אל החוקרים	דברי הסבר
א. כללי	ט. ממשלה, רשויות מקומיות ושירותים
ב. אוכלוסייה: דמוגרפיה, עלייה וקליטה	י. סביבה ואקלים
ג. בינוי ודיור	י"א. סדר ציבורי
ד. בריאות	י"ב. עבודה ושכר
ה. חברה, תרבות ופנאי	י"ג. רמת חיים, רווחה וסעד
ו. חינוך והשכלה	י"ד. תחבורה ותקשורת
ז. חקלאות ומשק המים	ט"ו. תיירות ושירותי הארחה
ח. כלכלה וחשבונות לאומיים	ט"ז. תעשייה ואנרגיה

אל החוקרים

1) כתב-העת "פעולות ופרסומים סטטיסטיים חדשים בישראל" אינו מתפרסם מדי רבע שנה, כפי שנעשה בשנים עברו. הכוונה היא לפרסם שתי חוברות בשנה, כשכל חוברת תכלול כמות מידע כפולה. לכשתתקבל החלטה בנוגע לתדירות הופעתה של החוברת, נודיעכם.

2) כתב-העת מתעדכן באופן שוטף באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכתובתו: www.cbs.gov.il. באתר מופיעים גם קישורים רבים לאתרי אינטרנט סטטיסטיים בישראל ובעולם, בתחתית דף הבית של האתר. כמו כן, מובאים קישורים לרבים מהמחקרים בגוף החוברת עצמה.

3) מידת שלמותו ועדכונו של כתב-העת תלויה בשיתוף הפעולה של המוסדות והחוקרים עם מערכת כתב-העת. ככל שדיווחים על פעולות חדשות, דוחות מחקר ופרסומים יגיעו אל המערכת בשלב מוקדם יותר, יגדל הסיכוי שהם יפורסמו בחוברת הבאה.

4) חוברת זו, מס' 152, כוללת תמציות של פרסומים ודיווחים על מחקרים חדשים אשר הגיעו אל מערכת כתב-העת עד 10 ביוני 2010 – כ״ח סיון התש״ע.

5) עקב ריבוי הפרסומים המגיעים אל המערכת, אין ביכולתנו להזכיר את כולם בחוברת אחת. אנו מתנצלים מראש בפני חוקרים אשר שלחו אלינו פרסומים בחודשים האחרונים אך הם לא צוינו בחוברת זו. רוב הפרסומים הללו נמצאים בעדיפות ראשונה להיכלל בחוברת הבאה. עם זאת, עלינו להדגיש כי איננו מתחייבים לכלול בחוברת כל פרסום המגיע אל המערכת. כמו כן, אין אנו כוללים פרסומים אשר אינם סטטיסטיים.

6) לעומת ריבוי הפרסומים המגיעים אל מערכת כתב-העת, אנו מקבלים מעט מאוד דיווחים על פעולות סטטיסטיות חדשות. בבקשה, דווחו לנו על מחקרים המתבצעים או המתוכננים על ידיכם, באמצעות הטפסים המופיעים בגרסת האינטרנט של החוברת. כמו כן, אתם יכולים לפנות אלינו בטלפון ונשמח לשלוח לכם טופס למילוי. נוסף על כך, אנא דווחו לנו על פתיחת אתרי אינטרנט חדשים או על בניית קבצים ממוחשבים חדשים, הכוללים נתונים סטטיסטיים.

7) רוב הפרסומים אשר תומצתו בחוברת נמצאים בספריית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אתם מוזמנים לבקר בספריה ולעיין בהם. הספריה פתוחה בימים א'-ה', בשעות 09:00-14:00. רצוי לתאם את הביקור מראש בטלפון 6592555 (02).

8) אם ברצונכם לרכוש פרסומים אשר צוינו בחוברת, עליכם לפנות ישירות אל המוסד או הגוף אשר הוציא את הפרסום לאור.

9) רבים מן החוקרים ונציגי מוסדות עדיין שולחים אלינו את פרסומיהם לכתובתה הישנה של הלמ"ס. בבקשה הקפידו לשלוח אל הכתובת: רחוב כנפי נשרים 66, פינת רחוב בקי, ת"ד 34525, ירושלים 91342.

10) מספרי הטלפון של מערכת כתב-העת הם: 6592055/6 (02); מספר הפקס' הוא: 6521340 (02). אפשר לפנות אלינו גם לכתובות הדואר האלקטרוני הבאות: mickyb@cbs.gov.il או avishaic@cbs.gov.il.

מיכאל בר-יעקב

עורך הרבעון

דברי הסבר

א. ייעוד

ברבעון מובא מידע עדכני על תכנון וביצוע של פעולות סטטיסטיות חדשות בישראל ועל פרסומים סטטיסטיים שראו אור באחרונה. פעולות ופרסומים אלה כוללים, בין היתר, מפקדים, סקרים מדגמיים ומחקרים אמפיריים במגוון רחב של תחומים.

בהתאם לפקודת הסטטיסטיקה [נוסח חדש] התשל"ב - 1972 והתיקון לה בשנת 1978, אוספת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומפרסמת מידע על הפעולות הנ"ל, הנערכות או הממומנות (באורח מלא או חלקי) על-ידי משרדי ממשלה, מוסדות לאומיים, מוסדות אקדמיים וכדומה. המטרה היא להביא לידיעת המוסדות והחוקרים וכן לידיעת הציבור הרחב בישראל ובעולם - מידע על פעולות סטטיסטיות חדשות הנעשות בישראל ומידע על הופעת פרסומים חדשים; זאת, כדי לאפשר שימוש יעיל ומרבי במידע הסטטיסטי הקיים וכדי למנוע כפילויות בעריכת סקרים ומחקרים.

ב. תדירות ההופעה

עד 2007 פורסם כתב-העת אחת לשלושה חודשים. ב-2008 הוחלט לשנות את תדירות הפרסום, כך שייצאו לאור שתי חוברות בשנה. תקופת הדיווח על פעולות ופרסומים חדשים היא החודשים האחרונים שלפני צאת החוברת. ישנם פריטים השייכים לתקופה קודמת, אך הידיעה עליהם הגיעה ללשכה רק בתקופת הדיווח או שהכללתם נדחתה בגלל ריבוי הפרסומים שהגיעו למערכת. המידע בחוברת זו (מס' 152) מבוסס על פרסומים ודיווחים שהגיעו אל המערכת עד 10 ביוני 2010 – כ"ח בסיוון התש"ע.

ג. היקף

המידע המופיע ברבעון כולל:

1. תמציות של פרסומים הכוללים נתונים סטטיסטיים, המבוססים על מחקרים אמפיריים, מפקדים, סקרים מדגמיים וכו', שיש בהם עניין לציבור.

2. מידע על מחקרים סטטיסטיים הנמצאים בתהליך או בתכנון.

3. מידע על קבצים ממוחשבים ומאגרי מידע שניתן להפיק מהם סטטיסטיקה שיש בה עניין לציבור, או אשר יכולים לשמש כמסגרת סטטיסטית לעריכת מחקרים.

4. מידע על פעולות ופרסומים בנושאים מתודולוגיים, מיפוי, גאוגרפיה וסיווגים העשויים לסייע לעריכת סטטיסטיקה או לשימוש בה.

ד. מבנה הרבעון

1. חלוקה לפרקים

הפרסום מורכב מ-16 פרקים לפי סדר אלפביתי של הנושאים, פרט לפרק הראשון (כללי).

2. מספור הפריטים

המספור הוא שוטף במשך השנה. בחוברת הראשונה של כל שנה מתחיל המספור שוב ב-001.

3. מחקר שוטף

לגבי פעולות חדשות (מחקרים הנמצאים בשלב של תכנון או ביצוע), מוצגים פרטים כדלקמן:

שם המחקר, המוסד המזמין/המבצע, מטרת המחקר, הנושאים הנחקרים, המשתנים העיקריים, האוכלוסייה/המדגם, צורת המחקר והפרסום, מועד משוער של הפרסום ופרטים על מבצעי המחקר, כולל כתובותיהם, מספרי טלפון ופקסימיליה וכתובות דואר אלקטרוני.

4. פרסומים

לגבי פרסומים חדשים, מובאים רישום ביבליוגרפי מלא, תקציר התוכן ומילות מפתח (בהקשר זה ראה גם סעיף ז').

5. החלק שבאנגלית

המידע בחלק זה הוא לגבי פעולות ופרסומים חדשים המופיעים גם או רק באנגלית:

לגבי פעולות חדשות, מובאים שם המחקר, השלב שבו נמצא המחקר, שמות החוקרים, המוסד שאליו הם שייכים, כתובותיהם, מספרי טלפון ופקסימיליה וכתובות דואר אלקטרוני; לגבי פרסומים חדשים, מובא רישום ביבליוגרפי מלא אך ללא תקציר התוכן. שמות הפרקים, סדר הפרקים ומספור הפריטים הם זהים לאלה המופיעים בחלק שבעברית.

ה. שירותי מידע

רוב הפרסומים הנזכרים ברבעון עומדים לרשות הקהל לעיון בספריית הלמ"ס בימים א'-ה' בשעות 09:00 עד 14:00. לתיאום מוקדם, נא להתקשר לטל' 6592555 (02). מפתחות וכלים נוספים נמצאים במערכת הרבעון. הקוראים מוזמנים להיעזר גם בהם. אפשר לפנות אל המערכת בכתב או בטלפון לכתובת הבאה:

מיכאל בר-יעקב, עורך "פעולות"

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
רח' כנפי נשרים 66, פינת רח' בקי,
ת"ד 34525, ירושלים 91342
טלפון: 6592055/6 (02); פקס': 6521340 (02)

ו. רשת המדווחים

המידע הכלול ברבעון מבוסס בעיקר על פרסומים הנשלחים אלינו ועל הודעות הנמסרות לנו על-ידי חוקרים במוסדות למיניהם. לפיכך, הצלחתו של הרבעון תלויה בדיווחם העדכני. הלשכה מודה למדווחים על שיתוף הפעולה בעבר ופונה לכל חוקר ומוסד העוסקים במחקר סטטיסטי לדווח גם בעתיד, בשלב מוקדם ככל האפשר, על תכנון מחקרים ופרוייקטים חדשים או על הקמת מאגר מידע חדש הכולל נתונים סטטיסטיים. כן מתבקשים החוקרים ונציגי המוסדות לשלוח למערכת עותק ותקציר של כל פרסום חדש.

ז. שיתוף פעולה עם מכון הנרייטה סאלד

דיווחים על מחקרים המובאים ברבעון בתחומי חינוך, דמוגרפיה, עבודה, מינהל, סוציולוגיה, שירותי רווחה ופסיכולוגיה, מתעדכנים במאגרי המידע של המרכז למידע במדעי החברה שבמכון הנרייטה סאלד.

כמו כן, חלק מהפריטים המופיעים ברבעון לקוחים לעתים מתוך אותם מאגרי מידע.

רוב התארנים המובאים בסוף כל פריט לקוחים מתוך קובץ "אוצר המונחים במדעי החברה ובחינוך" של מכון סאלד.

א. כללי

פרסומים

001 ישראל במספרים, 2009
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ירושלים 2009, 26 עמ' (עברית, פרסומים נפרדים באנגלית ובערבית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל שפע של נתונים בנושאים שונים הקשורים לאוכלוסייה, למשק ולחברה בישראל, והוא מבוסס על נתוני השנתון הסטטיסטי לישראל מס' 60, לשנת 2009 (ראו חוברת 151, פריט 001). בפרסום מובאים לוחות, תרשימים והסברים מילוליים, לפי הנושאים הבאים: מדינת ישראל – נתונים כלליים על דגל המדינה, סמל המדינה, השפות הרשמיות, נשיאי המדינה, ראשי ממשלה, הרשויות השונות, נתונים גאוגרפיים ועוד; נתוני מפתח – מבחר נתונים ב-20 נושאים שונים; אקלים; סביבה; אוכלוסייה; תנועה טבעית (לידות, פטירות, נישואין וגירושין); משקי-בית ומשפחות; חברה ורווחה; חינוך והשכלה; בריאות; עבודה; שכר; המשק הלאומי (חשבונות לאומיים); המגזר הממשלתי; מאזן התשלומים וסחר חוץ; בינוי, חשמל ומים; תעשייה, מסחר ושירותים; מדע וטכנולוגיה; תחבורה ותקשורת; תיירות; חקלאות.

(ישראל; אוכלוסייה; משקי-בית; תנועה טבעית; אקלים; איכות הסביבה; תלמידים; סטודנטים; בחינות בגרות; בריאות; צריכה; מוצרים בני-קיימה; דיור; בינוי; תעסוקה; שכר; חשבונות לאומיים; מאזן התשלומים; מחירים; מדדים כלכליים; הוצאה לאומית; תעשייה; מחקר ופיתוח; תיירות; תחבורה; תקשורת; חקלאות; מים; חשמל)

002 עיריית תל-אביב-יפו: שנתון סטטיסטי 2009, מס' 48
המרכז למחקר כלכלי וחברתי, עיריית תל-אביב-יפו, תל-אביב 2009, 572 עמ' ו-19 מפות (עברית, לוחות גם באנגלית). הפרסום מופיע גם על גבי תקליטור ובאתר האינטרנט של העירייה: www.tel-aviv.gov.il.

השנתון כולל מגוון רחב של נתונים והסברים מילוליים, שנועדו לתאר את המאפיינים הנוגעים לעיר, לתושבים ולשירותים שהם מקבלים. בחלק מהלוחות מוצגת תמונת-המצב לנקודת זמן, ובחלק אחר מוצגים נתונים רב-שנתיים, המאפשרים מעקב אחר ההתפתחויות לאורך זמן. השנתון מורכב מ-21 פרקים, כדלקמן: שטח, אקלים ואיכות הסביבה; מבנה דמוגרפי (תכונות האוכלוסייה, תנועה טבעית, ניידות האוכלוסייה, עולים חדשים ועוד); עבודה; מסחר ושירותים; תעשייה; תיירות; דיור; בנייה; תשתית; תחבורה; רמת חיים; ביטוח לאומי; שירותי בריאות (אשפוזים, ביטוח רפואי וסיבות מוות); חינוך; פעילויות פנאי; שירותים חברתיים; סדר ציבורי; תקציב העירייה; שירותים עירוניים; מועצת העירייה; עובדי העירייה. במבוא של כל פרק מוצגים מקורות הנתונים, הגדרות, תיאור של תוכן הלוחות וממצאים עיקריים. בחלקו האחרון של השנתון מובאים סיכומי עבודות ודו"חות של המרכז מהשנים האחרונות. לשנתון מצורפת חוברת, הכוללת תקצירים של הנתונים הבולטים המופיעים בשנתון. כן מצורף תקליטור המכיל את תוכן השנתון.

(תל-אביב-יפו; שנתונים [פרסומים]; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה פנימית; עולים; מיצב חברתי-כלכלי; תעסוקה; דיור; בנייה; מסחר; שירותים; תשתיות; בנקים; שירותי רווחה; שירותי בריאות; אשפוז; תמותה; גמלאות; תיירות; עבריינות; חינוך; תלמידים; סטודנטים; תרבות; תעשייה; מים; חשמל; בחירות; תחבורה; תאונות דרכים; אקלים; איכות הסביבה)

003 חושן, מאיה; קורח, מיכל; קאופמן, דן:
על נתונייך ירושלים, 2008/2007: מצב קיים ומגמות שינוי
מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים 2009, 71 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של מכון ירושלים לחקר ישראל: www.jiis.org.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים ל-2007/2008 על ירושלים בנושאים הבאים: שטח, אוכלוסייה, תעסוקה, חינוך, בינוי, תיירות והבחירות לראשות העירייה. הפרסום כולל השוואות לנתונים כלל-ארציים ולנתוני תל-אביב-יפו וחיפה. בנושא תיירות מובאת גם השוואה לאילת. המקור העיקרי של הנתונים הוא השנתון הסטטיסטי לירושלים, היוצא לאור על-ידי עיריית ירושלים ומכון ירושלים לחקר ישראל (ראו חוברת 151, פריט 006). בין הממצאים: בסוף 2008 מנתה אוכלוסיית ירושלים כ-763.6 אלף נפש (כ-495 אלף יהודים ו"אחרים" [נוצרים לא-ערבים ואוכלוסייה ללא סיווג דת].וכ-268.6 אלף ערבים); האוכלוסייה היהודית בירושלים היוותה כ-8% מהאוכלוסייה היהודית בישראל, והאוכלוסייה הערבית בירושלים היוותה כ-18% מהאוכלוסייה הערבית בישראל; שטח השיפוט של ירושלים הוא כ-126 אלף דונם, לעומת כ-51 אלף דונם בתל-אביב-יפו וכ-60 אלף דונם בחיפה; ב-2007 היגרו מירושלים כ-17,600 איש, והיגרו אל ירושלים כ-11,200 תושבים חדשים (מאזן הגירה שלילי: 6,400- נפש); מאזן ההגירה השלילי ביותר בשני העשורים האחרונים היה ב-2000 – 8,200- נפש; גודל משק-בית ממוצע באוכלוסייה היהודית בירושלים ב-2007 היה 3.3 נפשות, לעומת 5.1 נפשות באוכלוסייה הערבית בעיר; ב-2007 35% מהמשפחות בירושלים חיו מתחת לקו העוני; שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים ב-2007 היה כ-45%, לעומת כ-56% בממוצע ארצי ובחיפה וכ-66% בתל-אביב-יפו; שיעור הזכאות לתעודת בגרות בירושלים בתשס"ח בקרב תלמידי כיתות י"ב היה 51%, לעומת ממוצע ארצי של 57%.

(ירושלים; אוכלוסייה; תנועה טבעית; הגירה פנימית; פריון [ילודה]; עולים; תעסוקה; שכר; עוני; הוצאות משפחה; מיצב חברתי-כלכלי; דיור; בנייה; תלמידים; בחינות בגרות; סטודנטים; אוניברסיטאות; תיירות; בתי-מלון; תעשייה; בחירות)

ב. אוכלוסייה: דמוגרפיה, עלייה וקליטה

פרסומים

004 משקי-בית ומשפחות: תכונות דמוגרפיות – 2008-2007, על-פי סקרי כוח-אדם
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1400, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

המעקב אחר משקי-הבית והמשפחות לאורך זמן הוא נחוץ לאור ההתפתחויות המתרחשות בהם ולאור המגמות הדמוגרפיות, החברתיות והכלכליות המשפיעות עליהם ומושפעות מהם. בפרסום זה מובאים נתונים על משקי-בית ועל המשפחות בישראל ב-2008-2007. הפרסום מבוסס על נתוני סקרי כוח-אדם של הלמ"ס, שבהם נחקרים מדי שנה כ-22,000 משקי-בית. באמצעות המשתנה "יחס קִרְבָה", המציין את קרבתן של הנפשות במשק-הבית לנציג משק-הבית, ומשתנים דמוגרפיים כמו מין, גיל ומצב משפחתי, נבנו משתנים המאפיינים את מבנה המשפחה ואת סוג משק-הבית. עבור כל פרט במדגם אפשר לזהות את הרכב משק-הבית ואת מספר הדורות במשק-הבית שאליו הוא משתייך. אם הפרט גר במסגרת משפחה, אפשר לזהות את מבנה המשפחה ואת מקומו בה (בן זוג, הורה, ילד, אח וכו'). הממצאים מוצגים בשלושה חלקים, כדלקמן: 1) מאפיינים של משקי-הבית – חלק זה מתמקד במספרם, בגודלם ובהרכבם של משקי-הבית; כמו כן, מוצגים נתונים על בני 60+ המתגוררים במשקי-בית לא-משפחתיים; 2) מבנה המשפחות – חלק זה מתמקד בזוגות ללא ילדים, במשפחות עם ילדים (זוגות עם ילדים ומשפחות חד-הוריות) ובזוגות לא-נשואים החיים יחד (קוהביטציה); 3) אוכלוסיות נבחרות – חלק זה מתמקד בעולי 1990 ואילך ובבני 65+. הפרסום כולל פילוחים של משקי-הבית והמשפחות לפי מחוז, נפה וצורת יישוב.

(משקי-בית; משפחה; גודל משפחה; עולים; דיור רב-דורי; משפחות חד-הוריות; קוהביטציה; תכונות דמוגרפיות; מצב משפחתי; מוצא עדתי; ערביי ישראל; ילדים; קשישים)

005 משקי-בית: תכונות כלכליות וצפיפות דיור, על-פי סקרי כוח-אדם - 2008
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 1376 בסדרת הפרסומים המיוחדים של הלשכה, ירושלים 2009 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

ב-2008 היו בישראל 2.087 מיליוני משקי-בית, שב-75.8% מהם היו מועסקים. בפרסום זה מוצגים נתונים מעודכנים לשנת 2008 על משקי-הבית בישראל לפי מצב התעסוקה (מועסקים/לא-מועסקים, שייכים לכוח העבודה/לא שייכים לכוח העבודה, היקף העבודה של המועסקים, מספר הנפשות בגיל העבודה ועוד) וצפיפות הדיור. הנתונים מובאים בשילוב עם מספר משתנים, שביניהם: מספר הנפשות במשק-הבית, מספר הילדים במשק-הבית, מספר שנות הלימוד של ראש משק-הבית, מספר החדרים בבית, צורת יישוב המגורים, העסקת עוזרת/מטפלת במשק-הבית ומאפיינים דמוגרפיים של הדיירים כגון קבוצת האוכלוסייה (דת), יבשת הלידה ותקופת העלייה. כמו כן, מובאים בנפרד נתונים על משקי-הבית שיש בהם ילדים עד גיל 17, על משקי-הבית לפי מספר המפרנסים, על משקי-הבית של עולי 1990 ואילך ועל משקי-הבית של ערביי ישראל. הנתונים מתבססים על סקרי כוח-אדם, הנערכים באורח שוטף על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. סקרים אלה הם המקור העיקרי לנתונים על צפיפות הדיור של משקי-הבית בישראל בתקופה שבין מפקד אוכלוסין ודיור אחד למשנהו.

(משקי-בית; תעסוקה; עבודה חלקית; אוכלוסייה; עולים; ערביי ישראל; דיור; צפיפות חברתית)

006 לוחות תמותה שלמים של ישראל, 2008-2004
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 1399 בסדרת הפרסומים המיוחדים של הלשכה, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים לוחות תמותה שלמים לשנים 2008-2004. בלוחות מוצגים הנתונים (הסתברות למות ותוחלת חיים, כולל סטיית תקן ורווחי סמך) בפירוט של גיל בשנים בודדות, לפי מגדר. הנתונים מוצגים עבור כל האוכלוסייה, עבור יהודים ואחרים, עבור יהודים בנפרד ועבור ערבים בנפרד. בין הממצאים: תוחלת החיים בלידה לכלל האוכלוסייה בשנים 2008-2004 הגיעה ל-82.2 שנים בקרב נשים ול-78.3 שנים בקרב גברים; בקרב יהודים ואחרים, תוחלת החיים היתה 82.7 שנים לנשים ו-78.8 שנים לגברים; בקרב יהודים, תוחלת החיים היתה 82.6 שנים לנשים ו-79.1 שנים לגברים; בקרב ערבים, תוחלת החיים היתה 79 שנים לנשים ו-75.3 שנים לגברים. על-פי דו"ח ארגון הבריאות העולמי לשנת 2009, תוחלת החיים (בשנת 2007) של גברים בישראל היא שווה (נתונים מעוגלים) לזו שבקבוצת הארצות המובילות (יפן, שוודיה, איטליה, אוסטרליה ושווייץ – 79 שנים); תוחלת החיים של נשים בישראל היא נמוכה בארבע שנים מזו שביפן (במקום הראשון - 86 שנים), והיא נמצאת בקבוצה שממוצע תוחלת החיים שלה הוא 82 שנים, יחד עם אירלנד, בלגיה, גרמניה, הממלכה המאוחדת, הולנד, יוון ופורטוגל.

(תוחלת חיים; תמותה)

007 האוכלוסייה הערבית בישראל, 2008
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלון מס' 101 בסדרת "סטטיסטיקל", ירושלים 2010, 7 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). העלון מופיע גם באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

בסדרת עלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות נתונים במגוון של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון הנוכחי מובאים נתונים על האוכלוסייה הערבית בישראל ב-2008. הנושאים הנסקרים הם: דמוגרפיה, משפחה, בריאות, השכלה, עבודה, רמת חיים ותפרוסת גאוגרפית. בין הממצאים: בסוף 2008 מנתה האוכלוסייה הערבית בישראל כ-1.5 מיליון נפש, כ-20% מכלל אוכלוסיית ישראל; שיעור הגידול של האוכלוסייה הערבית ירד מ-3.4% בממוצע לשנה ב-2000-1996 ל-2.6% ב-2008 (באוכלוסייה היהודית הגידול היה בשיעור של 1.7%); כ-83% מערביי ישראל הם מוסלמים, כ-8% נוצרים וכ-8% דרוזים; פריון הילודה של נשים מוסלמיות ב-2008 היה 3.8, לעומת 2.2 בקרב נוצריות ו-2.5 בקרב דרוזיות; הגיל החציוני של האוכלוסייה הערבית ב-2008 היה 20, לעומת 31 באוכלוסייה היהודית; תוחלת החיים של גברים ערבים ב-2008 היתה 75.9 שנים, לעומת 79.9 בקרב גברים יהודים, ושל נשים ערביות 79.7 שנים, לעומת 83.3 בקרב נשים יהודיות; שיעור המעשנים בקרב הגברים הערבים היה 54% ב-2008, לעומת 5% בקרב הנשים הערביות; ב-2008 היו 44% מתלמידי כיתות י"ב במגזר הערבי זכאים לתעודת בגרות, לעומת 54% מהתלמידים במגזר היהודי; שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של גברים ערבים ב-2008 היה 62%, כמו בקרב יהודים, אך שיעור השתתפותן של נשים ערביות היה 21% בלבד, לעומת 57% בקרב נשים יהודיות; ההכנסה הממוצעת ברוטו של משק-בית במגזר הערבי ב-2008 היתה 8,151 ₪, לעומת 14,157 ₪ במגזר היהודי.

(ערביי ישראל; תכונות דמוגרפיות; תנועה טבעית; תוחלת חיים; תמותת תינוקות; בדיקות רפואיות; עישון; רמת השכלה; הישגים לימודיים; תעסוקה; הכנסה; הוצאות משפחה; דיור)

008 רבהון, עוזי; מלאך, גלעד:
מגמות דמוגרפיות בישראל
מרכז מציל"ה למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית, ירושלים 2009, 63 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המרכז: www.metzilah.org.il.

השאלה הדמוגרפית היא סוגיה מרכזית בתולדות המפעל הציוני ומדינת ישראל כמדינה שבה מממש העם היהודי את זכותו להגדרה עצמית. בפרסום זה נסקר הפרופיל הדמוגרפי של אוכלוסיית ישראל, כדי לספק תשתית מקצועית לדיון בנושא זה. מטרות הפרסום המרכזיות הן: הבהרת חשיבותה של תמונה דמוגרפית מהימנה לצורך קבלת החלטות לגבי רווחתם של כל תושבי המדינה, מדיניות החינוך, מדיניות התעסוקה וההכשרה המקצועית, מדיניות הקצבאות, מדיניות הקרקעות, גבולות המדינה ועוד; הצגת תמונת-מצב עדכנית לגבי המגמות הדמוגרפיות והסברת המחלוקות העיקריות בעניין זה; הצגת המלצות למדיניות לאור המגמות המוצגות. הפרסום מורכב מארבעה פרקים, כדלקמן: אוכלוסיית ישראל, 2008-1948; דפוסים דמוגרפיים בני זמננו, 2008-2000; תחזיות אוכלוסייה – 2030-2005; השלכות למדיניות ציבורית. בין הממצאים: אוכלוסיית ישראל גדלה מ-872,200 נפש ב-1948 ל-7,244,100 נפש בסוף 2007; הרוב היהודי, שהגיע לשיאו ב-1968 (85.7%), ירד ל-75.6% בסוף 2007; בקרב האוכלוסייה הערבית, עלה משקלם של המוסלמים מ-69.6% ב-1948 ל-83.3% בסוף 2007, ובמקביל ירד משקלם של הנוצרים מ-21.3% ל-8.3%, ומשקלם של הדרוזים ירד מ-9.1% ל-8.4%; מקורות הגידול של האוכלוסייה היהודית היו ריבוי טבעי (54.7%) ועלייה (45.3%); פריון הילודה של אישה במגזר היהודי עלה מ-2.59 ילדים לאישה ב-2001 ל-2.8 ב-2007, ובמקביל ירד הפריון במגזר הערבי מ-4.74 ילדים לאישה ל-3.9.

(נתונים דמוגרפיים; פריון [ילודה]; הגירה; צפיפות חברתית; יחסי מרכז – פריפריה; יהודים; ערביי ישראל; עולים; חרדים; בדואים; נוצרים; דרוזים; תחזית; מדיניות ממשלתית; חינוך; תעסוקה; קצבאות)

009 טבריה וערי מחוז הצפון: ילדים עולים, 2008
היחידה למידע ולסטטיסטיקה, עיריית טבריה, טבריה 2009, 18 עמ'.

פרסום זה מבוסס על השנתון של המועצה הלאומית לשלום הילד: "ילדים עולים בישראל - שנתון סטטיסטי 2009". הנתונים שבפרסום מתייחסים לעיריות במחוז הצפון ולשתי ערים מחוץ למחוז (אילת וקריית-ים) לשם השוואה. הנתונים מתחלקים לחמישה תחומים, כדלקמן: דמוגרפיה; משפחות חד-הוריות; חינוך; משפחות המקבלות דמי אבטלה; עולם המשפט. בין הממצאים: שיעורם של הילדים העולים בטבריה ב-2008 היה 10.1% מכלל הילדים בעיר, בדומה לממוצע הארצי (10%); השיעור הגבוה ביותר של ילדים עולים במחוז הצפון נמצא בנצרת עילית (36.1%) והשיעור הנמוך ביותר בצפת (9.2%); 25.3% מהילדים העולים בטבריה ב-2007 השתייכו למשפחות חד-הוריות, והם היוו 27.6% מכלל הילדים במשפחות חד-הוריות בעיר; תלמידים עולים בשנת הלימודים תשס"ט (2008/9) היוו 10% מכלל התלמידים בטבריה – השיעור הנמוך ביותר מבין ערי המחוז (נצרת עלית – 51.5%) ומתחת לממוצע הארצי (14.3%); 16.9% מהילדים העולים בטבריה ב-2007 השתייכו למשפחות שקיבלו הבטחת הכנסה – שיעור גבוה יותר מאשר ברוב ערי הצפון ושיעור גבוה יותר מהממוצע הארצי (9.7%).

(טבריה; ילדים; עולים; תלמידים; קצבאות; הבטחת הכנסה; עבריינות נוער)

010 לשם, אלעזר:
עולי ברית המועצות לשעבר 1990-2005: קטעים נבחרים מדוח מחקר תשתית רב תחומי
"הד האולפן החדש", מס' 96 (חורף 2010), עמ' 11-3. כתב-העת מופיע באתר האינטרנט של משרד החינוך (ראו: הגף לחינוך מבוגרים > הנחלת הלשון): www.education.gov.il.

במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר שנועד לבחון את טיב השתלבותם של עולי ברית-המועצות לשעבר בישראל, לשם אבחון צרכים וקביעת מדיניות לגבי אוכלוסייה זו. אוכלוסיית המחקר כללה את כלל עולי ברית-המועצות לשעבר שעלו ב-2005-1990 והיו בני 18 ומעלה ב-2006 (כ-728,000 נפש). במחקר רואיינו 1,028 איש - מדגם מייצג של אוכלוסייה זו. בין הממצאים: כשני שלישים מהעולים הביעו שביעות רצון מחייהם ומקליטתם בישראל; בקרב המועסקים, 35% מהגברים ו-24% מהנשים הועסקו ב-2006 במשלחי-יד אקדמיים, חופשיים, טכניים או כמנהלים; רק 20% מהמועסקים ציינו שעבודתם הנוכחית דומה/זהה לזו שהיתה בארץ מוצאם; השליטה בעברית נתפסה על-ידי 59% מהעולים כמרכיב חשוב בזהות הישראלית; המחסום הלשוני והקושי ברכישת השפה העברית צוינו על-ידי 44% מהמשיבים כקושי החמור ביותר בתהליך הקליטה; שפת הדיבור השכיחה בביתם של העולים היא רוסית, אך 75% מהמשיבים ציינו שבמקום עבודתם הם משתמשים בעיקר בעברית; תחושת הזהות הישראלית התגברה ככל שהוותק של העולה בישראל עלה; מבין אלה ששירתו בצה"ל, 83% הביעו שביעות רצון מהשירות; ב-73% ממשקי-הבית של העולים רמת ההכנסה היתה נמוכה יותר מרמת ההכנסה הממוצעת במשק; 13% מהמשיבים ציינו שהם שוקלים לעזוב את ישראל.

(עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; קליטת עלייה; שביעות רצון; זהות ישראלית; שפה; תעסוקה; חינוך; תרבות; דיור; הכנסה; התנדבות; שירות צבאי; צפייה בטלוויזיה; הרגלי קריאה; יחסי ישראלים וותיקים – עולים; עמדות חברתיות)

011 סטבנס, ענת; גולדצויג, גיל:
'מעוניינים או צריכים?': עברית כשפה שנייה בעיני עולים מאתיופיה ומברית המועצות
"הד האולפן החדש", גיליון 95 (אביב 2009), עמ' 49-37. המאמר מופיע באתר האינטרנט של משרד החינוך (ראו: האגף לחינוך מבוגרים): www.education.gov.il.

מהגרים נמצאים במתח בין ארץ המוצא, קהילת המהגרים והארץ הקולטת. מתח זה מתבטא גם בתהליכי רכישת השפה. במחקר זה נבדקו מתחים אלו באמצעות בחינת השימוש בשפה אצל העולים למטרות שונות ובחינת העמדות של שתי קבוצות עולים כלפי השפה – עולים מברית-המועצות לשעבר לעומת עולים מאתיופיה. זאת, לשם בדיקת ההקשר החברתי, האינטגרציה של השפה ותפיסת הזהות האישית והקבוצתית דרך השפה כחלק מתהליך רכישת שפה ותרבות חדשים, תוך שמירה על שפת המוצא ותרבות המוצא. במחקר השתתפו 58 עולים יוצאי אתיופיה ו-70 עולים יוצאי ברית-המועצות לשעבר, שמילאו שישה שאלונים בנושאי שימוש בשפה בפועל, עמדות כלפי השימוש בשפה, יכולות בשפה ועוד. בין הממצאים: העולים מברית-המועצות לשעבר השתמשו בשפה העברית באופן מובהק יותר מאשר העולים מאתיופיה בדיבור עם אנשים שאינם מן המשפחה. לעומת זאת, העולים מאתיופיה גילו יותר תמיכה בשמירה על דו-לשוניות מאשר העולים מברית-המועצות לשעבר. לגבי מיומנויות לשוניות, נמצא כי לעולים מברית-המועצות לשעבר יש מיומנויות טובות יותר בדיבור, בהבנה ובביטוי בכתב מאשר לעולים מאתיופיה.

(עולים; אתיופיה [ארץ מוצא]; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; עברית; רכישת שפה;

דו-לשוניות; קליטה חברתית; עמדות)

012 ברוך-קוברסקי, רות; כהן-נבות, מרים:
הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה: התכנית למניעת השימוש בסמים ובאלכוהול 2008 – מחקר הערכה
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דוח מחקר מס' 09-544, ירושלים 2009 (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdale.jdc.org.il.

קשייהם של בני נוער יוצאי אתיופיה הובילו להקמת הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה ב-2004 (ראו דוחות קודמים בנושא זה בחוברת 148, פריט 011 ובחוברת 150, פריט 019). במסגרת פרויקט זה הופעלה תכנית למניעת שימוש בסמים ובאלכוהול (ב-2008 היא פעלה ב-20 יישובים) על-ידי עמותת "אפשר" בשיתוף עם גופים נוספים. התכנית לוותה במחקר הערכה על-ידי מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, שמטרתו היתה לבדוק את מאפייני בני הנוער המשתתפים בתכנית, את תכני התכנית, את תרומתה של התכנית ואת מידת שביעות רצונם של המשתתפים ממנה. כן נבחנו קשיים בביצוע התכנית והוגשו הצעות לשיפור. כלי המחקר היו סקר בקרב המשתתפים, ראיונות עם מפעילי התכנית ועם הורים, מחקרי עומק ותצפיות. בין הממצאים: 71% מהמשתתפים נולדו בישראל; 89% מהמשתתפים למדו בבתי-ספר; הגיל הממוצע של המשתתפים היה 15.5; ב-47% מהמשפחות של המשתתפים לא היה מפרנס; 39% מהמשתתפים דיווחו ששתו אלכוהול לפחות פעם אחת עד מצב של שִׁכְרוּת (17% בחודש האחרון); 69% מהמשתתפים דיווחו שהם חשו שהתכנית סיפקה להם במידה רבה/ רבה מאוד מידע חדש לגבי הסיכונים שבשתיית אלכוהול ובשימוש בסמים; 79% מהמשתתפים ציינו שהתכנית חיזקה את יכולתם לעמוד בלחץ חברתי, וכמחצית מהמשתתפים ציינו שהתכנית תרמה להם לשיפור הקשרים עם חברים ועם ההורים.

(עולים; אתיופיה [ארץ מוצא]; מתבגרים; תכנית התערבות; שימוש בסמים; שתיית אלכוהול; העצמה; דימוי עצמי; יחסי הורים - ילדים)

013 קורמן, ג'ני; רונן-אילון, כרמל:
חוסר ידע בנוגע לאקסיומות חברתיות ישראליות וקשיי הסתגלות של עולים מאתיופיה ומחבר המדינות העצמאיות (חמ"ע)
"מגמות", מ"ו: 4 (ינואר 2010), עמ' 524-500 (עברית, סיכום באנגלית).

אקסיומות חברתיות הן האמונות הבסיסיות הנפוצות בתרבות. ידע לא-מדויק על אקסיומות אלו עלול להפריע להִתְעָרוּת מוצלחת בחברה חדשה. במחקר המתואר במאמר זה נבחנו קשרים בין חוסר ידע על אקסיומות חברתיות ישראליות בקרב עולים מאתיופיה ומברית-המועצות לשעבר לבין התערותם בחברה הישראלית. במחקר השתתפו 190 עולים מברית-המועצות לשעבר, 104 עולים מאתיופיה ו-101 סטודנטים ילידי ישראל ששימשו כקבוצת בקרה. המשתתפים מילאו שלושה שאלונים: שאלון אקסיומות חברתיות, שאלון ערכים ושאלון למדידת קשיים בהסתגלות חברתית-תרבותית. שני השאלונים הראשונים מולאו פעמיים: בפעם הראשונה, לפי נקודת ראותו של ממלא השאלון, ובפעם השנייה כפי ש"הישראלי הממוצע" היה עונה (והפוך על-ידי קבוצת הבקרה). נמצא, כי לעולים בשתי קבוצות העולים היה פחות ידע על האקסיומות החברתיות הישראליות מאשר ילידי ישראל, במיוחד במה שנוגע לדתיות, לציניות חברתית ולתמורה למאמץ; ברוב המקרים, נמצא קשר בין חוסר ידע לגבי האקסיומות החברתיות לבין קשיי הסתגלות חברתית ותפקודית של עולים. בסוף המאמר נדונות השלכות אפשריות של הממצאים בהקשר להיבטים של קליטת העלייה בישראל.

(עולים; אתיופיה [ארץ מוצא]; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; הסתגלות חברתית; ערכים חברתיים)

014 מרקוביצקי, גילה:
הסתגלות נפשית של עולים לישראל: תרומת הערכות השוואתיות לתהליך הקליטה
"מגמות", מ"ו: 4 (ינואר 2010), עמ' 551-525 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר המתואר במאמר זה נבחנה, באמצעות שאלונים למילוי עצמי, רמת ההסתגלות הפסיכולוגית של 395 עולים מברית-המועצות לשעבר בשנתיים הראשונות לשהותם בישראל. זאת, במטרה לבנות מודל של רכיבי לחץ ומשתני הערכה יחסיים הקשורים להסתגלות. במחקר נבדק הקשר שבין הסתגלות פסיכולוגית (רמת תסמינים פסיכיאטריים, רמת הרגשות ורמת שביעות הרצון) לבין ההערכות היחסיות הבאות: השוואות אישיות וחברתיות (השוואה לעצמי בעבר, השוואה לשווים והשוואה לישראלים וותיקים), המעטה בערך ישראלים וותיקים ואובדן משאבים בעלי ערך סמלי, כגון נופים, מוסיקה, עיתונים וכו'). תרומתן של ההערכות היחסיות להסתגלות הפסיכולוגית נבחנה בהשוואה לתרומתם של המשתנים הבאים: משתנים סוציו-דמוגרפיים (גיל, מין, מצב משפחתי, רמת השכלה וכו'), משך השהות בישראל, משאבים פונקציונליים (תעסוקה, הכנסה, דיור וכו') ומשתני אישיות (אופטימיות, ייחוס סיבות חיצוניות או פנימיות להצלחה או לכישלון וכו'). נמצא, כי תרומתן של ההערכות היחסיות השונות להסתגלות הפסיכולוגית היא גדולה (במיוחד השוואות אישיות וחברתיות), ואילו תרומתם של משאבים פונקציונליים היא קטנה יחסית. עוד נמצא, כי רמת הסתגלותם הנפשית של גברים היא גבוהה יותר מזו של נשים וכי למשתני האישיות – תקווה וסגנון ייחוס חיצוני להצלחה ולכישלון – יש תרומה מובהקת לניבוי רמת ההסתגלות. לא נמצאו הבדלים מובהקים ברמת ההסתגלות בין נשואים ללא-נשואים או בין עולים בגילים שונים.

(עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; הסתגלות חברתית; רווחה רגשית; תיאוריות חברתיות)

015 Amit, Karin; Litwin, Howard:
The Subjective Well-Being of Immigrants Aged 50 and Older in Israel
"Social Indicators Research", ]Online First].

בעבודה זו מוערכת השתלבותם של בני 50 ומעלה שעלו לישראל בשלב כלשהו במהלך חייהם. כמדדים לטיב ההשתלבות נבחנו תחושת רווחתם הסובייקטיבית של הנבדקים, תפיסתם את איכות חייהם, שביעות רצונם מחייהם ומצבם הרגשי. העבודה התבססה על נתוני סקר SHARE (Survey of Health, Ageing and Retirement in Europe) ישראל. המדגם כלל 930 בני 50 ומעלה שעלו לישראל במהלך חייהם. במסגרת העבודה נבדקו, נוסף על המשתנים הסובייקטיביים, המוצא האתני של הנבדקים, משתני הגירה, מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, הון אנושי, הון חברתי ומצב הבריאות. נמצא, כי הגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על רווחתם של הנבדקים היו מצב כלכלי, הון חברתי ומצב הבריאות. הנחקרים שעלו בשנים האחרונות ממדינות ברית-המועצות לשעבר מאופיינים ברמה נמוכה יותר של תחושת רווחה בהשוואה לאחרים. עוד נמצא, כי לשליטה בשפה יש חשיבות רבה בהשתלבותם וברווחתם של העולים.

(עולים; קשישים; מיזוג חברתי; רווחה רגשית; בריאות גופנית; איכות חיים; שביעות רצון; רשתות חברתיות; מיצב חברתי-כלכלי; עברית; רכישת שפה; ברית המועצות [ארץ מוצא])

016 הזקנים בישראל - עובדות ומספרים: 2009
משאב – מאגר מידע ארצי לתכנון בתחום הזיקנה (משותף למאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל ולאשל – האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל), ירושלים 2009, 16 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של מכון ברוקדייל: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

בעלון זה מוצגים נתונים שונים על אוכלוסיית בני 65+ בישראל בנושאי דמוגרפיה, בריאות, מצב כלכלי ועוד. הנתונים מתייחסים לשנת 2007, ורובם מוצגים בהשוואה לשנים קודמות. בין הממצאים: בסוף 2007 מנתה אוכלוסיית בני 65+ כ-708,000 נפש - כ-10% מאוכלוסיית ישראל; לפי התחזיות, שיעורי הגידול של הקשישים עד 2030 יהיו פי 2.5 משיעורי הגידול של כלל האוכלוסייה ומשקלם יגיע לכ-14% מהאוכלוסייה; קשישים ילידי ישראל היוו ב-2007 כ-15% מאוכלוסיית בני 65+, לעומת כ-65% ילידי ישראל באוכלוסייה הכללית; כרבע מהקשישים בישראל עלו ארצה מ-1990 ואילך; הקשישים הערבים מהווים כ-7% מבני 65+ בישראל וכ-3% מהאוכלוסייה הערבית; ב-2007 היוו בני 80+ כ-27% מאוכלוסיית הקשישים, לעומת כ-14% ב-1980; בירושלים נמצא הריכוז הגבוה ביותר של בני 65+ למרות שהם מהווים רק כ-8% מאוכלוסיית העיר; בבת-ים נמצא הריכוז הגבוה ביותר של בני 65+ מכלל אוכלוסיית העיר - כ-19%; כ-96% מבני 65+ מתגוררים בקהילה; כ-46% מהמתגוררים בקהילה חיים במשקי-בית של זוג ללא ילדים; כ-56% מבני 65+ הם נשואים; כ-16% מבני 65+ נזקקים לעזרה בביצוע פעולות יום-יומיות; כ-26% מבני 65+ היו זכאים להשלמת הכנסה ב-2007, לעומת כ-45% ב-1980; שיעורם של בני 65+ בעלי השכלה של 13+ שנות לימוד ב-2007 היה כ-34%, לעומת כ-10% ב-1970.

(קשישים; תכונות דמוגרפיות; תנועה טבעית; מצב משפחתי; רמת השכלה; הבטחת הכנסה; עוני; בדידות; התנדבות; אשפוז; בדיקות רפואיות; מוגבלויות)

017 טולידנו, אסתר; זוסמן, נעם; פריש, רוני; גוטליב, דניאל:
השפעת גובה קצבאות הילדים על פריון הילודה
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 101 בסדרת "מחקרים", ירושלים 2009, 69 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.btl.gov.il.

במחקר זה נבחנה השפעת גובה קצבאות הילדים על הילודה של נשים בישראל ב-2007-1994, תוך התמקדות בקיצוץ בקצבאות שנעשה ב-2003. אוכלוסיית המחקר כללה את כל הנשים שהיו בנות 44-15 בשנים אלו. המחקר התבסס על קבצים מינהליים של המוסד לביטוח לאומי, הכוללים מידע מפורט על דפוסי הפריון של הנשים ומאפייניהן הדמוגרפיים והחברתיים-כלכליים. במסגרת המחקר, נעשתה אבחנה בין קבוצות אוכלוסייה שונות - יהודים לא-חרדים וחרדים, בדואים בדרום ובצפון, ערביי מזרח ירושלים, ערבים אחרים ודרוזים - הנבדלות זו מזו ברמת הפריון הכולל, בין השאר בשל אמונות, תפיסות תרבותיות ומאפיינים חברתיים-כלכליים שונים. בין הממצאים: לגובה קצבאות הילדים היתה השפעה חיובית דיפרנציאלית על הילודה בחלק מהאוכלוסייה; קצבת הילדים הממוצעת לילד מסדר גבוה הגדילה את ההסתברות של נשים נשואות ערביות ללדת בכ-7%-6% ושל חרדיות בכ-3%; לא היתה לקצבה השפעה על הילודה של כלל הנשים היהודיות הלא-חרדיות והדרוזיות; ההשפעה של הקצבה על הילודה של כל האוכלוסייה הסתכמה בפחות מ-2%; נשים מבוגרות, אמהות להרבה ילדים, בעלות הכנסה משפחתית נמוכה וכאלו שגדלו במשפחות ברוכות ילדים הגיבו בדרך כלל חזק יותר לשינויים בגובה הקצבה, כלומר ילדו פחות לאחר 2003. יש להניח, כי גם למיתון הכלכלי שאירע ב-2003-2001 היתה השפעה על הירידה בפריון הילודה.

(קצבאות ילדים; פריון [ילודה])

ג. בינוי ודיור

פרסומים

018 הבינוי בישראל, 2008
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1390, ירושלים 2009. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים נתונים עדכניים על ענף הבינוי (בנייה ועבודות הנדסה אזרחית) ל-2008 ונתונים מתוקנים ל-2008-2006. הפרסום מורכב מארבעה פרקים, כדלקמן: א) השקעה גולמית בבינוי (נתונים כספיים) - ערך ההשקעה הגולמית בעבודות בנייה והנדסה אזרחית, לפי מחוז, יוזם וייעוד; ב) בנייה (נתונים פיזיים) - נתונים על התחלות וגמר בנייה בכל ישראל וב-119 יישובים גדולים (שיש בהם 10,000 תושבים ויותר), לפי מחוז, אזור ומשתנים נוספים כגון גודל הדירה, מספר הקומות בבניין, יוזם, ייעוד, משך הבנייה, בנייה פרטית/ציבורית וכו'. כן מוצגים נתונים על הבנייה המתבצעת במטרופולינים תל-אביב, חיפה ובאר-שבע. נוסף על כך, מוצגים נתוני הבנייה בעיריות ובמועצות מקומיות נבחרות, ולגבי הערים ירושלים, תל-אביב-יפו, ראשון לציון, אשדוד, חיפה, פתח-תקווה, כפר-סבא, בני-ברק, בת-ים, חולון, רמת-גן, באר-שבע, אשקלון, רחובות, נתניה ורעננה, מוצגים הנתונים בחתכים של תת-רובע/אזור/שכונה; ג) דירות חדשות למכירה בבנייה ביוזמה פרטית (נתונים פיזיים) - נתונים מפורטים לפי מחוז, אזור, גודל הבניין, גודל הדירה, ותק הדירה בשוק וישוב; ד) עבודות הנדסה אזרחית (נתונים פיזיים) - נתונים על התחלות וגמר עבודות סלילת כבישים והנחת צינורות מים, ביוב ותיעול, לפי מחוז וישובים נבחרים ונתונים טכניים כגון סוג הציפוי, חומר הצינור וכו'.

(בנייה; שוק הדירות; השקעות; הנדסה אזרחית; כבישים)

019 סקר דירות למכירה בבנייה ביזמה פרטית, אוקטובר-דצמבר 2009
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רבעון מס' 1/2010, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il

"סקר דירות חדשות למכירה בבנייה ביזמה פרטית" הוא סקר שוטף של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנועד לספק תמונת-מצב עדכנית של שוק הדירות החדשות למכירה בבנייה פרטית (לא כולל בנייה עצמית, בנייה להשכרה, בנייה בשיטת "בנה ביתך" ובנייה באמצעות עמותות), ובכך לסייע בקבלת החלטות בנוגע לתכנון מדיניות הבינוי בישראל ולמעקב אחר ההתפתחויות בענף. עיקרו של הסקר הוא מעקב שוטף אחר מכירת דירות ומלאי הדירות למכירה בסוף כל חודש ורבעון, תוך התייחסות למגמות ולשינויים שחלו בנתוני המכירות ובמלאי – הן בסיכום כללי והן לפי מאפיינים שונים: פריסה גאוגרפית, ותק הדירות בשוק, גודל הדירות ועוד. הפרסום כולל 21 לוחות, שבהם מובא מידע על דירות חדשות שנמכרו ועל דירות חדשות העומדות למכירה לפי מחוז ואזור (מטרופולין) וכן בשטחי 40 עיריות נבחרות, לפי מספר הדירות בבניין, מספר החדרים בדירה ו-ותק הדירה בשוק. בסוף הפרסום מוצג לוח על התחלות בנייה של דירות חדשות שאינן למכירה.

(בנייה; דיור; שוק הדירות)

020 בן נאים, גלית:
ענף הנדל"ן למגורים: סקירה שנתית, 2009
מינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר, ירושלים 2009, 9 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mof.gov.il.

סקירה זו על ענף הנדל"ן למגורים מבוססת על נתוני העסקאות שנעשו בחודשים ינואר עד נובמבר (חלקי) 2009. בין הממצאים: מספר הדירות שנרכשו בתקופה הנסקרת נמצא גבוה בכ-3% לעומת מספר הדירות שנרכשו בתקופה המקבילה אשתקד – עלייה של כ-17% ברכישת דירות חדשות וירידה של כ-1% ברכישת דירות יד שנייה; עלייה ברכישת דירות יד שנייה נרשמה רק באזור חיפה ובאזור באר-שבע (בשיעורים של כ-13% וכ-3% בהתאמה), המאופיינים ברמת פעילות גבוהה של משקיעים; באזורים אלה חל גם שיעור הגידול הגבוה ביותר ברכישת דירות חדשות – כ-39% בחיפה וכ-18% בבאר-שבע; משקלם של הרוכשים דירה לראשונה בסך רוכשי הדירות החדשות הגיע לכ-67%, לעומת כ-55% בלבד בשנתיים הקודמות; בממוצע שנתי היה מחיר דירה חדשה ב-2009 גבוה בשיעור נומינלי של כ-14% בהשוואה ל-2008 (מחיר דירה חדשה ממוצעת בנובמבר 2009 היה גבוה בשיעור של כ-36% לעומת תחילת 2008); בנובמבר 2009 חלה ירידה בשיעור של כ-5.7% במחיר החציוני של דירה חדשה, לאחר עליית מחירים כמעט רצופה מאז מרס 2009

(שוק הדירות; השקעות; מחירים)

021 בן-נאים, גלית:
רוכשי דירות להשקעה - מאפיינים ומגמות ניתוח רב-שנתי
מינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר, ירושלים 2009, 21 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mof.gov.il.

"דירה להשקעה" היא דירה הנרכשת על-ידי מי שבבעלותו רשומה כבר דירה אחת לפחות. בעבודה זו אופיינה אוכלוסיית רוכשי הדירות להשקעה בשנים האחרונות, כולל רמות ההכנסה של הרוכשים, אזורים מועדפים להשקעה, סוגי הנכסים ושינויים שחלו במהלך התקופה הנסקרת במאפייני הרוכשים ובאזורי הביקוש. העבודה התבססה על נתוני מינהל הכנסות המדינה. בין הממצאים: במחצית הראשונה של 2009 היוו הדירות להשקעה כ-31.2% מהדירות שנרכשו, לעומת 30.4% ב-2008, 25.5% ב-2004 ו-22.5% ב-2003; שני גורמים עיקריים תרמו לגידול ברכישת דירות להשקעה – הרפורמה במס ב-2003 והמשבר הפיננסי שאירע בסוף 2007; ב-2008 עבר ריכוז רכישת הדירות להשקעה מאזורי תל-אביב והמרכז לאזורי באר-שבע וחיפה; כ-40% מהדירות להשקעה שנרכשו במחצית הראשונה של 2009 באזור המרכז היו בפתח-תקווה; ההכנסה השנתית הממוצעת משכר של רוכשי דירות להשקעה עמדה ב-2009 על כ-201,000 ₪ (ליחיד); המחיר הממוצע לדירה היה שווה-ערך לארבע שנות עבודה, בדומה ל-2003, בעוד שעבור רכישת דירה למגורים נדרשו שבע שנות עבודה; המחיר הממוצע של דירה להשקעה בחיפה היה נמוך בכ-57% מהמחיר הממוצע במרכז; 54.7% מהדירות החדשות שנמכרו במחצית הראשונה של 2009 בתל-אביב-יפו יועדו להשקעה, לעומת 23.8% בירושלים.

(שוק הדירות; השקעות; מחירים)

022 בן-נאים, גלית:
המשבר העולמי - האם היטיב עם רוכשי הדירות ב-2009?
מינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר, ירושלים 2009, 12 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mof.gov.il.

בעבודה זו נבדקה השפעת הגידול בביקוש לדירות במחצית הראשונה של 2009 על מצבם של רוכשי דירה יחידה מבחינת מספר חודשי עבודה הדרושים לרכישתה. העבודה התבססה על שני בסיסי נתונים המצויים ברשות מינהל הכנסות המדינה: כלל העסקאות של רכישת דירות במשק, בהתבסס על דיווח העסקאות למשרדי מיסוי מקרקעין (סוג הנכס שנרכש [דירה "יחידה" או דירה "נוספת"], חודש העסקה, מחיר הדירה ועוד); קובץ השכירים לשנת 2007 (נתוני שכר ומשתנים דמוגרפיים). מספר חודשי העבודה הדרושים לרכישת דירה התקבל באמצעות חישוב המנה המתקבלת מחלוקת מחיר הדירה שרכש משק-הבית להכנסתו. בין הממצאים: ב-2009 נדרש מעמד הביניים ל-18 חודשי עבודה נוספים לרכישת דירה בהשוואה ל-2007; מצבם של רוכשי הדירות הורע במיוחד באזורי תל-אביב, המרכז, רחובות ונתניה; רוכשי דירה ראשונה נדרשו לעבוד קרוב לשנתיים יותר מאשר משפרי דיור כדי לממן את רכישת הדירה, למרות שהדירות שנרכשו על-ידי משפרי דיור היו יקרות יותר במידה ניכרת; המחיר החציוני של דירה שנרכשה ב-2009 היה גבוה בשיעור נומינלי של כ-14% לעומת 2007, והשכר של משק-בית של רוכשי דירה ב-2009 היה נמוך בכ-9% מזה של רוכשי דירה ב-2007; משקלם של משפרי הדיור מבין רוכשי הדירות ב-2009 היה 34.5%, לעומת 39.2% ב-2007.

(שוק הדירות; השקעות; מחירים; הכנסה)

023 אומדן היקף פעילות קבוצות הרכישה בשנים 2009-2007
מינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר, ירושלים 2009, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mof.gov.il.

בשנים האחרונות התרחבה תופעת הבנייה למגורים באמצעות קבוצות רכישה. בסקירה זו מוצג אומדן על היקף פעילותן של קבוצות אלו בהתאם לנתוני רשויות המס. בין הממצאים: ב-2007-2002 חל גידול ריאלי חד בשיעור של כ-92% בהיקף רכישות הקרקע (לא כולל קרקע חקלאית) על-ידי יחידים – מ-3.1 מיליארדי ₪ ב-2002 ל-6.2 מיליארדי ₪ ב-2007, בעוד שהיקף רכישות הקרקע על-ידי קבלנים ירד בתקופה זו בשיעור ריאלי של כ-26%; משקל קבוצות הרכישה בסך הדירות החדשות הוא גבוה במיוחד באזור תל-אביב – כ-24% מהדירות ב-2007 וכ-34% מהדירות ב-2008; אחד הגורמים לאטרקטיביות של קבוצות הרכישה באזור תל-אביב הוא הזינוק במחירי הדירות מקבלן – מחיר ממוצע לדירה מקבלן ב-2008 היה 1.9 מיליוני ₪, המהווה גידול נומינלי של 68% לעומת 2002 ושיעור הגידול הגבוה ביותר בהשוואה כלל-ארצית. האזור המדורג שני בהשוואת רמות המחירים ב-2008 הוא אזור השרון, שבו הגיע המחיר הממוצע של דירה לכ-1.2 מיליוני ₪, המהווה גידול נומינלי של כ-37% לעומת 2002, וגם באזור זה בולט הגידול בהיקף הרכישות של קבוצות רכישה. ההכנסה הממוצעת על רוכשי קרקעות באזור תל-אביב ב-2007 היתה גבוהה בכ-30% מזו של הרוכשים ב-2003, וההכנסה הממוצעת של הרוכשים באזור השרון היתה גבוהה בכ-33% מזו של הרוכשים ב-2003.

(שוק הדירות; בנייה; השקעות; מחירים)

024 פעילות תושבי החוץ בשוק הנדל"ן המקומי בשנת 2009
מינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר, ירושלים 2010, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mof.gov.il.

בסקירה שנתית זו מוצגים נתונים בפילוחים שונים בנוגע לפעילותם של תושבי חוץ בשוק הנדל"ן בישראל בשנה החולפת. בין הממצאים: ב-2009 נרכשו כ-2,800 דירות על-ידי תושבי חוץ – ירידה של כ-13% בהשוואה ל-2008, בהמשך לירידה של כ-33% ב-2008; בפלח דירות היוקרה נרשמה ירידה בשיעור של כ-19%; סך השווי הכספי של רכישות תושבי חוץ ב-2009 נאמד בכ-4.3 מיליארדי ₪ (כ-36% בירושלים וכ-26% בתל-אביב), ומתוכו מהווה פלח דירות היוקרה כחמישית; משקל תושבי חוץ בסך הרכישות של דירות למגורים עמד על כ-2.8%; בערים ירושלים, אילת, נתניה ותל-אביב היוו רכישות תושבי חוץ היוו כ-11%-6% מסך הרכישות; בירושלים רכשו תושבי חוץ ב-2009 כ-30% מדירות היוקרה; שיעור רכישת דירות חדשות ירד מכ-40% מכלל הרכישות על-ידי תושבי חוץ ב-2006 לכ-25% ב-2009; על כל דירה שנרכשה על-ידי תושבי חוץ באזור המרכז נמכרו 1.8 דירות על-ידי תושבי חוץ באזור זה; הרצליה היא העיר שבה שילמו תושבי חוץ את המחיר הגבוה ביותר עבור רכישת דירה – מחיר ממוצע של כ-6.7 מיליוני ₪; ב-2009 מכרו תושבי חוץ כ-2,400 דירות – כ-10% יותר מאשר ב-2008.

(שוק הדירות; השקעות; מחירים)

ד. בריאות

פרסומים

025 מצב הבריאות בישראל, 2008: לפי קבוצות גיל
המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, פרסום מס' 322, תל-השומר 2009, 93 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד (ראו: יחידות > מרכז לאומי לבקרת מחלות): www.health.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים על תחלואה, תמותה ומדדי בריאות אחרים לפי שלוש קבוצות גיל: בני 44-18; בני 64-45 ובני 65+. הפרסום מבוסס על מספר מקורות, שבהם: משרד הבריאות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל ועוד. בין הממצאים: ב-2005, סיבת המוות העיקרית בקרב גברים בני 44-20 היתה תאונות (ב-22.8% מהפטירות), ובקרב נשים בנות 44-20 – סרטן (ב-39.2% מכלל הפטירות); ב-2005, שיעור ההיארעות של סרטן השד בקרב נשים יהודיות בנות 64-45 היה 251 ל-100,000 ובקרב נשים ערביות 162.16 ל-100,000; ב-2005, שיעור ההיארעות של סרטן הריאה בקרב גברים יהודים בני 64-45 היה 61.5 ל-100,000 ובקרב גברים ערבים 101.88 ל-100,000; מ-1960 עד 2007 גדלה אוכלוסיית ישראל פי 3.4 ואילו אוכלוסיית בני 65+ גדלה פי 6.6; בקרב בני 75+ סיבות המוות העיקריות היו מחלות לב (23.2%) ומחלות סרטן (19.1%); ב-2007, שיעור הפריון הכולל (מספר הלידות הממוצע הצפוי לאישה בחייה) היה 2.9 (2.8 בקרב יהודיות ו-3.9 בקרב מוסלמיות); ב-2007/8, בקרב בני 44-21, 36.6% מהגברים ו-23.5% מהנשים היו עם משקל עודף; ב-2007/8, 20.6% מהגברים ו-21.2% מהנשים בני 65+ דיווחו שיש להם מחלה כרונית המגבילה אותם מאוד.

(מבוגרים; קשישים; מחלות גופניות; סרטן; תמותה; עישון; יתר-לחץ-דם; השמנת-יתר; סוכרת; אוסטיאופורוזיס; מחלות כרוניות; מוגבלויות; בריאות הנפש; בדיקות רפואיות)

026 מצב הבריאות בישראל, 2008: מדדים נבחרים לכלל האוכלוסייה
המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, פרסום מס' 323, תל-השומר 2009, 59 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד (ראו: יחידות > מרכז לאומי לבקרת מחלות): www.health.gov.il.

בפרסום זה מובא מידע עדכני על מצב הבריאות של האוכלוסייה בישראל, והוא כולל השוואות בין-לאומיות. מקורות המידע ששימשו לעריכת הפרסום הם מאגרי מידע לאומיים (קובץ סיבות המוות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רישום הסרטן הלאומי ועוד), סקרים לאומיים (סקרי INHIS ו-KAP של המרכז הלאומי לבקרת מחלות ועוד), מאגרי המידע "Health for All ו-"דוח הבריאות העולמי" של ארגון הבריאות העולמי ועוד. הפרסום מורכב מתשעה פרקים, לפי הפירוט הבא: מאפיינים דמוגרפיים של האוכלוסייה; תנועה טבעית; סיבות מוות עיקריות; מגמות בתמותה; תמותה – השוואות בין-לאומיות; סרטן – היארעות ותמותה; התנהגויות הקשורות לבריאות; כיסוי חיסונים; מדדים כלכליים (ההוצאה הלאומית לבריאות). בין הממצאים: שיעורי התמותה מסרטן וממחלות לב וכלי הדם הם נמוכים יחסית בישראל, וכך גם שיעורי התמותה עקב פגיעות חיצוניות; סרטן השד הוא סוג הסרטן השכיח ביותר בישראל (15.9% מכלל המקרים החדשים של סרטן), ולאחריו סרטן המעי הגס והחלחולת (14.4%); בקרב גברים, 19.7% מהלוקים בסרטן לוקים בסרטן הערמונית, ובקרב נשים, 30.8% מהלוקות בסרטן לוקות בסרטן השד; כ-30% מההוצאה הלאומית לבריאות בישראל ממומנים מתקציב המדינה וכ-42% על-ידי משקי הבית.

(אוכלוסייה; פריון [ילודה]; תוחלת חיים; תמותה; תמותת תינוקות; מומים מלידה; נכות; מחלות לב וכלי הדם; מחלות זיהומיות; סרטן; איידס; קצרת; עישון; שימוש בסמים; שתיית אלכוהול; תזונה; כולסטרול; יתר-לחץ-דם; השמנת-יתר; בריאות הפה; בריאות תעסוקתית; ספורט; הוצאה לאומית; בדיקות רפואיות; חיסונים; תאונות; פציעות; התאבדות; רצח)

027 פלד-לויתן, תמר; בלאו, שרון (עורכות):
טיפול כלייתי חליפי בישראל, 2007-1990
המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, פרסום מס' 324, תל השומר 2009, 98 עמ', בשיתוף עם האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד (ראו: יחידות > מרכז לאומי לבקרת מחלות): www.health.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתוני היארעות והימצאות של החולים שקיבלו טיפול כלייתי חליפי (דיאליזה) בישראל ב-2007-1990. הנתונים מבוססים על רישום פרטני של המטופלים, המדווח על-ידי היחידות המטפלות למרכז הלאומי לבקרת מחלות של משרד הבריאות ועל נתונים הנאספים אחת לשנה מכל יחידות הדיאליזה בישראל על-ידי ה-Israel Renal Registry של האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם. הפרסום מורכב משמונה פרקים, כדלקמן: מבוא; הגדרות; טיפול כלייתי חליפי – היארעות יום 1 (מקרים חדשים בשנה); טיפול כלייתי חליפי – הימצאות; השתלות; נתוני האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם; הישרדות; השוואות בין-לאומיות. בין הממצאים: ב-2007-1990 חלה עלייה הדרגתית במספר ובשיעור החולים החדשים שנזקקו לטיפול כלייתי חליפי (היארעות יום 1) מ-11.3 ל-100,000 תושבים ב-1990 ל-19.3 ב-2007 (עלייה של 70.9% – מ-527 חולים ב-1990 ל-1,388 חולים ב-2007); הגיל הממוצע של חולים חדשים עלה מ-55.6 ב-1990 ל-64.6 ב-2007 (10.4 שנים בקרב נשים ו-8.3 שנים בקרב גברים); מספר החולים שנמצאו בטיפול בסוף כל שנה עלה ב-208% – מ-1,558 ב-1990 ל-4,800 ב-2007; מספר החולים החיים עם כִּלְיָה מושתלת מתפקדת בסוף כל שנה עלה מ-380 ב-1990 ל-2,723 ב-2007.

