001

שנתון סטטיסטי לישראל, 2009, מס' 60

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ירושלים 2009, 1118 עמ', שתי מפות ותקליטור (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il, כולל מפות ותרשימים.

השנתון הסטטיסטי לישראל כולל מידע עדכני בתחומים רבים הנוגעים לחברה ולכלכלה בישראל. רוב הנתונים מתייחסים לשנת 2008 ומוצגים בהשוואה לנתוני שנים קודמות. השנה מופיעים בשנתון כמה לוחות ותרשימים חדשים בנושאים של חברה ורווחה, חינוך והשכלה, סדר ציבורי, חשבונות לאומיים, השוואות בין-לאומיות ועוד. השנתון מורכב מ-28 פרקים, כדלקמן: מאפיינים גאופיזיים; אוכלוסייה; תנועה טבעית; עלייה והגירה;
משקי-בית ומשפחות; בריאות; חברה ורווחה; חינוך והשכלה; תרבות, בידור וספורט; ממשלה ורשויות מקומיות; סדר ציבורי; עבודה ושכר; מחירים; חשבונות לאומיים; מאזן תשלומים; סחר חוץ; שוקי הכספים וההון; עסקים; חקלאות; תעשייה; אנרגיה ומים; בינוי; תיירות ושירותי הארחה; תחבורה ותקשורת; בנקים; מחקר ופיתוח; איכות סביבה; השוואות בין-לאומיות. בתחילתו של כל פרק מובאים הסברים והגדרות, מקורות הנתונים, דרכי החישוב וכן רשימת פרסומים נבחרים שיצאו בנושא שאליו מתייחס הפרק. לשנתון מצורף תקליטור, הכולל את התוכן המלא של השנתון וכן תרשימים צבעוניים המבוססים על נתוני השנתון.

(שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; תנועה טבעית; עולים; משקי-בית; בריאות; רווחה; חינוך; תרבות; פעילויות פנאי; עבריינות; תעסוקה; הכנסה; מחירים; בנקים; חשבונות לאומיים; מאזן התשלומים; שוק ההון; ממשלה; שלטון מקומי; בחירות; חקלאות; תעשייה; מו"פ; חשמל; מים; בינוי; דיור; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת; אקלים; איכות הסביבה; תאונות דרכים; כבישים; יישובים)

002

הגורמים העונתיים וגורמי ההתאמה מראש ל-2009, מגמות ל-2005-2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ירושלים 2009 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

סדרות עתיות חברתיות-כלכליות משמשות לחקר ולמעקב אחרי התפתחות מגמות ולאיתור נקודות-מפנה או שינויים בפעילות החברתית-כלכלית במשק. אמידת שינויים אלה קשה יותר אם היא מתבססת על נתונים מקוריים, הכוללים לא רק את המגמה שבה מתעניינים אלא גם תנודות הנובעות מהשפעות עונתיות, שינויים במספר ימי הפעילות במשק ובתאריכי החגים והשפעות לא-סדירות אחרות. כדי לאמוד את המגמה בסדרות עתיות, יש לנכות את ההשפעות העונתיות והשתנות תאריכי החגים וימי הפעילות ולאחר מכן לנטרל את השפעת אי-הסדירות. בפרסום זה, מוצגים גורמי ההתאמה מראש להשפעת החגים וימי הפעילות והגורמים לניכוי השפעת העונתיות לשנת 2009 עבור יותר מ-400 סדרות המתפרסמות באופן שוטף ב"ירחון הסטטיסטי לישראל" ובפרסומים אחרים של הלמ"ס. בהמשך, מובאים נתונים מקוריים, נתונים מנוכי עונתיות ונתוני מגמה לשנים 2005 עד 2009 עבור מדדים חברתיים-כלכליים עיקריים במשק. נוסף על כך, מוצגים תרשימים של גורמי חג וימי פעילות, גורמים עונתיים וגורמים לא-סדירים ואחוז השינוי במגמה לעומת החודש (הרבע) הקודם. בנספח לפרסום מוצגים נתונים על שינויים במועדי החגים העבריים וימי הפעילות בישראל ל-2020-1980.

(מתודולוגיה סטטיסטית; סדרה עתית; עונתיות; מדדים חברתיים-כלכליים)

003

גובמן, יורי:

שימוש בשיטות סטוכסטיות לביון וחיוץ של סדרות עתיות

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 44 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2009, 50 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

במקרים רבים, נתונים על אודות תופעות כלכליות-חברתיות זמינים בתדירות נמוכה, וקיימת דרישה לנתונים אלה בתדירות גבוהה יותר. בסטטיסטיקה הרשמית, על הנתונים להיות זמינים מדי תקופה קצובה מראש (חודש, רבעון, שנה), כאשר נדרשת התאמה של נתונים אלה לנתון הזמין בתדירות נמוכה. התאמה זו חייבת להיות מלאה ומדויקת, כדי למזער סטייה בין סדרות האומדנים השונות. כמו כן, יש למנוע סתירות בין מקורות מידע שונים. לשם בניית סדרה העונה על דרישות אלו נהוג להשתמש בסדרה עתית אחרת שזמינה בתדירות הרצויה ומתארת תופעה כלכלית-חברתית דומה, הנקראת אינדיקטור. בניית סדרה עתית בתדירות גבוהה על סמך האינדיקטור ועל סמך הנתונים בתדירות נמוכה, בתוך הטווח של הנתונים בתדירות נמוכה, ידועה כבעיית ביון סדרות עתיות. אותה פעולה הנעשית מחוץ לטווח הנתונים בתדירות נמוכה ידועה כבעיית חיוץ. בעבודה הנוכחית נדונו שיקולים מנחים לבחירת האינדיקטור לסדרה הנאמדת. במסגרת העבודה, מוצגת שיטת בדיקה העונה על השאלה בדבר מידת הדמיון בין התופעה המתוארת על ידי האינדיקטור לבין התופעה הנאמדת שידועה בתדירות נמוכה בלבד. דגש הושם בעבודה על בעיית החיוץ, תוך העת מדדים לטיב החיוץ. לנושא זה יש חשיבות רבה בסטטיסטיקה הרשמית עקב הדרישה למזעור היקף העדכונים בסדרות עם קבלת הנתון העדכני בתדירות נמוכה. לבסוף, נקבעו קריטריונים לבחירת המודל הטוב ביותר לביצוע ביון וחיוץ בסדרות עתיות.

(שיטות מחקר; ניתוח סטטיסטי; מדדים חברתיים-כלכליים; סדרה עתית)

004

פני החברה בישראל – דו"ח מס' 2

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 2 בסדרה, ירושלים 2009, 228 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בדו"ח זה, השני בסדרה, מוצגים היבטים חברתיים של עוני ומצוקה חברתית בישראל. הדו"ח מתבסס על הסקר החברתי של הלמ"ס ועל סקרי כוח-אדם והכנסות, והוא כולל השוואות עם מדינות האיחוד האירופי וארגון ה-OECD. השנה הושם דגש בדו"ח על פערים בין המינים בנושאים שונים. הדו"ח מורכב משמונה פרקים, כדלקמן: 1) מצוקה חברתית, כלכלית ותעסוקתית (ויתור על מזון, תרופות וכו' עקב מצוקה כלכלית, מאפייני תעסוקה, אבטלה והכנסה, תנאי דיור, מצב רגשי ועוד); 2) עוני והדרה חברתית בהשוואה למדינות האיחוד האירופי (מדדי עוני, חלוקת ההכנסות, סיכון לעוני והקשר שבין תעסוקה לעוני והדרה חברתית); 3) שירותי רווחה (פניות למחלקות לשירותים חברתיים, סוגי הפניות וסיבותיהן); 4) חינוך והשכלה (שירותי חינוך, הישגים לימודיים, נשירה מבית-הספר, מאפייני כוחות ההוראה בישראל, ההוצאה הלאומית לחינוך ועוד); 5) בריאות (תוחלת חיים, תמותת תינוקות, הריון, עישון, השמנת-יתר, הערכה עצמית של הבריאות, שימוש בשירותי הבריאות ועוד); 6) תחבורה ותאונות דרכים (נתוני תאונות הדרכים בהתפלגויות שונות, נתוני הנפגעים בתאונות ומאפייני הנהגים המעורבים בתאונות); 7) חוק וסדר (עבריינים מבוגרים וצעירים, נפגעי עבריינות, פתיחת תיקים פליליים ושביעות רצון ממערכת אכיפת החוק); 8) איכות הסביבה (מדדי סביבה ברשויות המקומיות ועמדות הציבור כלפי נושאי סביבה). כל פרק כולל מבוא, הגדרות והסברים, פירוט של מקורות הנתונים וממצאים עיקריים. הדו"ח מתוכנן להתפרסם מדי שנה, והוא יכלול נושאים קבועים ונושא מתחלף שיסוקר בהרחבה.

(תנאי מחייה; רווחה רגשית; שירותי רווחה; ביטחון סוציאלי; רמת השכלה; חינוך; נשירה מלימודים; בחינות בגרות; הישגים לימודיים; שירותי בריאות; ביטוח בריאות; תוחלת חיים; הריון; לידה; תמותה; תמותת תינוקות; תאונות דרכים; נהגים; עבריינות; איכות הסביבה; תעסוקה; אבטלה; התנדבות; הבדלים בין המינים; חלוקת ההכנסות; הוצאות משפחה; עוני)

005

Israel in Statistics: 1948-2007
CBS, publication No. 93 in the "Statistilite" series, Jerusalem 2009, 19 pages. The publication appears also on the Bureau's Website: www.cbs.gov.il.

עלון זה הוא גרסא מעודכנת של העלון "שישים שנה בראי הסטטיסטיקה", שיצא לאור אשתקד לרגל שנת ה-60 לעצמאות ישראל. בעלון מוצגת בתמצות ההיסטוריה הדמוגרפית, החברתית והכלכלית של המדינה בנושאים הבאים: אוכלוסייה; חינוך; עבודה; דיור; רמת חיים; כלכלה; סחר חוץ; מדע וטכנולוגיה; תעשייה; חקלאות; בינוי; תחבורה; תיירות. בין הממצאים: אוכלוסיית ישראל גדלה ממיליון תושבים ב-1949 ל-7.2 מיליון ב-2007; חלקם של ילידי ישראל מכלל האוכלוסייה היהודית עלה מ-35% ב-1950 ל-70% ב-2007; חלקם של תושבי מחוזות הצפון והדרום באוכלוסיית המדינה עלה מ-19% ב-1948 ל-31% ב-2007; חלקם של הסטודנטים מכלל אוכלוסיית התלמידים עלה מ-1% ב-1949 ל-10% ב-2007; חלקם של בעלי 13+ שנות לימוד עלה מ-9% ב-1961 ל-42% ב-2007; שיעור משקי-הבית שבהם גרים 2+ אנשים בחדר ירד מ-24% ב-1975 ל-6% ב-2007; שיעור השתתפותם של גברים בכוח העבודה ירד מ-80% באמצע שנות ה-50' ל-62% ב-2007, בעוד ששיעור השתתפותן של נשים עלה מ-27% ל-51% בהתאמה; שיעור ההוצאה הממוצעת של משק-בית על רכישת מזון ירד מ-40% בשנות ה-50' ל-17% ב-2007; התוצר המקומי הגולמי במחירים קבועים צמח פי 6 בין 1950 ל-2007; משקלו של הייצוא התעשייתי (ללא יהלומים) מכלל הייצוא עלה מ-25% בשנות ה-50' ל-74% ב-2007; הייבוא ממדינות אסיה עלה מ-4% ב-1950 ל-21% ב-2007, ובמקביל ירד הייבוא מארצות-הברית מ-48% ל-17%; השטח הכולל של כבישים בישראל גדל מ-54,700 קמ"ר ב-1970 ל-144,600 קמ"ר ב-2007.

(אוכלוסייה; תנועה טבעית; דיור; בינוי; צפיפות חברתית; חינוך; חינוך גבוה; שוק העבודה; תעסוקה; צריכה; מוצרים בני קיימה; התפתחות כלכלית; מסחר בין-לאומי; מחקר ופיתוח; מדע; טכנולוגיה; תעשייה; חקלאות; תחבורה; תיירות; תשתיות)

006

חושן, מאיה; אסף-שפירא, יאיר; בלואר, איתן (עורכים):

שנתון סטטיסטי לירושלים, מס' 23 – 2008/2007

מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים 2009, 512 עמ' ומפה (עברית ואנגלית), בשיתוף עם עיריית ירושלים. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המכון: www.jiis.org.il.

שנתון זה כולל שפע של נתונים סטטיסטיים המקיפים נושאים רבים ומגוונים הנוגעים לעיר ירושלים. השנתון מורכב מ-16 פרקים, כדלקמן: שטח; אקלים ואיכות הסביבה; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה ועלייה; רמת חיים ורווחה; עבודה; תעשייה; שירותים ותשתיות; בינוי; תחבורה; תיירות; חינוך ותרבות; בריאות; סדר ציבורי; הכנסות והוצאות העירייה. בחלק מלוחות השנתון מוצגים לצד נתוני ירושלים גם נתוני תל-אביב וחיפה ונתונים
כלל-ארציים. כמו כן, רבים מן הלוחות כוללים השוואות לנתוני שנים קודמות. השנה נוספו 14 לוחות חדשים לשנתון, בין היתר בתחומי התחבורה, התעשייה והשירותים. מקורות המידע העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומחלקות שונות בעיריית ירושלים. רשימה מפורטת של המקורות מופיעה במבוא של כל פרק. כן מובאים הסברים להגדרות ולשיטות החישוב.

(ירושלים; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה פנימית; עולים; תעסוקה; שכר; קצבאות; עוני; תעשייה; בינוי; תחבורה; תאונות דרכים; תרבות; ספורט; עבריינות; חינוך; בתי-ספר; תלמידים; סטודנטים; תיירות; בתי-מלון; בריאות; שירותים; מים; חשמל; תקשורת; תשתיות; מוזיאונים; אקלים; איכות הסביבה; תקציבים)

007

ורדיאל, רמה (עורכת):

עיריית חולון - שנתון סטטיסטי, 2008-2005

האגף לתכנון אסטרטגי, מידע, מחקר והערכה, עיריית חולון, חולון 2009. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של העירייה (ראו: העיר חולון > שנתון סטטיסטי): www.holon.muni.il.

השנתון ה-11 של עיריית חולון כולל נתונים רבים על העיר חולון ועל פעילויותיה של העירייה במגוון רחב של תחומים. השנתון מורכב מ-15 פרקים, כדלקמן: שטח ואקלים; דמוגרפיה; רמת חיים ורווחה; עבודה; עסקים ותעשייה; תשתיות; בינוי ודיור; תחבורה; עיר הילדים (דמוגרפיה, חינוך, רווחה, בריאות, פעילויות לגיל הרך ופעילויות לילדים ולבני נוער); תרבות, ספורט ופנאי; בריאות ואיכות הסביבה; שירותים עירוניים; שירותים חברתיים וקהילתיים; תקציב וכוח-אדם; פרופיל אזורי שירות. בתחילתו של כל פרק מובא פירוט של מקורות הנתונים, הגדרות ותיאור של הממצאים העיקריים, ובהמשך מובאים לוחות, תרשימים ומפות. המקורות העיקריים ששימשו לעריכת השנתון הם יחידות של עיריית חולון וחברות עירוניות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המוסד לביטוח לאומי, משרד החינוך ומשרד הפנים. השנתון כולל השוואות לנתוני 14 יישובים נבחרים ולנתוני שנים קודמות.

(חולון; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; הגירה פנימית; מיצב חברתי-כלכלי; תעסוקה; שכר; קצבאות; עוני; עבריינות; פסולת; בינוי; תשתיות; מים; אקלים; שירותים קהילתיים; קופות-חולים; תחנות לבריאות המשפחה; שירותי רווחה; בתי-ספר; בחינות בגרות; חינוך מיוחד; סטודנטים; פעילויות פנאי; חוגים; מוזיאונים; תחבורה; תאונות דרכים; תקציבים)

008

רוזנברג, יהודה (עורך):

עיריית טבריה: שנתון העיר, מס' 15, 2009

היחידה למידע ולסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2008, 360 עמ'.

שנתון העיר טבריה כולל נתונים דמוגרפיים, פיסיים, כלכליים וחברתיים וכן נתונים על מערכת החינוך, התיירות, האקלים והגיאוגרפיה של טבריה. השנתון כולל השוואות לישובים עירוניים במחוז הצפון אשר אוכלוסייתם דומה בהיקפה לזו של טבריה, השוואות לשני יישובים שמחוץ למחוז הצפון (קריית-ים ואילת) והשוואות לנתונים כלל-ארציים. הפרק העוסק בתיירות כולל השוואות לערי תיירות אחרות בישראל (ירושלים, אילת, הרצליה, חיפה, נהריה, נתניה, תל-אביב ואזור ים המלח) ולנתונים כלל-ארציים. בסוף כל פרק נסקרים הממצאים העיקריים. המידע הכלול בשנתון מבוסס על פרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המוסד לביטוח לאומי, משרד החינוך, עיריית טבריה, המועצה הלאומית לשלום הילד, מרכז אדווה לחקר החברה בישראל, בנק ישראל ומשטרת ישראל. הפרסום כולל השוואות לנתוני שנים קודמות.

(טבריה; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה פנימית; עולים; ילדים; גני ילדים; תלמידים; בחינות בגרות; סטודנטים; פשעים; עבריינות נוער; שירותים חברתיים; תקציבים; בנייה; כבישים; ביוב; פסולת; מים; אקלים; תיירות; בתי-מלון; תעסוקה; שכר; גמלאות; קופות גמל)

009

לונגו, אילנה (עורכת):

נתניה: ספר נתונים סטטיסטיים, 2008

האגף לאיכות ותכנון, עיריית נתניה, נתניה 2009, 271 עמ' ו-7 מפות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה: www.netanya.muni.il.

פרסום זה מורכב השנה מ-15 פרקים, כדלקמן: שטח, אקלים ואיכות הסביבה; מבנה דמוגרפי; בנייה ודיור; תיירות; עסקים בעיר; תשתית; תחבורה; חינוך והשכלה גבוהה; תרבות, פנאי וספורט; שירותים חברתיים; רמת חיים; שירותי בריאות; שירותים עירוניים; עובדי העירייה; תקציב. בראשיתו של כל פרק מוצגים הגדרות ומקורות הנתונים. לגבי חלק מהנתונים מוצגת השוואה לערים אחרות. מקורות הנתונים העיקריים הם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המוסד לביטוח לאומי, משרדי ממשלה, מוסדות להשכלה ויחידות העירייה. השנה נוספו לשנתון נתונים שלא נסקרו בעבר בנושאים של רווחת התושבים ושירותי הבריאות העירונייים, במיוחד שירותים המסופקים על-ידי בית-החולים "לניאדו". בין הממצאים: מספר התושבים בנתניה בסוף 2008 היה כ-204,000 נפש; צפיפות האוכלוסין בעיר ב-2008 היתה 7.02 נפשות לדונם; מאזן ההגירה הפנימית בעיר הוא חיובי והסתכם ב-2008 ב-0.7%; 24.8% מתושבי העיר הם בני 18 ומטה, ו-15.3% הם בני 65 ומעלה; מתוך כ-100,000 טון פסולת שנאספו בעיר ב-2008, מוחזרו כ-13,700 טון – שיעור מחזור של 13.6%, לעומת 10.4% ב-2007.

(נתניה; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; הגירה פנימית; עולים; דיור; הוצאות משפחה; בנייה; תרבות; ספריות; בתי-ספר; גני ילדים; בחינות בגרות; ספורט; שירותים חברתיים; שירותי בריאות; קצבאות; תעסוקה; איכות הסביבה; אקלים; תחבורה; כלי-רכב; תאונות דרכים; תיירות; בתי-מלון; תעשייה; עסקים; תשתיות; חשמל; מים; שלטון מקומי; תקציבים)

010

לשם, אביב; ברנע, עומר (עורכים):

שנתון התנועה הקיבוצית מס' 6: נתוני שנת 2007

התנועה הקיבוצית, תל-אביב 2009, 40 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של התנועה: www.kibbutz.org.il (ראו: אגף כלכלה).

שנתון זה, השישי בסדרה, כולל שפע של נתונים על התנועה הקיבוצית, והוא מורכב משלושה חלקים, כדלקמן: אומדני פעילות (הכנסה מחקלאות, הכנסה מתעשייה, נכסים והתחייבויות, השקעות, תזרים מזומנים ועוד); אורחות חיים (מודל התפרנסות, ניהול, שכונות קהילתיות, מספר הנפשות בקיבוצים, הרכב האוכלוסייה, מאזן ההגירה וכו'); הסדרים והמשבר הכלכלי (פירוט ההסדרים ודרכי ההתמודדות של הקיבוצים עם המשבר). בין הממצאים: הרווח הנקי של הקיבוצים הסתכם ב-2007 ב-2.144 מיליארדי ₪, לעומת 2.753 מיליארדי ₪ ב-2006 ו-889 מיליוני ₪ ב-2003; סך ההכנסות של הקיבוצים ב-2007 הסתכם ב-28.555 מיליארדי ₪ - 19.085 מיליארדי ₪ מהתעשייה, 4.218 מיליארדי ₪ מהחקלאות, 3.106 מיליארדי ₪ ממסחר ושירותים ו-2.147 מיליארדי ₪ מעבודה וגמלאות; הוצאות המחייה בקיבוצים גדלו בין 2003 ל-2007 בכ-25% והסתכמו ב-2007 בכ-3.2 מיליארדי ₪; מתוך 221 קיבוצים שנתוני ההון העצמי שלהם נבדקו, ל-177 (80%) היה הון עצמי חיובי; הענפים המובילים בתעשייה הקיבוצית ב-2007 היו פלסטיקה וגומי (כ-45% ממחזור המכירות של כלל התעשייה הקיבוצית), מזון ומשקאות, מתכת ומכונות; חלוקת הקיבוצים ב-2008 לפי מודל התפרנסות היתה כדלקמן: 17 במודל המשולב, 175 במודל רשת הביטחון ו-64 במודל השיתופי; האוכלוסייה הקבועה בקיבוצים מנתה בסוף 2007 100,357 נפשות, לעומת 97,949 ב-2006; מספר העובדים בתעשייה הקיבוצית ב-2007 היה 45,970, לעומת 41,093 ב-2006.

(שנתונים [פרסומים]; קיבוצים; בני קיבוצים; תנועה טבעית; תעסוקה; רווחים; תעשייה; חקלאות; השקעות; הכנסה; שינוי חברתי; שינוי ארגוני; שימושי קרקע)

011

משקי-בית ומשפחות: תכונות דמוגרפיות – 2006-2005, על-פי סקרי כוח-אדם

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1369, ירושלים 2009 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים נתונים על משקי-בית ועל המשפחות בישראל ב-2006-2005. המעקב אחר משקי-בית והמשפחות לאורך זמן הוא הכרחי לאור ההתפתחויות החלות בהם ולאור המגמות הדמוגרפיות, החברתיות-תרבותיות והכלכליות המשפיעות עליהם ומושפעות מהם. הפרסום מבוסס על נתוני סקרי כוח-אדם של הלמ"ס, שבהם נחקרים מדי שנה כ-22,000 משקי-בית. באמצעות המשתנה "יחס קִרְבָה", המציין את קרבתן של הנפשות במשק-הבית לנציג
משק-הבית, ומשתנים דמוגרפיים כמו מין, גיל ומצב משפחתי, נבנו משתנים המאפיינים את מבנה המשפחה ואת סוג משק-הבית.  עבור כל פרט במדגם אפשר לזהות את הרכב
משק-הבית ואת מספר הדורות במשק-הבית שאליו הוא משתייך. אם הפרט גר במסגרת משפחה, אפשר לזהות את מבנה המשפחה ואת מקומו בה (בן זוג, הורה, ילד, אח וכו'). הממצאים מוצגים בשלושה חלקים, כדלקמן: 1) מאפיינים של משקי-הבית - מספר משקי-הבית וגודלם: תמונת-מצב לשנת 2006; שינויים לאורך זמן במספר משקי-הבית ובגודלם, 2006-1960; הרכב משקי-הבית; 2) מבנה המשפחות במשקי-הבית - זוגות ללא ילדים, משפחות עם ילדים (בכל גיל); קוהביטציה (זוגות לא-נשואים החיים יחד); 3) עולי 1990 ואילך מברית-המועצות לשעבר.

(משקי-בית; משפחה; גודל משפחה; עולים; דיור רב-דורי; משפחות חד-הוריות; קוהביטציה; תכונות דמוגרפיות; ילדים; קשישים)

012

לוחות תמותה שלמים של ישראל, 2007-2003

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 1373 בסדרת הפרסומים המיוחדים של הלשכה, ירושלים 2009, 38 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים לוחות תמותה שלמים לשנים 2007-2003. בלוחות מוצגים הנתונים (הסתברות למות ותוחלת חיים, כולל סטיות התקן ורווחי הסמך) בפירוט של גיל בשנים בודדות, לפי המינים. הנתונים מוצגים עבור כל האוכלוסייה, עבור יהודים ואחרים, עבור יהודים בנפרד ועבור ערבים בנפרד. בין הממצאים: תוחלת החיים בלידה לכלל האוכלוסייה בשנים 2007-2003 הגיעה ל-82 שנים בקרב נשים ול-78.1 שנים בקרב גברים; בקרב יהודים ואחרים, תוחלת החיים היתה 82.4 שנים לנשים ו-78.5 שנים לגברים; בקרב יהודים, תוחלת החיים היתה 82.4 שנים לנשים ו-78.8 שנים לגברים; בקרב ערבים, תוחלת החיים היתה 78.6 שנים לנשים ו-75.1 שנים לגברים. על-פי דו"ח ארגון הבריאות העולמי לשנת 2008, תוחלת החיים (בשנת 2006) של גברים בישראל היא שווה (נתונים מעוגלים) לזו שבקבוצת הארצות המובילות (יפן, שוודיה, אוסטרליה ושווייץ – 79 שנים); תוחלת החיים של נשים בישראל היא נמוכה בארבע שנים מזו שביפן (במקום הראשון - 86 שנים), והיא נמצאת בקבוצה שממוצע תוחלת החיים שלה הוא 82 שנים, יחד עם אירלנד, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, פורטוגל וניו-זילנד.

(תוחלת חיים; תמותה)

013

העלייה לישראל, 2006-2002

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 1365 בסדרת הפרסומים המיוחדים של הלשכה, ירושלים 2009, 102 עמ' (עברית ואנגלית), בשיתוף עם המחלקה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה מורכב מארבעה פרקים, כדלקמן: 1) העלייה לישראל בשנים 2006-1948 – פירוט על העולים בהתפלגויות לפי שנת/תקופת עלייה, מעמד הגירה, ארץ/יבשת מגורים אחרונה, ארץ לידה, דת, גיל ומין; 2) העלייה לישראל בשנים 2006-2002 – זהו הפרק המרכזי, שמובאים בו נתונים על העולים בהתפלגויות לפי יבשת לידה, ארץ מגורים אחרונה, ארץ לידה, גיל, מין, מצב משפחתי, מחוז וישוב המגורים הראשון בישראל, סוג אשרת הכניסה לישראל, מספר שנות לימוד, משלח-יד בחו"ל ועוד; 3) תיירים ששינו מעמדם לעולים או לעולים בכוח ב-2002 עד 2006, לפי שנת כניסה לישראל, ארצות מגורים אחרונות, מין, גיל, מצב משפחתי ומחוז מגורים ראשון בישראל; 4) אזרחים עולים בשנים 2006-2002 – פירוט לפי שנת עלייה, מין, גיל, יבשת לידה וארץ לידה. בין הממצאים: מאז הקמת המדינה ב-1948 עד 2006 הגיעו לישראל כשלושה מיליוני עולים, כ-39.3% מהם ממדינות ברית-המועצות לשעבר; בין 2002
ל-2006 הגיעו כ-118,000 עולים, כ-40% מברית-המועצות לשעבר (81.3% ב-2001-2000), 14% מאתיופיה (5.3%), 9% מצרפת (2.1%), 8% מארצות-הברית (2.4%) ו-7% מארגנטינה (2.3%).

(עולים; תכונות דמוגרפיות)

014

האוכלוסייה האתיופית בישראל: תכונות דמוגרפיות, 2006

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1367, ירושלים 2009, 85 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

אוכלוסיית עולי אתיופיה מנתה בסוף 2006 כ-106,700 איש - כ-76,100 עולים וכ-34,600 ילידי ישראל. בפרסום זה מוצגים מאפייניהם הדמוגרפיים של עולי אתיופיה. הנושאים הנדונים הם: מבנה גילים, תפרוסת גאוגרפית, הגירה פנימית, נישואין וגירושין, מצב משפחתי ופריון ילודה. בין הממצאים: ילידי ישראל מהווים כ-31% מבני העדה; משקלם של בני 14-0 הוא מעט יותר משליש, לעומת כרבע בכלל האוכלוסייה היהודית; 47% מבני העדה הם בגיל העבודה, לעומת 55% בכלל האוכלוסייה היהודית; שיעור הפריון הכולל (מספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) בקרב נשים ממוצא אתיופי הוא 2.51, לעומת 2.67 בקרב ישראליות וותיקות; הריכוז הגדול ביותר של בני העדה האתיופית הוא בנפת אשקלון (כשישית מבני העדה גרים בה); המספר המוחלט הגבוה ביותר של בני הקהילה הוא בנתניה (כ-10,200 נפש ב-2006); קרוב ל-7,000 איש מבני הקהילה החליפו כתובת ב-2006, והיעדים המרכזיים להגירה היו לנפת פתח-תקווה ולנפת רחובות; הגיל החציוני בנישואין ראשונים בקרב גברים ממוצא אתיופי נמצא גבוה בכ-1.6 שנים בהשוואה לגברים בכלל האוכלוסייה היהודית, ובקרב הנשים ההפרש הוא כ-1.2 שנים.

(עולים; אתיופיה [ארץ מוצא]; תכונות דמוגרפיות; פריון [ילודה]; תנועה טבעית; נישואין; גירושין; הגירה פנימית; קליטת עלייה)

015

ברוך-קוברסקי, רות; כהן-נבות, מרים:

הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה: מרכזי נוער 2008 - דוח הערכה שני

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, פרסום מס' 531 בסדרת דוחות מחקר, ירושלים 2009, 25 עמ', בשיתוף עם הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המכון: http://brookdale.pionet.com.

קשייהם של בני נוער יוצאי אתיופיה הובילו להקמת הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה (ראו חוברת 148, פריט011). הפרויקט נועד לאפשר לבני הנוער לממש את הפוטנציאל שלהם ולהגביר את סיכוייהם לנִיעוּת חברתית ולשילוב עתידי בשוק העבודה. אחד ממרכיבי הפרויקט היה הקמת מרכזי נוער,.שנועדו לספק מקום שהות חיובי ונורמטיבי לפעילויות פנאי, ביטחון ושייכות, העצמה אישית, מניעת עבריינות ועוד. בפרסום זה מוצגים ממצאי דו"ח הערכה על פעילותם של מרכזי הנוער. במסגרת הדו"ח נבדקו מאפייני בני הנוער המבקרים במרכזים, אופי הפעילויות, שביעות הרצון של בני הנוער והמדריכים וקשיים בפעילות. הבדיקה נעשתה במאי-יוני 2008 ב-14 מרכזים באמצעות שאלונים, ראיונות ותצפיות. בין הממצאים: ב-2008 פעלו 24 מרכזים שבהם כ-2,500 משתתפים; 70% מהמשתתפים נולדו בישראל והגיל הממוצע שלהם היה 15; הבעיות השכיחות של הנערים היו בתחומים הבאים: לימודים (62%), עיסוק בפעילויות אסורות/מסוכנות (36%), חוסר מעש בזמן הפנאי (35%), קשיים במשפחה (29%), קשיים כלכליים (27%) וקשיים חברתיים (10%); 82% מהמשתתפים דיווחו כי הם מרוצים מהמרכזים; 32% מהמשתתפים ציינו כי המרכז עוזר להם להתמודד עם בעיה כלשהי; רוב המנהלים דיווחו כי מבין המשתתפים במרכזים יש בני נוער רבים הזקוקים לטיפול מקצועי. ממצאי הדו"ח הושוו לממצאים שהתקבלו ב-2006.

(עולים; אתיופיה [ארץ מוצא]; מתבגרים; תכנית התערבות; פעילויות פנאי; סדנאות; למידה; מפגשים חברתיים; העצמה; דימוי עצמי)

016

הזקנים בישראל - עובדות ומספרים: 2009

משאב – מאגר מידע ארצי לתכנון בתחום הזיקנה (משותף למאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל ולאשל – האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל), ירושלים 2009, 16 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של מכון ברוקדייל: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

בעלון זה מוצגים נתונים שונים על אוכלוסיית בני 65+ בישראל בנושאי דמוגרפיה, בריאות, מצב כלכלי ועוד. הנתונים מתייחסים לשנת 2007, ורובם מוצגים בהשוואה לשנים קודמות. בין הממצאים: בסוף 2007 מנתה אוכלוסיית בני 65+ כ-708,000 נפש - כ-10% מאוכלוסיית ישראל; לפי התחזיות, שיעורי הגידול של הקשישים עד 2030 יהיו פי 2.5 משיעורי הגידול של כלל האוכלוסייה ומשקלם יגיע לכ-14% מהאוכלוסייה; קשישים ילידי ישראל היוו ב-2007
כ-15% מאוכלוסיית בני 65+, לעומת כ-65% ילידי ישראל באוכלוסייה הכללית; כרבע מהקשישים בישראל עלו ארצה מ-1990 ואילך; הקשישים הערבים מהווים כ-7% מבני 65+ בישראל וכ-3% מהאוכלוסייה הערבית; ב-2007 היוו בני 80+ כ-27% מאוכלוסיית הקשישים, לעומת כ-14% ב-1980; בירושלים נמצא הריכוז הגבוה ביותר של בני 65+ למרות שהם מהווים רק כ-8% מאוכלוסיית העיר; בבת-ים נמצא הריכוז הגבוה ביותר של בני 65+ מכלל אוכלוסיית העיר - כ-19%; כ-96% מבני 65+ מתגוררים בקהילה; כ-46% מהמתגוררים בקהילה חיים במשקי-בית של זוג ללא ילדים; כ-56% מבני 65+ הם נשואים; כ-16% מבני 65+ נזקקים לעזרה בביצוע פעולות יום-יומיות; כ-26% מבני 65+ היו זכאים להשלמת הכנסה ב-2007, לעומת כ-45% ב-1980; שיעורם של בני 65+ בעלי השכלה של 13+ שנות לימוד
ב-2007 היה כ-34%, לעומת כ-10% ב-1970.

(קשישים; תכונות דמוגרפיות; תנועה טבעית; מצב משפחתי; רמת השכלה; הבטחת הכנסה; עוני; בדידות; התנדבות; אשפוז; בדיקות רפואיות; מוגבלויות)

017

Israeli Arab Population
Economics and Research Administration, Ministry of Industry, Trade and Labor, Jerusalem 2009, 9 pages. The publication appears on the Ministry's Website (Hebrew interface): www.moital.gov.il.

במצגת זו מובאים נתונים עדכניים שונים על מאפייני האוכלוסייה הערבית בישראל בהשוואה לאוכלוסייה היהודית, בתחומי הדמוגרפיה, החינוך, התעסוקה, השכר והעוני. בין הממצאים: ב-2008 מנתה האוכלוסייה הערבית בישראל כ-1.5 מיליון נפש – 20.2% מכלל אוכלוסיית המדינה; שיעור הגידול השנתי של האוכלוסייה הערבית הוא 2.6%, לעומת שיעור גידול של 1.7% של האוכלוסייה היהודית; מספר הילדים הממוצע לאישה במגזר הערבי ב-2008 היה 3.84, לעומת 2.88 במגזר היהודי; שיעור בעלי השכלה יסודית במגזר הערבי ב-2008 עמד על 17.1%, לעומת 5.7% במגזר היהודי; בשנת הלימודים התשס"ח היו ערבים 10.3% ממקבלי תואר ראשון, 4.9% ממקבלי תואר שני ו-2.8% ממקבלי תואר שלישי; שיעור הגברים הערבים המועסקים ב-2008 עמד על 62.4%, לעומת 61.4% בקרב הגברים היהודים; שיעור הנשים הערביות המועסקות היה 21%, לעומת 57% בקרב הנשים היהודיות; השכר החודשי הממוצע ברוטו ב-2007 של גברים ערבים היה 5,764 ₪, לעומת שכר ממוצע של 9,966 ₪ של גברים יהודים, והשכר הממוצע של נשים ערביות היה 4,350 ₪, לעומת שכר ממוצע של 6,046 ₪ של נשים יהודיות; שיעור המשפחות הערביות שחיו מתחת לקו העוני ב-2007 היה 51.4%, לעומת 15% מהמשפחות היהודיות; 62.5% מהילדים הערבים חיו ב-2007 מתחת לקו העוני, לעומת 23.8% מהילדים היהודים.

