים המיניים והאלימות בטלוויזיה הישראלית לבין היקפם בשידורי הטלוויזיה של הרשתות הגדולות בארצות-הברית. במסגרת המחקר בוצע ניתוח תוכן כמותי של מדגם מייצג של תכניות המשודרות בזמן צפיית השיא בשתי המדינות (שעות הערב), שכלל 54.5 שעות ששודרו בישראל בערוצים 2 ו-10 במשך שבועיים בין נובמבר 2009 לפברואר 2010 ו-77 שעות ששודרו בארצות הברית ב CBS ,NBC ,ABC-ו-FOX במשך שבוע בפברואר-אפריל 2007. בין הממצאים: בשתי המדינות נמצא שתכנים מיניים נורמטיביים היו שכיחים יותר מאשר תכנים לא-נורמטיביים או עברייניים; דיבור מפורש על אקטים מיניים נמצא שכיח פי חמישה מאשר הצגה מפורשת של אקט מיני; תכנים מיניים ארכו קרוב לדקה אחת בכל שעת שידור בישראל וקרוב לדקה וחצי בכל שעת שידור בארצות-הברית, ותכנים אלימים ארכו כרבע דקה בשעת שידור בישראל לעומת קרוב לדקתיים בארצות-הברית; התוכן המיני בשתי המדינות עסק בעיקר בדיבור על מין ובהתנהגות מינית נורמטיבית (נשיקות, ליטופים, מזמוזים ומשגל בין גבר לאישה); רוב הדמויות שהופיעו בתכניות ושהשתתפו בפעילות מינית היו אנשים מבוגרים, והרוב המכריע של האקטים המיניים שנראו על המסך נגמרו בשביעות רצונם של שני הצדדים; גם רוב הדמויות שהשתתפו בפעילות אלימה היו אנשים מבוגרים, ובדרך כלל האקטים האלימים שלהם לא הותירו סימנים פיזיים חמורים. עוד נמצא, כי בשתי המדינות מבצעי האלימות לא נענשו בכשני שלישים מהמקרים. ממצאי המחקר נדונים בהקשרים בין-תרבותיים, תוך התייחסות למסרים העולים מהתכנים.

(תכניות טלוויזיה; ישראל; ארצות-הברית; התנהגות מינית; אלימות; מחקר השוואתי)

092

דו"ח הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לשנת 2010
הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ירושלים 2011, 207 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הרשות:
www.rashut2.org.il.

בדו"ח זה מוצגים נתונים על פעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בשנת 2010. בדו"ח נסקרים הנושאים הבאים: 1) פעילותם של ערוצי הטלוויזיה 2 ו-10 – תכני השידור (עמידה במכסת ההפקה המקומית, הפקות מקומיות קנויות, שידורים חוזרים, עמידה במכסות לתכניות מסוגה עילית, הפקות קנויות מסוגה עילית, שידורים בימי חג ומועד, תכניות מועדפות, הטלוויזיה החינוכית, השקעות בקולנוע הישראלי, עמידה בדרישות לתרגום לערבית ולרוסית, עמידת הזכיינים בחוק שידורי הטלוויזיה, עמידת הזכיינים בנושא הקלות לכבדי שמיעה ועוד); הפרות בשידור וסנקציות שננקטו; הנדסה (הפצת שידורים); פרסומות (אישור פרסומות, עמידת הזכיינים במכסות הפרסום המותרות על-פי חוק, תלונות בנוגע לפרסומות ועוד); 2) הפקות של הרשות השנייה (סרטים שהופקו בתמיכת הרשות השנייה, סרטים שהופיעו בפסטיבלים ובתחרויות, מיזמים ומכרזים); 3) מערך "עידן +" לשידור טלוויזיה ספרתי (דיגיטלי) קרקעי; 4) רדיו אזורי (מדיניות ובקרה, מידע על תחנות הרדיו, הפרות בשידור, הנדסה וכספים; 5) אתר האינטרנט של הרשות; 6) מדיניות ופעילות פנים (הפעילות המשפטית, תמיכות, כספים, ביקורת פנים, סקר עמדות הציבור ונתוני צפייה, מחקר ופיתוח, מנהל ומשאבי אנוש ונציב תלונות הציבור).

(טלוויזיה; תכניות טלוויזיה; פרסומת בטלוויזיה; צפייה בטלוויזיה; רדיו; טכנולוגיה; דעת קהל)

ו. חינוך והשכלה

פרסומים

093

ההוצאה הלאומית לחינוך, 2009-1962
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1447, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים סיכומים על ההוצאה הלאומית לחינוך, לפי מגזר מבצע, מגזר מממן, סוג ההוצאה וסוג השירות. הפרסום כולל לוחות שמוצגות בהם סדרות רב-שנתיות רציפות לכל התקופה הנסקרת ולוחות מפורטים ומעודכנים לשנים 1990 עד 2006. מהנתונים שרוכזו אפשר לבחון את הגידול בהוצאות לחינוך במשך השנים ולקבוע איזה חלק מהגידול נבע משינוי כמותי ואיזה חלק יש לייחס לייקור השירותים. כמו כן, מוצגים היחסים שבין ההוצאה לחינוך ומרכיביה לבין ההכנסה הלאומית הגולמית, הצריכה וההשקעות. בפרסום מובאים גם נתונים על היקף המקורות שהופנו לשירותי החינוך, לפי סוג הפעילות - מי מימן את ההוצאות ואלו מגזרים סיפקו את השירותים. נוסף על אלה, מוצגים נתונים על ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל בהשוואה למדינות החברות ב-OECD - הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח. בין הממצאים: ההוצאה הלאומית השוטפת לחינוך (סך ההוצאה למעט ההשקעה בנכסים קבועים), במחירים קבועים, עלתה ב-2009 ב-4%, בהמשך לעלייה של 4% ב-2008 ושל 6% ב-2007; בהוצאה השוטפת לחינוך לנפש חלה ב-2009 עלייה של 2%; בהשקעה בנכסים קבועים (מבנים וציוד לבתי-הספר) נרשמה ב-2009 עלייה של 8%; אחוז ההוצאה לחינוך מתוך התמ"ג הגיע ל-8.3% ב-2009; אחוז ההוצאה לחינוך מתוך התמ"ג ב-2007 בישראל (7.4%) היה בין הגבוהים ביותר בהשוואה למדינות ה- OECD (6.2% בממוצע), וחלקה של ההוצאה הממשלתית לחינוך מתוך כלל ההוצאה הממשלתית (13.7%) היה דומה לממוצע במדינות ה-OECD (13.2%); ב-2009 מימנו הממשלה והרשויות המקומיות כ-78% מההוצאה הלאומית לחינוך; הוצאות הממשלה והרשויות המקומיות על חינוך ב-2009 היוו 14.4% מכלל הוצאותיהן בשנה זו.

(חינוך; הוצאה לאומית; שירותי חינוך; מוסדות חינוך; גני ילדים; בתי-ספר; אוניברסיטאות; מימון; ממשלה; רשויות מקומיות; מלכ"רים; משקי-בית)

094

סקר שירותי חינוך ורווחה: בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים, חינוך עברי וחינוך ערבי, תשס"ח
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1446, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית), בשיתוף עם משרד החינוך. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים שהתקבלו מסקר שירותי חינוך ורווחה (שח"ר) תשס"ח על מבחר שירותי חינוך ורווחה שניתנו בבתי-ספר יסודיים ובבתי-ספר על-יסודיים (חטיבת ביניים וחטיבה עליונה) בחינוך העברי ובחינוך הערבי בשנת הלימודים תשס"ח (2007/08). הנתונים מוצגים בשישה פרקים, כדלקמן: שירותי פרט; מקצועות לימוד; תכניות ושיטות הוראה; שירותי חינוך ותרבות לא-פורמליים; מסגרות; מתקנים לרווחת התלמיד. מטרת הסקר היתה לאסוף מידע על מגוון שירותי החינוך והרווחה הניתנים בבתי-הספר ולבחון את ההבדלים בין רובדי האוכלוסייה (על-פי חמישוני מדד הטיפוח) בקבלת שירותים אלה. בין הממצאים: חמשת שירותי הפרט השכיחים ביותר בבתי-הספר בחינוך העברי ובחינוך הערבי היו ייעוץ חינוכי, ייעוץ פסיכולוגי, ספריה, טיפול של קצין ביקור סדיר וטיפול של עובד סוציאלי; בחינוך הערבי שיעור בתי-הספר המספקים טיפול של קצין ביקור סדיר וייעוץ פסיכולוגי היה גבוה יותר מאשר בחינוך העברי (פער של 4.9% ושל 1.8% בהתאמה); שיעור בתי-הספר המספקים טיפול של עובד סוציאלי, ספריה וייעוץ חינוכי היה גבוה יותר בחינוך העברי (פער של 4.5%, של 16.8% ושל 16.4% בהתאמה); שירותי החינוך והתרבות הלא-פורמליים השכיחים ביותר בשני המגזרים היו טיולים שנתיים (88.5%), טקסים (71.4%) ומועצת תלמידים (63.4%); בהשוואה בין המגזרים נמצא ששכיחותם של טיולים שנתיים ושל ימי חג ומועד היתה דומה בחינוך העברי ובחינוך הערבי; שירותי החינוך והתרבות הלא-פורמליים השכיחים יותר בחינוך העברי היו טקסים, סל תרבות, עיתון בית-ספר ומבצעי התרמה, ובחינוך הערבי שכיחים יותר היו רכזי טיולים ומועצת תלמידים; המסגרות השכיחות ביותר בחינוך העברי ובחינוך הערבי היו תגבור לימודים במקצועות היסוד ומרכזי למידה (אלה נמצאו בשכיחות נמוכה בפיקוח החרדי).

(בתי-ספר יסודיים; חטיבות ביניים; בתי-ספר תיכוניים; חינוך עברי; חינוך ערבי; שירותי רווחה בביה"ס; שירותי ייעוץ; חינוך בלתי-פורמלי; העשרה; טיולים; טקסים; מקצועות לימוד; שיטות הוראה)

095

מקבלי תואר .B.Ed מהמכללות האקדמיות לחינוך - שביעות רצון מהלימודים, תעסוקה והמשך לימודים:  תשס"ג
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1423, ירושלים 2011, בהזמנת האגף להכשרת כוחות הוראה במשרד החינוך. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאים מסקר "בוגרי מכללות אקדמיות לחינוך בשנת תשס"ג", שנערך ב-2008, חמש שנים לאחר סיום הלימודים, בקרב 1,340 מקבלי תואר .B.Ed (מתוך 2,669) שסיימו את לימודיהם ב-24 מכללות לחינוך שהשתייכו למערכת החינוך הממלכתי (חינוך עברי וחינוך ערבי) והממלכתי-דתי. בסקר נבדקו הסיבות לבחירת מקצוע ההוראה, שביעות רצון מהיבטים שונים של הלימודים, שביעות רצון מסביבת הלימודים ומהשירותים לסטודנט, השתלבות בעבודה במערכת החינוך לאחר סיום הלימודים ושביעות רצון מהעבודה. בדו"ח מוצגים הממצאים לפי סוג הפיקוח, קבוצת האוכלוסייה ותחום ההתמחות. בין הממצאים: 90% מהבוגרים היו נשים; כמחצית מהבוגרים למדו מדעי הרוח, כשליש – חינוך, חינוך מיוחד וחינוך גופני וכ-20% – מדעי הטבע; כשני שלישים מהבוגרים היהודים וכ-85% מהבוגרים הערבים עסקו בעבודה בהוראה בזמן הסקר (התמידו בהוראה); הסיבות הנפוצות לבחירה ללמוד במכללה אקדמית לחינוך בקרב כלל הבוגרים היו "רכישת השכלה גבוהה", "עניין במקצוע ההוראה" ו"תרומה לחברה"; יותר מ-80% מהבוגרים היו שבעי רצון מהלימודים, מסביבת הלימודים ומהשירותים לסטודנט; בקרב הבוגרים שהועסקו בהוראה בזמן הסקר התגלתה שביעות רצון נמוכה משכר העבודה (23% בלבד היו שבעי רצון), ממעמדו החברתי של המורה (31%), מתנאי העבודה הפיזיים (63%) ומהכלים הטכנולוגיים ליישום שיטות הוראה (64%); בקרב הבוגרים שלא עסקו במקצוע ההוראה או שעזבו אותו, הסיבות השכיחות לאי-עיסוק במקצוע היו "שכר נמוך מדי", קושי בהתמודדות עם בעיות משמעת" ו"אי-מציאת עבודה במקצוע".

(הכשרת מורים; מכללות למורים; מורים מתחילים; שביעות רצון)

096

קנת-כהן, תמר; טורוול, אליוט; אורן, כרמל:
הוגנות מערכת המיון לאוניברסיטאות לפי שפת היבחנות במכפ"ל (ערבית או עברית) ומגדר
המרכז הארצי לבחינות ולהערכה, ירושלים 2011, דו"ח מס' 376, 40 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז:
www.nite.org.il

בעבודה זו נבדקה הוגנות מערכת המיון לאוניברסיטאות לפי שפת ההיבחנות במבחן הכניסה הפסיכומטרי לאוניברסיטאות (מכפ"ל 1) – ערבית או עברית – ולפי מגדר. העבודה נחלקה לשני חלקים: במחקר 1 נבחנה ההוגנות בהתייחס לשפת ההיבחנות, ובמחקר 2 נבחנה ההוגנות בהתייחס למגדר. שאלת ההוגנות נבדקה בהיבט של תוקף דיפרנציאלי, שבוחן את קיומם של הבדלים בין קבוצות בתוקף הניבוי של החזאים, ובהיבט של הטיה בברירה (ההטיה בברירה נבחנה לפי שלוש גישות שונות). במסגרת המחקר נבדקו נתוניהם של 57,717 סטודנטים מכל האוניברסיטאות בישראל שלמדו בשנה א' במחזורים 2004/5 ו-2007/8. בבדיקת תוקף דיפרנציאלי במחקר 1 נמצא, כי תוקף הניבוי של כל החזאים הוא גבוה יותר בקרב הנבחנים בעברית. במחקר 2 נמצא יתרון קל, אך לא עקיב מעבר לחזאים, לתקפויות בקרב נשים. בבדיקת הטיה בברירה במחקר 1 נמצא שציון הסכם, החזאי המשמש למיון המועמדים, מוטה מאוד לטובת הנבחנים בערבית ושהטיה זו נובעת מהעובדה שהבגרות מוטה לטובתם ואילו המכפ"ל אינו מוטה או שהוא מוטה פחות לטובתם (תלוי בהגדרה של הטיה בברירה). במחקר 2 נמצא שציון הסכם מוטה מעט לטובת נשים ושהטיה זו נובעת מהעובדה שהבגרות מוטה לטובתן ואילו המכפ"ל מוטה לרעתן, אך מידת ההטיה שלו היא פחותה מזו של הבגרות. בעבודה נבדקה גם שאלת האינטראקציה בין שפת ההיבחנות לבין המגדר בממצאים של תוקף דיפרנציאלי והטיה בברירה. ממצאים מפורטים מוצגים בפרסום.

(מיון סטודנטים; אוניברסיטאות; מבחן פסיכוטכני; תוקף; ניבוי)

097

אלמגור-לוטן, אורלי; קוך דבידוביץ', פלורה:
השתלבותם של יוצאי אתיופיה במערכת ההשכלה הגבוהה
מרכז המחקר והמידע, הכנסת, ירושלים 2011, 30 עמ'. הוגש לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז:
www.knesset.gov.il/mmm.

במסמך זה מוצגים נתונים על השתלבותם של סטודנטים יוצאי אתיופיה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ועל הנבחנים בבחינה הפסיכומטרית מקרב יוצאי אתיופיה והישגיהם. כן נסקרות תכניות המופעלות על-ידי משרדי ממשלה ומוסדות להשכלה גבוהה לשם קידום השתלבותה של אוכלוסייה זו במערכת ההשכלה הגבוהה. לבסוף, מובאת סקירה של ניסיונן של קנדה, אוסטרליה, בריטניה ונורבגיה בהגברת הנגישות להשכלה גבוהה בקרב קבוצות שיש להן תת-ייצוג במערכת ההשכלה הגבוהה. בין הממצאים: בתשס"ט למדו במוסדות להשכלה גבוהה בישראל 1,921 תלמידים יוצאי אתיופיה – 0.9% מכלל הסטודנטים, בעוד שחלקם של יוצאי אתיופיה בכלל אוכלוסיית ישראל הוא כ-1.5%; שיעורם של יוצאי אתיופיה בעלי תואר ראשון בתשס"ט היה 0.7% מכלל מקבלי תואר ראשון; שיעור יוצאי אתיופיה בקרב מקבלי תואר שני בתשס"ט היה 0.3% ממקבלי תואר שני; הציון הכללי הממוצע של יוצאי אתיופיה בבחינה הפסיכומטרית ב-2007 היה 424, בעוד שהציון הממוצע של כלל הנבחנים היה 532; הציון הפסיכומטרי הממוצע הנמוך ביותר בקרב יוצאי אתיופיה ב-2007-2003 היה בקרב ילידי אתיופיה (395), והציון הגבוה ביותר היה בקרב ילידי ישראל שאחד מהוריהם הוא יליד ישראל (562); כ-42% ממקבלי תואר ראשון יוצאי אתיופיה קיבלו את התואר מאוניברסיטאות, כ-51% ממכללות אקדמיות וכ-7% ממכללות להוראה; תחומי הלימוד השכיחים ביותר בקרב הסטודנטים יוצאי אתיופיה, כמו בקרב כלל הסטודנטים, היו מדעי החברה, חינוך והכשרה להוראה ולימודי ניהול; בתשע"א למדו ב-45 המכינות הקדם-אקדמיות 997 תלמידים יוצאי אתיופיה – כ-9% מכלל התלמידים שלמדו במכינות.

(אתיופיה [ארץ מוצא]; סטודנטים; אוניברסיטאות; רמת השכלה; מבחן פסיכוטכני; תכניות התערבות)

098

בן-רבי, דליה; ברוך-קוברסקי, רות; קונסטנטינוב, וצ'יסלב:
הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה: התכנית לסיוע לימודי -מחקר הערכה מסכם
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 11-577, ירושלים 2011 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
www.jdc.org.il/brookdale.

הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה הוקם ב-2004 במטרה לסייע לבני נוער יוצאי אתיופיה לשפר את הצלחתם בלימודים, את קליטתם החברתית ואת שילובם בעתיד בשוק העבודה. יישום הפרויקט בא לביטוי, בין היתר, בתכנית הסיוע הלימודי. תכנית זו הופעלה בקרב תלמידי כיתות ז-י"ב לשם שיפור הישגיהם הלימודיים, תוך שימת דגש על הצלחה בבחינות הבגרות. בדו"ח זה מתוארת ההערכה שבוצעה לתכנית בשנת הלימודים תשס"ט. בשנה זו הקיפה התכנית 96 בתי-ספר ב-24 יישובים (כ-5,000 תלמידים). במסגרת ההערכה נבדקו יישום התכנית; שביעות הרצון של מנהלי בתי-הספר והתלמידים מהתכנית ומתרומותיה והשפעת התכנית על ההישגים בבחינות הבגרות שנערכו בשנה זו. בין הממצאים: בממוצע, השתתפו בתכנית 74% מהתלמידים יוצאי אתיופיה בבתי-הספר שבהם פעלה התכנית; המקצועות שבהם רוב התלמידים קיבלו תגבור היו מתמטיקה; כמחצית מהתלמידים ציינו שהם זקוקים לעזרה לימודית נוספת; 82% ממנהלי בתי-הספר ו-87% מהתלמידים דיווחו על שביעות רצון רבה או רבה מאוד מהתכנית; 45% מהתלמידים חשו שהישגיהם הלימודיים השתפרו במידה רבה או רבה מאוד; 57% מבוגרי י"ב יוצאי אתיופיה שהשתתפו בתכנית היו זכאים לתעודת בגרות, לעומת 40% מכלל התלמידים יוצאי אתיופיה; בתחום הרגשי, 65% מהתלמידים ציינו שהתכנית תרמה להם לחיזוק הביטחון העצמי, וכמחצית מהתלמידים דיווחו שהיא תרמה להם לחיזוק קשרים חברתיים ולהגברת מעורבותם בפעילויות בית-הספר.

(אתיופיה [ארץ מוצא]; תלמידים; בחינות בגרות; הישגים לימודיים; תכניות התערבות)

099

נאון, דניז; מילשטיין, אלן; מרום, מירב:
שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בבתי-ספר יסודיים: מעקב אחר יישום "פרק השילוב" בחוק חינוך מיוחד
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, פרסום מס' דמ-11-586, ירושלים 2011, 67 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
www.jdc.org.il/brookdale.

ב-2002 התקבל תיקון מספר 7 לחוק חינוך מיוחד ("פרק השילוב"). תיקון זה כלל את הנושאים הבאים: הסדרה של הקצאת התקציבים על-ידי המדינה בנוגע לשירותי התמיכה הנלווים שלהם נזקק תלמיד עם צרכים מיוחדים לשם שילוב במסגרת חינוך רגילה; קביעה ופירוט של התנהלות ועדות השילוב המחליטות בדבר הזכאות לשילוב במסגרת חינוך רגילה; עיגון חובת מעורבות ההורים ושיתופם בקבלת ההחלטה בוועדת השילוב (כולל זכותם לערער עליה); בתחילת כל שנת לימודים תיקבע לכל תלמיד משולב תכנית חינוכית יחידנית, בשיתוף ההורים. במחקר הנוכחי נבדק אופן יישום התיקון לחוק, באמצעות ראיונות עם 53 מנהלי מתי"אות (מרכז תמיכה), 363 מנהלי בתי-ספר יסודיים ו-302 הורים לילדים המשולבים בחינוך היסודי. בין הממצאים: כמחצית ההורים בחרו את בית-הספר של ילדם עקב קרבתו לביתם, וכחמישית בחרו את בית-הספר בשל המוניטין שלו; 93% ממנהלי המתי"אות ו-98% ממנהלי בתי-הספר דיווחו שבבתי-הספר פועלות ועדות שילוב כמתחייב; 55% ממנהלי בתי-הספר דיווחו שההורים משתתפים באופן פעיל בהחלטות ועדות השילוב; יותר ממחצית מההורים דיווחו שילדם מקבל שירות של סייעת מהרשות המקומית בעקבות החלטת ועדת השילוב; פחות ממחצית מההורים דיווחו שנבנתה עבור ילדם תכנית יחידנית בבית-הספר; 45% ממנהלי המתי"אות דיווחו על מחסור בציוד עזר לשילוב, ו-82% ממנהלי בתי-הספר דיווחו על מחסור במשאבים בכלל; 79% ממנהלי המתי"אות דיווחו על התנגדות של מנהלי בתי-ספר ומורים לשלב תלמידים שיש להם הפרעות קשב וריכוז ובעיות התנהגותיות. עוד עולה מן המחקר, כי יש הבדלים ברמת השילוב החברתי של ילדים עם סוגי מוגבלות שונים וכי ההכשרה שקיבלו המורים לוקה בחסר.

(שילוב חריגים [בחינוך]; חוקים)

100

פיכטלברג-ברמץ, אסנת; הריס, רונית; ענבי, אורית:
מספר הילדים במעון ובכיתותיו: ממצאים ממפקד מעונות יום לגיל הרך המוכרים על ידי משרד התמ"ת
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 36 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.israel-industry-trade.gov.il.

בתשס"ח (2008) היו במערכת החינוך לגיל הרך המוכרת על-ידי משרד התמ"ת כ-1,717 מעונות וכ-3,000 משפחתונים, שטופלו בהם כ-90,000 ילדים – כ-78,000 במעונות וכ-12,000 במשפחתונים. המעונות המוכרים מופעלים על-ידי גופים שונים, הנדרשים לעמוד בתקנים, ועל עובדי המעונות לעמוד בדרישות השכלה. בפרסום זה מוצגים ממצאים על מספר הילדים במעון ובכיתותיו מתוך מפקד המעונות המוכרים שנעשה ב-2007-2006. בין הממצאים: מספר הילדים הממוצע במעון היה 60 (כמומלץ), כשביישובים עירוניים הוא היה 70.3 בממוצע, וביישובים כפריים – 39.1 בממוצע; מספר הילדים הממוצע במעון שרוב הילדים בו הם חרדים נמצא גבוה יותר מיתר קבוצות האוכלוסייה – 68.7 ילדים (88.6 ילדים בממוצע במרכז הארץ); ב-18.3% מהמעונות שבהם רוב הילדים הם חרדים היו יותר מ-100 ילדים, לעומת 8.7% במעונות האחרים; במעונות שבהם רוב הילדים הם ערבים ממוצע הילדים במעון היה 52.7; לפי מחוזות נמצא, כי במחוזות תל-אביב והמרכז היו 72.4 ילדים במעון בממוצע, לעומת 62.7 במחוז ירושלים, 52.7 במחוז באר-שבע והנגב ו-48.6 במחוז חיפה והצפון; במחוזות תל-אביב והמרכז ב-16.7% מהמעונות היו יותר מ-100 ילדים; ב-50.9% מהמעונות היו 3 כיתות, ב-13.2% היו 4 כיתות, ב-30% היו 2-1 כיתות, וב-6.5% מהמעונות היו 5+ כיתות (המומלץ הוא 4-3 כיתות); ב-17.5% מהמעונות החרדיים היו 5+ כיתות; מספר הילדים הממוצע בכיתת תינוקות (בני 15-3 חודשים) היה 15.4 (מעט יותר מהמומלץ), ומספר הילדים הממוצע בכיתת פעוטות (בני 24-16 חודשים) היה 19.6 ילדים (מעט פחות מהמומלץ). על-פי תקני משרד התמ"ת נמצא, כי ב-48.9% מהכיתות במעונות מספר הילדים היה נמוך מהתקן, ב-14.5% המספר היה במסגרת התקן, וב-36.6% מספר הילדים בכיתה היה גבוה מהתקן.

(מעונות יום; משפחתונים [גיל רך]; גודל כיתה)

101

Abramitzky, Ran; Lavy, Victor:
How Responsive is Investment in Schooling to Changes in Returns? Evidence from an Unusual Pay Reform in Israel's Kibbutzim
Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, Hebrew University, Jerusalem 2011, 55 pages. The publication appears on the Institute's Website: www.falk.huji.ac.il.

על-פי מודלים כלכליים, ההשקעה בחינוך צפויה לעלות בהתאם לתפיסת ההחזר עבור השקעה זו. כלומר תפיסת השכר הצפוי עבור ההשקעה בחינוך בשוק העבודה העתידי היא הגורם העיקרי להשקעה בחינוך. בעבודה הנוכחית נבדקה הנחה זו באמצעות בחינת השפעת רפורמת השכר בקיבוצים משכר שוויוני לכל החברים לשכר שישקף את פריון העבודה (בכך אמורה לעלות באופן חד התמורה עבור השקעה בחינוך). במסגרת המחקר נבדק האם ובאיזו מידה הרפורמה המריצה תלמידי תיכון בקיבוצים להשקיע יותר בלימודים, תוך בחינת הישגיהם בבחינות הבגרות. המחקר התבסס על קבצים מינהליים של משרד החינוך שכללו את נתוניהם של תלמידי כיתות י' ב-2000-1995, ונעשה מעקב אחר הישגיהם עד לסיום בחינותיהם. מכיוון שהרפורמה בקיבוצים לא יושמה בכל הקיבוצים במקביל, נערכה השוואה בין תלמידים בקיבוצים שבהם התרחשה הרפורמה בשלב מוקדם (2000-1998 – קבוצת המחקר) לאלו שבהם התרחשה הרפורמה בשלב מאוחר יותר (2004-2003 – קבוצת הבקרה). בין הממצאים: תלמידים מקיבוצים שבהם נעשתה הרפורמה בשלב מוקדם יותר הגדילו את השקעתם בחינוך – ממוצע ציוני הבגרות עלה ב-3.55% בהשוואה לציון הממוצע שהיה לפני הרפורמה; שיעור הזכאים לתעודת בגרות עלה ב-4.9%, ושיעור התעודות העומדות בדרישות סף הקבלה לאוניברסיטאות עלה ב-6%; התמורה להשקעה בשכר עבור כל שנת לימודים עלתה ב-7%; התמורה להשקעה בלימודים בלטה בעיקר בקרב גברים, בקרב תלמידים בעלי רקע חברתי-כלכלי נמוך (שרמת ההשתכרות של הוריהם היא נמוכה יחסית) ובקרב תלמידים שהרפורמה היתה שכיחה בקיבוצם במשך כל שנות לימודיהם בתיכון.

(קיבוצים; הנעה ללימודים; בחינות בגרות; הישגים לימודיים; מיצב חברתי-כלכלי; שכר)

102

הערכת מסעות בני הנוער לפולין בשנת 2009: השפעות קוגניטיביות, ערכיות ורגשיות
ראמ"ה – הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, משרד החינוך, תל-אביב 2011, 203 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד (ראו: אתרי המשרד
< ראמ"ה < מחקרים והערכת פרויקטים < הערכת פרויקטים): www.education.gov.il.

ב-1988 הוחל בהוצאת משלחות בני נוער לאתרי מחנות ההשמדה בפולין. במשלחות אלו משתתפים תלמידים מכיתות י"א-י"ב הבוחרים בכך. המסע נמשך כשמונה ימים. במחקר המתואר בפרסום הנוכחי נבדק האם המסעות משיגים את מטרותיהם, כפי שהוגדרו על-ידי משרד החינוך, מהבחינה הקוגניטיבית, מהבחינה הערכית ומהבחינה הרגשית. במסגרת המחקר, נבדק מדגם ארצי של תלמידי כיתות י"א מ-55 בתי-ספר שהוציאו תלמידים למסע לפולין ב-2009 ומ-39 בתי-ספר שלא הוציאו תלמידים למסע ב-2009-2007. הנתונים נאספו באמצעות שאלונים שמולאו לפני המסע ומיד לאחריו. בין הממצאים: בתי-ספר שהוציאו תלמידים למסע השתייכו לרקע חברתי-כלכלי מבוסס יותר והיו גדולים יותר בהשוואה לבתי-ספר שלא הוציאו תלמידים למסע; כמו כן, התלמידים שיצאו למסע התאפיינו ברקע חברתי-כלכלי מבוסס יותר לעומת התלמידים שלא יצאו; מבין בתי-הספר שנדגמו ושהוציאו תלמידים למסע, כ-36% מהתלמידים יצאו בפועל למסע; מבין בתי-הספר שנדגמו ושלא הוציאו תלמידים למסע, כ-48% מהתלמידים דיווחו שהם היו מעוניינים לצאת; כ-90% מהתלמידים שיצאו למסע ציינו שהם בחרו לצאת למסע ממניעים ערכיים; כ-66% מהתלמידים שיצאו למסע ציינו שעשו זאת בשל צורך להתמודד עם השואה מבחינה רגשית; כ-54% מהתלמידים שלא יצאו למסע ציינו שהסיבה לכך היתה עלותו הכספית (כ-6,000 ש"ח לתלמיד) – רובם ציינו שזאת היתה הסיבה היחידה; כ-25% מהתלמידים שלא יצאו למסע ציינו שהם לא יצאו בשל חשש מקושי רגשי; כ-87% מהתלמידים שיצאו למסע ציינו שהמסע מאפשר לחוש יותר הזדהות עם העבר היהודי, וכ-85% חשו גאווה לאומית על היותם ישראלים; כ-84% מהתלמידים שיצאו למסע דיווחו שהם הצליחו לעמוד במראות הקשים (לפני המסע העריכו רק 65% שהם יצליחו לעמוד במראות אלו).

(תלמידים; משלחות נוער לפולין; שואה [הוראה]; רגשות; עמדות; ערכים)

103

הראל, יוסי; גילת, יצחק; שגיא, רחל ואחרים:
פניות לעזרה בנושא של חומרים פסיכו-אקטיביים (סמים ו/או אלכוהול): תפיסות של תלמידים ואנשי צוות חינוכי במגזר הערבי
רשות המחקר, ההערכה והפיתוח, מכללת לוינסקי לחינוך, תל-אביב 2011, 76 עמ'. הוגש לרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
www.antidrugs.gov.il.

במחקר זה נבחנו היבטים של חיפוש עזרה בנושא סמים ו/או אלכוהול בקרב בני נוער ערבים בישראל מנקודת מבטם של התלמידים המתבגרים ושל אנשי הצוות החינוכי (מורים ויועצים). שני ההיבטים המרכזיים שנבחנו היו עמדות התלמידים כלפי פנייה לעזרה למקורות שונים ופנייה בפועל. היבטים אלה נבחנו בהקשר למגדר, כיתה, השתייכות דתית/אתנית, רווחה נפשית סובייקטיבית, אזור מגורים, סוג עיר (ערבית/מעורבת( והשתתפות בתכנית התערבות בית-ספרית. במחקר השתתפו 883 תלמידים ו-263 אנשי צוות חינוכי. בין הממצאים: כ-40% מהתלמידים וכ-45% מאנשי הצוות החינוכי העריכו את בעיית הסמים והאלכוהול כחמורה או כחמורה מאוד; תלמידים שהשתתפו בתכנית ההתערבות הכירו יותר מקורות סיוע בנושא סמים ואלכוהול מאשר תלמידים שלא השתתפו בתכנית; מקורות העזרה המובילים שאליהם מוכנים התלמידים לפנות היו אמא (58%), חבר/ה (48%) ואבא (48%); 29% מהתלמידים הביעו נכונות לפנות ליועצת חינוכית (המורים והיועצים סברו שהנכונות היא גבוהה יותר); תלמידים שהשתתפו בתכנית ההתערבות הביעו נכונות לפנות ליועצת יותר מאשר תלמידים שלא השתתפו בתכנית; נכונות לפנות להורים ולמקורות מקצועיים היתה גבוהה יותר בקרב בנות לעומת בנים; תלמידי כיתה ט' גילו נכונות גבוהה יותר לפנות להורים מאשר תלמידי כיתה י"א; תלמידים שדיווחו על רמת רווחה נפשית נמוכה הביעו נכונות נמוכה יותר לפנות לעזרת ההורים; כרבע מהתלמידים דיווחו שהם פנו בשנתיים האחרונות לקבלת עזרה עקב מצוקה הקשורה לסמים/אלכוהול, בעיקר באמצעות האינטרנט; שיעור הפונים לעזרה היה גבוה יותר בקרב בנים ובקרב בעלי רמה נמוכה של תחושת רווחה; "הקו החם" של הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול היה מוכר לתלמידים שהשתתפו בתכנית ההתערבות יותר מאשר לתלמידים שלא השתתפו בתכנית.

(ערביי ישראל; מתבגרים; שימוש בסמים; שתיית אלכוהול; תכניות התערבות; ייעוץ; עמדות; בקשת עזרה)

104

בר-המבורגר, רחל; שגיא, רחל; ראובני, תמר; עזר, חנה:
גורמים מעכבים ומקדמים את הפעלת קבוצות אופ"י בבתי הספר
הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, ירושלים 2010, 184 עמ', בשיתוף עם רשות המחקר, ההערכה והפיתוח, מכללת לוינסקי לחינוך. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
www.antidrugs.gov.il.

המודעות לתפקיד בית-הספר בפעילות למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול בקרב מתבגרים הביאה את הרשות למלחמה בסמים ומשרד החינוך (השירות הפסיכולוגי – שפ"י) ליזום את תכנית אופ"י (אימון ופיתוח יכולות התמודדות) להתערבות חינוכית-טיפולית בבתי-ספר. תכנית זו נועדה לתלמידים הנמצאים בסיכון לשימוש באלכוהול ובסמים, ומנחי התכנית הם עובדים סוציאליים ויועצים חינוכיים שעברו הכשרה מיוחדת. בדו"ח הנוכחי מוצגים ממצאי מחקר הערכה על תכנית אופ"י, שמטרותיו היו: בדיקת הגורמים המקדמים והמעכבים את הפעלת קבוצות אופ"י בבתי-הספר, על-פי תפיסת המנחים והמנהלים; תפיסת התכנית ותרומתה בעיני התלמידים והמנחים. המחקר כלל ראיונות עם יועצות חינוכיות שעברו את ההכשרה ושאלונים שנמסרו למנחים ולתלמידים מ-26 בתי-הספר שבהם פעלה התכנית, כולל קבוצת בקרה. בין הממצאים: בעיית עישון סיגריות ונרגילות נתפסה על-ידי המנחים כחמורה (4.85 מתוך 6 בסולם החומרה) וכך גם בעיית שתיית אלכוהול (4.3); תפיסת החומרה של שימוש בסמים ובחומרים נדיפים היתה נמוכה (2.5-2); לא נמצאו הבדלים משמעותיים בתפיסת החומרה לפי מגזר בית-הספר או שכבה; התלמידים תפסו את בעיית שתיית האלכוהול כבעיה בינונית בחומרתה (פחות מ-3.5) ואת בעיית השימוש בסמים ברמה נמוכה (פחות מ-2); תרומת התכנית לתלמידים ולמנחים נתפסה על-ידי המשתתפים ברמה בינונית-גבוהה, ולבית-הספר - ברמה בינונית; כ-30% מהתלמידים שהשתתפו בתכנית עישנו, כשליש שתו 5+ משקאות חריפים בחודש שקדם למילוי השאלון, ו-4.2% דיווחו שהם השתמשו בסמים אי פעם; שיעורים גבוהים של עישון ושתיית אלכוהול נמצאו בקרב יוצאי חבר העמים ואתיופיה; בהשוואה לקבוצת הבקרה, תלמידים שהשתתפו בתכנית הביעו עמדות שליליות יותר כלפי בית-הספר ונכונות רבה יותר להתנסות בשתיית אלכוהול ובשימוש בסמים בעתיד; המנחים הביעו שביעות רצון גבוהה מההכשרה שהם קיבלו.

(מתבגרים; תלמידים; שתיית אלכוהול; שימוש בסמים; עישון; תכניות התערבות; עמדות)

105

תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך בישראל, בראי נתוני המיצ"ב: תשס"ז-תש"ע
ראמ"ה – הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, משרד החינוך, תל-אביב 2011, 35 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד (ראו: אתרי המשרד
< ראמ"ה < מחקרים והערכת פרויקטים < הערכת פרויקטים): www.education.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על התלמידים יוצאי אתיופיה (שנולדו באתיופיה ו/או שאחד מהוריהם או שניהם נולדו באתיופיה) במערכת החינוך בישראל, כפי שהיא משתקפת במבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית). בין הממצאים: בתש"ע היוו תלמידים יוצאי אתיופיה 3.3% מכלל התלמידים בבתי-הספר שבפיקוח ממלכתי וממ"ד (כ-36,000 נפש); בקרב תלמידי כיתות ה', הישגי התלמידים יוצאי אתיופיה היו נמוכים מאלה של כלל התלמידים בכל ארבעת תחומי הדעת (אנגלית, עברית, מתמטיקה ומדעים); בממוצע ארבע-שנתי, הפערים בין תלמידים יוצאי אתיופיה לבין כלל התלמידים היו כדלקמן: במתמטיקה - 83 נקודות, בעברית - 79 נקודות, ובאנגלית ובמדע וטכנולוגיה - כ-60 נקודות; הפער בעברית ובמתמטיקה הלך וקטן במשך השנים: בעברית 96 נקודות בתשס"ח לעומת 59 נקודות בתש"ע; במתמטיקה 99 נקודות בתשס"ט לעומת 63 נקודות בתש"ע; מנגד, הפער באנגלית הלך וגדל: בתשס"ח 49 נקודות לעומת 77 נקודות בתש"ע; במדע וטכנולוגיה לא נצפה שינוי מהותי בפער. גם בקרב תלמידי כיתות ח' נמצא שהישגי התלמידים יוצאי אתיופיה הם נמוכים יותר מאלה של שאר התלמידים בכל ארבעת תחומי הדעת, ובממוצע תלת-שנתי נמצא שהפער הגדול ביותר הוא בתחום העברית. עם זאת, הפער באנגלית הלך וקטן עם השנים, ואילו הפער במתמטיקה הלך וגדל (במדע וטכנולוגיה לא היה שינוי). הישגיהם של התלמידים שנולדו באתיופיה ושל תלמידים בנים יוצאי אתיופיה היו הנמוכים ביותר, הן בכיתות ה' והן בכיתות ח'.

(תלמידים; אתיופיה [ארץ מוצא]; מבחנים; הישגים לימודיים; אקלים בית-ספרי)

106

אבוטבול-עוז, הדר; יפה, סוזי:
יכולת שפתית, אינטגרציה חברתית וזהות אתנית בקרב ילדי מהגרים דוברי רוסית-עברית ואנגלית-עברית בישראל
"הד האולפן החדש", גיליון 98 (אביב 2011), עמ' 34-27. המאמר מופיע באתר האינטרנט של משרד החינוך (ראו: האגף לחינוך מבוגרים): www.education.gov.il.

רכישת השפה העברית היא צעד ראשון להתערות העולים בחברה הישראלית. לצד זאת, ישנה בקרב העולים מגמה של שימור תרבות המקור ושפת המוצא. כתוצאה מכך, מתקיימת בקרב בני הדור השני הוויה של מעבר תמידי בין תרבות ושפת האם לבין התרבות הישראלית והשפה העברית. במחקר שמדווח עליו במאמר הנוכחי נבדקה זהותם האתנית של ילדי מהגרים בישראל כפי שהיא מוגדרת על-ידם, וכן נבחן הקשר שבין הגדרות הזהות לבין יכולתם השפתית וזמן החשיפה לעברית כשפה שנייה. במחקר נבדקו 79 ילדים הלומדים בגנים ממלכתיים במרכז הארץ וממיצב חברתי-כלכלי בינוני-גבוה - 21 דוברי אנגלית-עברית ו-58 דוברי רוסית-עברית. כל הילדים נחשפו לעברית לפחות שנה לפני ביצוע המחקר, והשפה המדוברת בגן היתה עברית. המחקר כלל בדיקת כישור שפה בשפת האם ובעברית, שאלונים להורים בדבר חשיפת הילד לשפה העברית והגדרת הזהות האתנית של הילד באמצעות שאלונים חברתיים-שפתיים שהועברו על-ידי בודקים לילדים. בין הממצאים: 62% מהילדים דוברי הרוסית-עברית שלטו בעברית בתחום הנורמה לעומת 21% מהילדים דוברי האנגלית-עברית; לאחר שנתיים של חשיפה לעברית יכולת השפה של הנבדקים היתה בדרך כלל בתחום הנורמה התחתון; ילדים שנחשפו לעברית במשך 4 שנים או יותר לא הגיעו לציון הממוצע של בני גילם החד-לשוניים; בקרב הילדים דוברי הרוסית-עברית, הגדרת זהות עצמית ישראלית התחזקה ככל שזמן החשיפה לעברית היה ארוך יותר, ובקרב הילדים דוברי האנגלית-עברית היתה העדפה לזהות הישראלית ללא קשר למשך החשיפה לעברית.

(ילדים; עולים; דו-לשוניות; מיומנויות לשוניות; עברית; רוסית; אנגלית; זהות לאומית)

107

צ'אצ'אשווילי-בולוטין, סבטלנה; שביט, יוסי; איילון, חנה:
הגירת שנות התשעים מברית המועצות לשעבר ומערכת ההשכלה הגבוהה בישראל במחצית הראשונה של שנות התשעים
"הד האולפן החדש", גיליון 98 (אביב 2011), עמ' 44-35. המאמר מופיע באתר האינטרנט של משרד החינוך (ראו: האגף לחינוך מבוגרים): www.education.gov.il.

במאמר זה מתוארת עבודה שמטרתה היתה לבחון את השפעת ההגירה ממדינות ברית-המועצות לשעבר בשנות ה-90' של המאה הקודמת על סיכויי הלמידה ודפוסי הלמידה של המהגרים יוצאי ברית-המועצות לשעבר בשנות ה-90' ושל ילידי ישראל במערכת ההשכלה הגבוהה (אוניברסיטאות) במחצית הראשונה של שנות ה-90'. העבודה התבססה על נתוני הלמ"ס: בין הממצאים: מספרם של תלמידי שנה א' לתואר ראשון באוניברסיטאות עלה בין 1990/91 ל-1994/95 בכ-42% - 103% באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 94% באוניברסיטת חיפה, 89% באוניברסיטת בר-אילן, 27% באוניברסיטת תל-אביב, 6% באוניברסיטה העברית, ואילו בטכניון נרשמה ירידה של 15%; ב-1995/1996 מנתה אוכלוסיית העולים 7% מאוכלוסיית הסטודנטים, בדומה לשיעור בני קבוצת גיל זו בכלל האוכלוסייה; כ-40% מהסטודנטים העולים למדו במדעי הטבע, לעומת כ-15% מכלל הסטודנטים; כ-20% מהסטודנטים העולים למדו מדעי המחשב וטכנולוגיה, ורק כ-8% למדו במדעי הרוח וכ-5% במדעי החברה; מדיניות הרחבת מערכת ההשכלה הגבוהה של המועצה להשכלה גבוהה, שנועדה בעיקר לשם סיוע בקליטת המהגרים החדשים, נוצלה בעיקר על-ידי ילידי ישראל – 78% מהגידול במספרם של תלמידי שנה א' באוניברסיטאות היה של ילידי ישראל, בעיקר של נשים יהודיות. בסוף המאמר נדונות הסיבות לאי-הנהירה על צעירים יוצאי ברית-המועצות לשעבר למוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל: מצב כלכלי, חוסר שליטה בעברית וכו'.

(עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; סטודנטים; אוניברסיטאות; מקצועות לימוד)

108

בן-דוד, דן:
מצב החינוך בישראל והשלכותיו: מפת דרכים ויזואלית מדו"חות מצב המדינה של מרכז טאוב
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, ירושלים 2011, 17 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: http://taubcenter.org.il.

בדו"חות מצב המדינה השנתיים של מרכז טאוב מודגשת השפעת החינוך על רמת החיים ועל פערי ההכנסות. במסמך הנוכחי מוצגות נקודות מרכזיות ב"מפת דרכים ויזואלית קצרה", שבה מודגשת חשיבות החינוך לחברה ולמשק בישראל, ונדונות השלכותיו של מצב החינוך הנוכחי. המסמך כולל תרשימים המלווים בהסברים. בין הממצאים: מאז שנות ה-70' של המאה שעברה, שיעור תעסוקת הגברים ושיעור פריון העבודה נמצאים בירידה בהשוואה למדינות ה-7G; שיעור התעסוקה של גברים לא-אקדמאים נמצא במגמת ירידה; ככל שרמת ההשכלה של ההורים היא גבוהה יותר, הישגיהם החינוכיים של ילדיהם נוטים להיות גבוהים יותר; ב-2009 39% מהמתבגרים שבקבוצת הגיל של מסיימי כיתה י"ב היו זכאים לתעודת בגרות העומדת בדרישות הקבלה לאוניברסיטאות, לעומת 31% ב-1995; ישראל נמצאת במקום האחרון מבין המדינות החברות בארגון ה-OECD במבחני PISA ו-TIMSS; בכל השנים שבהן נערכו מבחנים בין-לאומיים מאז 1999, ההישגים של ילדי ישראל החלשים היו נמוכים יותר מההישגים של התלמידים החלשים במדינות החברות בארגון ה-OECD (תלמידי ישראל המצטיינים דורגו מתחת לתלמידים המצטיינים ברוב המדינות); ב-2010-2000 גדל מספר התלמידים בחינוך הממלכתי ב-0.3%, בחינוך הממלכתי-דתי ב-11%, בחינוך הערבי ב-37% ובחינוך החרדי ב-57%. בין ההמלצות: ביצוע שדרוג מהותי של ליבת הלימודים הניתנת לילדי ישראל והנחלתה בכל בתי-הספר בישראל; הגדלת התקציבים בבתי-ספר שבהם לומדים ילדים שהוריהם הם בעלי רמת השכלה נמוכה. המלצות מפורטות מופיעות בפרסום של מרכז טאוב: "סדר יום חדש לישראל".

(חינוך; רמת השכלה; הישגים לימודיים; שוק העבודה; מדיניות חינוכית; הקצאת משאבים; מחקר השוואתי)

109

קירש, אורי:
הערכות מצוינות האוניברסיטאות בישראל: גישות, סוגיות והישגים
מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, הטכניון, חיפה 2011, 90 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד:
http://neaman.org.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאי עבודה, שבה נבחנו היבטים שונים הנוגעים להערכות מצוינות האוניברסיטאות בישראל - הערכות כמותיות (המבוססות בעיקר על מאגרי מידע וביבליומטריה), הערכות איכותיות (הערכות עמיתים, פאנלים, ועדות הערכה וכו') וגישות משולבות. במדינות רבות גוברת ההכרה כי להערכות מצוינות האוניברסיטאות יש חשיבות בכמה היבטים. רבים עוסקים בגישות ובסוגיות הנוגעות לכך. עם זאת, הערכה אקדמית באשר היא מהווה נושא שנוי במחלוקת, מאחר שיש בה מגבלות ופגמים מובנים. גישות ההערכה הקיימות זוכות להסתייגויות מסיבות שונות. הערכות נכונות יכולות לתרום לקידום המצוינות, ואילו הערכות לא-ראויות עלולות לגרום לתהליכים שליליים ולנזקים. העבודה הנוכחית מתמקדת בסוגיות הנוגעות לפגמים, למגבלות ולחסרונות של הגישות הקיימות וכן בהיבטים ייחודיים לישראל, הבאים לביטוי בתוצאות הערכות המצוינות. ההערכות שנעשו על-פי מדדים שונים מצביעות על מעמדה המחקרי המכובד של ישראל במספר תחומים. למרות זאת, ראוי לציין כי התוצאות עלולות להיות מוטות או מוטעות, מסיבות הנדונות בעבודה, ולכן יש לנהוג זהירות בניתוח התוצאות ובמשמעותן. הפרסום מורכב משישה פרקים, כדלקמן: מבוא; הערכות כמותיות של מצוינות המחקר; מעמדן המחקרי של האוניברסיטאות לפי מדדים כמותיים; הערכות איכותיות; דירוגי אוניברסיטאות; הערכות תחומי מחקר לצורך תקצוב.

(אוניברסיטאות; מצוינות; מחקר אקדמי; תפוקה מדעית; תקציבים; מימון)

110

אבן-זוהר, יאיר; גץ, דפנה; קירש, אורי:
מבט השוואתי על התפתחות המחקר המדעי והטכנולוגי בישראל ובמדינות המזרח התיכון, על פי מדדים כמותיים
מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, הטכניון, חיפה 2011, 37 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.neaman.org.il.

מטרתה של עבודה זו היתה לבחון את תהליכי התפתחות המחקר המדעי והטכנולוגי במדינות המזרח התיכון. זאת, לפי שני מדדים: מספר הפרסומים (פוריות מחקרית); ממוצע הציטוטים לפרסום (אומדן להשפעת הפרסומים, המשקף את איכות המחקר). העבודה התבססה על ניתוח מאגרי הנתונים על אודות פרסומים מדעיים של חברת Thomson Reuters, תוך התמקדות במדינות המובילות במזרח התיכון מבחינה מדעית – ישראל, אירן, טורקיה, מצרים, ערב הסעודית וירדן. בין הממצאים: הפער בין ישראל לשתי המדינות המובילות מתוך החמש הללו - טורקיה ואירן - הולך ומצטמצם, הן מבחינת מספר הפרסומים והן מבחינת ממוצעי הציטוטים לפרסום, ובחלק מהקטגוריות המדעיות הן אף עולות על ישראל; מספר הפרסומים המדעיים של ישראל הגיע בשנים 2010-2006 ל-50,984 (36,099 ב-1994-1990), לעומת 50,242 של אירן (1,261) ו-86,905 של טורקיה (7,643); תחומי הכימיה, ההנדסה, מדעי כדור הארץ, הרוקחות והרעלים הם בין התחומים שבהן מובילות מדינות אלו על ישראל במספר הפרסומים המדעיים; במדד מספר הציטוטים ישראל עדיין מובילה ברוב התחומים, אך הפער הולך וקטן; בעשור האחרון מספר הפרסומים לשנה בישראל כמעט לא השתנה, ולעומת זאת הוא גדל באופן משמעותי בטורקיה ובאירן, ואילו בערב הסעודית, בירדן ובמצרים הוא גדל באופן מתון; במספר החוקרים המצוטטים ביותר מובילה ישראל ולאחריה ערב הסעודית.

(ביבליומטריקה; תפוקה מדעית; ישראל; המזרח התיכון; אירן; טורקיה; ערב הסעודית; מצרים; ירדן)

 

ז. חקלאות ומשק המים

פרסומים

111

החקלאות בישראל: חשבון הענף; מדדי המחירים של תפוקה ותשומה - 2010-2009
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1459, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל מידע על הפעילות החקלאית ב-2010-2009 בהשוואה לשנים קודמות, והוא מורכב משני חלקים: בחלק הראשון מובאים נתונים על חשבון ענף החקלאות – תפוקה, תשומה ותוצר מקומי; בחלק השני מובאים נתונים על מדדי מחירי התפוקה והתשומה בחקלאות. בין הממצאים: ערך התפוקה החקלאית ב-2010 הסתכם בכ-26.5 מיליארדי ש"ח (גידולים – כ-16.2 מיליארדי ש"ח, ובעלי חיים ותוצרתם – כ-10.3 מיליארדי ש"ח), והתוצר המקומי הנקי היה כ-10.9 מיליארדי ש"ח; ההכנסה הנובעת מחקלאות הסתכמה בכ-11.4 מיליארדי ש"ח (ירידה של כ-7.3% לעומת 2009), והתמורה למשרות שכיר היתה כ-5.1 מיליארדי ש"ח; כמות התפוקה החקלאית ירדה ב-2010 בכ-2.1% (לאחר עלייה של כ-5.1% ב-2009); כמות הגידולים הצמחיים ירדה בכ-4.4%, ואילו כמות בעלי החיים ותוצרתם עלתה בכ-1.7%; מחירי התפוקה החקלאית עלו ב-2010 בכ-3%; כמות התשומה (ללא שכר עבודה) עלתה בכ-5.1%, וכתוצאה מכך ירדה כמות התוצר המקומי הנקי בחקלאות בכ-11.3%, לאחר עלייה של כ-18.6% ב-2009; מחירי התשומה בחקלאות (ללא שכר עבודה) עלו ב-2010 בכ-1.9%, לאחר ירידה של כ-8.3% ב-2009; 38.3% מתפוקת החקלאות יועדה לצריכה המקומית, 34.4% לתעשייה המקומית, 20.2% ליצוא ו-7% לתוצרת ביניים ושונות.

(חקלאות; מחירים; תשומה-תפוקה; ייצוא; השקעות; תעסוקה; גידולי שדה; בעלי חיים; ירקות; פירות; פרחים; מטעים; מים; דלק; חומרי הדברה)

112

מאזן אספקת המזון: 2010
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1468, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס:
www.cbs.gov.il.

מאזן אספקת המזון הוא רישום מרוכז של סוגי המזון לפי מקורותיו לצורך חישוב הערכים התזונתיים – קלוריות, חלבון, שומן, מינרלים ו-ויטמינים – העומדים לרשות הצרכן בשנה הנסקרת. המאזן מתייחס לכמות המוצעת של המוצרים בחנויות ובשווקים ולא בכמות שאותה קונה או צורך הציבור בפועל. מאזן זה מאפשר לקובעי המדיניות לקבל מידע על כמויות האספקה העצמית של מזון בישראל, ובהתאם לכך להסיק מסקנות לגבי מידת התלות ביבוא של מוצרי מזון. כמו כן, משמש המאזן את קובעי המדיניות לשם קביעת מדיניות סבסוד למוצרי מזון בסיסיים, קבלת החלטות לגבי גובה תשלום המכס על ייבוא, הכנת מכסות ייבוא הנקבעות על-ידי משרד החקלאות וקביעת תוספים של ויטמינים או מינרלים למוצרים בסיסיים. המאזן נערך לפי הנחיות הארגון הבין-לאומי למזון ולחקלאות (FAO), תוך התאמה לתנאים בישראל. הפרסום הנוכחי כולל ממצאים עיקריים על אספקת קלוריות, חלבון, שומן, מינרלים ו-ויטמינים ב-2010. כמו כן, נסקרות ההתפתחויות של אספקה זו מ-1950 עד 2010, ומוצג מידע על הרכב אספקת המזון ויעודה. בין הממצאים: הערך הקלורי של המזון שעמד לרשות האוכלוסייה הממוצעת בישראל ב-2010 היה 3,521 קילוקלוריות לנפש ליום (3,509 ק"ק לנפש ליום ב-2009); לאורך השנים חלה עלייה בחלקם היחסי של החלבונים שמקורם מן החי – מ 38% ב-1950 ל-50% ב-2010, ובמקביל לעלייה זו חלה ירידה בחלקם היחסי של החלבונים שסופקו מדגנים ומוצריהם – מ-49% ב-1950 ל-33% ב-2010; חלוקת אספקת השומן בין המקורות מן החי לבין המקורות מן הצומח נותרה יציבה מ-1950 עד 2010 – 30% ו-70% בהתאמה; חלקו של הבשר באספקת שומנים שמקורם מן החי ב-2010 היה פי 2 מאשר ב-1950, ולעומת זאת, חלקם היחסי של השומנים שמקורם מביצים היה כשליש מחלקם היחסי ב-1950.

(מזון; ייצור; ייצוא; ייבוא; תזונה; ויטמינים; מינרלים; קלוריות)

113

שנתון מועצת החלב - 2010
המועצה לענף החלב בישראל [ייצור ושיווק], יהוד 2011, 96 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המועצה: www.halavi.org.il.

שנתון מועצת החלב לשנת 2010 מחולק לשישה פרקים, כדלקמן: המועצה לענף החלב [ייצור ושיווק]; חלב בקר; שיווק חלב בקר ומוצריו; חלב צאן - כבשים ועזים; בשר בקר; ענף החלב בעולם. בפרק הנספחים מוצגת רשימת המחלבות בישראל. בין הממצאים: ב-2010 סופקו למחלבות 1,251,729,000 ליטר חלב בקר לעומת 1,216,681,000 ליטרים ב-2009; בישראל היו ב-2010 951 רפתות (לעומת 1,250 ב-2001) - 773 במגזר המשפחתי, 163 במגזר השיתופי ו-15 בבתי-ספר; 303 מהרפתות (כשליש מכלל הרפתות) מרוכזות במחוז העמקים; ממוצע ייצור חלב בקר לרפת הגיע ב-2010 ל-1,316,000 ליטרים (לעומת 939,000 ליטרים ב-2001) - 4,408,000 במגזר השיתופי, 673,000 במגזר המשפחתי ו-865,000 במגזר בתי-הספר (כולל רפת מחקר אחת); 57.4% מייצור החלב היה ברפתות המגזר השיתופי, 41.6% במגזר המשפחתי ו-1.04% במגזר בתי-הספר; בעשור האחרון (2010-2001) ירד שיווק חלב שתייה ומשקאות לנפש ב-0.03% וחמאה שולחנית ב-2.18%, ואילו שיווק תוצרת ניגרת ומעדנים לנפש עלה ב-0.52%, גבינות לבנות ב-0.23% וגבינות קשות ומותכות ב-1.18%; צריכת בשר בקר טרי בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית נאמדה ב-2010 בכ-47,000 טונות; מקורות בשר הבקר הטרי היו 46% מרפתות החלב, 14% מעדרי הבקר ו-40% מיבוא; כ-36,265 טון בשר בקר טרי נצרכו בישראל ב-2010 (4.76 ק"ג לנפש), לעומת כ-75,000 טון בשר בקר קפוא (9.84 ק"ג לנפש).

(חלב; מוצרי חלב; בקר; צאן)

114

מעוז, עדי; מועלם, תמר; חפץ, בני:
חומרים רפואייים (תרופות) בסביבה: נוכחות בקולחים, תנועה בקרקע וקישור לחומר אורגני מסיס
"אקולוגיה וסביבה", 1:1 (2010), עמ' 37-30. המאמר מופיע באתר האינטרנט של כתב-העת:
http://magazine.isees.org.il.

בסביבה חקלאית מהווה ההשקיה בקולחים מקור אפשרי לחדירת חומרים רפואיים לקרקע. נוכחותם של חומרים רפואיים בקולחים נובעת משימוש רחב בתרופות לטיפול באדם ובחי ומהרחקתם המוגבלת במסגרת מערך הטיפול המקובל בשפכים. גורלם של חומרים רפואיים אלה תלוי בתכונות הקרקע ובנוכחותו של חומר אורגני מסיס. חומר זה עשוי לסייע בהגברת ניידותם של מזהמים אורגניים בקרקע או לתרום לתהליכי קיבוע של החומרים על-ידי קשירתם למוצקי הקרקע. מטרתו של המחקר המתואר במאמר הנוכחי היתה לבדוק את מידת ריכוזם של חומרים רפואיים בקולחים, לבחון את תנועת החומרים naproxen ו-carbamzepine בקרקע ולבדוק את יכולת הקישור שלהם לחומר האורגני המסיס. באופן כללי נמצא, כי הקישור של ה-naproxen לחומר אורגני מסיס היה גבוה יותר מזה של ה-carbamazepine. מניתוח כולל של עקומי הפריצה של החומרים הרפואיים הללו בקרקע עולה, כי עם הירידה בעומק הקרקע (ירידה בתכולת החומר האורגני בקרקע), תנועת החומרים עוכבה פחות וכי תנועתם עוכבה יותר במי ברז מאשר בנוכחות קולחים. זאת, כנראה, בשל השפעותיו של החומר האורגני המסיס על הקולחים. ממצאי המחקר מלמדים שהמקטע ההידרופובי החומצי של החומר האורגני המסיס הוא החשוב ביותר בקישור החומרים שנחקרו. ההנחה היא, שגם עבור חומרים רפואיים אחרים מקטע זה יהווה רכיב סופח משמעותי שיתרום לפוטנציאל הקישור הכולל של החומר האורגני המסיס.

(השקיה; מים; תרופות; זיהום הסביבה; איכות הסביבה)

115

Fleischer, Aliza; Mendelsohn, Robert; Dinar, Ariel:
Bundling Agricultural Technologies to Adapt to Climate Change
"Technological Forecasting and Social Change", 78: 6 (July 2011), pp. 982-990.

תופעת שינויי האקלים משפיעה על החלטות חקלאים לשנות את השיטות הטכנולוגיות שבהן הם משתמשים או את השיטות הניהוליות (או את שתיהן). בעבודה המתוארת במאמר הנוכחי נבדקה תגובתם של חקלאים ישראלים לשינויי האקלים ולצורך בשינוי השיטות. במסגרת העבודה, נבדק האם החלטות על יבולים, השקיה וכיסוי של החקלאים הישראלים מושפעות משינויי האקלים. ממצאי העבודה מצביעים על כך שהחלטותיהם בהחלט מושפעות משינויי האקלים. על-פי הדמיה של המשך תהליך שינויי האקלים ועליית הטמפרטורות, נמצא שהחקלאים הישראלים יעברו לגדל את גידוליהם בעיקר במטעים מכוסים ומושקים. עם זאת, נראה שסיגול השינויים הללו יאפשר גמישות וקיימות (sustainability) לחקלאים עתידיים באזורים שונים ברחבי הארץ, בתנאים של שינויי אקלים.

(חקלאות; מטעים; השקיה; אקלים; טמפרטורה)

116

הוועדה לבחינת משטר המכסות בענפי הצאן – עזים וכבשים: דו"ח מסכם
הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות ההתיישבותית והכפר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ראשון לציון 2011, 19 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט: www.moag.gov.il.

ענף הצאן לחלב מורכב למעשה משני ענפים: ענף הכבשים וענף העזים. היקף ייצור חלב הצאן בשיווק המאורגן ב-2009 היה כ-20 מיליוני ליטרים: כ-9 מיליוני ליטר חלב כבשים וכ-11 מיליוני ליטר חלב עזים. לצד השיווק המאורגן, הכולל את יצרני החלב המייצרים במסגרת משטר מכסות, קיים שיווק לא מאורגן. חלק מהשיווק הלא-מאורגן מתבסס על יצרנים המשווקים חלב או מוצרי חלב שמעובדים במשקיהם או במחלבות שאין להן רישיון עסק, ולכן חלק זה אינו נכלל במסגרת המכסה הארצית. משטר תכנון המכסות הוחל על ייצור החלב בענפי הצאן ב-1985, ולמרות החלת משטר זה התמודדו ענפי הכבשים והעזים עם עודפי חלב עקב תנודות חריפות בביקושים. העודפים והחוסרים גרמו לכך שמאז החלת המשטר היו תקופות שבהן מנהל המכסות איפשר ליצרנים לייצר כמויות גבוהות ממכסתם כדי לספק את צורכי השוק. ענף הצאן לחלב מאופיין בפערים גדולים בין המשקים, בין היתר בשל זמינות נמוכה של ליווי מקצועי. זמינות נמוכה זו עיכבה את התייעלותם של המשקים הקטנים, ומנגד, המשקים הגדולים (הזקוקים לפחות סיוע) התמקצעו בכוחות עצמם. קשיים נוספים שעמדו מפני המגדלים בענף היו התגברות התחרות מצד הייבוא, עלות גבוהה של תשומות כוח-אדם מיומן והשקעות בתשתית, שהפכו את המשקים הקטנים ללא-כלכליים. ב-2010 המכסה הארצית של חלב עזים היתה 9.5 מיליוני ליטרים, והמכסה של חלב כבשים היתה 7.2 מיליוני ליטרים. במאי 2010 מונתה על-ידי שר החקלאות ופיתוח הכפר וועדה שהוטל עליה לבחון את מדיניות התכנון הקיימת ואת יישומה. כמו כן, היא נתבקשה לבדוק את האינטרסים הציבוריים העומדים בבסיס מדיניות התכנון ואת השאלה האם ראוי להמשיך במדיניות הנוכחית, האם לשנותה או האם לבצע בה התאמות. בפרסום הנוכחי מוצג הדו"ח המסכם של הוועדה ונדונות המסקנות.

(חלב; ייצור; שיווק; מחירים; עלויות; מדיניות ממשלתית)

ח. כלכלה וחשבונות לאומיים

פרסומים

117

דמוגרפיה של עסקים: מקבץ נתונים סטטיסטיים ממרשם העסקים, 2009-2003
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1431, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים שנתיים של עסקים במשק הישראלי, אשר הופקו ממרשם העסקים שהוקם בלמ"ס ב-2003 על בסיס הנחיות ה-Eurostat וה-OECD. המרשם מבוסס בעיקר על קובץ של רשויות מס ערך מוסף (מע"מ) ועל קובץ של המוסד לביטוח לאומי. נתונים שנתיים אלה מאפשרים ניתוח ובחינה של העסקים הפועלים במשק הישראלי: מספר העסקים הפעילים, מספר משרות השכיר של ישראלים או זרים ונתוני שכר של ישראלים או זרים לפי ענף כלכלי (ברמת סדר או ענף ראשי) ולפי מחוז; תנועות העסקים במרשם לפי ענף כלכלי (ברמת סדר) ולפי מחוז - התפלגויות ושיעורים של פתיחות וסגירות של עסקים, "לידות" של עסקים ועסקים שלא שרדו על בסיס נתונים כמותיים; נתוני הישרדות של עסקים ואחוז אי-הישרדות בקרב עסקים חדשים לפי ענף כלכלי (ברמת סדר). זאת, לפי הנחיות חדשות של Eurostat וה-OECD ("Manual on Business Demography Statistics 2007"). בין הממצאים: ב-2009 פעלו בישראל 464,655 עסקים לעומת 389,561 עסקים ב-2003; ב-2009 נפתחו 46,192 עסקים ונסגרו 37,204 עסקים; בשנים 2009-2003 חל גידול שנתי ממוצע של כ-3% במספר העסקים הפעילים במשק; חלקם של העסקים הפעילים בענפים נכסי דלא-ניידי, השכרה ושירותים עסקיים הוא הגבוה ביותר מבין כלל העסקים הפעילים בענפי הכלכלה השונים; אחוז ה"לידות" הממוצע הגבוה ביותר היה בענף שירותי האירוח והאוכל, והאחוז הנמוך ביותר היה בענף החקלאות; אחוז ההישרדות הגבוה ביותר של עסקים היה בענפי החינוך ושירותי בריאות, רווחה וסעד - 69.4% מהעסקים שרדו את שנת פעילותם החמישית; אחוז ההישרדות הנמוך ביותר היה בענפי שירותי האירוח והאוכל - 32.2% מהעסקים בלבד שרדו את שנת פעילותם החמישית.

(חברות עסקיות; עסקים קטנים; תעשייה; מסחר; חקלאות; תחבורה; תקשורת; ביטוח; חשמל; מים; בינוי; דיור; מינהל ציבורי; שירותי בריאות; שירותי רווחה; שירותי חינוך; שירותים קהילתיים; שירותים חברתיים; שירותים עסקיים; תעסוקה; בסיסי נתונים)

118

הוצאות הביטחון בישראל, 2009-1950
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1449, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית) הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בישראל, אחוז גבוה מהוצאות הממשלה מוקדש לביטחון, והדבר משתקף בצריכה ציבורית גבוהה יחסית למדינות אחרות. הוצאות נוספות לביטחון, חלקן עקיפות, נובעות מהעלויות של השירות הצבאי, בניית מקלטים, העסקת שומרים במקומות ציבוריים ועוד. בפרסום זה מוצגים סיכומים רב-שנתיים של ההוצאות לביטחון לפי שתי הגדרות: הגדרה צרה - "ההוצאה לצריכה הציבורית הביטחונית", הכוללת הוצאות ישירות לביטחון (תשלומים בפועל של מערכת הביטחון לשכר עבודה, לקניית סחורות ושירותים, לבלאי ולמסים על הייצור); הגדרה רחבה - "עלות כוללת לביטחון", הכוללת נוסף על הצריכה הביטחונית הישירה גם זקיפות (ערך העבודה של חיילי שירות החובה, תשלומים נוספים של המעבידים להשלמת שכר המשרתים במילואים, הוצאות אחזקת מלאי חירום ועוד). בין הממצאים: ההוצאה לצריכה הציבורית הביטחונית, במחירים קבועים, ירדה ב-2009 ב-2.7% לעומת 2008 (לאחר עלייה של 1.5% ב-2008 לעומת 2007), והיא נמוכה בכ-20% (במחירים קבועים) מההוצאה ב-1975-1973, שנים שבהן היא היתה בשיאה; ההוצאה לצריכה הציבורית הביטחונית ב-2009 הסתכמה בכ-6.3% מהתמ"ג, שיעור שהוא יציב בשנים האחרונות; עלות הביטחון הכוללת למשק נמצאה גבוהה בכ-20% מההוצאה לצריכה ביטחונית, וב-2009 היא היוותה כ-7.8% מהתמ"ג.

(ביטחון לאומי; הוצאות; חשבונאות לאומית)

119

ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי, 2009-1989
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1435, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים סיכום של ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח (מו"פ) אזרחי ל-2007-1989 ואומדנים מוקדמים ל-2009-2008. סיכום ההוצאה הלאומית למו"פ מהווה חלק מחשבונות לוויין, שנועדו להשלים את החשבונות הלאומיים הבסיסיים. בלוחות מובאים נתונים על ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי לפי מגזר מבצע ומגזר מממן, במחירים שוטפים ובמחירים קבועים והשינויים באחוזים. כן מובאים סיכומים על הוצאות משרדי הממשלה לפי סוג ההוצאה ויעדיה ועל הוצאות מלכ"רים לפי התחום המדעי. הפרסום כולל השוואות לנתוני המדינות החברות בארגון ה-OECD  - הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח. בין הממצאים: ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי במחירים שוטפים הסתכמה ב-2009 בכ-32.8 מיליארדי ש"ח (4.3% מהתמ"ג, לעומת 4.7% ב-2008); על-פי אומדנים ראשונים, ירדה ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי במחירים קבועים ב-1.6% ב-2009 (לאחר עלייה של 2% ב-2008 ושל 7.4% ב-2007); ההתפתחות במחירים קבועים משקפת ירידה של 2.6% בהוצאות למו"פ במגזר העסקי ב-2009, לאחר עלייה של 2.5% ב-2008 ושל 9.2% ב-2007; 79% מכלל ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי ב-2009 בוצעו במגזר העסקי, 13% באוניברסיטאות, 5% במגזר הממשלתי ו-3% במלכ"רים פרטיים; עלות העבודה היתה כ-76% מההוצאות למו"פ ב-2007; שיעור ההוצאה למו"פ אזרחי כאחוז מהתמ"ג ב-2008 (4.7%) היה גבוה יותר מהשיעור בכל המדינות החברות בארגון ה-OECD; מהשוואת המימון לפי מגזרים עולה, כי המימון הממשלתי למו"פ בישראל ב-2007 (14.2%) היה נמוך מהחציון במדינות ה-OECD  (37.1%) וכי המימון של המגזר העסקי (79.5%) היה גבוה יותר מהחציון במדינות ה-OECD (49.2%); ב-2009 היה שיעור ההוצאה שהופנה לקידום טכנולוגיה תעשייתית בישראל 37.5% מתוך סך ההוצאה למו"פ של משרדי הממשלה, לעומת חציון של 12.2% במדינות ה-OECD.

(הוצאה לאומית; מחקר ופיתוח; טכנולוגיה; תעשייה; אנרגיה; חקלאות; תשתיות; מדע; שירותי רווחה; אוניברסיטאות; משרדי ממשלה; מלכ"רים)

120

סחר חוץ, 2010-2000
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלון מס' 114 בסדרת "סטטיסטיקל", ירושלים 2011, 8 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). העלון מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בסדרת עלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות נתונים במגוון של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון הנוכחי מובאים נתונים על סחר הסחורות של ישראל לפי הנושאים הבאים: ערך הסחורות, ייבוא סחורות, ייצוא סחורות, ארצות הסחר העיקריות, הסחר של ישראל עם מדינות BRIC (ארבע מדינות מתפתחות שיש להן הפוטנציאל הכלכלי הגדול ביותר) והסחר עם המדינות החברות בארגון ה-OECD. בין הממצאים: ב-2008 נרשם שיא בייבוא הסחורות לישראל, שהסתכם בכ-64,531 מיליוני $, בייצוא הסחורות מישראל, שהסתכם בכ-51,321 מיליוני $, ובגירעון המסחרי, שהסתכם בכ-13,210 מיליוני $; ב-2010 הסתכם ערך ייבוא הסחורות בכ-58,705 מיליוני $ – מתוכם, 39% חומרי גלם (ללא יהלומים וחומרי אנרגיה), 18% חומרי אנרגיה, 15% מוצרי צריכה, 15% מוצרי השקעה (ללא אניות ומטוסים) ו-14% יהלומים; ב-2010 הסתכם ערך ייצוא הסחורות בכ-50,879 מיליוני $ – רכיביו הבולטים היו יהלומים (28.1%), תרופות (10.2%), מעגלים משולבים אלקטרוניים (4%) ותכשירים כימיים (4%); ב-2010 נרשם הייצוא התעשייתי הישראלי הגדול ביותר – כ-40,648 מיליוני $; החלק הגדול ביותר של ייבוא הסחורות (כולל יהלומים) ב-2010 היה מאירופה (45%), והחלק הגדול ביותר של ייצוא הסחורות היה לאמריקה (37%); כ-60% מהייבוא ב-2010 היה ממדינות החברות בארגון ה-OECD, וכ-65% מהייצוא של ישראל היה למדינות החברות בארגון ה-OECD.

(ייבוא; ייצוא; מסחר בין-לאומי)

121

בנק ישראל: דין וחשבון, 2010
בנק ישראל, ירושלים 2011, 303 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הבנק:
www.bankisrael.gov.il.

דו"ח בנק ישראל לשנת 2010 מוגש על-פי חוק לממשלה ולוועדת הכספים של הכנסת. במסגרת הדו"ח מוצגים הנתונים על ההתפתחויות במשק בשנה הנסקרת. הדו"ח מחולק לשבעה פרקים, כדלקמן: המשק והמשבר העולמי; התוצר, השימושים וענפי המשק; האינפלציה והמדיניות המוניטרית; המערכת הפיננסית ויציבותה; שוק העבודה; הממשלה הרחבה, תוצריה ומימונם; מאזן התשלומים; סוגיות במדיניות הרווחה: העוני ואי-השוויון בהכנסות והמדיניות לצמצומם, פערים בהישגים הלימודיים ומדיניות העדפה מתקנת בחינוך היסודי. בין הממצאים: התוצר המקומי הגולמי גדל בממוצע שנתי ב-4.6% (0.8% ב-2009); מדד המחירים לצרכן עלה ב-2010 ב-2.7% (3.9% ב-2009); ריבית בנק ישראל עמדה על 1.6% (0.8% ב-2009); שיעור האבטלה הגיע ל-6.7% ((7.5% ב-2009); שער החליפין של השקל יוסף מול הדולר ב-6% (0.7% ב-2009); השכר הריאלי למשרת שכיר עלה ב-0.9% (לאחר ירידה של 2.6% ב-2009); הצריכה הפרטית עלתה ב-4.9% (1.7% ב-2009); גירעון הממשלה הרחבה הגיע ל-3.7% תוצר (5.1% ב-2009); הייצוא והייבוא של סחורות ושירותים גדלו בשיעורים גבוהים של 13.6% ו-12.4%, לאחר ירידות חדות ב-2009 (ירידה של 12.5% בייצוא וירידה של 14.1% בייבוא); העודף בחשבון השוטף הגיע ל-2.7% מכלל ההכנסות של המשק (3.8% ב-2009); תוצר ענף התעשייה, המהווה כחמישית מהתוצר העסקי, גדל ב-2010 ב-7.8%; תוצר ענף הבנייה גדל ב-7.1% (0.9% ב-2009); תחולת העוני (על-פי המדד היחסי המקובל – מחצית ההכנסה הכספית החציונית) ירדה במעט לעומת 2009 – ירידות קלות בקרב ילדים, קשישים, ערבים ומשקי-בית עם שני מפרנסים, לצד עליות קלות בקרב חרדים ומשקי-בית עם מפרנס אחד.

(מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית; צמיחה כלכלית; שוק העבודה; מאזן תשלומים; אינפלציה; שער חליפין; ריבית; אשראי; השקעות; מחירים; תקציב לאומי; גירעון [ממשלה]; בנקים; שוק ההון; ניירות-ערך; מסים; עוני; מדיניות רווחה; חינוך; תעשייה; בנייה; חקלאות; מסחר; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת)

122

דו"ח המדיניות המוניטרית (דו"ח האינפלציה): המחצית הראשונה של 2011
בנק ישראל, ירושלים 2011, 32 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל:
www.bankisrael.gov.il.

בדו"ח זה נסקרים הרקע והגורמים להתפתחות המחירים, ההתפתחויות הצפויות והמדיניות הנדרשת לעמידה ביעדי האינפלציה. בין הממצאים: במחצית הראשונה של 2011 עלתה האינפלציה ב-2.2% (בניכוי עונתיות – ב-1.9%); לעליית המחירים תרמו בעיקר עליות במחירי הדיור (3.5%), המזון (4.4%) והאנרגיה (6.6%); ב-12 החודשים האחרונים עלה מדד המחירים לצרכן ב-4.2%; במהלך המחצית הראשונה של 2011 פעל בנק ישראל לייצוב השווקים הפיננסיים ותמיכה בפעילות הכלכלית באמצעות העלאה מדורגת של הריבית ב-1.25% (0.25% בפברואר, 0.25% במרס, 0.5% באפריל ו-0.25% ביוני) לשיעור של 3.25% (כמו כן, המשיך הבנק ברכישת מטבע חוץ לשם הגדלת היתרות ותמיכה בשער החליפין, ובנוסף, הטיל הבנק חובת נזילות בשיעור של 10% על התאגידים הבנקאיים כנגד עסקאות של תושבי חוץ בנגזרי מט"ח); על-פי התחזיות העדכניות של חטיבת המחקר של בנק ישראל, צפוי התוצר המקומי הגולמי לעלות ב-2011 בכ-4.8% וב-2012 בכ-3.9%; שיעור האינפלציה ב-12 החודשים הבאים צפוי להיות כ-2.9%, והריבית צפויה לעלות בהדרגה לשיעור של 3.9%.

(אינפלציה; מחירים; שער חליפין; ריבית; מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית)

123

סקר החברות והעסקים: הרביע השני של 2011
חטיבת המחקר, בנק ישראל, ירושלים 2011, 24 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל:
www.bankisrael.gov.il.

סקר רבע-שנתי זה מבוסס על שאלון לחברות ולעסקים בענפי המסחר, התעשייה, הבנייה, השירותים העסקיים, המלונאות, התחבורה והתקשורת. בסקר מתבקשות החברות לדווח על כיווני השינויים בפעילותן בפרמטרים השונים ולציין את עוצמת השינוי. הסקר מתייחס להתפתחויות בפועל ברבע הנחקר, תוך השוואה לרבעים קודמים וציפיות לרבע הבא. בין הממצאים: ברבע השני של 2011 גדלה הפעילות העסקית במשק בקצב דומה לזה שהיה ברבע הראשון. הפירוט לפי ענפים: תעשייה – נרשמה עלייה מתונה במכירות ביחס לרבע הקודם, והצפי הוא לגידול מתון נוסף ברבע הבא; מסחר – חלה עלייה ניכרת בפעילות (לא במספר העובדים), והצפי הוא לעלייה נוספת ברבע הבא; שירותים עסקיים – נמשכה העלייה בפעילות בדומה לרבע הקודם, תוך קיפאון במכירות לחו"ל, והצפי הוא להאצה מתונה בפעילות ברבע הבא; בתי-מלון – נרשמה עלייה בפעילות בהשוואה לרבע המקביל אשתקד, אך נראה כי נבלם קצב הגידול המהיר בהיקף התיירות מישראל ומחו"ל, והצפי הוא לפעילות מתונה ברבע הבא; בנייה – נרשמה עלייה מתונה בפעילות, בדומה לרבע לשעבר, לצד ירידה במספר העובדים בענף, והצפי הוא לפעילות מתונה גם ברבע הבא; תחבורה ותקשורת – נרשמה עלייה מתונה בפעילות, והצפי הוא לפעילות מתונה גם ברבע הבא. החברות צופות, בממוצע, כי האינפלציה בעוד 12 חודשים תהיה 3.11% (3.08% ברבע הקודם) וכי שער החליפין בעוד 12 חודשים יהיה 3.6 ש"ח לדולר (3.7  ש"ח לדולר ברבע הקודם).

(חברות עסקיות; תפוקה; פדיון; ייצוא; מסחר; תעשייה; בנייה; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת; תעסוקה; מחירים; אינפלציה; שער חליפין)

124

סקר החברות והעסקים: הרביע השלישי של 2011
חטיבת המחקר, בנק ישראל, ירושלים 2011, 23 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל:
www.bankisrael.gov.il.

סקר רבע-שנתי זה מבוסס על שאלון לחברות ולעסקים בענפי המסחר, התעשייה, הבנייה, השירותים העסקיים, המלונאות, התחבורה והתקשורת. בסקר מתבקשות החברות לדווח על כיווני השינויים בפעילותן בפרמטרים השונים ולציין את עוצמת השינוי. הסקר מתייחס להתפתחויות בפועל ברבע הנחקר, תוך השוואה לרבעים קודמים וציפיות לרבע הבא. בין הממצאים: ברבע השלישי של 2011 גדלה הפעילות העסקית במשק, אך תוך התמתנות ניכרת, ובענפים מסוימים אף נרשמה ירידה בהשוואה לרבע השני. הפירוט לפי ענפים: תעשייה – נרשמה עלייה מתונה במכירות ביחס לרבע הקודם (בלטה האטה בקצב גידול הייצוא), והצפי הוא לגידול מתון נוסף ברבע הבא; מסחר – חלה עלייה מתונה בפעילות, והצפי הוא לעלייה נוספת ברבע הבא; שירותים עסקיים – נרשמה עלייה מתונה בפעילות (בלטה התמתנות במכירות לשוק המקומי, המצטרפת להתמתנות במכירות לחו"ל), והצפי הוא להמשך ההאטה בפעילות ברבע הבא; בתי-מלון – נצפתה ירידה חדה בפעילות בהשוואה לרבע המקביל אשתקד, והצפי הוא לירידה מתונה ברבע הבא; בנייה – נרשמה עלייה קלה בפעילות, והצפי הוא להמשך המגמה ברבע הבא; תחבורה ותקשורת – לא חל שינוי מהותי בפעילות (קיפאון), והצפי הוא לפעילות מתונה ברבע הבא. החברות צופות, בממוצע, כי האינפלציה בעוד 12 חודשים תהיה 2.6% (3.11% ברבע הקודם) וכי שער החליפין בעוד 12 חודשים יהיה 3.8 ש"ח לדולר (3.6 ש"ח  לדולר ברבע הקודם).

(חברות עסקיות; תפוקה; פדיון; ייצוא; מסחר; תעשייה; בנייה; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת; תעסוקה; מחירים; אינפלציה; שער חליפין)

125

The Israeli Economy at a Glance: 2011
Ministry of Industry, Trade and Labor, Jerusalem 2011, 33 pages. The publication appears on the Ministry’s Website: www.moital.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים מגוונים על כלכלת ישראל, שרובם מתייחסים ל-2010 בהשוואה לשנים קודמות ולארצות אחרות. בין הנתונים: שיעור האינפלציה בישראל ב-2010 הגיע ל-2.7% ושיעור האבטלה ל-6.7%; ייצוא הסחורות והשירותים ב-2010 הסתכם בכ-80.551 מיליארדי $ והייבוא בכ-75.980מיליארדי $; שוק הייצוא הגדול ביותר של ישראל ב-2010 היה צפון אמריקה (33.5%), ומקור הייבוא הגדול ביותר היה האיחוד האירופי (34.5%); עיקר הייצוא התעשייתי (ללא יהלומים) היה בענפי החשמל, האלקטרוניקה והתחבורה (37%) והכימיה והפלסטיקה (38%); שיעור הגידול הריאלי של התמ"ג בישראל ב-2010 היה 4.6%, מהשיעורים הגבוהים בהשוואה בין-לאומית; אחוז ההוצאה למחקר ופיתוח מתוך התמ"ג בישראל ב-2008 היה 4.8% - השיעור הגבוה ביותר בהשוואה בין-לאומית; במדד התחרותיות דורגה ישראל במקום ה-17 ב-2010 (סינגפור ראשונה ומקסיקו במקום ה-47); בעמידות הכלכלה לתנודתיות במחזורי העסקים דורגה ישראל במקום הראשון; באחוז ההוצאה הציבורית לחינוך מתוך התמ"ג דורגה ישראל במקום השני, אחרי איסלנד; תוצר המגזר העסקי בישראל עלה ב-5.3% ב-2010 לעומת 2009; והייצור התעשייתי עלה ב-7.8%; הייצוא התעשייתי ב-2010 הסתכם בכ-53.64 מיליארדי ש"ח. מקורות הנתונים ששימשו להכנת הפרסום הם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בנק ישראל, משרד התמ"ת, ארגון ה-OECD, קרן המטבע הבין-לאומית ועוד.

(מדדים כלכליים; תעשייה; מחקר ופיתוח; השקעות; צמיחה כלכלית; מחירים; אינפלציה; חשבונאות לאומית; ייצוא; ייבוא; ייצור; תעסוקה; אבטלה)

126

קריאף, תומר:
מודל לחיזוי התוצר ורכיביו בטווח הקצר
חטיבת המחקר, בנק ישראל, מאמר לדיון מס' 2011.01, ירושלים 2011, 27 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק:
www.bankisrael.gov.il.

המדיניות המוניטרית מנוהלת בסביבה של אי-וודאות לגבי המצב הכלכלי הנוכחי, ולכן נעשה שימוש במגוון רחב של אינדיקטורים כלכליים הזמינים בזמן אמת, לגבי מגזרים שונים של הכלכלה. במאמר זה מוצגת שיטה לשקלול האינדיקטורים לכדי תמונת מקרו כוללת במסגרת של מקורות ושימושים. זאת, באמצעות מודל לחיזוי שיעור הצמיחה של השימושים, הייבוא והתוצר בישראל בזמן אמת (nowcasting). מודל זה מאפשר לקבל אומדן מוקדם של הפעילות הכלכלית כחודש עד חודשיים לפני הפרסום הרשמי של הלמ"ס: השיטה כוללת: מעבר ממערך מידע חודשי, הכולל מידע מלא או חלקי על הרבע הנסקר, למערך רבעוני; חיזוי כל אחד מרכיבי החשבונאות הלאומית (הצריכה הפרטית, ההשקעה, הייצוא והייבוא) בנפרד; אמידת התוצר באמצעות זהות מקורות ושימושים ואינדיקטורים משלימים. בין הממצאים: האינדיקטורים המרכזיים התורמים לכושר החיזוי הם נתוני סחר החוץ - ייצוא וייבוא סחורות, ייבוא מוצרים בני-קיימה וייבוא מוצרי השקעה. תרומה נוספת מתקבלת מנתוני מדד אמון הצרכנים, מדד מנהלי הרכש, מדד ניצולת ההון, מדדי מניות ונתוני תקבולי המסים; המודל נמצא יעיל בחיזוי-מחוץ-למדגם של התוצר, הצריכה הפרטית והייבוא, ובמידה פחותה - של הייצוא; טיב החיזוי של ההשקעה בנכסים קבועים נמצא נמוך, ואי אפשר לחזות את הצריכה הציבורית; האומדן הכמותי לקצב צמיחת התוצר חשוף לטעות ממוצעת (בערך מוחלט) של 1.6 נקודות אחוז במונחים שנתיים, וכושרו הגבוה של המודל בחיזוי התוצר נובע, בין היתר, מהשימוש בזהות מקורות ושימושים, המביא לקיזוז של הטעויות בשימושים על-ידי הייבוא; ייבוא מוצרים בני-קיימה הוא אינדיקטור מרכזי בחיזוי הצריכה הפרטית, למרות שהוא מהווה פחות מ-10% ממנה. מהניסיון שנצבר בשימוש במודל עד כה עולה, כי טיב התחזית בזמן אמת אינו נופל מטיב התחזית בדיעבד, למרות הריוויזיות שעוברים האינדיקטורים החודשיים. תוצאה זו מתקבלת ככל הנראה הודות למתאם הגבוה שבין הרוויזיות בנתוני השימושים לבין הרוויזיות בנתוני הייבוא.