(מחלות אורולוגיות; דיאליזה)

028 ACSIS 2008 – Acute Coronary Syndrome Israeli Survey: March 15 - May 15 2008, National Survey - Survey Findings and Temporal Trends
Israel Center for Disease Control (ICDC), Ministry of Health, Publication No. 319, Tel-Hashomer 2009, 121 pages, in cooperation with the Israel Heart Society and the Israel Society for the Prevention of Heart Attacks. The publication appears on the Center's Website: http://www.health.gov.il/Download/pages/ACSIS_2008_111109.pdf.

בפרסום זה מוצגים ממצאים מהסקר הלאומי הדו-שנתי התשיעי על תסמונת כלילית חדה (תכ"ח – ACS), שנעשה בכל היחידות לטיפול נמרץ לב בישראל. זאת, במטרה להעריך את מגמות התחלואה בתכ"ח בישראל. המידע מתייחס לכל החולים שאושפזו במחלקות הלב וביחידות לטיפול נמרץ לב ב-26 מרכזים רפואיים שפעלו בישראל במרס-מאי 2008. הפרסום מורכב מהפרקים הבאים: תכ"ח לפי רישום הפעילות החשמלית של הלב (א.ק.ג.) בעת הקבלה לאשפוז; תכ"ח לפי האבחון בעת השחרור מאשפוז; תכ"ח לפי מגדר; תכ"ח לפי קבוצות אוכלוסייה; מגמות בתחלואת תכ"ח – 2008-2000. בסוף הפרסום מצורף שאלון הסקר. בין הממצאים: במרס-מאי 2008 אושפזו 1,763 חולים עם תכ"ח, וכ-66% מהם היו בקבוצת הגיל 75-50; 79.4% מהחולים היו גברים, שגילם החציוני היה 61.4, ו-20.6% מהחולים היו נשים, שגילן החציוני היה 70.6; 16.8% מהגברים היו מתחת לגיל 50, לעומת 6.6% מהנשים; גורמי הסיכון העיקריים למחלה הם עודף שומנים בדם – דיסליפידמיה (74.6%), יתר-לחץ-דם (59.2%), עישון בהווה (38.9%), היסטוריה משפחתית (26.8%) ועישון בעבר (21%); 80% מהחולים אובחנו בעת השחרור עם אוטם חד בשריר הלב (Acute Myocardial Infarction) ו-20% עם תעוקת חזה בלתי-יציבה (Unstable Angina Pectoris).

(מחלות לב וכלי הדם; יתר-לחץ-דם; סוכרת; עישון; טיפול רפואי; גורמי סיכון)

029 מב"ת צעיר: סקר מצב בריאות ותזונה לאומי ראשון לתלמידי כיתות ז-י"ב, 2004-2003, חלק ב' – מה אוכלים הצעירים
המרכז הלאומי לבקרת מחלות ושירותי המזון והתזונה, משרד הבריאות, פרסום מס' 311, תל-השומר 2009, 204 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il (ראו: יחידות ◄ מרכז לאומי לבקרת מחלות).

סקרי מצב בריאות ותזונה לאומיים (מב"ת) נערכים במדינות רבות לפי המלצות ארגון הבריאות הלאומי (WHO) וארגון המזון והחקלאות (FAO). בישראל הוחל בעריכת סקר זה ב-1999, והסקר הראשון נעשה בקרב בני 64-25. ב-2003/04 נערך סקר "מב"ת צעיר", בקרב תלמידי כיתות ז'-י"ב (לא כולל תלמידי פנימיות, בתי-ספר פרטיים ותלמידי החינוך העצמאי), שמטרותיו היו: הערכת הצריכה התזונתית היומית הממוצעת של ילדים ובני נוער; אפיון הרכב הארוחות; הערכת החשיפה היומית הממוצעת למזהמי מזון; הערכת השכיחות של רגישויות למזון ואפיוניהן; בדיקת ההתאמה בין הצריכה התזונתית לבין ההמלצות התזונתיות המקובלות ואיתור אוכלוסיות בסיכון; הערכת הידע והעמדות של ילדים ובני נוער בנושאי תזונה ובריאות; הערכת היקף השימוש בשירותי בריאות; הערכת שכיחות ההרגלים הקשורים לבריאות; בדיקת מבנה הגוף של ילדים ובני נוער (מסת הגוף, היקף המותניים וכו'); הרכבת שאלון ישראלי לתכיפות צריכת מזון (Food Frequency Questionnaire) לילדים ולבני נוער. בפרסום הנוכחי מוצגים ממצאים מסקר זה, תוך התמקדות בסוגי המזונות שאוכלים הילדים ובני הנוער ובהרכב התזונתי של מזונות אלו. בנספח לפרסום מוצג שאלון הסקר. על חלק א' של סקר זה ראו חוברת 146, פריט 210.

(תזונה; תלמידים; מזון; דיאטה; השמנת-יתר; בריאות גופנית; בריאות השן; תרופות; ספורט; פעילויות פנאי; עישון; שתיית אלכוהול; הרגלי אכילה; דימוי גוף)

030 קידר, ניר; חורב, טוביה (עורכים):
חוק ביטוח בריאות ממלכתי: קובץ נתונים סטטיסטיים, 2009-1995
האגף לכלכלה וביטוח בריאות, משרד הבריאות, ירושלים 2010, 61 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il.

פרסום זה מהווה המשך לסדרת פרסומים בנושא חוק ביטוח בריאות ממלכתי של האגף לכלכלה וביטוח בריאות שבמשרד הבריאות. הנתונים המופיעים בפרסום הנוכחי מתייחסים להיבטים כספיים, מינהליים וביטוחיים של קופות החולים והמבוטחים בהן. מקורות המידע המרכזיים לנתונים אלה הם המוסד לביטוח לאומי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד הבריאות. בין הממצאים: מתוך כ-7,371,600 מבוטחי קופות החולים בסוף שנת 2009, 52.7% השתייכו ל"שירותי בריאות כללית" (לעומת 62.2% ב-1995), 9.2% ל"לאומית" (9.2%), 24.5% ל"מכבי" (19.5%) ו-13.5% ל"מאוחדת" (9.1%); ב"כללית" נמצא הריכוז הגבוה ביותר של בני 55 ומעלה (23% ב-2009 לעומת 21.1% ב-1995) והשיעור הנמוך ביותר של בני 14-0 (26.4% ב-2009 לעומת 29.5% ב-1995); שיעור הגידול הגבוה ביותר במספר המבוטחים בשנים 2009-1996 היה ב"מאוחדת" (111%) והנמוך ביותר ב"כללית" (15.7%); חל גידול ניכר בשיעור המבוטחים בשירותי בריאות נוספים ("ביטוח משלים") מתוך כלל המבוטחים – מ-45.8% ב-1999 ל-74.4% ב-2009, כאשר שיעור המבוטחים הגבוה ביותר הוא ב"מכבי" (87.8%) והשיעור הנמוך ביותר הוא ב"לאומית" (66.8%). במסגרת הפרסום מוצגים גם ממצאים מסקרים שערך מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל בשנים שונות בנושא שביעות רצון הלקוחות משירותי קופות החולים.

(ביטוח בריאות ממלכתי; קופות חולים; ביטוח רפואי משלים; עלויות; גמלאות; הכנסה)

031 נציב קבילות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי: דו"ח מס' 8, לשנים 2008-2007
משרד הבריאות, ירושלים 2009, 198 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות: www.health.gov.il (ראה: יחידות ◄ נציבת קבילות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי).

דו"ח זה, המסכם את פעילותה של נציבות הקבילות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנים 2008-2007,.מורכב השנה משלושה פרקים, כדלקמן: פעילות הנציבות בשנים 2008-2007; מבחר תלונות והטיפול בהם; נתונים מספריים והתפלגותם. בנספחים לדו"ח מתוארים מבנה הנציבות, סמכויות הנציב/ה, אכיפת החלטות ועוד. בין הממצאים: ב-2007 התקבלו בנציבות 7,920 קבילות – 23% מהן נמצאו מוצדקות, 41% נמצאו לא-מוצדקות (לא נמצאה הצדקה או שהשירות אינו כלול בסל), לגבי 14% הבעיה באה על פתרונה או שניתן מידע / הכוונה לפונה, וב-22% קבילות לא ניתנה הכרעה (לא בסמכות הנציבות או שלא נמסר די מידע); ב-2008 התקבלו 9,544 קבילות – 24% מהן נמצאו מוצדקות, 39% לא-מוצדקות, לגבי 17% הבעיה באה על פתרונה או שניתן מידע / הכוונה לפונה, וב-20% לא ניתנה הכרעה; הנושאים העיקריים של הקבילות היו סל השירותים, בחירת נותן השירותים, איכות השירות ושירותי בריאות נוספים; כ-70% מהפניות שהתקבלו בשנות הדו"ח היו בנושא סל השירותים, ועניינן של כ-34% מהן היה תרופות.

(ביטוח בריאות ממלכתי; תלונות; שירותי בריאות; קופות חולים; תשלום עבור שירות; טיפול רפואי; תרופות; זכויות החולה; ביטוח רפואי משלים; המוסד לביטוח לאומי;

בתי-חולים)

032 HIV / איידס בישראל - דו"ח אפידמיולוגי תקופתי, 2008-1981
המחלקה לשחפת ואיידס, שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 4 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il (ראה: יחידות ◄ איידס ◄ נתונים אפידמיולוגים).

לקראת יום האיידס הבין-לאומי שחל ב-1/12/2009, פרסמה המחלקה לשחפת ואיידס של משרד הבריאות דו"ח אפידמיולוגי תקופתי על אודות התחלואה באיידס ב-2008-1981. בדו"ח מוצגים, על-פי הנחיות ארגון הבריאות העולמי וארגון האיידס של האו"ם, נתונים על חולים ונשאים לפי מגדר, קבוצות גיל, דרך ההעברה, שנת הדיווח והישרדות/תמותה. בין הממצאים: מ-1981 עד סוף 2008 התגלו בישראל 5,751 מקרים חדשים של נשאי איידס וחולי איידס; במהלך תקופה זו נודע למשרד הבריאות על 1,226 נפטרים או חולים/נשאים שעזבו את ישראל (768 חולים ו-458 נשאים); בסוף 2008 היו רשומים 4,525 אנשים החיים בישראל עם HIV/איידס, וההערכה היא שהמספר מגיע בפועל ל-6,374; ב-2008 דווח על 390 מקרים חדשים של HIV/איידס, ואילו ב-2008-2004 התגלו בממוצע 350 מקרים חדשים בשנה; דרך העברת המחלה המובילה (הן בקרב חולים והן בקרב נשאים) היא "מוצא מארץ נגועה באיידס" ולאחריה "קיום יחסי מין בין גברים"; קבוצת הגיל המובילה בקרב החולים היא 34-25, ואילו בקרב הנשאים היא 34-25 אצל הנשים ו-44-35 אצל הגברים.

(איידס; אפידמיולוגיה)

033 ברחנא, מיכה; אלון, רחל; ליפשיץ, אירנה:
סרטן המעי הגס והחלחולת: עדכון נתוני תחלואה, 2010
רישום הסרטן הלאומי והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד הבריאות (ראו: יחידות ◄ רישום סרטן לאומי): www.health.gov.il.

דו"ח זה, המבוסס על נתוני רישום הסרטן הלאומי, כולל את נתוני המגמות בהיארעות סרטן המעי הגס וסרטן החלחולת ב-2007-1990. בין הממצאים: ב-2007 אובחנו בישראל כ-3,400 חולים חדשים בסרטן המעי הגס והחלחולת; ב-2007 נפטרו מהמחלה כ-1,300 חולים – מקום שני לאחר סרטן הריאה במדרג שכיחות הנפטרים ממחלות ממאירות; שיעורי היארעות סרטן המעי הגס באוכלוסייה היהודית נמצאים במגמת ירידה בשנים האחרונות, ואילו באוכלוסייה הערבית שיעורי התחלואה הם נמוכים יותר אך נמצאים במגמת עלייה – מ-2% מסך החולים ב-1990 לכ-7.4% ב-2008; שיעורי התחלואה בקרב עולים חדשים ממדינות חבר העמים (שעלו בשנים 2000-1989) הם גבוהים יותר מאשר בקרב העולים הוותיקים – 33% יותר בקרב הגברים ו-28% יותר בקרב הנשים; מאז 2003 ישנה מגמת ירידה בשיעורי ההיארעות בקרב הנשים בישראל, בשיעור של כ-6%, ואילו בקרב הגברים חלה ירידה ולאחר מכן עלייה; בשנים האחרונות כ-17% מהחולים המאובחנים בישראל מאובחנים כאשר המחלה בשלב הראשוני.

(סרטן; יהודים; ערביי ישראל; הבדלים בין המינים; עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא])

034 Keinan-Boker, Lital: Vin-Raviv, Neomi; Liphshitz, Irena et al:
Cancer Incidence in Israeli Jewish Survivors of World War II
"JNCI – Journal of the National Cancer Institute", 101: 21 (2009), pp. 1489-1500.

בקרב ישראלים יהודים ממוצא אירופי ישנם שיעורי היארעות גבוהים של כל סוגי הסרטן. רבים מיוצאי אירופה אלו סבלו מרעב וממצבי לחץ קשים במהלך מלחמת העולם השנייה. בעבודה הנוכחית נבדקו שיעורי היארעות סרטן בקרב אוכלוסייה זו. במסגרת העבודה, נבדקה קוהורטה (עֻקְבָּה) של 315,544 ישראלים יהודים שנולדו באירופה ב-1945-1920 ועלו לישראל לפני המלחמה, במהלכה ולאחריה, עד 1989. שיעורי היארעות הסרטן התבססו על נתוני רישום הסרטן הלאומי שבמשרד הבריאות. בין הממצאים: שיעורי היארעות סרטן בכל קבוצות הגיל היו גבוהים יותר באופן מובהק בקרב ילידי אירופה ששהו ביבשת זו בזמן המלחמה בהשוואה לאחרים; שיעורי ההיארעות הגבוהים ביותר בכל סוגי הסרטן היו בקרב ילידי 1945-1940; שיעורי היארעות גבוהים במיוחד של סרטן השד היו בקרב ילידות
1945-1940 ושל סרטן המעי הגס בקרב ילידי וילידות 1939-1935.

(סרטן; יהודים; מוצא עדתי; שואה, ניצולים; מלחמת העולם השנייה; מצבי לחץ)

035 Rozen, Paul; Liphshitz, Irena; Shohat, Tami et al:
Pancreatic Cancer in Israel: The Epidemiology, Possibilities of Prevention, Early Detection and Screening
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 11: 12 (December 2009), pp. 710-713. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

סרטן הלבלב אינו נפוץ בישראל, אך הוא הגורם השלישי לתמותה מסרטן. זאת, בין היתר, בשל חוסר אבחון של המחלה בשלב מוקדם. בעבודה המתוארת במאמר זה נבדקו שכיחותה של המחלה, גורמי הסיכון ושיטות הסריקה הקיימות בישראל. כמו כן, נסקרת פעילותה של החברה הישראלית לסרטן הלבלב. בין הממצאים: מדי שנה מאובחנים בישראל כ-600 חולים חדשים בסרטן הלבלב; ב-2006 דווח לרישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות על 609 חולים חדשים בסרטן הלבלב, ורק 23 מהם היו ערבים; שיעורי היארעות המחלה הם גבוהים יותר בקרב יהודים ילידי אירופה מאשר בקרב ילידי יבשות אחרות, בשני המינים; למרות שיעורי היארעות נמוכים מאוד בקרב ערבים, בשנים האחרונות נצפתה אצלם מגמת עלייה, ואילו בקרב גברים יהודים ממוצא אירופי נמצאה מגמת ירידה; שיעור ההישרדות הממוצע של החולים לאחר חמש שנים מהגילוי הוא כ-5%; גורמי הסיכון העיקריים למחלה הם מין גברי, הזדקנות, השמנת-יתר, סוכרת, עישון טבק, צריכה גבוהה של בשר מטוגן/צלוי/מעובד ולקות כרונית בדלקת הלבלב.

(סרטן; אפידמיולוגיה)

036 הפסקות הריון על-פי חוק: 2008-1990
שירותי מידע ומחשוב, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 43 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.health.gov.il (ראו: יחידות ◄ אגף מידע ומחשוב, תחום מידע).

פרסום זה בא בהמשך לסדרת פרסומים של משרד הבריאות בנושא הפסקות הריון המתבצעות באישור הוועדות להפסקת הריון, הפועלות בהרשאת המשרד. הפרסום כולל את הנושאים הבאים: מגמות בפעילות הוועדות להפסקת הריון, 2008-1990 - בהתאם לדיווח החודשי למשרד הבריאות על מספר הפניות לוועדות, מספר אישורי הוועדות ומספר הפסקות ההריון בפועל לפי סעיפי החוק; הפסקות הריון לפי שבוע ההריון; הפסקות הריון מאוחרות (לאחר השבוע ה-23 להריון); הפסקות הריון באמצעות מיפג'ין (עד השבוע ה-7 להריון, כולל); פעילות הוועדות לפי בעלות המוסד; אישורי הוועדות להפסקת הריון לפי גיל האישה, 2007-2000; השוואות בין-לאומיות. בנספח לפרסום מוצגת רשימת הוועדות להפסקת הריון. ב-2008 היו 20,782 פניות לוועדות להפסקת הריון, וכ-99% מהן אושרו. בסך הכל בוצעו 19,594 הפסקות הריון ב-2008 בהתאם לאישורי הוועדות. 54% מהפסקות ההריון נעשו לאור סעיף 2 בחוק: "ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מגילוי עריות או שהוא מחוץ לנישואין". הפסקות הריון מאוחרות, לאחר השבוע ה-23 להריון, נעשו רק בכ-1% מהמקרים.

(הריון; הפלות)

037 מינהל הסיעוד: דו"ח 2008 ויעדי 2009
מינהל הסיעוד, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 35 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד (ראו: יחידות > מינהל הסיעוד): www.health.gov.il.

בדו"ח שנתי זה נסקרת פעילותו של מינהל הסיעוד ב-2008, ומוצגים עיקרי תכנית העבודה
ל-2009. הדו"ח מורכב מארבעה פרקים, כדלקמן: יישום יעדי שנת 2008; תכנית העבודה לשנת 2009; כוח-האדם בסיעוד; העמקה בנושאים נבחרים (פיתוח מקצועות עזר ברפואה; "קמפיינים" לגיוס אחיות). בין הממצאים: בסוף 2008 היו רשומות 55,844 אחיות (מהן 41,636 עד גיל 60), ומתוכן 41,050 היו אחיות מוסמכות; 78% מהאחיות עד גיל 60 היו מוסמכות; שיעור האחיות עד גיל 60 ל-1,000 נפש עלה מ-4.9 ב-2000 (3.1 מוסמכות ו-1.8 מעשיות) ל-5.6 ב-2008 (4.4 מעשיות ו-1.2 מעשיות); ב-2008 ניתנו 1,675 רישיונות חדשים בסיעוד – 1,588 לאחיות מוסמכות ו-87 לאחיות מעשיות; ב-2008 סיימו 779 בוגרים קורסים על-בסיסיים, שהתחומים המובילים בהם היו טיפול נמרץ משולב (222), רפואה דחופה (117) ומיילדות (74); ב-2008 עברו 545 אחיות הסבה מקצועית מאחיות מעשיות לאחיות מוסמכות.

(אחים [סיעוד]; הכשרה בסיעוד; כוח-אדם רפואי; סטודנטים)

038 שטרוך, נעמי; שרשבסקי, יחיאל; נאון, דניז ואחרים:
אנשים עם בעיות נפשיות קשות בישראל: ראייה משולבת של מערכות השירותים
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 09-549, ירושלים 2009, 300 עמ', בשיתוף עם שירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

מטרתו של מחקר זה היתה ליצור בסיס נתונים רחב ואינטגרטיבי שיתרום לשיפור השירותים הקיימים לנפגעי נפש בקהילה ולתכנון עתידי של שירותים אלה. זאת, כדי לתת מענה הולם יותר לצורכיהם של אנשים עם בעיות נפשיות קשות ולאפשר להם לחיות חיים עצמאיים ככל האפשר בקהילה. במסגרת המחקר, שולב מידע ברמה פרטנית מקובצי נתונים מינהליים של המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות ומשרד הרווחה. בסיס נתונים זה אִפְשֵׁר ליצור קובץ משולב רב-שנתי של נתוני אנשים המוכרים במערכות, מאפייניהם והשירותים שהם מקבלים. כדי לשמור על סודיות המידע הפרטני, בוצעה הצפנה של הנתונים, בשיתוף פעולה עם הלמ"ס. הדו"ח מורכב משני חלקים: א) מערכות השירותים לאנשים עם בעיות נפשיות קשות – סקירת הזכאים לשיקום על-פי חוק, השירותים הקיימים, הקשר שבין המערכות, סוגיות בפיתוח מערכת השיקום, הרפורמות שנעשו במערכת בריאות הנפש בשנים האחרונות ועוד; ב) אנשים עם בעיות נפשיות קשות – מספרם של נפגעי הנפש המוכרים במערכות השונות, מאפייניהם, הקשר שלהם עם שירותי השיקום, שינויים במספר מקבלי השיקום במערכות השונות במשך השנים, זיהוי קבוצות-יעד פוטנציאליות לשיקום (בעלי בעיות נפשיות קשות – מספרם מוערך בכ-160,000-120,000 איש) ובחינת הבדלים בקבלת שירותים לפי מחוזות ולפי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים של המטופלים.

(שירותי בריאות הנפש; נכות נפשית; טיפול בקהילה; הספקת שירותים; שיקום; קצבת נכות)

039 שמש, ענת; נקמולי-לוי, דיאנה:
אנשים עם מוגבלויות בקהילה
האגף לכלכלה וביטוח בריאות, משרד הבריאות, ירושלים 2009, 36 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד (ראו: יחידות > האגף לכלה וביטוח בריאות): www.health.gov.il.

מטרותיה של עבודה זו, המבוססת על נתוני סקר הבריאות הלאומי ל-2003/04, היו: תיאור מאפייניהם הסוציו-דמוגרפיים של אנשים עם מוגבלות; בחינת הקשר שבין מוגבלות פיסית לבין תחלואה גופנית ונפשית; בדיקת הקשר שבין מוגבלות גופנית לבין התנהגויות בריאותיות; בחינת פערים חברתיים-כלכליים בקרב אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות. בסקר רואיינו 4,859 בני 21+ מהאוכלוסייה הקבועה בישראל (גרים בקהילה). בין הממצאים: 18% מהאוכלוסייה הבוגרת הוגדרו כבעלי מוגבלות גופנית בתפקוד היום-יומי – 20.6% מהנשים, 15.7% מהגברים, 24% מהערבים, 17% מהיהודים, 40% מבעלי רמת השכלה של עד 9 שנות לימוד, 12% מבעלי רמת השכלה של 13 שנות לימוד ומעלה, 24% מהגרים בישובים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה, 13% מהגרים בישובים ברמה חברתית-כלכלית גבוהה, 9.5% מהמועסקים ו-16% מהשייכים לכוח העבודה אך לא מועסקים; הימצאות שלוש מחלות כרוניות או יותר דווחה על-ידי 24% מהמוגבלים ו-30% מהמוגבלים מאוד; בעיות שינה דווחו על-ידי כ-61% מהמוגבלים וכ-68% מהמוגבלים מאוד, לעומת כ-23% מהלא-מוגבלים; 28% מהמוגבלים ו-32% מהמוגבלים מאוד דיווחו כי אושפזו בשנה שקדמה לראיון; אנשים עם מוגבלות ביקרו 17 פעמים בשנה בממוצע אצל רופא משפחה ו-10 פעמים בשנה בממוצע אצל רופא מומחה/יועץ; השמנת-יתר נמצאה אצל רבע מהמוגבלים לעומת 13% מהלא-מוגבלים.

(מוגבלויות; בריאות גופנית; בריאות הנפש; השמנת-יתר; עישון; הפרעות שינה; מחלות כרוניות; ספורט; תעסוקה; שירותי בריאות; בדיקות רפואיות; ביטוח בריאות)

040 Iecovich,Esther; Carmel, Sara:
Differences in Accessibility, Affordability, and Availability (AAA) of Medical Specialists Among Three Age-Groups of Elderly People in Israel
Journal of Aging and Health", 21: 5 (2009), pp. 776-797"

קשישים מרבים להשתמש בשירותי בריאות בשכיחות הרבה יותר גבוהה מאשר צעירים, אך סיבות שונות מגבילות את יכולתם להשתמש בשירותים אלה. במחקר זה נבדקו בעיות הנגישות של הקשישים לשירותי הבריאות, ובמיוחד לשירותים של רופאים מומחים, כולל העלויות של שירותים אלה. במסגרת המחקר, נערכו ראיונות פנים אל פנים עם מדגם של 1,255 משיבים, אשר חולקו לשלוש קבוצות גיל: 75-65, 89-76 ו-90 ומעלה. בין הממצאים: כשליש מהמשיבים דיווחו כי נתקלו בקשיים להגיע לרופא מומחה; בני 90 ומעלה סבלו יותר מקשיי נגישות מאשר מקשיים הנובעים ממצוקה כלכלית בהשוואה ליתר הנבדקים; בני 89-76 נתקלו בקשיי זמינות של השירותים יותר מאשר שתי הקבוצות האחרות. בסוף המאמר מובאות המלצות לשיפור הנגישות.

(קשישים; שירותי בריאות; רופאים מומחים; בדיקות רפואיות; עלויות)

041 Iecovich, Esther; Carmel, Sara:
Health and Functional Status and Utilization of Health Care Services among Holocaust Survivors and their Counterparts in Israel
[Archives of Gerontology and Geriatrics", [Epub ahead of print".

מטרותיה של עבודה זו היו לבדוק את ההבדלים במצב הבריאותי, במצב התפקודי ובמידת השימוש בשירותי הבריאות בין ניצולי שואה לבין קשישים בני גילם שאינם ניצולי שואה, ולבחון האם מצבו של ניצול שואה יכול להוות גורם ניבוי מובהק למצב בריאותי, למצב תפקודי ולניצול שירותי בריאות. במסגרת העבודה נערכו ראיונות עם 1,255 איש, ש-272 מהם היו ניצולי שואה. המידע שנאסף כלל נתונים לגבי הערכת בריאות עצמית, מחלות נלוות, רמת תפקוד (ביצוע פעולות יומיומיות) שימוש בשירותי בריאות (כולל אשפוז), גיל, מגדר, רמת השכלה, מצב משפחתי, משך השהות בישראל והאם הם ניצולי שואה. בין הממצאים: מצבם הבריאותי של ניצולי שואה היה רע יותר, והם סבלו יותר ממחלות כרוניות לעומת עמיתיהם; ניצולי שואה ביקרו יותר אצל רופאי משפחה ואחיות במרפאה וקיבלו יותר שירותים רפואיים בביתם לעומת עמיתיהם; לא נמצאו הבדלים מהותיים בין שתי הקבוצות בשימוש בשירותי בריאות אחרים - ביקורים אצל רופאים מומחים, ביקורים בחדרי מיון ואשפוז; ניצולי שואה שוהים יותר בביתם בהשוואה לקשישים שאינם ניצולי שואה, עקב רמת תחלואה גבוהה יותר ורמת מוגבלויות גבוהה יותר, ולכן הם מקבלים יותר שירותים בבית, המקזזים את השימוש בשירותי בריאות אחרים.

(ניצולי שואה; קשישים; שירותי בריאות; אשפוז; מחלות כרוניות; מוגבלויות; טיפול רפואי)

042 Shmotkin, Dov; Lerner-Geva, Liat; Blumstein, Tzvia et al:
Profiles of Functioning as Predictors of Mortality in Old Age: The Advantage of a Configurative Approach
Archives of Gerontology and Geriatrics", Vol. 51: 1 (July 2010), pp. 68-75".

מטרתו של מחקר זה היתה להציג פרופיל תפקודי של הזקן בישראל, המאפיין את מצבו לפי שלושה תחומים עיקריים: התחום הפיסי (פעילויות בחיי היום-יום), התחום הקוגניטיבי (זיכרון, ריכוז והתמצאות) והתחום הרגשי (תסמינים של דיכאון). זאת, תוך נטרול מאפיינים סוציו-דמוגרפיים ומשתני בריאות. כן נבחנה יעילותו של המודל בניבוי תמותה. במסגרת המחקר, נותחו הנתונים של שתי קבוצות של ישראלים קשישים בני 75 ומעלה – 1,200 איש ב-1989 ו-421 איש ב-1999, שהתגוררו בקהילה. נבדקים אלה חולקו לשמונה קבוצות (פרופילים) לפי רמות התפקוד שלהם בשלושת התחומים הללו. נמצא, כי המודל יעיל בניבוי תמותה לפי המאפיינים התפקודיים, הקוגניטיביים והנפשיים של הקשיש, כשהתפקוד הפיסי היה הגורם המשמעותי ביותר.

(קשישים; מוגבלויות; כושר קוגניטיבי; זיכרון; בריאות הנפש; רווחה רגשית; ניבוי; תמותה)

043 Srygley, Jennifer M.; Herman, Talia; Giladi, Nir; Hausdorff, Jeffrey M.:
?Self-Report of Missteps in Older Adults: A Valid Proxy of Fall Risk
Archives of Physical Medicine and Rehabilitation", 90: 5 (May 2009), pp. 786-792".

מטרותיו של מחקר זה היו לבחון את הקשר שבין מעידות לבין נפילות בקרב קשישים ולנסות לאתר גורמי סיכון הקשורים למעידות ולנפילות. במחקר השתתפו 266 בני 90-70, בריאים, ללא פגיעה קוגניטיבית, המתגוררים בקהילה והיכולים ללכת באופן עצמאי. במשך כשנה, נבדקו אצל המשתתפים צורת ההליכה, תפקוד מוטורי, שמירה על שיווי משקל ותפקוד קוגניטיבי. על המשתתפים היה לרשום ביומן מיוחד כל אירוע של מעידה או נפילה ומאפייניו. בין הממצאים: 20.7% מהמשתתפים דיווחו כי מעדו לפחות פעם אחת במהלך השנה, ו-25.6% דיווחו כי נפלו לפחות פעם אחת; משתתפים שדיווחו על מספר מעידות במהלך השנה דיווחו בשיעור גבוה גם על נפילות; בקרב אלה שנפלו מספר פעמים, מעידות היו נפוצות יותר ביחס של 3 ל-1 לעומת הנפילות; מעידות נמצאו קשורות לציונים גבוהים יחסית בסולם הדיכאון הגריאטרי ובסולם לרמת החרדה, אך לא נמצא קשר בין היארעות המעידות לבין גורמי סיכון ידועים לנפילות, כגון צורת הליכה ותפקוד קוגניטיבי.

(קשישים; נפילות; כושר קוגניטיבי)

044 Press, Yan; Margulin, Tzila; Grinshpun, Yakov et al:
The Diagnosis of Delirium among Elderly Patients Presenting to the Emergency Department of an Acute Hospital
Archives of Gerontology and Geriatrics", 48: 2 (March 2009), pp. 201-204".

תופעת הדליריום (בלבול שכלי הקשור למחלה גופנית, העשוי להתבטא בחוסר התמצאות, בהזיות או באי-שקט קיצוני) היא תופעה שכיחה בקרב קשישים המגיעים לאשפוז במחלקות לרפואה דחופה. למרות שתופעה זו נמצאה קשורה למשך אשפוז ממושך יותר, לשיעור גבוה של אשפוז מוסדי ולשיעור גבוה יותר של תמותה, היא אינה מאובחנת לעתים קרובות על-ידי הרופאים במחלקות אלו. במחקר הנוכחי נסקרו תיקיהם הרפואיים של 319 קשישים בני 65 ומעלה שאושפזו במחלקה לרפואה דחופה של בית-החולים "סורוקה" שבבאר-שבע, במטרה לבדוק מה היו שיעורי האבחון של דליריום בקרב חולים אלה והאם בוצעה להם הערכה מנטלית. נמצא, כי באף אחד מתיקי החולים לא נרשם אבחון של דליריום. עוד נמצא, כי רק 12.5% מהחולים עברו הערכה מנטלית על-ידי הרופאים במחלקה לרפואה דחופה. נתון נמוך זה מיוחס על-ידי החוקרים לעומס העבודה הרב המוטל על הרופאים ולהיעדר הכשרה מספקת בנושא זה לרופאים העובדים במחלקה לרפואה דחופה. המלצות החוקרים הן לספק לרופאים הדרכה נאותה בנוגע לביצוע הערכה מנטלית ולשלב במחלקה לרפואה דחופה רופא מומחה בגריאטריה.

(קשישים; דליריום; אשפוז; חדר מיון)

045 Ayalon, Liat:
Beliefs and Practices Regarding Alzheimer's Disease and Related Dementias among Filipino Home Care Workers in Israel
Aging & Mental Health", 13: 3 (May 2009), pp. 456-462".

בעשורים האחרונים התרחבה תופעת ההסתייעות במטפלים זרים לשם טיפול ביתי בקשישים במדינות המפותחות. מחלת האלצהיימר ותופעות דמנטיות נוספות הן שכיחות בקרב אוכלוסיית הקשישים. במחקר המתואר במאמר זה נבדקו עמדותיהם ואמונותיהם של מטפלים פיליפיניים בישראל בנוגע למחלה. המחקר נעשה ב-2007-2006, והוא כלל סקר בקרב 184 מטפלים וראיונות איכותניים עם 29 מטפלים. בין הממצאים: כ-30% מהמטפלים החזיקו באמונות שאינן תואמות את הידע המדעי על המחלה; מטפלים שלא קיבלו מידע מספק על מצבו הרפואי של המטופל נטו להחזיק באמונות שגויות יותר מאשר מטפלים שהיה להם די מידע; בראיונות האיכותניים דיווחו המטפלים כי הם משתמשים בטכניקות התנהגות אינטואיטיביות בטיפולם בקשישים הלוקים במחלה; על אף שכיחותן של כמה אמונות שגויות בקרב המטפלים נמצא, כי שיטות הטיפול האינטואיטיביות תואמות את הפרדיגמה המדעית. בסוף המאמר מובאות המלצות בנוגע לעידוד המטפלים להמשיך לפעול באופן אינטואיטיבי, אך עם זאת מודגש הצורך בקבלת מידע מרבי בנוגע למצבו הרפואי ולצרכיו של החולה.

(קשישים; אלצהיימר; דמנציה; טיפול בית סיעודי; עובדים זרים; פיליפינים)

046 Kaplan, Giora; Glasser, Saralee; Goldbourt, Uri et al:
Depression among Arabs and Jews in Israel: a Population-Based Study
[Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology", [Online First".

דיכאון הוא ההפרעה הכרונית השנייה בשכיחותה שבה נתקלים רופאים ראשוניים. גורמי סיכון לדיכאון הם בעיקר משתנים פסיכו-חברתיים ובריאותיים. במחקר זה, שנעשה על-ידי חוקרים ממכון גרטנר בשיתוף עם שירותי בריאות כללית ועם הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב, נבדקה שכיחות תסמיני דיכאון בקרב יהודים לעומת ערבים מוסלמים בישראל, ונבדק קשר אפשרי למשתנים דמוגרפיים, משתנים חברתיים-כלכליים ומשתנים בריאותיים. במחקר נכללו 872 נבדקים, אשר חולקו באופן שווה לפי מאפייני מוצא אתני, מגדר וקבוצות גיל. תסמיני הדיכאון נמדדו על-פי סולם שפותח במחלקה לפסיכיאטריה של אוניברסיטת הרווארד – Harvard Department of Psychiatry National Depression Screening Day Scale – HANDS. בין הממצאים: שכיחותם של תסמיני דיכאון בקרב הערבים המוסלמים נמצאה גבוהה פי 2.5 מאשר בקרב היהודים; תסמיני דיכאון היו שכיחים יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים ובקרב מבוגרים יותר מאשר בקרב צעירים; לאחר פיקוח על כל המשתנים שנחקרו, לא נמצא קשר משמעותי בין מוצא אתני להיארעות דיכאון, אולם נמצא קשר לרמת השכלה נמוכה.

(דיכאון; ערביי ישראל; יהודים)

047 Lurie, Ido:
Psychiatric Care in Restricted Conditions for Work Migrants, Refugees and Asylum Seekers: Experience of the Open Clinic for Work Migrants and Refugees, Israel 2006
"Israel Journal of Psychiatry", 46: 3 (2009), pp. 172-181. The article appears also on the Journal's Website: www.psychiatry.org.il/journal.

החל בסוף שנות ה-80', הפכה ישראל למדינת יעד עבור מהגרי עבודה וכן עבור פליטים, קורבנות סחר בבני אדם ומבקשי מקלט. הגירה היא תהליך של אובדן ושינוי, הכרוך בלחץ נפשי-חברתי משמעותי, עם השלכות אפשריות על בריאותו הנפשית של המהגר. עמותת "רופאים לזכויות אדם" מפעילה מרפאה פסיכיאטרית עבור אוכלוסייה זו. במאמר זה מוצגים מאפייני המטופלים במרפאה זו עד 2006, בהסתמך על הרשומות הרפואיות. בין הממצאים: במרפאה טופלו 179 איש, שמתוכם 99 היו נשים; משך השהות הממוצע של המטופלים בישראל היה 4.9 שנים; 44% מהמטופלים היו מאפריקה ו-20% ממזרח-אירופה; לכ-66% מהמטופלים לא היה בן/בת זוג בישראל; האבחונים העיקריים של המטופלים היו תסמונת דחק פוסט-טראומטית (23%), הפרעת הסתגלות (18%) והפרעת דיכאון קשה (15%); נוסף על האבחונים הפסיכיאטריים, ל-36 מטופלים היו מחלות נלוות (תשעה אובחנו כנשאי HIV וארבעה כחולי סרטן); 20 מטופלים (12%) אושפזו לפחות פעם אחת (שיעור גבוה יותר של פליטים ומבקשי מקלט לעומת עובדים זרים); תשעה מטופלים ניסו להתאבד (7 נשים ושני גברים); נמצא קשר מובהק בין אשפוז פסיכיאטרי לבין נסיונות התאבדות. בסוף המאמר מובאות המלצות לטיפול ולהתערבות.

(בריאות הנפש; עובדים זרים; פליטים; הגירה)

048 Ponizovsky, Alexander M.; Grinshpoon, Alexander:
Mood and Anxiety Disorders and the Use of Services and Psychotropic Medication in an Immigrant Population: Findings From the Israel National Health Survey
"Canadian Journal of Psychiatry", 54: 6 (June 2009), pp. 409-419. The article appears on the Journal's Website: http://publications.cpa-apc.org.

מטרתה של עבודה זו היתה להשוות בין שיעורי ההיארעות של הפרעות נפשיות והשימוש בתרופות פסיכיאטריות במשך 12 חודשים בקרב שלוש קבוצות: עולים מברית-המועצות לשעבר, עולים ממדינות אחרות וישראלים וותיקים (חיים בישראל מלפני 1989). העבודה התבססה על נתוני סקר הבריאות הלאומי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ב-2003/2004 בקרב בני 21 ומעלה המתגוררים בקהילה. בין הממצאים: לא נמצא הבדל מובהק בין שלוש הקבוצות לגבי שכיחות הפרעות נפשיות, מצבי חרדה ומצבי רוח (כ-10% מהמשיבים בכל קבוצה דיווחו כי היו להם בשנה האחרונה הפרעות רגשיות, בעיקר מצבי חרדה ומצבי רוח); לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות בפנייה לשירותי בריאות פורמליים ולא-פורמליים בקרב הסובלים מהפרעות נפשיות; נמצא, כי ישראלים וותיקים השתמשו בתרופות פסיכיאטריות פחות מאשר עולים בשתי קבוצות העולים; בשלוש הקבוצות נמצא, כי נשים השתמשו בתרופות פסיכיאטריות יותר מאשר גברים.

(בריאות הנפש; הפרעות נפשיות; הפרעות רגשיות; שירותי בריאות הנפש; תרופות; עולים)

049 Baron-Epel, Orna; Kaplan, Giora:
Can subjective and objective socioeconomic status explain minority health disparities in Israel?
Social Science & Medicine", 69: 10 (November 2009), pp. 1460-1467".

בישראל קיימים הבדלים ברמת הבריאות בין שלוש קבוצות אוכלוסייה עיקריות: יהודים ילידי ישראל, עולים מברית-המועצות לשעבר (שעלו מ-1990 ואילך) וערבים. בעבודה זו נבדק הקשר בין המצב הבריאותי לבין המצב החברתי-כלכלי בקרב קבוצות אלו, ונעשה ניסיון להעריך באיזו מידה מדדים חברתיים-כלכליים אובייקטיביים וסובייקטיביים יכולים להסביר את השוני במצב הבריאות. במסגרת העבודה, נערך סקר בקרב מדגם אקראי של 1,004 איש בני 65-35. שאלון הסקר כלל שאלות על איכות החיים מבחינה בריאותית ומבחינה נפשית ועל המצב החברתי-כלכלי (מדדים אובייקטיביים וסובייקטיביים). בין הממצאים: בריאותן הפיסית של נשים ערביות ושל עולות חדשות נמצאה טובה פחות מבריאותן הפיסית של נשים יהודיות ילידות ישראל; מצבם הנפשי של ערבים ושל עולים חדשים (גברים ונשים) נמצא טוב פחות ממצבם הנפשי של יהודים ילידי ישראל; גברים מועסקים דיווחו על בריאות פיסית ונפשית טובה יותר מאשר גברים לא-מועסקים.

(בריאות גופנית; בריאות הנפש; צברים; ערביי ישראל; עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; מיצב חברתי-כלכלי; איכות חיים)

050 Niskar, Amanda; Baron-Epel, Orna; Garty-Sandalon, Noga; Keinan-Boker, Lital:
Body Weight Dissatisfaction Among Israeli Jewish and Arab Women With Normal or Overweight-Obese Body Mass Index, Israeli INHIS-1, 2003-2004
"Preventing Chronic Disease", 6: 2 (April 2009). The article appears on the Center for Disease Control Website: www.cdc.gov/pcd/issues/2009/apr/08_0118.htm.

בעבודה זו נבדקו הבדלים בחוסר שביעות הרצון ממשקל הגוף בין נשים יהודיות לבין נשים ערביות בישראל, בעלות משקל תקין או הסובלות ממשקל עודף. העבודה התבססה על נתוני סקר הבריאות הלאומי 2003/04 (ראו חוברת 145, פריט 016). במסגרת העבודה, נבדקו נתוניהן של 1,393 נשים בנות 21 ומעלה (1,065 יהודיות ו-328 ערביות). כל המשתנים התבססו על דיווח עצמי של הנשים. בשאלה על שביעות הרצון ממשקל הגוף היה על הנשים לענות מרוצה מאוד / מרוצה/ מרוצה במידה מסוימת / לא מרוצה / מאוד לא מרוצה. בין הממצאים: 39.1% מהנשים היהודיות דיווחו על חוסר שביעות רצון ממשקלן לעומת 29.1% מהנשים הערביות; 67.6% מהנשים היהודיות עם משקל עודף הביעו חוסר שביעות רצון ממשקלן לעומת 44.9% מהנשים הערביות עם משקל עודף (בקבוצת הגיל המבוגרת ההבדלים בשביעות הרצון בין הנשים היהודיות לבין הנשים הערביות היו גדולים במיוחד); 45.9% מהנשים היהודיות עם משקל עודף שדיווחו על חוסר שביעות רצון ממשקלן נקטו דיאטה לשם הורדת משקל או לשם שמירה על המשקל הקיים, לעומת 39.3% מהנשים הערביות. בסוף המאמר נדונים הממצאים ומובאות המלצות.

(נשים; השמנה; דימוי גוף; שביעות רצון; ערביי ישראל; יהודים)

051 Soskolne, Varda; Kaplan, Giora; Ben-Shahar, Ilana et al:
Social Work Discharge Planning in Acute Care Hospitals in Israel: Clients’ Evaluation of the Discharge Planning Process and Adequacy
Research on Social Work Practice", Vol. 20: 4 (July 2010), pp. 368-379".

בעבודה זו נבדק הקשר שבין מאפייני החולים, גורמי אשפוזם והערכת החולים ובני משפחותיהם את תהליך השחרור מבית-החולים לבין הערכתם את מידת התאמתה של תכנית השחרור. במסגרת העבודה, סיפקו עובדים סוציאליים מ-11 בתי-חולים כלליים מידע על 1,426 חולים ששוחררו. כשבועיים לאחר השחרור, העריכו 407 חולים ו-659 בני משפחה את תהליך השחרור (המידע שסופק, מעורבות והשפעה) ואת מידת התאמתו. בין הממצאים: 62% מהחולים ו-77% מבני המשפחה העריכו את תכנית השחרור כמתאימה; משתני תהליך השחרור תרמו יותר להערכת מידת התאמתה של תכנית השחרור מאשר מאפייני החולה והאשפוז; בעיני החולים, הגורמים שנמצאו קשורים למידת התאמה גבוהה של תכנית השחרור היו האגף בבית-החולים, קבלת מידע, רמה גבוהה של מעורבות המשפחה ויעד השחרור; בעיני בני המשפחה, הגורמים החשובים ביותר היו קבלת מידע ומעורבות רבה שלהם ושל החולים. אחת ממסקנות החוקרים היא, שעל העובדים הסוציאליים לערב את החולים ואת בני משפחותיהם באופן פעיל בתכנית השחרור.

(שחרור מבית-חולים; עמדות; שביעות רצון; משפחה; עובדים סוציאליים)

052 דרורי, יעקב; גרבר, יריב:
המהלך הרפואי וההסתגלות הנפשית-חברתית 13-10 שנה לאחר אוטם ראשון בשריר הלב: ממצאים ראשוניים
"הרפואה", 148: 10 (אוקטובר 2009), עמ' 693-688 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נבחנו גורמים סוציו-דמוגרפיים, פסיכולוגיים ורפואיים המשפיעים על השיקום וההסתגלות הנפשית-חברתית של חולי לב בישראל. המדגם כלל 1,521 איש (81% גברים), עד גיל 65, שלקו באוטם ראשון של שריר הלב ב-1992/93. המשתתפים רואיינו חמש פעמים: כשבוע לאחר היארעות האוטם, שלושה עד שישה חודשים לאחר מכן, שנה עד שנתיים לאחר מכן, כחמש שנים לאחר היארעות האוטם וכעשר עד 13 שנים לאחר היארעות האוטם. בראיונות נאסף מידע על מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, נתונים רפואיים, משתנים פסיכולוגיים, מאפייני תעסוקה, מוגבלויות, מאפייני הסתגלות ועוד. כמו כן, נאספו נתונים מתיקי האשפוז, מתיקי המרפאות ומתוצאות בדיקות הלב ובדיקות המעבדה. נתוני תמותה נלקחו ממרשם האוכלוסין. במאמר הנוכחי מוצגים ממצאים מהחלק החמישי של מחקר. בין הממצאים: 28% מהחולים נפטרו עד סוף 2005; 83% לקו באירוע לב אחד לפחות בתקופת המעקב; ניתוח מעקפים (לאחר היארעות האוטם) בוצע בקרב 35% מהחולים; שביעית מהחולים לקו באירוע מוח ושליש לקו בתעוקת בית החזה בעת תקופת המעקב; בקרב 57% מהחולים נמצא יתר-לחץ-דם; 64% מהחולים לא הקפידו על דיאטה נכונה ו-56% לא הקפידו על פעילות גופנית סדירה; 42% מהמעשנים עישנו גם בתקופת הראיון; רק 19% מהחולים השתתפו בתכנית לשיקום לב; 83% מהחולים שעבדו חזרו לעבודה לאחר היארעות האוטם (בסך הכל שיעור המועסקים היה 44%); איכות החיים הקשורה לבריאות נמצאה רעה יותר בקרב נשים לעומת גברים.

(מחלות לב וכלי הדם; חרדה; דיכאון; רווחה רגשית; תמיכה חברתית; שיקום; איכות חיים; סוכרת; יתר-לחץ-דם; כולסטרול; השמנת-יתר; עישון; ספורט; תזונה; מוגבלויות)

053 Arinzon, Zeev; Shabat, Shay; Peisakh, Alexander et al:
Gender Differences Influence the Outcome of Geriatric Rehabilitation Following Hip Fracture
Archives of Gerontology and Geriatrics", 50:1 (January 2010), pp.86-91".

במחקר זה נבדקו הבדלים בין נשים לגברים בהקשר לתוצאות השיקום לאחר שבר בירך. במחקר השתתפו 99 קשישים בני 65 ומעלה (64 נשים ו-35 גברים), שהופנו לשיקום גריאטרי לאחר ניתוח בעקבות שבר בירך. במסגרת המחקר, נבדקו נתוניהם הדמוגרפיים והרפואיים של המטופלים, הסיכונים בניתוח, סוג השבר והטיפול האורתופדי, עוצמת הכאב, מצב הרוח, הכושר הקוגניטיבי והמצב התפקודי לפני ואחרי השיקום הגריאטרי. בין הממצאים: גברים סבלו יותר מנשים מתחלואה נלווית בזמן היארעות השבר; בקרב אלה שהיו במצב רוח דיכאוני במהלך השיקום, גברים החלימו מהר יותר מאשר נשים; שיפור מובהק במצב התפקודי המוטורי נרשם בעת השחרור מהשיקום בשתי הקבוצות, אם כי ציוני הגברים היו גבוהים יותר (נשים נזקקו לעזרה בתנועה יותר מאשר גברים); לא נמצא הבדל מובהק בין שתי הקבוצות באורך השיקום.

(קשישים; ניתוחים; שיקום; הבדלים בין המינים)

054 Goldzweig, Gil; Andritsch, Elisabeth; Hubert, Ayala et al:
How Relevant is Marital Status and Gender Variables in Coping with Colorectal Cancer? A Sample of Middle-Aged and Older Cancer Survivors
Psycho-Oncology", 18: 8 (August 2009), pp. 866-874".

בעבודה זו נבחנה רמת רווחתם/מצוקתם של חולי סרטן המעי הגס (קשישים ואנשים בגיל העמידה), תוך התמקדות בהשפעת מידת תמיכתם/ן של בן/בת הזוג. במחקר נכללו 339 חולים וחולות בסרטן המעי הגס שטופלו בשלושה מרכזים רפואיים מובילים לטיפול בסרטן בישראל. הנבדקים חולקו לשתי קבוצות – נשואים ולא-נשואים (גרושים/אלמנים) – והם מילאו ארבעה שאלונים באופן עצמאי. בין הממצאים: שיעורי המצוקה הגבוהים ביותר נמצאו בקרב גברים לא-נשואים; גברים נשואים דיווחו על שיעורי תמיכה גבוהים יותר באופן מובהק של בת הזוג מאשר נשים נשואות; בקרב חלק מהחולים נמצא מתאם חיובי בין תמיכה רוחנית-דתית לבין תחושת חוסר ישע ופטליזם. ממצאי המחקר תומכים בהשערה הרווחת שנשים מתמודדות טוב יותר עם סרטן לעומת גברים ושנשואים/ות מתמודדים/ות טוב יותר מאשר לא-נשואים/ות. בסוף המאמר נדונות דרכי התערבות מומלצות.

(סרטן; קשישים; מבוגרים בגיל העמידה; דיכאון; התמודדות; תמיכה משפחתית; בני-זוג)

055 Paz, Shlomit; Linn, Shai; Portnov, Boris et al:
Non-Hodgkin Lymphoma (NHL) Linkage with Residence Near Heavy Roads - A Case Study from Haifa Bay, Israel
Health & Place", 15: 2 (June 2009), pp. 636-641"

במחקר זה נבדק הקשר שבין תחלואה בסרטן מסוג לימפומה (גידול ממאיר של קשרי לימפה) שאינו מחלת הודג'קין לבין מגורים בקרבת כבישים סואנים. המחקר התמקד במטרופולין חיפה, והוא נעשה בקרב התושבים היהודים של מטרופולין זה. במסגרת המחקר, קודדו גאוגרפית כתובותיהם של 1,436 חולים אשר חלו במחלה ב-2004-1995 (94.5% מהמקרים בתקופה זו). פיזור מגוריהם של החולים הותאם לצפיפות האוכלוסין הכוללת באזור המחקר. כפי ששוער, נמצא שיעור גבוה יחסית של חולים בקרב תושבים המתגוררים בקרבת כבישים ראשיים לעומת תושבים המתגוררים הרחק מכבישים ראשיים; לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין המינים ובין קבוצות-גיל שונות.

(סרטן; חיפה; זיהום אוויר; תחבורה; כבישים; בריאות הציבור)

056 Rozen, Paul; Liphshitz, Irena; Barchana, Micha:
The Changing Epidemiology of Upper Gastrointestinal Cancers in Israel: Clinical and Screening Implications
European Journal of Cancer Prevention", 18: 3 (June 2009), pp. 191-198"

במדינות מערביות ובאחרונה גם במדינות מתפתחות ישנה ירידה בשיעורי ההיארעות של סרטן הוושט וסרטן הקיבה, אך לצד מגמה זו נצפתה עלייה באדנוקרצינומה (גידול ממאיר של תאי אפיתל בבלוטות) ליד הוושט וכן עלייה בהיארעות סרטן בתחתית הקיבה. בעבודה המתוארת במאמר זה נבדקו המגמות בהיארעות סרטן הוושט וסרטן הקיבה בישראל, בקרב האוכלוסייה היהודית ובקרב האוכלוסייה הערבית. העבודה התבססה על נתוני רישום הסרטן הלאומי לשנים 2005-2000, תוך השוואה למגמות ההיארעות בשנים 2005-1980. בין הממצאים: בקרב גברים יהודים נרשמה עלייה בתחלואה בסרטן הוושט, בעיקר בקרב גברים ילידי אירופה או אמריקה; שיעורי ההיארעות של סרטן הקיבה ירדו במשך השנים, בקרב שני המינים, והשיעורים הגבוהים ביותר של סרטן זה נמצאו בקרב גברים ילידי אירופה או אמריקה; שיעורי היארעות סרטן הוושט באוכלוסייה הערבית הם יציבים לאורך השנים, אך שיעורי ההיארעות בקרב גברים ערבים הם גבוהים פי שלושה מאשר בקרב נשים ערביות (שיעורי היארעות סרטן הקיבה הם גבוהים פי 2 בקרב הגברים); שיעורי היארעות סרטן הקיבה והוושט בישראל, בקרב יהודים וערבים ובקרב שני המינים, הם נמוכים ביחס לרוב המדינות המתפתחות.

(סרטן; אפידמיולוגיה; ערביי ישראל; הבדלים בין המינים; מוצא עדתי)

057 Menczer, Joseph; Chetrit, Angela; Sadetzki, Sigal et al:
The Effect of Symptom Duration in Epithelial Ovarian Cancer on Prognostic Factors
Archives of Gynecology and Obstetrics", 279: 6 (June 2009), pp. 797-801"

מטרתה של עבודה זו היתה לבחון האם קיים קשר בין משך היארעות התסמינים לבין גורמים הקשורים להערכת מהלך המחלה בקרב חולות בסרטן שחלות פולשני. במסגרת העבודה, נאסף מידע מתוך גיליונות הקבלה והשחרור מאשפוז של כל 1,005 החולות שאובחנו בישראל עם סרטן שחלות פולשני בשנים 1999-1994. רק לגבי 371 חולות נרשמו התסמינים, ולגבי 187 חולות נרשם משך ההיארעות. בין הממצאים: התסמין הנפוץ ביותר היה כאב בטן (65.2%); מספר החולות שסבלו משלושה או יותר תסמינים עלה באופן מובהק ככל ששלב המחלה היה מתקדם יותר; לא נמצא קשר מובהק בין משך היארעות התסמינים לבין הגורמים הקשורים להערכת מהלך המחלה.

(סרטן; אבחון רפואי)

058 Bendayan, Daniele; Littman, Klementy; Polansky, Vladimir:
Active Tuberculosis and Human Immunodeficiency Virus Co-infection in Israel: A Retrospective Study
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 2 (February 2010), pp. 100-103. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

שַׁחֶפֶת היא המחלה הנלווית הנפוצה ביותר בקרב חולי איידס והיא הגורם המוביל לתחלואה ולתמותה בקרב חולים אלה. בעבודה המתוארת במאמר זה נבדקו מאפייניהם של החולים שלקו בשתי המחלות גם יחד, שאושפזו במחלקה למחלות ריאה ושחפת שבבית-החולים "שמואל הרופא" ב-2006-2000. בין הממצאים: בתקופה הנסקרת אושפזו 1,059 חולי שחפת, ומתוכם 93 חולים לקו גם באיידס; רוב החולים בשתי המחלות הגיעו מארצות אנדמיות – 61.2% מאתיופיה ו-20.4% ממדינות ברית-המועצות לשעבר, והיתר היו עובדים זרים שהגיעו לישראל בעיקר מאפריקה ומאסיה (לא היה אף חולה יליד ישראל); 64.5% מהחולים היו גברים; 68.8% מהחולים היו בני 45-26; 13.9% מהחולים היו מכורים לסמים; משך האשפוז הממוצע היה 70 ימים; 3.2% מהחולים נפטרו; התגובה לטיפול היתה טובה הודות לאבחון בשלב מוקדם של המחלה ולמתן טיפול תרופתי מתאים, כך ששיעור החולים שגופם פיתח נוגדנים לתרופות היה נמוך.

(שחפת; איידס; מחלות מערכת הנשימה; אבחון רפואי; טיפול תרופתי)

059 Vinker, Shlomo; Zohar, Efrat; Hoffman, Robert; Elhayany, Asher:
Incidence and Clinical Manifestations of Rheumatic Fever: A 6 Year Community-Based Survey
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 2 (February 2010), pp. 78-81. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

רוב הנתונים על מקרים של קדחת שגרונית (Rheumatic Fever) מגיע מרישומי בתי-החולים. בההנחה שלא כל הלוקים במחלה מגיעים לאשפוז בבתי-חולים, נבדקו בעבודה זו שיעורי ההיארעות והמאפיינים של החולים על-פי רישומי מרפאות בקהילה. במסגרת העבודה, נבדקו שיעורי היארעות המחלה ב-2005-2000 בקרב כ-450,000 חברי קופת חולים כללית במחוז המרכז. מתוכם, אותרו תיקיהם של חולים עד גיל 40 שאובחנו לראשונה כחולים בקדחת שגרונית, על-פי מכתבי השחרור מבתי-חולים או על-פי רישומי המרפאה. בין הממצאים: אותרו 44 חולים שלקו לראשונה בקדחת שגרונית, כולם מתחת לגיל 29; שיעורי ההיארעות הגבוהים ביותר היו בקרב בני 14-5; שיעורי ההיארעות בקרב זכרים (4.4 ל-100,000) היו גבוהים פי שניים מאשר בקרב נקבות (2.1 ל-100,000); שיעורי היארעות גבוהים יחסית נרשמו בקרב תושבי אזורים כפריים לעומת עירוניים, בקרב המשתייכים למשפחות גדולות (חמש נפשות ומעלה) לעומת קטנות ובקרב ערבים לעומת יהודים; המאפיין הקליני השכיח ביותר היה קרדיטיס (דלקת ברקמות החיבור של הלב), שזוהה בקרב כ-66% מהחולים; כ-25% מהחולים אובחנו וטופלו במרפאות בקהילה (לא אושפזו).

(קדחת; מחלות לב וכלי הדם; אפידמיולוגיה; טיפול אמבולטורי)

060 Weiss, Karin; Fattal-Valevski, Aviva; Reif, Shimon:
?How to Evaluate a Child Presenting with an Apparent Life-Threatening Event
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 12: 3 (March 2010), pp. 154-157. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

תינוקות שעברו אירוע מסכן חיים עוברים בדרך כלל הערכה מקיפה לשלילת סיכונים עתידיים. מטרתה של עבודה זו היתה להעריך את יעילותם של מבחני הערכה שונים ולזהות קבוצות בסיכון גבוה, שלגביהן נדרשים מבחנים רבים יותר. במסגרת העבודה נבדקו הרשומות הרפואיות של תינוקות שאושפזו ב-2006-2003 בשל אירוע מסכן חיים בבית-החולים לילדים "דנה" שבמרכז הרפואי על-שם סוראסקי בתל-אביב. בין הממצאים: בתקופה זו אושפזו בבית-החולים 69 תינוקות (36 בנים ו-33 בנות) עד גיל שנה בשל אירוע מסכן חיים; היסטוריה סַב-לֵדָתִית לא תקינה אותרה ב-21 תינוקות; ל-19 מהתינוקות היו אח/אחות תאומים; ל-23 תינוקות היו לפחות שלושה אירועים מסכני חיים לפני שאושפזו; ממצאים חריגים נתגלו ב-25 תינוקות, ומתוכם 60% סבלו מאי-ספיקת שער הקיבה (gastroesophageal reflux), 28% מזיהום בדרכי הנשימה ו-12% מפרכוסים. בסוף המאמר נדונות הבדיקות השונות ותוצאותיהן.

(תינוקות; אשפוז; אבחון רפואי; רפואה דחופה)

061 Senecky, Yehuda; Inbar, Dov; Diamond, Gary et al:
Fetal Alcohol Spectrum Disorder in Israel
IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 11: 10 (October 2009), pp. 619-622"

תסמונת האלכוהול העוברית (FASD), נגרמת עקב חשיפת העובר לצריכת אלכוהול על-ידי האם במהלך ההריון. תסמונת זו כוללת קשת רחבה של תופעות, כגון פיגור שכלי, בעיות התפתחות ועוד. מטרותיה של עבודה זו היו: הערכת הניסיון, המודעות והידע של אנשי מקצוע במערכת הבריאות בישראל לגבי התסמונת; איסוף מידע אפידמיולוגי לגבי שכיחותה של התסמונת בישראל. במסגרת העבודה, נשלח שאלון לכל מנהלי מכוני הגנטיקה (14) ולכל מנהלי המרכזים להתפתחות הילד (29), ונערך סקר אפידמיולוגי ב-17 בתי-החולים בישראל ובשתי קופות החולים הגדולות. בין הממצאים: 38.1% מהמשיבים דיווחו כי אבחנו לפחות מקרה אחד של התסמונת, ואף אחד לא דיווח על אבחון של יותר מ-10 מקרים; רק כ-10% מהמשיבים היו בדעה שהידע של הרופאים בישראל לגבי התסמונת הוא מספק, ורוב המשיבים סברו שישנם מקרים של תסמונת האלכוהול העוברית שאינם מאובחנים; שיעורי אבחון התסמונת על-ידי רופאי ילדים נמצאו גבוהים יותר מאשר על-ידי גנטיקאים.

(הריון; עוברים; שתיית אלכוהול; ליקויים מולדים; אבחון רפואי; אפידמיולוגיה)

062 Klinger, Gil; Hirsh-Levy, Itzhak ; Sirota, Lea et al:
Epidemiology and Risk Factors for Early Onset Sepsis among Very-Low-Birthweight Infants
American Journal of Obstetrics & Gynecology ", 201: 1 (July 2009), pp. 38-43"

בעבודה זו נבדקו שיעורי ההיארעות וגורמי הסיכון להופעת אלח דם (פגיעה ברקמות עקב התרבות מהירה של חיידקים ושחרור הרעלנים שלהם) בקרב ילודים במשקל לידה נמוך מאוד (1,500 גרם ומטה). העבודה התבססה על נתוני ילודים במשקל נמוך שנולדו בישראל בשנים 2005-1995, כפי שהופיעו במאגר המידע הלאומי של ילודים במשקל לידה נמוך מאוד. הנתונים במאגר נאספו מכל 28 מחלקות הלידה בישראל וכללו מידע דמוגרפי, היסטוריית הריון, מידע על תקופת הלידה ולאחריה, טיפול רפואי וכירורגי, מצב רפואי בעת השחרור מבית-החולים ועוד. בין הממצאים: מתוך 15,839 ילודים במשקל לידה נמוך מאוד שנולדו בתקופה זו, 383 לקו באלח דם (2.42%); בכ-55% מהמקרים נתגלו אצל ילודים אלה חיידקים גרם-שליליים (gram-negative bacteria). עוד עולה מן העבודה, כי קיים קשר בין היארעות אלח הדם לבין סדיקת קרום שק השפיר, לחוסר מעקב קדם-לידתי מיטבי ולצורך בהחייאת היילוד. לא נמצא קשר לטיפול בסטרואידים או לגיל היילוד בעת הלידה.

(פגים; לידה; הריון; מחלות דם; משקל לידה)

063 גלסר, שרהלי; לרנר-גבע, ליאת; לויצקי, אורנה; ריכמן, בריאן:
פעילויות לתמיכה בהורים ביחידות לטיפול נמרץ בפגים ובילודים: סקר ארצי
"הרפואה", 148: 4 (אפריל 2009), עמ' 242-238.

הורים לתינוקות המאושפזים ביחידות לטיפול נמרץ בפגים ובילודים עוברים תקופה של מתח, דאגה, חוסר וודאות ולעתים חוסר אונים. במאמר זה מוצגים ממצאי סקר שנועד לבחינת השירותים והתכניות לתמיכה בהורים ובמשפחות הילודים, במשך האשפוז ולאחריו. בסקר השתתפו עובדות סוציאליות של 23 מתוך 27 היחידות לטיפול נמרץ בפגים ובילודים, שמילאו שאלון מובנה. בין הממצאים: ב-22 יחידות ניתנה הדרכה להורים (ב-19 מהן באופן פרטני); ב-20 יחידות ניתנה ההדרכה על-ידי אחות, ב-16 יחידות על-ידי עובדת סוציאלית וב-13 יחידות גם על-ידי רופא; שותפים להדרכה היו עובדת סוציאלית (בכל היחידות), פיזיותרפיסטית (ב-17 יחידות), יועצת הנקה (13), אחות קשר עם הקהילה (10) ומרפאה בעיסוק (6); נושאי ההדרכה המובילים היו הכנה לשחרור, תזונה ובירור צורכי ההורים והמשפחה; ב-13 יחידות התקיימו קבוצות תמיכה להורים; ב-20 יחידות ניתנו להורים, בעת אשפוז ילדיהם, ציוד לשאיבת חלב, וב-19 יחידות היו לרשותם חדרי מנוחה; תכניות המעקב לאחר השחרור מבית-החולים נמשכו בין 12 ל-36 חודשים; כל העובדות הסוציאליות דיווחו כי קיימים נהלים בנוגע לקשרים עם צוותים רפואיים בקהילה; כמחצית מהנשאלות דיווחו על מחסור בעובדים במקצועות פרה-רפואיים ביחידותיהן.

(פגים; אשפוז; טיפול נמרץ; הדרכת הורים; עובדים סוציאליים; מקצועות פרה-רפואיים)

064 נוימן, צחי; נוימן, עינת:
מה חשוב ליולדות בישראל? אומדן מבנה ההעדפות באמצעות
DCE) Discrete Choice Experiment)
"הרפואה", 148: 10 (אוקטובר 2009), עמ' 687-682 (עברית, סיכום באנגלית).

