דתיות ומשפחתיות 2009 - הגדרות והסברים

מתודולוגיה של הסקר החברתי

אוכלוסיית הסקר
כל האוכלוסייה הקבועה של מדינת ישראל, בגיל 20 ומעלה. אוכלוסיית הסקר כוללת גם דיירי מוסדות השוהים במוסד שלא לצרכים טיפוליים (כגון מעונות סטודנטים, מרכזי קליטה ותכניות דיור מוגן לאוכלוסייה המבוגרת). עולים חדשים נכללו באוכלוסיית הסקר, רק אם שהו בארץ לפחות 6 חודשים. החל משנת 2004, אוכלוסיית הסקר כוללת את תושבי מזרח ירושלים. לא נכללים באוכלוסיית הסקר: דיירים במוסדות טיפוליים (כגון בתי אבות, בתי חולים לחולים במחלות כרוניות ובתי סוהר), תושבים ישראלים ששהו בחו"ל למעלה משנה ברציפות בעת הסקר, דיפלומטים ועולים אשר הגיעו ארצה חצי שנה לפני מועד הריאיון לכל המאוחר, שבטי בדווים ותושבים הגרים מחוץ ליישובים.

שיטת הדגימה

הסקר החברתי 2002
מרשם התושבים כולל רשומות רבות שאינן שייכות לאוכלוסיית הסקר החברתי (כיסוי עודף), כמו למשל ישראלים החיים באופן קבוע בחו"ל (גם אם מפעם לפעם הם מבקרים לתקופות קצרות בארץ) וכן חלק מתושבי המוסדות ותושבי יישובים מסוימים. כדי לייעל את אומדני הסקר ואת תהליך איסוף הנתונים, זוהו ואותרו חלק מהרשומות העודפות לפני הוצאת המדגם, ונוכו מקובץ מרשם התושבים ששימש כמסגרת לדגימה. הדגימה התבצעה בנפרד עבור יישובים גדולים ויישובים קטנים. יישובים גדולים הוגדרו כיישובים המונים כ-4,700 תושבים בני 20 ומעלה. ביישובים אלה מתגוררים מעל 85% מאוכלוסיית הסקר. מדגם הנפשות בקבוצת היישובים הגדולים הוצא ב-56 שכבות דגימה שהוגדרו לפי שילוב של 2 קבוצות מין (גברים ונשים), 4 קבוצות אוכלוסייה (ערבים, עולים עד 1989, עולי 1990 ואילך ויהודים ילידי ישראל) ו-7 קבוצות גיל (24-20, 34-25, 44-35, 54-45, 64-55, 74-65, 75+). לכל שכבה הוקצה מדגם שהוא בקירוב יחסית לגודל השכבה. שכבות דגימה שהוערך שתהיינה חשופות בסקר לשיעורי אי-השבה גבוהים, תוגברו בהתאם. בכל שכבה הוצא מדגם מקרי-שיטתי של נפשות. הדגימה ביישובים קטנים הייתה דו-שלבית, בהתאם לאילוצים תפעוליים. בשלב הראשון נדגמו יישובים בשכבות שהוגדרו לפי מאפיינים גאוגרפיים וצורת יישוב. הקצאת המדגם בין השכבות הייתה יחסית לסך כל בני 20 ומעלה בשכבה. בכל שכבה נדגמו יישובים יחסית לסך כל בני 20 ומעלה ביישוב. בשלב השני נדגמו כ-10 נפשות בכל אחד מהיישובים שנדגמו בשלב הראשון. מאחר שקובץ מרשם התושבים היה מעודכן לינואר 2001 ואוכלוסיית הסקר כללה גם את עולי 2001, הוצא מתוך קובץ עולי 2001 מדגם תוספות של עולים. בסך הכל המדגם כלל 9,518 נפשות במטרה לקבל כ-7,000 משיבים.
שינויים בדגימה לסקר החברתי 2003
המדגם הוצא בדומה לשיטות הדגימה של הסקר החברתי 2002. השינויים העיקריים היו: מסגרת הדגימה התבססה על קובץ מרשם התושבים, המעודכן לתקופה מאוחרת יותר - אפריל 2002.  מספר הנפשות המינימלי ביישוב גדל מ-10 נפשות ל-15 נפשות. כתוצאה מכך, יישובים גדולים שבהם מוצא מדגם שכבות חד-שלבי הם אלו עם 7,100 או יותר בני 20 ומעלה (כ-83% מאוכלוסיית הסקר מתגוררים ביישובים אלו).
שיטת הדגימה לסקר החברתי 2004
גודל המדגם תוכנן כך שמספר המשיבים הצפוי יהיה כ-7,200 בני 20 ומעלה. בשלב ראשון הוגדרו קבוצות תכנון ע"י שילוב של 3 משתנים דמוגרפיים: 5 קבוצות אוכלוסייה (ערבים ממזרח ירושלים, ערבים שלא ממזרח ירושלים, עולי 1990 ואילך, עולים עד 1989 ויהודים ילידי ישראל), 7 קבוצות גיל (24-20, 34-25, 44-35, 54-45, 64-55, 74-65, 75+) ו-2 קבוצות מין (גברים ונשים) – בסך הכל 70 קבוצות תכנון. גודל מדגם המשיבים הצפוי לקבוצה תוכנן להיות יחסי לגודל הקבוצה (מספר הנפשות במסגרת בקבוצת תכנון), ותחת האילוץ של מספר משיבים צפוי - 7,200. על סמך ההנחות לשיעורי אי-השבה (נפל) ואי-שייכות לאוכלוסיית הסקר (אפס), בכל קבוצה התקבל הגודל הדרוש לדגימה. בחלק מקבוצות התכנון תוגבר גודל המדגם להורים לילדים בגיל 13-0, על סמך הידוע ממרשם התושבים, זאת כדי להגדיל את מספר המיועדים להשיב לשאלון המתחלף בנושא סידורים לילדים בגיל 13-0. התגבור נעשה על חשבון אלה שאינם הורים מקבוצות תכנון שונות, כדי להבטיח גודל מדגם כמתוכנן. יש להעיר כי תגבור הורי הילדים בגיל 13-0 לא נעשה באופן גורף, כדי לא לפגוע באמידה של  תכונות שאלון הגרעין המתייחס לכלל בני 20 ומעלה השייכים להגדרת אוכלוסיית הסקר. בסופו של דבר, התגבור הביא את שיעור ההורים לילדים בגיל 13-0 במדגם לכדי 34% מכלל המדגם, לעומת 29% אילו לא נערך תגבור כלל. הסתברות הדגימה הסופית לנפש משתנה בין קבוצות התכנון ולעתים גם בתוך קבוצות התכנון והיא מבטאת הערכות מוקדמות לאחוזי אי-השבה בקבוצות השונות ומשפיעה על החלטות לגבי תגבור ההורים. הסתברות הדגימה הממוצעת הייתה 1:485, הסתברות הדגימה המקסימלית הייתה 1:305, והמינימלית - 1:920.
נפשות ביישובים שבהם צפויים להתקבל לפחות 15 מקרים במדגם (כלומר עם כ-7,400 בני 20 ומעלה), נדגמו במדגם שכבות חד-שלבי, כאשר כל שכבת דגימה היא קבוצת תכנון. בכל שכבה הוצא מדגם מקרי-שיטתי של נפשות לאחר מיון הקובץ לפי מאפיינים גאוגרפיים. בחלק  משכבות הדגימה  נקבעה הסתברות הדגימה לנפש בהתאם למידע מהמרשם - אם הורה לילד בגיל 13-0 או לא - וביטאה את ההחלטות בדבר תגבור ההורים. בחלק אחר של שכבות הדגימה, שבהן לא תוגברו הורים ולא הוקטנה ההקצאה כדי לתגבר הורים בשכבות אחרות, הסתברות הדגימה של הנפשות בשכבה הייתה אחידה. בסך הכל כ-83% מהמדגם הוצאו בשיטת דגימה חד-שלבית.
כדי לענות על האילוצים התפעוליים, הוצא מדגם דו-שלבי עבור האוכלוסייה ביישובים המונים פחות מ-7,400 בני 20 ומעלה. בשלב ראשון חולקו היישובים לשכבות גאוגרפיות והוצא מדגם של יישובים יחסית לגודלם. בשלב שני הוצא מדגם מקרי-שיטתי של נפשות ביישובים שנדגמו, לאחר מיון הרשומות לפי מאפייני 70 התכונות לתכנון. הסתברות הדגימה של השלב השני הותאמה כך שהסתברות הדגימה הסופית (כפל ההסתברויות בשני השלבים) תהיה קבועה. בשיטה זו התקבל גודל מדגם של כ-15 נפשות כנדרש.
בתחילת 2004 הוצא מדגם תוספות של עולים חדשים, אשר עלו לארץ החל מאפריל 2003 ולא נכללו במסגרת הדגימה העיקרית.
בסך הכל כלל המדגם 9,528 נפשות במטרה לקבל כ-7,200 משיבים לסקר.
שיטת הדגימה לסקר החברתי 2005
המדגם הוצא בשיטה דומה לזו ששימשה בסקר החברתי 2003, אך עם 70 קבוצות תכנון (לפי אותו פירוט שיושם בסקר חברתי 2004). מסגרת הדגימה התבססה על מרשם התושבים המעודכן לאפריל 2004. המדגם תוכנן כדי לקבל כ-7,200 משיבים בני 20 ומעלה. בסך הכל נדגמו לסקר 9,515 בני 20 ומעלה.
שיטת הדגימה לסקר החברתי 2006
המדגם התבסס על 70 קבוצות תכנון, הזהות לאלו של הסקר החברתי 2005. עבור הנושא המתחלף לסקר 2006 – "מטפלים ללא תמורה כספית" התקבל מידע על מטופלים מתוך קובץ נתוני יסוד של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ולמטופלים אלה זוהו קרובי משפחה במרשם, אשר עשויים להוות "מטפלים פוטנציאליים". בכל קבוצת תכנון, "מטפלים פוטנציאליים" קיבלו תגבור על חשבון האחרים, זאת כדי לייעל את אומדני הנושא המתחלף לשנת 2006, אך תחת המגבלה של תכנון המדגם עבור 7,500 משיבים צפויים. בסך הכל נדגמו לסקר 9,499 בני 20 ומעלה.
שיטת הדגימה לסקר החברתי 2007
המדגם הוצא בשיטה זהה לזו של הסקר החברתי 2005, ללא תגבור עקב נושא מתחלף. מסגרת הדגימה התבססה על מרשם התושבים המעודכן לאפריל 2006. המדגם תוכנן על בסיס 70 קבוצות תכנון כדי לקבל כ-7,500 משיבים. בסך הכל נדגמו לסקר 9,391 בני 20 ומעלה.
 