(מודלים כלכליים; ניבוי; מדיניות מוניטרית; מדדים כלכליים; צמיחה כלכלית; ייבוא; ייצוא; השקעות; צריכה)

127

Djivre, Yosi; Yakhin, Yossi:
Business Cycles in Israel, 1987-2010: The Facts
Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, Hebrew University, Discussion Paper No. 11.02, Jerusalem 2011, 80 pages. The publication appears on the Institute's Website: www.falk.huji.ac.il.

עבודה זו היא חלקו הראשון של פרויקט מחקר על מחזורי העסקים בישראל, שבו נבדקו התנודות במחזור מאז יישום תכנית הייצוב הכלכלית ב-1985. במסגרת העבודה, נבדקו השינויים שאירעו ב-49 משתנים בתחומי החשבונאות הלאומית, שוק העבודה, המחירים, השכר, שערי החליפין ושוקי הכספים וההון בשנים 2010-1987. בין הממצאים: ב-1997-1995 חלה קטיעה בסדירות הסטטיסטית של מחזור העסקים, קטיעה שהתבטאה בעלייה בהיצע העבודה כתוצאה מגל העלייה של שנות ה-90'; התקופה שלאחר 1997 הושפעה במידה רבה מזעזועי היצע ובמיוחד מזעזועים במגזר הייצוא; בשוק העבודה, התנודתיות בשכר הריאלי ובממוצע שעות העבודה השבועיות העידה על הגמישות בהסתגלותו של שוק העבודה לזעזועים; התקופה שלאחר 1997 מייצגת יותר את ההתנהגות המחזורית של הכלכלה הישראלית; המחזורים שלפני 1997 היו קצרים וארכו כ-4-3 שנים, בעוד שאחרי שנה זו הם ארכו חמש שנים לפחות. יש לציין, כי ממצאים אלה עומדים בסתירה לכמה עבודות קודמות, שבהן נמצאו פחות מחזורי עסקים, שהיו ארוכים יותר.

(מחזורי עסקים; מדדים כלכליים; התפתחות כלכלית)

128

Ribon, Sigal:
The Effect of Monetary Policy on Inflation: A Factor Augmented VAR Approach using disaggregated data
Research Department, Bank of Israel, Discussion Paper No. 2011.12, Jerusalem 2011, 42 pages (E, Hs). The publication appears on the Bank's Website: www.boi.gov.il.

בעבודה זו נבחנה השפעת המדיניות המוניטרית על מדד המחירים לצרכן ועל רכיביו באמצעות שיטת FAVAR (Factor Augmented Vector Auto Regression). נבדקה ההשפעה של זעזועים בשני משתנים נצפים: ריבית בנק ישראל ושער החליפין ש"ח - דולר. במסגרת העבודה, נבדקו 106 סדרות חודשיות (הפעילות הריאלית, שוק העבודה, השכר, המדד ורכיביו, הציפיות לאינפלציה ועוד) במהלך התקופה ינואר 1997 - אוגוסט 2010 (164 תצפיות). נוסף על כך, נבדקו ארבעה משתנים עולמיים כמשתנים חיצוניים נפרדים (מדד הפריון של ארצות-הברית, מדד מחירי הסחורות, מחירי הנפט וריבית הבנק הפדרלי של ארצות-הברית). בין הממצאים: רוב המחירים ירדו בתגובה להעלאת ריבית בנק ישראל; לא נמצאה בישראל תופעת "חידת המחירים" (שנמצאה בארצות-הברית), שבה המחירים עולים בתגובה להעלאת הריבית על-ידי הבנק המרכזי; השפעת העלאת הריבית היתה חזקה במיוחד בסעיפי הדיור והאנרגיה; עליית שער החליפין (פיחות) הביאה לעליות מחירים בכל הסעיפים ובמיוחד במוצרים סחירים, אנרגיה ודיור. ממצאי המחקר תומכים בהנחה שמנגנון התמסורת העיקרי מהמדיניות המוניטרית למחירים פועל באמצעות שער החליפין.

(מדיניות מוניטרית; אינפלציה; ריבית; שער חליפין; מחירים; מדדים כלכליים)

129

Gallo, Lior:
Export and Productivity: Evidence from Israel
Research Department, Bank of Israel, Discussion Paper No. 2011.08, Jerusalem 2011, 70 pages (E, Hs). The publication appears on the Bank's Website: www.bankisrael.gov.il.

במחקרים שונים שנערכו בעולם נמצא, כי לחברות יצואניות יש ביצועים טובים יותר מבחינת גודל, פריון, שכר וסיכויי שרידות בהשוואה לחברות המוכרות לשוק המקומי בלבד. בעבודה המתוארת בפרסום הנוכחי נבדק הקשר שבין ייצוא לפריון על בסיס נתוני סקרי התעשייה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים 2003-1996. במסגרת העבודה נבדקו נתוניהן של חברות תעשייתיות (לא כולל תעשיית היהלומים) – כל החברות המעסיקות 75 עובדים ומעלה ומדגם של חברות המעסיקות 74-5 עובדים. המידע כלל את נתוני המכירות לשוק המקומי ולייצוא, מספר המועסקים, ההשקעות ושנת ההקמה של החברה, ומידע זה זווג עם מידע לגבי שכר העובדים ממקורות מינהליים. נמצא, כי פריון העבודה של חברות יצואניות היה גבוה יותר מזה של חברות שאינן יצואניות וכי הוא היה כזה עוד לפני שהחברה הפכה ליצואנית. ממצא זה מלמד כי לפריון גבוה היתה השפעה על החלטת החברה לייצא. עוד נמצא, כי הפריון של החברות היצואניות הוסיף לגדול לאחר שהן החלו לייצא. כדי לאמוד את הקשר הסיבתי שבין פריון לייצוא, נעשה בעבודה שימוש בשיטות סטטיסטיות המקובלות בספרות המחקרית: מאמידת הקשר שבין פריון לייצוא תוך שימוש בשיטת ההתאמה נמצא, שהייצוא הגדיל את הפריון של חברות יצואניות בכ-12% בחמש שנים. לעומת זאת, כשנעשתה האמידה תוך שימוש בשיטת המומנטים לא נמצאה השפעה של הייצוא על הפריון.

(תעשייה; חברות עסקיות; ייצוא; פריון עבודה; שכר)

130

Steinberg, Nadav; Porath, Yehuda:
Chasing Their Tails: Inflow Momentum and Yield Chasing among Provident Fund Investors in Israel
Research Department, Bank of Israel, Discussion Paper No. 2011.07, Jerusalem 2011, 40 pages (E, Hs). The publication appears on the Bank's Website: www.bankisrael.gov.il.

הרפורמה בשוק קופות הגמל בישראל מאפשרת לחוסכים להחליף בין הקופות. רפורמה זו סייעה להגברת התחרות בין הקופות, אך מצד שני, היא הביאה את החוסכים להעדיף קופות שהציגו תשואות גבוהות בטווח הקצר, תוך התעלמות מגורמים אחרים כגון השקעות סיכון של הקופות. בעבודה הנוכחית נבדק הקשר שבין תשואותיהן של הקופות לבין התזרים שלהן והקשר שבין תשואותיהן בעבר לבין תשואותיהן העתידיות. כמו כן, נבדק כיצד דמי הניהול, הסיכון והגודל משפיעים על קשרים אלו והאם המשקיעים לוקחים את דמי הניהול והסיכון בחשבון כאשר הם מקבלים את החלטותיהם לגבי ההשקעה בקופות. העבודה התבססה על נתוני מערכת "גמלנט" של משרד האוצר, המכילה מידע על כל קופות הגמל בישראל: תשואה, משיכות, הפקדות, העברות נכסים, דמי ניהול וכו' ועל נתוני מערכת "קלגמל" של בנק ישראל. במסגרת העבודה, נבחנה פעילות הקופות בתקופה שבין ינואר 2003 ליוני 2010. לאור מגבלות הנתונים, נערכו 21,594 תצפיות חודשיות על 364 קופות גמל שהשתייכו ל-85 חברות. הנתונים נבדקו לגבי שלוש תת-תקופות: לפני המשבר הכלכלי העולמי ב-2008, במהלכו ולאחריו. בין הממצאים: תשואות חיוביות בהווה השפיעו באופן חיובי על זרימה עתידית של פקדונות; זוהתה תופעה של מומנטום בצבירות ובתשואות של הקופות ורדיפה של משקיעים אחר תשואות קצרות-טווח (כן נמצאה השפעה חיובית של הצבירות בקופות על תשואותיהן קצרות-הטווח); מגמת המשקיעים להשקיע בקופות עם תשואה חיובית גבוהה נמצאה רבה יותר בקופות עם סיכון נמוך ובקופות שבהן דמי הניהול היו נמוכים. ממצאים עיקריים אלה התקבלו בכל אחת מתת-התקופות שנבדקו.

(שוק ההון; קופות גמל; ביטוח פנסיוני; השקעות; משבר כלכלי)

131

Gavious, Ilanit; Schwartz, Dafna:
Market Valuations of Start-up Ventures around the Technology Bubble
"International Small Business Journal", 29: 4 (August 2011), pp. 399-415.

במחקר המתואר במאמר זה נבדקו השינויים בשימוש במדדים חשבונאיים בעת תמחור חברות הֶזְנֵק (Start-Up) בתקופת "בועת הטכנולוגיה" ולאחר התפוצצותה. במסגרת העבודה, נבדק מדגם של 40 חברות הזנק ישראליות שנרשמו למסחר ב-NASDAQ ב-1999-1993, ונעשה מעקב שנתי אחריהן ב-2004-1999 (240 תצפיות). מעקב זה כלל את בחינה של הדו"חות הכספיים של החברות, בדיקת מחירי המניות היומיים ובדיקת המיקום במדד NASDAQ. נמצא, כי בתקופת הבועה השוק לא נסמך על מידע חשבונאי בעת תמחור חברות ההזנק. תגובת השוק להתפוצצות הבועה היתה חזרה לכללים החשבונאיים הבסיסיים של הון עצמי ורווח. לאחר מספר שנים נסוג השוק בהדרגתיות מכללים אלו והחל להסתמך על נתוני הגידול במכירות כרמז להיתכנות טכנולוגית ולפוטנציאל השיווקי של ההשקעה.

(שוק ההון; בורסה; השקעות; מניות; רווחים; תעשייה עתירת-ידע; חברות הזנק)

132

אלקיים, דוד; בנימיני, אלון:
ניכוי עונתיות של האינפלציה במדד המחירים לצרכן בישראל
חטיבת המחקר, בנק ישראל, פרסום מס' 2011.10 בסדרת "מאמרים לדיון", ירושלים 2011, 28 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק: www.boi.gov.il.

משתנה חשוב עבור קובעי המדיניות המוניטרית הוא מדד המחירים לצרכן. מדד זה מאופיין בעונתיות חזקה המקשה על הערכת התפתחותו. כדי להתמודד עם בעיה זו מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדד מנוכה עונתיות שמחושב בשיטת X-12. בעבודה הנוכחית נבחן טיבו של ניכוי זה ומוצעת שיטה מבנית לניתוח עונתי של מדד המחירים לצרכן. השיטה יושמה לגבי השנים 2010-1992. יתרונה של שיטה זו על פני שיטת X-12, כפי שהיא מיושמת בלמ"ס, הוא באפשרות להוסיף מידע חיצוני (השפעת שער החליפין והמחיר העולמי של הייבוא על האינפלציה) ובכך לשפר את ההפרדה בין העונתיות המשתנה לבין המגמה של האינפלציה. אומדני העונתיות בשיטה המבנית הם פחות תנודתיים מאומדני הלמ"ס. בשנים האחרונות היה הפער בנתונים בין שתי השיטות משמעותי – בין ספטמבר 2008 לפברואר 2009 ירד המדד במונחים שנתיים ב-2.4%, ובניכוי עונתיות על-פי השיטה המבנית ירד המדד בתקופה זו ב-0.6%, ואילו לפי שיטת X-12 הוא עלה ב-1.4%. במסגרת העבודה, נבחן גם טיב חיזוי האינפלציה באמצעות מקדמי העונתיות של שתי השיטות ובאמצעות בדיקת מידת המתאם בין מקדמי העונתיות הנאמדים לבין קצב הפיחות של שער החליפין ומחירי הייבוא (בניכוי עונתיות). נמצא, כי בשתי הבחינות השיטה המבנית היא מדויקת יותר. מודגש, כי מטרתה של העבודה הנוכחית היתה לספק אומדן נוסף, משלים לאומדני הלמ"ס, וכי אין בה ביקורת על שיטת X-12 או על אופן יישומה על-ידי הלמ"ס.

(מחירים; אינפלציה; עונתיות; שער חליפין; מדדים כלכליים; מודלים כלכליים; שיטות מחקר)

133

אגמון, תמיר; צדיק, עמי:
עליית מחירי מוצרי המזון בישראל
מרכז המחקר והמידע, הכנסת, ירושלים 2011, 21 עמ'. הוגש לוועדת הכלכלה של הכנסת. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז:
www.knesset.gov.il/mmm.

עקב העליות האחרונות במחירי מוצרי המזון והסערה הציבורית שחלה בעקבותיהן, נדונים במסמך זה הנושאים הבאים: עליית מדד המחירים לצרכן בהשוואה לשכר הממוצע במשק; עליית המחירים לצרכן בישראל לפי קבוצות מוצרים בהשוואה לממוצע במדינות האיחוד האירופאי; ניתוח ענפי של עליית מחירי המזון לצרכן בהשוואה לעליית מחירי תפוקת תעשיית המזון; כלי מדיניות אפשריים לצמצום העליות במחירי המזון. הנתונים נאספו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד התמ"ת ועוד. בין הממצאים: מ-2005 (ממוצע של כל חודשי 2005) עד מאי 2011 עלה מדד המחירים לצרכן ב-18%, והשכר הממוצע למשרת שכיר במחירים שוטפים עלה ב-22.7%, כלומר השכר הממוצע הריאלי עלה בכ-4%; בתקופה זו עלה מדד מחירי המזון ב-31.6%, ומדד מחירי הירקות והפירות עלה ב-37.6%; ב-27 מדינות האיחוד האירופי עלה מדד מחירי המזון בתקופה זו ב-19.8%, וב-17 מדינות גוש האירו הוא עלה ב-14.5%; עליית המחירים הריאלית של מוצרי המזון בישראל בתקופה זו היתה בשיעור של 12.7%, לעומת 3.6% במדינות האיחוד האירופי ו-1.1% במדינות גוש האירו; ההוצאה החודשית של משק-בית בישראל עבור מוצרי מזון ומשקאות ב-2009 היתה 2,120 ש"ח, כ-16.3% מסך התצרוכת החודשית; פדיון ענף תעשיית המזון בישראל נאמד ב-2010 בכ-56 מיליארדי ש"ח, כ-17% מסך פדיון התעשייה; כ-95% מפדיון ענף תעשיית המזון בישראל מופנים לשוק המקומי; מדד מחירי התפוקה של תעשיית המזון עלה ב-33.2% מ-2005 עד מאי 2011. כלי המדיניות המרכזיים למיתון עליית מחירי מוצרי המזון בישראל המוצגים במסמך הם עידוד התחרותיות (מניעת ריכוזיות), פתיחת השוק ליבוא וייעול הפיקוח על המחירים.

(מחירים; מזון; קמעונאות; תחרות; פיקוח)

ט. ממשלה, רשויות מקומיות ושירותים

פרסומים

134

מערכת הבנקאות בישראל: סקירה שנתית 2010
המפקח על הבנקים, בנק ישראל, ירושלים 2011, 190 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל:
www.bankisrael.gov.il.

דו"ח שנתי זה מורכב השנה משני חלקים עיקריים, כדלקמן: א) ההתפתחויות במערכת הבנקאות ההתפתחויות המקרו-כלכליות בעולם ובמשק הישראלי, מבנה מערכת הבנקאות בישראל, הפעילות המאזנית והחוץ-מאזנית, תיק האשראי וסיכון האשראי, תיק ניירות הערך, החשיפה לחו"ל, הפעילות בחו"ל באמצעות שלוחות חו"ל, הסיכון התפעולי, סיכוני השוק וסיכון הנזילות, הלימות ההון, התשואה המותאמת לסיכון, מבחני קיצון (מבחנים שנועדו להעריך את רגישותו של הבנק הבודד ואת רגישותה של מערכת הבנקאות בכללותה לסיכונים ולבחון את עמידותם בתנאי קיצון), התוצאות העסקיות (הרווח והרווחיות של הקבוצות הבנקאיות, התפתחות ההוצאות וההכנסות, ניתוח הביצועים לפי מגזרי הפעילות וניתוח ביצועי הבנקים לפי ערך השוק של מניותיהם לעומת ערכן בספרים) וחברות כרטיסי האשראי (הפעילות בכרטיסי אשראי, הסיכונים והלימות ההון, הרווח והרווחיות); ב) פעילות הפיקוח על הבנקים – הפעולות העיקריות של הפיקוח על הבנקים בשנת 2010, מבנה הפיקוח על הבנקים, לוח אירועים מרכזיים שהתרחשו ב-2010, סקירת נתונים מתוך המידע שהתקבל מטיפול בפניות ובתלונות של הציבור וסקירת ההתפתחויות המרכזיות בתחום העמלות.

(בנקים; פיקוח; אשראי; ריבית; שוק ההון; השקעות; רווחים; תחרות; יעילות; מטבע חוץ; פיקדונות; ניירות-ערך; איגרות-חוב; משכנתאות; דיור)

135

בנק ישראל: דוחות כספיים וסקירה על מערכות התשלומים והסליקה לשנת 2010
החשבות ומערכות התשלומים והסליקה, בנק ישראל, ירושלים 2011, 76 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל:
www.bankisrael.gov.il.

פרסום שנתי זה, הכולל פירוט של הדו"ח הכספי של בנק ישראל, מורכב משלושה פרקים, כדלקמן: הדוחות הכספיים לשנת 2010; דברי הסבר לדוחות הכספיים לשנת 2010; סקירה על מערכות התשלומים והסליקה בישראל לשנת 2010. בין הממצאים: מאזן בנק ישראל הסתכם בסוף 2010 בכ-273.7 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-251.9 מיליארדי ש"ח ב-2009. סך כל הנכסים במט"ח, הרכיב העיקרי של נכסי הבנק, הסתכמו בכ-252.6 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-229.7 מיליארדי ש"ח ב-2009; פיקדונות הממשלה הסתכמו בכ-14.2 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-20.3 מיליארדי ש"ח ב-2009; פיקדונות התאגידים הבנקאיים הסתכמו בכ-101.4 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-106.5 מיליארדי ש"ח ב-2009; פיקדונות העו"ש של התאגידים הבנקאיים במטבע מקומי הסתכמו בכ-21.5 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-13.3 מיליארדי ש"ח ב2009, ופיקדונותיהם במט"ח הסתכמו בכ-1.54 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-1.7 מיליארדי ש"ח ב-2009; יתרת המק"ם בסוף 2010 הגיעה לכ-134.9 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-85.4 מיליארדי ש"ח בסוף 2009; סך כל האשראי לממשלה הסתכם ב-117 מיליוני ש"ח, לעומת 751 מיליוני ש"ח ב-2009; סך כל ההתחייבויות במט"ח הסתכם בכ-8.5 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-15.9 מיליארדי ש"ח ב-2009; סך כל ההתחייבויות במטבע מקומי הסתכם בכ-252.1 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-206.5 מיליארדי ש"ח ב-2009; בדו"ח הרווח וההפסד של הבנק נרשם הפסד שנתי בסך כ-17.8 מיליארד ש"ח, לעומת רווח של כ-1.36 מיליארדי ש"ח ב-2009; בסיס הכסף, המורכב משטרי הכסף והמעות שבמחזור ומפיקדונות העו"ש השקליים של הבנקים בבנק ישראל, גדל ב-2010 בכ-10% - מיתרה של כ-54.8 מיליארדי ש"ח בסוף 2009 ליתרה של כ-66.3 מיליארדי ש"ח בסוף 2010.

(בנק ישראל; רווחים; פיקדונות; ניירות-ערך; מניות; מלווה קצר מועד; הלוואות; כסף; ריבית; מטבע חוץ; אשראי; ממשלה)

136

מינהל הכנסות המדינה: דו"ח שנתי 2010-2009, מס' 58
מינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר, ירושלים 2011, 507 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד האוצר:
www.mof.gov.il/hachnasot.

הדו"ח השנתי מינהל הכנסות המדינה מורכב השנה מארבעה פרקים, כדלקמן: 1) מדיניות מסים ומערכת המס הכנסות המדינה ממסים ואגרות בשנים 2010-2009; תחזית הכנסות המדינה ממסים לשנים 2012-2011; נטל המס והכנסות הסקטור הציבורי; תחזית הטבות מס לשנים 2012-2011; מיסוי ישיר על יחידים בישראל (ממצאים עיקריים ממודל המס); תיאור מערכת המס בישראל; סקירת ההתפתחויות הכלכליות ב-2010-2009; 2) התפתחויות לגבי סוגי מסים ואגרות גביית מס חברות; חוק עידוד השקעות הון; פריפריה לעומת מרכז (סטטיסטיקה של החברות לפי חלוקה גאוגרפית); מיסוי מקרקעין וענף הנדל"ן למגורים; מס ערך מוסף; מס קנייה; בלו דלק; מיסוי כלי-רכב; מכסים, היטלים וחשיפת המשק הישראלי ליבוא; אגרות משרדי הממשלה; שינויי חקיקה ב-2010-2009; 3) נושאים מיוחדים השוואה בין-לאומית של שיעורי מס תחשיביים על עבודה, לפי מצב משפחתי ורמות שכר; הטבות מס לישובים האם החוק משיג את מטרותיו; רוכשי דירה "יחידה" בשנים 2009-2006 מספר חודשי העבודה הדרושים לשם רכישת דירה - ניתוח דמוגרפי; 4) השוואות בין-לאומיות ההשוואות הן מול המדינות החברות בארגון ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח) בנושאים שונים של מערכת המס: נטל המס הכולל (כאחוז מהתוצר), ההכנסות ממסים לפי סוגי מס, שיעורי מס חברות במדינות השונות, שיעור מס ההכנסה השולי המרבי על יחידים והפער בינו לבין שיעור המס על חברות, ההכנסות מדמי ביטוח לאומי ועוד.

(מיסוי; מס הכנסה; מס ערך מוסף; אגרות; היטלים; חוקים; חברות עסקיות; משקי-בית; רשויות מקומיות; משרדי ממשלה; כלי-רכב; דלק; נדל"ן; שוק ההון; שוק הדירות; השקעות; צריכה; ייבוא; מדדים כלכליים)

137

מערכת הביטוח הלאומי בישראל, נכון לינואר 2011
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, ירושלים 2011, 56 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי:
www.btl.gov.il.

דו"ח שנתי זה כולל מידע כללי בנוגע לכל אחת מן הגמלאות המוענקות על-ידי המוסד לביטוח לאומי: מועד תחילת תוקפה, מי מבוטח, מקורות המימון, תנאי הזכאות, מהות הגימלה ושיעור הגימלה. מידע דומה מובא גם בנוגע לאמנות בין-לאומיות (דו-צדדיות ורב-צדדיות). בסוף החוברת מוצגים נתונים סטטיסטיים על מספר המבוטחים ומקבלי הגמלאות בענפים השונים וכן נתונים כספיים על גבייה וגמלאות לפי ייעוד ועל שיעורי הגמלאות בענפים נבחרים. בין הממצאים: ב-2010 היו רשומים 3,179,000 מיליוני מבוטחים במערכת הביטוח הלאומי (לא כולל מבוטחים בביטוח בריאות ממלכתי, שבו מבוטחים כל תושבי ישראל); תשלומי הגמלאות ב-2010 הסתכמו ב-57,939.7 מיליוני ש"ח, וסך הגבייה הסתכם ב-47,578.7 מיליוני ש"ח.

(המוסד לביטוח לאומי; גמלאות; קצבאות)

138

בן משה, אליהו; רופמן, ליאורה; הבר, ישראל:
אנשים עם מוגבלות: שימוש בשירותים ממשלתיים ושביעות רצון
נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים, ירושלים 2010, 47 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד:
www.justice.gov.il.

מטרתו של דו"ח זה, החמישי בסדרה, היא לספק מידע בנוגע לשירותים בסיסיים הניתנים על-ידי המדינה לאנשים עם מוגבלות ולבחון את מידת השימוש בהם על-ידם ואת שביעות רצונם מהשירותים. בדו"ח הנוכחי נבדקו שלושה תחומים: תחבורה ציבורית, שירותי בריאות ושירותי לשכות הרווחה והמוסד לביטוח לאומי. מקור הנתונים העיקרי לדו"ח הוא הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007. בין הממצאים: 69% מהאנשים עם מוגבלות השתמשו בתחבורה ציבורית (אוטובוסים או רכבות) בשנה שקדמה לראיון (39% מהם בתדירות גבוהה), בדומה ליתר האוכלוסייה; רק 43%  מהאנשים עם מוגבלות חמורה ו-56% מהאנשים עם מוגבלות מתונה דיווחו על זמינות רכב פרטי לשימושם, לעומת 74% ביתר האוכלוסייה; 88% מהאנשים עם מוגבלות השתמשו בשירותי בריאות (94% מהאנשים עם מוגבלות חמורה) בשנה שקדמה לראיון, לעומת 35% ביתר האוכלוסייה; 35% מהאנשים עם מוגבלות חמורה ו-23% מהאנשים עם מוגבלות מתונה דיווחו כי הם ויתרו על תרופות בגלל קשיים כלכליים, לעומת 10% ביתר האוכלוסייה; כ-25% מהאנשים עם מוגבלות חמורה ו-16% מהאנשים עם מוגבלות מתונה דיווחו כי בשנה שקדמה לראיון נותקו להם הטלפון או החשמל בבית בגלל קשיים כלכליים, לעומת 12% ביתר האוכלוסייה; 423 אלף אנשים עם מוגבלות דיווחו על שימוש בשירותי רווחה – כ-32% ממקבלי שירותים אלה בישראל; 46% ממקבלי השירות בלשכות הרווחה היו אנשים עם מוגבלות, וכ-51% ממקבלי השירות דיווחו כי הם אינם מרוצים ממנו; 47% מהאנשים עם מוגבלות חמורה ו-43% מהאנשים עם מוגבלות מתונה דיווחו כי הם אינם מרוצים מהשירות של המוסד לביטוח לאומי, לעומת 38% מכלל מקבלי השירות מהמוסד.

(מוגבלויות; שירותי בריאות; שירותי רווחה; המוסד לביטוח לאומי; הספקת שירותים; תחבורה ציבורית; שביעות רצון; עלויות)

139

Purian, Ronit; Ahituv, Niv; Ein-Dor, Phillip:
E-Government Evaluation: Efficiency, Basic Efficiency, Contact with the Public, and Effectiveness
Henry Crown Institute of Business Research in Israel, Tel-Aviv University, Working Paper No. 2/2011, Tel-Aviv 2011, 21 pages. The publication appears on the Institute's Website: http://y2007.recanati.tau.ac.il/Eng/Inst/hcirbi.

במחקר זה נבדקה יעילותם של אתרי האינטרנט של הרשויות המקומיות בישראל. זאת, בהתבסס על קריטריונים שנקבעו על-ידי צוות מומחים וקובעי מדיניות ביחידת ממשל זמין של אגף החשב הכללי שבמשרד האוצר. קריטריונים אלה כללו: שירותים מקוונים, מידע ומאגרי נתונים, קשר עם הציבור, נגישות ושימושיות. מתוך 254 הרשויות שהיו קיימות ב-2006, לא נכללו במחקר 54 המועצות האזוריות ושתי המועצות התעשייתיות. מבין 198 הרשויות הנותרות (71 עיריות ו-127 מועצות מקומיות), ל-88 רשויות היה ב-1 ביוני 2007 אתר אינטרנט. במחקר נבדקו כל האתרים הללו, באמצעות סקר אתרים שבוצע ביולי-אוגוסט 2007. נוסף על כך, בוצע מחקר איכותני שכלל ראיונות עם 25 מהאחראים על ניהול האתרים ברשויות המקומיות. הממצאים הושוו לדירוג החברתי-כלכלי של הרשויות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בין הממצאים: הרשויות עם אתרי האינטרנט המובילים בציון הכללי היו ראשון-לציון, חיפה ואריאל; בתחומי התהליכים המקוונים, נגישות למאגרי נתונים מקוונים, מידעונים וכדומה הובילה ראשון-לציון; בתחומי הטפסים להורדה, תשלומים מקוונים ושפות שימוש הובילה תל-אביב; במרכיב קשר עם הציבור הובילה כוכב יאיר; בתחום ארגון וניהול האתר הובילה גבעתיים; הערים הגדולות – ירושלים, תל-אביב וחיפה – זכו לציונים גבוהים במדד היעילות הבסיסית; רשויות קטנות קיבלו בדרך כלל ציונים גבוהים במדד קשר עם הציבור. לא נמצא מתאם בין הדירוג החברתי-כלכלי של הרשות לבין ציוניה (לדוגמה, סביון, המובילה בדירוג החברתי-כלכלי, דורגה במקום ה-37 בציון הכללי של אתר האינטרנט).

(רשויות מקומיות; אינטרנט; מידע; הספקת שירותים; יעילות; מדדים חברתיים-כלכליים)

140

בן-בסט, אבי:
מחלוקות, אינטרסים ופוליטיקה ברפורמות מבניות
המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים 2011, 33 עמ'. המאמר מופיע באתר האינטרנט של המכון:
www.idi.org.il

לרפורמות מבניות יש תרומה חשובה להקצאה יעילה של המקורות במשק ולצמיחה בת-קיימה, אך כמעט תמיד יימצאו מתנגדים לרפורמות, חלק בשל ספקנותם ורובם בשל רצון לשמר את הרנטות שהמבנה הקיים מעניק להם. עקב כך, תהליך היישום של רפורמות מבניות הוא רווי מכשולים וממושך. במאמר זה מנותחים המניעים לרפורמות מבניות ומאזן הכוחות בין השחקנים המשפיעים על יישומן – הפוליטיקאים, הרגולטורים ובעלי העניין. תרומתו של המחקר היא בבחינת השפעת המחלוקות בקרב הרגולטורים והפקידים הבכירים. מחלוקות מקצועיות מאותתות לפוליטיקאים שרמת הסיכון בביצוע הרפורמה היא גבוהה ומחלישה את ביטחונם בהצעה. מחלוקות מקצועיות גם מקלות על מלאכתם של האינטרסנטים ומגבירות את היעילות שלהם מול הפוליטיקאים. במחקר נותחו 32 ניסיונות לרפורמות בשוק הפיננסי בישראל. נמצא, כי למידת ההסכמה בין הרגולטורים ולעוצמת ההתנגדות של האינטרסנטים יש השפעה משמעותית מובהקת על ההסתברות לביצוע רפורמה מבנית (גורמי המפתח בקביעת גודלה של הרפורמה וההסתברות לאישורה על-ידי הפוליטיקאים הם רמת הקונצנזוס בין הפקידים המקצועיים ועוצמת ההתנגדות של בעלי העניין). המחלוקות ועוצמת האינטרסנטים גרמו לניסיונות חוזרים ונשנים עד לאישור הרפורמות, ובממוצע נדרשו כ-10 שנים עד ליישומה של רפורמה.

(שוק ההון; רפורמה; התערבות ממשלתית; בנקים; שירותים; חברות עסקיות; עובדי מדינה)

141

חזן, אסנת:
על תרומות, הטבות מס ומה שביניהן: תרומות יחידים וחברות למלכ”רים, והשפעת מדיניות המס על תרומות אלה
המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, בית-הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2010, 53 עמ', בשיתוף עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בית-הספר לעבודה סוציאלית:
www.sw.huji.ac.il.

פעילותם של ארגוני המגזר השלישי (מלכ"רים) ממומנת ברובה על-ידי הממשלה באמצעות העברות ישירות וקניית שירותים מהם. כמו כן, תומכת הממשלה בארגונים אלה בעקיפין באמצעות מתן הטבות מס לתורמים. בעבודה זו נדונים דפוסי התרומות של יחידים וחברות למלכ"רים שזיכו את התורמים בהטבות מס והשפעת מדיניות המס על תרומות אלו. העבודה, שהיא הראשונה מסוגה בישראל, התבססה על נתוני פאנל של כלל התרומות שבגינן ניתן זיכוי מס ליחידים ולחברות ב-1999, 2000, 2004 ו-2006. הנתונים כללו את ההכנסה של התורם החייבת במס, סך התרומה, זך הזיכוי והענף הכלכלי. נתוני הפאנל הוצלבו עם נתוני מרשם האוכלוסין וקובץ הכנסות פרט, לשם יצירת מסד נתונים מקיף. בין הממצאים: תרומות יחידים וחברות בישראל אשר הוכרו לצורך הטבת מס נמצאו בעליה מתמדת (יחידים – מ-120.4 מיליוני ש"ח ב-1999 ל-338.1 מיליוני ש"ח ב-2006; חברות – מ-89.7 מיליוני ש"ח ב-1999 ל-364.2 מיליוני ש"ח ב-2006), אולם לא ניתן בהכרח לייחס עליה זו למדיניות המס: מדיניות המס נמצאה אפקטיבית בגידול היקף התרומות של תורמים שכבר תרמו בעבר, אך על-פי-רוב היא לא נמצאה אפקטיבית לכניסת תורמים חדשים; הגידול בתרומות שנוצר הודות לכניסת תורמים חדשים מומן במידה רבה על-ידי הממשלה באמצעות הטבות המס; גובה התרומה מוסבר בעיקר על-ידי התרומה בשנים קודמות ועל-ידי ההכנסה, אך לא לפי הענף הכלכלי או נתונים דמוגרפיים מעבר למשתני ההכנסה והתרומה.

(מלכ"רים; תרומות; מס הכנסה)

142

ארד, בועז:
תמיכות וסובסידיות לתרבות בישראל
מכון ירושלים לחקר שווקים, ירושלים 2011, 20 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
www.jims-israel.org.

בעבודה זו נבחנה ההשקעה הציבורית בתרבות ובאמנות בישראל, ומוצעות דרכים לרפורמה בתחום זה. בין הממצאים: ההוצאה הלאומית לתרבות, בידור וספורט בישראל ב-2009 היתה 39.7 מיליארדי ש"ח – 80.9% מומנו על-ידי משקי-הבית ו-19.1% היו הוצאה ציבורית (הממשלה ומוסדות לאומיים, רשויות מקומיות ומלכ"רים); ההוצאה הציבורית נמצאת במגמת גידול בשנים האחרונות – מ-14.9% ב-2005 ל-19.1% ב-2009; הממשלה שולטת על כ-34% מההספקה של מוצרים ושירותי תרבות, בידור וספורט (הן ישירות והן באמצעות רשויות מקומיות ומלכ"רים); ב-2008, 55 מוסדות התיאטרון הנתמכים באמצעות מימון ציבורי ביצעו כשני שלישים מהמופעים שלהם בישובים שבהם הרמה החברתית-כלכלית היא גבוהה (כך גם לגבי קונצרטים) – נתון זה מלמד על בעיית המימון של מוצר הנצרך בעיקר על-ידי ציבור מבוסס כלכלית אך ממומן על-ידי כלל הציבור; בבדיקת מאפייני משקי-הבית בעלי מנוי לפעילויות תרבות, בידור וספורט נמצא כי 4.3% מהעשירונים 8-7 ו-12.9% מהעשירונים 10-9 הם בעלי מנוי, בעוד שאין כאלה בעשירונים 6-1; מוצר הצריכה התרבותי שעליו מנויה רוב האוכלוסייה בעשירונים התחתונים (42.4% מהעשירונים 4-1 ו-73.8% מהעשירונים 6-5) הם שירותי הטלוויזיה בכבלים – אלו אינם מסובסדים, והם אף נדרשים לכלול במחיר שירותיהם את עלות הסבסוד של הפקות מקור; נמצא יחס הפוך בין היקף התקציב והיקף הסבסוד הממשלתי לבין מחירי הכרטיסים להופעות ומספר המבקרים; תקציבי הסבסוד לאמנות מסבסדים למעשה את שכבות האוכלוסייה החזקות על-ידי שכבות האוכלוסייה החלשות. בסוף המסמך מובאות המלצות.

(צריכה תרבותית; מדיניות ממשלתית; מימון; סובסידיות; הספקת שירותים)

143

טל, רינת; רביד, ערן:
סקר מדגמי בנושא מפגעים וחסמים במרחב הציבורי בעיר - 2011
"תחבורה היום ומחר", תל-אביב 2011, 7 עמ', בשיתוף עם החברה להגנת הטבע. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הארגון:
www.s-t.org.il.

בדו"ח זה מוצגים ממצאי סקר מדגמי לבדיקת מעמדם של הולכי הרגל במרחב הציבורי של העיר. הסקר נועד לזהות ולמפות את המפגעים והחסמים ברחובות מרכזי הערים אשר מהווים מכשול להליכה ברגל. הסקר נערך על-ידי קהילת החברה להגנת הטבע באזור תל אביב, בשיתוף עם ארגון "תחבורה היום ומחר", ברחובות שונים בערים רמת-גן, גבעתיים, תל-אביב-יפו, הרצליה ובת-ים. נמצא, כי המפגעים הבולטים במדרכות היו כדלקמן: 1) חניית קטנועים (58% מהמפגעים); 2) צמצום רוחב המדרכה עקב הצבת מיכלי אשפה, מיקום תחנת אוטובוס או פלישת אתר בנייה/בית קפה מעבר לאזור המורשה (31%); 3) הימצאות ערימות זבל או צואת בעלי-חיים (10%). מפגעים בולטים ברחובות היו מחסור בצל, היעדר שבילי אופניים, זמן המתנה רב מדי במעברי חצייה ומחסור במידע (זמני נסיעה ומסלולים) בתחנות אוטובוסים. במסגרת הדו"ח מוצגות המלצות לשיפור מצב המרחב הציבורי, שבהן הסדרת חניית קטנועים, שתילת עצים, הסדרת מיקום מיכלי אשפה, הגברת הפיקוח והאכיפה נגד פלישת בתי עסק לשטח המדרכה ועוד.

(איכות הסביבה; תכנון עירוני; רשויות מקומיות; הולכי רגל; חנייה; אופניים; פסולת; תל-אביב-יפו; גבעתיים; רמת-גן; הרצליה; בת-ים)

144

בר-צורי, רוני:
מלאי מוצרי מזון בסיסיים שמחזיקים משקי בית בישראל: מיפוי ראשוני
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 12 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.moital.gov.il.

בסקירה זו מוצג  מיפוי ראשוני של מלאי מוצרי מזון בסיסיים שבידי הציבור. חשיבותו של מיפוי זה היא בקבלת תמונה של כמות המלאי ומשך הזמן שבו מוצרי יסוד שנאגרו במשקי-הבית יכולים להספיק לצריכה במצבי חירום. משרד התמ"ת מופקד על משק המדינה ותפעולו בעת חירום, ובמשרד פועלת רשות המזון המחזיקה במלאי מוצרי מזון בסיסיים ברמה המאפשרת לספק את דרישות האוכלוסייה בעת חירום. מעבר למלאי מוצרי היסוד המוחזק ברמת המדינה, הכרת היקף מלאי מוצרי המזון הבסיסיים המצוי במשקי-הבית היא חשובה מפני שהיא עשויה להשפיע על תכנון המדיניות הרצויה של החזקת מלאי ברמת המדינה וברמת הפרט. הניתוח נערך על בסיס נתוני סקר טלפוני שנעשה בספטמבר 2010, שהשתתפו בו 800 מרואיינים בני 18+ – מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל. בין הממצאים: מוצרי המזון הבסיסיים השכיחים ביותר במשקי-הבית היו שמן (74.5%), אורז (70.6%), טונה (69.5%), סוכר (68.5%), קפה (65.9%), קמח (64.8%), בשר קפוא (62.8%) ותה (62.8%); לעומתם, שמרים, חלב עמיד ומזון לתינוקות הוחזקו בשיעורים הנמוכים ביותר – 27%, 11.5% ו-9.1% בהתאמה; משך הזמן שמלאי המוצרים שבמשקי-הבית יוכל להספיק לצריכה נאמד ב-31.8 ימים בממוצע; כמויות ממוצעות המוחזקות במשקי-הבית היו 3 ק"ג אורז,3.2 ק"ג שמן, 4.5 ק"ג בשר קפוא, 3 ק"ג סוכר, 3 ק"ג חלב עמיד ו-2.6 ק"ג טונה; משפחות עם ילדים, ובהן משפחות עם ילדים עד גיל 3, וכן משקי-בית של דתיים וחרדים נמצאו מחזיקים במלאי של רוב סוגי המוצרים שנבחנו יותר מאשר משקי-בית אחרים וכך גם בעלי הכנסות גבוהות לעומת בעלי הכנסות נמוכות ומשקי-בית בפריפריה לעומת משקי-בית במרכז.

(מזון; משקי-בית; צריכה)

י. סביבה ואקלים

פרסומים

145

Bar-Or, Yeshayahu; Matzner, Orna (Eds.): Bar-Or, Yeshayahu; Matzner, Orna (Eds.):
State of the Environment in Israel: Indicators, Data and Trends - 2010
Office of the Chief Scientist, Ministry of Environmental Protection, Jerusalem 2011, 134 pages. The publication appears on the Ministry's Website: www.environment.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים רב-שנתיים הנוגעים לכ-100 מדדים סביבתיים, העוסקים באיכות הסביבה ובמשאבי הסביבה העיקריים: קרקע, אוויר, מים, ים והמגוון הביולוגי. הפרסום מורכב מארבעה חלקים, כדלקמן: 1) נתוני רקע: מאפיינים גאוגרפיים, מאפיינים דמוגרפיים ומאפיינים כלכליים; 2) משאבי הסביבה, איכותם והשימוש בהם: קרקע, אוויר, מים, ים והמגוון הביולוגי; 3) זיהום ומפגעי סביבה: זיהום אוויר, זיהום מים, זיהום הים וחשיפה לקרינה; 4) הטיפול בפסולת: פסולת מוצקה, שפכים ופסולת מסוכנת. בין הממצאים: ב-2008 זוהו בישראל 1,195 אתרים מזוהמים (מפעלים, מוסכים, תחנות דלק וכו'), 316 מהם במטרופולין תל-אביב; ריכוזים גבוהים יחסית של אוזון נמדדו ב-2008 בגליל המערבי, בעפולה, במודיעין, בירושלים וברמת חובב, ולעומתם נרשמה ירידה בריכוזי האוזון באזור חיפה; בין 2000 ל-2007 נרשמה ירידה דרסטית בפליטת גזי חממה לנפש (0.82 טון); חלקם של משקי-הבית בצריכת מים עלתה מ-37% ב-1996 ל-57% ב-2008; כמות המים המטופלים עלתה מ-354 מיליוני מטרים מעוקבים (מלמ"ק) ב-1998 ל-471 מלמ"ק ב-2008; כמות הפסולת המוצקה בישראל הגיעה לכ-11,300 אלפי טונות בשנה, שכ-4,400 אלפי טונות מהם היו פסולת עירונית, כ-1,600 אלפי טונות היו פסולת תעשייתית וכ-4,000 אלפי טונות היו פסולת בנייה; כמות הפסולת העירונית הממוצעת לתושב ב-2008 היתה 1.8 ק"ג ביום (585 ק"ג בשנה); ב-2008 כ-12.5% מהפסולת העירונית מוחזרה, לעומת 25% מהפסולת התעשייתית-עירונית ו-45.5% מפסולת הבנייה; בין 2000 ל-2008 נרשמה עלייה קלה בחשיפה לרעש מכבישים עירוניים ובין-עירוניים, ואילו ברמת החשיפה לרעש מטוסים לא נרשם שינוי.

(איכות הסביבה; זיהום הסביבה; פסולת; שפכים; מים; משקעים; הים התיכון; ים המלח; ים סוף; כינרת; נחלים; חקלאות; בעלי חיים; קרינה; רעש; זיהום אוויר; אקלים; שימושי קרקע; תעשייה; כלי-רכב; צריכה)

146

הוצאות לשמירה על הסביבה בענפי התעשייה והחשמל, 2008
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1443, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על הוצאות ענפי התעשייה והחשמל לשמירה על הסביבה. הנתונים מתייחסים להוצאות של החברות בגין ביצוע פעולות לשמירה על הסביבה ב-2008, והם מסווגים לפי ענפי הכלכלה של התעשייה והחשמל, בהתאם לחלוקה המקובלת בפרסומי ה-OECD. כמו כן, מסווגים הנתונים לפי תחום ההשפעה הסביבתית שבו התבצעה הפעילות (שפכים, פסולת וכו'), לפי סוג ההוצאה (השקעות או הוצאות שוטפות) ולפי האופי הטכנולוגי של הפעילות (פתרון קצה או טכנולוגיה נקייה). בין הממצאים: ב-2008 הסתכמו ההוצאות לשמירה על הסביבה בענפי התעשייה והחשמל בכ-2.46 מיליארדי ש"ח; כ-1.3  מיליארדי ש"ח (52.7%) הושקעו בנכסים קבועים, וכ-1.16 מיליארדי ש"ח (47.3%) היו הוצאות שוטפות; ההוצאות הגבוהות ביותר לשמירה על הסביבה היו בתעשיות כימיקלים, מוצרים כימיים, מוצרי פלסטיק וגומי ובתעשיות מתכת ומכונות (ללא יהלומים); ההוצאות הנמוכות ביותר לשמירה על הסביבה היו בתעשיית עץ ומוצריו ובתעשיות טקסטיל, נעליים ועור; סכומי ההשקעה הגבוהים ביותר היו בתעשיות זיקוק נפט, וההוצאות השוטפות הגבוהות ביותר היו בתעשיות כימיקלים, מוצרים כימיים ומוצרי פלסטיק וגומי; בהתפלגות לפי התחום הסביבתי נמצא, שרוב ההוצאות היו בתחומי ההגנה על איכות האוויר והאקלים (43%) ובתחום הטיפול בשפכים (30%); סך ההוצאה לשמירה על הסביבה בענפי התעשייה והחשמל בישראל היה כ-0.34% מהתמ"ג, לעומת ממוצע של 0.44% מהתמ"ג במדינות האיחוד האירופי; 75% מההשקעות לשמירה על הסביבה בישראל היו בפעולות של פתרון קצה, לעומת 57% בממוצע במדינות האיחוד האירופי.