בעבודה זו מוצגת שיטה (Discrete Choice Experiment) לאומדן העדפות של יולדות בנוגע למאפייני מחלקת הלידה המועדפים עליהן, לפני הלידה. שיטה זו שונה מסקרי שביעות הרצון המקובלים הנערכים על-ידי בתי-החולים, והיא מבוססת על ניסוי המדמה את תהליך הבחירה בבית-חולים שמבצע הפרט בפועל. במחקר השתתפו 323 נשים, שילדו ב-2003 בבתי-החולים "שיבא", "רבין" ו"מאיר". בין הממצאים: דירוג המאפיינים לפי סדר החשיבות היה כדלקמן: מקצועיות הצוות, יחס הצוות, קבלת מידע וזמן הנסיעה לבית-החולים; 15% מהנשים דיווחו שבדקו בפועל גם בתי-חולים אחרים (23% לפני לידה ראשונה ו-11% לפני לידה שנייה ומעלה); יולדות מעל גיל 35 ייחסו חשיבות רבה יותר למקצועיות הצוות מאשר יולדות צעירות יותר (לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין קבוצות הגיל שמתחת לגיל 35); יולדות אקדמאיות ייחסו חשיבות רבה יותר למקצועיות הצוות מאשר יולדות לא-אקדמאיות; נשים שיש להן הכנסה משפחתית גבוהה העדיפו ללדת בחדר פרטי יותר מאשר נשים שרמת ההכנסה המשפחתית שלהן היא בינונית או נמוכה; נשים לאחר לידה ראשונה העריכו יותר את חשיבות קבלת המידע לעומת נשים שילדו ילד שני ומעלה.

(לידה; שביעות רצון; בתי-חולים)

065 Rottem, Menachem; Shostak, Daniela; Foldi, Sylvia:
The Predictive Value of Specific Immunoglobulin E on the Outcome of Milk Allergy
"HarefuahUpdate" (published by the Israel Medical Association), No.1 (October 2009), pp. 44-46. The article appears on the Association's Website (Hebrew interface): www.ima.org.il.

במדינות המערב שכיחותה של אלרגיה לחלב פרה היא בין 1.9% ל-5.2% בקרב ילדים עד גיל שלוש. אלרגיה זו בדרך כלל נעלמת כשהילד מתבגר. בעבודה זו נבדק הקשר שבין הימצאות נוגדן E (immunoglobulin E) לבין הסיכון ללקות באלרגיה לחלב פרה. במסגרת העבודה, נבדקה הימצאות הנוגדן בקרב 1,800 תינוקות וילדים שהופנו לבדיקה בחשד שהם לוקים באלרגיה. בין הממצאים: הנוגדן (ברמה שעלולה לגרום לאלרגיה) אותר בקרב 135 תינוקות וילדים שהופנו למעקב במרפאה לאלרגיה (83 מהם היו מעל גיל שלוש); לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין בנות לבנים או בין ערבים ליהודים; 41% מהתינוקות והילדים סבלו מהאלרגיה גם לאחר גיל שלוש; 68% מהילדים מעל גיל שלוש שעדיין לקו באלרגיה סבלו מרמה גבוהה של הנוגדן לפני גיל שנה; ל-70% מהילדים מעל גיל שלוש שחדלו לסבול מהאלגיה היו רמות נמוכות יחסית של הנוגדן לפני גיל שנה. מסקנת החוקרים היא, שנוכחות גבוהה של הנוגדן לפני גיל שנה יכולה לשמש גורם מנבא ללקות באלרגיה; יכולת הניבוי של לקות באלרגיה לפי הימצאות הנוגדן עומדת על 82.6%.

(אלרגיה; חלב; תינוקות; הגיל הרך; ניבוי)

066 Graif, Yael; Romano-Zelekha, Orly; Livne, Irit et al:
Increased rate and greater severity of allergic reactions to insect sting among schoolchildren with atopic diseases
"Pediatric Allergy and Immunology", 20: 8 (December 2009), pp. 757-762.

בעבודה זו נבדק הקשר שבין מחלות אטופיות (מחלות אלרגיה שבהן רגישות-יתר מופיעה הרחק מאזור המגע עם החומר הגורם לאלרגיה, כגון קצרת ודלקת אף אלרגית) לבין תגובות אלרגניות לעקיצת חרקים בקרב תלמידי בתי-ספר בישראל. במסגרת העבודה, חולק שאלון למילוי עצמי למדגם ארצי של תלמידים בגילים 14-13. ניתוח הנתונים התבסס על 10,021 שאלונים שהוחזרו. בין הממצאים: 56.3% מהתלמידים דיווחו כי הם נעקצו על-ידי חרקים, ומביניהם 6% דיווחו כי הם לוקים באסתמה, 10.5% בדלקת אף אלרגית ו-8.7% בדלקת עור (אקזמה) אלרגית; לא נמצא הבדל מהותי בשיעור הלוקים במחלות הללו בין התלמידים שסבלו מעקיצות לבין כלל אוכלוסיית המחקר; מבין הילדים שלקו במחלות אטופיות, 36.9% דיווחו על תגובה אלרגית לעקיצות, בעוד שבקרב יתר הילדים, 24.8% דיווחו על תגובה אלרגית לעקיצות; חומרת התגובה לעקיצות נמצאה גבוהה יותר בקרב התלמידים שלקו במחלות אטופיות; בקרב התלמידים שלקו בקצרת, חומרת המחלה היתה גבוהה יותר אצל אלה שהגיבו קשה יותר לעקיצות.

(ילדים; אלרגיה; קצרת)

067 Lerner-Geva, Liat; Hirsh-Yechezkel, Galit; Novikov, Ilia et al:
The Effect of Active Immunization on Varicella-Related Hospitalizations in Israel
Human Vaccines", 5: 3 (March 2009), pp. 136-140"

ביוני 2000 אושר בישראל השימוש בחיסון נגד אֲבַעְבּוּעוֹת רוּחַ מסוג "Varilix". במחקר המתואר במאמר זה נבדקה השפעת הכנסת החיסון על שיעורי האשפוז של ילדים עקב המחלה בישראל. במסגרת העבודה, נאספו נתונים על שיעורי אשפוזם של ילדים עקב המחלה בשנים 2003-1998. נמצא, כי בשנים 2002-2001 חלה ירידה בשיעורי האשפוז, אך בשנת 2003 חלה עלייה. מסקנת החוקרים היא, כי למרות שלא נצפתה מגמה כללית של ירידה באשפוז, לאור ההערכה שניתנו כ-22,000 חיסונים בשנה לפחות, הרי שבקרב האוכלוסייה המחוסנת הסיכון לאשפוז עקב המחלה ירד ביותר מ-60%.

(חיסונים; מחלות מידבקות; ילדים; אשפוז)

068 Wexler, Isaiah D.; Abu-Libdeh, Abdulsalam; Kastiel, Yael et al:
Optimizing Health Care for Individuals with Down Syndrome in Israel
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 11: 11 (November 2009), pp. 655-659. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

תסמונת דאון היא אחת מההפרעות הגנטיות השכיחות והגורם המוביל לעיכוב התפתחותי ולפיגור שכלי. תסמונת זו משפיעה על מערכות רבות בגוף ובהן מערכת העצבים המרכזית, המערכת האנדוקרינית, מערכות הראייה והשמיעה ועוד. במחקר זה נבדק האם ובאיזו מידה המלצות האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) לגבי הטיפול הרפואי בלוקים בתסמונת מיושמות בישראל. במסגרת המחקר, נסקר מדגם של הלוקים בתסמונת בעת ביקורם הראשון במרכז הרפואי ללוקים בתסמונת דאון של בית-החולים "הדסה" ב-2006-2004. 150 הורים / מטפלים בלוקים בתסמונת נתבקשו למלא שאלון, שכלל מידע דמוגרפי, מידע רפואי ומידע לגבי סוגי הבדיקות הרפואיות שהוצעו לחולה ותדירותן. במקביל, נבדקו תיקיהם הרפואיים של הלוקים בתסמונת. הבעיות הרפואיות המובילות שמהן סבלו הלוקים בתסמונת היו לב וכלי דם (60%), עיניים (46%) ומערכת העיכול (46%). רק כ-39% מהילדים סבלו מליקויי שמיעה, בעוד שידוע מהספרות המקצועית שלכ-75% מהילדים עם תסמונת דאון יש ליקויי שמיעה. אשר להמלצות האקדמיה האמריקאית לגבי בדיקות המעקב, נמצא שלא כל הבדיקות בוצעו או שלא נעשו בתדירות המומלצת.

(תסמונת דאון; טיפול רפואי)

069 עזרא, ורד; סנדר, זאב; וורטנפלד, רוברט ואחרים:
בירור אנמיה בחיילים - הגישה המעשית של הרופא הראשוני בחיל הרפואה
"הרפואה הצבאית", 6: 1 (ינואר 2009), עמ' 8-5. המאמר מופיע באתר האינטרנט של ההסתדרות הרפואית בישראל: www.ima.org.il.

אנמיה היא שכיחה בקרב מתגייסות ומתגייסים לצה"ל (בעיקר בקרב מתגייסות). מטרתה של העבודה הנוכחית היתה לבחון איזו גישה נוקטים רופאים צבאיים כדי לאבחן את הסיבות לאנמיה. העבודה התבססה על סקירת כל ספירות הדם שנעשו במעבדה הצבאית בין ספטמבר 2006 לאוגוסט 2007 בקרב חיילות וחיילים בשירות סדיר. במסגרת העבודה, נקבע סף של ערך המוגלובין, שמתחתיו היה מצופה מהרופא לשלוח את הנבדק/ת לבדיקות נוספות. לגבי כל חייל/ת עם ממצא של המוגלובין הנמוך מערך הסף שנקבע, נבדקו סוג האנמיה, הבדיקות שנעשו (או שלא נעשו) במסגרת הבירור והאם נמצאה עדות לחוסר ברזל. בין הממצאים: בקרב 516 חיילות ו-302 חיילים התגלתה אנמיה (האנמיה היתה מיקרוציטית בכ-64% מהמקרים); למרות זאת, 45.9% מהחיילות ו-53.1% מהחיילים לא עברו בדיקה נוספת לבירור הממצאים. נתוני העבודה שימשו בסיס לתכנית התערבות בקרב רופאים צבאיים ראשוניים להטמעת ההנחיה הקלינית הקיימת לבירור האנמיה.

(חיילות; חיילים; מחלות דם; אבחון רפואי)

070 בר-חמא, גליה; אברג'ל, אבי; חביב, קובי ואחרים:
תלונות מטופלים במרכז לשירותי הרפואה של צה''ל: זיהוי מאפיינים של חוסר שביעות רצון במפגשים רפואיים
"הרפואה הצבאית", 6: 1 (ינואר 2009), עמ' 19-15. המאמר מופיע באתר האינטרנט של ההסתדרות הרפואית בישראל: www.ima.org.il.

מטרתו של המחקר המתואר במאמר זה היתה לבחון את מאפייני התלונות שהוגשו למרכז לשירותי הרפואה והציוד הרפואי בצה"ל (משר"פ), לבחון את מאפייני המתלוננים ולהעריך את גורמי הסיכון להגשת תלונה. זאת, על מנת לסייע בגיבוש אסטרטגיית מניעה. במסגרת המחקר, נסקרו כל התלונות והקבילות שהוגשו למשר"פ ב-2006-2004. בין הממצאים: בשנים הנחקרות הגישו 1,407 מתלוננים 1,518 תלונות על 1,755 נושאים הנוגעים ליחידות המשר"פ; לאורך השנים חלה ירידה במספר התלונות ובשיעור התלונות ל-10,000 מפגשים רפואיים; נושאי התלונות השכיחים היו טיפול לקוי (28%), כספים (20%), שירות לקוי (17%) ויחס לקוי מצד הצוות (12%); 23% מסך התלונות נמצאו מוצדקות (כמחצית מהתלונות בנושא כספים וכשליש מהתלונות בנושא שירות לקוי); משרתים בצבא קבע התלוננו פחות מאשר חיילים בשירות חובה; ילידי אסיה/אפריקה וחבר העמים התלוננו פחות מאשר ילידי ישראל.

(חיילים; טיפול רפואי ; שביעות רצון מטיפול; תלונות)

071 Chernichovsky, Dov:
Not “Socialized Medicine”: An Israeli View of Health Care Reform
"New England Journal of Medicine", No. 21 (November 2009), pp. e46 1-3. The article appears on the Journal's Website: http://content.nejm.org.

במאמר זה נסקרים עקרונותיה הבסיסיים של מערכת הבריאות בישראל לאחר תחילת יישומו של חוק ביטוח הבריאות בשנת 1995. עקרונות אלה כוללים שישה מרכיבים, שביניהם: זכאות אוניברסלית לסל בריאות בסיסי (בארצות-הברית לכ-15% מהאוכלוסייה אין ביטוח בריאות); מימון המערכת באמצעות הנהגת מס בריאות לפי גובה ההכנסה; מתן אפשרות לרכישת כיסוי ביטוחי נוסף ("ביטוח משלים") ועוד. במסגרת המאמר, מוצגים נתונים השוואתיים בין ישראל לארצות-הברית ולמדינות החברות בארגון ה-OECD (ממוצע). בין הממצאים: ב-2007 היתה ההוצאה לבריאות בארצות-הברית כ-15% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), בעוד שבישראל ובמדינות ה-OECD הגיעה הוצאה זו לכ-8% מהתמ"ג; ההוצאה לנפש לבריאות (מותאמת גיל) הגיעה בארצות-הברית ב-2007 לכ-6,000$, בעוד שבישראל היא היתה כ-2,000$ בלבד ובמדינות ה-OECD כ-2,500$; תוחלת החיים בלידה בישראל (נתוני 2007) היתה הגבוהה ביותר מבין המדינות הנסקרות - 80.3 שנים, לעומת כ-80 שנים בממוצע במדינות ה-OECD ו-77.8 שנים בארצות-הברית.

(ביטוח בריאות ממלכתי; רפורמה)

072 נבון, גיא; צ'רניחובסקי, דב:
רפואת השן: נטל ההוצאה על משקי הבית - השלכות לביטוח בריאות ממלכתי
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, ירושלים 2010, 15 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.taubcenter.org.il.

בעבודה זו נבחנה ההוצאה של משקי-הבית בישראל על בריאות השן, על-פי נתוני סקר הוצאות משקי-הבית של הלמ"ס לשנת 2008. זאת, על רקע הדיון הציבורי בדבר הכללת רפואת השן במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. בין הממצאים: ההוצאה הפרטית של משקי-הבית על רפואת השן הסתכמה ב-2008 ב-176 ₪ לחודש בממוצע - כ-28% מההוצאה לבריאות וכ-1.5% מסך ההוצאה לתצרוכת; משקי-הבית שדיווחו על הוצאה על בריאות השן, כשליש ממשקי-הבית, הוציאו בממוצע 543 ₪ בחודש עבור טיפולי שיניים; רק ל-6.7% ממשקי-הבית יש ביטוח שיניים יעודי (שלא במסגרת הביטוחים המשלימים של קופות החולים) – 1% ממשקי-הבית שבחמישון התחתון ו-12% ממשקי-הבית שבבחמישון העליון; ההוצאה על ניתוחי פה ולסת, הנאמדת ב-2,050 ₪ בחודש בממוצע, דווחה על-ידי 0.3% ממשקי-הבית שבחמישון התחתון ו-2.2% ממשקי-הבית שבחמישון העליון; ההוצאה החודשית הממוצעת על בריאות השן בקרב בעלי ביטוח שיניים פרטי היתה 332 ₪, לעומת 164 ₪ בקרב חסרי ביטוח. מן הדו"ח עולה, כי רוב ההוצאה של משקי-הבית היא על טיפולים שכיחים, בקרב כל חמישוני ההכנסה, ולפיכך ההוצאה היא רגרסיבית בעליל: שיעור ההוצאה מההכנסה הולך ויורד עם העלייה בהכנסות. כמו כן, הביטוח הפרטי, שהיקפו קטן מאוד, מאפיין את בעלי ההכנסות הגבוהות, ובכך הוא תורם להגדלת אי-השוויון. בסוף הדו"ח מובאות המלצות.

(בריאות השן; הוצאות משפחה; ביטוח בריאות)

073 דגני, אבי; דגני, רינה:
השפעת הנטל הכלכלי על צריכת שירותי בריאות בישראל
קבוצת "גיאוקרטוגרפיה", רמת-גן 2009, 44 עמ'. הוגש להסתדרות הרפואית בישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ההסתדרות הרפואית: www.ima.org.il.

סקר זה הוא חלק מסדרת סקרים שעורכת ההסתדרות הרפואית בישראל לשם בחינת עמדות הציבור כלפי שירותי הרפואה הציבוריים בישראל. הסקר נעשה במרס 2009. השאלה המרכזית בסקר היתה, האם הציבור נאלץ לוותר על שירותים רפואיים שונים בשל עלותם. בסקר השתתפו 950 איש שפנו בשנה האחרונה לרופא בשירות הציבורי. לצורך קביעת המדגם, נעשה שימוש במדד החברתי-כלכלי של היישובים בישראל שהוכן בלמ"ס. בין הממצאים: 17% מתושבי היישובים באשכולות החברתיים-כלכליים 4-1 (הנמוכים) ויתרו על רכישת תרופות (13% בכלל הציבור), 18% ויתרו על ביקור אצל רופא (11% בכלל הציבור), 21% ויתרו על טיפול רפואי לילדיהם (9% בכלל הציבור) ו-18% ויתרו על טיפול בהוריהם הקשישים (12% בכלל הציבור); ביישובים מהאשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים 29% מהתושבים הסתפקו בביטוח הרפואי הבסיסי שמספקת המדינה, לעומת 8% מהתושבים ביישובים מהאשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים; 52% מהתושבים ביישובים מהאשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים שלא קיבלו תרופה דרך קופת החולים (אינה נמצאת בסל הבריאות וגם לא נכללת בביטוחים המשלימים של קופות החולים) ויתרו על רכישתה והשימוש בה, לעומת 37% בקרב כלל הציבור; כשליש מהמשיבים בסקר דיווחו כי בשנה האחרונה שילמו עבור שירותים רפואיים יותר מאשר בשנה הקודמת.

(עלויות; שירותי בריאות; קופות חולים; בדיקות רפואיות; תרופות; תשלום עבור שירות; ביטוח בריאות; ביטוח בריאות ממלכתי; מיצב חברתי-כלכלי; שוויון חברתי)

074 Shmueli, Amir; Messika, David:
Economies of Scale in the Israeli Health Funds Market: Estimation and Implications
"Israel Economic Review", 7: 2 (2010), pp. 41-54. The article appears also on the Bank of Israel’s Website: www.bankisrael.gov.il.

יתרונות לגודל בפעילותה של חברה קיימים כאשר עלייה בתפוקה מלווה בירידה בעלות הממוצעת. את תפוקת קופות החולים אפשר להגדיר כסך הטיפול הרפואי הניתן למבוטחי הקופה. לכן, היתרון לגודל יתבטא בעלות ממוצעת למבוטח היורדת עם גידול במספר המבוטחים. במחקר זה נבדקו היתרונות לגודל של ארבע קופות החולים בישראל בשנים 1991 עד 2003. במסגרת המחקר נבדקו לגבי כל שנה הוצאות הקופה, מספר המבוטחים בקופה ותיקון לתמהיל המבוטחים (הוצאותיהן של הקופות על המבוטחים אינן אחידות והן עולות בממוצע לפי גיל המבוטח). האמידה בוצעה בשתי שיטות: ניתוח נתוני פאנל וניתוח נתוני חתך על פני זמן. נמצא, בשתי השיטות, כי היתרון לגודל קיים לטווח של עד 2.4-2.2 מיליוני מבוטחים. לכן, ל"שירותי בריאות כללית", שיש לה כ-3.5 מיליוני מבוטחים יש חיסרון לגודל, ואילו לשלוש הקופות האחרות – "מכבי", "מאוחדת" ו-"לאומית" – שמספר מבוטחיהן הוא בטווח, יש יתרון לגודל. בסוף המאמר נדונות השלכות הממצאים על מבנה שוק קופות החולים וריכוזיותו, חלוקת תקציבי הבריאות בין הקופות והרווח/ההפסד השולי למבוטח. כן נדונות ההשפעות האפשריות של כניסת קופה חמישית לשוק, מיזוג בין קופות החולים "מאוחדת" ו"לאומית" והיתרונות והחסרונות שבחלוקת "שירותי בריאות כללית" לשתי קופות.

(קופות חולים; עלויות; גודל ארגון; ביטוח בריאות; תקציבים; תחרות)

075 Ginsberg, Gary; Rosen, Bruce; Rosenberg, Elliot:
Cost-Utility Analyses of Interventions to Reduce the Smoking-Related Burden of Disease in Israel
Myers – JDC – Brookdale Institute, Research Report No. 540-10, Jerusalem 2010. The publication appears also on the Institute's Website: http://brookdale.jdc.org.il.

הנטל של תחלואה הקשורה לעישון בישראל ב-2008 התבטא באובדן של כ-96,000 שנות חיים מתוקננות לאיכות ובעלות ישירה לשירותי הבריאות של כ-1.75 מיליארדי ₪. מחקר זה נועד לסייע למעצבי המדיניות בקבלת החלטות בנוגע לאימוץ תכניות התערבות להפחתת עישון, באמצעות חישוב יחסי עלות-תועלת של תכניות ידועות שהביאו להקטנת נטל התחלואה הקשורה לעישון. במסגרת המחקר נבדקו מודלים בין-לאומיים שנמצאו יעילים, ואלה הותאמו למאפיינים האפידמיולוגים, הכלכליים והדמוגרפיים בישראל. מודלים אלה התייחסו לטווח תכנון של 25 שנים ולחיסכון בעלויות ישירות בלבד. בסך הכל אותרו שמונה תכניות התערבות חסכוניות (עלויות הטיפול שנמנעו בעקבות צמצום התחלואה היו גבוהות יותר מעלויות ההתערבות) ו-13 תכניות שהעלות-תועלת שלהן היתה גבוהה במיוחד (הארכת שנות חיים מתוקננות לאיכות בעלות נמוכה יחסית). בהנחה שכל התערבות תכוון לכ-8% מהמעשנים, אפשר יהיה לכסות את העלות הראשונית של תכניות ההתערבות, הנאמדת בכ-539 מיליוני ₪, באמצעות שריון רוב ההכנסות הנוספות שיגיעו מהעלאת המיסוי על מוצרי טבק מ-62% ל-100%. כ-790 מיליוני ₪ ייחסכו כתוצאה מהקטנת עלויות הטיפול הודות לתכניות ולהעלאת המיסוי. ההערכה היא, שחבילה זו תחסוך כ-261 מיליוני ₪ וכ-50,796 שנות חיים מתוקננות לאיכות.

(עישון; גמילה מעישון; תכניות התערבות; טיפול תרופתי; מיסוי; עלויות)

ה. חברה, תרבות ופנאי

פעולה חדשה

076 הקשרים בין מאפייניהן הארגוניים וביטויי האחריות החברתית של פירמות ציבוריות בישראל

המוסד: בית-הספר לניהול, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

המטרה: לבדוק, באופן כמותי, היבטים של אחריות חברתית בפירמות כתופעה רב-ממדית ולבחון מהם הגורמים המשפיעים עליה.

הנושאים הנחקרים: בחינת קשרים קיימים, ישירים ועקיפים, בין מאפיינים ארגוניים של פירמות – גודל הפירמה, הענף הכלכלי, סוג הבעלות וכו' – לבין מגוון ביטויים של אחריות חברתית: התנדבות, תרומה, מדיניות חברתית, פעילויות של הפירמות בקהילה ועוד.

סוג המחקר: עבודת דוקטורט.

השלב הנוכחי: איסוף הנתונים.

החוקרת: ענבל אבו, בית-הספר לניהול על שם גילפורד גלייזר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ת"ד 653, באר-שבע 84105.

(ארגונים; חברות עסקיות; מדיניות חברתית; התנהגות חברתית; התנדבות; תרומה; מעורבות)

פרסומים

077 ההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט, 2008-1984/85
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1394, ירושלים 2010, (עברית ואנגלית), בשיתוף עם משרד החינוך. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס בלבד: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל סיכום של ערך הסחורות והשירותים שנצרכו על-ידי משקי-הבית ועל-ידי המגזר הממשלתי. בין המוצרים שנכללו בהוצאות אלו: מקלטי טלוויזיה, מכשירי ווידאו, מחשבים ומוצרי ספורט. הפעילויות והשירותים השונים כוללים תזמורות, תיאטרונים, מוזיאונים, ספורט ומשחקים, שימוש באינטרנט, שירותי רדיו וטלוויזיה, בתי קולנוע, מתנ"סים, "מפעל הפיס", "ספורטוטו", ספרים, בילוי בטבע ועוד. כן חושבו ערכי ההשקעות של המוסדות בנכסים קבועים (כולל בניינים, ציוד וכלי-רכב) והוצאותיהם על עבודה ועל קניית סחורות ושירותים. הסיכום מתבסס על נתונים שנאספו במסגרת עריכת החשבונות הלאומיים לחישוב הצריכה הפרטית, הצריכה הציבורית וההשקעות. בין הממצאים העיקריים ל-2008: ההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט הסתכמה בכ-39.7 מיליארדי ₪; ההוצאה הממוצעת לנפש, במחירים שוטפים, היתה 5,107 ₪; משקי-הבית מימנו 83.5% מההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט; חלקו של המגזר העסקי באספקת מוצרים ושירותים בתחום התרבות, הבידור והספורט היה 69.6% (מלכ"רים – 16.6%; רשויות מקומיות – 12.1%; הממשלה ומוסדות לאומיים – 1.7%); מתוך כלל ההוצאה הלאומית השוטפת לתרבות, לבידור ולספורט, כ-21.1% היו הוצאות על מוסיקה ואמנויות הבמה; השקעות הממשלה, הרשויות המקומיות ומלכ"רים במבנים ובציוד לפעילויות תרבות, בידור וספורט הסתכמו בכ-2.4 מיליארדי ₪.

(הוצאה לאומית; צריכה; תרבות; בידור; אמנות; ספורט; פעילויות פנאי; מוזיאונים; מוסיקה; קולנוע; מתנ"סים; ספרים; רדיו; טלוויזיה; אינטרנט; משחקים; הימורים; טבע; איכות הסביבה; ממשלה; רשויות מקומיות; מלכ"רים; משקי-בית)

078 הסקר החברתי, 2008-2007
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלון מס' 99 בסדרת "סטטיסטיקל", ירושלים 2010, 5 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בסדרת עלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות נתונים במגוון של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון הנוכחי מובאים נתונים מהסקרים החברתיים של הלמ"ס ב-2007 וב-2008. הסקר החברתי הוא סקר שנתי (כ-7,300 מרואיינים בני 20+) הכולל שאלון גרעין קבוע ושאלון נוסף, שבכל שנה מתמקד בנושא אחר. ב-2007 התמקד הסקר ב"עמדות כלפי שירותי ממשל" וב-"רווחת האוכלוסייה", וב-2008 הוא התמקד ב"מוֹבִּילִיּוּת חברתית". הנתונים המוצגים בעלון הנוכחי מתייחסים לנושאים הבאים: תפיסת המצב הכלכלי האישי, עמדות כלפי שירותי חינוך ושימוש בשירותי חינוך פרטיים, עמדות כלפי שירותי בריאות ושימוש בשירותי בריאות פרטיים, ניידות בתעסוקה וקידום בעבודה ועמדות לגבי פערים חברתיים. בין הממצאים: ב-2008-2002 עלתה שביעות הרצון מהמצב הכלכלי (מ-48% ב-2002 ל-55% ב-2008) ומההכנסה מהעבודה (מ-44% ל-53%); 85% מההורים לילדים הלומדים בגני חובה דיווחו כי הם מרוצים ממסגרת הלימודים וכן 79% מהורי תלמידים בבית-ספר יסודי ו-74% מהורי תלמידים בבית-ספר על-יסודי; 24% מההורים לילדים בבית-ספר יסודי ו-37% מההורים לילדים בבית-ספר על-יסודי דיווחו כי ילדיהם משתמשים בשירותי חינוך פרטיים; 17% מהמשיבים דיווחו כי השתמשו בשירותי בריאות פרטיים במהלך השנה שקדמה לסקר; 58% מהמועסקים עבדו במקום עבודה אחד במהלך עשר השנים שקדמו לסקר, 24% בשני מקומות, 13% בשלושה מקומות ו-5% בארבעה מקומות או יותר; לדעת 47% מהמשיבים, המוסד או השירות הציבורי הראשון שיש לבצע בו שיפורים הוא משרד החינוך.

(רמת חיים; תעסוקה; הכנסה; הוצאות משפחה; שירותי בריאות; שירותי חינוך; בתי-ספר; עמדות; שביעות רצון; ציפיות; שוויון חברתי)

079 מדד החוסן החברתי 2009: דוח סיכום
כנס ישראל-שדרות לחברה, המכללה האקדמית ספיר, אשקלון 2008, 51 עמ', בוצע על-ידי "מאגר מוחות – מכון מחקר וייעוץ בינתחומי בע"מ". הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הכנס: http://kenes-sderot.sapir.ac.il.

"מדד החוסן החברתי" נערך זו השנה השישית ברציפות, בחסות כנס שדרות לחברה ובשיתוף המכללה האקדמית ספיר. המדד נועד לבחון מגמות בחוסנה של החברה הישראלית, באמצעות מדדים סובייקטיביים ואובייקטיבים למדידת תחושות של אמון/ניכור בקרב הציבור. המדד מתמקד בשישה נושאים: השתייכות ולכידות; מסוגלות כלכלית; נגישות לזכויות חברתיות; ביטחון תעסוקתי; אמון במערכות ציבוריות; שחיתות ציבורית. סקר המדד נעשה באוקטובר 2009 בקרב מדגם של 555 משיבים בני 18+. בין הממצאים: 62% מהמשיבים דיווחו כי הם גאים במדינת ישראל; הנושאים המטרידים ביותר את המשיבים היו האפשרות שלא יוכלו לחסוך כסף לעתיד (51%), שלא יוכלו להזדקן בכבוד (62%) ושלא יוכלו לפרנס את משפחתם בכבוד (59%); הגורמים שהם סומכים עליהם הם, בסדר יורד: משפחה וחברים (82%), צה"ל ומערכת הביטחון (60%) ומערכת הבריאות (41%); 35% מהמשיבים סברו כי ישראל היא מדינה שמבטיחה עתיד טוב לילדיה; 20% מהמשיבים ציינו כי ההכנסה הכספית של משפחתם מאפשרת להם רמת חיים נמוכה; 67% מהמשיבים סברו כי רמת השחיתות של השלטון בישראל היא גבוהה או גבוהה מאוד; המעשים שנתפסו כמושחתים ביותר הם שימוש בכספי ציבור למטרות אישיות (86%), קבלת כסף או טובת הנאה בתמורה לקידום עניינים אישיים (83%) ומינוי מקורבים שאינם מתאימים לתפקידים ציבוריים (80%); 11% מהמשיבים ציינו כי הם מכירים אדם שנתן/קיבל לאחרונה שוחד תמורת שירות ציבורי.

(אמון; ניכור; דעת קהל; ממשלה; כנסת; מפלגות פוליטיות; משטרה; צה"ל; שחיתות; ביטחון סוציאלי; ביטחון תעסוקתי; תנאי עבודה; פנסיה; הכנסה; עוני; טיפול רפואי; דיור; תנאי מחייה; איכות חיים; תמיכה משפחתית; תמיכה חברתית)

080 יער, אפרים; אלקלעי, יסמין:
אמון במוסדות וגאווה בהישגיה של ישראל בעשור הראשון של שנות האלפיים
מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון, חיפה 2010, 45 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.neaman.org.il.

בדו"ח זה נסקרים ממצאיהם של שלושה סקרי דעת קהל שנערכו בשנים 2003, 2006, ו-2009 על בסיס מדגמים מייצגים של אוכלוסיית בני 18 ומעלה בישראל (580, 588 ו-528 משתתפים בהתאמה). בסקרים אלה נבחנו עמדות הציבור לגבי שני נושאים: א) מידת האמון בשישה מוסדות מרכזיים בחברה הישראלית - התקשורת, הכנסת, הרבנות ומוסדות הדת, האוניברסיטאות, בית-המשפט העליון וצה"ל; ב) מידת הגאווה בהישגיה של ישראל בשבעה תחומים - מדע וטכנולוגיה, ספרות ואמנות, כלכלה, מדיניות הרווחה, כוחות הביטחון, הדמוקרטיה והאוניברסיטאות. במסגרת הדו"ח, מוצגים הציונים הממוצעים של האמון והגאווה בקרב כלל הציבור ולפי ארבעה חתכים קבוצתיים - לאום, גיל, רמת השכלה ורמת דתיות. בניתוח הממצאים לא נכלל משתנה המגדר, מפני שלא נמצאו הבדלים משמעותיים בעמדות בין גברים לנשים. בין הממצאים: צה"ל ניצב במקום הראשון מבחינת האמון של כלל הציבור במוסדות (74.3 - ציון ממוצע על פני העשור) ולאחריו האוניברסיטאות (70.1); במהלך העשור בלטה עלייה הדרגתית במידת האמון בצה"ל, לצד ירידה באמון בבית-המשפט העליון; במקום הראשון מבחינת הגאווה בהישגיה של ישראל זכו ההישגים בתחום המדע והטכנולוגיה (81.3), ובמקום השני - ההישגים של כוחות הביטחון (73.3).

(אמון; גאווה; מוסדות ציבור; צה"ל; כנסת; בתי-משפט; אוניברסיטאות; ספרות; אמנות; מדע; טכנולוגיה; כלכלה; דת; תקשורת; מדיניות חברתית; הישגים; דמוקרטיה; דעת קהל)

081 מלחי, אסף:
התנדבות ושירות צבאי במגזר החרדי
מינהל מחקר וכלכה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 13 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים עדכניים בנוגע לדפוסי התנדבות ושירות צבאי/לאומי בקרב האוכלוסייה החרדית בהשוואה לאוכלוסייה החילונית/מסורתית. הנתונים מתבססים על הסקר החברתי של הלמ"ס, שבהם נשאלו המרואיינים שאלות בנושאים הללו ועל רמת דתיותם. בין הממצאים: כ-36% מהחרדים עסקו בפעילות התנדבותית בשלושת החודשים שקדמו לראיון, לעומת כ-13.5% מהחילונים/מסורתיים; שיעור הגברים החרדים שהתנדבו היה כ-40%, לעומת כ-15% מהגברים החילונים/מסורתיים, ושיעור הנשים החרדיות שהתנדבו היה כ-32%, לעומת כ-12.5% מהנשים החילוניות/מסורתיות; מספר שעות ההתנדבות נמצא דומה בכל המגזרים; כ-20% מהחרדים (גברים ונשים) בגילים 64-20 דיווחו ששירתו בצבא, לעומת כ-72% מהחילונים/מסורתיים; כ-32% מהגברים החרדים דיווחו ששירתו בצבא, לעומת כ-85% מהגברים החילונים/מסורתיים; כ-7% מהנשים החרדיות דיווחו ששירתו בצבא, לעומת כ-60% מהנשים החילוניות/מסורתיות; בבחינת קבוצת הגיל 29-20 נמצא, כי רק כ-11% מהגברים החרדים וכ-2.5% מהנשים החרדיות שירתו בצבא, לעומת כ-91% מהגברים החילונים/מסורתיים וכ-79.5% מהנשים החילוניות/מסורתיות; כ-7.5% מהנשים החרדיות דיווחו שהתנדבו לשירות לאומי, לעומת כ-38% מהנשים הדתיות.

(חרדים; התנדבות; שירות לאומי; שירות צבאי)

082 בר-צורי, רוני; גרינשטיין, מירב:
קנייה מקוונת: ההכנות לקניה, דפוס הקניה ואמצעי התשלום
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 32 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בפרסום זה מוצגים ממצאים נבחרים מ"סקר קנייה מקוונת", שערך מינהל מחקר וכלכלה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בינואר 2009 בקרב מדגם של 1,500 בני 14+ בישראל. בסקר נשאלו המשיבים על מאפייני חיפוש המידע לפני הקנייה באמצעות האינטרנט, האתרים המועדפים בחיפוש ובקנייה בפועל, אמצעי התשלום המועדפים, היבטים של הגנת הצרכן בקנייה ועוד. בין הממצאים: 58% מהמשיבים דיווחו כי חיפשו מידע מוקדם על קניית מוצרים באמצעות האינטרנט; 5.4% מהמשיבים דיווחו כי חיפשו מידע על מוצרים רק באמצעות האינטרנט (היתר חיפשו גם בחנויות, במודעות בעיתונים או שקיבלו המלצות); מספר האתרים שהגולשים חיפשו בהם מידע לפני הקנייה נמצא גבוה יותר ככל שהגיל ורמת ההשכלה היו גבוהים יותר - 65.2% מבני 44-35 ו-64.7% מבעלי תואר ראשון ומעלה חיפשו ביותר מארבעה אתרים; מבין 65.3% מהגולשים שערכו השוואת מחירים של מוצרים ביחס למוצר האחרון שקנו באמצעות האינטרנט, רק 25.5% קנו לפני כן מוצר, שירות או תוכן דיגיטלי באמצעות האינטרנט; 74.1% מהקונים באמצעות האינטרנט דיווחו כי לא התפתו לקנות מוצר, שירות או תוכן דיגיטלי שלא תכננו מראש לקנותו; 85.8% מהקונים באמצעות האינטרנט דיווחו כי קיבלו את המוצר במועד שהובטח; 21% מהמשיבים דיווחו על חוויה שלילית בקנייה באמצעות האינטרנט (בעיקר קבלת מוצר לא תקין או אחר מזה שהזמינו); רק 50.7% מהקונים באמצעות האינטרנט דיווחו כי הקלידו את מספר כרטיס האשראי שלהם בעת הרכישה, ורוב היתר דיווחו כי הם מעדיפים למסור את מספר הכרטיס לאיש קשר בטלפון.

(צריכה; צרכנים; אינטרנט)

083 Gavish, Yossi:
The Mother-Adolescent Daughter-Vicarious Role Model (MDRM) Tri-Directional Consumption Interactions Model
(Graduate Studies Authority, University of Haifa, Haifa 2009, 156 pages (E, Hs

הורים נתפסים כמודל לחיקוי עבור ילדיהם בתחומים רבים. לאור תופעת אידאל הנעורים ותיאוריית ההשפעה הבין-דורית, שלפיה קיימת זרימה דו-כיוונית של מידע והשפעה מן ההורה אל הילד ומן הילד אל ההורה, מטרתו של מחקר זה היתה לבדוק באיזו מידה רואות בנות את אמהותיהן כמודל לחיקוי צרכני, באיזו מידה משמשות הבנות כמודל לחיקוי צרכני עבור אמהותיהן ובאיזו מידה קיימים מודלים אחרים לחיקוי עבור הבת ועבור האם. המחקר כלל כמה שלבים, כדלקמן: 20 ראיונות-עומק עם אמהות ובנותיהן המתבגרות; מילוי שאלונים עצמי בקרב שני מדגמים של 111 ו-238 צמדי אמהות-בנות במחקר מקדים; מילוי שאלונים על-ידי 560 צמדי אמהות-בנות באפריל-יוני 2007. בין הממצאים: אם האם חשה צעירה מגילה הכרונולוגי, הדבר מוביל אותה לעניין רב באופנה והיא מקיימת שיחות עם בתה בנושא קניית מוצרי אופנה וקוסמטיקה (אם היא סבורה שלבתה יש ידע בנושא); אם הבת מתעניינת באופנה והיא תופסת את האם כבעלת ידע בנושא, היא מקיימת אתה שיחות בנושא, דבר המוביל לדמיון רב ביניהן בדפוסי הקנייה של מוצרי אופנה וקוסמטיקה; לעתים קרובות האם והבת הולכות ביחד לביצוע קניות משותפות בחנויות בגדים; בדרך כלל הן הבנות והן האמהות לא רואות בסלבריטאים/דוגמניות מודל לחיקוי עבורן; נמצאה תמיכה לתפיסת "רוח הנעורים" - פער הגילים הקוגניטיבי בין האמהות לבנות נמצא קטן באופן משמעותי מהפער הכרונולוגי ביניהן.

(יחסי אמהות - בנות; מתבגרים; צריכה; אופנה; השפעה בין-דורית)

084 שרם-בנינסון, דקלה:
ערכים, עמדות והשימוש בסמים ואלכוהול בקרב סטודנטים ובני נוער בישראל
המחלקה לפסיכולוגיה, הפקולטה למדעי החברה, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2009, 87 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול: www.antidrugs.gov.il.

במחקר זה נבדקו חלק מהמנגנונים הפסיכולוגיים העומדים מאחורי התנהגות צריכת סמים ואלכוהול בקרב סטודנטים ובני נוער בישראל. במסגרת המחקר, שנערך ב-2002, נבדק מדגם של 139 סטודנטים ו-143 בני נוער, אשר מילאו שאלוני ערכים, עמדות והתנהגות נפרדים לשתי הקבוצות. בין הממצאים: בקרב הסטודנטים נמצא, כי ככל שערכי הפתיחות לשינוי (הכוונה עצמית, גרייה והדוניזם) היו בעדיפות גבוהה יותר, הסבירות לשימוש בסמים ובאלכוהול היתה גבוהה יותר, ואילו ככל שערכי השימור (מסורת, קונפורמיות וביטחון) היו בעדיפות גבוהה יותר, הסבירות לשימוש בסמים ובאלכוהול היתה קטנה יותר; בקרב בני הנוער, מבין שלושת ערכי הפתיחות לשינוי רק ערכי הגרייה וההדוניזם נמצאו במתאם חיובי מובהק עם שימוש בסמים ובאלכוהול (לא הכוונה עצמית), ומבין שלושת ערכי השימור רק ערך הביטחון היה במתאם שלילי מובהק עם שימוש בסמים ובאלכוהול (לא ערכי הקונפורמיות והמסורת).

(מתבגרים; סטודנטים; ערכים; עמדות; שתיית אלכוהול; שימוש בסמים)

085 שלג מי-עמי, נעמי:
צריכת אלכוהול בקרב ילדים ובני נוער
מרכז המחקר והמידע, הכנסת, ירושלים 2009, 17 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.knesset.gov.il/mmm.

במסמך זה מוצגים נתונים על היקף צריכת אלכוהול בקרב ילדים ובני נוער על-פי מחקרים שנעשו בשנים האחרונות. זאת, תוך התייחסות לחוק הקיים, להצעות חוק נוספות, לקשר שבין צריכת אלכוהול לאלימות ולתכניות של משרדי ממשלה להתמודדות עם תופעה זו..בין הממצאים: שיעור צריכת אלכוהול בקרב בני נוער בישראל נע בין 50% ל-60%; צריכת אלכוהול בקרב בני נוער בישראל היא מתונה יחסית למדינות אירופה, אך גיל התחלת השתייה נמצא בירידה – ב-2006 19% מהבנים ו-8% מהבנות בגיל 11 שתו משקאות אלכוהוליים לפחות פעם בשבוע (מקום שני באירופה, אחרי אוקראינה); צריכת אלכוהול מופרזת בקרב בני נוער (השתכרות או שתיית 5+ משקאות אלכוהוליים תוך כמה בשעות) נמצאת בעלייה – ב-2007 26% מבני 17-15 דיווחו על שתייה מופרזת בחודש שקדם לסקר; מתבגרים שעלו מחבר העמים צורכים אלכוהול יותר מאשר אחרים ומגיעים למצבי שכרות בתדירות גבוהה יותר; במדינות שבהן נקבעו בחקיקה הגבלות על צריכת אלכוהול (העלאת מחירים ומיסוי, קביעת גיל מינימום לצריכת אלכוהול והגבלת זמינות משקאות אלכוהוליים), צומצמה משמעותית צריכת האלכוהול ותופעות הנלוות לה, כגון התדרדרות לשימוש בסמים, אלימות ואובדנות. יש לציין, כי החוק הקיים כיום בישראל אוסר מכירת משקאות אלכוהוליים לקטינים ושידול קטינים לשתות אלכוהול. בכנסת מונחות כיום הצעות חוק שמטרתן להטיל הגבלות נוספות.

(שתיית אלכוהול; מניעת השימוש באלכוהול; מתבגרים; ילדים; חוקים; תכניות התערבות)

086 לאופר, אביטל; שחורי, מלי:
מצוקה נפשית בקרב בני נוער מיהודה ושומרון שלקחו חלק פעיל בהתנגדות לתכנית ההתנתקות
"מגמות", מ"ו: 4 (ינואר 2010), עמ' 574-552 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה השתתפו 105 נערים ו-182 נערות בגילים 19-13 מ-56 יישובים ביהודה ושומרון. מטרת המחקר היתה לבחון מדדים של מצוקה נפשית בקרב מתבגרים אלה, שרובם נטלו חלק פעיל בהתנגדות לתכנית הפינוי של תושבים יהודים מישובים בחבל עזה, יהודה ושומרון ב-2005. איסוף הנתונים נעשה באוגוסט-ספטמבר 2005 באמצעות שאלונים. בין הממצאים: 91.3% מהמשיבים השתתפו באופן פעיל בהתנגדות לפינוי (83.8% מהבנים ו-95.6% מהבנות); 62.2% מהמשיבים השתתפו בפעילות לא-חוקית כלשהי (72.7% מהבנים ו-56.9% מהבנות); ערכים גבוהים יותר של מצוקה נמצאו בכל מדדי המצוקה שנבחנו, חוץ מאשר פוביה, בהשוואה למתבגרים תושבי יהודה ושומרון שנבדקו ב-2001, בעת האינתיפאדה השנייה; רמת העוינות של בני נוער שהשתתפו בפעילות לא-חוקית היתה גבוהה מזו של אלה שהשתתפו בפעילות חוקית; רמת המצוקה של מתבגרים שהיו נוכחים בעת פינוי יישוב היתה גבוהה מזו של אלה שלא היו נוכחים; רמת המצוקה של בני נוער שהכירו אנשים שפונו היתה גבוהה יותר מאשר זו של אלה שלא הכירו אנשים שפונו; בקרב מתבגרים שחשו מחויבות אידאולוגית חזקה להתנגד לפינוי, רמת המצוקה הנפשית היתה גבוהה יותר בהשוואה לאחרים, בעיקר אם פעילותם נגד הפינוי נכשלה; רמת המצוקה של הבנות נמצאה גבוהה יותר מזו של הבנים.

(מתבגרים; יהודה ושומרון; מחאה; רווחה רגשית; עוינות; חרדה; דיכאון; יחסים

בין-אישיים; אידאולוגיה פוליטית)

087 פייגין, נעמי; טלמור, רחל; אלדר, איתן:
"לך לשחק כדורגל במקום להיכנס לצרות!": האם תלמידים העוסקים בספורט תחרותי הם פחות אלימים מתלמידים אחרים?
"מגמות", מ"ו: 4 (ינואר 2010), עמ' 499-477 (עברית, סיכום באנגלית).

במאמר זה מוצגות תיאוריות לגבי תרומת הספורט להפחתת האלימות או להגברתה. כמו כן, מוצגים ממצאי מחקר שבו נבחן האם בישראל יש הבדל בין תלמידים העוסקים בספורט תחרותי לאלה שאינם עוסקים בו ברמת האלימות המדווחת ובמאפיינים נוספים הקשורים לתיאוריה ההתפתחותית; זאת, תוך ניסיון לברר אלו משתנים מסבירים את רמת האלימות המדווחת של התלמיד. במחקר זה השתתפו 2,239 תלמידים ותלמידות, שנדגמו מתוך 40 בתי-ספר במחוזות המרכז וחיפה. בין הממצאים: בנים נמצאו אלימים יותר מבנות; לא נמצא שלעיסוק בספורט תחרותי יש קשר לרמת האלימות המדווחת; ככל שתלמידים תפסו את הקשר שלהם עם הוריהם באופן חיובי יותר וככל שהדימוי העצמי הכללי שלהם היה גבוה יותר, רמת האלימות המדווחת היתה נמוכה יותר; ככל שתפיסת הקשר עם בני המין השני היתה חיובית יותר וככל שהדימוי העצמי החיצוני היה גבוה יותר, רמת האלימות המדווחת היתה גבוהה יותר; נמצא קשר חיובי בין עיסוק בספורט לבין הדימוי העצמי החיצוני והכללי ולתפיסת הקשר עם בני המין השני (הספורטאים סברו שהם מקובלים יותר). ממצאי המחקר תמכו בחלק מההשערות הנובעות מהמודל ההתפתחותי, אך לא בהשערה שעיסוק בספורט קשור להתנהגות אלימה פחותה.

(ספורט; תחרות; אלימות; מתבגרים; דימו עצמי; יחסי בנים – בנות; יחסי הורים – ילדים; תיאוריות חברתיות)

088 Scharf, Miri; Mayseless, Ofra:
The Socio-Emotional Characteristics of Elementary-School Children Identified by Teachers as Exhibiting Leadership Qualities
Journal of Genetic Psychology", 170: 1 (March 2009), pp. 73-94"

מטרתו של מחקר זה היתה לבדוק מהם מאפייניהם החברתיים-רגשיים של תלמידי בתי-ספר יסודיים שיש להם תכונות של מנהיגות חברתית. כמו כן, נבחנה חשיבות תפקידו של המורה בזיהוי תכונות אלו. במחקר השתתפו 260 תלמידי כיתות ד' ו-ה' (126 בנים ו-134 בנות) מ-10 כיתות בשלושה בתי-ספר בצפון ישראל. רוב התלמידים היו תושבי שכונות בעלות מעמד חברתי-כלכלי בינוני-נמוך. כלי המחקר כללו סולם הערכה עצמית, סולם חרדה חברתית, שאלון מטרות ואסטרטגיות התמודדות עם קונפליקטים, סולם רמת התחברות עם חברים וסולם הערכת המורים את תלמידיהם. בין הממצאים: תכונות של מנהיגות חברתית נמצאו קשורות באופן חיובי למאפיינים של דימוי עצמי חיובי (כולל דימוי גוף, הצלחה בלימודים, הישגים בספורט וכו'), רמת חרדה חברתית נמוכה, קשר בטוח עם עמיתים, רמה גבוהה של שמירת יחסי חברות, רמות נמוכות של נקמנות בקשרים חברתיים קרובים ורמה נמוכה של השלמה ופיוס כאסטרטגיה לפתרון קונפליקט עם חבר; תפיסה עצמית חיובית וביטחון בהתחברות נמצאו קשורים בעקיפין לתכונות של מנהיגות חברתית.

(ילדים; מנהיגות; יחסים חברתיים; חרדה חברתית; דימוי עצמי; קונפליקטים; התמודדות)

089 Mayseless, Ofra; Scharf, Miri:
Too Close for Comfort: Inadequate Boundaries With Parents and Individuation in Late Adolescent Girls
American Journal of Orthopsychiatry", 79: 2 (April 2009), pp. 191-202"

גבולות היררכיים ברורים וגמישים המייצגים את ההיררכיה הדורית המצופה ביחסי הורה-ילד הם חשובים להתפתחות בריאה ותקינה של הילד. במחקר-האורך המתואר במאמר זה נבדקה התפתחותן הנפשית של 120 נערות מתבגרות בישראל, מהשלב האחרון של לימודי התיכון עד שלב השתלבותן של הנערות בצה"ל. כל הנערות היו משכונות של המעמד הבינוני, ורוב ההורים היו בעלי רמת השכלה גבוהה (ל-74% מהאבות ול-73% מהאמהות היה תואר אקדמי ראשון לפחות). המעקב אחר הנערות, שנעשה באמצעות מילוי שאלונים, התבצע בנקודות הזמן הבאות: במחצית השנייה של שנת לימודיהן האחרונה; כחצי שנה לאחר מכן, כ-10-6 שבועות לאחר גיוסן לצה"ל; לאחר 9-6 חודשים, כשהנחקרות כבר שובצו לתפקידיהן בצבא. נמצא, ככלל, כי עם הזמן הפכו הנערות להיות עצמאיות יותר וחרדות פחות מההיפרדות מהוריהן. בסוף המאמר נדונים דפוסי התפקוד השונים של הנערות, היבטים של ההסתגלות לסביבה החדשה, הקשר עם ההורים והתלות בהם, היבטים של התפתחות אישית ועצמאות, רגשות, חרדה והיבטים פסיכולוגיים נוספים הקשורים למעברים בחיי המתבגרות ולקשר שלהן עם הוריהן.

(מתבגרים; נשים; התפתחות אישית; עצמאות; הסתגלות; התמודדות; חרדה; רגשות; שירות צבאי; יחסי הורים – ילדים)

090 Shechory, Mally; Nachson, Israel; Glicksohn, Joseph:
Effects of Stereotypes and Suggestion on Memory
International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology", 54:1 (February 2010), pp. 113-130.

בעבודה זו נבדקה ההשפעה ההדדית שבין הכללה לבין סוּגֵסְטְיָה (הַשָּׁאָה - תהליך פסיכולוגי שבו אפשר לגרום לבני אדם לשנות את עמדותיהם, רגשותיהם ואמונותיהם על-ידי השפעה תת-מודעת על מרכיבים אלה) על רמת דיוק הזיכרון. במסגרת העבודה, נערך מחקר בהשתתפותם של 645 משיבים ילידי ישראל ועולים ממדינות ברית-המועצות לשעבר ומאתיופיה, שבו הוצגו בפני המשתתפים שלוש גרסאות שונות של סיפור על עובד המחכה במשרדו של המנהל לפגישה. כל גרסאות הסיפור היו זהות, להוציא את שם העובד, אשר רמז על מוצא רוסי או אתיופי או ללא רקע אתני. בפני כל משתתף הוצגה גרסה אחת של הסיפור. לאחר שעה, זכרונותיו של המשתתף נבדקו באמצעות שני שאלונים שהיו שונים זה מזה ברמת הסוגסטיה. נמצא, כי כשהסוגסטיה תאמה את תפיסותיו הסטריאוטיפיות של הנבדק, היא השתלבה בזיכרון, אך כשהסוגסטיה נגדה את הסטריאוטיפ היא לא השפיעה על הזיכרון.

(זיכרון; סטריאוטיפים; עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; אתיופיה [ארץ מוצא])

091 Gilboa, Avi; Bodner, Ehud:
What are Your Thoughts When the National Anthem is Playing? An Empirical Exploration
Psychology of Music", 37: 4 (October 2009), pp. 459-484"

מקובל להניח, שאנשים הנחשפים להמנון של ארץ מולדתם מתמלאים ברגשות של גאווה ופטריוטיזם ושלהמנון יש כוח לאחד אנשים סביב רגשות דומים. במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר שנעשה באוניברסיטת בר-אילן, שבו נבדקה אמיתותן של הנחות אלו בישראל. במסגרת המחקר, בוצעו שלושה ניסויים: בראשון שבהם הושמע ההמנון ושלושה שירים נוספים ל-350 איש, שהיו בגילים שונים, מקבוצות אוכלוסייה שונות ומרקע תרבותי שונה, והמשתתפים נתבקשו להעלות בכתב את תחושותיהם; בניסוי השני הושמע ההמנון ושלושה שירים לקבוצה משולי החברה; בניסוי השלישי הושוו הרגשות שעורר ההמנון לאלה שעוררו סמלים לאומיים אחרים: הדגל וסמל המדינה. נמצא, כי ההמנון עורר יותר רגשות לאומיים מאשר השירים האחרים בכל הקבוצות; 79% מהמשתתפים דיווחו כי חשו רגשות של גאווה ופטריוטיות בעת השמעת ההמנון, אך רק 70% מהעולים מברית-המועצות לשעבר, 54% מהחרדים ו-64% מבני הנוער חשו רגשות אלו; בקרב הקבוצה משולי החברה, ההתייחסות להמנון היתה שלילית יותר לעומת הקבוצות האחרות; רגשות דומים לאלה שהיו כלפי ההמנון נמצאו כלפי הדגל אך לא כלפי סמל המדינה.

(המנון; רגשות; סמלים; זהות לאומית; פטריוטיות)

092 Cohen-Mansfield, Jiska; Shmotkin, Dov; Goldberg, Shira:
Loneliness in Old Age: Longitudinal Changes and their Determinants in an Israeli Sample
International Psychogeriatrics", 21:6 (2009), pp. 1160-1170"

במחקר זה נבדקו שלושה נושאים הקשורים לבדידות בגיל הזיקנה: האם רמת הבדידות עולה עם הגיל; מהם מאפייני הקשישים הבודדים; מהם הגורמים המנבאים בדידות בגיל הזיקנה. המחקר נערך בקרב בני 75+ בשני גלים, בהפרש של שלוש שנים וחצי ביניהם. בגל הראשון נבדקו 1,147 איש, ובשני - 588 איש. בין הממצאים: חלה עלייה ברמת הבדידות לאורך זמן; המתאם החזק ביותר לבדידות, כפי שעלה בגל הראשון של המחקר, היה מצב משפחתי לא-נשוי; תחושת בדידות בקרב הנשואים נמצאה קשורה להתנסות בחוויות טראומטיות, ביקורים רבים יותר אצל רופאים ורמה נמוכה יותר של חיוניות קוגניטיבית; בקרב הלא-נשואים נמצא, כי רמת הבדידות היתה גבוהה יותר בקרב בעלי קשיים כספיים, בריאות ירודה ותמיכה חברתית נמוכה; נטייה להתגברות רמת הבדידות לאורך זמן נצפתה בקרב נשים יותר מאשר בקרב גברים; רמת הבדידות עלתה בקרב אלה שהיו במצב כלכלי או בריאותי גרוע.

(קשישים; בדידות; תמיכה חברתית; מצב משפחתי; רמת חיים; בריאות גופנית)

093 Katz, Ruth:
Intergenerational Family Relations and Life Satisfaction Among Three Elderly Population Groups in Transition in the Israeli Multi-cultural Society
Journal of Cross-Cultural Gerontology", 24: 1 (March 2009), pp. 77-91"

במחקר זה נבדקה השפעת היחסים הבין-דוריים במשפחה על רווחתם של הקשישים בקרב שלוש קבוצות אוכלוסייה - חברי קיבוץ, עולים חדשים מברית-המועצות לשעבר וערבים - הנבדלות זו מזו בתרבות המשפחתית, בניסיון החיים, בתנאי המחייה, במשאבים האישיים ובשינויים החלים בשלבי החיים המאוחרים. במסגרת המחקר נבחנו מצבם הבריאותי/תפקודי של הקשישים, מצבם הכלכלי, דפוסי סולידריות/קונפליקט בין-דוריים, נורמות יחסי הורים-ילדים, סוגי התמיכה שמקבלים הקשישים (טיפול אישי, סיוע כספי וכו') והשפעת יחסי המשפחה על רווחתם של הקשישים. במחקר השתתפו 212 בני 65 ומעלה המתגוררים בקהילה, שמילאו שאלונים בנושאים הללו. בין הממצאים: שיעורים גבוהים של שביעות רצון מהחיים נמצאו בקרב חברי הקיבוץ והערבים הקשישים לעומת שיעורים נמוכים בקרב העולים; שיעורי התמיכה שמקבלים הקשישים מילדיהם הבוגרים הם נמוכים בקיבוץ, בינוניים בקרב הערבים וגבוהים בקרב העולים; הסולידריות המשפחתית הגבוהה ביותר נמצאה בקרב הערבים; המצב התפקודי (מוגבלויות) והמצב הכלכלי היו הגורמים המשפיעים ביותר על איכות החיים בשלוש הקבוצות.

(איכות חיים; רווחה רגשית; מוגבלויות; קשישים; יחסים בין-דוריים; בני קיבוצים; ערביי ישראל; עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא])

094 ארטן-ברגמן, טל; רימרמן, אריק:
דפוסי מעורבות חברתית בקרב אנשים עם וללא מוגבלות בישראל
"ביטחון סוציאלי", מס' 79 (מרס 2009), עמ' 84-49 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

"חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות" (תשנ"ח - 1998) עיגן את זכותם של בעלי מוגבלויות למעורבות שוויונית ופעילה בכל תחומי החיים. במחקר זה נבחנו דפוסי המעורבות החברתית של בעלי מוגבלויות, פערים בדפוסי המעורבות החברתית של אנשים עם וללא מוגבלויות בתחומי מעורבות חברתית וקהילתית שונים, חסמים למעורבות בפעילויות חברתיות ומכשולים להשתלבות בחברה של אנשים עם וללא מוגבלות. במסגרת המחקר נבדק מדגם מייצג של בני 65-18 החיים בקהילה - 597 בעלי מוגבלויות (על-פי תפיסתם הסובייקטיבית) ו-591 אנשים ללא מוגבלויות, שרואיינו בטלפון. בין הממצאים: רמת ההשכלה של אנשים ללא מוגבלויות נמצאה גבוהה הרבה יותר מאשר מזו של בעלי מוגבלויות; שיעור המועסקים בקרב האנשים ללא מוגבלויות הוא יותר מכפול מאשר זה של בעלי מוגבלויות; רק 66% מבעלי המוגבלויות דיווחו כי הם יצאו מביתם לפעילות חברתית כלשהי לעומת 80.9% מהאנשים ללא מוגבלויות; 44.5% מבעלי המוגבלויות דיווחו שהם אינם מעורבים כלל מבחינה חברתית לעומת 26.9% מהאנשים ללא מוגבלויות; 12.7% מהאנשים ללא מוגבלויות דיווחו כי הם אינם מרוצים כלל מרמת מעורבותם החברתית לעומת 35.3% מבעלי המוגבלויות.

(מוגבלויות; פער חברתי; שוויון חברתי; מפגשים חברתיים; בדידות; מעורבות קהילתית; התנדבות; צריכה תרבותית; פעילויות פנאי)

095 דגני, אבי; דגני, רינה:
עמדות הציבור ביחס לאנשים עם מוגבלויות
קבוצת גיאוקרטוגרפיה, תל-אביב 2009, 23 עמ'. הוגש לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, משרד המשפטים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הנציבות: www.justice.gov.il.

לקראת היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות (3/12/2009), ערכה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות שבמשרד המשפטים, סקר לבחינת עמדות הציבור לגבי אנשים עם מוגבלות. הסקר נעשה על-ידי "קבוצת גיאוקרטוגרפיה", והשתתפו בו 500 בני 18 ומעלה, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל. בין הממצאים: 72% מהמשיבים דיווחו כי הם מכירים אנשים עם מוגבלות; 63% מהמשיבים דיווחו כי ביקרו בביתו של אדם עם מוגבלות; 44% דיווחו כי אירחו בביתם אדם עם מוגבלות; 28% מהעובדים ציינו שבמקום עבודתם יש אנשים עם מוגבלות; 86% מהמשיבים ציינו כי הם מוכנים לגור בשכנות לאדם עם מוגבלות פיסית, אך רק 53% ציינו כי הם מוכנים לגור בשכנות לאדם עם מוגבלות נפשית; 82% היו מוכנים להשכיר נכס לאדם עם מוגבלות פיסית, ו-39% לאדם עם מוגבלות נפשית; 93% מהמשיבים דיווחו כי הם מוכנים להתעכב כלקוחות כדי שאנשים עם מוגבלות יקבלו את השירות המגיע להם; 89% העריכו באופן חיובי בית עסק המאפשר שירות נגיש לאנשים עם מוגבלות; 73% מהמשיבים סברו שהשתלבותם של ילדים עם מוגבלות במערכת החינוך הרגילה תורמת לערכים של כלל התלמידים; 63% מהמשיבים סברו שכיום אנשים עם מוגבלות מגיעים למקומות ציבוריים יותר מאשר לפני 5 שנים.

(מוגבלויות; עמדות חברתיות; עמדות כלפי נכים)

096 פווין, אברהם:
מהפכה מעמדית בחברה שוויונית: שינוי וריבוד בקיבוץ
המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2010, 42 עמ'.

בעבודה זו נבדקו השלכות השינויים בקיבוצים על מבנה המערכת הריבודית בקיבוצים ועל תפיסת חברי הקיבוצים את נגישותם לתועלות הנובעות מהחיים בקיבוץ (שירותים ותגמולים), תוך בחינת מידת "מקובלותו" של הפרט בחברה ותפיסת מידת השפעתו על הנעשה בקיבוץ. העבודה התבססה על ניתוח משני של תוצאות מחקר שנערך ב-2003 בקרב מדגם של חברים שהוצא מתוך מדגם של קיבוצים, שחולקו לארבע קבוצות לפי שיטות תגמול שונות: קיבוצים "שיתופיים" שלא ביצעו שינויים משמעותיים; קיבוצים "שיתופיים" שביצעו הפרטה בתחום משמעותי (מזון); קיבוצים "משולבים", שבהם התקציב מורכב מחלק שוויוני ומחלק המבטא את הכנסת החבר ו/או תפקידו והוותק שלו בקיבוץ; קיבוצים "דיפרנציאליים", שבהם פרנסת החברים תלויה בהכנסתם, תוך הבטחת קיום מינימאלי במקרה של חוסר יכולת להתפרנס. התקבלו 1,074 שאלונים מלאים מחברים של 29 קיבוצים. המחקר התמקד בתשובותיהם של החברים לשש השאלות הבאות: תפיסת החבר את רמת הפערים הכלכליים בין החברים בקיבוץ; תפיסת רמת החיים של משפחת הפרט בהשוואה למשפחות אחרות; הערכת הפרט את הקיבוץ כמקום שטוב לחיות בו; תפיסת הפרט את מידת שייכותו לקהילה; תפיסת המידה שבה מוסדות הקיבוץ דואגים לאינטרסים של הפרט; רמת שביעות הרצון מהחיים בקיבוץ. בסוף העבודה נבחנה השאלה, באיזו מידה שביעות רצונו של חבר קיבוץ נובעת ממעמדו האישי ובאיזו מידה ממודל הקיבוץ שבו הוא חי.

(קיבוצים; בני קיבוצים; שינוי חברתי; שינוי ארגוני; הכנסה; מיצב חברתי-כלכלי; עמדות; שביעות רצון)

097 רפאלי, שיזף; אריאל, ירון; כצמן, מרי:
נוער מקוון: דפוסי שימוש וקנייה באינטרנט
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 31 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בסקר זה נבדקו דפוסי השימוש של בני נוער ישראלים באינטרנט, תוך שימת דגש על פעולות פיננסיות וצרכניות שהם מבצעים באמצעות האינטרנט. כמו כן, נבדקו עמדותיהם של בני הנוער כלפי האינטרנט וכלפי צריכה באמצעותו. הסקר נעשה בינואר 2009, והשתתפו בו 309 בני נוער בגילים 18-14 (כן רואיינו 1,511 מבוגרים, שממצאי תשובותיהם אינם מובאים בדו"ח הנוכחי). נושאי הסקר היו מאפייני הגלישה, חיפוש מידע כספי וצרכני מקוון, קנייה מקוונת ועמדות לגבי קנייה מקוונת. בין הממצאים: כ-86% מבני הנוער משתמשים באינטרנט (כ-75% מהם מדי יום); כ-93% מבני הנוער גולשים באינטרנט באמצעות מחשב נייח, כ-33% באמצעות מחשב נייד וכ-33% באמצעות טלפון נייד; כ-97% מבני הנוער מחפשים מידע על מוצרים באמצעות מנועי חיפוש, כ-59% מחפשים בחנויות מקוונות, כ-51% מחפשים באתרי השוואות מחירים, וכ-48% מחפשים בלוחות מודעות אלקטרוניים; כשליש ממחפשי המידע דיווחו שהם תמיד הצליחו לאתר את המידע; כ-29% מבני הנוער דיווחו שביצעו קנייה באמצעות האינטרנט; המוצרים הנרכשים ביותר היו כרטיסים לקולנוע, לתיאטרון ולהופעות (34%), מוצרי אלקטרוניקה בידורית (34%), שירותי נסיעה (22%), מחשב ועזרים נלווים (21%) ומצלמות וציוד צילום (20%); כ-75% מבני הנוער הביעו עמדות ותחושות חיוביות כלפי האינטרנט, אך כ-45% הביעו עמדות שליליות לגבי עומס מידע, בלבול ותסכול.