שיטת הדגימה לסקר החברתי 2008
המדגם הוצא בשיטה זהה לזו של הסקר החברתי 2007, ללא תגבור עקב נושא מתחלף. מסגרת הדגימה התבססה על מרשם התושבים המעודכן לאפריל 2007. המדגם תוכנן על בסיס 70 קבוצות תכנון כדי לקבל כ-7,500 משיבים. בסך הכל נדגמו לסקר 9,389 בני 20 ומעלה.

שיטת הדגימה לסקר החברתי 2009
המדגם הוצא בשיטה זהה לזו של הסקר החברתי 2008 ללא תגבור עקב נושא מתחלף. מסגרת הדגימה התבססה על מרשם התושבים המעודכן לאפריל 2008. המדגם תוכנן על בסיס 70 קבוצות תכנון כדי לקבל כ-7,500 משיבים. בסך הכל נדגמו לסקר 9,340 בני 20 ומעלה. בדיעבד, התברר כי בשנת 2009 נדגמו מספר גדול יחסית של יישובים לא-עירוניים יהודיים עם אוריינטציה דתית, אשר הביאו לאומדן גבוה יחסית של פרטים שהגדירו עצמם כדתיים בשאלון הסקר, זאת בהשוואה לשנת 2008.

שיטת הדגימה לסקר החברתי 2010
גודל המדגם תוכנן כך שמספר המשיבים הצפוי יהיה כ-7,500 בני 20 ומעלה. בשלב ראשון הוגדרו קבוצות תכנון ע"י שילוב של 3 משתנים דמוגרפיים: 5 קבוצות אוכלוסייה (ערבים ממזרח ירושלים, ערבים שלא ממזרח ירושלים, עולים עד 1989, עולי 1990 והלאה ויהודים ילידי ישראל), 7 קבוצות גיל (24-20, 34-25, 44-35, 54-45, 64-55, 74-65, 75+) ו-2 קבוצות מין (גברים ונשים) – סך הכול 70 קבוצות תכנון. גודל מדגם המשיבים הצפוי לקבוצה תוכנן להיות יחסי לגודל הקבוצה (מספר הנפשות במסגרת בקבוצת תכנון), ותחת האילוץ של מספר משיבים צפוי - 7,500. על סמך ההנחות לשיעורי אי-השבה (נפל) ואי-שייכות לאוכלוסיית הסקר (אפס), בכל קבוצה התקבל הגודל הדרוש לדגימה. הסתברות הדגימה הממוצעת הייתה 1:531, הסתברות הדגימה המקסימלית הייתה 1:380 והמינימלית - 1:602.
הנפשות ביישובים שבהם היו צפויים להתקבל לפחות 15 מקרים במדגם (כלומר שבהם כ-8,000 נפשות בני 20 ומעלה), נדגמו במדגם שכבות חד-שלבי, כאשר כל שכבת דגימה היא קבוצת תכנון. בכל שכבה הוצא מדגם מקרי-שיטתי של נפשות לאחר מיון הקובץ על ידי מאפיינים גאוגרפיים. בסך הכל, כ-84% מהמדגם הוצא בשיטה דגימה חד-שלבית.
כדי לענות על האילוצים התפעוליים, הוצא מדגם דו-שלבי עבור האוכלוסייה ביישובים המונים פחות מ- 8,000 בני 20 ומעלה. בשלב ראשון חולקו היישובים לשכבות גאוגרפיות והוצא מדגם של יישובים יחסית לגודלם. בשלב שני הוצא מדגם מקרי-שיטתי של נפשות ביישובים שנדגמו לאחר מיון הרשומות, לפי מאפייני 70 התכונות לתכנון. הסתברות הדגימה של השלב השני הותאמה כך שהסתברות הדגימה הסופית (כפל ההסתברויות בשני השלבים) תהיה קבועה. בשיטה זו התקבל גודל מדגם של כ-15 נפשות כנדרש. בסוף 2009 הוצא מדגם תוספות של עולים חדשים, אשר עלו החל מאפריל 2009 ולא נכללו במסגרת הדגימה העיקרית. בסך הכל כלל המדגם 9,539 נפשות במטרה לקבל כ-7,500 משיבים לסקר.