(ערביי ישראל; תכונות דמוגרפיות; תעסוקה; שכר; עוני; רמת השכלה; תארים אקדמיים)

018

החרדים בישראל: דיוקן האוכלוסייה ומאפייני תעסוקה, 2007-2002

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 50 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

אוגדן נתונים זה משרטט את דיוקנה של החברה החרדית בישראל. הנתונים מתבססים על נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס שנאספו בשנים 2007-2002. אוכלוסיית הסקר כללה את כל האוכלוסייה החרדית (על-פי הגדרה עצמית של המשיבים) שבגיל העבודה – 64-20. הנתונים מוצגים בהשוואה לאוכלוסייה החילונית/מסורתית. האוגדן מחולק לחמישה שערים, כדלקמן: מאפייני רקע אישיים; השכלה ואוריינות; תרומה לחברה – התנדבות ושירות לאומי או צבאי; תעסוקה; רמת חיים ושביעות רצון. בנספחים מוצגים לוחות ומילון מונחים. בין הממצאים: האוכלוסייה החרדית בישראל שבגילים 64-20 מונה כ-233,000 נפש; שיעור הנשואים באוכלוסייה החרדית הוא 87.1% לעומת 61.1% בקרב החילונים והמסורתיים;
ל-5.3% מהגברים החרדים בגילים 39-20 יש השכלה אקדמית לעומת 22.2% מהגברים החילונים והמסורתיים; 39% מהחרדים משתמשים במחשב לעומת 73.5% מהחילונים והמסורתיים; 26.4% מהחרדים דיווחו שהם יודעים אנגלית היטב לעומת 45.9% מהחילונים והמסורתיים; שיעור ההתנדבות בקרב החרדים עומד על 31.7% בקרב הנשים ו-40.4% בקרב הגברים לעומת 12.5% ו-14.9% בהתאמה בקרב החילונים; שיעור התעסוקה של גברים חרדים בגיל העבודה הוא 37.4% לעומת 79.9% בקרב חילונים ומסורתיים, ובקרב נשים חרדיות הוא 49.1% לעומת 70% בקרב נשים חילוניות ומסורתיות; 63% מהחרדים דיווחו על שביעות רצון גבוהה מהחיים ("מרוצה מאוד") לעומת 28.7% מהחילונים.

(חרדים; תכונות דמוגרפיות; רמת השכלה; תעסוקה; התנדבות; שכר; דיור; שירות צבאי; דתיות; איכות חיים; שביעות רצון)

019

סקר חשיפה לערוץ העברית האינטראקטיבי

בתוך: "קליטת העלייה בישראל – תקצירי מחקרים, 2008-2000", המשרד לקליטת העלייה, ירושלים 2008, עמ' 280-275.

מטרתו של סקר זה, שנעשה באמצעות חברת "מדגם" ב-2007, היתה להעריך את המודעות ואת השימוש של העולים באתר האינטרנט ללימוד עברית של המשרד לקליטת העלייה וערוץ הטלוויזיה האינטראקטיבי ללימוד עברית. בסקר השתתפו 1,457 עולים. בין הממצאים: רק 57% מהמרואיינים דיווחו שיש להם גישה לאינטרנט, ומתוכם רק 15% היו מודעים לקיומו של האתר ללימוד עברית; המודעות היתה גבוהה יותר בקרב עולים מאמריקה הלטינית לעומת עולים מיבשות אחרות ובקרב עולים חדשים (שעלו ב-5 השנים האחרונות) לעומת עולים ותיקים (שעלו לפני יותר מ-10 שנים); מבין המודעים לקיומו של האתר, 63% דיווחו כי הם משתמשים בו (כ-5% מכלל המדגם); 68% מהמרואיינים דיווחו שהם קולטים שידורי טלוויזיה באמצעות כבלים או לווין, ו-41% מהם היו מודעים לקיומו של הערוץ ללימוד עברית; שיעורי מודעות גבוהים יחסית היו בקרב עולים מברית-המועצות לשעבר ומאמריקה הלטינית, לעומת שיעורים נמוכים בקרב עולים מאתיופיה, מצפון אמריקה ומאירופה; מבין המודעים לקיומו של הערוץ, רק 22.5% דיווחו כי התנסו בשימוש בערוץ, ובודדים בלבד דיווחו כי הם משתמשים בו באופן קבוע; כמו לגבי אתר האינטרנט, גם לגבי הערוץ האינטראקטיבי ללימוד עברית נמצא, כי עולים חדשים עושים בו שימוש יותר מאשר עולים ותיקים. 36% מהמרואיינים דיווחו כי למדו עברית בחו"ל לפני עלייתם, ו-60% דיווחו כי למדו באולפן בישראל. 51% מהמשיבים העריכו את רמת העברית שלהם כ"טובה".

(עולים; עברית; רכישת שפה; אינטרנט; טלוויזיה)

020

סטבנס, ענת; גולדצויג, גיל:

'מעוניינים או צריכים?': עברית כשפה שנייה בעיני עולים מאתיופיה ומברית המועצות

"הד האולפן החדש", גיליון 95 (אביב 2009), עמ' 49-37. המאמר מופיע באתר האינטרנט של משרד החינוך (ראו: האגף לחינוך מבוגרים): www.education.gov.il.

מהגרים נמצאים במתח בין ארץ המוצא, קהילת המהגרים והארץ הקולטת. מתח זה מתבטא גם בתהליכי רכישת השפה. במחקר זה נבדקו מתחים אלו באמצעות בחינת השימוש בשפה אצל העולים למטרות שונות ובחינת העמדות של שתי קבוצות עולים כלפי השפה – עולים מברית-המועצות לשעבר לעומת עולים מאתיופיה. זאת, לשם בדיקת ההקשר החברתי, האינטגרציה של השפה ותפיסת הזהות האישית והקבוצתית דרך השפה כחלק מתהליך רכישת שפה ותרבות חדשים, תוך שמירה על שפת המוצא ותרבות המוצא. בין הממצאים: העולים מברית-המועצות לשעבר השתמשו בשפה העברית באופן מובהק יותר מאשר העולים מאתיופיה בדיבור עם אנשים שאינם מן המשפחה. לעומת זאת, העולים מאתיופיה גילו יותר תמיכה בשמירה על דו-לשוניות מאשר העולים מברית-המועצות לשעבר. לגבי מיומנויות לשוניות, נמצא כי לעולים מברית-המועצות לשעבר יש מיומנויות טובות יותר בדיבור, בהבנה ובביטוי בכתב מאשר לעולים מאתיופיה.

(עולים; אתיופיה [ארץ מוצא]; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; עברית; רכישת שפה;
דו-לשוניות; קליטה חברתית; עמדות)

021

שביעות רצון משירותי המרכז לקליטה במדע ומצב המדענים מקבלי השירות

בתוך: "קליטת העלייה בישראל – תקצירי מחקרים, 2008-2000", המשרד לקליטת העלייה, ירושלים 2008, עמ' 316-307.

מטרתו של סקר זה היתה לבחון את עמדותיהם של מדענים עולים לגבי איכות השירות שניתן להם על-ידי המרכז לקליטה במדע שבמשרד לקליטת העלייה ולבחון את מצבם התעסוקתי של המדענים כיום ואת עמדותיהם בנוגע לעבודתם. בסקר השתתפו 118 מדענים. בין הממצאים: 94% מהמרואיינים דיווחו כי ידעו על קיומו של המרכז (20% ידעו על קיומו עוד טרם עלייתם), ועבור מחציתם המידע הגיע אליהם מיועצת הקליטה/התעסוקה של המשרד לקליטת העלייה; 70% מהמרואיינים ציינו כי קיבלו המלצות לגבי מקומות עבודה אפשריים מהיועץ המדעי, ו-25% דיווחו כי קיבלו סיוע בחיפוש העבודה; מדענים יוצאי חבר העמים קיבלו מידע והמלצות יותר מאשר עולים מאירופה ומאמריקה וכך גם מדענים מבוגרים (בני 45+) לעומת מדענים צעירים; שליש מהמשיבים ציינו שלא קיבלו או שקיבלו מידע חלקי בלבד על מצב המחקר בתחום שלהם; מדענים עם התמחות בטכנולוגיה ובמדעים מדויקים קיבלו שירותים מהמרכז בשיעורים גבוהים יותר ממדענים בתחומים אחרים; 87% מהמשיבים השתייכו לכוח העבודה לפני עלייתם ו-97% מהם עבדו, ולאחר העלייה 84% השתייכו לכוח העבודה ו-90% מהם עבדו; 38% מהמשיבים העובדים דיווחו שהם עוסקים במחקר; 75% מהמשיבים שעסקו במחקר בחו"ל דיווחו שהם עוסקים במחקר גם בישראל; 64% מהמרואיינים דיווחו שיש להם קביעות במקום עבודתם הנוכחי; 63% דיווחו שהם מרוצים מעבודתם הנוכחית; 65% דיווחו שהם לא מרוצים מהשכר שהם מקבלים; 45% מהמשיבים ציינו שעבודתם הנוכחית דומה לעבודתם הקודמת בחו"ל; עולים מחבר העמים דיווחו על שביעות רצון נמוכה יותר מהיבטים שונים של העבודה לעומת עולים מאירופה ומאמריקה.

(מדענים; עולים; תעסוקה; עמדות; קליטת עלייה)

022

טבריה וערי מחוז הצפון: ילדים עולים, 2008

היחידה למידע ולסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2009, 18 עמ'.

פרסום זה מבוסס על השנתון של המועצה הלאומית לשלום הילד: "ילדים עולים בישראל - שנתון סטטיסטי 2009". הנתונים שבפרסום מתייחסים לעיריות במחוז הצפון ולשתי ערים מחוץ למחוז (אילת וקריית-ים) לשם השוואה. הנתונים מתחלקים לחמישה תחומים, כדלקמן: דמוגרפיה; משפחות חד-הוריות; חינוך; משפחות המקבלות דמי אבטלה; עולם המשפט. בין הממצאים: שיעורם של הילדים העולים בטבריה ב-2008 היה 10.1% מכלל הילדים בעיר, בדומה לממוצע הארצי (10%); השיעור הגבוה ביותר של ילדים עולים במחוז הצפון נמצא בנצרת עילית (36.1%) והשיעור הנמוך ביותר בצפת (9.2%); 25.3% מהילדים העולים בטבריה ב-2007 השתייכו למשפחות חד-הוריות, והם היוו 27.6% מכלל הילדים במשפחות חד-הוריות בעיר; תלמידים עולים בשנת הלימודים תשס"ט (2008/9) היוו 10% מכלל התלמידים בטבריה – השיעור הנמוך ביותר מבין ערי המחוז (נצרת עלית – 51.5%) ומתחת לממוצע הארצי (14.3%); 16.9% מהילדים העולים בטבריה ב-2007 השתייכו למשפחות שקיבלו הבטחת הכנסה – שיעור גבוה יותר מאשר ברוב ערי הצפון ושיעור גבוה יותר מהממוצע הארצי (9.7%); 24.9% מהילדים העולים בטבריה ב-2008 היו מוכרים למחלקות לשירותים חברתיים בעיריית טבריה – שיעור נמוך מהממוצע הארצי (28.1%); 8.8% מכלל תיקי הנוער הפליליים בטבריה ב-2007 היו של ילדי עולים – שיעור נמוך יותר מאשר בכל ערי הצפון פרט למעלות ולעכו ושיעור נמוך יותר מהממוצע הארצי (17.4%).

(טבריה; ילדים; עולים; תלמידים; נשירת תלמידים; משפחות חד-הוריות; קצבאות; הבטחת הכנסה; עבריינות נוער)

023

טבריה וערי מחוז הצפון: הגירה, 2007 - נכנסים מרשויות אחרות ויוצאים לרשויות אחרות: התפלגות לפי קבוצות גיל נבחרות

היחידה למידע ולסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2009, 11 עמ'.

בפרסום זה מוצגים לוחות בנושא ההגירה הפנימית אל טבריה וממנה ב-2007, לפי ארבע קבוצות גיל: 14-0, 29-15, 64-30 ו-65+. כמו כן, מוצגים נתוני ההגירה של ערי מחוז הצפון האחרות ונתונים על ההגירה בשתי רשויות שאינן במחוז - אילת וקריית ים. הנתונים מתבססים על הפרסום של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: "הרשויות המקומיות בישראל, 2007" (ראו חוברת 150, פריט 147). עיבודים מיוחדים נעשו ביחידה למידע ולסטטיסטיקה בעיריית טבריה. בין הממצאים: קבוצות הגיל הדומיננטיות, הן בהגירה חיובית והן בהגירה שלילית, בכל ערי המחוז, הן 29-15 ו-64-30; סך מאזן ההגירה בטבריה וברוב ערי המחוז (להוציא את נהריה) הוא שלילי; בקבוצת בני 65+ נרשמה בטבריה, בכרמיאל, בעכו ובצפת הגירה חיובית, ואילו במגדל העמק, במעלות, בנהריה, בנצרת עילית, בעפולה ובקריית שמונה נרשמה הגירה שלילית; בקבוצת הילדים עד גיל 14 נרשמה הגירה חיובית בכרמיאל, במגדל העמק, בנצרת עילית ובעפולה, ואילו בטבריה, במעלות, בנהריה, בעכו, בצפת ובקריית שמונה נרשמה הגירה שלילית.

(הגירה פנימית; גליל; טבריה; כרמיאל; מגדל העמק; מעלות; נהריה; נצרת עילית; עכו; עפולה; צפת; קריית שמונה; אילת; קריית ים)

024

הבינוי בישראל, 2008

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1390, ירושלים 2009. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים נתונים עדכניים על ענף הבינוי (בנייה ועבודות הנדסה אזרחית) ל-2008 ונתונים מתוקנים ל-2008-2006. הפרסום מורכב מארבעה פרקים, כדלקמן: א) השקעה גולמית בבינוי (נתונים כספיים) - ערך ההשקעה הגולמית בעבודות בנייה והנדסה אזרחית, לפי מחוז, יוזם וייעוד; ב) בנייה (נתונים פיזיים) - נתונים על התחלות וגמר בנייה בכל ישראל וב-119 יישובים גדולים (שיש בהם 10,000 תושבים ויותר), לפי מחוז, אזור ומשתנים נוספים כגון גודל הדירה, מספר הקומות בבניין, יוזם, ייעוד, משך הבנייה, בנייה פרטית/ציבורית וכו'. כן מוצגים נתונים על הבנייה המתבצעת במטרופולינים תל-אביב, חיפה ובאר-שבע. נוסף על כך, מוצגים נתוני הבנייה בעיריות ובמועצות מקומיות נבחרות, ולגבי הערים ירושלים, תל-אביב-יפו, ראשון לציון, אשדוד, חיפה, פתח-תקווה, כפר-סבא, בני-ברק, בת-ים, חולון, רמת-גן, באר-שבע, אשקלון, רחובות, נתניה ורעננה, מוצגים הנתונים בחתכים של תת-רובע/אזור/שכונה; ג) דירות חדשות למכירה בבנייה ביוזמה פרטית (נתונים פיזיים) - נתונים מפורטים לפי מחוז, אזור, גודל הבניין, גודל הדירה, ותק הדירה בשוק וישוב; ד) עבודות הנדסה אזרחית (נתונים פיזיים) - נתונים על התחלות וגמר עבודות סלילת כבישים והנחת צינורות מים, ביוב ותיעול, לפי מחוז וישובים נבחרים ונתונים טכניים כגון סוג הציפוי, חומר הצינור וכו'.

(בנייה; שוק הדירות; השקעות; הנדסה אזרחית; כבישים)

025

סקר דירות למכירה בבנייה ביזמה פרטית,יולי-ספטמבר 2009

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רבעון מס' 4/2009, ירושלים 2009 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il

"סקר דירות חדשות למכירה בבנייה ביזמה פרטית" הוא סקר שוטף של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנועד לספק תמונת-מצב עדכנית של שוק הדירות החדשות למכירה בבנייה פרטית (לא כולל בנייה עצמית, בנייה להשכרה, בנייה בשיטת "בנה ביתך" ובנייה באמצעות עמותות), ובכך לסייע בקבלת החלטות בנוגע לתכנון מדיניות הבינוי בישראל ולמעקב אחר ההתפתחויות בענף. עיקרו של הסקר הוא מעקב שוטף אחר מכירת דירות ומלאי הדירות למכירה בסוף כל חודש ורבעון, תוך התייחסות למגמות ולשינויים שחלו בנתוני המכירות ובמלאי – הן בסיכום כללי והן לפי מאפיינים שונים: פריסה גאוגרפית, ותק הדירות בשוק, גודל הדירות ועוד. הפרסום כולל 20 לוחות, שבהם מובא מידע על דירות חדשות שנמכרו ועל דירות חדשות העומדות למכירה לפי מחוז ואזור וכן בשטחי 40 עיריות נבחרות, לפי מספר הדירות בבניין, מספר החדרים בדירה ו-ותק הדירה בשוק.

(בנייה; דיור; שוק הדירות)

026

פליישמן, לריסה; גובמן, יורי; טור-סיני, אביעד:

שווי דירות מגורים כאינדיקאטור לרמה חברתית-כלכלית

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 49 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2009, 42 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בעבודה זו נבדק האם שווי דירות יכול לשמש כמדד לרמה החברתית-כלכלית של יישוב או אזור והאם בשווי דירות מגורים טמון מידע נוסף לגבי הרמה החברתית-כלכלית של יישוב/אזור מעבר לנתוני המדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס. לשם כך, נבנה מִדְרָג של רשויות מקומיות לפי שווי דירות המגורים, תוך השוואתו לנתוני מדד הלמ"ס, ונבדק הקשר הסיבתי בין מדרג זה לבין גורמים חברתיים שאינם משוקללים במדד אך משפיעים על שווי הדירות. העבודה התבססה על קובצי עסקות מקרקעין שנעשו בשוק הדיור ב-2001 וב-2003 ועל קבצים מנהליים אחרים. בין הממצאים: קיים מתאם חיובי (קשר חזק ויציב) בין אשכול
חברתי-כלכלי של יישובים לבין שוויין של דירות מגורים באותו יישוב/אזור; גורמים נוספים להסבר השׁוֹנוּת במִדְרָג שווי הדירות לכיוון של עלייה הם אחוז גבוה של אוכלוסייה יהודית מסך אוכלוסיית האזור וריכוז גבוה של אוכלוסייה חרדית באזור, ולכיוון של ירידה – ריכוז גבוה של אוכלוסיה דתית (להבדיל מחרדית), אחוז גבוה של עולים מחבר העמים ומאתיופיה מסך האוכלוסייה היהודית ורמת פשיעה גבוהה באזור.

(שוק הדירות; אוכלוסייה; מיצב חברתי-כלכלי; מדדים חברתיים-כלכליים; דתיות; פשעים)

027

בן-נאים, גלית:

מהמיתון לגאות: האם התארכה הדרך להגשמת החלום לדירה?

מינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר, ירושלים 2009, 9 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mof.gov.il.

ב-2007-2003 אירעה עליה נומינלית של 19% במחיר הממוצע לדירה שנרכשה על-ידי תושבי ישראל, שלא לצורך השקעה. בעבודה זו נבדק, האם במהלך תקופה זו השתפר מצבם של רוכשי הדירות - האם מספר חודשי העבודה הנדרשים למשק-בית לרכישת דירה ב-2007 הוא גבוה או נמוך יותר מזה שנדרש ב-2003. מקור הנתונים ששימש לעבודה הוא בסיס נתונים ייחודי של מינהל הכנסות המדינה, הכולל מידע על כלל רוכשי הדירות בישראל ב-2007-2003 ונתונים על הכנסת משקי-הבית. במסגרת העבודה נעשה ניתוח גאוגרפי ודמוגרפי של רוכשי הדירות, וחושבו מספר חודשי העבודה הנדרשים לרכישת דירה בכל אחת מהשנים הללו, ברמות הכנסה שונות ובאזורים שונים. בין הממצאים: לבעלי הכנסה חציונית נדרשו ב-2007 68.8 חודשי עבודה כדי לרכוש את הדירה שבבעלותם לעומת 69.6 חודשים ב-2003; לבעלי הכנסה ברבעון התחתון של ההכנסות נדרשו ב-2007 88.3 חודשים לעומת 88.7 ב-2003, ולעשירון העליון נדרשו 47.1 חודשים ב-2007 לעומת 46.7 ב-2003; באזורי תל-אביב והמרכז חלה ירידה של כ-3% במספר החודשים הנדרשים לרכישת דירה בין 2003 ל-2007; בתל-אביב עצמה הוטב משמעותית מצבם של רוכשי הדירות הזולות – ההכנסה של משקי-בית בעלי הכנסה נמוכה עלתה בכ-15% בעוד שמחירי הדירות הזולות עלו בכ-2% בלבד; הטבה משמעותית נרשמה גם במצבם של רוכשי דירות באזורים פריפריאליים, לעומת הרעה משמעותית במצבם של הרוכשים בירושלים, במודיעין וברעננה.

(שוק הדירות; מחירים; הכנסה; מיצב חברתי-כלכלי; ירושלים; תל-אביב; מודיעין; רעננה)

028

ההוצאה הלאומית לבריאות, 2007-1962

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 1372 בסדרת הפרסומים המיוחדים של הלשכה, ירושלים 2009, (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל סיכום מפורט של ההוצאה הלאומית לבריאות ב-2004 ו-2005 ואומדנים מוקדמים ל-2006 ו-2007. כמו כן, מוצגות סדרות נתונים שונות מ-1962/63 ואילך. מובאים נתונים על הרכב ההוצאות לבריאות לפי סוג ההוצאה, סוג השירות, המגזר המבצע והמגזר המממן (כולל מיון משולב של המגזר המספק את השירותים והמגזר המממן). כן מובאים נתונים על תשלומים ותקבולים בשירותי הבריאות של הממשלה, הרשויות המקומיות, קופות החולים ומוסדות אחרים ללא כוונת רווח. בסוף הפרסום מוצגת השוואה בין-לאומית של ההוצאה הלאומית לבריאות במדינות החברות בOECD- (הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח) בשנים 1990, 2000 ו-2006. בין הממצאים: ההוצאה הלאומית לבריאות במחירים קבועים עלתה ב-2007 בכ-4% לעומת 2006, וההוצאה לנפש עלתה בכ-2%; ההוצאה הלאומית במחירים שוטפים הסתכמה ב-2007 בכ-54 מיליארדי ₪, המהווים כ-8% מהתמ"ג; ב-22 מהמדינות החברות ב-OECD שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות מהתמ"ג הוא גבוה יותר מאשר בישראל; הוצאות משקי-הבית לתרופות ולשירותים רפואיים והוצאותיהם של מלכ"רים פרטיים היוו כ-43% מההוצאה הלאומית לבריאות בישראל ב-2007.

(הוצאה לאומית; בריאות; שירותי בריאות; בתי-חולים; מרפאות; בריאות הנפש; בריאות השן; תרופות; רופאים; ממשלה; רשויות מקומיות; קופות חולים; מלכ"רים; משקי-בית)

029

Rosen, Bruce; Samuel, Hadar:
Israel: Health System Review
European Observatory on Health Systems and Policies, Copenhagen 2009, 253 pages. The publication appears on the World Health Organization Regional Office for Europe Website: www.euro.who.int.

דו"ח זה פורסם מטעם ה- European Observatory of Health Care Systems כחלק מסדרת HiT (Healthcare in Transition), במטרה לספק מידע עדכני והשוואתי על מערכת הבריאות שיסייע לקובעי המדיניות בפיתוח שירותי הבריאות. הדו"ח כולל תיאור של מערכת הבריאות בישראל ושל רפורמות חדשות, תוך השוואה למדינות אחרות. הדו"ח מורכב משמונה פרקים, כדלקמן: מבוא; מבנה ארגוני; מימון והוצאות על שירותי בריאות; הסדרה ותכנון; משאבי אנוש ומשאבים חומריים; הספקת שירותים; רפורמות בשירותי הבריאות; הערכת מערכת הבריאות. דו"ח HiT ישראל הוכן, על-ידי מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל. בין הממצאים: ההוצאה לבריאות בישראל מהווה כ-8% מהתוצר המקומי הגולמי; ההוצאה הלאומית לבריאות מתחלקת בעיקר ל- בתי-חולים (40%), מרפאות ציבוריות (40%) וטיפולי שיניים (10%); ישנה מגמת ירידה בשיעור המימון הציבורי של מערכת הבריאות ועלייה במימון הפרטי; שיעור המיטות לטיפול נמרץ בישראל עומד על 2.1 ל-1,000 נפש לעומת ממוצע של 3.9 במדינות ה-OECD; שיעור הרופאים ל-1,000 נפש בישראל עומד על 3.5, לעומת 3.1 במדינות
ה-OECD; שיעור האחיות בישראל ל-1,000 נפש עומד על 5.8 לעומת 9.6 בממוצע במדינות
ה-OECD; בניגוד לארצות אחרות, בישראל צפוי מחסור ברופאים ובאחיות בשנים הקרובות.

(שירותי בריאות; מדיניות בריאות; הוצאה לאומית; מימון; ביטוח בריאות; אשפוז; שיקום; טיפול אמבולטורי; הקצאת משאבים; רופאים; כוח-אדם רפואי; בתי-חולים; בריאות הנפש; בריאות השן; רפואה דחופה; רפואה חלופית; הספקת שירותים; רפורמה; חוקים)

030

מוסדות האשפוז והיחידות לאשפוז יום בישראל, 2008 – חלק א': מגמות באשפוז; חלק ב': נתונים סטטיסטיים על תנועת החולים לפי מוסדות ומחלקות

שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2009, חלק א' – 291 עמ', חלק ב' – 471 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il (ראו: יחידות ◄ אגף מידע ומחשוב, תחום מידע).

פרסום שנתי זה מורכב משני חלקים: המגמות באשפוז ב-2008-1950, לפי סוגיו (כללי, בריאות הנפש, מחלות ממושכות ושיקום). לגבי כל סוג מוצגים נתונים על מספר ימי האשפוז, שיעור השחרורים, מספר המיטות ותפוסתן, שהייה ממוצעת וכו'. כן מוצגים נתונים על מספר המיטות ומשך הטיפול במסגרות לאשפוז-יום, נתונים על הטיפולים והמטופלים ביחידות לדיאליזה ונתונים על עמדות המיון, עמדות הניתוח, עמדות הטיפול לאחר הרדמה ועמדות הלידה; תנועת החולים בכל מחלקה של כל מוסד (בתי-חולים כלליים, בתי-יולדות, מוסדות לבריאות הנפש, מוסדות למחלות ממושכות, מוסדות לסיעוד ויחידות לאשפוז-יום בקהילה) ב-2008. המוסדות ממוינים לפי סוג ובעלות. כן נעשתה התפלגות לפי אזורים (מחוזות ונפות). המשתנים שנחקרו הם: מיטות בתקן ותפוסתן, קבלות, שחרורים, העברות, פטירות, ימי אשפוז, מספר הלידות, מספר הנולדים חיים ומתים, מספר הנולדים פגים ועוד.

(אשפוז; בתי-חולים; בתי-אבות; מעונות [קשישים]; מרפאות; טיפול אמבולטורי; דיאליזה; בריאות הנפש; סיעוד; שיקום; פטירות; לידות; גריאטריה)

031

חקלאי, ציונה; הלל, סתוית:

מיטות אשפוז ועמדות ברישוי, ינואר 2009

שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 29 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il (ראה: יחידות ◄ אגף מידע ומחשוב, תחום מידע).

בפרסום זה מוצגים נתונים על מספר המיטות לאשפוז והעמדות לטיפול במוסדות הרפואה בישראל. מקור הנתונים הוא תעודות הרישום שמנפיק האגף לרישוי מוסדות רפואה במשרד הבריאות לכל מוסדות הרפואה בישראל. נתוני התקן מוצגים לפי סוג תקן, אגף ומחלקה. נתונים לגבי מספר מיטות האשפוז לאשפוז כללי, פסיכיאטריה, שיקום ומחלות ממושכות מתייחסים לתקופה 1995 עד ינואר 2009. נתונים לגבי שיעור המיטות ל-1000 נפש בקטגוריות אלו מתייחסים לתקופה 2008-1995. בין הממצאים: חל גידול בשיעור המיטות לאשפוז למחלות ממושכות ולשיקום, וירידה בשיעור המיטות לאשפוז כללי ולבריאות הנפש; נותר יציב מספרן של עריסות הילודים, המיטות לשיקום, המיטות לאשפוז יום באשפוז כללי, עמדות הניתוח, העמדות לטיפול אחרי הרדמה ועמדות הדיאליזה; עלה מספר המיטות לטיפול בהתמכרויות.

(בתי-חולים; אשפוז; טיפול אמבולטורי; שיקום; דיאליזה; בריאות הנפש; מחלות ממושכות)

032

בנדלק, ז'ק:

חברות בקופת חולים, 2008

מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 222 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2009, 110 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים מפורטים על חברי קופות החולים. הנתונים כוללים את התפלגות המבוטחים לפי משתנים דמוגרפיים וכלכליים ולפי יישובים, מועצות אזוריות, מחוזות ונפות. הנתונים מתבססים על קובץ הבריאות של המוסד לביטוח לאומי, המשמש מקור הרישום הבלבדי על סך תושבי ישראל החברים בקופות החולים. בין היתר, אפשר ללמוד מן הדו"ח על מעבר בין קופות החולים, מספר המבוטחים לפי קבוצות גיל, חברות בקופות לפי גובה ההכנסה, חלקן של קופות החולים בכספי ביטוח הבריאות ועוד. בסוף 2008 התפלגות המבוטחים בין הקופות היתה כדלקמן: 52.8% ב"שירותי בריאות כללית", 24.6% ב"מכבי", 13.3% ב"מאוחדת" ו-9.3% ב"לאומית". כ-96,600 מבוטחים החליפו קופה בשנה זו (כ-116,000
ב-2007), כשהמעברים השכיחים היו מ"שירותי בריאות כללית" ו"לאומית" אל "מכבי" ו"מאוחדת". מבוטחי "מכבי" ו"מאוחדת" הם בעלי הכנסה גבוהה יותר, בממוצע, ממבוטחי "כללית" ו"לאומית".

(קופות-חולים; ביטוח בריאות ממלכתי)

033

ולדמן אשרוב, מירה; הילמן, טובה:

דו"ח ציבורי מסכם על פעילות קופות החולים לשנת 2008

האגף לפיקוח ובקרה על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 53 עמ', בשיתוף עם משרד "הילמן ושות'" - רואי חשבון. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il (ראו: יחידות ◄ אגף לפיקוח ובקרה על קופות חולים ושב"ן).

בדו"ח שנתי זה מוצגים נתונים כספיים של ארבע קופות החולים ("שירותי בריאות כללית", "מכבי שירותי בריאות", "קופת חולים מאוחדת" ו"קופת חולים לאומית") ב-2008. הנתונים מבוססים על הדו"חות הכספיים המבוקרים של הקופות ליום 31/12/2008 וליום 31/12/2007, אשר בוקרו על-ידי רואי החשבון החיצוניים של הקופות. הדו"ח מורכב מ-10 פרקים, כדלקמן: כללי; הכנסות על-פי חוק; מבוטחים; תוצאות הפעילות; ניתוח סעיפי ההוצאות; תרופות וציוד; בתי-חולים של "שירותי בריאות כללית"; ניתוח סעיפי ההכנסות; הכנסות מביקור אצל רופא; התאמה לדו"חות כספיים; בין הממצאים: עלות סל הבריאות הסתכמה ב-2008 ב-26,583 מיליוני ₪, לעומת 24,946 מיליוני ₪ ב-2007; 53.3% מהמבוטחים היו חברים ב"כללית" (53.7% ב-2007), 24.1% ב"מכבי" (23.9% ב-2007), 13.2% ב"מאוחדת" (12.8% ב-2007) ו-9.4% ב"לאומית" (9.6% ב-2007); "כללית" סיימה את 2008 עם גירעון של 422 מיליוני ₪ (גירעון של 74 מיליוני ₪ ב-2007), "מכבי" עם עודף של 6 מיליוני ₪ (עודף של 8 מיליוני ₪ ב-2007), " לאומית" עם עודף של 27 מיליוני ₪ (עודף של 25 מיליוני ₪ ב-2007) ו"מאוחדת" עם עודף של 3 מיליוני ₪ (עודף של 10 מיליוני ₪ ב-2007); בתוצאותיהן של "כללית", "מכבי" ו"מאוחדת" נכללו תמיכות ממשלה בגין צמצום גירעון עבר בסך של כ-45 מיליוני ₪, 18 מיליוני ₪ ו-9 מיליוני ₪ בהתאמה; סך הגירעון של הקופות הסתכם ב-2008 בכ-386 מיליוני ₪, לעומת גירעון של כ-31 מיליוני ₪ ב-2007 ושל כ-117 מיליוני ₪ ב-2006.

(קופות חולים; עלויות; גירעון [תקציב]; רווחים; מימון; התערבות ממשלתית)

034

טופר-חבר טוב, רויטל; רביד ברזלי, דפנה:

דו"ח ציבורי מסכם על תכניות לשירותי בריאות נוספים (שב"ן) של קופות החולים לשנת 2008

האגף לפיקוח ובקרה על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 437 עמ', בשיתוף עם משרד ברזלי ושות' - רואי חשבון. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il (ראו: יחידות ◄ אגף לפיקוח ובקרה על קופות חולים ושב"ן).

בדו"ח שנתי זה מוצגים נתונים על שירותי הבריאות הנוספים (שב"ן) המופעלים על-ידי קופות החולים. הדו"ח כולל נתונים כספיים וכמותיים של תכניות השב"ן, לרבות הכנסות, עלויות, מבוטחים ותביעות, תוך השוואה בין קופות החולים. כמו כן, מוצגים נתונים השוואתיים על פעילות השב"ן. הנתונים מבוססים על דו"חות כספיים ועל דיווחים שנתיים מסכמים של קופות החולים למשרד הבריאות. הדו"ח כולל 10 פרקים, כדלקמן: כללי; שינויים בתכניות השב"ן; עיקרי הדו"ח; תעריפי פרמיות וכיסויים; תמצית דו"חות כספיים; מבוטחים; הכנסות; תביעות - עלויות רפואיות; הוצאות תפעול, שיווק, הנהלה וכלליות; עתודות ויעודות לכיסוי התחייבויות. בין הממצאים: מספר המבוטחים בקופות החולים עמד בסוף 2008 על 7.378 מיליוני נפשות, ומספר מבוטחי השב"ן היה 5.389 מיליוני נפשות; שיעור מבוטחי השב"ן מבין מבוטחי הקופה הנמוך ביותר היה בקופת חולים "לאומית" (כ-65%), והשיעור הגבוה ביותר היה ב"מכבי שירותי בריאות" (כ-85%); ב-2008 היו 51% ממבוטחי השב"ן חברים ב"כללית", 29% ב"מכבי", 12% ב"מאוחדת" ו-8% ב"לאומית"; ההכנסות מתכניות שב"ן ב-2008 הסתכמו בכ-2,334 מיליוני ₪, ועלות השימושים בתכניות אלו (בנטרול הכנסות מהשתתפויות עצמיות) היתה כ-1,809 מיליוני ₪; "שירותי בריאות כללית" סיימה את 2008 עם עודף של כ-30 מיליוני ₪, ושלוש הקופות האחרות סיימו עם עודף של כ-16 מיליוני ₪ כל אחת.