(אינטרנט; מתבגרים; צריכה; עמדות)

ו. חינוך והשכלה

פרסומים

098 המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ולתקצוב: דין וחשבון מס' 35/34 לשנים תשס"ז (2006/7) ותשס"ח (2007/8)
המועצה להשכלה גבוהה, ירושלים 2009, 250 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המועצה: www.che.org.il.

בדו"ח שנתי זה מוצגת פעילותה של המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת), ומוצגים נתונים שונים על מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. הדו"ח מורכב מארבעה פרקים, כדלקמן: המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ולתקצוב; מערכת ההשכלה הגבוהה; התפתחויות עיקריות במערכת ההשכלה הגבוהה - לקט נתונים; תקציב מערכת ההשכלה הגבוהה. בנספחים מתוארים חוקים בנושאי ההשכלה הגבוהה, התפתחויות עיקריות במערכת ההשכלה הגבוהה, סגל המועצה להשכלה גבוהה ועוד. בין הממצאים: אחוז המתחילים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה מתוך שנתון ממוצע של בני 24-20 עלה מ-23% בתשנ"א ל-45.8% בתשס"ח; מתוך 220,470 סטודנטים שלמדו בתשס"ח, 168,010 למדו לתואר ראשון, ומתוכם 42.4% למדו במכללות אקדמיות (17.8% בתשנ"ז); 30.3% מבוגרי תואר ראשון בתשס"ו המשיכו ללמוד, רובם לתואר שני/שלישי, כשחלקם של בוגרי האוניברסיטאות הוא הרבה יותר גדול משל בוגרי המכללות (39.1% מבוגרי האוניברסיטאות לעומת 19.1% מבוגרי המכללות המתוקצבות ו-15.8% מבוגרי המכללות שאינן מתוקצבות); 43,835 סטודנטים לתואר ראשון למדו במכללות אקדמיות המתוקצבות על-ידי ות"ת, מתוך 71,178 סטודנטים שלמדו במכללות האקדמיות.

(אוניברסיטאות; מכללות; סטודנטים; תארים אקדמיים; מקצועות לימוד; תקציבים)

099 קלינוב, רות:
תקצוב מערכת החינוך היסודי וחטיבות הביניים, 2008-2003
המכון למחקר כלכלי בישראל ע"ש מוריס פאלק, האוניברסיטה העברית, מאמר לדיון מס' A10.01, ירושלים 2010, 52 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://pluto.mscc.huji.ac.il/~msfalkin.

פרסום זה כולל שני מאמרים, שבהם נדונים הנושאים הבאים: א) רמת המשאבים המושקעת לתלמיד בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים בישראל בהשוואה למדינות ה-OECD. זאת, במטרה לנסות להסביר את ציוניהם הנמוכים של בני 15 בישראל במבחנים בין-לאומיים במדעים, במתמטיקה ובהבנת הנקרא, בהנחה שמשאבים אלה תורמים להעלאת ההישגים; ב) חלוקת משאבי החינוך בין השכבות החברתיות-כלכליות בישראל - ההקצאות בפועל של משרד החינוך וכספים המתקבלים בבתי-הספר ממלכ"רים, מרשויות מקומיות, מהורים ועוד. יש לציין, כי למשרד החינוך אין מידע שיטתי שוטף על החלוקה בפועל של משאבי המשרד (ושל כלל מקורות המימון) בין השכבות השונות. בין הממצאים: המאמץ המוקצה לחינוך בישראל הוא דומה לזה שבמדינות ה-OECD, אך מבנה ההוצאה שונה – מספר שעות הלימוד בממוצע לתלמיד בישראל הוא גבוה יחסית, שעות הנוכחות של המורים בבתי-הספר הן נמוכות יחסית, הכיתות גדולות ומשכורת המורים נמוכה – דבר שיש בו כדי להסביר חלק מהסיבות לפערים בהישגים הלימודיים בין המדינות; בישראל, התפלגות המשאבים במגזר היהודי הרשמי (בתי-ספר ממלכתיים וממ"ד) היא פרוגרסיבית למדי, ולכן יש להגדיל את יעילות התמיכות; כ-70% מהתלמידים המשתייכים לארבעת העשירונים התחתונים הם ערבים וחרדים, שאינם לומדים במגזר זה, ובפועל אין לגביהם העדפה תקציבית מתקנת. לכן, במצב הנוכחי קיימת סכנה להנצחת הפערים בין השכבות. עוד עולה, כי בכל הפרמטרים שנבדקו (העדפה מתקנת, גודל הכיתות, שעות התקן וכו') המצב בחטיבות הביניים הוא גרוע יותר מאשר בחינוך היסודי.

(בתי-ספר יסודיים; חטיבות ביניים; חינוך עברי; חינוך ערבי; הקצאת משאבים; גודל כיתה; שעות הוראה; הישגים לימודיים; כוח-אדם בהוראה; העדפה מתקנת)

100 בלס, נחום; אדלר, חיים:
אי-שוויון במערכת החינוך: ישראל 2009 – תמונת מצב
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, ירושלים 2009, 69 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המרכז: www.taubcenter.org.il.

בעבודה זו נבחן מצב אי-השוויון במערכת החינוך בישראל, תוך התמקדות באי-השוויון החברתי-כלכלי ובהבדלים בין המגזר היהודי למגזר הערבי. העבודה מורכבת מחמישה פרקים, כדלקמן: ממדים של אי-שוויון במערכות חינוך; אי-שוויון בתשומות החינוך; פערים בהישגים לימודיים על רקע חברתי-כלכלי; המגזר היהודי והמגזר הערבי – פערים בתשומות ובתפוקות; סיכום והמלצות לתיקון אי-השוויון. בין הממצאים: בשנים האחרונות חל תהליך של צמצום פערים בתשומות המופנות למערכת החינוך (כולל כוח-האדם) ובתפוקותיה (שיעורי הלמידה והזכאות לתעודות הבגרות); התקדמותן של קבוצות חלשות התפתחה כשקבוצות חזקות יותר המשיכו ושיפרו את מצבן; הפערים בין תלמידים חלשים לתלמידים מבוססים ובין תלמידים יהודים לתלמידים ערבים הם עדיין גדולים, ובמיוחד בולט יתרונו של המגזר היהודי בשיעורי ההשתתפות בחינוך הקדם-יסודי, בחינוך התיכוני ובחינוך הגבוה; הפערים בהישגים לימודיים בין בנים לבנות בישראל נסגרו, וכיום הישגי הבנות הם מעט טובים יותר מאלה של הבנים; רוב העולים מחבר העמים השתלבו במערכת החינוך בהצלחה, וזאת בניגוד ליוצאי אתיופיה ויוצאי הרפובליקות האסיאתיות של חבר העמים. ההמלצות העיקריות של העבודה נוגעות לשינוי שיטת התקצוב במערכת החינוך (המתחשבת ברקע החברתי-כלכלי של התלמיד), שיפור כוח-האדם בהוראה, מניעת נשירה, העלאת שיעור הזכאים לתעודת בגרות והקטנת/ביטול המסגרות הממיינות, בייחוד בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים.

(חינוך; הישגים לימודיים; כוח-אדם בהוראה; שעות הוראה; הקצאת משאבים; חינוך עברי; חינוך ערבי; עולים; מיצב חברתי-כלכלי; שוויון חברתי; הבדלים בין המינים; העדפה מתקנת; נשירה מלימודים)

101 זוסמן, נעם; צור, שי:
תרומתו של חינוך תיכוני מקצועי לעומת עיוני להשכלה ולהצלחה בשוק העבודה
חטיבת המחקר, בנק ישראל, פרסום מס' 2010.05 בסדרת "מאמרים לדיון", ירושלים 2010, 49 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק: www.bankisrael.gov.il.

במחקר זה נבחנה תרומת לימודים תיכוניים בנתיב מקצועי לעומת לימודים בנתיב עיוני לרכישת השכלה ולהצלחה בשוק העבודה. מקור הנתונים למחקר היה תוצאות "מבחני הסקר" שנערכו לכל תלמידי כיתה ח' בחינוך העברי בישראל ב-1966/67 וב-1967/68. במבחנים אלה נבדקו, נוסף על ידע במקצועות הלימוד, גם כישורים קוגניטיביים, ששימשו למיון התלמידים בין נתיבים בתיכון. תוצאות המבחנים זווגו עם ממצאי מפקדי האוכלוסין והדיור של הלמ"ס מ-1983 ומ-1995, הכוללים נתונים על רמת ההשכלה ועל מאפייני התעסוקה. בין הממצאים: הציון הממוצע במבחני הסקר היה 76.1 בקרב תלמידים שפנו לחינוך העיוני ו-64.7 בקרב תלמידים שפנו לחינוך המקצועי; 43.7% מהגברים ו-31.7% מהנשים שלמדו בחינוך העיוני היו בעלי תואר ראשון ומעלה, לעומת 11.6% ו-4.5% בהתאמה מבוגרי החינוך המקצועי; 54% מהגבריםו-52.2% מהנשים בוגרי החינוך העיוני היו בעלי משלח-יד גבוה, לעומת 29.8% ו-22.2% בהתאמה מבוגרי החינוך המקצועי; לא היתה לחינוך המקצועי השפעה שונה מזו של החינוך העיוני על שיעורי תעסוקתם של הבוגרים, וכמו כן, חלק מהממצאים מלמדים כי החינוך המקצועי סייע בצמצום הנשירה מהתיכון - אחד מיעדיו המרכזיים.

(בתי-ספר מקצועיים; נתיב לימודים; רמת השכלה; מיצב מקצועי)

102 זוסמן, נועם; פורמן, אורלי; קפלן, טום; רומנוב, דמיטרי:
הבדלים באיכות ההשכלה בין אוניברסיטאות למכללות: בחינה באמצעות התמורה בשוק העבודה
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 42 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2009, 85 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם בנק ישראל ובסיוע הפורום למדיניות כלכלית ע"ש פנחס ספיר והטכניון – מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

במחקר זה נבחנה התשואה להשכלה, במונחי שכר, של בוגרי תואר ראשון במכללות אקדמיות (ללא מכללות לחינוך) בהשוואה לאוניברסיטאות (ללא האוניברסיטה הפתוחה) ובין האחרונות לבין עצמן, תוך פיקוח על המאפיינים החברתיים-כלכליים של הבוגרים וכישוריהם. לצורך המחקר נעשה מיזוג בין כמה קבצים: קובץ בוגרי המוסדות להשכלה גבוהה, תש"ס-תשס"ב; מרשם התושבים; מפקד האוכלוסין והדיור 1995; קובץ שכר של המוסד לביטוח לאומי, 1995; ציוני מבחני המיון הפסיכוטכניים למועמדים לשירות ביטחון ובסיס נתונים מזווג עובד-מעביד, הכולל מידע על עבודה ושכר ב-2003-2000. בין הממצאים: ברוב המקצועות, בוגרי מכללות השתכרו בממוצע במשרה הראשונה לאחר סיום התואר כ-30%-20% פחות מאשר בוגרי אוניברסיטאות; בוגרי מכללות במינהל עסקים השתכרו בכ-19% יותר מאשר בוגרי אוניברסיטאות; בקרב בוגרי האוניברסיטאות נהנו משכר גבוה יחסית תלמידי האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל-אביב והטכניון (השכר הגבוה ביותר נמצא בקרב בוגרי אוניברסיטת תל-אביב); ככל שהכישורים השכליים היו גבוהים יותר, כך היתה גם התשואה להשכלה במשרה הראשונה; ציון גבוה בבחינה הפסיכומטרית בתחום החשיבה הכמותית מנבא עלייה של כ-2.5% בשכר. כמו כן, נמצא קשר בין איכות חוג הלימודים לבין השכר.

(סטודנטים; אוניברסיטאות; מכללות; מקצועות לימוד; שכר)

103 ברוך-קוברסקי, רות; כהן-נבות, מרים:
התכנית האוניברסיטאית לקידום נגישות ההשכלה הגבוהה בנגב: הערכת פעילות התכנית בשנת תשס"ז (2007-2006), מחקר המשך
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 09-525, ירושלים 2009 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

התכנית האוניברסיטאית לקידום נגישות ההשכלה הגבוהה בנגב נועדה להגביר את סיכוייהם של צעירי הדרום להתקבל ללימודים אקדמיים. התכנית מורכבת משלוש חטיבות: חטיבה בית-ספרית - חיזוק שליטת התלמידים בחומר הנלמד לשם קבלת תעודת בגרות איכותית; חטיבה אוניברסיטאית – לימודים באוניברסיטת בן-גוריון מדי יום ו'; "פעולות העצמה" - פיתוח מסוגלות אישית, מודעות ביקורתית, מיומנויות למידה וכו'. במחקר זה, השני בסדרה, נבדקו השפעת השינויים שנערכו בחטיבה האוניברסיטאית על תפיסות התלמידים והישגיהם; נקודות החוזק והחולשה של התכנית דרך תפיסותיהם של בוגרים ותלמידים שפרשו ממנה; בחינת רכיבי התכנית והשינויים שחלו בה. בין הממצאים: בתשס"ז השתתפו בתכנית כ-950 תלמידים מ-27 בתי-ספר; על-פי המנהלים, השתתפו בתכנית כ-10% מתלמידי כיתות י'-י"ב; התכנית נועדה לתלמידים "חזקים" מבחינה לימודית, ובפועל 83% מתלמידי התכנית עמדו בשתי דרישות הקבלה לתכנית (למידה בהיקף של 4 או 5 יחידות לימוד באנגלית ובמתמטיקה וממוצע ציונים גבוה); 47% מתלמידי התכנית היו מבתי-ספר בפריפריה (מחוץ לבאר-שבע) ו-21% מבתי-ספר בדואיים; אחוז מקבלי התגבורים בחטיבה הבית-ספרית עלה מ-68% בתשס"ו ל-77% בתשס"ז; 84% מהתלמידים בתשס"ז ציינו שרמת התגבור היא "כמו שצריך", לעומת 57% בלבד בתשס"ו; 83% מתלמידי התכנית האוניברסיטאית הביעו שביעות רצון גבוהה מהקורסים באוניברסיטה; אחוזי הפרישה של תלמידים במהלך שנת הלימודים ירדו מ-21% בתשס"ו ל-5% בתשס"ז.

(חינוך גבוה; תכניות התערבות; העצמה; הישגים לימודיים; בתי-ספר תיכוניים; נגב)

104 כהן-נבות, מרים; לוי, דגנית; קונסטנטינוב, וצ'סלב ואחרים:
מיפוי דרכי הפעולה של בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים לקידום התלמידים המתקשים: דוח מסכם מדעי
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 09-509, ירושלים 2009, 255 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

קידומם של תלמידים המתקשים בלימודים ובהסתגלות לבית-הספר הוא אחד מיעדיה החשובים של מערכת החינוך. עד היום, לא נחקרה באופן מקיף הפעילות המתבצעת לקידומם של תלמידים אלה. בפרסום הנוכחי מוצגים ממצאי סקר למיפוי כלל הפעילות לקידום תלמידים אלה בבתי-הספר היסודיים ובחטיבות הביניים בישראל. הסקר בוצע בקרב מנהלים ומחנכים ממדגם מייצג של 345 בתי-ספר במהלך שנת הלימודים תשס"ו. הנושאים העיקריים שנחקרו היו: אסטרטגיות מרכזיות למתן תשומות ייעודיות לתלמידים המתקשים – תגבור לימודי בתוך הכיתה ומחוץ לכיתה, הוראה של שני מורים יחד והוראה של מורה יחד עם כוח-אדם שאינו מוסמך, מתן מענים טיפוליים מקצועיים, חונכות לקידום רגשי וחברתי ועבודה עם הורי התלמידים; תכניות חיצוניות המיושמות בעזרת גופים פדגוגיים חיצוניים לבית-הספר (משרד החינוך, רשויות מקומיות והמגזר השלישי); הדרכת צוותים לשם קידום העבודה עם תלמידים מתקשים. כ-29% מהמחנכים בחינוך היסודי וכ-52% מהמחנכים בחטיבות הביניים העריכו שיותר מ-25% מתלמידי כיתתם הם תלמידים מתקשים. כ-50% מהמחנכים בשני שלבי החינוך העריכו שפחות מ-50% מהתלמידים המתקשים מקבלים מענה הולם לצרכיהם.

(ליקויי למידה; קשב; ריכוז; למידה; הסתגלות; מדיניות חינוכית; תכניות לימודים; ייעוץ חינוכי; שירותי חינוך; העשרה; שיטות הוראה; תכניות התערבות; מעורבות הורים בחינוך)

105 כאהן-סטרבצ'ינסקי, פאולה; לוי, דגנית:
מבצע החירום של איחוד הקהילות היהודיות, פדרציות צפון אמריקה (UJC), לאחר מלחמת לבנון השנייה - הערכת יישום פעולת ג'וינט ישראל-אשלים, הסוכנות היהודית והקואליציה הישראלית לטראומה, בתחום הילדים והנוער, בגליל ובעוטף עזה: סיכום הממצאים
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 09-548, ירושלים 2009 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

"הפעולה לשיקום הגליל ועוטף עזה בתחום הילדים והנוער" (להלן "הפעולה") היא תכנית שפעלה בתשס"ז ובתשס"ח במימונן של הקהילות היהודיות בארצות-הברית, והיא היתה חלק מפעילות רחבה יותר באזורים אלה, שנועדה לסייע בתחומי החינוך, הפיתוח הכלכלי, העצמת הקהילה ועוד. לצורך יישום "הפעולה", נבחרו שלושה ארגונים אחראיים: ג'וינט – ישראל ואשלים, קרן הסוכנות היהודית להעשרת ילדים ונוער והקואליציה הישראלית לטראומה. את סדר העדיפויות של התכניות שהופעלו במסגרת "הפעולה" קבע משרד החינוך בשיתוף עם משרד ראש הממשלה. מטרתה של התכנית בתחום הילדים והנוער היתה לסייע לילדים ולמתבגרים בהתמודדותם הרגשית עם מצוקות בעקבות הלוחמה, לעזור להם בלימודים ולהגביר את השתתפותם בפעילויות פנאי ובתכניות העשרה. מחקר ההערכה המתואר בדו"ח הנוכחי נועד לבחון את יישום רכיבי התכנית ואת תרומתה. הנתונים מתבססים ברובם על ראיונות שהתקיימו עם האחראים לתכנית ומפעיליה, מורים, תלמידים, הורים ואנשי מקצוע.

(מלחמות [השפעות]; תכניות התערבות; בתי-ספר; גני ילדים; גליל; נגב; חוגים; העשרה; הישגים לימודיים; בחינות בגרות; נשירת תלמידים; חינוך מיוחד; רווחה רגשית; חוסן אישי; מצבי לחץ; הפרעות פוסט-טראומטיות; התמודדות; עמותות; רשויות מקומיות)

106 משכית, דיצה:
החדרת שינויים בדרכי ההוראה: מורים מתבוננים בתהליך
"עיון ומחקר בהכשרת מורים" (בהוצאת המכללה האקדמית לחינוך גורדון), מס' 12 (2010), עמ' 62-31 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכללה: www.gordon.ac.il.

מטרתו של מחקר זה היתה לזהות את מקורות היוזמה והמניעים להחדרת שינויים בשיטות ההוראה של המורה ולחשוף את הגורמים המסייעים והמעכבים בתהליכי החדרת שינויים אלה, כפי שדווחו על-ידי מורים שהתנסו בהחדרת שינויים בדרכי ההוראה שלהם. במחקר השתתפו 432 מורים מקצועיים וכוללים מבתי-ספר ממלכתיים, ממלכתיים-דתיים ומהמגזר הערבי ממחוזות שונים, בחינוך היסודי, בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. המחקר התבסס על שאלון סגור לכל המורים ועל ראיונות פתוחים עם 15 מורים. בין הממצאים: מקורות היוזמה השכיחים ביותר להחדרת שינויים בדרכי ההוראה בפועל היו המורה בשיתוף עם הנהלת בית-הספר (40%) והמורה עצמו (34.3%) – מקורות פנימיים; המניעים השכיחים ביותר להחדרת השינויים היו רצון לקדם את התלמידים (26.7%) ורצון לשפר את רמת ההוראה (23.5%); מקורות יוזמה חיצוניים, כגון הנהלת בית-הספר ומשרד החינוך, היו פחות שכיחים לעומת המקורות הפנימיים; הגורמים המסייעים ביותר בהחדרת שינויים היו "שיתוף פעולה בין עמיתים" ו-"אוטונומיה של המורה", והגורמים המעכבים ביותר היו "היעדר תקציב" ו-"שחיקה בעבודה".

(מורים; שיטות הוראה; שינוי חינוכי; יחסי מורים – מנהלים; יוזמה)

107 גילת, ענת:
דוח מחקר - נשים חוות העצמה דרך הלימודים הגבוהים - סיפורן של סטודנטיות יהודיות וערביות לא-דתיות ודתיות
"עיון ומחקר בהכשרת מורים" (בהוצאת), מס' 12 (2010), עמ' 165-135 (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכללה: www.gordon.ac.il.

במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר שנועד לבחון את השפעת הלימודים באוניברסיטה על חוויית ההַעֲצָמָה של נשים, המתבטאת בפעולות שהן עושות למען עצמן. במחקר השתתפו 114 סטודנטיות יהודיות לא-דתיות, 112 סטודנטיות יהודיות דתיות, 109 סטודנטיות ערביות מוסלמיות לא-דתיות ו-100 סטודנטיות ערביות מוסלמיות דתיות. 435 הסטודנטיות מילאו שאלון, ו-32 סטודנטיות (8 מכל קבוצה) השתתפו בראיונות עומק. בין הממצאים: ככל שדיווחו הסטודנטיות על מחויבות גבוהה יותר לקיום מצוות הדת, כך הן דיווחו על מחויבות רבה יותר לתפקידיהן המסורתיים כנשים; ככל שדיווחו הסטודנטיות על מחויבות גבוהה יותר לתפקידי האישה המסורתיים, כך הן דיווחו על תפיסה גבוהה יותר של הלימודים כמקור למשאבים פוטנציאליים למילוי תפקידים מחוץ לבית ולמשפחה; ככל שדיווחו הסטודנטיות על תפיסה גבוהה יותר של הלימודים כמשאבים, כך הן דיווחו על העצמה אישית גבוהה יותר (נקיטת פעולות כדי להתמודד בהצלחה עם מטלות הלימודים על מנת להשיג יותר אוטונומיה, בחירה ושליטה בחיים); ככל שדיווחו הסטודנטיות על תפיסה גבוהה יותר של הלימודים כמשאבים, כך הן דיווחו על העצמה מגדרית גבוהה יותר (כגון מודעות רבה יותר לזכויות נשים ותמיכה בנשים אחרות); נמצאו הבדלים בין ארבע הקבוצות במחויבות לקיום מצוות ובמחויבות לתפקידי האישה המסורתיים; בתפיסת הלימודים הגבוהים כמשאבים ובהעצמה אישית נמצאו הבדלים רק בין דתיות ללא-דתיות.

(נשים; סטודנטים; חינוך גבוה; העצמה; מודעות; דתיות; תפקידים במשפחה; מעמד האישה)

108 אברהים, רפיק:
דיגלוסיה ודו-לשוניות בהקשר של השפה הערבית: עדות ממחקר קוגניטיבי
"מגמות", מ"ו: 4 (ינואר 2010), עמ' 625-598 (עברית, סיכום באנגלית).

הערבית המדוברת היא שונה מהותית מהערבית הספרותית. זהו מצב המכונה "דיגלוסיה". במחקר המתואר במאמר זה נבחנה השאלה, האם דובר ערבית מעבד את השפה הספרותית כשפה שנייה או שהוא מרחיב את הלקסיקון של השפה המדוברת כך שיכיל גם מילים וכללים האופייניים לשפה הספרותית בלבד. שאלה זו נבדקה בשני ניסויים שבהם השתתפו דוברים דו-לשוניים ששפת-אמם היא ערבית. הניסויים נעשו תוך שימוש בפרדיגמות של עירור סמנטי, שלפיהן זיהוי של מילה המופיעה אחרי מילת עירור (מילת רמז הקשורה אליה במשמעותה) הוא מהיר יותר מאשר אחרי מילה שלא קשורה אליה. בניסויים נבחנו שלושה מצבים: בין ערבית ספרותית לערבית מדוברת; בין עברית לערבית מדוברת; בתוך הערבית המדוברת. בשני הניסויים נמצא, כי העירור הסמנטי בין שפות הוא קטן יותר כשהערבית הספרותית משמשת ליצירת ההקשר (מילת העירור) והערבית המדוברת משמשת ליצירת מילת המטרה מאשר כשהסדר הוא הפוך – מילות העירור הן בשפה המדוברת ומילות המטרה הן בשפות האחרות. כשהתקיים הסדר ההפוך, אפקט העירור בין השפות גדל אך נשאר קטן מאפקט העירור בתוך השפה המדוברת. כמו כן, רמת העירור היתה דומה כשהשפה השנייה היתה עברית או ערבית ספרותית, ובשתיהן היא נמצאה נמוכה במידה ניכרת מרמת העירור בתוך הערבית המדוברת. מכאן, שהאדם הלו-לשוני הדובר ערבית כשפת-אם מתייחס לשפה הספרותית באופן שונה מאשר לשפה המדוברת, שפתו הראשונה, ובאופן דומה לשפה העברית, שפתו השנייה.

(ערבית; דו-לשוניות; עברית; שפה זרה)

109 Leikin, Mark; Ibrahim, Raphiq; Eviatar, Zohar; Sapir, Shimon:
Listening with an Accent: Speech Perception in a Second Language by Late Bilinguals
Journal of Psycholinguistic Research", 38: 5 (October 2009), pp. 447-457"

במחקר זה נבחנו רמת המידע הפונולוגי (הצלילי) שזקוקים לה בוגרים כדי לזהות מילים בשפה שנייה שלמדו בגיל מאוחר והאם רמת המידע הפונולוגי שלה הם זקוקים משתנה כשהמילה נהגית במבטאים שונים. לשם כך, הוקלטו משפטים בעברית שבהם המילה האחרונה היתה שם עצם בארבעה מבטאים שונים: עברית, ערבית, רוסית ואנגלית. משפטים אלה קודדו באופן ממוחשב והוצגו בצורה עוקבת כל 40 אלפיות השנייה, כך שניתן יהיה לבדוק את כמות המידע הפונולוגי שיהיה זקוק לה כל שומע כדי לזהות את המילה. המשפטים הוצגו בפני 60 נחקרים בני 26-18: 20 דוברי עברית כשפת-אם; 20 עולים חדשים מברית-המועצות לשעבר שלמדו עברית רק לאחר עלייתם לישראל; 20 ערבים ישראלים הדוברים ערבית כשפת-אם שהחלו ללמוד עברית בגיל 8-7. בין הממצאים: בקרב דוברי העברית כשפת-אם לא היו הבדלים בכמות המידע הפונולוגי שנזקקו לה כדי לפענח את המילים; דוברי הרוסית והערבית כשפת-אם היו זקוקים לפחות מידע פונולוגי כאשר המשפט נהגה במבטא של שפת-האם שלהם מאשר בכל מבטא אחר.

(שפה זרה; דו-לשוניות; מבטא; מיומנויות לשוניות; הבנת הנשמע; עברית; ערבית; רוסית)

110 בשארה, סאאיד; שחר, חנה:
יעילות בית הספר ושיפור הישגיהם של תלמידים בבתי ספר לחינוך מיוחד במגזר היהודי ובמגזר הערבי בישראל
"דפים", מס' 46 (2008), עמ' 185-159. כתב-העת מופיע באתר האינטרנט של מכון מופ"ת: www.mofet.macam.ac.il.

במאמר זה מתואר מחקר שנועד לבדוק את הקשר שבין מדדי יעילות ארגונית בבתי-ספר לחינוך מיוחד לבין ההתקדמות בהישגי התלמידים מתחילת השנה עד סופה. המחקר התמקד בתחומי הבנת הנקרא ומתמטיקה, וכן נבדקה ההתקדמות במוטוריקה גסה, בתפיסה חזותית ושמיעתית, בזיכרון שמיעתי, בהתפתחות הלשונית ובכושר הקוגנטיבי. מבחינת היעילות, נבדקו הכמות והאיכות של השתלמויות המורים, הייעוץ שקיבלו המורים, מעורבותם של ההורים בחינוך, תכניות ההוראה, דפוסי ההתארגנות בבתי-הספר ועוד. במחקר השתתפו 76 תלמידים ו-76 מורים משמונה בתי-ספר לחינוך מיוחד: ארבעה מהמגזר היהודי וארבעה מהמגזר הערבי. בין הממצאים: ככל שהמורים תפסו את מדדי היעילות הארגונית של בית-הספר כגבוהים יותר, התקדמותם של התלמידים בתחומי הלמידה ובהבנת הנקרא היתה טובה יותר; המורים מבתי-הספר שבמגזר היהודי דיווחו על מידה רבה יותר של יעילות בהשוואה למורים מבתי-הספר שבמגזר הערבי; ההבדל בין המגזרים במדדי היעילות היה קטן לעומת ההבדל בהישגים של התלמידים; במגזר הערבי השיפור היה קטן באופן משמעותי לעומת השיפור במגזר היהודי; נמצא קשר חיובי בין מאפייני בית-הספר בתחומי ההדרכה והייעוץ, מעורבות ההורים ושלמות תכניות הלימודים לבין השיפור בהישגי התלמידים; מעורבותם של ההורים בחינוך ילדיהם במגזר הערבי נמצאה פחותה בהרבה מזו של ההורים במגזר היהודי.

(חינוך מיוחד; אפקטיביות בית-ספרית; הישגים לימודיים; הבנת הנקרא; מתמטיקה; שפה; מוטוריקה; כושר קוגניטיבי; חינוך עברי; חינוך ערבי; הכשרת מורים; תכניות לימודים)

111 סובלמן-רוזנטל, ורדה; ביטון, אתי; קליין, פנינה:
שביעות רצון של הורים לילדים עם תסמונת דאון ממסגרות חינוך מיוחדות לעומת שביעות רצונם משילוב במסגרות חינוך רגילות
"מגמות", מ"ו: 3 (יולי 2009), עמ' 438-419 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נבדקו שביעות רצונם של הורים לילדים עם תסמונת דאון ממסגרת החינוך שבה לומדים ילדיהם ועמדותיהם כלפי מסגרת החינוך הרצויה לילדיהם. במחקר השתתפו הורים ל-58 ילדים עם תסמונת דאון שלמדו בבתי-ספר יסודיים (כיתות א'-ו') ו-10 שלמדו בחטיבת ביניים (כיתות ז'-ט'). 30 תלמידים למדו במסגרות חינוך מיוחד, 24 למדו בכיתות מיוחדות בבתי-ספר רגילים, ו-14 למדו בכיתות רגילות בבתי-ספר רגילים. ההורים מילאו ארבעה שאלונים: שאלון פרטים אישיים, שאלון שביעות רצון, שאלון ציפיות מבית-הספר ושאלון הערכת השינוי שחל בילד. בין הממצאים: 95.8% מההורים לילדים שלמדו בכיתות רגילות היו מרוצים באופן כללי מהמסגרת, לעומת 78.6% מההורים לילדים שלמדו בכיתות מיוחדות בבתי-ספר רגילים ו-70% מההורים לילדים שלמדו בבתי-ספר לחינוך מיוחד; כסיבות לבחירת המסגרת החינוכית צוינו בראש השאיפה לקידום הילד (55.9%), ולאחר מכן טיפולים פארה-רפואיים (32.4%) ויחס חם (20.6%); הורים לילדים שלמדו במסגרות חינוך מיוחד ציינו קודם כל את הטיפולים הפארה-רפואיים (73.3%); הורים לילדים שלמדו בבתי-ספר רגילים (בכיתות רגילות או בכיתות מיוחדות) סברו שהשילוב בבתי-ספר אלה תרם להתפתחותו של ילדם, בעיקר בתחומי ההתנהגות וההערכה העצמית, וכן הם היו מרוצים מהתקדמותו במקצועות החשבון, הקריאה והשפה. לעומת זאת, הם סברו שלא חל שינוי מהותי בהניעה ללמידה, בכתיבה ובהסתגלות החברתית. ככלל, הורים לילדים שלמדו בבתי-ספר רגילים היו מרוצים יותר מהשיפור שחל אצל ילדם לעומת הורים לילדים שלמדו במסגרות חינוך מיוחד.

(חינוך מיוחד; שילוב חריגים בחינוך; תסמונת דאון; מוגבלויות; עמדות הורים)

112 גץ, דפנה; בוכניק, ציפי; זלמנוביץ, בלה:
כוח אדם מקצועי וטכנולוגי בישראל: נושאים נבחרים (חלק ב')
מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון, חיפה 2009, 82 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון (הורדה כרוכה ברישום): www.neaman.org.il.

פרסום זה הוא חלק ב' של עבודה בנושא כוח-אדם מדעי וטכנולוגי בישראל, שהוכנה על-ידי צוות מוסד נאמן בהזמנתה של תת-הועדה לנושא כוח-אדם של המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי. הפרסום מחולק לארבעה פרקים, כדלקמן: 1) החינוך הטכנולוגי (נתונים סטטיסטיים, זכאות לתעודת בגרות, עובדי הוראה, תקצוב ועוד); 2) מכללות (סטודנטים לתואר ראשון ושני, שכר בוגרי המכללות בהשוואה לבוגרי האוניברסיטאות ועוד); 3) שיתוף הפעולה בין התעשייה לאקדמיה בישראל בנושא כוח-אדם מדעי וטכנולוגי (דוגמאות לשיתוף פעולה בין התעשייה לאקדמיה בישראל ובחו"ל, פרויקטים בעידוד הממשלה לשותפות בין התעשייה לאקדמיה ועוד); 4) בוגרי תארים מתקדמים בתחומי המדע והטכנולוגיה (אופני העסקה, מלגות, מענקי מחקר ועוד). בין הממצאים: בין 1980 ל-2008 ירד מספר בתי-הספר המקצועיים-טכנולוגיים ב-60% - מ-341 ל-136; בשנת הלימודים תשס"ז למדו 33,454 תלמידי כיתות י"ב בנתיב הטכנולוגי; שכרם של בוגרי האוניברסיטאות והמכללות הפרטיות גבוה יותר משכרם של בוגרי המכללות הציבוריות באופן משמעותי; משקלו של המגזר הפרטי במימון מחקר ופיתוח במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל עלה מ-2.5% ב-1995 ל-7.6% ב-2005, כאשר רוב המימון נעשה על-ידי הממשלה והיתר על-ידי מערכת ההשכלה הגבוהה, מלכ"רים פרטיים וגופים מחו"ל; מספר הסטודנטים ללימודי תואר שלישי (דוקטורט) עלה מכ-4,000 ב-1990 לכ-10,000 ב-2005, ובמהלך תקופה זו גדל מספר מקבלי תואר שלישי מ-450 ל-1,206.

(חינוך טכנולוגי; מכללות; אוניברסיטאות; תארים אקדמיים; תעשייה; מדע; מחקר ופיתוח; תקציבים; כוח-אדם; התערבות ממשלתית)

113 תוצאות סקר האוניברסיטה העברית על מעמד המדע והמדענים בישראל
דוברות האוניברסיטה העברית, ירושלים 2010, 4 עמ'.

בסקר זה, שנערך על-ידי האוניברסיטה העברית באמצעות חברת MarketWatch במרס 2010, נבדקו עמדות הציבור (מדגם של 500 איש) בנוגע למעמד המדע והמדענים בישראל. בין הממצאים: חוקר באוניברסיטה דורג כמקצוע השני ביוקרתו, אחרי רופא (ויוקרתי יותר מאיש עסקים, מרואה חשבון ומעורך דין); כ-25% מבעלי תואר ראשון ומעלה שהשתתפו בסקר בחרו את המקצוע חוקר באוניברסיטה כמקצוע היוקרתי ביותר, לעומת 13% מבעלי השכלה תיכונית ומטה ו-18% מבעלי השכלה על-תיכונית; כ-59% מהמשיבים ציינו את המדע והמחקר כמקור לגאווה לאומית, לאחר מגזר ההיי-טק (65%) והרפואה (62%) ולפני הביטחון (57%), הספורט (22.5%), האמנות (17%) והחינוך (11.5%); כ-45% מהמשיבים סברו כי המדינה אינה משקיעה די משאבים במחקר ובמדע, 27% סברו כי היא משקיעה במידה בינונית, 12% סברו כי היא משקיעה מספיק משאבים, ו-6.5% סברו שהיא משקיעה הרבה מאוד משאבים; כ-41% מהמשיבים סברו כי הסיבה העיקרית לבריחת מוחות מהאקדמיה הישראלית היא בשל שכר נמוך לעומת השכר המוצע בחו"ל, 17% בשל מחסור בתקנים, 14% בשל מעמד טוב יותר של מדענים בחו"ל, 11% בשל תשתית מדעית טובה פחות בישראל ו-8% בשל רמת חיים גבוהה יותר בחו"ל.

(מדע; מדענים; מחקר; מיצב מקצועי; בריחת מוחות; דעת קהל)

ז. חקלאות ומשק המים

פרסומים

114 מאזן אספקת המזון: 2007, 2008
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1391, ירושלים 2009 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

מאזן אספקת המזון הוא רישום מרוכז של סוגי המזון לפי מקורותיו לצורך חישוב הערכים התזונתיים – קלוריות, חלבון, שומן, מינרלים ו-ויטמינים – העומדים לרשות הצרכן בשנה הנסקרת. המאזן מתייחס לכמות המוצעת של המוצרים בחנויות ובשווקים ולא בכמות שאותה קונה או צורך הציבור בפועל. מאזן זה מאפשר לקובעי המדיניות לקבל מידע על כמויות האספקה העצמית של מזון בישראל, ובהתאם לכך להסיק מסקנות לגבי מידת התלות ביבוא של מוצרי מזון. כמו כן, משמש המאזן את קובעי המדיניות למטרות הבאות: קביעת מדיניות סבסוד למוצרי מזון בסיסיים; קבלת החלטות לגבי גובה תשלום המכס על ייבוא; הכנת מכסות ייבוא הנקבעות על-ידי משרד החקלאות; קביעת תוספים של ויטמינים או מינרלים למוצרים בסיסיים. המאזן נערך לפי הנחיות הארגון הבין-לאומי למזון ולחקלאות (FAO), תוך התאמה לתנאים בישראל. הפרסום הנוכחי כולל ממצאים עיקריים על אספקת קלוריות, חלבון, שומן, מינרלים ו-ויטמינים ב-2007 וב-2008. כמו כן, נסקרות ההתפתחויות של אספקה זו מ-1950 עד 2008 (לדוגמה, ירידה רצופה בחלקן היחסי של הקלוריות שסופקו מדגנים ומוצריהם ועלייה בחלקם של שמנים ושומנים; ב-2008 חלקו של הבשר באספקת שומנים שמקורם מן החי היה כפול מחלקו ב-1950; חלקם היחסי של חלבונים שמקורם מן החי עלה מ-38% ב-1950 ל-52% ב-2008), ומוצג מידע על הרכב אספקת המזון ויעודה.

(מזון; ייצור; ייצוא; ייבוא; תזונה; ויטמינים)

115 שטרנליכט, רפי:
תקציר ההתפתחויות בחקלאות בשנת 2009: סיכום ביניים
הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות והכפר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, ראשון-לציון 2010, 63 עמ', בשיתוף עם החטיבה להתיישבות, הסוכנות היהודית לארץ ישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של משרד החקלאות: www.moag.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתונים מעודכנים (סיכום ביניים) על מצב החקלאות בישראל ב-2009 בהשוואה ל-2008. בין הממצאים: ערך הייצור החקלאי הסתכם בכ-25.6 מיליארדי ₪ (ירידה ריאלית של 0.9% בהשוואה ל-2008); ערך הייצוא החקלאי הטרי (במונחי תמורה ליצרן) גדל ריאלית ב-7.1%, ומשקלו בכלל הייצור החקלאי עלה ל-18.8%, לעומת 17.5% ב-2008; נרשם שיפור של 10.5% בתנאי הסחר לעומת הרעה של 4.2% ב-2008; מספר המועסקים בחקלאות ירד ב-7.7% (קיטון של כ-5,400 מועסקים); חלקם של העובדים הישראלים מכלל המועסקים בחקלאות ירד מ-57.3% בסוף 2008 ל-55.5% בסוף 2009, חלקם של העובדים הזרים ירד מ-36.6% ב-2008 ל-35.1% ב-2009, וחלקם של עובדי השטחים עלה מ-5.8% ב-2008 ל-9.4% ב-2009; ערך הייצור של ענפי הצומח הסתכם בכ-15.6 מיליארדי ₪, המהווים כ-60.8% מערך כלל הייצור החקלאי; ערך הייצור של ענפי בעלי החיים הסתכם בכ-10.02 מיליארדי ₪; בהכנסה הנובעת מחקלאות נרשמה עלייה ריאלית של כ-18.5% בהשוואה ל-2008; הכנסות החקלאים גדלו ריאלית בכ-40.3%.

(חקלאות; תפוקה; ייצוא; גידולי שדה; פירות; ירקות; בעלי חיים; מחירים; תעסוקה; הכנסה; עובדים זרים; מדדים כלכליים)

116 Dolev, Yuval; Kimhi, Ayal:
Do Family Farms Really Converge to a Uniform Size? The Role of Unobserved Farm Efficiency
"Australian Journal of Agricultural and Resource Economics", 54: 1 (January 2010), pp. 119-136. The article appears on the publisher's Website: http://www3.interscience.wiley.com/journal/123266155/abstract.

בעבודה זו נבדקו גורמים משפיעים על גודלם של המשקים החקלאיים המשפחתיים ביישובים שיתופיים בישראל בשנים 1995-1971, להוציא גורם היעילות. במהלך תקופה זו, עברה החקלאות בישראל תמורות רבות עקב המשבר הכלכלי ושינוי מדיניות התמיכות הממשלתיות בחקלאות. העבודה התבססה על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ממפקדי החקלאות של 1971 ו-1981 ועל סקר מדגמי מייצג שנעשה ב-1995. במסגרת העבודה, נמדד גודל המשק לפי ערך התפוקה הריאלי. בין הממצאים: בין 1971 ל-1981 גדלו המשקים בכ-7% בממוצע לשנה, בעוד שבין 1981 ל-1995 גדלו המשקים בכ-5.5% בממוצע לשנה; שיעור הגידול אינו עקיב עם גודלו ההתחלתי של המשק; שיעור הגידול היה מהיר יותר בקרב משקי-בית גדולים; כשהוכנס למשוואה גורם היעילות הטכנולוגית, נמצא כי גורם זה הוא משמעותי להתפתחותו של המשק.

(חקלאות; מושבים שיתופיים; תפוקה; טכנולוגיה)

117 Kimhi, Ayal:
Heterogeneity, Specialization and Social Cohesion in Israeli Moshav Cooperatives
Journal of Rural Cooperation”, 37: 1 (2009), pp. 124-136"

המושב השיתופי תוכנן במקור כקבוצה של משקים משפחתיים הומוגניים, שכולם שווים מבחינת גודלם ומבחינת משאביהם. במשך השנים, תהליכי הגירה והבדלים בהתמחויות ובהתמקצעויות הגבירו את ההטרוגניות במושבים. תופעה זו הביאה לחוסר יציבות כלכלית וחברתית בתוך מושבים, ולמעשה היא היתה אחד הגורמים למשבר הכלכלי שאירע ב-1985. בעבודה המתוארת במאמר זה נחקרו תהליכי ההטרוגניות וההתמחויות השונות במושבים, תוך ניסיון לבדוק אלו השלכות היו לתהליכים אלה בתקופה שלאחר המשבר הכלכלי. נמצא, כי במהלך השנים פחת המספר של משקים פעילים, אך במקביל התרחבו גודלם של משקים וסוגי ההתמחויות בהם (לרבות הכנסת טכנולוגיות מתקדמות). כמו כן, עם השנים גדלה התלות בהכנסה מחוץ למשק. כל אלה הובילו להטרוגניות גדולה יותר במושבים ואף לקיטוב בין מושבים ובתוך מושבים. בסוף המאמר נדונות שאלות בנוגע לעתיד הכלכלי והחברתי של מושבים אלה.

(מושבים שיתופיים; חקלאות; תפוקה; הכנסה; טכנולוגיה; שינוי חברתי; שינוי ארגוני)

118 אקסלרד, גלעד; גרשפלד, תומר; פיינרמן, אלי:
השבת בוצת שפכים לחקלאות: היבטים כלכליים, סביבתיים וארגוניים
המחלקה לכלכלה חקלאית ומינהל, האוניברסיטה העברית, מאמר לדיון מס' 8.10, רחובות 2010, 35 עמ'. המאמר מופיע באתר האינטרנט: http://departments.agri.huji.ac.il/economics.

בעבודה זו מנותחים ההיבטים הכלכליים, הסביבתיים והארגוניים הכרוכים בפתרון בעיית הבוצה הנוצרת במתקני טיהור שפכים (מט"שים) כתוצאה משפכים עירוניים לשימוש במגזר החקלאי כחומר דשן. כיום, מוטלת על המט"ש חובה לטהר את הבוצה לרמה הנדרשת ולסלקה, לדוגמה, באמצעות הטמנה. טיהור הבוצה וסילוקה כרוכים בעלויות תפעול גבוהות ובהשקעה בתשתיות מתאימות. במסגרת העבודה, מוצג מודל אופטימיזציה להקצאת בוצה ברמה אזורית ויישום אמפירי של המודל. בין הממצאים: כמות השפכים שצפויה להגיע ב-2010 למט"שים היא כ-500 מיליוני מטרים מעוקבים (מלמ"ק); כ-48% מהבוצה מסולקת לים, וזאת בניגוד לחוק למניעת זיהום הים ולאמנת ברצלונה (1976) שעליה חתומה ישראל, כ-10% מוטמנים באתרים לסילוק פסולת וכ-42% מופנים לחקלאות; לפי המודל, שיתוף פעולה אזורי בין המט"ש לכל היחידות הכלכליות באזור הניב את הרווח הגבוה ביותר לכל הגורמים – שימוש חוזר בחומר אורגני, הפחתת עלויות הטמנה ומניעת זיהום.

(פסולת; חקלאות; זיהום הסביבה; מים; שלטון מקומי; עלויות; מודלים כלכליים)

ח. כלכלה וחשבונות לאומיים

פרסומים

119 חשבונות לאומיים, 2008-1995
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1397, ירושלים 2010, 134 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובא סיכום מתוקן של החשבונות הלאומיים לשנת 2008. כמו כן, הוכנסו תיקונים לאומדני שנים קודמות בעקבות קבלת נתונים עדכניים והמשך התאמת החשבונות למערכת החשבונות הלאומיים החדשה - SNA 93 (ראו חוברת 119, פריט 487). נוסף על הנתונים השנתיים, מוצגים בפרסום גם נתונים רבעוניים על התפתחות התוצר ומרכיביו. כמו כן, מוצגות בתרשימים התפתחויות בסעיפים העיקריים של החשבונות. הפרסום כולל 44 לוחות. בלוחות 32-1 מובאים נתונים שנתיים על התוצר, ההכנסה הריאלית, פריון העבודה, הצריכה הציבורית והפרטית, ההשקעות, הייצוא והייבוא של סחורות ושירותים, המועסקים, ההכנסה הלאומית הפנויה, חשבונות המגזר הממשלתי, ההכנסה הפנויה של משקי-הבית ועוד. רוב הנתונים מוצגים במחירים שוטפים וקבועים. כן חושבו השינויים הכמותיים, השינויים הנומינליים והשינויים הנגזרים במחירים. בלוחות 38-33 מובאים נתונים רבע-שנתיים משורשרים על התוצר ומרכיביו, מנוכי השפעת העונתיות, במחירי 2005 עד לרבע האחרון של 2008. לוחות 44-39 מוקדשים אף הם לנושא התוצר ומרכיביו, ומוצגים בהם נתונים רבע-שנתיים, במחירים שוטפים, ונתונים משורשרים במחירי 2005.

(חשבונאות לאומית; צריכה; השקעות; ייבוא; ייצוא; הכנסה; מסים; פריון עבודה; שירותים; מוצרים בני-קיימה; מזון; חשמל; מים; דלק; חקלאות; תעשייה; בנייה; דיור; תחבורה; מסחר; תיירות)

120 עוסקים ופדיון בענפי המשק על-פי מס ערך מוסף, 2008-2006
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1384, ירושלים 2009 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

הפרסום "עוסקים ופדיון בענפי המשק על-פי מס ערך מוסף" מתפרסם על-ידי הלמ"ס מדי שנה, החל ב-1992. הפרסום מורכב משני חלקים עיקריים: בחלק א' – נתונים שנתיים – מוצגים נתונים על הפדיון, מספר העוסקים, שינויי מחירים, שינויים ריאליים בפדיון, התשומה כאחוז מסך כל הפדיון ואחוז הפדיון שאינו חייב במע"מ מתוך סך כל הפדיון – לכלל המשק, לפי ענפי כלכלה. כמו כן, מוצגים מספר לוחות המתייחסים לענפי המסחר והשירותים, הכוללים נתונים על העוסקים והפדיון לפי סוג עוסק וסוג תיק במע"מ, נתונים על פתיחה וסגירה של עסקים, נתונים על העוסקים והפדיון לפי מחוזות וערים נבחרות ועוד. בחלק ב' של הפרסום – מדדים חודשיים לשנים 2008-2007 – מוצגים מדדי הפדיון החודשיים בענפים השונים, במחירים שוטפים ובמחירים קבועים (של 2004), וכן מדדים מנוכי עונתיות ומגמה. ב-2008 הסתכם סך הפדיון של העוסקים במשק, ללא ענף היהלומים, בכ-1,344 מיליארדי ₪, לעומת כ-1,263 מיליארדי ₪ ב-2007. באותה שנה נפתחו כ-48,000 עסקים (כ-49,000 ב-2007) ונסגרו כ-37,000 עסקים (כ-38,000 ב-2007).

(פדיון; תעסוקה; מסחר; שירותים; בנקים; ביטוח; נדל"ן; חינוך; בריאות; שירותי רווחה; חקלאות; בינוי; תחבורה; תעשייה; חשמל; מים; מס ערך מוסף; פדיון)

121 סקר מסחר, שירותים, תחבורה, תקשורת ובינוי, 2006
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1392, ירושלים 2009, 127 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

מטרתו של הסקר הנוכחי היא לאמוד את התפוקות ואת התפלגות התשומות בענפי המסחר, השירותים, התחבורה, התקשורת והבינוי (הנתונים בענפי הבינוי מופיעים לראשונה). הסקר מתבסס על מדגם חדש של עוסקים מתוך מרשם העסקים של הלמ"ס, שהוצא לכל ענפי המשק פרט לחקלאות. מרשם העסקים כולל בתוכו מידע מקובץ העוסקים של מס ערך מוסף ומקובץ המעסיקים של המוסד לביטוח לאומי. מדגם זה, עבור כל ענפי המשק, נקבע על-פי הפדיון שדווח למע"מ. אוכלוסיית העוסקים הפעילים שהתקבלה מקבצי מס ערך מוסף כללה עוסקים המעסיקים שכירים ועוסקים עצמאיים מהמגזר העסקי (אין אוכלוסייה זו כוללת מלכ"רים, מוסדות ממשלתיים ורשויות מקומיות). הענפים שנבדקו במסגרת הסקר הם: כל ענפי המסחר, כל ענפי הבינוי, מסעדות ושירותי אוכל, שירותי תחבורה ואחסנה, שירותי תקשורת, תיווך פיננסי וסוכני ביטוח, נדל"ן, שירותים עסקיים, שירותי חינוך עסקיים, שירותי בריאות וסעד עסקיים ושירותים חברתיים, אישיים ואחרים. בפרסום מוצגים נתונים על הפדיון, התפוקה, התמורה למשרות והערך המוסף הגולמי לפי ענף ראשי ולפי ענף-משנה. כמו כן, מוצגים לוחות הכוללים נתונים על המועסקים, הפדיון, התפוקה, והתמורה למשרות לפי מגזר, לפי קבוצות גודל של פדיון לעוסק ולפי קבוצות גודל של מספר מועסקים לעוסק. לבסוף, מוצגים נתוני המאזנים הכספיים בענפים השונים ונתוני ההשקעה הגולמית בנכסים קבועים.

(מסחר; שירותים; עסקים; תעסוקה; תחבורה; תקשורת; דואר; מסעדות; נדל"ן; ביטוח; בינוי; שירותי חינוך; שירותי בריאות; שירותים חברתיים; פדיון; תשומה-תפוקה; השקעות; חברות עסקיות)

122 פריון, תמורה למועסקים ותשואה להון, 2008-2005
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1398, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצגים סיכומים על פריון העבודה, התמורה למועסקים ליחידת תוצר והתשואה להון ל-2008-2005, עבור כלל המשק ועבור המגזר העסקי. בין הנתונים המוצגים: הוצאות העבודה ליחידת תוצר, פריון העבודה, התמורה לשכירים ליחידת תוצר, חלוקת ההכנסה בין התמורה לעבודה לתמורה להון, מלאי ההון, שיעור התשואה ליחידת הון ושכר העבודה מנקודת ראותו של העובד. נוסף על הנתונים בנושאים אלה לגבי כלל המשק, מובאים הנתונים לפי הענפים: תעשייה, חקלאות, בינוי, תחבורה ועוד. כמו כן, מוצגים קשרים בין מצרפים שונים: תוצר גולמי ונקי, תוצר במחירי שוק ובמחירי בסיס, הוצאות עבודה על בסיס לאומי ומקומי ועוד. סיכומים אלה הוכנו לפי המלצות המערכת הבין-לאומית לחשבונות לאומיים (SNA1993). בין הממצאים: ב-2008 חלה עלייה בתעסוקה ובתשואה להון; בתמורה לשכירים ליחידת תוצר ובפריון העבודה לא חלו שינויים מהותיים; התוצר המקומי הנקי שייצר המגזר העסקי גדל ב-4.3%, בהמשך לעלייה של 5.8% ב-2007; הפריון הכולל במגזר העסקי ירד ב-0.5%, לאחר גידול של 1% ב-2007; התוצר הנקי בענף התעשייה (למעט יהלומים) גדל ב-6%, בהמשך לגידול של 4% ב-2007; תשומת העבודה בתעשייה ירדה ב-0.4%, לאחר גידול של 3% ב-2007, אך פריון העבודה בתעשייה גדל ב-6%, לאחר גידול של 1% ב-2007; התוצר הנקי בענף הבינוי גדל ב-2008 ב-1%, לאחר גידול של 5% ב-2007, תשומת העבודה בענף זה גדלה ב-3%, אך פריון העבודה ירד ב-2%; תשומת העבודה בחקלאות ב-2008 גדלה ב-7% לעומת 2007, אף פריון העבודה בענף זה ירד ב-4%.

(פריון עבודה; שכר; ייצור; תשומה-תפוקה; חשבונות לאומיים; תעשייה; חקלאות; בינוי; תחבורה; מגזר עסקי)

123 הבורסה לניירות-ערך בתל-אביב: סקירה שנתית, 2009
הבורסה לניירות-ערך בתל-אביב, תל-אביב 2010, 36 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הבורסה: www.tase.co.il.

בסקירה זו מוצגות ההתפתחויות ב-2009 בשוק ניירות-הערך. בין הממצאים העיקריים: שוק המניות התאפיין בשנה זו בעליות שערים – מדד תל-אביב 25 עלה בכ-70% ומדד תל-אביב 75 בכ-135%; מחזור המסחר היומי במניות הגיע לכ-1.7 מיליארדי ₪, כ-15% פחות מאשר ב-2008; מדד איגרות-החוב של חברות צמודות-מדד עלה בכ-40% ריאלית, ומחזור המסחר היומי הממוצע באיגרות-חוב הגיע לכ-4.1 מיליארדי ₪, בדומה למחזור השיא ב-2008; גיוס ההון הממשלתי ברוטו באמצעות איגרות-חוב הסתכם בכ-68.5 מיליארדי ₪; סך הנפקת איגרות-חוב על-ידי המגזר העסקי הגיע לכ-35.5 מיליארדי ₪, פי 2 מאשר ב-2008 אך סכום נמוך בכ-60% לעומת 2007; סך ההנפקות וההקצאות הפרטיות של מניות בשוק המקומי הסתכם בכ-5 מיליארדי ₪, כ-20% פחות מאשר ב-2008; חברות בענף הביוטכנולוגיה בלטו במספר רב של הנפקות קטנות, שהסתכמו בכ-400 מיליוני ₪; מחזור המסחר היומי בשוק המק"מ הסתכם בכ-640 מיליוני ₪, לעומת כ-785 מיליוני ₪ ב-2008; יתרות המק"מ שבידי הציבור הסתכמו בכ-86 מיליארדי ₪, לעומת כ-80 מיליארדי ₪ ב-2008; משקיעים זרים הגדילו את השקעותיהם במניות, שהסתכמו בכ-1.2 מיליארדי $; מספר החברות הבורסאיות הגיע בסוף 2009 ל-627, לעומת 642 ב-2008.

(בורסה; ניירות-ערך; מניות; איגרות-חוב)

124 דו"ח האינפלציה, 2009: הרביע השלישי
בנק ישראל, ירושלים 2009, 29 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

בדו"ח זה נסקרים הרקע והגורמים להתפתחות המחירים, ההתפתחויות הצפויות והמדיניות הנדרשת לעמידה ביעדי האינפלציה. בין הממצאים: ברבע השלישי של 2009 עלתה האינפלציה ב-1.3% (ב-12 החודשים האחרונים ב-2.8%); עליית האינפלציה הושפעה בעיקר מגורמים זמניים, כגון העלאת מסים עקיפים, ומגורמים עונתיים; בניכוי עונתיות עלה המדד בתקופה הנסקרת ב-0.7%; הסעיפים העיקריים שתרמו לעליית המדד הם סעיף אחזקת הדירה (שהושפע, בין היתר, מהיטל הבצורת), סעיף הדיור וסעיפי המזון, הפירות והירקות; הגורמים העיקריים שפעלו למיתון עליית המחירים ברבע הנסקר הם התחזקותו של השקל מול סל המטבעות והתרחבותו הנמשכת של פער התוצר; במהלך הרבע פעל בנק ישראל לשמירת יעד האינפלציה (3%-1%), ייצוב השווקים הפיננסיים ותמיכה בפעילות הכלכלית באמצעות העלאת הריבית ב-0.25% לשיעור של 0.75%, רכישת איגרות-חוב ממשלתיות (באוגוסט הסתיימה הרכישה בהתאם לתכנית) ורכישת מטבע חוץ לשם הגדלת היתרות ותמיכה בשער החליפין; על-פי התחזיות לשנת 2009, פער התוצר יתרחב, התוצר המקומי הגולמי יתייצב לרמה שהיתה ב-2008, והאבטלה תעלה ל-8.1% בממוצע. ב-2010 צפוי התוצר לצמוח ב-2.5%. האינפלציה צפויה להימצא בסביבת מרכז היעד (במדידה של 12 חודשים).

(אינפלציה; מחירים; שער חליפין; ריבית; מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית)

125 דו"ח האינפלציה, 2009: הרביע הרביעי
בנק ישראל, ירושלים 2010, 32 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

בדו"ח זה נסקרים הרקע והגורמים להתפתחות המחירים, ההתפתחויות הצפויות והמדיניות הנדרשת לעמידה ביעדי האינפלציה. בין הממצאים: ברבע הרביעי של 2009 עלתה האינפלציה ב-0.5%, עלייה שנבעה בעיקר מהתייקרות מחירי האנרגיה, עליית מחירים עונתית בתחום ההלבשה וההנעלה ועלייה של מחירי הדיור; בשנת 2009 כולה עלה המדד ב-3.9%, בין היתר עקב העלאת שיעור המע"מ וייקור זמני של מחירי המים (בניכוי השפעות אלו עלה המדד ב-2.8%); במהלך הרבע הרביעי פעל בנק ישראל לייצוב השווקים הפיננסיים ותמיכה בפעילות הכלכלית באמצעות העלאת הריבית ב-0.25% לשיעור של 1% ורכישת מטבע חוץ לשם הגדלת היתרות ותמיכה בשער החליפין; ב-2009 צמח התוצר המקומי הגולמי ב-0.5%, ושיעור האבטלה הסתכם ב-7.7%. בעקבות ההתפתחויות החיוביות שאירעו בפעילות הכלכלית בישראל ובעולם במחצית השנייה של 2009, עדכן בנק ישראל את תחזיותיו ל-2010, ולפיהן צפוי התוצר לצמוח ב-3.5% ושיעור האבטלה צפוי לרדת ל-7.1%. שיעור האינפלציה ב-2010 צפוי להימצא בחלקו העליון של היעד, כ-2.5%.

(אינפלציה; מחירים; שער חליפין; ריבית; מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית)

126 סקר החברות והעסקים: הרביע הרביעי של 2009
חטיבת המחקר, בנק ישראל, ירושלים 2010, 23 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

סקר רבע-שנתי זה מבוסס על שאלון לחברות ולעסקים בענפי המסחר, התעשייה, הבנייה, השירותים העסקיים, המלונאות, התחבורה והתקשורת. בסקר, מתבקשות החברות לדווח על כיווני השינויים בפעילותן בפרמטרים השונים ולציין את עוצמת השינוי. הסקר מתייחס להתפתחויות בפועל ברבע הנחקר, תוך השוואה לרבעים קודמים וציפיות לרבע הבא. בין הממצאים: ברבע הרביעי של 2009 נרשמה עלייה משמעותית בפעילות העסקית. הפירוט לפי ענפים: תעשייה – נמשך הגידול בפעילות, והצפי הוא להמשך המגמה ולעלייה בהזמנות לייצוא ולשוק המקומי; מסחר – עלייה בהיקף הפעילות, והצפי הוא לעלייה גבוהה יותר ברבע הבא; שירותים עסקיים – עלייה בפעילות, לאחר יציבות ברבע הקודם, והצפי הוא לשיפור נוסף ברבע הבא; בתי-מלון – ירידה קלה בפעילות ביחס לרבע המקביל אשתקד (ירידה בלינות תיירים מחו"ל לצד עלייה בלינות ישראלים), והצפי הוא לפעילות מתונה ברבע הבא; בנייה – עלייה בפעילות, לאחר יציבות ברבע הקודם, והצפי הוא להמשך העלייה ברבע הבא; תחבורה ותקשורת – עלייה בפעילות, והצפי הוא להמשך העלייה ברבע הבא. החברות צופות, בממוצע, כי האינפלציה בעוד 12 חודשים תהיה 3.0% (הצפי היה 3.2% ברבע הקודם) וכי שער החליפין בעוד 12 חודשים יהיה 4 ₪ לדולר (כמו ברבע הקודם).

(חברות עסקיות; תפוקה; פדיון; ייצוא; מסחר; תעשייה; בנייה; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת; תעסוקה; מחירים; אינפלציה; שער חליפין)

127 סקר החברות והעסקים: הרביע הראשון של 2010
חטיבת המחקר, בנק ישראל, ירושלים 2010, 23 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

סקר רבע-שנתי זה מבוסס על שאלון לחברות ולעסקים בענפי המסחר, התעשייה, הבנייה, השירותים העסקיים, המלונאות, התחבורה והתקשורת. בסקר, מתבקשות החברות לדווח על כיווני השינויים בפעילותן בפרמטרים השונים ולציין את עוצמת השינוי. הסקר מתייחס להתפתחויות בפועל ברבע הנחקר, תוך השוואה לרבעים קודמים וציפיות לרבע הבא. בין הממצאים: ברבע הראשון של 2010 נמשכה התרחבות הפעילות העסקית. הפירוט לפי ענפים: תעשייה – נמשכה העלייה במכירות לשוק המקומי ולייצוא, והצפי הוא לעלייה בהזמנות ברבע הבא; מסחר – עלייה בהיקף הפעילות, והצפי הוא להמשך העלייה ברבע הבא; שירותים עסקיים – עלייה קלה בפעילות, והצפי הוא לשיפור נוסף ברבע הבא; בתי-מלון – עלייה חדה בפעילות ביחס לרבע המקביל אשתקד, והצפי הוא להתרחבות נוספת ברבע הבא; בנייה – עלייה מתונה בפעילות, והצפי הוא לעלייה קלה בפעילות ברבע הבא; תחבורה ותקשורת – עלייה בפעילות, והצפי הוא לעלייה משמעותית יותר ברבע הבא. החברות צופות, בממוצע, כי האינפלציה בעוד 12 חודשים תהיה 2.45% (הצפי היה 3% ברבע הקודם) וכי שער החליפין בעוד 12 חודשים יהיה 3.9 ₪ לדולר (בדומה לרבע הקודם).

(חברות עסקיות; תפוקה; פדיון; ייצוא; מסחר; תעשייה; בנייה; שירותים; תיירות; תחבורה; תקשורת; תעסוקה; מחירים; אינפלציה; שער חליפין)

128 בן-נאים, גלית:
האם החוק לעידוד השקעות הון משפר את סיכויי ההישרדות של החברות ורווחיותן?
"הרבעון הישראלי למסים", ל"ג: 129 (2009). הרבעון מופיע באתר האינטרנט של משרד האוצר: http://ozar.mof.gov.il/museum/hebrew/index_129.htm.

במסגרת החוק לעידוד השקעות הון מוענקות הטבות שונות (בעיקר מענקים והטבות מס) בשל הקמה או הרחבה של מפעלי תעשייה, מבנים לתעשייה, מלונות וכו'. במחקר זה נבדקה השפעת החוק על רווחיותם וסיכויי הישרדותם של המפעלים שקיבלו הטבות ב-2005-1997 לעומת חברות תעשייה שלא קיבלו הטבות. בין הממצאים: בניתוח אקונומטרי לא נמצאה השפעה של היות החברה במעמד מפעל מאושר על סיכויי הישרדותה; שיעורי ההישרדות של מפעלים מאושרים היו גבוהים יותר מאלה של כלל חברות התעשייה, אך בהשוואה לחברות תעשייה עם מאפיינים דומים לאלה של מפעלים מאושרים (קרי חברות מרוויחות, עם מחזור של 5 מליוני ₪ לפחות) נמצא, כי שיעורי הישרדותם של המפעלים המאושרים נמוכים יותר; בפילוח גאוגרפי נמצאו שיעורי הישרדות נמוכים של מפעלים מאושרים במחוזות "חזקים" דווקא - מחוז תל-אביב ומחוז המרכז, ואחד ההסברים לכך הוא מעבר של חלק מהחברות שנסגרו למחוזות אחרים (לדוגמה, למחוז הדרום בעקבות הקמת פארק התעשייה בקריית-גת); בניתוח הרווחיות ב-2005 של חברות שהיו פעילות ב-1997 לא נמצאה השפעה של היות החברה במעמד מפעל מאושר; במחוזות הצפון והדרום נמצא השיעור הנמוך ביותר של מנהלים שכירים בקרב המפעלים המאושרים, וייתכן שהדבר נובע מהשיעור הגבוה יחסית של חברות במסלול מענקים במחוזות אלה, כשעצם קבלת המענק מהמדינה מהווה תמריץ עבור היזם להיות שותף פעיל בניהול החברה; בעלי מפעלים מאושרים התאפיינו בהון עצמי נמוך יחסית לבעלי חברות תעשייה אחרות, דבר שיש בו כדי להעיד שהחוק לעידוד השקעות הון מעודד יזמות על-ידי מי שאינם בעלי הון גבוה.