שיטת הדגימה לסקר החברתי 2011
גודל המדגם תוכנן כך שמספר המשיבים הצפוי יהיה כ-7,500 בני 20 ומעלה. בסקר החברתי 2011 הוגדרו קבוצות תכנון שונות מהמחזורים הקודמים של הסקר: אוחדו קבוצות התכנון של יהודים ילידי ישראל ויהודים שהם עולים ותיקים (עלו לפני 1990). בקבוצה המאוחדת לעיל, בגילים 64-20 (חמש קבוצות גיל), הייתה הבחנה בין חרדים ומי שאינם חרדים על פי מקור מינהלי שמבוסס בעיקר על מידע על מוסדות לימוד. לפיכך, המדגם תוכנן ל-66 קבוצות תכנון: 56 קבוצות בשילוב שלושת המשתנים: 4 קבוצות אוכלוסייה (ערבים ממזרח ירושלים, ערבים שלא ממזרח ירושלים, יהודים עולי 1990 ואילך, ויהודים ילידי ישראל או שעלו לישראל לפני 1990 ושאינם חרדים לפי המקור המינהלי), 2 קבוצות מין (גברים ונשים) ו-7 קבוצות גיל (24-20, 34-25, 44-35, 54-45, 64-55, 74-65, 75+). 10 קבוצות תכנון נוספות היו עבור חרדים שאינם עולים חדשים, לפי מין ו-5 קבוצות גיל
(64-20).
גודל מדגם המשיבים הצפוי לקבוצה תוכנן להיות יחסי לגודל הקבוצה (מספר הנפשות במסגרת בקבוצת תכנון), ותחת האילוץ של מספר משיבים צפוי - 7,500. על סמך ההנחות לשיעורי אי-השבה (נפל) ואי-שייכות לאוכלוסיית הסקר (אפס), בכל קבוצה התקבל הגודל הדרוש לדגימה. הסתברות הדגימה הממוצעת הייתה 1:542, הסתברות הדגימה המקסימלית הייתה 1:410 והמינימלית - 1:615.
הנפשות ביישובים שבהם היו צפויים להתקבל לפחות 15 מקרים במדגם (יישובים שבהם כ-8,100 בני 20 ומעלה), נדגמו במדגם שכבות חד-שלבי, כאשר כל שכבת דגימה היא קבוצת תכנון. בכל שכבה הוצא מדגם מקרי-שיטתי של נפשות, לאחר מיון הקובץ לפי מאפיינים גאוגרפיים. בסך הכל
כ-83% מהמדגם נערך בשיטת דגימה חד-שלבית.
עקב אילוצים תפעוליים, הוצא מדגם דו-שלבי עבור האוכלוסייה ביישובים המונים פחות מ-8,100 בני 20 ומעלה. בשלב ראשון חולקו היישובים לשכבות גאוגרפיות והוצא מדגם של יישובים יחסית לגודלם. בשלב שני הוצא מדגם מקרי-שיטתי של נפשות ביישובים שנדגמו לאחר מיון הרשומות, לפי מאפייני 70 התכונות לתכנון. הסתברות הדגימה של השלב השני הותאמה כך שהסתברות הדגימה הסופית (כפל ההסתברויות בשני השלבים) תהיה קבועה. בשיטה זו התקבל גודל מדגם של כ-15 נפשות כנדרש. בסוף 2010 הוצא מדגם תוספות של עולים חדשים, אשר עלו החל מאפריל 2010 ולא נכללו במסגרת הדגימה העיקרית. בסך הכל כלל המדגם 9,533 נפשות במטרה לקבל כ-7,500 משיבים לסקר.

שיטת הדגימה לסקר החברתי 2012
גודל המדגם תוכנן כך שמספר המשיבים הצפוי יהיה כ-7,500 בני 20 ומעלה. קבוצות התכנון בסקר 2012 היו זהות לאלו שנקבעו לקראת סקר 2011 (ושונות מהמחזורים הקודמים של הסקר): אוחדו קבוצות התכנון של יהודים ילידי ישראל ויהודים שהם עולים ותיקים (עלו לפני 1990). בקבוצה המאוחדת לעיל, בגילים 64-20 (חמש קבוצות גיל), הייתה הבחנה בין חרדים ומי שאינם חרדים על פי מקור מינהלי שמבוסס בעיקר על מידע על מוסדות לימוד. מכאן, המדגם תוכנן ל-66 קבוצות תכנון. 56 קבוצות בשילוב שלושת המשתנים: 4 קבוצות אוכלוסייה (ערבים ממזרח ירושלים, ערבים שלא ממזרח ירושלים, יהודים עולי 1990 ואילך, ויהודים ילידי ישראל או שעלו לישראל לפני 1990 ושאינם חרדים לפי המקור המנהלי), 2 קבוצות מין (גברים ונשים) ו-7 קבוצות גיל (24-20, 34-25, 44-35, 54-45, 64-55, 74-65, 75+). 10 קבוצות תכנון נוספות היו עבור חרדים שאינם עולים חדשים, לפי מין ו-5 קבוצות גיל (64-20). גודל מדגם המשיבים הצפוי לקבוצה תוכנן להיות יחסי לגודל הקבוצה (מספר הנפשות במסגרת בקבוצת תכנון), ותחת האילוץ של מספר משיבים צפוי - 7,500. על סמך ההנחות לשיעורי אי-השבה (נפל) ואי-שייכות לאוכלוסיית הסקר (אפס), בכל קבוצה התקבל הגודל הדרוש לדגימה. הסתברות הדגימה הממוצעת הייתה 1:551, הסתברות הדגימה המקסימלית הייתה 1:417 והמינימלית - 1:625.
הנפשות ביישובים שבהם היו צפויים להתקבל לפחות 15 מקרים במדגם (כלומר שבהם כ-8,300 נפשות בני 20 ומעלה), נדגמו במדגם שכבות חד-שלבי, כאשר כל שכבת דגימה היא קבוצת תכנון. בכל שכבה הוצא מדגם מקרי-שיטתי של נפשות לאחר מיון הקובץ לפי מאפיינים גאוגרפיים. בסך הכל, כ-82% מהמדגם הוצא בשיטה דגימה חד-שלבית.
כדי לענות על האילוצים התפעוליים, הוצא מדגם דו-שלבי עבור האוכלוסייה ביישובים המונים פחות מ-8,300 בני 20 ומעלה. בשלב ראשון חולקו היישובים לשכבות גאוגרפיות והוצא מדגם של יישובים יחסית לגודלם. בשלב שני הוצא מדגם מקרי-שיטתי של נפשות ביישובים שנדגמו לאחר מיון הרשומות לפי מאפייני 66 התכונות לתכנון. הסתברות הדגימה של השלב השני הותאמה כך שהסתברות הדגימה הסופית (כפל ההסתברויות בשני השלבים) תהיה קבועה. בשיטה זו התקבל גודל מדגם של כ-15 נפשות כנדרש. בסוף 2011 הוצא מדגם תוספות של עולים חדשים, אשר עלו החל מאפריל 2011 ולא נכללו במסגרת הדגימה העיקרית. בסך הכל כלל המדגם 9,516 נפשות במטרה לקבל כ-7,500 משיבים לסקר.