(קופות חולים; ביטוח רפואי משלים; עלויות)

035

גרוס, רויטל; ברמלי-גרינברג, שולי; וייצברג, רותי:

דעת הציבור על רמת השירות ותפקוד מערכת הבריאות ב-2007 והשוואה לשנים קודמות

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 09-541, ירושלים 2009 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

מאז החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995, מבצע מכון ברוקדייל מחקר הערכה מתמשך העוקב אחר השפעות החוק. במסגרת המחקר, פותחה סדרת מדדים קבועים הנוגעים לשביעות הרצון משירותי קופות החולים, לאיכות השירותים, לפנייה מחוץ למערכת הציבורית ולנטל הכספי על המבוטחים. בדו"ח הנוכחי מוצגים ממצאים מהסקר הארצי שנערך ב-2007, בהשוואה לששת הסקרים הקודמים שנערכו מדי שנתיים. בנוסף, מוצגים ממצאים בנושאים שהודגשו בסקר האחרון: הסברים למטופלים וביטוחים משלימים. אוכלוסיית הסקר כללה את כל תושבי ישראל בני 22 ומעלה, והמדגם כלל 1,868 מרואיינים. בין הממצאים: ב-2007, 88% מהמרואיינים דיווחו כי הם "מרוצים" או "מרוצים מאוד" משירותי קופות החולים (בדומה ל-2005); ל-80% היה ביטוח משלים; 6% ויתרו על טיפול רפואי (לא כולל טיפולי שיניים ותרופות) לפחות פעם אחת בשנה האחרונה בגלל עלותו (8% ב-2005); 25% מהחולים הכרוניים ומהמשתכרים שכר נמוך דיווחו כי התשלומים מכבידים עליהם מאוד; 79% מהמשיבים דיווחו כי נזקקו לתרופה בשנה האחרונה; 85% דיווחו כי פנו לרופא המשפחה בשנה האחרונה (95% מהקשישים); 16% מהפונים לרופא המשפחה טענו שהרופא לא ענה להם על שאלות חשובות; 63% מהמשיבים דיווחו כי הם "מרוצים" או "מרוצים מאוד" ממערכת הבריאות (57% ב-2005).

(ביטוח בריאות ממלכתי; קופות חולים; שירותי בריאות; שביעות רצון; תשלום עבור שירות; בדיקות רפואיות; טיפול רפואי; תרופות; יחסי רופא – חולה; קידום בריאות; ביטוח בריאות)

036

דו"ח שר הבריאות על העישון בישראל, 2008

המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, פרסום מס' 318, תל-השומר 2009, 93 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il (ראה: יחידות ◄ מרכז לאומי לבקרת מחלות).

דו"ח שנתי זה, השמיני בסדרת דו"חות המוגשים לכנסת על-פי חוק, הדו"ח מורכב מ-10 פרקים, כדלקמן: עישון בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל; עישון בקרב בני נוער בישראל; עישון בקרב חיילי צה"ל; הפעילות למניעת עישון ונזקיו; חקיקה בנושא הגבלת עישון; אכיפה להגבלת עישון; ממצאי סקר עישון בקרב תושבי עוטף עזה במהלך מבצע "עופרת יצוקה"; צריכת סיגריות ומיסוי על הסיגריות; הוצאות חברות הטבק על פרסום וקידום מכירות; התערבויות להפחתת נטל התחלואה הקשור לעישון בישראל. בין הממצאים: 24.2% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל עישנו ב-2008-2007 – 32.3% מהגברים ו-16% מהנשים; מבין המעשנים הגברים, שיעור המעשנים יותר מ-20 סיגריות ביום הוא 28.8% בקרב הגברים הערבים לעומת 14.8% בקרב הגברים היהודים; מ-1996 עד 2008 ירדו שיעורי העישון בקרב גברים יהודים
בכ-12% ובקרב נשים יהודיות בכ-25%; צריכת הסיגריות לנפש ירדה מכ-80 חפיסות בשנה בתחילת שנות ה-90' לכ-55 חפיסות ב-2007; ב-2008 היו שיעורי העישון בצה"ל 31% בקרב המתגייסים ו-28% בקרב המתגייסות, ובעת השחרור - 31.5% מהגברים ו-34% מהנשים; שיעור העישון בקרב מתבגרים יהודים נאמד ב-2% ובקרב מתבגרים ערבים ב-3.8%, ומספר הסיגריות שהם מעשנים ביום הוא 9.5 בממוצע; במהלך מבצע "עופרת יצוקה" דיווחו 62% מהמעשנים כי לא שינו את הרגלי העישון שלהם, ורוב האחרים דיווחו על עלייה במספר הסיגריות ליום.

(עישון; מתבגרים; חיילים; אכיפת חוק)

037

אובדנות בישראל, 2009

שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 24 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il (ראה: יחידות ◄ אגף מידע ומחשוב, תחום מידע ◄ פרסומים).

בפרסום שנתי זה מוצגים נתונים על מספר המתאבדים בישראל לפי משתנים דמוגרפיים, בהשוואה לשנים קודמות ובהשוואה לארצות אחרות. השנה הושם דגש בפרסום על קבוצות בסיכון, בני נוער ועולים חדשים. הנתונים שבפרסום מתבססים על קובץ "סיבות מוות" של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המסתמכת על הרישום בהודעות הפטירה ועל מקורות נוספים. יש לציין, כי סימול סיבת המוות בקובץ נעשה על-פי כללים של ארגון הבריאות העולמי. לכן, לדוגמה, במקרה של מחלה שבעקבותיה התאבד החולה, הסימול הוא של המחלה כסיבה שהובילה למוות ולא התאבדות. כמו כן, לעתים לא מתקבל מידע מהמכון לרפואה משפטית, ואז לא נרשמת סיבת המוות כהתאבדות. בין הממצאים: ב-2006 נרשמו 365 התאבדויות בישראל – 280 של גברים ו-85 של נשים (ירידה לעומת שלוש השנים הקודמות); בשנים 2006-2004 כשליש מההתאבדויות היו של עולים חדשים מחבר העמים ומאתיופיה; בשנים 2006-2000 התאבדו בממוצע בשנה 66 בנים ו-11 בנות בגילים 24-15; שיעור ההתאבדויות בישראל בקרב זכרים לכל 100,000 נפש הוא נמוך בהשוואה למדינות אירופה – 9.6 בישראל לעומת 16.6 בממוצע במדינות האיחוד האירופי; גם שיעור ההתאבדויות בקרב נקבות בישראל הוא נמוך יחסית – 3.5 לכל 100,000 נפש לעומת 4.5 בממוצע במדינות האיחוד האירופי; בקבוצת הגיל 29-15 שיעור המתאבדים הזכרים בישראל הוא דומה לממוצע במדינות האיחוד האירופי.

(התאבדות)

038

ברחנא, מיכה; ליפשיץ, אירנה ואחרים:

הישרדות חולים במחלות ממאירות בישראל

רישום הסרטן הלאומי והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 19 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בשנים האחרונות מאובחנים בישראל כ-27,000 חולים מדי שנה במחלות ממאירות. סיבת המוות של כרבע מכלל הנפטרים בישראל הנה מחלה ממארת (כ-11,000 איש בשנה). בפרסום זה מוצגים לראשונה נתוני הישרדותם היחסית (עודף התמותה ממחלות ממאירות נבחרות ביחס לתמותה הכללית) של חולים במחלות ממאירות בישראל, בהשוואה למדינות מערביות. מקורות הנתונים לפרסום הם רישומי מרשם הסרטן הלאומי, מרשם האוכלוסין והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בין הממצאים: שיעורי ההישרדות לאחר חמש שנים של כלל החולים היהודים במחלות ממאירות חודרניות שאובחנו ב-1994-1990 היו 50.4% בקרב גברים ו-58.4% בקרב נשים, ולאחר 10 שנים – 43.6% בקרב גברים ו-51.8% בקרב נשים; שיעורי ההישרדות לאחר חמש שנים של חולים יהודים שאובחנו ב-1998-1995 היו 56% בקרב גברים ו-62% בקרב נשים, ולאחר 10 שנים – 50.9% בקרב גברים ו-55.8% בקרב נשים; שיעורי ההישרדות לאחר חמש שנים של חולים יהודים שאובחנו ב-2002-1999 היו 61.4% בקרב גברים ו-67.3% בקרב נשים; שיעורי ההישרדות לאחר חמש שנים של חולים ערבים שאובחנו ב-2002-1999 היו 50.7% בקרב גברים ו-64.9% בקרב נשים; שיעורי ההישרדות לאחר חמש שנים של נשים שלקו בסרטן השד ואובחנו ב-2002-1999 היו 86.6% בקרב יהודיות ו-77.8% בקרב ערביות; שיעורי ההישרדות בישראל הם גבוהים יחסית לרוב המדינות שנחקרו.

(סרטן; תמותה)

039

ברחנא, מיכה; אלון, רחל; ליפשיץ, אירנה:

סרטן המעי הגס והחלחולת: עדכון נתוני תחלואה

רישום הסרטן הלאומי והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות (ראו: יחידות ◄ רישום סרטן לאומי): www.health.gov.il.

הנתונים בדו"ח זה מבוססים על נתוני רישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות. הדו"ח כולל נתוני מגמות בהיארעות סרטן המעי הגס וסרטן החלחולת ב-2006-1980. חישוב שיעורי ההיארעות המתוקננים לגיל לכל שנה נערכו כשאוכלוסיית התקן המשמשת לתִּקְנוּן היא "אוכלוסיית העולם", כמקובל בפרסומים בין-לאומיים. בין הממצאים: ב-2006 אובחנו בישראל 2,309 חולים חדשים בסרטן המעי הגס (1,189 גברים ו-1,120 נשים) ו-872 חולים חדשים בסרטן החלחולת (469 גברים ו-403 נשים); שיעורי היארעות סרטן המעי הגס באוכלוסייה היהודית נמצאים במגמת ירידה בשנים האחרונות, בעוד שבאוכלוסייה הערבית שיעורי התחלואה נמוכים יותר אך לא נצפתה מגמת ירידה; בהיארעות סרטן החלחולת באוכלוסייה היהודית חלה עלייה בשנים 2004-2002 ולאחר מכן ירידה, ואילו באוכלוסייה הערבית נצפתה עלייה מאז שנות ה-80' של המאה ה-20 עד היום. הפרסום כולל נתונים על שלב המחלה בעת האבחון.

(סרטן; יהודים; ערביי ישראל; הבדלים בין המינים)

040

Ariad, Samuel; Lipshitz, Irena; Ben-Harroch, Daniel et al:
A Sharp Rise in the Incidence of Hodgkin’s Lymphoma in Young Adults in Israel
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 11: 8 (August 2009), pp. 453-455. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

בקרב יהודים ילידי ישראל יש שיעור גבוה יחסית של לוקים בסרטן בלוטות הלימפה מסוג הודג'קינס, בהשוואה לאוכלוסיות אחרות. בסרטן זה לוקים בדרך כלל אנשים צעירים, בגילים 15 עד 34. מטרתו של מחקר זה היתה לבדוק את שיעורי היארעות המחלה לאורך זמן, 1960 עד 2005, בקרב יהודים ילידי ישראל בכל קבוצות הגיל. העבודה התבססה על נתוני רישום הסרטן הלאומי שבמשרד הבריאות. בין הממצאים: במהלך תקופה זו דווח לרישום הסרטן הלאומי על 4,812 חולים יהודים במחלה זו; בחלוקה לחמש תקופות-משנה נמצא, כי בשנים 1969-1960 היו בישראל 2.27 מקרי תחלואה לכל 100,000 גברים ו-2 מקרים לכל 100,000 נשים, ואילו בתקופה 2005-1997 עלתה שכיחות התחלואה ל-3.61 ל-100,000 בקרב גברים ול-3.36 ל-100,000 בקרב נשים – עלייה של פי 1.5 לערך בקרב שני המינים; שיעורי ההיארעות הגבוהים ביותר נצפו בקבוצת הגיל 24-20 – 6.6 לכל 100,000 בקרב גברים ב-2005-1997 ו-9.13 לכל 100,000 בקרב נשים ב-1996-1988; שיעור היארעות המחלה בקרב מבוגרים צעירים בישראל בשנים האחרונות הוא הגבוה ביותר בעולם; מגמה דומה של עלייה חדה בשיעורי ההיארעות נמצאה בארצות-הברית, בקנדה ובארצות סקנדינביה; לא נמצאו הגורמים להסבר תופעה זו, אך נמצא קשר בין תחלואה במחלות וירליות כגון חצבת בגיל מאוחר יחסית לבין התפתחות המחלה. במחקרים קודמים נמצא קשר להידבקות בוירוס אפשטיין-בר.

(סרטן; צעירים; ילידי הארץ)

041

Goldzweig, Gil; Andritsch, Elisabeth; Hubert, Ayala et al:
How Relevant is Marital Status and Gender Variables in Coping with Colorectal Cancer? A Sample of Middle-Aged and Older Cancer Survivors
"Psycho-Oncology", 18: 8 (August 2009), pp. 866-874.

בעבודה זו נבחנה רמת רווחתם/מצוקתם של חולי סרטן המעי הגס (קשישים ואנשים בגיל העמידה), תוך התמקדות בהשפעת מידת תמיכתם/ן של בן/בת הזוג. במחקר נכללו 339 חולים וחולות בסרטן המעי הגס שטופלו בשלושה מרכזים רפואיים מובילים לטיפול בסרטן בישראל. הנבדקים חולקו לשתי קבוצות – נשואים ולא-נשואים (גרושים/אלמנים) – והם מילאו ארבעה שאלונים באופן עצמאי. בין הממצאים: שיעורי המצוקה הגבוהים ביותר נמצאו בקרב גברים לא-נשואים; גברים נשואים דיווחו על שיעורי תמיכה גבוהים יותר באופן מובהק של בת הזוג מאשר נשים נשואות; בקרב חלק מהחולים נמצא מתאם חיובי בין תמיכה רוחנית-דתית לבין תחושת חוסר ישע ופטליזם. ממצאי המחקר תומכים בהשערה הרווחת שנשים מתמודדות טוב יותר עם סרטן לעומת גברים ושנשואים/ות מתמודדים/ות טוב יותר מאשר לא-נשואים/ות. בסוף המאמר נדונות דרכי התערבות מומלצות.

(סרטן; קשישים; מבוגרים בגיל העמידה; דיכאון; התמודדות; תמיכה משפחתית; בני-זוג

042

אנדי-פינדלינג, לירי; סיקרון, פביאן; איבנקובסקי, מיכל:

היפגעות ילדים בישראל: דו"ח "בטרם" לאומה, 2008

"בטרם" - המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים, פתח-תקווה 2009, 76 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם המועצה הלאומית לבריאות הילד ולפדיאטריה, המועצה הלאומית לטראומה והמועצה הלאומית לבטיחות בית ופנאי, משרד הבריאות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.beterem.org.

אוכלוסיית הילדים בישראל, עד גיל 17, מונה כ-2.3 מיליון נפש. בדו"ח זה מוצגת תמונת-מצב על היפגעות ילדים בישראל. הדו"ח מורכב מחמישה פרקים, כדלקמן: מבוא; היקף היפגעות ילדים בישראל (תמותה, אשפוז, פניות למרכזים לרפואה דחופה – מלר"דים (חדרי מיון) והעלויות הכרוכות בהיפגעות ילדים); נתוני היפגעות ילדים בישראל לפי יישובים (תמותה מהיפגעות לפי יישובים ופניות למלר"ד לפי יישובים); נתוני היפגעות ממקורות מידע ייחודיים (תאונות דרכים עם נפגעים, היפגעות ילדים מהרעלות והיפגעות במוסדות חינוך); סיכום ודיון. בין הממצאים: מדי שנה מתים כ-150 ילדים עקב פגיעות, כ-25,000 מתאשפזים, כ-180,000 מגיעים למלר"ד וכמיליון פונים לטיפול רפואי בקהילה; לאורך זמן, ישנה מגמה של ירידה בשיעורי תמותת ילדים עקב פגיעות, אך לא נצפתה ירידה דומה בשיעורי הפנייה למלר"ד; בקרב בני 17-1 שליש ממקרי המוות, כחמישית ממקרי האשפוז וכ-40% מהפניות למלר"ד נבעו מתאונות; הסיבה העיקרית לתמותה בקרב בני 17-1 היתה היפגעות בתאונת דרכים, ואילו בקרב תינוקות עד גיל שנה הסיבה העיקרית היתה חנק; תאונות בית ופנאי היוו 22.3% מהסיבות לתמותה בקרב ילדים עד גיל 17 בשנים 2005-2003; שיעורי התמותה של ילדים ערבים נמצאו גבוהים יותר מאשר השיעורים בקרב ילדים יהודים, במיוחד בקרב ילדים עד גיל 4 (כמעט פי 7); הסיבה העיקרית לאשפוז ילדים ב-2006 היתה נפילה – 38.2%.

(ילדים; תאונות; פציעות; נפילות; הרעלות; כוויות; טביעה; תאונות דרכים; מניעת תאונות)

043

חקלאי, ציונה; אבורבה, מרים; גורדון שולמית:

ביקורים במחלקות לרפואה דחופה - אבחנות 2007

שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 56 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על התפלגות האבחנות במחלקות לרפואה דחופה שבמוסדות לאשפוז כללי. זאת, לשם סיוע בתכנון ובמעקב אחר השירותים במחלקות אלו, לשימוש מקבלי ההחלטות, חוקרים והציבור הרחב. הפרסום מבוסס על דיווחיהם של רוב בתי-החולים לאשפוז כללי, בהתאם לרישום במערכות המידע המנהליות של המחלקה לרפואה דחופה בכל בית-חולים. המידע מוצג לפי סוג המחלקה לרפואה דחופה, קבוצת אבחנות, אבחנה מפורטת וקבוצות גיל. בין הממצאים: במחלקות לרפואה דחופה ב-26 בתי-חולים לאשפוז כללי נרשמו אבחנות לגבי כ-1.6 מיליוני ביקורים (כ-65% מכלל הביקורים ב-2007, לעומת כ-63% ב-2006 וכ-60% ב-2005); כ-72.5% מהביקורים היו עקב מחלה וכ-27.2% עקב סיבות חיצוניות; האבחנות השכיחות ביותר היו אבחנה לא-מוגדרת (15.4%), הריון (5.5%), כאב בטן (5.4%), כאבים בחזה (4.5%) וחום (4.2%); כשליש מהפונים למחלקה לרפואה דחופה הגיעו עם הפניה רפואית; כשליש מהפונים אושפזו - כ-72% מהפונים שהיה להם חום גבוה, כ-64% מהפונים עם מחלות לב וכ-59% מהפונים עם מחלות דרכי הנשימה ומחלות כלי דם; כ-301,000 פונים הגיעו ב-2007 למחלקות לרפואה דחופה טראומה, וכשליש מהם היו ילדים עד גיל 17;
כ-138,000 נשים פנו ב-2007 למחלקות לרפואה דחופה נשים ויולדות, ורוב הפניות היו עקב בעיות בהריון או לידה.

(בתי-חולים; חדר מיון; רפואה דחופה; אבחון רפואי; מחלות גופניות; הריון; לידה)

044

חקלאי, ציונה; גורדון שולמית; הלל, סתוית; אבורבה, מרים:

ביקורים במחלקה לרפואה דחופה - מאפיינים גיאוגרפיים, 2007-2004

שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 44 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על שיעורי הביקורים במחלקה לרפואה דחופה שבמוסדות לאשפוז כללי ב-2007-2004 לפי קבוצות גיל (כולל שיעורים מתוקננים לגיל), מין, סיבת כניסה, מחוז, נפה וישוב מגורים של הפונים (לא כולל יישובים שבהם פחות מ-5,000 תושבים). זאת, על-פי דיווחי בתי-החולים לאשפוז כללי, בהתאם לרישום במערכות המידע המנהליות של המחלקה לרפואה דחופה בכל בית-חולים. בין הממצאים: שיעור הביקורים במחלקה לרפואה דחופה בבתי-החולים לאשפוז כללי (ללא מזרח ירושלים) היה 360.7 ל-1,000 נפש ב-2007-2004; כשני שלישים מהביקורים היו עקב מחלה, רבע עקב סיבות חיצוניות ועשירית עקב לידה; בחלוקה למחוזות, שיעורי הביקורים הגבוהים ביותר היו במחוז הצפון (417.2) והדרום (409.6), ושיעור הביקורים הנמוך ביותר היה במחוז יש"ע (203.3); שיעור הביקורים הגבוה ביותר (מתוקנן לגיל) לפי יישוב (ללא יולדות) היה באילת (729.1) והנמוך ביותר במודיעין-עלית (81.8); בחלוקה לקבוצות גיל, שיעור הביקורים הגבוה ביותר היה של בני 75+ (823.3) והנמוך ביותר של בני 14-5 (161.8); שיעור הביקורים הגבוה ביותר עקב סיבות חיצוניות היה בקבוצת הגיל 24-15 (138 ל-1,000).

(בתי-חולים; חדר מיון; רפואה דחופה; מחלות גופניות; לידה)

045

כוח-אדם במקצועות הבריאות, 2008

שירותי מידע ומחשוב, בשיתוף האגף למקצועות רפואיים ומינהל הסיעוד, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 191 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il (ראו: יחידות ◄ אגף מידע ומחשוב, תחום מידע).

בפרסום זה מובא מידע מעודכן ל-2008 על כוח-האדם במקצועות הבריאות: רופאים; רופאים מומחים, רופאי שיניים; רופאי שיניים מומחים, רוקחים; בעלי מקצועות סיעוד; בעלי מקצועות עזר רפואיים; פסיכולוגים; פסיכולוגים מומחים; מועסקים במקצועות הבריאות; עובדים סוציאליים מועסקים בשירותי הבריאות. מוצגים הן מספרים מוחלטים והן התפלגויות של בעלי המקצועות לפי סוגי מומחיות, שיעורים ל-1,000 תושבים, מאפיינים דמוגרפיים ועוד. כן מובאות השוואות בין-לאומיות על שיעורי כוח-האדם הרפואי במדינות שונות. נמצא, כי בשנים האחרונות יש מגמה של ירידה בשיעורי הרופאים והאחיות, לעומת שיעורים יציבים של רופאי שיניים ועובדי מעבדות ועלייה בשיעורים ביתר מקצועות הבריאות. מקורות הנתונים לפרסום הם: מאגר בעלי מקצועות רפואיים ועזר רפואיים באגף למקצועות רפואיים; מאגר מקצועות סיעוד במינהל הסיעוד; סקר כוח-אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לגבי המועסקים במקצועות הבריאות ובשירותי הבריאות (נתוני 2007-1995); דיווחי קופות החולים, מוסדות האשפוז והיחידות בקהילה לשירות הארצי לעבודה סוציאלית שבמשרד הבריאות לגבי עובדים סוציאליים המועסקים בשירותי הבריאות (נתוני 2004) ועדכון נתוני פטירה והגירה ממרשם האוכלוסין.

(כוח-אדם רפואי; רופאים; רוקחים; אחים; פסיכולוגים; רפואת שיניים; סיעוד; ריפוי בעיסוק; עובדים סוציאליים)

046

פרוינד, רותי; דור, מיכאל, לוטן, יורם; חבר, איתן:

תהליכי פיקוח ובקרה על בתי-חולים כלליים ומרפאות כירורגיות פרטיות

"הרפואה", 146: י"ב (דצמבר 2007), עמ' 938-935 (עברית, סיכום באנגלית).

פיקוח ובקרה על מוסדות רפואיים הם חלק מהגדרות התפקיד של משרד הבריאות. הסמכות לפיקוח מעוגנת ב"פקודת בריאות העם, 1940". כדי ליישם את הוראות החוק, פותחו באגף לרפואה כללית שבמשרד הבריאות 20 כלי בקרה בנושאי פעילות שונים, ומ-2003 מופעל תהליך מובנה לבקרות ורישוי של בתי-חולים כלליים ומרפאות כירורגיות פרטיות החייבות ברישוי. במאמר זה מוצגים ממצאים עיקריים מהבקרות שנעשו מיוני 2003 עד יולי 2006. בתקופה זו בוצעו 91 בקרות ב-47 בתי-חולים כלליים, ציבוריים ופרטיים, וב-24 מרפאות כירורגיות פרטיות בישראל. במהלך הבקרה נבדק כל תחום פעילות במשך 5-4 שעות. לאחר סיום הבקרה נשלח דו"ח מפורט למנהלי המוסדות שנבדקו, הכולל דרישה לתקן את הטעון שיפור. נמצא, כי כל בתי-החולים הכלליים שנבדקו עמדו בדרישות וכי הם ראויים להמשיך בפעילותם. רישיונותיהם הוארכו לתקופות שבין חצי שנה לשלוש שנים (בשני בתי-חולים פרטיים שתפקודם הוערך ברמה סבירה בלבד ניתנו רישיונות לטווח קצר). תוצאות הבקרות שנעשו במרפאות הכירורגיות הפרטיות היו נמוכות יחסית לתוצאות בבתי-החולים הכלליים, ורישיונותיהם הוארכו לתקופות שבין חצי שנה לשנתיים (מרפאה אחת נדרשה להיסגר ובמרפאה אחרת נדרשה התערבות מיידית).

(בתי-חולים; מרפאות; פיקוח; בקרת איכות)

047

דגני, אבי; דגני, רינה:

השפעת הנטל הכלכלי על צריכת שירותי בריאות בישראל

קבוצת "גיאוקרטוגרפיה", רמת-גן 2009, 44 עמ'. הוגש להסתדרות הרפואית בישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ההסתדרות הרפואית: www.ima.org.il.

סקר זה הוא חלק מסדרת סקרים שעורכת ההסתדרות הרפואית בישראל לשם בחינת עמדות הציבור כלפי שירותי הרפואה הציבוריים בישראל. הסקר נעשה במרס 2009. השאלה המרכזית בסקר היתה, האם הציבור נאלץ לוותר על שירותים רפואיים שונים בשל עלותם. בסקר השתתפו 950 איש שפנו בשנה האחרונה לרופא בשירות הציבורי. לצורך קביעת המדגם, נעשה שימוש במדד החברתי-כלכלי של היישובים בישראל שהוכן בלמ"ס. בין הממצאים: 17% מתושבי היישובים באשכולות החברתיים-כלכליים 4-1 (הנמוכים) ויתרו על רכישת תרופות (13% בכלל הציבור), 18% ויתרו על ביקור אצל רופא (11% בכלל הציבור), 21% ויתרו על טיפול רפואי לילדיהם (9% בכלל הציבור) ו-18% ויתרו על טיפול בהוריהם הקשישים (12% בכלל הציבור); ביישובים מהאשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים 29% מהתושבים הסתפקו בביטוח הרפואי הבסיסי שמספקת המדינה, לעומת 8% מהתושבים ביישובים מהאשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים; 52% מהתושבים ביישובים מהאשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים שלא קיבלו תרופה דרך קופת החולים (אינה נמצאת בסל הבריאות וגם לא נכללת בביטוחים המשלימים של קופות החולים) ויתרו על רכישתה והשימוש בה, לעומת 37% בקרב כלל הציבור; כשליש מהמשיבים בסקר דיווחו כי בשנה האחרונה שילמו עבור שירותים רפואיים יותר מאשר בשנה הקודמת.

(עלויות; שירותי בריאות; קופות חולים; בדיקות רפואיות; תרופות; תשלום עבור שירות; ביטוח בריאות; ביטוח בריאות ממלכתי; מיצב חברתי-כלכלי; שוויון חברתי)

048

בריאות הנפש בישראל - שנתון סטטיסטי, 2008

המחלקה למידע ולהערכה, שירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 88 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il (ראה: יחידות ◄ שירותי בריאות הנפש ◄ שנתונים סטטיסטיים).

שנתון בריאות הנפש מורכב השנה משמונה פרקים, לפי הפירוט הבא: 1) טיפול אמבולטורי פסיכיאטרי; 2) שיקום פסיכיאטרי בקהילה; 3) אשפוז פסיכיאטרי – מיטות וימי אשפוז, קבלות ומתקבלים, מאושפזים, שחרורים, פטירות והתאבדויות 4) פסיכיאטריה משפטית; 5) פסיכיאטריה של ילדים ונוער; 6) פסיכיאטריה של הזִקְנָה; 7) התמכרויות; 8) רשימת אתרים באינטרנט העוסקים בבריאות הנפש. בראש כל פרק מובא תיאור מקיף ועדכני של המצב בשטח ושל הפעילות המתרחשת בתחום. כל פרק נכתב בשיתוף עם מומחים באותו תחום. בחלק מן הלוחות מובאים נתונים רב-שנתיים, כדי לאפשר מעקב אחרי מגמות לאורך זמן, ובחלק אחר מוצגים נתונים המתייחסים לשנה הנתונה (2007).

(בריאות הנפש; בתי-חולים פסיכיאטריים; מרפאות פסיכיאטריות; טיפול בקהילה; שיקום; אשפוז פסיכיאטרי; אשפוז כפוי; גמילה מסמים)

049

Levinson, Daphna; Lerner, Yaacov; Zilber, Nelly:
Estimating the Changes in Demand for Public Mental Health Services Following Changes in Eligibility: Analysis of National Survey Data
"Journal of Mental Health Policy and Economics", 12: 1 (2009), pp. 19-25.

ההיערכות לקראת הספקת שירותי בריאות הנפש באופן כוללני לכל האוכלוסייה בישראל, כשהשימוש בשירותים אלה יעוגן בחוק כזכותו של כל תושב, דורשות הערכה של שיעור השימוש בשירותים אלה בהווה והערכה של השימוש הצפוי בעתיד. בהתבסס של ניתוח נתוני סקר הבריאות הלאומי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2003/2004 בקרב אוכלוסיית בני 21 ומעלה המתגוררים בקהילה, התקבלו הממצאים הבאים: כ-1.2% מהאוכלוסייה זכאים ומשתמשים כיום בשירותים ציבוריים לבריאות הנפש, וכ-5.5% משתמשים בסוגי שירותים כלשהם או מעריכים שיש להם צורך בשימוש בשירותי בריאות הנפש. מסקנת המחקר היא, כי המספר העתידי המשוער של המשתמשים בשירותי בריאות הנפש הוא הרבה יותר גבוה מאשר מספר המשתמשים כיום, אך הוא נמצא בתחום הגבול העליון של ההערכות שעליהן מבוססת החקיקה החדשה.

(בריאות הנפש; הספקת שירותים; רפורמה; חוקים)

050

גרוס, רויטל; ברמלי-גרינברג, שולי; רוזן, ברוך ואחרים:

מצוקה נפשית ודפוסי קבלת טיפול לפני העברת האחריות לבריאות הנפש לקופות החולים: נקודת המבט של צרכני השירותים

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 09-538, ירושלים 2009 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

משרד הבריאות נערך לרפורמה במערך בריאות הנפש, שבמסגרתה תעבור האחריות להספקת שירותי בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים. כמו כן, מתוכננים שינויים בארגון ובמימון של שירותי הבריאות בקהילה. שינויים אלה עשויים להשפיע על התנסויות הצרכנים בשירותי בריאות הנפש ועל עצם הפנייה לשירותים אלה. לאור השינויים הצפויים, הוסיף מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל ב-2007 פרק מיוחד על בריאות הנפש בסקר התקופתי שהוא עורך לגבי רמת השירות ותפקוד מערכת הבריאות בעיני הציבור. בסקר רואיינו 1,865 איש. המטרות שהוגדרו היו: אפיון אוכלוסיות המדווחות על שיעורי מצוקה נפשית גבוהים וזיהוי קבוצות בסיכון; בחינת הגורמים המשפיעים על הנטייה לבקש טיפול נפשי וזיהוי קבוצות שלא נוטות לפנות לטיפול אף אם הן נזקקות לכך; תיאור דפוסי השימוש בשירותים ושביעות הרצון מהטיפול טרם החלת הרפורמה. בין הממצאים: 25% מהנשאלים דיווחו על מצוקה נפשית בשנה האחרונה, שהיה להם קשה להתמודד עמה; הפנייה לעזרה מקצועית היתה בעיקר לרופא משפחה (37%), לפסיכולוג (21%) ולפסיכיאטר (15%); רק כמחצית מהאנשים שחוו מצוקה נפשית חמורה פנו לטיפול מקצועי; שיעור איתור מצוקות ביוזמת הרופא היה נמוך (14% מהנשאלים ציינו שהרופא שאל אותם על מצוקה נפשית); 44% מהפונים לאיש מקצוע טופלו במרפאה של קופת החולים; מבין מקבלי הטיפול, 45% דיווחו שטופלו באמצעות שיחות בלבד, ו-16% דיווחו שקיבלו טיפול תרופתי בלבד. בסוף הדו"ח מובאות מסקנות והמלצות.

(בריאות הנפש; חרדה; דיכאון; מצבי לחץ; הספקת שירותים; רופאים ראשוניים; פסיכולוגים; פסיכיאטרים; רפואה חלופית; פנייה לטיפול מקצועי)

051

גילת, יצחק:

מאפייני פניות לער"ן בשנת 2008

ער"ן – אגודה ישראלית לעזרה ראשונה נפשית בטלפון, נתניה 2009. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האגודה: www.eran.org.il.

ער"ן מספקת סיוע נפשי באמצעות שיחות בטלפון או באינטרנט על-ידי מתנדבים, שעברו הכשרה מיוחדת לתפקיד. העזרה שניתנת לפונים מתבטאת בתמיכה רגשית, עידוד, חשיבה משותפת על דרכי התמודדות עם הבעיה שמעלה הפונה, מתן מידע רלוונטי לבעיה והתערבות במצבי חירום. ב-2008 התקבלו בער"ן כ-140,000 פניות. בדו"ח זה מוצגים המאפיינים של הפניות והפונים, המבוססים על ניתוח של 40,000 פניות. בין הממצאים: 58% מהפונים היו נשים; פחות מ-20% מהפניות היו של פונים חדשים; רק כ-11% מהפונים היו מתבגרים וצעירים עד גיל 24; בכ-0.5% מהפניות היו איומים בהתאבדות (המתנדבים העריכו שקיים סיכון מיידי לחיי הפונה), ובכ-2.5% מהפניות הביעו הפונים מחשבות אובדניות; שלוש הבעיות השכיחות של הפונים היו בדידות (25%), מחלות נפש (20%) ויחסים עם בן/בת הזוג (10%); בכ-60% מהפניות העריכו המתנדבים שהם הצליחו לעזור לפונים במידה רבה, בכ-30% במידה קטנה, ורק בכ-10% מהפניות הרגישו המתנדבים שהם לא הצליחו לעזור לפונה.

(בריאות הנפש; ייעוץ באמצעות הטלפון; מצבי לחץ; חרדה; דיכאון; בדידות)

052

גילת, יצחק:

עזרה ראשונה נפשית בסביבה מקוונת: השוואה בין מענה אישי מידי לדואר אלקטרוני

ער"ן – אגודה ישראלית לעזרה ראשונה נפשית בטלפון, נתניה 2009, 10 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של האגודה: www.eran.org.il.

במחקר זה נבחנו המשותף והשונה בין שני ערוצי הפנייה לעזרה ראשונה נפשית באינטרנט - מענה אישי מיידי (צ'ט ו-ICQ) ודואר אלקטרוני (דוא"ל). במסגרת המחקר, נבדקו מאפייני הפונים ומאפייני הפניות. המחקר התבסס על מדגם אקראי של 1,122 פניות שהתקבלו בשרות המקוון של ער"ן במחצית השנייה של 2008, מהן 503 ב-ICQ, 246 בצ'ט ו 373 בדוא"ל מתוך 6,000 הפניות שהתקבלו בתקופה זו. בין הממצאים: 67% מהפניות היו של נשים (69% במענה אישי מיידי ו-63% בדוא"ל); 34% מהפניות היו של ילדים ומתבגרים עד גיל 18, 33% מהפניות היו של מבוגרים צעירים עד גיל 25, 30% מהפניות היו של בני 50-26 ורק 3% מהפניות היו של בני 51+ (יש לציין כי אחוז הפניות של מבוגרים לער"ן בטלפון הוא הרבה יותר גבוה מאשר אחוז הפניות של מתבגרים וצעירים); הפנייה השכיחה ביותר לעזרה באמצעות מענה אישי מיידי היתה בנוגע לבעיות תוך-אישיות (במיוחד בדידות) ולבעיות מיניות; פניות בנוגע לבעיות בתחומים אחרים – יחסים בין-אישיים, בעיות במשפחה, הפרעות נפשיות ולחצים סביבתיים (עבודה, לימודים, צבא וכו') – נעשו בעיקר באמצעות הדוא"ל. ביטוי למחשבות אובדניות ניתן יותר במענה המיידי מאשר בדוא"ל ובצ'ט יותר מאשר ב-ICQ. על פרסום קודם בנושא זה ראו חוברת 149, פריט 054.