(איכות הסביבה; שפכים; פסולת; איכות אוויר; תעשייה; מפעלי תעשייה; חשמל; השקעות)

147

סימוביץ, מיכל; קרני, אוהד:
מדדים לצמיחה ירוקה בישראל: דצמבר 2011
המשרד להגנת הסביבה, ירושלים 2011, 14 עמ', בשיתוף עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.environment.gov.il.

באוקטובר 2011 החליטה ממשלת ישראל על הכנת תכנית לאומית לצמיחה ירוקה לשנים 2020-2012. מטרות העל שנקבעו לתכנית הן: יצירת מנועים חדשים לצמיחה כלכלית בת-קיימה; שימור והגנה על ההון האנושי והסביבה; שיפור איכות החיים; חלוקה הוגנת של התועלות. בפרסום זה מוצגים המדדים המוצעים לתכנון ומעקב אחר התכנית. מדדים אלה מתבססים על עבודות שבוצעו על-ידי האו"ם, ארגון ה-OECD, הבנק העולמי וגופים נוספים. המדדים המוצגים מחולקים לשלושה סוגים: 1) מדדי תוצאה (שינויים במשק בטווח הבינוני כתוצאה מהפעלת התכנית) – תעסוקה ירוקה (כמות המשרות הירוקות שנוספו במשק ממיזמי טכנולוגיית סביבה, ממפעלים/עסקים ירוקים וכו'), תוצר במגזרים סביבתיים, ייצוא טכנולוגיות סביבה, הטמעה של טכנולוגיות סביבה, אינטנסיביות פליטות פחמן, רכש ירוק במגזר הציבורי, שיעור הבנייה הירוקה ועוד; 2) מדדים רחבים לצמיחה ירוקה (התקדמות כוללת וארוכת-טווח לעבר צמיחה ירוקה) – תוצר מקומי משוערך סביבתית (אנרגיות מתחדשות, מיחזור, התייעלות אנרגטית וכו'), פריון/אינטנסיביות השימוש במשאבים (מים, אנרגיה וחומרי גלם), ייצוא טכנולוגיות סביבתיות, טביעת רגל פחמנית (כמות גזי החממה הנפלטים כדי לספק את הצריכה במשק) וטביעת רגל אקולוגית (מדידת השטח הנדרש להספקת כל המוצרים והשירותים במשק באופן בר-קיימה), רמת זיהום הסביבה, תחלואה הקשורה לסביבה ועוד; 3) מדדי לוח מחוונים (כ-25-20 מדדי תשומה, תפוקה ותוצאה המיועדים לדרג המקצועי) – מדדים ליעילות סביבתית של ייצור וצריכה, מדדים למצב משאבי הטבע, מדדים לאיכות חיים הקשורה לסביבה, מדדים למנועי צמיחה כלכליים ומדדי תפוקה להיקף ולהשפעת כלי המדיניות הסביבתית.

(איכות הסביבה; מדדים כלכליים; טכנולוגיה; אקולוגיה; משאבי טבע; מים; שפכים; פסולת; מיחזור; שימושי קרקע; אנרגיה; זיהום אוויר; איכות חיים; השקעות; מדיניות ממשלתית)

148

שקד, יונתן; גנין, אמציה:
התוכנית הלאומית לניטור מפרץ אילת: דו"ח מדעי לשנת 2010
המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת, אילת 2011, 166 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום ונתוני תכנית הניטור מופיעים באתר המכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת:
 
http://www.iui-eilat.ac.il/NMP/Default.aspx.

התכנית הלאומית לניטור מפרץ אילת נועדה ליצור תשתית ידע עובדתי ארוך-טווח על מצב המערכת האקולוגית הימית בצפון מפרץ אילת, שתהווה בסיס לגיבוש המלצות ביצועיות לפתרון בעיות אקולוגיות. בדו"ח הנוכחי נסקרות תוצאות הניטור ב-2010. הדו"ח מורכב מארבעה פרקים, כדלקמן: שונית האלמוגים; ניטור הסביבה החופית; מים פתוחים – מדדים פיסיקליים, כימיים וביולוגיים; מדידות רציפות. בין הממצאים: רוב המדדים האומדים את מצב שונית האלמוגים העידו על יציבות או על עלייה קלה בשבע השנים שבהן פועלת תכנית הניטור; ב-2010 נמדדה ירידה קלה נוספת במדד הרקמה החיה לבריאות האלמוגים, וערך המדד חזר לערכי המינימום שהיו ב-2006; מגוון המינים והרכב חברת האלמוגים באתרי הניטור נותרו יציבים וללא שינויים משמעותיים בשבע השנים האחרונות; ברוב האתרים המצולמים נמדדה צמיחה נטו של אלמוגי אבן, אך ברובם הגידול בסך שטח האלמוגים היה קטן; בהתפלגות גדלי האלמוגים באתרים המצולמים לא נמצא שינוי משמעותי בהשוואה לשנים קודמות; באוכלוסיית קיפודי הים נצפתה ירידה משמעותית זו השנה השנייה ברציפות; פריחת האצות הפלנקטוניות בקרבת החופים היתה חלשה באופן בולט בשנה האחרונה; בחודשי החורף נמדדו טמפרטורות פני ים גבוהות במיוחד, וביתר השנה לא נמצאו חריגות משמעותיות, אם כי כמעט בכל הימים טמפרטורת המים היתה גבוהה מהממוצע הרב-שנתי. בסוף הדו"ח מובאים חמישה נספחים, כדלקמן: מפות אתרי הניטור; רשימת סוגי האלמוגים; מעקב אחר השינוי במאספי פורמיניפרים בעקבות פינוי כלובי הדגים במפרץ אילת, הטבעת ספינה בחוף הצפוני; טבלת פעילות צוותי הניטור ב-2010.

(ים סוף; אילת; אקולוגיה; זיהום הסביבה; איכות הסביבה)

149

האן, איריס (עורכת):
פארקים ואזורי נופש מטרופוליניים בישראל
מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים 2011, כרך ראשון - 180 עמ', כרך שני - 198 עמ', כרך שלישי - 68 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://jiis.org.il.

לשטחים פתוחים במרחב המטרופוליני יש תרומה לאיכות החיים, לשמירת ערכי טבע, נוף ומורשת ולהקלה על תחושת הצפיפות העירונית. פארקים ואזורי נופש תורמים גם לעיצוב ולדימוי העירוני וליצירת כושר תחרות לעיר. בתכניות המתאר השונות מוגדרים כמה סוגים של ייעודי קרקע שמטרתם העיקרית היא לשמש לפעילויות פנאי ולנופש. שלושה פארקים מטרופוליניים/אזוריים מסומנים בתכניות המתאר של מחוז חיפה, שניים במחוז תל-אביב, שלושה במחוז ירושלים, שבעה במחוז המרכז ואחד במחוז הדרום. מטרתה העיקרית של עבודה זו היתה הגדרה וגיבוש מהותם של פארקים ואזורי נופש מטרופוליניים, תוכניהם, תפקודיהם וזהותם, ולגבש עקרונות לתכנונם. בפרסום זה מסוכם הידע שנאסף עד כה בנושא הפארקים ואזורי הנופש המטרופוליניים בישראל. העבודה החלה ב-2002 לשם קידום התכנון והמימוש של שטחים אלה בישראל, באמצעות בירור מספר סוגיות עקרוניות ויישום הממצאים והמסקנות במספר שטחים המיועדים לפארקים או לאזורי נופש. הפרסום מחולק לשלושה כרכים, כדלקמן: כרך ראשון - מבואות; כרך שני - מקרי-בוחן: קווים מנחים לתכנון פארקים ואזורי נופש מטרופוליניים במחוזות המרכז וירושלים; כרך שלישי - עיקרי הדברים, המלצות ליישום ומדריך למתכנן.

(גנים; ערים; תכנון עירוני; איכות הסביבה; משאבי טבע; שימושי קרקע; חקלאות; פעילויות פנאי; התערבות ממשלתית; רשויות מקומיות; פיתוח אזורי; מימון; הקצאת משאבים)

150

סדרי עדיפות לאומית בתחום איכות הסביבה בישראל: מסמך עמדה VII - הטיפול בסוגיית גזי החממה
מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון, חיפה 2011, 89 עמ', בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד:
www.neaman.org.il.

ב-2010 אושרה בישראל תכנית לאומית ראשונה לטיפול בסוגיית גזי החממה בעשור הקרוב בעלות של כ-2.2 מיליארדי ש"ח. מסמך זה, השביעי בסדרת ניירות עמדה בנושאי איכות הסביבה בישראל, עוסק בסוגיית גזי החממה. במסגרת המסמך, מוצגים הרקע, האתגרים, העדיפויות לפעולה, החוסרים והחסמים למימוש פוטנציאל הפחתת פליטות גזי החממה בישראל. יש לציין, כי להפחתת גזי החממה יש תועלות נלוות רבות, כגון הקלה על משק האנרגיה, צמצום פליטת מזהמים הגורמים לתחלואה, תועלות משקיות כלכליות, צמצום פערים חברתיים ועוד. לצד הפעולות הנדרשות להפחתת פליטת גזי החממה, יש להיערך להשלכות ההתחממות כתוצאה מפליטת גזי החממה: מחסור במים, שריפות יער, קריסת תשתיות ועוד. המסמך מחולק לשלושה שערים, כדלקמן: רקע וסוגיות בנושא הפחתת פליטות גזי חממה; אתגרים ובעיות בתכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה; סקירה עולמית. בין היתר, נדונות במסמך סוגיות כגון הצורך בקביעת מדדים ברורים להערכת הפחתות פליטת המזהמים, בחינת הפעולות המתבקשות על המשק כולו, הכנסת אנרגיות מתחדשות ושינוי תמהיל הדלקים בייצור החשמל. השאיפה היא שבשנת 2020 סך הפליטות בישראל יהיה כ-86 מיליוני טון שווה ערך פחמן דו-חמצני (לעומת 108 מיליוני טון בתרחיש "עסקים כרגיל"), כלומר יעד ההפחתה הוא 22 מיליוני טון שווה ערך פחמן דו-חמצני. על המסמך הקודם, בנושא הפסולת בישראל והטיפול בר-הקיימה בפסולת, ראו חוברת מס' 150, פריט מס' 158.

(זיהום אוויר; אנרגיה; חשמל; דלק; תחבורה; טכנולוגיה; מחקר ופיתוח; עלויות; מדיניות ממשלתית; מימון; תמריצים)

151

גולדברגר, ש'; רפל, י'; ברמן, ת'; הן, ע':
סקר מתכות ברשת האספקה הביתית למי שתייה
המחלקה לבריאות הסביבה, שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, ירושלים 2011, 23 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בעקבות גילוי מתכות בצנרת הביתית במדינות שונות בעולם, יזם משרד הבריאות תקן חדש לצנרת ואביזרים אחרים הבאים במגע עם המים. מטרותיו העיקריות של סקר זה היו: בדיקת היקף הימצאות מתכות במי השתייה ברשת הציבורית ובבתים פרטיים; השוואה בין איכות המים בצנרת הביתית, המוסדית והעסקית לאיכותם במקור וברשת האספקה הציבורית; השוואה בין איכות המים הקרים לאיכות המים החמים בצנרת הביתית והמוסדית; השפעת דפוסי צריכת המים וההבדל בין איכות המים בצריכה מיידית (עם פתיחת הברז) לבין איכותם לאחר הזרמת מים ראשונים. במסגרת הסקר, נלקחו 798 דגימות ב-272 אתרים (193 בתים פרטיים, 41 מוסדות אשפוז/אירוח/חינוך ו-38 ברשת הציבורית ובחצרות פרטיות), ונבדקה הימצאות ברזל, עופרת, נחושת ואלומיניום. בין הממצאים: בכ-97% מהדגימות לא נמצאו חריגות; חריגות נמצאו ב-24 אתרים (25 דגימות) מתוך 272 האתרים שנבדקו; בדגימה אחת נמצאה חריגה של שלוש מתכות – עופרת, ברזל ואלומיניום; בחמש דגימות נמצאה חריגה של שתי מתכות; בשבע דגימות נמצאה חריגה של ברזל; ב-12 דגימות נמצאה חריגה של עופרת. נוסף על הבדיקות הללו, נעשו 693 בדיקות לעכירות המים, ונמצאו 139 חריגות (כ-20%); בבדיקות שנמצאו בהן חריגות בברזל נמצאה גם עכירות ברמה גבוהה.

(זיהום הסביבה; מים; בריאות הציבור; רשויות מקומיות; משקי-בית)

152

שינויים אקלימיים בישראל: ממצאי השירות המטאורולוגי
השירות המטאורולוגי, משרד התחבורה, בית דגן 2011, 9 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של השירות המטאורולוגי:
www.ims.gov.il

במטרה לשקף את המגמות האקלימיות בישראל, ביצע השירות המטאורולוגי ניתוח המבוסס על נתונים מסדרת שנים ארוכה ככל האפשר. לפיכך, עובדו נתוני הטמפרטורות משנת 1951 ונתוני הגשמים משנת 1921. בין הממצאים: מהלך הטמפרטורה השנתית הממוצעת ב-60 השנים האחרונות היה של ירידה מערכים גבוהים יחסית בשנות ה-50' לערכים נמוכים יותר בשנות ה-70', התייצבות בשנות ה-80', עלייה בשנות ה-90' והתייצבות על רמה גבוהה מזו ששררה בשנות ה-50' בשנות ה-2000. התרומה העיקרית לעלייה בטמפרטורה הכללית הממוצעת היתה העלייה בטמפרטורת המינימום, והדבר ניכר במיוחד בחודשי הקיץ (יוני, יולי ואוגוסט) ובמישור החוף. ממוצעים שחושבו לתקופה של 15 שנים מלמדים, כי ממוצע הטמפרטורות ב-2010-1966 היה הגבוה ביותר בהשוואה לממוצע בתקופות קודמות זהות באורכן. עוד נמצא, כי קיימת התאמה כללית בין מהלך הטמפרטורה הממוצעת באזור ישראל לבין מהלך הטמפרטורה בעולם. עם זאת, ההבדל הין הטמפרטורות בשנות ה-2000 לבין אלו ששררו בשנות ה-50' אינו כה גדול בישראל בהשוואה לעולם. ניתוח נתוני המשקעים העלה, כי לא חל שינוי מהותי בכמויות המשקעים השנתיות וכי לא חל שינוי מהותי בחלוקה העונתית שלהן במהלך 90 השנים האחרונות. מודגש, כי המגמות אשר נתגלו, אין בהן כדי להעיד על השינויים העתידיים בגובה הטמפרטורות ובכמות המשקעים.

(אקלים; משקעים; טמפרטורה)

י"א. סדר ציבורי

פרסומים

השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל - 2010
אגף התכנון והארגון, משטרת ישראל, ירושלים 2011. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה (מוצג בשני קבצים - "פשיעה - דוחות סטטיסטיים" ו-"תאונות - דוחות סטטיסטיים):
www.police.gov.il.

השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל מורכב השנה מ-10 פרקים, לפי הפירוט הבא: פשיעה (תיקים גלויים, עבירות לפי סוג, פשיעת זרים, מעצרים פליליים, הגשת כתבי אישום, עבריינים ומאפייניהם ועוד); יעדי משטרת ישראל לשנת 2010; מגמות פשיעה במחוזות; תנועה; אכיפה; סקר השירות - השוואה שנתית, 2010-2008; ארועים ומוקדי 100; שיטור קהילתי והתנדבות למשמר האזרחי; כוח-אדם במשטרת ישראל; תקציב משטרת ישראל לשנת 2010. בין הממצאים: מספר תיקי החקירה שנפתחו בעשור האחרון נמצא במגמת ירידה - מ-489,402 ב-2001 ל-384,213 ב-2010; מספר התיקים בגין תקיפה חמורה ב-2010 היה 15,630, לעומת 16,252 ב-2009; מספר תיקי הרצח ב-2010 היה 145, לעומת 128 ב-2009; מספר תיקי הניסיון לרצח היה 221, לעומת 203 ב-2009; ירידה של 12% נרשמה ב-2010 בעבירות שוד (מ-3,292 תיקים ב-2009 ל-2,900 תיקים ב-2010), ובעבירות שוד בנסיבות חמורות נרשמה ירידה של 9.4% בהשוואה ל-2009 (מ-980 תיקים ל-887 תיקים); בעבירות מין חמורות שדווחו למשטרה חלה עלייה של 5.4% (מ-3,782 ב-2009 ל-3,986 ב-2010); עלייה של 66% נרשמה בעבירות מחשב (מ-411 תיקים ב-2009 ל-681 תיקים ב-2010); ב-2010 דווח על 23,029 עבירות שבוצעו נגד קשישים – ירידה של 4.7% לעומת 2009; חלקן של עבירות הרכוש מכלל תיקי החקירה היה כ-48% ב-2010 (185,251 תיקים) – בכל המחוזות חלה ירידה בעבירות הרכוש לעומת 2009 למעט במחוז ש"י; ציון איכות השירות של משטרת ישראל ב- 2010 היה 65, לעומת 63 ב-2009 ו-58 ב-2008.

(משטרה; פשעים; עבריינות; עבריינות נוער; אלימות; תאונות דרכים; משמר אזרחי; שביעות רצון)

153

הנזק הכלכלי מתופעת הפשיעה במדינת ישראל בשנת 2010
אגף תכנון, תקצוב ובקרה, המשרד לביטחון הפנים, ירושלים 2011, 23 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.mops.gov.il.

מטרתו של מסמך זה היתה אמידת הנזק הכלכלי הנגרם כתוצאה מהפשיעה, על רקע מגמת חיזוק רכיב ביטחון הפנים במשוואת החוסן הלאומי והירידה המתמשכת בביטחון האישי. קיימים קשיים מתודולוגיים באמידת הנזק הכלכלי (כימות הנזקים, פשיעה לא מדווחת, עלות הטיפול הרפואי הנדרש כתוצאה ממקרה פשיעה, עלויות אבטחה ואכיפת חוק, עלויות תמיכה בקורבן ובמשפחתו ועוד), ולכן האומדן מוטה כלפי מטה. האומדן מבוסס על סקר נפגעי עבריינות 2001 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (ראו חוברת 128, פריט 732) ועל הערכות לפי מחקרים דומים שנעשו בבריטניה ובאוסטרליה. בין הממצאים: הנזק הכלכלי שנגרם למשק הישראלי ב-2010 כתוצאה מהפשיעה נאמד בכ-14.7 מיליארדי ש"ח – ירידה של 2.4% לעומת 2009, למרות ירידה של 6% בפשיעה המדווחת; הנזק הכלכלי המצטבר ב-2010-2001 הגיע לכ-158.1 מיליארדי ₪ (כ-15.8 מיליארדי ₪ מדי שנה בממוצע); הנזק הכלכלי הממוצע למקרה פשיעה ב-2010 הגיע ל-8,675 ש"ח – שיא של כל הזמנים; הנזק הכלכלי שנגרם כתוצאה מעבירות "ביטחון אישי" עלה בשנת 2010 בכ-4.5% והיווה כ-40% מכלל הנזק הכלכלי מפשיעה (כ-6 מיליארדי ₪); ב-2010 המשיך הנזק הכלכלי שנגרם מעבירות "אלימות" לעלות, והוא נאמד בכ-2.9 מיליארדי ₪ (כ-12% יותר מאשר ב-2009); סוגי העבירות הבולטים לפי נזק ב-2010 היו מרמה (24.8%) ורכוש (24.9%); "נטל הפשיעה" – הנזק הכלכלי הנובע מתופעת הפשיעה כאחוז מהתמ"ג – עמד ב-2010 על כ-1.8%, לעומת כ-1.9% ב-2009 וכ-2.9% בשנת השיא – 2003; הנזק הכלכלי לנפש כתוצאה מפשיעה נמצא במגמת ירידה, וב-2010 הוא הגיע ל-1,934 ₪ (הגורם העיקרי לירידה זו הוא גידול האוכלוסייה).

(פשעים; נפגעי עבריינות; עלויות)

154

כ"ץ, ישראל; טליאס, מוטי; פיורקו, יובל:
מדד אלימות לאומי לחברה הישראלית
לשכת המדען הראשי, המשרד לביטחון הפנים, ירושלים 2011, 27 עמ', בוצע על-ידי "צפנת – מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.mops.gov.il.

בעבודה זו נעשה ניסיון לפתח ולגבש מדד לאלימות בחברה הישראלית. זאת, ביוזמת המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל. במסגרת זו, נערכו שלושה מושבים של "שולחן עגול", בהשתתפות נציגי אקדמיה, משרדי ממשלה ועמותות שונות. בפרסום מסוכמות התובנות וההסכמות שהתגבשו בדיונים אלה. הפרסום מורכב מחמישה פרקים, כדלקמן: הצורך במדד אלימות בישראל; מדדים חברתיים ומדד אלימות; פיתוח מדד אלימות – רקע וסוגיות מרכזיות; זיהוי ומיפוי של נתונים בנושא אלימות בישראל; עקרונות מסגרת לפיתוח מדד אלימות בחברה הישראלית. בפרק הנספחים, מוצגים היוזמה האמריקאית לפיתוח מדד אלימות, עיקרי דו"ח האלימות והבריאות של ארגון הבריאות העולמי ורשימת משתתפי השולחן העגול. המקורות ששימשו לגיבוש המדד הם: משטרת ישראל, משרד הרווחה, משרד החינוך; הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרויקט "עיר ללא אלימות", מחקרים אקדמיים, נתוני עמותות ודיווחים של כלי תקשורת.

(אלימות; ביטחון אישי; מדדים)

155

נציבות קבילות השוטרים והסוהרים: דו"ח שנתי, 2010
נציבות קבילות השוטרים והסוהרים, המשרד לביטחון הפנים, ירושלים
2011, 124 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mops.gov.il.

נציבות קבילות השוטרים והסוהרים הוקמה ב-1980. תפקידיה העיקריים של הנציבות הם: בירור כל קבילה וקביעת ממצא לגביה; טיפול, מתן המלצות וגיבוש דרכים להבאת כל קבילה מוצדקת על תיקונה ולמניעת הישנות הליקוי או העוול שהעלו ממצאי הבירור; מתן הודעה מנומקת על תוצאות הבירור לכל קובל ונקבל; הגשת דו"ח שנתי לשר לביטחון הפנים ולוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. בין ממצאי הדו"ח העיקריים לשנת 2010: במהלך שנת 2010 התקבלו לטיפול בנציבות 683 קבילות (מתוך 1,256 פניות לנציבות; היתר טופלו כהתייעצויות) – 477 של שוטרים ו-206 של סוהרים (ירידה של 12.3% לעומת שנת 2009); במהלך השנה הסתיים הטיפול ב-678 קבילות (כולל קבילות שנותרו משנים קודמות), ובסופה נותרו לטיפול 152 קבילות; 37% מהקבילות שבוררו במהלך השנה נמצאו מוצדקות או שעניינן בא על תיקונו, 55% נמצאו לא-מוצדקות ו-8% לא התבררו עד תום (העוול תוקן, הקובל חזר בו מהקבילה וכו'); שלושת נושאי הקבילות המובילים של השוטרים היו שכר (19.9%), תנאי/סדרי השירות (18%) ויחסי מפקד-פקוד (13.9%); מספר הקובלים הגבוה ביותר בקרב השוטרים היה של שוטרי משמר הגבול (164 מתוך 477 הקובלים); שלושת הנושאים המובילים של קבילות הסוהרים היו תנאי/סדרי שירות (25.2%), שכר (19.7%) וקידום (10.1%); הרוב המכריע של קבילות הסוהרים היה של סוהרים בדרגות נגדים (79.1%), רובם ממחוזות הצפון, המרכז והדרום.

(נציבי תלונות; שוטרים; סוהרים; מינהל תקין; תנאי עבודה; זכויות העובד; יחסי מפקד - פקוד)

156

נציבות תלונות הציבור על שופטים: דין וחשבון שנתי לשנת 2010
נציבות תלונות הציבור על שופטים, משרד המשפטים, ירושלים 2011, 157 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.justice.gov.il (ראו: יחידות נציבות תלונות הציבור על שופטים).

דו"ח זה מסכם את שנת פעילותה ה-7 של נציבות תלונות הציבור על שופטים. הנציבות אינה מטפלת בהחלטות השיפוטיות עצמן אלא בנושאים הקשורים למינהל השיפוטי ולדרך קבלת ההחלטות. הדו"ח מורכב מ-15 פרקים, כדלקמן: תלונות שהתקבלו בשנת 2010; סיווג ההחלטות שניתנו בשנת 2010; תלונות שאין לבררן; תלונות שבירורן הופסק; תלונות שהוחלט לבררן ותלונות מוצדקות; התפלגות התלונות על בתי-המשפט במערכת השיפוטית הכללית; דוגמאות להחלטות שניתנו בתלונות על התנהגות שופט; ליקויים בניהול המשפט; פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי; בתי-המשפט לתביעות קטנות; בתי-המשפט לענייני משפחה; בתי-הדין לעבודה; בתי-הדין הרבניים; בתי-הדין השרעיים ובתי-הדין הדרוזיים; על הנעשה בעקבות החלטות הנציבות. בין הממצאים: ב-2010 הוגשו לנציבות 866 תלונות; נוסף על תלונות אלו, טיפלה הנציבות ב-132 תלונות שבירורן לא הסתיים ב-2009 וכן בבקשות לעיון חוזר בהחלטות שניתנו; מתוך 896 התלונות שניתנה לגביהן החלטה, 278 נדחו על הסף ו-618 בוררו לגופן; 116 מהתלונות שבוררו לגופן נמצאו מוצדקות; 43% מהתלונות שנמצאו מוצדקות היו בענייני התמשכות הליכים ועיכובים במתן החלטות ופסקי-דין, 21% היו בנוגע לליקוי בניהול המשפט, 18% היו בנוגע להתנהגות לא-ראויה באולם הדיונים, 13% היו בנוגע לפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, ו-5% היו בנוגע להתבטאות לא-ראויה בפסק-דין/החלטה. ב-2010 חלה עלייה משמעותית במספר ובשיעור התלונות המוצדקות על בתי-הדין לעבודה ובתי-המשפט לענייני משפחה בהשוואה ל-2009. לעומת זאת, חלה ירידה במספר ובשיעור התלונות המוצדקות על בתי-משפט השלום ובתי-המשפט המחוזיים.

(שנתונים [פרסומים]; נציבי תלונות; בתי-משפט; שופטים; פסיקה; מוסריות)

157

כאהן-סטרבצ'ינסקי, פאולה; לוי, דגנית:
מאפיינים וצרכים של הקטינים המטופלים בשירות המבחן לנוער
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 11-585, ירושלים 2011, 91 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם שירות המבחן לנוער, האגף לנוער, צעירים ושירותי תקון של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
www.jdc.org.il/brookdale.

שירות המבחן לנוער הוא שירות טיפולי-סוציאלי סמכותי הפועל כיחידה ארצית במסגרת האגף לנוער, צעירים ושירותי תקון של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. בשירות זה מטופלים קטינים בני 18-12 המופנים לשירות על-ידי המשטרה לאחר שנחשדו בביצוע עֲבֵרָה פלילית וכן קטינים שנמצאו אשמים בביצוע עֲבֵרָה ומטופלים בשירות על-פי צו בית-משפט. במחקר המתואר בפרסום הנוכחי נבחנו מאפייניהם וצרכיהם של הקטינים המופנים לשירות. במחקר נכללו המטופלים שהיו בשירות באוגוסט-דצמבר 2009. המידע נאסף באמצעות שאלונים שמילאו קציני מבחן לגבי מדגם של 450 קטינים – 150 קטינים מכל אחת מיחידות השירות. כמו כן, נערכו ראיונות עם מספר קטינים המטופלים בשירות. בין הממצאים: 40% מהמטופלים היו בני 15-12 ו-60% היו בני 18-16; 81% מהקטינים היו ילידי ישראל, והיתר היו ילידי חבר העמים, אתיופיה וארצות אחרות; 81% מהקטינים היו יהודים ו-19% היו ערבים; בכרבע ממשפחות הקטינים לא היה מפרנס; ביותר מרבע ממשפחות הקטינים היה רקע עברייני במשפחה; 43% מהקטינים למדו בבתי-ספר עיוניים, 22% בבתי-ספר טכנולוגיים/מקצועיים ו-35% במסגרות אחרות; 85% מהקטינים היהודים ו-46% מהקטינים הערבים היו בקשר עם שירות כלשהו לנוער; 38% מהקטינים חיו במשפחות חד-הוריות; לכשליש מהקטינים היה תיק פלילי אחד, לכ-25% היו שני תיקים, לכ-10% היו שלושה תיקים ולכשליש היו ארבעה תיקים או יותר. במחקר נמצא, כי לשם שיפור הטיפול בקטינים יש לטפל בנושאים הבאים: חיזוק העבודה עם הקטינים בתחום הרגשי; המשך העבודה לשיפור תפקודם של הקטינים בעיסוקם העיקרי, בדרך כלל לימודים, ומציאת מסגרת לימודית חלופית במקרה שהקטין עזב את הלימודים; הרחבת העבודה עם הורי הקטינים; מתן ידע וכלים לעובדים לזיהוי ליקויי למידה ומתן יחס הולם במסגרת העבודה; תגבור העבודה עם גורמים מחוץ לשירות; קידום הדרכות והכשרות לעובדים.

(נוער במצוקה; עבריינות נוער; התנהגות אנטי-חברתית; יחסי משפחה; שירותי רווחה; קציני מבחן)

158

נתן, גלעד:
פשיעה של מסתננים ומבקשי מקלט וכנגד מסתננים ומבקשי מקלט
מרכז המחקר והמידע, הכנסת, ירושלים 2011, 10 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז:
www.knesset.gov.il/mmm.

מאז תחילת הגל הנוכחי של מסתננים ומבקשי מקלט המגיעים לישראל מאפריקה דרך גבול מצרים (מ-2007 ואילך ובמיוחד ב-2010), עולה הטענה כי המסתננים מבצעים עבירות פליליות בשיעור העולה על חלקם באוכלוסייה. במסמך זה נבחנו נתוני הפשיעה בקרב אוכלוסייה זו. כמו כן, נבחנה סוגיית הפשיעה כלפי אוכלוסייה זו. בין הממצאים: אוכלוסיית המסתננים ומבקשי המקלט מנתה בתחילת שנת 2011 כ-36,000 איש; על-פי נתוני משטרת ישראל ביחס לעבירות של יוצאי אפריקה שאינם אזרחים ישראלים ואינם יהודים (רובם מסתננים ומבקשי מקלט והיתר הם תיירים ומהגרי עבודה), חלה עלייה במספר התיקים שנפתחו נגדם מ-485 ב-2009 ל-703 ב-2010, אך שיעור העבירות היחסי בקרבם ירד מ-2.4% ב-2009 ל-2.04% ב-2010 (הגידול במספר התיקים נבע מכך שכ-15,000 מתוכם הגיעו לישראל ב-2010); העבירות הבולטות ב-2010 היו בתחום הסדר הציבורי (301 תיקים), עבירות נגד גוף (278) ועבירות רכוש (216); שיעור העבריינות בקרב אוכלוסייה זו הוא נמוך יותר מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית; בשנים 2010-2007 היו החשודים האפריקאים כ-35% מהחשודים הזרים בישראל, למרות ששיעורם היה כ-10% מהזרים בישראל; עיקר הפשיעה של אוכלוסייה זו וכלפיה היא פנים-מגזרית (במיוחד עבירות אלימות בתוך המשפחה), שאינה מדווחת; נתוני משטרת ישראל לא מצביעים על תופעה של פשיעה נגד המסתננים ומבקשי המקלט, והתיקים שבהם אוכלוסייה זו היתה הנפגעת היו בעיקר בתחומי מרמה ועושק, זיוף, עיכוב דרכון, סחר בבני-אדם, ניצול מיני ואלימות; ב-2010-2009 גברו התלונות של מבקשי מקלט מועסקים בנוגע לתנאי עבודתם, בעיקר בנוגע להלנת שכר ולאי-מתן זכויות על-פי חוק.

(אפריקה [ארצות מוצא]; עבריינות; פשעים)

159

דין וחשבון אודות פעולות הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע בשנת 2009
הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, משרד המשפטים, תל-אביב 2011, 207 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.justice.gov.il (ראו: יחידות משפט, טכנולוגיה ומידע [רמו"ט]).

דו"ח שנתי זה מתייחס לפעולות האכיפה והפיקוח של הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (רמו"ט), הקשורות להגנה על מידע אישי על-פי חוק הגנת הפרטיות: רישום מי שמתעתד להפעיל מאגר מידע בפנקס מאגרי המידע כתנאי להפעלתו; עדכון פרטים שסופקו בעת הרישום אם השתנו; גביית אגרת רישום ואגרה שנתית; קשרים עם גופים מחו"ל העוסקים באכיפת הגנת הפרטיות ועוד. בפרק הנספחים מוצגים, בין היתר, ממצאי סקרים בנוגע לתפיסת הפרטיות בציבור הישראלי ובמגזר העסקי בישראל. בין הממצאים: ב-2009 הוגשו 407 בקשות לרישום מאגר מידע; במהלך השנה נתקבלו 557 אישורי רישום בבקשות שהוגשו לרשם; ב-2009 נגבו כ-2.3 מיליוני ש"ח עבור אגרות הרישום והאגרות התקופתיות; במהלך השנה התקבלו 107 תלונות לגבי סוגיות הקשורות בהגנת הפרטיות, המהוות 88% מהתלונות שהגיעו לרמו"ט; במהלך השנה נפתחו ברמו"ט 105 תיקי פיקוח בנושא הגנת הפרטיות, המהווים 94.5% מכלל תיקי הפיקוח; בסקר שנערך בקרב מדגם של 529 בני 18+ נמצא, כי 70% מהמשיבים סברו שהמידע האישי אינו מוגן כראוי, ורק 34% סברו שהחקיקה הקיימת מסוגלת להתמודד עם התגברות העברת המידע האישי בין גופים שונים; באותו סקר העידו כמחצית מהמשיבים כי הם מוטרדים מהאופן שבו גופים ציבוריים ופרטיים מגנים על מידע פרטי לגבי אנשים, ורק 22% סברו שהעברת מידע אישי באמצעות האינטרנט היא בטוחה; בסקר שנערך בקרב מדגם של 203 נציגי חברות במגזר העסקי (אחראים/מעורבים בנושאים הקשורים לניהול מידע בחברה) נמצא, כי ביותר ממחצית החברות אין מודעות להוראות חוק הגנת הפרטיות בתחום המידע האישי; 58% מהמשיבים סברו שחוק הגנת הפרטיות מקנה לאזרחים הגנה ברמה בינונית, ורק 16% סברו שהחוק מקנה הגנה ברמה גבוהה.

(שנתונים [פרסומים]; מאגרי מידע; פרטיות; אבטחת מידע; חוקים)

160

רשות הפטנטים: דוח שנתי לשנת 2010
רשות הפטנטים, משרד המשפטים, ירושלים 2011, 45 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.justice.gov.il.

בדו"ח שנתי ראשון זה, המורכב מ-14 פרקים, מתוארת פעילותה של רשות הפטנטים שבמשרד המשפטים, ומוצגים בו נתונים סטטיסטיים מגוונים על אודות תחום הפטנטים בישראל. נתונים אלה מבוססים על הרישומים במאגרי הרשות ובמאגרי הארגון הבין-לאומי לקניין רוחני (World Intellectual Property Organization - WIPO). בין הממצאים: בשנת 2010 הוגשו ברשות הפטנטים בישראל 7,266 בקשות פטנט ואושרו 2,293 בקשות – בקשות מכ-50 מדינות ברחבי העולם, כולל ישראל; מבין הבקשות שהוגשו ב-2010 41% היו בתחום האלקטרוניקה והמחשבים, 31% היו בתחום הכימיה (מתוכם, יותר מ-50% בתחום הפרמקולוגיה), 17% היו בתחום הביוטכנולוגיה ו-11% היו בתחום המכניקה והתקשורת; ב-2009 דורגה ישראל במקום ה-16 בפילוח לפי מספר בקשות הפטנט שהוגשו ובמקום ה-20 בפילוח לפי מספר בקשות הפטנט שאושרו; פילוח בקשות הפטנט שהוגשו ב-2007-2003 בישראל ביחס לשאר העולם מגלה בולטות בתחומי הכימיה (29% בישראל לעומת 22% בשאר העולם) והמכשירים (26% לעומת 16%); ב-2007 היתה ישראל במקום ה-14 בעולם מבחינת מספר בקשות הפטנטים ביחס לגודל האוכלוסייה; 8,017 בקשות לרישום סימני מסחר הוגשו ב-2010 (2,570 בקשות מישראל ו-5,447 מחו"ל), וסך הסימנים שנרשמו בשנה זו הסתכם ב-9,122 (מהם, 2,372 סימנים רשומים מקומיים).

(פטנטים; תעשייה; טכנולוגיה; חדשנות; זכויות יוצרים; חוקים; ארגונים בין-לאומיים)

161

 

י"ב. עבודה ושכר

פרסומים

סקרי כוח-אדם, 2010
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1460, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל נתונים על המועסקים והבלתי-מועסקים בישראל, המתבססים על סקר כוח-אדם לשנת 2010. הנתונים מוצגים לפי תכונות דמוגרפיות (מין, גיל, דת, יבשת לידה, תקופת עלייה, מצב משפחתי ומספר הילדים בבית), תכונות השכלה (מספר שנות לימוד, סוג בית-הספר האחרון שבו למדו והתעודה הגבוהה ביותר שקיבלו), תכונות גאוגרפיות (צורת יישוב, מחוז ונפת מגורים) ותכונות תעסוקתיות (ענף כלכלי, משלח-יד, מספר שעות עבודה בשבוע, מעמד בעבודה, מקום העבודה, סיבות לעבודה חלקית, משך ואופן חיפוש עבודה וכו'). בלוחות מיוחדים בפרסום מוצגים נתונים על עבודת נשים, על עולים מ-1990 ואילך, על האוכלוסייה הערבית, על בני 15 ומעלה לפי תכונות כוח עבודה שנתיות ושבועיות ועל ישראל בהשוואה בין-לאומיות מבחינת מאפייני כוח העבודה ושיעורי התעסוקה. הפרסום כולל גם נתונים על "מתייאשים" מחיפוש עבודה ועל שכירים המועסקים באמצעות חברות כוח-אדם או קבלני כוח-אדם. כמו כן, מוצגים נתונים המתייחסים למטרופולינים תל-אביב, חיפה ובאר-שבע ולמשלחי-יד נבחרים. בין הממצאים: שיעור בני 15 ומעלה שהשתתפו בכוח העבודה האזרחי ב-2010 היה 57.3% (3.147 מיליוני נפש); שיעור הנשים שהשתתפו בכוח העבודה היה 52.7%, ושיעור הגברים היה 62.2%; מספר המועסקים ב-2010 הסתכם ב-2.938 מיליוני נפש (מספר הגברים המועסקים גדל בכ-49,500 נפש לעומת 2009, ומספר הנשים המועסקות גדל בכ-47,700 נפש); 1.909 מיליוני מועסקים עבדו ב-2010 במשרה מלאה; שיעור הבלתי-מועסקים ב-2010 היה 6.6% לעומת 7.5% ב-2009.

(כוח-אדם; תעסוקה; אבטלה; עבודה חלקית; חיפוש עבודה; משלחי-יד; שעות עבודה; תכונות דמוגרפיות; עולים; ערביי ישראל; נשים עובדות; מתודולוגיה סטטיסטית)

162

מועסקים העובדים שעות מרובות, 2008-1995
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1437, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים מאפייני אוכלוסיית המועסקים העובדים שעות מרובות (50 שעות או יותר בשבוע) בשנים 2008-199: גודלה של אוכלוסייה זו והרכבה המגדרי והגילי; ענפי הכלכלה ומשלחי-היד העיקריים שבהם נמצאים המועסקים שעות מרובות; רמת השכלתם של העובדים שעות מרובות; מצבם המשפחתי של העובדים שעות מרובות; מעמד בעבודה (עצמאים/שכירים) של העובדים שעות מרובות; חלקה של אוכלוסייה זו בקרב כלל המועסקים ושינויים במאפייניה במשך השנים. הפרסום מתבסס על סקרי כוח-אדם של הלמ"ס, והנתונים מתייחסים לשעות העבודה שעבדו המועסקים בפועל בשבוע הקובע של הסקר ולא לשעות העבודה בדרך כלל. בין הממצאים: כ-33% מהגברים וכ-9.2% מהנשים עבדו ב-2008 שעות מרובות; ב-2008, כ-39% מהגברים המועסקים בעלי 16 שנות לימוד או יותר עבדו שעות מרובות, לעומת כ-32% מבעלי השכלה של 12-9 שנות לימוד ופחות מ-20% מבעלי השכלה של עד 8 שנות לימוד; מבין הנשים המועסקות בעלות 16 שנות לימוד או יותר, כ-12% עבדו שעות מרובות ב-2008, לעומת כ-8% מבין המועסקות בעלות השכלה של 12-9 שנות לימוד וכ-3% מבעלות השכלה של עד 8 שנות לימוד; ענפי הכלכלה הבולטים שבהם עבדו המועסקים שעות מרובות ב-2008 היו תעשייה (20.8%), מסחר סיטוני וקמעוני (16.7%) ושירותים עסקיים (16.7%); כ-76% מהעובדים שעות מרובות ב-2008-1995 היו נשואים; מכלל המועסקים הרווקים, רק כ-18% עבדו שעות מרובות; ב-2008, שיעור המועסקות שעבדו שעות מרובות מבין כלל הנשים המועסקות היה כ-10% בקרב נשים ללא ילדים, לעומת כ-3.5% בקרב נשים עם ארבעה ילדים או יותר; מבין המחוזות, מחוז המרכז היה עם השיעור הגבוה ביותר של מועסקים שעבדו שעות מרובות – כ-24%.

(שעות עבודה; רמת השכלה; הבדלים בין המינים; משלחי-יד; שוק העבודה)

163

שמש, אלונה:
מוביליות בשוק העבודה של שומרים ומאבטחים בעת החמרה במצב הביטחוני בשנים 2004-2000
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 64 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2011, 61 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בעבודה זו נעשה ניתוח של שוק העבודה של שומרים ומאבטחים בישראל ב-2004-2000, לפני ובזמן החמרה במצב הביטחוני. השפעת אירועי הטרור נבדקה בהיבט סטאטי (השומרים והמאבטחים בהשוואה לקבוצות אחרות) ובהיבט דינאמי (מעמדם של פרטים בשוק העבודה לאורך זמן וניידות בין מצבי תעסוקה). לצורך המחקר נעשה שימוש בקבצי פנלים מקושרים של סקרי כוח-אדם בשילוב עם קובץ נתונים על אירועי טרור. נמצא, כי שוק העבודה של שומרים ומאבטחים היה בשגשוג ובהרחבה בתקופה הנחקרת (נוספו כ-17.7 אלף שומרים ומאבטחים בין 2000 ל-2004), אולם המועסקים בשוק זה נמצאו תחת איום וסיכון גבוהים בעקבות פיגועי הטרור. לנוכח עובדה זאת, שוק העבודה של שומרים ומאבטחים התאפיין בניידות גבוהה ובפוטנציאל גדול לשינויים. המוביליות הגבוהה של שומרים ומאבטחים נבעה מהכניסה של בלתי-מועסקים לתעסוקה בתחום זה ומעלייה בהסתברות ליציאה ממנו לתעסוקה בתחומים אחרים במשק. יש לציין, כי מצב זה בשוק העבודה פתח הזדמנויות חדשות לקליטה בשוק העבודה בישראל, במיוחד לאנשים בעלי תכונות אישיות פחות אטרקטיביות למעסיקים (לדוגמה, בעלי רמת השכלה נמוכה). המודל מלמד, כי שינוי אקסוגני ברמת המאקרו (במקרה זה פיגועי טרור) יכול להגביר את הניידות של הפרט בשוק העבודה בהתחשב בתכונות האישיות שלו.