(מפעלי תעשייה; תמריצים; השקעות; רווחיות; מדיניות ממשלתית; חוקים; מיסוי)

129 בהט, סמי:
חברות הזנק בוגרות בחממות ליזמות טכנולוגית בישראל: שיקולי מיקום, גורמי הישרדות ותרומה לפיתוח הכלכלי של אזורי הפריפריה
החוג לגיאוגרפיה ולימודי הסביבה, הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2009, 313 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר המרכז למדיה דיגיטלית שבספריית האוניברסיטה: http://digitool.haifa.ac.il.

"תוכנית החממות ליזמות טכנולוגית" מספקת לחברות-הזנק (startup) צעירות מקום ושירותים טכנולוגיים ועסקיים המאפשרים הפיכת רעיון למוצר בעל היתכנות עסקית. מטרת המחקר היתה לבחון את השיקולים המשפיעים על החלטות המיקום ולזהות את הגורמים להישרדותן של חברות-הזנק שצמחו בחממות ליזמות טכנולוגית בישראל. כן נבדקו רמת הקשרים של החברות הבוגרות עם סביבתן ומידת תרומתן לפיתוח הכלכלי בפריפריה. במסגרת המחקר, נדגמו 12 חממות – 6 בפריפריה, 4 באזורי ביניים ו-2 בגלעין (מרכז הארץ) ו-75 חברות – 50 חברות "בוגרות" שסיימו את שלב החממה ו-25 חברות שפעלו בחממות. המחקר כלל סקירת ספרות, ראיונות מובנים ופתוחים ושימוש במאגר נתונים שהכיל את פרטי כל החברות שפעלו בחממות (1,224 חברות ופרויקטים). בין הממצאים: בשל קשיים באזורי הפריפריה, כ-60% מהחברות שצמחו בחממות בפריפריה ובאזורי הביניים עברו לאזור הגלעין; כ-70% מהחברות שעברו לאזור הגלעין השתייכו לענפי הטכנולוגיה העילית; חברות שעסקו בטכנולוגיה מעורבת (חקלאות מתקדמת, אקולוגיה וחומרים) נטו להישאר באזורי הפריפריה והביניים; גורמים שהשפיעו על הישארות חברות בפריפריה היו קיומם של כוח-אדם מיומן ושל שירותים תומכים; לא נמצא קשר בין עיסוק במו"פ לבין בחירת המיקום; לחברות הבוגרות ולחממות היתה תרומה מעטה בלבד לקידום הכלכלי של אזורי הפריפריה.

(חברות-הֶזְנֵק; חממות טכנולוגיות; חדשנות; טכנולוגיה; מו"פ; יחסי מרכז - פריפריה)

130 Brender, Adi; Navon, Guy:
Predicting Government Tax Revenues and Analyzing Forecast Uncertainty
Israel Economic Review", 7: 2 (2010), pp. 81-111. The article appears also on the Bank of Israel’s Website: www.bankisrael.gov.il.

במחקר זה נבחנו מודלים שונים לחיזוי הכנסות הממשלה ממסים. בשלב הראשון של המחקר נאמד מודל המתבסס על מספר משתנים מקרו-כלכליים ריאליים ופיננסיים, ונמצא כי קיים קשר מובהק סטטיסטית בין משתנים אלה לבין תקבולי המסים. עוד נמצא, על-פי משתנים אלה, כי ההכנסות ממסים בהווה לא תורמות להסבר ההכנסות בתקופה הבאה. בשלב השני של המחקר נבחן טיב התחזית של המודל בהינתן המידע הקיים בעת הכנת התקציב. נמצא, כי טעות התחזית על בסיס מידע זה היא גדולה פי שישה מאשר הטעות על בסיס הנתונים בפועל. מכאן, שטעות התחזית משקפת חוסר דיוק בחיזוי המשתנים המסבירים ולא זיהוי שגוי של הקשרים בין המשתנים. תחזיות התוצר נוטות לפסימיות-יתר, במיוחד כשהן נערכות בתקופות של צמיחה איטית מהממוצע. בשלב השלישי של המחקר נבדק האם גרסאות מוגבלות של המודל מספקות תחזיות טובות יותר, ונמצא כי הוצאת שני המשתנים הפיננסיים והאומד למכירת דירות מביאה לשיפור התחזית.

(מסים; מודלים כלכליים; תחזית)

131 Frish, Roni; Tsur, Shay:
Transport Infrastructure Investment, Commuting, and Wages
"Israel Economic Review", 7: 2 (2010), pp. 55-79. The article appears also on the Bank of Israel’s Website: www.bankisrael.gov.il.

בעבודה זו נבדקה השפעת ההשקעה בתשתיות תחבורתיות (כבישים ומסילות ברזל) על תופעת היוממות (נסיעה יומיומית אל מקום העבודה, הנמצא מחוץ לאזור המגורים, ובחזרה) ועל השכר. זאת, באמצעות מודל הגרביטציה האומד את תנועת היוממים בין זוגות של מוצא-יעד כפונקציה של גודל האוכלוסייה והפעילות הכלכלית באזור המוצא ובאזור היעד והמרחק הגאוגרפי בין שני האזורים. לצורך המחקר נלקחו נתונים על השקעה בכבישים מספרי תקציב המדינה לשנים 1992 עד 2004, ומקור הנתונים העיקרי על תנועת היוממים היה סקרי כוח-האדם של הלמ"ס לשנים אלו. בין הממצאים: תנועת היוממים בין אזור המוצא לאזור היעד גדלה בתגובה לגידול בהשקעה בכבישים באזור המוצא וכן בתגובה לגידול בהשקעה באזורי יעד שהם אזורי מטרופולין, באזורים שחוברו לרשת הרכבות הארצית ובאזורים שכביש שש עובר בהם; ההשקעות בתשתיות התחבורתיות מסבירות כשני שלישים מהגידול ביוממות בשנים אלו; ההשקעה בכבישים באזור טבעי מסוים ובאזור היעד העיקרי שלו הביאה לעלייה של שכר הגברים באזור המסוים ב-14%-10%.

(יוממות; שכר; גברים; כבישים; רכבות; תשתיות; הקצאת משאבים)

132 ג'יברה, יוסי; מנשה, יגאל:
בחינת קיומן של תשואה קבועה לגודל ותחרות משוכללת במשק הישראלי, 2006-1980
"סקר בנק ישראל", מס' 83 (מרס 2010), עמ' 113-85 (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il

בעבודה זו נבדקה השאלה, האם המגזר העסקי בישראל פועל תחת תחרות משוכללת ותשואה קבועה לגודל. במסגרת העבודה, יושם מבחן א-פרמטרי שהציע החוקר Hall בעבודותיו מהשנים 1998 ו-1991, ונבדקו נתוני התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של המגזר העסקי בשנים 2006-1979 וכן תשומות ההון, תשומות העבודה (איכות וכמות) וניצולת גורמי הייצור מדי שנה. נמצא, כי קיימת תחרות משוכללת ברמה המצרפית. עוד עולה מן העבודה, כי הממצאים תומכים בהנחה כי קיימת תשואה קבועה לגודל באמידת פונקציית הייצור של המגזר העסקי, אולם מצד שני, הם אינם תומכים בהנחה שבמגזר העסקי בישראל קיים מצב של תשואה קבועה לגודל יחד עם כוח שוק מונופוליסטי ועליות כניסה קבועות.

(חברות עסקיות; כלכלת שוק; פריון עבודה; תחרות; מחזור עסקים; כוח-אדם; ייצור; טכנולוגיה; תיאוריות בכלכלה)

133 ארגוב, איל:
בחירת מצרף מחירי חו"ל במסגרת אמידה בייסיאנית של מודל ניאו-קיינסיאני למשק הישראלי
"סקר בנק ישראל", מס' 83 (מרס 2010), עמ' 148-115 (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il

מטרתה של עבודה זו היתה לאמוד מחדש מודל מקרו-כלכלי המשמש את חטיבת המחקר של בנק ישראל לצורך גיבוש המלצות למדיניות. אמידה זו בוצעה בשיטה הבייסיאנית, המאפשרת לבחון את המקור לתנודות במשתנים המרכזיים המופיעים בו, ובפרט במדד המחירים לצרכן. בין הממצאים: ב-2006-1995, שינויים לא-צפויים בשער החליפין שקל-דולר הסבירו כ-67% מהתנודות במדד המחירים לצרכן; גם לאחר ניכוי רכיב הדיור של המדד, שער החליפין הסביר כ-50% מהתנודות; שינויים במחירי חו"ל, ובכללם מחירי הנפט, הסבירו כ-5% מהתנודות; הגורמים המרכזיים שהביאו את האינפלציה ב-2007 אל חלקו העליון של היעד היו עליית מחירי הסחורות בחו"ל (כרבע עד כמחצית מהאינפלציה) וזעזועים בהיצע המקומי, וזאת בניגוד לדעה הרווחת באותה עת שעליית מחירי הנפט והמזון הגולמי היתה הגורם העיקרי לעליית האינפלציה. מהמודל החדש עולה, כי זעזועי היצע מקומיים, המבטאים בעיקר עלייה במרווחי התמחור, הם הגורם העיקרי לעליית האינפלציה באותה שנה. עוד נמצא, כי היו שלוש סיבות עיקריות לירידת האינפלציה בכ-1.7% ממרכז תחום היעד בשנים 2001-1997: ירידה במחירי הייבוא עקב פתיחות המשק ליבוא ממדינות זולות, ירידה במרווחי המחירים לצרכן על עלויות הייצור (גידול בתחרותיות) והמדיניות המוניטרית המרסנת באותן שנים.

(אינפלציה; מחירים; מדדים כלכליים; מודלים כלכליים; מדיניות מוניטרית)

134 נתן, דניאל:
שדרוג המודלים הגוזרים תחזית התפלגות בשער החליפין
חטיבת המחקר, בנק ישראל, מאמר לדיון מס' 2010.01, ירושלים 2010, 17 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

בנקים מרכזיים רבים, כולל בנק ישראל, משתמשים בפונקציית הצפיפות הניטרלית לסיכון כדי לחלץ את ציפיות המשקיעים לגבי שערים עתידיים בשוקי המניות והמט"ח. על מנת לחלץ את פונקציית הצפיפות, יש צורך בדגימה של חתך רוחבי של מחירי אופציות הנסחרות באותו הזמן על אותו נכס בסיס. מחירים אלה חשופים לטעויות הנובעות, בין היתר, מכך שהמסחר אינו חסר חיכוכים. טעויות אלו כוללות טעויות בנתונים (טעויות בקליטת הנתונים או בדיווח המחירים), חוסר סינכרוניות (עקב הצורך להשתמש בחתך רוחבי של מחירי אופציות גדול ככל שאפשר) ופרמיית נזילות. בבנק ישראל נעשה שימוש בשני סוגים של מודלים (פרמטרי ו-א-פרמטרי) לבניית פונקציית התפלגות לשער העתידי של השקל/דולר. בניית ההתפלגות מתבססת על פיתוחים תיאורטיים המוכרים בספרות המקצועית, תוך התאמתם לשוק האופציות המט"חיות הנסחרות בבורסה. על מנת לכייל את המודלים הללו, משתמשים בבנק ישראל במחירי אופציות הנדגמות מספר הפקודות במהלך היום. במאמר הנוכחי מוצעת מתודולוגיה לסינון תצפיות חריגות הנובעות מהדלילות היחסית במסחר של חלק גדול מהאופציות בשערי המימוש השונים באמצעות שימוש בסינון המבוסס על כללי ארביטראז' המקובלים בספרות המקצועית. סינון זה משפר את יציבותם של שני המודלים.

(מודלים כלכליים; בורסה; מטבע-חוץ; שער חליפין)

135 ניתוח סקרי צרכנות: תכנית רב-שנתית
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 3 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

במינהל מחקר וכלכלה שבמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נאסף מידע באופן שוטף בנוגע להתנהגות הצרכנית של האוכלוסייה בישראל. זאת, באמצעות סקרים והשלמת נתונים ממקורות מינהליים. הסקרים הנעשים על-ידי המינהל מספקים את הערכים לשורת מדדים למעקב אחר השתנות התנהגותו של הצרכן הישראלי לאורך זמן ובהשוואה למדינות המערב. בפרסום הנוכחי נסקרים ארבעת המדדים העיקריים למדידת ההתנהגות הצרכנית, שהם: מדד התחרות בצרכנות (מדד רבעוני) – מדידת השינויים בהתנהגותם הצרכנית של משקי-בית בהקשר להתפתחות התחרות במשק; מדד תחושות הצרכן (מדד דו-חודשי) – בחינת מגמות השינוי בהלכי הרוח ובתחושות צרכנים לגבי הערכת המצב הכלכלי השוטף, הציפיות לשינויו וההתפתחויות הצפויות בצריכה הפרטית; מדד צרכנות מקוונת (מדד רבעוני) – בחינת השתנות מגמות הצריכה באמצעות האינטרנט (מאפייני הקונים באמצעות האינטרנט, השתנות הפערים הדיגיטליים בין אוכלוסיות שונות, הסיבות לקנייה באמצעות האינטרנט או להימנעות ממנה, ממוצע הוצאות הקנייה באמצעות האינטרנט ועוד); מדד צרכנות בת-קיימה (מדד שנתי) – בדיקת דפוסי צריכה בנושאים הקשורים להקטנת זיהום, מיחזור פסולת ועוד.

(צריכה; צרכנים; הוצאות משפחה; שביעות רצון; הגנת הצרכן; אינטרנט; איכות הסביבה)

136 גלבוע, שקד:
הסביבה המסחרית המועדפת על הציבור הישראלי
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 30 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

המסחר הקמעונאי בישראל מתפלג לארבע סביבות מסחריות עיקריות: השוק, הרחוב המסחרי, הקניון והפאואר סנטר. מטרותיה של עבודה זו היו: זיהוי הסביבה המסחרית העדיפה על הציבור הישראלי; זיהוי ואפיון של דיוקנאות הצרכנים, הפוקדים כל אחת מסביבות אלו. העבודה מבוססת על סקר מקיף שהתמקד בדפוסי צרכנות קניונים (ראו חוברת 148, פריט 243). הנתונים נאספו בפברואר-אפריל 2008 בקרב מדגם מייצג של אוכלוסיית בני 18 ומעלה (1,115 משיבים - 48.5% גברים ו-51.5% נשים). בין הממצאים: 62% מהציבור מבקרים בקניונים במהלך חודש (75% מהצעירים), לעומת 46% ברחוב המסחרי, 39% בשוק ו-17% בפאואר סנטר; תדירות הביקורים ברחוב המסחרי ובשוק היא גבוהה יותר מאשר בקניון ובפאואר סנטר; השוק מובחן כסביבה המסחרית המזוהה ביותר עם מעוטי יכולת, בעוד שאת הקניון, הרחוב המסחרי והפאואר סנטר פוקדות הן אוכלוסיות חזקות (משכילים בעלי הכנסה גבוהה) והן אוכלוסיות חלשות; עם זאת נמצא, כי כשליש מהאוכלוסיות החזקות פוקד את השוק על בסיס שבועי. הקניון, שנתפס על-ידי רוב הציבור כסביבה העדיפה לקניות, נתפס גם כמקום נוח, בטוח ונגיש לבילוי משפחתי ולמפגשים חברתיים.

(מרכזי קניות; קמעונאות; צריכה; סקר צרכנים; מיצב חברתי-כלכלי)

137 ליפשיץ, שילה; בסוב, אנה:
יכולת החיזוי של מדד אלטמן: בחינה אמפירית של חברות ציבוריות בישראל, 2007-2000
"רבעון לבנקאות", מ"ב: 166 (אוגוסט 2009), עמ' 101-85.

מודל ההישרדות של אדוארד אלטמן הוא אחד המודלים המפורסמים לחיזוי פשיטת רגל. מחקריו של אלטמן הראו שניהול כושל של חברה, כפי שמשתקף במדדים פיננסיים (ולוא דווקא תחרות חריפה או מיתון במשק), הוא הגורם המרכזי לפשיטת רגל. ב-1968 נאמד הדיוק של מדד אלטמן לגבי חברות פושטות רגל ב-95% כשנה לפני פשיטת הרגל וב-72% כשנתיים לפני פשיטת הרגל. ב-1994 פיתח יאיר אינגבר את מדד אלטמן לגבי חברות בישראל, ותוצאות החיזוי שלו היו דומות מאוד לאלו של אלטמן. במחקר הנוכחי נבחר מדגם של 40 חברות ציבוריות שנסחרו בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב ב-2007-2000 – מחציתן נקלעו לקשיים פיננסיים ומחציתן היו חברות יציבות. המטרה היתה לבחון את כושר החיזוי של מודל אלטמן ושל מודל אינגבר לגבי עתידן הפיננסי של החברות. נמצא, כי כושר החיזוי של המודל המקורי של אלטמן הוא גבוה מאוד לגבי חברות פושטות רגל, אך הוא מתקשה לחזות חברות יציבות ונותן "התראות שווא" רבות. לעומתו, המודל של אינגבר חוזה טוב יותר חברות יציבות. הדיוק בחיזוי חברות יציבות היה בשיעור שבין 65% ל-70%, והדיוק בחיזוי של חברות פושטות רגל היה 95% כשנה לפני פשיטת הרגל ו-85% כשנתיים לפני פשיטת הרגל. יש להדגיש, כי נבדקו במחקר חברות ציבוריות בלבד, ולכן אין להסיק מהמחקר מסקנות לגבי חברות פרטיות.

(חברות עסקיות; בורסה; פשיטת רגל; רווחים; מודלים כלכליים)

ט. ממשלה, רשויות מקומיות ושירותים

פרסומים

138 בנק ישראל: דין וחשבון, 2009
בנק ישראל, ירושלים 2010, 350 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק: www.bankisrael.gov.il.

דו"ח בנק ישראל לשנת 2009 מוגש על-פי חוק לממשלה ולוועדת הכספים של הכנסת. במסגרת הדו"ח מוצגים הנתונים על ההתפתחויות במשק בשנה הנסקרת. על-פי הממצאים, התוצר גדל בממוצע שנתי ב-0.7%, בעקבות ירידה של 1.5% במחצית הראשונה של השנה וצמיחה של 3.3% במחצית השנייה. הגירעון בתקציב המדינה גדל ב-2009 והסתכם בכ-5% תוצר, ויחס החוב הציבורי לתוצר עלה בשיעור מתון. הייצוא והייבוא התכווצו בשיעור חד של 12.5% ו-14% בהתאמה, בדומה לירידה בסחר העולמי. שיעור האינפלציה במשך השנה היה 3.9%, ושיעור האבטלה הגיע בסוף השנה ל-7.3%. שיפור חל בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, והעודף בחשבון השוטף הסתכם בכ-7.2 מיליארדי דולרים. הדו"ח מורכב מהפרקים הבאים: דברי נגיד בנק ישראל; המשק והמשבר העולמי – מדדים כלכליים, התפתחויות בישראל ובעולם והשלכות המשבר בשנים הקרובות; התוצר, השימושים וענפי המשק; האינפלציה והמדיניות המוניטרית; המערכת הפיננסית ויציבותה; שוק העבודה; הממשלה הרחבה, תוצריה ומימונם; מאזן התשלומים; סוגיות במדיניות הרווחה – מדדים עיקריים, ממדי העוני ואמצעי המדיניות לצמצומו, שיעורי תעסוקה ושכר לפי קבוצות אוכלוסייה, ההוצאה לשירותי בריאות השן ועוד; סוגיות במדיניות סביבתית – השפעת אמצעי המדיניות, הטיפול בפסולת והיטל ההטמנה, התאמת מדיניות התכנון לצורכי איכות הסביבה ועוד.

(מדיניות מוניטרית; מדיניות פיסקלית; צמיחה כלכלית; שוק העבודה; מאזן תשלומים; אינפלציה; שער חליפין; ריבית; אשראי; השקעות; מחירים; תקציב לאומי; גירעון [ממשלה]; בנקים; שוק ההון; ניירות-ערך; מסים; עוני; מיתון כלכלי; איכות הסביבה; מדיניות רווחה)

139 בנק ישראל: דין וחשבון כספי לשנת 2009 ומערכות התשלומים והסליקה
חשב בנק ישראל, בנק ישראל, ירושלים 2010, 69 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il.

פרסום שנתי זה, הכולל פירוט של הדו"ח הכספי של בנק ישראל, מורכב משבעה חלקים, כדלקמן: דו"ח רואי החשבון המבקרים; מאזן ליום 31 בדצמבר 2009; דו"ח רווח והפסד לשנה שנסתיימה ביום 31 בדצמבר 2009; דו"ח על שינויים בהון העצמי לשנה שנסתיימה ביום 31 בדצמבר 2009; ביאורים לדו"חות הכספיים ליום 31 בדצמבר 2009; דברי הסבר לדו"חות הכספיים לשנת 2009; מערך התשלומים והסליקה בישראל - 2009. בין הממצאים: מאזן בנק ישראל הסתכם בסוף 2009 בכ-252 מיליארדי ₪, לעומת כ-169 מיליארדי ₪ ב-2008. יתרות המט"ח, הרכיב העיקרי של נכסי הבנק, הסתכמו בכ-229 מיליארדי ₪, לעומת כ-162 מיליארדי ₪ ב-2008; פיקדונות הממשלה הסתכמו בכ-20.3 מיליארדי ₪, לעומת כ-8.3 מיליארדי ₪ ב-2008; פיקדונות התאגידים הבנקאיים הסתכמו בכ-106.5 מיליארדי ₪, לעומת כ-63.3 מיליארדי ₪ ב-2008; פיקדונות העו"ש של התאגידים הבנקאיים במטבע מקומי הסתכמו בכ-13.3 מיליארדי ₪, לעומת כ-15.3 מיליארדי ₪ ב-2008, ופיקדונותיהם במט"ח הסתכמו בכ-1.7 מיליארדי ₪, לעומת כ-19.7 מיליארדי ₪ ב-2008; יתרת המק"ם בסוף 2008 הגיעה לכ-85.4 מיליארדי ₪, לעומת כ-70.4 מיליארדי ₪ בסוף 2008; בדו"ח הרווח וההפסד של הבנק נרשם רווח שנתי בסך כ-1.36 מיליארד ₪, לעומת הפסד של כ-0.6 מיליארדי ₪ ב-2008; יתרת הכלים המוניטריים בסוף 2009 עמדה על כ-176 מיליארדי ₪, לעומת כ-97 מיליארדי ₪ בסוף 2008.

(בנק ישראל; רווחים; פיקדונות; ניירות-ערך; מניות; מלווה קצר מועד; הלוואות; כסף; ריבית; מטבע חוץ; אשראי; ממשלה)

140 סיכום פעילות הפיקוח על הבנקים להגנת הצרכן הבנקאי בשנת 2008
"רבעון לבנקאות", מ"ב: 166 (אוגוסט 2009), עמ' 84-70.

במאמר זה מובא סיכום של פעילותו של אגף יחסי בנק-לקוח ב-2008 לפי הנושאים הבאים: טיפול בתלונות ובפניות הציבור; חקיקה והסדרה; טיפול במושכי שיקים ללא כיסוי; עמלות; מידע והסברה. בין הממצאים: ב-2008 טופלו 4,156 תלונות ו-4,378 פניות/בקשות; 1,140 פניות היו בנושא חברת "חפציבה", ולגביהן ייכתב דו"ח נפרד; 25.6% מהתלונות שנקבעה לגביהן עמדה נמצאו מוצדקות או מוצדקות חלקית; הנושאים המרכזיים שבהם עסקו הפניות היו חשבון בנק, שיקים, משכנתאות, עמלות ואשראי; מבין חמשת הבנקים הגדולים, שיעור התלונות המוצדקות הגבוה ביותר היה בבנק דיסקונט (38.2%), והשיעור הנמוך ביותר היה בבנק לאומי (16.3%); בבדיקת מספר הפניות כלפי הבנק ביחס לקריטריונים שונים של גודלו נמצא, כי היחס הטוב ביותר היה בבנק לאומי ובבנק הבינלאומי; מבין חברות כרטיסי האשראי, שיעור התלונות המוצדקות הגבוה ביותר היה ב"ישראכרט" (7.7%), והשיעור הנמוך ביותר היה ב"כ.א.ל." (2.9%); בתחום המשכנתאות, 36.2% מהתלונות שנקבעה לגביהן עמדה נמצאו מוצדקות או מוצדקות חלקית; מבין הבנקים נותני המשכנתאות, שיעור התלונות המוצדקות הגבוה ביותר היה בבנק דיסקונט למשכנתאות (56.1%), והשיעור הנמוך ביותר היה בבנק לאומי למשכנתאות (8.5%); במהלך הטיפול של הפיקוח על הבנקים בתלונות הציבור ב-2008 נדרשו הבנקים, בין היתר, להחזיר כספים למתלוננים שתלונתם נמצאה מוצדקת, ובסך הכל שולמו ללקוחות הנפגעים כשלושה מיליוני ₪ (לא כולל נפגעי "חפציבה").

(בנקים; תלונות; פיקוח)

141 בארי, איתי:
ביצועי השלטון המקומי בישראל: ניתוח עמדות תושבים והערכת מצב לאומית (2009)
המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית והמרכז לניהול ומדיניות ציבורית, אוניברסיטת חיפה, נייר עבודה מס' 1, חיפה 2009, 62 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המרכז: http://cpmp.hevra.haifa.ac.il.

פרסום זה, הראשון בסדרה, מבוסס על ממצאי סקר עמדות שבו השתתפו 468 משיבים בני 18+ מ-101 רשויות מקומיות. בסקר נשאלו המשתתפים על עמדותיהם בנוגע לביצועי הרשויות המקומיות, מידת האמון בנבחרי הציבור ברשויות, שביעות הרצון מהשירותים המקומיים ועוד. הסקר נעשה במרס-יוני 2009. בין הממצאים: שביעות הרצון הכללית ממערכות השירותים המקומיים ב-2009 היתה נמוכה-בינונית (ציון ממוצע של 2.85 מתוך 5, לעומת 3.08 ב-2008 ו-3.07 ב-2007); שביעות הרצון הגבוהה ביותר היתה ביחס לשירותי הגינון וחזות הרשות המקומית (3.30) ולאחר מכן ביחס לרמת התברואה/ איכות הסביבה (3.12) וביחס לשירות המוקד הטלפוני העירוני (3.12); שביעות רצון נמוכה הובעה כלפי נושאי קידום תעסוקה (ציון ממוצע של 2.36), פיתוח וקידום אזורי תעשייה (2.58), פיקוח על חנייה (2.59) ועידוד תיירות (2.61); בנוגע לשביעות הרצון מנבחרי הציבור, ראש הרשות זכה לרמת האמון הממוצעת הגבוהה ביותר (2.95), ובקרב בעלי התפקידים הממונים, וטרינר הרשות המקומית זכה לרמת האמון הממוצעת הגבוהה ביותר (3.00), ואילו חברי וועדת התכנון והבנייה ברשות המקומית זכו לרמת האמון הנמוכה ביותר (2.52); הציון הממוצע לגבי תדמית השלטון המקומי בעיני הציבור היה נמוך – 2.48; טיב הקשר עם הציבור זכה לציון ממוצע של 2.62.

(שלטון מקומי; רשויות מקומיות; שירותים; עמדות; שביעות רצון; אמון)

142 ויגודה-גדות, ערן; מזרחי, שלמה:
ביצועי המגזר הציבורי בישראל: ניתוח עמדות אזרחים והערכת מצב לאומית (2009)
המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית והמרכז לניהול ומדיניות ציבורית, אוניברסיטת חיפה, נייר עבודה מס' 9, חיפה 2009, 66 עמ', בשיתוף עם המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המרכז: http://cpmp.hevra.haifa.ac.il.

פרסום זה, היוצא לאור זו השנה התשיעית, עוסק בזיהוי מגמות והתפתחויות בעמדות הציבור כלפי השירות הציבורי לאורך השנים. הפרסום מבוסס על סקר שנעשה בקרב מדגם של 563 בני 18 ומעלה (44% גברים ו-56% נשים). שאלון הסקר כלל שלושה מקבצים: שביעות הרצון משירותים ציבוריים שונים; האמון במערכות מינהל ציבורי; עמדות כלפי המערכת הציבורית ועובדיה. כמו כן, הוספה השנה הערכה של רמות ההשתתפות הפוליטית של הציבור כפי שדווחו על-ידי משתתפי המחקר בארבע השנים האחרונות. על בסיס הממצאים, נבנה מדד משולב להערכת ביצועי המגזר הציבורי ולהערכת איכותו של המינהל הציבורי. בין הממצאים: רמת שביעות הרצון הכללית מהשירותים הציבוריים עלתה מעט (ציון 3.15 מתוך 5 ב-2009 לעומת 3.08 ב-2008); האמון במוסדות ציבוריים עמד על ציון ממוצע של 2.86 נקודות (2.83 ב-2008), והציון הממוצע של האמון במשרתי הציבור היה 3.01 (2.98 ב-2008); ציוני האמון הגבוהים ביותר ניתנו למשרתים בצה"ל, למשרתים במוסד ולמשרתים בשב"כ (4.08, 4.08 ו-4.02 בהתאמה), וציוני האמון הנמוכים ביותר ניתנו לחברי הכנסת, לשרי הממשלה ולנבחרי הציבור בעיריות (1.93, 1.94 ו-2.46 בהתאמה).

(מינהל ציבורי; מוסדות ציבור; משרדי ממשלה; רשויות מקומיות; משטרה; בתי-משפט; צה"ל; כנסת; שירותים; עיתונות; דעת קהל; שביעות רצון; אמון)

143 Vigoda-Gadot, Eran; Meisler, Galit:
Emotions in Management and the Management of Emotions: The Impact of Emotional Intelligence and Organizational Politics on Public Sector Employees
Public Administration Review", 70: 1 (January/February 2010), pp. 72-86"

בשנים האחרונות גוברת ההכרה בחשיבותה של האינטליגנציה הרגשית בעבודה. במחקר זה נבחן הקשר שבין אינטליגנציה רגשית לבין הביצועים ברמת השלטון המקומי. במסגרת המחקר, נערך במאי-אוגוסט 2007 סקר בקרב עובדי שתי עיריות בינוניות במרכז הארץ. ניתוח הנתונים התבסס על תשובותיהם של 380 עובדים. בין הממצאים: אינטליגנציה רגשית נתפסה כקשורה חיובית לכישורים פוליטיים, לשביעות רצון בעבודה ולמחויבות רגשית לשירות הציבור; אינטליגנציה רגשית נמצאה קשורה שלילית לשחיקה בעבודה, לכוונת עזיבת העבודה ולהתנהגות רשלנית; לא נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין אינטליגנציה רגשית לבין תפיסת הפוליטיקה הארגונית ובין אינטליגנציה רגשית לבין נטייה להיעדרות מהעבודה. לאור הממצאים, פיתחו החוקרים מודל שבו מתוארים הגורמים המתווכים בין המשתנים שנחקרו והקשרים ביניהם.

(אינטליגנציה רגשית; שלטון מקומי; שביעות רצון בעבודה; שחיקה בעבודה; אקלים ארגוני)

144 Mizrahi, Shlomo; Vigoda-Gadot, Eran; Cohen, Nissim:
Trust, Participation and Performance: The Case of the Israeli National Insurance Institute
Public Management Review", 12: 1 (2010), pp. 99-125"

במחקר זה נבדקה ההשפעה האפשרית של השתתפותם של אזרחים ועובדים בקבלת החלטות במוסד לביטוח לאומי על תפיסת הביצועים של הארגון ועל מידת האמון בו. המחקר התבסס על ניתוח ממצאי שאלון שחולק ב-2007 בקרב מדגם אקראי של 474 אזרחים ו-160 עובדים של המוסד לביטוח לאומי ועל ראיונות עם חברי הנהלת המוסד, מנהלי אגפים ומדגם של מנהלים במחוזות. בין הממצאים: 61.7% מהאזרחים דיווחו על רמת אמון נמוכה במוסד (לעומת 21.4% מהעובדים), 29% על רמת אמון בינונית (44.7%) ו-9.3% על רמת אמון גבוהה (34%); 65.2% מהאזרחים חשו שביצועי המשרד הם נמוכים (לעומת 20.9% מהעובדים), 29.5% סברו שהם בינוניים (49.4%), ו-5.3% העריכו שהם גבוהים (29.7%); 79.4% מהאזרחים דיווחו שהם חשים רמת שותפות נמוכה (הערכה סובייקטיבית) בקבלת ההחלטות של המוסד (לעומת 75.6% מהעובדים), 16.7% דיווחו על רמת שותפות בינונית (18.1%), ו-3.9% דיווחו על רמה גבוהה (6.3%); 69.6% מהאזרחים חשו חוסר שביעות רצון משירותי המוסד (לעומת 23.1% מהעובדים), 25.1% חשו שביעות רצון בינונית (48.1%), ו-5.3% חשו שביעות רצון גבוהה (28.8%). עוד נמצא, כי הן האזרחים והן העובדים סברו שיש קשר חזק בין רמת האמון לבין רמת הביצועים והתוצאות של המוסד וכי קיים קשר חלש בלבד בין רמת האמון לבין השתתפות בקבלת החלטות. בסוף הפרסום מוצגים הסברים אפשריים לממצאים אלה.

(המוסד לביטוח לאומי; שירותים; אמון; עמדות; שביעות רצון; שיתוף תושבים; שיתוף עובדים; קבלת החלטות)

145 Gould, Eric D.; Klor, Esteban F.:
?Does Terrorism Work
Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, Hebrew University, Discussion Paper No. 05-09, Jerusalem 2009, 59 pages. The publication appears on the Institute's Website: http://pluto.mscc.huji.ac.il/~msfalkin.

מחקר זה מתבסס על סקרי עמדות שנערכו ב-2006-1988 על-ידי The Israel National Election Studies שבאוניברסיטת תל-אביב ועל נתוני ארגון "בצלם" לגבי קורבנות טרור בישראל בשנים הללו. מטרתו של המחקר היתה לבחון האם פעולות טרור שבוצעו בישראל במהלך השנים 1988 עד 2006 היו יעילות מבחינת נכונות התושבים לויתורים מדיניים ו/או טריטוריאליים. הסקרים כללו שאלות במגוון רחב של נושאים, ולצורך המחקר נותחו תשובותיהם של תושבים יהודיים, חוץ מתושבי יש"ע, בנוגע לעמדותיהם הפוליטיות/מדיניות ובנוגע למפלגה המועדפת עליהם בבחירות הקרובות. הסקרים נעשו תמיד במועד סמוך למערכות הבחירות שהתקיימו בשנים הללו, בסך הכל שבע מערכות בחירות. בין הממצאים: התקפות טרור השפיעו באופן מובהק על נכונות גבוהה יותר לויתורים טריטוריאליים ולקבלת מדינה פלסטינית ועל הזדהות נמוכה יותר עם עמדות ימניות; כשהטרור באזור מסוים עלה מעבר לרמה מסוימת התהפכה המגמה, ועמדות האוכלוסייה היהודית באזור נעשו ימניות יותר; מכיוון שרק באזורים מעטים (מתוך 102 אזורים) הגיע הטרור לרמה גבוהה, בסך הכל השפעת הטרור היתה השפעה של התמתנות עמדות נציות; בשנים 1988 עד 1999 חלה ירידה באחוזי התמיכה במפלגות ימין, ב-2003 חלה עלייה וב-2006 שוב חלה ירידה; בבחינת מאפיינים דמוגרפיים של המשיבים, נמצא שיוצאי אסיה/אפריקה תמכו במפלגות ימין יותר מאשר יוצאי אירופה/אמריקה; עמדות בעד ויתורים ועמדות שמאלניות בכלל אפיינו חילונים, בעלי השכלה גבוהה ומבוגרים.

(פעולות טרור; בחירות; הצבעה; עמדות פוליטיות; דעת קהל)

146 וייס-גל, עידית; גל, ג'וני; אברמי, שירלי:
פרקטיקת מדיניות הלכה למעשה: עובדים סוציאליים בוועדות הכנסת
"ביטחון סוציאלי", מס' 81 (דצמבר 2009), עמ' 74-39 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

למעורבותם של עובדים סוציאליים (עו"ס) בתהליכי עיצוב של המדיניות החברתית יש חשיבות רבה. במחקר זה נבדקו מאפייני מעורבותם של עובדים סוציאליים בעבודתן של ועדות הכנסת בכנסות ה-15 וה-16 (2006-1999). המחקר כלל ניתוח תוכן כמותי של 1,013 פרוטוקולים של ישיבות ועדות הכנסת שבהן נכח לפחות עו"ס אחד. בין הממצאים: עו"ס השתתפו ב-9% מהישיבות של כל הוועדות וב-14% מהישיבות של ועדות שנושאן הכללי היה רלוונטי להופעתם של עו"ס; בסך הכל השתתפו 667 עו"ס בדיוניהן של 20 ועדות – ועדות קבועות, ועדות לעניין מסוים, ועדות משנה ו-ועדות חקירה פרלמנטריות; מתוך ועדות אלו, הופיעו עו"ס בעיקר בדיוניהן של שש ועדות – הוועדה לקידום מעמד האישה (הופיעו ב-43% מישיבותיה), ועדת העלייה והקליטה (33%), ועדת העבודה, הרווחה והבריאות (12%), ועדת החינוך, התרבות והספורט (11%), הוועדה למאבק בנגע הסמים (52%) והוועדה לזכויות הילד (47%); בוועדה לנושא הנשירה מבתי-ספר השתתפו עו"ס ב-89% מהדיונים, אך התקיימו שמונה דיונים בלבד; מבין נושאי הדיונים העיקריים שבהם השתתפו עו"ס, הנושאים השכיחים ביותר היו זכויות ומעמד אזרחי ואלימות ועבריינות; הגופים העיקריים שמהם הגיעו העו"ס היו משרדי ממשלה (30%), רשויות מקומיות (28%) ועמותות (14%).

(עובדים סוציאליים; כנסת; מדיניות חברתית)

147 ריבקין, דורי:
הערכת מרכזי ילדים-הורים: דו"ח מסכם
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, פרסום מס' 533 בסדרת "דו"חות מחקר", ירושלים 2009, 97 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

מרכזי ילדים-הורים פותחו על-ידי השירות לילד ונוער שבמשרד הרווחה, בשיתוף עם השירותים החברתיים ברשויות המקומיות ו"אשלים". מרכזים אלה נועדו לילדים בני 12-5 (והוריהם) הסובלים מבעיות רגשיות או התנהגותיות שנוצרו עקב הורות בעייתית, ומטרתם היא לשפר את תפקודם של הילדים בתחומים חברתיים-רגשיים ואת היחסים עם ההורים. המרכז הראשון הוקם בחיפה ב-1998, וכיום ישנם 48 מרכזים. הפעלת המרכזים לוותה במחקר הערכה, שנבדקו בו דרכי העבודה והשירותים הניתנים במרכזים, השפעת הטיפול על ההורים והילדים, מאפייני המטופלים ועמדותיהם כלפי השירות. אוכלוסיית המחקר כללה 153 משפחות שטופלו בתשעה מרכזים ב-2005-2002 וקבוצת השוואה של 138 משפחות מיישובים שאין בהם מרכזים. כמו כן, נעשה מעקב אחר המשפחות כשנה לאחר סיום הטיפול. בין הממצאים: בקבוצת המחקר חלה ירידה בשיעור הילדים עם בעיות בהתנהגות לימודית (מ-61% ל-43%) ובשיעור הילדים עם בעיות התנהגות אנטי-חברתית (מ-46% ל-34%); כן ירד שיעור הילדים שסבלו מאלימות פיזית או רגשית (מ-31% ל-21%). בקבוצת ההשוואה לא חלו שיפורים בהיבטים שנבדקו ובחלקם אף חלה החמרה. שביעות הרצון של ההורים מהטיפול במרכזים היתה גבוהה. ל-63% מהמשפחות גובשה תכנית-המשך בסיום הטיפול.

(שירותים חברתיים; תכניות התערבות; ילדים; יחסי הורים - ילדים; התנהגות אנטי-חברתית; אלימות; למידה; דימוי עצמי; רגשות; הורות; שיטות טיפול; מחקר הערכה)

י. סביבה ואקלים

פרסומים

148 חרות, ברק (עורך):
איכות מימי החופין של ישראל בים התיכון בשנת 2008
חקר ימים ואגמים לישראל בע"מ, חיפה 2009, 158 עמ' (עברית, מפות ותרשימים באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה: www.sviva.gov.il.

בדו"ח מוצגים נתונים על איכות מימי החופין של ישראל בים התיכון בשנת 2008 ומגמות של שינויים במצב מימי החופין על סמך נתונים רב-שנתיים. הנתונים מבוססים על תוצאות ניטור זיהום הים ומקורותיו ומחקרים נלווים שבוצעו על-ידי המכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה של "חקר ימים ואגמים לישראל". תכנית הניטור הלאומית כוללת שמונה מרכיבים: 1) ניטור זיהום מימי החופין במתכות כבדות; 2) ניטור ההזרמות של נוטריאנטים (חומרי דשן) וחלקיקים למימי החופין דרך נחלי החוף; 3) ניטור השטפים האטמוספיריים של נוטריאנטים ומתכות כבדות למימי החופין; 4) ניטור ריכוזי הנוטריאנטים והאצות באזור הרדוד (עד עומק של 30 מטר) של מימי החופין; 5) מיפוי סביבתי של מימי החופין מנתוני לוויינים; 6) ניטור אוכלוסיות החי בקרקעית לאורך החוף; 7) ניטור סימנים להשפעות ביולוגיות של מזהמים; 8) הערכת עומס הזיהום הכללי במימי החופין, המתבסס על מאגר המידע על מקורות הזיהום הנקודתיים. נוסף על תכנית הניטור הכללית, מבוצעות בדיקות תקופתיות באתרים שבהם מסולקים שפכים ופסולת לים. כמו כן, נעשים מחקרים בתחום זיהום הים, שתוצאותיהם מהוות בסיס לפענוח ממצאי הניטור ולהכוונה של מתכונת הניטור. ממצאים רלוונטיים של פעולות הניטור המקומיות ושל המחקרים הנלווים משולבים בדו"ח. כן כולל הדו"ח נתונים על הזיהום בנמלים ובמעגנות, שהוזמנו על-ידי חיל הים.

(הים התיכון; פסולת; זיהום הסביבה; בריאות הציבור; אוקיאנוגרפיה; נמלים; נחלים)

149 ניטור ומחקרי כנרת: דו"ח פעילות המעבדה לשנת 2009
המעבדה לחקר הכינרת על שם יגאל אלון, חקר ימים ואגמים לישראל בע"מ, חיפה 2010, 159 עמ'.

המעבדה לחקר הכינרת עוסקת בפיתוח וביישום של כלים מדעיים, לתמיכה בקבלת החלטות לגבי תפעול הכינרת כמרכיב חשוב של מערכת אספקת המים הארצית וניצולה לצרכים נוספים (דיג, קיט וכו'), תוך שמירה על איכות מי האגם לטווח ארוך. בדו"ח זה מוצגים עיקרי הממצאים והמסקנות של הניטור השוטף של הכינרת ושל המחקרים שנעשו ב-2009, שבמרכזם התהליכים העיקריים המתקיימים באגם המשפיעים על איכות המים. השנה, לנוכח מצבו הרע של משק המים והידלדלות האוגר (מפלס הכינרת היה מתחת לרום 213- מטר לאורך כל השנה), נבחנו, לבקשת רשות המים, סוגיות הנוגעות לתרחישי קיצון בכינרת. לפיכך, נגזרו מספר תרחישים אפשריים והוסקו מסקנות בנוגע לאיכות המים וליציבותה של המערכת האקולוגית באגם. הדו"ח מורכב משישה פרקים, כדלקמן: הקדמה ועיקרי הדו"ח; ניטור הכינרת; מחקרי הניטור; מחקרי הכינרת; מחקרי אגן-ההיקוות של הכינרת וגופי מים אחרים; נספחים - כוח-האדם של המעבדה; סטודנטים לתארים מתקדמים בהנחיית חוקרי המעבדה; מחקרי המעבדה (מחקרים שהסתיימו ושהתחילו ב-2009 ומחקרים חדשים ל-2010); פרסומי המעבדה בספרות הבין-לאומית המבוקרת ב-2009; דו"חות המעבדה ב-2009.

(כינרת; מים; משקעים; איכות הסביבה; זיהום הסביבה; חומרי הדברה; חיידקים; אקולוגיה)

150 ניטור מים ונחלים: דו"ח פעילות לשנת 2008
האגף למים ונחלים, המשרד להגנת הסביבה, ירושלים 2009, 167 עמ', בשיתוף עם רשות הטבע והגנים. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.environment.gov.il.

בדו"ח זה מוצגת פעילותה של היחידה לניטור סביבתי של רשות הטבע והגנים, הפועלת עבור המשרד להגנת הסביבה ורשות המים, בשנת 2008. הדו"ח כולל תיאור של תפקידי המנהלה לשיקום נחלי ישראל, ומובאים ממצאים לגבי פעולות ניטור נחלים, דיגום קרקעית בנחלים, בדיקת מתקני טיפול בשפכים (דיגום מים ודיגום בוצות), ניטור מאגרי קולחים שמימיהם מיועדים להשקיה, שיקום בתי גידול לחים ופעולות בתחום הפיקוח והאכיפה. ב-2008 בוצע דיגום וניטור ב-13 נחלים (ב-100 תחנות קבועות, פעמיים בשנה: באביב ובסתיו); בוצע ניטור בפתחי היציאה של 55 מתקני טיפול בשפכים (פעמיים בשנה: באביב ובסתיו); נבדקו 84 מאגרי קולחין (בחודשים יולי-אוגוסט – אמצע עונת ההשקיה החקלאית), וכן נעשו בדיקות של מאגרים ובריכות עבור משרד הבריאות; בתחום האכיפה, טופלו 38 אירועי זיהום.

(נחלים; מים; שפכים; איכות הסביבה; זיהום הסביבה)

151 Tackling Israel's Water Crisis
"Israel Environment Bulletin", No. 35 (September 2009), pp. 12-17. The Bulletin appears on the Ministry of the Environment Website: www.environment.gov.il.

בסקירה זו נדון משבר המים הפוקד את ישראל בשנים האחרונות. במסגרת הסקירה, נדונים האמצעים לפתרון המשבר (התפלה, טיהור מי שופכין וכו'), ומוצגים נתונים שונים על ההיצע והביקוש למים בישראל ועל האמצעים והטכנולוגיות לחיסכון במים. בין הממצאים: מספר מכוני טיהור השפכים בישראל גדל מ-7 ב-1992 ל-35 ב-2007, וכמות מי השפכים המטופלים גדלה מ-126 מיליוני מטרים מעוקבים (ממ"ק) ל-400 ממ"ק באותן שנים; הקצאת מים שפירים לחקלאות ירדה מ-900 ממ"ק ב-1998 ל-454 ממ"ק ב-2008; צריכת המים הכוללת בישראל הסתכמה ב-2007 ב-2,072 ממ"ק – 1,185 שיועדו לחקלאות (551 ממ"ק מים שפירים ו-634 ממ"ק מים מושבים), 768 ממ"ק לצריכה ביתית ו-119 ממ"ק לתעשייה; ב-2008 הותפלו בישראל כ-140 ממ"ק מי ים (רובם במתקן ההתפלה שבאשקלון), והיעד הוא להגיע ל-600 ממ"ק ב-2013 ול-750 ממ"ק ב-2020; בעקבות מסע פרסום שניהלה רשות המים ב-2008 בכלי התקשורת, ירדה צריכת המים הביתית בישראל בכ-9%; ההערכה היא שכ-13% ממי השפכים העירוניים (כ-70 ממ"ק) אובדים מדי שנה בגלל ליקויים בצינורות הביוב. מי שפכים אלה מחלחלים לאדמה ומזהמים את מקורות המים.

(מים; התפלה; שפכים; צריכה)

152 Environmental Enforcement: A Top Priority
"Israel Environment Bulletin", No. 35 (September 2009), pp. 21-25. The Bulletin appears also on the Ministry of the Environment Website: www.environment.gov.il.

במאמר זה מתוארים מאמצי אכיפת החוק ופעילויותיהם של המשרד להגנת הסביבה, "המשטרה הירוקה", משטרת ישראל וגורמים נוספים בתחום העבירות הסביבתיות. פעולות האכיפה זכו לאחרונה לחיזוק, עם הרחבת סמכויות לגבי השלכת/הטמנת פסולת, לרבות השלכת פסולת מכלי-רכב. בין הממצאים ל-2008: בשנה זו ניתנו בישראל, על-ידי כל הגורמים, כ-23,000 קנסות בנושאי איכות הסביבה; העבירות הבולטות היו בתחומי הניקיון (כ-20,000 דו"חות), זיהום אוויר מכלי-רכב (1,767) ורעש (1,568); בתחום הניקיון ניתנו כ-20,000 דוחו"ת לפי הפירוט הבט: על-ידי "נאמני ניקיון", שהם מתנדבים מהציבור הרחב - 15,588 דו"חות, "המשטרה הירוקה" - 2,398, פקחי עיריות - 2,046 ושוטרים ממשטרת ישראל - 782; בשנים האחרונות חלה עלייה חדה בחלקם של הדו"חות הניתנים על-ידי "נאמני הניקיון"; ב-2008 כ-1,800 "נאמני ניקיון" חדשים הוכשרו מטעם הרשויות; ב-2008 פתחה "המשטרה הירוקה" ב-170 חקירות והגישה 1,430 דו"חות בגין עבירות בנושאי סביבה; ב-2008 הסתיימו הליכים משפטיים ב-75 תיקים בתחום הסביבה, ומתוכם רק בשני מקרים זוכו הנאשמים.

(איכות הסביבה; ניקיון; פסולת; רעש; זיהום אוויר; זיהום הסביבה; אכיפת חוק)

153 (.ׁGabbay, Shoshana (ed:
The Path Toward Sustainable Development in Israel, 2010
Ministry of Environmental Protection, Jerusalem 2010, 27 pages. The publication appears also on the Ministry’s Website: www.environment.gov.il.

בדו"ח שנתי זה, המוגש לארגון האומות המאוחדות, מוצגת הפעילות הנעשית והמתוכננת בישראל לקידום פיתוח בר-קיימה. בדו"ח נסקרים הנושאים הבאים: צריכה וייצור; טיפול בפסולת; טיפול בכימיקלים; תחבורה; כרייה וחציבה. במסגרת הדו"ח מוצגים, בין היתר, הממצאים הבאים: במסגרת החינוך לקַיָּמוּת, פועלים בישראל 232 בתי-ספר ו-274 גני ילדים "ירוקים"; ייצור הפסולת בישראל מגיע ל-612 ק"ג לשנה לנפש (1.7 ק"ג ליום לנפש); כ-27% מהפסולת עוברת מִחְזוּר; ב-2008 טופלו בישראל כ-336,500 טונות של חומרים מסוכנים, ומתוכם טופלו 125,400 טונות ברמת חובב; מספר כלי-הרכב בישראל עלה מכמיליון ב-1990 לכ-2.5 מיליון ב-2009 (מ-220 כלי-רכב לכל 1,000 תושבים ל-330 כלי-רכב לכל 1,000 תושבים); מספר הנוסעים ברכבת בשנה עלה ב-2009-1990 ב-1300% - מ-2.5 מיליון ל-35 מיליון; 62% מהמועסקים הגיעו ב-2005 למקום העבודה ברכב פרטי ורק 17% בתחבורה ציבורית; הקרן לשיקום מחצבות שיקמה באופן מלא או חלקי 230 מחצבות ומטפלת בכ-50 מחצבות בשנה.

(איכות הסביבה; שימור הסביבה; צריכה; מזון; ייצור; משאבי טבע; תכניות פיתוח; תחבורה; כבישים; כלי-רכב; זיהום אוויר; תחבורה ציבורית; פסולת; מיחזור; מחצבות; הקצאת משאבים)

154 קרת, דורית; מנחם, גילה; גוטליב, אבי:
סוף מעשה במחשבה תחילה? ניהול ידע סביבתי ומדיניות סביבתית ברשויות המקומיות בישראל
ביה"ס לממשל ולמדיניות ע"ש הרולד הרטוך, אוניברסיטת תל-אביב, תל-אביב 2009, 48 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של בית-הספר: http://spirit.tau.ac.il/government.

פעילות הרשויות המקומיות בתחום הסביבתי נשענת על שורה של חוקים, כגון פקודת בריאות העם, החוק למניעת מפגעים, חוק רישוי עסקים ועוד. בעבודות שונות נמצא, כי תפקידו של השלטון המקומי בפתרון בעיות סביבתיות נעשה מרכזי יותר. מטרותיה של עבודה זו היו: בחינת היבטים מרכזיים בטיפולן של הרשויות המקומיות בבעיות סביבתיות (כולל ציות לחוק); זיהוי דפוסי ההתנהלות בנושאי סביבה והסברתם (כולל הפצת מידע לתושבים); הצעת ממדים ומדדים לזיהוי דפוסים של פעילות סביבתית מיטבית; בחינת הבדלים בהתנהלותן של רשויות בנושאי סביבה והגורמים להבדלים אלו. כן נבחנו רשויות מקומיות שפעילותן בתחום הסביבה היא מעבר לנדרש בחוק ושיתופי פעולה עם ארגוני סביבה. העבודה התבססה על שאלון שנשלח לכל הרשויות המקומיות שבתחומי הקו הירוק. שיעור ההיענות היה 80% - 172 רשויות. בין הממצאים: המפגעים הסביבתיים הבולטים ברשויות היו פסולת (84%), קרינת אנטנות (60%) ופליטות לאוויר מכלי-רכב (58%); נציגי 37% מהרשויות דירגו את מפגע הפסולת כ"חמור" או "חמור מאוד"; רוב הרשויות מצויות במרכז התפלגות מדד הסיכון, כלומר רואות את עצמן כחשופות במידה בינונית למפגעים סביבתיים; לא נמצאו הבדלים משמעותיים במדד הסיכון בין סוגי רשויות: עיר, מועצה מקומית או מועצה אזורית; ככל שהיישוב גדול יותר, חומרת הסיכונים הסביבתיים ביישוב היא רבה יותר; רק 58% מהרשויות מפרסמות מידע סביבתי כנדרש בחוק; 87% מהעיריות מספקות מידע לציבור על איכות המים.

(רשויות מקומיות; איכות הסביבה; פסולת; זיהום אוויר; קרינה; ביוב; מים; מחזור; אכיפת חוק)

155 מתווה סביבתי לטיפול בזיהום קרקע וגזי קרקע במסגרת הליכי תכנון ובניה במחוז תל-אביב
המשרד להגנת הסביבה, ירושלים 2009, 50 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.sviva.gov.il.

במחוז תל-אביב ישנם אתרים רבים שבהם קיים זיהום קרקע או שיש לגביהם חשד לזיהום קרקע. זאת, עקב פעילות בהווה ובעבר של מפעלי תעשייה, תחנות דלק, מוסכים, אתרי פסולת וכו'. כמו כן, ישנו זיהום מגז קרקע הנובע מחומרים מזוהמים בקרקע או במי התהום. מטרותיו של דו"ח זה היו: התוויית ממשק ראוי בין הליכי תכנון ובנייה לבין שלבי החקירה והשיקום של אתרים מזוהמים; הצגת בסיס נתונים המסכם את המידע הקיים בדבר קרקעות מזוהמות / חשודות כמזוהמות, מי תהום מזוהמים ועוד; התוויית אופן טיפול שיטתי ואחיד בזיהום קרקע ובגזי קרקע בהליכי תכנון ובנייה. במסגרת הדו"ח, מוצגים ממצאים שונים על מצב הזיהום והפעילות בתחום. בין הממצאים: רוב האתרים עם קרקע מזוהמת במחוז תל-אביב נמצאו בערים תל-אביב וחולון; גורמי הזיהום העיקריים שנמצאו היו (בסדר יורד) דלקים, ממסים, שמנים ומתכות; הטיפול הנפוץ ביותר בקרקע מזוהמת הוא חפירתה וסילוקה, ואתרי הסילוק העיקריים (בסדר יורד) היו אתרים לפסולת מעורבת (בעלי אישור, כחוק), האתר ברמת חובב, אתרי פסולת יבשה ואתרי שריפה. הדו"ח כולל גם פירוט של התקנות והחוקים הרלוונטיים, פעולות חקירה ואכיפה שנעשו, רשימת האתרים המזוהמים והחשודים כמזוהמים, תיאור של פעולות שיקום שנעשו ועוד.

(זיהום הסביבה; קרקעות; בנייה; תכנון עירוני; חוקים; אכיפת חוק)

156 דו"ח אדם טבע ודין לעוני סביבתי: 2010-2009
"אדם, טבע ודין" – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, תל-אביב 2010, 56 עמ'. הדו"ח מופיע באתר האינטרנט של האגודה: www.adamteva.org.il.

דו"ח שנתי זה של אגודת "אדם, טבע ודין" מתמקד השנה בנושא תשתיות הביוב בישראל. הדו"ח מורכב משישה פרקים, לפי הפירוט הבא: 1) היעדר תשתיות ביוב מינמליות במדינת ישראל במאה ה-21; 2) היעדר תחזוקת תשתיות ביוב גורם למפגעי סביבה ובריאות חמורים; 3) איכות הקולחים במשק המים והביוב הלאומי – למרות קיומו של משבר מים, מדינת ישראל פועלת באיחור ניכר על מנת להביא את הקולחים בישראל לאיכות הנדרשת; 4) הזרמת קולחים לסביבה – עודף קולחים ואי-סגירת מעגל ההשבה; 5) הליך התאגוד אינו פועל להגשמת אינטרסים ציבוריים, בפרט הקמת תאגידים אזוריים והבטחת אספקת מים וביוב כזכות אדם ולא כמצרך בר-הפרטה; 6) היעדר אכיפה פלילית אפקטיבית בנושא זיהום מים, נחלים וים מתשתיות ביוב לקויות. בסוף כל פרק מוצגות המלצות לתיקון הליקויים. בין הממצאים: יותר מחצי מיליון תושבים בישראל אינם מחוברים למערכת ביוב מרכזית; כ-30% מהשפכים (כ-160 מלמ"ק) אינם עוברים טיפול נאות וגורמים נזק סביבתי חמור; מרבית השפכים בישראל אמורים לעבור טיפול ברמה שניונית לפחות, אך בפועל רק 73% מהקולחים עומדים בתקנות לאיכות שניונית; מתוך כ-520 מלמ"ק שפכים הנוצרים בשנה, כ-30 מלמ"ק של שפכים גולמיים לא מגיעים למתקני טיפול בשפכים והם זורמים לסביבה; זוהו 71 קטעי נחלים שבהם זרם ביוב גולמי, ובסך הכל זוהמו כ-350 ק"מ של נחלים.

(ביוב; מים; נחלים; זיהום הסביבה; בריאות הציבור; אקולוגיה; רשויות מקומיות; ממשלה; חוקים; אכיפת חוק)

157 פישלר, עזר; ברייננברג, שחר; ברק, בועז ואחרים:
דו"ח מצב הים לשנת 2009: מודל כלכלי לאיזון הטבות מדינה עבור מפעלים המזרימים שפכים לים
צלול – עמותה לאיכות הסביבה, רמת-גן 2009, 112 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העמותה: www.zalul.org.il.

מדינת ישראל מקצה מדי שנה למפעלי תעשייה מאות מיליוני ש"ח כמענקים וכן הטבות בשווי של מאות מיליוני ש"ח, כגון הקלות במסים, הלוואות בריבית נמוכה וכו'. זאת, כדי לעודד את צמיחת התעשייה, שתביא לגידול בהכנסות המדינה ולגידול בתל"ג. נכון להיום, בין מקבלי ההטבות נמצאים מפעלים שאינם משקיעים מכספם למניעת/הקטנת הזרמת שפכיהם לים. למעשה, כך נטען, מפעלי תעשייה המשקיעים נתח גדול מכספם לטובת שיפור איכות השפכים המוזרמים לים זוכים להטבות באותה מידה כמו מפעלים שאינם משקיעים. לאור זאת, מוצג בדו"ח הנוכחי מודל חישובי המאפשר יצירת מנגנון ראוי לשם בחינת מתן המענקים וההטבות למפעלים, תוך התחשבות בהשפעה השלילית על הסביבה הימית. על-פי המודל, מפעלים המשקיעים משאבים רבים למניעת/צמצום זיהום הים יזכו להטבות בהתאם לרמת ההשקעה, ולעומתם, מפעלים שלא משקיעים לא יקבלו הטבות. באמצעות יצירת יחס ישיר בין העלות הכלכלית הכוללת (הן בתחום המענקים והן בתחום ההיטלים על זיהום) לבין סוג וכמות הזיהום, יינתן למפעלים המזהמים תמריץ להפחתת הזיהום. על-פי המודל המוצע, יקבל כל מפעל ציון המשקלל את היקף פליטת המזהמים לים וייקבע מקומו ביחס למפעלים אחרים. באמצעות "ציון זיהום" זה ייבנה מדרג שבו מערך שיקולים כלכליים בדבר ההחלטה האם להעניק למפעל מסוים מענקים והטבות ובאיזה היקף, תוך התחשבות ביצירת יעילות כלכלית.

(מפעלי תעשייה; זיהום הסביבה; מדיניות ממשלתית; תמריצים)

158 ברק, בועז:
כמה אנחנו מוכנים לשלם עבור נחל נקי? הערכה כלכלית של מוכנות הציבור לממן פעילות נופש ופנאי בנחלי ישראל: דו"ח סיכום סקר
צלול – עמותה לאיכות הסביבה, רמת-גן 2010, 21 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העמותה: www.zalul.org.il.

בפרסום זה מוצג מודל שבמסגרתו נבחנו נכונות הציבור לשלם עבור שיקום נחלים והעדפותיו לגבי השימושים בנחלים – שחייה, שייט, דיג, טיולים, פיקניקים ועוד. לשם בניית המודל, נערך באוקטובר 2009 סקר בהשתתפות 497 איש, ובו הוצגו למשתתפים תכניות שיקום היפותטיות. בין הממצאים: בקרב כלל הציבור, בממוצע, ישנה נכונות לשלם 246 ₪ בשנה למשק-בית עבור שיקום נחלים (מתוך כספי מסים שמשולמים בלוא הכי על-ידי משקי-הבית אך מופנים למטרות אחרות – חינוך, ביטחון, רווחה וכו'); בקרב בני 44-35 ובקרב הגרים במרחק של 15 דקות נסיעה מנחל הנכונות לשלם היא גבוהה יותר (296 ₪ בממוצע ו-288 ₪ בממוצע בהתאמה); הנכונות לשלם עבור שימושי קרקע ליד הנחלים (טיול, רכיבה על אופניים, פיקניק או פארק מסודר) נמצאה גבוהה בכ-14% מהנכונות לשלם עבור שימושי מים בנחלים (שייט, דייג או שחייה); בחלוקת הנכונות לשלם לפי רמת השכלה, נמצאו בראש בעלי תואר שני ומעלה ולאחריהם בעלי תעודה מקצועית, בעלי השכלה עד תיכונית ולבסוף בעלי תואר ראשון; בהשוואה לפי המינים נמצא, כי נשים מוכנות לשלם פחות מאשר גברים, ב-12% בממוצע; בבחירת איזה נחל היו מעדיפים המשיבים שישוקם ראשון, בחרו 32% מהמשיבים בנחל הירקון. הנכונות של משק-בית לשלם 246 ₪ בממוצע בשנה עבור שיקום נחלים משמעה השקעה שנתית של כ-415 מיליוני ₪ על-ידי כלל הציבור (כ-1.69 מיליוני משקי-בית).

(נחלים; איכות הסביבה; פעילויות פנאי; עמדות; מיסוי)

159 רוזליס, שחר; מורין, אפרת; יאיר, יואב; פרייס, קולין:
חקירה וחיזוי שיטפונות באקלים ים-תיכוני באמצעות מודל הידרולוגי
בתוך: "כנס היובל של האגודה הגאוגרפית הישראלית – חוברת תקצירים", האגודה הגאוגרפית הישראלית והחוג לגאוגרפיה ולימודי סביבה, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2009, עמ' 44-43.

מודלים לחיזוי שיטפונות מבוססים על נתוני גשם, אך נתונים אלה אינם תמיד זמינים ברמת פירוט גבוהה לגבי האזורים שבהם מתרחשים שיטפונות בזק. בעיה נוספת היא שבאגני היקוות שלא מנוטרים הידרולוגית אי אפשר לבצע כיול של מודלים הידרולוגיים לשם חיזוי שיטפונות. במחקר הנוכחי, שנעשה כחלק מפרויקט FLASH, נעשה שימוש במודל הידרולוגי שלא בוצע לו כיול על אגנים ים-תיכוניים, במטרה לבחון את האפשרות לשימוש במודל כזה כדי להבין את התהליכים המשפיעים על שיטפונות בזק וכדי לשפר את יכולת החיזוי. ביצועי המודל נבחנו בשני חלקים: בחלק הראשון נבדקה התאמת המודל בארבעה אגני היקוות ים-תיכוניים, ללא ביצוע כיול לכל אגן ותוך שימוש בנתוני גשם ממכ"ם מטאורולוגי; בחלק השני נותחו באמצעות המודל 20 אירועי גשם שהביאו לזרימות באגן מרחביה (אגן ההיקוות של נחל חרוד). בחלק זה נעשה שימוש גם בנתוני גשם ממודל מזג אוויר, כדי לבחון את אפשרות השימוש בנתוני גשם חזויים ממודל זה לצורך חיזוי שיטפונות בזק. תוצאות המודל העידו כי יש התאמה סבירה בין הערכים המדודים לערכים המחושבים באגנים בשימוש בנתוני גשם ממכ"ם מטאורולוגי ברזולוציית מרחב וזמן גבוהה. כן מלמדות התוצאות, כי לאופי הגשם ולפיזורו בזמן יש השפעה מכרעת על התפתחות שיטפונות. השימוש בנתוני גשם ממודל לחיזוי מזג אוויר הניב תוצאות טובות פחות, בעיקר משום שנתוני הגשם החזויים היו בתת-הערכה לעומת נתוני המכ"ם.

(משקעים; ניבוי; מודלים)

י"א. סדר ציבורי

פרסומים

160 פשיעה, 2008-1999
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלון מס' 100 בסדרת "סטטיסטיקל", ירושלים 2009, 5 עמ' (עברית, פרסום נפרד באנגלית), בשיתוף עם משטרת ישראל. העלון מופיע גם באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

בסדרת עלוני "סטטיסטיקל" מוצגים בתמצות נתונים במגוון של נושאים הנוגעים למשק ולחברה בישראל. בעלון הנוכחי מובאים נתונים על הפשיעה בישראל בשנים 2008-1999. הנושאים הנסקרים הם: חשודים ועבריינים, תיקי חקירה, סוגי עבירות ועוד. בין הממצאים: מספר תיקי החקירה שנפתחו ירד מכ-495,000 ב-1999 לכ-420,000 ב-2008, כשחלקם של "תיקי חשיפה" (תיקים שנפתחו ביוזמת המשטרה ולא עקב תלונות אזרחים) עלה מ-10% ל-15%; העבירות הנפוצות ביותר ב-2008 היו כלפי רכוש (48%), כלפי הסדר הציבורי (27%) וכלפי חיי אדם וגופו (11%); עבירות הרכוש הנפוצות ביותר ב-2008 היו החזקת רכוש גנוב (24%), גניבה מתוך רכב (16%), התפרצות לדירה (16%), גניבת רכב (13%) וגרימת נזק לרכוש (13%); שיעור עבירות האלימות, שהן בקטגוריה של עבירות כלפי "חיי אדם וגופו" ירד מ-31 ל-1,000 נפש ב-1999 ל-23 ל-1,000 נפש ב-2008; ב-2008 נרשמו כ-16,000 עבירות של תקיפה חמורה, לעומת כ-14,000 ב-1999; מספר החשודים שנחקרו עלה מכ-118,000 ב-1999 לכ-150,000 ב-2008; שיעור העבריינים הגברים בני 18+ עמד ב-2007 על 12.5 ל-1,000 נפשות – 25 ל-1,000 בקרב ערבים ו-9.7 ל-1,000 בקרב יהודים; כ-8% מכלל התיקים שנפתחו ב-2008 (כ-34,000 תיקים) היו תיקי נוער (מתבגרים שטרם מלאו להם 18 שנים).