שיטת הדגימה לסקר החברתי 2013
גודל המדגם תוכנן כך שמספר המשיבים הצפוי יהיה כ-7,500 בני 20 ומעלה. קבוצות התכנון בסקר 2013 היו זהות לאלו שנקבעו לקראת סקר 2012 (ושונות מהמחזורים הקודמים של הסקר): אוחדו קבוצות התכנון של יהודים ילידי הארץ ויהודים שהם עולים ותיקים (עלו לפני 1990). בקבוצה המאוחדת לעיל, בגילאים 64-20 (חמש קבוצות גיל), הייתה אבחנה בין חרדים ומי שאינם חרדים על פי מקור מנהלי שמבוסס בעיקר על מידע על מוסדות הלימודים. כמו כן הייתה אבחנה בין אקדמאים בוגרי אוניברסיטאות או סטודנטים ב-10 השנים האחרונות, לבין מי שאינו כזה בחלק מקבוצות הגיל*מין*קבוצת-אוכלוסייה. מכאן, המדגם תוכנן ב-86 קבוצות תכנון. 56 משילוב שלושת המשתנים: 4 קבוצות אוכלוסייה (ערבים ממזרח ירושלים, ערבים שלא במזרח ירושלים, יהודים עולי 1990 ואילך, ויהודים ילידי הארץ או שעלו לפני 1990 ואינם חרדים לפי המקור המנהלי), 2 קבוצות מין (גברים ונשים) ו-7 קבוצות גיל (24-20, 34-25, 44-35, 54-45, 64-55, 74-65, 75+). 10 קבוצות תכנון נוספות היו עבור חרדים שאינם עולים חדשים, לפי מין ו-5 קבוצות גיל (64-20), ו-20 קבוצות תכנון של בוגרי אוניברסיטאות וסטודנטים ב-10 השנים האחרונות. גודל מדגם המשיבים הצפוי לקבוצה תוכנן להיות יחסית לגודל הקבוצה (מספר הנפשות במסגרת בקבוצת תכנון), ותחת האילוץ של מספר משיבים צפוי 7,500. על סמך ההנחות לשיעורי אי ההשבה (נקרא נפל) ואי שייכות לאוכלוסיית הסקר (נקרא אפס), בכל קבוצה התקבל הגודל הדרוש לדגימה. הסתברות הדגימה הממוצעת הייתה 1:551, הסתברות הדגימה המקסימאלית הייתה 1:423 והמינימאלית 1:627.
הנפשות ביישובים שבהם היו צפויים להתקבל לפחות 15 מקרים במדגם (כלומר שבהם כ-8,300 נפשות בני 20 ומעלה), נדגמו במדגם שכבות חד-שלבי, כאשר כל שכבת דגימה היא קבוצת תכנון. בכל שכבה הוצא מדגם מקרי-שיטתי של נפשות לאחר מיון הקובץ על ידי מאפיינים גיאוגרפיים. בסך הכול, כ-83% מהמדגם הוצא בשיטה דגימה חד-שלבית.
כדי לענות על האילוצים התפעוליים, הוצא עבור האוכלוסייה ביישובים עם פחות מ-8,300 בני 20 ומעלה מדגם דו-שלבי. בשלב ראשון חולקו היישובים לשכבות גיאוגרפיות והוצא מדגם של יישובים יחסית לגודלם. בשלב שני הוצא מדגם מקרי-שיטתי של נפשות ביישובים שנדגמו לאחר מיון הרשומות לפי מאפייני 86 התכונות לתכנון. הסתברות הדגימה של השלב השני הותאמה כך שהסתברות הדגימה הסופית (כפל ההסתברויות בשני השלבים) תהיה קבועה. בשיטה זו התקבל גודל המדגם של כ- 15 נפשות כנדרש. בסוף 2012 הוצא מדגם תוספות של עולים חדשים, אשר עלו החל מאפריל 2012 ולא נכללו במסגרת הדגימה העיקרית. בסך הכול כלל המדגם 9,604 נפשות במטרה לקבל כ- 7,500 משיבים לסקר.