(בריאות הנפש; שירותי ייעוץ; אינטרנט; דואר אלקטרוני; מצבי לחץ; חרדה; דיכאון; בדידות; דימוי עצמי; יחסי הורים – ילדים; מתבגרים; צעירים)

053

פליבצקי, נירית:

הקשר בין מחשבות "אילו", אסטרטגיות התמודדות ומשאבי התמודדות לבין תסמינים פוסט-טראומטיים בקרב פצועי התקפות טרור

בית-הספר לעבודה סוציאלית, הפקולטה ללימודי רווחה ובריאות, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2009, 178 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז למדיה דיגיטלית בספריית האוניברסיטה: http://digitool.haifa.ac.il.

במחקרים קודמים נמצא, כי קורבנות של התקפות טרור מגלים סימני מצוקה רגשית בעוצמה גבוהה בהשוואה לקורבנות של אירועים טראומטיים אחרים. במחקר זה, נבדקו הקשרים בין המשתנים: משאבים אישיים (מיקוד שליטה כמשאב פנימי ותמיכה לא-פורמלית כמשאב חיצוני), אסטרטגיית התמודדות (ממוקדת בבעיה וממוקדת ברגש) ומחשבות "אילו" (יצירת חלופה מחשבתית לאירוע שתוצאותיה טובות מבעבר ונוטות למעלה, או שתוצאותיה רעות מבעבר ונוטות למטה), לבין התסמינים הפוסט-טראומטיים ומידת המצוקה הרגשית. במסגרת המחקר נבדק מדגם של 176 נפגעי טרור בני 70-19, שהיו מעל גיל 18 בזמן האירוע, המוכרים על-ידי המוסד לביטוח לאומי ונקבעו להם לפחות 19% נכות קבועים. כלי המחקר היו שמונה שאלונים לבדיקת תסמינים הפוסט-טראומטיים, מצוקה נפשית, דרכי התמודדות ועוד. בין הממצאים: ככל שהפרט יטה למיקוד שליטה חיצוני, יצור מחשבות "אילו" הנוטות למעלה ויעשה שימוש באסטרטגיות התמודדות הממוקדות ברגש, יהיו לו יותר תסמינים פוסט-טראומטיים ומצוקתו הרגשית תהיה גבוהה יותר; ככל שהפרט יזכה ליותר תמיכה
לא-פורמלית, יהיו לו פחות תסמינים פוסט-טראומטיים ומצוקתו הרגשית תפחת. כן נמצא, כי לגיל גבוה, מספר שנות לימוד נמוך, קרבה לזמן האירוע, קיום טראומה קודמת ותדירות גבוהה של מחשבות "אילו" (נוטות למעלה או למטה) יש קשר חיובי לעלייה במצוקה הרגשית.

(נפגעי פעולות איבה; הפרעות פוסט-טראומטיות; התמודדות; תמיכה חברתית; רווחה רגשית)

054

גרוס, רויטל; באום, נחמי; עובד-אור, מיכל:

גורמים הקשורים בפנייה לעזרה נפשית פורמלית ובלתי פורמלית באוכלוסייה הכללית בישראל

"ביטחון סוציאלי", מס' 79 (מרס 2009), עמ' 140-111 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

מחקר זה נשען על מודל המקשר בין פנייה לעזרה במצבי מצוקה נפשית לבין נטייה מוקדמת (מאפיינים אישיים ומשפחתיים ואמונות הקשורות לבריאות), תנאים מאפשרים (תנאים המאפשרים ומעודדים שימוש בשירותי עזרה) וצורך (צורך אובייקטיבי בעזרה). המחקר התבסס על ניתוח משני של קובץ נתונים קיים מתוך סקר של מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל שנעשה ב-1997 והתמקד בדעת הציבור על מערכת הבריאות. בניתוח המשני נבדקו נתוניהם של 285 איש אשר דיווחו כי חשו בעבר מצוקה נפשית (23.6% מכלל המרואיינים). בין הממצאים: 37.8% פנו לעזרה פורמאלית – 35.7% לפסיכיאטר, 30.7% לפסיכולוג, 27% למטפל משפחתי ו-23% לרופא משפחה; מבין הפונים לעזרה פורמאלית בלטו גרושים (53.8%), אלמנים (46.5%), מקבלי קצבה (48.5%), דוברי עברית (44.4%), דוברי רוסית (35.3%), חולים במחלה כרונית (47%), חברי קופות החולים "כללית" (42.8%) ו"מאוחדת" (56.5%) ואנשים שדיווחו כי הם סובלים ממצוקה קשה או קשה מאוד (42.6%); לא נמצאו קשרים מובהקים בין פנייה לעזרה פורמאלית לבין מגדר, גיל, השכלה, הכנסה, אזור מגורים וביטוח משלים; 34% מאלו שחשו מצוקה נפשית דיווחו כי פנו לעזרה לא-פורמאלית; המאפיינים הבולטים של הפונים לעזרה לא-פורמאלית הם רווקים (54.8%), לא מקבלים קצבה (41.1%), דוברי ערבית (62.8%), מאזור הצפון (45.7%) ולא חולים במחלה גופנית (43.8%); לא נמצאו קשרים מובהקים בין פנייה לעזרה לא-פורמאלית לבין מגדר, השכלה, הכנסה וחומרת המצוקה.

(בריאות הנפש; פנייה לטיפול מקצועי; שירותי בריאות; קופות חולים; ביטוח בריאות)

055

Levinson, Daphna; Lerner, Yaacov:
Employment Among Persons With Past and Current Mood and Anxiety Disorders in the Israel National Health Survey
"Psychiatric Services", 60: 5 (May 2009), pp. 655-662.

בעבודה זו נבדק הקשר שבין הפרעות חרדה ומצב-רוח בעבר או בהווה לבין תעסוקה בחודש האחרון ורמת השכר. העבודה התבססה על נתוני סקר הבריאות הלאומי שנערך על-ידי הלמ"ס ב-2004/2003 בקרב אוכלוסיית בני 21 ומעלה המתגוררים בקהילה ועל נתוני מרשם האוכלוסין. אוכלוסיית הסקר כללה 4,859 משיבים, שהיוו מדגם מייצג של אוכלוסיית בני 21 ומעלה המתגוררים בקהילה. בין הממצאים: שיעור התעסוקה בקרב משיבים שלקו בהפרעת חרדה ומצב-רוח בחודש החולף עמד על 35%, 52% בקרב אלה שלקו בהפרעה במהלך השנה החולפת ו-60% בקרב אלה שלקו בהפרעה במהלך חייהם אך לא במהלך השנה החולפת; שיעור התעסוקה בקרב משיבים שלא לקו אי פעם בהפרעה עמד על 58%; למשיבים שלקו בהפרעה לפני גיל 25 היה סיכוי נמוך יותר לשכר גבוה מהשכר הממוצע; למשיבים שלא השתמשו בשירותי בריאות הנפש היה סיכוי גבוה יותר להיות מועסקים לעומת משיבים שהשתמשו בשירותים אלה. אחת ממסקנות העבודה היא, כי הפגיעה בתעסוקה היא רק בשלב החריף של ההפרעה וכי להתפרצות של ההפרעה בגיל צעיר יש השפעה מתמשכת על התעסוקה, השכר והקידום. מסקנה חשובה נוספת היא אנשים שסבלו מהפרעות חרדה ומצב-רוח בעבר יכולים לחזור לתעסוקה מלאה.

(בריאות הנפש; חרדה; מצב רוח; תעסוקה; שכר)

056

Shmotkin, Dov; Litwin, Howard:
Cumulative Adversity and Depressive Symptoms among Older Adults in Israel: The Differential Roles of Self-Oriented versus Other-Oriented Events of Potential Trauma
"Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology", 44: 11 (November 2009), pp. 989-997.

בעבודה זו נבחן הקשר שבין מצוקה מצטברת (חשיפה לאירועים שיש להם פוטנציאל להיווצרות טראומה במהלך החיים, תוך הבדלה בין אירועים הקשורים לאדם עצמו לבין אירועים הקשורים לאנשים אחרים) לבין תסמיני דיכאון בהווה בקרב קשישים. זאת, תוך פיקוח על משתנים סוציו-דמוגרפיים והערכה עצמית של הבריאות. מקור הנתונים לעבודה היה סקר SHARE – Health, Aging and Retirement in Europe, שהשתתפו בו 12 מדינות ובהן ישראל. בישראל נעשה הסקר ב-2006-2005 בקרב מדגם מייצג של 1,710 יהודים וערבים בני 50 ומעלה. בין הממצאים: בהתאם להשערת המחקר, נמצא קשר חיובי מובהק בין חשיפה לטראומה עצמית בעבר לבין תסמינים דיכאוניים בהווה, בעוד שלחשיפה לטראומה של אחרים לא היתה השפעה או שהיתה השפעה הפוכה על תסמינים אלה.

(קשישים; בריאות הנפש; דיכאון)

057

Schwartz, Chaya; Gronemann, Ophra:
The Contribution of Self-efficacy, Social Support and Participation in the Community to Predicting Loneliness among Persons with Schizophrenia Living in Supported Residences
"Israel Journal of Psychiatry", 46: 2 (2009), pp. 120-129. The article appears on the Journal's Website: www.psychiatry.org.il/journal.

במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר שבו נבדקה תרומתם של מסוגלות עצמית, תמיכה חברתית, השתתפות חברתית, הסדרי מגורים ומצב תעסוקתי לחיזוי תחושת בדידות בקרב מבוגרים (בני 18 ומעלה) שאובחנו כסובלים מסכיזופרניה ומתגוררים במסגרות תומכות בקהילה. במסגרת המחקר, שנערך ב-2006, נבדק מדגם לא-מייצג של 97 איש (נכללו רק חולים שהסכימו להשתתף במחקר), שאובחנו כסובלים מסכיזופרניה והתגוררו במסגרות תומכות בקהילה שבפיקוח משרד הבריאות. גילם הממוצע של המשתתפים היה 43, רובם היו רווקים והיתר גרושים או פרודים. המשתתפים מילאו חמישה שאלונים: שאלון סוציו-דמוגרפי, שאלון בדידות, שאלון מסוגלות עצמית, שאלון תמיכה חברתית ושאלון פעילויות ושימוש בשירותים בקהילה. בין הממצאים: משתתפים שדיווחו על רמה גבוהה של תמיכה חברתית דיווחו על רמה נמוכה של בדידות; משאבים פנימיים של מסוגלות עצמית לא נמצאו כמנבאים תחושת בדידות; חולים שגרו בדירות לבדם דיווחו על תחושת בדידות יותר מאחרים; ככל שהחולה היה פעיל יותר בקהילה והרבה להשתתף בפעילויות חברתיות, כך פחתה תחושת הבדידות שלו.

(סכיזופרניה; טיפול בקהילה; הוסטלים; בדידות)

058

Segal, Elena; Raichlin, Valentina; Rimbrot, Sophia et al:
Hip Fractures in the Elderly in Israel - Possible Impact of Preventable Conditions
"Archives of Gerontology and Geriatrics", 48: 2 (March-April 2009), pp. 182-185.

מטרתה של עבודה זו היתה להעריך את תרומתם של גורמים שונים להיארעות שבר בירך בקרב קשישים בישראל. במסגרת העבודה נבדקו ההיסטוריה הרפואית, פעילות גופנית, מדד מסת הגוף, הרגלי עישון, חוזק העצם ורמת הסידן בקרב 142 קשישים עוקבים שסבלו משבר בירך בהשוואה ל-96 קשישים החיים בקהילה שלא סבלו משבר בירך. בין הממצאים: גיל גבוה ומגדר נשי נמצאו כמנבאים חזקים ללקות בשבר בירך, כמו גם פעילות גופנית מעטה ומחסור בויטמין D, במיוחד בעונות החורף והאביב; סיכון גבוה פי שלושה ללקות בשבר בירך נמצא בקרב חולי סוכרת. ההמלצות העיקריות למניעת שבר בירך הן הגברת הפעילות הגופנית והספקה שוטפת של ויטמין D.

(קשישים; נפילות; אוסטיאופרוזיס; סידן; סוכרת; ויטמינים; פעילות גופנית)

059

דגן, ירון; דושנט, מרינה; סילברמן, ברברה:

נטילה כרונית של טבליות שינה בישראל: האם כצעקתה?

"הרפואה", 148: 5 (מאי 2009), עמ' 294-292 (עברית, סיכום באנגלית).

שכיחותם של נדודי שינה (אינסומניה) בישראל נאמדת בכ-30%, בדומה לשיעור
בארצות-הברית. לנדודי שינה יש השלכות שליליות על איכות החיים, הם גורמים להפחתת פריון העבודה, ולעתים קרובות הם מביאים למעורבות בתאונות ולצריכה מוגברת של שירותי רפואה שאינם בהכרח קשורים ישירות לבעיות השינה. טיפול נפוץ בנדודי שינה הוא באמצעות טבליות שינה. טבליות אלו נחשבות יעילות כשמדובר בנדודי שינה זמניים וחולפים, אולם רופאים רבים סבורים כי נטילה ממושכת של הטבליות גורמת להתמכרות אליהן. מטרתו של המחקר המתואר במאמר זה היתה לבחון את השכיחות של נטילת טבליות שינה בקרב מבוטחי "מכבי שירותי בריאות" (כ-1.1 מיליון איש) ואת מאפייני המטופלים. המחקר התבסס על נתוני מאגר הנתונים הממוחשב של "מכבי שירותי בריאות". בין הממצאים: 2.8% מהמבוטחים צורכים תרופות שינה, ומתוכם רק 4.5% הם צרכנים כרוניים; רוב הצרכנים הכרוניים החלו בצריכת תרופות אלו לאחר גיל 65, והם לוקים בשיעור גבוה יותר מהצרכנים המזדמנים של תרופות אלו במחלות לב, יתר-לחץ-דם וסוכרת. כמו כן, הם נוטלים בשיעור גבוה יותר תרופות נוגדות-דיכאון וחרדה; שיעור גבוה יחסית בקרב הנוטלים טבליות שינה הם עולים חדשים ואנשים שמצבם הכלכלי הוא ירוד.

(הפרעות בשינה; טיפול תרופתי; התמכרות)

060

פרויד, תמר; בריל, סילביו; שרף, מיכאל ואחרים:

מגמות בטיפול באופיואידים לטיפול בכאב כרוני בשירותי בריאות כללית בישראל, 2004-2000

"הרפואה", 146: י"ב (דצמבר 2007), עמ' 931-928 (עברית, סיכום באנגלית).

אופיואידים נחשבים אבני פינה בטיפול בכאב כרוני בכלל ובכאב ממקור ממאיר בפרט, ובשנים האחרונות הם גם משמשים לטיפול בכאב שאינו ממקור ממאיר. מידת צריכת המורפין (אופיואידים מתורגמים לשווה-ערך משכך כאב של מורפין) של מדינה מהווה, על-פי ארגון הבריאות העולמי, סמן חשוב לאיכות הטיפול בשיכוך כאב. בכמחצית ממדינות העולם קיימת צריכה נמוכה של מורפין (בחלקן אף אפסית). מטרתו של המחקר המתואר במאמר זה היתה לאפיין את מתן התרופות לשיכוך כאב מסוג אופיואידים בשנים 2004-2000 בקרב מבוטחי שירותי בריאות כללית בישראל, שהם כמחצית מאוכלוסיית המדינה. באוכלוסיית המחקר נכללו המבוטחים שרכשו תרופה לשיכוך כאב מסוג אופיואידים באותן שנים. בין הממצאים: בתקופה הנחקרת רכשו תכשירים אופיואידים 87,406 מבוטחים, וכ-29.4% מהם היו חולי סרטן; בין 2000 ל-2004 נמצאה עלייה של 68% בסך מ"ג המורפין שנצרך בשנה,
מ-56.4 ק"ג ל-94.9 ק"ג; בסך כמות המורפין למרשם נרשמה עלייה מ-834.2 מ"ג ל-892.9 מ"ג; מספר החולים עם כאב ממקור ממאיר שקיבלו מרשם לאופיואידים עלה מ-4,952
ב-2000 ל-8,808 ב-2004, ומספר החולים עם כאב שלא ממקור ממאיר שקיבלו תכשירים אלו עלה מ-13,599 ל-18,497; חולים עם כאב ממקור ממאיר צרכו מורפין במינון הגבוה פי 2.74 בממוצע מחולים עם כאב שלא ממקור ממאיר.

(כאב; טיפול תרופתי; סרטן)

061

הרצברג, נאוה:

תרופות ללא מרשם

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 68 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

סקירה זו עוסקת בנושא תרופות ללא מרשם (תל"ם, או OTC - Over The Counter). הסקירה מורכבת משמונה פרקים, כדלקמן: מבוא - הגדרת תרופות מרשם ותל"מ, הבסיס העובדתי של תל"מ, נתונים כלכליים ועוד; סקירת ספרות; "המרכיבים הפעילים" בשוק תרופות
ה-OTC - סל הבריאות וה-OTC, תפקיד הרוקח, המשרדים המעורבים, נגישות התרופות, מאפייני הצרכנים ועוד; הרגלי שימוש ב-OTC; סקר שימוש ב-OTC בישראל; הרגולציה; סוגיית הפיקוח על מחירי OTC; דילמת פרסום OTC. להלן ממצאים מהסקר שנערך בישראל
ב-2007 בקרב מדגם של 539 נשאלים: 19% מהמשיבים רכשו תל"מ מהמדף ללא עזרת רוקח; 37% רכשו את התל"מ ברשתות הפארם, 29% בבית-מרקחת פרטי, 22% בקופות חולים, 5% בסופרמרקט, 1% בחנות שבתחנת דלק, 2% בנקודת מכירה אחרת או באמצעות האינטרנט
ו-4% לא זכרו היכן רכשו; 47% מהמשתמשים בתל"מ דיווחו כי הם נוטלים את התרופה/ות לפחות פעם בחודש (56% מהנשים ו-32% מהגברים); 75% מהמשתמשים בתל"מ הביעו שביעות רצון רבה או רבה מאוד מהתרופות; 60% מהמשתמשים דיווחו כי הם קראו את העלון לצרכן לפני השימוש הראשון בתל"מ; רק 25% מהמרואיינים ידעו שאפשר לרכוש את התרופות בסופרמרקט ו-11% בלבד ידעו שאפשר לרכוש אותן בחנויות שבתחנות דלק. הסקירה כוללת השוואות לממצאי סקרים דומים שנעשו בארצות אחרות.

(תרופות; צריכה)

062

Litwin, Howard; Sapir, Eliyahu V.:
Forgone Health Care due to Cost among Older Adults in European Countries and in Israel
"European Journal of Ageing", 6: 3 (September 2009), pp. 167-176.

מטרתה של עבודה זו היתה לזהות את הגורמים העיקריים המאפשרים חיזוי של ויתור על טיפול רפואי בשל עלותו בקרב קשישים באירופה ובישראל. המחקר התבסס על נתוני הגל הראשון של פרויקט SHARE (Survey of Health, Ageing and Retirement in Europe), שכלל כ-29,000 משיבים בגילים 50 ומעלה ב-12 מדינות, כולל ישראל. בישראל נעשה הסקר ב-2006-2005 בקרב כ-1,700 בני 50 ומעלה. בין הממצאים: ויתור על טיפול רפואי בשל עלותו קיים בקרב מיעוט גדול של קשישים; שיעור גבוה של ויתור על טיפול רפואי בשל עלותו נמצא בקרב קשישים צעירים שיש להם צרכים רפואיים רבים ושמצבם הכלכלי הנתפס הוא ירוד; לא נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין ארץ המגורים לבין שיעור הוויתור על טיפול רפואי בשל עלותו.

(קשישים; טיפול רפואי; תרופות; עלויות; תשלום עבור שירות)

063

Kandel, Isack; Merrick-Kenig, Efrat; Merrick, Joav; Morad, Mohammed:
Increased Aging in Persons with Intellectual Disability in Residential Care Ccenters in Israel 1999–2006
"Medical Science Monitor", 15: 4 (2009), pp. 13-16.

בעשור האחרון נצפתה מגמה של הארכת תוחלת חייהם של אנשים הסובלים מפיגור שכלי בכל העולם. בעבודה הנוכחית נבדקה מגמה זו בקרב אנשים בעלי פיגור שכלי המתגוררים במוסדות סיעודיים בישראל ב-2006-1999. העבודה התבססה על נתונים מתוך סקרים שנתיים הנערכים מ-1998/99 ואילך במוסדות סיעודיים בקרב בעלי פיגור שכלי. בין הממצאים:
ב-2006 שהו ב-59 מוסדות 6,840 אנשים בעלי פיגור שכלי (3,811 גברים ו-3,029 נשים); מתוכם, 13.25% היו בני 19-0, 41.68% בני 39-20, 20.77% בני 49-40, 17.14% בני 59-50
ו-7.16% בני 60+; לאורך השנים, ניכרת מגמה של עלייה בשיעורם של בעלי פיגור שכלי בני 50+ – שיעורם של בני 59-50 עלה מ-11.52% ב-1999 ל-17.14% ב-2006, ושיעורם של בני 60+ עלה מ-4.26% ל-7.16% באותן שנים; תוחלת החיים של קשישים בעלי פיגור שכלי עומדת כיום על 66.1 שנים, והיא נמצאת במגמת עלייה. בסוף המאמר מובאות המלצות בנוגע לצרכיהם המיוחדים של קשישים בעלי פיגור שכלי, בתחומי הבריאות, הרווחה והחברה.

(קשישים; פיגור שכלי; תוחלת חיים; הזדקנות; סיעוד; מוסדות פנימייתיים)

064

בן נון (הדני), שלומית:

סטטוס בריאות, תפקוד והשתתפות חברתית של מבוגרים עם פיגור שכלי באמצע החיים, הדרים במעונות ובדיור קהילתי בישראל

הרשות ללימודים מתקדמים, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2009, 157 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז למדיה דיגיטלית בספריית האוניברסיטה: http://digitool.haifa.ac.il.

במחקר זה נבדק מצבם של אנשים מזדקנים עם פיגור בישראל. מטרות המחקר היו, בחינת: הדומה והשונה בין תהליכי ההזדקנות של אנשים עם פיגור לעומת מבוגרים באוכלוסייה הכללית; ההבדלים בין המינים בבריאות ובתפקוד עם העלייה בגיל; ההבדלים בין אנשים מזדקנים עם פיגור שכלי הגרים בקהילה לאלה המתגוררים במוסדות מבחינה בריאותית ותפקודית; הקשרים שבין עלייה בגיל, רמת הפיגור, המגדר וסוג הדיור לבין מצבם הבריאותי והתפקודי; מצבם הבריאותי והתפקודי של אנשים עם פיגור שכלי לנוכח השמנת-יתר. המחקר התבסס על נתוני מחקר של מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל מ-2007-2004 בקרב אנשים עם פיגור שכלי בני 40+. בין הממצאים: לא נמצא שוני איכותי בתהליכי ההזדקנות בין אנשים עם פיגור שכלי לבין מבוגרים באוכלוסייה הכללית; מבחינה תפקודית נמצאו הבדלים משמעותיים בין אנשים עם פיגור שכלי לבין כלל האוכלוסייה, אך מבחינה בריאותית לא נמצאו הבדלים גדולים, ואף נמצא כי אנשים עם פיגור שכלי לוקים פחות במחלות השכיחות בגיל המבוגר; לא נמצאו הבדלים מהותיים בין המינים בבריאות ובתפקוד עם העלייה בגיל, פרט ליתר לחץ דם בקרב נשים, בדומה לאוכלוסייה הכללית; רמת המוגבלויות ושיעורי התחלואה של דיירי מעונות נמצאו גבוהים יותר מאלו של המתגוררים בקהילה; שיעורי השמנת-יתר נמצאו גבוהים יותר בקרב נשים לעומת גברים בכל קבוצות הגיל.

(פיגור שכלי; קשישים; מבוגרים בגיל העמידה; הזדקנות; בריאות גופנית; מוגבלויות; דמנציה; כושר קוגניטיבי; תסמונת דאון; השמנת-יתר; מוסדות פנימייתיים; דיור מוגן)

065

סוסקולני, ורדה; דאוד, ניהאיה; מנור, אורלי:

מה מסביר את הפערים בהמצאות מחלה ממושכת מגבילה לפי השכלה? – השוואה בין האוכלוסייה היהודית והערבית בישראל

בתוך: "הכנס השנתי ה-7 למדיניות הבריאות – תכנית מדעית ותקצירים", המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, תל-השומר 2008, עמ' 34.

בעבודה זו נבדק הקשר שבין רמת השכלה לבין היארעות מחלה ממושכת מגבילה בקרב יהודים וערבים ולבחון את הגורמים הפסיכו-חברתיים והקהילתיים המשפיעים על ההבדלים בין שתי האוכלוסיות, כמו גם את ההתנהגות הבריאותית בשתי האוכלוסיות. נערכו שני מחקרים נפרדים באותן שיטות, ונבחרו מדגמים אקראיים של 1,327 יהודים ו-902 ערבים בגילים 30 עד 70 שנה. הנבדקים היו מיישובים ברמות חברתיות-כלכליות שונות. נמצא, כי קיים קשר מובהק בין רמת ההשכלה לבין המחלה הן באוכלוסייה היהודית והן באוכלוסייה הערבית. בקרב בעלי השכלה נמוכה לעומת השכלה גבוהה הסיכון להיארעות מחלה ממושכת מגבילה הוא פי 1.84 באוכלוסייה היהודית ופי 2.5 באוכלוסייה הערבית. באוכלוסייה היהודית, המשתנים הפסיכו-חברתיים של הפרט או המשתנים הקהילתיים הסבירו את הפערים, ואילו באוכלוסייה הערבית רק שילוב של כל הגורמים יחדיו סיפק הסבר לפערים. ההתנהגות הבריאותית בקרב שתי האוכלוסיות לא תרמו להסבר הפערים.

(מוגבלויות; בריאות גופנית; מחלות כרוניות; יהודים; ערביי ישראל; רמת השכלה; מיקוד שליטה; חרדה; דיכאון; מצבי לחץ; התמודדות; הון חברתי; מפגשים חברתיים; אלימות; עבריינות; עישון; תזונה; ספורט; מיצב חברתי-כלכלי)

066

וינקר, שלמה; לשם, עידו; ישראלי, ערן:

מגמות רב-שנתיות בשכיחות מחלות אוטואימוניות ואלרגיות בבני נוער בישראל

"הרפואה הצבאית", 6: 2 (אפריל 2009), עמ' 71-66. המאמר מופיע באתר האינטרנט של ההסתדרות הרפואית בישראל: www.ima.org.il.

מחלות אוטואימוניות ואלרגיות (כגון אסתמה, סוכרת סוג 1 ומחלות מעי דלקתיות) הן גורם משמעותי לתחלואה בעולם המערבי ושכיחותן עולה. מטרתה של עבודה זו היתה לבדוק את שיעורי התחלואה במחלות אוטואימוניות ובאלרגיות נבחרות בקרב המתגייסים לצה"ל ולבחון מגמות רב-שנתיות בהימצאותן של מחלות אלו. במסגרת העבודה, נבדק מאגר נתוני לשכות הגיוס לגבי השנים 2006-1990, הכולל ממצאי בדיקה גופנית הנערכת על-ידי רופא ומכתב מסכם מרופא המשפחה. בין הממצאים: שיעורי קצרת (אסתמה) עלו בממוצע בקצב של 140/100,000 לשנה בקרב גברים ו-120/100,000 בקרב נשים; שיעורי מחלה דלקתית של המעי (IBD) עלו בקצב של 16/100,000 בקרב גברים ו-12/100,000 בקרב בנשים; שיעורי היארעות נמוכים יחסית של קצרת ו-IBD נמצאו בקרב ילידי אתיופיה וחבר העמים; שיעורי דלקות פרקים שגרוניות וטרשת נפוצה נותרו ללא שינוי משמעותי לאורך השנים; שיעור הימצאות סוכרת ירד ב-20/100,000 בקרב גברים ועלה ב-10/100,000 בקרב נשים. בסוף המאמר מוצגים ממצאים ממחקרים קודמים שנעשו בישראל ובעולם המערבי.

(חיילים; אבחון רפואי; קצרת; סוכרת; טרשת נפוצה; מחלות מעיים)

067

מלמד, יובל; שמושקוביץ, מוטי; ברש, איגור ואחרים:

חזרה לשירות צבאי לאחר שחרור מסיבה נפשית

"הרפואה הצבאית", 6: 1 (ינואר 2009), עמ' 13-11. המאמר מופיע באתר האינטרנט של ההסתדרות הרפואית בישראל: www.ima.org.il.

שחרורו של חייל משירות צבאי מסיבה נפשית תוך כדי השירות הוא הליך מורכב. רוב השחרורים אינם עקב מחלת נפש או הפרעה נפשית אלא עקב משבר הסתגלות חריף. פעמים רבות השחרור מנטרל את גורמי הדחק למשבר, ובחלוף זמן מתרחש תהליך שבסופו פונה החייל לשעבר בבקשה לחזור לשירות צבאי. במחקר זה נבדקה איכות ההשתלבות החוזרת של חיילים שערעורם לגבי שחרור מוקדם מסיבה נפשית התקבל, והם הוחזרו לשירות. כן נעשתה השוואה של שרידותם בשירות לעומת קבוצת בקרה של בעלי פרופיל נמוך. במחקר נבדקו בסך הכל 106 חיילים ששוחררו מהצבא ושלאחר ערעורם הומלץ על חזרתם לשירות בפרופיל רפואי נמוך. קבוצת הבקרה כללה 724 חיילים שהתגייסו מלכתחילה לצבא בפרופיל רפואי נמוך מסיבה נפשית. נמצא, שמתוך 106 החיילים שהומלץ על החזרתם לשירות חובה, 50 חזרו לשירות בפועל, ואילו היתר לא הוחזרו משיקולים מינהליים של צורכי הצבא, יתרת שירות או צירוף של פרופיל נמוך עם נתוני איכות נמוכים; מבין אלה שחזרו לשירות, 80% הצליחו לסיים את שירותם, בעוד שבקבוצת הבקרה רק 57% הצליחו לסיים את שירותם. יש לציין, כי בקרב כלל המשוחררים מהצבא מסיבה נפשית רק אחוז קטן מערער על ההחלטה. העובדה שרובם המכריע של המוחזרים לשירות סיימו את השירות מעידה על כך שלגורם ההניעה (מוטיבציה) יש משקל רב בהשתלבות המוצלחת בצבא.

(חיילים; פרופיל רפואי; הסתגלות לצבא)

068

גורן, שי; הלר, משה; ברנבוים, ארז:

העלאת אחוז המטופלים המגיעים לבדיקות דנטליות שגרתיות במרפאות השיניים בחיל האוויר

"הרפואה הצבאית", 6: 1 (ינואר 2009), עמ' 23-20. המאמר מופיע באתר האינטרנט של ההסתדרות הרפואית בישראל: www.ima.org.il.

ביקורת שיניים תקופתית מומלצת על-ידי האגף לבריאות השן שבמשרד הבריאות לפחות פעם בשנה. ביקורת שגרתית זאת היא חשובה לשם איתור תחלואה התחלתית ומתן טיפול המונע נזק בלתי הפיך, כגון אובדן שן. בפועל, רק מיעוט המטופלים מגיע לבדיקות אלו למרות פניית המרפאות..ברוב מרפאות השיניים בצה"ל לא נעשה עד כה ניסיון לזימון יזום של מטופלים לבדיקה תקופתית. במחקר המתואר במאמר הנוכחי נבדק האם זימון יזום יגדיל את שיעור המגיעים לבדיקה תקופתית שגרתית במרפאות הצבאיות ומהי דרך הזימון היעילה ביותר. כן נבדק בקרב המטופלים הצורך בטיפול דנטלי כעבור שנה. לצורך המחקר, רוכזו במרפאות השיניים של חיל האוויר כל שמות המטופלים שסיימו טיפול במרפאת השיניים ב-2006 בדו"ח חודשי נפרד. לאחר שנה מסיום הטיפול זומנו המטופלים למרפאות באמצעות הטלפון, הדואר או רשת הדוא"ל הצבאי. נמצא, שמתוך 3,017 מטופלים ב-2006, 1,435 (47.6%) המשיכו לשרת באותה יחידה צבאית שנה לאחר סיום הטיפול; דרך הזימון שנמצאה היעילה ביותר היתה באמצעות הטלפון; שיעור ההתייצבות היה גבוה - 88.8% מהמטופלים הופיעו לביקורת; אצל 56% מהחיילים לא נמצא צורך בטיפול כלשהו, למעט סילוק אבנית.

(חיילים; בריאות השן)

069

אנשים עם מוגבלות בישראל: דיוקן האוכלוסייה ומאפייני תעסוקה, 2006-2002

המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 72 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

פרסום זה מתבסס על ממצאי הסקרים החברתיים של הלמ"ס לשנים 2006-2002, שכללו שאלות בנושא מוגבלויות בקרב בני 64-20 המתגוררים בקהילה או שוהים במוסד שלא לצרכים טיפוליים (מעונות סטודנטים, מרכזי קליטה וכו'). הפרסום מורכב מחמישה שערים, כדלקמן: מאפייני רקע אישיים; השכלה ואוריינות; תרומה לחברה – התנדבות ושירות צבאי/לאומי; תעסוקה; רמת חיים ושביעות רצון. בין הממצאים: 18.1% מהנשאלים דיווחו שהם סובלים מבעיה רפואית או פיזית במשך 6 חודשים לפחות, שמגבילה אותם בתפקוד היומיומי; בקרב אלו שדיווחו על מוגבלות, 43% דיווחו שהתפקוד שלהם הוא מלא, 45% שהתפקוד שלהם הוא חלקי ו-12% שהתפקוד שלהם הוא מועט; חלקם של בני 29-20 בקרב המוגבלים היה 7%, וחלקם של בני 64-50 היה 62%; 82% מהאנשים עם מוגבלות היו אזרחים וותיקים ו-18% היו עולים חדשים; חלקם של הערבים עם מוגבלות שמפריעה להם מאוד היה 30.5%, כמעט פי 2 מחלקם באוכלוסיית האנשים ללא מוגבלות; חלקם של האקדמאים עם מוגבלות שמפריעה להם מאוד (8.3%) היה נמוך מחלקם באוכלוסיית האנשים ללא מוגבלות (25.1%); 70% מהאנשים עם מוגבלות שמפריעה להם מאוד היו בעלי דירה, בדומה לשיעור בעלי דירה בקרב אנשים ללא מוגבלות; 30% מהאנשים עם מוגבלות שמפריעה להם מאוד היו מועסקים, לעומת 52% מהאנשים שהמוגבלות מפריעה להם במידה בינונית ולעומת 71% מהאנשים ללא מוגבלות. בנספחים מוצגות השאלות הרלוונטיות מהסקר החברתי של הלמ"ס, המתודולוגיה של הסקר ועוד.

(מוגבלויות; תכונות דמוגרפיות; דיור; תעסוקה; הכנסה; רמת השכלה; התנדבות; שירות צבאי; שירות לאומי; שביעות רצון)

070

Bentur, Netta; Resnitzky, Shirli:
Five Year Survival after Stroke, and Related Prognostic Factors in Israel
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal", 11: 7 (July 2009), pp. 411-415. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

אנשים שעברו שבץ מתמודדים לעתים קרובות עם תחלואה מתמשכת ומוגבלות תפקודית. בסקר שנעשה ב-2007 על-ידי איגוד הנוירולוגים בישראל בשיתוף עם המרכז הלאומי לבקרת מחלות נמצא, כי כ-15,000 איש לוקים מדי שנה בשבץ מוחי וכי כ-16% מהם נפטרים מיד לאחר האירוע. עוד נמצא, כי כ-56% מהלוקים בשבץ סובלים ממוגבלויות וכי כ-20% מהם נזקקים לאשפוז חוזר תוך שלושה חודשים מהאירוע. במחקר המתואר במאמר זה, שנעשה על-ידי מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, נערך מעקב אחר חולי שבץ במשך חמש שנים לאחר האירוע. במחקר נכללו 616 אנשים שאושפזו עקב שבץ מוחי בשבעה בתי-חולים כלליים בישראל מאוקטובר 1998 עד ינואר 1999. בין הממצאים: גילם הממוצע של החולים היה 72; עבור 73% מהם נבע השבץ מהיעדר אספקת דם למוח; עבור כשליש מהחולים היה זה אירוע שבץ שני; 102 חולים (16.6%) מתו במהלך האשפוז; 30% מהלוקים בשבץ נפטרו תוך שנה מהאירוע; הסבירות המצטברת לשרוד חמש שנים לאחר השבץ עמדה על 49.2%; גורמי הניבוי להישארות בחיים הם גיל צעיר יחסית ותפקוד עצמאי לפני היארעות השבץ; מי שלקה בשבץ לאחר גיל 75 נמצא בסיכון גבוה פי שניים לתמותה, ומי שסבל ממוגבלויות בתפקוד לפני האירוע נמצא בסיכון גבוה פי 2.3 לתמותה; לא נמצא קשר בין מחלות לב וכלי הדם בעבר לבין סיכויי ההישרדות; שיעורי ההישרדות בישראל דומים לאלו שבמדינות מערביות אחרות.