(פעולות טרור; אינתיפאדה; שוק העבודה; משלחי-יד; הזדמנויות תעסוקה; ניידות בעבודה; עולים)

164

בנדלק, ז'ק:
ממוצעי שכר והכנסה לפי יישוב ולפי משתנים כלכליים שונים, 2009
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 235 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2011, 204 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי:
www.btl.gov.il.

פרסום זה כולל נתונים מפורטים על התפלגויות השכר וההכנסה של העובדים השכירים והעצמאיים המבוטחים במוסד לביטוח לאומי. הפירוט נעשה לפי יישובים, צורות יישוב, מועצות אזוריות, מחוזות ונפות ולפי משתנים דמוגרפיים וכלכליים של העובדים. זאת, בממוצע לחודש עבודה ולשנה. כמו כן, מובאים נתונים על העובדים לפי משך העבודה, ריבוי משרות, הענף הכלכלי הראשי, השכר הממוצע לפי עשירונים, מדד ג'יני לאי-שוויון בהתחלקות ההכנסות, אחוז המשתכרים עד שכר המינימום, אחוז המשתכרים פי 2, 3, 4 ויותר מפי 4 מהשכר הממוצע, השכר הממוצע לפי גודל המעסיק, ההכנסה של משפחות עובדים, ההכנסה לפי מספר הילדים במשפחה ועוד. הנתונים שבפרסום מתבססים בעיקר על קובץ הבריאות המרכזי (בעבר, קובץ מס מקביל), המנוהל על-ידי המוסד לביטוח לאומי, וכן על מודל המס של מינהל הכנסות המדינה ועל הסקרים הבאים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: סקר הכנסות, סקר הוצאות משקי-הבית וסקר כוח-אדם.

(שכר; הכנסה; פנסיה; התחלקות ההכנסות; שכירים; עובדים עצמאיים; יישובים)

165

טולידנו, אסתר:
מקבלי דמי אבטלה בשנת 2010
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 231 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2011, 68 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט: 
www.btl.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על מקבלי דמי אבטלה ב-2010, תוך השוואה לשנים קודמות ופירוט תכונותיהם הדמוגרפיות והתעסוקתיות, כדלקמן: סוג מובטל (כגון אקדמאי), מין, גיל, סוג משפחה, שנת עלייה, מספר שנות לימוד וסוג בית-הספר האחרון שבו למדו, מספר שנות עבודה, השתתפות בהכשרה מקצועית, שם היישוב, צורת היישוב, סוג לשכת התעסוקה והסניף, גובה דמי האבטלה ועומק האבטלה (מספר ימי האבטלה שעבורם קיבל המובטל דמי אבטלה במשך שנת זכאותו). מקור הנתונים הוא "קובץ תביעות לדמי אבטלה שאושרו" של המוסד לביטוח לאומי. בין הממצאים: ב-2010 ירד שיעור האבטלה ל-6.8%, לעומת 7.6% ב-2009 (לראשונה, שיעור האבטלה בקרב הגברים היה גבוה יותר מאשר בקרב הנשים, אם כי שיעור מקבלי דמי אבטלה מבין הבלתי-מועסקים היה גבוה יותר בקרב הנשים); שיעור מקבלי דמי אבטלה מבין הבלתי-מועסקים ירד מ-31.8% ב-2009 ל-27.4% ב-2010; בממוצע לחודש, 58,634 איש קיבלו דמי אבטלה ב-2010 לעומת 73,025 ב-2009; בסך הכל שולמו ב-2010 כ-2,534 מיליוני ₪ לדמי אבטלה (3,028 מיליוני ₪ ב-2009), וסך התקבולים מהגבייה בענף הסתכם בכ-595 מיליוני ₪ (כ-536 מיליוני ₪ ב-2009) – 23.5% מהתשלומים (17.7% ב-2009).

(אבטלה; דמי אבטלה; הבטחת הכנסה; הכשרה מקצועית; חיילים משוחררים; עולים)

166

תעסוקתם של האקדמאים הערבים בישראל
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 19 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.moit.gov.il.

צמצום הפער במצב התעסוקה בין אקדמאים ערבים לאקדמאים יהודים הוא אחד מהיעדים שהממשלה וגופים אחרים שעוסקים בתחום מבקשים להשיג. לצורך קבלת החלטות מושכלת, קיים צורך במערך נתונים שלעתים אינו מצוי. בפרסום הנוכחי מוצגים ממצאי מחקר על מצבם התעסוקתי של האקדמאים הערבים בישראל. במסגרת המחקר רואיין מדגם של 989 אקדמאים ערבים. בין הממצאים: מקצועות הלימוד המובילים לתואר ראשון היו מדעי החברה והרוח – 31.2% (28.8% בקרב גברים ו-33.9% בקרב נשים), חינוך – 23.6% (12.3% בקרב גברים ו-35.8% בקרב נשים) ומקצועות עסקיים (עריכת דין, כלכלה וראיית חשבון) – 13% (20.2% בקרב גברים ו-5.3% בקרב נשים); משלחי-היד המובילים היו חינוך – 43.5% (28.9% בקרב גברים ו-59.7% בקרב נשים), רפואה ומקצועות הרפואה – 11.8% (12.6% בקרב גברים ו-10.8% בקרב נשים) ופקידות – 10.3% (7.5% בקרב גברים ו-13.4% בקרב נשים); 89.2% מהמרואיינים דיווחו שהם עובדים שכירים (81.5% מהגברים ו-98.2% מהנשים); שיעור האקדמאים הערבים שחיפשו עבודה בשוק העבודה היהודי מאז סיום התואר הראשון היה 53.5% (65% מהגברים ו-39.4% מהנשים), ו-37.3% השתלבו בשוק זה; יחס ההשתלבות הגבוה ביותר היה בקרב עובדים ברפואה ובמקצועות הרפואה ולאחר מכן מקרב העוסקים בתחומי המדעים המדויקים, מדעי החיים וההנדסה; יחס ההשתלבות הנמוך ביותר היה בקרב עובדים במקצועות החינוך ומדעי הרוח והחברה; לדעת המרואיינים, החסמים העיקריים להשתלבות בשוק העבודה היהודי הם אפליה מצד בעלי עסקים יהודים (31.4%), סיבות בטחוניות (19.2%) ושליטה לא-מספקת בעברית ובאנגלית (11.3%).

(ערביי ישראל; אקדמאים; שוק העבודה; תעסוקה; משלחי-יד; מקצועות לימוד)

167

מלחי, אסף:
השתלבותם של חרדים בעלי השכלה גבוהה או מקצועית במקומות עבודה
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 82 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.moital.gov.il.

במחקר המתואר בפרסום זה נבחנו היבטים שונים בנוגע לתעסוקתם של נשים וגברים חרדים שרכשו השכלה גבוהה או מקצועית ב-2006-2003: מאפייני התעסוקה, מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, השתלבות מקצועית וחברתית במקום העבודה, שביעות רצון ממקום העבודה ומהשכר, עמדות לגבי קיום אורח חיים חרדי במקום העבודה ועוד. לצורך המחקר, הוגדר גבר חרדי כבוגר ישיבה תורנית גבוהה ומי שהגדיר את עצמו כחרדי, ואישה הוגדרה כחרדית על-פי הגדרתה העצמית. המחקר נערך בנובמבר-דצמבר 2008 באמצעות שאלון מובנה, שעליו השיבו 259 גברים (שיעור היענות של כ-25%) ו-783 נשים (שיעור היענות של כ-45%). בין הממצאים: ל-52.4% מהגברים החרדים היה תואר אקדמי וליתר היה תואר הנדסאי או תעודה מקצועית מוכרת; ל-54% מהנשים החרדיות היה תואר הנדסאי, ל-34.3% היה תואר אקדמי ול-11.7% היתה תעודה מקבילה לתואר ראשון בהוראה; 82.2% מהגברים ו-71.7% מהנשים עבדו בעת הראיון (שלושה חודשים לפחות), רובם בתחום הכשרתם או בתחום קרוב; 49.8% מהנשים ו-34.5% מהגברים הועסקו בענפי השירותים הפיננסיים והבנקאות; 37.7% מכלל המשיבים הועסקו במינהל ציבורי, חינוך, בריאות ושירותים קהילתיים; 48.3% מהגברים ו-35% מהנשים דיווחו שהם מרוצים מאוד ממקום עבודתם; 47.4% מהגברים ו-32.8% מהנשים דיווחו שהם מרוצים מאוד משכרם; 43% מהגברים ו-6% מהנשים דיווחו שהם מתקשים בשימוש במחשב ובטכנולוגיה; 37.5% מהגברים דיווחו שהם מתקשים בעבודה בצוות לעומת 2% מהנשים; כמחצית מהמשיבים דיווחו שהם מועסקים במקום עבודה שאינו חרדי (שרוב העובדים בו אינם חרדים); 82.8% מהמשיבים דיווחו שהם לא מתקשים לשמור על אורח חיים חרדי במקום העבודה; 73% מהנשים דיווחו שבן זוגן עוסק בלימודי קודש בלבד, ולעומת זאת, 68% מהגברים דיווחו שגם בת זוגם עובדת.

(חרדים; שוק העבודה; תארים אקדמיים; הכשרה מקצועית; תעסוקה; שביעות רצון בעבודה)

168

אלפסי, מיכל:
סקירת תוכניות תב"ת בתחום אנשים עם מוגבלות ומאפייני המשתתפים בתוכניות: דו"ח מס' 1
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 24 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.moit.gov.il.

תב"ת (תנופה בתעסוקה), מיסודם של ג'וינט - ישראל וממשלת ישראל, פועלת מזה שש שנים למען שילוב אוכלוסיות חלשות בתעסוקה - צעירים מודרים בני 34-21, עולים, ערבים, חרדים ואנשים עם מוגבלות. בדו"ח הנוכחי מוצג מידע על התכניות עבור אנשים עם מוגבלות: סקירת התכניות; מקורות הנתונים ומאפיינים סוציו-דמוגרפיים ותעסוקתיים של המשתתפים בתכניות. במסגרת תב"ת פעילות כיום שלוש תכניות עבור אנשים עם מוגבלות, ושבע תכניות הסתיימו. מקורות הנתונים ששימשו להכנת הדו"ח הם קובץ הנתונים של מערכת תב"ת לשנים 2009-2005 וקובץ מאוחד של הסקרים החברתיים של הלמ"ס לשנים 2006-2002. בין הממצאים: בתכניות השתתפו 1,472 אנשים עם מוגבלות, שרובם היו עם אחוזי נכות גבוהים (כשליש היו עם 100% נכות) וקיבלו קצבת נכות; הגיל הממוצע של המשתתפים היה 39.2 שנים; נמצא ייצוג-יתר לגברים בתכניות (61%) בהשוואה לחלקם של הגברים עם מוגבלות בכלל האוכלוסייה; 29% מהמשתתפים היו בעלי תעודת בגרות; 74% מהמשתתפים עבדו (שיעור גבוה ביחס לשיעור העובדים בקרב כל האנשים עם מוגבלות שהם ברמות תפקוד נמוכות); 78.3% מהעובדים היו עובדים בלתי-מקצועיים; 67.7% מהעובדים הועסקו במסגרת של מפעל מוגן; הוותק הממוצע של העובדים במקום עבודתם היה כשלוש שנים; מספר שעות העבודה השבועיות של העובדים היה 26 שעות בממוצע; השוואת כמה נתונים תעסוקתיים בין משתתפי תכניות תב"ת לבין כלל המועסקים שהם בעלי מוגבלות בתפקודים נמוכים העידה על הבדלים לרעתם של משתתפי תכניות תב"ת: שיעור נמוך מאוד של מועסקים במשלחי-יד אקדמיים, מספר מועט יותר של שעות עבודה ושכר נמוך יותר.

(מוגבלויות; תעסוקה; שיבוץ בעבודה; שכר; תכניות התערבות)

169

קינג, יהודית; רענן, רחל:
מעברים: מרכז תעסוקה קהילתי במגזר הבדווי בנגב - חורה ושגב שלום: הערכת התכנית
מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 11-591, ירושלים 2011, 106 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המכון:
www.jdc.org.il/brookdale.

מרכז מעברים במגזר הבדואי בנגב פועל לפי מודל "מעברים - מרכזי תעסוקה במגזר הכפרי" שבמגזר היהודי. התכנית נבנתה תוך התחשבות בערכים ובנורמות של הבדואים ובשיתוף פעולה עם מנהיגים וגופים שונים בחברה הבדואית, לשם שילוב מרבי של גברים ונשים בדואים בתעסוקה. בהפעלת התכנית היו שותפים תב"ת, השירות לעבודה קהילתית שבמשרד הרווחה, הקרן למפעלים מיוחדים של המוסד לביטוח לאומי, המועצות המקומיות והחברה למתנ"סים. במרכז מוצע סל שירותים בהתאמה אישית: מידע על אפשרויות תעסוקה והכשרה מקצועית, הקניית מיומנויות חיפוש עבודה, ייעוץ תעסוקתי, השלמת השכלה וקורסים ללימוד מקצוע. בדו"ח הנוכחי מוצגים ממצאי מחקר הערכה של תכנית "מעברים" בחורה ובשגב שלום. הדו"ח מורכב משני חלקים, כדלקמן: א) בחינת תהליך יישום התכנית בשנתיים הראשונות להפעלתה (2009-2008), בהתבסס על ראיונות, מסמכים ותצפיות; ב) השפעת התכנית על המשתתפים בתחומי התעסוקה והלימודים, בהתבסס על ראיונות עם 355 מתושבי חורה ושגב שלום כ-6 עד 30 חודשים לאחר כניסתם לתכנית. בין הממצאים: שיעור המועסקים במועד הראיון גדל ב-24% לעומת מועד הכניסה לתכנית, מ-23% מהמשתתפים ל-47%; 39% מתוך 273 משתתפים שלא היו מועסקים בעת הכניסה לתכנית עבדו בעת הראיון, ו-24% משתתפים נוספים לא עבדו בעת הראיון אך עבדו לאחר ביקורם הראשון במרכז, כלומר 63% מאלה שלא היו מועסקים בעת הכניסה לתכנית עבדו בשלב מסוים לאחר מכן; 21% מהמשתתפים למדו בעת הריאיון; מבין אלה שלא למדו, 40% הביעו את רצונם ללמוד; בסך הכל, 83% מהמשתתפים עבדו או עסקו בפעילות שיכולה לקדמם לקראת עבודה (חיפוש עבודה או לימודים).

(בדואים; נגב; תכניות התערבות; תעסוקה; הכשרה מקצועית; חיפוש עבודה)

170

נאון, דניז; פישמן, נועם:
מעקב אחרי המופנים למרכזים בתכנית אורות לתעסוקה במועד סגירת התכנית ושמונה חודשים לאחר מכן
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, ירושלים 2011, 36 עמ', בשיתוף עם מינהל התכנון והמחקר, המוסד לביטוח לאומי. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון:
www.jdc.org.il/brookdale.

"אורות לתעסוקה" היתה תכנית ניסיונית לשילוב מקבלי הבטחת הכנסה בעבודה, שהחליפה את תכנית מהל"ב ב-2007. תכנית זו נסגרה באפריל 2010. בפרסום הנוכחי מתואר מחקר הערכה (השני בסדרה), שבוצע שמונה חודשים לאחר סגירת התכנית. מטרותיו של המחקר היו: בחינת מצבם התעסוקתי של המופנים לתכנית ממועד סגירתה של התכנית עד שמונה חודשים לאחר מכן, כדי לבדוק את מידת התמדתם של אלו שהשתלבו בתעסוקה; בחינת השפעת התכנית והשפעת סגירתה על התעסוקה ועל קבלת גמלה להבטחת הכנסה; בחינת רכיבי התכנית שסייעו במיוחד לשיפור מצבם התעסוקתי של המשתתפים. נתוני המחקר נאספו באמצעות ראיונות טלפוניים שנערכו בינואר 2011 בקרב משתתפי מחקר ההערכה הראשון של התכנית. בין הממצאים: כשני שלישים מהמופנים שהתחילו לעבוד במהלך התכנית עבדו גם במועד סגירתה, וכ- 80% מאלו שנכנסו לעבודה במהלך התכנית ועבדו במועד סגירת התכנית עבדו גם שמונה חודשים לאחר מכן; המשתתפים שהתחילו לעבוד במהלך התכנית דיווחו ששירותים תומכי עבודה (סיוע בסידור לילדים - 59%, סיוע בתחבורה למקום העבודה - 26% ומענק ההתמדה – 39%) עזרו להם יותר מאשר סוגי סיוע אחרים; שיעורי ההתמדה בתעסוקה נמצאו גבוהים בכל הקבוצות ובמיוחד בקרב העולים החדשים; הסיבות העיקריות שדווחו כסיבה לאי-התמדה היו פיטורין, מגבלות בריאות וקושי במציאת סידור לילדים.

(תעסוקה; אבטלה; שוק העבודה; הבטחת הכנסה; תכניות התערבות; מחקר הערכה)

171

חסן-דאהר, סוזאן; שטרוסברג, נורית:
התכניות "אשת חיל" ו"אביחיל" בקרב האוכלוסייה הערבית: מחקר הערכה
מאיירס
- ג'וינט - מכון ברוקדייל, פרסום מס' דמ-11-584, ירושלים 2011 (עברית, סיכום באנגלית ובערבית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

במחקר הערכה זה נבדק יישום התכניות "אשת חיל" לנשים ו"אביחיל" לגברים (שהופעלו לראשונה בקרב יוצאי אתיופיה) במגזר הערבי לשם שילובם בעבודה ומניעת נשירה ממנה. התכנית החלה לפעול ב-2006 ביישובים אום-אל-פחם, חיפה, כפר קנה וריינה. מטרותיו העיקריות של המחקר היו: מתן משוב למובילי התכניות ולמפעילים על תהליך יישומן; בחינת תפוקת התכניות לפי שלבים; בחינת מצבם התעסוקתי של המשתתפים בתכניות. אוכלוסיית המחקר כללה את 150 המצטרפים לתכניות בתחילת 2007 (84 נשים ו-66 גברים). המשתתפים רואיינו כחצי שנה לאחר תחילת הפעלת התכנית בכל קבוצה (יוני-אוקטובר 2007) וכשנה וחצי לאחר תחילתה בכל קבוצה (יולי-דצמבר 2008). כמו כן, רואיינו אנשי התפעול של התכניות ונציגי הרשויות המקומיות. בין הממצאים: רוב המשתתפים היו עד גיל 45, ורובם לא עבדו בעבודה רציפה בחמש השנים שלפני הצטרפותם לתכנית; 55% מהנשים ו-46% מהגברים הושמו בעבודה אחת לפחות במהלך כשנה וחצי ממועד הצטרפותם לתכנית; 56% מהנשים הושמו בתחומי מכירות ושירותים, ו-61% מהגברים הושמו בעבודות מקצועיות בתעשייה; 77% מהנשים הועסקו במשרה חלקית, ולעומתן, 73% מהגברים הועסקו במשרה מלאה; כל הגברים ורוב הנשים שהושמו בעבודה היו בקשר עם הרכזים בעת שעבדו, ו-88% מהמשתתפים דיווחו שהם היו מרוצים מהתמיכה ומהליווי של הרכז. בעקבות המשוב נעשו שינויים במבנה התכניות ובהתאמתם לאוכלוסיות היעד: שינוי בקריטריונים לקבלת משתתפים לתכניות, הגברת הליווי, הוספת קורסים והכשרות ועוד.

(ערביי ישראל; שוק העבודה; תעסוקה; חיפוש עבודה; תכניות התערבות)

172

מעסיקים בבעלות ערבית: ממצאים ראשונים מסקר מעקב
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 12 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.moit.gov.il.

להתפתחותה הכלכלית של האוכלוסייה הערבית בישראל יש חסמים ומגבלות למיניהם, שחלקם נובעים ממאפייניה היחודיים. מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת, בשיתוף עם הרשות לפיתוח כלכלי במגזר הערבי שבמשרד ראש הממשלה, חברו למיזם רב-שנתי משותף לאיסוף נתונים ומידע ולפיתוח כלים למדידה והערכה של המאפיינים והחסמים של אוכלוסייה זו. במסגרת המיזם נערך סקר רב-שנתי של עסקים בבעלות ערבית, המהווה סקר משלים לסקר העסקים הכללי של משרד התמ"ת. בין הממצאים: ברבע הראשון של 2011 היו כ-22,500 עסקים בבעלות ערבית; בעסק ערבי היו בממוצע 7 עובדים (14 בעסק יהודי) וב-32.6% היה שכיר אחד בלבד (16.2% בעסק יהודי); 22.2% מהעסקים בבעלות ערבית היו בענף הבינוי (13.5% מהעסקים בבעלות יהודית); 26% מהשכירים העובדים בעסקים בבעלות ערבית הועסקו בענף הבינוי (7% במגזר היהודי); 63% מהעסקים בבעלות ערבית נמצאו במחוז הצפון (3.5% מהעסקים בבעלות יהודית); 37% מהשכירים הערבים הועסקו בעסקים בבעלות יהודית; מספר המשרות הפנויות בעסקים בבעלות ערבית ברבע הראשון של 2011 היה כ-11,500 – כ-18% מסך המשרות הפנויות במגזר העסקי; המגבלות הבולטות שצוינו על-ידי המשיבים לסקר היו החרפת התחרותיות (68% מהמשיבים), מחסור בהזמנות לשוק המקומי (56%), קשיים בהשגת אשראי בנקאי (52%), מחסור בעובדים מקצועיים (49%) ומיקום בפריפריה (44%).

(ערביי ישראל; חברות עסקיות; שוק העבודה; עובדים שכירים; משלחי-יד; עסקים קטנים; תחרות)

173

ברנדר, עדי:
השנה הראשונה להפעלת הסדר פנסיית החובה: הציות להסדר והשלכות פוטנציאליות על היצע העבודה
חטיבת המחקר, בנק ישראל, פרסום מס' 2011.05 בסדרת מאמרים לדיון, ירושלים 2011, 38 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק:
www.bankisrael.gov.il.

ב-2008 הופעל לראשונה הסדר פנסיית חובה בישראל. על-פי ההסדר, שכירים המתמידים בעבודה אצל אותו מעסיק במשך תשעה חודשים לפחות, מחויבים להפריש משכרם לפנסיה. במחקר המתואר בפרסום הנוכחי נבחנה התנהגותם של השכירים והמעסיקים בשנה הראשונה להפעלת ההסדר: האם עובדים שלא הפרישו לפנסיה ב-2007 החלו להפריש ב-2008; האם ההפרשות נעשו בשיעור המינימלי שנקבע בהסדר (במיוחד בקרב בעלי הכנסות נמוכות) או בשיעורים גבוהים יותר שאליהם תגיע חובת ההפרשה בשנים הקרובות. במחקר נבדק מדגם מקרי של 10% מכלל השכירים במשק (כ-300,000 תצפיות) ב-2008-2000. הבדיקה כללה את דיווחי המעסיקים לרשות המיסים על שכר עובדיהם, הניכויים מהשכר, נקודות הזיכוי ועוד. בין הממצאים: ב-2007 כ-38% מהשכירים (כ-950,000 איש) לא הפרישו משכרם לחיסכון פנסיוני; כ-815,000 מעובדים אלה עבדו גם ב-2008 ו-51% מהם החלו להפריש לפנסיה (שיעור העובדים שעבדו ב-2006 והחלו להפריש ב-2007 היה 18%); ההימנעות מהפרשה נמצאה מותאמת שלילית עם כדאיות החיסכון לעובד ועם גודל המעסיק; הגורמים העיקריים שהשפיעו על ההימנעות מחיסכון היו הימצאותו של העובד מתחת לסף המס, בן-זוג שאינו עובד ותעסוקה אצל מעסיק קטן; רוב העובדים שהחלו להפריש לפנסיה עשו זאת בשיעור הקרוב למינימום הקבוע בהסדר, ושיעורי ההפרשה (במיוחד ההפרשה מעבר למינימום הנדרש) נמצאו מותאמים חיובית עם כדאיות החיסכון. בין המסקנות: התנהלות העובדים והמעסיקים מלמדת שחלק גדול מאוכלוסיית היעד של פנסיית החובה רואה בה נטל ומנסה להתחמק מההסדר. זאת, בהתאם לחישובים המראים שחובת החיסכון פוגעת בעובדים המשתכרים שכר נמוך. מהניתוח עולה, כי יישום ההסדר במלואו עלול לפגוע בתעסוקת עובדים אלה באופן משמעותי. כמו כן, בהינתן החקיקה הקיימת, הפסד ההכנסות ממסים בשל הפעלת ההסדר הוא גדול בהרבה מהחיסכון העתידי בתשלומי קצבאות לחוסכים לפנסיה, גם בראייה ארוכת-טווח.

(פנסיה; שכר; חוקים)

174

פיכטלברג-ברמץ, אסנת; הריס, רונית:
נשים בהשוואה לגברים בעולם העבודה: מדדים מרכזיים לקראת יום האישה הבינלאומי, 2011
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 17 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.moit.gov.il.

בסקירה זו נדונים הבדלים בין נשים לגברים בשוק העבודה בישראל, על-פי שני מדדים מרכזיים: פערים בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה ובשיעורי התעסוקה והאבטלה; הבדלים במאפייני התעסוקה ובשכר. הסקירה מתבססת על נתוני סקרי כוח-אדם וסקרי הכנסות של הלמ"ס. בין הממצאים: ב-2009-1980 עלה שיעור השתתפותן של הנשים בכוח העבודה מ-45.2% ל-67.4%, ואילו השיעור בקרב הגברים ירד מ-80.7% ל-78.6%; שיעור השתתפותן של הנשים מהמגזר הערבי בכוח העבודה ב-2009 עמד על 25.3% לעומת 73.3% בקרב הגברים, וזאת לעומת 76.9% בקרב נשים יהודיות ו-79.7% בקרב גברים יהודים; שיעור הנשים העובדות במשרות חלקיות מקרב כלל המועסקות ב-2009 עמד על 29.6% לעומת 8.6% בקרב הגברים; שיעור ההשתתפות של אמהות לילדים עד גיל 4 היה 64.9% (קרוב לשליש מהן במשרה חלקית); מספר שעות העבודה הממוצע של נשים ב-2009 היה 36.2 לעומת 45.5 בקרב גברים; שכרן הממוצע של נשים (ברוטו) ב-2009 היה 6,285 ₪ (41.8 ₪ לשעת עבודה) לעומת 9,669 ₪ בקרב הגברים (49.6 ₪ לשעת עבודה); 47.9% מהנשים עבדו ב-2009 במגזר הציבורי לעומת 19.7% מהגברים (ב-1980 – 55.4% מהנשים המועסקות ו-25.7% מהגברים המועסקים); בקרב הערבים 64.2% מהנשים המועסקות עבדו במגזר הציבורי לעומת 14.9% מהגברים המועסקים; על-פי הסקר החברתי של הלמ"ס ל-2009, במגזר החרדי היו מועסקות 63.4% מהנשים לעומת 37% מהגברים.

(שוק העבודה; נשים עובדות; תעסוקה; שכר; עבודה חלקית; הבדלים בין המינים)

175

אלמגור-לוטן, אורלי:
ייצוג הולם לנשים: חקיקה אל מול מציאות בשטח
מרכז מידע ומחקר, הכנסת, ירושלים 2011, 19 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז:
www.knesset.gov.il/mmm.

במסמך זה נדונות ההוראות לייצוג הולם לנשים הקבועות בחקיקה בישראל ויישומן בפועל. במסגרת המסמך, מוצגות הוראות הנוגעות לייצוג נשים בגופים שונים, לרבות במגזר הציבורי, שירות המדינה וחברות ממשלתיות וציבוריות, ומתוארות השפעת ההוראות על שיעור ייצוגן של הנשים בגופים אלה. בין הממצאים: לפי חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א - 1951, בגוף ציבורי ובוועדות המכרזים והמינויים של גוף ציבורי, יינתן ביטוי הולם בנסיבות העניין לייצוגן של נשים בסוגי המשרות ובדירוגים השונים בקרב העובדים, ההנהלה, הדירקטוריון והמועצה – בפועל, נשים מהוות כשני שלישים מהעובדים במגזר הציבורי, אך רק 25% מבעלי התפקידים הבכירים (השיעור הגבוה ביותר נמצא בתאגידי בריאות - 44%, והשיעור הנמוך ביותר נמצא באיגודי ערים - 6%); לפי תיקון משנת 1995 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט - -1959, בקרב העובדים בשירות המדינה, בכלל הדרגות והמקצועות, בכל משרד ובכל יחידת סמך, יינתן ביטוי הולם, בנסיבות העניין, לייצוגם של שני המינים – בפועל, חלקן של הנשים בכלל העובדים בשירות המדינה הוא 65%, אך שיעורן בקרב שלוש הדרגות הבכירות הוא 44% (בדומה לשיעורן ערב התיקון לחוק); בתיקון מ-1993 לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה - 1975, נקבע כי בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגם של שני המינים – בפועל, שיעור הנשים בכלל הדירקטורים בחברות ממשלתיות עלה מ-7.2% ב-1993 ל-44% ב-2010. יש לציין, כי לא קיימת בחוק שיווי זכויות האישה הגדרה מדויקת למונח "ביטוי הולם", ואין מנגנון לאכיפת הוראת הביטוי ההולם ולפיקוח עליו.

(נשים עובדות; מעמד בעבודה; שוויון חברתי; חוקים; מעמד האישה; מגזר ציבורי; עובדי מדינה)

176

גולדפרב, יעל:
הכשרה חלופית בסמינרים לנשים במגזר החרדי (תכנית ח"ן)
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 67 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

הקושי במציאת תעסוקה בתחום ההוראה והחינוך לנשים במגזר החרדי הביא ליצירת תכנית להכשרה חלופית בשנת הלימודים תשס"ה (2004/05) על-ידי משרדי האוצר, החינוך והתמ"ת ובתמיכת ג'ונט - ישראל (תב"ת - תנופה בתעסוקה). ההכשרה החלופית כללה לימודי הנדסאות בסמינרים חרדים המוכרים על-ידי משרד החינוך. במחקר ההערכה המתואר בפרסום הנוכחי, שנערך כחמש שנים לאחר פתיחת התכנית, נבחנה הצלחת התכנית. כלי המחקר כללו: ראיונות עם מנהלים ורכזות בסמינרים של התכנית, ראיונות עם מעסיקים של בוגרות התכנית, סקר טלפוני בקרב סטודנטיות ובוגרות התכנית בשנים תשס"ה-תש"ע וראיונות עם אנשי מפתח שלקחו חלק בהקמה ובליווי של התכנית. בין הממצאים: 75.3% מהמשתתפות בחרו ללמוד הנדסאות תוכנה, 13.2% בחרו בהנדסאות אדריכלות, 6.7% בחרו בהנדסאות גרפיקה ו-4.8% בחרו בהנדסאות תעשייה וניהול; מבחינת התגובות לבחירה במסלול הלימודים, 80.2% מהמשתתפות דיווחו על תמיכה רבה מצד ההורים, ו-76.2% דיווחו על תמיכה רבה מצד בן-הזוג; 76% מהבוגרות השתלבו בתעסוקה, 70.2% מהן במשרה מלאה; 62% מהעובדות השתלבו בעבודה שבתחום הכשרתן; 56% מהבוגרות מצאו עבודה ביישוב מגוריהן; 67% מהעובדות השתלבו בארגונים שבהם רוב או כל העובדים הם חרדים; 69.9% מהעובדות הביעו שביעות רצון כללית רבה מעבודתן; שכרן החודשי הממוצע של העובדות במקצוע שבתחום הכשרתן היה 5,160 ₪, ושכרן החודשי של אלו שלא עבדו בתחום הכשרתן היה נמוך מ-4,000 ₪; רק 35.1% מהעובדות הביעו שביעות רצון רבה משכרן.

(נשים עובדות; חרדים; הכשרה מקצועית; תכניות התערבות)

177

מלאך, גלעד:
דו"ח "ברכה בעסקים": דו"ח מסכם אודות "ברכה בעסקים" - תוכנית לעידוד יזמות עסקית במגזר החרדי
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 86 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

תכנית "ברכה בעסקים" נועדה לסייע ליזמים ולבעלי עסקים חרדים לפתוח/לפתח עסק עצמאי. התכנית היא מיזם משותף של הג'וינט ומשרד התמ"ת, הפועל בחסות תב"ת (תנופה בתעסוקה) מאז 2006. מקורה של התכנית הוא בפרויקט של מט"י (מרכז לטיפוח יזמות) ירושלים לעידוד יזמות במגזר החרדי. התכנית מסייעת למשתתפים בהיבטים הבאים: ייעוץ עסקי, בניית תכנית עסקית, קורסים והלוואות, והיא מתאפיינת בהסכמת רבנים וביועץ חרדי, בהפרדה בין המינים בקורסים ובמתן סובסידיות למשתתפים. בדו"ח זה מסוכם מחקר הערכה על אודות התכנית, שנעשה לאחר שלוש שנות פעילות. במסגרת המחקר, נערך סקר בקרב רוב משתתפי התכנית במרכזי מט"י השונים (1,028 איש) ובקרב 147 איש שפנו למט"י בני-ברק אך בחרו שלא להשתתף בתכנית. כמו כן, רואיינו אנשי מפתח הקשורים לתכנית בתב"ת ובמרכזי מט"י. בין הממצאים: 26% מהמשתתפים הגדירו עצמם כחוזרים בתשובה, 34% השתייכו לזרמים חסידיים, 18% לזרמים ליטאיים ו-30% לזרמים ספרדיים; בעת ביצוע הסקר, 49% היו בעלי עסק (38% בעת הכניסה לתכנית), 28% היו שכירים (33% בעת הכניסה לתכנית), ו-23% לא עבדו (לעומת 29%); 42% מבעלי עסקים קיימים בעת כניסתם לתכנית דיווחו על התרחבות העסק; בקרב השכירים או אלה שלא עבדו בעת הכניסה לתכנית, 25% דיווחו שהם בעלי עסקים; יותר גברים שלא היו בעלי עסק פתחו עסק בהשוואה לנשים – 30% לעומת 21%; יותר משליש מבעלי העסקים דיווחו שהם מעסיקים עובדים בשכר (5 עובדים בממוצע); שיעור בעלי העסקים עם שותף היה 18%; 58% מהיזמים דיווחו שקהל היעד שלהם הוא ברובו חרדי; 54% מהנשאלים דיווחו על שיפור משמעותי במצב הכלכלי בעקבות פתיחת העסק; 92% מהמשתתפים בתכנית הביעו שביעות רצון גבוהה מהקורסים, ו-79% הביעו שביעות רצון גבוהה מבניית התכנית העסקית.

(חרדים; יזמות; עסקים קטנים; תכניות התערבות)

178

Cave, Lisa; Aboody, Hamutal:
The Benefits and Costs of Employment Programs for the Haredim (UltraOrthodox) Implemented by the Kemach Foundation
Myers – JDC – Brookdale Institute, Jerusalem 2011 (E, Hs). The publication appears on the Institute's Website: www.jdc.org.il/brookdale.

קרן "קמח" הוקמה ב-2007 במטרה לסייע לחרדים להשתלב בשוק העבודה, כדי שיוכלו להגיע לעצמאות כלכלית ולפרנס את משפחותיהם. הקרן שמה דגש על הכוונה תעסוקתית למשתתפים והספקת הזדמנויות הכשרה שיאפשרו להם להגיע לרמות הכנסה המהוות תמריץ חיובי לחיפוש עבודה. קרן "קמח" נוקטת גישה הוליסטית, הכוללת אבחון מעמיק וייעוץ, על-מנת לספק את מסלול התעסוקה הטוב ביותר לכל משתתף. הקרן מממנת תכניות באופן עצמאי ובשיתוף עם ג'וינט-תבת (שותפות בין ארגון הג'וינט לבין ממשלת ישראל, המפתחת מענים חדשניים להעסקת קבוצות חלשות בשוק העבודה). קרן "קמח" מממנת שני מסלולים: השכלה אקדמית והכשרה מקצועית. בפרסום הנוכחי מוצגים ממצאי מחקר הערכה שבו נבדק מסלול ההכשרה המקצועית, באמצעות סקר בוגרים שנועד לבחון את מצבם התעסוקתי. הסקר נערך באוגוסט 2010. מתוך 419 בוגרי התכנית, 388 (93%) ענו על שאלון הסקר. בין הממצאים: 81% מכל בוגרי תכניות ההכשרה היו מועסקים בזמן הסקר (15% לפני הפנייה לקרן); 67% מהבוגרים עובדים במשרה מלאה ו-14% במשרה חלקית; 70% מהמועסקים דיווחו על שיפור משמעותי בהכנסתם, 3% על שיפור מסוים, ו-25% דיווחו שלא חל שיפור בהכנסתם; רמת ההכנסה הממוצעת של בוגרי התכנית לאחר סיומה היתה 65% מעל שכר המינימום (מותאם ביחס לתעסוקה מלאה/חלקית). במסגרת המחקר נבדקו גם התועלות לחברה, לממשלה ולמשתתף כתוצאה מהיציאה לעבודה בעזרת הקרן.

(חרדים; תכניות התערבות; הכשרה מקצועית; תעסוקה; שכר)

179

Yashiv, Eran; and Kasir (Kaliner), Nitsa:
Patterns of Labor Force Participation Among Israeli Arabs
"Israel Economic Review", 9: 1 (2011), pp. 53-101. The article appears on the Bank of Israel’s Website: www.boi.gov.il.

במאמר זה מדווח על מחקר שנבחנו בו דפוסי השתתפותם של ערביי ישראל בשוק העבודה הישראלי, בהתבסס על נתוני סקרי כוח-אדם והסקר החברתי של הלמ"ס ל-2005. בין הממצאים: ערביי ישראל מהווים כ-20% מהאוכלוסייה וכ-16.8% מהאוכלוסייה בגיל העבודה; דפוסי התעסוקה של ערביי ישראל מתאפיינים בפרישה מוקדמת בקרב גברים ובשיעורי תעסוקה נמוכים מאוד בקרב נשים; שיעור האבטלה בקרב הגברים הערבים עמד ב-2005 על 10.2%, ובקרב הנשים - על 15.4% (בקרב שני המינים שיעורי האבטלה היו נמוכים יותר ככל שמספר שנות הלימוד היה גבוה יותר); הענפים הבולטים בתעסוקת גברים ערבים ב-2005 היו בינוי (27%), מסחר ותיקונים (18%) ותעשייה (16%), ובקרב נשים ערביות - חינוך (47%) ושירותי בריאות (13%). בין ההסברים לממצאים אלה: בקרב הגברים יש התרכזות בענפים הדורשים כוח פיסי, ולכן, עם הירידה ביכולת הפיסית (כבר באמצע שנות ה-40 לחיים), פוחתת ההשתתפות בתעסוקה מסוג זה; הסבר אפשרי נוסף לירידה בשיעורי התעסוקה הוא ביקוש הולך ופוחת לעובדים לא-משכילים; שיעורי תמיכה גבוהים של צעירים בהוריהם (25.2% במגזר הערבי לעומת 15.2% במגזר היהודי) מסבירים אף הם שיעורי השתתפות נמוכים בכוח העבודה; בקרב הנשים מוסברת ההשתתפות הנמוכה בכוח העבודה גם בסיבות תרבותיות-מסורתיות.

(ערביי ישראל; תעסוקה; אבטלה; הבדלים בין המינים; חברה מסורתית)

180

Mazar, Yuval:
Self-Selection of Employees Moving Between the Public and Private Sectors
"Israel Economic Review", 9: 1 (2011), pp. 151-180. The article appears on the Bank of Israel’s Website: www.boi.gov.il.

על-פי תיאוריית התמריצים, שכר הרגיש פחות לרמת הביצועים או הכישורים ימשוך עובדים בעלי כישורים נמוכים, ואילו שכר הרגיש יותר לביצועים וכישורים ימשוך עובדים בעלי כישורים גבוהים. התפלגות השכר במגזר הציבורי בישראל היא דחוסה הרבה יותר מאשר במגזר הפרטי (שונות השכר במגזר הציבורי היא נמוכה יותר מאשר במגזר הפרטי). במחקר שמדווח עליו במאמר הנוכחי נבדק, על סמך ההנחה שהתגמול במגזר הציבורי על כישורים אישיים הוא נמוך יותר מאשר במגזר הפרטי, האם ובאיזו מידה מרתיעה עובדה זו עובדים מיומנים מלעבוד במגזר הציבורי. המחקר התבסס על נתוני מפקדי האוכלוסין והדיור של הלמ"ס שנערכו ב-1983 ו-1995. במחקר נבדקו נתונים של אנשים אשר מילאו את השאלונים המורחבים של המפקד (20% מהאוכלוסייה) בשני המועדים ואשר החליפו את מקום עבודתם מהמגזר הציבורי למגזר הפרטי או להפך. נמצא, כי כ-18% מהעובדים עברו מהמגזר הציבורי למגזר הפרטי או להפך (רוב המעברים היו מן המגזר הציבורי אל המגזר הפרטי) וכי גברים נטו להחליף מגזר יותר מאשר נשים, אך בכיוונים שונים: גברים נטו לעזוב את המגזר הציבורי לטובת המגזר הפרטי, ונשים נטו לעבור בכיוון ההפוך. עוד עולה מהממצאים, כי נשים שעזבו את המגזר הפרטי ועברו למגזר הציבורי הרוויחו כ-20% פחות מאשר נשים שנשארו במגזר הפרטי. לגבי גברים, הכיוון היה דומה אך בעוצמה חלשה יותר. כמו כן, בהתאם להשערת המחקר, עובדים שעברו מהמגזר הציבורי למגזר הפרטי הרוויחו שכר גבוה יותר.

(שכר; שוק העבודה; כישורים מקצועיים; מגזר ציבורי; חברות פרטיות)

181

Gorodzeisky, Anastasia; Semyonov, Moshe:
Two Dimensions to Economic Incorporation: Soviet Immigrants in the Israeli Labour Market
"Journal of Ethnic and Migration Studies", 37: 7 (2011), pp. 1059-1077.

במאמר הנוכחי מתוארת עבודה שמטרתה היתה לבחון את השתלבותם הכלכלית של העולים ממדינות ברית-המועצות לשעבר בשוק העבודה הישראלי במונחי משלח-יד ושכר (צמצום פערים), בהשוואה למספר קבוצות בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל. העבודה התבססה על נתוני סקרי ההכנסות השנתיים של הלמ"ס מהשנים 2006-1995. נמצא, כי בקרב העולים חלה התקדמות מועטה מבחינת משלחי-היד והשכר במהלכה של תקופה זו וכי נותר פער משמעותי בינם לבין קבוצות אחרות באוכלוסייה היהודית, במיוחד בהשוואה ליהודים ילידי אירופה/אמריקה. במסגרת העבודה נדונים ממצאים אלה לאור מודל ההיטמעות. מסקנת המחברים היא, שלנסיבות החברתיות והכלכליות הקשורות לעלייה ממדינות ברית-המועצות לשעבר ישנן השלכות בנות-קיימה וארוכות-טווח לגבי היטמעותם הכלכלית של עולים אלה בישראל.

(עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; שוק העבודה; שכר; משלחי-יד)

182

גוטליב, דניאל; טולידנו, אסתר:
הרכב התעסוקה לפי קבוצות אוכלוסייה בישראל בשנות ה-2000
המוסד לביטוח לאומי, ירושלים 2011, 20 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי:
www.btl.gov.il.

בעבודה זו נבחנו שינויים בשיעורי התעסוקה במשק הישראלי בשנים 2009-2001, תוך הבחנה בין שלוש קבוצות: יהודים לא-חרדים, יהודים חרדים וערבים. בקרב כל אחת מהקבוצות הללו נערכה הבחנה לפי מגדר ולפי קבוצות הגיל 35-20, 50-36 ו-67-51. לצורך המחקר נבנה בסיס נתונים ששולבו בו קובצי הקצבאות של המוסד לביטוח לאומי, קובץ מרשם האוכלוסין של משרד הפנים וקובץ ההכנסות מעבודה של רשות המסים. בין הממצאים: שיעור התעסוקה של כלל האוכלוסייה (מספר המועסקים חלקי האוכלוסייה בגיל העבודה) ירד מ-56.4% ב-2001 ל-55.3% ב-2009; בקרב היהודים הלא-חרדים חלה בתקופה זו נסיגה של 2.6% בשיעור המועסקים, בקרב האוכלוסייה הערבית נרשמה עלייה של 6.1%, ובקרב האוכלוסייה החרדית נרשמה עלייה של 2.3%, אך למרות זאת שיעורי התעסוקה בקרב הערבים והחרדים עדיין נמצאו נמוכים ב-25% וב-21% בהתאמה בהשוואה ליהודים הלא-חרדים; האוכלוסייה הלא-חרדית צמצמה באופן עקיב את היקף תעסוקתה בתקופה הנחקרת, חוץ מאשר הנשים, ששמרו על שיעור התעסוקה שהגיעו אליו בתחילת העשור, ולעומת זאת, בקרב האוכלוסייה החרדית היתה בשנים הראשונות ירידה בשיעורי התעסוקה, אך מ-2007 עד 2009 חל שינוי ושיעורי התעסוקה עלו; הפער בין תעסוקת גברים לתעסוקת נשים הצטמצם בתקופה זו מ-9.5% ל-5.6%, וב-2009 הוא עמד על 58% בקרב גברים ו-53% בקרב נשים; שיעור התעסוקה של נשים ערביות עלה בין 2001 ל-2009 ב-21.2%, שיעור התעסוקה של נשים חרדיות עלה ב-6%, ושיעור התעסוקה של נשים יהודיות לא-חרדיות עלה ב-0.7%; בהבחנה לפי קבוצות גיל נמצא, ששיעור התעסוקה הגבוה ביותר היה בקרב בני 50-36 ושקצב הגידול המהיר ביותר היה בקרב בני 67-51.

