הסקר החברתי – הגדרות והסברים

כללי

הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) הוא סקר שנתי שוטף משנת 2002, הנערך בהזמנת אגף התקציבים במשרד האוצר. מטרת הסקר לספק מידע עדכני על רווחת האוכלוסייה בישראל ועל תנאי חייה. הסקר מבוסס על מדגם של בני 20 ומעלה, המתחלף מדי שנה. הסקר מיועד למגוון משתמשים: קובעי מדיניות, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, חוקרים, תלמידים, חברות מסחריות והציבור הרחב.

את הסקר עורכים סוקרי הלמ"ס בבתי הנדגמים באמצעות ריאיון פנים אל פנים ובשימוש במחשב נייד (CAPI) ובו תוכנת "בלייז", שפיתחה הלשכה הסטטיסטית ההולנדית. בשל משבר הקורונה, בחודשים האחרונים נערך הסקר באמצעות ראיונות טלפוניים. הראיונות נערכים בעברית, ברוסית ובערבית ונמשכים כ-45 דקות. עבודת השדה לכל מחזור של הסקר נמשכת שנה קלנדרית, מאמצע ינואר עד לאמצע ינואר.

שאלון הסקר בנוי משני חלקים עיקריים: גרעין קבוע, המכיל כ-200 שאלות קבועות במגוון תחומי חיים כגון בריאות, דיור, תעסוקה ומצב כלכלי, וחלק משתנה, העוסק בכל שנה בדרך כלל בנושא אחד או שניים הנחקרים לעומק.

נושאי הסקר:

2019 – דיור; נסיעות לחו"ל; טיפול בבן משפחה מוגבל; משפחתיות

2018 – מוביליות חברתית

2017 – בריאות ואורח חיים

2016 – תנאי עבודה והתארגנויות עובדים

2015 – עמדות כלפי שירותי ממשל; מעורבות אזרחית

2014 – איכות הסביבה; הון חברתי

2013 – רווחת האוכלוסייה בישראל

2012 – הסדרי פנסיה ופרישה; התארגנויות עובדים

2011 – למידה לאורך החיים; שימוש בשפות

2010 – בריאות ואורח חיים; שימוש במחשב ובאינטרנט

2009 – דתיות ומסורת; משפחתיות

2008 – מוביליות חברתית

2007 – רווחת האוכלוסייה; עמדות כלפי שירותי ממשל

2006 – מטפלים ללא תמורה כספית

2005 – השתתפות בכוח העבודה

2004 – סידורים לילדים והקשר לתעסוקת הורים

2003 – רווחת האוכלוסייה בישראל

2002 – הסדרי פנסיה וחיסכון לקראת פרישה

מחולל הלוחות במתכונתו הנוכחית מאפשר להפיק את כל האומדנים עבור נפשות וחלק מהאומדנים עבור משקי בית (כגון גודל משק הבית, מספר המפרנסים במשק הבית וכד').

מחולל הלוחות לסקר 2002 כולל את שאלון הגרעין בלבד, והמחולל לסקר 2003 כולל גם את הנושא השנתי המשתנה (רווחת האוכלוסייה בישראל). המחולל לסקר 2004 כולל את שאלון הגרעין ומשתנים אחדים מתוך הנושא השנתי (סידורים לילדים והקשר לתעסוקת הורים). משנת 2005 המחולל כולל גם את הנושא/ים השנתי/ים.

הערה: הסקר החברתי מבוסס על מדגם של כ-7,500 בני 20 ומעלה. אין לצפות שאומדנים המתקבלים בסקר זה יהיו זהים לאומדנים המתקבלים בסקרים מדגמיים אחרים. יש להביא זאת בחשבון בהשוואת אומדנים של הסקר החברתי לאומדני סקרים אחרים.

מתודולוגיה

אוכלוסיית הסקר

האוכלוסייה הקבועה של מדינת ישראל, בני 20 ומעלה המתגוררת במשקי בית. אוכלוסיית הסקר כוללת גם דיירי מוסדות השוהים בהם שלא לצרכים טיפוליים, כגון מעונות סטודנטים, מרכזי קליטה ודיור מוגן לאוכלוסייה המבוגרת. עולים חדשים נכללים באוכלוסיית הסקר רק אם שהו בארץ שישה חודשים לפחות. משנת 2004 תושבי מזרח ירושלים נכללים באוכלוסיית הסקר ובאומדנים במחולל הלוחות.

קבוצות שאינן נכללות באוכלוסיית הסקר: אסירים בבתי סוהר; דיירים במוסדות טיפוליים (כגון בתי אבות ובתי חולים לחולים במחלות כרוניות); תושבי ישראל שבזמן הסקר שהו בחו"ל יותר משנה ברציפות; דיפלומטים ועולים שעלו לארץ פחות משישה חודשים לפני מועד הריאיון; בני שבטים בדווים ותושבים אחרים הגרים מחוץ ליישובים מוכרים.