(אירוע מוחי; גורמי סיכון; תמותה; מוגבלויות)

071

Srygley, Jennifer; Mirelman, Anat; Herman, Tania et al:
When does walking alter thinking? Age and task associated findings
"Brain Research", No. 1253 (February 2009), pp. 92-99.

במחקר זה נבדקה השפעת הגיל על היכולת לבצע מטלות קוגניטיביות בזמן הליכה. במחקר השתתפו 276 קשישים בריאים ו-52 מבוגרים צעירים, אשר ביצעו שלוש מטלות
קוגניטיביות – הפחתה סדרתית של שבע ושלוש והגיית המילים, במהלך ישיבה ולאחר מכן בעת הליכה. בקרב הקשישים נמצא כי חלה ירידה בביצוע שלוש המטלות בעת ההליכה, אך ההליכה הגבירה את זכירת התוכן. לעומתם, בקרב המבוגרים הצעירים לא היו שינויים ברמת ביצוע המטלות לגבי הפחתה סדרתית של שלוש, הגיית המילים וזכירת התוכן, אך חלה ירידה ביכולת ההפחתה הסדרתית של שבע בזמן ההליכה. כן נמצאו הבדלים בין הקבוצות באופן ביצוע ההליכה עקב המאמץ השכלי. מסקנות המחקר: הבדלים בכושר הקוגניטיבי קשורים לגיל; ירידה בכושר הקוגניטיבי שכיחה גם בקרב צעירים כאשר מוצבת בפניהם משימה קשה.

(קשישים; כושר קוגניטיבי)

072

נחמני, שרון:

פרופיל פסיכו-סוציאלי של התמכרות: ייחודי לסמים או מאפיין גם הימורים פתולוגיים והפרעת אכילה התקפית?

בית-הספר לעבודה סוציאלית, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2009, 187 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול: www.antidrugs.gov.il.

בעבודה זו נבדקה השאלה, האם להפרעות התמכרות לסמים, הימורים פתולוגיים והפרעת אכילה התקפית ישנם אפיונים אטיולוגיים משותפים ואפשר להגדיר את שלושת סוגי ההפרעות הללו כהתמכרות. משתני המחקר שנבדקו היו: חוויות ילדות טראומטיות, הערכה עצמית, הלקאה עצמית, דיכאון, חרדה, סגנונות התמודדות, חיפוש ריגושים, דיסוציאציה ופונקציה ניתוקית. במחקר השתתפו 67 מכורים לסמים, 49 מהמרים פתולוגיים ו-58 בעלי הפרעת אכילה התקפית, שאותרו במרכזים טיפוליים. לשם השוואה, נחקרה גם קבוצת בקרה של 55 אנשים בריאים שאינם נמצאים בטיפול עקב בעיה פסיכיאטרית. הנבדקים מילאו שלושה שאלונים – שאלון לבדיקת משתני המחקר, שאלון רצייה חברתית ושאלון פרטים אישיים. נמצא, כי קיים דפוס משותף של החוויה הניתוקית בחיי היום-יום ובזמן העיסוק בפעילות הממכרת בקרב שלוש קבוצות המחקר. אצל כולן נמצא בקרב הנבדקים צורך להתנתק מחוויות קשות. המשתנים הבלתי-תלויים חיפוש ריגושים, התמודדות ממוקדת רגש, דיכאון וחרדה נמצאו כתורמים לדיסוציאציה בשלוש הקבוצות. בסוף העבודה נדונות דרכי התערבות אפשריות וכן תיאוריות וממצאי מחקרים קודמים בנושא התמכרויות.

(התמכרות; שימוש בסמים; הפרעות אכילה; הימורים; מוקד שליטה; רגשות; דיכאון; חרדה; דימוי עצמי; זיכרונות מוקדמים; התמודדות)

073

Gross, Revital; Brammli-Greenberg, Shuli; Gordon, Barak et al:
Population-Based Trends in Male Obesity in Israel, 1967-2003
"Journal of Adolescent Health", 44: 2 (February 2009), pp. 195-198.

בישראל, כמו בעולם המערבי, הולך וגדל חלקם של הסובלים מהשמנת-יתר. בעבודה זו נבדקו מגמות ההשמנה בקרב מתבגרים בישראל. העבודה התבססה על חישוב מדד מסת הגוף
(BMI - Body Mass Index) של בנים, מועמדים לשירות ביטחון בשנים 2003-1967 (כ-1.14 מיליון נפש), על סמך נתוני הגובה והמשקל שלהם שנמדדו בלשכות הגיוס. בין הממצאים: שיעור הסובלים מהשמנת-יתר (מדד מסת גוף מעל 30) עלה בתקופה זו ביותר מפי שלושה - מ-1.2% ב-1967 ל-3.8% ב-2003; העלייה הבולטת ביותר בחלקם של הסובלים מעודף משקל קיצוני התרחשה החל ב-1987 (ילידי 1970 ואילך), מגמה התואמת את העלייה ברמת החיים
ובאי-השוויון החברתי-כלכלי בישראל לאחר 1967; גורמים התורמים להשמנת-יתר הם מעמד חברתי-כלכלי נמוך, מגורים בישוב ממדרג חברתי-כלכלי נמוך ומספר שנות לימוד נמוך; גורם המפחית את הסיכון להשמנת-יתר הוא מוצא מאסיה או מאפריקה.

(השמנת-יתר; מתבגרים; מיצב חברתי-כלכלי; מוצא עדתי)

074

Giveon, Shmuel; Yaphe, John; Hermoni, Doron et al:
The e-Patient: A Survey of Israeli Primary Care Physicians’ Responses to Patients’ Use of Online Information during the Consultation
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 11: 9 (September 2009), pp. 537-541. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

רשת האינטרנט מספקת לחולה מידע רפואי, בכך נשלל מהרופא מעמדו כ"שומר הסף" של מידע זה. כתוצאה מכך,מערכת היחסים בין הרופא לחולה כוללת דיון במידע המוצג וקבלת החלטות משותפת. בסקר זה, נבדקה תגובתם של רופאים ראשוניים לאתגר של חולים האוספים מידע ברשת, ונבחנה השפעת מאפייניהם האישיים והדמוגרפיים של הרופאים על מידת שביעות רצונם מחולים אלו ומהמידע שהציגו. בסקר השתתפו 118 רופאים ראשוניים. בין הממצאים: 59.1% מהרופאים קיבלו בחיוב חולים שהציגו בזמן ההתייעצות מידע שדלו מהרשת; 66.7% היו מרוצים מאיכות המידע שהציגו החולים; עם זאת, 34% מהרופאים סברו שעל החולים לסמוך על הרופא ולא לחפש מקורות מידע חלופיים; 23% מהרופאים דיווחו כי חשו אי-נוחות כשהוצג בפניהם מידע על-ידי החולים; 88.7% מהרופאים דיווחו שהם שבעי רצון מהיחסים עם החולים; 66% מהרופאים דיווחו שהם מרוצים מהשימוש העצמי שלהם באינטרנט, אך 58% ציינו שהיו מעוניינים בהשתלמות כדי לשפר את מיומנויותיהם בחיפוש מידע. לא נמצאה השפעה של מאפיינים דמוגרפיים ואישיים של הרופאים על עמדותיהם.

(רופאים ראשוניים; יחסי רופא - חולה; אינטרנט [השפעות]; ידע; שביעות רצון)

075

נטר, אפרת; בריינין, אסתר:

מאפייני השימוש באינטרנט לצורכי בריאות בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל בשנת 2008

בתוך: "הכנס השנתי ה-7 למדיניות הבריאות – תכנית מדעית ותקצירים", המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, תל-השומר 2008, עמ' 21.

בסקר זה, נבדק באיזו מידה משתמש הציבור בישראל ברשת האינטרנט לשם חיפוש מידע בנושאי בריאות ומהם מאפייני החיפוש. 4,286 איש, המייצגים את כלל האוכלוסייה בישראל (80% יהודים ו-20% ערבים), השתתפו בסקר. שאלות הסקר עסקו בתדירות השימוש באינטרנט, מטרות השימוש, האתרים/פורומים שבהם גולשים המשתמשים, חיפוש מידע ובאופן מיוחד חיפוש מידע בנושאים הקשורים לבריאות, מיומנויותיהם בשימוש במחשב/אינטרנט ומאפייניהם הסוציו-דמוגרפיים. נמצא, כי רק כ-33% מהנשאלים משתמשים באינטרנט כדי לחפש מידע בנושאי בריאות (כ-48% מהמשיבים דיווחו כי אין להם גישה לאינטרנט). המטרה המרכזית של המחפשים מידע בנושאי בריאות היא להבין טוב יותר את מצבם הבריאותי, וככל שהמצב הבריאותי הוא טוב פחות תדירות החיפוש עולה. תכני השימוש השכיחים ביותר היו בנושאי חולי מסוים, אורח חיים בריא ומידע על תרופות וטיפולים. 43% מהמחפשים מידע באינטרנט בנושאי בריאות דיווחו כי לעתים קרובות משמש מידע זה תחליף למקורות מידע אחרים..

(אינטרנט; חיפוש מידע; בריאות)

076

Endevelt, Ronit; Werner, Perla; Karpati, Tomas; Ben Ami, Lindsey:
Which Physicians Are Best Prepared to Advise Seniors about Nutrition? A Pilot Survey in Israel
"Journal of Nutrition for the Elderly", 28: 1 (January 2009), pp. 96-104.

במחקר זה נבדקו הידע ועמדותיהם של רופאים בנוגע לטיפול תזונתי בקשישים. במסגרת המחקר, הועברו ל-898 רופאים המועסקים בקופת החולים "מכבי" שאלונים שעסקו בהיבטים שונים של תזונת קשישים, כגון בחירת סוגי המזון בהתייחס למצבים בריאותיים שונים. שיעור ההיענות היה 26.5%. בין הממצאים: שיעורי ידע גבוהים בנושאי התזונה נמצאו בקרב רופאי משפחה, בקרב רופאים בני 50 ומטה ובקרב רופאות; 68% מהמשיבים סברו כי חשוב שהרופא יסביר למטופלים קשישים נושאים תזונתיים, אך עם זאת, 83% סברו שזהו גם תפקיד הדיאטן/ית, ו-59% סברו שזהו גם תפקיד האחות; הרופאים זיהו מגוון של גורמים המשפיעים על תזונת הקשישים, במיוחד גורמים הקשורים למצבם התפקודי והרפואי.

(תזונה; קשישים; יחסי רופא - חולה)

077

כרמלי, אברהם; הרטמן, אדווה:

"שומעים הקול": קידום נגישות ושימוש בטכנולוגיית עזרי שמיעה לאנשים לקויי שמיעה

מינהל המחקר והתכנון והאגף לפיתוח שירותים, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 132 בסדרת, "מפעלים מיוחדים", ירושלים 2009, 99 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד: www.btl.gov.il.

התכנית "שומעים הקול" של עמותת שק"ל וארגון "בקול" נועדה להעלאת המוּדָעוּת לתהליכי ירידה בשמיעה ולאביזרים לסיוע בהתמודדות עמה. התכנית הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כמפעל מיוחד ב-2007-2003. התכנית כללה ארבעה מרכיבים עיקריים: 1) הדרכות קבוצתיות ללקויי שמיעה ולבני משפחותיהם, לאנשי מקצוע (רופאים, אחיות ועובדי שיקום) ולציבור הרחב על-ידי קלינאיות תקשורת וכבדי שמיעה שהוכשרו לכך; 2) הקמה והפעלה של שני מרכזי תצוגה והדרכה קבועים בתל-אביב ובחיפה; 3) הקמת מאגר מידע אינטרנטי על זכויות, אביזרים ושירותים לכבדי שמיעה וללקויי שמיעה; 4) עריכת מסע הסברה בכלי התקשורת. התכנית לוותה במחקר הערכה, שכלל משובים של המשתתפים בקורס המדריכים ושל המשתתפים בהדרכות עצמן, סקר בקרב אנשי מקצוע ושני סקרי דעת קהל שנעשו ביוני 2005 ובספטמבר 2007. בין הממצאים: 60 כבדי השמיעה שהוכשרו להדרכה הביעו שביעות רצון גבוהה מהקורס; 92% מהמשתתפים בהדרכות הביעו שביעות רצון גבוהה מהמדריכים; ב-94% מההדרכות הוצגו אביזרי שמיעה וב-71% מההדרכות התנסו המשתתפים בהם; 71% מהמשתתפים שהתנסו באביזרי-העזר דיווחו שהאביזרים עזרו להם לשמוע הרבה יותר טוב; מסע ההסברה בכלי התקשורת מומש באופן חלקי בלבד; לא נמצאו הבדלים מהותיים בעמדות הציבור ובידיעותיו בשתי נקודות הזמן שבהן נעשו סקרי דעת-הקהל.

(ליקויי שמיעה; אביזרי-עזר; סדנאות; הסברה; מודעות; מחקרי הערכה)

078

ברמלי-גרינברג, שולי; גרוס, רויטל:

מה רוצה הציבור לדעת ומה הוא יודע באמת?

"דורות", מס' 114 (מרס 2009), עמ' 28-26.

בחוק ההסדרים מ-1998 הסתמנה פשרה בין קופות החולים, חברות הביטוח ומשרד האוצר לנוגע לאופי שוק ביטוחי הבריאות בישראל, ונקבע שהוא יכלול ביטוח ממלכתי ולצידו ביטוח משלים (המוצע על-ידי קופות החולים) וביטוח מסחרי (המוצע על-ידי חברות הביטוח). במאמר זה נסקרים הביטוחים השונים, תוך התמקדות בביטוח סיעודי, ומוצגים ממצאים ממחקרים שערך מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל. מסתבר, כי לכ-80% מהאוכלוסייה יש כיום ביטוח משלים ולכ-39% יש ביטוח מסחרי וכי לרוב בעלי הביטוח המסחרי יש גם ביטוח משלים. מהמחקרים עולה, כי שיעורי הבעלות הם גבוהים יותר בקרב האוכלוסייה המבוססת, אך עם זאת, הביטוח המשלים נגיש גם לאוכלוסייה החלשה – ב-2007 כ-62% מבעלי הכנסה נמוכה (החמישון התחתון) היו בעלי ביטוח משלים (כ-73% מבני 65+). פוליסת ביטוח סיעודי מכסות טיפול סיעודי בקהילה או במוסד, והקריטריון לקבלת גמלה הוא מוגבלות בשתיים או שלוש מתוך שש פעולות יומיומיות. בישראל יש שלושה סוגים של ביטוח סיעודי, וגורם עיקרי לרכישת ביטוח כזה הוא הערכת ההסתברות להזדקק לטיפול סיעודי בעתיד. בסקר של מכון ברוקדייל ענו שליש מהנשאלים שהסיכוי שהם יזדקקו לטיפול סיעודי בעשר השנים הבאות הוא גבוה. כמחצית מהצעירים וכשליש מהמבוגרים סברו שהעלות החודשית לשהות במוסד סיעודי היא נמוכה מהשכר הממוצע במשק. מאומדן של המפקח על הביטוח עולה, כי לכ-60% מהאוכלוסייה המבוגרת בישראל יש ביטוח סיעודי, אולם בסקר של מכון ברוקדייל רק 39% דיווחו כי יש להם ביטוח כזה. בהמשך המאמר נדונים התיקונים שהוכנסו למבנה שוק הביטוח הסיעודי בישראל והחשיבות שברכישת ביטוח סיעודי.

(ביטוח בריאות; ביטוח משלים; סיעוד)

079

ספיר, אליהו; ליטווין, הווארד:

ויתור על טיפול רפואי בשל עלותו בקרב בני 50+ בישראל ובאירופה

בתוך: "הכנס השנתי ה-7 למדיניות הבריאות – תכנית מדעית ותקצירים", המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, תל-השומר 2008, עמ' 23.

בהתבסס על נתוני הגל הראשון של סקר הבריאות, הזקנה והפרישה באירופה (SHARE – Survey of Health and Retirement in Europe), שהשתתפו בו יותר מ-30,000 בני 50+ מ-12 מדינות, כולל ישראל, נבחנו בעבודה זו הממצאים בנוגע לויתור על טיפול רפואי בשל קושי כלכלי (עלות גבוהה של הטיפול, התרופה או השירות הרפואי). המדגם בישראל כלל 2,598 נבדקים. נוסף על המשתנה התלוי במחקר – ויתור על שירות רפואי כלשהו בשנה האחרונה – נשאלו המרואיינים על מאפייניהם הסוציו-דמוגרפיים, על מצבם הכלכלי ועל מצבם הבריאותי (הגופני והנפשי) על-פי תפיסתם. נמצא, כי 14.3% מהמרואיינים ויתרו על שירות רפואי כלשהו בגלל עלותו וכי זהו השיעור הגבוה ביותר מבין המדינות שהשתתפו בסקר. הויתור השכיח ביותר היה ויתור על טיפולי שיניים (יותר ממחצית מהנבדקים) ולאחר מכן ויתור על רכישת תרופות ועל ביקור אצל רופא מומחה (יותר מרבע מהנבדקים). נמצא קשר מובהק בין מצב כלכלי ירוד לבין ויתור על טיפול ובין מצב נפשי ירוד לבין ויתור על טיפול. עוד נמצא, כי עולים חדשים ויתרו על טיפולים רפואיים בשיעור גבוה יותר מאשר ישראלים ותיקים, וכך גם שיעור הערבים לעומת שיעור היהודים.

(טיפול רפואי; בדיקות רפואיות; תרופות; עלויות; תשלום עבור שירות; מחקר השוואתי)

080

דגני, אבי; דגני, רינה:

האוטונומיה של הרופאים בקופ"ח

ההסתדרות הרפואית בישראל, רמת-גן 2009, 20 עמ'. בוצע על-ידי "גיאוקרטוגרפיה – אסטרטגיה של מידע". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ההסתדרות הרפואית: www.ima.org.il.

מטרתו של סקר זה היתה לבדוק מהן תפיסותיו של הציבור לגבי יכולתם של רופאי משפחה העובדים בקופות החולים לקבל החלטות מקצועיות לגבי הטיפול בחולים: האוטונומיה הנתפסת שיש לרופא לרשום תרופה, לשלוח לבדיקה יקרה או להפנות לבית-חולים שהחולה רוצה להתאשפז בו; מידת ההסכמה עם כך שהרופא מייצג קודם כל את החולים וייאבק במקרה הצורך עם קופת החולים על האינטרסים שלהם; מידת הציפייה מרופא המשפחה להיאבק יותר בקופת החולים למען האינטרסים שלו; מידת ההעדפה לפנות לרופא פרטי כדי לקבל טיפול טוב יותר..הסקר נערך ביוני 2009 בקרב מדגם מייצג של 500 איש מהאוכלוסייה היהודית בישראל. בין הממצאים: 74% מהנשאלים דיווחו שהם סומכים על הרופא שלהם במידה רבה או רבה מאוד; 63% היו בדעה שהנאמנות הראשונה של הרופא נתונה לקופת החולים ושהחולה נמצא במקום השני; 67% סברו שרופאי המשפחה נכנעים יותר מדי לקופות החולים בדרישותיהן לחסוך בתרופות ובבדיקות יקרות; 83% מהמרואיינים ציינו שהם מצפים שהרופאים ייאבקו בקופות החולים למען האינטרסים של החולים; 54% מהמשיבים דיווחו שהם מעדיפים ללכת לרופא פרטי כדי להבטיח לעצמם את הטיפול/הבדיקה המועדפים ביותר ללא חשש שקופת החולים תמנע זאת מהם; 24% ציינו שהיה להם לפחות מקרה אחד שבו הרופא סירב לתת את הטיפול המועדף (תרופה, בדיקה או הפניה לבית-חולים/מכון רפואי) בגלל התנגדות קופת החולים.

(קופות חולים; רופאים ראשוניים; עמדות; תרופות; בדיקות רפואיות; יחסי רופא - חולה)

081

סביון-מרם, פזית:

בחירה בהתמחות גברית: נשים כירורגיות

מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון, חיפה 2009, 92 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון (הורדה כרוכה ברישום): www.neaman.org.il.

נשים מהוות כ-40% מכלל הרופאים בישראל וכ-34% מהרופאים המומחים. מספר הנשים המתמחות בתחום הכירורגיה נמוך מאוד. במחקר זה נבדקה תפיסתן של רופאות את תחום ההתמחות בכירורגיה, שנחשב לתחום "גברי", והגורמים המשפיעים על כניסתן לתחום זה. במסגרת המחקר, פותח מודל השוואתי הבוחן את ההבדלים בין כירורגיות לפנימאיות במאפייני אישיות, קונפליקט נתפס של משפחה-קריירה, תפיסת תרבות גברית בתחום הכירורגיה, קיום מודל תפקיד ותרומתו לקליטה במקצוע ותפיסת אפליה/הטרדה מינית בתחום הכירורגיה. במחקר השתתפו 31 רופאות כירורגיות ו-20 רופאות פנימאיות (קבוצת בקרה). בין הממצאים: רופאות כירורגיות אינן שונות במובהק בטיפוס האישיותי שלהן מרופאות פנימאיות; לא נמצאו הבדלים בעוצמת הקונפליקט משפחה-קריירה בין שתי הקבוצות; התרבות הגברית הנתפסת בתחום הכירורגיה נמצאה חזקה יותר מאשר ברפואה פנימית; לרוב הכירורגיות אין מודל תפקיד, ואם יש, הוא גברי; בתחום הכירורגיה נמצאה תפיסת אפליה/הטרדה מינית חזקה יותר מאשר בתחום הרפואה הפנימית.

(רופאים; התמחות מקצועית; נשים עובדות; סטראוטיפים; עמדות; הבדלים בין המינים)

082

פורת, עמית; ורנר, פרלה:

בחינת גורמים המשפיעים על נכונות סטודנטים לרפואה במהלך לימודיהם לשקול התמחות בגריאטריה

בתוך: "הכנס השנתי ה-7 למדיניות הבריאות – תכנית מדעית ותקצירים", המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות, תל-השומר 2008, עמ' 20.

לאור העלייה בתוחלת החיים והעלייה הצפויה במספרם של הקשישים בישראל, צפוי מחסור ברופאים מומחים בגריאטריה. מטרתו של מחקר זה היתה לבחון את מידת נכונותם של סטודנטים לרפואה לשקול את האפשרות להתמחות בגריאטריה בתום לימודיהם. מטרה זו נבדקה באמצעות גרסה מורחבת של תיאוריית ההתנהגות המתוכננת, שכללה עמדות, נורמות סובייקטיביות ושליטה נתפסת ביחס לנכונות. כמו כן, נבדקו הידע, העמדות והחשיפה של הסטודנטים לנושאים הקשורים לגריאטריה ולגרונטולוגיה. במחקר השתתפו 198 סטודנטים לרפואה שלמדו בשנים א', ג', ד' ו-ו' בפקולטה לרפואה של הטכניון. בין הממצאים: נכונותם של הסטודנטים לפנות להתמחות בגריאטריה בסיום לימודיהם נמצאה נמוכה בכל שנות הלימוד; הנכונות של סטודנטים בשנה ג' (השנה הקדם-קלינית) היתה גבוהה יותר לעומת הנכונות של תלמידי שנים אחרות; רוב הסטודנטים תפסו את ההתמחות בגריאטריה כ"בעלת פרסטיז'ה נמוכה"; רוב הסטודנטים סברו שתחום הגריאטריה אינו מתגמל ולא מאפשר קריירה משמעותית; הידע, העמדות והחשיפה של הסטודנטים לנושאים הקשורים לגריאטריה ולגרונטולוגיה נמצאו בינוניים בכל שנות הלימוד.

(סטודנטים; רפואה; גריאטריה; התמחות מקצועית; עמדות)

083

פלגי, מיכל; אורחן, אליאט:

סקר דעת קהל בקיבוצים בשנת 2009 והצגת השינויים בעמדות לאורך 18 שנים

המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2009, 92 עמ'.

הסקר השנתי ה-18 בסדרת סקרי דעת הקהל בקיבוצים נערך בינואר-פברואר 2009. בסקר רואיינו 1,300 חברי קיבוצים ומועמדים, מקבוצות הגיל הבאות: בני 40-21 (14%); בני 60-41 (38%); בני 61 ומעלה (48%). הנושאים המרכזיים של בסקר: הערכת המצב בקיבוץ בתחומי שוויון, חוסן חברתי, ביטחון סוציאלי, המצב הכלכלי ועוד; שביעות רצון מהחיים בקיבוץ; עמדות כלפי העבודה; עמדות כלפי שינויים בקיבוץ; האמון בקיבוץ ובהנהגתו ומחויבות לקיבוץ ולחיים הקיבוציים; קליטה בקיבוץ (בני קיבוץ ותושבים); פעילויות התנועה; עמדות כלליות; נתונים דמוגרפיים. שאלות חדשות עסקו בנושאים: לינה משותפת; תפקוד הקיבוץ והתנועה בעת מלחמה; ניצול לרעה של התפקיד על-ידי בעלי תפקידים בקיבוצים. בין הממצאים: מבחינת העמדות כלפי המצב בקיבוץ, נמצאו במקום הראשון שירותי הבריאות והחינוך שהקיבוץ מספק לחבריו, ובמקום האחרון נושא השוויון בין החברים ודאגות קיומיות (המצב הכלכלי האישי, חשש מאובדן מקור ההכנסה וכו'); בקיבוצים השיתופיים נמצאה שביעות הרצון הגבוהה ביותר מכל התחומים של רווחת הפרט, ורמת שביעות הרצון הגבוהה ביותר מהשינויים בקיבוץ היתה בקיבוצים מהמודל הדיפרנציאלי; צעירים ומרואיינים בגיל הביניים הביעו תמיכה רבה יותר בשינויים המתרחשים בקיבוצים לעומת מרואיינים מבוגרים.

(קיבוצים; בני קיבוצים; עמדות חברתיות; שינוי ארגוני; שינוי חברתי; ביטחון סוציאלי; פנסיה; איכות חיים; התנהגות שיתופית; הפרטה; תעסוקה; שכר; דיור; שירותי בריאות; שירותי חינוך; ביטחון אישי; שביעות רצון)

084

Leviatan, Uriel:
Effects of Intra-Community Inequality in Kibbutzim on Their Members' Well-Being and Health
Institute for the Research of the Kibbutz and the Cooperative Idea, University of Haifa, Haifa 2009, 56 pages.

במחקר זה, נבחנו המבנים החברתיים בקיבוצים בהקשר לתפקידה של ההנהגה המקומית לשמר אותם, האופנים שבהם המבנים החברתיים משפיעים על אי-השוויון החברתי-כלכלי בקיבוצים וכיצד אלה תורמים לביטויים של הון חברתי, רווחה ובריאות. במסגרת המחקר, נדגמו 32 קיבוצים שחולקו לארבע קבוצות: 11 קיבוצים המחויבים לעיקרון השוויון המלא בין החברים; חמישה קיבוצים שהנהיגו "הסדרי שכר דיפרנציאלי" במשך שנה-שנתיים; שמונה קיבוצים שהנהיגו הסדר זה כשלוש-ארבע שנים ושמונה קיבוצים שהנהיגו הסדר זה במשך חמש-שש שנים. כלי המחקר העיקרי היה שאלונים שנשלחו לבני 30 ומעלה בקיבוצים אלה. בין הממצאים: להנהגה המקומית בקיבוץ תפקיד מרכזי בשימור המבנה החברתי והתגמול הכספי לחברים; ככל שהקיבוץ אימץ את שיטת השכר הדיפרנציאלי זמן רב יותר, רמת אי-השוויון בו נמצאה גבוהה יותר; לאי-השוויון ולהנהגת שכר דיפרנציאלי יש השפעה על רמת ההון החברתי הן בהיבט הפסיכולוגי והן בהיבט הפיזי, ולכך יש השפעה על מדדים של רווחה ובריאות; ביטויים של הון חברתי משמשים כמשתנים מתווכים בין הסדרי שכר דיפרנציאלי לאי-שוויון חברתי-כלכלי מצד אחד, ובין רווחה לבריאות מצד שני.

(קיבוצים; בני קיבוצים; שוויון חברתי; מיצב חברתי-כלכלי; הון חברתי; שכר; רווחה רגשית; בריאות)

085

חרפק, גתית:

הזקנים בקיבוץ המשתנה: הקשר בין השינוי בגיל לבין השינוי בקיבוץ

"דורות", מס' 109 (ספטמבר 2008), עמ' 47-41.

אורח החיים, איכות החיים ושביעות הרצון של החברים הזקנים בקיבוצים המשתנים מושפעים מתהליכי הזדקנותם הפרטנית ומהשינויים המבניים, הארגוניים והחברתיים החלים בקיבוץ. במאמר זה מובאים ממצאים עיקריים ממחקר, שמטרתו היתה ללמוד על חוויית הזיקנה לאור שינויים אלה. המחקר נעשה באמצעות ראיונות פנים אל פנים עם קשישים בני 93-71 החברים ב-12 קיבוצים שעברו שינויים ארגוניים, כלכליים וחברתיים. הממצאים מלמדים, כי החברות בקיבוץ היא חלק בלתי-נפרד מזהותו האישית של החבר הקשיש: מהלך חייו, שהביא אותו לבחירה בחיי קיבוץ ולהתמדה בהם, אורח החיים הקיבוצי ותחומי חיים מרכזיים (עבודה, חינוך ויחסים חברתיים) מעצבים את תפיסותיו ומושפעים מהן. אשר לעמדות כלפי השינויים בקיבוץ, דפוסי ההתמודדות של החברים הקשישים נמצאו דומים לאלה המאפיינים תגובות לשינויים בארגוני עבודה: תמיכה פעילה או סבילה, לעומת התנגדות פעילה או סבילה. עמדות אלו נובעות מאופיים ומהתנהגותם בעבר ומושפעות מחוויות ההווה, שלזקנתם יש חלק משמעותי בהן. עוד עולה מהמחקר, כי תהליכי השינוי בקיבוצים הובילו לכך שבשונה מהתפיסה החברתית ותחושת היחד שאפיינו את החברים הקשישים בעבר, ושאותה חוו הקשישים כמעט כל חייהם, הזיקנה נחווית כחוויה אישית ופרטנית, המושפעת מאישיותו של החבר ומקורות חייו.

(קשישים; בני קיבוצים; שינוי חברתי; שינוי ארגוני; איכות חיים; הסתגלות; זיקנה; יחסים בין-דוריים)

086

פרילוצקי, דנה:

מרכיבים רגשיים ביחסים הבין-דוריים: כיוונים, דפוסים והשפעה על איכות חיים לאורך מעגל החיים

"דורות", מס' 104 (ינואר 2008), עמ' 50-48.

במחקר זה נבחנה הסולידריות הרגשית (רגשות של חיבה וקרבה בתוך המשפחה) בקונפליקט הבין-דורי. הקשרים הרגשיים בין ילדים להוריהם מלווים את האדם לאורך חייו, אך עוצמת הקשרים משתנה. הקונפליקט, כמרכיב נורמטיבי במערכות יחסים בין בני אדם, משפיע על תפיסת היחסים ועל הרצון לתמוך ולסייע. כן נבדקה במחקר האמביוולנטיות שביחסים – רגשות שליליים לצד רגשות של חיבה וקרבה. המדגם כלל 4,052 איש, בני 45 ומעלה בחמש מדינות: ישראל, גרמניה, נורווגיה, ספרד ואנגליה (Oasis study). אוכלוסיית המחקר חולקה לשלוש קבוצות: בני 59-45, בני 74-60 ובני 75+. בין הממצאים: נמצא, כי ככל שרמות החיבה והקרבה שחווים הורים כלפי ילדיהם הן גבוהות יותר, קטנות תחושות הקונפליקט והאמביוולנטיות, אך ההפך קורה בחוויית הילדים כלפי הוריהם. עוד נמצא, כי היחסים הרגשיים עם הילדים קשורים לאיכות החיים של ההורים, אולם ליחסים הרגשיים עם ההורים אין קשר לאיכות חיי הילדים. ממצא זה מחזק את התפיסה שהיחסים הרגשיים עם הילדים הם המרכזיים ביותר לאורך מעגל החיים. הממצאים לגבי קבוצות הגיל השונות מלמדים שבעוד שסולידריות רגשית וקונפליקט (עם הילד) מנבאים איכות חיים בקבוצה הראשונה ובקבוצה השנייה (עם הילד ועם ההורים), אמביוולנטיות חוברת למנבאי איכות החיים בקבוצה השנייה אבל היא מנבא יחיד לאיכות החיים בקבוצה השלישית.

(יחסים בין-דוריים; רגשות; תמיכה משפחתית; קונפליקטים; איכות חיים; גרונטולוגיה)

087

Gavish, Yossi:
The Mother-Adolescent Daughter-Vicarious Role Model (MDRM) Tri-Directional Consumption Interactions Model
Graduate Studies Authority, University of Haifa, Haifa 2009, 156 pages (E, Hs).

הורים נתפסים כמודל לחיקוי עבור ילדיהם במגוון של תחומים. לאור תופעת אידאל הנעורים ותיאוריית ההשפעה הבין-דורית, שלפיה קיימת זרימה דו-כיוונית של מידע והשפעה מן ההורה אל הילד ומן הילד אל ההורה, מטרתה של עבודה זו היתה לבדוק באיזו מידה רואות בנות את אמהותיהן כמודל לחיקוי צרכני, באיזו מידה משמשות הבנות כמודל לחיקוי צרכני עבור אמהותיהן ובאיזו מידה קיימים מודלים אחרים לחיקוי עבור הבת ועבור האם. העבודה כללה מספר שלבים, כדלקמן: 20 ראיונות-עומק עם אמהות ובנותיהן המתבגרות; מילוי שאלונים עצמי בקרב שני מדגמים של 111 ו-238 צמדי אמהות-בנות במחקר מקדים; מילוי שאלונים על-ידי 560 צמדי אמהות-בנות באפריל-יוני 2007. בין הממצאים: אם האם חשה צעירה מגילה הכרונולוגי, הדבר מוביל אותה לעניין רב באופנה והיא מקיימת שיחות עם בתה בנושא קניית מוצרי אופנה וקוסמטיקה (אם היא סבורה שלבתה יש ידע בנושא); אם הבת מתעניינת באופנה והיא תופסת את האם כבעלת ידע בנושא, היא מקיימת אתה שיחות בנושא, דבר המוביל לדמיון רב ביניהן בדפוסי הקנייה של מוצרי אופנה וקוסמטיקה; לעתים קרובות האם והבת הולכות ביחד לביצוע קניות משותפות בחנויות בגדים; בדרך כלל הן הבנות והן האמהות אינן רואות בסלבריטאים/דוגמניות מודל לחיקוי עבורן; נמצאה תמיכה לתפיסת "רוח הנעורים" - פער הגילים הקוגניטיבי בין האמהות לבנות נמצא קטן משמעותית מהפער הכרונולוגי ביניהן.