שיטת האמידה

הנתונים הנאספים בסקר החברתי מבוססים על מדגם של נפשות מהאוכלוסייה. בכדי להפיק אומדנים על כלל האוכלוסייה ועל תת-הקבוצות שבה, יש לחשב לכל משיב בסקר מקדם ניפוח, המבטא את אומדן מספר הנפשות באוכלוסייה "המיוצגות" על ידו. שיטת האמידה קשורה לשיטת הדגימה ולבעיות שונות באיסוף הנתונים. אחת הבעיות השכיחות היא שלא כל מי שנדגם השיב לסקר ואלה שלא השיבו לסקר אינם בהכרח דומים בתכונותיהם לאלה שהשיבו (אי-השבה אינפורמטיבי) ולכן עלולה להיגרם הטיה באומדני הסקר. שיטת האמידה מיועדת לצמצם בעיקר את ההטיות העלולות לנבוע מאי-השבה אינפורמטיבית, מתת-כיסוי של האוכלוסייה ומשונות בגודלי המדגם לפי תכונות שלא נכללו בתכנון מדגם הסקר, כגון מאפייני עבודה והשכלה.
תהליך האמידה כולל שלושה שלבים: בשלב הראשון כל משיב קיבל מקדם ניפוח ראשוני שהוא היפוך הסתברות הדגימה, ומבטא את הדיפרנציאליות בתכנון המדגם; בשלב השני הוכפל מקדם הניפוח הראשוני במקדם תיקון לנפל חריג וזאת לרשומות באזורים גאוגרפיים שבהם התקבלו שיעורים חריגים במיוחד של אי-השבה; לשלב השלישי נבחרו מבין משתני הסקר משתני התאמה, אשר התפלגותם ידועה ממקורות מנהליים או נאמדת מסקר כוח אדם (סקר גדול אחר של הלמ"ס), ושנמצאו קשורים באופן החזק ביותר למשתני חקירה מרכזיים בשאלון הגרעין של הסקר. בחירת המשתנים נעשתה על סמך נתוני הסקר החברתי 2002. בשלב השלישי חושבו מקדמי הניפוח הסופיים בשיטת ה-Raking, שלפיה מתאימים את התפלגות המדגם המנופח במקדמי ניפוח של השלב הקודם לשלוש התפלגויות של אומדנים חיצוניים:
• אומדני משקי בית לפי קבוצת אוכלוסייה * גודל משק בית מורחב – 37 קבוצות.
• אומדני נפשות בגיל 20+ לפי קבוצת אוכלוסייה * תכונות כוח עבודה * השכלה - 12 קבוצות.
• אומדני נפשות בגיל 20+ לפי קבוצת אוכלוסייה * קבוצות גאוגרפיות * מין * קבוצות גיל - 191 קבוצות.
החל משנת 2012 המשתנה קבוצת האוכלוסייה ביישובים היהודים והמעורבים כולל הבחנה בין חרדים ממקורות מנהליים (לפי מוסדות חינוך) לבין יתר האוכלוסייה (עבור בני 64-20).
בסקר החברתי 2012 מספר המשיבים ביישובי הבדווים בדרום היה 15, זאת עקב קשיים תפעוליים. לכן קביעת מקדמי הניפוח לסקר בשיטה שתוארה לעיל נעשתה בלעדיהם ואילו מקדמי הניפוח של הבדווים ביישובי הדרום התקבלו על ידי חלוקת האומדן הדמוגרפי ביישובים אלה במספר המשיבים וללא התניה בתכונותיהם.
בסקר 2013, בשלב השלישי חושבו מקדמי הניפוח הסופיים בשיטת ה-Raking לפיה מתאימים את התפלגות המדגם המנופח במקדמי הניפוח של השלב הקודם לארבע התפלגויות של אומדנים  חיצוניים:
• אומדני משקי בית לפי קבוצת אוכלוסייה * גודל מ"ב מורחב – 38 קבוצות.
• אומדני נפשות בגיל 20+ לפי קבוצת אוכלוסייה * תכונות כוח עבודה * השכלה-  11 קבוצות.
• אומדני נפשות בגיל 20+ לפי קבוצת אוכלוסייה * קבוצות גיאוגרפיות * מין * קבוצות גיל - 230 קבוצות.
• אומדני נפשות בגיל 20+ לפי קבוצות אוכלוסייה * קבוצות גיאוגרפיות * הבחנה בין חרדים ממקורות מנהליים (על סמך מוסד לימודים אחרון), לבין יתר האוכלוסייה (בגיל 64-20), עבור האוכלוסייה ביישובים יהודיים ומעורבים – 26 קבוצות.
בסקר החברתי 2013 לא נאספו נתונים ביישובי הבדווים בדרום, עקב קשיים תפעוליים. לכן קביעת מקדמי הניפוח לסקר בשיטה שתוארה לעיל נעשתה בלעדיהם.

איסוף נתונים

עבודת השדה השנתית בסקר החברתי מתחילה מדי חודש ינואר ומסתיימת בחודש דצמבר. הסקר נערך על ידי מראיינים של הלמ"ס, בראיונות פנים-אל-פנים באמצעות מחשבים ניידים (CAPI), באמצעות תכנת Blaise, מפיתוחה של הלשכה הסטטיסטית ההולנדית. הראיונות נערכים בעברית, ברוסית ובערבית, ונמשכים כשעה. הנתונים נשמרים במחשב ומועברים מבית הסוקר למרכז האיסוף בירושלים באמצעות האינטרנט (בטלפון קווי או סלולארי).