מסגרת הדגימה

הסקר החברתי הוא הסקר הראשון של הלמ"ס שמסגרת הדגימה שלו מבוססת על קובץ מרשם התושבים של משרד הפנים. בכל סקר, קובץ מרשם התושבים שנעשה בו שימוש מעודכן לחודש אפריל של השנה הקודמת. איכותה של מסגרת הדגימה נבחנת בעיקר לפי טיב הכיסוי של אוכלוסיית הסקר: כיסוי חסר של האוכלוסייה עלול ליצור הטיות באומדנים, וכיסוי יתר עלול לגרום למאמץ חקירה מיותר של אנשים שאינם נכללים בסקר, ובעקבות זאת להגדלת העלויות. לכן נוכו מקובץ מרשם התושבים רשומות שאינן שייכות לאוכלוסיית הסקר. זיהוי רשומות המיועדות לניכוי בחלק מקבוצות האוכלוסייה שאינן נכללות באוכלוסיית הסקר נגזר ישירות מהמידע המופיע בקובץ מרשם התושבים, כגון משתנה הגיל, שבו נוכו כל בני 19 ומטה. לגבי חלק מהתכונות המגדירות אי-שייכות לאוכלוסיות הסקר, המידע במרשם איננו מושלם, או איננו קיים, ולכן זיהוי הרשומות בעלות תכונות אלו מורכב וחשוף לטעויות. כך למשל, ישראלים החיים באופן קבוע בחו"ל אינם חלק מאוכלוסיית הסקר, ובתהליך ההכנה של מסגרת הדגימה נעשו פעולות מיוחדות כדי לאתרם ולנכותם.

במרשם התושבים יש מספר רב של משתנים דמוגרפיים המאפשרים להוציא מדגם יעיל, בהשוואה למדגמים המוצאים ממקורות מינהליים אחרים. לעומת זאת, המרשם כולל מספר רב של נפשות שכתובתן במרשם איננה כתובת מגוריהן בפועל. מאחר שבסקר הנדגמים מיועדים לחקירה גם אם הם אינם גרים בכתובת המופיעה במרשם, נדרשת פעולה לאיתור נדגמים. פעולה זו מכבידה על עבודת השדה וחשופה לשיעור ניכר של אי-איתור.

אוכלוסיית הסקר כוללת עולים חדשים הנמצאים בארץ לפחות שישה חודשים במועד הריאיון. כדי לכלול עולים אלו, שלא נכללו בקובץ מרשם התושבים אך שוהים בארץ יותר משישה חודשים, מוּצא מדגם של תוספת עולים חדשים מקובץ מרשם המעודכן לסוף השנה שקדמה לסקר. המדגם מכיל את כל העולים שעלו בין חודש אפריל בשנה הקודמת לבין סוף השנה הקודמת.

שיטת הדגימה

גודל המדגם מתוכנן כך שמספר המשיבים הצפוי יהיה כ-7,500 איש בני 20 ומעלה. קבוצות התכנון בסקר מאז 2013: קבוצות התכנון של יהודים ילידי הארץ אוחדו עם קבוצות התכנון של יהודים שהם עולים ותיקים (עלו לפני 1990). בקבוצה המאוחדת לעיל בגילים 20–64 (חמש קבוצות גיל) נעשתה הבחנה בין חרדים ובין לא-חרדים, על פי מקור מינהלי המבוסס בעיקר על מידע בנוגע למוסדות הלימוד. נעשתה הבחנה בין אקדמאים בוגרי אוניברסיטאות או סטודנטים בעשר השנים האחרונות, לבין מי שאינם כאלה, בחלק מקבוצות התכנון המשלבות קבוצות גיל, מין וקבוצת אוכלוסייה. המדגם תוכנן ב-86 קבוצות תכנון. 56 קבוצות הן משילוב שלושת המשתנים: ארבע קבוצות אוכלוסייה (ערבים ממזרח ירושלים; ערבים שאינם ממזרח ירושלים; יהודים עולי 1990 ואילך; יהודים ילידי הארץ או שעלו לפני 1990 ואינם חרדים לפי המקור המינהלי), שתי קבוצות מין (גברים ונשים) ושבע קבוצות גיל (20–24, 25–34, 35–44, 45–54, 55–64, 65–74, 75+). 10 קבוצות תכנון נוספות היו עבור חרדים שאינם עולים חדשים, לפי מין וחמש קבוצות גיל (20–64), ו-20 קבוצות תכנון היו עבור בוגרי אוניברסיטאות וסטודנטים בעשר השנים האחרונות. גודל המדגם הצפוי של המשיבים, כ-7,500 נפש, תוכנן יחסית לגודל הקבוצה (מספר הנפשות במסגרת קבוצת תכנון). על סמך ההנחות לשיעורי אי-ההשבה (מקרה נפל) ואי-שייכות לאוכלוסיית הסקר (מקרה אפס), בכל קבוצה התקבל הגודל הדרוש לדגימה.