(יחסי אמהות - בנות; מתבגרים; צריכה; אופנה; השפעה בין-דורית)

088

מנדל, שרונה:

תפיסת התפקיד של אב גרוש ללא משמורת ומעורבותו בחיי ילדיו

"סוגיות חברתיות בישראל" (בהוצאת המכללה האקדמית יהודה ושומרון), מס' 4 (קיץ 2007), עמ' 110-86 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נבחנה מעורבותו של אב גרוש שאין לו משמורת על ילדיו בחיי ילדיו לאחר הגירושין, תוך התמקדות באופיה ובתדירותה של מעורבות זו והתפיסות לגביה כפי שהתבטאו בראיונות שנעשו עם 102 אבות גרושים ללא משמורת, נשותיהם לשעבר ואחד מילדיהם שגילו 16-10 שנים. כן נבחן הקשר שבין משתני רקע של האב לבין מעורבותו בחיי ילדיו. כקבוצת בקרה שימש מדגם של 63 אבות שלא חוו גירושין. נמצא, כי הרוב הגדול של האבות הגרושים משלמים דמי מזונות באופן קבוע (כ-84% מהאבות הגרושים דיווחו כך אך רק כ-76% מהאמהות הגרושות). רוב האבות הגרושים שומרים על קשר פיזי עם ילדיהם  ועל קשר רגשי. עוד נמצא, כי קיים מתאם חיובי מובהק בין מעורבותו של האב הגרוש לבין תפיסת תפקידו בעיני עצמו ובעיני גרושתו וילדו וכי ככל שגרושתו ו/או ילדו מעוניינים במעורבות גדולה יותר של האב, כך גדלה מעורבותו בפועל. ממצא נוסף מהמחקר הוא, כי קיים פער גדול בין אבות גרושים ללא משמורת לבין אבות נשואים מהבחינה של הימצאות עם הילד בחגים ובאירועים משמעותיים לילד. למרות זאת, ממצאי המחקר מחזקים את התפיסה בדבר קיומה של ישות משפחתית גם לאחר הגירושין.

(גירושין; חזקה של ילדים; הורות; אבות; יחסי הורים – ילדים; משברים במשפחה; רגשות; אקלים משפחתי; גידול ילדים; מעורבות)

089

בר-צורי, רוני:

הגולשים באינטרנט: דיוקן, דפוסי שימוש, קנייה והגנת הצרכן – דו"ח ראשוני

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 23 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בסקר זה נבדקו דפוסי השימוש באינטרנט והקנייה באמצעות האינטרנט בקרב מדגם של 1,500 בני 14 ומעלה. הסקר התמקד בשלושה היבטים: מאפייני המשתמשים באינטרנט; חיפוש מידע באינטרנט; קנייה באמצעות האינטרנט. כן נבדק היקף התופעה בישראל ביחס למדינות מערביות שונות. בין הממצאים: 61.1% מהמשיבים דיווחו כי הם גולשים באינטרנט (גברים יותר מנשים, צעירים יותר ממבוגרים ויהודים יותר מערבים); השימושים הנפוצים ברשת הם דואר אלקטרוני (85.1%), חיפוש מידע (82.1%), קריאת חדשות, עיתון או מגזין (81.8%), צפייה בקטעי וידאו (68.6%), הורדת תוכנות וקבצים (61.6%), התכתבות במסרים מידיים (59.2%) ומשחקים (48.8%); 25.8% מהמשיבים דיווחו כי ערכו קניות באמצעות האינטרנט, וכמחציתם דיווחו כי ביצעו קניות יותר משלוש פעמים בשנה; שיעורם של הרוכשים באינטרנט מוצר או שירות מספר פעמים בחודש הוא נמוך בישראל בהשוואה למדינות אחרות ועומד על 3.3%; המוצרים והשירותים השכיחים ביותר שרכשו הקונים הם שירותי נסיעה, מוצרי בילוי (כגון כרטיס למופע), מצלמות, מחשבים ואביזרים נלווים, נגנים ומוצרי חשמל; כמחצית מהגולשים דיווחו כי הם משתמשים בשירותי בנקאות באינטרנט.

(אינטרנט; צרכנים)

090

למיש, דפנה; ריב"ק, רבקה; אלוני, רותם:

ילדים ישראלים גולשים באינטרנט: מפאניקה מוסרית להורות אחראית

"מגמות", מ"ו: 2-1 (פברואר 2009), עמ' 163-137 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נבדקו הידע והעמדות של ילדים/מתבגרים והוריהם כלפי מידע שהילדים מוסרים באמצעות האינטרנט, חשיפה לתכנים לא-הולמים וסכנות הגלומות באינטרנט, המודעות של ההורים לגבי דפוסי השימוש באינטרנט של ילדיהם ותגובתם. המחקר התבסס על שאלון שמילאו 532 זוגות של ילדים/מתבגרים (בני 9 עד 18) והוריהם ב-2006 בנושא השימוש באינטרנט ועמדות לגבי הסכנות והיתרונות הגלומים בו. בין הממצאים: זמן השימוש הממוצע באינטרנט ביום רגיל היה כ-80 דקות בקרב ילדים וכשעתיים בקרב מתבגרים; הילדים והמתבגרים דיווחו על מיומנויות גבוהות יותר מאשר הוריהם לגבי השימוש באינטרנט (פרט לחיפוש מידע), התנהגויות סיכון הכרוכות בו ודרכי ההתמודדות; ההורים דיווחו שהם יודעים מעט על אופי הגלישה של ילדיהם, אך הם סומכים על עצמם ועל ילדיהם שיידעו להתמודד עם הסכנות; מתבגרים דיווחו על מסירת מידע באינטרנט לאדם זר (כגון שם מלא, גיל, שם בית-הספר ותחומי עניין) יותר מאשר ילדים; הן מתבגרים והן ילדים נמנעו מלמסור פרטים על כתובת מגורים, על חברים ועל כרטיס אשראי; 4% מהילדים ו-36% מהמתבגרים דיווחו כי פגשו מישהו שהכירו באמצעות האינטרנט; 71% מהילדים ו-42% מהמתבגרים דיווחו כי סיפרו להוריהם על קשרים באמצעות האינטרנט; האינטרנט נתפס כמקור החשוב ביותר למידע לצורך הכנת שיעורי בית בקרב כל קבוצות הגיל; בדרך כלל העריכו ההורים את מידת מעורבותם בדפוסי הגלישה של ילדיהם כגבוהה יותר מזו שהעריכו הילדים; כ-50% מההורים דיווחו כי הם לא יכולים לפקח לגמרי על השימוש של ילדיהם באינטרנט; רוב ההורים דיווחו כי הם בעד תכניות חינוכיות בבית-הספר בנוגע לשימוש באינטרנט ולסכנות הכרוכות בו.

(אינטרנט; ילדים; מתבגרים; יחסי הורים - ילדים)

091

גנאיים, אסמאא; רפאלי, שיזף; עזאיזה, פייסל:

פער דיגיטלי: השימוש באינטרנט בחברה הערבית בישראל

"מגמות", מ"ו: 2-1 (פברואר 2009), עמ' 196-164 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה מוצגת תמונת המצב של השימוש באינטרנט בחברה הערבית בישראל. במסגרת המחקר נבדקו ההיבטים הבאים: השימוש בחברה הערבית לעומת החברה היהודית; השוואה בין קבוצות שונות בחברה הערבית; השפעת גורמים אישיים (גיל, מין ורמת הכנסה) על השימוש באינטרנט לעומת גורמים תרבותיים (כגון מקום המגורים והדת). מקורות הנתונים ששימשו למחקר היו הסקר החברתי של הלמ"ס ל-2004 וסקר חברתי-כלכלי שערכה אגודת הגליל למחקר ב-2004. בין הממצאים: במגזר הערבי 23.9% ממשקי-הבית מחוברים לאינטרנט לעומת 62.6% במגזר היהודי; עוצמת הקשר שבין רמת ההשכלה לבין שיעור השימוש באינטרנט היא חזקה יותר במגזר הערבי מאשר במגזר היהודי, וכך גם עוצמת הקשר שבין רמת ההכנסה לבין שיעור השימוש באינטרנט; בשני המגזרים גברים משתמשים באינטרנט יותר מאשר נשים, אך במגזר הערבי הפער הוא גדול יותר; שימוש באינטרנט בהתפלגות לפי דת במגזר הערבי - נוצרים (31.6%), דרוזים (24.2%) ומוסלמים (15.4%); השימוש באינטרנט ביישובים הערביים המוכרים (20.4%) הוא גבוה באופן משמעותי לעומת השימוש ביישובים הלא-מוכרים (5.8%); בחלוקה לפי אזורים, השימוש באינטרנט בקרב האוכלוסייה הערבית הוא 22.9% באזור המרכז, 20.3% באזור הצפון ו-7.2% באזור הדרום.

(אינטרנט; ערביי ישראל)

092

לפידות-לפלר, נעם:

בחינת השפעתם של אנונימיות, אי-ניראות והעדר קשר-עין על אפקט הדיסאינהיביציה המקוונת

הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2009, 237 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז למדיה דיגיטלית בספריית האוניברסיטה: http://digitool.haifa.ac.il.

אנונימיות, אִי-נִרְאוּת והיעדר קשר-עין מאפיינים את התקשורת הבין-אישית המקוונת. במחקר זה נבדקה השפעתם של מאפיינים אלה על אפקט הדיסאינהיביציה המקוונת - הסרת עכבות ומחסומים מביטויי התנהגות שונים בסביבה המקוונת. בדיקת ההשפעות השליליות (כגון התלהמות והשתלהבות) והחיוביות (כגון חשיפה עצמית ועזרה לזולת) נעשתה באמצעות שני תת-מחקרים. בראשון, השתתפו 142 סטודנטים לשם בדיקת ההיבטים השליליים, ובשני השתתפו 144 סטודנטים לשם בדיקת ההיבטים החיוביים. הנבדקים דנו והתווכחו בשיח מקוון (צ'ט) על סוגיה שהועלתה בפניהם. מודל המחקר נעשה במערך של 2 (עם אנונימיות לעומת ללא אנונימיות) כפול 2 (נִרְאוּת לעומת אי-נרְאוּת) כפול 2 (עם קשר עין לעומת בלי קשר עין). מדידת רמת הדיסאינהיביציה נעשתה באמצעות ניתוח של שופטים-מומחים את השיח המקוון, ספירת מילים וביטויים רלוונטיים בשיח ודיווח עצמי של הנבדקים, שמילאו שאלונים בנוגע לתחושותיהם. בין הממצאים: נבדקים במצב של היעדר קשר-עין הפגינו לרוב רמת דיסאינהיביציה שלילית גבוהה יותר לעומת נבדקים שהיו בקשר-עין זה עם זה; אינטראקציה בין אִי-נִרְאוּת ואנונימיות השפיעה באופן בולט על גילויי דיסאינהיביציה חיוביים. לא נמצאה תמיכה להשערה הרווחת שלאנונימיות יש החשיבות הרבה ביותר בגרימת הדיסאינהיביציה המקוונת.

(אינטרנט; תקשורת בין-אישית; הבעה עצמית; התנהגות חברתית; תגובות; מזג)

093

נייגר, מוטי; מאיירס, אורן; זנדברג, אייל:

אתם זוכרים עם השירים: תרבות פופולרית, זיכרון קולקטיבי ושידורי הרדיו בישראל ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, 2002-1993

"מגמות", מ"ו: 2-1 (פברואר 2009), עמ' 280-254 (עברית, סיכום באנגלית).

אחד המאפיינים הבולטים של שידורי הרדיו בישראל במהלך יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא שידור של שירים שקטים. במחקר זה, נותח "פסקול הזיכרון", ולשם כך נבחנו 16,652 השמעות של שירים ששודרו בימי השואה בשנים 2002-1993 ב-16 תחנות רדיו ציבוריות ומסחריות. בשלב הראשון אותרו 15 השירים המושמעים ביותר, ולאחר מכן נעשה ניסיון לבדוק מהם מקורות הסמכות המכשירים שירים אלה לשמש סמנים מובהקים של ריטואל האבל ברדיו. נבחנו המילים של השירים וזהותם של יוצרי השירים (מחברים, מבצעים ומלחינים), ונטען כי הסמכות של השירים כעצמי תרבות (cultural objects) נובעת משילוב בין הטון השקט למקצב האיטי של השירים, מהביוגרפיות של היוצרים ומשיוכם של השירים לרובד הגבוה של הייצור התרבותי הפופולרי – שירי משוררים הכתובים מנקודת-מבט פילוסופית אקזיסטנציאלית. 15 השירים המושמעים ביותר הם: "הליכה לקיסריה", "עץ השדה", "דמעות של מלאכים", "אפר ואבק", "דברים שרציתי לומר", "ימים לבנים", "לכל איש יש שם", "כשתגדל", "שיר ללא שם", "בגרמניה לפני המלחמה", "רוח עצוב", "מקום לדאגה", "שובי לביתך", "על הדרך עץ עומד" ו-"שער הרחמים".

(שירה; מוסיקה; רדיו; יום השואה; זיכרון לאומי; פולקלור)

094

שנל, יצחק; בנימיני, יואב:

פעולת סוכנים בהבניה המרחבית-חברתית של ערים בנות זמננו: המקרה של תל-אביב

"סוגיות חברתיות בישראל" (בהוצאת המכללה האקדמית יהודה ושומרון), מס' 4 (קיץ 2007), עמ' 160-134 (עברית, סיכום באנגלית).

מבנים של מרחב חברתי והתבדלות של פרטים בעלי מאפיינים חברתיים שונים נמדדים על-פי שלושה מדדים: מגורים, טריטוריה ותקשורת. מדדים אלה כוללים מדדים ראשוניים ומדדים משקללים (משקולות). המדדים הראשוניים מחושבים לפי שיעור האנשים בקבוצה מסוימת מתוך כלל האוכלוסייה, בכל אחת מהטריטוריות ובכל אחד ממעגלי החיים. פרופורציות אלו מוכפלות לגבי המדד הטריטוריאלי והמדד התקשורתי במדדים המשקללים, המורכבים מהמכפלה של הזמן שמבלה האדם בכל טריטוריה ובכל מעגל חיים. כך מתקבל מדד לנטייתו של סוכן חברתי להתבדל מחברים בקבוצות אחרות במרחב פעילות חיי היומיום שלו. במחקר זה נבחנו האזורים והיחסים החברתיים האתניים בתל-אביב-יפו (עיר הטרוגנית מבחינת הרכב האוכלוסייה). במחקר השתתפו 1,600 מרואיינים, סוכנים חברתיים, שנדגמו מתוך כל תת-רובע בעיר והיוו מדגם מייצג של אוכלוסיית העיר. מממצאי המחקר עולה, כי למרות שרוב תושביה של תל-אביב-יפו חיים באזורי מגורים מעורבים ומקיימים פעילויות בסביבות מעורבות, חלק גדול מהם מתחברים לרשתות חברתיות עם אחרים השייכים לאותה קבוצה אתנית. כמו כן, הפעילויות היומיות והרשתות החברתיות נבנות ברובן במרחבים שמחוץ לשכונת המגורים.

(תל-אביב-יפו; רשתות חברתיות; מפגשים חברתיים; שכונות מגורים; מוצא עדתי; ערבים)

095

ארטן-ברגמן, טל; רימרמן, אריק:

דפוסי מעורבות חברתית בקרב אנשים עם וללא מוגבלות בישראל

"ביטחון סוציאלי", מס' 79 (מרס 2009), עמ' 84-49 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

"חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות" (תשנ"ח - 1998) עיגן את זכותם של בעלי מוגבלויות למעורבות שוויונית ופעילה בכל תחומי החיים. במחקר זה נבחנו דפוסי המעורבות החברתית של בעלי מוגבלויות, פערים בדפוסי המעורבות החברתית של אנשים עם וללא מוגבלויות בתחומי מעורבות חברתית וקהילתית שונים, חסמים למעורבות בפעילויות חברתיות ומכשולים להשתלבות בחברה של אנשים עם וללא מוגבלות. במסגרת המחקר נבדק מדגם מייצג של בני 65-18 החיים בקהילה - 597 בעלי מוגבלויות (על-פי תפיסתם הסובייקטיבית)
ו-591 אנשים ללא מוגבלויות, שרואיינו בטלפון. בין הממצאים: רמת ההשכלה של אנשים ללא מוגבלויות נמצאה גבוהה הרבה יותר מאשר מזו של בעלי מוגבלויות; שיעור המועסקים בקרב האנשים ללא מוגבלויות הוא יותר מכפול מאשר זה של בעלי מוגבלויות; רק 66% מבעלי המוגבלויות דיווחו כי יצאו מביתם לפעילות חברתית כלשהי לעומת 80.9% מהאנשים ללא מוגבלויות; 44.5% מבעלי המוגבלויות דיווחו שהם אינם מעורבים כלל מבחינה חברתית לעומת 26.9% מהאנשים ללא מוגבלויות; 12.7% מהאנשים ללא מוגבלויות דיווחו כי הם אינם מרוצים כלל מרמת מעורבותם החברתית לעומת 35.3% מבעלי המוגבלויות.

(מוגבלויות; פער חברתי; שוויון חברתי; מפגשים חברתיים; בדידות; מעורבות קהילתית; התנדבות; צריכה תרבותית; פעילויות פנאי)

096

חסקי-לוונטל, דבי; הנדי, פמידה; כנען, רם:

התנדבות סטודנטים בישראל בפרספקטיבה משווה: מנבאים, מניעים, תגמולים והשפעתם של מוסדות החינוך

"ביטחון סוציאלי", מס' 79 (מרס 2009), עמ' 163-141 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

במאמר זה מוצגים מאפייני ההתנדבות בקרב סטודנטים, כפי שהתקבלו במחקר בין-לאומי שנערך ב-13 מדינות, כולל ישראל, תוך השוואות בין הסטודנטים המתנדבים בישראל לאלה שבמדינות האחרות. במחקר השתתפו 10,095 סטודנטים, מתוכם 590 מישראל. בין הממצאים: שיעורי ההתנדבות של הסטודנטים הישראלים הם נמוכים יחסית (67.5% התנדבו בשנה האחרונה), אולם רמת המחויבות שלהם היא גבוהה (19.2% התנדבו על בסיס שבועי); מספר שעות ההתנדבות הממוצע בחודש בישראל (7.2) נמצא דומה לממוצע הכללי; 73.5% מהמתנדבים הישראלים דיווחו כי תרמו כסף לארגון כלשהו – מקום שלישי לאחר פינלנד (82.3%) ואנגליה (75.7%); 62.4% מהישראלים דיווחו שהיו מתנדבים אילו היו מבקשים מהם לעשות זאת באופן אישי, לעומת 54% בממוצע הכללי; נשים התנדבו ותרמו יותר מגברים, אך גברים דיווחו על מספר גבוה יותר של שעות התנדבות חודשיות לעומת נשים; נמצא קשר שלילי מובהק בין ההכנסה המשפחתית לבין הנטייה להתנדב; הארגונים שלמענם התנדבו הסטודנטים היו בעיקר ארגונים העוסקים בתחומי הקהילה, הילדים ושירותי האנוש. בחלוקה לפקולטות, שיעור ההתנדבות הגבוה ביותר היה של סטודנטים שלמדו בפקולטה למדעי החברה. עוד נמצא, כי קיים קשר חיובי מובהק בין השתתפות בתכנית מחויבות אישית כרשות בבית-הספר התיכון לבין התנדבות בתקופת הלימודים באוניברסיטה.

(התנדבות; תרומה; סטודנטים; מחקר השוואתי)

097

מלחי, אסף:

התנדבות ושירות צבאי במגזר החרדי

מינהל מחקר וכלכה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 13 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים עדכניים בנוגע לדפוסי התנדבות ושירות צבאי/לאומי בקרב האוכלוסייה החרדית בהשוואה לאוכלוסייה החילונית/מסורתית. הנתונים מתבססים על הסקר החברתי של הלמ"ס, שבהם נשאלו המרואיינים שאלות בנושאים הללו ועל רמת דתיותם. בין הממצאים: כ-36% מהחרדים עסקו בפעילות התנדבותית בשלושת החודשים שקדמו לראיון, לעומת כ-13.5% מהחילונים/מסורתיים; שיעור הגברים החרדים שהתנדבו היה כ-40%, לעומת כ-15% מהגברים החילונים/מסורתיים, ושיעור הנשים החרדיות שהתנדבו היה כ-32%, לעומת כ-12.5% מהנשים החילוניות/מסורתיות; מספר שעות ההתנדבות נמצא דומה בכל המגזרים; כ-20% מהחרדים (גברים ונשים) בגילים 64-20 דיווחו ששירתו בצבא, לעומת כ-72% מהחילונים/מסורתיים; כ-32% מהגברים החרדים דיווחו ששירתו בצבא, לעומת כ-85% מהגברים החילונים/מסורתיים; כ-7% מהנשים החרדיות דיווחו ששירתו בצבא, לעומת כ-60% מהנשים החילוניות/מסורתיות; בבחינת קבוצת הגיל 29-20 נמצא, כי רק כ-11% מהגברים החרדים וכ-2.5% מהנשים החרדיות שירתו בצבא, לעומת כ-91% מהגברים החילונים/מסורתיים וכ-79.5% מהנשים החילוניות/מסורתיות;
כ-7.5% מהנשים החרדיות דיווחו שהתנדבו לשירות לאומי, לעומת כ-38% מהנשים הדתיות.

(חרדים; התנדבות; שירות לאומי; שירות צבאי)

098

Katz, Hagai; Schwartz, Raviv; Zeidan, Elias:
Umbrella Organizations in Israel's Third Sector: A First Study towards a More Comprehensive Understanding
Institute of Technology and Society, Leon Recanati Graduate School of Business Administration, Tel-Aviv University, Tel-Aviv 2009, 23 pages. The publication appears on the School's Website: http://recanati.tau.ac.il.

ארגוני-גג במגזר השלישי נועדו לתמוך בארגונים הפועלים תחתם בהיבטים שונים, כגון: תמיכה בביצוע פעילותם, קביעת סטנדרטים נאותים לניהול, הגברת השקיפות ועוד. בישראל, קיימים מעט ארגוני-גג יחסית, שיעור הארגונים החברים בהם הוא נמוך ויכולותיהם מוגבלות. מטרתה של עבודה זו היתה להעמיק את ההבנה על פעילותם של ארגוני-הגג בישראל, תפקידם וביצועיהם. לשם כך, בוצע סקר חלוץ בקרב ארגוני-הגג בישראל, לאחר מיפוי של הארגונים מתוך מאגרי המידע הקיימים. בהמשך, נחקרו גם הארגונים החברים בארגוני-הגג. בין הממצאים: בישראל, קיימים 163 ארגוני-גג של המגזר השלישי, ומתוכם רק 26 ענו לשאלון הסקר; מעורבותם הישירה של הארגונים החברים בפעילותם היום-יומית של ארגוני-הגג היא מוגבלת; כמחצית מארגוני-הגג שהשיבו לשאלון הם חדשים יחסית – הוקמו אחרי 1995; מערכת היחסים בין ארגוני-הגג לארגונים החברים מבוססת על נקיטת יוזמה מצד הראשונים, שדוחפים את הארגונים החברים לפעילות; ארגוני-הגג מכוונים יותר לשינוי חברתי מאשר לתמיכה ושירות כלפי הארגונים החברים; רוב ארגוני-הגג עוסקים במגוון של תחומים ולא מתמקדים בתחום מסוים, דבר המקשה עליהם להיות אפקטיביים; רוב ארגוני-הגג שהשיבו לסקר דיווחו שהם מקיימים קשרים הדוקים עם הממשלה; ארגוני מגזר שלישי רבים לא סבורים שחברות בארגוני-הגג תועיל להם; ארגונים המעסיקים עובדים בשכר נוטים להיות חברים בארגוני-הגג.

(ארגונים וולונטריים; ארגוני-גג; שינוי חברתי; הספקת שירותים)

099

גרבלסקי-ליכטמן, צפירה; בלום-קולקה, שושנה; שמיר, יעקב:

הצלחה וכישלון בשיח עימותים טלוויזיוניים: ניתוח שני מקרי בוחן

"מגמות", מ"ו 2-1 (פברואר 2009), עמ' 37-7 (עברית, סיכום באנגלית).

מטרתו של מחקר זה היתה לאפיין התנהגויות הקשורות להצלחה ולכישלון של מועמדים לראשות הממשלה בעימות טלוויזיוני, באמצעות מודל אינטגרטיבי חדשני לניתוח השיח הפוליטי הטלוויזיוני. מודל זה איפשר לנתח הלימה ואי-הלימה בין ההתנהגות המילולית להתנהגות הלא-מילולית של המועמדים. כן נבדקו במחקר תפקודם והשפעתם של כל המשתתפים בעימות – המראיינים והמרואיינים. העימותים שנבחרו לניתוח הם העימות בין בנימין נתניהו לשמעון פרס לקראת בחירות 1996 והעימות בין יצחק מרדכי לבנימין נתניהו לקראת בחירות 1999. נמצא, כי בשני העימותים אפשר לזהות אצל המפסיד דפוס של
אי-הלימה המאופיין בתמיכה מילולית, מצד אחד, ובערעור לא-מילולי, מצד שני. מנגד, אותרו שני דפוסים אחרים בהתנהגותו של המנצח בשני העימותים: דפוס של אי-הלימה המאופיין בערעור מילולי, מצד אחד, ובתמיכה לא-מילולית, מצד שני; דפוס של הלימה מערערת, המאופיין בעקיבות ובהתאמה בין המסר המילולי למסר הלא-מילולי, שמידת יעילותו היא נמוכה יותר ומיוחסת בעיקר לפגיעה במועמד שמנגד. לבסוף, נותחו גם המשמעויות של דפוסי התנהגותם של המראיינים, נסים משעל ודן מרגלית, כלפי המרואיינים.

(תקשורת המונים; טלוויזיה; ראיון; פוליטיקאים; הבעה עצמית; תקשורת לא-מילולית)

100

ירחי, מורן; צפתי, יריב:

הסיקור התקשורתי של אירועי טרור בעיתונות הישראלית הכתובה: מרכז מול פריפריה

"מגמות", מ"ו: 2-1 (פברואר 2009), עמ' 61-38 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקרים שנערכו בתחום התקשורת נמצא, כי יישובים באזור המרכז זכו לסיקור תקשורתי בולט בתחומים שונים, ואילו יישובים בפריפריה זכו לסיקור מועט יחסית, בעיקר על אירועים שליליים. במחקר זה נבדק הסיקור של העיתונות הישראלית הכתובה לגבי אירועי טרור תוך בחינת ההבדלים בסיקור של אירועים שהתרחשו במרכז לבין הסיקור של אירועים שהתרחשו בפריפריה. במסגרת המחקר, נעשה ניתוח תוכן כמותי של הידיעות על כל 278 אירועי הטרור שהתרחשו בישראל ב-2002 ו-2004, כפי שסוקרו ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ". נמצא, כי אירועי טרור במרכז דוּוחו בבולטות ובהיקף גדולים יותר, גם כאשר נעשה פיקוח על משתנים מתערבים כגון מספר ההרוגים והפצועים באירוע וסוג הפיגוע וגם כאשר נעשה פיקוח על מיקום האזור בפריפריה (בתחום הקו הירוק או באזורי יהודה, שומרון וחבל עזה). מכאן, שנשללת האפשרות שהמרכז זוכה לסיקור רב יותר מאחר שהאירועים המתרחשים בו הם בעלי עוצמה גדולה יותר. ההתמקדות באירוע שיש לו ערך חדשותי רב ומשמעות חברתית רחבה והבקרה הסטטיסטית שהופעלה במחקר מלמדים, כי אין לייחס את הפערים בסיקור בין המרכז לפריפריה להבדלים בעוצמת האירועים אלא להבדלים במעמדם הסמלי של המרכז והפריפריה בעיני העיתונאים והעורכים בישראל.

(עיתונות; חדשות [תקשורת המונים]; פעולות טרור; יחסי מרכז - פריפריה)

101

בוגוש, רינה; הולצמן-גזית, יפעת:

תיקים בתקשורת: בית המשפט העליון בעיתונות הכתובה, 2000-1970

"מגמות", מ"ו: 2-1 (פברואר 2009), עמ' 85-62 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נערך מעקב אחר שינויים בתדמיתו של בית-המשפט העליון ב-2000-1970 בעיתונות הכתובה, ונדונות המשמעויות של המסר שמייצר המסגור העיתונאי בנוגע ללגיטימיות ולהערכה של בית-המשפט לאור המעבר לדפוס פעולה של אקטיביזם שיפוטי, מצד אחד, ואימוץ סגנון עימותי על-ידי התקשורת, מצד שני. במסגרת המחקר נבחנו הכתבות שהתפרסמו על בית-המשפט העליון ב-1972 (לפני האקטיביזם השיפוטי), ב-1981 (תחילת תהליך האקטיביזם השיפוטי), ב-1994 (ביסוס ההתערבות השיפוטית בחיים הציבוריים)
וב-2000 (התרחבות מגמת האקטיביזם השיפוטי) בעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות". בכל אחת מהשנים נבדקו הכתבות בארבעה חודשים: ינואר, מרס, יוני ונובמבר. בין הממצאים: נמצאו 1,823 כתבות - 1,334 על בית-המשפט בשבתו כבית-דין גבוה לצדק (בג"צ), 200 על ערעורים אזרחיים ו-289 על ערעורים פליליים; זאת, כאשר עתירות לבג"צ היוו רק 37.1% מהפניות לבית-המשפט; הסיקור ב"הארץ" כלל 1,243 כתבות וב"ידיעות אחרונות" 580 כתבות; למרות השוני בהיקף הסיקור בין שני העיתונים, שניהם סיקרו בעיקר פעילות בג"צ ומיעטו לבקר את בית-המשפט העליון בכלל ואת בג"צ בפרט; המסגור שאימצו העיתונים בסיקוריהם יצר דימוי של מוסד חזק, שמצליח להגביל את השלטון לטובת הציבור ולפקח ולמתן אי-סדרים במוסדות ציבוריים ושלטוניים. לדעת החוקרות, דפוס סיקור זה משרת את האינטרסים הן של בית-המשפט והן של התקשורת.

(עיתונות; חדשות [תקשורת המונים]; בית-משפט עליון)

102

שפירא, ליבי; מעגן, דוד; דביר, קרן:

נבחנים בבחינה הפסיכומטרית בשנים 2006-1991: הסתכלות משלוש זוויות

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 23 בסדרת "ניירות טכניים", ירושלים 2009, 43 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט הלשכה: www.cbs.gov.il.

בעבודה זו מוצגים ממצאים על נבחני הבחינה הפסיכומטרית ב-2006-1991 בשלושה היבטים: תיאור כלל הנבחנים בכל שנה והציון הממוצע שהשיגו ב-2006-1991 לפי מאפיינים דמוגרפים ולפי שפת ביצוע הבחינה; הקשר שבין מסיימי בית-ספר תיכון לבין הנבחנים והציונים בבחינה הפסיכומטרית ב-2000-1995 - שיעור הנבחנים בבחינה הפסיכומטרית מבין המסיימים והציון הפסיכומטרי בבחינה הראשונה מאז סיום התיכון (לאורך זמן, משנת סיום התיכון ולפי מאפייני רקע של מסיימי התיכון, מאפייני מוסד הלימודים והישגיהם של המסיימים בבחינות הבגרות); שיעור הנבחנים והציונים הגבוהים ביותר בקרב סטודנטים חדשים באוניברסיטאות, במכללות האקדמיות ובמכללות האקדמיות להוראה ב-2007-1997 לפי מאפיינים נבחרים של מסגרת הלימודים ותחומי הלימוד. בין הממצאים: מספר הנבחנים בבחינה הפסיכומטרית עלה מ- 47,488 ב-1991 ל-89,041 ב-2006; ממוצע הציונים בקרב יהודים נע בין 548 ל-563, והממוצע בקרב ערבים נע בין 430 ל-462; בקרב נבחנים יהודים, כ-30% מדי שנה היו נבחנים חוזרים, לעומת כ-50% ומעלה בקרב נבחנים ערבים; בקרב ערבים, נוצרים ניגשו לבחינה הפסיכוטכנית בשיעור גבוה יותר מאשר קבוצות אחרות וציוניהם היו גבוהים יותר; הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים הציונים הגבוהים יותר היו של סטודנטים המשתייכים לאשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים יותר; הציונים הגבוהים ביותר בבחינה הפסיכומטרית בקרב סטודנטים חדשים
ב-2007 היו באוניברסיטאות, לאחר מכן במכללות הפרטיות, לאחר מכן במכללות הציבוריות ולבסוף במכללות להוראה. עוד בנושא זה, ראו חוברת 150, פריט 103.

(מבחנים פסיכומטריים; מיון סטודנטים; ציונים; בחינות בגרות)

103

תלמידים עם צרכים מיוחדים, תשס"ז

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1371, ירושלים 2009, 70 עמ' (עברית ואנגלית).

בפרסום זה מובאים, לראשונה, נתונים סטטיסטיים מפורטים על תלמידים עם צרכים מיוחדים בגני ילדים ובבתי-ספר יסודיים ועל-יסודיים (במסגרות מיוחדות ורגילות) בשנת הלימודים תשס"ז (2007/2006). הנתונים מבוססים על עיבוד קבצים מינהליים של משרד החינוך. נתונים אלה מאפשרים יצירת תשתית המאפשרת השוואה בין-לאומית ונקודת פתיחה לביצוע מעקב רב-שנתי אחר התפתחויות ושינויים בתחום החינוך המיוחד בישראל. בלוחות הסטטיסטיים של הפרסום מופיעים נתונים כלל-ארציים בחתכים שונים לפי מאפייני הלקות של תלמידים אלה, משתנים דמוגרפיים וחברתיים-כלכליים של התלמידים ואפיונים של מוסד הלימודים, כגון סוג מסגרת הלימוד, המגזר, סוג הפיקוח וכו'. בין הממצאים: בתשס"ז למדו במסגרות החינוך המיוחד 118,770 תלמידים – 106,453 בחינוך היסודי והעל-יסודי ו-12,317 בגני ילדים; תלמידים עם צרכים מיוחדים היוו 7.4% מכלל תלמידי החינוך היסודי והעל-יסודי ו-3.5% מהילדים בגנים ציבוריים; 61.9% מהתלמידים עם צרכים מיוחדים בחינוך היסודי והעל-יסודי למדו בתכנית השילוב, ואילו בבתי-ספר מיוחדים למדו רק 15.8% מהתלמידים עם צרכים מיוחדים; בגנים, 66.3% מהילדים עם צרכים מיוחדים שובצו בכיתות מיוחדות; הלקות השכיחה ביותר בקרב התלמידים היתה לקות למידה – 59.4%.

(חינוך מיוחד; שילוב חריגים [בחינוך]; ליקויי למידה; אוטיזם; פיגור שכלי; נכות; עיוורון; חירשות; הפרעות נפשיות; גני ילדים; בתי-ספר)

104

פוגל, ניר; פרידמן, ישראלה; שאול-מנע, נאוה:

יוממות תלמידים בישראל תשס"ז

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 48 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2009, 72 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בעבודה זו מנותחת תופעת יוֹמְמוּת התלמידים - נסיעה של התלמידים מדי יום ללימודים מחוץ ליישוב מגוריהם. מטרות העבודה היו: בדיקת המרחקים שעוברים תלמידים מביתם לבית-הספר; בחינת הבדלים בין קבוצות תלמידים (תלמידי פנימיות, חינוך מיוחד, סוג פיקוח וכו'); ניתוח המשתנים המשפיעים על המרחק; בחינת ההבדלים בין יוממות לפי יציאה מגבולות היישוב לבין יוממות ללא יציאה מגבולות היישוב. לצורך העבודה נאספו נתונים ממספר קבצים, שבהם קובץ תלמידים, קובץ תלמידי החינוך המיוחד, מרשם האוכלוסין, קובץ מדד פריפריאליות ועוד, ונמדד המרחק בין ביתו של התלמיד לבית-ספרו באמצעות מערכות המידע הגאוגרפיות של הלמ"ס. בין הממצאים: המרחק הממוצע מהבית אל בית-הספר של כלל התלמידים היה 3.8 ק"מ; נמצאה מגמת עלייה במרחק עם העלייה בשלב החינוך; את המרחק הרב ביותר בממוצע בשלבי החינוך היסודי ובחטיבות הביניים עוברים תלמידי החינוך המיוחד (13.8 ק"מ ו-16 ק"מ בהתאמה) ובחטיבות העליונות תלמידי הפנימיות (39.4 ק"מ); תלמידים הגרים ביישובים מרכזיים ובעלי מיצב חברתי-כלכלי בינוני או גבוה עוברים מרחקים קצרים יותר לעומת אחרים; תלמידים מהפיקוח הממלכתי-דתי עוברים מרחקים ארוכים יותר מתלמידים בפיקוח הממלכתי, ותלמידים מהפיקוח החרדי עוברים מרחקים ארוכים אף יותר. הודות לשיטת החישוב החדשה נמצא גם, כי יש תלמידים הלומדים בתוך יישוב מגוריהם העוברים מרחק גדול יותר לבית-ספרם לעומת תלמידים היוצאים מיישוב מגוריהם לבית-ספרם. הפרסום כולל הסבר מפורט על שיטת החישוב החדשה.