(פשעים; עבריינות; משטרה)

161 הנזק הכלכלי מתופעת הפשיעה במדינת ישראל בשנת 2009
אגף תכנון, תקצוב ובקרה, המשרד לביטחון הפנים, ירושלים 2010, 21 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mops.gov.il.

בדו"ח שנתי זה נאמד הנזק הכלכלי כתוצאה מהפשיעה. נזק זה מחולק לשלושה רכיבים עיקריים – נזק שנגרם כתוצאה מאיום הפשיעה (הוצאה על אבטחה וביטוח, פעילות מניעה, חרדה מפני פשיעה ועוד); נזק הנגרם כתוצאה מהפשיעה (פגיעה ברכוש, הוצאות רפואיות, מניעת השקעות ופיתוח עסקי באזורים מוכי פשיעה ועוד); נזק הנגרם מהתגובה לפשיעה (הוצאות על אכיפת החוק, ענישת העבריין וטיפול מניעתי לו ותמיכה במשפחתו ובסביבתו). קיימים קשיים מתודולוגיים באמידת הנזק הכלכלי (כימות הנזקים, פשיעה לא מדווחת ועוד), ולכן האומדן מוטה כלפי מטה. האומדן מבוסס על סקר נפגעי עבריינות 2001 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (ראו חוברת 128, פריט 732) ועל הערכות לפי מחקרים דומים שנעשו במדינות מערביות. בין הממצאים: הנזק הכלכלי שנגרם למשק הישראלי ב-2009 כתוצאה מהפשיעה נאמד בכ-14.7 מיליארדי ש"ח – עלייה של כ-4% לעומת 2008 (יש לציין, כי בפשיעה המדווחת חלה ירידה של כ-2.7% לעומת 2008); הנזק המצטבר ב-2009-2001 הגיע לכ-139.5 מיליארדי ₪; לראשונה מאז 2003 חלה עלייה בנזק הכלכלי לנפש, שהגיע ל-1,977 ₪; סוגי העבירות הבולטים לפי נזק הם מרמה (27.1%), רכוש (26%), אלימות (17.1%) וסמים (15%).

(פשעים; נפגעי עבריינות; עלויות)

162 שר, מלי (עורכת):
העיקר במחקר: מחקרים וסקרי ספרות בתחומי העשייה של משטרת ישראל
אגף תכנון וארגון, משטרת ישראל, ירושלים 2009, 109 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשטרה: www.police.gov.il.

"העיקר במחקר" הוא אוגדן מחקרים ראשון שהופק על-ידי מדור מחקר אסטרטגי וסטטיסטיקה של אגף תכנון וארגון במשטרת ישראל. האוגדן כולל מחקרים בתחומי עיסוק שונים של המשטרה, ומטרתו העיקרית היא לספק תובנות ולהעשיר את הידע בנושאים הקשורים להתנהלות הארגונית של המשטרה ולקביעת המדיניות. הנתונים המוצגים במחקרים נלקחו ממקורות שונים: משטרת ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הנהלת בתי-המשפט ועוד. להלן פירוט המאמרים:

163 חומרת הענישה (טלי גורן, טלי רוטשילד ודוידי גרדר-שגיב), עמ' 18-7.

164 מעשי עבריינות כנגד קשישים בחברה הישראלית (טלי גורן), עמ' 33-19.

165 מדידת פשיעה (בשורה רגב), עמ' 40-35.

166 מדיניות אכיפה אפקטיבית במאה ה-21 (בשורה רגב), עמ' 48-41.

167 עלות הפשיעה (בשורה רגב), עמ' 57-49.

168 מודלים למיקום והקצאה של ניידות השגרה בכבישים בין-עירוניים (מלי שר), עמ' 66-59.

169 תכנית ה"בטחון האישי" – שימוש במיפוי אזורים חמים (שי עמרם), עמ' 76-67.

170 מערכת המנה"ל – מדידה ניהול והערכה למפקד כדוגמא ליישום מערכת מדידה וניהול ביצועים במגזר הציבורי (הדס אבנרי), עמ' 88-77.

171 תחזית אוכלוסייה ככלי לתכנון אסטרטגי במשטרת ישראל (שי עמרם), עמ' 98-89.

172 מלחמתה של המשטרה בפשיעה – הניסיון האמריקאי (חוה כהן), עמ' 109-99.

(משטרה; פשעים; עבריינות; התעללות בקשישים; בטיחות בדרכים; ביטחון אישי; אכיפת חוק; ענישה פלילית; תכנון אסטרטגי; עלויות; כלי מדידה והערכה)

173 נציבות קבילות השוטרים והסוהרים: דו"ח שנתי, 2008
נציבות קבילות השוטרים והסוהרים, המשרד לביטחון הפנים, ירושלים 2009, 110 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.mops.gov.il.

נציבות קבילות השוטרים והסוהרים הוקמה ב-1980 ותפקידיה הם: בירור כל קבילה וקביעת ממצא לגביה; טיפול, מתן המלצות וגיבוש דרכים להבאת כל קבילה מוצדקת על תיקונה ולמניעת הישנות הליקוי או העוול שהעלו ממצאי הבירור; מתן הודעה מנומקת על תוצאות הבירור לכל קובל ונקבל; הגשת דו"ח שנתי לשר לביטחון הפנים ולוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. הדו"ח כולל שישה פרקים, כדלקמן: על מוסד נציבות הקבילות; דבר הנציבה ועיקרי הדו"ח; חוות דעת; נתונים; סקירה נושאית של מבחר קבילות; נספחים. בין הממצאים: ב-2008 התקבלו בנציבות 660 קבילות – 511 של שוטרים ו-149 של סוהרים (ירידה של 18.4% במספר הקבילות בהשוואה ל-2007); במהלך השנה טופלו בנציבות 924 קבילות (1,149 קבילות ב-2007), ובסופה נותרו לטיפול 216 קבילות; במהלך השנה הסתיים הטיפול ב-707 קבילות (885 קבילות ב-2007); 36% מהקבילות שבוררו במהלך השנה נמצאו מוצדקות ו/או שעניינן בא על תיקונו, 53% נמצאו לא מוצדקות ו-12% לא התבררו עד תום (תיקון העוול לפני סוף הטיפול, חזרת הקובל מהקבילה וכו'); שלושת נושאי הקבילות המובילים של השוטרים היו סיווג מקצועי, שכר ותשלומים (23%), יחסי מפקד – פקוד (21%) ותנאי שירות וסדרי שירות (17%); שלושת נושאי הקבילות המובילים של הסוהרים היו סיווג מקצועי, שכר ותשלומים (39%), תנאי שירות וסדרי שירות (16%) וקידום (12%).

(נציבי תלונות; שוטרים; סוהרים; מינהל תקין; תנאי עבודה; זכויות העובד)

174 נציבות תלונות הציבור על שופטים: דין וחשבון שנתי לשנת 2009
נציבות תלונות הציבור על שופטים, משרד המשפטים, ירושלים 2010, 142 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.justice.gov.il (ראו: יחידות ◄ נציבות תלונות הציבור על שופטים).

דו"ח זה מסכם את שנת פעילותה השישית של נציבות תלונות הציבור על שופטים. הנציבות אינה מטפלת בהחלטות השיפוטיות עצמן אלא בנושאים הקשורים למינהל השיפוטי ולדרך קבלת ההחלטות. הדו"ח מורכב מ-12 פרקים, כדלקמן: תלונות שהתקבלו בשנת 2009; סיווג ההחלטות שהתקבלו בשנת 2009; תלונות שאין לבררן ותלונות שבירורן הופסק; תלונות שהוחלט לבררן ותלונות מוצדקות; התפלגות התלונות על בתי-המשפט במערכת השיפוטית הכללית ועל בתי-הדין לעבודה; דוגמאות להחלטות שניתנו בתלונות על בתי-המשפט הכלליים ועל בתי-הדין לעבודה (התנהגות והתבטאות בלתי-ראויה באולם הדיונים, מחוץ לכס השיפוט ובפסק-הדין או בהחלטה); ליקויים בניהול משפט; פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי; פעולות לאחר בירור תלונה; בתי-המשפט לענייני משפחה; בתי-הדין הרבניים; בתי-הדין השרעיים. בפרק הנספחים מוצגים חוק הנציב, תקנות הנציב וכללי האתיקה לשופטים ולדיינים. בין הממצאים: ב-2009 הוגשו לנציבות 1,003 תלונות (1,205 ב-2008), וטופלו על-ידי הנציבות 1,182 תלונות (כולל 179 תלונות משנים קודמות); מתוך 1,050 תלונות שניתנה לגביהן החלטה, 282 נדחו על הסף ו-768 בוררו לגופן; 131 מהתלונות שבוררו לגופן נמצאו מוצדקות; כמחצית מהתלונות שנמצאו מוצדקות היו בעניין התמשכות הליכים ועיכוב במתן החלטות.

(שנתונים [פרסומים]; נציבי תלונות; בתי-משפט; שופטים; פסיקה; מוסריות; בירוקרטיה)

175 גורן, טלי; רוטשילד, טלי; גרדר-שגיב, דווידי:
הקלות הבלתי נסבלת
"מראות המשטרה", מס' 230 (יוני 2009), עמ' 13-10. כתב-העת מופיע באתר האינטרנט של משטרת ישראל: www.police.gov.il.

במאמר זה מוצגים ממצאי מחקר השוואתי, שנבחנו בו העונשים הניתנים בבתי-המשפט בגין עבירות מסוג פשע ביחס לעונש הקבוע בחוק. במסגרת המחקר, נבדקו כ-16,000 תיקי פשע שנפתחו ב-2007-2006 (בחלקם קיים איחוד תיקים), שבהם העונש הקבוע בחוק הוא מאסר לשלוש שנים או יותר. הבדיקה כללה נתונים סוציו-דמוגרפיים של הנאשמים, רֶצִידִיבִיזְם (עבריינות חוזרת), מאפיינים של התיקים ומאפייני הענישה. בין הממצאים: רוב הנאשמים בתיקי הפשע היו גברים (כ-96%), ורובם רווקים ו/או גרושים (כ-80%); רוב התיקים בבתי-המשפט (כ-75%) היו על עבירה אחת (אחוז איחוד תיקים נמוך); בכ-60% מהתיקים ללא איחוד לא ניתן עונש מאסר בפועל; בכ-13.5% מהתיקים לא ניתן מאסר בפועל ולא מאסר על תנאי, כאשר בכ-26% מתיקים אלו היתה זו עבירה ראשונה, בכ-20% מהתיקים היו בין שתיים לארבע עבירות קודמות, וביתר התיקים נרשמו חמש עבירות קודמות או יותר; בכ-12% מהתיקים שנבדקו לא ניתן מאסר בפועל, לא מאסר על תנאי ולא קנס כספי; תקופת המאסר הממוצעת שנגזרה על נשים בגין עבירות כלפי חיי אדם נמצאה קצרה יותר מתקופת המאסר הממוצעת שנגזרה על גברים שהורשעו באותו סוג של עבירות.

(בתי-משפט; פסיקה; פשעים; עבריינות; רצידיביזם)

176 חן, גילה; עינת, תומר:
דפוסי פשיעה והתמכרות לסמים בקרב אסירות
"צוהר לבית הסוהר", מס' 12 (פברואר 2009), עמ' 61-50 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של שירות בתי-הסוהר: www.ips.gov.il.

במחקרים שעסקו בפשיעת נשים נמצא, כי ההתמכרות לסמים היא אחד הגורמים העיקריים למעורבותן בפשיעה. במחקר המתואר במאמר זה נבחנו מאפייניהן וצרכיהן של אסירות מכורות ה"נקיות" מסמים, תוך בחינת הקשר שבין התמכרותן לסמים לבין דפוסי פשיעתן. במחקר השתתפו 52 אסירות מכלא "נווה תרצה" שנגמלו מסמים. בין הממצאים: 75.5% מהאסירות היו ילידות ישראל; מספר שנות הלימוד הממוצע של האסירות היה עשר שנים; 48% מהאסירות היו רווקות ו-37% היו גרושות; העבירות הנפוצות ביותר של האסירות בעקבות השימוש בסמים היו סחר בסמים (42.6%) גניבה (33.3%), פריצות (22.2%) ושוד (22.2%); רק 13% מהאסירות עסקו בפשיעה לפני תחילת השימוש בסמים; 43% מהאסירות דיווחו כי עברו התעללות מינית; אסירות שעברו התעללות מינית התחילו להשתמש בסמים בגיל מוקדם יותר לעומת אחרות וגם השתמשו במגוון רחב יותר של סמים; משפחותיהן של אלו שעברו התעללות מינית היו מעורבות בפשיעה ובהתמכרות לסמים יותר מאשר משפחות של אסירות אחרות; לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין האסירות שעברו התעללות מינית לעומת האחרות מבחינת תחושת קוהרנטיות ומבחינת עוצמת הרגשות השליליים. צרכיהן הייחודיים של האסירות, שמשקלן עלה בשנים האחרונות בקרב כלל הכלואים בבתי-הסוהר בישראל, מחייבת מתן מענים בתחומים הבאים: טיפולי גמילה, תמיכה בהתמודדות עם הטראומה של גילוי עריות, הקניית כישורי חיים, הקניית כישורי הורות ועוד.

(אסירים; נשים; עבריינות; שימוש בסמים; התמכרויות; התעללות מינית; חרדה; דיכאון; עוינות; התמודדות)

177 זר, רונית; בסטר, אירית:
פיקוח על עברייני מין בקהילה
"צוהר לבית הסוהר", מס' 12 (פברואר 2009), עמ' 129-125 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של שירות בתי-הסוהר: www.ips.gov.il.

חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין נכנס לתוקף באוקטובר 2006. חוק זה נועד להגן על הציבור מפני הישנות של עבירות מין על-ידי מי שהוגדרו כבעלי מסוכנות מינית שאינה נמוכה. יישום החוק נקבע באופן הדרגתי: באוקטובר 2006 על עברייני מין שסיימו לרצות את תקופת מאסרם; באוקטובר 2007 גם על מי שהורשעו בביצוע עבירת מין כלפי קטין; באוקטובר 2011 על כלל עברייני המין. במסגרת החוק, הוקמה בשירות בתי-הסוהר יחידת פיקוח האחראית על הטיפול בהוצאת צווי פיקוח (לפי החלטת בית-המשפט) ועל יישומם. עם קבלת הערכת המסוכנות, מגבשת היחידה את ההמלצות להגבלות ולתנאי הפיקוח. קצין הפיקוח פועל בהתאם לסמכויות שניתנו לו על-ידי בית-המשפט. במאמר הנוכחי נסקרת פעילותה של היחידה, ומוצגים כמה נתונים, שביניהם: מספר העבריינים המפוקחים עלה מ-90 באוקטובר 2007 ל-232 באוקטובר 2008; רוב צווי הפיקוח ניתנו לתקופה של עד שלוש שנים; ההגבלות העיקריות שהוטלו על המפוקחים היו, בסדר יורד: חובת שיתוף פעולה עם קצין הפיקוח וקיום פגישות עמו לפי החלטת הקצין, מגבלה על התחברות עם קטינים, איסור קיום פגישה עם נפגע העבירה, מגבלה על צריכת אלכוהול/סמים ואיסור שהייה במקומות מסוימים.

(בתי-סוהר; אסירים; עבירות מין; פיקוח; חוקים)

178 אידיסיס, יעל; שחורי, מלי:
מרכז יום לטיפול בעברייני מין בקהילה
מינהל המחקר והתכנון והאגף לפיתוח שירותים, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 138 בסדרת "מפעלים מיוחדים", ירושלים 2009, 90 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.btl.gov.il.

"מרכז יום לטיפול בעברייני מין בקהילה" הוקם בשיתוף פעולה בין עמותת קל"ת (קרימינולוגים לפעילות תקון) לבין שירות מבחן למבוגרים, שירות המבחן לנוער, רשות חסות הנוער במשרד והרווחה והרשות לשיקום האסיר. מטרת הקמת המרכז היתה למנוע עבריינות מין באמצעות טיפול ושיקום עברייני מין בקהילה (בני 18 ומעלה, בעלי רמת מסוכנות נמוכה), באמצעות הקניית דפוסי התמודדות חלופיים. המרכז פעל כמפעל מיוחד ב-2008-2005 על-ידי עמותת קש"ת (קידום שירותי תקון) ולווה על-ידי ועדה מקצועית ו-ועדת היגוי. מטרתו של מחקר ההערכה, המתואר בפרסום זה, היתה לבחון את התנהלותו של המרכז ברמה הארגונית-ניהולית ואת יעילות הטיפול. במסגרת המחקר, נותחו מסמכים, דו"חות ושאלונים במהלך 2008-2005. בין הממצאים: בתקופת המחקר הופנו למרכז 138 מטופלים – 53% על-ידי שירותי המבחן למבוגרים ו-47% על-ידי הרשות לשיקום האסיר, ומתוכם התקבלו 47 מטופלים; אצל רוב המטופלים היתה התקדמות מהירה בתחילת התכנית, לאחר מכן נסיגה ולבסוף חזרה להתקדמות איטית; התכנית נמצאה יעילה בהפחתת מסוכנות מינית עתידית. המלצות המחקר נוגעות להיבטים של מימון, כוח-אדם וניהול ולצורך בהתערבויות שיקומיות וטיפוליות נלוות עבור המטופלים. כן מודגש הצורך במעקב אחר המטופלים ושמירת הקשר בינם לבין המרכז.

(עבירות מין; תכניות התערבות; שיקום עבריינים)

179 גייזר, רומן:
השפעת טיפול החזקתי במתדון במתקני שירות בתי-הסוהר על המשך הטיפול במסגרת קהילתית
החוג לבריאות נפש קהילתית, הפקולטה ללימודי רווחה ובריאות, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2009, 60 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות הלאומית למלחמה בסמים: www.antidrugs.gov.il.

במחקר זה נבחנה השפעת הטיפול ההחזקתי במתדון שמקבלים מכורים במתקני הכליאה של שירות בתי-הסוהר על הצלחת המשך הטיפול במתדון בקהילה ב-2007-1991. במחקר נבדקו נתוניהן שתי קבוצות: 78 מטופלים שהופנו למרכז מתדון על ידי שירות בתי-הסוהר (שב"ס); 173 מטופלים שהגיעו לטיפול ביוזמתם או שהופנו על-ידי גופים אחרים. מטרותיו של המחקר היו לאפיין את אוכלוסיית המופנים על-ידי שב"ס ולבדוק האם הגורמים המשפיעים על הצלחת הטיפול במתדון בקבוצה הראשונה שונים מגורמי ההצלחה בקבוצה השנייה. בין הממצאים: בניגוד להשערת המחקר, לא נמצאו הבדלים מובהקים בין שתי הקבוצות במאפיינים - גיל, מצב משפחתי, מספר שנות לימוד, מוצא אתני, שותפות במגורים, יציבות במגורים, הורים, מספר אחים ותעסוקה בשלושת החודשים האחרונים (גם היבטים של עבר פלילי ועבר של שימוש בסמים נמצאו דומים); המטופלים מהקהילה נשארו בממוצע יותר זמן בטיפול מאשר המטופלים בהפניית שב"ס; המטופלים בהפניית שב"ס צרכו בממוצע יותר קוקאין בשנה הראשונה לטיפול מאשר המטופלים מהקהילה. בניגוד להשערת המחקר, לא נמצאו הבדלים מובהקים בצריכת האופיאטים והבנזודיאזפין בין שתי הקבוצות. אחת המסקנות מן המחקר היא, כי בקרב המופנים על-ידי שב"ס היתה פחות הצלחה בטיפול. בעבודה נדונים הגורמים להצלחה ולאי-הצלחה, ולבסוף מובאות המלצות.

(טיפול במתאדון; אסירים; שיקום אסירים; שימוש בסמים; טיפול בקהילה)

180 בר-המבורגר, רחל; אזרחי, יעקב; רוזינר, אילן; ניראל, רונית:
דו"ח מחקר מסכם: השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב תושבי מדינת ישראל 2009 – מחקר אפידמיולוגי VII
הרשות הלאומית למלחמה בסמים, ירושלים 2009, 113 עמ', בשיתוף עם משרד ראש הממשלה. בוצע על-ידי "מרטנס הופמן - יועצים לניהול בע"מ". הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.antidrugs.gov.il.

מחקר זה הוא השביעי בסדרת המחקרים האפידמיולוגים שעורכת הרשות הלאומית למלחמה בסמים בקרב תושבי ישראל (על המחקר השישי, ראו חוברת 141, פריט 060). במחקר הנוכחי, נבחן היקף השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב שלוש קבוצות: תלמידים בגילים 18-12; מבוגרים בגילים 40-18; נוער מנותק בגילים 18-12. מטרותיו העיקריות של המחקר היו: לאמוד את היקף השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב הקבוצות הנחקרות; להעריך את המגמות העיקריות בדפוסי השימוש בחומרים פסיכואקטיביים לאורך זמן; לאתר קבוצות הנמצאות בסיכון לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים. בין הממצאים: בקרב התלמידים, 10.6% דיווחו על שימוש בסם לא-חוקי כלשהו בשנה האחרונה, 22% על עישון סיגריות (27% על עישון נרגילה), 50% על שתיית משקה אלכוהולי כלשהו (30% דיווחו כי השתכרו לפחות פעם אחת בשנה האחרונה), 6.9% על שימוש בתרופות ללא מרשם ו-14.1% על שימוש בחומרים נדיפים; בקרב המבוגרים, 37.6% דיווחו על עישון סיגריות בשנה האחרונה, 64.3% על שתיית משקה אלכוהולי כלשהו, 3.4% על שימוש בתרופות ללא מרשם ו-11.4% על שימוש בסם לא-חוקי כלשהו; בקרב נוער מנותק, 54% דיווחו על עישון סיגריות בשנה האחרונה, 62.3% על שתיית משקה אלכוהולי (49% דיווחו כי השתכרו לפחות פעם אחת בשנה האחרונה), 9.4% על שימוש בחומרים נדיפים, 10.2% על שימוש בתרופות ללא מרשם ו-21.5% על שימוש בסם לא-חוקי כלשהו.

(חומרים פסיכואקטיביים; שימוש בסמים; שתיית אלכוהול; עישון; תרופות; מתבגרים)

181 Rozenfeld, Michael; Peleg, Kobi:
Violence-Related Injury of Children in Israel: Age-Dependent Pattern
"Bulletin of the World Health Organization", 87: 5 (May 2009), pp. 362-368. The article appears on the WHO's Website: www.who.int.

פציעות כתוצאה מאלימות הן מהגורמים המובילים לתמותת ילדים ברחבי העולם. בעבודה זו אופיינה אוכלוסיית הילדים והמתבגרים שאושפזו בישראל כתוצאה מאלימות. העבודה התבססה על נתוני רישום הטראומה הלאומי. במסגרת העבודה, נבדקו הרישומים לגבי בני 17-0 שאושפזו עקב טראומה ב-2006-1998. בין הממצאים: מבין 65,430 המאושפזים עקב טראומה בתקופה זו, 2,060 אושפזו עקב פציעות שנבעו מאלימות; כמחצית מהנפגעים היו בני 17-15; 86.7% מהנפגעים היו בנים; 63.2% מהנפגעים היו יהודים ו-35.4% היו לא-יהודים; 34.7% מהפציעות אירעו ברחוב, 15.1% בבית-ספר, 14.3% בבית, 11.4% במקומות ציבוריים או באתרי בילוי ו-24.5% במקומות אחרים; 32.8% מהפציעות אירעו בסופי שבוע; סוג האלימות השכיח ביותר היה תגרה (36.7%) ולאחריו דקירה (30.5%); 12.1% מנפגעים הלא-יהודים נפגעו מירי לעומת 2.5% מהנפגעים היהודים; 42% מהנפגעים היהודים נפגעו בתגרות לעומת 26.2% מהנפגעים הלא-יהודים.

(ילדים; פצועים; אשפוז; אלימות)

182 בר-צורי, רוני:
עובדים זרים ללא היתר שגורשו מישראל בשנת 2008
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 30 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בסוף 2008 מנתה אוכלוסיית העובדים הזרים ללא היתר כ-97,000 נפש, המהווים כ-45% מכלל העובדים הזרים בישראל (60% ב-2000). פרסום זה מורכב משלושה פרקים, כדלקמן: רקע כללי; עובדים זרים ללא היתר שגורשו מישראל ב-2008 - מגמות כלליות; עובדים זרים ללא היתר שגורשו מישראל בנתיב שירות בתי-הסוהר (שב"ס). יש לציין, כי נוסף על עובדים אלה, נמצאים בישראל כ-20,000 פליטים מסודן (דארפור), חוף השנהב ואריתריאה, שהסתננו לישראל ב-2008-2007 וביקשו מקלט מדיני (כמחציתם השתלבו בשוק העבודה, חלקם ללא היתר). בין הממצאים: ב-2008 גורשו כ-3,300 עובדים זרים (כ-4,000 ב-2007), מתוכם כ-2,560 בנתיב השב"ס (היתר בנתיב מנהלת ההגירה); 535 עובדים זרים ללא היתר נעצרו על-ידי השב"ס אך לא גורשו – כ-42% בשל צו משרד הפנים המבטל את הגירוש, כ-21% בשל צו בית-דין לביקורת משמורת, וכ-29.5% שוחררו בערבות, שחרור שאינו מבטל את הגירוש אלא דוחה אותו; ארצות המוצא העיקריות של הגברים שגורשו בנתיב השב"ס הן סין (22%), תאילנד (24%), מדינות חבר העמים (9%) וניגריה (9%); 37% מהנשים שגורשו הן מהפיליפינים, 26% ממדינות חבר העמים ו-11% מסין.

(עובדים זרים; גירוש; מדיניות ממשלתית; אכיפת חוק)

י"ב. עבודה ושכר

פרסומים

183 הגדרות חלופיות של כוח העבודה (על-פי סקרי כוח-אדם), 2007-2001
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1346, ירושלים 2009 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

נהוג לפרסם נתוני כוח-אדם על-פי הגדרות בין-לאומיות כלליות: אנשים המשתתפים בכוח העבודה האזרחי לעומת אנשים שאינם משתתפים בו, ובקרב המשתתפים בכוח העבודה, מועסקים לעומת לא-מועסקים. בפרסום זה מוצגת בחינה חלופית של הרכב כוח העבודה (השבועי והשנתי), תוך התייחסות לקבוצות שלא נכללות בהגדרות הבין-לאומיות, כגון המתייאשים מחיפוש עבודה. הנתונים, המתבססים על סקרי כוח-האדם של הלמ"ס, מתייחסים לאוכלוסייה שבגילים 15 עד 64, כדי לאפשר השוואות למדינות ה-OECD. כן נכללו במחקר המשרתים בצבא קבע ומועסקים חלקית שדיווחו שהם מעוניינים בתעסוקה מלאה. הפרסום מורכב משלושה חלקים, כדלקמן: הרכב כוח העבודה השבועי והשנתי; בלתי-מועסקים - מדידות חלופיות; השוואה בין-לאומית (מדינות ה-OECD). בין הממצאים: הוספת קבוצת המתייאשים הגדילה את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בכ-1% (בקרב היהודים בכ-0.5% בלבד ובקרב הערבים בכ-4%); הוספת קבוצת המעוניינים במשרה מלאה הגדילה את כוח העבודה בכ-3.5% (3% בקרב גברים ו-4% בקרב נשים); הוספת אנשי צבא קבע לכוח העבודה הביאה להגדלתו בכ-8%; שיעור המשתתפים בכוח העבודה בני 64-15 בישראל ב-2007 היה נמוך מהשיעור הממוצע במדינות ה-OECD – 64.5% לעומת 70.7%; במדינות ה-OECD עלה שיעור השתתפותן של נשים בכוח העבודה מ-59.4% ב-2001 ל-61.2% ב-2007, ובישראל עלה שיעורן מ-56.4% ב-2001 ל-59.7% ב-2007; ההבדלים בשיעורי ההשתתפות בין ישראל לבין מדינות ה-OECD בגילים 64-25 הם קטנים יותר, וזאת בשל השירות הצבאי הנהוג בישראל.

(כוח-אדם; תעסוקה; אבטלה; חיפוש עבודה; שירות צבאי; עבודה חלקית)

184 בנדלק, ז'ק:
ממוצעי שכר והכנסה לפי יישוב ולפי משתנים כלכליים שונים, 2007
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 223 בסדרת הסקרים התקופתיים, ירושלים 2009, 233 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

פרסום זה כולל נתונים מפורטים על התפלגויות השכר וההכנסה של העובדים השכירים והעצמאיים המבוטחים במוסד לביטוח לאומי. הפירוט נעשה לפי יישובים וצורות יישוב ולפי משתנים דמוגרפיים וכלכליים של העובדים, בממוצע לחודש עבודה ולשנה. כמו כן, מובאים נתונים על העובדים לפי משך העבודה, ריבוי משרות, שכר ממוצע לפי עשירונים, מדד ג'יני לאי-שוויון בהתחלקות ההכנסות, אחוז המשתכרים עד שכר המינימום, אחוז המשתכרים פי 2, 3, 4 ויותר מפי 4 מהשכר הממוצע, שכר ממוצע לפי גודל המעסיק, הכנסה של משפחות עובדים, נתונים על עובדים שפרשו לגמלאות בפרישה מוקדמת ועוד. הנתונים שבפרסום מתבססים בעיקר על קובץ הבריאות המרכזי (בעבר, קובץ מס מקביל), המנוהל על-ידי המוסד לביטוח לאומי, וכן על מודל המס של מינהל הכנסות המדינה ועל הסקרים הבאים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: סקר הכנסות, סקר הוצאות משקי-הבית וסקר כוח-אדם.

(שכר; הכנסה; פנסיה; התחלקות ההכנסות; שכירים; עובדים עצמאיים; יישובים)

185 טולידנו, אסתר:
מקבלי דמי אבטלה בשנת 2009
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 226 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2010, 77 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

בחוברת זו מוצגים נתונים מקיפים על מקבלי דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי ב-2009, תוך השוואה לשנים קודמות ופירוט תכונותיהם הדמוגרפיות והתעסוקתיות, כדלקמן: סוג מובטל (כגון אקדמאי), מין, גיל, סוג משפחה, שנת עלייה, מספר שנות לימוד וסוג בית-הספר האחרון שבו למדו, מספר שנות עבודה, השתתפות בהכשרה מקצועית, שם היישוב, צורת היישוב, סוג לשכת התעסוקה והסניף, גובה דמי האבטלה ועומק האבטלה (מספר ימי האבטלה שעבורם קיבל המובטל דמי אבטלה במשך שנת זכאותו). מקור הנתונים לעבודה הוא "קובץ תביעות לדמי אבטלה שאושרו" של המוסד לביטוח לאומי. בין הממצאים: ב-2009 עלה שיעור האבטלה ל-7.6%, לעומת 6.1% ב-2008; שיעור מקבלי דמי אבטלה מבין הבלתי-מועסקים עלה מ-26.7% ב-2008 ל-31.8% ב-2009; בממוצע לחודש, 73,025 איש קיבלו דמי אבטלה ב-2009 לעומת 48,045 ב-2008; ברבע האחרון של 2009 החלה להסתמן מגמת שיפור במצב שוק העבודה, שהתבטאה בירידה בשיעור האבטלה ובשיעור מקבלי דמי אבטלה; בסך הכל שולמו ב-2009 כ-3,028 מיליוני ₪ לדמי אבטלה (1,840 מיליוני ₪ ב-2008), וסך התקבולים מהגבייה בענף הסתכם בכ-536 מיליוני ₪ (כ-526 מיליוני ₪ ב-2008) – 17.7% מהתשלומים (28.6% ב-2008).

(אבטלה; דמי אבטלה; הבטחת הכנסה; הכשרה מקצועית; חיילים משוחררים; עולים)

186 נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה: דו"ח שנתי, 2009
נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 33 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

דו"ח שנתי זה מוגש לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה על-ידי נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, בהתאם לסעיף 18 ט' לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988. הנציבות הוקמה בעקבות תיקון לחוק מדצמבר 2005. בנובמבר 2007 התקבלה החלטת ממשלה בדבר מינויה של הנציבה הראשונה, עו"ד ציונה קניג-יאיר. בדו"ח זה נסקרות עבודתה, סמכויותיה ומטרותיה של הנציבות, ומוצגים בו נתונים שונים על פעילותה. בין הממצאים: ב-2009 התקבלו בנציבות 498 פניות; נושאי הפניות המובילים היו אפליה עקב הריון (20%), שירות צבאי (10%) וגיל (8%); כ-20% מהפניות שהתקבלו נמצאו לא-רלוונטיות; כ-40% מהפניות באזורי ירושלים והדרום היו לא-רלוונטיות, לעומת 4% בחיפה ובצפון ו-6% בתל-אביב ובמרכז; הסיבות המובילות לפניות בחיפה ובצפון היו הריון (38%), לאום (13%) ושירות צבאי (9%); הסיבות המובילות לפניות בתל-אביב ובמרכז היו הריון (32%), גיל (14%) ושירות צבאי (9%). ב-2009 החלה להתגבש תכנית להרחבת המבנה הארגוני של הנציבות והפיכתה לרשות עצמאית.

(שוק העבודה; חוקים; הפליה; תלונות)

187 ישיב, ערן; קסיר (קלינר), ניצה:
דפוסי ההשתתפות של ערביי ישראל בשוק העבודה
חטיבת המחקר, בנק ישראל, מאמר לדיון מס' 2009.11, ירושלים 2009, 51 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק: www.bankisrael.gov.il.

במחקר זה נבחנו ונותחו דפוסי השתתפותם של ערביי ישראל בשוק העבודה הישראלי, בהתבסס על נתוני סקרי כוח-אדם והסקר החברתי של הלמ"ס ל-2005. בין הממצאים: ערביי ישראל מהווים כ-20% מהאוכלוסייה וכ-16.8% מהאוכלוסייה בגיל העבודה; דפוסי התעסוקה של ערביי ישראל מתאפיינים בפרישה מוקדמת של גברים ובשיעורי תעסוקה נמוכים מאוד של הנשים; שיעור האבטלה בקרב גברים ערבים עמד ב-2005 על 10.2% ובקרב הנשים על 15.4% (בקרב שני המינים, שיעורי האבטלה יורדים עם העלייה במספר שנות הלימוד); הענפים הבולטים בתעסוקת גברים ערבים ב-2005 היו בינוי (27%), מסחר ותיקונים (18%) ותעשייה (16%), ובקרב נשים ערביות - חינוך (47%) ושירותי בריאות (13%). בין ההסברים לממצאים אלה: בקרב הגברים יש התרכזות בענפים הדורשים כוח פיסי, ולכן, עם הירידה ביכולת הפיסית (כבר באמצע שנות ה-40 לחיים), פוחתת ההשתתפות בתעסוקה מסוג זה; הסבר אפשרי נוסף לירידה בשיעורי התעסוקה הוא ביקוש הולך ופוחת לעובדים לא-משכילים; שיעורי תמיכה גבוהים של צעירים בהוריהם (25.2% במגזר הערבי לעומת 15.2% במגזר היהודי) מסבירים אף הם שיעורי השתתפות נמוכים בכוח העבודה; בקרב הנשים מוסברת ההשתתפות הנמוכה בכוח העבודה גם בסיבות תרבותיות-מסורתיות.

(ערביי ישראל; תעסוקה; אבטלה; הבדלים בין המינים; חברה מסורתית)

188 אוכלוסיית הערבים, חרדים, אנשים עם מוגבלות, עולים ויוצאי אתיופיה: מאפייני תעסוקה, בריאות ושביעות רצון - אוגדן נתונים משווים, 2002, 2008
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 28 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

פרסום זה כולל מידע על חמש קבוצות אוכלוסייה: ערבים, חרדים, אנשים עם מוגבלות, עולים אחרי 1996 ויוצאי אתיופיה. המשותף לקבוצות אלו הוא היותן מודרות במידה רבה משוק העבודה. מצד אחד, הפוטנציאל התעסוקתי שלהן אינו ממומש דיו, ומצד שני, קבוצות אלו נמצאות במוקד מדיניות עידוד התעסוקה בישראל. בפרסום מוצגים מאפייניהן של קבוצות אלו בתחומי התעסוקה, ההשכלה, הבריאות ועוד, בצורה המאפשרת השוואה בין הקבוצות בינן לבין עצמן ובינן לבין האוכלוסייה היהודית הוותיקה. הנתונים מבוססים על עיבודים מתוך הסקרים החברתיים של הלמ"ס לשנים 2002 ו-2008, כך שאפשר לבחון התפתחויות ושינויים לאורך זמן. הנושאים הכלולים בפרסום הם: תעסוקה - מועסקים, מובטלים, השתייכות לכוח העבודה, משלחי-יד נבחרים (מנהלים, אקדמאים ובלתי-מקצועיים) ורמת שכר; רמת השכלה - תעודה אחרונה ושיעורי השימוש במחשב, באינטרנט ובדואר אלקטרוני; שירות צבאי ושירות לאומי; מצב הבריאות (לפי הערכה סובייקטיבית של הפרט); מידת שביעות הרצון מהחיים בכלל, מהמצב הכלכלי, ממקום העבודה ומההכנסה מהעבודה.

(ערביי ישראל; חרדים; מוגבלויות; עולים; אתיופיה [ארץ מוצא]; תעסוקה; משלחי-יד; הכנסה; אבטלה; רמת השכלה; מחשבים; שירות צבאי; שירות לאומי; בריאות גופנית)

189 20 עובדות על פערים תעסוקתיים בין נשים לגברים: לקראת יום האישה הבינלאומי, 2010
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בפרסום זה מוצגים מבחר נתונים על התפתחות הפערים התעסוקתיים בין נשים לגברים בישראל. הנתונים מבוססים על עיבודים מיוחדים מתוך סקרי כוח-אדם וסקרי הכנסות של הלמ"ס משנים שונות. בין הממצאים: ב-2009 השתתפו 1.35 מיליוני נשים, שהן 66.8% מהנשים בגיל העבודה (64-18) בכוח העבודה, לעומת כ-1.5 מיליוני גברים, שהם 78.7% מכלל הגברים בגיל העבודה (67-18); הפער בין נשים לגברים בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה הצטמצם מיחס של 0.56 ב-1980 ל-0.84 ב-2008; פערי ההשתתפות בין נשים לגברים במגזר הערבי עומדים על 0.34 לעומת 0.96 במגזר היהודי; 26.6% מהנשים היו מועסקות במשרה חלקית ב-2008 לעומת 7.6% מהגברים; ממוצע שעות העבודה השבועיות של נשים עמד ב-2008 על 35.8 לעומת 46.1 בקרב גברים; ב-2008, 4.7% מהנשים המועסקות היו מנהלות לעומת 8.8% מהגברים המועסקים; 6.5% מהמועסקות הן בעלות השכלה של עד 10 שנות לימוד לעומת 13.9% מהגברים; 32.4% מהמועסקות הן בעלות השכלה של 16+ שנות לימוד לעומת 26.1% מהגברים המועסקים; פערי השכר בין הנשים לגברים קטנו בשנים האחרונות, וב-2008 השתכרה אישה 63.9 אגורות לכל שקל שהשתכר גבר, לעומת 56.6 אגורות ב-1990.

(תעסוקה; שכר; הבדלים בין המינים; נשים עובדות; רמת השכלה)

190 הנדלס, שוקי:
נשים בשוק העבודה: איוש משרות והפסקת עבודה
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 14 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

במחקרים של שוק העבודה מוצגת לא אחת טענה שמשבר כלכלי פוגע קודם כל בנשים. מטרתה של עבודה זו היתה לבדוק האם נשים הופלו לרעה בתהליכי הפליטה והקליטה של עובדים בשוק העבודה בתקופת משבר כלכלי. העבודה התבססה על נתוני סקר המעסיקים של מינהל מחקר וכלכלה שבמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. ברבע השני של 2009 התבקשו העסקים שהשתתפו בסקר (כ-2,400 עסקים המעסיקים לפחות עובד שכיר אחד, המהווים מדגם של כ-220,000 עסקים) לציין את המגדר של העובדים שנקלטו ושנפלטו מהעסק. בין הממצאים: לא אומתה ההשערה שתעסוקת נשים נפגעה יותר מאשר תעסוקת גברים במהלך המשבר הכלכלי שאפיין את המשק ברבע זה; ברבע השני של 2009, נפלטו מעבודה כ-33 אלף גברים וכ-10 אלף נשים, שהיוו יחד כ-6.4% מכלל השכירים המועסקים במגזר העסקי; הנשים שנפלטו היוו כ-3% מכלל השכירות במגזר העסקי, והגברים- כ-9%, ומכאן ששיעור הפליטה של נשים היה נמוך יחסית לחלקן בשוק העבודה, בהשוואה לשיעור הפליטה של גברים; מאזן התעסוקה של הנשים היה חיובי בכל קבוצות משלחי-היד, ואילו בקרב הגברים המאזן היה שלילי במשלחי-יד אקדמיים, במשלחי-יד של עובדים מקצועיים בתעשייה, בבנייה ובחקלאות, ובמשלחי-יד של עובדים לא-מקצועיים.

(נשים עובדות; שוק העבודה; משלחי-יד; מיתון כלכלי; הפליה)

191 הנדלס, שוקי:
קליטת עובדים למשרות זמניות בסקטור העסקי
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 14 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

נושא קליטת עובדים למשרות זמניות בסקטור העסקי כמעט ולא נבדק עד כה בישראל בשל היעדר נתונים זמינים. משרות אלו כוללות עבודות עונתיות בחקלאות, קייטנות לילדים, משרות בפרויקטים שזמנם קצוב וכו'. פרסום זה מבוסס על נתוני סקר המעסיקים, הנערך ברציפות מאז 1997 על-ידי מינהל מחקר וכלכלה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה. בין הממצאים: ב-2008-2001 אוישו בממוצע חודשי כ-7,500 משרות זמניות, שהיוו כ-14% מכלל האיושים; שיעורן היחסי של משרות אלו מכלל האיושים עלה בתקופת שפל כלכלי (2001 עד 2003 – 19%) וירד בתקופת גאות כלכלית (2004 עד 2008 – 12%); רוב המשרות הזמניות היו בענפי החקלאות, האירוח ושירותי המזון, התעשייה והבנייה; בענף החקלאות בלט במיוחד שיעור המועסקים בעבודות זמניות (כמחצית מהמועסקים), וגם בענף השירותים הקהילתיים והאישיים נמצא שיעור גבוה מאוד - 28%; הענפים שהתאפיינו בשיעור נמוך של משרות זמניות היו ענפי השירותים העסקיים, הבריאות והסיעוד, המסחר, התחבורה והתקשורת; ענף הבנייה ירד לאורך זמן בשיעור המשרות הזמניות שאוישו, מ-16% ב-2003-2001 ל-10% ב-2008-2004; המחוז שבו נמצא השיעור הגבוה ביותר של משרות זמניות שאוישו הוא מחוז הצפון – 21%; השכר החודשי ההתחלתי הממוצע של עובדים זמניים היה 4,200 ₪, נמוך בכ-15% מהשכר החודשי ההתחלתי הממוצע של עובדים קבועים בתקופה הנסקרת.

(עובדים זמניים; שכר)

192 מבנה מערך מחקר מתוכנן, 2010-2009: המגזר החרדי בישראל
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 26 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

כחלק ממערך המחקר המתוכנן לשנים 2009/10 בנוגע למגזר החרדי, מוצגים במצגת זו נתונים על אוכלוסייה זו בתחומי הדמוגרפיה, התעסוקה, החינוך, רמת החיים ועוד. בין הממצאים: האוכלוסייה החרדית מונה כ-637,000 נפש, ומתוכם כ-63.4% הם צעירים עד גיל 20; משקלם של התלמידים החרדים בחינוך העברי בישראל עלה מכ-10.5% בתשנ"ה ל-19.6% בתשס"ו; לכ-7.5% מהחרדים בגילים 39-20 יש השכלה אקדמית, לעומת כ-25.9% מהחילונים והמסורתיים; שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב החרדים הוא כ-48.5% (43.2% מועסקים), לעומת כ-79% בקרב החילונים והמסורתיים (74.8% מועסקים); ממוצע שעות העבודה השבועיות בקרב החרדים הוא כ-32.9, לעומת כ-43.3 בקרב החילונים והמסורתיים; לכ-41.6% מהחרדים יש מחשב בביתם, לעומת כ-79.2% מהחילונים והמסורתיים; ההכנסה החודשית הממוצעת של משק-בית חילוני (כ-12,000 ₪) היא גבוהה פי 2 מההכנסה של משק-בית חרדי; כ-52% מהחרדים דיווחו שהם לא מצליחים לכסות את הוצאותיהם החודשיות, לעומת כ-42.4% מהחילונים; בכ-12,800 עסקים בישראל מועסקים חרדים (כ-8.3% מכלל העסקים במגזר העסקי בישראל); לכ-27% מהעובדים החרדים במגזר העסקי יש מעסיק חילוני; בסקר שנעשה בקרב החרדים נמצא, כי כמחצית מהנשאלים דיווחו שחשוב להם שבמקום העבודה תהיה הפרדה בין נשים לגברים, וכרבע דיווחו שחשוב להם שרוב העובדים במקום העבודה יהיו חרדים.

(חרדים; תכונות דמוגרפיות; משקי-בית; תעסוקה; הכנסה; חינוך; שירות צבאי)

193 אלפסי, מיכל; פורת, אלון:
מצבם התעסוקתי ורווחתם של מפוני חבל עזה וצפון השומרון, שלוש שנים אחרי הפינוי: דו"ח מס' 5
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 25 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בדו"ח זה מוצגים ממצאי סקר המעקב החמישי שנעשה בקרב מפוני חבל עזה וצפון השומרון. בחלק הראשון של הסקר, שעסק בכלל המפונים, נבדקו הנושאים הבאים: שיעור הנמצאים בכוח העבודה (עובדים ומובטלים מחפשי עבודה) ומחוץ לו (אינם עובדים ואינם מחפשים עבודה); השתנות מצבם התעסוקתי של המפונים; אופן חיפוש עבודה ואופן מציאת עבודה על-ידי המועסקים; המצב הנפשי של המפונים בהשוואה למצב לפני הפינוי. בחלק השני, שעסק במפונים שלמדו בהכשרות מקצועיות, נבדקו מאפייניהם הסוציו-דמוגרפיים העיקריים של הלומדים ומצבם התעסוקתי של בוגרי ההכשרות. בסקר השתתפו 1,074 איש. בין הממצאים: שלוש שנים לאחר הפינוי 62.8% מהמפונים היו מועסקים, 18.8% היו מובטלים ו-18.4% לא נמנו על כוח העבודה (לפני הפינוי 84.8% היו מועסקים); השכר הריאלי הממוצע של העובדים ב-2008 היה 5,538 ₪, לעומת 6,257 ₪ לפני הפינוי; כשנה עד שנתיים לאחר סיום הכשרתם המקצועית, 55.1% מבוגרי ההכשרות עבדו בעבודה כלשהי (19.2% במקצוע הנלמד ו 35.9% במקצוע אחר), 29.9% היו מובטלים שחיפשו עבודה, 12.7% היו מחוץ לכוח העבודה ו-2.3% היו בשלבי הקמת עסק; 25% מהמרואיינים דיווחו על הרעה במצבם הבריאותי לעומת המצב לפני הפינוי, 37.5% דיווחו על תחושת לחץ, ו-21.4% דיווחו על תחושת דיכאון; 43% מהמרואיינים דיווחו כי קיבלו בשנה שקדמה לראיון סיוע מעובד סוציאלי/פסיכולוג/פסיכיאטר.

(עזה; יהודה ושומרון; תעסוקה; אבטלה; הזדמנויות תעסוקה; חיפוש עבודה; הכשרה מקצועית; שביעות רצון; רווחה רגשית)

194 אלפסי, מיכל; פורת, אלון:
מצבם התעסוקתי ורווחתם של מפוני חבל עזה, ארבע שנים אחרי הפינוי: דו"ח מס' 6
מינהל תכנון, מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 27 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בדו"ח זה מוצגים ממצאי סקר המעקב השישי בקרב מפוני חבל עזה וצפון השומרון. הדו"ח מחולק לשני חלקים: בחלק הראשון, שעסק בכלל המפונים, נבדקו שיעור הנמצאים בכוח העבודה (עובדים ומובטלים מחפשי עבודה) ומחוץ לו (לא עובדים ולא מחפשים עבודה), השתנות מצבם התעסוקתי של המפונים, אופן חיפוש עבודה ואופן מציאת עבודה על-ידי המועסקים. כן נשאלו המפונים על מצבם הבריאותי והנפשי בהשוואה למצב לפני הפינוי. בחלק השני, שעסק במפונים שלמדו בהכשרות מקצועיות, נבדקו מצבם התעסוקתי של בוגרי ההכשרות ומאפייניהם הסוציו-דמוגרפיים של הלומדים. הסקר התבסס על ראיונות בקרב 1,591 איש, שנעשו ביולי-אוגוסט 2009. בין הממצאים: ארבע שנים לאחר הפינוי 63.2% מהמפונים עובדים (62.8% שלוש שנים לאחר הפינוי), 16.2% מובטלים ו-20.6% אינם בכוח העבודה; השכר הממוצע לחודש של שכירים בקרב המפונים עמד על 5,201 ₪, לעומת השכר הממוצע במשק שעמד על 8,308 ₪; 67% מהמובטלים דיווחו כי עבדו לאחר הפינוי (במשך שנה ושליש בממוצע); 75% מהמפונים הגדירו את מצבם הבריאותי כטוב או טוב מאוד, אך 23% דיווחו על הרעה במצבם הבריאותי בהשוואה למצב לפני הפינוי; מבחינת המצב הנפשי, 31% דיווחו על תחושות לחץ ו-19.2% על תחושות דיכאון (שיעורים דומים לאלה שהתקבלו בסקר שנעשה לפני שנה); כשנתיים-שלוש לאחר סיום הכשרתם המקצועית, 54.8% מבוגרי ההכשרות עבדו ( רק 17.4% במקצוע שלמדו), 23.2% היו מובטלים שחיפשו עבודה ו-20.5% היו מחוץ לכוח העבודה; שליש מבוגרי ההכשרות המועסקים ציינו כי הם מרוצים מעבודתם הנוכחית יותר מאשר מעבודתם הקודמת לפני הפינוי.

(עזה; יהודה ושומרון; תעסוקה; אבטלה; הזדמנויות תעסוקה; חיפוש עבודה; הכשרה מקצועית; שביעות רצון; רווחה רגשית)

195 בר-צורי, רוני:
Call Centers - מוקדי שירות טלפוני בישראל: נתח שוק ומאפייני תעסוקה ותרומת משרד התמ"ת להתפתחות ולתעסוקה בשוק זה
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 37 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

Call Center הוא מוקד טלפוני המספק שירות באמצעות הטלפון במגוון של תחומים: שירות לקוחות, מכירת מוצרים, סקרים, זימוניות ועוד. הביקוש למוקדי שירות טלפוני נמצא במגמת עלייה, בין היתר עקב התגברות פעולות שיווק של מוצרים ושירותים שונים לציבור. תחום זה צפוי לצמוח בשנים הקרובות, במיוחד כמיקור חוץ באמצעות חברות המתמחות בכך. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה סייע בהקמת מוקדי שירות טלפוני כפתרון תעסוקתי לאוכלוסייה בפריפריה, באמצעות מענקים לתקופה של חמש שנים. ב-2008 פעלו בישראל כ-120 מוקדי שירות טלפוני, שבהם הועסקו כ-8,500 עובדים. התעסוקה במוקדי השירות הטלפוני שהוקמו בסיוע משרד התמ"ת היוותה כ-63.5% מכלל התעסוקה במוקדי השירות הטלפוני בישראל. תמיכת המשרד בפעילות המוקדים ב-2008-2003 הסתכמה בכ-180 מיליוני ₪. הכנסות המוקדים ב-2008 הסתכמו בכ-550 מיליוני ₪. בפרסום הנוכחי נסקר שוק מוקדי השירות הטלפוני בישראל. הסקירה כוללת את הנושאים הבאים: גודל השוק ומבנהו, שיטות הספקת שירותים, הגופים המובילים בשוק זה, שיטות תמחור, התפלגות ההכנסות לפי סוגי שירות ולפי תחומים, שיעור הרווח התפעולי הממוצע בשוק, העלות הממוצעת של הקמת מוקד, התחרות בשוק ומאפיינים עיקריים של דפוסי ההתקשרות, דפוסי העבודה ומאפייני העובדים במוקדים, העסקת אנשים עם מוגבלויות במוקדים, תיאור של תכניות הסיוע של משרד התמ"ת בהקמת המוקדים בפריפריה והצפי להתפתחות השוק בשנים הקרובות (עד 2014 צפויים להצטרף לפעילות המוקדים עוד כ-6,300 עובדים באמצעות תכניות הסיוע).

(טלפניות; הספקת שירותים; טלמרקטינג; מיקור חוץ; תעסוקה; התערבות ממשלתית; פריפריה)

196 הנדלס, שוקי:
תחושת אפליה של מחפשי עבודה ועובדים ומה חושב הציבור על כך
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 38 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

סקר זה נעשה במרס 2009 והשתתפו בו 1,185 איש בגיל העבודה: מועסקים, לא-מועסקים ומחפשי עבודה. מטרות הסקר היו לבחון תחושות של אפליה אישית בעבודה (בקבלה לעבודה, בעבודה עצמה ובעזיבת העבודה), לבחון תחושות של אפליה על רקע השתייכות לקבוצה מסוימת, לבדוק עמדות כלפי תופעת האפליה בישראל, לבחון את הקשרים שבין מאפייני מקום העבודה ומאפייני העבודה לבין תחושות של אפליה בעבודה, ולבסוף לבחון את הידע של הנשאלים לגבי החוק לשוויון הזדמנויות בעבודה. בין הממצאים: 37% ממחפשי העבודה חשו שלא התקבלו לעבודה בגלל אפליה (בשל היותם נשים, אמהות לילדים קטנים, מבוגרים, ערבים, דתיים, מזרחים, עולים חדשים או משרתים במילואים); תחושת האפליה הרבה ביותר בתהליך חיפוש העבודה נמצאה בקרב בני 45+ (48% מהמבוגרים חשו שלא התקבלו לעבודה בגלל גילם); 28% מהנשאלים חשו שהופלו לרעה במקום העבודה בגלל מאפייניהם השיוכיים; 24% מהנשאלים, מועסקים ולא-מועסקים, חשו מופלים בעבודה, בתהליך הקבלה לעבודה או בעזיבת מקום העבודה בגלל השתייכותם לקבוצת אוכלוסייה מסוימת; 11% מהנשאלים שפוטרו מעבודתם סברו שהפיטורין נבעו מאפליה; הקבוצה שעל-פי תפיסת הנשאלים היא המופלית ביותר לרעה בעבודה היא קבוצת המבוגרים (45% מהנשאלים סברו כך) ולאחריה ערבים (39%), אמהות לילדים קטנים (36%), עולים מאתיופיה (32%), נשים (31%), דתיים (14%), עולים מחבר העמים (11%), מזרחים (9%) ומשרתים במילואים (7%); כרבע מהנשאלים דיווחו שהם מכירים את החוק לשוויון הזדמנויות בעבודה (כרבע נוסף באופן חלקי), ו-58% מהנשאלים העריכו שהחוק נשמר במידה רבה במקום עבודתם.

(הפליה; שוק העבודה; עמדות)

197 אלפסי, מיכל:
אפליית אנשים עם מוגבלות במקום העבודה ועמדות מעסיקים כלפי העסקת אנשים עם מוגבלות
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 27 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (1998) אוסר על הפליה בעבודה בשל מוגבלות. בפרסום זה מוצגים ממצאים מ"סקר הפלייה בעבודה במצבי תעסוקה שונים" (2009) ומ"סקר מעסיקים" (2007) של מינהל מחקר וכלכלה שבמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. בסקרים אלה נבדקו שיעור בעלי מוגבלות העובדים בשכר המופלים במקום עבודתם, עמדות הציבור ביחס למידת אפלייתם של בעלי מוגבלות במקום העבודה, עמדות מעסיקים ביחס להעסקת בעלי מוגבלות, היבטים ניהוליים של העסקת מוגבלים ועוד. בין הממצאים: שכרם הממוצע של אנשים עם מוגבלות היה 4,371 ₪ בחודש, בהשוואה ל-6,120 ₪ בקרב כלל האוכלוסייה; 42.9% מהמוגבלים המועסקים עבדו במשרה מלאה, לעומת 57.1% בכלל האוכלוסייה; 23% מהשכירים המוגבלים חשו כי הופלו בשל מוגבלותם במהלך חיפוש עבודה; 70% מהשכירים המוגבלים חשו כי הופלו לרעה בשל מוגבלותם במקום עבודתם הנוכחי (בשכר, בקידום, בתנאים הנלווים, בשליחה להשתלמויות וכו'); 44.1% מהציבור סברו שבעלי מוגבלות מופלים במקום העבודה במידה רבה או רבה מאוד, במיוחד בקבלה לעבודה (52.9%) ובקידום (47%); ארגונים המעסיקים עובדים מוגבלים העריכו במידה רבה יותר את ההשפעה החיובית שיש להעסקת עובדים אלה על תדמית המפעל לעומת ארגונים שלא מעסיקים עובדים מוגבלים; 60% מהארגונים המעסיקים ושאינם מעסיקים בעלי מוגבלות הסכימו במידה רבה או רבה מאוד עם האמירה שבעלי מוגבלות נוטים להחסיר פחות ולדייק יותר בזמני העבודה.

(מוגבלויות; שוק העבודה; הפליה; חוקים; עמדות)

198 אלפסי, מיכל:
תעסוקת אנשים עם מוגבלות
המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 45 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

מסמך זה עוסק בתעסוקת אנשים עם מוגבלות בישראל, ובמסגרתו מוצגים נתונים בנושאים הבאים: שיעור בעלי מוגבלות באוכלוסייה, מאפיינים דמוגרפיים וחברתיים-כלכליים של בעלי מוגבלות, שיעור המוגבלים העובדים בשכר ומצבם התעסוקתי במקום העבודה, עמדות הציבור כלפי תעסוקת אנשים עם מוגבלות., מידת הכרת הציבור את תקנות שכר מינימום לעובדים עם מוגבלות ועוד. בין הממצאים: שיעור בעלי מוגבלות בישראל בני 18+ הוא כ-12.4%; כ-73% ממי שדיווחו שהם סובלים ממגבלה כלשהי דיווחו על מוגבלות פיסית, כ-19.5% דיווחו על מוגבלות נפשית וכ-10% דיווחו על מוגבלות חושית; 41.5% ממי שדיווחו שהם סובלים ממגבלה כלשהי ציינו שהמגבלה מפריעה להם מאוד בתפקוד היומיומי; רק לכ-28% מהאנשים עם מוגבלות יש תעודת בגרות, ולכ-18% יש תואר אקדמי; שיעור התעסוקה בקרב בעלי מוגבלות הוא כ-32%, לעומת כ-71% בקרב אנשים ללא מוגבלות; כ-65% מהאנשים עם מוגבלות העובדים משתכרים שכר הנמוך משכר המינימום; כ-19.5% מהאנשים עם מוגבלות העובדים סבורים שהעבודה שהם מבצעים לא תואמת את כישוריהם ויכולותיהם; כשני שלישים מהציבור (סקר שנעשה באמצע 2008) סבורים שנושא תעסוקת אנשים עם מוגבלות אינו זוכה לחשיפה מספקת באמצעי התקשורת ושעובדים עם מוגבלות תורמים בעבודתם מעבר לשכר שהם מקבלים; רק כ-8% מהמשיבים ציינו שהם מכירים את תקנות שכר מינימום, למרות מסע פרסום שנעשה בנושא זה.

(מוגבלויות; תעסוקה; שכר; שכר מינימום; מיצב חברתי-כלכלי; רמת השכלה; עמדות)

199 חייט-מראלי, אורנה; מורג, מיכאל:
מעסיקים שפנו למוקד התאמות לעובדים עם מוגבלות במקום עבודה שלא מימשו פנייתם בהגשת בקשה: מאפיינים וסיבות
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 14 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

באוקטובר 2007 החל יישום תקנות השתתפות המדינה במימון התאמות בסביבת העבודה לעובדים עם מוגבלות, מתוקף חוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות. חוק זה נועד לקדם שוויון הזדמנויות בתעסוקה ולעודד את שילובם של בעלי מוגבלות בשוק העבודה, באמצעות הפחתת העלויות למעסיק הכרוכות בהנגשת סביבת העבודה לעובד עם מוגבלות. לשם יישום התקנות, הוקמה מינהלת שבמסגרתה מופעל מוקד מידע האחראי לקבלת הפניות של המעסיקים ולטיפול בבקשות. מתוך כ-800 פניות של מעסיקים שהתקבלו במוקד עד אפריל 2009, כ-400 התייחסו להתאמות וליישום התקנות. בקשות להשתתפות המדינה במימון התאמות הוגשו על-ידי 55 מעסיקים בלבד. בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר שנערך בקרב 99 מעסיקים שפנו למוקד אך לא הגישו בקשה לסיוע. מטרת הסקר היתה לבדוק מהן הסיבות לאי-הגשת בקשה או לחוסר הרצון להמשיך בתהליך ומהי מידת שביעות הרצון מהמוקד. נמצא, כי מבין המעסיקים שפנו למוקד אך לא הגישו בקשה, 12% נמנעו מהגשת הבקשה בשל חוסר רצון לעסוק בבירוקרטיה, 11% בשל עיכובים בירוקרטיים לאחר תחילת הטיפול ו-14% מאחר שהם (עדיין) לא מעסיקים עובד עם מוגבלות; 50% מהמשיבים ציינו שיש בכוונתם להגיש בקשה בעתיד, ו-25% ציינו שייתכן שיגישו בקשה אם יחולו שינויים בתקנות; 55% מהמשיבים דיווחו שהם היו מרוצים מהמוקד במידה רבה או רבה מאוד.

(מעסיקים; מוגבלויות; תעסוקה; מדיניות ממשלתית; בירוקרטיה)

200 פפרמן, בני:
שילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה: תמורות בתפיסות, פיתוח כלים ותוכניות תעסוקה
"עניין של גישה" (בהוצאת שק"ל – שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים), מס' 10 (ינואר 2010), עמ' 20-5.

במאמר זה מתוארים התפיסות והעקרונות המנחים את עבודת "המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה" שבמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. במסגרת המאמר, מוצגים נתונים על האנשים עם מוגבלות בכלל ועל מאפייני התעסוקה שלהם בפרט. הנתונים מבוססים בעיקר על עיבודים של נתוני הסקרים החברתיים של הלמ"ס לשנים 2006-2002. בין הממצאים: אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות בגילים 64-20 מונה כ-840,000 נפש, ומתוכם כ-605,000 הם אנשים ברמת תפקוד מלא, כ-198,000 ברמת תפקוד חלקי וכ-37,000 ברמת תפקוד מועט; בקרב האנשים עם מוגבלות, לכ-643,000 איש המוגבלות מפריעה או מפריעה מאוד בתפקוד היומיומי (על-פי דיווח עצמי); כ-22% מהערבים הם אנשים עם מוגבלות, לעומת כ-15.6% מהיהודים; שיעורי בעלי תואר אקדמי ותעודת בגרות בקרב האנשים עם מוגבלות הם 13.3% ו-14.5% בהתאמה, שיעורים נמוכים מאוד בהשוואה לכלל האוכלוסייה; שיעור המועסקים בקרב בעלי מוגבלות הוא 43.2% (54.8% בקרב בעלי תפקוד מלא) לעומת 70.9% בקרב אנשים ללא מוגבלות; ההכנסה החודשית הממוצעת של משק-בית של בעלי מוגבלות היא 7,038 ₪ (7,889 בקרב בעלי תפקוד מלא), לעומת 10,034 ₪ בקרב משקי-בית של אנשים ללא מוגבלות; ההערכה היא, כי באמצעות הסרת חסמים אפשר להעלות את מספר המשרות בקרב בעלי מוגבלות בכ-63,000.

(מוגבלויות; תעסוקה; רמת השכלה; שוק העבודה; התערבות ממשלתית)

201 טל, אמיר; וינר, עדי; סינגר, יעקב; מורן, גליה:
סטיגמה ואפליה כלפי אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית בשוק העבודה: עדויות מהספרות ודיון בדרכים לשיפור המצב
"עניין של גישה" (בהוצאת שק"ל – שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים מיוחדים), מס' 10 (ינואר 2010), עמ' 102-91.

במחקרים שנעשו בישראל ובעולם נמצא, כי שיעורי האבטלה ואי-ההשתתפות בכוח העבודה בקרב אנשים עם מוגבלות הם גבוהים, במיוחד כשמדובר במגבלה פסיכיאטרית. ההערכה היא שיותר מ-80% מהאנשים עם מגבלה פסיכיאטרית אינם מועסקים. מן המחקרים עולה, כי חוסר התעסוקה של אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית נובע לעתים קרובות מסטיגמה ומאפליה כלפיהם מצד מעסיקים. לדוגמה, באחד המחקרים שנעשו בישראל ב-2007 דיווחו 52% מהמעסיקים שאין ברצונם להעסיק אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית, ובסקר אחר דיווחו 36% מהמעסיקים שלדעתם עובדים עם מוגבלות מפריעים לעסק ותפוקתם נמוכה מזו של עובדים אחרים. במאמר הנוכחי נסקר מצבם התעסוקתי של אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית, תוך הצגת ממצאים מהספרות הרלוונטית לגבי אפליה כלפיהם בשוק העבודה. בסוף המאמר נדונות דרכים אפשריות לשיפור המצב ולהעלאת שיעורי התעסוקה.