הנפשות ביישובים שבהם היו צפויים להתקבל לפחות 15 מקרים במדגם (שבהם כ-8,900 נפשות בני 20 ומעלה) נדגמו במדגם שכבות חד-שלבי, ובו כל שכבת דגימה הייתה קבוצת תכנון. בכל שכבה הוצא מדגם מקרי-שיטתי של נפשות לאחר מיון הקובץ על פי מאפיינים גאוגרפיים. בסך הכל כ-83% מהמדגם הוצא בשיטת דגימה חד-שלבית.

בסקר 2019 הוצא מדגם דו-שלבי ביישובים שבהם פחות מ-8,900 בני 20 ומעלה. בשלב הראשון חולקו היישובים לשכבות גאוגרפיות והוצא מדגם של יישובים יחסית לגודלם. בשלב השני הוצא מדגם מקרי-שיטתי של נפשות ביישובים שנדגמו לאחר מיון הרשומות לפי מאפייני קבוצות התכנון. הסתברות הדגימה בשלב השני הותאמה כך שההסתברות הסופית (כפל הסתברות של שני השלבים) תהיה קבועה. בשיטה זו התקבל מדגם של כ-15 נפשות כנדרש. בסך הכל כלל המדגם כ-9,600 נפש כדי לקבל כ-7,500 משיבים לסקר.

שיטת האמידה

הנתונים הנאספים בסקר החברתי מבוססים על מדגם של נפשות מהאוכלוסייה. כדי להפיק אומדנים עם תכונות נחקרות על כלל האוכלוסייה ועל תת-קבוצות באוכלוסייה, יש לחשב לכל משיב בסקר מקדם ניפוח, המבטא את אומדן מספר הנפשות באוכלוסייה שהוא "מייצג". שיטת האמידה קשורה לשיטת הדגימה ולבעיות שונות הנובעות מאיסוף הנתונים. אחת מהבעיות השכיחות היא שלא כל הנדגמים השיבו לסקר. פרטים שלא השיבו אינם דומים בהכרח בתכונותיהם לפרטים שכן השיבו (אי-השבה אינפורמטיבית), ולכן עלולות להיווצר הטיות באומדני הסקר. שיטת האמידה מיועדת לצמצם בעיקר הטיות העלולות לנבוע מאי-השבה אינפורמטיבית, מתת-כיסוי של האוכלוסייה ומשונות בגודלי המדגם לפי תכונות שלא השתתפו בתכנון מדגם הסקר, כגון תכונות עבודה והשכלה.

תהליך האמידה כולל שלושה שלבים: בשלב הראשון כל משיב מקבל מקדם ניפוח ראשוני, השווה למכפלת היפוך הסתברות הדגימה בגורם תיקון לאי-ההשבה. מקדם הניפוח הראשוני מבטא את הדיפרנציאליות בתכנון המדגם ואת דיפרנציאליות ההשבה בחתך גאוגרפי צר; בשלב שני נבחרים משתני התאמה מתוך משתנים שהתפלגותם ידועה ממקורות מינהליים או נאמדת בסקר גדול אחר הנעשה בלמ"ס (סקר כוח אדם חודשי), שלהם נמצא הקשר החזק ביותר עם אוסף משתני חקירה מרכזיים בשאלון הגרעין של הסקר. בשלב השלישי מקדמי הניפוח הסופיים מחושבים בשיטת ה-Raking, ולפיה מתאימים את התפלגות המדגם המנופח במקדמי הניפוח של השלב הקודם לחמש התפלגויות של אומדנים חיצוניים:

1. אומדני משקי בית לפי קבוצות התכנון המשלבות קבוצת אוכלוסייה וגודל משק בית מורחב. סך הכל 38 קבוצות.
   
   2. אומדני נפשות בני 20 ומעלה לפי קבוצות התכנון המשלבות קבוצת אוכלוסייה, מין ומצב משפחתי. סך הכל 12 קבוצות.
   
   3. אומדני נפשות בני 20 ומעלה לפי קבוצות התכנון המשלבות קבוצת אוכלוסייה, תכונות כוח העבודה והשכלה. סך הכל 11 קבוצות.
   
   4. אומדני נפשות בני 20 ומעלה לפי קבוצות התכנון המשלבות קבוצת אוכלוסייה, קבוצות גאוגרפיות והבחנה בין חרדים לפי מקורות מינהליים (על סמך מוסד לימודים אחרון) לבין יתר האוכלוסייה (בגילים 20–64) עבור האוכלוסייה ביישובים יהודיים ומעורבים. סך הכל 27 קבוצות.
   
   5. אומדני נפשות בני 20 ומעלה לפי קבוצות התכנון המשלבות קבוצת אוכלוסייה, קבוצות גאוגרפיות, מין וקבוצות גיל. סך הכל 234 קבוצות.