(יוממות; תלמידים)

105

אכפת במספרים: שנתון סטטיסטי מס' 5 – 2008-2007

אכפת – קידום ילדים ונוער, מינהל החינוך, התרבות והספורט, עיריית תל-אביב-יפו, תל-אביב 2009, 62 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה (ראו: חינוך ◄ אכפת ילדים ונוער בסיכון): www.tel-aviv.gov.il.

בשנתון סטטיסטי זה מוצגים נתונים שנאספו במרכז המידע של מחלקת "אכפת" לקידום ילדים ונוער בעיריית תל-אביב-יפו. מחלקה זו מטפלת בילדים ובמתבגרים מנותקים והנמצאים במצבי סיכון. המטרה היא לנסות לשלב אוכלוסייה זו במסגרות נורמטיביות ולהציע לה שירותים שונים. בין ממצאי הדו"ח: בשנת תשס"ח טופלו על-ידי המחלקה 3,161 ילדים ובני-נוער; אוכלוסיית הליבה של "אכפת" (בני 18-14) מהווה כ-55% מכלל המטופלים; 63% (1,094) מבין 1,741 המטופלים בגילים 18-14 שולבו/הוחזקו במערכת החינוך הפורמלית; 37% (647) בני נוער לא היו משובצים במסגרת לימודית (נושרים) – 73% בנים ו-27% בנות – מהם, 139 בני נוער ערבים תושבי יפו (46 בנות); 1,138 בני נוער בכיתות ז'-י"ב (ומבוגרים יותר, כולל ילידי 1987) טופלו בידי מדריכי נוער – הכיתה שבה היה הריכוז הגבוה ביותר של מטופלים היתה י"א (308), ובה היה גם המספר הגבוה ביותר של לומדים במסגרות פורמליות (99); קציני הביקור הסדיר טיפלו ב-1,771 תלמידים במהלך תשס"ח; בעירוני אקסטרני – המרכז להשלמת השכלה (תכנית היל"ה) – למדו 191 בני נוער נושרים במגוון מסלולי למידה; בעירוני קריירה – הכשרה מקצועית לנוער נושר (מע"ן), לב העיר ועג'מי שולבו 141 בני נוער בארבע מגמות מקצועיות ובכיתה כללית; 260 תלמידים בכיתות א' עד ה' שולבו במסגרות "אכפת משפחתי" – מסגרות ביתיות בקהילה; 647 בני נוער השתתפו בתכניות למניעת שימוש בסמים והתנהגויות סיכון אחרות; 164 ילדים ובני נוער למדו בתשס"ח בפנימיות של "אכפת" (40% מהם הגיעו לפנימיות מכוח צו בית-משפט).

(נוער במצוקה; תל-אביב-יפו; נשירת תלמידים; שירותים חברתיים; שיקום נוער; מועדונים; פנימיות; הזדמנויות בחינוך; תעסוקה; ייעוץ; תכניות התערבות; מניעת השימוש בסמים)

106

קליין, חוה; אופיר, מיכל:

לקט נתונים לקראת פתיחת שנת הלימודים תש"ע – 2009/2010

הוועדה לתכנון ותקצוב, המועצה להשכלה גבוהה, ירושלים 2009, 10 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המועצה: www.che.org.il.

בדו"ח זה מוצגים נתונים עדכניים על מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל לעומת שנים קודמות, לקראת פתיחת שנת הלימודים תש"ע. בין הממצאים: שנת הלימודים תש"ע צפויה להיפתח ב-66 מוסדות להשכלה גבוהה – שמונה אוניברסיטאות, 34 מכללות אקדמיות (21 מתוקצבות ו-13 פרטיות) ו-24 מכללות להכשרת עובדי הוראה; כ-280,000 סטודנטים צפויים ללמוד במוסדות אלה – גידול של 3% לעומת תשס"ט; כ-178,000 סטודנטים ילמדו לתואר ראשון (ללא האוניברסיטה הפתוחה), ומתוכם רק 37% באוניברסיטאות; מספר הסטודנטים במכללות האקדמיות עלה מכ-51,000 בתשס"ד לכ-77,260 בתשס"ט; 38.9% מהסטודנטים לתואר ראשון בתשס"ט למדו באוניברסיטאות לעומת 85% בתש"ן, ו-45% למדו במכללות אקדמיות לעומת 6.4% בתש"ן; חלקם של סטודנטים לתואר ראשון במדעי הרוח ירד מ-18.5% בתשנ"ז ל-8.6% בתשס"ח, ואילו חלקם של סטודנטים ללימודי הנדסה ואדריכלות עלה מ-12.5% ל-18% בהתאמה; בניגוד למגמת הירידה במספרם של תלמידי תואר ראשון ותואר שני באוניברסיטאות, יש מגמת עלייה במספרם של תלמידי תואר שלישי – מכ-3,900 בתש"ן לכ-10,300 בתש"ע; מספרם של הסטודנטים למשפטים נמצא בעלייה מתמדת, ובתשס"ח הגיע מספרם
ל-15,780 – כ-80% מהם למדו במכללות שאינן מתוקצבות על-ידי ות"ת; מספרם של חברי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות ירד מ-4,684 בתש"ס ל-4,300 בתשס"ח.

(אוניברסיטאות; מכללות; סטודנטים; תארים אקדמיים; מקצועות לימוד)

107

קריאף, תומר:

חוק לימוד חובה-חינם בישראל ומגבלות נזילות

"סקר בנק ישראל", מס' 82 (אפריל 2009), עמ' 154-113 (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il

במחקר זה נבחנה השפעת השינויים בחוק חינוך חובה-חינם על ההשכלה והשכר. זאת, במטרה לאפיין את סוג המגבלות העומדות בפני הפרט בעת קבלת החלטה לגבי היקף ההשקעה בהון אנושי. ישנם שני סוגי מגבלות עיקריים: מגבלת נזילות בטווח הקצר (קושי במימון לימודים או צורך בהשתתפות בפרנסת המשפחה) ומגבלת נזילות בטווח הארוך (חסכים חינוכיים בגיל צעיר המונעים הפקת תועלת מהמשך הלימודים). במחקר נבדקו ההשפעה של החלת חוק חינוך חובה והחלת חוק לימוד חינם, שנעשו בנפרד בשנים שונות. בין הממצאים: בקרב יוצאי
אסיה-אפריקה חלה עלייה משמעותית של מסיימי כיתות ט' ו-י' בעקבות החלת חוק חינוך חובה על כיתות אלו ושל מסיימי כיתות י"א ו-י"ב בעקבות החלת חוק חינוך חינם על כיתות אלו; בקרב האוכלוסייה הערבית היתה בעיקר השפעה של חוק חינוך חובה ובמידה פחותה של חוק חינוך חינם; התשואה להשכלה עקב החלת חוקים אלה נאמדה ב-14%; התשואה במונחי שכר הנגזרת מתוספת שנות לימוד חובה היתה דומה לתשואה הנגזרת מתוספת שנות לימוד חינם. הממצאים מעידים על כך שהסרתה של מגבלת נזילות בטווח הקצר (קושי במימון לימודים) הביאה להקטנה משמעותית בשיעורי הנשירה. כמו כן, החלת החינוך חובה הביאה להקטנת מספרם של הילדים העובדים. בסוף המאמר מובאות מסקנות והמלצות.

(חינוך חובה; למידה; נשירה מלימודים; חוקים; שכר)

108

זוסמן, נעם; פריש, רוני:

ההשפעה הסיבתית של סביבת גידול ההורים והשכלתם על השכלת ילדיהם

חטיבת המחקר, בנק ישראל, מאמר לדיון מס' 2009.02, ירושלים 2009, 38 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

במחקרים רבים נמצא מִתאם חיובי בין השכלת הורים והכנסתם לבין השכלת ילדיהם. המִתאם הבין-דורי נובע משני אפיקים מרכזיים: תורשה וסביבה. במחקר זה נבדק באיזו מידה המִתאמים הבין-דוריים בהשכלה ובהכנסה בישראל משקפים קשר סביבתי-סיבתי. קשר סביבתי-סיבתי חיובי משמעותו שהעמדת משאבים ציבוריים לחינוך תלמידים מרקע חלש כיום תניב פירות גם בדורות הבאים ותצמצם את אי-שוויון בעתיד, אך אם הקשר הוא תורשתי בלבד תהיה לכך השפעה רק בדור הנוכחי. במסגרת המחקר, נבדקו צאצאיהם של הורים שעלו לישראל עד גיל 12 ב-1951-1949 מארצות אסיה ואפריקה. גיל העלייה לארץ (בלתי-תלוי במאפייני ההורים ובכישוריהם האישיים) משמש כמשתנה-עזר לבחינת הקשר הסיבתי בין השכלת ההורים וסביבת גידולם לבין השכלת ילדיהם. הממצא המרכזי של המחקר הוא שאי אפשר להצביע על קשר סיבתי בין סביבת הגידול וההשכלה של ההורים לבין השכלת ילדיהם ושכרם. עוד נמצא, כי ככל שאותם ילדים-עולים הגיעו לישראל בגיל מבוגר יותר, כך הם רכשו פחות השכלה (לעולים צעירים מאוד יש יתרון ברכישת שפת המקום ובהתערות בארץ).

(רמת השכלה; תורשה; העברה בין-דורית; סביבה; מוצא עדתי; עולים; גודל משפחה; שכר)

109

כהן-נבות, מרים; לוי, דגנית; קונסטנטינוב, וצ'סלב ואחרים:

מיפוי דרכי הפעולה של בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים לקידום התלמידים המתקשים: דוח מסכם מדעי

מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 09-509, ירושלים 2009, 255 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

קידומם של תלמידים המתקשים בלימודים ובהסתגלות לבית-הספר הוא אחד מיעדיה החשובים של מערכת החינוך. עד היום, לא נחקרה באופן מקיף הפעילות המתבצעת לקידומם של תלמידים אלה. בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר למיפוי כלל הפעילות לקידום תלמידים אלה בבתי-הספר היסודיים ובחטיבות הביניים בישראל. הסקר בוצע בקרב מנהלים ומחנכים ממדגם מייצג של 345 בתי-ספר במהלך שנת הלימודים תשס"ו. הנושאים העיקריים שנחקרו היו: אסטרטגיות מרכזיות למתן תשומות ייעודיות לתלמידים המתקשים – תגבור לימודי בתוך הכיתה ומחוץ לכיתה, הוראה של שני מורים יחד והוראה של מורה יחד עם כוח-אדם שאינו מוסמך, מתן מענים טיפוליים מקצועיים, חונכות לקידום רגשי וחברתי ועבודה עם הורי התלמידים; תכניות חיצוניות המיושמות בעזרת גופים פדגוגיים חיצוניים לבית-הספר (משרד החינוך, רשויות מקומיות והמגזר השלישי); הדרכת צוותים לשם קידום העבודה עם תלמידים מתקשים. יש לציין, כי 29% מהמחנכים בחינוך היסודי ו-52% מהמחנכים בחטיבות הביניים העריכו שיותר מ-25% מתלמידי כיתתם הם תלמידים מתקשים. כמו כן, כ-50% מהמחנכים בשני שלבי החינוך העריכו שפחות מ-50% מהתלמידים המתקשים מקבלים מענה הולם לצרכיהם.

(ליקויי למידה; קשב; ריכוז; למידה; הסתגלות; מדיניות חינוכית; תכניות לימודים; ייעוץ חינוכי; שירותי חינוך; העשרה; שיטות הוראה; תכניות התערבות; מעורבות הורים בחינוך)

110

מאייסי-מלג'אק, נלי:

שחיקת מנהלי בתי-ספר: דפוסי האינטראקציה עם שותפי התפקיד כגורם המתווך בקשר שבין קונצנזוס בערכים לרמת השחיקה

הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2008, 154 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז למדיה דיגיטלית בספריית האוניברסיטה: http://digitool.haifa.ac.il.

במחקר זה נבדקה רמת השחיקה של מנהלי בתי-ספר, לאור שני מודלים משלימים לניבוי שחיקה: 1) מידת הקונצנזוס בעבודה בין המנהל לבין שותפי התפקיד (מורים והורים) תשפיע על מאפייני דפוסי האינטראקציה ואלה ישפיעו על רמת השחיקה של המנהל; 2) לפרופיל הערכים של המנהל תהיה השפעה על דפוסי האינטראקציה ועל רמת השחיקה של המנהל. במחקר השתתפו 106 מנהלי בתי-ספר יסודיים ממלכתיים ממחוז חיפה והצפון, 1,216 מורים ו-362 הורים שהיו חברים בוועדי הורים בבתי-הספר שנבחרו. המשתתפים מילאו שאלוני ערכים, שחיקה (מנהלים בלבד) ופרטי רקע. בהתאם למשוער נמצא, שככל שרמת הקונצנזוס בערכים בין המנהל לבין המורים היתה גבוהה יותר, דפוסי האינטראקציה בינו לבין המורים היו שיתופיים יותר, ולפיכך רמת השחיקה של המנהל היתה נמוכה יותר (חוסר קונצנזוס בערכים השפיע על לחץ, אי-וודאות וקונפליקטים שתרמו לעלייה ברמת השחיקה); כמו כן, ככל שהקונצנזוס בערכים בין המנהל לבין ההורים היה גבוה יותר, עוצמת הקונפליקטים ביניהם היתה נמוכה יותר ורמת שחיקתו של המנהל היתה נמוכה יותר; בניגוד למשוער נמצא, שככל שהמנהל האמין יותר בערכים של שמרנות, דפוסי האינטראקציה שלו עם שותפי התפקיד נתפסו על-ידו כשיתופיים יותר, ולפיכך רמת השחיקה שלו היתה נמוכה יותר. הסבר אפשרי לממצא זה הוא שייתכן שדווקא בסביבת עבודה דינאמית ומורכבת, המאפיינת בתי-ספר, ערכים שמרניים עשויים לשמש מנגנון הגנה המגביר את תחושת השליטה בארגון ומקטין קונפליקטים ובכך בולם את השחיקה.

(מנהלי בתי-ספר; מורים; מצבי לחץ; שחיקה; ערכים; אקלים ארגוני; יחסים בין-אישיים; קונפליקטים; אפקטיביות בית-ספרית; מעורבות הורים)

111

חניכת מנהלים במסגרת תכנית בתי-ספר "שוחרי שינוי"

ראמ"ה – הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, משרד החינוך, ירושלים 2009, 87 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של משרד החינוך: www.education.gov.il (ראו: אתרי אוח / ראמ"ה).

לאחר מלחמת לבנון השנייה יזם ופיתח משרד החינוך, בשיתוף עם קרן רש"י ואשלים - ג'וינט ישראל, תכנית לקידום בתי-ספר ממחוז הצפון, חיפה ועוטף עזה, תכנית הנקראת "בתי-ספר שוחרי שינוי". לתכנית זו נבחרו 86 בתי-ספר (יסודיים, חטיבות ביניים וחטיבות עליונות) מכל המגזרים (יהודי – ממלכתי וממלכתי-דתי, ערבי, דרוזי ובדואי). במסגרת התכנית, קיבלו
בתי-הספר תוספת משאבים כספיים למימון מגוון תכניות ופעילויות וכן חונך אישי למנהל
בית-הספר, שהוא בעל ידע, ניסיון והצלחה בניהול בתי-ספר. זאת, לשם קידום מצוינות פדגוגית, ארגונית, חברתית וקהילתית באמצעות הבניה מחדש של סביבות למידה ושל תהליכים ארגוניים פנים בית-ספריים. בדו"ח הערכה ראשון זה מסוכמים הפעילויות וההישגים של התכנית בשנתה הראשונה (תשס"ח), תוך התמקדות בתשומה אחת המשותפת לכל בתי-הספר - חניכת המנהלים. כן נדונים היבטים מרכזיים נוספים הקשורים להפעלת התכנית, כגון המערך הארגוני
בבית-הספר, העצמת המורים והקשרים בין משרד החינוך לבין קרן רש"י ואשלים - ג'וינט ישראל. לבסוף, מובאות עמדותיהם של מפקחים, מנהלים ומורים כלפי התכנית.

(בתי-ספר; מנהלי בתי-ספר; אקלים בית-הספר; הישגים לימודיים; אלימות בבית-הספר; יחסי מורים – תלמידים; הקצאת משאבים; תכניות התערבות; מטרות החינוך; כוח-אדם בהוראה)

112

אורבך, גדליה:

על פילנתרופיה ואפקטיביות: תחום החינוך בישראל

המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, בית-הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2009, 100 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בית-הספר: www.sw.huji.ac.il.

בעבודה זו נבדקה יעילות פעילותם של תורמים בתחום החינוך בישראל. מטרותיה של העבודה היו: הערכת הפעילות הפילנתרופית באמצעות תרומות ומיזמים בתחום החינוך - קביעת המדיניות, התכנון, היישום, הפיקוח, הבקרה וההערכה; הערכת יעילותה של הפעילות הפילנתרופית מנקודת מבטם של התורמים ושל מקבלי השירות (תלמידים, מורים ומנהלים). העבודה התבססה על חקר מקרה של שתי קרנות, על ראיונות ועל שאלונים למנהלי קרנות, למנהלי בתי-ספר, למורות, לסטודנטים ולתלמידי בתי-ספר תיכוניים ויסודיים שהשתתפו בפעילות הפילנתרופית. בין הממצאים: חל שיפור בהישגי התלמידים שהשתתפו בפעילותן של שתי הקרנות, כשהשיפור העיקרי היה בעיקר בקרב תלמידי בתי-הספר היסודיים והתיכוניים ופחות אצל הסטודנטים; רמת שביעות הרצון הכללית מפעילותן של הקרנות היתה "רבה" ומשתנה בהתאם לתחומי הפעילות השונים. מנהלי בתי-הספר והמורות העריכו את הפעילות הפילנתרופית כ"רצויה". לפיכך, מומלץ להמשיך את הפעילות אך תוך טיפול בבעיות שנתגלו בתחומים של שיטות הלימוד והחומר הנלמד, ההיענות לדרישות ואופן הטיפול בתלונות. אשר לקרנות, מומלץ לקבוע יעדים מוגדרים ומדידים לפעילותן ולהעריך את מידת השגת היעדים באופן שוטף. ההמלצות לאחראים במערכת החינוך נוגעות להתוויית מדיניות ברורה בנושא הפילנתרופיה ולפקח ולהעריך את היעילות שלה באופן שוטף.

(פילנתרופיה; תרומות; בתי-ספר; אפקטיביות ארגונית; הישגים לימודיים; שביעות רצון)

113

יוגב, אברהם; ליבנה, עדית; פניגר, יריב:

סינגפור במקום כרכור? מבחני הישג בין-לאומיים והגלובליזציה של יעדי החינוך

"מגמות", מ"ו: 3 (יולי 2009), עמ' 355-337 (עברית, סיכום באנגלית).

מבחני השוואה בין-לאומיים לבדיקת הישגי תלמידים במדינות שונות זוכים לפופולריות רבה. מבחנים אלה מובילים לנטייה של מדינות להעריך את איכות מערכת החינוך לפי המיקום היחסי של תלמידיהן בדירוג ההישגים הבין-לאומי, בין היתר בשל התפיסה הרווחת המקשרת בין דירוג זה לבין כלכלת העבודה הגלובלית. במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר שנועד לבחון את הטענה שהישגיהם הנמוכים יחסית של תלמידים ישראלים במבחנים אלה אינה מורה בהכרח על איכות מערכת החינוך וכי הציונים הם במידה רבה ידועים מראש. טענה זו נבדקה לגבי המבחן
הבין-לאומי PISA (The Programme for International Student Assessment) של ארגון ה- OECD שנערך
ב-2002. לגבי כל מדינה (חוץ מארבע מדינות שלגביהן נתגלו בעיות שונות בנתונים) נבדקו ארבעה משתנים: תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) לנפש; אחוז האוכלוסייה הצעירה; ההשקעה הציבורית בחינוך כאחוז מהתמ"ג; רמת ההשכלה של האוכלוסייה. נמצא, כי הישגיהם של התלמידים משקפים כמעט במדויק את הציונים המנובאים להם לפי מאפייניה הכלכליים והדמוגרפיים של המדינה. קשרים מובהקים נמצאו בין הציון הממוצע בהבנת הנקרא במבחן ברמת המדינה לבין כל אחד מארבעת המשתנים שנחקרו, ובמיוחד נמצא קשר חזק לתמ"ג לנפש. לגבי ישראל נמצא במחקר כי הציון המנובא בהבנת הנקרא (462 נקודות) היה קרוב מאוד לציון הממוצע בפועל (455 נקודות)

(מבחנים; הישגים לימודיים; הבנת הנקרא; מחקר השוואתי; רמת השכלה; מדדים כלכליים)

114

בן-דוד הדר, איריס:

מצוינות ושוויון בחינוך: רמת הישגים ופערים בהישגים בבתי-הספר התיכוניים בישראל

"מגמות", מ"ו: 3 (יולי 2009), עמ' 379-356 (עברית, סיכום באנגלית).

בקרב חוקרי חינוך קיימות תיאוריות שונות לגבי הקשר שבין רמת ההישגים בלימודים לבין אי-השוויון בהישגים, שביניהן: 1) ככל שרמת ההישגים גבוהה יותר, הפערים בהישגים גדולים יותר; 2) ככל שרמת ההישגים גבוהה יותר, הפערים בהישגים קטנים יותר; 3) בקרב תלמידים חזקים, ככל שרמת ההישגים עולה הפער בהישגים מצטמצם, ובקרב תלמידים חלשים, ככל שרמת ההישגים עולה הפער בהישגים מתרחב (על-פי "השערת קוזנץ" מ-1990). מטרתו של מחקר זה היתה לבחון את התיאוריה השלישית. זאת, באמצעות בדיקת ציוניהם של כל התלמידים שנבחנו בבחינות הבגרות ב-2002, תוך בחינת ארץ המוצא של התלמידים ושל הוריהם (בקרב היהודים), המגזר ומידת הפריפריאליות של אזור המגורים. נבדקו רמת ההישגים לפי הציון ומספר יחידות הלימוד, וכדי לנתח את הפערים בהישגים נמדדה סטיית התקן (מדידה מוחלטת) ונעשה שימוש במדד ג'יני לאי-שוויון בחינוך (מדידה יחסית). בין הממצאים: התיאוריה השלישית אוששה; התלמידים בעלי ההישגים החלשים ביותר היו ממוצא אתיופי והחזקים ביותר היו אלה שאביהם ממדינות ברית-המועצות לשעבר ואמם מארצות המערב; רמת הישגיהם הממוצעת של תלמידי הפריפריה היתה נמוכה מזו של תלמידי המרכז; הפער בציונים של תלמידי הפריפריה נמצא רחב יותר מהפער בקרב תלמידי המרכז. לאור הממצאים, נדונה בסוף המאמר סוגיית הקצאת המשאבים במערכת החינוך.

(בחינות בגרות; ציונים; הישגים לימודיים; ארצות מוצא; יחסי מרכז - פריפריה; תיאוריות בחינוך; הקצאת משאבים)

115

קאהן, סורל:

אפליה בהקצאת משאבי הטיפוח בחטיבות הביניים: אומדנה והשלכות ביטולה באמצעות שינוי כלל ההקצאה

"מגמות", מ"ו: 3 (יולי 2009), עמ' 397-380 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נבחנה הטענה שהקצאת סל הטיפוח בין מגזרי החינוך (יחסית למספר התלמידים) נעשית תוך התעלמות מהבדלים בחסך החינוכי של התלמידים –  אחוז התלמידים ממשפחות עם הכנסה נמוכה, אחוז התלמידים ממשפחות גדולות ואחוז התלמידים ממשפחות שבהן השכלת האב היא נמוכה – וכי עקב כך, מופלה לרעה מגזר החינוך הערבי. כמו כן, באמצעות סימולציות, נבחנו השלכות ביטול האפליה באמצעות שינוי כלל ההקצאה. במחקר נבדקו נתוני כל חטיבות הביניים במגזר היהודי ובמגזר הערבי בשנת הלימודים תשנ"ט. המשתנים שנבדקו היו מספר התלמידים, משתנים סוציו-דמוגרפיים, מדדי הטיפוח והקצאת המשאבים לטיפוח. בין הממצאים: הקצאת הסל היא לפי מספר התלמידים, ולכן משקלו של רכיב זה בתקציב שני המגזרים הוא זהה; ממוצעי רכיבי החסך החינוכי במגזר הערבי גבוהים בשתי סטיות תקן לעומת המגזר היהודי; ההקצאה הממוצעת לתלמיד במגזר הערבי היא כ-20% מההקצאה לתלמיד במגזר היהודי באותה רמה של חסך חינוכי; על-פי סימולציה המקצה את הסל ל-25% מבתי-הספר בעלי מדד הטיפוח הגבוה ביותר, יקבלו את הסל 9% מבתי-הספר במגזר היהודי
ו-99% מבתי-הספר במגזר הערבי; משלוש הסימולציות שנעשו בסך הכל עולה, כי חלקו היחסי של המגזר הערבי בסל הטיפוח גדול פי 2.5 לפחות מחלקו היחסי בפועל. הדרך היחידה שבה אפשר לבטל את אפליית המגזר הערבי בהקצאת משאבי הטיפוח בחטיבות הביניים בלי לפגוע במגזר העברי היא הגדלת סל הטיפוח בכ-80% - 500%, כלומר 27,000 - 170,000 ש"ש, שעלותן היא 130 - 850 מיליוני ₪.

(חטיבות ביניים; מדדי טיפוח; הקצאת משאבים; חינוך עברי; חינוך ערבי)

116

נבון, דוד; כהן, יואב:

אפליה בבחינות הכניסה לאוניברסיטאות או ארטיפקטים סטטיסטיים: תגובה לגמליאל וקאהן (2004)

"מגמות", מ"ו: 3 (יולי 2009), עמ' 418-398 (עברית, סיכום באנגלית).

במאמר מ-2004 (ראו חוברת 136, פריט 666) נטען על-ידי גמליאל וקאהן כי יש חוסר הוגנות בבחינות הקבלה לאוניברסיטאות בישראל. לטענתם, הוגנות הליכי הברירה מותנית בכך שבקרב המתקבלים יישמר הייצוג היחסי שהיה לקבוצות מיצב חברתי-כלכלי אילו נעשתה הקבלה לפי ציון ברירה (חזאי) בעל תקפות מושלמת. כן נטען, כי תנאי הייצוג היחסי אינו מתיישב מתמטית עם התנאי המקובל להוגנות, הנקרא "חוסר הטייה בניבוי", מאחר שממצאים מלמדים שהפערים המתוקננים בין קבוצות מיצב בחזאי גדולים יותר מהפערים המתוקננים בין הקבוצות במדד נצפה של הצלחה בלימודים (קריטריון), קרי הפער המתוקנן בין הקבוצות בממוצעי ציון הברירה לאוניברסיטאות גבוה יותר מהפער המתוקנן המקביל בממוצעי הקריטריון. הטענה היא שממצאים אלה מהווים ראייה להטייה בהליך הברירה נגד קבוצות מיצב חברתי-כלכלי נמוך. במאמר הנוכחי מוצגים טיעוני-נגד לטענה זו, שבהם: 1) תנאי ההוגנות המוגדר על-ידי ייצוג יחסי הוא חמור מכדי להיות ישים; 2) הטענה לאי-התיישבותו של ייצוג יחסי עם תנאי חוסר ההטייה בניכוי ההצלחה בלימודים מבוססת על הגדרה מצמצמת של הצלחה בלימודים; 3) פערים בין ממוצעי קבוצות תלויים מדי בגורמים סטטיסטיים מכדי לשמש ראייה להטייה מובנית; 4) כשמביאים בחשבון את שלושת הגורמים הללו בניתוח ממצאים המלמדים כי הפערים המתוקננים בין הקבוצות בקריטריון קטנים יותר מהפערים בין אותן קבוצות בחזאי, נראה שהם מסבירים את אי-השוויון.

(מיון סטודנטים; מבחנים פסיכומטריים; ציונים; מיצב חברתי-כלכלי)

117

סובלמן-רוזנטל, ורדה; ביטון, אתי; קליין, פנינה:

שביעות רצון של הורים לילדים עם תסמונת דאון ממסגרות חינוך מיוחדות לעומת שביעות רצונם משילוב במסגרות חינוך רגילות

"מגמות", מ"ו: 3 (יולי 2009), עמ' 438-419 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נבדקו שביעות רצונם של הורים לילדים עם תסמונת דאון ממסגרת החינוך שבה לומדים ילדיהם ועמדותיהם כלפי מסגרת החינוך הרצויה לילדיהם. במחקר השתתפו הורים ל-58 ילדים עם תסמונת דאון שלמדו בבתי-ספר יסודיים (כיתות א'-ו') ו-10 שלמדו בחטיבת ביניים (כיתות ז'-ט'). 30 תלמידים למדו במסגרות חינוך מיוחד, 24 למדו בכיתות מיוחדות בבתי-ספר רגילים, ו-14 למדו בכיתות רגילות בבתי-ספר רגילים. ההורים מילאו ארבעה שאלונים: שאלון פרטים אישיים, שאלון שביעות רצון, שאלון ציפיות מבית-הספר ושאלון הערכת השינוי שחל בילד. בין הממצאים: 95.8% מההורים לילדים שלמדו בכיתות רגילות היו מרוצים באופן כללי מהמסגרת, לעומת 78.6% מההורים לילדים שלמדו בכיתות מיוחדות בבתי-ספר רגילים ו-70% מההורים לילדים שלמדו בבתי-ספר לחינוך מיוחד; כסיבות לבחירת המסגרת החינוכית צוינו בראש השאיפה לקידום הילד (55.9%), ולאחר מכן טיפולים פארה-רפואיים (32.4%) ויחס חם (20.6%); הורים לילדים שלמדו במסגרות חינוך מיוחד ציינו קודם כל את הטיפולים
הפארה-רפואיים (73.3%); הורים לילדים שלמדו בבתי-ספר רגילים (בכיתות רגילות או בכיתות מיוחדות) סברו שהשילוב בבתי-ספר אלה תרם להתפתחותו של ילדם, בעיקר בתחומי ההתנהגות וההערכה העצמית, וכן הם היו מרוצים מהתקדמותו במקצועות החשבון, הקריאה והשפה. לעומת זאת, הם סברו שלא חל שינוי מהותי בהניעה ללמידה, בכתיבה ובהסתגלות החברתית. ככלל, הורים לילדים שלמדו בבתי-ספר רגילים היו מרוצים יותר מהשיפור שחל אצל ילדם לעומת הורים לילדים שלמדו במסגרות חינוך מיוחד.

(תסמונת דאון; מוגבלויות; חינוך מיוחד; שילוב חריגים בחינוך; עמדות הורים)

118

כהן, אריה:

תיקוף התאוריה של גוטמן על מבנה האינטליגנציה באמצעות הגרסה הרביעית של מבחן וכסלר לילדים

"מגמות", מ"ו: 3 (יולי 2009), עמ' 452-439 (עברית, סיכום באנגלית).

אחד המודלים לתיאור מבנה האינטליגנציה הוא מודל הגליל של גוטמן מ-1991, שלפיו אפשר לתאר את מבנה האינטליגנציה באמצעות שלוש שטחות המארגנות את המטלות שבמבחני אינטליגנציה במבנה של גליל: שטחה אחת מייצגת את הקלט (האופן שבו קולט הנבחן את הגירוי), שטחה שנייה מייצגת את התהליך שמפעיל המשיב כדי למצוא את התשובה, ושטחה שלישית מייצגת את האמצעי שבו מוסר הנבחן את תשובתו. הגרסה האחרונה של מודל זה פותחה ב-2003 על סמך גרסה קודמת של מבחן וכסלר לילדים (WISC-IV), שהוא המבחן השכיח ביותר למדידת רמת אינטליגנציה (מנת משכל) אצל ילדים בגילים 16-6. מטרתו של המחקר המתואר במאמר הנוכחי היתה לאשש את המודל של גוטמן ולבדוק את התאמתו לגרסה החדשה של המבחן. בניתוח המרחב הקטן ביותר (באמצעות תוכנת SSA) שנעשה על המדגם ששימש להרכבת המבחן, שוחזר הפתרון הקודם של המודל תוך מיקום המטלות החדשות שבגרסה החדשה בהתאם למצופה.

(מבחן וכסלר; מבחני אינטליגנציה)

119

פריד, דבורה; הריס, רונית; פיכטלברג-ברמץ, אסנת:

מאפייני הצוותים העובדים במעונות יום לגיל הרך המוכרים במשרד התמ"ת: ממצאים של מפקד מעונות מיוחד

מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 32 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בתשס"ח היו במערכת החינוך לגיל הרך המוכרת על-ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
כ-1,717 מעונות וכ-3,000 משפחתונים, וטופלו בהם כ-90 אלף ילדים (78 אלף במעונות, וכ-12 אלף במשפחתונים). מפעילי המעונות ומנהליהם נדרשים לעמוד בסטנדרטים שונים, לרבות דרישות השכלה של כוח-האדם במעונות. בפרסום זה מוצגים ממצאים ממפקד המעונות המוכרים שנערך ב-2007-2006, תוך התמקדות במאפייני ההשכלה של מנהלות המעונות. בין הממצאים: 53.5% ממנהלות המעונות עמדו או שכמעט עמדו בסטנדרטים שנקבעו לגבי רמת ההשכלה; יתר המנהלות, 46.5%, לא עמדו בדרישה לתואר ראשון, רצוי בחינוך לגיל הרך, ולחלקן לא היתה תעודת בגרות; 42.6% מהמנהלות במגזר היהודי לא עמדו בדרישות ההשכלה; במגזר החרדי בלט שיעורן הגבוה יחסית של המנהלות שהן גננות ומורות מוסמכות – 44.7% (לעומת 24.7% מהמנהלות היהודיות שאינן חרדיות); במעונות שרוב הילדים בהם הם ערבים 43.5% מהמנהלות לא עמדו בדרישות ההשכלה, אם כי בקרבן נמצא שיעור גבוה יותר של אקדמאיות לעומת המנהלות היהודיות, אך לא בתחום החינוך; לא נמצאו הבדלים מהותיים בין המחוזות ברמת ההשכלה של המנהלות, אך השיעור הגבוה ביותר של העומדות בסטנדרט היה במחוז באר-שבע והשיעור הנמוך ביותר במחוז ירושלים. על-פי הדרישות, כל מנהלת מעון צריכה להיות בוגרת של קורס ניהול מעונות יום – נמצא, כי רק 54.5% מהמנהלות סיימו קורס זה.

(מעונות יום; מנהלות; רמת השכלה; פיקוח)

120

גץ, דפנה; בוכניק, ציפי; זלמנוביץ, בלה:

כוח אדם מקצועי וטכנולוגי בישראל: נושאים נבחרים (חלק ב')

מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון, חיפה 2009, 82 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון (הורדה כרוכה ברישום): www.neaman.org.il.

פרסום זה מחולק לארבעה פרקים, כדלקמן: 1) החינוך הטכנולוגי (נתונים סטטיסטיים, זכאות לתעודת בגרות, עובדי הוראה, תקצוב ועוד); 2) מכללות (סטודנטים לתואר ראשון ושני, שכר בוגרי המכללות בהשוואה לבוגרי האוניברסיטאות ועוד); 3) שיתוף הפעולה בין התעשייה לאקדמיה בישראל בנושא כוח-אדם מדעי וטכנולוגי (דוגמאות לשיתוף פעולה בין התעשייה לאקדמיה בישראל ובחו"ל, פרויקטים בעידוד הממשלה לשותפות בין התעשייה לאקדמיה ועוד); 4) בוגרי תארים מתקדמים בתחומי המדע והטכנולוגיה (אופני העסקה, מלגות, מענקי מחקר ועוד). בין הממצאים: בין 1980 ל-2008 ירד מספר בתי-הספר המקצועיים-טכנולוגיים
ב-60% - מ-341 ל-136; בשנת הלימודים תשס"ז למדו 33,454 תלמידי כיתות י"ב בנתיב הטכנולוגי; שכרם של בוגרי האוניברסיטאות והמכללות הפרטיות גבוה יותר משכרם של בוגרי המכללות הציבוריות באופן משמעותי; משקלו של המגזר הפרטי במימון מחקר ופיתוח במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל עלה מ-2.5% ב-1995 ל-7.6% ב-2005, כאשר רוב המימון נעשה על-ידי הממשלה והיתר על-ידי מערכת ההשכלה הגבוהה, מלכ"רים פרטיים וגופים מחו"ל; מספר הסטודנטים ללימודי תואר שלישי (דוקטורט) עלה מכ-4,000 ב-1990 לכ-10,000 ב-2005, ובמהלך תקופה זו גדל מספר מקבלי תואר שלישי מ-450 ל-1,206.