(מוגבלויות; בריאות הנפש; הפרעות נפשיות; תעסוקה; אפליה; סטיגמה; מפעלים מוגנים)

202 Levinson, Daphna; Lerner, Yaacov:
Employment Among Persons With Past and Current Mood and Anxiety Disorders in the Israel National Health Survey
Psychiatric Services", 60: 5 (May 2009), pp. 655-662"

בעבודה זו נבדק הקשר שבין הפרעות חרדה ומצב-רוח בעבר או בהווה לבין תעסוקה בחודש האחרון ורמת השכר. העבודה התבססה על נתוני סקר הבריאות הלאומי שנערך ב-2004/2003 בקרב אוכלוסיית בני 21 ומעלה המתגוררים בקהילה ועל נתוני מרשם האוכלוסין. אוכלוסיית הסקר כללה 4,859 משיבים, שהיוו מדגם מייצג של בני 21 ומעלה המתגוררים בקהילה. בין הממצאים: שיעור התעסוקה בקרב משיבים שלקו בהפרעת חרדה ומצב-רוח בחודש החולף עמד על 35%, 52% בקרב אלה שלקו בהפרעה במהלך השנה החולפת ו-60% בקרב אלה שלקו בהפרעה במהלך חייהם אך לא במהלך השנה החולפת; שיעור התעסוקה בקרב משיבים שלא לקו אי פעם בהפרעה עמד על 58%; למשיבים שלקו בהפרעה לפני גיל 25 היה סיכוי נמוך יותר לשכר גבוה מהשכר הממוצע; למשיבים שלא השתמשו בשירותי בריאות הנפש היה סיכוי גבוה יותר להיות מועסקים לעומת משיבים שהשתמשו בשירותים אלה. אחת ממסקנות העבודה היא, כי הפגיעה בתעסוקה היא רק בשלב החריף של ההפרעה וכי להתפרצות של ההפרעה בגיל צעיר יש השפעה מתמשכת על התעסוקה, השכר והקידום. מסקנה חשובה נוספת היא שאנשים שסבלו מהפרעות חרדה ומצב-רוח בעבר יכולים לחזור לתעסוקה מלאה.

(בריאות הנפש; חרדה; מצב רוח; תעסוקה; שכר)

203 Goldner, Sarit:
The Dynamics of Inequality among Immigrants
Maurice Falk Institute for Economic Research in Israel, Hebrew University, Discussion Paper No. 09.01, Jerusalem 2009, 27 pages. The publication appears on the Institute's Website: http://pluto.mscc.huji.ac.il/~msfalkin.

בעבודה זו מנותחת התפתחות אי-השוויון בשכר בקרב העולים מברית-המועצות לשעבר שהגיעו לישראל בראשית שנות ה-90'. העבודה התבססה על נתונים מסקרי הכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים 1995, 1997, 2001 ו-2003, ולשם השוואה נבדקו נתוני אי-השוויון בשכר גם בקרב ילידי ישראל. בין הממצאים: למרות העובדה שאוכלוסיית העולים היא בממוצע בעלת רמת השכלה גבוהה יותר מאשר ילידי ישראל, משקלם במקצועות "צווארון לבן" הוא נמוך יותר מאשר ילידי ישראל (ב-1995, 26% ו-32.8% בהתאמה); בקרב העולים, פיזור השכר הוא נמוך יותר מאשר בקרב ילידי ישראל, אך הוא גדל יותר בקרב הראשונים – גידול של 54% בסטיית התקן בין 2001-1995, לעומת 26% בקרב ילידי ישראל, וזאת בשל הניסיון שרכשו העולים הוותיקים יותר; על-פי מדד ג'יני לאי-שוויון בהתחלקות ההכנסות, חלה מגמה של צמצום באי-השוויון בשכר בקרב העולים, בעוד שבקרב ילידי ישראל רמת אי-השוויון נשארה פחות או יותר אותו דבר; קבוצת ההשכלה שבה רמת אי-השוויון היא הגדולה ביותר היא הקבוצה של בעלי 15-13 שנות לימוד; שכרם של המשכילים יותר גדל במשך השנים יותר מאשר שכרם של הפחות משכילים.

(עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; שכר; רמת השכלה; אי-שוויון בהתחלקות ההכנסות)

204 פריש, רוני; צור, שי:
השקעה בתשתית תחבורתית, יוממות ושכר
"סקר בנק ישראל", מס' 83 (מרס 2010), עמ' 34-7 (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il

בעבודה זו נבדקה השפעת ההשקעה בתשתית תחבורתית על תופעת היוממות (נסיעה יומיומית אל מקום עבודה, הנמצא מחוץ לאזור המגורים, ובחזרה) ועל השכר. זאת, באמצעות מודל הגרביטציה, האומד את תנועת היוממים בין זוגות של מוצא-יעד כפונקציה של גודל האוכלוסייה והפעילות הכלכלית באזור המוצא ובאזור היעד והמרחק הגאוגרפי בין שני האזורים. מקור הנתונים על השקעה בכבישים היה ספרי התקציב לשנים 2004-1992, ומקור הנתונים העיקרי על תנועת היוממים היה סקרי כוח-אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים אלו. בין הממצאים: תנועת היוממים בין אזור המוצא ואזור היעד גדלו בתגובה לגידול בהשקעה בכבישים באזור המוצא, לגידול בהשקעה באזורי יעד שהם אזורי מטרופולין, באזורים שחוברו לרשת הרכבות הארצית ובאזורים שכביש שש עובר בהם; ההשקעות בתשתית מסבירות כשני שלישים מהגידול ביוממות בשנים אלו; עיקר הגידול נמצא בקרב גברים; ההשקעה בכבישים באזור טבעי מסוים ובאזור היעד העיקרי שלו הביאה לעלייה של שכר הגברים באזור המסוים ב-14%-10%.

(יוממות; שכר; גברים; כבישים; רכבות; תשתית; הקצאת משאבים)

205 הלוי, קרן:
מי הם המועסקים העובדים 50 שעות ויותר בשבוע?
"הרבעון הישראלי למסים", ל"ג: 130 (אפריל 2010), עמ' 100-27.

במחקר זה נותחו מאפייני המועסקים 50+ שעות בשבוע ב-2003-1995, ומוצג מודל לזיהויים של מועסקים אלה. מקורות הנתונים ששימשו למחקר היו סקרי כוח-אדם לשנים אלו והסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2003. המאפיינים שנבדקו היו: מין, גיל, רמת השכלה, ענפי כלכלה, משלחי-יד ועוד. בין הממצאים: ב-2003, כ-35% מכלל המועסקים הגברים עבדו 50+ שעות בשבוע, לעומת כ-9.5% מהנשים; בקרב העובדים 50+ שעות בשבוע, כ-31.4% מהגברים וכ-44% מהנשים היו בעלי השכלה אקדמית; הענפים הכלכליים שבהם נמצאו רוב העובדים 50+ שעות בשבוע הם התעשייה (כרייה וחרושת), החקלאות, הבינוי, המסחר הסיטוני והקמעוני, השירותים העסקיים, התחבורה, האחסנה והתקשורת; שיעור הנשואים מבין המועסקים 50+ שעות בשבוע היה כ- 77%; בקרב הנשים, השיעור הגבוה ביותר של נשים שעבדו 50+ שעות בשבוע היה של נשים שאינן אמהות; הפרופיל השכיח של המועסק 50+ שעות בשבוע הוא: גבר יהודי, בן 44-33, עצמאי, מנהל, עובד מחוץ לישוב מגוריו וגר במחוז המרכז; ב-2003 דיווחו כ-84% מהעובדים 50+ שעות בשבוע שהם מרוצים מעבודתם, וכמחציתם דיווחו שהם מרוצים ממצבם הכלכלי; שביעות הרצון הרבה ביותר נמצאה בקרב בעלי מקצועות אקדמיים, חופשיים וטכניים; המרוצים ביותר מהכנסתם היו עובדים המועסקים בענפי הבנקאות, הביטוח, החשמל והמים.

(תעסוקה; שעות עבודה; משלחי-יד)

206 Habib, Jack; King, Judith; Ben Shoshan, Assaf et al:
Labour Market and Socio-Economic Outcomes of the Arab-Israeli Population
Organization for Economic Co-operation and Development, OECD Social, Employment and Migration Working Papers No. 102, Paris 2010, 71 pages: The publication appears on the OECD's Website: www.oecd.org.

במסמך זה, שנכתב עבור הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח (OECD) על-ידי חוקרים של מאיירס - ג'וינט - מכון ברוקדייל, מתוארת השתלבותם של ערביי ישראל בשוק העבודה הישראלי ב-2007, תוך התייחסות למגמות בתעסוקה לאורך זמן ולהבדלים בין קבוצות בתוך האוכלוסייה הערבית: מוסלמים, נוצרים, דרוזים ובדואים. העבודה התבססה על סקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: סקרי כוח-אדם, סקרי הכנסות והסקר החברתי. בין הממצאים: אוכלוסיית ערביי ישראל בגיל העבודה (בני 64-15) מנתה ב-2007 כ-783,500 נפש, כ-18.2% מכלל אוכלוסיית ישראל בגילים אלה; שיעור השתתפותם של גברים ערבים בכוח העבודה עמד ב-2007 על 65.6% לעומת 70.8% בקרב גברים יהודים, ושיעור השתתפותן של נשים ערביות בכוח העבודה עמד על 22% בלבד לעומת 68.2% בקרב נשים יהודיות; שיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים עמד על 59.3% לעומת 66.3% בקרב גברים יהודים, ושיעור התעסוקה של נשים ערביות עמד על 18.6% לעומת 63.1% בקרב נשים יהודיות; מצבם התעסוקתי של ערביי ישראל מושפע, בין היתר, מהגורמים הבאים: פערים בהון האנושי (רמת השכלה ומיומנויות), מגורים בפריפריה, הגבלות מסורתיות-תרבותיות על תעסוקת נשים, התנהגות מעסיקים, התחזקות התעשייה עתירת-הידע לצד היחלשות התעשייה המסורתית, אי-שליטה בעברית או במחשבים והעסקתם של עובדים זרים בענפי החקלאות והבינוי. בסוף הפרסום מתוארות יוזמות (ממשלתיות ואחרות) לשיפור מצבם התעסוקתי של ערביי ישראל.

(ערביי ישראל; תעסוקה; הזדמנויות בתעסוקה; משלחי-יד; הכנסה; רמת השכלה)

207 זוסמן, אסף; זוסמן, נעם; מיערי, סמי:
סכסוכים אתניים והיפרדות ממעסיקים
"סקר בנק ישראל", מס' 83 (מרס 2010), עמ' 57-35. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il

בעבודה זו נבחנה השפעת האינתיפאדה השנייה, שפרצה בספטמבר 2000, ושל המהומות שאירעו אוקטובר 2000 על מצבם של ערביי ישראל בשוק העבודה. ההנחה המרכזית של העבודה היתה, כי התדרדרותם של יחסי יהודים-ערבים כתוצאה מאירועים אלה תפגע במעמדם של ערביי ישראל בשוק העבודה ותוביל להגדלה יחסית של הפרדה תעסוקתית (לא-רצונית) בין יהודים לערבים. העבודה התרכזה במגזר הפרטי והתמקדה בחברות שבהן הועסקו יהודים וערבים ישראלים בני 18 עד 54. העבודה התבססה בעיקר על קובץ עובד-מעביד שהוכן על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכלל זיווג בין מעסיקים למועסקים בתקופה שבין ינואר 2000 ליוני 2001. לגבי כל מעסיק מופיעים בקובץ השדות ענף כלכלי, מיקום, מספר מועסקים, שכר שנתי ברוטו של העובד, תאריך תחילת העסקה ועוד. באמצעות קישור הקובץ לנתוני מרשם האוכלוסין, אפשר היה לקבל מידע על הלאום של כל מועסק. השערת המחקר אוששה, ונמצא שהבידול התעסוקתי בין יהודים לערבים התרחב בעקבות האינתיפאדה.

(ערביי ישראל; שוק העבודה; תעסוקה; אינתיפאדת אל-אקצא; יחסי יהודים - ערבים; מלחמות [השפעות])

208 אדר, גילה:
ניהול בקיבוצים: נושאי תפקידים מרכזיים – דו"ח מחקר
המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2009, 25 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: http://kibbutz.haifa.ac.il.

ב-20 השנים האחרונות חלו בקיבוצים שינויים ארגוניים, חברתיים וכלכליים רבים, שביניהם הפרטת שירותים, שינויים בדרכי קבלת החלטות, הקניית בעלות על נכסים לחברי קיבוץ, הנהגת שכר דיפרנציאלי ועוד. שינוי אופייני בקיבוצים "הדיפרנציאליים" הוא צמצום מערכת התפקידים לצד הכנסת שכירים שאינם חברי קיבוץ לתפקידי ניהול. לאור כל זאת, נבחנו בסקר זה השינויים בניהול הקיבוצים ומשמעותם החברתית. הסקר, שנעשה ב-2008, התמקד בשאלות על 16 בעלי תפקידים בקיבוצים, ושאלון הסקר נשלח למזכירויות הקיבוצים. שאלונים מלאים התקבלו מ-175 קיבוצים. בין הממצאים: הנשים מהוות רוב בתפקידים חברתיים (תרבות, חינוך רווחה ומשאבי אנוש) והגברים בתפקידים כלכליים, ולאורך השנים משקלן של הנשים בתפקידי ניהול נמצא בירידה; גילם של נושאי תפקידי הניהול נמצא במגמת עלייה וכך גם חלקם של שכירים לעומת חברי קיבוץ (במיוחד בתפקידים כלכליים); שיעור גבוה מבעלי תפקידי הניהול עובדים במשרה חלקית (שחיקה גדולה בתפקיד מרכז המשק ובתפקידי מזכירות וגזברות); בקיבוצים בגודל בינוני (380-101 חברים) נמצא מספר המשרות המאוישות הרב ביותר; תפקיד יו"ר ההנהלה הכללית נמצא ב-68% מהקיבוצים, תפקיד יו"ר הקיבוץ נמצא בפחות ממחצית מהקיבוצים, ותפקיד יו"ר המפעלים נמצא בפחות משליש מהקיבוצים; תפקיד המזכיר, שהיה שכיח ומרכזי בעבר, כבר אינו שכיח ובמקומו קיים (בדרך כלל) מנהל הקהילה או יו"ר הקיבוץ; שיעור האיושים הגבוה ביותר בקיבוץ "ממוצע" נמצא בתחום הקהילה והשיעור הנמוך ביותר בתחום העסקים.

(קיבוצים; ניהול; תעסוקה; שינוי ארגוני; שינוי חברתי)

209 מלחי, אסף; גרינשטיין, מרים:
פערים בין מקורות סטטיסטים שונים ביחס לשיעורי תעסוקה במגזר החרדי
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 25 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בעבודה זו נבדקו הבדלים בין ממצאי הסקר החברתי של הלמ"ס לבין סקר כוח-האדם של הלמ"ס לגבי תעסוקת חרדים בשנים 2007-2002. על-פי ממצאי הסקר החברתי, גדל שיעור המועסקים בני 64-20 בקרב גברים חרדים מ-33.1% ב-2002 ל-44.2% ב-2007. המחקר התמקד בבחינת שיעור גידולה המוחלט של אוכלוסיית הגברים החרדים ובבדיקת שיעורי התעסוקה של גברים חרדים ונשים חרדיות (על-פי נתוני הסקר החברתי, שיעורי התעסוקה של גברים חרדים עולים על אלה של הנשים). בין הממצאים: אוכלוסיית הגברים החרדים בגילים 64-20 מנתה ב-2007 כ-148,200 נפש לפי הסקר החברתי, לעומת כ-100,200 נפש לפי סקר כוח-האדם; מספר הגברים החרדים שעבדו ב-2007 לפי הסקר החברתי היה כ-65,500, לעומת כ-22,300 לפי סקר כוח-האדם; הגידול בשיעור התעסוקה של גברים בוגרי ישיבות גדולות בין 2005 ל-2007 היה כ-12% לפי הסקר החברתי וכ-2% לפי סקר כוח-האדם; שיעור הנשים החרדיות המועסקות עמד ב-2007 על 47.8% לפי הסקר החברתי ועל 56.4% לפי סקר כוח-האדם. מסקנת החוקרים היא, כי לאור הגדרות שונות של האוכלוסייה החרדית, שיטות מחקר שונות וחוסר עקיבות וסדירות של נתוני הסקר החברתי, קיים קושי להסתמך על נתוני סקר זה בנוגע לשיעורי התעסוקה של חרדים. עוד מציינים החוקרים, כי סקר כוח-האדם הוא מהימן יותר מפני שבמסגרתו מרואיינים כ-22,000 איש מדי שלושה חודשים, ואילו בסקר החברתי מרואיינים כ-7,500 איש מדי שנה.

(חרדים; תעסוקה; שיטות מחקר; מתודולוגיה סטטיסטית)

210 שכירים המקבלים שי לראש השנה
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 5 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

פרסום זה מבוסס על ממצאי סקר צרכנות של מינהל מחקר וכלכלה שבמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שנערך בספטמבר 2009. במסגרת הסקר, נערכו ראיונות עם מדגם מייצג של 1,048 איש מתוך אוכלוסיית בני 18+ בישראל. במסגרת הסקר נכללו השנה גם שאלות בנושא השי לחג. זאת, כדי לבחון את היקף אוכלוסיית מקבלי השי בחתכים שונים ולאמוד את הערך הכולל של השי שקיבלו עובדים שכירים בישראל (ללא גמלאים). בין הממצאים: כ-66% מהעובדים השכירים קיבלו שי לחג (מתנה, תלושי קנייה, המחאה וכו'); מבין המקבלים שי לחג, 59.6% קיבלו תווי קנייה, 15.4% קיבלו מתנה, 12.9% קיבלו שי כספי ו-11.3% לא ידעו להשיב; רק 9% מהמשיבים דיווחו כי היתה להם אפשרות לבחור את סוג השי; הערך הממוצע של השי הגיע ל-400 ₪ (נע בין 100 ₪ ל-1,500 ₪); שווי מתנה ממוצעת היה 130.6 ₪, השווי הממוצע של תלושי קנייה היה 413.1 ₪, והשווי הממוצע של השי הכספי היה 583.3 ₪; שווי השי הממוצע במקומות עבודה מאורגנים עמד על 435 ₪, ובמקומות עבודה לא-מאורגנים - 387 ₪; הערך הכולל של השי לשכירים לראש השנה עמד על כ-640 מיליוני ₪; 69.1% מהמשיבים דיווחו כי שווי השי היה כמו בשנה הקודמת.

(עובדים שכירים; חגים; מתנות)

211 רענן, נועם; אלעזרי, יורם:
סיכום תאונות העבודה שהסתיימו במוות: סיכום 2009 ומגמות בעשור 2009-2000
אגף הפיקוח על העבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 13 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בדו"ח זה מוצג ניתוח של תאונות העבודה הקטלניות ב-2009, לפי ענפים ולפי מהות הפגיעה. כמו כן, נעשה ניתוח של המגמות בתאונות העבודה בעשור האחרון. בין הממצאים: ב-2009 נהרגו 42 עובדים כתוצאה מתאונות עבודה (55 ב-2008) – 18 (43%) בענף הבנייה והבנייה ההנדסית, 11 בענף התעשייה, 7 בענף מסחר, שירותים ואחר, 4 בענף החקלאות, אחד בענף המחצבות ואחד בענף הנמלים; 16 עובדים (37%) נהרגו עקב נפילה מגובה, 7 כתוצאה מנפילת עצם, 5 עקב התמוטטות/קריסה, 4 כתוצאה מלכידה, 4 עקב התחשמלות, 4 כתוצאה מכוויה/התפוצצות, אחד עקב פגיעת רכב (לא תאונת דרכים) ואחד כתוצאה מחנק/הרעלה; 30 (71%) מההרוגים היו ישראלים והיתר היו עובדים זרים או עובדים מהשטחים. הממוצע החמש-שנתי של הרוגים מתאונות עבודה נמצא במגמת ירידה, בשיעור של כ-3.3% בשנה בממוצע, וב-2009 הוא עמד על 53 הרוגים בשנה (ב-2000 עמד הממוצע החמש-שנתי על 79 הרוגים בשנה); בענף הבנייה והבנייה ההנדסית, המוביל במספר ההרוגים, נצפתה מגמה רב-שנתית של ירידה במספר ההרוגים, בשיעור של כ-4% בשנה בממוצע, ואילו בענף התעשייה נצפתה מגמה של עלייה במספר ההרוגים, בשיעור של כ-2% בשנה בממוצע; מספר ההרוגים עקב נפילה מגובה (סיבת המוות השכיחה ביותר) נמצא במגמת ירידה – מממוצע חמש-שנתי של 34.8 הרוגים בשנה בממוצע ב-2000 חלה ירידה ל-18.2 הרוגים בשנה בממוצע ב-2009.

(תאונות עבודה; פטירות; סיבות מוות)

י"ג. רמת חיים, רווחה וסעד

פרסומים

212 פני החברה בישראל – דו"ח מס' 2
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 2 בסדרה, ירושלים 2009, 228 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בדו"ח זה, השני בסדרה, מוצגים היבטים חברתיים של עוני ומצוקה חברתית בישראל. הדו"ח מתבסס על הסקר החברתי של הלמ"ס ועל סקרי כוח-אדם והכנסות, והוא כולל השוואות עם מדינות האיחוד האירופי וארגון ה-OECD. השנה הושם דגש בדו"ח על פערים בין המינים בנושאים שונים. הדו"ח מורכב משמונה פרקים, כדלקמן: 1) מצוקה חברתית, כלכלית ותעסוקתית (ויתור על מזון, תרופות וכו' עקב מצוקה כלכלית, מאפייני תעסוקה, אבטלה והכנסה, תנאי דיור, מצב רגשי ועוד); 2) עוני והדרה חברתית בהשוואה למדינות האיחוד האירופי (מדדי עוני, חלוקת ההכנסות, סיכון לעוני והקשר שבין תעסוקה לעוני והדרה חברתית); 3) שירותי רווחה (פניות למחלקות לשירותים חברתיים, סוגי הפניות וסיבותיהן); 4) חינוך והשכלה (שירותי חינוך, הישגים לימודיים, נשירה מבית-הספר, מאפייני כוחות ההוראה בישראל, ההוצאה הלאומית לחינוך ועוד); 5) בריאות (תוחלת חיים, תמותת תינוקות, הריון, עישון, השמנת-יתר, הערכה עצמית של הבריאות, שימוש בשירותי הבריאות ועוד); 6) תחבורה ותאונות דרכים (נתוני תאונות הדרכים בהתפלגויות שונות, נתוני הנפגעים בתאונות ומאפייני הנהגים המעורבים בתאונות); 7) חוק וסדר (עבריינים מבוגרים וצעירים, נפגעי עבריינות, פתיחת תיקים פליליים ושביעות רצון ממערכת אכיפת החוק); 8) איכות הסביבה (מדדי סביבה ברשויות המקומיות ועמדות הציבור כלפי נושאי סביבה). כל פרק כולל מבוא, הגדרות והסברים, פירוט של מקורות הנתונים וממצאים עיקריים.

(תנאי מחייה; תעסוקה; אבטלה; הוצאות משפחה; עוני; רווחה רגשית; שירותי רווחה; ביטחון סוציאלי; רמת השכלה; חינוך; נשירה מלימודים; בחינות בגרות; הישגים לימודיים; שירותי בריאות; ביטוח בריאות; תוחלת חיים; הריון; לידה; תמותה; תמותת תינוקות; תאונות דרכים; עבריינות; איכות הסביבה; התנדבות; הבדלים בין המינים)

213 בן-דוד, דן (עורך):
דו"ח מצב המדינה: חברה, כלכלה ומדיניות - 2009
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, ירושלים 2010, 355 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המרכז: www.taubcenter.org.il.

פרסום שנתי זה, שבגרסתו הקודמת נקרא "הקצאת משאבים לשירותים חברתיים", מורכב השנה מתשעה חלקים, לפי הפירוט הבא: 1) מבט מאקרו על המשק והחברה בישראל (דן בן-דוד); 2) חלוקת התקציב – תמונת העדיפויות הלאומיות של ישראל (דן בן-דוד); 3) מערכת החינוך – מבט בין-לאומי והצעה לרפורמה כוללת (דן בן-דוד); 4) מערכת החינוך – מבט פנים (נחום בלס); 5) שוק העבודה – היום, בעבר ובהשוואה לארצות המערב (דן בן-דוד); 6) מערכת הביטחון הסוציאלי (ג'וני גל); 7) שירותי הרווחה האישיים (ג'וני גל); 8) מערכת הבריאות (דב צ'רניחובסקי); 9) ממצאי הסקר החברתי השנתי שערך מרכז טאוב במרס 2009 (סקר מקוצר) ובספטמבר 2009 (הסקר המלא) באמצעות חברת "Smith Consulting". המשתתפים בסקר נשאלו על מצבם, דעותיהם ועמדותיהם בנושאים חברתיים-כלכליים. חלק מהשאלות בסקר מהווה בסיס לחישובו של "מדד טאוב" לביטחון חברתי.

(שירותים חברתיים; שירותי בריאות; שירותי רווחה; הקצאת משאבים; מדיניות חברתית; מדיניות כלכלית; הפרטה; מלכ"רים; תלמידים; הישגים לימודיים; תכניות לימודיים; בחינות בגרות; מורים; בתי-חולים; קופות חולים; ביטוח בריאות; תרופות; אשפוז; סיעוד; שיקום; אבטלה; תעסוקה; שכר; עובדים זרים; פנסיה; קצבאות; עוני; צריכה; דעת קהל)

214 תמונת מצב חברתית: 2009
מרכז אדוה לחקר החברה בישראל, תל-אביב 2009, 30 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של מרכז אדוה: www.adva.org.

בדו"ח שנתי זה מוצגות התפתחויות שחלו בישראל בתחומים חברתיים-כלכליים בשנה החולפת (2008), תוך הדגשת פערים הקיימים בחברה. בדו"ח נסקרים הנושאים הבאים: צמיחה כלכלית בישראל ובעולם; פערים בהכנסות לפי עשירונים, מגדר, מוצא ועוד; תחולת העוני; אבטלה ושיעור דורשי עבודה; הצטמקותו של מעמד הביניים; זכאות לתעודת בגרות לפי קבוצות אוכלוסייה וישובים; סטודנטים לפי קבוצות אוכלוסייה וישובים; בריאות – שחיקה במימון הממשלתי, עלייה בתשלומי החולים והתרחבות הפער בין העשירונים בהוצאות על שירותי בריאות, תרופות וביטוחי בריאות; פנסיה – הפרשות לפנסיה וגידול באי-השוויון גם בדור הבא של הקשישים.

(פער חברתי; צמיחה כלכלית; הכנסה; שכר; אבטלה; עוני; פנסיה; חינוך; בחינות בגרות; סטודנטים; אוניברסיטאות; שירותי בריאות; ביטוח בריאות; תרופות; השקעות; היי-טק)

215 פליישמן, לריסה; גובמן, יורי; טור-סיני, אביעד:
שווי דירות מגורים כאינדיקאטור לרמה חברתית-כלכלית
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 49 בסדרת "ניירות עבודה", ירושלים 2009, 42 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

בעבודה זו נבדק האם שווי דירות יכול לשמש כמדד לרמה החברתית-כלכלית של יישוב או אזור והאם בשווי דירות מגורים טמון מידע נוסף לגבי הרמה החברתית-כלכלית של יישוב/אזור מעבר לנתוני המדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס. לשם כך, נבנה מִדְרָג של רשויות מקומיות לפי שווי דירות המגורים, תוך השוואתו לנתוני מדד הלמ"ס, ונבדק הקשר הסיבתי בין מדרג זה לבין גורמים חברתיים שאינם משוקללים במדד אך משפיעים על שווי הדירות. העבודה התבססה על קובצי עסקות מקרקעין שנעשו בשוק הדיור ב-2001 וב-2003 ועל קבצים מנהליים אחרים. בין הממצאים: קיים מתאם חיובי (קשר חזק ויציב) בין אשכול חברתי-כלכלי של יישובים לבין שוויין של דירות מגורים באותו יישוב/אזור; גורמים נוספים להסבר השׁוֹנוּת במִדְרָג שווי הדירות לכיוון של עלייה הם אחוז גבוה של אוכלוסייה יהודית מסך אוכלוסיית האזור וריכוז גבוה של אוכלוסייה חרדית באזור, ולכיוון של ירידה – ריכוז גבוה של אוכלוסיה דתית (להבדיל מחרדית), אחוז גבוה של עולים מחבר העמים ומאתיופיה מסך האוכלוסייה היהודית ורמת פשיעה גבוהה באזור.

(שוק הדירות; אוכלוסייה; מיצב חברתי-כלכלי; מדדים חברתיים-כלכליים; דתיות; פשעים)

216 טולידנו, אסתר:
נשים המקבלות דמי מזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי בשנת 2009
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, סקר מס' 224 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2010, 50 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il.

לתשלום דמי מזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי זכאית אישה גרושה או נפרדת או ידועה בציבור אשר יש ברשותה פסק-דין למזונות שניתן על-ידי בית-משפט או בית-דין מוסמך מכוח חוק המזונות (הבטחת תשלום). בפרסום מובאים נתונים על הנשים שקיבלו דמי מזונות ב-2009 לפי הגיל, המצב המשפחתי, הדת, יבשת הלידה, מספר הילדים, יישוב המגורים, מצב התעסוקה, סוג התשלום (לפי תקנות או לפי פסק-דין), סוג בית-הדין שקבע את דמי המזונות, גובה התשלום ועוד. כן מובאים נתונים על נשים שקיבלו השלמת הכנסה כתוספת לדמי המזונות, על הבעלים החייבים והיקף חובותיהם ועל פעולות אכיפה שננקטו נגד החייבים. הדו"ח כולל השוואות לנתוני שנים קודמות וכן פירוט לפי יישובים וסניפים של המוסד לביטוח לאומי. יש לציין, כי בשנים האחרונות חלה ירידה במספר הנשים המקבלות דמי מזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי (מלבד בשנה האחרונה, שבה הנתונים כמעט זהים לאלה שהיו ב-2008), וזאת עקב שינויי חקיקה (החמרת תנאי הזכאות) שנעשו ב-2003. בסוף 2009 היו כ-50,000 תיקי מזונות פעילים במוסד לביטוח לאומי: כ-20,100 תיקים של נשים שקיבלו דמי מזונות ב-2009 וכ-30,000 תיקים של נשים שחדלו לקבל תשלום אך נשאר חוב של בני הזוג.

(מזונות; הבטחת הכנסה; בתי-משפט; המוסד לביטוח לאומי)

217 טולידנו, אסתר; זוסמן, נעם; פריש, רוני; גוטליב, דניאל:
השפעת גובה קצבאות הילדים על פריון וילודה
חטיבת המחקר, בנק ישראל, פרסום מס' 2009.13 בסדרת "מאמרים לדיון", ירושלים 2009, 58 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם המוסד לביטוח לאומי. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק: www.bankisrael.gov.il.

בעבודה זו נבחנה השפעת גובה קצבאות הילדים בישראל על הילודה בשנים 2007-1994, תוך התמקדות בהשפעת הקיצוץ בגובה הקצבאות שנעשה ב-2003. אוכלוסיית המחקר כללה את כל הנשים שהיו בנות 44-15 בתקופה זו. העבודה התבססה על קבצי מידע מינהליים של המוסד לביטוח לאומי, שכללו מידע מפורט על הפריון של הנשים ומאפייניהן הדמוגרפיים והחברתיים-כלכליים. במסגרת העבודה, נבחנו קבוצות אוכלוסייה שונות: יהודים לא-חרדים, יהודים חרדים, בדואים בדרום ובצפון, ערביי (מזרח) ירושלים, ערבים אחרים ודרוזים. קבוצות אלו נבדלות זו מזו בדפוסי הפריון והתפתחותם על פני זמן. בין הממצאים: לגובה קצבאות הילדים היתה השפעה חיובית דיפרנציאלית על הילודה בחלק מהאוכלוסייה; קצבת הילדים הממוצעת לילד מסדר גבוה הגדילה את ההסתברות של נשים נשואות ערביות (כולל בדואיות ומזרח ירושלמיות) ללדת בכ-7%-6% ושל נשים חרדיות בכ-3%; לקצבה לא היתה השפעה כוללת על הילודה של נשים יהודיות לא-חרדיות ודרוזיות; השפעת הקצבה על שיעור הילודה של כל האוכלוסייה הסתכמה בפחות מ-2%; לגובה הקצבאות היתה השפעה חזקה יותר על הפריון של נשים מבוגרות, אמהות להרבה ילדים, בעלות הכנסה משפחתית נמוכה וכאלו שבאו ממשפחות מרובות ילדים, ונשים אלו הפחיתו את שיעור הילודה לאחר הקיצוץ בקצבאות שנעשה ב-2003.

(קצבאות ילדים; פריון [ילודה[; תכונות דמוגרפיות; מיצב חברתי-כלכלי)

218 נמרודי, שאול; אנדבלד, מירי; בנדלק, ז'ק:
מקבלי גמלאות, רמת חיים ונתוני שכר והכנסה לפי יישוב
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 225 בסדרת "סקרים תקופתיים", ירושלים 2010, 105 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד: www.btl.gov.il.

בפרסום זה מוצגים נתוני שכר, הכנסה וקצבאות בישובים עירוניים שבהם גרים יותר מ-2,000 תושבים. הפרסום מורכב משלושה פרקים, כדלקמן: 1) מקבלי גמלאות, 2009 - נתונים על מספר מקבלי גמלאות בישובים עירוניים ובמועצות אזוריות ושיעורם ביחס לכלל מקבלי הגמלה בישראל וביחס לכלל התושבים ביישוב; 2) רמת חיים, 2008 - תרשים "תחולת העוני" (שיעור הנפשות העניות בחלק מהערים הגדולות) ותרשים "יחס פער העוני" (רמת ההכנסה של העניים ביישוב ביחס לקו העוני); 3) שכר והכנסה, 2007 - נתוני שכר והכנסה ונתונים מפורטים על התפלגויות השכר וההכנסה לפי יישוב ומשתנים כלכליים שונים של שכירים ועצמאיים המבוטחים במוסד לביטוח לאומי. בין הממצאים: בישובים שבהם שיעור הקשישים הוא גבוה (כגון חיפה, תל-אביב וגבעתיים), נתח קצבאות הזקנה הוא גדול, ובישובים שבהם שיעור הילדים הוא גבוה (כגון בית-שמש, ביתר עילית ובני ברק), נתח קצבאות הילדים הוא גדול; השכר הממוצע לחודש עבודה של שכירים ב-2007 היה 8,165 ₪, ושכרן של הנשים (6,458 ש"ח) היה נמוך בכ-35% משכרם הממוצע של הגברים (9,810 ש"ח); מבין חמש הערים הגדולות, בירושלים נמצא השכר הממוצע לחודש עבודה הנמוך ביותר, כ-88% מהשכר הממוצע במשק; השכר הגבוה ביותר נמצא ביישובים סביון וקיסריה, והשכר הנמוך ביותר נמצא במודיעין עילית, ביתר עילית ומג'דל שמס; ירושלים ובני ברק הן הערים שבהן נמצאו שיעורי העוני הגבוהים ביותר (יותר מ-40%), והערים ראשון-לציון, פתח-תקווה והרצליה הן הערים שבהן נמצאו שיעורי העוני הנמוכים ביותר (פחות מ-10%).

(גמלאות; הכנסה; שכר; עוני; יישובים; מועצות אזוריות)

219 דו"ח העוני האלטרנטיבי, ישראל 2009
ארגון "לתת" – סיוע הומניטרי ישראלי, תל-אביב 2009, 64 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הארגון: www.latet.org.il.
דו"ח העוני האלטרנטיבי מתפרסם זו השנה השביעית ברציפות, ומטרתו היא להמחיש את הפן האישי והפיזי של העוני והעניים בישראל, מעבר לנתונים הסטטיסטיים המתפרסמים

על-ידי גופים ממשלתיים. במסגרת הדו"ח הנוכחי, לשנת 2009, מוצגים שלושה מחקרי שטח: פרופיל הנזקקים לסיוע במזון בישראל ב-2009; מגמות העוני בעמותות המזון; תפיסת העוני בקרב הציבור. במסגרת הדו"ח, מוצגת יוזמת ארגון "לתת" להקמת "המיזם הלאומי לביטחון תזונתי", שנועד לצמצם במידה ניכרת את חוסר הביטחון התזונתי בישראל ולתת מענה לצרכים באמצעות יצירת מנגנון חדש לאיסוף ולחלוקת מזון בישראל. בין הממצאים: כ-50% מהמשפחות הנתמכות בעמותות נמצאות מתחת ל"קו הרעב" - אין להן די כסף לשם קניית מזון הדרוש לקיום מאוזן ותקין; כ-62% מהנתמכים דיווחו כי הם לא מסוגלים לספק לילדיהם תזונה מאוזנת; כ-25% מהנתמכים דיווחו כי הם פוטרו מעבודתם בעקבות המשבר הכלכלי האחרון; כ-35% מהנתמכים דיווחו כי הם מיואשים/מדוכאים עקב מצוקתם הכלכלית; ההוצאה עבור מזון בקרב המשפחות הנתמכות נאמדת בכ-45% מסך ההוצאות של משק-הבית; כ-63% מהנתמכים דיווחו כי הם ויתרו על תרופות או שירות רפואי עקב מצבם הכלכלי; כ-76% מהמקבלים סיוע מהעמותות מקבלים את הסיוע יותר משנה; מאז 2006 חלה עלייה של כ-59% בשיעור העובדים מקרב מקבלי הסיוע; מאז 2006 חלה ירידה של כ-36% בשיעור הנזקקים העומדים בתשלום שכר הדירה או המשכנתה; כ-80% ממקבלי הסיוע הם בעלי השכלה עד תיכונית; ב-2009 היוו הנשים כ-89% ממקבלי הסיוע.

(עוני; משפחות במצוקה; מזון; מוצרים בני-קיימה; מחלות כרוניות; תרופות; טיפול רפואי; דיור; תעסוקה; עמותות; ארגונים וולונטריים; מלכ"רים; מימון; דעת קהל)

220 Kimhi, Ayal:
Does Rural Household Income Depend on Neighboring Communities? Evidence from Israel
Department of Agricultural Economics and Management, Hebrew University, Discussion Paper No. 6.10, Rehovot 2010, 15 pages. The publication appears on the Department's Website: http://departments.agri.huji.ac.il/economics.

בעבודה זו נבדק הקשר שבין הכנסות משקי-הבית של תושבי יישובים כפריים בישראל (שאוכלוסייתם מונה לא יותר מ-2,000 תושבים) לבין הכנסותיהם של תושבי היישובים העירוניים שסביבם. מקור הנתונים העיקרי לעבודה היה סקר הכנסות משקי-בית טלפוני שנערך במרס-אפריל 2006 בקרב מדגם של 842 משקי-בית מ-101 מושבים. מידע נוסף נאסף ממקורות מנהליים. בין הממצאים: ההכנסה הממוצעת לנפש במושבים נמצאה דומה לזו שביישובים העירוניים, אך אי-השוויון בהכנסות משקי-הבית במושבים נמצא גבוה יותר מאשר ביישובים העירוניים; הכנסתם של משקי-בית שיש להם משק חקלאי פעיל נמצאה גבוהה יותר מזו של משקי-בית שאין להם משק פעיל, ואילו הכנסתם של משקי-בית שאין להם משק בכלל נמצאה באמצע מדרג ההכנסות; אי-השוויון במושבים נמצא גבוה יותר באזורים מרוחקים; הכנסתם של משקי-הבית במושבים נמצאה קשורה באופן חיובי להכנסת האוכלוסייה העירונית הנמצאת בטווח של 10 ק"מ מהמושבים ובאופן שלילי להכנסת האוכלוסייה העירונית הנמצאת בטווח של 40-10 ק"מ (עלויות נסיעה גבוהות יותר); הכנסתם של משקי-בית צעירים, שבהם מספר הילדים הוא קטן יחסית ושראשי משק-הבית הם בעלי השכלה אקדמית, נמצאה גבוהה יותר בהשוואה למשקי-בית אחרים.

(מושבים; יישובים עירוניים; הכנסה; חקלאים; מיצב חברתי-כלכלי; הגירה פנימית)

221 כץ, נעמי; רווח, ענת; זיו, אורנית:
"עגלות קפה": מסגרת תעסוקה שיקומית בסביבת חיים נורמטיבית לאנשים המתמודדים עם הפרעה נפשית
מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 137 בסדרת "מפעלים מיוחדים", ירושלים 2009, 80 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם בית-הספר לריפוי בעיסוק, האוניברסיטה העברית. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המוסד: www.btl.gov.il.

במחקר הערכה זה נבדקה תכנית "עגלות קפה", המופעלת מאז 2005 על-ידי האגודה למען שירותי בריאות הציבור כמסגרת תעסוקתית עבור אנשים עם מגבלה נפשית הזכאים לסל שיקום. מסגרת זו נועדה לקדם ולפתח אצל המשתתפים מיומנויות תפקודיות וחברתיות בד בבד עם עבודה בסביבת חיים נורמטיבית. במסגרת התכנית, הופעלו ארבע "עגלות קפה" (מתן שירותי הסעדה + עבודות מטבח וניקיון) בירושלים, כשבכל עגלה עובדים כ-10 משתקמים. במחקר, שנעשה על-ידי חוקרות מבית-הספר לריפוי בעיסוק של האוניברסיטה העברית, נבדק הקשר שבין השתתפותם של נפגעי הנפש בתכנית לבין מדדי פעילות יום-יומית, יכולת תפקוד ניהולית ומוּדָעוּת, איכות חיים, דימוי עצמי, תפיסה עצמית של הבריאות ושביעות רצון מתחומי חיים שונים. המחקר נערך ב-2008-2006, והשתתפו בו 44 משתקמים. איסוף הנתונים נעשה בעת תחילת עבודתם (44 איש), כעבור חצי שנה (24) וכעבור חצי שנה נוספת (7). בין הממצאים: 87.8% מהמשתקמים הגדירו את העבודה כחשובה ותיארו אותה כעיסוק המרכזי בחייהם; 80.5% העריכו שהם מבצעים את עבודתם היטב, ו-78.1% דיווחו שהם נהנים מהעבודה; במשך הזמן ניכר כי חל שיפור בקרב הנבדקים במדדי שביעות הרצון מהעבודה ומהבריאות, אך לעומת זאת, לא חל אצלם שיפור ברמת שביעות הרצון הכללית מהחיים ואף חלה ירידה בתחושת הערך העצמי; נמצאו פערים בין ההערכה העצמית של הנבדקים לבין הערכת הצוות המלווה בנוגע ליכולתם של הנבדקים ליצור קשרים עם שותפים לעבודה וליכולת לתכנן את העבודה ולקבוע מטרות במהלכה.

(נכות נפשית; תכניות התערבות; שיקום; תעסוקה; איכות חיים; דימוי עצמי; מחקר הערכה)

222 בנבנישתי, רמי:
תוכניות לבוגרי מסגרות השמה חוץ-ביתיות חסרי עורף משפחתי
מינהל המחקר והתכנון והאגף לפיתוח שירותים, המוסד לביטוח לאומי, פרסום מס' 139 בסדרת "מפעלים מיוחדים", ירושלים 2009, 140 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המוסד: www.btl.gov.il.

היציאה לחיים עצמאיים מהווה אתגר גדול עבור צעירים, במיוחד עבור אלה ששהו במסגרת חוץ-ביתית. בפרסום זה מוצגים מחקרי הערכה של שלוש תכניות שפעלו ב-2009-2006 שנועדו לסייע לצעירים שאין להם מקורות תמיכה משפחתיים, עוד בעת שהותם במסגרות השמה, להשתלב בחברה: "גשר" – תכנית שנועדה לפתח מענים בתחומי דיור, כישורי חיים, הכוונה, הכשרה מקצועית ושילוב תעסוקתי של בוגרי מסגרות השמה חוץ-ביתית; "דירות בוגרים ברשות חסות הנוער" – תכנית שנועדה לתת מענים בתחומים הנ"ל לבוגרי החסות (המחקר התמקד בשתי דירות: בעפולה ובפתח-תקווה); תכנית לבוגרים בחוות "שדה בר" – תכנית שנועדה לפתח מענים לצרכיהם של בוגרי החווה. המחקרים התבססו על תצפיות, ראיונות עם קובעי מדיניות ואנשי צוות וראיונות עם הצעירים ומלוויהם. באופן כללי, ההערכות של הצעירים את התכניות היו חיוביות, ורובם ציינו שהתכנית סייעה להם במידה רבה (יותר מבחינת הקניית כישורי חיים ופחות מבחינת סיוע בענייני עבודה ולימודים). המלווים העריכו שהתכניות סייעו מאוד לצעירים, וגם לדעתם התרומה הגדולה ביותר היתה בהקניית יכולות להתמודדות עם חיים עצמאיים. הערכות המלווים ב"שדה בר" היו החיוביות ביותר. בין ההמלצות של מחקרי ההערכה: להמשיך להפעיל את התכניות ולפתח תכניות גם עבור בוגרי השמה ממגזרים אחרים; להרחיב את הפתרונות בתחומי ההכשרה, התעסוקה והלימודים; לשפר את הממשק עם הצבא, השירות הלאומי, מסגרות ההשמה והשירותים בקהילה.

(שיבוץ ילדים מחוץ לבית; נוער במצוקה; פנימיות; שיקום; כישורי חיים; תכניות התערבות)

223 ריבקין, דורי; שמעיה-ידגר, סמדר:
הערכת תכנית "משפחות"
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דוח מחקר מס' 10-555, ירושלים 2010, 57 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בסיוע עמותת "אשלים". הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המכון: http://brookdaleheb.jdc.org.il.

תכנית "משפחות" נועדה למשפחות עם ילדים עד גיל ארבע שיש להן קשיים בהוֹרוּת. מטרת התכנית היתה עידוד יחסי גומלין חיוביים בין הורים לילדיהם, מתן תמיכה והדרכה בתחום ההורות ויצירת מסגרת חברתית תומכת למשפחות. התכנית הופעלה ב-2002-2000 על-ידי החברה למתנ"סים, בשיתוף עם השירות לילד ולנוער שבמשרד הרווחה, רשויות מקומיות, אגף שח"ר שבמשרד החינוך ועמותת "אשלים". במסגרת התכנית, נפגשו המשפחות במתנ"ס פעמיים בשבוע לפעילויות שונות, וכן התקיימו שיחות פרטניות עם ההורים. בפרסום זה מוצגים ממצאי מחקר הערכה על אודות התכנית. המחקר התבסס על שאלונים, טופסי תיעוד של מפגשי צוות התכנית עם המשפחות, קבוצות מיקוד עם הורים, ראיונות מעקב עם אמהות, ראיונות עם רכזות ועובדות סוציאליות ועוד. בין הממצאים: הציון הממוצע ביחס הרגשי של האמהות לילדים עלה מ-2.32 בתחילת התכנית ל-2.68 (מתוך 4) בסיומה; ביתר תחומי התפקוד האמהי (טיפול פיזי בילד, הקפדה על סדר יום, קיום פעילות משותפת עם הילד ועוד) לא חל שינוי מובהק; כ-25% מההורים שהשתתפו בתכנית קיבלו סיוע נוסף במסגרת שירותי הרווחה; התכנית הסתיימה במועד מוקדם מהמתוכנן משום שחלק מהגופים השותפים לפעילותה הפסיקו את המימון, ורובם המכריע של ההורים הביעו אכזבה מכך; כשנה לאחר סיום התכנית דיווחו האמהות שהן המשיכו ליישם תכנים והרגלים שרכשו בתכנית.

(ילדים בגיל הרך; הורות; יחסי הורים - ילדים; אקלים משפחתי; רווחה רגשית; תכניות התערבות; מחקר הערכה)

224 בן-רבי, דליה; עמיאל, שרון; ניג'ם, פידא; דולב, טלל:
ילדים באוכלוסייה הבדווית בנגב: מאפיינים, צרכים ודפוסי שימוש בשירותים
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 09-532, ירושלים 2009, 105 עמ' (עברית, סיכומים באנגלית ובערבית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

מטרותיו של מחקר זה היו: בחינת צורכיהם של ילדים ובני נוער בדואים בתחומי הבריאות, החינוך, החברה והרווחה ובחינת השירותים העומדים לרשותם בתחומים אלה; בדיקת תפיסות האוכלוסייה לגבי צורכי הילדים ובני הנוער, דרכי ההתמודדות והמענים הרצויים; בדיקת מכשולים המונעים שימוש בשירותים הקיימים, קשיים בפיתוח שירותים וגורמים לעיכוב בפיתוח שירותים. המחקר התבסס על ראיונות עם מדגם של 1,020 אמהות בדואיות, מדגמים של ילדים עם צרכים מיוחדים וללא צרכים מיוחדים, מדגם של מתבגרים בני 17-14 ועל ראיונות עם נותני שירותים ואנשי מקצוע. הסקר כלל תושבי יישובים לא-מוכרים, שבהם מתגוררת כמחצית מאוכלוסיית הבדואים בנגב. בין הממצאים: במשפחה בדואית יש 6.8 ילדים בממוצע; כ-38% מהילדים חיים במשפחות פוליגמיות; כמחצית מהאבות וכ-93% מהאמהות של הילדים הבדואים אינם עובדים בשכר; שיעור השימוש בשירותי בריאות הוא גבוה, אך 75% מהאמהות סברו ששירותים אלה יקרים; כשליש מהאמהות דיווחו על רצון לקבל סיוע מהשירותים החברתיים, בעיקר סיוע כלכלי; שיעור בני הנוער ביישובים המוכרים המכירים את השירותים החברתיים הוא 41%-19% (לפי סוג השירות), אך שיעור השימוש בשירותים אלה הוא נמוך מאוד (6%-1%); כ-27% מבני 17-15 ביישובים המוכרים אינם לומדים; כחמישית מבני הנוער ביישובים המוכרים השתתפו בחוגים לעומת כ-11% מבני 11-6 וכ-2% מבני 5-3; כמעט כל האמהות דיווחו שהן זקוקות למידע בנושאים הקשורים ללימודים, לפנאי ולעניינים אישיים ומשפחתיים.

(בדואים; נגב; ילדים; מתבגרים; שירותים חברתיים; שירותי בריאות; שירותי חינוך; למידה; בתי-ספר; גני ילדים; פעילויות פנאי; חוגים; תמיכה חברתית; ייעוץ)

225 ברודסקי, ג'ני; שרון, אסף; קינג, ירון ואחרים:
ניצולי שואה בישראל: אומדני אוכלוסייה, מאפיינים דמוגרפיים, בריאותיים וחברתיים, וצרכים
מאיירס – ג'וינט – מכון ברוקדייל, דו"ח מחקר מס' 09-545, ירושלים 2009, 67 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המכון: www.jdc.org.il/brookdale.

מטרותיה של עבודה זו היו להציג אומדנים ותחזיות מעודכנים על אודות אוכלוסיית ניצולי השואה החיים בישראל (כולל המתגוררים במוסדות) וצורכיהם, תוך זיהוי קבוצות בסיכון בקרב הניצולים. העבודה התבססה על מספר מקורות: נתוני סקרים (סקר הבריאות הלאומי 2003/4, סקר צרכים של הקרן לרווחה לנפגעי השואה, סקר בקרב ניצולי שואה הזכאים לגמלת סיעוד ועוד); נתוני המפקד הארצי של דיירי מוסדות לטיפול ממושך לשנת 2000; ראיונות עם אנשי מקצוע במוסדות לטיפול ממושך; קבוצת דיון עם אנשי מקצוע המטפלים בזקנים בכלל,ובניצולי שואה בפרט. בין הממצאים: בסוף 2008 חיו בישראל כ-233,700 ניצולים, כ-45% מהם מעל גיל 80; עד 2015 מספר הניצולים צפוי לרדת בכ-38%, אך היקף הזכאים לגמלת חוק סיעוד צפוי לרדת בכ-17% בלבד; מספר הניצולים שהיו זכאים לקבל שירותים לפי חוק סיעוד עמד על כ-52,000 ב-2008; ניצולים שעלו ממדינות ברית-המועצות לשעבר בגל העלייה של שנות ה-90' סובלים יותר מבעיות בריאות ותפקוד לעומת ניצולים שעלו לפני 1990; בהשוואה לכלל הניצולים, הקשישים המקבלים סיוע מהקרן לרווחה לנפגעי השואה הם חולים יותר ומוגבלים יותר בטיפול אישי ובתפקוד יומיומי; כ-40% מהניצולים דיווחו על תחושת בדידות לעתים קרובות.

(ניצולי שואה; קשישים; נתונים דמוגרפיים; בריאות גופנית; מוגבלויות; הפרעות נפשיות; צרכים; סיעוד; שירותי רווחה; שירותים קהילתיים; תמיכה חברתית; גמלאות)

226 בן משה, אליהו; רופמן, ליאורה; הבר, ישראל (עורכים):
אנשים עם מוגבלות בישראל, 2009: מוגבלות והשתלבות בחיי החברה בישראל - מבט השוואתי, רב-שנתי
נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים, ירושלים 2009, 96 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.justice.gov.il (ראו: יחידות ◄ נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות).

דו"ח זה מבוסס ברובו על נתוני הסקרים החברתיים של הלמ"ס לשנים 2007-2002, שנאספו מאנשים החיים בקהילה. הדו"ח מורכב מארבעה פרקים, כדלקמן: רקע ומקורות לנתונים; אנשים עם מוגבלות בישראל – תמונת מצב; שינויים במצב של אנשים עם מוגבלות בין 2002 ל-2007; ממצאים מרכזיים ומסקנות. בנספח מוצגות מגבלות הנתונים. בין הממצאים: ב-2007 חיו בישראל כ-1,550,000 אנשים עם מוגבלות, מתוכם כ-721,000 עם מוגבלות חמורה וכ-834,000 עם מוגבלות מתונה; שיעור המוגבלות בקרב ערבים (17.2%) הוא כפול מהשיעור בקרב יהודים (8.7%); שיעורי המוגבלות בקרב יוצאי אסיה (12.6%) ואפריקה (13.1%) הם גבוהים יותר מאלו שבקרב יוצאי אירופה ואמריקה (7%), גם בקרב הדור השני של בני העולים; ל-31% מהאנשים עם מוגבלות שהם בגיל העבודה יש השכלה יסודית בלבד, לעומת 13% ביתר באוכלוסייה; 31% מהאנשים עם מוגבלות דיווחו על תחושת בדידות יומיומית, לעומת 4% ביתר האוכלוסייה; 35% מהאנשים עם מוגבלות דיווחו כי הם משתמשים במחשב, לעומת 72% ביתר האוכלוסייה; 60% מהאנשים עם מוגבלות דיווחו כי הם מתקשים לכסות הוצאות שוטפות; שיעור האבטלה בקרב אנשים עם מוגבלות חמורה הוא גבוה פי 2.5 מאשר השיעור בקרב אנשים ללא בעיה בריאותית כרונית; 18% מהאנשים עם מוגבלות חמורה דיווחו כי אין להם על מי לסמוך בעת מצוקה (כ-75,000 איש); לא נמצאו פערים משמעותיים בין אנשים עם מוגבלות לבין יתר האוכלוסייה בין 2002 ל-2007, אך בשנה האחרונה מסתמן צמצום פערים קטן; שיעורי המוגבלות בישראל דומים לאלה שבארצות מפותחות אחרות, אך שיעור הסובלים ממוגבלות חמורה גבוה יחסית.

(מוגבלויות; נכות; מחלות כרוניות; מיצב חברתי-כלכלי; תעסוקה; הכנסה; ביטחון סוציאלי; דיור; קצבאות; רמת השכלה; שימוש במחשב; בדידות)

227 אלפסי, מיכל; גרינשטיין, מרים:
מיפוי פעילותן של עמותות המעניקות סיוע לאנשים עם מוגבלות
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2009, 27 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

בעבודה זו מופו העמותות העוסקות בסיוע לאנשים עם מוגבלות, תוך התמקדות בעמותות הפעילות בתחום התעסוקה. מיפוי זה נועד לסייע לאנשים עם מוגבלות באיתור העמותות, לסייע בקביעת מדיניות ממשלתית ועוד. נתוני העבודה מבוססים על סקר של המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, שבמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. רשימת העמותות הושגה משילוב וטיוב של נתוני רשם העמותות, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. מתוך 746 עמותות, בוצעו ראיונות טלפוניים עם נציגי 259 עמותות. בין הממצאים: קרוב למחצית מנציגי העמותות דיווחו שהעמותה שלהם עוסקת בקידום תעסוקה לאנשים עם מוגבלות; כ-34% מהעמותות מספקות סיוע לאנשים עם כל סוגי המוגבלות; מתוך היתר, כ-44% מספקות סיוע לבעלי מוגבלות פיסית, כ-44% לבעלי מוגבלות נפשית, כ-38% לבעלי מוגבלות חושית וכ-37% לבעלי מוגבלות בריאותית; בכ-25% מהעמותות תחום הפעילות העיקרי הוא תעסוקה, ובכ-24% מהעמותות תחום פעילות זה הוא משני; בכ-50% מהעמותות תחום הפעילות העיקרי הוא חברה ופנאי; כ-44% מהעמותות מעניקות סיוע ושירות לאנשים עם מוגבלות בכל גיל; העמותות מעסיקות 88 עובדים בממוצע כל אחת, ומפעילות 251 מתנדבים בממוצע; מבין המועסקים בשכר, כ-50 עובדים בכל עמותה הם אנשים עם מוגבלות; התקציב הממוצע של עמותה ב-2007 היה כ-4.5 מיליוני ₪; מתוך תקציב העמותה, כ-1.7 מיליוני ₪ בממוצע הוקצו לתחום התעסוקה.

(עמותות; מוגבלויות; תעסוקה; הכשרה מקצועית; הספקת שירותים)

228 בר-צורי, רוני:
בעלי היתר להעסקת עובדים זרים בסיעוד: מבט על
מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ירושלים 2010, 80 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.moital.gov.il.

הגידול המהיר במתן היתרים להעסקת עובדים זרים בסיעוד הביא להקמת ועדה בין-משרדית לבחינה מחודשת של אמות-המידה להעסקת עובדים אלה. בפרסום זה מוצגים ממצאי סקר, שנערך לבקשת הוועדה, שנעשה בקרב בעלי היתר להעסקת עובד זר בסיעוד. בסקר נבדקו מאפייניהם של המטפלים והמטופלים, הפעולות הנעשות במסגרת הטיפול, הוצאות הטיפול ועמדות בנוגע לטיפול, כולל בחינת חלופות אפשריות להתמודדות עם הצורך בטיפול סיעודי בעיני המטופל ובני משפחתו. הסקר נעשה בפברואר-אפריל 2009, והשתתפו בו 1,131 איש – מטופלים או בני משפחתם. בין הממצאים: 87.9% מהמשיבים קיבלו את ההיתר להעסקת עובד זר בסיעוד בשל בעיות ומגבלות כרוניות, ו-12.1% קיבלו היתר זמני בשל בעיות זמניות (תאונה, ניתוח וכו'); 10.3% מבעלי ההיתר לא העסיקו מטפל בפועל; הגיל הממוצע של בעלי ההיתר היה 81.4 (כ-40% מהם מעל גיל 85); 87.3% מהמשיבים דיווחו כי הם מרוצים במידה רבה או רבה מאוד מהעסקת העובד הזר; 83% מהמטפלים היו נשים, כמחציתן מהפיליפינים; הפעולות העיקריות של המטפל/ת היו הלבשה, האכלה, רחצה, ניקיון, בישול וכביסה (כ-94%), ואילו הפעולות החוץ-ביתית – סידורים, קניות ובילויים – נעשו בעיקר על-ידי בני משפחה (כ-76%); ממוצע השכר החודשי של העובד הזר עמד על 3,480 ₪; ב-74.3% מהמקרים, המוסד לביטוח לאומי או גוף אחר השתתף המימון שכרו של העובד, בגובה של 1,850 ₪ בממוצע; 96.1% מבעלי ההיתר ציינו כי הם מעדיפים עובד זר על פני מעבר למוסד סיעודי.

(קשישים מוגבלים; טיפול בית סיעודי; עובדים זרים)

229 פורת, אירית; יקוביץ, אסתר:
דפוסי היחסים בין מטפלת זרה לזקן מטופל והשפעתם על שביעות רצונו מן היחסים ומן הטיפול
"מגמות", מ"ו: 4 (ינואר 2010), עמ' 597-575 (עברית, סיכום באנגלית).

במחקר זה נבחנו דפוסי היחסים הקיימים בין קשישים מוגבלים לבין המטפלות הסיעודיות הזרות המטפלות בהם, תוך ניסיון לבדוק מהם הגורמים המשפיעים על שביעות הרצון מיחסים אלה. במחקר השתתפו 100 זוגות של קשישים מוגבלים ומטפלות זרות שהתגוררו עמם. הנתונים נאספו באמצעות ראיונות שהתקיימו בבתיהם של הקשישים. בין הממצאים: הקשישים ביטאו בדרך כלל שביעות רצון רבה מהטיפול מהיחס של המטפלות אליהם; הציון הממוצע במדד דפוס היחסים ההתנהגותי היה בינוני, ואילו במדד דפוס היחסים הרגשי ובמדד דפוס היחסים הקוגניטיבי הציונים היו גבוהים; 26% מהמטופלים דיווחו על קשיי תקשורת עם המטפלת; נמצא קשר מובהק סטטיסטית בין משתני שביעות הרצון (שביעות רצון כללית ושביעות רצון מהטיפול ומהיחס) לבין דפוס היחסים הכולל, טיב התקשורת ומידת הדמיון בתכונות האופי של הקשיש והמטפלת; קשר מובהק נמצא גם בין דפוס היחסים הכולל לבין טיב התקשורת והדמיון בתכונות האופי; לא נמצאו קשרים מובהקים בין שביעות רצון ודפוס היחסים הכולל לבין תדירות הפגישות עם בני המשפחה, חברים ושכנים וליכולת לתקשר באותה שפה,; לא נמצאו קשרים מובהקים בין שביעות הרצון ודפוס היחסים הכולל לבין המשתנים גיל, מצב כלכלי, מצב תפקודי, תפיסת מצב הבריאות, צורת המגורים ומשך הטיפול; מפגשים בתדירות גבוהה עם בני המשפחה תרמו רבות לשביעות הרצון הכללית.

(קשישים מוגבלים; טיפול בית סיעודי; שביעות רצון; תמיכה משפחתית)

230 בן נתן, מירב; לבנשטיין, אריאלה; איזיקוביץ, צבי:
גורמים פסיכו-חברתיים להתעמרות בקשישים במוסדות לטיפול ממושך בישראל
"גרונטולוגיה", ל"ו: 3-2 (2009), עמ' 107-81.

מטרתו של מחקר זה היתה לבדוק מהם המשתנים המרכזיים המשפיעים על הפגנת התנהגות מתעמרת כלפי קשישים באשפוז מוסדי ממושך ולבחון האם אפשר לנבא התנהגות מתעמרת מצד איש צוות. במסגרת המחקר, הופצו שאלונים מובנים ל-510 אנשי צוות ול-24 מנהלים העובדים ב-24 מוסדות לטיפול ממושך בקשישים. כמו כן, נאספו מכל מוסד נתונים על מאפייניו. בין הממצאים: יותר ממחצית אנשי הצוות דיווחו על פגיעה בקשישים תוך הפעלת אחד או יותר מסוגי ההתעמרות במהלך השנה האחרונה; דווח על 513 מקרי התעמרות, שמתוכם כשני שלישים היו הזנחה; כ-70% מהנשאלים דיווחו כי היו נוכחים באירוע/ים שבהם פגע איש צוות אחר בקשיש, בעיקר פגיעה של התעללות או הזנחה; מאפייני המטפל, בעיקר רמת שחיקתו בעבודה ורמת תשישותו הרגשית, ומאפייני המטופל, בעיקר מצבו הקוגניטיבי (דמנציה), נמצאו כגורמים המשפיעים ביותר על הסיכוי לפגיעה בקשיש (אלימות גופנית או התעללות נפשית); מאפיינים של המוסד, בעיקר מדד תחלופת הצוות, נמצאו אף הם כגורמים המשפיעים על האפשרות לפגיעה גופנית או נפשית.

(התעללות בקשישים; תשושי נפש; דמנציה; טיפול ממושך; סיעוד; מוסדות לקשישים)

231 שנאן-אלטמן, שירי; כהן, מירי:
עמדות מטפלים במסגרות לטיפול ממושך כלפי התעללות בזקנים
"גרונטולוגיה", ל"ו: 3-2 (2009), עמ' 169-147.

מטרתו של מחקר זה היתה לבדוק את עמדותיהם של מטפלים במסגרות לטיפול ממושך כלפי התעללות בזקנים, תוך בחינת הקשרים שבין עמדות אלו לבין משתנים דמוגרפיים, משתני תפקיד, עמדות כלפי קשישים, שחיקה מקצועית ותפיסת שליטה. במחקר השתתפו 208 מטפלים העובדים ב-18 מוסדות סיעודיים. במסגרת המחקר, הועברו למשתתפים שאלונים לבדיקת משתני תפקיד, עמדות כלפי קשישים, שחיקה מקצועית, תפיסת שליטה ומשתנים דמוגרפיים ושאלון תסריטי מקרה, לבדיקת עמדות כלפי התעללות בזקנים. בין הממצאים: ככל שמטפלים במסגרות לטיפול ממושך חוו יותר עמימות בתפקיד, עומס בעבודה ושחיקה מקצועית, כך הם הביעו עמדות הנותנות יותר לגיטימציה להתעללות בזקנים; מטפלים יוצאי ברית-המועצות לשעבר, בעלי מספר צאצאים גבוה ובעלי הכנסה נמוכה בהרבה מהממוצע הביעו לגיטימציה גבוהה יותר להתעללות בזקנים לעומת אחרים. בסוף המאמר נדונים הממצאים, ומובאות המלצות בנוגע להכשרה והדרכת מטפלים העובדים במסגרות לטיפול ממושך.

(התעללות בקשישים; עמדות; סיעוד; טיפול ממושך; שחיקה בעבודה)

232 קרומר-נבו, מיכל; לביא-אג'אי, מיה:
"לעשות משהו בקשר לזה": מחקר ומדיניות
"ביטחון סוציאלי", מס' 81 (דצמבר 2009), עמ' 106-75 (עברית, סיכום באנגלית). המאמר מופיע באתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי: www.btl.gov.il

בידע המתפתח בתחום של פרקטיקת מדיניות אין התייחסות מספקת עד עתה למעורבות המחקר ולמעורבותם של חוקרים בעבודה סוציאלית בסוגיות של מדיניות. במאמר זה נדונות דרכים שונות שבהן מחקר בעבודה סוציאלית יכול להשפיע על מדיניות חברתית, ומוצגת הגישה של "מחקר פעולה משתף" (participatory action research) כגישה שיש בה פוטנציאל ייחודי בהקשר זה (במחקר מסוג זה לוקחים הנבדקים חלק פעיל בכל שלבי המחקר, כולל בקביעת נושא המחקר ומטרותיו). מחקרי פעולה משתפים נעשו שכיחים בשנים האחרונות בארצות שונות, אך גישה זאת היא חדשה בישראל. במאמר מוצגים ההיבטים המתודולוגיים של מחקר פעולה משתף, תוך בחינת האפשרות של מחקר מסוג זה להשפיע על עיצוב המדיניות. כדוגמה, מתואר במאמר מחקר פעולה משתף ראשון שנעשה בישראל בנושא העוני: "בני אדם בעוני משתתפים בשיח על אודות העוני". בסוף המאמר נדונים היתרונות והחסרונות של מחקר פעולה משתף כאמצעי להשפעה על המדיניות החברתית והאם אמצעי זה מתאים לעובדים סוציאליים.