(תעסוקה; יהודים; חרדים; ערביי ישראל; הבדלים בין המינים)

183

שוויון הזדמנויות, אפליה בעבודה והעסקה רבגונית: עמדות ותפיסות מנהלים במגזר העסקי
מינהל מחקר וכלכלה ונציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 7 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.moital.gov.il.

סקר זה, שנעשה במסגרת סקר המעסיקים השוטף של משרד התמ"ת ברבע הראשון של 2011, נועד לבדוק את תפיסותיהם של מנהלים לגבי היקף האפליה כלפי קבוצות אוכלוסייה שונות במקומות עבודה בישראל. כמו כן, נבדקו עמדותיהם הכלליות של המנהלים ביחס לאפליה וביחס לחוק לשוויון הזדמנויות בעבודה והעסקה רבגונית ודעותיהם בנוגע לחסמים בפני העסקה של קבוצות אוכלוסייה שונות בעסקים שנבדקו בסקר. במסגרת הסקר, התבקשו המנהלים להעריך את מידת האפליה במקומות עבודה בישראל כלפי נשים, אימהות לילדים קטנים, מבוגרים, ערבים, עולים מאתיופיה, עולים מברית-המועצות לשעבר, חרדים, יוצאי עדות המזרח ומשרתים במילואים. בין הממצאים: הקבוצה שנתפסה כמקופחת ביותר במקומות העבודה בישראל היא קבוצת המבוגרים – כ-48% מהמנהלים סברו שמבוגרים מופלים לרעה במידה רבה או רבה מאוד בעבודה; שלוש קבוצות נוספות, שבין 35% ל-39% מהמנהלים סברו שהן מופלות לרעה הן ערבים, עולים מאתיופיה ואימהות לילדים קטנים; נשים, שאינן בהכרח אימהות לילדים קטנים, נתפסו כמופלות לרעה במידה רבה או רבה מאוד על-ידי 28% מהמנהלים; רוב המנהלים סברו שהקבוצות האחרות שההתייחסות אליהן נבדקה – עולים מברית-המועצות לשעבר, חרדים, משרתים במילואים ויוצאי עדות המזרח – מופלות לרעה בעבודה במידה מעטה בלבד (בין 2% ל-10%). ממצאי סקר זה נמצאו דומים לממצאים שהתקבלו בסקר זהה שנעשה ברבע האחרון של 2009 בקרב שכירים. 84% מהמנהלים היו בדעה ששוויון הזדמנויות בעבודה תורם לעסק; 62% מהמנהלים סברו שצריך לתת למעסיק את הזכות להעסיק את מי שהוא רוצה ושהממשלה לא צריכה להתערב בנושא זה.

(שוק העבודה; הפליה חברתית; שוויון חברתי; חוקים; עמדות; מנהלים)

184

רענן, נועם; אלעזרי, יורם:
דו"ח תאונות העבודה שהסתיימו במוות בשנת 2010
אגף הפיקוח על העבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 11 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.moital.gov.il.

בדו"ח זה מוצג ניתוח של תאונות העבודה הקטלניות ב-2010, לפי ענפים ולפי מהות הפגיעה. בין הממצאים: ב-2010 נהרגו 52 עובדים כתוצאה מתאונת עבודה (42 ב-2009) – 23 (44%) בענף הבנייה והבנייה ההנדסית, 15 (29%) בענף התעשייה, 9 (17%) בענף השירותים והמסחר, 3 (6%) בענף החקלאות ו-2 (4%) בענף המחצבות; 19 עובדים (36%) נהרגו עקב נפילה מגובה, 9 (17%) כתוצאה מנפילת עצם או ממכה מעצם נע, 7 (13%) עקב התמוטטות/קריסה, 6 (12%) עקב פגיעת רכב (לא תאונת דרכים), 4 (8%) כתוצאה מכוויה/התפוצצות, 4 (8%) כתוצאה מחנק/הרעלה, 1 (2%) כתוצאה מלכידה, 1 (2%) עקב התחשמלות ו-1 (2%) מסיבה שטרם התבררה; 36 (69%) מההרוגים בתאונות עבודה היו ישראלים, והיתר היו עובדים זרים או עובדים מהשטחים; 57% מהתאונות הקטלניות בענף הבנייה היו עקב נפילה מגובה; 47% מהתאונות הקטלניות בענף התעשייה היו עקב התפוצצות או חנק; מספר ההרוגים בממוצע חמש-שנתי (2006 עד 2010) היה 53.

(תאונות עבודה; פטירות; סיבות מוות)

185

י"ג. רמת חיים, רווחה וסעד

פרסומים

משקי-בית: תכונות כלכליות וצפיפות דיור, על-פי סקרי כוח-אדם - 2010
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1461, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

ב-2010 היו בישראל 2.166 מיליוני משקי-בית, שב-76.2% מהם היו אנשים מועסקים. ב-982,100 משקי-בית חיו ילדים עד גיל 17 (2.363 מיליוני ילדים). בפרסום זה מוצגים נתונים מעודכנים לשנת 2010 על משקי-הבית בישראל לפי מצב התעסוקה (מועסקים/לא-מועסקים, שייכים לכוח העבודה/ לא שייכים לכוח העבודה, היקף העבודה של המועסקים, מספר הנפשות בגיל העבודה ועוד) וצפיפות הדיור. הנתונים מובאים בשילוב עם מספר משתנים, שביניהם: מספר הנפשות במשק-הבית, מספר הילדים במשק-הבית, סוג משק-הבית, מספר שנות הלימוד של ראש משק-הבית, מספר החדרים בבית, צורת יישוב המגורים, מחוז ונפת המגורים, העסקת עוזרת/מטפלת במשק-הבית ומאפיינים דמוגרפיים של הדיירים כגון קבוצת האוכלוסייה (דת), יבשת הלידה ותקופת העלייה. כמו כן, מובאים בנפרד נתונים על משקי-הבית שיש בהם ילדים עד גיל 17, על משקי-הבית לפי מספר המפרנסים במשק-הבית, על משקי-הבית של העולים מ-1990 ואילך ועל משקי-הבית של ערביי ישראל. הנתונים מתבססים על סקרי כוח-אדם, הנערכים באורח שוטף על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. סקרים אלה הם המקור העיקרי לנתונים על צפיפות הדיור של משקי-הבית בישראל בתקופה שבין מפקד אוכלוסין ודיור אחד למשנהו.

(משקי-בית; תעסוקה; עבודה חלקית; אוכלוסייה; עולים; ערביי ישראל; דיור; צפיפות חברתית)

186

בן-דוד, דן (עורך):
דו"ח מצב המדינה: חברה, כלכלה ומדיניות - 2010
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, ירושלים 2011, 383 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המרכז:
www.taubcenter.org.il.

פרסום שנתי זה, שבגרסתו הקודמת נקרא "הקצאת משאבים לשירותים חברתיים", מורכב השנה משישה חלקים, כדלקמן: 1) תמונת המאקרו (התפתחויות כלכליות שוטפות במשק הישראלי, בעיות מבניות במשק והמדיניות הפיסקלית), ההוצאה הציבורית בישראל וההוצאה החברתית; 2) תעסוקה ורווחה – פערי הכנסות בישראל, ממדי העוני, הגורמים העיקריים לעוני, הגורמים העיקריים לפערי השכר, עוני במשפחות של עובדים, עוני בקרב אימהות חד-הוריות ותמיכת מערכת הרווחה; 3) חינוך – מגמות בגידול מספרם של התלמידים במערכת החינוך ושינויים בהרכבם, שינויים בדפוסי העבודה, בתנאי העבודה ובשכרם של המורים, הישגים בבחינות הבגרות לפי קבוצות אוכלוסייה, רפורמות בחינוך וצמצום פערי השכלה בישראל, הקשר שבין שיעורי הילודה להישגים במבחנים בין-לאומיים, הקשר שבין משמעת בבית-הספר להישגים לימודיים והשוואה בין-לאומית של הישגים במבחני PISA; 4) בריאות – ביצועים והישגים של מערכת הבריאות, תמותת תינוקות בישראל (דגש על תמותת תינוקות באוכלוסייה הבדואית), שכר הרופאים ותקינה בנושא זה, ההוצאה הפרטית על שירותי רפואה והשפעתה על התפלגות ההכנסות ועוני והשפעת השינוי בנוסחת ההקצאה לקופות החולים על הפריפריה; 5) הסקר החברתי 2010. הסקר נעשה בספטמבר 2010 והשתתפו בו 1,038 איש, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל (בני 18+). המשתתפים בסקר נשאלו על מצבם, דעותיהם ועמדותיהם בנושאים חברתיים-כלכליים. איסוף הנתונים לצורך עיבוד תוצאות הסקר נעשה באמצעות חברת "Smith Consulting". חלק משאלות הסקר מהווה בסיס לחישובו של "מדד טאוב" לביטחון חברתי.

(שירותים חברתיים; שירותי בריאות; שירותי רווחה; הקצאת משאבים; מדיניות חברתית; מדיניות חינוכית; מדיניות כלכלית; מדדים כלכליים; מיסוי; הפרטה; תלמידים; הישגים לימודיים; בחינות בגרות; מורים; שעות הוראה; בתי-חולים; קופות חולים; ביטוח בריאות; אשפוז; סיעוד; שיקום; תמותת תינוקות; אבטלה; תעסוקה; שכר; פנסיה; קצבאות; עוני; צריכה; אי-שוויון חברתי; דעת קהל)

187

אנדבלד, מירי; ברקלי, נתנאלה; גוטליב, דניאל; פרומן, אלכסנדר:
דוח ממדי העוני והפערים החברתיים - 2010
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, ירושלים 2011, 66 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי:
www.btl.gov.il.

"משפחה ענייה" מוגדרת כזו שהכנסתה הפנויה (הכנסה לאחר קבלת קצבאות הביטוח הלאומי ותשלומי העברה אחרים ובניכוי מסים ישירים) היא נמוכה מ"קו העוני" - 50% מההכנסה החציונית הפנויה במשק. בפרסום זה מוצגים ממצאים על ממדי העוני ואי-השוויון בהתחלקות ההכנסות ב-2010, המתבססים על נתונים מתוך סקר הכנסות והוצאות משקי-הבית המשולב של הלמ"ס ועל עיבודים מיוחדים של המוסד לביטוח לאומי. בין הממצאים: שיעור המשפחות העניות ירד מ-20.5% ב-2009 ל-19.8% ב-2010; שיעור הילדים העניים ירד מ-36.3% ב-2009 ל-35.3% ב-2010; מדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסה הפנויה ירד, לאחר תשלומי העברה ומסים ישירים, מ-0.3892 ב-2009 ל-0.3841 ב-2010 (צמצום אי-השוויון ב-1.3%); תחולת העוני של קשישים ירדה מ-20.1% ב-2009 ל-19.6% ב-2010; תחולת העוני של משפחות חד-הוריות ירדה מ-32.3% ב-2009 ל-30.5% ב-2010; תחולת העוני של משפחות ברוכות ילדים (4+ ילדים) ירדה מ-59.9% ב-2009 ל-57.2% ב-2010; תחולת העוני של משפחות ערביות נותרה יציבה – 53.2% ב-2010 לעומת 53.5% ב-2009; במדדי עומק העוני וחומרתו נרשמה יציבות יחסית (מדד עומק העוני עלה מ-35.5% ל-35.9%, ומדד חומרת העוני ירד מ-0.047 ל-0.046); רמת החיים בישראל, במונחים של ההכנסה הכספית החציונית הפנויה לנפש תקנית, עלתה בשיעור ריאלי של 3.6% ב-2010 בהשוואה ל-2009. הדוח כולל התפלגויות של העוני לפי חמישוני הכנסה, סוגי משפחות, קבוצות אוכלוסייה, מחוזות, מצב התעסוקה, הגיל ורמת ההשכלה של ראש משק הבית ועוד. כן כולל הדו"ח השוואות לארצות החברות בארגון ה-OECD, ומובאת הצעה לשינוי היעד לצמצום העוני.

(עוני; הכנסה; התחלקות ההכנסות; משפחות במצוקה; קצבאות)

188

טולידנו, אסתר; אליאב, תמי:
משפחות חד-הוריות, 2010-1993
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 232 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2011, 78 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי:
www.btl.gov.il.

בעשורים האחרונים הולכת ומתרחבת בישראל תופעת החיים במשפחות חד-הוריות. זאת, עקב עלייה בשיעורי הגירושין ובמספר הנשים הבוחרות ללדת ללא בן-זוג. הפרסום הנוכחי כולל נתונים דמוגרפיים וכלכליים של המשפחות החד-הוריות בישראל (לראשונה מוצגים נתוני תעסוקה ושכר המבוססים על נתוני כלל האוכלוסייה ולא על סקר מדגמי), קבלת גמלאות מהמוסד לביטוח לאומי, התפלגות המשפחות החד-הוריות לפי יישובים ועוד. בין הממצאים: ב-2010 היו בישראל כ-129,000 משפחות חד-הוריות, שהיוו 12.4% מכלל המשפחות עם ילדים (9.3% ב-1995); במשפחות אלו חיו כ-215,500 ילדים, שהיוו 8.6% מכלל הילדים בישראל (6.8% ב-1995); שיעור הנשים הרווקות החד-הוריות עלה מ-15.4% ב-1998 ל-22.4% ב-2010; שיעור המשפחות החד-הוריות שקיבלו גמלת קיום מהמוסד לביטוח לאומי ירד מכ-53% ב-2000 לכ-30% ב-2010, עקב החמרה בתנאי הזכאות; 76% מהאימהות החד-הוריות היו מועסקות ב-2008, לעומת 59% מהאימהות הנשואות; על-פי סקר הכנסות ל-2008, שיעור העוני במשפחות חד-הוריות היה ב-2008 28.8%, לעומת 24% במשפחות שבהן זוג הורים; שיעור הגברים שעמדו בראש משפחה חד-הורית ב-2010 היה 3%, לעומת 5% ב-1998; ב-54.9% מהמשפחות החד-הוריות היה ילד אחד בלבד ב-2010, לעומת 30.4% מהמשפחות שבהן זוג הורים; ב-2010 קיבלו 35.8% מהמשפחות החד-הוריות גמלאות קיום לפי החלוקה הבאה: הבטחת הכנסה – 14.2%; מזונות – 11.7%; שאירים – 8.1%; נכות כללית – 5.1%.

(משפחות חד-הוריות; גמלאות; עוני; תעסוקה; נתונים דמוגרפיים)

189

וסרשטיין, שנטל:
מקבלי גמלאות אִמָּהוּת בשנת 2010
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 234 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2011, 56 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי:
www.btl.gov.il.

פרסום זה כולל נתונים על נשים שקיבלו אחת מגמלאות האִמָּהוּת – מענק לידה, שמירת הריון, דמי לידה, קצבת לידה, קצבה מיוחדת ותגמול מיוחד – וכן על נשים ששולם עבורן מענק אשפוז לבתי-החולים ועל גברים שקיבלו דמי לידה לאב. בפרסום נסקרים מאפיינים דמוגרפיים של מקבלי הגמלאות וכן מאפייני עבודה ושכר והתפלגויות לפי מחוזות ולפי סניפים של המוסד לביטוח לאומי. לגבי נשים שקיבלו גמלה לשמירת הריון מובאים גם מאפיינים רפואיים. בין הממצאים: מספרן של הנשים שקיבלו מענק לידה ב-2010 היה כ-167,000, שכ-62% מהן קיבלו דמי לידה (כ-103,000 נשים); כ-59% מהנשים שקיבלו דמי לידה ב-2010 היו בנות 30+ (שיעור שנמצא במגמת עלייה לאורך השנים); מספרן של הנשים שקיבלו מענק אשפוז היה 161,553; מספרן של הנשים המקבלות גמלה לשמירת הריון עולה בהתמדה, וב-2010 הוא הגיע ל-10,066; שיעורן של הנשים שקיבלו גמלה לשמירת הריון מתוך כלל הנשים שקיבלו דמי לידה ב-2010 היה 9.7%; שכרן הממוצע של הנשים שקיבלו גמלה לשמירת הריון היה כ-70% מהשכר הממוצע במשק ונמוך בכ-12% משכרן הממוצע של כלל הנשים שקיבלו דמי לידה; חלקן של העולות החדשות בקרב מקבלות דמי הלידה עלה מ-2% ב-1992 ל-13.3% ב-2010; 346 גברים קיבלו דמי לידה ב-2010, לעומת 285 ב-2009; כ-75% מגברים אלה קיבלו דמי לידה ליום בסכום העולה על השכר הממוצע במשק; קצבת לידה, המשולמת למשפחות שבהן נולדו בלידה אחת שלושה ילדים חיים או יותר, הוענקה ב-2010 ל-105 משפחות (0.1% מכלל הלידות); גובה הקצבה הוא כ-14 פעמים השכר הממוצע בלידת שלישייה, כ-18 פעמים השכר הממוצע בלידת רביעייה וכ-25 פעמים השכר הממוצע בלידת חמישייה. הנתונים שבפרסום מבוססים על הקבצים השנתיים לתשלום הגמלאות הנ"ל.

(גמלאות; לידה; הריון)

190

גוטליב, דניאל; פרומן, אלכסנדר:
השפעה צפויה של שינוי בשכר המינימום על תחולת העוני ועדכון תוצאות מחקר אי-הציות לשכר המינימום לנתוני 2009
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, ירושלים 2011, 10 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי:
www.btl.gov.il.

נכונותם של המעסיקים לציית לשכר המינימום היא תנאי חשוב להצלחת המדיניות לאכיפתו של חוק שכר מינימום. זאת, במיוחד כאשר המשאבים המוקצים לכך על-ידי המדינה הם דלים יחסית בהשוואה למדינות OECD נבחרות. בעבודה הנוכחית עודכנו נתוני 2009 של תוצאות מחקר על מידת הציות לחוק שכר מינימום. במסגרת העבודה בוצעה תחזית מותנית בהנחה שהחלטת התאחדות התעשיינים וההסתדרות תורחב בצו הרחבה על-ידי משרד התמ"ת. בבסיס החישובים הונחה עלייה של כ-11.7% בשכר המינימום (בהתאם להצעה) מ-20.70 ₪ לשעה ל-23.15 ₪ לשעה. לצורך העבודה נאספו נתונים מסקר הכנסות 2009 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. התחזית כללה שני תרחישים: 1) העלאת שכר המינימום תלווה באכיפה מלאה; 2) אכיפה במתכונת הרגילה, שמשמעותה ציות חלקי לחוק. בתוצאות הסימולציה של שני התרחישים נמצא, כי צמצום תחולת העוני לפי התרחיש הראשון יהיה בשיעור של כ-1.5% (אלה מהווים ירידה של כ-7%, ויחס פער ההכנסות וחומרת העוני יירדו אף יותר); לפי התרחיש השני, על בסיס נתוני 2009, צפויה תחולת העוני לרדת בכ-0.8%, ומשמעות תוצאה זו בהשוואה לתחולת העוני ב-2008 היא ירידה של כ-4%. לפי התרחיש השני, שנראה מציאותי יותר, מספר המשפחות העובדות שייחלצו מעוני הוא כ-16,000, ומספר הנפשות שייחלצו מעוני הוא כ-75,000 (מתוכם, כ-33,000 ילדים). מנתוני סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי חל שיפור בציות המעבידים לחוק שכר מינימום ב-2009 בהשוואה ל-2008 ול-2007: 12.7% מהעובדים השתכרו פחות משכר המינימום.

(שכר מינימום; עוני; מעסיקים; ציות לחוק)

191

דו"ח העוני האלטרנטיבי, ישראל 2011
ארגון "לתת" – סיוע הומניטרי ישראלי, תל-אביב 2011, 42 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הארגון:
www.latet.org.il.

דו"ח העוני האלטרנטיבי מתפרסם זו השנה התשיעית ברציפות, ומטרתו היא להמחיש את הפן האישי והפיזי של העוני והעניים בישראל, מעבר לנתונים הסטטיסטיים המתפרסמים על-ידי גופים ממשלתיים. במסגרת הדו"ח הנוכחי, לשנת 2011, מוצגים שלושה מחקרי שטח: פרופיל העניים הנתמכים על-ידי עמותות הסיוע; מגמות העוני בעמותות המזון; תפיסת העוני בקרב הציבור. בדו"ח מוצג "מעגל העוני", דרך תחומי חיים המושפעים ממנו, במטרה להדגיש כיצד חסמים כלכליים מונעים את יכולתם של העניים להיחלץ מהמעגל. כמו כן, מוצגים בצורה מעמיקה חייהם של ילדים עניים, אשר בהיעדר מדיניות מתקנת ובשל מצוקתם הכלכלית של הוריהם, הם הופכים לדור נוסף של עניים. ממצאי הדו"ח מבוססים על נתונים שנאספו ביוני-ספטמבר 2011. שאלון מרכזי במחקר עסק במאפיינים ובדרכי ההתמודדות של האנשים החיים בעוני, אשר נעזרים בשירותים ובסיוע של עמותות מזון. שאלון אחר נועד לבחון את מגמות העוני והצרכים הנדרשים לסיוע בשטח, בקרב עמותות הסיוע הפועלות בשיתוף פעולה עם ארגון "לתת". בשאלון מרכזי נוסף נבדקו עמדות הציבור בנוגע לעוני, לפערים החברתיים ולגורמים לפערים אלה. ניתוח הממצאים בכל אחד מהתחומים הללו והשילוב ביניהם מאפשרים לקבל תמונת-מצב מקיפה של בעיית העוני בישראל.

(עוני; משפחות במצוקה; מזון; ביטחון תזונתי; מוצרים בני-קיימה; תרופות; טיפול רפואי; דיור; תעסוקה; אבטלה; חינוך; בריאות גופנית; איכות חיים; פער חברתי; עמותות; ארגונים וולונטריים; מלכ"רים; מימון; התערבות ממשלתית)

192

Toledano,Esther; Frish, Roni; Zussman, Noam; Gottlieb, Daniel:
The Effect of Child Allowances on Fertility
"Israel Economic Review", 9: 1 (2011), pp. 103-150. The article appears on the Bank of Israel’s Website: www.boi.gov.il.

במחקר זה נבחנה השפעת גובה קצבאות הילדים על הילודה של נשים בישראל ב-2007-1994, תוך התמקדות בקיצוץ בקצבאות שנעשה ב-2003. אוכלוסיית המחקר כללה את כל הנשים שהיו בנות 15 עד 44 בשנים אלו. המחקר התבסס על קבצים מינהליים של המוסד לביטוח לאומי, הכוללים מידע מפורט על דפוסי הפריון של הנשים ומאפייניהן הדמוגרפיים והחברתיים-כלכליים. במסגרת המחקר, נעשתה הבחנה בין קבוצות אוכלוסייה שונות - יהודים לא-חרדים וחרדים, בדואים בדרום ובצפון, ערביי מזרח ירושלים, ערבים אחרים ודרוזים - הנבדלות זו מזו ברמת הפריון הכולל, בין השאר בשל אמונות, תפיסות תרבותיות ומאפיינים חברתיים-כלכליים שונים. בין הממצאים: לגובה קצבאות הילדים היתה השפעה חיובית דיפרנציאלית על הילודה בחלק מהאוכלוסייה; קצבת הילדים הממוצעת לילד מסדר גבוה הגדילה את ההסתברות של נשים נשואות ערביות ללדת בכ-7%-6% ושל חרדיות בכ-3%; לא היתה לקצבה השפעה על הילודה של כלל הנשים היהודיות הלא-חרדיות והדרוזיות; ההשפעה של הקצבה על הילודה של כל האוכלוסייה הסתכמה בפחות מ-2%; נשים מבוגרות, אמהות להרבה ילדים, בעלות הכנסה משפחתית נמוכה וכאלו שגדלו במשפחות ברוכות ילדים הגיבו בדרך כלל חזק יותר לשינויים בגובה הקצבה, כלומר ילדו פחות ילדים לאחר 2003. יש להניח, כי גם למיתון הכלכלי שאירע ב-2003-2001 היתה השפעה על הירידה בפריון הילודה.

(קצבאות ילדים; פריון [ילודה])

193

Ebenstein, Avraham; Hazan, Moshe; Simhon, Avi:
Raising the Financial Costs of Children and Fertility Responses: Evidence from the Kibbutz
Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, Hebrew University, Discussion Paper No. 11.04, Jerusalem 2011, 28 pages. The publication appears on the Institute's Website: www.falk.huji.ac.il.

לפני שנת 1996, ההוצאות עבור גידול ילדים בקיבוצים היו נחלקות באופן שווה. בעבודה זו נדונה השפעת תהליכי ההפרטה בקיבוצים בשנות ה-90' על שיעורי הפריון, בעקבות העברת עלויות גידול הילדים למשפחות. במסגרת העבודה נבדק מדגם של 237 קיבוצים חילוניים (90% מכלל הקיבוצים ו-95% מכלל הקיבוצים החילוניים) בשנים 2005-1995. המידע על הפרטת הקיבוצים התקבל מהמכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי שבאוניברסיטת חיפה, אשר סיווג מדי שנה את הקיבוצים לשלוש קבוצות, לפי דפוסי ההפרטה שעברו – קיבוצים שיתופיים, קיבוצים שיתופיים למחצה וקיבוצים מופרטים ("רשת ביטחון"). המידע על שיעורי הלידות ושיעורי הנשים בגיל הפריון (49-15 שנים) התקבל מקבצים מינהליים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נמצא, כי ההפרטה הביאה לירידה בפריון בשיעור של 15%-6%, אשר החלה עוד לפני שבוצעה ההפרטה בפועל (כשכבר התנהלו בקיבוץ דיונים בנוגע לתהליכי ההפרטה). עוד עולה מן הממצאים, כי השפעת השינויים הכלכליים על החלטותיהן של משפחות בנוגע לילודה היתה מתונה ובלתי תלויה בעלויות הכלכליות של גידול ילדים.

(קיבוצים; הפרטה; פריון [ילודה]; עלויות; גידול ילדים)

194

Semyonov, Moshe; Lewin-Epstein, Noah:
Wealth Inequality: Ethnic Disparities in Israeli Society
"Social Forces", 89: 3 (March 2011), pp. 935-959.

במאמר זה מדווח על מחקר שנבדקה בו התפלגות ההון בקרב קבוצות מוצא שונות בישראל, והוערכו מקומם של התגמולים בשוק העבודה וכן השפעתן של העברות בין-דוריות ביצירת שונות ההון על רקע מוצא. המחקר התבסס על נתונים שנאספו בסקר SHARE (Survey of Health, Ageing and Retirement in Europe) ישראל עבור השנים 2006-2005. נמצא, כי קיימים הבדלים משמעותיים בהון לפי מוצא, במיוחד בהשוואה בין יהודים שנולדו בישראל לבין ערבים ועולים מברית-המועצות לשעבר. עוד עולה מהממצאים, כי צבירת ההון בישראל מושפעת משני מקורות עיקריים: ההכנסה השוטפת וכספי ירושה. את ההשפעה השונה של שני מקורות אלה על שונות ההון אפשר להבין כשלוקחים בחשבון את מעמדה הייחודי של כל קבוצה אתנית בחברה הישראלית.

(הכנסה; ירושה; עושר; מיצב חברתי-כלכלי; מוצא עדתי; יהודים; ערביי ישראל; עולים)

195

Shrira, Amit; Palgi, Yuval; Ben-Ezra, Menachem; Shmotkin, Dov:
How Subjective Well-Being and Meaning in Life Interact in the Hostile World?
"Journal of Positive Psychology", 6: 4 (2011), pp. 273-285.

במאמר זה מוצגים ממצאיהם של שני מחקרים אשר עסקו ביחסי הגומלין שבין תחושת הרווחה הסובייקטיבית ומשמעות החיים לבין התפיסה העצמית של איומים ממשיים או אפשריים על בריאותו הפיסית או הנפשית של האדם. במחקר הראשון, שנערך בקרב 608 נבדקים, נמצא כי היחס בין תחושת הרווחה הסובייקטיבית לבין משמעות החיים התחזק כאשר עלתה התפיסה העצמית של איומים חיצוניים. במחקר השני (סקר SHARE – ישראל - Survey of Health, Ageing, and Retirement in Europe), שנערך בקרב 1,665 נבדקים, נמצא, בדומה למחקר הראשון, שקיים קשר חזק בין תחושת הרווחה הסובייקטיבית לבין משמעות החיים כאשר עלתה התפיסה העצמית של איומים חיצוניים. במחקר זה נמצא גם, כי כשאחד משני הרכיבים – תחושת הרווחה הסובייקטיבית או משמעות החיים – הוא נמוך, הרכיב השני משמש למיתון השפעת האיומים החיצוניים הנתפסים על התפקוד. מסקנת החוקרים היא, כי למרות שהקשר בין תחושת הרווחה הסובייקטיבית לבין משמעות החיים מתחזק מול איומים חיצוניים, הם צפויים לפצות זה על זה.

(רווחה רגשית; מצבי לחץ; משמעות החיים; איכות חיים)

196

Shrira, Amit; Palgi, Yuval; Ben-Ezra, Menachem; Shmotkin, Dov:
Functioning and Mortality of Holocaust Survivors: Physical Resilience and Psychosocial Vulnerabilities
"Journal of Loss And Trauma", 16: 1 (2011), pp. 67-83.

במאמר זה מדווח על מחקר שנבחנה בו תקפותו של מודל, שלפיו קשישים שעברו טראומה מפתחים יכולת התאוששות פיסית (גופנית) מהירה, המלווה בפגיעות פסיכו-חברתית. במסגרת העבודה נבדקו מאפייניהם של 687 קשישים ישראלים (משני מדגמים שונים) – 477 ניצולי שואה (קבוצת המחקר) ו-210 אחרים (קבוצת הבקרה). נמצא, כי ניצולי השואה לא נבדלו במאפייני הבריאות הפיסית מהנבדקים בקבוצת הבקרה, אולם תפקודם במאפיינים פסיכו-חברתיים היה נמוך יותר. עוד עולה מהממצאים, כי לניצולי מחנות הריכוז היה סיכון דומה או נמוך יותר לתמותה בהשוואה לקבוצות אחרות. הממצאים תומכים בתקפותו של המודל.

(ניצולי שואה; טראומה; קשישים; בריאות גופנית; חוסן אישי; רווחה רגשית)

197

אנשים עם מוגבלות בישראל, 2009 - דיוקן נתונים סטטיסטי: מאפיינים סוציו דמוגרפיים ותעסוקתיים
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 57 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.moital.gov.il.

אוגדן זה, השני בסדרת אוגדנים סטטיסטיים על אודות אנשים עם מוגבלות בישראל, מתבסס על נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2009, והוא כולל מידע מקיף על מאפייניהם של אנשים עם מוגבלות בדרגות תפקוד שונות (מוגבלות מפריעה ומוגבלות מפריעה מאוד) בישראל. מטרת האוגדן היא לספק אומדנים כלליים ביחס לאוכלוסיה זו החל ממאפייני רקע וכלה במאפייני השכלה, תעסוקה ורמת חיים. זאת, בהתבסס על ממצאי הסקר החברתי שכלל שאלות על מוגבלויות בקרב בני 64-20 המתגוררים בקהילה או השוהים במוסדות שאינם טיפוליים. הפרסום מורכב מחמישה חלקים, כדלקמן: מאפייני רקע אישיים וסביבתיים; השכלה ואוריינות; תרומה לחברה - התנדבות ושירות צבאי או אזרחי-לאומי; תעסוקה; מדדי רמת חיים. בין הממצאים: כ-742,000 אנשים (18.7% מכלל האוכלוסייה בגילים אלה) דיווחו שהם סובלים מבעיה רפואית או פיזית שמפריעה להם/מפריעה מאוד בתפקוד היומיומי – 62.3% דיווחו כי היא מפריעה ו-37.7% דיווחו כי היא מפריעה מאוד; ל-15.5% מבעלי המוגבלות היתה תעודת בגרות ול-16% היתה תעודה אקדמית, לעומת 22.6% ו-28.1% בהתאמה מהאנשים בגילים אלה בקרב האוכלוסייה ללא מוגבלות; שיעור התעסוקה בקרב בעלי מוגבלות עמד על 48.4%, לעומת 71.9% בקרב אנשים ללא מוגבלות (32.4% בקרב בעלי מוגבלות מפריעה מאוד לעומת 58% בקרב בעלי מוגבלות מפריעה); ממוצע ההכנסה ברוטו במשק-בית של אנשים עם מוגבלות היה 8,880 ש"ח, לעומת 12,218 ש"ח במשק-בית של אנשים ללא מוגבלות; חלקם של ילידי אסיה/אפריקה עם מוגבלות היה 12.7%, שיעור הגבוה פי 2 מחלקם של ילידי אסיה/אפריקה באוכלוסייה הכללית (6%), חלקם של העולים עם מוגבלות היה 20.7%, שיעור גבוה יותר משיעור העולים באוכלוסיית האנשים ללא מוגבלות (15.3%); חלקם של ערבים עם מוגבלות היה 21.8%, שיעור הגבוה מחלקם באוכלוסיית האנשים ללא מוגבלות (15.3).

(מוגבלויות; בריאות גופנית; תכונות דמוגרפיות; דיור; תעסוקה; משלחי-יד; הכנסה; רמת השכלה; התנדבות; שירות צבאי; שירות לאומי; שביעות רצון)

198

אלפסי, מיכל:
שימוש במחשב ובאינטרנט בקרב אנשים עם מוגבלות
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2011, 11 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.tamas.gov.il.

במסמך זה מוצגים ממצאים על דפוסי השימוש במחשב ובאינטרנט בקרב אנשים עם מוגבלות, בהתייחס לרמת התפקוד היום-יומית שלהם ובהשוואה לאנשים ללא מוגבלות. הניתוח מבוסס על נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס לשנים 2006-2002, שעבורם נעשה ממוצע רב-שנתי. על-פי הסקר, אפשר להבחין בין אנשים עם מוגבלות ברמות תפקוד שונות (תפקוד מלא, בינוני ומועט). אוכלוסיית המחקר כללה אנשים עם מוגבלות בגילים 64-20 מתוך כלל אוכלוסיית ישראל. בין הממצאים: 35% מהאנשים עם מוגבלות דיווחו שהם השתמשו במחשב בחודש שקדם לראיון – 44% מבעלי התפקוד המלא ו-20.6% מבעלי התפקוד הבינוני והמועט (65% מהאוכלוסייה ללא מוגבלות); 60% מהאנשים עם מוגבלות דיווחו שיש להם מחשב בבית (74% בכלל האוכלוסייה); 67% מהאנשים עם מוגבלות שהם בעלי מחשב דיווחו שיש להם חיבור לאינטרנט – 70% מבעלי התפקוד המלא ו-59% מבעלי התפקוד הבינוני והמועט (76% באוכלוסייה הכללית); 53% מהאנשים עם מוגבלות שיש להם מחשב המחובר לאינטרנט דיווחו שהם השתמשו במחשב לחיפוש מידע – 57% מבעלי התפקוד המלא ו-42% מבעלי התפקוד הבינוני והמועט (75.5% באוכלוסייה הכללית); השימוש במחשב בחודש שקדם לראיון בקרב אנשים עם מוגבלות שיש להם רמת השכלה נמוכה עמד על 19.1% (38% באוכלוסייה הכללית), ואילו בקרב בעלי תעודת בגרות הוא היה 52% (76.1% באוכלוסייה הכללית), ובקרב בעלי השכלה על-תיכונית הוא היה 58% (80.6% באוכלוסייה הכללית); 55% מהאנשים עם מוגבלות המועסקים דיווחו שהם השתמשו במחשב בחודש שקדם לראיון, לעומת 30% מהלא-מועסקים.

(מוגבלויות; מחשבים; אינטרנט; רמת השכלה)

199

יקוביץ, אסתר:
תוכניות חדשניות לטיפול בזקנים המוגבלים בתפקודם: סקירת ספרות
מינהל המחקר והתכנון, האגף לפיתוח שירותים והקרן לקידום תוכניות סיעוד, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 105 בסדרת "מחקרים לדיון", ירושלים 2011, 113 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי:
www.btl.gov.il.

בני 65+ מהווים כ-10% מאוכלוסיית ישראל (כ-712,000 איש), ועל-פי התחזיות, שיעורם של הקשישים באוכלוסייה יגדל בעשורים הקרובים באופן משמעותי. העלייה בגיל מלווה גם בעלייה בשיעור הקשישים המוגבלים בתפקודם. כיום, כ-16.7% מהקשישים מוגבלים בתפקודם, ושיעור זה מגיע ל-38.8% בקרב בני 80+. לנוכח מגמות אלו בהזדקנות האוכלוסייה, גדל בהתמדה מספר הזכאים לגמלת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי. כיום מקבלים את הגמלה כ-141,300 איש, ומתוכם כ-62,000 קשישים אובחנו כתלויים במידה רבה מאוד או תלויים לחלוטין בעזרת הזולת. יש לציין, כי שיעור התביעות המאושרות מדי שנה בשנים 2008-2002 היה בין 43.2% ל-49.2%, כלומר יש זקנים מוגבלים רבים שאינם עוברים את סף הניקוד לשם קבלת שירותים במסגרת החוק. חלק קטן מאלה מקבלים עזרה ביתית ו/או טיפול באמצעות לשכות הרווחה, וזאת בהתאם למבחן הכנסות. אחת השאלות הנוגעות לשיעור הגדול של פונים נדחים היא, מה אפשר לעשות כדי למנוע התדרדרות במצבם התפקודי ולדחות את גלישתם לניקוד הסף המזכה בגמלת סיעוד. קיימת תמימות דעים שהטיפול המוסדי הוא יקר לעומת הטיפול בבית ובקהילה וכי החלופה המועדפת, הן על-ידי הקשישים, הן על-ידי משפחותיהם והן על-ידי קובעי המדיניות, היא טיפול בבית ובקהילה. עם זאת, קיים גידול מתמיד בשיעור הקשישים הזקוקים לעזרה במשך פרקי-זמן ארוכים, ומגמה זו צפויה להתעצם. מטרותיו של הדו"ח הנוכחי הן: 1) לסקור את הגישות הקיימות בנוגע להספקת שירותים לזקנים המוגבלים בתפקודם, כולל התייחסות לפיצול/שילוב בין שירותים, ולבחון תפיסות הנוגעות להזדקנות מוצלחת וקידום העצמאות התפקודית של הקשישים; 2) לסקור מודלים של סוגי שירותים ושיטות להספקת שירותים עבור אוכלוסיות יעד שונות.

(קשישים; מוגבלויות; הספקת שירותים; סיעוד; גמלאות; מימון; עלויות)

200

ברודסקי, ג'ני; רזניצקי, שירלי; סיטרון, דניאלה:
בחינת סוגיות בטיפולם של בני משפחה בזקנים: מאפייני הטיפול, עומס ותכניות לסיוע ולתמיכה
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 11-508, ירושלים 2011, 143 עמ' (עברית, סיכום באנגלית
), בסיוע אשל – האגודה לתכנון ופיתוח שירותים למען הזקן. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

העיסוק בנושא התמיכה הלא-פורמלית בקשישים על-ידי בני משפחתם צובר תאוצה בשנים האחרונות עקב הגידול במספרם ובשיעורם של הקשישים המוגבלים בתפקודם. קיימת מגמה הולכת וגוברת של השארת הקשישים בקהילה ככל שאפשר, והיא נסמכת במידה רבה על קיומם של מטפלים לא-פורמליים היכולים לטפל בהם, אולם הטיפול שהם מעניקים נעשה מורכב יותר ודורש יותר הבנה, ידע ומיומנויות במגוון תחומים. לאור זאת, עולה הנטייה לראות בתומכים עצמם אוכלוסיית מטרה של מערכת השירותים, ונעשים מאמצים רבים יותר לזהות את צורכיהם מתוך דאגה לבריאותם הפיסית והנפשית ומתוך מטרה לשמר משאב חשוב זה. בדו"ח הנוכחי נדון הטיפול בזקנים על-ידי בני משפחתם לנוכח התפתחויות אלו. כלי המחקר כללו סקירה של הספרות הבין-לאומית ובחינה מחודשת של המחקרים שנעשו בישראל בנושא זה; סקירה של מסמכי מדיניות ממדינות שונות ושל תכניות התערבות שפותחו בנושא מתן תמיכה לתומכים; ראיונות עומק עם אנשי מפתח במערכת השירותים בנוגע לעמדותיהם ולתפיסות בנושא זה. מהמחקר עלו מספר כיוונים לפיתוח מדיניות ותכניות התערבות לבני משפחה המטפלים בקשישים. כך, לדוגמה, קיים צורך בפיתוח כלים מתאימים להערכת מצבם של מטפלים לא-פורמליים כבסיס לקביעת תכניות התערבות, כלים שיאפשרו, בין היתר, לזהות קבוצות בסיכון ולעקוב אחר מצבן לאורך זמן. עוד עולה, שתמיכה בתומכים הלא-פורמליים כרוכה בפיתוחן של פעולות התערבות בתחומים שונים, כגון מתן ייעוץ ומידע, הקניית מיומנויות, הקניית ידע בניהול הטיפול, תמיכה רגשית ועוד. כמו כן, חשוב לייעד תכניות לאוכלוסיות מטרה שונות, כגון בנים/ות מטפלים לעומת בני/ות זוג מטפלים.

(קשישים; מוגבלויות; טיפול בית [על-ידי המשפחה]; תכניות התערבות)

201

י"ד. תחבורה

פרסומים

תאונות דרכים עם נפגעים, 2010 - חלק א': סיכומים כלליים
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1456, ירושלים 2011, 265 עמ' (עברית ואנגלית), בשיתוף עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

פרסום שנתי זה כולל נתונים על תאונות הדרכים עם נפגעים שאירעו בישראל לפי המשתנים הבאים: חומרת התאונה, סוג התאונה, סוג הדרך שבה אירעה התאונה, תנאי הראות בזמן התאונה, תקינות הדרך, הגורם העיקרי לתאונה, היישוב שבו אירעה התאונה, החודש שבו אירעה התאונה וכן היום בשבוע והשעה ביממה. כמו כן, מובא פירוט על הנפגעים (חומרת הפגיעה, מין וגיל הנפגע, מקום הישיבה ברכב בעת התאונה וסוג הנפגע - הולך רגל, רוכב אופניים וכו'), על כלי-הרכב המעורבים בתאונה (סוג הרכב, שנת הייצור, מספר הנפגעים ברכב ועוד) ועל הנהגים המעורבים בתאונה (מגדר, גיל, ותק בנהיגה, סוג עבירת התנועה ועוד). המקורות העיקריים לנתונים הם הקבצים "תיקי תאונות דרכים עם נפגעים" ו"כללי עם נפגעים" (תאונות שבהן הנפגעים נפצעו באורח קל) של משטרת ישראל. הפרסום כולל השוואות לאורך שנים והשוואות בין-לאומיות. הלוחות המוצגים בפרסום מחולקים לפי סוג התיק (ת"ד או כללי) ולפי אזור יהודה ושומרון או ללא אזור יהודה ושומרון. כבעבר, הפרסום כולל פרק שבו מוצגים נתונים על נפגעי תאונות הדרכים לפי נתוני המשטרה לעומת נתוני מערך רישום הטראומה. לבסוף, מובא פרק חדש, שבו מוצגים נתונים על נפגעים בתאונות דרכים בעבודה (או בדרך אליה או ממנה) בשנים 2010-2004 שבקשתם לקבלת תגמול כספי מהמוסד לביטוח לאומי אושרה ושהם נמצאו ברישומי המשטרה (בתיקי "ת"ד" או "כללי עם נפגעים"). בין הממצאים: 28,084 בני אדם נפגעו ב-14,724 תאונות דרכים ב-2010, ללא אזור יהודה ושומרון - ירידה של כ-12% לעומת 2009; במספר ההרוגים (352) חלה עלייה של כ-12% לעומת 2009. יש לציין, כי ב-2009 מספר ההרוגים היה הנמוך ביותר מזה 43 שנה. כ-11% מהנפגעים וכ-34% מההרוגים בתאונות דרכים ב-2010 היו הולכי רגל.

