תמונת דף
תקציר
בישראל הולכת וגוברת המודעות ללקויי למידה, ומערכת החינוך נדרשת
לתת מענה לצרכיהם. אך מתן התאמות לצורך היבחנות מציב אתגר של מתן הזדמנות הוגנת לצד
שמירה על תוקף הבחינות. קבלת ההתאמות כרוכה באבחונים יקרים, ועולה החשש של שימוש יתר
בהתאמות בקרב תלמידים שיד הוריהם משגת, שימוש שעשוי להעניק יתרון בציונים.
מחקר זה שואל האם נבדלים הישגיהם של מקבלי ההתאמות מאלה של תלמידים
בעלי יכולות דומות שלא קיבלו התאמות, ובודק מה חלקו של הרקע החברתי־כלכלי בהסבר ההבדלים.
שיטת המחקר: המחקר משווה ציוני בגרות של תלמידי כיתה יב בשנת תשס"ז
שקיבלו התאמות להישגיהם של נבחנים בעלי יכולות דומות שלא קיבלו התאמות. למדידת יכולות
התלמידים שימשו הישגיהם במבחני המיצ"ב. הניתוח מתמקד במקצועות אנגלית ומתמטיקה.
לזיהוי מקבלי ההתאמות שימש קובץ משרד החינוך ובו ההתאמות שניתנו לתלמיד מאז כיתה ט.
שיעורים נמוכים של מקבלי התאמות במגזר הערבי מנעו ניתוחים מפורטים, ולכו הוצאו תלמידים
אלה מרוב הניתוחים.
ממצאים: כ-20 אחוזים מתלמידי יב (כולל החינוך הערבי) שנבחנו בבגרות
ובמיצ"ב קיבלו התאמות באנגלית ובמתמטיקה. שיעור מקבלי ההתאמות בחינוך הערבי
(5.7%) נמוך משמעותית בהשוואה לחינוך העברי (23.9%).
שיעור מקבלי ההתאמות עולה ככל שרמת ההישגים במיצ"ב נמוכה. בקרב
תלמידים בעלי יכולות דומות, שיעור מקבלי ההתאמות עולה ככל שעולות השכלת האם, הכנסת
ההורים והרמה החברתית־כלכלית של יישוב המגורים.
ניתוחי רגרסיה מצאו שציוניהם של מקבלי ההתאמות ברמה 1 (ההתאמות הקלות
ביותר) דומים לאלה של תלמידים בעלי יכולות דומות שלא קיבלו התאמות: פערי הציונים נמצאו
בלתי מובהקים בכל אחד מהמקצועות אנגלית ומתמטיקה. הציונים של מקבלי התאמות ברמה 2 בשני
המקצועות נמצאו נמוכים במעט מציוניהם של תלמידים דומים שלא קיבלו התאמות. עם זאת, גם
פער זה לא נותר מובהק כאשר נבדק בבחינות במתמטיקה ברמות של 3 ו-5 יחידות
לימוד, ובאנגלית ב-4 יחידות לימוד.
כך, אף שנמצא קשר בין הרקע החברתי־כלכלי של משפחת התלמיד לסיכוי לקבל התאמות, השימוש הנרחב
בהתאמות אינו מקנה ציונים גבוהים יותר מאלה הניתנים למי שלא קיבלו התאמות.
