תמונת דף
תקציר
ניתוח מגמות בדפוסי
הפשיעה הוא בעל חשיבות מרובה, לרשויות אכיפת החוק בכלל ולמשטרה בפרט, שכן הוא
מאפשר לקבוע מדיניות ציבורית רצויה בתחום. עד היום נהוג היה בישראל להתבסס באופן
שוטף על הסטטיסטיקה הפלילית, שאינה כוללת את העברות שהנפגעים נמנעו מלדווח עליהן.
מהמחקר עולה כי
שיעורי הדיווח למשטרה על עברות רכוש נבחרות (כפריצה וניסיונות פריצה לרכב ולדירה)
בסקר נפגעי עבריינות 2001 נמוכים הרבה יותר מאלו שנמצאו בסקר החברתי 2002, ובכל מקרה אינם עולים על 50 אחוזים.
השוואה בין-לאומית מעלה, כי בישראל שיעורי הדיווח על חלק מהעברות נמוכים לרוב מאלו
שבמדינות מפותחות אחרות, וכי נפגעי עברה רבים יחסית נמנעים מלדווח עקב חוסר אמון
ביכולתה או ברצונה של המשטרה לטפל בתלונתם.
הסתברות הדיווח של
ערבים ועולים חדשים נמוכה יחסית, ועשויה להעיד על חיכוך בינם לבין המשטרה ורתיעה
ממנה. אזרחים שנחשפו לעברות רכוש קודמות נוטים להמעיט בדיווח למשטרה, ממצא העשוי
גם הוא להעיד על התרשמותם השלילית מאופן
הטיפול של המשטרה בתלונות. ככל ששיעורי הפשיעה בערים נבחרות גבוהים יותר כך קטנה
הנטייה לדווח על עברות רכוש.
המלצה מרכזית העולה
מהמחקר, היא להתבסס על הסקר החברתי כמקור מידע שוטף על שיעור נפגעי העבריינות
ודפוסי הדיווח, תוך הוספת שאלות על מספר המקרים של חשיפה לעברות, שיאפשרו להעריך
את היקף הפשיעה, וכן על שווי הנזק והכיסוי הביטוחי – משתנים בעלי תרומה מכרעת
להסבר דפוסי הדיווח. כמו כן מומלץ כי משטרת ישראל תפרסם סטטיסטיקה פלילית מפורטת
מדי שנה.