(עובדים סוציאליים; שיטות מחקר; מדיניות חברתית; שינוי חברתי; עוני)

233 Baron-Epel, Orna; Kaplan, Giora:
Can Subjective and Objective Socioeconomic Status Explain Minority Health Disparities in Israel?
Social Science & Medicine", 69: 10 (November 2009), pp. 1460-1467"

בין שלוש קבוצות האוכלוסייה העיקריות בישראל – יהודים וותיקים, עולים מברית-המועצות לשעבר (מ-1990 ואילך) וערבים – קיימים הבדלים במצב הבריאותי. במחקר זה נבדקו הקשרים שבין המצב הבריאותי לבין מאפיינים חברתיים-כלכליים בשלוש הקבוצות, כדי לבחון האם מאפיינים אלה (אובייקטיביים וסובייקטיביים) יכולים להסביר את ההבדלים במצב הבריאותי. במסגרת המחקר, נערך סקר בקרב מדגם אקראי של 1,004 בני 65-35. בסקר זה נשאלו המשיבים על איכות חייהם מבחינת בריאות גופנית ובריאות נפשית. בין הממצאים: בריאותם הפיסית של ערבים ושל נשים עולות חדשות היתה טובה פחות מזו של יהודים וותיקים; בריאותם הנפשית של ערבים ושל עולים חדשים בשני המינים היתה טובה פחות מזו של יהודים וותיקים; ניתוח רב-משתני, שכלל התאמות לגיל ולמאפיינים חברתיים-כלכליים אובייקטיבים וסובייקטיבים, הסביר את ההבדלים במצב הבריאות הפיסית בין גברים ערבים לגברים יהודים וותיקים אך לא את ההבדלים במצב הבריאות הפיסית בין הנשים משלוש הקבוצות; מאפיינים חברתיים-כלכליים סובייקטיביים הסבירו הבדלים במצב הבריאות הנפשית בין עולים חדשים ליהודים וותיקים, בשני המינים, בעוד שרק מאפיינים אובייקטיביים הסבירו את ההבדלים בין ערביות ליהודיות; גברים מועסקים דיווחו על בריאות פיסית ונפשית טובה יותר בהשוואה ללא-מועסקים.

(בריאות גופנית; בריאות הנפש; איכות חיים; מיצב חברתי-כלכלי; ערביי ישראל; עולים; ברית-המועצות [ארץ מוצא]; ילידי הארץ)

י"ד. תחבורה

פרסומים

234 ספירות תנועה בדרכים לא-עירוניות, 2009-2004
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 1407 בסדרת הפרסומים המיוחדים של הלשכה, ירושלים 2010, 372 עמ'. הסקר הוזמן ומומן על-ידי החברה הלאומית לדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל נתונים על נפח התנועה בדרכים הלא-עירוניות בישראל בשנים 2009-2004. נתונים אלה מיועדים לשמש כלי-עזר בעבודתם של מתכננים ומהנדסי תחבורה, אנשי משטרת התנועה וחוקרים בתחום התחבורה ותאונות הדרכים. הפרסום מורכב משני לוחות מרכזיים ומנספחים: לוח 1 כולל נתונים על התנועה לפי דרך, קטע, היום בשבוע ונפח התנועה המרבי לשעה; לוח 2 כולל נתונים על נפח התנועה לפי דרך, קטע והשעה ביממה (ממוצע לשעה לכל ימי השבוע). בנספחים מוצג מידע כדלקמן: אירועים שהשפיעו על התנועה בדרכים (אירועים כלליים, מחירי הדלק ושינויים במחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית) ונתונים על ספירות תנועה מיוחדות שנעשו סביב הכינרת ובדרכים לאילת בחג הפסח ובחג הסוכות ב-2009-2004.

(תחבורה; כלי-רכב; כבישים; תחבורה ציבורית; נסועה; דלק)

235 כלי רכב מנועיים: 2008
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מס' 1381 בסדרת הפרסומים המיוחדים של הלשכה, ירושלים 2009 (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מובאים נתונים על מצבת כלי-הרכב המנועיים בסוף 2008 (בסה"כ כ-2,391,000 כלי-רכב - גידול של כ-4.7% בהשוואה לסוף 2007) ועל התוספות והגריעות שאירעו בצי הרכב ב-2008. המשתנים המופיעים בלוחות כוללים את סוג הרכב, התוצר, נפח המנוע, שנת הייצור וארץ הייצור. לגבי משאיות, מוצגים הנתונים גם לפי סוג הדלק, המטען המורשה והמשקל הכולל. הפרסום כולל גם נתונים על רמת המינוע (מספר כלי-רכב ל-1,000 תושבים) בהשוואה לשנים קודמות ובהשוואה לארצות נבחרות. כמו כן, מדווח על מספר כלי-הרכב לפי סוג בחלוקות לפי ערים, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות ובחלוקות גאוגרפיות שונות. נוסף על אלה, כולל הפרסום נתונים על כלי-רכב גרורים ונתמכים שאינם כלי-רכב מנועיים, נתונים על תאריך הרישום הראשון של כלי-הרכב ונתונים על כלי-רכב שהיו מעורבים בתאונות דרכים עם נפגעים, לפי סוג התאונה, חומרתה וסוג הרכב. יש לציין, כי בפרסום הנוכחי נעשו התאמות של סיווג כלי-הרכב כדי להתאימו לסיווג האירופי בעקבות השינויים שנעשו על-ידי משרד התחבורה, וכן נוספו לוחות על רכב נוסעים ורכב להסעת תשעה נוסעים ומעלה לפי סוג, תוצר, שנת ייצור ומספר מקומות הישיבה ברכב. בסוף הפרסום מובאים נתונים על פליטות של מזהמי אוויר משריפת דלק ועל ריכוזים של מזהמי אוויר כפי שנמדדו בתחנות תחבורתיות.

(כלי-רכב; משאיות; מוניות; אוטובוסים; אופנועים; תאונות דרכים; יישובים; זיהום אוויר)

236 מורשים לנהוג, 2008
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1382, ירושלים 2009, 41 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

הנתונים המובאים בפרסום זה מבוססים על נתוני קובץ הנהגים של רשות הרישוי שבמשרד התחבורה, והם מעודכנים לסוף 2008. הפרסום כולל נתונים על מספר הנהגים בישראל, לפי מין, קבוצות גיל, סוגי כלי הרכב שבהם הם מורשים לנהוג, שנת הוצאת הרשיון והגבלות נהיגה, כגון חובת הרכבת משקפיים או עדשות מגע, סידורים מיוחדים לנכים, "נהג חדש" וכו'. כמו כן, מוצגים פילוחים של המורשים לנהוג לפי יישוב, מחוז, נפה ואזור טבעי של מקום מגוריהם. בפרסום הנוכחי נעשו התאמות של סיווג דרגות הנהיגה כדי להתאימו לסיווג האירופי, בעקבות השינויים שנעשו על-ידי משרד התחבורה. בין הממצאים: מספר הנהגים המורשים לנהוג ברכב מנועי הגיע בסוף 2008 לכ-3,364,000 איש (גידול של כ-2.5% לעומת 2007); כ-84% מהמורשים לנהוג היו בעלי ותק בנהיגה של יותר מחמש שנים; שיעור הנשים בקרב כלל הנהגים המשיך לעלות, וחלקן הגיע לכ-41% ב-2008; כ-71,000 נהגים ב-2008 היו בני 18 ומטה (כ-2.1% מהנהגים), וכ-244,000 נהגים היו בני 65 ומעלה (כ-7.3% מהנהגים), כשמתוכם כ-69,000 היו בני 75 ומעלה; מספר הנהגים הממוצע לרכב מנועי היה 1.4, כמו ב-2007; מספר הנהגים ל-1,000 תושבים הגיע ל-456, לעומת 453 ב-2007; לכ-39% מהנהגים היתה הגבלת נהיגה כלשהי, כשההגבלה השכיחה ביותר היתה חובה להרכיב משקפיים או עדשות מגע (כ-28% מהמורשים לנהוג).

(נהגים; נהיגה; כלי-רכב)

237 שנתון סטטיסטי: ספנות ונמלים, 2009
רשות הספנות והנמלים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, חיפה 2010, 126 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של המשרד: www.mot.gov.il (ראו: מנהלים ◄ ספנות ונמלים ◄ פרסומי הרשות).

שנתון זה מבוסס על מאגר הנתונים הסטטיסטיים של רשות הספנות והנמלים. נושאי השנתון הם: 1) פעילות נמלי הים - תנועת מטענים ונוסעים בנמלים, תנועת מכולות, כוח-אדם בנמלים ועוד; 2) מבנה הספנות הישראלית ופעילותה – צי הסוחר, חברות הספנות הישראליות, ביקורות על אניות זרות הפוקדות את נמלי ישראל (P.S.C), תס"ק-ים (תהליכי סחר בקהיליית הים) ועוד; 3) לוחות סיכום של תנועות מטענים ומדדי רמת שירות בנמלי המסחר; 4) מבנה רשות הספנות והנמלים. בין הממצאים: כ-99% מכמות המטענים לישראל וממנה עברו דרך נמלי הים; הסחר הימי הישראלי הסתכם ב-2009 בכ-34 מיליוני טון – ירידה של כ-16% לעומת 2008 (ירידה של כ-12% בנמל חיפה, ירידה של כ-15% בנמל אשדוד וירידה של כ-79% בנמל אילת); כמות המטענים שנפרקה בנמלי המסחר ב-2009 הסתכמה בכ-20.3 מיליוני טון מטען – ירידה של כ-10% לעומת 2008; כמות המטענים שנטענה בנמלי המסחר ב-2009 הסתכמה בכ-13.6 מיליוני טון מטען – ירידה של כ-24% בהשוואה ל-2008; צי האניות שבבעלות ובשליטה ישראלית כלל 49 אניות (39 מהן בפיקוח של רשות הספנות והנמלים), ש-36 מהן הן אניות מכולה; המעמס הכולל של אניות אלו היה 2,672,727 טונות; גילן הממוצע של האניות היה 12.1 שנים; במהלך 2009 נמכרו/נגרטו 6 אניות.

(תחבורה ימית; נמלים; ימאים; מסחר בין-לאומי; שנתונים [פרסומים])

238 מגזר ההובלה האווירית של נוסעים לישראל וממנה: דו"ח שנתי, 2009
רשות התעופה האזרחית, משרד התחבורה, תל-אביב 2010, 8 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: http://caa.gov.il.

בדו"ח זה נסקרת תנועת הנוסעים בטיסות בין-לאומיות אל ישראל וממנה ב-2009. בין הממצאים: 99% מתנועת הנוסעים הבין-לאומית אל ישראל וממנה נעשתה דרך נמל התעופה בן-גוריון (נתב"ג) ו-1% דרך נמלי התעופה אילת ועובדה; תנועת הנוסעים הבין-לאומית בנתב"ג הסתכמה ב-2009 בכ-10.5 מיליוני נוסעים – ירידה של כ-5% לעומת 2008; כ-60% מהנוסעים היו תושבי ישראל; כ-72,7000 טיסות נוסעים הופעלו בנתב"ג ב-2009, לעומת כ-71,000 ב-2008; בין 2004 ל-2008 עלה חלקן של חברות התעופה הזרות (סדירות ושכר) בהטסת נוסעים בנתב"ג מ-40.4% ל-57.8%, אך ב-2009 ירד חלקן ל-56.2%; חברת אל-על הפעילה ב-2009 217 טיסות שבועיות בממוצע לכל כיוון (206 ב-2008) והטיסה כ-3.6 מיליוני נוסעים; חלק השוק של אל-על עלה ל-34.1% מסך תנועת הנוסעים, לעומת 32.4% ב-2008; ירידה בשיעור של 1% נרשמה ב-2009 בתנועת הנוסעים המצרפית בין נתב"ג למדינות האיחוד האירופי בהשוואה ל-2008, ואילו בטיסות לטורקיה חלה ירידה חדה של 33% (לאחר עלייה של 18% ב-2008 בהשוואה ל-2007); בטיסות לרוסיה נרשמה עלייה של כ-4%, לאחר עלייה של כ-29% ב-2008; בתנועת הנוסעים למזרח הרחוק חלה עלייה של כ-7%, לאחר ירידה של כ-7% ב-2008; חברות השכר הזרות הטיסו כ-960,000 נוסעים ב-2009 – ירידה של כ-40% לעומת 2008; החברות הישראליות ישראייר, סנדור וארקיע, המפעילות טיסות שכר וטיסות סדירות בין-לאומיות, הטיסו יחד כמיליון נוסעים.

(תעופה; חברות תעופה; תחבורה אווירית)

239 מגזר ההובלה האווירית של מטען לישראל וממנה: דו"ח שנתי, 2009
רשות התעופה האזרחית, משרד התחבורה, תל-אביב 2010, 5 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: http://caa.gov.il.

בדו"ח זה נסקרת תנועת המטענים הבין-לאומית אל ישראל וממנה דרך נמל התעופה בן-גוריון (נתב"ג) ב-2009. בין הממצאים: סך המשקל של מטענים אלה הסתכם בכ-265,000טון – ירידה של כ-18% לעומת 2008; חלקן של חברות התעופה הישראליות בהובלת המטענים ירד ל-53% (אל-על – 32.9% ו-ק.א.ל – 20.1%), לעומת 56.3% ב-2008 ו-62.2% ב-2007; ירידה חדה של כ-30% נרשמה בהיצע הקיבולת למטען במטוסי מטען ייעודיים, לצד עלייה של כ-5% בקיבולת המטען במטוסי נוסעים; אחוז המטענים שהוטסו במטוסי מטען ייעודיים ירד לכ-52%, לעומת כ-62% ב-2008 וכ-66% ב-2007; רמת התחרות בין מובילי המטענים המשיכה לעלות ב-2009, וזאת, בין היתר, בשל גידול במספר החברות הזרות המפעילות מטוסי מטען לישראל וממנה, גידול בקיבולת המטענים המצרפית של החברות הזרות המפעילות טיסות נוסעים סדירות ומעבר לשימוש במטוסים שיש להם קיבולת מטען גדולה יותר.

(תעופה; חברות תעופה; תחבורה אווירית)

240 מעורבות נהגים צעירים בתאונות דרכים
"נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" (בהוצאת יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), מס' 4 (2009), 4 עמ'.

בסדרת העלונים "נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" כל עלון ממוקד בנושא אחר וכולל פירוט של נתונים ומידע עדכניים בנושא שנבחר. סדרה זו נועדה לסייע בגיבוש פעילויות של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים וגופים נוספים לשם הפחתת ההיפגעות בתאונות דרכים. העלון הנוכחי עוסק בנושא מעורבותם של נהגים צעירים בתאונות דרכים בישראל. בין הממצאים: ב-2008 היו בישראל 3.364 מיליוני נהגים, ומתוכם 518,300 נהגים היו צעירים - עד גיל 24; בשנים 2008-2004 היו נהגים צעירים (כ-15% מכלל הנהגים) מעורבים בתאונות שבהן נהרגו כשליש מסך ההרוגים בתאונות דרכים; ב-2008, נהגים עד גיל 24 היו מעורבים בתאונות חמורות (קטלניות וקשות) בשיעור הגבוה פי 1.6 מכלל הנהגים ויותר מפי שניים מנהגים בני 45 ומעלה; נהגים עם ותק נהיגה של יותר משנה ופחות משנתיים היו מעורבים בתאונות חמורות בשיעור הגבוה ב-75% מאשר נהגים עם ותק של 10+ שנות נהיגה; שיעור מעורבותם של נהגים צעירים בתאונות עצמיות (החלקה, התהפכות, התנגשות בעצם וכו') נמצא גבוה פי 5 מזה של נהגים מבוגרים יותר; מהירות מופרזת היתה הסיבה לתאונה בכ-33% מהתאונות הקטלניות שבהם היו מעורבים נהגים צעירים; ב-2008, צעירים מהמגזר הערבי היו מעורבים בתאונות חמורות בשיעור הגבוה פי 2.5 מאשר צעירים מהמגזר היהודי (פי 16 בקרב נהגי משאיות).

(תאונות דרכים; נהגים; צעירים; עברות תנועה)

241 מעורבות אופנועים בתאונות דרכים
"נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" (בהוצאת יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), מס' 5 (2010), 5 עמ'.

בסדרת העלונים "נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" כל עלון ממוקד בנושא אחר וכולל פירוט של נתונים ומידע עדכניים בנושא שנבחר. העלון הנוכחי עוסק בנושא מעורבותם של אופנועים בתאונות דרכים בישראל. בין הממצאים: ב-2008 נהרגו בתאונות דרכים בישראל 47 רוכבי אופנוע - כ-10% מההרוגים בתאונות דרכים באותה שנה, בעוד ששיעורם של רוכבי האופנוע מכלל המורשים לנהוג עמד על 1.4% בלבד; הסיכוי של אופנוע להיות מעורב בתאונת דרכים קטלנית ביחס למספר כלי-הרכב הוא גבוה פי 2.5 מאשר הסיכוי של רכב פרטי, וביחס לנסועה (קילומטראז') הסיכוי הוא פי 7; מעורבותם של אופנועים "כבדים" (נפח מנוע של 501 סמ"ק ומעלה) בתאונות עצמיות נמצאה גבוהה פי 11 ממעורבותם של אופנועים "קלים" (נפח מנוע של עד 50 סמ"ק); מעורבותם של רוכבי אופנוע עד גיל 24 בתאונות דרכים חמורות (קשות וקטלניות) נמצאה גבוהה מזו של יתר קבוצות הגיל הן במספרים מוחלטים והן בשיעורם היחסי במצבת רוכבי האופנוע; העבירות השכיחות של האופנוענים הן נהיגה במהירות מופרזת וסטייה מנתיב, אך במעורבותם של אופנועים קלים בתאונות נמצא כי ב-49% מהמקרים לא ביצע רוכב האופנוע עבירה.

(תאונות דרכים; נהגים; צעירים; אופנועים; עבירות תנועה)

242 היפגעות רוכבי אופניים בתאונות דרכים
"נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" (בהוצאת יחידת המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים), מס' 6 (2010), 4 עמ'.

בסדרת העלונים "נקודת תצפית בבטיחות בדרכים" כל עלון ממוקד בנושא אחר וכולל פירוט של נתונים ומידע עדכניים בנושא שנבחר. זאת, במטרה לסייע בגיבוש פעילויות של הרשות וגופים נוספים לשם הפחתת ההיפגעות בתאונות דרכים. העלון הנוכחי עוסק בנושא היפגעותם של רוכבי אופניים בתאונות דרכים בישראל. בין הממצאים: מספר ההרוגים הממוצע בקרב רוכבי אופניים בשנים 2009-2005 היה 14; ב-2009 נפגעו 362 רוכבי אופניים בתאונות דרכים – ירידה של 21% לעומת 2008; מבין הנפגעים, 268 נפצעו קל, 79 בינוני ו-15 נהרגו; 90% מרוכבי האופניים נפגעו בתאונות דרכים בכבישים עירוניים, אך 10 מ-15 ההרוגים נפגעו בדרכים בין-עירוניות; רוב הנפגעים (230) נפגעו בתאונות חזית אל צד; קבוצות הגיל הפגיעות ביותר ביחס לשיעורן היחסי באוכלוסייה הן 14-5 ו-19-15; הגורם העיקרי לתאונות הדרכים שבהן נפגעו רוכבי אופניים הוא עבירה של הנהג הפוגע (53%), ורק 18% מהרוכבים נפגעו בשל התנהגותם (אי-ציות לתמרור/רמזור או אי-מתן זכות קדימה); מנתוני רישום הטראומה שנאספו ב-17 בתי-חולים עולה, כי 1,117 רוכבי אופניים התקבלו לאשפוז ב-2008, כ-66% מהם ליותר מ-24 שעות; 64% מנפגעים אלה נפגעו באורח קל והיתר באורח בינוני עד קשה מאוד.

(תאונות דרכים; אופניים; עבירות תנועה; נפגעי תאונות דרכים)

243 Jaffe, Dena H.; Savitsky, Bella; Peleg, Kobi et al:
Alcohol and Driver Fatalities in Israel: An Examination of the Current Problem
"IMAJ" (Israel Medical Association Journal), 11: 12 (December 2009), pp. 725-729. The article appears also on the Journal's Website: www.ima.org.il/imaj.

בעבודה זו נבדקו מספרם ושיעורם של נהגים שנהרגו בתאונות דרכים בישראל עקב נהיגה תחת השפעת אלכוהול. העבודה התבססה על נתוני המכון הלאומי לרפואה משפטית לגבי 443 נהגים שנהרגו ב-2004-2000 (נכללו רק נהגים מעל גיל 17 שנהגו ברכב מנועי עם ארבעה גלגלים). בין הממצאים: בקרב הנהגים שנעשו להם בדיקות טוקסולוגיות (כמחצית מהמדגם), אצל כ-11% נמצא ריכוז אלכוהול בדם הגבוה מהמותר על-פי חוק, ואצל כ-8% נמצאה עדות לחומרים פסיכואקטיביים; 32.3% מההרוגים היו בגילים 30-21, ובקרב 30% מהם נמצאה רמת אלכוהול בדם הגבוהה יותר מהמותר; 42.4% מההרוגים נהרגו בסוף השבוע, ובקרב 41.4% מהם נמצאה רמת אלכוהול בדם הגבוהה יותר מהמותר; בקרב ההרוגים שנמצא כי נהגו תחת השפעת אלכוהול, רמת האלכוהול בדם הממוצעת היתה גבוהה פי שלושה מהמותר, ורמה זו עלתה לאורך השנים.

(נהיגה תחת השפעת אלכוהול; ריכוז אלכוהול בדם; נהגים; נפגעי תאונות דרכים)

244 גיטלמן, ויקטוריה; פיסחוב, פאני; בלשה, דורון ואחרים:
סקר ארצי של מהירויות נסיעה בישראל: סקר מהירויות 2009
מרכז רן נאור לחקר הבטיחות בדרכים, המכון לחקר התחבורה, הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, חיפה 2009, 120 עמ' (עברית, סיכום באנגלית), בשיתוף עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

בסקר זה, שנעשה ביוני 2009 ב-75 קטעי-דרך בשטח בין-עירוני וב-60 קטעי-דרך בשטח עירוני, נמדדו מהירויות הנסיעה בתנאי זרימה חופשית. זאת, כדי לסייע למקבלי ההחלטות בתחום הבטיחות בדרכים. המדידות נעשו על-ידי חברת "טרפישרף" באמצעות מונים מכניים ואקדחי לייזר. בין הממצאים: בדרכים מהירות, 27% מהנהגים נסעו במהירות שהיא מעל המהירות המותרת בשעות היום ו-35% בשעות הלילה; בדרכים דו-מסלוליות ממוחלפות, 30% מהנהגים נסעו במהירות שהיא מעל המהירות המותרת בשעות היום ו-51% בשעות הלילה; בדרכים דו-מסלוליות אחרות, 53% מהנהגים נסעו במהירות שהיא מעל המהירות המותרת ביום ו-56% בלילה; בדרכים חד-מסלוליות, 66.5% מהנהגים נסעו במהירות שהיא מעל המהירות המותרת ביום ובלילה; בדרכים מקומיות, 32% מהנהגים נסעו במהירות שהיא מעל המהירות המותרת בשעות היום ו-35% בשעות הלילה; בדרכים עירוניות עורקיות, 23% מהנהגים נסעו במהירות שהיא מעל המהירות המותרת ביום ו-30% בלילה; ברחובות מאספים עירוניים (דו-מסלוליים), 59% מהנהגים נסעו במהירות שהיא מעל המהירות המותרת ביום ו-69% בלילה; ברחובות מאספים שכונתיים (חד-מסלוליים), 26% מהנהגים נסעו במהירות שהיא מעל המהירות המותרת ביום ו-33% בלילה; בדרכים המקומיות, המהירות הממוצעת בשעות היום היתה 72 קמ"ש, ובדרכים המהירות היא היתה 108 קמ"ש (בנתיב השמאלי – 119 קמ"ש); בקרב האופנועים נמצאו שיעורים גבוהים מאוד של נהיגה במהירות מופרזת, הן בדרכים בין-עירוניות והן בדרכים עירוניות.

(כלי-רכב; מהירות; כבישים; ציות לחוק; בטיחות בדרכים; אופנועים; אוטובוסים; משאיות)

245 גיטלמן, ויקטוריה; פיסחוב, פאני; בלשה דורון ואחרים:
שימוש באמצעי הבטיחות לילדים בכלי-רכב פרטיים: סקר תצפיות ארצי, 2008
מרכז רן נאור לחקר הבטיחות בדרכים, המכון לחקר התחבורה, הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, חיפה 2009, 71 עמ'. הוגש לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

תאונות דרכים הן הגורם העיקרי לתמותת ילדים והגורם השני לאשפוזם. עקב השיעור הגבוה של חוסר ידע וחוסר שימוש או שימוש לא נכון באמצעי ריסון לילדים ברכב, פיתח ארגון "בטרם" – המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים – תכנית התערבות להעלאת הידע, שיעורי השימוש והשימוש הנכון במושבי הבטיחות לילדים. תכנית זו החלה לפעול ב-2001 ולוותה במחקר מעקב, שכלל סקר תצפיות שנעשה מדי שנה על השימוש באמצעי בטיחות לילדים ברכב. הסקר האחרון, שעליו מדווח בפרסום זה, נעשה בדצמבר 2008 (על הסקר הקודם, ראו חוברת 148, פריט 261). הסקר נערך על-ידי קבוצת "גיאוקרטוגרפיה" ב-62 נקודות תצפית, ונדגמו אקראית 2,137 כלי-רכב, שבהם היו 3,477 ילדים עד גיל 15. בין הממצאים: 44% מהתינוקות עד גיל שנה הוסעו במושב הקדמי ברכב, דבר המהווה סיכון לחייו של התינוק במקרה של הפעלת כרית אוויר; בקרב כלל הילדים עד גיל 15, 57.3% היו חגורים כהלכה (31% היו חגורים לא כהלכה ו-11.7% לא היו חגורים כלל); בהשוואה לממצאי הסקרים הקודמים, חל שיפור בשימוש באמצעי הריסון לילדים, אם כי בקרב בני 9-5 חלה הרעה לעומת 2007 (רק 32% מהילדים בקבוצת גיל זו היו חגורים כהלכה ו-13% לא היו חגורים כלל).

(בטיחות בדרכים; ילדים; תאונות דרכים; כלי-רכב; תכניות התערבות)

246 התנהגות הולכי רגל במעברי חצייה בדרכים עירוניות
קבוצת גיאוקרטוגרפיה - אסטרטגיה של מידע, רמת-גן 2009, 26 עמ'. הוגש לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הרשות: www.rsa.gov.il.

מטרתו של מחקר זה היתה אפיון התנהגותם של הולכי רגל בעת חציית דרך עירונית, בסוגי אתרים שונים. ההתנהגויות שנבחנו היו: ציות לאור אדום במעבר מרומזר; עצירה לפני החצייה; המתנה על המדרכה; התבוננות לשני הצדדים לפני החצייה; חצייה בקו ישר; קונפליקט עם כלי-רכב בעת החצייה; הסחות דעת בעת החצייה (דיבור בטלפון נייד או שימוש באוזניות). המחקר נעשה באמצעות תצפיות במעברי חצייה מרומזרים, במעברי חצייה לא-מרומזרים ובקטעי דרך. כל אתר נבדק בשעות הבוקר או הערב במשך כארבע שעות. התצפיות נערכו ב-30 יישובים וכללו 6,613 הולכי רגל. בין הממצאים: כ-16.5% מהולכי הרגל חצו מעבר חצייה כשהרמזור היה אדום (כ-24.5% מבני 18-13 וכ-7% מבני 65+); במעברים לא-מרומזרים או בקטעי הדרך, כ-46% מהולכי הרגל חצו את הכביש בלי לעצור לפני חצייתם; כ-12.5% מהולכי הרגל שהגיעו לרמזור כשהאור היה ירוק המשיכו לצעוד ולא עצרו לפני המעבר; כ-38% מהולכי הרגל לא הביטו לצדדים כשחצו מעבר חצייה מרומזר באור ירוק; כ-10% מהולכי הרגל דיברו בטלפון סלולרי בעת החצייה; כ-9% מהולכי הרגל החלו את החצייה כשהאור ברמזור היה ירוק אך התחלף לאדום לפני שסיימו את החצייה (כ-19% מבני 65+).

(בטיחות בדרכים; הולכי רגל)

247 גוטמן, נורית; גסר-אדלסבורג,ענת; בלוך, לינדה-רנה; אינברט, גלית:
קידום הבטיחות בנהיגה של נהגים צעירים על ידי שימוש בטכנולוגיה המתעדת ונותנת משוב על אירועים בנהיגה: עמדות והמלצות של צעירים והורים
מכון חיים הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה והתכנית לשיווק חברתי-שיתופי, אוניברסיטת תל-אביב, תל-אביב 2009, 15 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של עמותת "אור ירוק": www.oryarok.org.il.

במסגרת תכנית "אור ירוק לחיים" של עמותת "אור ירוק", מותקנת ברכב "קופסה ירוקה", המתעדת ומספקת משוב על אופן הנהיגה של נהגים צעירים, כולל מתן אזהרות על נהיגה מסוכנת. על פרסומים קודמים בנושא זה ראו חוברת 151, פריט 259 וחוברת 140, פריט 733. בפרסום הנוכחי נדונים ממצאי סקרים שנעשו בקרב נהגים צעירים והוריהם, שבהם הם דיווחו על עמדותיהם בנוגע ליתרונות ולחסרונות שבשימוש בקופסה. בהמשך הפרסום מובאים ממצאים מסקר שנעשה בתחילת 2009 בקרב 906 הורים לנהגים צעירים בני 24-17, שחולקו לשלוש קבוצות: בעלי ותק נהיגה של עד שלושה חודשים, בעלי ותק נהיגה של שלושה עד שישה חודשים ונהגים שלמדו יותר מ-20 שיעורי נהיגה. בסקר זה עלו הממצאים הבאים: רוב ההורים הביעו דאגה אך לא חרדה מנהיגת ילדיהם כשהם יוצאים לנהוג באופן עצמאי; ככל שהילדים היו מנוסים ביותר בנהיגה הביעו ההורים פחות דאגה; לדעת רוב ההורים, הם צריכים להטיל הגבלות על ילדיהם בנושא נהיגה, אבל להערכתם רק חלק קטן מההורים מטיל הגבלות (לדוגמה, לא לנהוג בשעה מאוחרת); כ-85% מההורים דיווחו שהם רוצים לדעת איך ילדיהם נוהגים; לדעת כ-85% מהמשיבים, בקרב מחצית או יותר מהאוכלוסייה תהיה מוכנות להתקין את הקופסה ברכבם. פרטים על התכנית מופיעים באתר האינטרנט של עמותת "אור ירוק": www.oryarok.org.il.

(צעירים; נהיגה; בטיחות בדרכים; עמדות; תכניות התערבות)

248 שנער, דוד; רונן, עדי; גרשון, פנינה; אורון-גלעד, טל:
דו"ח סופי בנושא המחקר: שיטות להתמודדות עם עייפות במהלך נהיגה ממושכת
המעבדה לחקר הנהיגה, המחלקה להנדסת תעשייה וניהול, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע 2008, 115 עמ'. הוגש ל"אור ירוק" – העמותה לשינוי תרבות הנהיגה בישראל. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העמותה: www.oryarok.org.il.

בדו"ח זה מוצגים ממצאי מחקר שנועד לבחון את יעילותן של שיטות שונות לעיכוב תסמיני עייפות במהלך נהיגה ממושכת. המחקר נבנה בארבעה שלבים, כשכל שלב מתבסס על השלב המחקרי הקודם לו. המחקר בוצע בתנאי סימולציה במעבדה לחקר הנהיגה שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. באמצעות הסימולטור אפשר היה ליצור סביבת נהיגה מונוטונית, הכוללת מספר גירויים קטן, ובאופן מהיר יחסית ליצור עייפות בקרב הנהגים. המחקר כלל מגוון של שיטות מדידה כדי להעריך את איכות הנהיגה: סטיות מנתיב, זמני תגובה למטלות, מידת הטיות ההגה וכו'. כן נמדדה מידת הדריכות והעומס המנטלי שבו מצוי הנהג לכל אורך הנהיגה. במהלך המחקר הופעלו אמצעים שונים במטרה לשמר רמת ערנות גבוהה אצל הנהג: מתן מטלות קוגניטיביות, מתן משקה אנרגטי ועוד. נמצא, כי הפעלת אמצעים אלו, ובמיוחד השילוב ביניהם, היתה יעילה בהעלאת רמת ערנותם של הנהגים במהלך נהיגה ממושכת בתנאי דרך מונוטוניים לפרק זמן מסוים. עם זאת, מדגישים החוקרים כי הדרך היעילה ביותר למנוע את הסכנות הכרוכות בעייפות במהלך נהיגה היא לא לנהוג כשחשים עייפים, ואם בוחרים להמשיך לנהוג, יש לעצור בצד לתנומה קלה מיד עם תחושת העייפות הראשונית.

(נהיגה; עייפות; בטיחות בדרכים)

249 מוקואס, דן:
הסיכון ברכיבה על אופנוע: ישראל, 2005-1999
"תנועה ותחבורה", מס' 93 (דצמבר 2009), עמ' 20-16.

לשימוש באופנוע בדרכים עירוניות יש מספר יתרונות לעומת רכב פרטי: צריכת דלק נמוכה, זיהום אוויר מועט יחסית, שטח מצומצם לנסיעה ולחנייה וקיצור זמן הנסיעה במצבי עומס. הטענה נגד שימוש באופנוע, המתבססת על הנתונים הסטטיסטיים הקיימים, היא שהנסיעה באופנוע מסוכנת הרבה יותר מנסיעה ברכב עם ארבעה גלגלים. במאמר זה מנותחים ממצאי מעורבותם של אופנועים בתאונות דרכים ב-2005-1999, כפי שהתקבלו ממחקר שנערך עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, תוך בחינת ההבדלים בין סוגי האופנוע השונים (נפח המנוע). בין המסקנות: רוב התאונות שבהן מעורבים אופנועים הן תאונות של אופנועים קלים-בינוניים (נפח מנוע של עד 250 סמ"ק), אך מספר ההרוגים והפצועים קשה בתאונות הוא נמוך יחסית; זאת, לעומת אופנועים כבדים (נפח מנוע של 251 סמ"ק ומעלה) ששיעור מעורבותם בתאונות קטלניות הוא הרבה יותר גבוה מזה של הראשונים (159 הרוגים מ-1999 עד אמצע 2005). לדעת המחבר, מן הראוי להגדיר לשתי קטגוריות האופנועים גישה נפרדת בהיבטים של חינוך, רישוי ואכיפה. כמו כן, לטענת המחבר, על-פי הממצאים אין הצדקה בטיחותית לסיווג רישיון האופנוע בדרגה ב' (כפי שנעשה כיום), המגדיר קטגוריה של 500-51 סמ"ק, מפני שהקו המפריד המשמעותי בין רמות הסיכון הוא 250 סמ"ק.

(אופנועים; תאונות דרכים; בטיחות בדרכים)

250 טופול, נירית; קינן, תמר:
תחבורה בישראל ומשבר האקלים העולמי
"תנועה ותחבורה", מס' 93 (דצמבר 2009), עמ' 11-8.

צריכת הנפט לתחבורה מהווה כמחצית מצריכת הנפט העולמית. הבעייתיות שבשימוש בנפט נובעת, בין היתר, מהשפעתו השלילית על התחממות כדור הארץ. הפחמן הדו-חמצני הוא גז החממה העיקרי הגורם להתחממות זו. הוא נוצר בעיקר כתוצאה משריפת דלקים ממקורות מאובנים – נפט ופחם. במאמר הנוכחי נדונים חלקו היחסי של תחום התחבורה בסך כל הפליטות ותרומתם היחסית של כלי-הרכב הפרטיים לפליטות (בישראל אחראית התחבורה היבשתית לכ-20% מסך כל הפחמן הדו-חמצני הנפלט, ובתוך התחבורה היבשתית חלקם של כלי-הרכב הפרטיים הוא כ-75%). בהמשך, נסקרת המדיניות הממשלתית בנושא זה, תוך התמקדות בשני דו"חות שפורסמו ב-2008: 1) דו"ח הוועדה הבין-משרדית ל"מיסוי ירוק", שבו נמסרו, נוסף על המלצות הנוגעות ישירות לתחום המיסוי, המלצות בנוגע לאפשרויות הפחתת ההשפעה השלילית של השימוש בכלי-רכב פרטיים, במיוחד בכל הקשור לנסיעה ברכב פרטי אל מקום העבודה ובחזרה; 2) דו"ח וועדת סדן, שחבריה בחנו את הרפורמה בתחבורה הציבורית, ובעקבות ההמלצות הוחלט במשרד התחבורה על הקמת רשות ארצית לתחבורה ציבורית, שתהיה אחראית לשילוב מיטבי בין כל אמצעי התחבורה הציבורית, הקיימים והמתוכננים. יש לציין, כי עד לכתיבת מאמר זה טרם יושמו ההמלצות.

(כלי-רכב; תחבורה ציבורית; זיהום אוויר; מדיניות ממשלתית)

251 סדן, ערן:
סיכום תאונות הדרכים לשנת 2009
"תנועה ותחבורה", מס' 94 (מרס 2010), עמ' 15-8.

במאמר זה מובאים נתונים על מאפייני תאונות הדרכים שאירעו ב-2009 ועל מאפייני הנפגעים בתאונות אלו, לפי משתנים שונים. כמו כן, נסקרים היבטים של בטיחות בדרכים, כגון אמצעי מיגון בכלי-הרכב, תשתית הכבישים, תכניות לימודיות בבתי-הספר ובגני הילדים, פעולות של חילוץ והצלה, חקיקה הקשורה לבטיחות בדרכים, פעולות אכיפה של משטרת ישראל ועוד. בין הממצאים: מספר ההרוגים עקב תאונת דרכים ב-2009 היה 352, לעומת 447 ב-2008 ו-433 ב-2007; מספר התאונות הקטלניות היה 320, לעומת 379 ב-2008 ו-378 ב-2007; מספר התאונות החמורות (פצועים קשה או הרוגים) היה 1,854, לעומת 2,081 ב-2008 ו-2,160 ב-2007; מספר ההרוגים לכל מיליארד ק"מ בישראל היה ב-2009 7.2, לעומת 9.6 ב-2008 וב-2007; ב-2009 נהרגו 118 הולכי רגל בתאונות דרכים, לעומת 155 ב-2008 ו-133 ב-2007 (ממוצע ההרוגים השנתי של הולכי רגל בשנים 2009-2003 הוא 156); הסיבות העיקריות להיפגעות הולכי רגל בתאונות דרכים היו אי-מתן זכות קדימה להולך רגל (55%) והתנהגות הולך רגל (20%); כשליש מתאונות הדרכים ומהרוגי התאונות נרשמו במחוז הצפון.

(תאונות דרכים; נפגעי תאונות דרכים; בטיחות בדרכים)

252 Prato, Carlo Giacomo; Toledo, Tomer; Lotan, Tsippy; Taubman – Ben-Ari, Orit:
Modeling the Behavior of Novice Young Drivers During the First Year After Licensure
Accident Analysis & Prevention”, 42: 2 (March 2010), pp. 480-486"

עמותת "אור ירוק" יזמה את תכנית "אור ירוק לחיים" לשיפור איכות הנהיגה והניסיון של נהגים צעירים לאחר קבלת רישיון הנהיגה. במסגרת התכנית, מותקנת ברכב "קופסה ירוקה", המתעדת ומספקת משוב על אופן הנהיגה של הנהג הצעיר, כולל מתן אזהרות על נהיגה מסוכנת. במאמר זה מוצגים נתונים על התנהגותם של 62 נהגים חדשים (במהלך השנה הראשונה להוצאת רישיון הנהיגה) ושל הוריהם, שהתנדבו להשתתף בניסוי (ברכבם הותקנה הקופסה הירוקה, וזו תיעדה את דפוסי הנהיגה – האצות, בלימות וכו'). באמצעות הנתונים נבנה מודל בינומי לזיהוי הגורמים העיקריים שמשפיעים על התנהגותם של הנהגים הצעירים. נמצא, כי התנהגויות הסיכון של נהגים צעירים מושפעים ממין הנהג (גברים נוטים ליטול סיכונים יותר מאשר נשים), מחיפוש ריגושים, מהתנהגות הנהיגה של ההורים וממידת הנהיגה בליווי ורמת הפיקוח של ההורים. פרטים על התכנית מופיעים באתר האינטרנט של עמותת "אור ירוק": www.oryarok.org.il.

(צעירים; נהיגה; בטיחות בדרכים; נטילת סיכונים; תכניות התערבות)

ט"ו. תיירות ושירותי הארחה

פרסומים

253 תיירות, 2008
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1385, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית), בשיתוף עם משרד התיירות. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

פרסום זה כולל נתונים סטטיסטיים מפורטים על התיירות בישראל בשנת 2008. הפרסום מורכב משבעה פרקים, כדלקמן: התנועה בגבולות של מבקרים מחו"ל ושל ישראלים; תעופה; הכנסות והוצאות במטבע חוץ; שירותי הארחה; מלונות - הכנסות, הוצאות ותוצר; שונות; התיירות העולמית. בין הממצאים: ב-2008 נרשמו כ-2.6 מיליוני כניסות של תיירים לישראל (עלייה של 24% לעומת 2007) וקרוב לחצי מיליון כניסות של מבקרי יום (פי 2 מאשר ב-2007); השהות הממוצעת של תייר בישראל ב-2008 היתה 8.1 ימים, לעומת 7.6 ימים ב-2007; חלקם של התיירים ששהו בארץ פחות מ-5 ימים גדל מ-33% ב-2007 ל-37% ב-2008; 62% מהתיירים הגיעו מאירופה, 27% מאמריקה, 7% מאסיה, 3% מאפריקה ו-1% מאוקיאניה; חלקם של התיירים הלא-יהודים בכלל התיירים היה 75%, לעומת 56% ב-2007; חלקם של התיירים שביקרו בפעם הראשונה בישראל היה 58%, לעומת 41% ב-2007; מספר הלינות של התיירים מחו"ל במלונות תיירות הסתכם ב-10.2 מיליון (שיא חדש) - 47% מסך הלינות; תפוסת החדרים היתה 66%, לעומת 62% ב-2007; ההכנסות מתיירות הסתכמו בכ-2.7 מיליארדי $ - כ-23% יותר מאשר ב-2007, וההוצאה הממוצעת לתייר הסתכמה ב-1,201$; הרווח של מלונות התיירות ב-2008 נאמד בכ-1.6 מיליארדי ₪ - כ-20% מההכנסות; ב-2008 נרשמו כ-4.2 מיליוני יציאות של ישראלים לחו"ל - עלייה של כ-1.4% לעומת 2007; סך הוצאותיהם של הישראלים בחו"ל נאמד בכ-3.4 מיליארדי $.

(תיירות; בתי-מלון; שירותי הארחה; רווחים; פדיון; אירוח כפרי)

254 חשבון הלוויין של התיירות בישראל: סקירה כלכלית על-פי לוח היצע ושימושים, 2004
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1393, ירושלים 2010 (עברית ואנגלית), בשיתוף עם משרד התיירות. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

בפרסום זה מוצג חישוב החלק התיירותי של ענפים שונים במשק, המוגדר כתוצר תיירותי (TVA – Tourism Value Added). האומדנים נבנו על-פי שיטת "חשבון הלוויין של התיירות" (TSA – Tourism Satellite Account), שפותחה על-ידי ארגון התיירות העולמי (UNWTO). הפרסום כולל הסבר של תהליך האמידה ולוחות המייצגים את עיקרה של השיטה. במודל של חשבון הלוויין של התיירות מוצגים לוחות היצע וביקוש של כל הענפים הקשורים לתיירות, בהשוואה לשאר ענפי המשק. הנתונים שבפרסום מתייחסים לשנת 2004 ומוצגים בהשוואה לנתוני הפרסום הקודם בנושא זה, שהתייחס לשנת 1995. נתונים אלה מבוססים על פרסומי הלמ"ס (לוח היצע ושימושים 2004, סקר הוצאות משק-הבית 2004 ועוד) ועל סקר תיירות נכנסת של משרד התיירות. בין הממצאים: הצריכה התיירותית במשק הישראלי הסתכמה ב-2004 בכ-21.764 מיליארדי ₪ - 1% פחות מאשר ב-1995 (במחירי 2004); הערך המוסף של התיירות (תוצר מקומי של התיירות) הסתכם בכ-8.970 מיליארדי ₪; צריכה תיירותית של ישראלים היוותה 61% מסך הצריכה התיירותית, ושל תיירים מחו"ל - 39% (לעומת 35% ו-65% בהתאמה ב-1995); שירותי אירוח ב-2004 היוו כ-25% מסך הצריכה התיירותית; התפוקה התיירותית ב-2004 הסתכמה בכ-20.591 מיליארדי ₪ - כ-6% פחות מאשר ב-1995; המרכיב הגדול ביותר בתוצר התיירותי ב-2004 היה שירותי התחבורה - 34%, לעומת 10% ב-1995; ב-2004 עלו ההכנסות של המלונות בכ-2% בהשוואה ל-1995, אך התוצר של המלונות ירד בכ-8%.

(תיירות; חשבונאות לאומית; תשומה-תפוקה)

255 סקר תיירות נכנסת: דו"ח שנתי, 2008
משרד התיירות, ירושלים 2009, 536 עמ' (עברית ואנגלית). בוצע על-ידי קבוצת "גיאוקרטוגרפיה".

בדו"ח זה מוצגים ממצאי סקר התיירים בישראל לשנת 2008, המהווה המשך לסקרים שהוחל בביצועם ב-1993. מטרות הסקרים השנתיים הללו הן: לבדוק מהם מאפייניהם הדמוגרפיים והחברתיים-כלכליים של התיירים, לנתח את מאפייני הביקור (סוג הביקור, מטרת הביקור, אופן ההגעה לישראל, אופן ארגון הנסיעה, מקורות קבלת המידע על ישראל, אתרי הביקור בישראל, משך השהייה, סוג האכסון וכו'), לבחון את שביעות רצונם של התיירים משירותים שונים ולאמוד את הוצאותיהם של התיירים. הנתונים נאספו בעת יציאתם של התיירים מישראל, בנמלי התעופה בן-גוריון, אילת ועובדה, ובמעברי הגבול היבשתיים טאבה, נהר הירדן, גשר אלנבי ומסוף הערבה. מתחנות אלו יצאו בתקופת הסקר (ינואר-דצמבר 2008) 2,361,792 תיירים (עלייה של 26% לעומת 2007). המדגם כלל 27,491 תיירים, שעבורם מולאו 16,755 שאלונים (שאלון מולא עבור יחידה משפחתית). בין הממצאים: 28% מהתיירים היו יהודים, 35% קתולים ו-11% פרוטסטנטים; 36% מהתיירים הגיעו לבד, 46% בזוגות ו-18% ביחידות משפחתיות של שלוש נפשות או יותר; 45% מהתיירים ביקרו בעבר בישראל; השהייה הממוצעת בישראל היתה 11 לילות (ירידה לעומת שנים קודמות); ההוצאה הממוצעת לתייר היתה כ-107 דולרים ליום (עלייה לעומת שנים קודמות); 44% מהנשאלים דיווחו כי רמת הכנסתם היא גבוהה יותר מהממוצע בארצם.

(תיירות; חופשה; בתי-מלון; הוצאות)

256 חיפה: שירותי הארחה ותיירות, 2008 – מס' 5
המחלקה למחקר ולמידע סטטיסטי, עיריית חיפה, חיפה 2009, 27 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של העירייה: www.haifa.muni.il

בפרסום זה, המהווה חלק משנתון העיר חיפה, מובאים נתונים על שירותי ההארחה והתיירות בחיפה. רוב הנתונים מתייחסים לשנת 2008, והם מוצגים בהשוואה לנתוני שנים קודמות, לנתוני ירושלים, תל-אביב ונתניה ולנתונים כלל-ארציים. בין הנתונים המוצגים: מלונות תיירות וחדרים במלונות תיירות, לפי רמה; אורחים במלונות תיירות; לינות במלונות תיירות בערים הגדולות; לינות במלונות תיירות בחיפה וממוצע לינות לאורח, לפי יבשת המגורים של האורח; תפוסת מיטות לפי החודש בשנה; שכירים ופדיון של המלונות; אכסניות וצימרים; מבקרים בגנים הבהאיים; סיורים של "העמותה לתיירות ולנופש, חיפה"; סוכנויות נסיעות; חנויות, מסעדות ובתי קפה רשומים לתיירים. הנתונים שבפרסום מבוססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד התיירות, מרכז הבהאים העולמי בחיפה, "העמותה לתיירות ולנופש, חיפה" והמחלקה למחקר ולמידע סטטיסטי של עיריית חיפה. בין הממצאים: ב-2008 לנו ב-13 מלונות התיירות שבחיפה כ-227,600 אורחים, מתוכם כ-79,000 תיירים מחו"ל; תפוסת המיטות הגיעה לשיעור של 52.7% ותפוסת החדרים ל-66.8% (שיא ב-15 השנים האחרונות); סך הלינות בעיר הסתכם בכ-537,000; מספר הלילות הממוצע ששהה אורח במלון בחיפה היה 2.4 לילות; "העמותה לתיירות ונופש, חיפה" ערכה 779 סיורים ב-2008, שבהם השתתפו כ-17,000 איש; בגנים הבהאיים ביקרו כ-90,000 איש.

(חיפה; תיירות; בתי-מלון; שירותי הארחה; טיולים)

ט"ז. תעשייה ואנרגיה

פרסומים

257 מדדי תעשייה, 2008: סיכומים שנתיים
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1395, ירושלים 2010, 87 עמ' (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הלשכה: www.cbs.gov.il.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אוספת נתונים חודשיים ממדגם של כ-2,200 מפעלי תעשייה. הנתונים משמשים להכנת מדדי התעשייה השוטפים, שהם אינדיקטור להתפתחות התעשייה והמשק בכלל. בפרסום זה מוצגים מדדי התעשייה לשנת 2008, שחושבו על-פי הנתונים שנאספו לפי המדגם שהוחלף ב-2004 ועל בסיס 2004=100.0. הנתונים השנתיים כוללים את מספר השכירים בתעשייה (כולל מועסקים באמצעות חברות כוח-אדם), עלות העבודה והפדיון לפי ענף ומגזר ולפי גודל המפעל. כן מוצגים נתונים על מפעלי תעשייה המייצאים סחורה בשווי של יותר מ-50% מערך המכירות שלהם (ללא מע"מ) או מפעלים המייצאים סחורה בשווי של יותר מ-10 מיליוני ש"ח, כאשר הייצוא מהווה יותר מ-25% מערך המכירות (ללא מע"מ). לבסוף, מפורטים מדדי הייצור התעשייתי, מדדי מספר השכירים ומדדי שעות העבודה למעשה של השכירים (לפי ענפי משנה מקובצים), מדדי פדיון התעשייה במחירים קבועים (המאפשרים חישוב של השינוי הריאלי בפדיון התעשייתי) ונתונים על ניידות מועסקים בתעשייה. כן מפורטים הנתונים על הפדיון והתעסוקה לפי עצמה טכנולוגית: טכנולוגיה עילית, טכנולוגיה מעורבת-עילית, טכנולוגיה מעורבת-מסורתית וטכנולוגיה מסורתית.

(תעשייה; מדדים; תעסוקה; ייצור; ייצוא; פדיון; מפעלי תעשייה; תחלופת עובדים; שכר; מתודולוגיה סטטיסטית)

258 סקר תעשייה, 2006
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסום מיוחד מס' 1387, ירושלים 2010, 365 עמ' ומפה (עברית ואנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של הלמ"ס: www.cbs.gov.il.

סקר התעשייה לשנת 2006 הקיף מדגם של 1,966 מפעלי תעשייה בישראל (למעט מפעלים בתחום תעשיית היהלומים), שהועסקו בהם עובד אחד או יותר. זאת, בשונה מסקרי התעשייה עד 2003, שכללו מפעלים שבהם הועסקו חמישה עובדים או יותר. המדגם הוא מדגם חדש המבוסס על מרשם העסקים שהוקם בלמ"ס בשנים האחרונות (המתבסס על קובץ העוסקים של מע"מ וקובץ המעסיקים של המוסד לביטוח לאומי). לכן, השוואת ממצאי הסקרים לשנים 2006-2004 לממצאי הסקרים הקודמים היא בעייתית. בפרסום מובאים נתונים במגוון של נושאים, שביניהם: תעסוקה ושכר, הכנסות, תפוקות, תוצר מקומי גולמי, צריכת חומרים, מלאי והשקעה גולמית. זאת, בפירוט של כ-70 מקבצים של ענפי-משנה הכלולים ב-23 ענפים ראשיים. פירוט הנתונים הוא לפי מגזרים, מחוזות, נפות, אזורים טבעיים וישובים נבחרים וכן לפי קבוצות-גודל (מספר המועסקים). כמו כן, מובאים נתונים על ענפי התעשייה לפי עצמה טכנולוגית. כמדי שנה, כולל הפרסום גם לוחות בנושא החשבון הכלכלי של ענפי התעשייה, בפירוט של 23 ענפים ראשיים, ומובא סיכום של הנתונים המאזניים בתעשייה לשנים 2005 ו-2006.

(מפעלי תעשייה; תעסוקה; שכר; הכנסה; הוצאות; השקעות; תשומה-תפוקה; רווחיות; פדיון; מחירים; טכנולוגיה; חברות עסקיות)

259 סקר ציפיות בתעשייה לחודשים אוקטובר-דצמבר 2009
אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל, תל-אביב 2009, 20 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של התאחדות התעשיינים בישראל: www.industry.org.il.

סקר זה נעשה בספטמבר-אוקטובר 2009, והשתתפו בו 185 חברות תעשייה. על-פי דיווחי התעשיינים, ברבע השלישי של 2009 חל גידול קל בתפוקת התעשייה (2.5%) ובמכירות לשוק המקומי (2%), לאחר שישה רבעים רצופים של נסיגה. התמתנות משמעותית נרשמה בקצב פיטורי העובדים בתעשייה (1%). 33% מהחברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל דיווחו על ירידה בתפוקה לעומת 44% שדיווחו על עלייה, ובסך הכל נרשמה ירידה של 3%. 34% מהחברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל דיווחו על פיטורי עובדים לעומת 13% שדיווחו על קליטת עובדים חדשים. 26% מחברות אלו דיווחו על ירידה בהשקעות בחו"ל ו-16% דיווחו על עלייה. התעשיינים צופים שברבע הרביעי של 2009 יימשך.הגידול המתון בתפוקת התעשייה, בכ-3.5% (37% צופים גידול ו-28% צופים נסיגה). כמו כן, צופים התעשיינים המשך פיטורי עובדים בקצב מתון (1%) ועלייה מתונה מאוד בהיקף המכירות לשוק המקומי (0.5%) ולחו"ל (2%). ענפי הכימיה והאלקטרוניקה הם אלה שצפויים להאיץ את תפוקת התעשייה. חברות שיש להן פעילות יצרנית בחו"ל צופות עלייה של כ-14% בתפוקה, לצד יציבות בהשקעות ובמצבת העובדים.

(מפעלי תעשייה; תפוקה; השקעות; ייצוא; רווחיות; מימון; תעסוקה

260 סקר אפקטיביות קרנות מימון ממשלתיות
אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל, תל-אביב 2010, 9 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של ההתאחדות: www.industry.org.il.

מטרותיו של סקר זה היו: בחינת מידת יעילותן של קרנות המימון הממשלתיות ככלי סיוע עבור התעשיינים בהתמודדות עם מצוקת האשראי המתמשכת; בדיקת המידה שבה השתפרה יעילות הקרנות בהשוואה לממצאי הסקר הראשון בנושא זה שנערך במאי 2009. הסקר נערך בינואר 2010 בקרב 184 חברות. בין הממצאים: 69% מהחברות ציינו כי הן נזקקו לסיוע מאחת הקרנות, אך רק כמחציתן (35% מהחברות שהשתתפו בסקר) הגישו בקשה לקבלת הלוואה; היתר (34%) לא הגישו בקשה בשל רתיעה מבירוקרטיה (43%), צורך בערבות אישית (38%) וריבית גבוהה מדי (29%); 65% מהחברות שהגישו בקשה פנו לקרן לעסקים בינוניים, 20% פנו לקרן לסיוע לעסקים קטנים בערבות המדינה, ו-15% פנו לקרן ליצואן הבודד; כ-55% מהבקשות שהוגשו נדחו (כ-70% בסקר הקודם); משך הזמן הממוצע מרגע ההיערכות להגשת הבקשה עד לקבלת הכסף בבנק היה כ-16 שבועות (כ-13 שבועות בסקר הקודם); סכום הבקשה להלוואה הממוצע עמד על כ-5.1 מיליון ₪; סכום ההלוואה הממוצע שאושר בפועל על-ידי הבנקים היה כ-2.3 מיליון ₪; 79% מהחברות שבקשתן אושרה על-ידי רכז הקרן קיבלו אישור להלוואה גם מהבנק.

(תעשייה; חברות עסקיות; הלוואות; אשראי; התערבות ממשלתית; מימון; בנקים)

261 נבון, גיא; פריש, רוני:
השפעת החוק לעידוד השקעות הון בתעשייה על התוצר התעסוקה וההשקעה: ניתוח אמפירי בנתוני מיקרו
חטיבת המחקר, בנק ישראל, מאמר לדיון מס' 2009.12, ירושלים 2009, 45 עמ' (עברית, סיכום באנגלית). הפרסום מופיע באתר האינטרנט של הבנק: www.bankisrael.gov.il.

החוק לעידוד השקעות הון נועד לפתח את כושר הייצור במשק, באמצעות מתן מענקים והטבות למי שמקים או מרחיב מפעל, בעיקר בפריפריה. במחקר זה נבחנו השפעת המענקים על הפריון בתעשייה ב-1999-1990 והשפעת מענקי ההרחבה והטבות המס על ההשקעה והתעסוקה במפעלי התעשייה. במחקר נעשה שימוש בקובץ נתונים ייחודי של הלמ"ס, שבו זווגו נתוני פאנל מפעלי התעשייה (מדגם של 2,520 מפעלים שבהם לפחות חמישה עובדים) עם קובץ נתוני מרכז ההשקעות, המכיל מידע על המענקים שניתנו במסגרת החוק. בין הממצאים: כ-54% מהמפעלים בצפון ובדרום קיבלו הטבות ממרכז ההשקעות; לאורך שנות התשעים ניתנו המענקים בעיקר למפעלים הנמצאים באזור עדיפות לאומית א', ושיעור המענקים למפעלים אלה הלך וגדל עם הזמן; ההשקעה הפרטית של מפעלים שקיבלו מענק נמצאה גבוהה פי 2.3 בממוצע מההשקעה של מפעלים שלא קיבלו מענק; פריון ההון של מענקי ההרחבה וההקמה לא נפל מההון שאינו מסובסד, ומכאן שהמענקים לא גרמו לעיוות בהקצאת ההון במשק; מענקי ההרחבה לא תרמו למעשה להגדלת ההשקעה והתעסוקה; בשנים 1990 עד 1999 הגדילו המפעלים הגדולים במרכז את התעסוקה בכ-0.7% והשקיעו כ-8.1 מיליוני דולרים (ממוצעים שנתיים), ואילו המפעלים בפריפריה הגדילו את התעסוקה בכ-1.5% והשקיעו כ-8.5 מיליוני דולרים; המפעלים הבינוניים בפריפריה הגדילו את התעסוקה בכ-1.9% מעבר לאלה שבמרכז, והשקעותיהם היו גבוהות יותר בכ-11%; שיעור המפעלים הקטנים שקיבלו מענקים בפריפריה היה קטן – כ-11%; בשנים שבהן קיבל מפעל מענק גדלה התעסוקה בכ-2.4%, לעומת ירידה של כ-2.1% בשנים שהמפעל לא קיבל מענק; כמו כן, בשנים שבהן התקבל מענק היתה ההשקעה גבוהה בכ-1.6 מיליוני דולרים בהשוואה לשנים שבהן לא התקבל מענק.

(מפעלי תעשייה; השקעות; תעסוקה; תמריצים; חוקים; מיסוי; פריפריה)

262 נבון, גיא:
גלישת הון אנושי במקום העבודה: השפעת גיוון כוח העבודה על הפריון
"סקר בנק ישראל", מס' 83 (מרס 2010), עמ' 83-59 (עברית, פרסום נפרד באנגלית). הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של בנק ישראל: www.bankisrael.gov.il

במחקר זה נבחן הקשר שבין גלישה (spillover) של הון אנושי לבין הפריון במקום העבודה/המפעל. ההון האנושי נמדד במונחי תחומי הלימוד האקדמיים שבהם רכשו העובדים תארים ממוסדות השכלה. גיוון ההון האנושי (תחומי לימוד שונים) הוא חשוב בשל העידוד הניתן לעובדים לפעול יחד בעבודת צוות, במיוחד בחברות העוסקות בטכנולוגיה עילית. שאלת המחקר היתה האם, כוח עבודה מגוון במיומנויותיו, שיש לו ידע ייחודי, מגביר את פריון המפעל. המחקר התבסס על בסיס נתונים של עובד-מעביד במפעלי תעשייה, שנבנה על-ידי הלמ"ס, הכולל שילוב של נתוני סקר התעשייה והמלאכה, רשומות רשות המס לשנים 2002 ו-2003 ורישום של כל בוגרי האוניברסיטאות. נמצא, כי לגיוון הידע של העובדים במפעל, לפי תאריהם האקדמיים, יש השפעה חיובית על פריון העבודה של המפעל. מאמידת פונקציית הייצור ברמת המפעל, באמצעות הפרוצדורות של Olley and Pakes (1996) ושל Levinsohn and Petrin (2003) נמצא, כי גמישות גיוון הידע התוך-מפעלי היא 0.2 עד 0.25 וכי היא יציבה. עוד נמצא, כי התועלת של גיוון הידע היא רבה יותר ככל שהמפעל גדול יותר, בעיקר לגבי מפעלים שמספר עובדיהם הוא בין 100 ל-1,000. כן עולה מהמחקר, כי רוב גיוון הידע מתרחש בין מפעלים ולא בתוך מפעלים.

(מפעלי תעשייה; תעשייה עתירת-ידע; פריון עבודה; תארים אקדמיים; עבודת צוות)

263 איגוד התעשייה הקיבוצית: סקירה שנתית - 2008
איגוד התעשייה הקיבוצית, תל-אביב 2009, 32 עמ'. הפרסום מופיע גם באתר האינטרנט של האיגוד: www.kia.co.il.

בדו"ח זה מוצגים נתונים על תפוקות התעשייה הקיבוצית (היקף המכירות, הייצוא, מספר העובדים, הרווחיות, ההון וההשקעות), וכן מובאת השוואה לנתוני התעשייה הישראלית. הנתונים מהווים סיכום פעילות של מפעלים בתעשייה הקיבוצית שהיקף המכירות שלהם הגיע ליותר משלושה מיליוני ₪ למפעל. בין הממצאים: היקף המכירות הכללי של התעשייה הקיבוצית ב-2008 גדל בכ-2.3% בהשוואה ל-2007 (מכירות מפעלי התעשייה הגיעו לכ-40 מיליארדי ₪); הענף המוביל בתעשייה הקיבוצית, ברוב ההיבטים, הוא ענף הפלסטיקה והגומי (כ-47% מהמכירות וכ-61% מהייצוא); הייצוא של התעשייה הקיבוצית גדל בכ-3.5% בהשוואה ל-2007 והסתכם בכ-20.2 מיליארדי ₪; בסוף 2008 היווה הייצוא (כולל הפעילות בחו"ל) כ-61% מסך המכירות; המפעלים שהיקף המכירות שלהם היה יותר מ-250 מיליוני ₪ היו אחראים לכ-58.1% מהמכירות ולכ-100% מהגידול במכירות; ב-2008, כמו ב-2007, מספר העובדים במפעלים הקיבוציים היה כ-32,600, לא כולל עובדים במפעלים אזוריים; ההשקעות בתעשייה הקיבוצית הסתכמו בכ-1.66 מיליארדי ₪, לעומת כ-1.8 מיליארדי ₪ ב-2007; הרווח התפעולי המצרפי של התעשייה הקיבוצית הסתכם ב-2008 בכ-2.35 מיליארדי ₪, ירידה של כ-12.5% בהשוואה ל-2007, שנבעה בעיקר מהעלייה החדה במחירי חומרי הגלם. בסוף הפרסום מוצגים תרשימים הכוללים השוואות בין התעשייה הקיבוצית לכלל התעשייה הישראלית. כמו כן, מובאים נתונים על המפעלים האזוריים ועל המפעלים באזורי עדיפות לאומית.

(תעשייה; קיבוצים; רווחיות; השקעות; ייצוא; פדיון; תעסוקה)

264 דו"ח התחרותיות: 2010/2009
איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, תל-אביב 2009, 9 עמ'. הפרסום מופיע באתר האינטרנט של האיגוד: www.iaesi.org.il.

בדו"ח זה מוצגים נתונים עדכניים על מצבה של ישראל בהשוואה בין-לאומית, והוא מתבסס על דו"ח התחרותיות העולמי השנתי (The Global Competitiveness Report 2009-2010), המתפרסם מדי שנה על-ידי הפורום הכלכלי העולמי. דו"ח זה כולל את נתוניהן הכלכליים של 133 מדינות. הדו"ח מתמקד בנושא התחרותיות, ואלו הם כמה מן הממצאים הבולטים: בשלוש השנים האחרונות ירד מעמדה של ישראל מבחינת תחרותיות (מהמקום ה-15 ב-2006 למקום ה-27 ב-2009); ארבע המדינות המובילות בתחרותיות הן שוודיה, ארצות-הברית, סינגפור ויפן; ישראל ממוקמת במקום ה-20 במדד ההוצאה למחקר ופיתוח (מקום 7 ב-2008/09); ישראל נמצאת במקום ה-16 במדד זמינות מדענים ומהנדסים (מקום 9 ב-2008/09); ישראל ניצבת במקום ה-55 במדד קלות הגישה להלוואות (מקום 33 ב-2008/09); ישראל נמצאת במקום ה-30 במדד נוחות בעשיית עסקים (ציונים גבוהים בביטחון משקיעים ובמתן אשראי, לעומת ציונים נמוכים באכיפת חוזים וברישומי בעלות).

(תעשייה עתירת-ידע; אלקטרוניקה; תוכנה; תחרות; השקעות; אשראי; הלוואות; מחקר ופיתוח; מדענים; מהנדסים; מדדים כלכליים)

265 גרדוס, יהודה; נוריאל, רועי:
החינוך המקצועי ופיתוח התעשייה בנגב
בתוך: "כנס היובל של האגודה הגאוגרפית הישראלית", האגודה הגאוגרפית הישראלית והחוג לגאוגרפיה ולימודי הסביבה, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2009, עמ' 32-31.

פיתוח המגזר התעשייתי הוא מנוע חשוב לצמיחה כלכלית ולפיתוח אזורי. באזורי הפריפריה בישראל ענפי התעשייה הם חלשים בהשוואה למרכז. בסקר "התעשייה בנגב: תהליכים, מבנה ומיקום – 2008", שנעשה על-ידי מרכז הנגב לפיתוח אזורי שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב נמצא, כי הגורם העיקרי לחוסר צמיחתם ופיתוחם של המפעלים באזורי הפריפריה הוא מחסור בעובדים מקצועיים (מעטות היו התלונות על חוק עידוד השקעות הון ועל קיצוצים במענקים ובתמריצים). במאמר הנוכחי נדונים ממצאי הסקר, תוך התמקדות בהיבט של ההכשרה המקצועית והיעדר כוח-אדם מיומן. כמו כן, מוצגות דעותיהם של אישים בתעשייה שנערכו עמם ראיונות בנושא זה, ביניהם סטף ורטהיימר, שהדגיש את חשיבות קידום החינוך המקצועי.

(מפעלי תעשייה; פריפריה; נגב; גליל; יחסי מרכז – פריפריה; כוח-אדם; הכשרה מקצועית; מיומנויות; חינוך טכנולוגי)