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; נהגים; עבירות תנועה)

202

תאונות דרכים עם נפגעים, 2010 - חלק ב' : תאונות בדרכים לא-עירוניות
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1457, ירושלים 2011, 719 עמ', בשיתוף עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים, במשולב, מספר תאונות הדרכים עם נפגעים, נפח התנועה ושכיחות התאונות בכל קילומטר ובכל צומת בדרכים הלא-עירוניות בישראל בשנת 2010. הנתונים מפורטים לפי סוג התאונה וחומרתה, ולצד נתונים אלה מובא פירוט של מספר התאונות שאירעו באותו מקום ב-2009-2008. כן חושב מדד למספר התאונות למיליון קילומטר נסיעה בכל קטע וצומת. הנתונים שבפרסום מבוססים על עיבודים שנעשו מתוך קובץ "תיקי תאונות דרכים עם נפגעים" של משטרת ישראל, והוא כולל נתונים על תאונות שאירעו ביהודה ובשומרון. עיבודים אלה נערכו לפי הזמנת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. לראשונה, מופיעים בפרסום זה נתוני תאונות דרכים עם נפגעים באורח קל שדווחו למשטרת ושנרשמו על-ידה בתיקי "כללי עם נפגעים". נמצא, כי ב-2010 חלה ירידה במספר הכולל של התאונות בדרכים לא-עירוניות (3,897 ב-2010 לעומת 4,349 ב-2009), במספר התאונות הקלות (3,311 ב-2010 לעומת 3,688 ב-2009) ובמספר התאונות הקשות (426 ב-2010 לעומת 504 ב-2009). לעומת זאת, חלה עלייה במספר התאונות הקטלניות (160 ב-2010 לעומת 157 ב-2009). במדד התאונות לכל מיליון ק"מ נסיעה נשמרה מגמת הירידה בסך התאונות (מ-0.27 תאונות לכל מיליון ק"מ נסיעה ב-2000 ל-0.13 ב-2010), בתאונות הקלות (מ-0.22 ל-0.11 בהתאמה) ובתאונות הקשות (מ-0.04 ל-0.01 בהתאמה), ואילו במספר התאונות הקטלניות נותרה יציבות. (0.01).

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים)

203

כלי רכב מנועיים: 2010
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1458, ירושלים 2011, 115 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על מצבת כלי-הרכב המנועיים בסוף 2010, המבוססים על עיבודים שנערכו מתוך קובץ הרכב של רשות הרישוי שבמשרד התחבורה. המשתנים הכלולים בלוחות הם: סוג הרכב, התוצר, ארץ הייצור, שנת הייצור, נפח המנוע, מקום רישום הרכב ועוד. לגבי משאיות, מוצגים הנתונים גם לפי סוג הדלק, המטען המורשה והמשקל הכולל. בפרסום נכללים גם נתונים על רמת המינוע (מספר כלי-הרכב ל-1,000 תושבים) בהשוואה לשנים קודמות ולארצות נבחרות. כמו כן, מדווח על מספר כלי-הרכב לפי סוג בחלוקות לפי ערים, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות. נוסף על אלה, מובאים בפרסום נתונים על כלי-רכב גרורים ונתמכים שאינם כלי רכב מנועיים, נתונים על תאריך הרישום הראשון של הרכב, נתונים על כלי-רכב פרטיים לפי סוג הבעלות ונתונים על כלי-רכב שהיו מעורבים בתאונות דרכים עם נפגעים, לפי סוג התאונה, חומרתה וסוג הרכב. בסוף הפרסום מוצגים נתונים על פליטות של מזהמי אוויר משריפת דלק ועל ריכוזים של מזהמי אוויר כפי שנמדדו בתחנות תחבורתיות. בין הממצאים: מספר כלי-הרכב המנועיים בישראל הגיע בסוף 2010 ל-2,566,200 עלייה של 4.4% לעומת סוף 2009; ב-2010 נוספו למצבת כלי-הרכב כ-276,900 כלי-רכב (מהם כ-243,500 חדשים) ונגרעו כ-169,400 כלי-רכב; מתוך כלל כלי-הרכב, כ-2,053,000 היו כלי-רכב פרטיים; ארצות הייצור המובילות של כלי-הרכב בישראל היו יפן (38.6%) וקוריאה הדרומית (11.3%); הגיל הממוצע של כלי-הרכב המנועיים בסוף 2010 היה 6.9 שנים; רמת המינוע ב-2010 היתה 333 כלי-רכב ל-1,000 תושבים.

(כלי-רכב; משאיות; מוניות; אוטובוסים; אופנועים; תאונות דרכים; זיהום אוויר)

204

סקר נסועה (קילומטרז'), 2010
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1454, ירושלים 2011, 22 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים ל-2010 על הנסועה הארצית של כלי-הרכב האזרחיים ועל הנסועה הממוצעת לרכב לשנה, לפי סוגי רכב עיקריים, נפח מנוע וגיל הרכב. לגבי משאיות, מובאים נתונים גם לפי משקל כולל. הנהגים שהשתתפו בסקר התבקשו למסור מידע על מספר הקילומטרים שעבר רכבם בחודש האחרון ובשנה האחרונה. כמו כן, הם התבקשו לדווח על סוג הדלק שבשימוש רכבם, על צריכת הדלק ועל ההוצאה לדלק בשבוע האחרון. הפרסום כולל השוואות לשנים קודמות. בין הממצאים: ב-2010 חלה עלייה של כ-2.3% בסך הנסועה הארצית של כלי-הרכב המנועיים בהשוואה ל-2009 (49,870 מיליוני ק"מ), שנבעה מגידול של כ-3.3% במצבת כלי-הרכב הממוצעת ומירידה של כ-1% בנסועה הממוצעת. הנסועה הממוצעת לרכב ב-2010 היתה 19,900 ק"מ (20,100 ב-2009). רכב פרטי נסע בממוצע 16,700 ק"מ (כמו ב-2009), משאית נסעה בממוצע 34,800 ק"מ (35,300 ק"מ ב-2009), אוטובוס נסע בממוצע 64,600 ק"מ (62,300 ק"מ ב-2009), אופנוע נסע בממוצע 8,900 ק"מ (8,700 ק"מ ב-2009), ומונית נסעה בממוצע 81,300 ק"מ (81,600 ק"מ ב-2009); מ-1990 עד 2010 גדלה הנסועה השנתית הממוצעת של כלי-הרכב האזרחיים בכ-167%, ובאותה תקופה גדלה מצבת כלי-הרכב בכ-153%, ואילו שטח הכבישים גדל בכ-77% ואורך הכבישים בכ-40%.

(כלי-רכב; נסועה)

205

מורשים לנהוג, 2010
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1455, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

הנתונים המוצגים בפרסום זה מבוססים על נתוני "קובץ הנהגים" של רשות הרישוי שבמשרד התחבורה. הפרסום כולל נתונים על מספר המורשים לנהוג בישראל לפי מין, קבוצת אוכלוסייה, קבוצת גיל, סוגי כלי-הרכב שבהם הם מורשים לנהוג, שנת הוצאת הרשיון והגבלות נהיגה, כגון חובת הרכבת משקפיים או עדשות מגע, סידורים מיוחדים לנכים, "נהג חדש" וכו'. כמו כן, מוצגות התפלגויות של המורשים לנהוג לפי יישוב, מחוז, נפה ואזור טבעי של מקום מגוריהם. בין הממצאים: מספר המורשים לנהוג ברכב מנועי הגיע בסוף 2010 לכ-3,538,000 איש – גידול של כ-2.6% לעומת 2009; כ-85% מהמורשים לנהוג היו בעלי ותק בנהיגה של 5+ שנים; שיעור הנשים בקרב כלל הנהגים היה כ-42%; כ-77,000 נהגים ב-2010 היו בני 18 ומטה (כ-2.2% מהנהגים), וכ-280,000 נהגים היו בני 65 ומעלה (כ-7.9% מהנהגים), כשמתוכם כ-81,000 היו בני 75 ומעלה; כ-77% מהתושבים בני 54-25 היו מורשים לנהוג, לעומת כ-37% מבני 65 ומעלה; מספר הנהגים הממוצע לרכב מנועי היה 1.4, כמו ב-2009; מספר הנהגים ל-1,000 תושבים הגיע ל-460, לעומת 457 ב-2009; לכ-39% מהנהגים היתה הגבלת נהיגה כלשהי, כשההגבלה השכיחה ביותר היתה חובה להרכיב משקפיים או עדשות מגע (כ-28% מהמורשים לנהוג).

(נהגים; נהיגה; כלי-רכב)

206

הרשעות ומורשעים בעברות נהיגה, 2008-2006
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1415, ירושלים 2011. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגת לראשונה סטטיסטיקה שנתית של מורשעים והרשעות בעברות נהיגה בישראל. הנתונים כוללים הרשעות (או אזהרות) בעברות נהיגה שנרשמו בדו"חות תנועה או בתיקי תאונות דרכים עם נפגעים. הנתונים אינם כוללים דו"חות שבוטלו ותיקי תאונה שנסגרו. לצורך הפקת הפרסום, הוקם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה "מאגר הרשעות בעברות נהיגה", המקושר למידע ממאגרים נוספים כגון מרשם האוכלוסין של משרד הפנים ומרשם "מורשים לנהוג" של משרד התחבורה. בפרסום הנוכחי נכללו הרשעות ואזהרות בגין עברות נהיגה שבוצעו ב-2008-2002 והוכרעו עד אוגוסט 2009. הנתונים מוצגים לפי גיל, מגדר, קבוצת אוכלוסייה ויישוב המגורים של הנהג המורשע ובפילוח לפי סוג העברה. כמו כן, מוצגים נתונים על נהגים שהיו מעורבים בתאונות דרכים עם נפגעים והורשעו בבית-משפט בגין עברות שביצעו בתאונה. הנתונים כוללים פירוט של סוג כלי-הרכב שהיה מעורב בתאונה ומידע על הנהג המורשע, האם היה ישראלי מורשה או לא מורשה לנהוג, נהג זר מאזורי יו"ש וחבל עזה או נהג זר מחו"ל. בין הממצאים: חלקם של הגברים מבין הנהגים המורשעים בעברות נהיגה ב-2008 היה 77%; ב-2008 הורשעו בעבירות נהיגה 24% מהגברים היהודים המורשים לנהוג ו-36% מהגברים הערבים המורשים לנהוג; בקרב נהגים ישראלים מורשים לנהוג, מספר ההרשעות הממוצע למורשע יהודי ב-2008 היה 1.3, ומספר ההרשעות הממוצע של מורשע ערבי היה 1.6; 97% מעברות הנהיגה ב-2008 נרשמו לנהגים ישראלים מורשים לנהוג; 55% מהמורשעים בעברות נהיגה ב-2008 היו בני 44-25; בקרב נהגים עד גיל 24, הורשעו בעברת נהיגה 19% מהגברים היהודים המורשים לנהוג ו-35% מהגברים הערבים המורשים לנהוג; 22% מעברות התנועה ב-2008 היו בגין אי-שימוש באביזרי בטיחות, 19.8% היו בגין נהיגה במהירות מופרזת, ו-19.9% היו בגין אי-ציות לתמרור.

(נהגים; עברות תנועה; תאונות דרכים; פסיקה)

207

מגמות בבטיחות בדרכים בישראל: 2010-2001
הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ירושלים 2011, 222 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
www.rsa.gov.il.

בפרסום שנתי זה מוצג ניתוח של נתוני תאונות הדרכים ונפגעי תאונות הדרכים בישראל, לפי סוג הדרך, משתמשי הדרך, סוג הרכב, גיל הנהג ופרמטרים נוספים, כפי שהם פורסמו על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הפרסום מורכב מתשעה פרקים, כדלקמן: מגמות במספר תאונות הדרכים (כולל השוואה בין-לאומית ועלות התאונות למשק); תאונות דרכים לפי סוג וחומרה; נפגעים בתאונות דרכים לפי גיל, חומרת הפגיעה, שעת הפגיעה ועוד; מעורבות כלי-רכב בתאונות דרכים לפי סוג וחומרת התאונה; נהגים המעורבים בתאונות לפי קבוצת גיל, ותק בנהיגה, חומרת התאונה ועברת הנהיגה; הרחבת בסיס נתוני תאונות הדרכים; תאונות בכבישים בין-עירוניים; תאונות ונפגעים בערים; השוואה בין רישום הטראומה לנתוני משטרת ישראל. בין הממצאים: ב-2010 נהרגו בתחומי מדינת ישראל וביהודה ושומרון 390 בני אדם בתאונות דרכים (375 נפטרו תוך 30 יום מהתאונה – הזמן המקובל להכללה של אדם כהרוג בתאונת דרכים) – עלייה של 11% בהשוואה ל-2009; מספר התאונות הקטלניות היה 324 ב-2010 לעומת 314 ב-2009; מספר ההרוגים בתאונות דרכים למיליון תושבים ירד מ-83 ב-2001 ל-50 ב-2010; מספר ההרוגים לכל 100,000 כלי-רכב ירד מ-28 ב-2001 ל-14 ב-2010; מספר ההרוגים לכל מיליארד ק"מ נסועה ירד מ-14 ב-2001 ל-7 ב-2010; העלות הכוללת של תאונות דרכים עם נפגעים ב-2010 (במחירי 2009) היתה כ-7.75 מיליארדי ₪; בהשוואה למדינות החברות בארגון ה-OECD, השיעור של הרוגים לכל 100,000 תושבים הוא נמוך יחסית בישראל (אך גם רמת המינוע היא נמוכה יחסית), והשיעורים של הולכי רגל הרוגים ושל ילדים (עד גיל 14) הרוגים מתוך סך ההרוגים בתאונות דרכים הם גבוהים יחסית; שיעור הקשישים ההרוגים בתאונות דרכים בישראל (19%) הוא ממוצע בהשוואה הבין-לאומית.

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; נהגים; כלי-רכב; נסועה)

208

כהן, אילה; דובא, אטי; גיטלמן, ויקטוריה:
התאמת מודלים סטטיסטיים לניתוח מגמות תאונות הדרכים בישראל
המעבדה לסטטיסטיקה, הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, ומרכז רן נאור לחקר הבטיחות בדרכים, הטכניון, חיפה 2011, 87 עמ'. הוגש לקרן המחקרים לענייני ביטוח ליד איגוד חברות הביטוח בישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האיגוד: www.igudbit.org.il.

בדו"ח זה מוצג סיכום של ממצאי מחקר שנועד לפיתוח שיטות סטטיסטיות המבוססות על הכלים הסטטיסטיים העדכניים ביותר לניתוח מגמות בתאונות הדרכים. זאת, כדי לענות על שתי שאלות: האם ב"תקופה האחרונה", בהשוואה לתקופה קודמת, חל שינוי מובהק במגמה של מספר ההרוגים בתאונות הדרכים; האם היה שינוי מובהק במספר ההרוגים. העבודה התבססה על קבצי תאונות דרכים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מינואר 2003 עד דצמבר 2008 (ללא שטחי יהודה ושומרון). הניתוח כלל 13 סדרות של נתונים, שביניהן: סך ההרוגים, הרוגים בתאונות שבהן היו מעורבים נהגים צעירים, הולכי רגל הרוגים, הרוגים במגזר הלא-יהודי, הרוגים בתאונות רכב דו-גלגלי ועוד. כ"תקופה האחרונה" נבחרה שנת 2008, ונתוני שנה זו הושוו לנתוני השנים 2007-2003. כמו כן, נעשתה השוואה בין שנת 2008 לשנת 2007 בלבד. במסגרת המחקר נוסו ארבעה תרשימי בקרה (control charts) לגבי שלוש סדרות נתונים: סך ההרוגים בתאונות, סך ההרוגים בתאונות בדרכים בין-עירוניות וסך ההרוגים בדרכים עירוניות. נמצא, כי ברוב הסדרות לא חל שינוי מובהק בקצב המופע היומי של התאונות הקטלניות בשתי התקופות; שינוי מובהק בכיוון של ירידה נמצא בסך ההרוגים הכללי ובסך ההרוגים בדרכים לא-עירוניות.

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; מתודולוגיה סטטיסטית; שיטות מחקר)

209

פקטור, רוני; מהלאל, דוד; רפאלי, ענת:
מעורבותם של אוכלוסיית הלא-יהודים בתאונות דרכים בישראל: מאפיינים וגורמים
מרכז רן נאור לחקר הבטיחות בדרכים, המכון לחקר התחבורה, הטכניון, חיפה 2011, 90 עמ', בשיתוף עם יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
www.rsa.gov.il.

מעורבותם של אזרחי ישראל הלא-יהודים בתאונות דרכים היא גבוהה יחסית לחלקם באוכלוסייה. ב-2007 היוו נהגים לא-יהודים 32% מהנהגים המעורבים בתאונות קשות וקטלניות, בעוד שחלקם של הנהגים הלא-יהודים בכלל המורשים לנהוג בישראל היה 17%. מטרותיו העיקריות של מחקר זה היו: בחינת הידע הקיים בעולם לגבי מעורבות קבוצות מיעוט בתאונות דרכים והסיבות החברתיות-תרבותיות לכך; ניתוח המאפיינים הדמוגרפיים, החברתיים והכלכליים של המעורבים בתאונות דרכים בקרב אוכלוסיית הלא-יהודים והשוואתם למאפיינים של אוכלוסיית היהודים בישראל; חקירת עומק של הגורמים הקשורים למעורבותה של אוכלוסיית הלא-יהודים בתאונות תוך בחינת הקשר שבין רמת אי-הציות לחוק לבין רמת ההזדהות עם המדינה ובין רמת אי-ציות לחוקי התנועה לבין אי-ציות לחוק בכלל. המחקר נערך בחמישה שלבים, כדלקמן: סקירת ספרות לגבי מעורבות קבוצות מיעוט בתאונות דרכים ברחבי העולם; ניתוח נתוני תאונות הדרכים בישראל בקרב שתי האוכלוסיות לפי מאפיינים חברתיים וכלכליים; עריכת ראיונות עומק עם נהגים מהאוכלוסייה הלא-יהודית (מחקר גישוש); פיתוח מודל המחקר; עריכת סקר בקרב מדגם של 1,060 נהגים (530 יהודים ו-530 לא-יהודים) לשם בחינה כמותית של מודל המחקר. נמצא, בין היתר, כי תחושת חוסר הזדהות עם המדינה ותחושת ניכור מהחברה מובילות לתחושות התנגדות וכי תחושות אלו מובילות לנכונות להביע את ההתנגדות בצורות שונות, כולל בנהיגה, קרי נכונות לבצע עברות תנועה. עוד עולה מהמחקר, כי מצב חברתי-כלכלי ירוד עלול להוביל לחוסר ריכוז בנהיגה ו/או לנהיגה אגרסיבית. דפוסי התנהגות אלה עשויים להסביר את המעורבות הגבוהה יחסית של ערביי ישראל בתאונות דרכים. מודל המחקר יכול לשמש נקודת מוצא לפיתוח גישה חדשה להבנת מעורבות-היתר של קבוצות מיעוט בתאונות דרכים בישראל ובעולם.

(ערביי ישראל; נהגים; תאונות דרכים; יחסי יהודים - ערבים; מיצב חברתי-כלכלי; ניכור; ציות לחוק)

210

היפגעות בתאונות דרכים ביישובים חרדיים
"נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" (בהוצאת יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), מס' 11 (2011), 4 עמ'. העלון מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
www.rsa.gov.il.

בסדרת העלונים "נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" ממוקד כל עלון בנושא אחר, והוא כולל פירוט של נתונים ומידע עדכניים בנושא שנבחר. מטרתה של סדרה זו היא לסייע בגיבוש פעילויות של הרשות וגופים נוספים להפחתת ההיפגעות בתאונות דרכים. העלון הנוכחי עוסק במאפייני הנפגעים בתאונות דרכים בישובים חרדיים (שבהם יש רוב של חרדים ביישוב) בהשוואה לכלל היישובים העירוניים. בין הממצאים: שיעור הנפגעים בקרב פעוטות וילדים הוא גבוה בישובים חרדיים בהשוואה לשיעורם בכלל היישובים העירוניים, אך ביחס להתפלגות קבוצות הגיל באוכלוסיית היישובים החרדיים השיעור של נפגעים בקרב פעוטות וילדים הוא נמוך משיעורם היחסי באוכלוסייה; שיעור הנפגעים בתאונות דרכים בקרב בני 20 ומעלה בישובים חרדיים הוא גבוה משיעורם היחסי באוכלוסיית היישובים החרדיים; שיעור הולכי הרגל ורוכבי האופניים שנפגעו בתאונות דרכים מתוך סך כל הנפגעים בתאונות דרכים בישובים חרדיים היה גבוה פי שניים מאשר בכלל היישובים העירוניים בשנים 2010-2006; באותן שנים, שיעור הולכי הרגל שנפגעו בעת חציית כביש לא במעבר חצייה ולא ליד צומת היה גבוה יותר ביישובים החרדיים מאשר בכלל היישובים העירוניים – 27% לעומת 21%; גם שיעורי הולכי הרגל שנפגעו תוך כדי התפרצות לכביש או בעת חצייה כשהם מוסתרים נמצאו גבוהים יותר ביישובים החרדיים – 32% ו-9% לעומת 19% ו-6%; ב"סקר תצפיות שימוש בחגורות בטיחות ברכב" שנעשה ב-2010 נמצא, כי שיעורי החגירה של נהגים ונוסעים במושב הקדמי הם גבוהים יותר במגזר החרדי בהשוואה לכלל המדגם, ואילו בקרב נוסעים במושב האחורי שיעורי החגירה במגזר החרדי היו נמוכים יותר; ב"סקר עמדות כלפי שימוש באמצעי ריסון ברכב" שנעשה ב-1010 נמצא, כי תפיסת הציבור החרדי את רמת חשיבות השימוש בחגורות בטיחות היא נמוכה יותר מאשר בכלל האוכלוסייה.

(חרדים; תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; בטיחות בדרכים; נהגים; הולכי רגל)

211

היפגעות בתאונות דרכים במגזר הערבי
"נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" (בהוצאת יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), מס' 12 (2011), 4 עמ'. העלון מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
www.rsa.gov.il.

בסדרת העלונים "נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" ממוקד כל עלון בנושא אחר, והוא כולל פירוט של נתונים ומידע עדכניים בנושא שנבחר. מטרתה של סדרה זו היא לסייע בגיבוש פעילויות של הרשות וגופים נוספים להפחתת ההיפגעות בתאונות דרכים. בעלון הנוכחי נסקרים מאפייני ההיפגעות בתאונות דרכים במגזר הערבי בישראל. בין הממצאים: האוכלוסייה הערבית בישראל מהווה כ-20% מאוכלוסיית המדינה, אך משקלה בסך ההרוגים בתאונות דרכים עלה מ-29% ב-2006 ל-37% ב-2010; המספר המוחלט של הרוגים בתאונות דרכים בקרב יהודים ואחרים (נוצרים לא-ערבים ואלה שאינם מסווגים לפי דת במשרד הפנים) ירד מ-309 ב-2006 ל-229 ב-2010, ואילו במגזר הערבי הוא עלה מ-126 ל-137; שיעור ההרוגים בתאונות דרכים במגזר הערבי עלה בין 2006 ל-2010 ב-9%, ואילו בקרב יהודים ואחרים הוא ירד ב-26% בשנים אלו; מספר ההרוגים בתאונות דרכים בקרב בני 4-0 יהודים ואחרים הוא 1 ל-100,000 לעומת 7 ל-100,000 במגזר הערבי (ב-2010-2006 נהרגו 47 פעוטות מהמגזר הערבי ב"תאונות חצר"); 69% מההרוגים מהמגזר הערבי ב-2010-2006 נהרגו בדרכים בין-עירוניות לעומת 56% מההרוגים היהודים ואחרים; שיעור הנהגים ההרוגים בתאונות דרכים ב-2010-2006 היה 36% במגזר הערבי לעומת 25% בקרב יהודים ואחרים; מספר הנהגים עד גיל 24 מהמגזר הערבי שהיו מעורבים בתאונות קטלניות ב-2010 היה זהה לזה של נהגים יהודים ואחרים, על אף שהם היוו רק 21% מכלל בעלי רשיונות הנהיגה בקבוצת גיל זו; בסקרי תצפיות שערכה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ב-2010 נמצא ששיעורי חגירת חגורות בטיחות ברכב במגזר הערבי היו נמוכים יותר באופן משמעותי מאשר במגזר היהודי.

(ערביי ישראל; תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; בטיחות בדרכים; נהגים; הולכי רגל)

212

מדדי תפקוד בטיחותי
"נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" (בהוצאת יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), מס' 13 (2011), 8 עמ'. העלון מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
www.rsa.gov.il.

בעשור האחרון חל שינוי באופן המדידה וההערכה של מצב הבטיחות בדרכים במדינות האיחוד האירופי וגם בישראל. הראייה הצרה, שהתבססה על מספר/שיעור תאונות הדרכים ומספר/שיעור הנפגעים לא שיקפה את מצב הבטיחות בדרכים, וזאת עקב אקראיות התאונות והתנודתיות במספר הנפגעים בהן. מכאן, שעלה הצורך לבסס ולייחד מדדי תפקוד בטיחותיים אשר נקשרים לתדירות התאונות ולחומרתן במטרה להעריך את רמת הבטיחות ולהבין את התהליכים שגרמו לתאונות. נוסף על כך, מדדי הבטיחות מאפשרים להשוות את מצב הבטיחות בין מדינות ולאורך זמן. מאחר שגורמי אנוש אחראים לרוב תאונות הדרכים, עיקר השימוש נעשה במדדים התנהגותיים ובמיוחד בשלושה מדדים מרכזיים:  נסיעה מעל המהירות המותרת, נהיגה תחת השפעת אלכוהול ושימוש בחגורות בטיחות. ביצועי הבטיחות בישראל בשלושת המדדים הללו נמצאו דומים לאלה שבמדינות האיחוד האירופי. שיעור הנוסעים מעל המהירות המותרת בדרכים מהירות בישראל נמצא גבוה בהשוואה למדינות האיחוד האירופי, אך בדרכים דו-מסלוליות ובדרכים עירוניות שיעור הנוסעים מעל המהירות המותרת בישראל נמצא נמוך יותר. מידע על שיעור ההרוגים בתאונות דרכים עקב שימוש באלכוהול לוקה בחסר, אך על-פי מחקר הערכה, שיעור ההרוגים בתאונות שנגרמו משימוש באלכוהול הוא כ-15% בישראל לעומת כ-25% במדינות האיחוד האירופי. שיעורי חגירת חגורות בטיחות במושב הקדמי נמצאו גבוהים יותר בישראל, אבל בקרב היושבים מאחור שיעורי החגירה היו נמוכים יותר.

(בטיחות בדרכים; תאונות דרכים)

213

Elias, Wafa; Asi, Nimer; Marciano, Hadas et al:
Driving Under the Influence of the Hookah (Nargila)
Ran Naor Foundation for the Advancement of Road Safety Research, Haifa 2011, 62 pages (E, Hs). The publication appears on the Foundation's Website: www.rannaorf.org.il.

בעבודה זו נבחנה השפעת עישון נרגילה על התנהגויות בעת נהיגה ועל הסיכון למעורבות בתאונת דרכים. זאת, באמצעות בדיקת השינויים בריכוז החמצן וחד-תחמוצת הפחמן בדם כתוצאה מהעישון והשפעתם על הנהיגה ועל הסיכון למעורבות בתאונה. במסגרת העבודה נערך ניסוי שהשתתפו בו 100 נשים וגברים בני 60-18 משני יישובים ערביים בגליל. קבוצת המחקר כללה 70 איש שעישנו נרגילה, וקבוצת הבקרה כללה 30 איש שלא עישנו. העבודה כללה שלושה מרכיבים: 1) בדיקת רמת החמצן בדם; 2) מילוי שאלון על מאפיינים אישיים ועמדות; 3) שימוש במַדְמֶה נהיגה (סימולטור) למדידת התנהגויות נהיגה שונות של המשתתפים. בין הממצאים: לעישון נרגילה נמצאה השפעה משמעותית ומובהקת על התנהגויות הנהיגה ועל הסיכון למעורבות בתאונת דרכים – נהגים שעישנו נרגילה לקחו יותר סיכונים בזמן הנהיגה, והנרגילה הביאה להפחתת הזהירות ויציבות הנהיגה; מיד אחרי עישון הנרגילה נצפתה עלייה בסך כל תאונות הדרכים ובמספר עברות התנועה; מיד אחרי עישון הנרגילה נמדדה עלייה משמעותית בדופק וירידה ברמת החמצון בדם עד כחצי שעה לאחר העישון.

(נהגים; עישון; נטילת סיכונים; בטיחות בדרכים)

214

Bromberg, Shani; Oron-Gilad, Tal; Ronen, Adi et al:
The Perception of Pedestrians from the Perspective of Elderly Experienced and Experienced Drivers
"Accident Analysis and Prevention", 44: 1 (January 2012), pp. 48-55.

בעבודה המתוארת במאמר זה נבדקה תפיסת סכנות בדרכים על-ידי נהגים קשישים בעלי ניסיון בהשוואה לנהגים בעלי ניסיון שאינם קשישים לגבי נוכחות הולכי רגל באזורים מיושבים. במסגרת העבודה, הוערכה תפיסת הסכנות של הנהגים באמצעות שתי שיטות: 1) צפייה בסרטי ווידאו תחבורתיים ולחיצה על כפתור כאשר זוהה מצב סכנה; 2) נהיגה במדמה נהיגה (סימולטור). בין הממצאים: זמן התגובה של הנהגים הקשישים למצבי הסכנה שהופיעו בסרטי הווידאו היה ארוך יותר בהשוואה לזמן התגובה של הנהגים שאינם קשישים; בארבעה מתוך שמונת מצבי הסכנה שהופיעו בסרטים, לנהגים הקשישים היה קושי בזיהויים בהשוואה לנהגים האחרים; לנהגים הקשישים היה שדה ראייה מוגבל וקושי בזיהוי הולכי רגל שלא היו במרכז המסך; הנהגים הקשישים נהגו במהירות איטית יותר במדמה הנהיגה, בכ-20% לאט יותר, בהשוואה לנהגים המנוסים שאינם קשישים, וייתכן שהסיבות לכך הן מודעותם לקשייהם בזיהוי סכנות ומודעותם לתגובותיהם האיטיות.

(נהגים; קשישים; מניעת תאונות; בטיחות בדרכים)

215

גיטלמן, ויקטוריה; פיסחוב, פאני; כרמל, רובי:
חבישת קסדות ע"י רוכבי אופניים: סקר תצפיות ארצי, 2010
המכון לחקר התחבורה, הטכניון ומרכז רן נאור לחקר הבטיחות בדרכים, חיפה 2011, 61 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
www.rsa.gov.il.

בדו"ח זה, השני בסדרה, מובאים ממצאים מסקר תצפיות ארצי שנועד לבחון את השימוש בקסדות על-ידי רוכבי אופניים ב-2010. הסקר נערך ב-95 אתרים (יישובים יהודיים ומעורבים, לפי סוגים מוגדרים של גודל עיר ואזור) – 35 אתרים בשכונות מגורים, 28 במרכזי ערים, 17 בכניסות לחניוני אופניים ו-15 בפארקים ציבוריים או במתחמים סגורים לרכב מנועי. הסקר נעשה בשלהי 2010, ונצפו בו 5,245 רוכבים. בין הממצאים: 14% מרוכבי האופניים חבשו קסדות בשכונות מגורים (21% ביישובים קהילתיים, 19% בערים בינוניות, 17% בערים קטנות ו-6% בערים גדולות); במרכזי ערים חבשו קסדות 13% מהרוכבים (17% בערים גדולות, 13% בערים בינוניות ו-7% בערים קטנות); בפארקים ציבוריים או במתחמים סגורים חבשו קסדות 26% מהרוכבים; בהשוואה ל-2009, נצפתה ירידה מובהקת בחבישת קסדות בשכונות מגורים (מ-21% ל-14%) ובמרכזי ערים (מ-17% ל-13%); מגמת עלייה לא-מובהקת בחבישת קסדות נצפתה בחניוני אופניים (מ-28% ל-32%) ובפארקים ציבוריים (מ-24% ל-26%); שיעורים גבוהים יחסית של שימוש בקסדות נצפו, בין היתר, בקרב בני 18+ בחניוני אופניים / פארקים, בקרב ילדים עד גיל 17 בשכונות מגורים / פארקים ציבוריים / חניוני אופניים ובקרב רוכבים בדרום הארץ; שיעורים נמוכים יחסית של חבישת קסדות נצפו, בין היתר, בקרב ילדים מהמגזר החרדי / דתי ובקרב בני 65+ במרכזי ערים / שכונות מגורים.

(אופניים; בטיחות בדרכים)

216

הים-יונס, אדוה; דביר, קרן; זיוון, שירה:
הערכת הפעילות במרכזי ההדרכה לבטיחות בדרכים בישראל: דו"ח סופי
מכון הנרייטה סאלד, ירושלים 2011, 177 עמ', בשיתוף עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
www.rsa.gov.il.

ילדים צעירים עד גיל 9, חשופים יותר מהמבוגרים לסכנות בכביש. חינוך להתנהגות זהירה בדרכים מהווה חלק מתכנית הלימודים בבתי-הספר היסודיים, מתוך תפיסת חשיבות הלמידה וההפנמה של התנהגות זהירה בדרכים. מרכזי ההדרכה לבטיחות בדרכים הם חלק ממערך הלימוד הכולל של נושא הבטיחות בדרכים, שבו מתקיימות הדרכות בנושאי הליכה בטוחה, חציית כביש בטוחה, רכיבה בטוחה על אופניים, למידת תמרורים וכו'. מטרתו של המחקר המתואר בפרסום הנוכחי היתה להעריך את היעילות של הפעילויות המתקיימות במרכזי ההדרכה לבטיחות בדרכים בישראל. נבדקו שבעה מתוך 20 מרכזי ההדרכה בישראל. זאת, באמצעות ראיונות עם בעלי תפקידים במרכזים, במשרד החינוך וברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, באמצעות תצפיות ובאמצעות שאלונים שנמסרו לתלמידים בכתות ד'-ו' (493 תלמידים ועוד 200 תלמידים מבית-ספר שתלמידיו לא הגיעו למרכז ההדרכה), לצוות ההדרכה, למחנכי הכיתות, לרכזי בטיחות בדרכים בבתי-הספר ולמנהלי בתי-הספר. השאלונים הועברו לפני ההדרכה, מיד עם סיומה וכ-4 חודשים לאחר תום הפעילות. נמצא, בין היתר, כי תרומת המרכזים היתה בעיקר בתחום הידע אך גם בתחומי העמדות וההתנהגות, אם כי במידה פחותה. עוד עולה, כי קיים שוני רב בדפוסי ההפעלה של מרכזי ההדרכה וכי ישנם פערים באופן ההכשרה של חברי צוותי ההדרכה. רוב חברי צוותי ההוראה סברו שהזמן המוקדש ללימוד עיוני הוא רב מדי ובא על חשבון הזמן המוקדש להתנסות פיזית במרכז. הפרסום כולל סקירת ספרות של תכניות הדרכה בישראל ובעולם שנועדו לשיפור התנהגות זהירה בדרכים בקרב תלמידי בתי-ספר ומידת יעילותן.

(בטיחות בדרכים; תלמידים; תכניות הדרכה; מחקר הערכה)

217

סקר בנושא נהיגה בקרב בני נוער
"גיאוקרטוגרפיה" – אסטרטגיה של מידע, תל-אביב 2011, 22 עמ'. הוגש ל"אור ירוק" – העמותה לשינוי תרבות הנהיגה בישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העמותה:
www.oryarok.org.il.

בסקר זה, שנעשה בפברואר 2011 בקרב מדגם ארצי של כ-600 בני נוער בגילים 18-12, נבדקו הנושאים הבאים: שיעור בני 18-17 שהם בעלי רישיון נהיגה ומאפייני הנהיגה שלהם (התנהגויות סיכון); שיעור בני הנוער המכירים בני נוער אחרים הנוהגים ללא רישיון. הממצאים מוצגים בהשוואה לממצאי סקרים קודמים שנעשו ב-2010 וב-2009. בין הממצאים: כ-55% מבני 18-17 דיווחו שיש להם רישיון לנהוג ברכב פרטי (כ-47% ב-2010); כשליש מבני 18-17 ציינו שהם מכירים בני נוער אחרים בגילם הנוהגים ללא רישיון נהיגה; כ-40% מבעלי רישיון הנהיגה ציינו שיצא להם לנהוג ברכב לפני הוצאת הרישיון; כ-26% מאלו שאין להם רישיון נהיגה דיווחו שיצא להם לנהוג ברכב; 92% מבני הנוער הנהגים דיווחו שהם חוגרים חגורת בטיחות בעת הנהיגה תמיד או לעתים קרובות; 80% מבני הנוער הנוהגים דיווחו שהם נהגו במהירות שהיא גבוהה יותר מהמהירות המותרת (27% לעתים קרובות), 66% דיווחו שהם נהגו כשהם עייפים (3% לעתים קרובות), 42% דיווחו שהם דיברו בטלפון נייד ללא דיבורית בעת הנהיגה (5% לעתים קרובות), 34% דיווחו שהם קראו/כתבו מסרונים בעת הנהיגה (4% לעתים קרובות), 17% דיווחו שהם ביצעו עקיפה על פס הפרדה רצוף (0% לעתים קרובות), 6% דיווחו שהם חצו צומת באור אדום (0% לעתים קרובות), ו-4% דיווחו שהם נהגו תחת השפעת אלכוהול (1% לעתים קרובות); לא נמצאו הבדלים מובהקים בהתנהגויות הסיכון בהשוואה לסקר 2010, אך נצפתה ירידה בשיעור המדווחים על נהיגה תחת השפעת אלכוהול (4% ב-2011 לעומת 7% ב-2010 ו-9% ב-2009) ועלייה בשיעור המדווחים על נהיגה במהירות מופרזת לעתים קרובות (27% ב-2011 לעומת 18% ב-2010 ו-16% ב-2009); 15% מבני 16-12 ציינו שהם מכירים בני נוער הנוהגים ללא רישיון.

(מתבגרים; בטיחות בדרכים; נהגים; עברות תנועה; נהיגה תחת השפעת אלכוהול)

218

לוי, שרון; המנחם, ישי; קליין, מיכל:
בטיחות יילודים: ידע והתנהגות של הורים בנושא חגירת יילודים במושבי בטיחות; מיפוי תוכניות הדרכה בבתי יולדות בנושא מושבי בטיחות
"בטרם" - המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים, פרסום מס' 1071, פתח-תקווה 2011, 68 עמ'. הוגש לקרן המחקרים לענייני ביטוח ליד איגוד חברות הביטוח בישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האיגוד: www.igudbit.org.il.

במחקר זה נבחן נושא בטיחות יילודים בדרכים, ובמסגרתו נבדקו עמדות והתנהגות של יולדות בקשר לשמירה על בטיחות היילודים ברכב ויעילות ההדרכה של יולדות בנושא בטיחות בדרכים בבתי-החולים מיד לאחר הלידה. מטרותיו של המחקר היו: בחינת השימוש במושבי בטיחות בקרב הורים לתינוקות - באמצעות סקר תצפיות על יולדות ותינוקות שהשתחררו משישה בתי-חולים, שכלל 597 יולדות מהמגזר היהודי ומהמגזר הערבי; הערכת ידע ועמדות של הורים בנושא הדרכה לנסיעה בטוחה בקרב יולדות - באמצעות סקר טלפוני שנעשה בקרב 507 הורים לילדים עד גיל 17; מיפוי תכניות להדרכת יולדות בבתי-חולים בנושא בטיחות ילדים בנסיעה - באמצעות ראיונות עם 19 אחיות ו-3 רופאים מנהלים מ-16 מחלקות יולדות ויילודים. בין הממצאים: 34% מהיילודים לא נחגרו למושב בטיחות ברכב כהלכה בעת שחררום מבית-החולים (ב-17% מהמקרים לא היה מושב בטיחות כלל) – 43% מהמגזר הערבי לעומת 26% מהמגזר היהודי, ו-44% בקרב בעלי הכנסה נמוכה לעומת 31% בקרב בעלי הכנסה ממוצעת/גבוהה; 60% מההורים דיווחו שהם לא קיבלו הדרכה בבית-החולים בנושא בטיחות היילוד; בעת היציאה מבית-החולים 20% מהיולדות מהמגזר הערבי נשאו את היילוד בידיים לעומת 3% מהיולדות מהמגזר היהודי; ב-84% מהמקרים הורכב ה"סל-קל" כהלכה נגד כיוון הנסיעה, וב-74% מהמקרים הוא הורכב במושב האחורי, לפי ההמלצות; 19% מהיולדות בעלות הכנסה נמוכה/ממוצעת חגרו את ה"סל-קל" עם כיוון הנסיעה לעומת 7% מהיולדות בעלות הכנסה גבוהה מהממוצע; 87% מההורים ציינו שחשוב שההורים יקבלו הדרכה בבית היולדות בנושא בטיחות ילדים, ו-78% ציינו שחשוב שגורם מקצועי יעביר הדרכה בנוגע למושבי בטיחות.

(בטיחות בדרכים; תינוקות)

219

שיפטן, יורם; אליאס, ופא:
היפגעות ילדים בתאונות דרכים במגזר הערבי: זיהוי המאפיינים של הנפגעים ודרכים להקטנתם
המכון לחקר התחבורה, הטכניון, חיפה 2011, 117 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של איגוד חברות הביטוח בישראל: www.igudbit.org.il.

במחקר זה נבדקו דרכים להפחתת היפגעותם של ילדים הולכי רגל במגזר הערבי. זאת, באמצעות איתור קבוצות הילדים הפגיעות יותר לתאונות תוך אפיון משתנים סוציו-דמוגרפיים היכולים להשפיע על סיכויי ההיפגעות; בחינת הפעילויות של ילדים החשופים יותר לתאונות באמצעות פיתוח מדד היחשפות לסיכון היפגעות כהולכי רגל; זיהוי ליקויים וחוסר במודעות הילדים וההורים להיפגעות בתאונות דרכים וזיהוי התנהגויות לא-בטיחותיות; סיוע בבניית תכנית התערבות להפחתת היפגעות הילדים בתאונות דרכים כהולכי רגל (לצורך שינוי נורמות התנהגות של הילדים והוריהם והעצמת מודעות הקהילה לנושא). העיר שפרעם נבחרה כקבוצת המחקר, והעיר עפולה כקבוצת הבקרה. המחקר התבסס על נתוני הלמ"ס ל-2009-2004, נתוני משטרת ישראל ל-2008-2006 וממצאי סקר בשפרעם שנבדקו בו מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, עמדות הורים ויומני נסיעות (מספר הנסיעות, מטרות הנסיעה ויעדיה, אמצעי הנסיעה וכו' במשך יום בשבוע). סקר זה כלל שני מדגמים: בראשון, נדגמו אקראית 120 משקי-בית, ובשני, שכוון לילדים שנפגעו בתאונות כהולכי רגל, נדגמו 79 משקי-בית. בין הממצאים: שיעור הנפגעים בתאונות לאלף תושבים במגזר הערבי היה גבוה פי 1.5 מאשר במגזר היהודי; ילדים עד גיל 14 היוו 61% מהנפגעים קשה בתאונות דרכים במגזר הערבי לעומת 17.1% במגזר היהודי; ילדים עד גיל 14 היוו 59% מהולכי הרגל שנהרגו בתאונות דרכים – פי 8 מהשיעור במגזר היהודי; בשכונות מגורים בשפרעם שאופיינו בצפיפות אוכלוסין גבוהה, מצב חברתי-כלכלי נמוך ורמת תשתיות נמוכה מספר הנפגעים היה הגבוה ביותר; הן בשפרעם והן בעפולה יש מגמת עלייה באחוז הולכי הרגל שנפגעו באורח קשה וקטלני מסך כל הולכי הרגל הנפגעים; השעה המסוכנת ביותר להיפגעות ילדים בשפרעם היא שעת החזרה מבית-הספר; ליקויי בטיחות בלטו הרבה יותר בשפרעם מאשר בעפולה; באופן כללי, ילדים הולכי רגל שנפגעו בתאונות דרכים היו ממשפחות עם רמת הכנסה נמוכה מזו של משפחות של ילדים שלא נפגעו.

(ילדים; נפגעי תאונות דרכים; ערביי ישראל; שפרעם; עפולה)

220

דלאל, אילן; איבנקובסקי, מיכל:
תיעוד פניות של ילדים למלר"ד בשל היפגעות בתאונות דרכים מינואר 2009 עד מאי 2011
המרכז הרפואי על שם וולפסון, משרד הבריאות וארגון בטרם לבטיחות ילדים, חולון 2011, 47 עמ'. הוגש לקרן המחקרים לענייני ביטוח ליד איגוד חברות הביטוח בישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האיגוד: www.igudbit.org.il.