(חינוך טכנולוגי; מכללות; אוניברסיטאות; תארים אקדמיים; תעשייה; מדע; מחקר ופיתוח; תקציבים; כוח-אדם; התערבות ממשלתית)

121

החקלאות בישראל, 2008-2007

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 1374 בסדרת פרסומי הלשכה, ירושלים 2009 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל מידע על הפעילות החקלאית ב-2008-2007 בהשוואה לשנים קודמות, והוא מורכב משני חלקים: בחלק הראשון מובאים נתונים על חשבון ענף החקלאות – תפוקה, תשומה ותוצר מקומי. בחלק השני מובאים נתונים על מדד מחירי תפוקה ותשומה בחקלאות  בין הממצאים: כמות התפוקה החקלאית ירדה ב-2008 ב-4.8% (לאחר עלייה של 3.9% ב-2007); כמות הגידולים הצמחיים ירדה ב-9.9% ואילו כמות בעלי החיים ותוצרתם עלתה ב-3.6%; מחירי התפוקה החקלאית עלו ב-2008 ב-14.9%; כמות התשומה (ללא שכר עבודה) ירדה
ב-1.5%, וכתוצאה מכך ירדה כמות התוצר המקומי הנקי בחקלאות ב-11.7%, לאחר עלייה של 0.3% ב-2007; מחירי התשומה בחקלאות (ללא שכר עבודה) עלו ב-2008 ב-14.2%; 38.1% מתפוקת החקלאות יועדה לצריכה המקומית, 35.9% לתעשייה המקומית, 17.8% ליצוא ו-8.2% לתוצרת ביניים ושונות; ההכנסה שמקורה בחקלאות עלתה ב-2008 ב-7.2% (במחירים שוטפים) לעומת 2007, לאחר ירידה של 4.5% ב-2007 לעומת 2006. בהשוואה ל-2007, חלה ב-2008 ירידה של 16% בכמות התוצרת החקלאית הטרייה לייצוא, לצד עלייה של 4% בתוצרת לתעשייה;
ב-2008 חל שיפור קל בתנאי הסחר של ענף החקלאות, לאחר הרעה ב-2007, ואי אפשר להצביע על מגמה ברורה בשנים האחרונות.

(חקלאות; מחירים; תשומה-תפוקה; ייצוא; השקעות; תעסוקה; גידולי שדה; ירקות; פירות; פרחים; בעלי חיים; מים; דלק)

122

דין וחשבון כלכלי על החקלאות והכפר, 2008

הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות, ההתיישבות והכפר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ירושלים 2009, 225 עמ'.הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moag.gov.il.

בדו"ח שנתי זה מוצגים מגוון נתונים על אודות החקלאות והמרחב הכפרי בישראל. הדו"ח כולל השוואות לנתוני שנים קודמות. בין הממצאים: משקל החקלאות בתוצר המקומי הגולמי ירד מ-2% ב-1995 ל-1.7% ב-2008, ומשקל המועסקים בחקלאות ירד מ-3.3% ב-1995 ל-2.3% ב-2008; חלקו של הייצוא החקלאי הטרי מכלל הייצוא של המשק ירד מ-4.1% ב-1995
ל-2.4% ב-2008; ערך היצור החקלאי גדל מכ-16.8 מיליארדי ₪ ב-1995 לכ-25.1 מיליארדי ₪ ב-2008 (במחירי 2008); תנאי הסחר בחקלאות ירדו בשנים 2008-1995 בכ-23.3% (ירידה חדה בענפי בעלי החיים וירידה מתונה בענפי הצומח); הפריון בחקלאות גדל פי 1.44 בין 1995
ל-2008; האוכלוסייה הכפרית מנתה ב-2008 כ-616.2 אלף נפש – כ-8.4% מכלל האוכלוסייה (15.5% ב-1961); שיעור הגידול של אוכלוסיית המרחב הכפרי הסתכם ב-2008 ב כ-2.8% לעומת גידול של 1.8% של כלל האוכלוסייה; חלקם של המועסקים בחקלאות במרחב הכפרי מכלל המועסקים בחקלאות ב-2008 היה 36.5%, לעומת 34.5% ב-2007; שיעור העובדים הזרים בחקלאות ב-2008 היה כ-36%, לעומת כ-19% ב-1995; כמות המים לשימוש חקלאי הסתכמה ב-2008 ב-1,121.4 מיליוני מטרים מעוקבים (ממ"ק) לעומת 1,185.2 ממ"ק ב-2007; ההשקעה הגולמית בחקלאות ב-2008 נאמדת ב-2,908 מיליוני ₪, לעומת 3,216 מיליוני ₪
ב-2007; מדד מחירי התפוקה עלה ב-2008 בכ-14.3%, ומדד מחירי התשומה עלה בכ-12.4%.

(חקלאות; ייצור; תשומה-תפוקה; ; ייבוא; ייצוא; פירות; ירקות; בעלי חיים; מים; מחירים; השקעות; תעסוקה; הכנסה; אוכלוסייה; התערבות ממשלתית; מסחר בין-לאומי)

123

שטרנליכט, רפאל:

התפתחויות מדדי מחירים בשנת 2009 לעומת 2008 (ינואר-יולי): מדד מחירים לצרכן, מדד מחירי תשומה בחקלאות, פערי תיווך

הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות והכפר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ראשון-לציון 2009, 15 עמ', בשיתוף עם החטיבה להתיישבות, הסוכנות היהודית לארץ ישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד החקלאות: www.moag.gov.il.

מדד מחירי החקלאות של משרד החקלאות כולל מוצרי חקלאות טריים: פירות וירקות טריים, פירות יבשים ואגוזים למיניהם, בשר, עופות ודגים, חלב ומוצרי חלב, ביצים ודבש. מדד זה מבוסס על נתוני מדד המחירים לצרכן של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אך הוא אינו בר-השוואה עם סעיף המזון וסעיף הירקות והפירות שבמדד מפני שהוא כולל קבוצה חלקית בלבד מהפריטים הכלולים בסעיפים אלה. בין הממצאים ליולי 2009: מדד מוצרי החקלאות הטריים עלה ביולי 2009 בשיעור ממוצע של 2.5%, לעומת עלייה של 1.1% במדד המחירים לצרכן ועלייה של 0.9% בסעיף המזון (ללא ירקות ופירות); עליית מדד מוצרי החקלאות הטריים הושפעה מעלייה של 8.4% במחירי הירקות ומעלייה של 3.4% במחירי הפירות; בתקופה ינואר 2006 – יולי 2009 הסתכמה ההתייקרות המצטברת של התוצרת החקלאית הטרייה ב-23.9%, לעומת התייקרות מקבילה של 11% במדד הכללי; מדד התשומות בחקלאות עלה ב-1.7%, לעומת עלייה של 14% בתקופה המקבילה אשתקד; מדד התשומות בענפי הצומח עלה ב-2.2%, לעומת עלייה של 9% אשתקד; מדד התשומות בענפי בעלי החיים ירד ב-6.1%, לעומת עלייה של 20.2% ב-2008; בתנאי הסחר חל שיפור של 2.8% בתקופה ינואר-יולי 2009, לעומת 0.9% בתקופה המקבילה אשתקד; הפער בין מחירי הירקות והפירות הטריים ברמה הסיטונאית לבין המחירים לצרכן עמד ביולי 2009 על 49.5%, לעומת פער של 53.9% בממוצע בשנת 2008.

(חקלאות; מחירים; תשומה-תפוקה; פירות; ירקות; מזון; בעלי חיים; מים)

124

בלאיש, מישל (עורך):

דו"ח השירותים הוטרינריים לשנת 2008

השירותים הווטרינריים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בית-דגן 2009, 327 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.moag.gov.il.

דו"ח השירותים הווטרינרים לשנת 2008 כולל שפע של נתונים הנוגעים לפעילותם של השירותים הווטרינריים בשנה זו. הדו"ח מורכב מ-14 פרקים, כדלקמן: המחלקה לאפידמיולוגיה; השירותים הווטרינריים בשדה; המכון הווטרינרי ע"ש קימרון; מחלות עופות; מחלות צאן; מחלות סוסים; מחלות דבורים; הפיקוח הווטרינרי על מוצרים מן החי; היחידה ליבוא וליצוא (נמלים והסגרים); צער בעלי חיים; ארגון ומנהלה; המרכז הארצי לרישום כלבים; עדכוני חקיקה ותקנות; רשימת פרסומים של המכון הווטרינרי. בין הממצאים: ב-2008 נרשמו 12 אירועי הידבקות בכלבת, לעומת 15 ב-2007, 9 ב-2006 ו-34
ב-2005; רק הידבקות אחת במחלת הפה והטלפיים נרשמה ב-2008, לעומת 30 מקרים
ב-2007; 1,900 כבשים נחשפו למחלת אבעבועות הצאן, ו-56 מתוכם מתו; 10 מקרים של כחול הלשון נתגלו ב-2008, לעומת אף מקרה ב-2007 ושלושה בלבד ב-2006; נזלת ממאירה נתגלתה בקרב 16 בעלי-חיים, לעומת 8 ב-2007 ו-3 ב-2006; 90 התפרצויות של קדחת קיקיונית נתגלו ב-2008, לעומת אף מקרה התפרצות בשנים 2007-2005; 16,565 מוחות של בקר נבדקו ב-2008 לשם אבחון מחלת ספגת המוח (BSE), וכל התוצאות היו שליליות; כמו כן, לא נמצא אף מקרה של שחפת הבקר, כמו בכל שנות האלפיים; במהלך 2008 קיבלו 51 רופאים וטרינרים חדשים רישיון קבוע לעיסוק ברפואה וטרינרית בישראל.

(בעלי חיים; מחלות גופניות; חיסונים; אבחון רפואי; טיפול רפואי)

125

הלפרין, רמי (עורך):

דו"ח איכות מים שש שנתי: 2008-2003

מקורות – חברת המים הלאומית, תל-אביב 2009, 112 עמ'.

בדו"ח זה מתוארת פעילותה של יחידת איכות המים של חברת "מקורות" מאז הקמתה
ב-2003. הדו"ח מורכב משמונה פרקים, כדלקמן: אבטחת איכות המים המסופקים; תפעול מערכות אספקת המים; מתקני הטיפול במים; מניעת סיכונים סביבתיים; טיפול בשפכים והשבת קולחים; מעבדות איכות המים; ביטחון המים; מחקרי איכות מים. בין הממצאים: מספר הבדיקות המיקרוביאליות למי שתייה עלה מ-16,771 ב-2003 ל-24,071 ב-2008; משקל הבדיקות שבהן נתגלו תוצאות חריגות ירד מ-0.33% ב-2003 ל-0.10% ב-2008; מספר הבדיקות הכימיות במי השתייה עלה מ-48,787 ב-2003 ל-65,535 ב-2008; משקל הבדיקות הכימיות שבהן נתגלו תוצאות חריגות ירד מ-0.33% ב-2003 ל-0.06% ב-2008; בשנים 2003 עד 2008 חלו שינויים משמעותיים בהרכב אספקת המים השפירים – משקל המים המותפלים עלה מ-0% לכ-19%, משקל מי התהום עלה מכ-40% לכ-52% (ב-2007-2006 כ-60%), ומשקל מי הכינרת ירד מכ-60% לכ-30%; המספר המתוכנן של סקרים סביבתיים בקידוחים ל-2009 הוא 184, לעומת 92 סקרים שבוצעו ב-2008 ו-76 ב-2007; מ-2003 עד 2008 נעשו 41 מחקרים בנושא ההבטחה של איכות מי השתייה, 10 מחקרים בנושא ביטחון המים ו-22 מחקרים בנושא הטיפול בשפכים ובבוצה במט"שים והטיפול במפעלי השבת קולחין.

(מים; הספקה; התפלה; בקרה; איכות הסביבה)

126

Tackling Israel's Water Crisis
"Israel Environment Bulletin", No. 35 (September 2009), pp. 12-17. The Bulletin appears on the Ministry of the Environment Website: www.environment.gov.il.

בסקירה זו נדון משבר המים הפוקד את ישראל בשנים האחרונות. במסגרת הסקירה, נדונים האמצעים לפתרון המשבר (התפלה, טיהור מי שופכין וכו'), ומוצגים נתונים שונים על ההיצע והביקוש למים בישראל ועל האמצעים והטכנולוגיות לחיסכון במים. בין הממצאים: מספר מכוני טיהור השפכים בישראל גדל מ-7 ב-1992 ל-35 ב-2007, וכמות מי השפכים המטופלים גדלה מ-126 מיליוני מטרים מעוקבים (ממ"ק) ל-400 ממ"ק באותן שנים; הקצאת מים שפירים לחקלאות ירדה מ-900 ממ"ק ב-1998 ל-454 ממ"ק ב-2008; צריכת המים הכוללת בישראל הסתכמה ב-2007 ב-2,072 ממ"ק – 1,185 שיועדו לחקלאות (551 ממ"ק מים שפירים ו-634 ממ"ק מים מושבים), 768 ממ"ק לצריכה ביתית ו-119 ממ"ק לתעשייה; ב-2008 הותפלו בישראל כ-140 ממ"ק מי ים (רובם במתקן ההתפלה שבאשקלון), והיעד הוא להגיע ל-600 ממ"ק ב-2013 ול-750 ממ"ק ב-2020; בעקבות מסע פרסום שניהלה רשות המים ב-2008 בכלי התקשורת, ירדה צריכת המים הביתית בישראל בכ-9%; ההערכה היא שכ-13% ממי השפכים העירוניים (כ-70 ממ"ק) אובדים מדי שנה בגלל ליקויים בצינורות הביוב. מי שפכים אלה מחלחלים לאדמה ומזהמים את מקורות המים.

(מים; התפלה; שפכים; צריכה)

127

נעלי, עדי:

גידול זיתים, כפתרון בר-קיימא לבעיית השטחים החקלאים הנטושים בשפלת יהודה

החוג לגאוגרפיה ולימודי הסביבה, הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2009, 177 עמ'. הפרסום מופיע באתר המרכז למדיה דיגיטלית שבספריית האוניברסיטה: http://digitool.haifa.ac.il.

חוסר הרווחיות בחקלאות גרם לחקלאים רבים לנטוש את העבודה בחקלאות. כתוצאה מכך, שטחים חקלאיים נותרו ללא עיבוד וטיפול. במחקר זה נבדק, האם נטיעת כרמי זיתים יכולה להוות פתרון לבעיית נטישת שטחים חקלאיים בשפלת יהודה (חבל עדולם). זאת, בכפוף למקובלות החברתית של פתרון זה על-ידי החקלאים, לקיום כלים שלטוניים לקידומה של יוזמה זו ולתרומה הסביבתית של היוזמה. במסגרת העבודה נערכו סקרים וראיונות בקרב תושבי מושבים, מקבלי החלטות ואנשי מקצוע, נבדק הפוטנציאל הגלום בשיטות שונות לגידול זיתים, נערך סקר אקולוגי, ונבחנו שירותים סביבתיים שמספקים השטחים החקלאיים ככלל וכרמי הזיתים בפרט. בין הממצאים: בקרב מקבלי ההחלטות קיימת הסכמה שהתרומה הסביבתית-נופית של החקלאות בכלל וכרמי זיתים בפרט מהווה כלי חשוב לקידום תיירות כפרית, שיש בה פוטנציאל להגדלת מקורות ההכנסה וקידום שינוי חברתי ביישוב בד בבד עם שמירת שטחים פתוחים; בקרב הגופים העוסקים בחקלאות קיימת הסכמה שגידול זיתים בשטחים החקלאיים יתרום לחקלאות, לתיירות ולניצול פסולת בצורה של קומפוסט ומי קולחין; כ-50% מהתושבים תומכים באיגום משאבים ושיתופי פעולה בעיבוד, שיווק ומיתוג אזורי. ממכלול הבדיקות והסקרים שנעשו עולה, כי לנטיעת כרמי זיתים בשטחים החקלאיים הנטושים בשפלת יהודה יכולה להיות תרומה חיובית מאוד.

(חקלאות; שימושי קרקע; רווחים; אוכלוסייה כפרית; מושבים; תיירות; אירוח כפרי)

128

הדס, אפרת; פיין פנחס:

הפחתת פליטת גזי חממה בטיפול במי ביוב, ליישום חקלאי: חלק א' – טיפול בגזי חממה בישראל ובעולם

"הנדסת מים", מס' 60 (דצמבר 2008), עמ' 37-30.

בישראל מיוצרים כ-72 מיליוני טונות של גזי חממה בשנה, בעיקר כתוצאה משריפת דלקים פוסיליים להפקת אנרגיה, ומתוך כמות זאת כ-2% נפלטים בתהליכי הטיפול בביוב. הטיפול בביוב כרוך בפליטה של גזי חממה מרכיבי הביוב עצמו, בעיקר מהחומר האורגני, ומהאנרגיה המושקעת בתהליך. בעבודה המתוארת במאמר הנוכחי נעשה ניסיון לאמוד את כמות גזי החממה הנפלטת בתהליכי הטיפול השונים ולהעריך את האפשרויות להפחתת הפליטה באמצעות שינוי דפוסי הטיפול: שימוש מיטבי במי קולחים ובבוצה כתחליף לדשן כימי והפקת ביוגז מהבוצה כתחליף לדלק פוסילי. במאמר נסקרות שיטות לטיפול בגזי החממה הן בישראל והן בארצות אחרות. לדעת החוקרות, אפשר להפחית את פליטת גזי החממה באופן משמעותי באמצעות שינוי שיטות הטיפול. החלק הבא של העבודה יעסוק בנושא הקטנת פליטת גזי החממה באמצעות ניצול יסודות ההזנה הנמצאים במי הקולחים ובבוצה, ובחלק השלישי יידונו הממצאים בהקשר ליישומם בישראל.

(מים; ביוב; חקלאות; השקיה; גז; דלק; אנרגיה; טכנולוגיה)

129

דמוגרפיה של עסקים: מקבץ נתונים סטטיסטיים ממרשם העסקים, 2007-2003

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1361, ירושלים 2009 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים שנתיים של עסקים במשק הישראלי, אשר הופקו ממרשם העסקים שהוקם בלמ"ס ב-2003 על בסיס התקנות של Eurostat. המרשם מבוסס בעיקר על קובץ של רשויות מס ערך מוסף (מע"מ) ועל קובץ של המוסד לביטוח לאומי. נתונים שנתיים אלה מאפשרים ניתוח ובחינה של העסקים הפועלים במשק הישראלי: מספר העסקים הפעילים, מספר משרות השכיר של ישראלים או זרים ונתוני שכר של ישראלים או זרים לפי ענף כלכלי (ברמת סדר או ענף ראשי) ולפי מחוז; תנועות העסקים במרשם לפי ענף כלכלי (ברמת סדר) ולפי מחוז - התפלגויות ושיעורים של פתיחות וסגירות של עסקים, "לידות" של עסקים ועסקים שלא שרדו על בסיס נתונים כמותיים; נתוני הישרדות של עסקים ואחוז
אי-הישרדות בקרב עסקים חדשים לפי ענף כלכלי (ברמת סדר). זאת, לפי הנחיות חדשות של Eurostat וה-OECD ("Manual on Business Demography Statistics 2007"). בין הממצאים: ב-2007 פעלו בישראל 439,188 עסקים לעומת 389,560 עסקים ב-2003; ב-2007 נפתחו 48,812 עסקים ונסגרו 38,086 עסקים; אחוז העסקים הפעילים הגבוה ביותר בשנים 2007-2003 היה בענף נכסי דלא-ניידי, השכרה ושירותים עסקיים (25.2% בממוצע בשנה), והאחוז הנמוך ביותר היה בענף הבנקאות, הביטוח ומוסדות פיננסיים אחרים (2.8% בממוצע בשנה).

(חברות עסקיות; תעשייה; מסחר; חקלאות; תחבורה; תקשורת; ביטוח; חשמל; מים; בינוי; דיור; מינהל ציבורי; שירותי בריאות; שירותי רווחה; שירותי חינוך; שירותים קהילתיים; שירותים חברתיים; שירותים עסקיים; תעסוקה; עסקים קטנים; בסיסי נתונים)

130

פלג, סולי:

מערכת החשבונות הלאומיים SNA 2008 והשלכותיה על מדידת התוצר בישראל

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 24 בסדרת "ניירות טכניים", ירושלים 2009, 19 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בעקבות היישום ההדרגתי של מערכת החשבונות הלאומיים הבין-לאומית 1993 SNA  (System of National Accounts), שהחל בישראל בסוף שנות ה-90', השתנו והתרחבו החשבונות הלאומיים באופן משמעותי. באחרונה הסתיים עדכון של מערכת זו, ופורסמה הגרסה הסופית של מדריך 2008 SNA. הצורך בעדכון נבע מהתפתחויות כלכליות חדשות עקב תהליכי הגלובליזציה והמשברים הבין-לאומיים, שהביאו לדרישה להנחיות ברורות להכנת סטטיסטיקה מתאימה. התפתחויות אחרות שהביאו לצורך בעדכון היו: פיתוח מכשירים פיננסיים חדשים ומורכבים; שינויים בתפקידי הממשלה עם ריבוי הסדרים בין הממשלה לסקטור הפרטי; מרכיבי שכר חדשים (בעיקר אופציות); חוסר עקיבות ברישום פנסיה וברישום מוצרים שאורך חייהם גדול משנה אחת כנכס (בעיקר מחקר ופיתוח והשקעות ביטחוניות); דרישות של משתמשים וחוקרים לשיפור הכלים לניתוח הייצור (בעיקר פירוט הרכב העודף התפעולי והוספת סדרות שירותי הון). לאחר סקירת תהליך העדכון, מובא פירוט של תשעה מתוך 44 השינויים שנעשו, שהם בעלי החשיבות הרבה ביותר לגבי המשק הישראלי: רישום תכניות פנסיה לשכירים, כיסוי שירותים פיננסיים ומדידת הכנסות מתיווך פיננסי, תפוקת בנקים מרכזיים, פירוט עלות שירותי הון, רישום השקעות מערכת הביטחון, רישום מוצרים לעיבוד נוסף, Merchanting (שינוי בעלות על סחורות ללא מעבר בגבול בין מדינות), רישום מחקר ופיתוח כנכס ורישום מסים שלא נגבים. יישום ההמלצות צפוי להביא לגידול התמ"ג בכ-4.5%.

(חשבונאות לאומית; התפתחות כלכלית; מדדים כלכליים; גלובליזציה)

131

לוח היצע ושימושים 2004 ולוח היצע 2006-2005

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1370, ירושלים 2009 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה בלבד: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצג לוח היצע ושימושים לשנת 2004, שהוכן בלמ"ס בהתאם להמלצות המדריך הבין-לאומי לחשבונות לאומיים – SNA93. לוח זה מאפשר לערוך ניתוחים מפורטים של זרימת הסחורות והשירותים ולבדוק באופן שוטף את מהימנות הנתונים המתקבלים ממקורות שונים. הלוח כולל, מצד אחד, פירוט של ההיצע של סחורות ושירותים במשק מייצור מקומי ומיבוא לפי קבוצת מוצרים אופייניים, ומצד שני, מוצגת הפניית המוצרים הללו לשימושים השונים: לצריכה פרטית וציבורית, להשקעות, ליצוא ולתשומות של ענפי הייצור. בניית הלוח התאפשרה לאחר תהליך של התאמה וגישור בין האומדנים למקורות המוצרים לבין אומדני השימושים במקורות, הנערכים לפי שיטות שונות ומבוססים על מערכות סטטיסטיות שונות. במהלך בניית הלוח עודכנו האומדנים הנוכחיים של סעיפים רבים בחשבונאות הלאומית. כמו כן, תוקנו אומדני התפוקה במספר ענפי ייצור, שונו השיעורים של מתחי שיווק והובלה, והוכנסו שינויים באומדני התשומות של ענפי הייצור. בסוף הפרסום מוצג לוח ההיצע לשנים 2006-2005. בכוונת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה להכין את לוח ההיצע והשימושים באופן שוטף כחלק ממערכת החשבונות הלאומיים.

(חשבונאות לאומית; ייצוא; ייבוא; השקעות; צריכה; ייצור; תפוקה; תשומה-תפוקה; מסים)

132

The Israeli Economy at a Glance: 2009
Ministry of Industry, Trade and Labor, Jerusalem 2009, 64 pages. The publication appears on the Ministry’s Website: www.moital.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים מגוונים על כלכלת ישראל, שרובם מתייחסים ל-2008 בהשוואה לשנים קודמות ולארצות אחרות. בין הנתונים: שיעור האינפלציה בישראל ב-2008 הגיע
ל-3.8% ושיעור האבטלה ל-6.1%; הייצוא הישראלי ב-2008 הסתכם בכ-61.322 מיליארדי $ והייבוא בכ-65.173 מיליארדי $; שוק הייצוא הגדול ביותר של ישראל ב-2008 היה צפון אמריקה (34.6%), ומקור הייבוא הגדול ביותר היה האיחוד האירופי (34.5%); עיקר הייצוא התעשייתי (ללא יהלומים) היה בענפי החשמל, האלקטרוניקה והתחבורה (33%) והכימיה והפלסטיקה (40%); בין 1995 ל-2008 גדל הייצוא התעשייתי של ישראל (ללא יהלומים) ביותר מפי שלושה – מ-12.302 מיליארדי $ ב-1995 ל-40.634 מיליארדי $ ב-2008; עיקר הגידול היה בענפי ההיי-טק והתעשייה המעורבת-עילית; התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) לנפש במונחי שווי כוח קנייה ב-2008 היה 28,206 $ (ממוצע בהשוואה הבין-לאומית); שיעור הגידול הריאלי של התמ"ג בישראל ב-2008 היה 4%, לעומת 0.7% בגוש האירו; אחוז ההוצאה למחקר ופיתוח מתוך התמ"ג בישראל – 4.5% – היה הגבוה ביותר בהשוואה הבין-לאומית. מקורות הנתונים ששימשו להכנת הפרסום הם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בנק ישראל, משרד האוצר, ארגון ה-OECD, קרן המטבע הבין-לאומית ועוד. הפרסום כולל סקירות על מדיניות סחר החוץ של ישראל, תמריצים לעידוד השקעות ותמריצים לעידוד מו"פ.

(מדדים כלכליים; תעשייה; תעשייה עתירת-ידע; מחקר ופיתוח; השקעות; צמיחה כלכלית; מחירים; אינפלציה; חשבונאות לאומית; ייצוא; ייבוא; ייצור; תעסוקה; אבטלה)

133

דו"ח האינפלציה, 2009: הרביע השני

בנק ישראל, ירושלים 2009, 29 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

דו"ח האינפלציה מוגש לממשלה, לכנסת ולציבור במסגרת מעקב תקופתי אחר התפתחות האינפלציה והעמידה ביעד האינפלציה. הדו"ח כולל סקירה של הרקע והגורמים להתפתחות המחירים, ההתפתחויות הצפויות והמדיניות הנדרשת לעמידה ביעד האינפלציה. בין הממצאים: ברבע השני של 2009 עלתה האינפלציה ב- 2.3% (בניכוי עונתיות – 1.4%), ובמחצית הראשונה של השנה היא עלתה ב-2.1%; קצב עליית המחירים ב-12 החודשים האחרונים היה בסוף הרבע השני 3.6%; מחירי הדיור במדד המחירים לצרכן עלו ברבע השני ב-1.5% וב-12 החודשים האחרונים ב-16.8%; מדד המחירים הסיטוניים עלה ברבע השני ב-1.6% לאחר ירידות בשלושת הרבעים הקודמים; במהלך הרבע השני פעל בנק ישראל לשמירת יעד האינפלציה (3%-1%), ייצוב השווקים הפיננסיים ותמיכה בפעילות הכלכלית באמצעות הורדת הריבית לשיעור של 0.5% (השיעור הנמוך ביותר אי פעם) והמשך רכישת איגרות-חוב ממשלתיות ומטבע חוץ לשם הגדלת היתרות ותמיכה בשער החליפין; על-פי התחזיות לשנת 2009, פער התוצר יתרחב, התוצר המקומי הגולמי יתכווץ ב-1.5%, ושיעור האבטלה יעלה ל-7.7% בממוצע (6.1% בממוצע
ב-2008). ב-2010 צפוי התוצר לצמוח ב-1%. האינפלציה צפויה להיכנס אל תחום היעד ברבע השלישי של 2009.

(אינפלציה; מחירים; שער חליפין; ריבית; מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית)

134

סקר החברות והעסקים: הרביע הראשון של 2009

חטיבת המחקר, בנק ישראל, ירושלים 2009, 23 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

סקר רבע-שנתי זה מבוסס על שאלון לחברות ולעסקים בענפי המסחר, התעשייה, הבנייה, השירותים העסקיים, המלונאות, התחבורה והתקשורת. בסקר, מתבקשות החברות לדווח על כיווני השינויים בפעילותן בפרמטרים השונים ולציין את עוצמת השינוי. הסקר מתייחס להתפתחויות בפועל ברבע הנחקר, תוך השוואה לרבעים קודמים וציפיות לרבע הבא. בין הממצאים: ברבע הראשון של 2009 נמשכה הירידה בפעילות העסקית. הפירוט לפי ענפים: תעשייה – ירידה בתפוקה, במכירות לשוק המקומי ולייצוא, והצפי הוא להמשך המגמה ברבע הבא; מסחר – המשך הירידה במכירות, והצפי הוא לירידה מתונה ברבע הבא; שירותים עסקיים – ירידה בפדיון, והצפי הוא לירידה נוספת ברבע הבא; בתי-מלון – ירידה בפעילות בהשוואה לרבע הקודם ובהשוואה לרבע המקביל אשתקד, הן בתיירות הפנים והן בתיירות החוץ, והצפי הוא להמשך ההחמרה ברבע הבא; בנייה – האטה בפעילות, והצפי הוא לבלימת המגמה ברבע הבא; תחבורה ותקשורת – ירידה בפעילות, במיוחד בתחום התקשורת, והצפי הוא לירידה מתונה ברבע הבא. בכל הענפים נרשמה ברבע הראשון של 2009 ירידה במצבת העובדים. החברות צופות, בממוצע, כי האינפלציה בעוד 12 חודשים תהיה 1.4% (הצפי היה 1.7% ברבע הקודם) וכי שער החליפין בעוד 12 חודשים יהיה 4.36 ₪ לדולר (הצפי היה 4.14 ₪ ברבע הקודם).

(חברות עסקיות; תפוקה; פדיון; ייצוא; מסחר; תעשייה; בנייה; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת; תעסוקה; מחירים; אינפלציה; שער חליפין)

135

סקר החברות והעסקים: הרביע השני של 2009

חטיבת המחקר, בנק ישראל, ירושלים 2009, 23 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

סקר רבע-שנתי זה מבוסס על שאלון לחברות ולעסקים בענפי המסחר, התעשייה, הבנייה, השירותים העסקיים, המלונאות, התחבורה והתקשורת. בסקר, מתבקשות החברות לדווח על כיווני השינויים בפעילותן בפרמטרים השונים ולציין את עוצמת השינוי. הסקר מתייחס להתפתחויות בפועל ברבע הנחקר, תוך השוואה לרבעים קודמים וציפיות לרבע הבא. בין הממצאים: ברבע השני של 2009 התמתן קצב הירידה בפעילות העסקית. הפירוט לפי ענפים: תעשייה – ירידה בתפוקה, במכירות לשוק המקומי ולייצוא, אך באופן מתון יותר מאשר ברבע הקודם, והצפי הוא להמשך המגמה ברבע הבא; מסחר – יציבות במכירות, לאחר ירידה בשני הרבעים הקודמים, והצפי הוא לעלייה ברבע הבא; שירותים עסקיים – ירידה בפדיון באופן מתון יותר מאשר ברבע הקודם, והצפי הוא לעלייה בפעילות ברבע הבא; בתי-מלון – נמשכה הירידה בפעילות, והצפי הוא להמשך המגמה ברבע הבא; בנייה – יציבות בפעילות, והצפי הוא לעלייה מתונה בפעילות ברבע הבא; תחבורה ותקשורת – ירידה בפעילות בתחבורה הימית והאווירית, לצד יציבות בתחבורה היבשתית ועלייה בפעילות בתחום התקשורת. בכל הענפים נרשמה ברבע זה ירידה במצבת העובדים. החברות צופות, בממוצע, כי האינפלציה בעוד 12 חודשים תהיה 2.8% (הצפי היה 1.4% ברבע הקודם) וכי שער החליפין בעוד 12 חודשים יהיה 4.20 ₪ לדולר (הצפי היה 4.36 ₪ ברבע הקודם).

(חברות עסקיות; תפוקה; פדיון; ייצוא; מסחר; תעשייה; בנייה; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת; תעסוקה; מחירים; אינפלציה; שער חליפין)

136

סקר החברות והעסקים: הרביע השלישי של 2009

חטיבת המחקר, בנק ישראל, ירושלים 2009, 22 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

סקר רבע-שנתי זה מבוסס על שאלון לחברות ולעסקים בענפי המסחר, התעשייה, הבנייה, השירותים העסקיים, המלונאות, התחבורה והתקשורת. בסקר, מתבקשות החברות לדווח על כיווני השינויים בפעילותן בפרמטרים השונים ולציין את עוצמת השינוי. הסקר מתייחס להתפתחויות בפועל ברבע הנחקר, תוך השוואה לרבעים קודמים וציפיות לרבע הבא. בין הממצאים: ברבע השלישי של 2009 החלה התאוששות בפעילות העסקית. הפירוט לפי ענפים: תעשייה – עלייה מתונה במכירות לשוק המקומי, והצפי הוא להמשך המגמה ברבע הבא; מסחר – עלייה בהיקף הפעילות, והצפי הוא להמשך העלייה ברבע הבא; שירותים
עסקיים – אי-שינוי בפעילות, לאחר ירידה ברבעים הקודמים, והצפי הוא לעלייה בפעילות ברבע הבא; בתי-מלון – ירידה חדה בפעילות ביחס לרבע המקביל אשתקד, והצפי הוא לפעילות מתונה ברבע הבא; בנייה – יציבות בפעילות, והצפי הוא לעלייה מתונה בפעילות ברבע הבא; תחבורה ותקשורת – המשך התכווצות הפעילות. החברות צופות, בממוצע, כי האינפלציה בעוד 12 חודשים תהיה 3.2% (הצפי היה 2.8% ברבע הקודם) וכי שער החליפין בעוד 12 חודשים יהיה 4 ₪ לדולר (הצפי היה 4.2 ₪ ברבע הקודם).

(חברות עסקיות; תפוקה; פדיון; ייצוא; מסחר; תעשייה; בנייה; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת; תעסוקה; מחירים; אינפלציה; שער חליפין)

137

ריבון, סיגל:

מדדים לאינפלציית הליבה בישראל

חטיבת המחקר, בנק ישראל, פרסום מס' 2009.08 בסדרת "מאמרים לדיון", ירושלים 2009, 48 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הבנק: www.bankisrael.gov.il.

היכולת להעריך את התוואי של מדד המחירים לצרכן היא רכיב מרכזי בניהול המדיניות המוניטרית במסגרת של יעד האינפלציה. אחד הכלים להערכת האינפלציה הצפויה הוא אמידת "אינפלציית הליבה" – האינפלציה בניכוי רעשים בלתי-צפויים שאינם מושפעים מהמדיניות המוניטרית. במסגרת העבודה, נבחנו 23 מדדי ליבה של מדד המחירים לצרכן בחלוקה ל-38 סעיפים. החישובים נעשו עבור נתונים חודשיים במשך עשר שנים (2008-1999). עבור כל מדד נבחנה יכולתו לתאר ולהעריך את סביבת האינפלציה הנוכחית ואת סביבת האינפלציה הצפויה בטווח הקרוב ולחזות את התפתחותה. נמצא, כי אין מדד ליבה יחיד העדיף באופן ברור על פני מדדים אחרים בכל ההיבטים. עוד נמצא, כי המדדים המשקללים את הסעיפים על-פי התנודתיות שלהם והמדד הקוטם 20% מהשינויים החריגים בכל קצה ת