תוצאות פקידה 2009

המדגם לסקר 2009 כלל 9,340 אנשים בני 20 ומעלה.
מתוכם 446 נמצאו כלא שייכים לאוכלוסיית הסקר (מהם 48% נמצאים יותר משנה ברציפות בחו"ל ו-23% נפטרו).
מבין 8,894 השייכים לאוכלוסיית הסקר השיבו 7,462 אנשים (84%) ו-1,432 אנשים לא השיבו (16%).

סיבות לאי השבה לסקר

סיבות לאי השבה סה"כ מקרים אחוז מאוכלוסיית הסקר
סה"כ שייכים לאוכלוסיית הסקר 8,894 100.0
מזה: לא אותרו 452 5.1
סרבו להשיב 292 3.3
נעדרו 267 3.0
סיבות אחרות (למשל: מוגבלות, קשיי שפה) 421 4.7

מונחים הגדרות והסברים
אוכלוסיית הסקר
האוכלוסייה הקבועה של מדינת ישראל, בגיל 20 ומעלה. אוכלוסיית הסקר כוללת גם דיירי מוסדות שאינם משמשים לצרכים טיפוליים, כגון מעונות סטודנטים, מרכזי קליטה ותכניות דיור מוגן לאוכלוסייה המבוגרת. עולים חדשים נכללו באוכלוסיית הסקר, רק אם שהו בארץ לפחות 6 חודשים.
קבוצות שאינן נכללות באוכלוסיית הסקר: דיירים במוסדות טיפוליים (כגון בתי אבות, בתי חולים לחולים במחלות כרוניות, בתי סוהר), תושבי ישראלי ששהו בחו"ל למעלה משנה ברציפות בעת הסקר, דיפלומטים ועולים אשר הגיעו לישראל חצי שנה לפני מועד הריאיון לכל המאוחר, שבטי בדווים ותושבים הגרים מחוץ ליישובים.
צורת יישוב
היישובים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות, שההבחנה ביניהן מבוססת על גודל היישוב (מספר התושבים).
א. יישובים עירוניים, שבהם 2,000 תושבים ויותר, המסווגים לתת-קבוצות על פי גודלם;
ב. יישובים כפריים, שבהם פחות מ-2,000 תושבים, ובהם נכללים קיבוצים, מושבים (כולל מושבים שיתופיים) ויישובים כפריים אחרים.
יישובי פיתוח
ברשימת יישובי פיתוח נכללים 25 היישובים הבאים:
יישובי פיתוח בצפון: בית שאן, חצור הגלילית, טבריה, יקנעם עילית, כרמיאל, מגדל העמק, מעלות-תרשיחא, נצרת עילית, עכו, עפולה, צפת, קריית שמונה, שלומי.
יישובי פיתוח בדרום: אופקים, אילת, בית שמש, דימונה, יבנה, ירוחם, מצפה רמון, נתיבות, ערד, קריית גת, קריית מלאכי, שדרות.
משק בית
אדם אחד או קבוצת אנשים, הגרים יחד בדירה באופן קבוע ברוב ימות השבוע ומנהלים תקציב משותף למזון. משק בית יכול לכלול גם אנשים שאינם קרובי משפחה.
מספר הילדים במשק הבית
מספר הילדים בגיל 17-0 במשק הבית.
צפיפות דיור
מספר הנפשות במשק הבית מחולק במספר החדרים בדירה (כולל חצאי חדרים וסלון, לא כולל מטבח, שירותים וחדר המשמש לעסק בלבד). צפיפות דיור נמוכה – פחות מנפש אחת לחדר, צפיפות בינונית – נפש אחת עד שתי נפשות לחדר, צפיפות גבוהה – יותר משתי נפשות לחדר.
מצב משפחתי
נשואים (כולל נשואים החיים בנפרד), גרושים, אלמנים ורווקים.
קבוצת אוכלוסייה
יש הבחנה בין שתי קבוצות אוכלוסייה: יהודים ואחרים וערבים. השיוך לקבוצת אוכלוסייה מבוסס על הגדרת המרואיין את דתו ודיווחו על ארץ הלידה שלו ושל אביו, וכן על הדת ביישוב המגורים של המרואיין.
יהודים ואחרים – כולל יהודים, נוצרים המתגוררים ביישובים יהודיים, נוצרים המתגוררים ביישובים מעורבים ואשר ארץ הלידה שלהם או של אביהם אינה ערבית, כאלה שהם ללא סיווג דת ובני דת אחרת על פי הגדרתם.
ערבים – כולל מוסלמים, דרוזים, נוצרים המתגוררים ביישובים לא-יהודיים, נוצרים המתגוררים ביישובים מעורבים שארץ הלידה שלהם או של אביהם ערבית. אוכלוסיית הסקר כוללת את ערביי מזרח ירושלים.
עולי 1990 ואילך
מתייחס ליהודים ואחרים בלבד שעלו לארץ בשנת 1990 או לאחר מכן.
דתיות
בקרב יהודים הקטגוריות הן: "חרדים"; "דתיים"; "מסורתיים" (כולל "מסורתיים דתיים" ו"מסורתיים לא כל כך דתיים"); "לא דתיים, חילונים".
