אנו שמחים להביא לידיעת הציבור את הדוח השנים עשר בסדרת הדוחות החברתיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס).
הדוח הנוכחי בוחן את האוכלוסייה בהיבטים של עוני, רמת חיים, דיור, תעסוקה, חינוך, תאונות דרכים, סביבה ועוד לפי רמות השכלה, כפי שהוגדרו במרשם ההשכלה של הלמ"ס. הדוח מתמקד ברמת ההשכלה של אוכלוסיית בני 25–69 במרשם ההשכלה. לכל פרט המופיע במרשם האוכלוסין מחושבת רמת ההשכלה לפי נתונים מינהליים המתקבלים בלמ"ס על השכלה שנרכשה בארץ או בחו"ל עד לשנה מסוימת. מדדי ההשכלה העיקריים המחושבים עבור פרט במרשם ההשכלה הם: "התעודה הגבוהה ביותר" ו"מספר שנות לימוד".
מרשם ההשכלה מספק מידע באמינות גבוהה על רמת ההשכלה של כ-95% מאוכלוסיית ישראל, והוא מאפשר אפיון של קבוצות קטנות באוכלוסייה ואזורים גאוגרפיים קטנים. רמת הכיסוי הגבוהה ותדירות המידע השנתית של מרשם ההשכלה משמשים תשתית מידע שימושית לחוקרים רבים.
הדוח מביא ניתוח המציג את ההבדלים והפערים בין קבוצות באוכלוסייה בעלות רמות השכלה שונות, והוא מספק לקובעי המדיניות ולכלל הציבור מבט נרחב על נושא זה במגוון תחומים.
בפרסום תשעה פרקים:
פרק 1 – מאפיינים דמוגרפיים. בפרק זה מוצגים המאפיינים הדמוגרפיים העיקריים של האוכלוסייה לפי רמת השכלה לשנת 2018, כולל בחלוקה לפי גיל, מין, קבוצת אוכלוסייה, מחוז מגורים, מצב משפחתי כולל נישואין וגירושין, ילודה ופריון, ומאפיינים של רמת ההשכלה של גברים ונשים במשקי בית ומשפחות.
לפרק מצורפות שתי תיבות המתבססות על הסקר החברתי בנושא עמדות לגבי הגיל הרצוי להקמת משפחה ועמדות לגבי מספר הילדים הרצוי למשפחה, לפי רמת השכלה.
פרק 2 – רווחת האוכלוסייה, תעסוקה ורמת חיים. פרק זה בוחן שלושה היבטים המשקפים את התמונה החברתית בישראל לפי רמת השכלה:
ההיבט הראשון מתאר את רווחת האוכלוסייה בעזרת סדרת מדדים סובייקטיביים כגון שביעות רצון (מהחיים ומהמצב הכלכלי), קשרים חברתיים, תחושת בדידות ועוד. השימוש במדדים אלו מאפשר לבחון את רווחת האוכלוסייה באופן רב-ממדי לפי רמת השכלה.
ההיבט השני מציג מדדי תעסוקה לפי רמת השכלה.
ההיבט השלישי מתמקד ברמת חיים, באמצעות נתוני הכנסות והוצאות של משקי בית, הרכב ההוצאות לתצרוכת ומדדי רמת חיים.
בפרק מובאות שלוש תיבות בנושאים האלה: עמדות לגבי הקבוצה הראויה ביותר להעדפה מתקנת בקבלה לעבודה או ללימודים; מוביליות תעסוקתית בשנים 2008–2018; מוביליות בין-דורית בהשכלה ובהכנסה.
פרק 3 – עוני והדרה חברתית בהשוואה למדינות האיחוד האירופי. פרק זה מציג השוואה בין-לאומית מקיפה של מדדי העוני וההדרה החברתית. מדדים אלו פותחו באיחוד האירופי, והם מציגים סדרה של אינדיקטורים המצביעים על מאפייניהן של אוכלוסיות בסיכון לעוני.
פרק 4 – שירותי רווחה. פרק זה מציג את הרשומים והרשומים בעלי נזקקות מוגדרת במחלקות לשירותים חברתיים של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, לפי מאפיינים דמוגרפיים וסוג נזקקות. הפרק מציג גם את שיעור נושאי תעודת עיוור/לקוי ראייה וכן את שיעור לקויי השמיעה בעלי זכאות מלאה לקבלת שירותי תמיכה בתקשורת (סל תקשורת) לפי מין וקבוצת אוכלוסייה. ההתפלגויות מוצגות בהתאם לרמת ההשכלה של האוכלוסיות הנחקרות. כמו כן מוצגת התפלגותם של המוּשמים במסגרות רווחה (מסגרות בקהילה או מסגרות חוץ-ביתיות) של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לפי רמת השכלת האם.