במחקר זה נותחו נתוני הילדים שהתקבלו במחלקה לרפואה דחופה (מלר"ד) במרכז הרפואי וולפסון עקב היפגעות בתאונת דרכים. המידע נאסף משני מקורות: מערכת הרישום המינהלית במרכז הרפואי (ATD), שבה נאגרים נתונים דמוגרפיים ומשתנים הקשורים לסיבות הפנייה ולתוצאות הפגיעה, בשלב הקבלה של החולה על-ידי פקיד הקבלה; איסוף ארבעה משתנים נוספים (Minimal Data Set - MDS) שהומלצו על-ידי ארגון הבריאות העולמי – מנגנון הפגיעה, מקום ההיפגעות, הגורם שהיה מעורב בהיפגעות והפעילות בעת ההיפגעות. איסוף נתוני ה-MDS נעשה ידנית על גבי טופס יעודי שהוקלד מאוחר יותר למערכת מידע תומכת. בפרסום הנוכחי מתואר תהליך איסוף הנתונים וביצוע המחקר במלר"ד הילדים מינואר 2009 עד מאי 2011, ומוצגים הממצאים שעלו משילוב נתוני ה-ATD וה-MDS. זאת, לשם יצירת בסיס ידע על אודות היפגעויות של ילדים בתאונות דרכים. נוסף על כך, נתוני 1,302הילדים (עד גיל 18) שנפגעו בתאונות דרכים ואשר פנו לקבלת טיפול במלר"ד וולפסון הושוו לנתוני 14,156 הילדים שפנו למלר"ד עקב כל סוגי ההיפגעות בתקופה זו. בין הממצאים: 9.2% מהילדים שפנו למלר"ד בגין היפגעות נפגעו בתאונות דרכים; 62.6% מנפגעי תאונות הדרכים היו בנים לעומת 64.6% בקרב כל הנפגעים; הגיל הממוצע של נפגעי תאונות הדרכים (10.3 שנים), אחוז המאושפזים (14.4%) וממוצע ימי האשפוז (1.9 ימים) היו גבוהים יותר בקרב נפגעי תאונות הדרכים בהשוואה למדדים המקבילים בקרב כלל הילדים שנפגעו; שיעור הבנים שהגיעו למלר"ד עקב תאונת דרכים עלה בהדרגה מ-52.3% בקרב בני 4-0 ל-73.2% בקרב בני 17-15; 74.1% מהמאושפזים היו בנים; 43% מהנפגעים היו נוסעים ברכב פרטי או משפחתי, 24.1% היו הולכי רגל, 15.1% היו משתמשי רכב ממונע אחר (אופנוע, טרקטורון וכו') ו-10% היו רוכבי אופניים (או רוכבי כלי עם גלגלים קטנים – רוב הנפגעים הללו לא חבשו קסדה בעת התאונה).

(ילדים; נפגעי תאונות דרכים; רפואה דחופה)

221

Orlandi, Itamar:
The Potential of Carsharing in the Greater Tel Aviv Area
Department of Economics, University of Haifa, Haifa 2010, 31 pages. The publication appears on the Website of "Transport Today and Tomorrow”: www.transportation.org.il.

ארגוני רכב שיתופי (car sharing) מציעים לחבריהם גישה מיידית למכוניות הממוקמות באזורי הביקוש בכל שעות היממה. ישנן שיטות תשלום שונות עבור השימוש במכוניות עבור נהגים קבועים ומזדמנים. באופן כללי, ישנם דמי מנוי קבועים, תעריף תשלום שעתי ותשלום לפי מרחק הנסיעה. בשנים האחרונות חווים ארגונים אלה פריחה ברחבי העולם, והם זוכים לשבחים מטעם שוחרי איכות הסביבה עקב תרומתם לפתרונות של תחבורה בת-קיימה, הפחתת הבעלות על רכב פרטי, הפחתת הנסועה ועוד. בפרסום הנוכחי מתוארת עבודה שנבחנה בה היתכנותם של ארגונים אלה באזור תל-אביב רבתי. במסגרת העבודה, נותחו תרחישים שונים שהתבססו על ניתוח נתוני עלויות הבעלות על רכב בישראל (כולל הוצאות על דלק, תיקונים וכו') ועל תכניות התשלום של ארגון רכב שיתופי שכבר פעיל בישראל. בין הממצאים: בבדיקה מדגמית נמצא, כי עלות השימוש השעתית בארגון הישראלי, הפעיל בתל-אביב רבתי, היא נמוכה מהמקובל בעולם (רק בשוויץ ובגרמניה העלות היתה נמוכה יותר); עלות השימוש לפי מרחק הנסיעה נמצאה גבוהה יותר בתל-אביב לעומת רוב האתרים שנבחנו במדגם (רק בפריס ובערי שוויץ העלות היתה גבוהה יותר); העלות החודשית למשתמשים קבועים בתל-אביב נמצאה גבוהה יותר מאשר ברוב האתרים אך נמוכה משמעותית לעומת מנהטן ובולטימור. בין מסקנות העבודה: מעבר לחיסכון בעלויות ולתרומה לאיכות הסביבה, הרחבת השיטה יכולה להביא לירידתם מהכביש של כ-49,000 כלי-רכב בבעלות פרטית באזור תל-אביב רבתי.

(כלי-רכב; עלויות; חיסכון; נסועה; איכות הסביבה; תכנון תחבורתי)

222

שנתון סטטיסטי: ספנות ונמלים, 2010
רשות הספנות והנמלים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, חיפה 2011, 126 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד:
www.mot.gov.il (ראו: מנהלים ספנות ונמלים פרסומי הרשות).

השנתון הסטטיסטי של רשות הספנות והנמלים מקיף את הנושאים הבאים: 1) פעילות נמלי הים – תנועת המטענים והנוסעים בנמלים, תנועת המכולות, כוח-האדם בנמלים ועוד; 2) מבנה הספנות הישראלית ופעילותה – צי הסוחר, חברות הספנות הישראליות, ביקורות על אניות זרות הפוקדות את נמלי ישראל (P.S.C), תס"ק-ים (תהליכי סחר בקהיליית הים) ועוד; 3) מבנה רשות הספנות והנמלים; 4) לוחות סיכום של תנועות המטענים ומדדי רמת שירות בנמלי המסחר. הנתונים שבשנתון מתבססים על מאגר הנתונים הסטטיסטיים של הרשות. בין הממצאים: כ-98% מכמות המטענים לישראל וממנה עברו דרך נמלי הים; הסחר הימי הישראלי הסתכם ב-2010 בכ- 43 מיליוני טונות מטען, לעומת כ-37 מליוני טונות ב-2009 – עלייה של כ-17% בתנועת המטענים לישראל וממנה (עלייה של כ-10% בנמל חיפה, עלייה של כ-24% בנמל אשדוד ועלייה של כ-32% בנמל אילת); כמות המטענים שנפרקה בנמלי המסחר ב-2010 הסתכמה בכ-24.1 מיליוני טונות מטען – עלייה של כ-11% לעומת 2009; כמות המטענים שנטענה בנמלי המסחר ב-2010 הסתכמה בכ-19.2 מיליוני טונות מטען – עלייה של כ-25% בהשוואה ל-2009; צי האניות שבבעלות ובשליטה ישראלית כלל 56 אניות (31 מהן בפיקוח של רשות הספנות והנמלים), ש-41 מהן הן אניות מכולה; המעמס הכולל של אניות אלו היה 3,265,581 טונות; גילן הממוצע של האניות היה 11 שנים.

(תחבורה ימית; נמלים; ימאים; מסחר בין-לאומי; שנתונים [פרסומים])

223

היצע טיסות הנוסעים הסדירות לישראל וממנה: עונת קיץ 2011
רשות התעופה האזרחית, משרד התחבורה, תל-אביב 2011, 7 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
http://caa.gov.il.

בדו"ח זה, שנכתב באפריל 2011, מוצגים נתונים על היצע טיסות הנוסעים הסדירות לישראל וממנה (לנמלי התעופה בן-גוריון [נתב"ג] ועובדה) בקיץ 2011. בין הממצאים: בעונת הקיץ 2011 (מ-27 במרס עד סוף אוקטובר 2011) מספר טיסות הנוסעים השבועיות הסדירות לנתב"ג צפוי להסתכם ב-725, לעומת 673 בעונת קיץ 2010 (גידול של כ-8%), 629 בקיץ 2009 ו-588 בקיץ 2008; חלקן של 57 החברות הזרות הפעילות בישראל צפוי להגיע ל-413 טיסות לנתב"ג, לעומת 380 בעונת קיץ 2010 (גידול של 9%), 364 בקיץ 2009 ו-343 בקיץ 2008 (חלקן בטיסות לעובדה צפוי להסתכם בחמש); חלקן של שלוש החברות הישראליות ("אל-על", "ארקיע" ו"ישראייר") בטיסות נוסעים סדירות מנתב"ג צפוי להגיע ל-312 טיסות, לעומת 293 בעונת קיץ 2010, 265 בקיץ 2009 ו-245 בקיץ 2008; חלקה הצפוי של "אלעל" בסך היצע טיסות הנוסעים הסדירות הוא כ-38%, והחלק המצרפי הצפוי של "ארקיע" ו"ישראייר" הוא כ-5%.

(תעופה; חברות תעופה; תחבורה אווירית)

224

מגזר ההובלה האווירית של מטען לישראל וממנה: דו"ח לשנת 2010
רשות התעופה האזרחית, משרד התחבורה, תל-אביב 2011, 10 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות:
http://caa.gov.il.

בדו"ח זה נסקרת תנועת המטענים הבין-לאומית אל ישראל וממנה דרך נמל התעופה בן-גוריון (נתב"ג) ב-2010. בין הממצאים: היקף תנועת המטענים הבין-לאומית בנתב"ג ב-2010 הסתכם בכ-294 אלף טון (לא כולל דברי דואר), לעומת 265 אלף טון ב-2009 (גידול של כ- 11%, לאחר ירידות בהיקף תנועת המטענים ב-2009 ו-2008); נמשכה מגמת הירידה בחלק השוק המצרפי שהוטס באמצעות צי המטוסים של המובילים הישראלים – חלק השוק שהוטס על-ידי הצי הישראלי (חברות "אלעל" ו"קאל") ירד ל-48.5% מכמות המטען הכולל, לעומת 55.8% ב-2009; נבלמה הירידה החדה בהיצע הקיבולת למטען במטוסי מטען – מספר טיסות המטען גדל בכ-6%, וקיבולת המטען במטוסים אלה גדלה בכ-8%; היצע הקיבולת למטען במטוסי נוסעים גדל בכ-5%, בדומה לעלייה שנרשמה ב-2009; אחוז המטענים שהוטסו במטוסי מטען ייעודיים היה כ-51%, לעומת כ-52% ב-2009 וכ-62% ב-2008; בכמות המטען שהוטסה על-ידי חברת "אלעל" נרשם גידול של כ-17%, וחלק השוק שלה עלה ל-34.6%, לעומת 32.9% ב-2009. בנספח לדו"ח מוצגים נתונים מפורטים על טעינה ופריקה של מטענים בהשוואה לשנים קודמות.

(תעופה; חברות תעופה; תחבורה אווירית)

225

ט"ו. תיירות ושירותי הארחה

פרסומים

תיירות ושירותי הארחה, 2010-1990
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלון מס' 117 בסדרת "סטטיסטיקל", ירושלים 2011, 16 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית), בשיתוף עם משרד התיירות. העלון מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בעלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות נתונים במגוון רחב של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון הנוכחי מוצגים נתונים על התיירות ושירותי הארחה בישראל ב-2010-1990: תיירות נכנסת – מספר המבקרים, מאפייני המבקרים, מאפייני הביקור, לינות תיירים והכנסות מתיירות; תיירות פנים – טיולים ולינות; יציאות של ישראלים לחו"ל; שירותי הארחה - חדרים במלונות תיירות, פדיון ותעסוקה, הכנסות, הוצאות ורווח; התרומה הכלכלית של ענף התיירות. בין הממצאים: בשנים 2010-1990 נכנסו לישראל כ-1.8 מיליוני תיירים בשנה בממוצע; ב-2010 נרשמו כ-2.8 מיליוני כניסות תיירים – שיא מאז קום המדינה; 59% מהתיירים ב-2010 באו מאירופה, 29% מאמריקה, 8% מאסיה, 3% מאפריקה ו-1% מאוקיאניה; 38% מהתיירים ב-2010 הגיעו למטרה דתית, 28% למטרת תיור ובילוי, 17% לביקור קרובים, 15% לעסקים וכנסים ו-2% למטרות אחרות; השהות הממוצעת של תייר ב-2010 היתה 7.9 ימים (8.3 ימים ב-2009); מספר לינות התיירים במלונות תיירות הגיע ב-2010 לכ-9.9 מיליון – קרוב לשיא שנקבע ב-2008, 10.2 מיליון; ב-2010 הסתכמו ההכנסות מתיירות נכנסת בכ-3.7 מיליארדי דולרים – עלייה של 35% לעומת 2009; ב-2010 יצאו לחו"ל 2.4 מיליוני ישראלים; כ-50% מהישראלים בני 20+ יוצאים מדי שנה לטיול אחד לפחות בארץ שכולל לינה; מספר הלינות בשירותי הארחה של ישראלים ב-2010 היה כ-15.9 מיליון (75% במלונות תיירות והיתר באירוח כפרי, אכסניות נוער ומלונות אחרים); תפוסת החדרים במלונות תיירות ב-2010 היתה בשיעור של 66%, כמו בשנת השיא – 2008; פדיון המלונות ב-2010 הסתכם בכ-8.7 מיליארדי ₪ (כ-7.9 מיליארדי ₪ ב-2009).

(תיירות; בתי-מלון; שירותי הארחה; תיירים ישראלים)

226

שהרבני, רן; מנשה, יגאל:
שוק בתי המלון בישראל
חטיבת המחקר, בנק ישראל, מאמר לדיון מס' 2011.04, ירושלים 2011, 43 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל:
www.bankisrael.gov.il.

במחקר זה נבחנו הקשרים ארוכי-הטווח של היצע הלינות בבתי-המלון בישראל ושל הביקוש להן. במסגרת המחקר, נעשה שימוש במסגרת תיאורטית הכוללת שיווי משקל בין בתי-מלון לבין צרכנים (תיירים מחו"ל וישראלים) הפועלים בתנאי תחרות. קשרים אלה נבחנו לגבי השנים 1997 עד 2009. בין גורמי הביקוש שנבחנו היו תעריף הלינה, המצב הביטחוני, רמת החיים (בישראל ובחו"ל), עלויות יחסיות של חופשה מחוץ לישראל, שער החליפין האפקטיבי ותדמיתה של ישראל בעולם. גורמי ההיצע שנבחנו היו מספר חדרי המלון וההנחה שהזמנותיהם של התיירים מחו"ל נעשות בדרך כלל מראש, בעוד שהזמנותיהם של הישראלים נעשות בדרך כלל סמוך למועד החופשה. לפיכך, אפשר להסתכל על היצע החדרים לישראלים כהיצע שאריתי (משוואת היצע מצרפית לאחר שנוכה ממנה מספר הלילות שהזמינו התיירים). בין הממצאים: הביקוש של ישראלים לחדרי מלון נמצא רגיש יותר למחיר מאשר הביקוש של תיירים מחו"ל; הביקוש של תיירים מחו"ל נמצא רגיש יותר למצב הביטחוני מאשר הביקוש של ישראלים; בתקופה הנחקרת שילמו התיירים מחו"ל, בממוצע, מחיר הגבוה ב-8% מזה ששילמו הישראלים. כצפוי, הביקוש של תיירים מחו"ל ללינות הושפע משער החליפין הריאלי של השקל ומעלויות החופשה ביעדים חלופיים, והביקוש של ישראלים הושפע מההכנסה לנפש ומעלויות החופשה לישראלים בחו"ל. אחת ממסקנות המחקר, על-פי ניתוח משתני הביקוש שנחקרו היא, כי כדי לעמוד ביעדי הביקוש הצפויים לשנים 2015-2011, בהנחה שתהיה יציבות במצב הביטחוני וגידול קל בצמיחה הכלכלית, יש להגדיל את קיבולת חדרי בתי-המלון בכ-9,000-6,000 חדרים. הקיבולת כיום עומדת על כ-47,000 חדרים

(בתי-מלון; תיירות; תיאוריות בכלכלה; מודלים כלכלים; היצע וביקוש; מחירים)

227

רוזנברג, יהודה (עורך):
טבריה: שנתון תיירות, מס' 5 – 2010

היחידה למידע ולסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2011, 200 עמ'.

תיירות מהווה גורם מרכזי בכלכלה ובתעסוקה של העיר טבריה, הן במישרין והן בעקיפין. בפרסום הנוכחי מוצגים נתוני התיירות בטבריה בהשוואה לאתרי תיירות בולטים אחרים בישראל: אילת, הרצליה, ירושלים, תל-אביב, נתניה, חיפה ואזור ים המלח. הנתונים מתבססים בעיקר על פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל נתוני התאחדות המלונות בישראל. הפרסום מורכב משלושה חלקים, כדלקמן: 1) סקירה חודשית של כל אחד מהחודשים ינואר עד דצמבר 2010 – לינות של תיירים מחו"ל ושל אזרחים ישראלים, תפוסת החדרים ותפוסת המיטות – בהשוואה לחודש המקביל ב-2009 וב-2008; 2) סקירה רבעונית של 2010 תוך השוואה של כל אחד מהרבעים לרבע המקביל ב-2009 וב-2008; סקירה שנתית – נוסף על המידע הנ"ל, מוצגים נתונים על המועסקים, שכר העבודה והפדיון בבתי-המלון, ומובאות השוואות על פני שנים – 1994 עד 2010. יש לציין, כי ב-2010 נרשמה עלייה של כ-13% במספר הלינות בבתי-המלון בטבריה בהשוואה ל-2009. זאת, לאחר ירידה של כ-7.8% ב-2009 בהשוואה ל-2008. תפוסת החדרים בטבריה ב-2010 היתה בשיעור של 62.2%, לעומת ממוצע ארצי של 66.2%.

(טבריה; תיירות; בתי-מלון; פדיון; תעסוקה)

228

רכטמן, אורלי:
חוות הבודדים בנגב כאתרים חדשים על מפת התיירות בישראל: ניתוח מבוסס תפיסות מטיילים

"אופקים בגאוגרפיה", מס' 77 (2011), עמ' 27-5.

במהלך שני העשורים האחרונים הוקמו בנגב 59 חוות חקלאיות. חוות אלו מהוות נקודות התיישבות הנמנות על דגם התיישבות חקלאית של בודדים. חלק מהחוות שהחלו את דרכן בחקלאות התפתחו בתהליך ספונטני והדרגתי לאתרי תיירות. במחקר המתואר במאמר הנוכחי נבחן הפן התיירותי של החוות כנישה חדשה המתהווה במפת התיירות של ישראל. מטרת המחקר היתה לאפיין את פרופיל המבקרים בחוות, לבדוק מהן תחושותיהם ומהי רמת שביעות רצונם מהביקור ולבחון את השפעת הגורמים הללו על החלטותיהם העתידיות. בבסיס המחקר עמדה התפיסה, שתהליך גיבוש תדמית של יעדי תיירות קשור למכלול של גורמים, הן סובייקטיביים, הקשורים לאדם המבקר עצמו, והן אובייקטיביים, הקשורים לאתר התיירות. לפי תפיסה זו, הוצע מודל ניתוח הכורך יחדיו שישה גורמים לפני ואחרי החוויה התיירותית וקושר ביניהם לבין הפוטנציאל של האתר כיעד תיירות. כדי לענות על שאלות המחקר לאור התפיסה הזאת, נעשה סקר בקרב מדגם של מבקרים שביקרו בחוות שבין באר-שבע למצפה רמון. תוצאות הסקר איפשרו לאפיין את פרופיל המבקרים, ללמוד על תדמית החוות בעיניהם ולזהות את הפוטנציאל למיצוב החוות כיעד תיירותי חדש במפת התיירות של ישראל.

(תיירות; תיירים ישראלים; חקלאות; נגב; תדמית; שביעות רצון)

229

ט"ז. תעשייה ואנרגיה

פרסומים

מדדי תעשייה, 2009: סיכומים שנתיים
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1442, ירושלים 2011 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אוספת נתונים חודשיים ממדגם של כ-2,200 מפעלי תעשייה. נתונים אלה משמשים להכנת מדדי התעשייה השוטפים, שהם אינדיקטור להתפתחות התעשייה והמשק בכלל. בפרסום זה מוצגים מדדי התעשייה לשנת 2009, שחושבו על-פי הנתונים שנאספו לפי המדגם שהוחלף ב-2004 ועל בסיס 2004=100.0. הנתונים השנתיים כוללים את מספר השכירים בתעשייה (כולל מועסקים באמצעות חברות כוח-אדם), עלות העבודה והפדיון לפי ענף ומגזר ולפי גודל המפעל. כמו כן, מוצגים נתונים על מפעלי תעשייה המייצאים סחורות בשווי של יותר מ-50% מערך המכירות שלהם (ללא מע"מ) או מפעלים המייצאים סחורות בשווי של יותר מ-10 מיליוני ש"ח, כאשר הייצוא מהווה יותר מ-25% מערך המכירות (ללא מע"מ). לבסוף, מפורטים מדדי הייצור התעשייתי, מדדי מספר השכירים ומדדי שעות העבודה למעשה של השכירים (לפי ענפי משנה מקובצים), מדדי פדיון התעשייה במחירים קבועים (המאפשרים חישוב של השינוי הריאלי בפדיון התעשייתי) ונתונים על ניידות מועסקים בתעשייה. נוסף על כך, מפורטים הנתונים על הפדיון והתעסוקה לפי עוצמה טכנולוגית: טכנולוגיה עילית, טכנולוגיה מעורבת-עילית, טכנולוגיה מעורבת-מסורתית וטכנולוגיה מסורתית. בין הממצאים: פדיון התעשייה ב-2009 הסתכם בכ-327 מיליארדי ₪, לעומת 363 מיליארדי ₪ ב-2008; המכירות לשוק המקומי היוו 58% מהפדיון; המפעלים שמכירותיהם הגיעו ליותר מ-100 מיליוני ₪ היוו 4.1% מכלל מפעלי התעשייה, והועסקו בהם 50.7% מכלל העובדים בתעשייה; המכירות של המפעלים הללו הגיעו ל-77% מכלל הפדיון בתעשייה; ב-2009 נאמד מספר המשרות בתעשייה ב-345,000 בממוצע בחודש, לעומת 363,000 ב-2008; 5% מהעובדים בתעשייה הועסקו באמצעות חברות כוח-אדם; העלות הממוצעת לשעת עבודה בתעשייה הסתכמה ב-72 ₪, לעומת 69 ₪ ב-2008; מחצית מהייצוא התעשייתי ב-2009 נבע ממפעלים המסווגים כענפי טכנולוגיה עילית; במדד הייצור התעשייתי חלה ירידה של 6% ב-2009.

(תעשייה; מדדים כלכליים; ייצור; ייצוא; פדיון; מפעלי תעשייה; תעסוקה; שכר; מתודולוגיה סטטיסטית)

230

מחקר ופיתוח עסקי, 2008
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1452, ירושלים 2011' (עברית ואנגלית), בשיתוף עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה:
www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאות תוצאות תת-סקר מחקר ופיתוח במגזר העסקי לשנת 2008, מתוך סקר חדשנות 2008-2006. הסקר נעשה על-ידי הלמ"ס, בהזמנת המועצה הלאומית למחקר ופיתוח ומשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. כמו כן, מוצגות תוצאות של שני סקרים בתחום המחקר והפיתוח (מו"פ) לשנת 2008 במגזר העסקי: 1) סקר מו"פ בענף שירותי מחשוב (תוכנה) ובענף מחקר ופיתוח, הכולל גם חברות הזנק, חממות טכנולוגיות ומכוני מחקר. סקר זה נערך בקרב מדגם של חברות מתוך אוכלוסיית החברות המסווגות בענפים אלה וחברות שפנו לקבלת מימון ממקורות ממשלתיים ומקרנות בין-לאומיות למו"פ; 2) סקר מו"פ בענף התעשייה, אשר נערך בקרב מדגם של מפעלים, המבוסס על אוכלוסיית המפעלים העוסקים במו"פ, כפי שהתקבלה ב"סקר חדשנות בתעשייה 1997", על רשימת מפעלים שפנו לקבלת מימון ממקורות ממשלתיים ומקרנות בין-לאומיות ב-2008-1997 ועל רשימת חברות חדשות שהחלו בפעילותן. סקרים אלה נועדו, בין היתר, לסייע בחישוב ההוצאה הלאומית למו"פ, להעריך את הצמיחה הנובעת מחידושים טכנולוגיים ולסייע בהכוונת המו"פ. בחלק הראשון של הפרסום מוצגים נתוני המו"פ במגזר העסקי כולו, בחלק השני מוצגים הנתונים בענפי שירותי מחשוב ומו"פ, ובחלק השלישי מפורטים הנתונים לפי ענפי התעשייה השונים. הנתונים כוללים: מועסקים (לפי משתנים שונים), משרות, הוצאות, הכנסות, השקעות, מימון ופדיון.

(מחקר ופיתוח; מפעלי תעשייה; תעשייה עתירת-ידע; טכנולוגיה; חדשנות; מחשוב; מימון; השקעות)

231

וסרטל, דניאל; פריזט, שלומי:
השפעת התמיכה הממשלתית במו"פ תעשייתי על המשק הישראלי

"הרבעון לכלכלה", 1:57 (2010), עמ' 143-99 (עברית, סיכום באנגלית).

המחקר המתואר במאמר זה נעשה במטרה לכמת את השפעת התמיכה הממשלתית במחקר ופיתוח (מו"פ) תעשייתי על המשק הישראלי ולספק לקובעי המדיניות אומדן בנוגע לתוספת התוצר הצפויה להתקבל עבור כל שקל נוסף של תמיכה ממשלתית במו"פ בתעשייה בישראל. הניתוח האקונומטרי נעשה בשני שלבים: 1) אמידת השפעת התמיכה הממשלתית על הוצאות המו"פ של החברות; 2) אמידת השפעות המו"פ על התוצר של החברות באופן ישיר (מו"פ עצמי) ובדרך זליגה (spillover) מחברות אחרות. הממצאים העיקריים הם כדלקמן: התמיכה הממשלתית יוצרת מו"פ חדש שלא היה מתבצע במשק ללא התמיכה הממשלתית, וזאת בהיקף כולל הנע בין פי שניים לפי שלושה מסכום המענק הממשלתי; התשואה הכוללת למשק הנובעת מתמיכה ממשלתית במו"פ היא גבוהה, כאשר זליגת המו"פ העיקרית נובעת מחברות בינוניות וגדולות (מחזור מכירות של 300-50 מיליוני ₪) ומחברות ענק (מחזור מכירות של יותר מ-300 מיליוני ₪). עבור חברה בינונית-גדולה מתקבל מכפיל מינימלי של פי חמישה עד פי שישה בין ההשקעה הממשלתית לבין התוספת העתידית הכוללת לתוצר התעשייה (למענק של 5 מיליוני ₪), ועבור חברות ענק מתקבל מכפיל מינימלי של פי אחד וחצי עד פי שניים. בסוף המאמר מובאות המלצות למדיניות בתחום עידוד המו"פ.

(מחקר ופיתוח; תעשייה; חברות עסקיות; התערבות ממשלתית; השקעות; מימון; מדדים כלכליים)

232

סקר הציפיות בתעשייה לחודשים יולי-ספטמבר 2011
אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל, תל-אביב 2011, 21 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של התאחדות התעשיינים בישראל:
www.industry.org.il.

סקר זה נעשה ביוני-יולי 2011, והשתתפו בו כ-200 חברות תעשייה. על-פי דיווחי החברות, ברבע השני של 2011 חל גידול של כ-5.5% בקצב צמיחת תפוקת התעשייה, לעומת כ-16% ברבע הקודם (38% מהחברות דיווחו על גידול בתפוקתם ו-28% דיווחו על ירידה), גידול של כ-1% במכירות לשוק המקומי, לעומת כ-12% ברבע הקודם (34% מהחברות דיווחו על עלייה ו-30% דיווחו על ירידה) וגידול של כ-6% במשלוחי הייצוא, לעומת 16% ברבע הקודם (44% מהחברות דיווחו על גידול ו-29% דיווחו על קיטון). גידול של כ-7% נרשם בקליטת עובדים בתעשייה, לעומת 12% ברבע הקודם (24% מהחברות דיווחו על קליטת עובדים ו-12% דיווחו על פיטורים); גידול של כ-11% נרשם בקצב השקעות התעשייה בנכסים קבועים, לעומת 7% ברבע הקודם (32% מהחברות דיווחו על גידול ו-12% דיווחו על ירידה). חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל דיווחו על עלייה של 23% בתפוקתן, בדומה לרבע הקודם (46% מחברות אלו דיווחו על עלייה ו-11% דיווחו על ירידה) ועל האצה קלה בקצב ההשקעות. חברות התעשייה צופות שברבע השלישי של 2011 תהיה צמיחה מהירה בקצב דומה לזה שהיה ברבע הראשון (45% צופות עלייה ו-20% צופות ירידה), מאזן נטו חיובי של כ-5% במצבת העובדים (26% מהחברות צופות גידול ו-13% צופות פיטורים), גידול של כ-11% במכירות לשוק המקומי (41% מהחברות צופות עלייה ו-22% צופות ירידה) וגידול של כ-4% במשלוחי הייצוא (38% מהחברות צופות גידול ו-24% צופות קיטון). כן צופות החברות גידול של כ-9% בהשקעות בנכסים קבועים (29% צופות גידול ו-9% צופות ירידה). חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל צופות גידול של כ-17% בתפוקתן ברבע השלישי של 2011 (43% מהחברות צופות עלייה ו-9% צופות ירידה).

(מפעלי תעשייה; תפוקה; השקעות; ייצוא; רווחיות; מימון; תעסוקה)

233

סקר הציפיות בתעשייה לחודשים אוקטובר-דצמבר 2011
אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל, תל-אביב 2011, 22 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של התאחדות התעשיינים בישראל:
www.industry.org.il.

סקר זה נעשה בספטמבר-אוקטובר 2011, והשתתפו בו 193 חברות תעשייה. על-פי דיווחי החברות, ברבע השלישי של 2011 חל גידול של כ-5% בקצב צמיחת תפוקת התעשייה, לעומת כ-6% ברבע הקודם וכ-15% ברבע הראשון (38% מהחברות דיווחו על גידול בתפוקתן ו-31% דיווחו על ירידה), גידול של כ-1% במכירות לשוק המקומי, בדומה לרבע הקודם (33% מהחברות דיווחו על עלייה ו-32% דיווחו על ירידה) וירידה של כ-4% במשלוחי הייצוא, לעומת עלייה של כ-6% ברבע הקודם (36% מהחברות דיווחו על גידול ו-38% דיווחו על קיטון). גידול של כ-5% נרשם בקליטת עובדים בתעשייה, לעומת כ-7% ברבע הקודם; גידול של כ-9.5% נרשם בקצב השקעות התעשייה בנכסים קבועים, לעומת כ-11% ברבע הקודם. חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל דיווחו על עלייה של 6% בתפוקתן, לעומת 23% ברבע הקודם (35% מחברות אלו דיווחו על עלייה ו-25% דיווחו על ירידה) ועל גידול בקצב ההשקעות. חברות התעשייה צופות שברבע הרביעי של 2011 יהיה מאזן נטו שלישי בתפוקתן בשיעור של 1% (35% מהחברות צופות ירידה בתפוקתן ו-33% צופות עלייה), מאזן נטו שלילי של כ-2% במצבת העובדים (19% מהחברות צופות פיטורי עובדים ו-17% צופות גידול במצבת), ירידה של כ-4% במכירות לשוק המקומי (35% מהחברות צופות ירידה ו-30% צופות עלייה), ירידה של כ-1% במשלוחי הייצוא וגידול של כ-8% בהשקעות בנכסים קבועים. חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל צופות גידול של כ-2% בתפוקתן ברבע הרביעי של 2011 (39% מחברות אלו צופות גידול בתפוקתן ו-33% צופות נסיגה).

(מפעלי תעשייה; תפוקה; השקעות; ייצוא; רווחיות; מימון; תעסוקה)

234

סקר: מצב וציפיות העסקים היצרניים הקטנים במחצית שנת 2011
המחלקה הכלכלית, התאחדות המלאכה והתעשייה, תל-אביב 2011, 6 עמ'.

בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר שנערך ביולי 2011 בקרב מדגם מייצג של 70 חברות בתחומי המלאכה והתעשייה הזעירה. במסגרת הסקר נבדקו השינוי היחסי במצב העסקים הקטנים במחצית הראשונה של 2011. בין הממצאים: בקרב 28% מהעסקים המצב היחסי הוטב במחצית הראשונה של 2011 (לעומת 54% שדיווחו שמצבם הוטב בסוף 2010), בקרב 44% מהעסקים המצב נותר ללא שינוי (27% בסוף 2010), ובקרב 28% מהעסקים המצב הורע (19% בסוף 2010); להערכת 45% מהעסקים, במחצית השנייה של 2011 לא יירשם שינוי של ממש בפעילותם (50% בסוף 2010), 22% העריכו שהיקף פעילותם יגדל (40% בסוף 2010), ו-33% העריכו שהיקף פעילותם יקטן (10% בסוף 2010); על-פי דיווחי התעשיינים, ב-11% מהעסקים השתפר תזרים המזומנים במחצית הראשונה של 2011, ב-59% מהעסקים הוא נותר יציב וב-30% הוא הורע; ב-9% מהעסקים שיעור הרווחיות במחצית הראשונה של 2011 השתפר, ב-59% הוא נותר יציב וב-32% הוא הורע; 54% מהעסקים דיווחו על יציבות ברמת ההזמנות לביצוע במחצית הראשונה של 2011, 19% דיווחו על גידול בהזמנות, ו-27% דיווחו על ירידה; בסך הכל, רק בכ-30% מהעסקים חל שיפור במשתנה כלשהו של הפעילות העסקית (המלאי, ההזמנות, הרווחיות, הייצוא או תזרים המזומנים); בקרב 75% מהעסקים לא חל במחצית הראשונה של 2011 שינוי בהיקף האשראי וברמת הבטחונות שהבנק דרש, ב-11% מהעסקים חל גידול וב-14% חל קיטון, לצד החמרה ברמת הבטחונות הנדרשת.

(עסקים קטנים; תעשייה; רווחים; אשראי)

235

סקר: תעסוקת נשים בעסק היצרני הקטן
המחלקה הכלכלית, התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל, תל-אביב 2011, 8 עמ'.

סקר תעסוקת נשים במגזר העסקים היצרניים הקטנים נערך בקרב מדגם מייצג של 70 חברות המעסיקות עד 40 עובדים (ב-88% מעסקים אלה הועסקו פחות מ-20 עובדים). זאת, בענפי המתכת, האלקטרוניקה, הציוד רפואי, הדפוס, הרהיטים, הגומי והפלסטיק והמזון. הסקר מספק לראשונה נתונים בנוגע למאפייני תעסוקת הנשים במגזר זה. בין הממצאים: ב-41% מהעסקים נשים היו מבעלי העסק (93% מהעסקים הללו היו עסקים משפחתיים); ב-95% מהעסקים שבמדגם הועסקו נשים; ארבע נשים בממוצע הועסקו בעסק יצרני קטן; 88% מהנשים הועסקו במשרה מלאה; 52% מהנשים המועסקות היו בגילים 45-25, 44% היו מעל גיל 45, ו-4% היו מתחת לגיל 25; תחומי העיסוק הבולטים של הנשים היו יצור/תפעול (31%), מזכירות/פקידות (28%), כספים (20%) ושיווק/מכירות (12%); 24% מהנשים נמצאו בתפקידי ניהול – מתוכן, 30% בתחום ניהול הכספים, 23% בשיווק/מכירות, 16% בניהול הייצור והתפעול, 13% בניהול כל העסק, 10% בניהול רכש ו-8% בניהול משאבי אנוש; שכרן של 82% מהמועסקות נמצא זהה לשכר הגברים באותו תפקיד (על-פי דיווח בעל/ת העסק); 62% מבעלי העסקים היצרניים הקטנים סברו שיש להגדיל את השתתפות הנשים בכוח העבודה באמצעות תמריצי מיסוי, 57% סברו שיש לעשות זאת באמצעות סבסוד מעונות יום, 25% תמכו באכיפת חוקי העבודה הנוגעים לתעסוקת נשים, ו-7% סברו שיש להרחיב את ההכשרה והחינוך הטכנולוגי-תעשייתי.

(עסקים קטנים; נשים עובדות)

236

סקר: פיתוח מוצרים בעסק היצרני הקטן
המחלקה הכלכלית, התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל, תל-אביב 2011, 4 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ההתאחדות: www.aci.org.il.

פיתוח מוצרים במהלך מחזור חיי העסק מאפשר לעסק היצרני הקטן להשיג/לשמר יתרון תחרותי מתמשך בשוק. לפיכך, תכנון, חשיבה מוקדמת וגיבוש אסטרטגיה בתחום פיתוח מוצרים הם חשובים באסטרטגיה העסקית. בסקר זה נבחנו לראשונה היבטים שונים הנוגעים לפיתוח מוצרים בעסק הקטן. הסקר נערך בקרב חברות הפעילות בתחומי התעשייה והמלאכה הזעירה והחברות בהתאחדות המלאכה והתעשייה מהענפים הבאים: מתכת, רהיטים, דפוס, פלסטיק, הלבשה, כלי כסף, מזון, מוצרי תשתית, תמרוקים וכימיה. בין הממצאים: 55% מהעסקים עוסקים בפיתוח מוצרים, ומתוכם 57% עבור השוק המקומי, 31% לשוק המקומי ולייצוא ו-12% לייצוא בלבד; הסיבות העיקריות שצוינו לפיתוח מוצרים היו דרישת לקוחות (34%), מאפייני השוק – היבטי תחרות או שינויי מגמה (21%), יישום אסטרטגיה עסקית (20%), רעיון עסקי (14%) וקידמה טכנולוגית (11%); ב-70% מהעסקים שדיווחו על פיתוח מוצר בוצע כל התהליך במפעל עצמו, וב-30% מהעסקים נעשה תהליך הפיתוח בשיתוף עם גורמים חיצוניים (הייצור נעשה במפעל); העוסקים בפיתוח מוצרים הם מהנדסים (34%), מעצבים תעשייתיים (23%), אנשי פיתוח (15%), בעלי המפעל (18%) ועובדי ייצור (10%); ההוצאה השנתית הממוצעת הישירה לפיתוח מוצרים בעסק היצרני הקטן היתה כ-100,000 ₪, וההוצאה הישירה השנתית לפיתוח מוצרים בכלל מגזר העסקים היצרניים הקטנים נאמדה בכ-580 מליוני ש"ח (כ-1.2% מסך הפדיון הכולל במגזר זה, בהשוואה לשיעור ממוצע של כ-3.5% בכלל התעשייה).

(עסקים קטנים; תעשייה; ייצור; טכנולוגיה; מחקר ופיתוח)

237

גץ, דפנה; לק, ערן; סגל, ורד ואחרים:
הערכת תוכנית נופר
מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית, הטכניון, חיפה 2010, 104 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד:
www.neaman.org.il.

תכנית "נופר" של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נועדה לסייע לקידום תחומי הביוטכנולוגיה והננוטכנולוגיה. התכנית מאפשרת לחוקרים מהאקדמיה להמשיך בביצוע תכנית מחקר יישומי, שכבר לא מתאים לתמיכה מקרנות מחקר תחרותיות, המיועדות לקידום המחקר הבסיסי והבאתו לשלב שבו גורמים תעשייתיים יגלו בו עניין. במלאת עשור לתכנית, התבקש מוסד שמואל נאמן לבדוק את יעילות התכנית ואת גורמי ההצלחה/כישלון של פרויקטים. במסגרת המחקר הופצו שאלונים לחוקרים באקדמיה שהשתתפו בתכנית, לחוקרים שנדחו ולמובילי פרויקטים בחברות תעשייה שליוו את התכנית. כמו כן, נערכו ראיונות עם אישים המעורבים בתכנית. בין הממצאים: 78% מהפרויקטים בתחום הננוטכנולוגיה ו-55% בתחום הביוטכנולוגיה אושרו; 63% מהחוקרים שהפרויקט שלהם אושר ניסו למסחר את הרעיון טרם ההגשה ל"נופר", לעומת 20% מהחוקרים שמחקרם נדחה; 54% מהחוקרים ו-62% מנציגי החברות המלוות העריכו את תרומת החברה המלווה להתקדמות הפרויקט כבינונית/גבוהה; 63% מהפרויקטים שאושרו לחוקרים באקדמיה זכו להמשך תמיכה לאחר "נופר"; 66% מהתכניות שנדחו על-ידי ועדת "נופר" זכו להמשך; נציגי החברות דיווחו כי 36% מהפרויקטים המשיכו לאחר שפרויקט "נופר" הסתיים; 34% מהחוקרים שמחקרם אושר דיווחו כי הוגשה בקשה לפטנט עקב "נופר", 25% דיווחו כי נרשם פטנט, 18% טענו שפותח אב-טיפוס, ו-28% טענו שפותחה טכנולוגיה חדשה עקב הפרויקט; נציגי החברות דיווחו על תוצרים כדלקמן: 18% על הגשת בקשה לפטנט, 11% על רישום פטנט, 21% על פיתוח אב-טיפוס ו-14% על פיתוח טכנולוגיה חדשה; הן החוקרים מהאקדמיה והן נציגי החברות המלוות הביעו שביעות רצון בינונית ומטה ממשך הזמן ומהיקף התקציב של הפרויקט.

(מחקר ופיתוח; ביוטכנולוגיה; אוניברסיטאות; חוקרים; תעשייה עתירת-ידע; חברות עסקיות; טכנולוגיה; פטנטים; מדיניות ממשלתית)

238

Israel Association of Electronics and Software Industries - Overview 2011
Israel Association of Electronics and Software Industries, Tel-Aviv 2011, 32 pages. The presentation appears on the Association's Website: www.iaesi.org.il.

בפרסום שנתי זה מוצגים נתונים על אודות תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה בישראל. בין הממצאים: לישראל יש שיעור הבקשות הגבוה ביותר לרישום פטנטים בארצות-הברית לנפש; בישראל נמצא שיעור המדענים והמהנדסים הגבוה ביותר בעולם ביחס לאוכלוסייה – 140 לכל 10,000 תושבים (83 בארצות-הברית, 80 ביפן ו-60 בגרמניה); שיעור ההשקעה במחקר ופיתוח (מו"פ) כאחוז מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) בישראל ב-2009 היה 4.3% – השיעור הגבוה ביותר בעולם; מכירות תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה הישראליות הסתכמו ב-2010 בכ-23.471 מיליארדי $ (כ-19.867 מיליארדי $ מתוכם לייצוא); ב-2009 הועסקו בתעשיות האלקטרוניקה כ-68,000 עובדים (כ-72,000 ב-2008 וכ-59,000 ב-1999); ב-2009 הועסקו בתעשיות התוכנה כ-83,000 עובדים (כ-87,000 ב-2008 וכ-80,000 ב-2007); התוצר של חברות הטכנולוגיה העילית הישראליות מתחלק לתוכנה (כ-22%), ציוד תקשורת אזרחי (כ-23%), ציוד תעשייתי (כ-18%), רכיבים (כ-14%), ציוד ביטחוני (כ-16%) ומערכות רפואיות (כ-7%); הייצוא של תעשיות הטכנולוגיה העילית היווה כ-44% מסך הייצוא של התעשייה הישראלית ב-2009, לעומת כ-28% ב-1999.

(תעשייה עתירת-ידע; אלקטרוניקה; תוכנה; תקשורת; מחקר ופיתוח; חדשנות; ייצוא)

239

חברת החשמל לישראל בע"מ: דין וחשבון סטטיסטי לשנת 2010
חברת החשמל לישראל בע"מ, חיפה 2011, 68 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של חברת החשמל:
www.iec.co.il.

פרסום זה כולל לוחות ודיאגרמות שבהם מידע רב בנוגע לייצור ולצריכת החשמל בישראל ב-2010. הפרסום מורכב משישה פרקים, כדלקמן: ייצור ומסירה; צריכת החשמל; הכנסות ממכירת חשמל; אזורים מינהליים; השוואה בין-לאומית; נתונים היסטוריים. בין הממצאים: ייצור החשמל ב-2010 (ללא יצרנים פרטיים) הסתכם בכ-56.1 מיליארדי קוט"ש – 61% באמצעות פחם, 36.6% באמצעות גז, 1.5% באמצעות סולר ו-0.9% באמצעות מזוט; צריכת החשמל הסתכמה בכ-51.98 מיליארדי קוט"ש; הצרכנים הראשיים לפי מגזרים היו המגזר הביתי (30%), המגזר המסחרי-ציבורי (33%) והמגזר התעשייתי (20.5%); צריכת החשמל הביתית הסתכמה בכ-15.33 מיליארדי קוט"ש, והצריכה הממוצעת לצרכן היתה כ-7,615 קוט"ש; משקי-בית בעשירון העליון צרכו 26.2% מסך הצריכה הביתית, יותר מצריכת חמשת העשירונים הנמוכים ביחד; צריכת החשמל בישובים חקלאיים הסתכמה בכ-1.61 מיליארדי קוט"ש, וצריכת החשמל בתעשייה הסתכמה בכ-10.64מיליארדי קוט"ש; צריכת החשמל לשאיבת מים הסתכמה בכ-3.03 מיליארדי קוט"ש; המחיר הממוצע לקוט"ש למשקי-בית ב-2010 היה 42.76 אגורות; כבשנים קודמות, תעריף החשמל לצריכה ביתית בישראל היה נמוך יחסית למדינות אירופה וגבוה יותר מאשר בארצות-הברית.

(חשמל; דלק; צריכה; ייצור; אנרגיה; מחירים)

240

 

חוברות קודמות

 

 

 

 

שנה

 

 

154

153

2011

X

X

152

151

2010

X

X

150

149

2009

X

X

X

148

2008

147

X

146

145

2007

144

143

142

141

2006

140

139

138

137

2005

136

135

134

133

2004

132

131

130

129

2003

128

127

126

125

2002

124

123

122

121

2001

120

119

118

117

2000

116

115

114

113

1999

112

111

110

109

1998

108

107

106

X

1997

כל הזכויות שמורות © 1997- מדינת ישראל ,ראה תנאי שימוש