בקרב בני דתות אחרות (כגון מוסלמים, נוצרים ודרוזים) הסיווג הוא: "דתיים מאוד"; "דתיים"; "לא כל כך דתיים"; "לא דתיים".
השכלה
הנתונים מבוססים על דיווח המרואיינים על מוסד הלימודים האחרון ועל תעודת ההשכלה או התואר הגבוהים ביותר שקיבלו במשך לימודיהם בבית ספר או במסגרות לימוד המקנות תעודות רשמיות (לא כולל תעודת סיום קורס, תעודת סיום השתלמות וכד'). הקטגוריות הן:
לא למדו – מי שלא למדו כלל במוסד לימודים. בחלק מהלוחות לא הוצגו נתונים בקטגוריה זו בשל מספר תצפיות קטן.
למדו – מי שלמדו במוסד לימודים כלשהו. קבוצה זו מחולקת לפי התעודה הגבוהה ביותר שקיבלו:
• תעודת סיום בית ספר יסודי או חטיבת ביניים או ללא תעודה (כולל מי שלמדו ולא קיבלו תעודה)
• תעודת סיום בית ספר תיכון (שאינה תעודת בגרות)
• תעודת בגרות
• תעודת סיום בית ספר על-תיכון (שאינה תעודה אקדמית)
• תעודה אקדמית – תואר אקדמי ראשון (B.A. או תואר מקביל), תואר אקדמי שני (M.A. או תואר מקביל, כולל דוקטור לרפואה), תואר אקדמי שלישי (PH.D. או תואר מקביל)
• תעודה אחרת – ציינו שקיבלו תעודה שאינה אחת מהמפורטות לעיל.
תעסוקה
בכוח העבודה
בני 20 ומעלה שהיו "מועסקים" או "בלתי מועסקים" בשבוע הקובע (השבוע שהסתיים בשבת שלפני מועד הריאיון), לפי ההגדרות המפורטות להלן:
אינם בכוח העבודה
בני 20 ומעלה שלא היו מועסקים ולא היו בלתי מועסקים בשבוע הקובע. בקבוצה זו כלולים תלמידים; אנשים שעבדו בהתנדבות ללא כל תמורה; עקרות בית שלא עבדו אף שעה אחת מחוץ למשק ביתן; אנשים שאינם מסוגלים לעבוד; אנשים החיים מקצבה, מפנסיה, מרנטה, וכו', שלא עבדו אף שעה אחת בשבוע הקובע. בקבוצה זו נכללים גם חיילים בשירות חובה.
מועסקים
אנשים שעבדו לפחות שעה אחת בשבוע הקובע בעבודה כלשהי תמורת שכר, רווח או תמורה אחרת; כל העובדים בקיבוצים (בין בשירותים ובין בענפים אחרים); בני משפחה שעבדו ללא תשלום; אנשים שנעדרו זמנית מעבודתם וחיילים בשירות קבע בצה"ל (להבדיל מסקר כוח אדם, עד לסוף שנת 2011, בסקר החברתי אנשי צבא קבע נכללים בין המועסקים).
בלתי מועסקים
אנשים שלא עבדו כלל (אף לא שעה אחת) בשבוע הקובע, חיפשו עבודה באופן פעיל בארבעת השבועות שקדמו לשבוע הקובע, והיו יכולים להתחיל לעבוד בשבוע הקובע, לו הוצעה להם עבודה מתאימה ("זמינות לעבודה").
מעמד בעבודה
המועסקים מחולקים לשלוש קבוצות:
• שכירים – אנשים שעבדו אצל מישהו אחר תמורת שכר יומי, חודשי, קבלני או בתמורה אחרת כלשהי, כולל חברי קואופרטיב ואנשי צבא קבע (שבסקר כוח אדם אינם נכללים בין המועסקים).
• עצמאים – בעלי עסק או מקבלים תשלום מלקוחות ומנהלי חברה שבבעלותם או בשליטתם (לפחות 51%).
• אחר – חברי קיבוץ ובני משפחה העובדים ללא תשלום.

הכנסה
הכנסה אישית ברוטו לחודש (ש"ח) – מבוסס על דיווח המרואיינים על טווח ההכנסה האישית ברוטו לחודש, מכל מקומות העבודה שלהם, לפני ניכוי במס.
הכנסה כוללת (ברוטו/נטו) למשק בית – הכנסה (ברוטו/נטו) של כל בני משק הבית מכל המקורות כגון: מעבודה, מפנסיה, מקצבאות, משכר דירה וכד'. מבוסס על דיווח המרואיינים על טווח ההכנסה הכוללת של משק הבית.
הכנסה ממוצעת לנפש במשק בית ברוטו לחודש (ש''ח) – מבוסס על דיווח המרואיינים על טווח ההכנסה הכוללת ברוטו לחודש, של כל בני משק הבית מכל המקורות, לפני ניכוי המס. לכל משק בית נלקח בחשבון הערך שבאמצע הטווח שדווח, והוא חולק במספר הנפשות במשק הבית. הכנסות לנפש במשק בית (ברוטו לחודש), קובצו לשלוש קטגוריות: נמוכה – עד 2,000 ש"ח; בינונית – 4,000-2,001 ש"ח; גבוהה – 4,001 ש"ח ומעלה.