פרק 5 – חינוך והשכלה. פרק זה מציג מאפיינים העוסקים בחינוך והשכלה של האוכלוסייה לפי רמת השכלה, וכן מאפיינים של מערכת החינוך. כמו כן נבדקים הנושאים האלה: נשירה של תלמידים מבתי ספר ובחינת הקשר בין הנשירה לרמת ההשכלה של הורי התלמידים, הישגים של תלמידי כיתות יב בבחינות הבגרות, חינוך על-תיכון (לא-אקדמי), מאפיינים של עובדי ההוראה לפי רמת השכלתם, נתונים על השכלה גבוהה ונתוני מיומנויות מתמטית אצל בוגרים לפי רמת השכלה.
כמו כן מובאות בפרק שלוש תיבות: מוביליות בין-דורית בהשכלה; מעורבות הורים והצלחה בלימודים לפי רמת השכלה של ההורים; מקצועות לימוד STEM.[1]
פרק 6 – בריאות. בפרק זה מוצגים היבטים שונים של בריאות – מצב בריאות, התנהגויות בריאות וכוח אדם במקצועות הבריאות, בחלוקה לשמונה מדדים: תוחלת חיים ותמותת תינוקות; תמותה וסיבות מוות; לידות והפסקות היריון בקרב נערות; הערכה עצמית של מצב בריאות; אנשים עם מוגבלות; גורמי סיכון לבריאות והתנהגויות בריאות (גורמי סיכון כגון עישון, עודף משקל והשמנה; התנהגויות בריאות כגון פעילות גופנית); כוח אדם במקצועות הבריאות וביטוחי בריאות, תוך הבחנה בין ביטוחים משלימים לביטוחים פרטיים. חלק מהמדדים נבחנו לפי שלוש רמות השכלה, וחלקם לפי ארבע רמות, בהתאם למקור הנתונים ולהגדרת המדד.
בפרק נכללת תיבה בנושא תמותה בישראל לפי רמת השכלה.
פרק 7 – תחבורה ותאונות דרכים. פרק זה מציג את הקשרים בין תחבורה ותאונות דרכים לבין רמת ההשכלה של בני 25–69. הנושאים הנבחנים בפרק הם: תחבורה בישראל, כלי רכב מנועיים, מורשים לנהוג, נפגעים בתאונות דרכים (ת"ד מורחב),[2] נהגים המעורבים בתאונות דרכים עם נפגעים (ת"ד מורחב),2 שביעות רצון מהתחבורה ומהתשתיות באזור המגורים, התנהגות אלימה בכביש.
לפרק מצורפות שתי תיבות: בעלות על כלי רכב והוצאות משקי בית על כלי רכב ועל תחבורה ציבורית; מעורבים בתאונות דרכים עם נפגעים, לפי סוג רכב, סוג מעורב ורמת השכלה.
פרק 8 – פשיעה ומשפט. הפרק מציג נתונים על הפשיעה במדינת ישראל, תוך התמקדות ברמת ההשכלה של האוכלוסייה. בפרק מובאים הן נתונים אובייקטיבים על הפשיעה המדווחת למשטרת ישראל (נתוני פתיחת תיקים במשטרה, עומדים לדין ומורשעים), והן מדדים סובייקטיביים (מסקר ביטחון אישי), שהם רכיב משלים וחשוב לתמונה של נפגעי עבירות ושל תחושת הביטחון של הציבור.
פרק 9 – סביבה. בפרק זה מובאים נתונים סובייקטיביים על תפיסות, עמדות והרגלים הנוגעים לסביבת המגורים ולנושאים סביבתיים, תוך התייחסות לרמת ההשכלה. כמו כן מוצגים מדדים בנושא מִחזוּר פסולת, מדדים סביבתיים ברשויות המקומיות המשקפים את איכות השירותים הסביבתיים ברשות ואת מצב הסביבה באזור המגורים, וכן מדדים תשתיתיים הקשורים לרמת הפעילות הכלכלית ביישוב. מדדים אלו מעידים על רמת החיים ביישובים ועל יכולתן של הרשויות לספק מענה לצורכי תשתית בסיסיים.
בפרק נכללת תיבה בנושא חינוך סביבתי.
[1] ראו פרק 5 – מונחים, הגדרות והסברים.
[2] ראו פרק 7 – מונחים, הגדרות והסברים.
