תמונת דף
תקציר
השימוש בקבצים מנהליים כמקור נתונים למטרות סטטיסטיות צובר תאוצה בשנים האחרונות וזוהי מגמה בינלאומית.[1] קבצים מנהליים הם קבצי נתונים הנאספים על ידי גורם שלישי (ספק הנתונים), כאשר הנתונים הנאספים נועדו בראש ובראשונה לשרת את מטרות הגוף המנהל אותם ולא למטרות סטטיסטיות. יתרונות חשובים גלומים בשימוש בקבצים מנהליים למטרות סטטיסטיות:
חסכון בעלויות הנובעות מתכנון וביצוע סקרים, וכן בעיבוד הנתונים, שכן לטיפול בקובץ מנהלי נדרש צוות מצומצם יותר יחסית לצוות הנדרש להפקת אומדני הסקר.
הפחתת נטל ההשבה.
כיסוי גדול יותר של אוכלוסיה – למעשה מדובר ב"מרשם" של כל האוכלוסיה
הרלוונטית, שמאפשר חקירה של קבוצות קטנות יותר (שלא תמיד ניתן לבצע מתוך נתוני הסקר המדגמי).
ניצול מקורות מידע קיימים מאפשר הפקה מהירה של סטטיסטיקה לעומת תהליך עריכת סקר, המתפרש על חודשים ארוכים ואף שנים.
לצד יתרונות אלה עומדים גם חסרונות:
נתונים מנהליים לא יכולים להוות תחליף מושלם לסקרים.
ככלל, אין הגדרה סטטיסטית רצויה של האוכלוסיה המכוסה על ידי מקור מינהלי, ואין בקרה על תהליך איסוף הנתונים ואיכותם.
אין ללמ"ס שליטה בתוכן המאגר ומענה לשאלות מחקריות מתבקשות (שאלות הסקר מנוסחות לפי רצוננו, שדות קובץ מנהלי לא).
קבצים מינהליים לא יכולים לעמוד ברשות עצמם בלבד, אלא יכולים לסייע בהשלמת התמונה בצורה מקיפה יותר, בין אם במסגרת שילוב של מספר קבצים מנהליים ממקורות שונים, ובין אם כתוספת לנתוני סקרים.
דיון מקיף במעלות ומגרעות של השימוש בנתונים מינהליים נמצא במאמרו של יצחקי (2007).
[1] ראייה לכך היא דיון בשימוש במאגרי מידע מינהליים כנושא מרכזי בסמינר הסטטיסטיקאים האירופאים השנה.
ישראל תרמה רבות לדיון זה (יצחקי, 2007).
